אי תקינות מוצר


1. עסקינן בתביעה לצו עשה, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לנתבעת לתקן את כל הסדקים שנפערו בקירות הפנימיים של בית החולים, כהגדרתו בתביעה (ולכך נתייחס להלן), לבצע את כל העבודות הנדרשות למניעת היווצרות סדקים נוספים בעתיד, על דרך של חיפוי הקירות בטפט זכוכית, והכל בתיאום מוקדם ומסודר עם התובעת, ובהתחשב בעובדה כי על בית החולים להמשיך ולתפקד כבית חולים (סע' 42 לכתב התביעה).

2. התובעת, חברה פרטית, הינה בעלת זכות חכירה בחלק מנכס הידוע כגוש 849 חלקה 48 עליו היא בנתה מבנה המשמש כבית חולים (להלן: "בית החולים").

3. הנתבעת, חברה בע"מ, עוסקת בייצור, שיווק ומכירה של חומרי בנייה ובהם בלוקים.

4. התובעת התקשרה עם הנתבעת בחודש נובמבר 2012 בהסכם לרכישת בלוקים מתוצרת איטונג, שישמשו לבניית הקירות הפנימיים של בית החולים, ובנוסף רכשה קורות יצוקות למפתנים, הקרויים "לינטלים".
ההזמנה מיום 5.1.12, צורפה כנספח 1 לת/5, וגם הוגשה בנפרד וסומנה נ/2 (להלן: "ההסכם").

5. עד כאן למעשה לא חלוקות הדעות.
מכאן ואילך חלוקות הדעות.

6. התובעת טוענת כי טרם התקשרות הצדדים בהסכם, שוכנעה על ידי נציגי הנתבעת לבנות את הקירות הפנימיים של בית החולים בבלוקים תוצרת הנתבעת, אך בשיטת בנייה המייתרת את השימוש בחגורות בטון. היינו – קיר פנימי מלא ללא חגורות בטון (להלן: "השיטה").

7. התובעת טוענת כי השתכנעה לאמץ את השיטה, ובעקבותיה נחתם ההסכם להזמנת החומרים כמפורט בסעיף 4 לעיל, רק לאחר שהובטח לה על ידי נציגי הנתבעת כי אם ובמידה והקירות הפנימיים של בית החולים ייבנו על פי השיטה ויופיעו בהם סדקים, תהיה הנתבעת אחראית באופן מוחלט לטיפול בסדקים ותיקונם ככל שיווצרו.

8. לעומתה, הנתבעת אינה מתכחשת לחובתה לתיקון הסדקים, ככל שייווצרו, בקירות הפנימיים של בית החולים, אולם רק ככל שהם נובעים ממוצרים פגומים שסיפקה לתובעת או לפחות אם יוכח שהם נובעים מהשיטה.
היינו – אין מדובר באחריות מוחלטת שלא מסוייגת כאמור.

9. לאחר סיום בניית בית החולים, הופיעו סדקים די נרחבים בקירות הפנימיים של בית החולים (לגרסת מנהל התובעת ישנם למעלה מ-6,100 מ"ר קירות סדוקים – סע' 28 לת/5), והמחלוקת שבין הצדדים היא האם הנתבעת חייבת לתקן סדקים אלה אם לאו.

10. התובעת טוענת כי לנוכח התחייבות נציגי הנתבעת עובר לחתימת ההסכם, לתקן סדקים ככל שייווצרו בקירות הפנימיים של בית החולים, חלה על הנתבעת החובה לתקן סדקים אלה ללא כל תנאי.
הנתבעת מצידה טוענת כי חלה עליה חובה כאמור רק אם הסדקים נובעים ממוצרים פגומים שסיפקה או מהשיטה, ושני אלה לא הוכחו על ידי התובעת. ההיפך – התובעת טוענת כי הגישה חוות דעת מומחה ממנה עולה כי הסיבות לסדקים לא קשורות סיבתית למוצרים שסיפקה ו/או לשיטה אלא לסיבות אחרות (ולכך נתייחס להלן).
לכן אין עליה חובה לתקן את הסדקים.

11. לנוכח טענות אלה של הצדדים, שתי שאלות מרכזיות עומדות להכרעה בתובענה זו:

א. האם התובעת הוכיחה כי הסדקים הופיעו עקב מוצרים פגומים שסיפקה לה הנתבעת ו/או עקב השיטה (שאז לכאורה אין מחלוקת שהנתבעת חייבת בתיקון הסדקים)?

ב. בהנחה שהתובעת לא הוכיחה את האמור בסעיף קטן (א) – האם התובעת הוכיחה כי ניתנה לה התחייבות על ידי הנתבעת, עובר לחתימת ההסכם, לתיקון סדקים ככל שייווצרו בקירות הפנימיים של בית החולים, בכל מקרה ובכל מצב, גם אם אלה לא נובעים ממוצרים פגומים שסיפקה ו/או השיטה, מעין התחייבות גורפת ובלתי מותנית?

12. טרם שנעסוק בשתי השאלות המרכזיות הנ"ל, נסלק מהדרך שתי טענות אחרות שהעלתה הנתבעת, כדלקמן:

א. טענת ההתיישנות.
ב. אי הוכחת קיומו של סעד אופרטיבי.

טענת ההתיישנות

13. טענה התובעת טענת התיישנות כדלקמן (הטענה סוכמה בפרק ב' לסיכומיה, ופורטה בסעיף 10-18 לכתב התביעה):

א. התובעת טענה שהסדקים נולדו מיד עם הפעלתו של בית החולים בחודש דצמבר 2003.

ב. התביעה הוגשה בתאריך 19.1.11, מעל 7 שנים מאז התגלות הסדקים.

ג. מכאן כי התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות.

14. מנגד התובעת בכתב התביעה טענה כי הסדקים התגלו ביום 22.1.04 (סע' 11 לכתב התביעה).

15. גם בתצהיר עדותו הראשית טען מנהל התובעת כי הסדקים התגלו בקירות ביום 22.1.04 או במועד סמוך לכך (סע' 8 לת/5).

16. סבורני כי די לי בנאמר עד כה כדי לדחות את טענת ההתיישנות.
אכן, במכתבו של ב"כ התובעת אל מר אבירם רבינוביץ מהנתבעת ביום 22.11.09 (נספח 7 לת/5), ציין ב"כ התובעת כי "מיד בסמוך לאכלוס בית החולים וסיום הבנייה נתגלו בקירות בית החולים סדקים רבים".
אין בכך כדי לגרום בהכרח שהסדקים הופיעו מיד בתום הבנייה והאכלוס, קרי בחודש דצמבר 2003. גם בהופעת סדקים ביום 22.1.04, כשלושה שבועות לאחר האכלוס, ייחשב הדבר כהופעת הסדקים "מיד ובסמוך לאכלוס בית החולים".

17. מעבר לכך, לא נסתרה גרסת מנהל התובעת כי הסדקים נתגלו לראשונה ביום 22.1.04, ולכן מתאריך זה לכאורה נוצרה או נודעה עילת התביעה.

18. משכך, תקופת ההתיישנות היא ביום 22.1.11, בעוד אשר התביעה הוגשה ביום 19.1.11, טרם חלוף תקופת ההתיישנות.
כאמור די לי בנימוק זה כדי לדחות את טענת ההתיישנות.

19. מעבר לכך, נזכיר גם את נימוקה של התובעת לדחיית טענת ההתיישנות, המפורט בכתב התשובה מטעמה ובסעיף 20 לסיכומיה, כדלקמן:

א. הפרת ההתחייבות הנטענת של הנתבעת אל התובעת לתיקון הסדקים נעשתה ביום 24.8.10 (נספח 11 לת/5), מועד בו שלח סמנכ"ל הנתבעת מכתב אל התובעת, בו הוא ניסה לפתוח מחדש את נושא האחריות להיווצרות הסדקים.

ב. לכן ממועד זה ניתן לראות את הנתבעת כמי שחזרה בה מהתחייבותה כלפי התובעת, וממועד זה למעשה נוצרה עילת התביעה החוזית בגין הפרת ההתחייבות.

ג. היות ועסקינן בתביעה שעילתה חוזית (התחייבות), הגשת התביעה במועד שהוגשה, היתה תוך תקופת ההתיישנות.

20. כך או כך, יש לומר כי התביעה הוגשה תוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה.
על כן, דין טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, להידחות.

אי הוכחת קיומו של סעד אופרטיבי

21. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת בסיכומיה היא – שהתובעת לא הוכיחה קיומו של סעד אופרטיבי. היינו – לא הוכיחה כי ניתן לתקן כלל את הסדקים שהתהוו בקירות. לכן במקרה דנן הסעד שמבקשת התובעת הוא סעד עקר ותיאורטי, ומטעם זה בלבד יש לדחות התביעה.

22. כמדומני שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולא נטענה בכתב ההגנה, ומטעם זה בלבד היה ראוי לדחותה.
יחד עם זאת, סבורני כי אין זה מדויק לומר שאין כל דרך לתיקון הסדקים, מהטעמים הבאים:

א. התובעת בכתב תביעתה הציעה את דרך התיקון כמפורט בסעיף 42 לכתב התביעה, שגם הוזכר בסעיף 1 לעיל. הפתרון שהציעה התובעת הוא – חיפוי הקירות בטפט זכוכית. לא הוכח לי על ידי הנתבעת כי פתרון זה אינו יעיל לבעיית הסדיקה, במיוחד כשגם המומחה מטעם הנתבעת ציין כי מדובר בסדקים אסטטיים בלבד (ראה סע' 15(ז) לחוות דעת המומחה אנגל מטעם התובעת).

ב. גם המומחה אנגל סבור שיש פתרון לבעיית הסדקים, אלא שהוא מורכב יותר, ומצריך לפתור את בעיית המבנה בכללותו, כמפורט בחוות דעתו.

23. על כן גם טענה זו של הנתבעת, של סעד תיאורטי, דינה להידחות.

24. משדחינו את שתי הטענות הנ"ל של הנתבעת ניגש לבירור שתי השאלות המרכזיות העומדות להכרעה בתובענה זו כמפורט בסעיף 11 לעיל.


שאלה א' – אי הוכחת התהוות הסדקים עקב מוצרים פגומים ו/או עקב השיטה

25. השאלה הראשונה אותה יש לברר היא – האם התובעת הוכיחה כי הסדקים הופיעו עקב מוצרים פגומים שסיפקה לה הנתבעת ו/או עקב השיטה.

26. שאלה זו היא חשובה שכן גם הנתבעת למעשה מודה שאמורה לשאת באחריות אם יוכח שהסדקים נוצרו עקב מוצרים פגומים ו/או פגם בשיטה.
הגב' הדס וסרמן, שבתקופת הרלוונטית שימשה כמהנדסת הראשית אצל הנתבעת, ואשר על פי הנטען היא זו שנתנה את ההתחייבות לתובעת (ראה סע' 3-5 לת/5), השיבה, במענה לשאלה איזו אחריות היתה נותנת, אם בכלל, ללקוחות הנתבעת שהיו רוצים להשתמש בשיטה, השיבה: "לשם שכנוע לשימוש בשיטה ומתוך אמונה מלאה בשיטה, אנחנו התחייבנו אני אישית הייתי בפגישות מתחייבת, שבמידה ויהיה כשל שנובע מהשיטה עצמה או מהמוצר איטונג, חברת איטונג תישא באחריות לנושא. שוב אני מדגישה, באם יש כשל שנובע מהשיטה, הרי כל השיחה כל השכנוע מול הקונסטרוקטור ומול היזם היתה השיטה. על כן אם הכשל נובע ממהות השיטה, חברת איטונג אחראית לכך" (עמ' 32 לפרו' שו' 8-13).
היינו – האחריות של איטונג ברגיל היא לתקינות המוצרים ולתקינות השיטה.

27. לכן כאמור השאלה הראשונה אותה יש לברר היא האם התובעת הוכיחה פגם במוצרים ו/או בשיטה של הנתבעת?

28. לטעמי התשובה שלילית.
יותר מזה – סבורני כי הנתבעת לא עשתה מאמץ להוכיח את אי תקינות מוצרי איטונג ו/או כשל בשיטה שהובילו להיווצרות הסדקים.
מדובר בשאלה של מומחיות. אי תקינות מוצר ו/או שיטה צריך להוכיח לטעמי באמצעות חוות דעת מומחה.
במקרה הנדון לא רק שהתובעת לא ניסתה להוכיח אי תקינות המוצר ו/או השיטה בחוות דעת מומחה, אלא בחרה שלא לחקור את המומחה מטעם הנתבעת שקבע בחוות דעתו כי הסדקים נוצרו עקב כשלים אחרים שלא קשורים לאי תקינות המוצר ו/או השיטה (כפי שנעמוד על כך להלן).

29. העובדה שהיו גם בניינים נוספים של יזמים או קבלנים אחרים שניבנו על פי השיטה והופיעו בהם סדקים, איננה מלמדת כי במקרה הנדון השיטה כשלה או שנעשה שימוש במוצרים פגומים, מהטעמים הבאים:

א. לא הובאה על ידי התובעת כל ראייה או עדות אודות המקרים האחרים.

ב. המקרים האחרים גם היו יחסית פעוטים לעומת המקרה דנן (ראה למשל עדותו של מר רענן פטל, שעבד אצל הנתבעת מינואר 99 ועד נובמבר 2011 כמנהל מכירות איזורי , שהעיד על מקרה אחר, בו הופיעו סדקים, והנתבעת פיצתה שם את הלקוח בסכום של 10,000 ₪ בלבד, כשהלקוח תיקן בעצמו את הסדקים, בעוד שפה הסדיקה היתה הרבה יותר משמעותית וקשה – עמ' 6 לפרו' שו' 12-13; עמ' 9 לפרו' שו' 18-28). עובדה זו לכאורה תומכת בגרסת מומחה הנתבעת כי הבעיות שהובילו להיווצרות הסדיקה בקירות בית החולים היו בעיקר בעיות קונסטרוקטיביות של הבניין, שהובילו לסדיקה נרחבת וקשה יותר, ולא כשל השיטה ו/או מוצרים פגומים.

ג. המקרים האחרים היו בודדים, ולגרסת מנהל הנתבעת הנוכחי מר ששון הר סיני, ניתן לספור אותם על אצבעות יד אחד (עמ' 71 לפרו' שו' 11-12).
עובדה זו לכאורה יש בה כדי ללמד על שיטה מוצלחת ולא על שיטה כושלת.

ד. המהנדסת הראשית של איטונג בעבר הגב' הדס וסרמן, העידה (ובמועד עדותה כבר לא עבדה באיטונג אלא בחברה מתחרה - עמ' 31 לפרו' שו' 17; עמ' 32 לפרו' שו' 5) אודות השיטה באומרה כי היא שיטת הדגל, המגבירה מכירות מחודש לחודש ומשנה לשנה. באחוז מירבי של השימוש בשיטה לא היו כשלים, כך שלא ניתן לומר שיש פגם בשיטה אם במרביתה היא מצליחה כראוי (עמ' 32 לפרו' שו' 4-7).

30. בנסיבות אלה סבורני כאמור כי התובעת היתה יכולה להוכיח כשל בשיטה ו/או מוצרים פגומים שהובילו להתהוות הסדקים על ידי הצגת חוות דעת מומחה מטעמה.
למעשה בנסיבות העניין סבורני כי זו הדרך היחידה שעמדה בפניה.
כאמור, לא רק שהתובעת לא נקטה בדרך זו אלא בחרה שלא לחקור את המומחה מטעם הנתבעת, הגם שמסקנותיו מובילות למסקנה ברורה כי הסדקים נוצרו בגלל סיבות אחרות שאינן מוצרים פגומים ו/או כשל בשיטה.

31. המומחה מטעם הנתבעת, המהנדס מר שמואל אנגל, בחוות דעתו מיום 19.3.13 קבע כדלקמן:

א. הסדיקה במחיצות על כל סוגיה מקורה בתכנון לקוי ובביצוע לקוי של המבנה והתקרות בפרויקט זה.

ב. התקרות מלוח"דים (לוחות דרוכים) לא מתאימות לבניית המחיצות, הן שוקעות יותר מדי, הן גמישות ומתנדנדות, הן לוחצות על המחיצות והן גורמות לסדיקה של המחיצות.

ג. בתכנון הקונסטרוקטיבי של המבנה לא היתה הקפדה על התקנים הישראליים בתכנון ובביצוע המבנה והמחיצות, ואי הקפדה זו היא שגרמה לסדק במחיצות.

ד. אין לספק בלוקי האיטונג (הנתבעת – ח.ש.) כל אחריות לפעולות התובעת, מתכנניה וקבלניה ולחוסר התכנון הנכון, ולביצוע הליקוי וחוסר הציות לתקנים ולהנחיות.

ה. אילו התכנון של התקרות היה נכון והתכנון והביצוע של המחיצות היו נכונים, לא היו המחיצות נסדקות.
כאמור הסדיקה לא נגרמה כתוצאה מבעיה כלשהי במחיצות של איטונג, אלא הבעיה בראש ובראשונה נעוצה בתכנון הלקוי של המבנה.

ו. יש לפתור את בעיית המבנה בכללותו, אחרת תיקון המחיצות לא יהיה מועיל ובוודאי לא שלאורך זמן.

32. בחוות דעתו הנרחבת גם מציין המומחה אנגל עשרה סוגים שונים של סדקים שמקורם בחריצת הקירות על ידי בעלי מקצוע, סדקים סביב דלתות שמקורם בטריקת דלתות מבלי שהם בוטנו כראוי וסדקים נוספים הנובעים מבעיות קונסטרוקטיביות.

33. כאמור, המומחה אנגל לא נחקר על חוות דעתו, וממצאיה לא נסתרו.

34. על כן ובמענה לשאלה א' לעיל ניתן להשיב ולומר כי לא הוכח לי על ידי התובעת שהסדיקה בקירות בית החולים התהוותה עקב מוצרים פגומים שסופקו לה על ידי הנתבעת ו/או עקב כשל בשיטה.
ההיפך – שוכנעתי יותר שמקור הסדקים בבעיות אחרות, שרובן הן בעיות קונסטרוקטיביות של המבנה (מדובר על בנייה בשני שלבים. בשלב ראשון ניבנו קומת הקרקע וקומת הביניים, כמרכז מסחרי דו קומתי. בשלב שני, ומספר שנים לאחר מכן, נבנה בית החולים על אותן קומות. בנייה משולבת זו היתה צריכה להיעשות, כך לגרסת המומחה אנגל, בצורת קונסטרוקטיבית מתאימה ולא כך נעשה. עקב כך היתה שקיעה של היסודות, דבר שהוביל בין היתר לסדיקה במחיצות הפנימיות).

35. משזו מסקנתנו יש לומר כי לא קמה במקרה דנן אחריות על הנתבעת מכוח אספקה של מוצרים פגומים ו/או כשל בשיטה.
על כן, יש לבחון את שאלה ב', שמא תשובה לה תקים את אחריותה הנטענת של הנתבעת.

שאלה ב' – האם התובעת הוכיחה כי ניתנה לה התחייבות גורפת לתיקון סדקים

36. במסגרת שאלה זו, שלטעמי היא עיקר התובענה, נבחן האם התובעת הוכיחה כי ניתנה לה התחייבות גורפת על ידי הנתבעת, לתיקון סדקים, ככל שייווצרו בקירות הפנימיים של בית החולים, בכל מקרה ובכל מצב, גם אם אלה לא נובעים ממוצרים פגומים ו/או השיטה. היינו – מעין התחייבות גורפת ובלתי מותנית.

37. התובעת בסיכומיה מדגישה כי עובר לחתימת ההסכם, קיבלה התחייבות ממנהלי הנתבעת כי הנתבעת תהיה אחראית באופן מוחלט לטיפול בסדקים ותיקונם ככל שיווצרו.
מדגישה התובעת בסיכומיה כי הנתבעת לקחה אחריות בשנים הראשונות (משנת 2004 עד שנת 2010) להופעת הסדקים, ופעלה לתיקונם, מבלי שחקרה או בדקה את מקורם.
דבר זה מלמד ומהווה ראייה לאותה התחייבות נטענת. רק בשנת 2010 ואילך, התחילה התובעת לסגת מהתחייבותה זו ולדרוש תוכניות קונסטרוקציה של הבניין (ראה פרק "רקע עובדתי" בסיכומי התובעת).


38. מן העבר השני, הנתבעת בסיכומיה, כמו גם בעדויות מטעמה (כפי שנעמוד על כך להלן), ציינה כי ניסיונות של תיקון הסדקים בקירות הפנימיים של בית החולים במהלך השנים היו נקודתיים, ונעשו כחלק משירות שניתן על ידי הנתבעת ללקוחותיה, במיוחד ללקוחות העסקיים, במטרה להמשיך לעבוד עמם בעתיד.

39. לנוכח טענות אלה נבחן את שאלה ב' כהגדרתה לעיל.

40. אקדים ואומר, ואנמק זאת להלן, כי לא שוכנעתי שהתובעת הוכיחה התחייבות גורפת כאמור, שלטעמי גם מנוגדת לכל היגיון עסקי או בכלל.
לא סביר בעיניי כי הנתבעת, כגוף עסקי, תיתן התחייבות גורפת שכזו, ובוודאי שלא תיתן התחייבות כזו בעל-פה ללא עיגון בכתב, כפי שנעשה במקרה דנן (כפי שנראה להלן).

נימוק א' – העדר מסמך בכתב

41. כאמור ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 5.11.02 (נספח 1 לת/5 או נ/2).
לגרסתו של מר בוריס לוין (להלן: "לוין"), מנהל התובעת, ההתחייבות האמורה ניתנה לו בתחילת שנת 2002 בטרם ההתקשרות כאמור בהסכם (סע' 2-5 לת/5).
משכך היה מצופה כי ההתחייבות האמורה, שכאמור היא גורפת, תבוא לידי ביטוי כתוב בהסכם. אולם, בהסכם אין זכר להתחייבות האמורה.

42. נשאל על כך לוין בחקירתו הנגדית, תוך שמציגים לו את ההסכם החתום על ידו (נ/2), ואישר כי אכן הוא חתם על ההסכם אך לא רשם את ההתחייבות בהסכם שכן בטח בנתבעת וסמך עליה (עמ' 22 לפרו' שו' 10-11; שו' 24-29).

43. תשובתו זו של לוין לא שכנעה אותי משני טעמים:

א. היות ומדובר בהתחייבות כה גורפת, מצופה היה כי התובעת ומנהלה (שהינו איש עסקים ובעל ניסיון בפרויקטים של בניה – עמ' 21 לפרו' שו 1-11), ככל שקיבלו התחייבות כזו, יקפידו לרשום אותה בהסכם.

ב. במיוחד נכון הדבר לאחר שלוין הוזהר על ידי הקונסטרוקטור של הבניין, עליו סמך שכן הוא מכיר אותו מפרויקטים קודמים (עמ' 21 לפרו' שו' 10-11), כי השיטה של הנתבעת תוביל לסדקים בקירות (סע' 3 לת/5).

44. העובדה כי התחייבות כה גורפת כאמור לא נרשמה בהסכם גורעת ממהימנות גרסת מנהל התובעת ו/או התובעת כי ניתנה התחייבות גורפת כזו על ידי הנתבעת.

נימוק ב' – טענה נגד מסמך בכתב

45. אין מחלוקת בין הצדדים כי ההתקשרות ביניהם נעשתה באמצעות ההסכם.
אין גם מחלוקת בין הצדדים כי יום חתימת ההסכם מאוחר לאותה התחייבות גורפת שניתנה בעל-פה (ראה נימוק א' לעיל).

46. עיון בתנאים הכלליים של ההסכם (ראה נ/2), מלמד כי קבועה בו הוראה לעניין אחריות הנתבעת הנובעת מההסכם, כדלקמן:
"11. החברה אחראית במשך 12 חודשים מיום האספקה לטיב המוצרים בכפוף לתנאים המפורטים להלן:
(א) ...
(ב) יש להודיע בכתב לחברה תוך שבוע ימים מיום קבלת המוצרים על פגמים הנראים לעין ו/או על חסר ולפני עשיית כל מלאכה במוצרים.
(ג) החברה לא תהיה אחראית לכל ליקוי פגם או נזק שייגרמו כתוצאה מגורמים שאינם תלויים ו/או קשורים בה לרבות כאלה שייגרמו כתוצאה מליקויים בחומר גלם שלא ניתן היה לבודקם ו/או האספקה ו/או הפריקה, כאשר לא נעשו על ידי החברה ו/או השימוש במוצרים ו/או התוצאה מכל מעשה ו/או מחדל של המזמין או כל צד שלישי.
(ד) בכל מקרה שיתברר כי החברה אחראית לפגם או ליקויים במוצר רשאית החברה, לפי שיקול דעתה להחליף את המוצר או לפצות את המזמין פיצוי כספי, אולם בכל מקרה גבול האחריות הכספית של החברה לנזק בגין כל יחידה לא יעלה על מחיר אותה יחידה הנקוב בהסכם".

סעיף 17 לאותם תנאים כלליים להסכם קובע כי:
"כל שינוי ו/או תוספת לתנאים כלליים אלה או חריגה מהתנאים בגוף ההסכם לא יהא להם תוקף אלא אם מתקבל על כך אישור בכתב מנציג החברה".

47. לכאורה ההסכם מסכם את המוסכם בין הצדדים עובר לחתימתו.
משמנסה התובעת כיום להכניס לתוכו תנאי כללי נוסף של התחייבות גורפת כאמור, הרי תנאי כזה הוא בניגוד לאמור בסעיפים 11 ו-17 להסכם (המצוטטים לעיל), ומהווה למעשה טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, אשר הוא ההסכם.
משמעותו של כלל זה, שללא ראיות מהימנות הסותרות את המסמך בכתב, יש להעדיף כראייה את המסמך בכתב על פני הטענה שבעל פה.
לעניין משמעות הכלל של טענה בע"פ נגד ראייה בכתב ראה:
י. קדמי, "על הראיות" – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ג-2003), 1310.
ה"פ (ת"א) 1108/03 עליזי נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגר נבו).
ה"פ (ת"א) 548/06 ארנון נ' פיוטרקובסקי (פורסם במאגר נבו).
על כן בנסיבות המקרה דנן יש להעדיף את הוראות ההסכם, על פני גרסתו בעל פה של לוין, על פיהן האחריות היא למוצרים פגומים (ומכוח הודאתה של הגב' וסרמן, כמוזכר לעיל, גם אחריות לכשל בשיטה), אך לא אחריות גורפת כטענת התובעת.

נימוק ג' – חיזוקים לאי מתן התחייבות גורפת מהתנהגות והודאות התובעת עצמה

48. גם אם נתבונן בהתנהגות התובעת עצמה, מתחילת הופעת הסדקים, נראה כי אין היא אוחזת כ"חרב" בטענת ההתחייבות הגורפת, אלא מנסה לגלגל האחריות לסדקים לפתחה של הנתבעת בנימוק של מוצרים פגומים ו/או כשל בשיטה.
היינו – התובעת לא פנתה לנתבעת מלכתחילה בדרישת תיקון הסדקים עקב ההתחייבות הגורפת הנטענת אלא נימקה זאת בטענת מוצרים פגומים ו/או כשל בשיטה, עובדה שיש בה כדי לחזק את טענת הנתבעת שלא ניתנה התחייבות גורפת לתיקון סדקים, אלא רק כאלה שייווצרו עקב כשל בשיטה ו/או ממוצרים פגומים.

49. נפנה בנדון לנספח 7 לת/5, מכתבו של ב"כ התובעת מיום 22.11.09, אל מר אבירם רבינוביץ ארנון מטעם הנתבעת, בו ציין בעמ' 2 למכתב כדלקמן:
"... כפי שנמסר למרשתי, נראה היה כי חברת איטונג לוקחת אחריות מקצועית על המחדלים והפגמים אשר באחריותה ואשר גרמו לסדקים הרבים בפרויקט... ".
מכאן למדים לכאורה כי הנתבעת נאותה לקחת רק "אחריות מקצועית", בגין "מחדלים ופגמים אשר באחריותה", קרי – מוצרים פגומים או כשל בשיטה.
אם היתה ניתנת כאמור התחייבות גורפת, כל שהיה צריך ב"כ התובעת, זה להפנות לאותה אחריות מבלי לציין כי מדובר באחריות מקצועית ו/או עקב מחדלים ופגמים.

50. בהמשך אותו מכתב נספח 7 לת/5 ציין ב"כ התובעת כדלקמן:
"... ונימת התחמקות מלקיחת אחריות על מוצרכם הפגומים והנחיות הביצוע שיצאו מכם, כמו גם על שיטת הבנייה שהמלצתם... ".
היינו – אפילו ב"כ התובעת מבין, כעולה ממכתבו, כי האחריות של הנתבעת אינה אחריות גורפת לסדקים מכל סיבה שהיא, אלא רק עקב מוצרים פגומים ו/או כשל בשיטה.

51. גם מנהל התובעת, כעולה מסעיף 6 לתצהירו ת/5, הבין כי ההתחייבות או האחריות שניתנה לו על ידי הנתבעת לא היתה גורפת, אלא רק התחייבות לתיקון סדקים הנובעים מכשל בשיטה (וזאת מעבר לאחריות בגין מוצרים פגומים מכוח ההסכם נ/2).
בלשונו של מנהל התובעת באותו סעיף:
"... סמכתי על דברי המנהלים (של איטונג – ח.ש.), בשני המישורים, במישור האחד כי החשש להיווצרותם של סדקים, עקב שימוש בשיטת איטונג הינו חשש מיותר, ובמישור האחר שגם אם יארעו סדקים כאלה, לוקחת על עצמה איטונג, לטפל בהם לתקנם ולמנוע הישנותם".
היינו – התחייבות רק בגין כשל בשיטה שיוביל לסדקים, ולא התחייבות גורפת.

52. למעשה בחקירתו הנגדית הודה לוין כי האחריות לא היתה גורפת אלא קשורה לכשל בשיטה. היינו – הנתבעת התחייבה לתקן סדקים הנובעים מכשל בשיטה בלבד.
נשאל בחקירתו הנגדית לוין האם עצם העובדה שיש סדקים במחיצות הפנימיות מוביל לאחריותה של הנתבעת והשיב: "על פי השיטה שאיטונג המליצה ולקחה על עצמה אחריות. היתה בעיה לא בבלוקים, אלא בשיטה, שלגבי השיטה היתה מחלוקת ואיטונג תפסה צד ואמרה שלמרות שיש מחלוקת הם ממליצים לבנות בשיטה הזו והם לוקחים אחריות על השיטה ולא על הבלוק".
היינו – האחריות היא רק על כשל בשיטה, שכאמור לא הוכח על ידי התובעת.
יותר מזה – בעדותו זו הודה לוין כי לא נפל כל פגם במוצרים עצמם שסופקו על פי ההסכם, אלא טען רק לכשל בשיטה, שכאמור לא הוכח.

53. נפנה גם לדבריו של לוין בעמ' 23 לפרוטוקול שורה 30, שם השיב לשאלה האם איטונג אחראית רק לשיטה שלה במילים הבאות: "למוצר שלה, כן".
שוב, כאמור, הודאה שההתחייבות של הנתבעת אינה גורפת ובכל תנאי, אלא רק התחייבות לכשל בשיטה ו/או למוצרים פגומים, בניגוד לגרסתה של התובעת בכתב התביעה.

נימוק ד' – עדויות עדים שבפניי תמכו בגרסת הנתבעת

54. למעשה ניתן להסיק גם מעדויות אחרות שנשמעו בפניי, שהתחייבות הנתבעת לתיקון סדקים לא היתה גורפת אלא רק לסדקים הנובעים ממוצר פגום ו/או כשל בשיטה, כגרסת הנתבעת.

55. עד התביעה מר אבי בקר, שהיה מנהל מכירות בנתבעת בין השנים 2000-2007 ויזם את הקשר בין התובעת לנתבעת בפרויקט בית החולים, ציין כי הנתבעת קיבלה אחריות במשתמע לתקן את הסדיקה במחיצות בית החולים, שכן "כשאתה מקבל טיעונים ואתה מביא שיטה חדשה לשוק, אתה לוקח אחריות. אתה רוצה להגדיל מכירות ואתה לא יכול להתנער מאחריות על מוצר, על שיטה..." (עמ' 14 לפרו' שו' 11-14).
היינו – גם אליבא דאבי בקר, האחריות של הנתבעת צריכה לנבוע מהאחריות למוצריה ולשיטה. קרי – כשנופל בהם כשל או פגם הנתבעת צריכה להיות אחראית.
מכלל הן אתה שומע לאו. היינו – אם לא הוכח כי נפל בהם כשל או פגם, לא צריכה להיות נטילת אחריות על ידי הנתבעת, בניגוד לגרסתה של התובעת לאחריות גורפת.
בהמשך עדותו גם העיד מר בקר שההחלטה שהתקבלה על ידי מנכ"ל הנתבעת הקודם מר אדי קורן היתה לסייע ללקוח בטיפול "בבעיה, בליקוי, ששייך לשיטה, לבנייה, למוצר, לאחריות, למעורבות".
היינו – הסיוע ניתן לבעיה ולליקוי הקשורים לשיטה. אולם כשאין בעיה או ליקוי הקשורים לשיטה, אין כל אחריות המוטלת על הנתבעת.
צודקת הנתבעת כשציינה בסיכומיה (סע' 76), שמר בקר לא נשאל על ידי ב"כ התובעת במהלך חקירתו הראשית שאלה ישירה לגבי אחריות גורפת וטוטאלית של הנתבעת לתיקון הסדקים במחיצות מבנה בית החולים.
סבורני כי טוב היה עושה ב"כ התובעת אם היה מפנה שאלה ישירה כזאת למר בקר. משלא עשה כן, אין לנו אלא רק להסיק מדבריו של בקר את שהסקנו לעיל, בדבר אחריות הנתבעת לכשל בשיטה ו/או פגם במוצרים ולא מעבר לכך.

56. עדותה של הגב' הדס וסרמן, מהנדסת הנתבעת בעת הרלוונטית, תואמת לחלוטין את גרסת הנתבעת.
נדגיש כי הגב' וסרמן כיום אינה עובדת אצל הנתבעת אלא בחברה מתחרה (עמ' 32 לפרו' שו' 5), כך שעדותה לכאורה אינה נתונה להשפעה כזו או אחרת של הנתבעת.
בעדותה ציינה הגב' וסרמן כי גם ההתחייבות של הנתבעת, עובר להתקשרות בהסכם עם התובעת, היתה על כשל בשיטה ו/או פגם במוצרים.
הדגישה הגב' וסרמן כי כך נאמר על ידה ללוין במפורש בפגישותיהם עובר לחתימת ההסכם (עמ' 32 לפרו' שו' 9-13; 9-15; עמ' 35 לפרו' שו' 3-15).
הדגישה הגב' וסרמן, כי עדותה גם עולה בקנה אחד עם עדותו של מר בקר (שהוזכרה לעיל), שלטעמה דבריו מכוונים להקמת אחריות הנתבעת רק במקרה של כשל בשיטה ו/או פגם במוצרים (עמ' 34 לפרו' שו' 32-33; עמ' 35 לפרו' שו' 1-3).

57. עדותו של מר רענן פטל, שהעיד מטעם התובעת, והיה מנהל מכירות אזורי בנתבעת מינואר 99 ועד נובמבר 2011 (עמ' 6 לפרו' שו' 12).
מר פטל העיד שהנתבעת סייעה לתובעת בתיקון הסדקים, כפי שהיא נוהגת לסייע ללקוחות, אפילו הדבר לא נובע מכשל בשיטה ו/או פגם במוצר, אולם זאת לאו דווקא עקב לקיחת אחריות משפטית אלא מתוך רצון ללכת לקראת הלקוח (עמ' 7 לפרו' שו' 2-3; שו' 19-21; עמ' 11 לפרו' שו' 1-7).
במילים אחרות – לא עקב אחריות גורפת אלא בעיקר מתוך רצון טוב לשרת לקוח ולטפח הקשר העתידי עימו.

58. עדותו של מר אדי קורן, מנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, היתה ברורה כנגד התחייבות גורפת לתיקון סדקים כטענת התובעת.
בתצהירו נ/5 ציין מר קורן כי אבי בקר, שטיפל בהליך המכירה לתובעת, מעולם לא אמר לו שהתובעת דורשת התחייבות גורפת לתיקון הסדקים, או כי הוא העניק לתובעת התחייבות שכזו. גם אם היה מעניק התחייבות כזו, זה לא היה בסמכותו ליתן התחייבות כזאת (סע' 5).
הוסיף וציין מר קורן בתצהירו כי בתקופתו כמנכ"ל הנתבעת מעולם לא נתנה הנתבעת התחייבות בלתי מוגבלת ללקוח לתיקון סדקים, גם כאלה שכלל אינם קשורים למוצרי הנתבעת אלא בגורמים חיצוניים. לטעמו, התחייבות כזו אינה סבירה (סע' 4 לנ/5).
על גרסתו זו גם חזר בחקירתו הנגדית (עמ' 54 לפרו' שו' 19-20).
הוסיף וציין מר קורן כי ככל שהיתה ניתנה התחייבת כזו, היא היתה צריכה להיות בכתב ובצורה מפורטת, ודבר זה לא נעשה במקרה דנן (עמ' 55 לפרו' שו' 3-6).

נימוק ה' – תיקוני הנתבעת כחלק משירות ללקוח

59. כאמור בסיכומיה טוענת התובעת שעצם ביצוע תיקונים חוזרים ונשנים על ידי הנתבעת לאורך השנים מלמדת על אחריות שקיבלה על עצמה לתיקון הסדקים.
מן העבר השני, טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי תיקוני סדקים שבוצעו במבנה בית החולים היו תיקונים נקודתיים שניתנו ללקוח עסקי, שהצפי הוא שיחזור לעבוד עם הנתבעת.

60. לאחר שבחנתי את העדויות שבפניי, שוכנעתי יותר מגרסת הנתבעת.

61. אתחיל מעדותה של הגב' הדס וסרמן, מהנדסת הנתבעת בתקופה הרלוונטית, שהעידה בפניי כי נחלצה לעזור ללקוחות שהשתמשו בשיטה, ללא קשר לסיבת הכשל (גם למשל, כשסדקים הופיעו ללא קשר מוכח לשיטה ו/או לפגם במוצר), מסיבה שיווקית בלבד.
בלשונה: "לשמר את הלקוח ולתת את התחושה שאיטונג לא זונחת אותו בעת צרה. מעולם לא באה איטונג ואמרה 'בגללי' אלא אמרה נעזור לכם ויהי מה" (עמ' 32 לפרו' שו' 18-22).
כשנשאלה האם עזרה זו ללקוח פירושה בכל היקף ובכל מחיר, השיבה: "מכיוון שמדובר בהיבט שיווקי, גם הנושא הזה היה נתון למו"מ. היו פרויקטים בהם שמנו נציג מטעמנו שיתקן, היו פרויקטים שהשתתפנו בעלויות כאלה ואחרות, תמיד השתדלנו למזער את העלויות" (עמ' 32 לפרו' שו' 23-25).

62. גם מנכ"ל הנתבעת דאז מר אדי קורן, ציין בתצהירו נ/5, כי כשהתקבלו תלונות הנתבעת על סדקים במבנה בית החולים, הנתבעת פעלה במטרה לסייע לה כמו לכל לקוח אחר. במסגרת זו בוצעו תיקונים של סדקים באזורים מסוימים במבנה, ללא נטילת אחריות כלשהי (סעיף 6).
גם בחקירתו הנגדית ציין מר קורן, כי אישר לתקן את הסדקים במבנה בית החולים באופן מוגבל מבחינת ההיקף, "כאשר הגישה היתה בעיקר גישה עסקית מתוך רצון לשמור על הקשר עם הלקוח" (עמ' 55 לפרו' שו' 13-14).

63. גם מנכ"ל הנתבעת הנוכחי, מר ששון הר סיני, ציין בתצהיר עדותו הראשית (נ/6), כי איטונג אחראית לפגמים במוצר עצמו אך לא לכל בעיה באשר היא באופן היישום של מוצריה (סעיף 20).
במסגרת מכירת מוצריה ללקוח, מעבירה הנתבעת הנחיות לאופן היישום של המוצר, כאשר בנוסף, וכחלק משירות הלקוחות שהיא מעניקה, מגיע מדריך מטעמה לפרויקט שמבצע הדגמה והדרכה נקודתית של הלקוח (סע' 26).
גם אם מופיעים סדקים, שאינם נובעים דווקא מכשל במוצר או בשיטה, גם אז הנתבעת עושה כל שניתן על מנת לסייע ללקוח לאתר את הפתרון היעיל לתיקון, כחלק ממדיניות הנתבעת.
לעתים הנתבעת אף משתתפת במימון תיקון ליקויים מסוימים אצל לקוחותיה, אך כל מקרה נבחן לגופו.
במקרה דנן, גם ניסתה הנתבע כחלק מהשירות ללקוח לסייע במציאת פתרון לסדקים. בין היתר היא הציעה מפרט תיקונים ואף היתה מוכנה לבצע תיקונים נקודתיים על חשבונה.
לא מדובר בתיקון כולל ונרחב של המבנה כולו, אלא תיקונים נקודתיים.
הוא גם לא נתן כל אישור לבצע תיקון כולל של הסדקים במבנה בית החולים.
כשהסתבר שניסיונות התיקון של הסדקים במבנה לא צלחו, עלה חשד שקיים כשל קונסטרוקטיבי במבנה שגורם למופע חוזר של הסדקים במחיצות, דבר שאומת כאמור על ידי המומחה אנגל.
בנסיבות כאלה, משהכשל שגרם וגורם לסדקים במבנה בית החולים אינו קשור לטיב המוצר של הנתבעת ו/או לכשל בשיטה, אין מוטלת על הנתבעת כל אחריות לתיקון.
גם בחקירתו הנגדית שב וחזר מר הר סיני על עיקרי דבריו אלו (עמ' 59 לפרו' שו' 6-12).

64. גם עד התובעת מר רענן פטל, שלחלק מעדותו התייחסנו לעיל, ציין בחקירתו הנגדית כי ניסיונות התיקון שבוצעו על ידי הנתבעת ועל חשבונה, נעשו "יותר בעקבות הרצון של הנתבעת לשמור על יחסים טובים עם הלקוחות שלה, ולהראות שיש 'אמא ואבא' לשיטה ולחומר" (עמ' 8 לפרו' שו' 17-19).
כאמור לעיל מר פטל לא ראה בזה אחריות משפטית אלא יותר ניסיון "לשמור על הלקוחות, לשמור על יחסים טובים עם הלקוחות. חלק מיחסי הגומלין האלה שלקוח ימשיך לעבוד איתנו למרות בעיות כאלה ואחרות ולסדר את העניינים" (עמ' 8 לפרו' שו' 20-24).
לכן, הוסיף וציין מר פטל (כשנשאל האם איטונג אחראית גם לתיקון כשלים שלא נובעים מפגם במוצר ו/או בשיטה) – אתה שואל אותי שאלה של התפלפלות משפטית. כשהיו סדיקות התייחסו אליהן תמיד. אף פעם לא התעלמנו. ניסינו לפתור ולעזור. אני לא זוכר מקרה שבו איטונג ברחה מאחריות כלפי לקוח בגלל שהוכח בסופו של דבר שהסדיקה היא קונסטרוקטיבית. .. וזה מתוך רצון של איטונג לשמור על לקוחות והמשכיות" (עמ' 11 לפרו' שו' 1-4).
במילים אחרות, מר פטל לא יודע להגדיר האם האחריות היא גורפת אם לאו, שכן לטעמו השאלה היא משפטית (והוא צודק בנדון, כיוון שאין לו כנראה ידע עובדתי בשאלה זו האם אכן ניתנה הבטחה גורפת כזו אם לאו), אולם הוא מחזק את טענת הנתבעת, כי ללא קשר להתחייבות משפטית, איטונג עושה מאמצים, לפנים משורת הדין, לעזור ללקוחותיה בפתרון בעיות סדקים, גם אם אינן נובעות מכשל במוצר או בשיטה, כדי לשמר את הקשר העסקי איתה.
היינו – הדגש הוא על עזרה ללקוח לפנים משורת הדין.

65. אם נסכם את העדויות עד כה, שוכנעתי לקבוע כי ניסיונות התיקון של הנתבעת בפתרון בעיית הסדקים דנן, איננה מלמדת כשלעצמה על התחייבות גורפת כאמור, אלא יותר על רצון לעזור ללקוח לפנים משורת הדין ותוך מחשבה עסקית לעתיד (שהלקוח יהיה מרוצה ויחזור לרכוש את מוצרי איטונג).

66. העובדה שגם אצל לקוחות אחרים תוקנו סדקים על ידי איטונג איננה מלמדת כאמור על כשל בשיטה (ועל כך עמדנו לעיל), וגם לא מלמדת שהנתבעת נוהגת "לחלק" התחייבויות גורפות כנ"ל ללקוחותיה.
סבורני כי עמד על כך מנכ"ל הנתבעת דהיום מר הר סיני, בתצהירו נ/6, בו גם ציין שרק במקרים בודדים נתקבלו תלונות מלקוחות שפעלו על פי השיטה והתגלו סדקים במבנים. גם אז ברוב המכריע של המקרים הסתבר כי הסדיקה נבעה מבעיות שאינן קשורות לפגם במוצר ו/או כשל בשיטה (סעיף 24 לנ/6).
סבורני כי גרסה זו של מר הר סיני לא נסתרה.
ההיפך, היא חוזקה על ידי עדותו של מר פטל, עד התביעה, שציין שאמנם היו פרויקטים אחרים שהיתה בהם בעיית סדיקה, ואף ציין מספר פרויקטים (עמ' 7 לפרו' שו' 15-17), אולם במקרים האחרים נעשה ניסיון תיקון שהצליח (עמ' 9 לפרו' שו' 23-24). בחלק אחר מהמקומות הנתבעת לא היתה מעורבת במישרין בתיקון אלא רק שילמה פיצוי, דוגמת פרויקט תדהר, שם שילמה הנתבעת ללקוח סכום של 10,000 ₪, והלקוח תיקן בעצמו את הסדקים (עמ' 9 לפרו' שו' 27-28).
רק במקרה דנן, כך ציין מר פטל, דובר על בעיית סדיקה הרבה יותר קשה מפרויקטים אחרים (עמ' 7 לפרו' שו' 12-13).
היינו – הבעיה דנן לא דומה לפרויקטים האחרים, ובכך לכאורה גם חיזוק לטענת הנתבעת, כי הסדיקה דנן נובעת בעיקר מבעיות קונסטרוקציה משמעותיות כמפורט בחוות דעת המומחה אנגל, אך לא עקב כשל בשיטה ו/או במוצר.

67. ניתן לסכם פרק זה בהתאם לעדותו של מהנדס הנתבעת בין השנים 2007 – 2009, מר גיא נני, כי כשהופיעו הסדקים במבנה בית החולים חיפשה הנתבעת פתרונות על מנת לעזור לתובעת, ואפילו פתרונות שקיימים בעולם ולא רק בארץ. אולם, ניסיונות תיקון שנעשו לא פתרו את הבעיה, והדליקו אצלו נורה אדומה שמא הבעיה היא בעיה הקשורה להשפעה של גורם חיצונית דוגמת הקונסטרוקציה של המבנה.
חשש זה חוזק אצלו לנוכח העובדה שהסדקים הופיעו במכלול הקירות מלמעלה עד למטה ולא התמקדו בבלוק כזה או אחר, שאז היה ניתן להניח שמדובר בפגם בבלוק. לכן דרשה הנתבעת את תוכניות הקונסטרוקציה מהתובעת.
בכל מקרה ציין מר נני כי הסדקים אינם נובעים מכשל בשיטה, וכי השיטה של הנתבעת היא שיטה בינלאומית המוצגת בכל העולם (ראה עדותו עמ' 38-40 לפרוטוקול).

68. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כאמור יותר כי ניסיונות התיקון של הנתבעת לא נבעו מהתחייבות גורפת שנתנה, שלא הוכחה לי, אלא מתוך רצון לשרת את לקוחותיה, וגם מתוך שיקול עסקי, לשמירה על קשרים עם הלקוח.
לעתים ניסיונות תיקון אלה עלו לנתבעת כסף, אך מדובר בסכומים שאינם גבוהים, שהנתבעת הסכימה "לספוג" אותם (עדותו של מר הר סיני עמ' 70 לפרו' שו' 30-31; עמ' 71 לפרו' שו' 6-8).
גם במקרה דנן נקטה בדרך זו הנתבעת, עד שהבינה שמדובר בבעיה הרבה יותר רצינית, עם בעיית סדיקה שתחייב תיקון יסודי של המבנה. כשהבינה זאת, דרשה הנתבעת מהתובעת את תוכניות הקונסטרוקציה של המבנה, דרישה שלא נענתה בחיוב, ללא כל הסבר סביר, המעלה מדרך הטבע את החשש שלתובעת יש מה להסתיר בנדון (ראה סעיף 34 לסיכומי הנתבעת).
בנסיבות אלה החליטה הנתבעת שכבר אינה מעוניינת להמשיך לעזור בתיקון הסדיקה במבנה, במיוחד כשלא הוכח כשל בשיטה ו/או במוצר שסיפקה על פי ההסכם.

69. על-כן נסיונה של התובעת להסיק מניסיונות התיקון של הנתבעת במהלך השנים את הסדיקה במבנה, את אחריותה הגורפת, אינו במקום ולא שכנע אותי.

70. לאור כל האמור לעיל, ובמענה לשאלה ב' כהגדרתה לעיל, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לה על ידי הנתבעת התחייבות גורפת לתיקון הסדקים. היינו – התחייבות לתיקון סדקים גם אם לא קשורים סיבתית לכשל בשיטה ו/או פגם במוצר.

סוף דבר

71. התובעת לא הוכיחה כי הסדיקה במבנה בית החולים נובעת מכשל במוצרי הנתבעת ו/או כשל בשיטה.

72. התובעת לא הוכיחה התחייבות הנתבעת לתיקון סדקים במחיצות הפניות במבנה בית החולים בכל מקרה, גם ללא קשר סיבתי לכשל בשיטה ו/או במוצרי הנתבעת.

73. שוכנעתי כי ניסיונות התיקון של הסדקים במבנה בית החולים, שנעשו על ידי הנתבעת במהלך השנים, לא נבעו מתוך התחייבות שנתנה, ואף לא נבעה מאחריותה בהתאם להסכם, שכן לא הוכח כי הסדקים נובעים מכשל בשיטה ו/או פגם במוצרים.
שוכנעתי כי ניסיונות התיקון של הנתבעת, שהיו רחבים יותר או נקודתיים (אינני חושב שיש לכך חשיבות מכרעת), אך מוגבלים בסכום התיקון ולא היו רחבים עד כדי ניסיונות תיקוני קונסטרוקציה במבנה אלא ניסיונות תיקון של הסדקים בלבד, נעשו מתוך שירות ללקוח ומחשבה עסקית לעתיד.

74. לנוכח קיומה של חוות הדעת המפורטת של המומחה אנגל מטעם הנתבעת, שאף לא נחקר על חוות דעתו ולכן לא נסתרה, שוכנעתי גם כי הסדיקה במחיצות הפנימיות של מבנה בית החולים, נובעות בעיקר מבעיות קונסטרוקציה של המבנה (מבנה בית החולים נבנה על מבנה קיים), ובעיות אחרות, שלא קשורות לכשל בשיטה ו/או פגם במוצרי הנתבעת.
היינו – הסדיקה בקירות הפנימיים של המבנה לא קשורה סיבתית לשיטה ו/או למוצרי הנתבעת, ולכן האחריות לקיומה אינו מוטל על כתפי הנתבעת.

75. לנוכח כל אלה יש לומר כי התובעת לא הוכיחה תביעתה ואני מורה על דחייתה.


76. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום של 25,000 ₪, שישולם תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין ועד ליום התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי התאמת המוצר

  2. אי תקינות מוצר

  3. אי סימון טובין

  4. אספקת מוצר באיחור

  5. ביטוח אחריות מוצר

  6. איחור באספקת מוצרים

  7. ביטול עסקה פגם במוצר

  8. אספקת מוצר שלא הוזמן

  9. ביטול חוזה אספקת מוצר

  10. ביטול הסכם רכישת מוצר

  11. ביטול עסקה מוצר משומש

  12. ביטול עסקה מוצר מתצוגה

  13. ביטול עסקה המוצר לא סופק

  14. איחור לא סביר באספקת מוצר

  15. בדיקת איכות מוצר בית משפט

  16. ביטול הזמנת מוצר החזר כספי

  17. ביטול עסקה לפני קבלת המוצר

  18. הסכם שירות מוצרי אלקטרוניקה

  19. תקן ישראלי 36 - מוצרי שוקולד

  20. הפרת הבטחה לבטל עסקה (קניית מוצר) על ידי נציג לאחר שנציג אחר הבטיח לבטל

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון