דמי פגיעה דמי מחלה

  1. לפנינו תביעה שעניינה הזכויות להן זכאי התובע כתוצאה מסיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 9.11.09.
  2. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 2.11.08 ועד ליום 9.11.09, למשך שנה ושבוע. התובע שימש כמנהל מפעל הנתבעת באשדוד, וכן כמנהל פרוייקט של יבוא מערכות לשמירת לחץ אויר בצמיגים.

כאמור, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 9.11.09. בעקבות זאת הגיש התובע תביעה לתשלום הפרשי שכר, פידיון דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי מחלה, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, השלמת הפרשות לקרן השתלמות, החזרים בגין ציוד אישי ופיצוי בגין עוגמת נפש. בדיון מוקדם שנערך ביום 30.12.10 צומצמו המחלוקות בתיק. הסוגיות שנותרו שנויות במחלוקת הן שאלת החוקיות של קיזוזים שנעשו משכרו של התובע, וכן שאלת זכאותו של התובע להפרשי תשלום דמי הבראה, החזר דמי מחלה ולחלף הודעה מוקדמת. עוד נותרה במחלוקת השאלה האם זכאי התובע לתשלום בגין שווי ציוד אשר לטענתו הוא ציוד אישי שהביא למפעל ולא קיבל בגינו תמורה.
3. הילוכו של פסק הדין יהיה על פי ראשי התביעה השונים. בכל פרק נביא את טענות הצדדים ולאחר מכן את הכרעתנו.
4. קיזוזים משכרו של התובע
מיום תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ועד לסיום יחסי העבודה, עמד שכרו של התובע על 19,985 ₪ ברוטו לחודש. שכר הנטו הממוצע בגין שכר זה עמד על 12,700 ₪.
החל מחודש 7/09 החלה הנתבעת לקזז משכרו של התובע תחת הרכיב "פיצוי" סכומים שונים אשר תכליתם להעמיד את שכר הנטו של התובע על 11,000 ₪, אשר לטענת הנתבעת הוא השכר עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת תנאי ההעסקה.
התובע טען כי קיזוז השכר נעשה בניגוד לדין, ללא אישורו לכך, ועל כן תבע השבה של הסכומים שקוזזו.
5. לטענת הנתבעת הוסכם בין הצדדים כי שכרו של התובע יהיה זהה לשכר שקיבל במקום עבודתו הקודם (אל"ה). לטענת הנתבעת בהסכם ההעסקה נקבע כי מדובר בשכר בגובה 11,000 ₪ נטו ועל כן, כל תשלום נוסף ששולם על ידה לתובע שולם מתוך טעות והינו בגדר תשלום עודף שלנתבעת קמה הזכות לקזזו.
6. בטרם נתייחס לשאלת גובה שכרו של התובע נקדים ונפרט את הרקע להתקשרות בין התובע לנתבעת.
עובר לעבודתו אצל הנתבעת עבד התובע במפעל אל"ה (איסוף למען הסביבה). ללא קשר לכך, החל התובע לפני כעשור בייבוא אישי של מערכות לשמירת לחץ אויר קבוע בגלגלים ברכבים כבדים של חברת Colven הארגנטינאית (להלן: "המערכת"). חברת Colven קישרה בין התובע לבין מנהל הנתבעת מאחר והנתבעת התעניינה בייבוא ושיווק בלעדי של המערכות בישראל.
התובע ומנהל הנתבעת ביקשו להקים מיזם משותף לייבוא ושיווק המערכת, במסגרתו יהיה התובע זכאי ל- 10% מהרווחים. במסגרת התקשרות זו הוכנה טיוטת הסכם מייסדים להקמת חברה, אשר לא נחתמה (ת/2).
נוכח קיומו של המיזם והרצון לפתחו הגיעו הצדדים להסכמה כי התובע יעזוב את עבודתו באל"ה, ויעבור לעבוד בנתבעת. ביום 8.9.08 נחתם מסמך הבנות בין התובע לבין מנהל הנתבעת שנערך בכתב יד על גבי ארבעה עמודים, ונושא את חתימותיהם של התובע ומנהל הנתבעת (ת/3) (להלן: "הסכם ההבנות").
עוד הוצגה בפנינו טיוטת הסכם העסקה בין התובע לנתבעת (ת/4) (להלן: "הסכם ההעסקה"). הסכם ההעסקה הוא הסכם מודפס, אך אינו חתום על ידי הצדדים ואינו נושא תאריך. בכותרתו צוין: "טיוטא לצרכי מו"מ בלבד".
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה איזה מהמסמכים הוא הקובע לעניין תנאי העסקתו של התובע.
7. תאור נסיבות ההתקשרות בין הצדדים כפי שפורטו לעיל, מלמד כי ההתקשרות ביניהם נעשתה למעשה בשני מישורים, האחד העסקת התובע כעובד בשכר קבוע ושילובו במפעל של הנתבעת, והשני העסקתו כמנהל פרוייקט הייבוא והשיווק של המערכת, אשר במסגרתו יקבל התובע חלק מהרווחים.
עיון בהסכם ההבנות ובהסכם ההעסקה מלמד כי הסכם ההבנות מתייחס בעיקרו לתפקידו של התובע כמנהל הפרויקט, בעוד הסכם ההעסקה דן בזכויות וחובות התובע כעובד של הנתבעת.
לעניין משך ההסכם ותנאי שכרו של התובע נקבע בהסכם ההבנות כי ההסכם יעמוד בתוקפו לשנה מיום 2.11.08 ועד ליום 1.11.09 כתקופת ניסיון, ותנאי השכר יהיו שווים לאלו שבעבודתו הנוכחית (במפעל אל"ה) בתוספת 10% מרווחי הפרויקט.
בהסכם ההעסקה צוין כי תוקף ההסכם מיום 2.11.08 עד ליום 30.11.09, וכי שכרו של התובע יהיה 11,000 ₪ נטו בתוספת תוספות על פי דין ותוספת יוקר.
8. כאמור,עובר לעבודתו אצל הנתבעת עבד התובע במפעל אל"ה (איסוף למען הסביבה). שכרו במקום העבודה הישן עמד על 19,985 ₪ ברוטו, ו- 11,201 ₪ נטו (ת/20).
על פי הסכם ההבנות שכרו של התובע אצל הנתבעת צריך היה להיות שווה לתנאי העסקתו הקודמים. יחד עם זאת בהסכם ההעסקה צויין כי השכר יעמוד על 11,000 ₪ נטו לחודש. לטענת הנתבעת ההוראה בהסכם ההעסקה היא הרלבנטית לעניין שכרו של התובע, ועל כן שולם לו שכר עודף במהלך כל תקופת העסקתו, ובנסיבות אלו קוזזו הפרשי השכר כדין.
9. בנסיבות המקרה סבורים אנו כי הקיזוז של הפרשי השכר משכרו של התובע החל מחודש 8/09 נעשה שלא כדין, ונפרט.
מיום תחילת העסקתו של התובע קיבל התובע שכר ברוטו אחיד בגובה 19,985 ₪. השוואה לתלוש השכר מעבודתו של התובע בחברת אל"ה (ת/20) מלמד, כי מדובר בשכר זהה לשכרו ברוטו של התובע בתפקידו הקודם בחברת אל"ה. בהסכם ההבנות צוין כי התובע יהיה זכאי לתנאים השווים לאלו שבעבודתו הקודמת, ולא צוין גובה השכר, עוד לא צויין האם ההתייחסות היא לשכר נטו או ברוטו.
כלל הוא כי דרך המלך בקביעת שכר עבודה בהסכם היא נקיבת סכום ה"ברוטו", אולם הצדדים רשאים להסכים על סטייה מדרך זו, אולם על הטוען לכך מוטל נטל הראייה.
ראה: ע"ע 254/99 סופרשוק גרינברג נ' רמי מאנה, מיום 20.12.99.
דב"ע נא/41-3 ד"ר עירית בליי נ' הוועדה הציבורית של חגיגות המימונה ואח', מיום 2.5.91.
היות והנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי הסכם ההבנות מתייחס לשכר נטו, באנו למסקנה כי ההסכמות שבמסמך ההבנות עניינן בשכר הכולל, "ברוטו", של התובע.
10. הנתבעת שילמה למן יום עבודתו הראשון של התובע, ועד לשבעה חודשים לאחר מכן את שכרו של התובע בהתאם לשכר הברוטו הנ"ל. בעשותה כן אישרה הנתבעת בהתנהגותה כי זוהי מסגרת השכר שהוסכמה בין הצדדים. יתרה מכך, הנתבעת בחרה שלא לחקור את התובע בעניין זה, ותלושי השכר הנוספים מחודש 8/09 ואילך מלמדים כי גם לאחר "גילוי הטעות", בעקבותיה זומן התובע לישיבה, ותחילת הקיזוז בניגוד להסכמתו של התובע, שכר הברוטו של התובע נותר בעינו - 19,985 ₪. הנתבעת ערכה התאמות בשכרו של התובע באמצעות הפחתת סעיף "פיצוי" משכרו, על מנת להעמיד את שכר הנטו על 11,000 ₪ (ראה למשל ת/1 (10) ו- ת/1 (11)). הפחתת שכר תקינה אינה יכולה להעשות על ידי ניכויים משכר הברוטו או ע"י שינוי מרכיבי השכר, והתנהלות הנתבעת בעניין זה מלמדת כי יש להעדיף את גרסת התובע.
זאת ועוד, הנתבעת בחרה שלא להעיד בעניין זה את מנהל הנתבעת אשר ניהל את המשא ומתן עם התובע על תנאי העסקתו באופן ישיר. כמו כן התובע לא נחקר על נושא זה ומשכך לא הוכחה טענת הנתבעת כי שכרו של התובע, כפי ששולם לו עד לחודש 8/09, היה גבוה משהוסכם בין הצדדים.
11. משכך, הקיזוזים שנעשו משכרו של התובע בגין תיקון שכר נעשו בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשל"ב – 1972, ובניגוד לכללים שנקבעו בפסיקה באשר לזכות הקיזוז של מעסיק.
ראה: דב"ע שנ/ 119-3 חבק נ' בן עמי, פד"ע כב 303.
דב"ע נד/ 201-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241.
12. עוד טען התובע כנגד קיזוז בסך 2,063 ₪ שנעשה משכרו של התובע במשכורת חודש 5/09 בגין החזר הוצאות נסיעה לחו"ל. לדברי התובע מדובר בהחזרים עבור טיפול רפואי שניתן לו במסגרת נסיעה לספרד, אשר לטענתו היתה נסיעת עבודה.
הנתבעת טענה כי נסיעת התובע לחו"ל במועד האמור נעשתה בחלקה לצרכי עבודה וחלקה במסגרת פרטית, וכראייה לכך צויין כי אשתו של התובע התלוותה אליו לנסיעה (סעיף 17 לתצהירה של הגב' דינה כהן ועמוד 28 שורות 3-9 לפרוטוקול הדיון מיום 7.7.11).
ההחזרים עבור הוצאות הנסיעה שולמו לתובע מלכתחילה, אולם קוזזו משכרו בחודש 5/09, לטענת הנתבעת לאחר גילוי הטעות (סעיף 18 לתצהירה של הגב' דינה כהן מטעם הנתבעת).
13. בנסיבות בהן הודתה הנתבעת כי הנסיעה נועדה לצרכי עבודה, אין בצירוף בת זוגו של התובע לנסיעה כדי להעיד על שינוי התכלית. במקרה כזה, לולא היתה הנסיעה ההוצאת הרפואיות היו באות במסגרת סל הבריאות לו זכאי התובע. מכאן, הוצאות רפואיות שהוצאו במסגרת נסיעת עבודה ישולמו על ידי המעסיק, אלא אם נקבע אחרת בין הצדדים. בעניינו של התובע, הנתבעת הודתה בהסכמתה לתשלום ההוצאות עת העבירה לתובע את הסכומים המבוקשים. על כן, ומכוח כללי החוק והפסיקה שסקרנו לעיל ביחס לזכות הקיזוז של המעסיק, קיזוז ההוצאות בחודש 5/09 בניגוד להסכמת התובע, נעשה שלא כדין.
אשר על כן ולסיכום פרק זה הנתבעת תשיב לתובע את הפרשי השכר שקוזזו משכרו בחודשים 5/09, ו- 8/09 -11/09 בסך 10,454 ₪.
14. דמי הבראה
התובע טען כי בהתאם לסיכום בינו לבין הנתבעת הוא זכאי לדמי הבראה עבור שמונה ימים בגין שנת עבודתו הראשונה.
לתובע שולמו דמי הבראה בתלוש השכר של חודש נובמבר 2009 בסך של 1,870 ₪. בתצהירה של הגב' דינה כהן מטעם הנתבעת צויין כי שולמו לתובע דמי הבראה בגין 5.5 ימים, במקום 8 ימים על פי ההסכם. בתצהיר צוין כי מדובר בטעות אנוש וכי התובע זכאי להשלמה בגובה 850 ₪. יחד עם זאת ביקשה הנתבעת לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק לטובתה.
מכאן כי התובעת הודתה בחובתה לתשלום הפרשים עבור דמי הבראה, ועליה לשלם לתובע 850 ₪ בגין רכיב זה.
נציין עוד כי טענות התובע כי בעקבות הקיזוזים שערכה הנתבעת בשכרו כלל לא קיבל לידיו את דמי ההבראה אינה רלבנטית, שכן סוגיות ההחזרים בגין קיזוזי השכר נדונה והוכרעה בנפרד.
15. דמי מחלה
הטענות בנוגע לדמי מחלה יסודן בשאלה האם לתובע מגיע תשלום דמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו – 1976 (להלן: "חוק דמי מחלה"), או שמא זכאי התובע לשכר מלא בגין ימי מחלה בעקבות הסדר מיטיב בהסכם בין הצדדים.
לטענת התובע במסגרת ההתקשרות בין הצדדים סוכם עימו כי יהיה זכאי ל- 20 ימי מחלה בשנה, בתשלום שכר מלא.
בפועל קיבל התובע תשלום בגין ימי מחלה על פי הקבוע בחוק. משכך, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום עבור ההפרש בין שכרו המלא לבין הסכום ששולם לו בפועל בגין 7 ימי מחלה שנטל.
16. נדון תחילה בשאלת ההסדר העקרוני שקבעו הצדדים בנוגע לזכאות התובע לדמי מחלה.
בהסכם ההבנות אין התייחסות לסוגיית הזכאות לדמי מחלה. לעומת זאת בהסכם ההעסקה צוין כך:
"7.1 העובד יהיה זכאי לתשלום דמי מחלה על פי חוקי המדינה בנושא.
7.2 ימי מחלה צבורים לא יזכו את העובד בפידיון בסיום העסקתו בפלדמן."
למעט הוראה זו בהסכם ההעסקה, שכאמור לא נחתם על ידי הצדדים, לא הוצגה בפנינו הוראה אחרת בכתב.
תלושי השכר של התובע מלמדים כי צבר 1.5 ימים מחלה בתשלום בכל חודש, דהיינו 18 ימי עבודה בשנה, וגם בכך יש לתמוך בטענת הנתבעת כי התובע היה זכאי לתנאים הקבועים בחוק לעניין דמי המחלה.
הנטל להוכיח כי ההסדר המתקיים בין הצדדים הוא הסדר מיטיב מזה שקבוע בחוק מוטל על התובע, והוא לא עמד בנטל זה משלא הציג בפנינו כל ראיה מלמדת על הסדר אחר שנקבע בין הצדדים.
17. עוד טען התובע לעניין דמי מחלה כי הוא זכאי לפידיון של יתרת ימי המחלה שעמדו לזכותו עם סיום עבודתו בשל פיטוריו תוך ששהה בחופשת מחלה בגין פגיעה בעבודה (לעניין זה טען התובע כי יש להפחית מהסכום הנתבע את התשלום שהתקבל מהביטוח הלאומי בגין דמי פגיעה).
18. התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונה עבודה ביום 5.11.09.
התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, וקיבל דמי פגיעה מיום 6.11.09 – 4.2.10. השכר היומי שעמד בבסיס חישוב דמי הפגיעה הינו 519 ₪ (זאת לעומת 908 ₪ ליום שהרוויח התובע בעבודתו).
לטענת התובע הוא זכאי לתשלום של ההפרש בין דמי הפגיעה היומיים לבין שכרו היומי על חשבון יתרת ימי המחלה שעמדו לזכותו.
19. בית הדין הארצי כבר שנה כי אין עובד זכאי לדמי מחלה שעה שזכה בקשר לאותה תקופה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, היות ומדובר בגימלה מחליפת הכנסה.
ראה: ע"ע (ארצי) 1370/02 מהוא מועדי נ' המועצה המקומית מג'אר, מיום 10.1.06.
בנסיבות אלו לא זכאי התובע לתשלום נוסף בגין התקופה בגינה קיבל התובע דמי פגיעה.
20. בהתאם לכך התובע אינו זכאי גם להפרשי שכר עבור חודש נובמבר, שהרי התובע קיבל תשלום עבור חמישה ימים, ולאחר מכן החל לקבל דמי פגיעה שהם תחליף הכנסה.
חלף הודעה מוקדמת
21. מכתב הפיטורים של התובע נושא את התאריך 28.10.09. התובע טען כי המכתב הגיע לידיעתו רק ביום 9.11.09 עת שהה בחופשת מחלה בביתו.
התובע טען כי במכתב הפיטורים צוין כי הנתבעת מוותרת על התייצבותו לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת (ת/6), ועל כן טען התובע כי הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בשווי שכר חודש מלא.
22. לטענת הנתבעת במכתב הפיטורים נכתב בטעות כי לא נדרשת התייצבות של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, והתובע אינו רשאי להנות מטעות זו. לתובע לא נגרם כל נזק שכן קיבל בתקופה הרלבנטית דמי פגיעה, שהם תחליף להכנסה משכר.
23. בתצהירה של הגב' דינה כהן מטעם הנתבעת נטען כי ביום 28.10.09 נערכה פגישה בין התובע לבין מנהל הנתבעת בה הודע לתובע על אי חידוש ההסכם עימו. בעקבות שיחה זו נדרשה הגב' כהן להפיק לתובע מכתב פיטורים, וכי לפנים משורת הדין ניתנת לתובע הודעה מוקדמת של חודש ימים, למרות שהדבר אינו מתחייב מהחוזה (סעיף 30 לתצהיר).
דברי העדה מלמדים כי ההנחיות שקיבלה תואמות את האמור במכתב, כי תינתן לתובע הודעה מוקדמת, וסותרות את הגירסה שהציגה הנתבעת בסיכומיה לפיה מדובר בטעות בהקלדת המכתב.
בהתחשב בכך שהנתבעת בחרה שלא להעיד את מנהל הנתבעת, אשר בידיו היה המידע הרלבנטי בנוגע להוראה שניתנה לגב' כהן, אין לנו אלא להעדיף את גרסתה בתצהיר על פני הגרסה המאוחרת.
יחד עם זאת, בנוגע למועד קבלת ההודעה על פיטוריו, עדיפה עלינו גרסת הנתבעת. התובע טען כי הדברים הובאו לידיעתו רק ביום 9.11.09, וכי התאריך שנושא מכתב הפיטורים שרירותי.
מתצהיר הנתבעת עולה כי התובע החל ב"חפיפה" של מי שהתקבל לתפקיד כמחליפו בטרם נפגע בתאונת עבודה. כנספח 2 לתצהיר הנתבעת צורף תלוש השכר של המנהל החדש ממנו עולה כי מועד תחילת עבודתו הוא 1.11.09.
משכך, סבורים אנו כי יש לקבל את האמור במכתב הפיטורים כלשונו. על כן לעניין מועד ההודעה על אי חידוש ההסכם מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה התובע ידע על פיטוריו כבר ביום 28.10.09. יחד עם זאת, לעניין הזכאות לדמי הודעה מוקדמת התובע זכאי להודעה מוקדמת של חודש ימים מיום 28.10.09 כאמור במכתב הפיטורים.
24. לתובע שולם שכר עבודה עד ליום 5.11.09, המועד בו נפגע בתאונת עבודה. מיום 6.11.09 קיבל התובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. משכך, השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא האם התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בתקופת אי הכושר בגינה שולמו לו דמי פגיעה, מיום 6.11.09 עד ליום 27.11.09.
סבורים אנו כי בנסיבות המקרה התשובה לשאלה זו שלילית, ונפרט. כפי ששנינו לעיל תכליתם של דמי פגיעה היא להוות תחליף הכנסה למי שאיבד יכולתו להשתכר. בעניינו של התובע הודעת הפיטורים נמסרה לו טרם יציאתו לחופשת מחלה, ולמעשה התאונה ארעה בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר חלקה הראשון שולם על ידי המעסיקה.
אין בידינו לקבל את טענות התובע בסיכומיו, וההפניות לפסיקה הקובעת כי לעובד קמה זכות לתשלום חלף הודעה מוקדמת גם בתקופה של קבלת דמי פגיעה. ראשית, הפסיקה אליה מתייחס התובע בסיכומיו דנה במקרים בהם ההודעה על הפיטורים ניתנה לעובד תוך כדי תקופת אי הכושר (ולא לפני כן). וכן, אין מדובר בנסיבות של חוזה לתקופה קצובה, אשר טרם חודש לפני כן, והדבר היה בידיעתו של התובע ובהסכמתו.
25. אשר על כן סוברים אנו כי התובע אינו זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת.
החזרים עבור ציוד אישי
26. התובע טען כי הביא עימו לשטח המפעל של הנתבעת ציוד אישי הקשור למערכות שמירת לחץ האוויר, אשר נרכש מכספו הפרטי, ונותר בידי הנתבעת עם סיום יחסי העבודה. התובע טען כי הנתבעת חבה לו את שווי הציוד שנותר בידיה בסך של 5,845 יורו, אשר שוויים 29,227 ₪. לעניין זה הציג התובע תצהירים של מר מוטי דורפמן, שותף עבר של התובע בייבוא המערכות אשר בביתו אוחסן ציוד התובע עובר לעבודתו בנתבעת, ושל מר ראול ביטורו, אשר עבד במפעל הנתבעת וסייע לתובע בהובלת הציוד ובהתקנות של מערכות .
27. הנתבעת טוענת כי אין בידיה ציוד אישי של התובע, וכי טענות התובע בעניין זה הן כלליות ואינן מעוגנות במסמכים רלבנטיים. הנתבעת מדגישה כי נטל הראייה להוכחת הבעלות בציוד מוטל על כתפי התובע, ולטענתה לא הרים התובע את הנטל הראייתי הנדרש. לדברי הנתבעת התובע לא נדרש להביא עימו כל ציוד על פי ההסכם ביניהם, התובע לא הציג קבלות על רכישת הציוד והתובע לא הציג רישום מסודר של הציוד.
28. עיקר החקירה הנגדית שנערכה לתובע התמקד בנושא זה. לדברי התובע רכישת הציוד נעשתה במהלך עשר השנים שקדמו לעבודתו אצל הנתבעת (עמוד 7 שורות 17-22 לפרוטוקול הדיון מיום 7.7.11). התובע הבהיר כי לא מדובר בציוד שנרכש במיוחד עבור הנתבעת (עמוד 7 שורות 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 7.7.11).
התובע טען כי כל המסמכים המגבים את טענותיו נזרקו על ידי מאן דהוא (עמוד 8 שורות 16-18 לפרוטוקול הדיון 7.7.11).
לאחר פיטוריו, ביום 7.1.209, ערך התובע יחד עם מזכירה בשם דניז רשימת ציוד שלטענתו הוא בבעלותו האישית (ת/ 10). עוד צרף התובע לסיכומיו את מחירון חברת Colven (ת/11), כעדות לשוויו של הציוד.
29. כלל משפטי בסיסי הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. התובע ביקש להוכיח כי ציוד המצוי בחצרי הנתבעת הוא בבעלותו האישית, וכי הוא זכאי לפיצוי כספי עבורו או להחזר את הציוד עצמו. דא עקא, התובע לא עמד בנטל הראייתי הנדרש לשם הוכחת הבעלות ו/או השווי של הציוד.
בהסכם ההתקשרות בין הצדדים לא נקבע כי התובע יעמיד לרשות החברה ציוד פרטי שבבעלותו. הציוד בו עסקינן הוא ציוד ישן אשר נרכש לאורך פרק זמן ממושך, מבלי שנותר בידי התובע תיעוד של הרכישה או של המחירים ששילם עבור ציוד זה.
בנוסף, המחירון שהציג התובע נושא את התאריך 1.6.08. אין בידינו להכריע האם מדובר בשווי העדכני של הציוד כטענת התובע, מה מהציוד אכן היה שייך לתובע, כמה ציוד היה בכלל, האם הציוד הנרכש הובא באישור הנתבעת ולבקשתה ועוד כהנה שאלות שנותרו ללא מענה. מקום בו התובע לא הוכיח את בעלותו בציוד שברשות הנתבעת ואחזקתה, כמו גם לא הוכח עצם קיומו הרכבו ושוויו אין בכוחו של בית הדין לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה.
30. פיצויים בגין עוגמת נפש
התובע טוען כי התנהלות הנתבעת, ובין היתר פיטוריו בעת ששהה בחופשת מחלה, והתעלמותה מדיני העבודה וחוקי המגן, הסבה לתובע נזק לא ממוני ניכר בגין הטרדה, הפסדי זמן ועגמת נפש. על כן, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בשיעור של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
31. כפי שמפורט לעיל עיקר טענותיו של התובע נדחו, ובכלל זאת הגרסה לפיה פוטר בהיותו בחופשת מחלה. סבורים אנו כי התובע ידע על פיטוריו כבר בסוף חודש אוקטובר, הן מהטעם שניתן לו מכתב פיטורים, והן מהטעם שהועסק בחוזה לתקופה קצובה שהגיעה לסיומה. ברוח זו תוקן חוק דמי מחלה התשל"ו 1976 הקובע בסעיף 4א(ב)(1) כי ניתן לפטר עובד מקום בו ההודעה המוקדמת ניתנה טרם נעדר העובד עקב מחלתו.
אשר על כן, משלא הוכח כי סיום העסקת התובע, נעשה ממניע פסול,לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש.
32. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:
החזרים עבור הפרשי שכר בסך 10,454 ₪.
הפרשי דמי הבראה בסך 850 ₪.
סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי העבודה, ועד ליום התשלום בפועל.
33. משהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות מחלה

  2. חישוב דמי מחלה

  3. הארכת חופשת מחלה

  4. הלנת שכר דמי מחלה

  5. זניחת עבודה מחלה

  6. התפטרות ימי מחלה

  7. התיישנות ימי מחלה

  8. התיישנות דמי מחלה

  9. דמי אבטלה ימי מחלה

  10. דמי פגיעה ימי מחלה

  11. דמי פגיעה דמי מחלה

  12. חופשת לידה ימי מחלה

  13. הבטחת הכנסה דמי מחלה

  14. דמי פגיעה וימי מחלה

  15. חזרה לעבודה ימי מחלה

  16. הסכם קיבוצי ימי מחלה

  17. הסכם קיבוצי דמי מחלה

  18. התפטרות בזמן ימי מחלה

  19. חזרה לעבודה חופשת מחלה

  20. הסכם קיבוצי חופשת מחלה

  21. חישוב דמי מחלה לעובד שעתי

  22. חישוב דמי מחלה לעוזרת בית

  23. הסכם קיבוצי פדיון ימי מחלה

  24. חישוב דמי מחלה לעובד חודשי

  25. חישוב דמי מחלה לעובדת משק בית

  26. חישוב דמי ימי מחלה תאונת דרכים

  27. חישוב דמי מחלה לעובד במשרה חלקית

  28. אי ניצול ימי מחלה לפי הסכם קיבוצי

  29. חופשת לידה מוקדמת על חשבון ימי מחלה

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון