אובדן כושר עבודה חרדה


1. התובע, מר מ.ה, החל לעבוד בשנת 1979 אצל חברת תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ, שהייתה הבעלים של מפעל כימי כבד שפעל לאורך שנים רבות באזור מפרץ חיפה. (להלן: "פרוטארום").
במשך שנים רבות ביטחה פרוטארום את עובדיה בביטוח מנהלים, בפוליסות אישיות הכוללות ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה, (ביטוח שלב), אצל הסנה חברה לביטוח בע"מ- (להלן:"הסנה").
ביום 7.4.83 נכרת בין פרוטארום לבין "הסנה" חוזה ביטוח קולקטיבי, שהחליף את הפוליסות האישיות והסדיר את ביטוחם של כל עובדי המפעל בביטוח אובדן כושר עבודה, עד הגיעם לגיל פרישה. תקופת תוקפו של חוזה זה נקבעה ל-11 שנים, עד 31.12.93, עם אופציה להארכת תוקפו בהסכמה, ל- 11 שנים נוספות. (להלן:"חוזה הביטוח") .

2. סעיף 3 לחוזה הביטוח הגדיר, "אובדן כושר עבודה", כדלקמן:
"א. אובדן כושר העבודה פירושו, שלילת כושרו המוחלט של בר- ביטוח כתוצאה ממחלה או תאונה להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק אצל המבוטח לפני אובדן כושר העבודה".

3. לימים ועקב התמוטטות חברת הביטוח הסנה, נרכש תיק ביטוח המנהלים שלה ע"י הנתבעת, מגדל, שלקחה על עצמה את התחייבויות הסנה, גם בקשר לפיצוי עובדי פרוטארום בגין אי כושר בעבודה מכוח חוזה הביטוח. לבקשת מגדל ובהסכמת פרוטארום, שונתה ההגדרה הנ"ל של אובדן כושר העבודה, החל מיום 1.1.94, שאז הוארך תוקפו של חוזה הביטוח לעוד 11 שנים נוספות.
בעניינו של ה מ., תקפה ההגדרה המופיעה בסעיף 3 לחוזה הביטוח כנ"ל.

4. בשנת 1992 בעקבות הידרדרות במצבו הנפשי וחוסר יכולתו להתמודד עם מצבי לחץ שבא לידי ביטוי בגמגום, התפרצויות זעם אלימות וכו', הוכר מר ה כמי שאיבד את כושרו לעבוד ושולמה לו ע"י הנתבעת גמלה חודשית בהתאם לחוזה הביטוח.

5. בחודש 11/03 הפנתה הנתבעת את התובע לבדיקות רפואיות מטעמה, ובעקבות בדיקתו ע"י פסיכאטר מטעמה, הודיעה לו במכתביה מהתאריכים: 2/5/04, ו-20/6/04, כי מבחינתה הוא לא נמצא באובדן כושר עבודה, בהתאם להוראות הפוליסה, וכי היא תפסיק לשלם לו את הגמלה בגין אובדן כושר עבודה המשולמת לו מאז 1992, החל מיום 30/6/04. עוד ציינה הנתבעת במכתביה, כי אין לראות בהודעתיה אלו כמיצוי זכויותיה כלפיו, לרבות זכותה לדרוש ממנו השבת הגמלאות ששולמו לו בעבר, עקב טעות ו/או הטעיה ו/או מצג שווא.

6. עקב החלטת מגדל הנ"ל, עתר מר ה מ. יחד עם תובעים נוספים שגמלתם נשללה לבית הדין ובקש לבטל את הגזרה. במסגרת התביעה המאוחדת, ניתן על ידינו ביום .., פסק דין ופסק דין חלקי, במסגרת תיקים עב ..-..ו- עב .., (להלן:"פסק הדין").

בחלקו הראשון של פסק הדין התייחסנו להגדרת מקרה הביטוח, (אובדן כושר העבודה), בהתאם לחוזה הביטוח ולהסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, שהייתה השאלה הרלבנטית לכלל התובעים, לרבות למר ה מ..

בחלקו השני של פסק הדין ומתוקף יישומו, ניתן פסק דין סופי ביחס לחלק מהתובעים, ואילו לגבי תובעים הנותרים, שמר ה מ. נמנה עליהם, ניתן פסק דין חלקי פרטני לגבי כל אחד מהם שבמסגרתו הורנו על מינוי מינוי מומחה רפואי מתאים. בעניינו של מר ה מונה מומחה מטעם בית הדין, בתחום הפסיכיאטריה

7. כאמור במסגרת פסק הדין נדרשנו לשאלת הפרשנות שיש לתת למונח "אובדן כושר עבודה", שבסעיף 3 לחוזה הביטוח הנ"ל, שהתבררה כבהגדרה ייחודית ומיוחדת, וזאת בשים לב להסכם הדיוני שקבל תוקף של החלטה ואשר בחלקו הרלבנטי להגדרה, קבע:
"א. מוסכם כי בהגדרת אובדן כושר עבודה על פי ההסכם הקולקטיבי מיום 7/4/83 בין תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ לבין הסנה חברה לביטוח בע"מ, המילים "עיסוקו או מקצועו" יבחנו לאור עיסוקו של העובד, כפי שהיה ערב צאתו לאי כושר.
הבחינה תהיה לגבי אותו עיסוק בין בפרוטארום ובין מחוץ לפרוטארום.
הצדדים משאירים בצריך עיון את שאלת הפרשנות של "אי הכושר", בהקשר של עיסוק ייחודי שקיים אך ורק בפרוטארום, אם קיים כזה לגבי כל אחד מהתובעים בתיק זה...".

8. בהתייחסנו לפרשנות בהתאם לחוזה ולהסכם הדיוני, קבענו בסיכום הפרק הכללי של פסק הדין, כדלקמן:
" לסיכום שלב זה

54. מהאמור לעיל, קרי מלשון החוזה, הקשרו, נסיבותיו המאבק שנוהל מול ההסתדרות כדי לבטח עובדי פרוטארום אצל הסנה דווקא, תנאיו המיוחדים, יישומו לאורך השנים כעולה מחומר הראיות והעדויות, המסקנה המתבקשת היא, שכוונת הצדדים לחוזה ותכליתו הסובייקטיבית הייתה לתת במיוחד לעובדי פרוטארום , אשר מפאת מחלה או תאונה, איבדו את יכולתם להמשיך ולעסוק בעיסוק בו עסקו במפעל ערב אובדן הכושר, אם באופן מלא ואם באופן חלקי, מענה ובטחון כלכלי, בשים לב לתחום עיסוקו הייחודי של המפעל, שהיה מפעל כימי כבד ומיוחד במינו במדינה, וזאת ע"י יצירת קשר הדוק בין המפעל ודרישות העיסוק בו לבין אובדן הכושר שמזכה בפיצוי חודשי, חלף הכנסה, בהתאם לחוזה הביטוח.
...
56. בכפוף לנ"ל, להלן יבחן עניינו של כל תובע ותובע תחילה ע"י קביעת עיסוקו בפרוטארום, בהתאם למהות העיסוק על כל מרכיביו ומאפייניו, האם הוא ייחודי לפרוטארום, ורק אז תעשה הבחינה של העיסוק מחוץ לפרוטארום, כמתחייב מההסכמה הדיונית".

9. ואילו בפסק הדין החלקי בעניינו של התובע, מ. ה, שניתן במסגרת פסק הדין הכולל, קבענו כדלקמן:
"מ. ה
65. מר מ. ה, יליד 1955, החל לעבוד בפרוטארום בשנת 1979 ועיסוקו האחרון במפעל היה מפעיל חדר בקרה ואחראי על צוות עובדים ומעליו עבד אחראי משמרת.
במסגרת עבודתו זו נדרש מר ה לעבודה בלחץ נפשי רב היות וכל טעות בחדר הבקרה עלולה להיות מסוכנת ביותר לעובדי המפעל, הנמצאים בסמוך למכלי כלור, כספית וחומרים כימיים מסוכנים אחרים. הפעלת חדר הבקרה הייתה כרוכה גם במתן הוראות לעובדים חדר הבקרה ובאחריות רבה אשר הייתה מוטלת על כתפיו כמפעיל חדר הבקרה.

בשנת 1992 בעקבות הידרדרות במצבו הנפשי וחוסר יכולתו להתמודד עם מצבי לחץ שבא לידי ביטוי בגמגום, התפרצויות זעם אלימות וכו', הוכר מר ה כמי שאיבד את כושרו לעבוד ושולמה לו גמלה חודשית בהתאם לחוזה הביטוח.

בתקופה שמיום 19.7.92 ועד ליום 31.3.94, נקבעה למר ה, דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 75% על ידי המוסד לביטוח לאומי. החל מיום 1.4.94, נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%.
ביום 21/11/2003 הפנתה מגדל מכתב למכון מדיטון וביקשה לערוך למר ה בדיקות רפואיות אצל פסיכיאטר ואצל רופא תעסוקתי.
הפסיכיאטר, ד"ר אבי פלד, שבדק את מר ה מטעם מגדל, קבע בחוות דעתו:
"... יש רמזים כי יתכן ומדובר באדם עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אבל לא ניתן לבסס זאת בבדיקה הנוכחית והתיעוד שעמד בפניי.
מהבדיקה הנוכחית לא ניתן להסיק על ירידה תפקודית בהשוואה לתפקוד קודם ואין עדות לאובדן כושר עבודה, על רקע פסיכיאטרי, ביחס ליכולת קודמת.".
(חוות הדעת הוגשה לבית הדין, ביום ..).


מאוחר יותר הוצגה בפני הפסיכיאטר קלטת שצולמה על ידי חוקר פרטי ששוחח עם מר ה ועל סמך הקלטת בלבד ומבלי להיפגש עם מר ה, קבע המומחה כי החקירה מגלה שמר ה לא מגמגם וחי חיים טובים ללא פגיעה במצב הרוח, וכי היא מאוששת שתי הנחות, האחת כי מדובר במתחזה, והשנייה כי "קרוב לוודאי אישיות אנטיסוציאלית, ובהתאם לכך, אין מקום לקבוע אובדן כושר מסיבה נפשית".

זאת ועוד, במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר ה על הליך פלילי שהתנהל נגדו בשנת 1999, שעניינו כתב אישום שהוגש נגדו, בחשד לאלימות כלפי אשתו שבמסגרתו הוא נשלח להסתכלות במרכז הרפואי לבריאות הנפש, מזרע, על מנת לקבוע האם הוא כשיר לעמוד לדין אם לאו. חוות הדעת הרפואית של שני הרופאים, ד"ר דוד ליבה וד"ר סארה עארף, מיום 10.8.99, הוגשה לתיק כמוצג נ/7.
ב"כ מגדל הפנה לדברים שנרשמו לדבריו של מר ה בחוות הדעת מוצג נ/7, ולפיהם:"עבד כ- 20 שנה בפרוטארום היה ראש ועד עובדים לדבריו- "במפעל רצו להתפטר ממנו ולהלביש עליו תיק גניבה" בעקבות כך ובהסכם בין הצדדים יצא לפנסיה מוקדמת, ומזה 4 שנים אינו עובד".
ב"כ מגדל בקש לטעון כי בקשת ב"כ מר ה למנות מומחה מטעם בית הדין משמעה שהוא מסכים כי על סמך החומר הקיים בדין נדחתה תביעת מר ה, וכי גם על סמך חוות הדעת מוצג נ/7, עולה כי כמו אז גם היום, מר ה מתחזה ויש לדחות את תביעתו.
מנגד נטען בסיכומים מטעם מר ה כי המחלוקת בעניינו הינה רפואית גרידא, ואינה מחלוקת פרשנית ו/או מחלוקת הקשורה לאופן קבלת ההחלטה מטעם מגדל, וכי מאז בדיקתו ע"י המומחה מטעם מגדל, מצבו של מר ה הידרדר, הוא היה מאושפז לעיתים תכופות במרכז הרפואי לבריאות הנפש במזרע, מטופל בתרופות אנטי דיכאוניות באופן קבוע ואף לקה בהתקף לב ביום 29.10.04, ועבר צנתור לב ביום 2.11.2004.
על כן התבקשנו למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין בעניינו, על מנת שיכריע במחלוקת הרפואית ויקבע האם מר ה כשיר מבחינה רפואית להמשיך לעסוק בעיסוקו הפרטני במפעל, אם לאו, זאת בהתאם לסעיף ח' להסכמה הדיונית ובהתאם להערת ב"כ התובעים בדיון מיום ..(עמ' 102 לפרוטוקול, שורה 22 ואילך).

שקילת טענות הצדדים בהקשר למר ה, ונוכח האמור בסעיף ח' להסכמה הדיונית, החלטנו להיעתר לבקשת ב"כ התובעים ולמנות מומחה מטעם בית הדין בעניינו של מר ה. השיקולים העיקרים שעומדים בבסיס החלטתנו זו הם כדלקמן:
ההסכמה לצאת לפנסיית נכות, כמצוין בחוות הדעת מוצג נ/7, אינה שוללת את המצב הנפשי והאישי לו טוען מר ה והמתואר אף הוא במוצג נ/7;
בניגוד לטענת ב"כ מגדל המומחים בחוות הדעת נ/7 לא קבעו שמדובר במגמתיות, כל שנכתב הוא כי במרפאה לבריאות הנפש בעכו, עלה הרושם שמדובר במגמתיות, אך במסקנות המומחים במוצג נ/7 כל שנקבע היה שהוא כשיר לעמידה לדין.
מכל מקום, חוות הדעת מוצג נ/7, לא עמדה בפני המומחה מטעם מגדל, ד"ר פלד, בזמן מתן חוות הדעת שלו מהתאריכים, .. ו- ., ולכן ברי כי הכתוב במוצג נ/7, לא הובא במסגרת שיקוליו והמסקנה אליה הגיע.
ד"ר פלד בחוות דעתו המכרעת הסתמך בעיקר על הקלטת שתעדה שיחה בין מר ה לבין חוקר פרטי מטעם מגדל, מבלי שעימת אותו עם ממצאיה וממצאי החקירה שנוהלה בעניינו.

לאור הנ"ל, ומאחר ועל פי החומר הקיים לא ניתן לגבש עמדה באשר למצבו של מר ה אנו מורים על מינוי מומחה רפואי מתחום הפסיכיאטריה, מטעם בית הדין, על מנת שיכריע בשאלה האם מר ה כשיר מבחינה נפשית להמשיך ולעסוק בעיסוקו הפרטני שהיה במפעל פרוטארום, ערב צאתו לאי כושר בשנת 1992, כמתואר לעיל. המומחה יזמן את מר ה להיבדק על ידו ובפניו יוצגו כל המסמכים הרפואיים הרלבנטיים למר ה, לרבות אלו שהוגשו לתיק בית הדין, חוות הדעת של ד"ר אבי פלד וחוות הדעת, מוצג נ/7.
החלטה בדבר מינויו של המומחה תינתן בנפרד".

10. ואכן וביום .. הורנו על מינוי פרופ' מ. סגל, מומחה מתחום הפסיכיאטריה, כמומחה מטעם בית הדין, והוא התבקש לחוות את דעתו בשאלה האם יש לראות במר ה כמי שאיבד את כושרו על רקע נפשי, לעסוק בעיסוק שהיה לו בפרוטארום, ערב יציאתו לאי כושר בשנת 1992, כמפעיל חדר בקרה ואחראי על צוות עובדים, הכול בהתאם להגדרה שבחוזה הביטוח ובהסכמה הדיונית ולקביעות שלנו בפסק הדין, אם לאו?
כמו כן, הונחה כב' המומחה לבדוק את התובע, ולצדדים ניתנה אפשרות להעביר אליו כל החומר הרפואי הרלבנטי שברשותם.
11. המומחה מטעם בית הדין ד"ר סגל בדק את התובע ובחוות דעתו מיום .. בפרק "המסקנות", השיב המומחה לשאלה האם מבחינה נפשית כשיר מר ה להמשיך ולעסוק בעיסוקו הפרטני במפעל פרוטארום, ערב צאתו לאי כושר בשנת 1992, וקבע:

"א. מר ה סובל מהפרעת אישיות של חוסר איזון רגשי מסוג אימפולסיבי...
ב. ...
ג. ההחמרה שחלה בשנים אחרונות אינה קשורה עם עבודתו ב"פרוטארום" אלא בתנאים השונים בהם חי מר ה – בעל הפרעת אישיות: גיל מבוגר, מחוסר הערכה ותמיכה של הסביבה, מחלת לב, הרגל של 16 שנה של אי-תעסוקה.
ד. בעקבות סדרת אבידות – אשתו עזבה אותו, ילדים לא רוצים לראותו, אחותו (אצלה הוא גר) אינה סומכת עליו, אנשים חוששים בפני התפרצויותיו - סובל מר ה מתקופות של דיכאון וחרדה בשלם מטופל במרפאת מזרע ולפעמים גם עובר ימים אחדים של אשפוז.
ה. ב-1992 בהיותו עובד פ"פרוטארום" הגיב לאשמת גניבת מצבר בתגובה קונברסיבית של גמגום. הפרעה זאת לא נגרמה עקב עבודתו אלא התפתחה על רקע אישיותו בתנאים של אשמת שווא ופגיעה בכבוד – דבר ששימש כזרז להתפתחות מצב נפשי של המרה (conversion) גופנית –גמגום.
ו. בהתייחס לסוגיית ההתחזות, יש לציין כי בכל הפרעה קונברסיבית (הפרעה בתחום התת-מודע) קיימת מידה מסוימת של מודעות ובכל התחזות (תופעה בתחום המודע) קיימת מידה מסוימת של הפרעה היסטרית בתחום התת-מודע.
ז. בזמן בדיקתי מ-16/4/08, הגמגום לא הפריע כלל לתקשורת בינינו והתרשמתי שגם ביתר תחומים של חייו – אין לגמגומו תפקיד מגביל תפקוד.
ח. היום קיימים סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את התאמתו החברתית ויכולתו לעבוד.
ט. ...
י. לסיכום, מר ה סובל מאותה הפרעת אישיות לאורך שנים, הן לפני 1992, הן אחרי 1992. יחד עם זאת, עם השנים, והקשיים שליוו את מר ה במהלכן, הצטמצמה אישיותו ונתבלטו והחריפו הקווים המופרעים האימפולסיביים, ואף נוספו להם חרדה ודכאון. על כן, ככל שהיה כשיר מבחינה נפשית ומתאים מבחינה אישיותית לעבוד באותו חדר בקרה במפעל פרוטארום בשנת 1992, הרי נמצא לכך מר ה כשיר במידה פחותה כיום."

12. בעקבות חוו"ד זו הועברו למומחה שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובע כדלקמן:
"בשנת 1992 הוכר התובע, מ. ה, כמי שאינו כשיר לבצע את עבודתו במפעל פרוטארום והחל לקבל תגמולי ביטוח בגין אי כושר עבודה.
ב-2/5/04 הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בטענה כי התובע כשיר לעבודה.
השאלה הינה: האם, לאור חוות דעתך, בתאריך .. היה התובע כשיר באופן מלא לעסוק באותו עיסוק בו עסק בפרוטארום ערב צאתו לאי כושר, או שמא לא היה כישר באופן מלא לביצוע אותו עיסוק במועד הנ"ל"


כב' המומחה השיב לשאלות אלו בחוו"ד מיום ., לאחר שציין כי תשובותיו הינם המשך וחלק בלתי נפרד מחוו"ד הראשונה מיום 20/4/08, וקבע:
"...התאמתו של מר ה לעבודתו בחדר הבקרה במפעל פרוטארום אינה מעניינו. מבחינתי, הוא היה כשיר לכל עבודה בהתאם לכישוריו באותו התקופה.
על כן, אני סבור כי ב-1992 היה כשיר מר ה לעבודה באופן מלא.
אולם, כפי שכתבתי בחוות דעתי – "עם השנים, והקשיים שליווה את מר ה במהלכן, הצטמצמה אישיותו ונתבלטו והחריפו הקווים המופרעים האימפולסיביים, ואף נוספו להם חרדה ודכאון".
על כן, אני סבור כי בתאריך 2/5/2004 לא היה התובע כשיר באופן מלא לעבודה. אוסיף ואומר כי לנסיגה במצבו הנפשי אין קשר ישיר לאירוע משנת 1992, אלא היא נובעת ממכלול נסיבות חייו."

13. בעקבות תשובות המומחה הנ"ל ובמטרה להבהיר את עמדתו, הוחלט להפנות לו שאלות הבהרה מטעם בית הדין, וכך עשינו בהחלטה מיום .., בה קבענו כדלקמן:
"בהמשך להחלטות בית הדין מתאריכים. ., בעניינו של התובע, מר מ. ה, נחה דעתנו שיש להפנות למומחה מטעם בית הדין, פרופ' מ. סיגל תרצה, שאלת הבהרה מטעם בית הדין כדלקמן:

"א. בחוו"ד הראשונה מיום 20/4/08 קבעת:
"ככל שהיה כשיר מבחינה נפשית ומתאים מבחינה אישיותית לעבוד באותו חדר בקרה --- הרי נמצא לכך מה ה כשיר במידה פחותה היום".
ב. בחוו"ד המשלימה מיום 7/8/08 קבעת כי:
"שאלת התאמתו של מר ה לעבודתו בחדר הבקרה במפעל פרוטארום אינה מענייננו... אני סבור כי בשנת 1992 היה כשיר מר ה לעבודה באופן מלא... "
ג. בהמשך קבעת:
"אני סבור כי בתאריך 2/5/04 לא היה התובע כשיר באופן מלא לעבודה...".
ד. בחוו"ד מיום 10/3/09 קבעת:
"ככל שהיה כשיר מבחינה נפשית ומתאים מבחינה אישיותית לעבוד באותו חדר בקרה במפעל פרוטארום בשנת 1992, הרי היה מר ה כשיר במידה פחותה בתאריך 2/5/04".
ה. כמו כן, מופנה כב' המומחה לקביעות בית הדין בסעיף 8 להחלטה מיום 30/5/07, ולסעיף 9 באותה החלטה, ובעיקר לעובדה שנקבעה שם ולפיה, מר ה אכן הוכר ע"י הנתבעת בשנת 1992, כמי שאינו כשיר לעבוד ואף שולמה לו גמלה חודשית בהתאם לחוזה הביטוח, קרי שאין מחלוקת שהוא הוכר כמי שאינו כשיר לעובד בעיסוקו בפרוטארום אז.
ו. כב' המומחה מופנה גם לקביעה, כי החל מ-1994 נקבעה למר ה על ידי המוסד לביטוח לאומי, דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%, ולעובדה כי הנתבעת שללה ממנו את גמלת אובדן כושר העבודה שהשתלמה לו החל מיום 20/6/04, בעקבות בדיקת רופאים מטעם הנתבעת, החלטה שנבחנת במסגרת התביעה דנן.
2.השאלות
ז. על סמך האמור לעיל, מתבקש כב' המומחה להסביר את קביעתו בסע' ג לחוו"ד הראשונה ולפיה: "ככל שהיה כשיר... לעבוד... בשנת 1992", ואת קביעתו בחוו"ד המשלימה מיום 7/8/08 ולפיה: "אני סבור כי ב-1992 היה כשיר מר ה לעבודה באופן מלא".
ח. בהתעלם מהגורמים שהביאו להגבלה הקיימת אצל מר ה (אם זה האירוע משנת 1992 או נסיבות חייו), באיזה מידה לדעתך, פחת עוד כושרו לעבוד בעיסוקו בפרוטארום, במועד בדיקתו מחדש ע"י הנתבעת ב-5/04, לעומת מצבו בצאתו לאי כושר בשנת 1992? נא לכמת באחוזים ולהסביר.
3.כב' המומחה מתבקש להשיב על השאלות הנ"ל תוך 30 יום מהיום.
לנוחיות כב' המומחה מצ"ב החלטת בית הדין בעניין מר ה וחווה"ד
הקודמות שלו."

14. בתשובה לשאלות בית הדין הבהיר כב' המומחה בחוו"ד מיום 1/5/10 וקבע:
"ז.
מר ה סובל מהפרעת אישיות של חוסר איזון ריגושי מסוג אימפולסיבי. יש להניח שמר ה סובל מהפרעה זו מאז שנות העשרים לחייו. ההחמרה שחלה בשנים אחרונות במצבו הנפשי אינה קשורה עם עבודתו ב"פרוטארום" אלא בתנאים השונים בהם חי מר ה: גיל מבוגר, חוסר הערכה ותמיכה של הסביבה, מחלת לב, הרגל של 16 שנה של אי-תעסוקה.
הפרעת האישיות ממנה סובל מר ה באה לידי ביטוי בנטיה לפעולות בלתי צפויות וללא למידה מניסיון העבר, נטיה לנרגנות וריב, נטיה להתפרצות כעס, זעם או תוקפנות, קושי לפעול או להתמיד במהלך שאינו מציע גמול או פיצוי מידי, מצב רוח בלתי יציב, הפכפך וקפריזי.
ככל הנראה, בתקופה היותו צעיר יותר, בעל משפחה, ונהנה מכבוד ויחס מיוחד, הפרעת האישיות הייתה מאוזנת יותר, ולא הגבילה את התאמתו הסוציאלית ואת כושר העבודה. קביעתי כי "ב – 1992 היה כשיר מר ה לעבודה באופן מלא" מתייחסת לכך.
...
ח.
יש לציין כי בזמן בדיקתי מ-16/4/08, הגמגום לא הפריע כלל לתקשורת בינינו והתרשמתי שגם ביתר התחומים של חייו – אין גמגומו מגביל את תפקודו. יחד עם זאת, ניתן להניח כי בשעת יציאת התובע לאי כושר בשנת 1992 הייתה המגבלה הנפשית (impairment) חמורה יותר ואני מעריך אותה ל-כעשרים אחוזים זמניים. מאז יציאתו לאי כושר חלה החמרה במצבו של התובע. על רקע גיל מבוגר, חוסר הערכה ותמיכה של הסביבה, מחלת לב, הרגל של 16 שנה של אי - תעסוקה, וכמו כן סדרת אבידות – אשתו עזבה אותו, ילדים לא רוצים לראותו, אחותו (אצלה הוא גר) אינה סומכת עליו, אנשים חוששים בפני התפרצויותיו –
סובל מר ה ממגבלות ניכרות בהתאמתו הסוציאלית ויכולתו לעבוד.
בעת בדיקתי מיום 10 מרץ 2009 הערכתי את נכותו הנפשית לשלושים אחוזים לצמיתות.
בהתייחס למועד בדיקתו ב-2004 יש להניח שמצבו היה דומה לזה שבזמן בדיקתי ב-2008 ז.א. מדובר בשינוי של עשרה אחוזים לעומת שנת 1992."

15. הבהרות אלו כמו גם כל חווה"ד של כב' המומחה הועברו לעיון הצדדים והוקצב מועד להגשת סיכומים בכתב מטעמם.

עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומיה היו, כדלקמן:
16. המומחה מטעם ביה"ד קבע כי מר ה סובל מהפרעה נפשית שמצאה ביטוי גופני גם בצורת גמגום, וכי כיום הוא כשיר פחות לעסוק בעיסוק בו עסק בפרוטארום ערב צאתו לאי כושר בשנת 1992, שאז הוכר על ידי הנתבעת כמי שאינו כשיר לעבוד.
המומחה מטעם בית הדין קבע עוד, כי השנים שעברו מאז שהוכר כלא כשיר לעבוד ב-1992, לא רק שלא הטיבו את מצבו אלא שזה הוחמר. ההפרעה האישיותית ממנה הוא סובל החריפה ונוספו לה הפרעות של חרדה ודיכאון.

17. לאור זאת ועל סמך חוו"ד המומחה מטעם בית הדין ותשובותיו לשאלות ההבהרה , ומחוו"ד המומחה מטעם התובע עולה, כי התובע לא היה כשיר לעבודתו בפרוטארום, גם בשנת 2004, כחלוף 16 שנים לאחר שיצא לגמלאות עקב אי כשירות לעבודתו בשנת 1992, כך שהחלטת הנתבעת להפסיק את תשלומי הגמלה עבורו ב-2004 הייתה שלא כדין.

18. עוד נטען כי שאלת כשירותו או אי כשירותו של התובע בשנת 1992 איננה במחלוקת במסגרת התביעה, וכי השאלה שעמדה בפני המומחה הייתה האם התובע היה כשיר לעבודתו בפרוטרום בשנת 2004, עת החליטה הנתבעת להפסיק להכיר בו כמי שאינו כשיר לעבודתו והפסיקה את תשלום הקצבה שלו. בעניין זה נטען כי תשובת המומחה הייתה ברורה: שגם בשנת 2004 הוא לא היה כשיר באופן מלא לעבודתו.

19. קביעת המומחה הייתה פשוטה והיא, כי ב-2004 היה התובע כשיר פחות ממה שהיה קודם לכן. מכאן, היות ובשנת 1992 הוא לא היה כשיר לעבודתו כפי שהוכר ככזה על ידי הנתבעת וכפי שנקבע לגביו בפסק הדין, אזי בשנת 2004 הוא היה עוד פחות כשיר לעבודתו ולכן הנתבעת ושלא כדין שללה ממנו את תשלומי הגמלה.
אי לכך התבקש בית הדין על ידי ב"כ התובע לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא גמלתו, רטרואקטיבית מיום שלילתה, . ועד היום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולהמשיך ולשלם לו את מלוא הגמלה באופן שוטף מכאן ואילך, זאת בנוסף לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובע.

עיקר טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו היו, כדלקמן:
20. המומחה בפסיכיטריה, ד"ר פלד, מטעם הנתבעת קבע בעניינו של התובע כי לא קיימת כל הפרעה נפשית פסיכיאטרית וכי הגמגום שלו אינו מוסבר, וכי לא ניתן להסיק ירידה בתפקוד. בבדיקתו המשלימה ולאחר שבחן קלטות שתיעדו את התובע מדבר ללא גמגום, קבע ד"ר פלד כי מדובר במתחזה וכי התובע לא סובל מאי כושר עבודה מבחינה נפשית.

21. מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי מדובר באדם חסר אמינות אשר גם בעבר לא בחל בטענות של מצב נפשי רעוע בניסיון להשיג השגים. כך בשנת 1999 נוהל הליך פלילי נגד התובע בגין אלימות כלפי אשתו במסגרתו נשלח להסתכלות נפשית, ובחווה"ד של הפסיכיאטרים שמונו על ידי בית המשפט נרשם מפי התובע כי הפסקת עבודתו הייתה בהסכמה עם ההנהלה בדבר יציאה לפנסיה מוקדמת.

22. גם המומחה מטעם בית הדין, פרופ' סגל קבע כי התובע סובל מאותה הפרעה אישיותית לאורך שנים הן לפני 1992 והן אחרי 1992. כך שגם אליבא דפרופסור סגל, לא הייתה לתובע כל עילת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה לעבוד בשנת 1992.

23. למעשה, קביעת פרופ' סגל לפיה "ככל שהיה כשיר מבחינה נפשית ומתאים מבחינה אישיותית לעבוד באותו חדר בקרה במפעל פרוטארום בשנת 1992, הרי נמצא לכך מר ה כשיר במידה פחותה היום", אין כל אמירה בדבר שלילת הכושר לעבוד ואין כל קביעה רפואית בגלל בעיה רפואית שארעה בשנת 1992 המזכה בתגמולי ביטוח. למעשה על פי חווה"ד של פרופ' סגל שולמו לתובע במשך 13 שנים תגמולי ביטוח ללא כל עילה וזה תומך בטענות שנטענו בסיכומי הנתבעת, בתיק הכללי בדבר שיטת "היציאה לפנסיה" שהנהיגה פרוטרום על חשבון חברת הביטוח.

24. חיזוק להיעדר כל עילה שעמדה לתובע לזכות בגמלת אי כושר עוד בשנת 1992, ניתן למצוא בתשובות ההבהרה של המומחה לבית המשפט, תשובה ז' שם קבע פרופ' סגל כי התובע סובל מהפרעות נפשיות מאז שנות ה-20 לחייו, וכי החמרה שהחלה בשנים האחרונות במצבו הנפשי אינה קשורה עם עבודתו בפרוטארום. בהקשר זה יש להזכיר כי לפי דעת פרופ' סגל רק בשנים האחרונות חלה החמרה במצבו של התובע, בעוד שבשנים אלו הוא היה כבר מחוץ לפרוטארום. הוסף על כך, כי לדעת פרופ' סגל גם החמרה זו לא גרמה לאובדן כושר מלא של העבודה אלא גורמת להפחתת אי הכושר בלבד.

25. זאת ועוד, נטען כי גם כל הטענות של התובע בדבר ירידה בתפקוד בשל הגמגום אינה קיימת כלל, כפי שציין ד"ר פלד בחוו"ד.

26. לסיכום נטען ע"י הנתבעת כי מדובר במתחזה וכי זו לא הפעם הראשונה בה הוא בחר לפעול בדרך זו, כמו כן, ולאור חוו"ד המומחים בעניינו דין תביעתו להידחות תוך חיובו בהוצאות.

דיון והכרעה
27. תחילה יש לציין כי בבסיס הכרעתנו בתיק זה, עומדות העובדות הבאות:
א. מה שעומד על הפרק במסגרת התביעה דנן הינה השאלה, האם ההחלטה של הנתבעת בשנת 2004, לשלול מהתובע את תשלומי הגמלה שהשתלמו לו בגין אובדן כושר עבודתו לעסוק בעיסוק שהיה לו בפרוטרום, ערב צאתו לאי כושר בשנת 1992, הייתה בנסיבות העניין, מוצדקת ומבוססת כדין, אם לאו? ולא שאלת ההכרה של הנתבעת בתובע כמי שאיבד את כושרו לעבוד אז, בשנת 1992.

ב. הציטוטים מחווה"ד של המומחה מטעם בית הדין, פרופ' סגל, שהובאו בסיכומי ב"כ הנתבעת, במרביתם הוצאו מהקשרם ו/או שניתנה להם משמעות שונה מהמשמעות הנכונה ו/או הסבירה, המתקבלת מקריאה כוללת ואינהרנטית של חוות הדעת וחוות הדעת המשלימות שניתנו בעקבות שאלות ההבהרה שהועברו אליו ע"י ב"כ התובע וע"י בית הדין.

ג. תיאור תפקידו של התובע ערב צאתו לאי כושר בשנת 1992, נקבע בפסק הדין החלקי , לפיו, עיסוקו האחרון של התובע בפרוטרום היה מפעיל חדר בקרה ואחראי על צוות עובדים ומעליו עבד אחראי משמרת, וכי במסגרת עבודתו זו הוא נדרש לעבודה בלחץ נפשי רב היות וכל טעות בחדר הבקרה עלולה להיות מסוכנת ביותר לעובדי המפעל, הנמצאים בסמוך למכלי כלור, כספית וחומרים כימיים מסוכנים אחרים. עוד נקבע כי הפעלת חדר הבקרה הייתה כרוכה גם במתן הוראות לעובדי חדר הבקרה ובאחריות רבה אשר הייתה מוטלת על כתפיו כמפעיל חדר הבקרה.

ד. בשנת 1992 ובעקבות הידרדרות במצבו הנפשי וחוסר יכולתו להתמודד עם מצבי לחץ שבא לידי ביטוי בגמגום, התפרצויות זעם אלימות וכו', הוא הוכר ע"י הנתבעת כמי שאיבד את כושרו לעבוד ושולמה לו גמלה חודשית בהתאם לחוזה הביטוח.
ה. לצורך ההכרה באי כושר של העובד לעבוד בעיסוקו בפרוטרום בהתאם לחוזה הביטוח, אין רלבנטיות לשאלה אם המצב שהביא לכך, הינו קשור או כתוצאה לעבודתו של העובד אם לאו.

28. לאור האמור לעיל, קריאת חווה"ד של פרופ' סגל באופן כוללני, אנהרנטי, שלם ומובנה, על רקע הקביעות בעניינו של התובע בפסק הדין, השאלות שהועברו למומחה וההבהרות שהוא נתן גם לשאלות בית הדין, מובילה למסקנה שיש לקבל את תביעת התובע על בסיס עמדת המומחה מטעם בית הדין. הכל כפי שנבהיר להלן.

29. פרופ' סגל קבע כי התובע סובל מהפרעת אישיות של חוסר איזון רגשי מסוג אימפולסטיבי. לדעת המומחה הוא הבחין אצל מר ה בכל חמשת הקריטריונים הדרושים כדי להגיע לאבחנה זו: נטיה לפעולות בלתי צפויות וללא למידה מניסיון העבר, נטיה לנגרנות וריב, נטיה להתפרצויות כעס,זעם או תוקפנות, קושי לפעול או להתמיד במהלך שאינו מציע גמול או פיצוי מידי, מצב רוח בחתי יציב, הפכפך וקפריזי, כאשר במקרה רגיל די בהתקיימותם של שלשה קריטריונים הנ"ל בלבד.

כב' המומחה קבע עוד, כי בתקופות שהתובע היה צעיר יותר בעל משפחה ונהנה מכבוד ויחס מיוחד וגם בעת היותו יו"ר ועד עובדים, הפרעת האישיות הזאת הייתה מאוזנת וניכרת פחות בעיני הזולת. אולם עם הזמן, בסוף שנות ה-90 חוסר האיזון הרגשי הופרע והתובע הסתבך עם החוק, עקב התפרצויות זעם ותוקפנות פיזית כלפי אשתו.

30. בנוסף מחוו"ד פרופ' סגל עולה כי בשנת 1992 היה אירוע מכונן באיזון הנפשי של מר ה והוא, הטחת אשמה בו בגניבת מצבר, דבר שפגע בו רגשית וגרם לו לתגובה נפשית של המרה (קונברסיבית), שהביא לכך שמר ה, שכאמור סובל מהפרעה אישיותית מסוג אימפולסיבי עם חוסר איזון ריגושי בהיותו נאשם בגניבה ובמצב של דחק, מגיב בגמגום. פרופ' סגל מסביר שבמקרים קונברסיביים למעשה לא מדובר בחבלה או פגיעה הגורמת לתסמונת נפשית פוסט-טראומתית, אלא בהפרעה המתפתחת בתנאים מסויימים של דחק ותנאים אלו הינם הזרז, טריגר של המחלה. זה ההסבר של המומחה של בית הדין לתופעת הגמגום ממנה סובל התובע.
המומחה אף מרחיק לכת ומסביר את משמעות הסימפטום הגופני- הגמגום- ואומר כי זה פותר עימות פסיכולוגי תת מודע ומוריד חרדה שזה רווח ראשוני, זאת בצד רווח משני שהחולה מקבל כגון תמיכה רגשית או כספית וכו'.

31. יוצא אם כן, כי פרופ' סגל התייחס לאירוע שהיה בשנת 1992 וקבע כי התובע הגיב לאשמת גניבת מצבר בתגובה קונברסיבית של גמגום שהתפתחה על רקע אישיותו בתנאים של אשמת שווא ופגיעה בכבוד, וזה היווה זרז להתפחות מצב נפשי של המרה גופנית אצלו– גמגום.

32. בא כוח הנתבעת התמקד בסיכומיו בטענה שהתובע מתחזה, זאת בהמשך לסברה של ד"ר פלד המומחה מטעם הנתבעת. בהקשר זה הסביר פרופ' סגל כי אכן בכל הפרעה קונברסיבית שהיא הפרעה בתחום התת מודע קיימת מידה מסוימת של מודעות, ובכל התחזות, שהיא תופעה בתחום המודע, קיימת מידה מסוימת של הפרעה היסטרית בתחום התת מודע. אולם, גם קביעה זו אין בה כדי לתמוך בטענת הנתבעת שהתובע מתחזה. כל אשר נלמד ממנה זה, מתן הסבר למצב של גמגום שהופיע אצל התובע בגיל מבוגר כתגובה למצב דחק בו היה נתון התובע בשנת 1992 שאז הואשם בגניבה שלא בצדק, לטענתו, דבר שפגע בו רגשית וגם לו לתגובה נפשית של המרה, Coversion Reaction, וזאת על רקע הפרעה אישיותית היסטריונית או עם חוסר איזון רגשי ממנה סובל התובע. מצב זה הביא את הנתבעת להכיר בו כבלתי כשיר לעבודה במפעל על רקע נפשי שאופיין בחוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ שבאה לידי ביטוי בהתפרצויות זעם, אלימות וגמגום שחייבו טיפול נפשי אינטנסיבי ואישפוזים תקופתיים גם בבי"ח מזרע. המומחה הוסיף כי לקראת הגירושים מאשתו בשנת 2003 הגיב התובע להתפוררות המשפחה בחרדה ודכאון ובעקבות כך אושפז בבי"ח מזרע.

33. פרופ' סגל בתשובות ההבהרה לשאלות בית הדין הסביר כי קביעתו- "ב-1992 היה כשיר מר ה לעבודה באופן מלא", כמתייחסת לתקופה שבה הייתה ההפרעה האישיותית של מר ה מאוזנת יותר ולא הגבילה את התאמתו הסוציאלית ואת כושר עבודתו". המומחה הסביר אמנם כי הקביעה האם אדם בעל אישיות אימפולסבית מתאים לעבודה בחדר בקרה אם לאו, אינה נמצאת בתחום מומחיותו, וכי בדיוק לכך הוא התייחס כאשר קבע כי "ככל שהיה כשיר ... לעבוד ..." דהיינו, כשירות (התאמה) אישיותית ומקצועית ולא כשירות רפואית".
בהמשך, הוסיף פרופ' סגל וקבע כי: "ניתן להניח כי בשעת יציאת התובע לאי כושר בשנת 1992 הייתה המגבלה הנפשית (impairmemt) חמורה יותר והעריך אותה בכ-20% זמניים". פרופ' סגל קבע עוד כי מאז יציאתו של התובע לאי כושר חלה החמרה במצבו, וכי בעת בדיקתו על ידו, ב-10/3/09, הערכת נכותו הנפשית של התובע הגיעה ל-30% לצמיתות. פרופ' סגל קבע עוד ובאופן מפורש כי בהתייחס למועד בדיקתו של התובע על ידי הנתבעת ב-2004, יש להניח שמצבו היה דומה לזה שבמועד שהוא בדק אותו ב-2008, זאת אומרת בשינוי של 10% לעומת 1992.

34. ב"כ הנתבעת ניסה לטעון כי גם על פי חוו"ד של פרופ' סגל אין התובע סובל מאי כושר מלא, אולם, טענה זו אינה נכונה בעליל, שכן פרופ' סגל התייחס לשיעור נכות הרפואית הנפשית של התובע, ולא לתפקודית. בהקשר זה די לציין, כי אם בשנת 1992, די היה ב- 20% נכות רפואית נפשית, כדי שהנתבעת תכיר באי כושר מלא של התובע להמשיך ולעסוק בעיסוקו בפרוטארום, ברי כי 30% נכות רפואית נפשית מהם סבל לפי דעת פרופ' סגל במועד בדיקתו על ידי רופאי הנתבעת, בשנת 2004, די בהם כדי להמשיך ולקבוע שגם אז, התובע איננו כשיר באופן מלא לעבודתו בפרוטרום.
ברור כי על רקע זה יש לבחון את קביעת פרופ' סגל לפיה: "ככל שהיה כשיר מבחינה נפשית ומתאים מבחינה אישיותית לעבוד באותו חדר בקרה במפעל פרוטארום בשנת 1992, הרי נמצא לכך מר ה כשיר במידה פחותה כיום". כלומר, לאור העובדה כי בשנת 1992 נקבע כי התובע לא היה כשיר באופן מלא לעבודתו בפרוטארום, ומשמצבו רק החמיר אחרי מועד זה, מתחייבת הקביעה, כי כך גם היה המצב בשנת 2004, נוכח ההחמרה שתיאר המומחה במצבו.

35. בא כוח הנתבעת ביקש להסתמך על קביעת המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, ד"ר פלד, אשר קבע כי מדובר במתחזה ובאישיות אנטי סוציאלית, אלא , שבהקשר זה אנו מעדיפים את קביעת המומחה מטעם בית הדין, לא רק משום היותו רופא ניטרלי, אלא ומשום שהוא נתן הסבר וערך ניתוח מעמיק למצבו הנפשי של התובע, איתו היה שיתוף פעולה ותקשורת מלאה, בניגוד למומחה מטעם הנתבעת שבחוות דעתו הסתמך על בדיקה חלקית והערכה וטענות של חוסר שיתוף פעולה מצד התובע.
באשר לסוגיית ההתחזות, פרופ' סגל,קבע אמנם כי בכל הפרעה קונברסיבית קיימת מידה מסויימת של מודעות, ובכל התחזות, (תופעה בתחום המודע), קיימת מידה מסויימת של הפרעה היסטרית בתחום התת מודע. יחד עם זאת, הסברו זה שם מחד בפרופורציה המתאימה את סוגיית ההתחזות, ככל שקיימת אצל התובע, והקשר ההדוק בינה לבין ההפרעה האישיותית ממנה סובל התובע, ומאידך, הוא לא מנע מפרופ' סגל לקבוע באופן המפורש והברור ביותר בחוות דעתו מיום 2/8/08, כי "במועד 2/5/08, לא היה התובע כשיר באופן מלא לעבודה".

36. באשר לטענה שהעלה ב"כ הנתבעת בדבר קיומה של שיטת הוצאה לפנסיה על חשבון חברת הביטוח במפעל פרוטורום, הרי זו לא הוכחה. כך אין בדברי התובע לרופא שלבקשת בית המשפט בדק את כשירותו לצורך העמדתו לדין פלילי עקב תקיפת בת זוגו בשנת 1999, לה אמר (במוצג נ/7) : "במפעל רצו להתפטר ממנו והלבישו עליו תיק גניבה, בעקבות כך ובהסכם בין הצדדים יצא לפנסיה מוקדמת"- כדי להוכיח טענה חמורה זו מצד הנתבעת, זאת בשים לב לניתוח מצבו האשיותי והנפשי ע"י המומחה מטעם בית הדין.

37. לסיכום- על סמך כל האמור לעין ונוכח קביעותיו של פרופ' סגל, מתחייבת המסקנה שיש לקבל את תביעת התובע, משהוכח כי גם בשנת 2004, הוא ענה על ההגדרה של מי שאיבד את כושרו המלא לעבוד בעיסוק שהיה לו בפרוטארום ערב יציאתו לאי כושר בשנת 1992, כמתחייב מחוזה הביטוח וההסכם הדיוני. בנסיבות אלו, ברי כי ההחלטה של הנתבעת לשלול ממנו את הגמלה החל מ- 6/04, אינה מבוססת ואינה כדין.

38.לאור זאת, אנו מקבלים את תביעת התובע ומחייבים את הנתבעת לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח ו/או להשלים את תגמולי הביטוח המופחתים ששולמו לו, ככל ששולמו כאלו, החל ממועד ההפסקה ו/או ההפחתה של תגמולי הביטוח ועד בכלל, וכל עוד הוא ממלא אחרי ההגדרה של אובדן כושר העבודה בהתאם לחוזה הביטוח, ובכפוף לזכויות מדגל בהתאם לחוזה הביטוח, ולקביעות שניתנו בפסק הדין הקודם ופסק הדין הזה.
כמו כן, אנו קובעים כי כל גמלה ו/או חלק ממנה המגיעים לתובע כנ"ל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הזכאות להן, ועד למועד התשלום בפועל.

39.כמו כן, ולאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, סכום כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אובדן כושר עבודה נהג

  2. אובדן כושר עבודה חלקי

  3. אובדן כושר עבודה ראיה

  4. אובדן כושר עבודה חרדה

  5. אובדן כושר עבודה קצבה

  6. אובדן כושר עבודה החרגה

  7. אובדן כושר עבודה עצמאי

  8. אובדן כושר עבודה קרוהן

  9. אובדן כושר עבודה ושחרור

  10. אובדן כושר עבודה קבוצתי

  11. אובדן כושר עבודה צרידות

  12. אובדן כושר עבודה ספציפי

  13. אובדן כושר עבודה דיכאון

  14. אובדן כושר עבודה כאבי גב

  15. אובדן כושר עבודה דיבידנד

  16. אובדן כושר עבודה אפילפסיה

  17. אובדן כושר עבודה צו הרחבה

  18. אובדן כושר עבודה קולקטיבי

  19. אובדן כושר עבודה פגיעה בגב

  20. אובדן כושר עבודה קצבת נכות

  21. אובדן כושר עבודה ריסק זמני

  22. אובדן כושר עבודה טרשת נפוצה

  23. התיישנות אובדן כושר עבודה

  24. אובדן כושר עבודה דלקת פרקים

  25. אובדן כושר עבודה בקרן פנסיה

  26. אובדן כושר עבודה שמירת הריון

  27. אובדן כושר עבודה כפל ביטוחים

  28. אובדן כושר עבודה תקופת המתנה

  29. אובדן כושר עבודה שחקן כדורגל

  30. אובדן כושר עבודה צווארון לבן

  31. אובדן כושר עבודה על רקע נפשי

  32. אובדן כושר עבודה פרמיה קבועה

  33. אובדן כושר עבודה תקופת אכשרה

  34. אובדן כושר עבודה כהוצאה מוכרת

  35. ביטוח אובדן כושר עבודה ערעור

  36. הגדרת אובדן כושר עבודה מוחלט

  37. אובדן כושר עבודה רופא תעסוקתי

  38. אובדן כושר עבודה ושינוי מקצוע

  39. אובדן כושר עבודה הפרשות מעביד

  40. אובדן כושר עבודה פיברומיאלגיה

  41. אובדן כושר עבודה ארגון המורים

  42. ועדה רפואית אובדן כושר עבודה

  43. אובדן כושר עבודה פנסיה תקציבית

  44. התיישנות ביטוח אובדן כושר עבודה

  45. ביטוח אובדן כושר עבודה קרן פנסיה

  46. ביטוח אובדן כושר עבודה מכתב דחייה

  47. ביטוח אובדן כושר עבודה 75% אי כושר

  48. אובדן כושר עבודה בגלל הרמת משקל כבד

  49. ביטוח אובדן כושר עבודה נהג אוטובוס

  50. תנאים כיסוי ביטוח אובדן כושר עבודה

  51. הגדרת אובדן כושר עבודה מוחלט בפוליסה

  52. ביטוח אובדן כושר עבודה בביטוח מנהלים

  53. אובדן כושר עבודה קרן פנסיה ביטוח מנהלים

  54. אובדן כושר עבודה חלקי תגמולים חודשיים מופחתים

  55. המרצת פתיחה לקבוע שביטוח אבדן כושר עבודה הינה לכל החיים

  56. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון