היתר בניה אנטנות סלולריות


1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים עקב בניית תורן שידור, המהווה מרכזת בזק הנמצאת עליו, והקמת אנטנות סלולריות על-גבי מתקן זה.

2. המשיבה הינה הבעלים של שתי דירות ברחובות, המצויות בסמוך לתורן השידור. לטענתה, הקימה המבקשת את התורן ללא היתר בניה כדין, והחל משנת 2000 התירה לחברות הסלולר לבנות עליו אנטנות סלולריות, אף הן ללא היתר כדין.

3. תביעתה של המשיבה הינה בגין נזקים שנגרמו לה עקב בניית האנטנות הסלולריות, ובכלל זאת ירידת ערך דירותיה, הפסדים בגין אי תשלום דמי שכירות ותשלומים שונים.

4. המבקשת עותרת לדחייה או מחיקה של התביעה על הסף בשל העדר עילה ויריבות, כמו גם בשל התיישנות ומניעות. לטענתה, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כי מתקן הבזק הוקם כדין, מכוח היתר שניתן עוד בשנת 1976, ולכן כל הטענות באשר לאי חוקיותו אינן רלבנטיות לענייננו ולמעשה הוכרעו כבר. בנוסף, נטען כי מתקן הבזק לא הוקם על-ידי המבקשת, אלא על-ידי מדינת ישראל, והאנטנות שעליו - על-ידי חברות הסלולר.
באשר להתיישנות נטען כי מתקן השידור הוקם לפני 30 שנים וכי דירת המשיבה נבנתה למעלה מ-17 שנים לאחר הקמתו, ולכן מנועה היא מלהעלות טענות כנגדו, במיוחד כאשר התוכנית מכוחה הוקם ביתה מאוחרת לתוכנית שהסדירה קיומה של מרכזת הטלפונים.

5. המשיבה טוענת, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה סופית הואיל והוגש ערעור על פסק הדין שטרם הוכרע. בנוסף, נטען כי המשיבה לא היתה צד לפסק הדין ואין קביעותיו יכולות להשתיקה, בפרט כשנקבע בו, כי על התורן מותקנות אנטנות סלולריות שאין לגביהן היתר כדין. עוד טוענת המשיבה, כי התורן שייך למבקשת, בעלת הזכויות במקרקעין, והיא שהתירה לחברות הסלולר לבנות עליו אנטנות סלולריות ללא היתר כדין. לענין ההתיישנות, סבורה המשיבה, כי מדובר בעוולה הנמשכת מיום ליום ולפיכך לא התיישנה.


דיון
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מתקבלת הבקשה.

7. בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הדיון, שבבסיסו עומדים שני שיקולים מרכזיים. השיקול הראשון מגלם את האינטרס הציבורי בהקלת העומס המוטל על בתי המשפט ובהקטנת עלויות ההתדיינות. השיקול השני מגלם את האינטרסים של בעלי הדין עצמם: לבעל דין אינטרס מובהק שלא לחזור ולהיות צד להליך בשל פלוגתא, שבה התדיין בעבר בבית המשפט. כך, לא יהא עליו לשמור על ראיותיו פן נכון לו בעתיד מאבק משפטי, שיצריך השקעת משאבים בענין זהה (רע"א 508/06 קאפח נ' מינהל מקרקעי ישראל [ 06 (9) 515], עמ' 1, ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [ 05 (21) 108], עמ' 3).

8. שתי פנים למעשה בית דין – השתק עילה מחד, והשתק פלוגתא מאידך.
היווצרותו של השתק הפלוגתא, הרלבנטי לענייננו, מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים: הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות זהה, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין (ראה: נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א), בעמ' 142-141)(להלן- "זלצמן").

9. כלל השתק הפלוגתא יחול גם במקרה בו בעלי הדין אינם זהים. לעיתים בעל הדין לא השתתף בדיו הראשון באותו
תפקיד או שלא השתתף כלל, ולמרות זאת מן הצדק יהיה להשתיקו.

10. הדבר נכון במיוחד, מקום בו מדובר בפסק דין חפצי (JUDGEMENT IN REM), היינו פסק דין הקובע את מעמדו של אדם או נכס, אשר מהווה מעשה בית דין כלפי כולי עלמא (זלצמן, בעמ' 505, וראה לענין זה גם: ע"א (ת"א-יפו) 2860/00 בסר נ' קרדילק, תק-מח 2002(3) 1960).


11. מן הכלל אל הפרט:

12. בקשת המבקשת נסמכת על פסק הדין שניתן ביום 9.4.2006 בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, במסגרת עתירה מנהלית שהגישה המבקשת כנגד ועדת הערר מחוז המרכז והועדה המקומית לתכנון ובניה ברחובות (עת"מ 1013/06), וזאת, לאחר שנדחתה בקשתה למתן היתר להקמת מתקן שידור קטן (תורן ואנטנות), בסמוך למרכזת הטלפונים.

13. בית המשפט (כב' השופט ד"ר ק. ורדי), קיבל את העתירה וקבע, כי על הועדה המקומית ליתן היתר בניה לתורן ולאנטנות של בזק שעל התורן, תוך התניית היתר זה בהסרת כל האנטנות הנוספות המצויות על התורן שאין לגביהן היתר כדין.

בית המשפט פסק, בין היתר, כי:
"במקרה זה, בניגוד לעמדת המשיבות, אין צורך בהגשת בקשה להיתר לתורן כיוון שיש לו כבר היתר מ-1976 וכן יש לתורן היתר לפי הוראות המעבר של תמ"א 36 לאחר שעמד בחובות הבטיחות, ואין מקום להכפיף את מתן ההיתר לתורן בצירוף האנטנות של בזק (מעבר לאנטנה של פלאפון שיש לה היתר) לא להוראות תמ"א 36 ולא להוראות תכנית אחרת.
החלטת המשיבות, שאין מקום לדון בבקשה אלא לאחר קבלת היתר לתורן היא בלתי סבירה ונפל בה פגם ולכן יש לבטלה."

14. חרף זאת, טוענת המשיבה, כי לתורן אין היתר בניה כדין ובמיוחד אין היתר בניה כדין לאנטנות הרבות שמותקנות על התורן מאז שנת 2000. כך, טוענת היא בסעיף 13 לכתב התביעה, כי:
"...ללא כל קשר לתוצאות הערעור על פסק הדין בעתמ 1013/06-התורן בנוי בניגוד להוראות תוכנית המתאר במובן זה שהוא בנוי על גבול חלקת התובע דהיינו במרחק האסור לבניה. אף היתר בניה, שהוענק לנתבעת בפסק הדין, אינו יכול להכשיר התורן והוא ניצב במקומו באופן בלתי חוקי".

15. בין היתר, מוצאת המשיבה צידוק בבירור תביעתה דכאן נוכח פסיקת בית המשפט המחוזי, לפיה מוצבות על התורן אנטנות סלולריות שאין לגביהן היתר כדין ושיש להסירן, כתנאי למתן ההיתר לתורן ולאנטנות. מכך גוזרת המשיבה, כי הואיל והמבקשת לא הסירה את האנטנות כאמור כמצוות בית המשפט, הרי שאפילו התורן עצמו אינו חוקי כיום ואין המבקשת זכאית לקבל היתר בגינו.

16. אלא שלטעמי, אין מקום לדון בשאלת חוקיות מתקן הבזק, שעה שכבר קיים פסק דין הקובע, לכאורה, כי אותו מתקן נבנה והוקם כדין על-ידי מדינת ישראל על-פי היתר שקיבלה (ראה סעיף 3 לפסק הדין). הנושא עליו סבה ההתדיינות בבית המשפט המחוזי היה מעמדו של מתקן השידור נשוא המחלוקת. פסק הדין הצהיר בנוגע לתקפותו של המתקן והכרעתו השיפוטית של בית המשפט קמא בנושא זה, לפיה "חזקה שהיה היתר בניה לתורן שעל-פיו נבנה התורן כבר בשנת 1976" משתיקה כל טענה אשר אינה מתיישבת עמה, יהא הטוען אשר יהא.

17. על פסק דינו של כב' השופט ורדי אמנם הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר (כפי הנראה) עודנו תלוי ועומד. אולם, כידוע, הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מאיינת קיומו של מעשה בית דין, אשר נוצר מכוחו של פסק הדין נשוא הערעור, וזאת, כל עוד לא שונה פסק הדין בערעור (ת"א 2290/91 (ת"א) י. שיינר ושות' מהנדסים יועצים בע"מ ואח' נ' החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו(9) 227, פיסקה 6).

18. לאור האמור לעיל, סבורה אני, כי המבקשת יכולה להסתמך על פסק הדין כמעשה בית דין כלפי המשיבה, חרף העובדה שעניינה של האחרונה לא הובא בפני בית המשפט במסגרת ההליך הקודם. בנסיבות הענין, לא מצאתי כל טעם שבעטיו מוצדק לאפשר עריכת סבב נוסף של התדיינות בנושא חוקיות המתקן, והפעם בפני ערכאה אזרחית - כחלק מתביעה שהגישה המשיבה בגין עילה כספית ונזיקית.

19. תביעתה של המשיבה כנגד המבקשת הינה לסעד כספי בשל הנזקים שגורמות, לכאורה, האנטנות הניצבות על-גבי מתקן השידור (במאמר מוסגר יצויין, כי בבית המשפט השלום ברחובות תלויה ועומדת תביעת יתר הדיירים בבנין, אשר הוגשה גם כנגד חברות הסלולר, למתן צו עשה להסרת התורן והאנטנות). לנוכח פסיקת בית המשפט קמא, לפיה המתקן הוקם כדין על-ידי המדינה ואף חלק מהאנטנות הוקמו בהיתר, וכאשר ממילא אין חולק, כי האנטנות נשוא המחלוקת נבנו על-ידי חברות הסלולר ולא על-ידי המבקשת, מסקנתי היא, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ויריבות כנגד המבקשת בכל הנוגע לאחריות הנטענת לנזקים הנובעים מהן.


20. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרשת לדיון ביתר טענותיה של המבקשת.

התוצאה
21. לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון