היתר בניה חריג

בפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופטת י. וילנר) (להלן: בית משפט קמא) שניתנה בב"ש 73/99 מיום 21.2.00, לפיה הוחלט כי על המערערת לבצע את צו ההריסה המינהלי שניתן למבנה שבנתה שלא כדין, תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה, שאם לא כן, תהא רשאית הוועדה המקומית לתכנון ובניה בחיפה (להלן: "הועדה המקומית") לבצע את הצו.

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 6.1.99 הוצא צו הריסה מינהלי ע"י המשיב, שהינו יו"ר הועדה המקומית, לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), בגין תוספת בניה בשטח של 96 מ"ר שנבנתה ללא היתר כדין על גג בניין קיים ברחוב אמיל זולא 24 בחיפה.

ביום 10.1.99 הגישה המערערת בקשה לביטול צו ההריסה, בטענה כי קיים סיכוי סביר וממשי כי אישור בניה נשוא הצו יינתן בקרוב.

ביום 31.1.99 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט א. הבר בבית משפט השלום בחיפה, לפיה הוא העניק תוקף שיפוטי לצו ההריסה המינהלי, אולם הוא עיכב את ביצועו, וקבע כי אם עד ליום 1.5.99 לא תקבל המערערת היתר בניה כדין יהיה עליה לבצע את צו ההריסה.

המערערת הפרה את החלטת השופט הבר בכך שלמרות שלא קיבלה היתר בניה עד ליום 1.5.99 היא לא הרסה את המבנה הבלתי חוקי.

בנוסף, ביום 10.5.99 דחתה ועדת המשנה של הועדה המקומית את ב קשתה של המערערת לקבלת היתר בניה.

ביום 17.6.99 הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה לפיה למען הסר ספק יקבע שהועדה המקומית מוסמכת לבצע את הצו במקום המערערת וכן ביקש שיקבע מועד לביצוע צו ההריסה.

לאחר הגשת הבקשה הנ"ל, ביקשה המערערת מספר אורכות להגשת תגובה לבקשה, והיא הגישה את תגובתה רק ביום 21.12.99, ושם טענה כי היא מבקשת לדחות את המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי עד לאחר שתוגש על ידה תוכנית תב"ע נקודתית למשיב לשם קבלת היתר בניה חריג, שכן במידה ותוכנית זו תתקבל ע"י המשיב יתאפשר מתן היתר בניה.

ביום 21.2.00 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב והורה על ביצוע צו ההריסה.

על החלטה זו של בית משפט קמא הוגש הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים:

ב"כ המערערת טען כי השופט הבר לא יכול היה להעניק לצו ההריסה המינהלי תוקף של צו שיפוטי ולהאריך את תוקפו, זאת גם אם ניתנה לכך הסכמת הצדדים וזאת משום שיש בעילות שבסעיף 238א(ח) לחוק מנין ממצה ובלעדי של הטעמים המצדיקים את מתן הצו, ואין אפשרות לבטל או להתלות את הצו בשל טעם שאינו אחד מהם, וכן מכיוון שהוראות סעיף 238א הן הוראות קוגנטיות, הצדדים כלל לא יכלו להסכים ביניהם על הארכת עיכוב ביצועו של הצו אם לא מתקיימות העילות הקבועות בסעיף 238א(ח).


עוד טען ב"כ המערערת כי החלטתו של השופט הבר הינה בבחינת התליית תוקפו של צו ההריסה המינהלי בתנאים, וזו איננה בסמכותו העניינית של בית המשפט באשר לא חלו העילות הקבועות בס' 238א(ח) לחוק, ומכאן שהחלטתו בטלה ואין לה כל תוקף.

כפועל יוצא מכך טען ב"כ המערערת כי גם החלטתו של בית משפט קמא, המבוססת על החלטתו של השופט הבר, בטלה היא ומבוטלת, ולכן יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בבקשת עיכוב ביצוע צו ההריסה, כאילו הובאה לפניו לראשונה.

ב"כ המערערת הוסיף וטען כי המבנה המיועד להריסה מאוכלס ע"י המערערת וילדיה, ולכן אם יצווה כיום על הריסתו, יגרם למערערת נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, אם תינתן למערערת ההזדמנות למצות את הליך הלגליזציה בו החלה, לאמור: המתנה להחלטה בבקשה שהוגשה על ידה להיתר בניה חריג, לא יגרם למשיב כל נזק.

לחלופין, טען ב"כ המערערת כי בקשת המשיב לקביעת מועד לביצוע צו הריסה הוגשה רק ביום 17.6.99, כלומר לאחר שחלפו 30 יום הקבועים בחוק מהיום בו קבע השופט הבר כי ניתן לבצע את צו ההריסה (1.5.99) או אפילו מיום מתן ההחלטה בבקשת המערערת לקבל היתר בניה (10.5.99). לכן, לטענת ב"כ המערערת המועד לביצוע צו ההריסה חלף ולא ניתן להאריכו עוד, לא כל שכן לתת לצו ההריסה תוקף משפטי או להאריך את תוקפו כפי שהוענק לו ע"י בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל, ביקש ב"כ המערערת לקבוע כי ההחלטה שניתנה ע"י בית משפט קמא חסרת תוקף משפטי ובטלה, וכי אין להורות על ביצוע צו ההריסה המינהלי.

מנגד, טענה ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף בראש ובראשונה משום שכל טענות המערערת נטענות נגד החלטת השופט הבר אשר ניתנה כבר ביום 31.1.99 ושאין עליה עוד זכות ערעור, ולא נגד ההחלטה שלכאורה עליה מערערת המערערת, דהיינו, החלטת בית משפט קמא מיום 21.2.00.


זאת ועוד, ב"כ המשיב טענה כי הטענות המועלות בערעור הינן טענות חדשות אשר כלל לא הועלו בפני הערכאה הראשונה; המערערת לא טענה בפני בית משפט קמא אף לא טענה אחת בנוגע לסמכות בית משפט קמא בסוגיית צווי ההריסה המינהליים, טענות עליהן נסמך ערעורה כיום.

לחלופין, טענה ב"כ המשיב כי יש לדחות את הערעור לגופו.
לטענתה, צו ההריסה המינהלי הוצא במקרה דנן כדין, ואף המערערת אינה מערערת על כך. כמו כן, הויכוח סביב שאלת המהות של ההחלטה- כהחלטה שיפוטית או מינהלית, איננה מעלה ואיננה מורידה, שהרי מבחינה עניינית, מרגע שבית משפט קמא לא מבטל את צו ההריסה, הוא למעשה קובע כי יש לו תוקף, וקביעה זו הינה קביעה שיפוטית.

עוד טענה ב"כ המשיב כי לבית המשפט קיימת סמכות הן לעכב את צו ההריסה המינהלי והן להתלותו.

ב"כ המשיב הוסיפה וטענה כי אין רלוונטיות למצבה האישי של המערערת, וכי נכון למועד הגשת הערעור המבנה נשוא הצו כלל לא היה מאוכלס. כמו כן ב"כ המשיב הודיעה לבית המשפט בהודעה מיום 25.10.00 כי בקשתה של המערערת להיתר בניה חריג באמצעות הגשת תב"ע נקודתית, נדחתה ע"י הועדה המקומית בהחלטה מיום 4.9.00.

לעניין טענתה החלופית של המערערת לפיה תוקפו של צו ההריסה פג שעה שהמשיב פנה לבית משפט קמא בבקשה כי הצו יבוצע ע"י הרשות המקומית, טענה ב"כ המשיב כי זועק מן הטענה חוסר תום הלב של המערערת אשר היא זו שביקשה לעכב את הצו, היא זו שהפרה את ההחלטה המורה לה לבצע את צו ההריסה בעצמה והיא זו שהגישה את תגובתה לבקשת המשיב באיחור של למעלה מחצי שנה.

ב"כ המשיב הוסיפה וטענה כי גם לגופו של עניין יש לדחות את טענת המערערת לעניין זה, היות והמועדים הקבועים בחוק לעניין ביצוע הצו, מתייחסים לביצועו ע"י הועדה המקומית ואילו בענייננו המערערת עצמה נצטוותה לבצע את הצו ולא הועדה המקומית, וכן כי עפ"י סעיף 238א(ט) לחוק מוקנית לבית המשפט סמכות להאריך את המועד לביצוע הצו אם ראה כי מן הנכון לעשות זאת.
דיון

1. לאחר עיון בהחלטתו של בית משפט קמא ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר שבחנו את סיכומי טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות.

2. למערערת אין כל טענה (ובדין), בנוגע לגופו של צו ההריסה המינהלי, והיא לא חולקת על כך שתוספת הבניה נעשתה ללא היתר כדין. טענותיה מתמצות בנוגע לסמכותו של השופט הבר להעניק לצו ההריסה המינהלי "תוקף שיפוטי" והסמכות לעכב את ביצועו.


3. אנו מקבלים את טענת המשיב לפיה אין מקום לקבל בערעור זה, שהוגש על החלטת בית משפט קמא מיום 21.2.00, את הטענות שמעלה המערערת כנגד החלטת השופט הבר, שניתנה ביום 31.1.99, דהיינו, למעלה משנה לפני שהוגש הערעור שבפנינו.

המועד הקבוע בחוק לערעור על החלטתו של השופט הבר חלף.

4. אפילו לא סברנו כך, הרי קיימים פגמים חמורים נוספים בטיעון ככל שהוא מתייחס להחלטתו של השופט הבר.
הטענות המופנות נגד סמכותו של השופט הבר בסוגיית צווי ההריסה המנהליים, הינן חדשות, ולא הועלו בדיון בפני השופטת וילנר.

בעקבות בקשתו של המשיב לשופטת וילנר, בה עתר ליישם את החלטתו של השופט הבר, הגישה המערערת תגובה.


בתגובה זו התייחסה רק למצבה האישי ולאפשרות שתקבל היתר בניה חריג לאחר שתגיש תוכנית תב"ע נקודתית, ולא הזכירה במלה את טענותיה בדבר פגם בהחלטתו של השופט הבר.

5. למעלה מן הצריך, בדיון שהתקיים בפני השופט הבר בעניין בקשת המערערת לעכב את צו ההריסה המנהלי, חזר ב"כ המערערת על בקשתו שלא לבצע את צו ההריסה במשך 3 חודשים, וזאת על מנת לאפשר למערערת לקבל היתר בניה. באותו מעמד הודיע ב"כ המערערת:

"אני ער לעובדה כי בית המשפט כפי שרומז יתן תוקף שיפוטי לצו ההריסה". (הדגשה הוספה).

6. ברור מכך, כי המערערת הבינה שאין יסוד לבטל את צו ההריסה הואיל ומדובר בבניה ללא היתר ולא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק, המאפשרים ביטול הצו. לכן הסכימה כי בית המשפט ייתן "תוקף שיפוטי" לצו. משנתנה הסכמתה זו, היא מנועה כיום מלטעון לחוסר סמכותו של בית המשפט בתתו "תוקף שיפוטי" לצו ההריסה.

7. הביטוי "תוקף שיפוטי" בו נקט השופט הבר אינו אלא דרך ביטוי, שמשמעה דחיית הבקשה לביטול הצו.
אין באמירה זו כדי לשנות מאופיו המנהלי של הצו, אלא להצביע על כך שבקשה לביטולו של הצו נדחתה על ידי בית המשפט, והצו המנהלי הפך חלוט (בכפוף לזכות הערעור על החלטת בית המשפט).

8. ב"כ המערערת תוקף עוד את החלטתו של השופט הבר, ככל שהדבר נוגע לעיכוב ביצועו של הצו. לטענתו, מדובר בהתלייה, וזו פקעה.

9. השופט הבר עיכב את ביצועו של צו ההריסה, למרות שלא התקיימו העילות הקבועות בחוק לביטול הצו או להתלייתו, וזאת בעקבות בקשת המערערת כי ביצוע הצו יעוכב על מנת לאפשר לה להוציא היתר בניה, ולאחר שב"כ המשיב הסכימה לעיכוב המבוקש.

משנדחתה ההתנגדות בהסכמה, וביצוע הצו עוכב בעקבות בקשת המערערת, יש בטענתה של המערערת היום נגד סמכותו של בית משפט פגם.

מי שביקש מבית המשפט להפעיל סמכות ובית המשפט הפעיל אותה, אין זה ראוי שיכפור לאחר מכן בכוחו של בית המשפט להפעיל את הסמכות.

10. על סמכותו של בית המשפט לעכב ביצועו של צו הריסה, כתבה השופטת דורנר את הדברים הבאים
ברע"פ 1498/00 מחמד קואסמה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, דינים עליון כרך נז, 626:

"... סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה אכן מסמיך את בית המשפט לעניינים מקומיים לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי, ולא רק להתלותו או לבטלו. משכך, וכיוון שלאחר ביצוע צו ההריסה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו, באם יקבל המבקש את היתר הבניה, יש לאפשר למבקש למצות את כל ההליכים העומדים לזכותו, בטרם ייהרס ביתו.
...רצוי להמתין עד קבלת ההחלטה בבקשה זו, ולא לבצע מעשה בלתי הפיך כהריסת מבנה העומד על תילו."

11. צריך להבחין בין התליית תוקפו של צו לבין ביטולו, ולעניין זה ראוי להביא דברים שכתב השופט ד' לוין
ברע"פ 2293/90 קולק נ' מוסד בית היתומים "תפארת שלמה", פ"ד מד(3) 173:

"התלייה פירושה קביעת תלותו של דבר אחד בדבר אחר, במובן זה שקיומו של האחד תלוי בחברו, ואין לו קיום עצמאי...כך יש לפרש גם את המונח התלייה בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה. התלייה פירושה שבית המשפט קובע כי הצו לא יהיה תקף אלא אם כן
יתקיים תנאי כלשהו". (ההדגשה הוספה).

בעניננו קבע השופט הבר בהחלטתו כי צו ההריסה המינהלי יבוצע, אם עד ליום 1.5.99 לא תקבל המערערת היתר בניה כדין. מכאן, שתוקפו של הצו לא הותנה בתנאי כלשהו, אלא נקבע מועד סופי לביצוע הצו.

12. המסקנה היא שהשופט הבר עיכב ביצוע הצו ולא התלה אותו.
מצאנו, אפוא, כי השופט הבר פעל בסמכות בכל הנוגע לצו ההריסה המינהלי, ולכן צדק בית משפט קמא משהורה על ביצוע צו ההריסה.

13. על פי טענתה החלופית של המערערת, חלפו 30 הימים הקבועים בחוק לביצוע הצו, מהיום בו קבע השופט הבר כי ניתן לבצע את הצו (1.5.99) ועד ליום בו פנה המשיב לבית משפט קמא בבקשה להורות על יישום החלטתו של השופט הבר (17.6.00). לפיכך, לטענת המערערת, פקע צו ההריסה.

משכך טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא שעה שהורה על ביצוע צו ההריסה המינהלי.

14. גם טענה זו אין אנו מקבלים.
המערערת לא העלתה טענה זו בפני בית משפט קמא, למרות שהוא הערכאה בפניה היתה צריכה לטעון טענה זו. על המערערת היה להעלות את הטענה מיד לאחר שהוגשה בקשת המשיב לבית משפט קמא, או לפחות בטרם נתן בית משפט קמא את החלטתו. (ויצויין כי עברה כחצי שנה מהיום בו הוגשה בקשת המשיב ועד למועד בו נתן בית משפט קמא את החלטתו, וזאת בעקבות אורכות רבות שקיבלה המערערת להגשת תגובה לבקשה, ובכל זאת לא מצאה המערערת לנכון לטעון טענה זו לאורך כל התקופה הנ"ל).

15 .כבר הזכרנו שהמערערת היא זו שביקשה לעכב את ביצוע הצו, ולכן היא מנועה כיום מלנצל את אורך רוחו של המשיב שהסכים לעיכוב, ולטעון כי בעקבות הליכי העיכוב יוצא כי תוקפו של הצו פג ואין לו כל תוקף.

16. עוד יש להעיר לענין זה, כי המערערת היא זו שהפרה את החלטת השופט הבר המורה לה לבצע את הצו בעצמה, בכך שלא הרסה את המבנה הבלתי חוקי, ורק בעקבות הפרה זו נאלץ המשיב לפנות לבית משפט קמא על מנת שיקבע כי הואיל והמערערת לא ביצעה את הצו בעצמה, רשאית הועדה המקומית לבצעו במקומה, בהתאם לסמכויות שהוקנו לה בחוק.

17. כן ראוי להזכיר את סמכותו של בית המשפט, הקבועה בסעיף 238א(ט) לחוק, להאריך את המועד לביצוע הצו אם ראה כי מן הנכון לעשות זאת.

בכל מקרה, תהיינה תקופות ההתלייה או דחיית הביצוע על פי צו של בית המשפט אשר תהיינה, לרשות עומדים 30 יום לביצוע הצו (רע"פ 2724/90 משה ארזי נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך טז, 942).

18. בעניין דומה במעט, אם כי נסיבותיו קלות בהרבה, נדון במספר ערכאות והסתיים בדחיית בקשת ערעור בבית המשפט העליון.

בין אחד דמיאנוס אתאנאס, שהציג עצמו כמי שבנה תוספת בנייה, ובין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחיפה, הושגה הסכמה, בעקבות הוצאת צו הריסה מנהלי, לפיה יעוכב ביצוע הצו עד למתן החלטה בערר שהגיש אתאנאס. לאחר מכן, חזר בו אתאנאס מן הערר, והעביר זכויותיו בנכס לגביו ניתן הצו לאחרים, ואלה הספיקו להעביר זכויותיהם גם כן.

הרוכשים האחרונים פנו לבית המשפט, ובהסכמה הותר להם לערער על פסק דינו של בית משפט השלום, במקום אתאנאס. ערעורם נדחה וכך גם נדחה הערעור בבית משפט המחוזי.

19. בקשת רשות הערעור שהגישו לבית המשפט העליון נדחתה על ידי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין (רע"פ 1449/00 מנעם גנאיים ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, ניתן ביום 29.3.00). בין השאר כתב השופט לוין את הדברים הבאים:

"עקב ההסכמה שהושגה בין מר אתאנאס לבין המשיבה הוא לא יכול היה להישמע בטענה שהצו פקע כעבור 30 ימים. ממילא אין טענות המבקשים - שהם חליפיו - מצדיקות מתן רשות לערער".

20. צו ההריסה ניתן ביום 6.1.99, ועוכב אף שלא היתה עילה שבחוק לבטלו או אף לעכבו. מאז לא בוצע הצו מחמת הליכים בהם נוקטת המערערת.

בכל ההליכים בהם נקטה המערערת לאחר החלטתו של השופט הבר, לרבות ערעור זה, נעשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.


21. חומרה יתירה יש בעובדה שהמערערת ניצלה לרעה את עמדתה של המשיבה, שהסכימה בפני השופט הבר לדחות את ביצוע הצו כדי לאפשר למערערת מיצוי ההליכים העשויים להביא לביטול הצורך בהריסה.
יש בהתנהגותה של המערערת כדי לשדר מסר למשיבה ולציבור, לפיו הסכמה של המערערת לעיכוב ביצועו של צו
הריסה, כזו שנתנה המשיבה בפני השופט הבר, אינה מחייבת את המערערת.

מסר נוסף הוא כי ראוי למשיבה שלא להסכים לדחיות, שכן הן מנוצלות לרעה. בכך יש משום פגיעה בעניינם של אחרים, שאולי יהיה מוצדק לעכב ביצוע הצו לגביהם.

עוד יש בהתנהגותה של המערערת כדי ללמד עברייני בנייה שכדאי להרבות בהליכים לבתי המשפט כדי להביא לדחיית ביצועם של צווים כאלה.

22. בשולי הדברים נוסיף כי היות והמערערת לא קיבלה לבסוף היתר בניה חריג (כפי שנקבע בהחלטת הועדה המקומית מיום 4.9.00), אין מקום לקבל את טענת המערערת בסיכומיה לפיה יש לאפשר לה להמתין להחלטת המשיב בבקשתה להיתר בניה חריג בטרם יבוצע צו ההריסה, ומכאן שיש לבצע את צו ההריסה המינהלי כפי שנקבע בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אין אנו רואים בהודעתה של המערערת על הגשת ערר לועדת המשנה (שהוגשה לנו טרם "נעילה"), כמשנה או רלוונטית למה שקבענו לעיל.

אי לכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דק היתר בניה

  2. היתר בניה לול

  3. היתר בניה בגג

  4. היתר בניה חיפה

  5. היתר בניה חריש

  6. היתר בניה גדרה

  7. היתר בניה חריג

  8. היתר בניה אוהל

  9. היתר בניה חלון

  10. היתר בניה זמני

  11. בירור היתר בניה

  12. היתר בניה ישיבה

  13. היתר בניה דק עץ

  14. היתר בניה בעלות

  15. היתר בניה בחדרה

  16. אישור היתר בניה

  17. הארכת היתר בניה

  18. היתר בניה הרחבה

  19. איתור היתר בניה

  20. ארובה היתר בניה

  21. היתר בניה כבאות

  22. היתר בניה אריאל

  23. היתר בניה גלריה

  24. היתר בניה ארובה

  25. ביטול היתר בניה

  26. היתר בניה בטבריה

  27. היתר בניה בעפולה

  28. אי קבלת היתר בניה

  29. היתר בניה גנרטור

  30. היתר בניה בדיעבד

  31. היתר בניה הרצליה

  32. היתר בניה גרמושקה

  33. היתר בניה בית שמש

  34. היתר בניה גג פרטי

  35. היתר בניה גבעתיים

  36. היתר בניה באשקלון

  37. היתר בניה אישורים

  38. היתר בניה יזרעאלים

  39. דמי היתר בניה מנהל

  40. היתר בניה כיבוי אש

  41. היתר בניה גג משותף

  42. היתר בניה בכפר סבא

  43. היתר בניה כפר נופש

  44. היתר בניה התיישנות

  45. היתר בניה אבן יהודה

  46. היתר בניה אלפי מנשה

  47. היתר בניה אור עקיבא

  48. היתר בניה חלון נוסף

  49. התיישנות היתר בנייה

  50. היתר בניה דו משפחתי

  51. היתר בניה הוד השרון

  52. היתר בניה חיפה מערב

  53. היתר בניה חוף הכרמל

  54. היתר בניה גן אירועים

  55. היתר בניה בריכת שחיה

  56. היתר בניה היטל השבחה

  57. היטל השבחה היתר בניה

  58. דמי היתר בבניה רוויה

  59. היתר בניה ביתר עילית

  60. היתר בניה חדר מדרגות

  61. בקשה לשינוי היתר בניה

  62. היתר בניה הסכמת שכנים

  63. דחיית בקשה להיתר בניה

  64. היתר בניה להתקנת מזגן

  65. היתר בניה לגני אירועים

  66. היתר בניה אולם אירועים

  67. היתר בניה בניגוד לתקנות

  68. היתר בניה אולמות אירועים

  69. היתר בניה החזר היטל השבחה

  70. דחיית בקשה לקבלת היתר בניה

  71. בקשה לשינוי שם בעל היתר בניה

  72. היתר בניה בתחנה המרכזית החדשה

  73. ביטול היתר בניה שניתן שלא כדין

  74. ארכה להגשת בקשות מתוקנות לקבלת היתרי בנייה

  75. היטל השבחה בגין קבלת היתר בניה להקמת בית מגורים

  76. התניית היתר בניה באישור גורם חיצוני עומדת בניגוד לדין

  77. בקשה להיתר בנייה להכשרה בדיעבד של בנייה אשר בוצעה בבית

  78. המשמעות של העדר דרישת היטל השבחה במועד הנפקת היתר הבניה

  79. טענה כי היתר הבניה אינו חוקי שכן הבקשה אינה חתומה וללא הסכמת הדיירים

  80. היתר בניה להקמת ממגורות, מבנה שינוע גרעינים אנכי, דרך תפעולית וביתן שומר

  81. נסיבות בהן היתר בניה כבר הונפק, אולם עמד לפקוע רק עקב אי עמידה בלוחות הזמנים הקבועים בתקנות

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון