איזון משאבים כספי ירושה

זו תובענה לאיזון משאבים בין בני זוג המעלה שאלות של הברחת כספים משותפים לילדיהם של הצדדים ושיתוף בכספים או נכסים חיצוניים שצברו הצדדים במהלך נישואיהם.
א. הרקע העובדתי הרלבנטי והשתלשלות ההליך הרכושי:

  1. בעלי הדין שבכותרת נישאו זל"ז ביום 5/3/1975 ונולדו להם 2 ילדים משותפים. הילדים בגירים כיום ועומדים ברשות עצמם
  2. ביום 28/10/2010 הגישה התובעת (להלן : "האשה") כנגד הנתבע (להלן : "האיש") תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים ביחס לכלל רכושם של בעלי הדין.
  3. הרקע לסכסוך פורט היטב בכתבי הטענות, בתצהירי עדות ראשית ובסיכומי הצדדים. בקליפת אגוז, ייאמר כי האשה טענה לאלימות מילולית ורוחנית קשה כלפיה מצד האיש אשר הובילה להגשת תלונה במשטרה ולבקשת צו הגנה, בעוד האיש הכחיש טענות אלו וטען מצדו, כי משך נישואיהם האשה שלטה בחייו ומיררה אותם. כך או אחרת, הצדדים פרודים כיום זה מזה. המשבר ביחסיהם הינו טוטלי ומוחלט והם חצו את נקודת האל-חזור.
  4. ביום 6.1.11 ניתנו מספר החלטות לעניין המשך הטיפול בתיק זה וביניהן החלטה בדבר מינוי שמאי מקרקעין אשר העריך את שווי דירת מגורי הצדדים ברח' פלוני בעיר אלמונית (להלן : "הדירה"), בסך של 600,000 ₪. כמו כן, מונה על ידי בית המשפט רו"ח נתן שטרנפלד, על מנת לערוך חוות דעת אקטוארית המתייחסת לזכויות הצדדים מכל מקור שהוא. חוות הדעת נתקבלה בתיק בית המשפט ביום 20.06.11. החלטה נוספת שניתנה התייחסה לצו להסרת חיסיון ביחס לחשבונות הצדדים וזכויותיהם מכל מין וסוג.
  5. בדיון שהתקיים ביום 10.02.11 הגיעו הצדדים להסכמות אשר ניתן להן תוקף של פסק דין חלקי ואלו הן:

א. מועד הקרע בין הצדדים נקבע ליום 15.09.10.
ב. האשה תרכוש את חלקו של האיש בדירה תמורת 350,000 ₪. מסכום זה תנוכה מחצית חוב הלוואת המשכנתא שרובצת על הבית.
ג. בהמלצת בית המשפט, ישלם האיש לאשה סך של 1,000 ₪ מדי חודש מתוך הגימלה החודשית שהוא מקבל וזאת על חשבון איזון המשאבים וזאת החל מיום 10.03.11.
ד. לעניין חובות משותפים בבנק יהב הוסכם, כי החובות שנוצרו עד מועד הקרע הינם משותפים ועל הצדדים לפרוע אותם בחלקים שווים.
ה. לגבי תכולת המיטלטלין בדירה, הוסכם כי הצדדים ינסו להגיע להסכמה באמצעות בנם המשותף א.ש..
6. ביום 07.07.11, התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, במהלכה הסכימו הצדדים, כי במסגרת התביעה הרכושית ישלם האיש לאשה סך של 2,190 ₪ וזאת בהתאם לחוות הדעת האקטוארית. כן הוסכם במקביל, בהמלצת בית המשפט, כי התביעה למזונות אישה תידחה.
ב. הפלוגתאות המבקשות הכרעה שיפוטית:
7. לאחר הסכמות חלקיות אלו, נקבע התיק להוכחות תוך שכל צד מגיש רשימת פלוגתאות מטעמו ובסופו של יום התברר כי 5 השאלות שנותרו "פתוחות" להכרעה שיפוטית הינן אלה:
7.1. סוגיית הברחת כספים משותפים לילדיהם של הצדדים:
א. בעניין זה טענה האשה בדיון מיום 07.07.11, כי הצדדים נשואים 36 שנים וחזקה היא שאם הועברו כספים מחשבון משותף לילדים של הצדדים, הרי שהדבר נעשה בהסכמה (ראה עמ' 2 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 07.07.11). עוד טענה האשה, כי הכסף לבנם המשותף של הצדדים א.ש., הועבר מתוך חשבון משותף של הצדדים (ראה סעיף 80 לתצהיר עדות ראשית וכן סעיף 23 לסיכומים). לגבי הכספים שקיבלה בתם המשותפת של הצדדים ל.ש., טענה האשה, כי במשך השנים חסכו הצדדים כספים לילדים בכל מיני אפיקי חיסכון והשקעה ואלה נמסרו בסוף לל.ש., כאשר לכספים אלה שנחסכו הצטרפו גם כספים שאמה של האשה מסרה לה לצורך זה בדיוק (ראה סעיפים 78, 85-90 לתצהיר עדות ראשית של האשה).
ב. מנגד טען האיש, כי אשתו הבריחה כספים בשנת 2002 ובשנת 2006 לרבות סך של 80,000 ₪, כאשר יעד ההברחה הינו הבן המשותף א.ש. (ראה סעיף 23 לסיכומי הנתבע). עוד טען האיש כי האשה העבירה סך של 234,000 ₪ מחשבון הרשום על שמה בלבד לחשבונה של הבת (ראה סעיף 32 לסיכומי הנתבע). לשיטתו, האשה מעולם לא יידעה אותו בדבר רצונה ו/או כוונתה לבצע העברות אלו (ראה סעיפים 33-34 לסיכומיו). כן טען האיש, כי מדובר "בדלת מסתובבת של כספים" ; קרי, הכספים אשר האשה הבריחה לילדיה שימשו אותה כדי "לרכוש את האיש החוצה" מביתו ובכך חרב עליו עולמו פעמיים: פעם אחת, כיוון שאיבד את ביתו (הגם שקיבל תמורה כספית ראויה) ופעם שניה, כיוון שהתשלום למעשה ירד מכספים שהם במקור משותפים ולא מכספים שהם נחלתה של האשה בלבד. לכן טען האיש, כי על האשה להשיב לו מחצית הכספים שהוברחו לילדיהם המשותפים.
7.2. סוגיית כספי הירושה שקיבל האיש מאחיו המנוח:
א. בחשבונם של בעלי הדין בבנק הפועלים הוחזק מט"ח בשיעור של 25,399 בפקדון תקופתי. טוען האיש, כי המדובר בכספי הירושה של אחיו אשר יוחדו לו חרף העובדה שהופקדו בחשבון הבנק המשותף של הצדדים.
ב. בהקשר זה טענה האשה, כי משעה שהופקדו הכספים לחשבון הבנק המשותף, הם הם הפכו לנכס משותף וכי עלה בידה להוכיח שכוונת הצדדים הייתה לעשות שימוש משותף בכספי הירושה הללו. לשיטתה, כספי הירושה שימשו את המשפחה כולה ונאכלו ברובם ממילא (ראה סעיף 25-29 לסיכומים).
ג. כאן היה תורה של האשה לטעון את טענת "הדלת המסתובבת" ; לדבריה, הכספים שהועברו אליה בירושה ע"י אחיו של האיש הינם למעשה כספים שהוברחו ע"י האיש לאחיו במהלך החיים המשותפים וחזרו אליו כ"כספי ירושה" (ראה סעיף 46-51 לתצהיר עדות ראשית וכן סעיף 30 לסיכומים).
ד. בהקשר זה השיב האיש, כי מעולם לא הצהיר כי הכסף שקיבל בירושה מאחיו הינו משותף ולא הביע כוונת שיתוף כאמור. כן הכחיש האיש טענות התובעת בדבר הברחת כספים לאחיו וטען, כי יש להוציא כספים אלו ממסגרת האיזון (ראה סעיף 10 לסיכומי הנתבע).

7.3. חיוב הנתבע בגמלת פנסיה:
א. האשה מבקשת, כי בית המשפט יורה על איזון הדדי בין הגמלאות של בעלי הדין בהתאם לחוות הדעת האקטוארית. זו האחרונה קבעה, כי בין החודשים 6/11-7/12 על האיש להעביר לתובעת סך של 2,190 ₪ והחל מחודש 8/2012 על האיש להעביר לידי סך של 2,331₪ (ראה סעיפים 54-57 לסיכומים).
ב. מנגד עתר האיש להקטין את הסכום החודשי מסך 2,190 ₪, הואיל ולדבריו, קיימות לו הוצאות רפואיות רבות והכנסתו איננה מספקת לכיסוי צרכיו השוטפים, כאשר מנגד מחזיקה האשה בזכויות בדירת הצדדים ובחסכונות וקופות משלה (ראה סעיף 44 לסיכומים).
7.4. הלוואות שניטלו כביכול לאחר מועד הקרע:
א. לדברי האשה, נטל האיש ביום 24/9/2010, (לאחר מועד הקרע המוסכם בין הצדדים), הלוואה בסך 30,000 ₪ שלא בהסכמתה מחשבון הבנק המשותף. כמו כן, הוא נטל לדבריה ביום 08.11.10, הלוואה נוספת בסך 15,000₪. לגבי דידה, הואיל וההלוואות ניטלו לאחר מועד הקרע יש לחייב הנתבע בתשלום הלוואות אלו (ראה סעיפים 110-113 לתצהירה של התובעת וכן סעיפים 33-41 לסיכומיה).
ב. בתורו טען הנתבע בהקשר זה, כי ההלוואות ניטלו לצרכי מחייה משותפת של הצדדים וכי התובעת בעצמה משכה 16,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף לאחר הפירוד ויצויין, כי האשה לא הכחישה משיכה זו (ראה סעיף 38 לסיכומי האיש). כן טען, כי על האשה להשיב לו כל תשלום שביצעה לאחר ה-15.09.10 לשם כיסוי הוצאותיה הפרטיות (ראה סעיף 50 לסיכומיו).
7.5. הרכב המשותף:
א. לשיטת האשה, הרכב נרכש מכספים משותפים שהוצאו מחשבון משותף (ראה סעיף 55 לכתב התביעה וכן עיין בסעיפים 31-32 לסיכומיה). בתצהיר עדות ראשית סעיף 42, פירטה התובעת כיצד בוצע התשלום של הרכב- סך של 30,000 ₪ הוצא מחשבון משותף בבנק פועלים וסך של 18,000 ₪ הוצאו מחשבון נוסף משותף של השניים בבנק הפועלים.
ב. מנגד טען האיש, כי מחצית שווי הרכב מומנה מכספי הירושה אשר קיבל מאחיו המנוח ועל כן האשה זכאית ללא יותר מאשר 25% משווי הרכב (ראה סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע וכן סעיף 39 לסיכומים).
ג. מתווה נורמטיבי כללי לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג:
8. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1975 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים דחוי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן : "חוק יחסי ממון").
9. הכלל הוא, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, כי עם פקיעת הנישואין, זכאי כל אחד מבני הזוג, ל"מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים "מבסיס האיזון".
10. באשר לאופן שבו יש לערוך את איזון המשאבים, קובע סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון, כי :
"באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים".
11. על פי פסיקת בית המשפט העליון, יישום הסדר איזון המשאבים הוא כדלהלן:
"האיזון בעת פקיעת הנישואין נערך איפוא תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווי אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק או כל נכס בנפרד ומחלקים אותם לשניים כדי לקבוע שווייה של המחצית בחשבון שהיא חלקו של כל אחד מבני-זוג, אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. אין צריך לומר, שזו גם הדרך ההגיונית, שהרי איזון שייערך בשלבים, ובנפרד לגבי פרטים קנייניים נבחרים (להבדיל מכלל הנכסים), עלול להביא להיפוכה של התוצאה המבוקשת, היינו לאי-איזון בכלל הנכסים" (ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584 (1991)).
12. כמובן שסעיף 6 לחוק יחסי ממון חל על כל הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים ללא קשר על שם מי הם רשומים וזאת למעט נכסים וזכויות שהוצאו ממסגרת האיזון בסעיף 5(1) – 5(3) לאותו חוק. מסיבה זו נקבע, כי יש לקרוא את סעיף 6 בצמוד לסעיף 9 לחוק הקובע:
"9. ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששויים יאוזן בין בני הזוג".
13. עוד יצויין, כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון מקנה סמכות מיוחדת לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק וזאת ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". ודוק, מטרתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, הינה להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות (השווה ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 614).
14. "מועד הקרע" שהוסכם עליו בין הצדדים, הינו כאמור המועד בו עזב האיש את הבית בעקבות תלונה אשר הוגשה כנגדו במשטרה היינו ביום 15.09.10.
ד. טענת האיש בדבר הברחת כספים משותפים לילדיהם המשותפים:
15. אפתח בכך שסוגייה זו הינה הכאובה ביותר מבחינת שני הצדדים בהליך הנוכחי. מחד גיסא צליל התחושה העולה מטענות האיש הוא צליל של פגיעה ועלבון קשה הן מהעובדה שאשתו הסתירה ממנו מידע אודות חסכונות הילדים והן מהעובדה שהילדים עומדים כיום לצד האשה ומסייעים לה כספית באמצעים שהוא עצמו מימן. מאידך גיסא, כואבת האשה את הטענות של האיש ונסיונו לערב ילדיהם המשותפים בסכסוך הרכושי, כאשר לשיטתה, מטרת האיש מקדשת כל האמצעים.
16. טענותיו של האיש אינן מתיישבות לא עם הראיות שהובאו ולא עם מטרת חוק יחסי ממון כפי שפורש בפסיקה.
17. ההנחה היא, כי בין בני זוג נשואים (בפרט כאלה הנשואים תקופה ארוכה), מתקיימת התנהלות בין חשבונות, זכויות וכספים של, אשר "מתגלגלת" מעת לעת. משכך, לא יתכן לבחון כל משיכה ומשיכה במנותק מניהול החיים השוטף, שכן כל עוד חיי הנישואין תקינים, חזקה כי שני הצדדים פועלים לצורך קימום התא המשפחתי, רווחתו, וצבירת נכסים וזכויות עבור שני הצדדים גם יחד. חברי, כב' השופט סילמן קבע לפיכך:
"כי נסיבות אלו מצדיקות, כי ככלל, ימשוך ביהמ"ש ידו, מבחינת זכויות הצדדים לתקופה שהינה רחוקה מהמועד לאיזון, או מועד הקרע, שכן הקושי הקיים בבחינת תנועות כספיות לתקופה זו הינו כפול – קושי ראייתי לגבי בחינת טיב ההוצאה, וקושי הסכמי, לבחינת ידיעת הצדדים והסכמתם באשר להוצאה" (ראה תמ"ש (קר') 1501/08 פלוני נ' אלמונית (15/9/2009)).

18. עוד הוסיף כב' השופט סילמן בהקשר זה, כי מקום שבעלי דין מסכימים על "מועד קובע" לאיזון זכויות או הפסקת שיתוף, עליהם לקחת בחשבון, כי קביעת המועד תמנע העלאת או בירור טענות לגבי כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני המועד הקובע, שכן תיוחס לצדדים הסכמה להתנהלות כספית לגבי מועדים רחוקים כאמור. אין בכך כדי לפגום בזכות הצדדים לטעון להברחות שאירעו סמוך לקרע, ברם, לא יעלה על הדעת לנסות ולגלגל הגלגל אחורנית שנים רבות, מבלי שתהיה ראיה יוצאת דופן שתלמד על הברחת כספים, בתקופה בה היו אמורים הצדדים לחיות יחד כזוג יונים (תמ"ש 1501/08 לעיל) וכך הומחשו דבריו:
"כך, לדוגמא, מתנה שנתן מי מהצדדים לילדי הצדדים, שנים רבות לפני מועד האיזון, תחשב כמתנה שניתנה על דעת בן הזוג ובהסכמתו. מנגד, אותה מתנה, אם ניתנה סמוך למועד הקרע, עלולה להיחשב כניסיון הברחה. זוהי המשמעות של התנהלות משותפת, וזוהי המשמעות של מועד קרע; מועד זה הוגדר בפסיקה כמועד בו 'הפסיקו הצדדים לנהל קופה משותפת, ולאחריו החלו נוהגים בכלל 'שלי-שלי, שלך שלך' (ראה תמ"ש (כ"ס) 2481/04 על שלל האסמכתאות, וכן תמ"ש 1430/06). עד אותו מועד, יחשבו הכספים, כקופה משותפת, וכל הוצאה תיחשב ככזו שנעשתה על דעת שני הצדדים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן...לפיכך, משנקבע מועד קרע, בהסכמת הצדדים, יש לבחון את התנהגותם הכלכלית סמוך למועד איזון זה; טענה כי סכום, אף נכבד, אשר הוצא לפני 5-10 שנים מהווה 'הברחה', דורשת נטל הוכחה יוצא דופן בגובהו; לא יעלה על הדעת כי בני זוג יערכו התחשבנות ופנקסנות על אשר אירע כל מהלך נישואיהם- לא יעלה על הדעת כי כל החלפת רכב תחייב שמירת קבלות ואסמכתאות וכל השקעה בני"ע תחייב הסכם ממון; חיוב כאמור יעקר מתוכן את מושג חיי הנישואין והשיתוף הכלכלי"(ההדגשה במקור, סעיפים 19-21 לפסק הדין לעיל).
19. כיוון שבענייננו, המדובר בכספים שהוצאו בשנים 2002 ו-2006 למעלה מ-8 ו-4 שנים בהתאמה עובר ל"מועד הקובע", נראה היה נכון להחיל הפסיקה לעיל ביחס לטענות האיש ולהשתיקו מהעלותה (שלא לומר להעלותה מהאוב).
20. אלא שאף אם נמצא כי יש מקום לדון בטענה זו, יש לזכור, כי הנטל להוכחתה זו מוטל על הטוען להברחה ובמקרה שלנו על האיש. בנטל זה הוא לא עמד.


21. ראשית, חרף הצו להסרת חיסיון אשר ניתן, לא עלה בידי האיש להפריך גרסת התובעת בעניין הכספים אשר הועברו לידי הילדים. יצוין, כי בפני הנתבע היו מגוון אפשרויות להוכחת גרסתו, בדמות פנייה לכל חשבונות הבנק שניהלו הצדדים במשך השנים גם אלו הסגורים אך הוא בחר שלא להגיש מסמכים מחשבונות אלו לשם הוכחת טענותיו, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו.
22. חשוב מכך, גרסתה של האשה בעניין העברות הכספים לילדים עדיפה בעיני על פני גרסת האיש. הראשונה העידה בעקביות לעניין מקור הכספים (כספי מכירת הדירה של אימה וחסכונות אשר חסכו הצדדים לילדיהם) ועל כך שהעניין נעשה בהסכמתו של האיש. כך למשל, בעדותה ציינה לעניין סך של 80,000 ₪ אשר הועברו לבנם א.ש., כי אלו הועברו בידיעתו של האיש ועל דעתו (ראה עמ' 13 שורות 1-16 לפרוטוקול). כאשר נשאלה האשה, האם יש בידה הוכחה שהכספים הועברו בהסכמתו של בעלה, מסרה כי בנם של הצדדים הוא ההוכחה ואכן תצהיר מטעם הבן התומך בטענותיה הוגש לתיק בית המשפט (ראה עדותה עמ' 14 שורות 26-33 לפרוטוקול וכן ראה סעיפים 16-17 לתצהירם המשותף של ילדיהם של בני הזוג). אלא שגם ללא עדויות הילדים, הרי שעה שמדובר בכספים אשר הועברו לבן א.ש. מחשבון הבנק המשותף של הצדדים, די בכך כדי לקבוע כי האיש ידע ו/או יכול היה לדעת אודות העברתם לבנו בזמן אמת.
23. לעניין העברת הכספים לידי הבת ל.ש. מסרה האשה, כי מקורם בפדיון מכירת דירה של אמה וכי היא החליטה ליתן הסכום במתנה לילדיה (ראה עמ' 14 שורות 3-25 לפרוטוקול). יצוין, כי אף האיש היה מעורב במכירת דירת אמה של האשה וזאת לשיטת הוא : "זה נכון שהייתי מעורב במכירת הבית של אמא שלה"(ראה עמ' 25 ש'27-28). כמו כן, ציינה האשה בעדותה, כי חלק מהכספים המועברים מקורם בחסכונות אשר חסכו בני הזוג לילדים (ראה עמ' 15 שורות 22-26 לפרוטוקול), למרבה האירוניה טענותיה נתמכו בגרסת האיש אשר מפאת חשיבות העניין להכרעה בסוגיה זו יובאו דבריו כלשונם:
"ש: אתה אמרת שחסכת להם כל חודש לילדים.
ת: כן.
ש: כמה חסכת להם כל חודש.
ת: לא זוכר. אפשר להוציא תדפיס מהבנק.
ש: באיזה חשבון חסכת להם.
ת: לא זוכר.
ש: לכמה הצטבר הסכום כשהם הגיעו לגיל 18.
ת: אני מניח, וזה לא סופי, אני חושב בסביבות 120,000 – 140,000 ₪ לכל אחד.
ש: זה היה בבנק פועלים.
ת: לא יודע.
ש: יכול להיות עוד תוכניות חיסכון.
ת: יכול להיות שהיא עשתה להם בסתר, אני כבר לא יודע כלום.
ש: אני שואלת רק מה שאתה יודע. איפה 120,000 ₪ של כל ילד.
ת: אפשר לשאול אותם.
ש: כשהם הגיעו לגיל 18 התכוונת לתת להם את הכסף.
ת: בוודאי. זה שלהם. אחרי גיל 18 לא נתתי ולא אמרתי להם שזה שלהם, והחשבון המשיך רגיל, אבל זה שלהם.
ש: אם לא נתת, אבל התכוונת שזה שלהם, כמו שהבת שלך העידה שהיא ידעה ששמתם להם כסף.
ת: לא מתוך מחיר הבית. שנינו ידענו על כך, אבל יש תוכניות שלא ידעתי שהיא עשתה להם.
ש: אתה אישית לא נתת להם את הכסף.
ת: לא, אבל התכוונתי שהם יקבלו.
ש: והם ידעו.
ת: לא שאלו אותי על זה. תמיד הייתי הזנב בבית.
ש: אתה יודע מה קרה עם הכסף מאז שעברו גיל 18.
ת: לא.
ש: הם נשארו בחשבון המשותף.
ת: זה היה חשבון של שני הילדים.
ש: לילדים היה חשבון כשהם היו תינוקות.
ת: כן.
ש: איזה חשבון היה לילדים.
ת: אם אני לא טועה זה היה גדיש. זה היה על שמם.
ש: מה מספר החשבון.
ת: הם מעל גיל 18 אני לא רשאי לראות. בטח בבית יש מסמכים על זה.
ש: נניח שאין לך ניירת, היית צריך לחתום בבנק שהם יכולים לקחת את הכסף.
ת: לא יודע.
ש: אתה מדבר על סכום של 240,000 ₪ בערך.
ת: בערך, אני לא יודע. "
(ראה עדותו של האיש בעמ' 26 שורות 15-33 וכן בעמ' 27 שורות 11-19 לפרוטוקול).
24. הנה כי כן, אף לשיטת הנתבע, הצדדים חסכו לילדיהם סך של 120,000 ₪, עבור כל אחד מהם ובסה"כ 240,000 ₪. גרסתו של האיש מתיישבת היטב עם גרסת האשה, שכן זהו הסכום אשר הועבר לבתם ל.ש., מה גם שהנתבע לטענתו לא ידע מה עלה בגורל כספים אלו ולכן סביר להניח, כי הכספים אשר הועברו לילדיהם הינם הכספים אשר נחסכו עבורם במשך כל השנים כפי הודאתו שלו מעל דוכן העדים.
25. הוא הדין ביחס לטענת האשה, כי מקור הכספים שניתנו לילדים הוא בכספים שהתקבלו ממכירת דירת אמה. כך הודה חלקית הנתבע בטענה זו:
"הדירה נמכרה בסך 44,000 $ולי ידוע שזה התחלק בין שניים ולא בין שלוש , עדנה ואחותה ולא לאחיה. איני יודע האם כל הכסף עבר לעדנה או שהם התחלקו..."
26. ברי, בנסיבות אלו שהאיש אישר כטענת האשה, כי נתקבלו כאמור כספים ממכירת הדירה וכי אלו הועברו לפחות במחציתם לידי האשה עצמה. עוד ייאמר בסוגיה זו, כי הסכום שקיבלה התובעת לכל הפחות הינו 22,000$ שווה ערך ל-אותם 80,000 ₪ אשר הועברו לבן א.ש.. שוב מתיישבים הדברים עם גרסת האשה הרבה יותר מאשר עם טענות האיש.
27. גם גרסת בתם של הצדדים ל.ש. תמכה בגרסתה של האשה באשר למקור הכספים (ראה עמ' 22 שורות 5-6 לפרוטוקול), כאשר האיש ויתר על חקירת בנו שחתום על תצהיר משותף עם ל.ש..
28. גם טענותיו של האיש כי הכספים לא חולקו בחלקים שווים בין הילדים (כאינדיקציה לכאורית להברחה) לא הוכחו ואף הופרכו בעדותה של הבת ל.ש. שמסרה, כי המדובר בכסף השייך לה ולאחיה א.ש. בחלקים שווים וכי אין המדובר בכספים השייכים לה בלבד:"הסך של 234,000 ₪ זה שלי ושל א.ש." (ראה עמ' 21 שורות 1-2 וכן שורות 12-13 לפרוטוקול). ל.ש. בתם של הצדדים שבה על גרסתה זו גם בהמשך עדותה בעמ' 22 שורות 28-29) והדברים כמובן מצאו ביטוי גם בתצהירם המשותף של הילדים (סעיפים 19-20 לתצהיר). גם ההסבר שנמסר על ידי הבן א.ש. בתצהירו, ביחס לקבלת הסך של 80,000 ₪ בשיק שמסרו לו שני הוריו (שמקורו בכספי מכירת דירת סבתו) וזאת בתמורה לעבודתו עם הוריו במזנון מחזק המסקנה, כי האב ידע גם ידע, הלכה למעשה על העברת החסכון הפרטני הזה לבנו (סעיף 16 לתצהיר הילדים) ויתר החסכונות לשני ילדיו.
29. הנתבע טען לכל אורך הדרך, כי אשתו כמעט ולא עבדה במהלך הנישואין. לשיטתו, הוא עובד קרוב ל-40 שנים והצליח לחסוך בקושי 100,000 ₪ (ראה עמ' 25 שורות 20-21 לפרוטוקול). מקל וחומר ניתן להסיק, כי אישה אשר עבדה שנים מעטות בוודאי שלא יכולה לחסוך הסכום אותו העבירה לילדיה וכי אכן כטענת התובעת הכספים מקורם בחסכונות משותפים ובכספים שקיבלה מאמה.
30. אינדיקציה אחרונה להיעדר כל סממן של הברחה מצד האשה נובע מהמועד בו הועברו הכספים מההורים לילדיהם, כאשר בכתבי הטענות ובעדויות לא עלתה כל טענה כי באותה תקופה שהועברו הכספים, היחסים בין בני הזוג היו רעועים או במשבר מיוחד.
31. מן המקובץ אני קובע, כי הוכח בפניי שהאיש ידע על מקור כספי החסכונות שנחסכו עבור הילדים וידע על העברת הכספים לילדיו.
ה. כספי הירושה שהועברו מאחיו המנוח של האיש:
32. ראינו, כי לפי הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, זכאי כל אחד מבני הזוג, עם פקיעת הנישואין ל"מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג". סעיף זה מגדיר וקובע למעשה את "בסיס האיזון" או את "מסת האיזון" (תמ"ש (ת"א) 15271/96 ש נגד ש (08/11/2001)). כעת נבקש לדון בחריג. החריג מתייחס לנכסים שאינם נכנסים למסת האיזון ולענייננו רלבנטית הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון :
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1)נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין
(2)...
(3)..."


33. מתוכן הסעיף עולה כי כספי ירושה אינם נכללים במסגרת האיזון. עם זאת, הדברים אינם כה חדים. דומה, כי סעיף 5(א)(1) קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של חוק ספציפי זה או אחר (ראה פסק דינו של כב' השופט ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 22780/05 ח. ד. נ' י. ד. (11/07/2007)). חוק רלבנטי לעניין כספים וזכויות בחשבון בנק הוא חוק המטלטלין, התשל"א – 1971, כאשר סעיף 9 שבו קובע חזקה סטטוטורית לפיה "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים". ובסעיף 13 (א) לחוק האמור, המחיל הוראה זו גם על שיתוף בזכויות - במקרה שלנו, הזכות למשוך כספים מהבנק.

34. מחד גיסא ניתו לטעון שהתקיימה כוונת שיתוף ספציפית ביחס לכספי הירושה ומאידך גיסא ניתן לטעון, כי כספי הירושה נטמעו בכספיהם המשותפים של הצדדים, עד כי לא ניתן לזהות נבדלותם כיום ועל כן הם משותפים. למעשה מדובר בשני צידיו של אותו מטבע (לעניין כוונת שיתוף ספציפית ראו: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, (מיום 27.08.02)תמ"ש (ת"א) 20950/96 ג. נגד ג ; תמ"ש(ת"א) 21850/96 ת נגד ת מיום 11.09.96; פרופ' שיפמן במאמרו, "ואף על פי כן – שיתוף נכסים" משפטים, תשנ"ה – תשנ"ו, כ"ו 399, 404-406. לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם מצביעה על שיתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06 ו. א. נ' כ. מ. (31/12/2007). לעניין מסקנה שיפוטית, כי כספים שהיו בבעלות פרטית של הבעל נחשבים למשותפים מרגע שהופקדו בחשבון המשותף ראו ע"א 655/89 דבורה מטלון (כץ) נ' חיים כץ, פ"ד מה (3) 845 , 849-850 (1991) ; ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו (5) 661;מיום 15.09.92 תמ"ש (כ"ס) 22780/05 ח. ד. נ' י. ד. (11/07/2007)).
השאלה היא בדרך כלל תלוית נסיבות וראיות של כל מקרה ומקרה.

35. בענייננו טענה האשה, כי כספי הירושה בסך 200,000 ₪ לערך אשר נתקבלו ע"י אחיו של האיש הינם למעשה החזר הלוואה אשר בעלי הדין הלוו לו. אסיר טענה זו מעל הפרק כעת ואומר כי אין בידי לקבלה. הדברים לא הוכחו כלל.

36. לעניין טענת האשה לשיתוף בכספי הירושה, יש לקבל הטענה כי לפחות חלק מהכספים משותף, שעה שאף לשיטת הנתבע הסך של 160,000 ₪ שמקורו בכספי הירושה "נאכלו ע"י כל בני המשפחה". ראה גם סעיף 9 לכתב ההגנה בו ציין הנתבע, כי הפקיד כספי הירושה לחשבונם המשותף וכיע הצדדים השתמשו בחלק מכספים אלו לכיסוי חובות. הוסף עובדה זו לכך שהכספים הופקדו בחשבון המשותף של הצדדים ותמצא, כי לכאורה הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בכספי הירושה. השאלה היא האם גם יתרות כספי הירושה שנותרו נכון להיום הינן משותפות. אדון בכך כעת.

37. בעדותו בעניין זה ציין האיש (ראה עמ' 29 שורות 22-28 לפרוטוקול):
"ש: אתה טוען שהכסף עבר אליך.
ת: אנחנו אכלנו את רוב הכסף, מקור הירושה זה מהגרמנים.
ש: כמה כסף עבר ממנו.
ת: המון כסף, ואני לא מתווכח עם זה. בסביבות 150,000 או 160,000 ₪, השתמשנו בזה, וההוכחה הכי טובה זה התדפיסים של הבנק.
ש: מי זה "אכלנו".
ת: אני הילדים והאישה. "
ובהמשך עדותו בעמ' 30 ש' 12-13 מסר הנתבע:
"אתה אומר ש"אכלתם" את הסך של 160,000 ₪
ת. נכון. היו כל מיני חובות ודברים..."

38. מעדותו של הנתבע עולה בבירור, כי כספי הירושה "נאכלו". הכספים הופקדו בחשבונם המשותף ושימשו לשיטת האיש עצמו לצרכיהם השוטפים של בני המשפחה. הוא שב על כך, כי הכספים התערבבו, והתמזגו להם במספר הזדמנויות. כמו כן הוא העיד בעמ' 30 שורה 18 בעניין כספי הירושה:"אני לא טוען שזה רק שלי". ברי, כי בנסיבות אלו שהייתה כוונה לאיש לשתף התובעת בכספי ירושה אלו.
39. חרף האמור לא נעלמה מעיני העובדה כי הנתבע ניכס לעצמו חלק מכספי הירושה וכי לא התכוון לשתף בהם את התובעת ובעדותו בעניין זה נמסרו הדברים הבאים כדלקמן (ראה עמ' 29 שורות 29-32 לפרוטוקול):
"ש: מה לא משותף מהירושה הזו.
ת: היה לו כסף פיצוי מגרמניה, זה היה בערך 26,000 אירו. זה כסף שעבר בלחץ רב שלה, אני התנגדתי, בנוכחותה דיברתי גם עם פקיד הבנק ונאמר שהכסף הוא לכל צרה שלא תהיה, וזה כסף פיצויים, וזה לא כסף שהמירו משקלים או שיחקו בבורסה. הוא היה מופקד בחשבון שלו, וזה עבר אליי עם פטירתו. לאחר מכן העברתי את זה לחשבון משותף אבל ללא המרה. לא המרתי את זה בכלל, זה עומד שם, התובעת עיקלה את זה כי היא אומרת שמגיע לה, יש שם 26,000 אירו. "
40. בהמשך עדותו בעמ' 30 שורות 14-17 מסר הנתבע הסבר מדוע שמר לעצמו חלק מכספי הירושה בעניין זה :
"ש: מדוע 160,000 ₪ אכלת והשתמשת לצורכי משפחה, ועל הסך של 26,000 אירו אתה טוען שהם רק שלך.
ת: מדוע את צריכה לקחת הלוואה כשיש לך חיסכון. זה כסף שנשאר במטבע זר ותמיד שמרתי את זה ואשמור לשעת צרה"
41. ניכר, כי חרף הזמן הרב שחלף מאז פטירת אחיו המנוח של האיש, הוא התכוון כפי עדותו לשמור הסכום שהופקד כמט"ח לעצמו בלבד ולשעת צרה ללא כוונת שיתוף עם האשה. בעניין זה מקובלת עליי גרסת האיש ואינני סבור שיש די בעובדה, כי כספי המט"ח הוחזקו בחשבון המשותף כדי שיוחזקו ככספים משותפים לכל דבר ועניין.
42. אציין, כי גם היה מדובר בכספים שיש לראותם כמשותפים, הייתי רואה לנכון להוציאם מבסיס האיזון מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון וזאת לאור הפערים הכלכליים שנוצרו ויווצרו בין בעלי הדין בעקבות הפירוד, איזון המשאבים, העובדה שהנתבע נותר ללא קורת גג בבעלותו ונסיבותיו האישיות.
43. סעיפים 6(ג), 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג מקנים לביהמ"ש שיקול דעת רחב בקביעת תנאי האיזון ואופן עריכתו. סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה - 1995 מקנה לביהמ"ש סמכות להפעיל שיקולי צדק בהליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים. לטעמי, צדק ייעשה באם חלק מכספי הירושה אשר ניתן לזהותו "כפרטי" הואיל ולא הומר ממט"ח לשקלים חדשים והואיל ומזה תקופה ארוכה ביותר ולמעשה מעולם לא נעשה בו כל שימוש משותף, יהווה קניינו הפרטי של האיש. הדבר יגדיל במעט את משאביו של האיש ומנגד לא יגרום לעיוות דין או לפגיעה בולטת במעמדה, זכויותיה ומצבה הכלכלי של האשה.
44. מסיכום סוגיה זו יוצא אם כן, כי כספי הירושה אשר "נאכלו" הוכחה לגביהם כוונת שיתוף ספציפית. לגבי הסך של 26,000 יורו, ראיתי לנכון לשמרו בתור נכס נפרד של האיש בהתאם לסמכותי לפי הוראות סעיפים 5(1), 6(ג), 8(2) לחוק יחסי ממון וסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 וזאת מטעמי צדק.
ו. הכרעה בעניין זכויות הפנסיה:
45. האיש הנתבע ביקש לערוך חלוקה לא שוויונית של זכויות הפנסיה בשל מצבו הרפואי והכלכלי ובטענה שהכנסתו לא מכסה את צרכיו. הסיפה לא הוכחה והרישא אינה מהווה צידוק ראוי לסטייה כה חמורה מרוח חוק יחסי ממון.
46. העיקרון המנחה באשר לאופן חלוקת נכסי בני הזוג בעת פקיעת הנישואין נקבע בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הקובע את זכותו של כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של נכסי בני הזוג. עם זאת, הקנה המחוקק לבית המשפט שיקול דעת לסטות מעקרון זה, בנסיבות המפורטות בסעיף 8 לחוק. אין חולק, כי השימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון צריך להיעשות במשורה ובמקרים חריגים, הן לאור מעמדה של זכות הקניין, והן כדי שלא לפגוע בוודאות המשפטית ביחס לאיזון משאבים (ראה ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (מיום 23/1/05)).
47. לפיכך, מדובר בנסיבות חריגות שצריכות להצדיק סטייה מכללי האיזון השוויוניים (בע"מ 614/07 פלונית נ' פלוני, (מיום-16.04.2008), בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני)(מיום-08.07.08.) לא התקיימו בענייננו נסיבות כה חריגות שמצדיקות סטייה מהכלל.
48. האקטואר שמונה על ידי בית המשפט התייחס לעניין זה בהתאם לכלל הנתונים אשר נמסרו לידו ע"י הצדדים וזאת בעמודים 6-15 לחוות דעתו:
בעמ' 15 נכתב בעניין זה כדלקמן:
"החל מגמלת חודש 06/2011 ועד לגיל 67 לבעל (גמלת חודש 7-2012) על הבעל להעביר לידי האישה מידי חודש בחודשו גמלה בסך של 1,906 ₪."
"החל מגיל 67 לבעל ועד לאריכות ימים על הבעל להעביר לאישה מידי חודש בחודשו גמלה בסך 2,032 ₪."

49. בשל העובדה, כי מטעם ב"כ האשה נשלחו שאלות הבהרה עודכנה חוות הדעת ע"י האקטואר באופן שהחל מהגיעו של האיש לגיל 67 על הבעל להעביר לאישה סך של 2,331 ₪.

50. בשל מצבו הרפואי של האיש הוא מקבל קצבת נכות חודשית בסך למעלה מ-2,000 ₪, וזו אמורה לשמש עבור צרכיו הרפואיים. למיותר לציין כי קצבת נכות זו איננה מאוזנת בין הצדדים.

51. זאת ועוד משמונה מומחה מוסכם ע"י בית המשפט יש ליתן לחוות דעתו משקל נכבד ביותר. ככלל, בהיעדר טעם מיוחד, "נכבד", כהגדרת הפסיקה, יאומצו הממצאים (ראה לעניין זה בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני).

ז. הכרעה בעניין הרכב המשותף:

52. כל האמור לעיל יפה ביתר שאת לעניין הרכב המשותף. הרכב נשוא התביעה נרכש במהלך החיים המשותפים. על גבי רישיון הרכב נרשם, כי נרכש בשנת 2005. הנתבע לא הוכיח, כי הכסף נרכש מתוך כספי הירושה של אחיו ו/או כי לא הייתה כוונה לשתף התובעת ברכב , כמו כן מנספח י' לתצהיר עדות ראשית עולה בבירור כי הכספים לרכישת הרכב הוצאו בשנת 2005 השנה בה נקנה הרכב מתוך חשבון משותף ומכאן שיש לערוך איזון שוויוני גם לעניין הרכב באופן שהצדדים יפנו למחירון לוי יצחק נכון ליום הקובע .

ח. ההלוואות שנטל האיש וכספים שבעלי הדין משכו לאחר המועד הקובע:

53. ראשית אדרש לטענת האשה, לפיה האיש נטל ביום 24/9/2010 (לאחר מועד הקרע), הלוואה בסך 30,000 ₪. אמנם האקטואר לא התייחס לסוגיה זו, אך ניתן להכריע בה על נקלה גם ללא התייחסותו. עיון בסעיף 111 לתצהיר עדות ראשית של האשה מעלה, כי היא מודה שנטלה לעצמה מסכום ההלוואה שביקש הבעל את הסך של 15,000 ₪. אמנם, היא סברה כי המדובר בפק"מ שהשתחרר ולכן אין לחייבה בריבית החלה בגין ההלוואה, אך אין בידי לקבל טענה זו. האשה איננה יכולה לעצום עיניים ולטעון, כי סברה שהמדובר בפק"מ שהשתחרר, שעה שקריאה פשוטה של תדפיסי בנק יכולה הייתה להאיר עיניה ולהבין שמדובר בכספי פק"מ. זאת ועוד, משעה שהאשה מודה, כי נהנתה ממחצית כספי ההלוואה, דומה כי יהא קטנוני ואף נעדר תם לב מצדה להתחמק מתשלום הריבית החלה בגין כספים אלה, מה גם שנראה שמדובר בסכומים זניחים ביותר.
54. המדובר איפוא, בהלוואה ששני הצדדים חייבים להשיב לבנק, ומכאן ברור כי על שניהם לשאת בהחזר ההלוואה כולל הריביות בחלקים שווים.

55. לעניין ההלוואה אשר ניטלה ביום 08.11.10, כאמור המדובר בהלוואה שנלקחה ע"י האיש לאחר המועד הקובע. האיש לא הכחיש, כי נטל הלוואה זו ואף לא הוכיח כי נלקחה כטענתו לצורך כיסוי חובות משותפים ומכאן שההלוואה תשולם ע"י האיש בלבד.

ט. איזונים נוספים שביקשו הצדדים לערוך:

56. חסכונות: ככל שישנם חסכונות, אשר צברו הצדדים עד למועד הקרע אלו יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים וכאמור בחוות דעת האקטואר.

57. הלוואות שננטלו עובר למועד הקובע: ההלוואות ישולמו בחלקים שווים ע"י הצדדים בהתאם להסכמתם כפי שפורטה לעיל ובהתאם לחוות דעת האקטואר.

58. תשלומי חשמל, ועד, עירייה: תשלומים אשר שולמו ע"י האישה בלבד, בטרם המועד הקובע יוחזרו לה ע"י האיש, וזאת בהתאם לעמ' 17 בחוות דעת האקטואר.

59. הכנסות האיש ממזנון אשר ניהל: בהקשר זה טענה האשה, כי האיש קיבל לידיו שיקים חדלי פירעון אותם גבה בסתר וכי היא זכאית למחציתם. האישה לא הוכיחה טענות אלו והאיש כלל לא נחקר לגביהן. לפיכך, לא מצאתי לנכון לקבלן.

י. סיכום:
60. אני דוחה תביעת האיש להשבת הכספים המשותפים אשר הועברו בשנת 2002 ו-2006 לילדיהם של בני הזוג.

61. אני דוחה טענת האיש לקבלת מחצית מכספי הירושה אשר "נאכלו "ומקבל עמדתו לעניין כספי המט"ח אשר נותרו בחשבונו ואותם כאמור התכוון לנכס לעצמו בלבד וזאת מכוח סעיפים 5, 8 לחוק יחסי ממון וסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה ובהתאם לשיקולי הצדק שנמנו לעיל.

62. חלוקת זכויות הפנסיה תתבצע כאמור בחוות דעתו המתוקנת של האקטואר וכמפורט לעיל ולא ראיתי לקבוע חלוקה אחרת מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

63. חלוקת הרכב המשותף תיעשה באופן שהצדדים יחשבו שוויו על פי מחירון "לוי יצחק" נכון ליום הקובע, התמורה מהרכב תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

64. ההלוואה אשר נטל האיש ביום 24.09.10 תשולם בחלקים שווים ע"י הצדדים על כל המשתמע מכך.

65. ההלוואה אשר ניטלה ע"י האיש ביום 08.11.11 תשולם על ידו בלבד.

66. חסכונות אשר צברו הצדדים עובר למועד הקרע, הלוואות אשר נטלו לפני מועד הקרע, תשלומי ועד ועירייה יתחלקו כאמור בחוות דעת האקטואר.

67. אני דוחה טענת האישה באשר לחיוב האיש בשיקים אשר גבה בסתר כביכול ממזנון אשר ניהל בעבר.

68. לעניין פסיקת הוצאות ושכר טרחה: הואיל והתביעה נתקבלה בחלקה ונדחתה בחלק האחר לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות.

69.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איזון משאבים עסק

  2. איזון משאבים ירושה

  3. איזון משאבים כתובה

  4. איזון משאבים חובות

  5. איזון משאבים אקטואר

  6. איזון משאבים מוניטין

  7. איזון משאבים קרן פנסיה

  8. התיישנות איזון משאבים

  9. איזון משאבים קופות גמל

  10. איזון משאבים לא שוויוני

  11. איזון משאבים חלוקת רכוש

  12. איזון משאבים כספי ירושה

  13. איזון משאבים דירת מגורים

  14. איזון משאבים חזקת השיתוף

  15. איזון משאבים הלכת השיתוף

  16. איזון משאבים לפני גירושין

  17. חזקת השיתוף איזון משאבים

  18. איזון משאבים ידועים בציבור

  19. איזון משאבים בבית הדין הרבני

  20. איזון משאבים זכויות סוציאליות

  21. איזון משאבים בין בני זוג מוסלמים

  22. היום הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים יהיה יום גירושיהם

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון