היתר זמני לשימוש חורג

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) שנתן צו ביניים המורה למבקשת (להלן גם: העירייה) ליתן למשיבים רישיון זמני להפעלת עסק מסוג אולם אירועים למשך שישה חודשים.


הרקע

המשיבה 1 מחזיקה בנכס מקרקעין הממוקם באזור התעשיה שבתחום שיפוטה של המבקשת. ייעודם של המקרקעין שעליהם בנוי הנכס הוא לתעשייה. בשנת 2010 החלה המשיבה להפעיל בנכס אולם אירועים. האולם החל לפעול ללא היתר לשימוש חורג וללא רישיון עסק. המשיבה הגישה בקשה למתן היתר לשימוש חורג וזו נדחתה, בסופו של הליך, בהחלטת ועדת הערר המחוזית מיום 28.6.2011. ביום 24.11.2011 הגישה המשיבה בקשה נוספת לשימוש חורג, וביום 18.12.2012 החליטה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לאשרה לשנה בתנאים ובכפוף למתן חוות דעת משפטית. ביום 7.2.2013 ניתנה חוות דעת של היועצת המשפטית של העירייה שקבעה כי אין מקום להתיר את השימוש החורג המבוקש. כמו כן, באותה ישיבה הונחה התנגדות של חבר מליאת הוועדה המקומית להחלטה ליתן את ההיתר. התנגדות זו לא נדונה עד היום.

לפני שניתנה החלטת הוועדה המקומית שהתירה שימוש חורג בתנאים כאמור, פתחה העירייה, ביום 14.7.2011, בהליכים לסגירת אולם האירועים. לבקשת העירייה, נתן בית המשפט לעניינים מקומיים צו המורה על סגירת העסק. לאחר הליכי ערעור, הפך הצו לחלוט ביום 4.1.2012. ביום 12.1.2012 נתן ראש העירייה, מר שמעון גפסו, בכובעו כרשות הרישוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, רישיון עסק זמני למשיבה. בעקבות זאת פנתה היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד אולגה גורדון, למר גפסו, ולאחר מכן גם לבא כוח המשיבים, וטענה כי רישיון העסק הזמני שניתן למשיבה – ניתן שלא כדין מטעמים אלה: לא הוגשה בקשה לרישיון עסק לשנת 2012; לא צורפו מפה מצבית ותכנית של עסק; לא ניתנו האישורים של גורמי הרישוי המוסמכים כמתחייב בחוק רישוי עסקים ותקנותיו; אין תכנית תקפה המאפשרת את השימוש בנכס כאולם אירועים; אין היתר לשימוש חורג כאולם אירועים; ואין אישור של מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (מכתבים מהימים 25.1.2012, 28.2.2012 ו-3.4.2012). מר גפסו האריך את הרישיון הזמני מעת לעת, ובכלל זה נתן ביום 24.1.2013 רישיון עסק זמני עד ליום 31.7.2013. ביום 12.5.2013 שלחה היועצת המשפטית של העירייה לבא כוח המשיבים מכתב נוסף המתריע על כך שגם רישיון זה הוצא שלא כדין. הרישיון הזמני האחרון ניתן למשיבה ביום 17.7.2013 למשך שלושה חודשים, עד ליום 17.10.2013.

במקביל להגשת הבקשות לשימוש חורג ולרישיון זמני כאמור, יזמה המשיבה, בחודש ספטמבר 2011, תכנית מפורטת לשינוי ייעודם של המקרקעין שעליהם בנוי הנכס לייעוד מסחרי. התכנית נדונה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ובהחלטתה מיום 5.9.2011 נקבע כי על יזמיה להכין סקר שמטרתו להבטיח כי ברדיוס של 100 מטרים מהנכס לא יימצאו מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים העלולים לסכן את ציבור המשתמשים באולם; וכי אם יימצא שדרישה זו מתקיימת, התכנית תופקד בתנאים שנקבעו באותה החלטה. בישיבה נוספת מיום 23.5.2012, התקבלו בחלקן התנגדויות שהוגשו לתכנית ונקבעו תנאים למתן תוקף ובהם הכנת נספח תחבורה בתיאום עם יועצת התחבורה של העירייה והתייחסות להערות של המשרד להגנת הסביבה בדבר הרחקת החניה המיועדת לאולם ממחסן גז שנמצא בסמוך לו. נכון למועד הגשת בקשה זו, התכנית טרם אושרה.

ביום 17.6.2013 הוגש נגד מר גפסו כתב אישום המייחס לו עבירת לקיחת שוחד. בסמוך לאחר מכן הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה להעביר את מר גפסו מכהונתו לאלתר לנוכח כתב האישום התלוי ועומד נגדו. בפסק הדין שניתן בבג"ץ 5597/13 התנועה לאיכות השלטון נ' מועצת העיר נצרת עילית (17.9.2013) נעתר בית משפט זה, ברוב דעות, לעתירה והוציא מלפניו צו החלטי המעביר לאלתר את מר גפסו מכהונתו כראש העירייה.

ביום 14.10.2013, שלושה ימים לפני שפג תוקפו של הרישיון הזמני האחרון שנתן מר גפסו למשיבה, הודיע ראש העיר שבא במקומו של מר גפסו, בכובעו כרשות הרישוי, לבא כוח המשיבה כי הרישיון הזמני לא יחודש עקב הפגמים שעליהם עמדה היועצת המשפטית של העירייה במכתביה הקודמים; וכי ככל שהליכי הרישוי לא יושלמו עד ליום 17.10.2013, העסק ייסגר.

ביום 17.10.203 הגישו המשיבים עתירה מינהלית נגד החלטה זו של העירייה, ובד בבד עמה עתרו למתן צו ביניים שיורה לעירייה לתת להם רישיון עסק זמני עד להכרעה בעתירה. בו ביום ניתן סעד ארעי המורה לעירייה ליתן למבקשת רישיון עסק זמני עד למתן החלטה אחרת. ביום 24.10.2013, לאחר דיון במעמד הצדדים, נתן בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' צרפתי) צו ביניים המורה לעירייה ליתן למבקשת רישיון עסק זמני למשך שישה חודשים. בית המשפט ציין כי עיון בחומר שהוגש לו מעלה תמונה עגומה בכל הנוגע להתנהלות הגורמים השונים בעירייה, אשר טוענת כי רישיונות עסק זמניים שנתנו הגורמים המוסמכים – ניתנו שלא כדין, ולכן על בית המשפט להתעלם מהם. בית המשפט קבע כי כיום העסק מתנהל על רקע תכנית מופקדת לשינוי ייעוד, ולאחר שניתנו למשיבה היתר לשימוש חורג ורישיונות עסק זמניים; וכי בשלב זה של הדיון, אישורים אלה נהנים מחזקת הכשרות המינהלית. על רקע זה, החלטת המשיבה שלא לחדש את הרישיון הזמני ולהורות על סגירת העסק לאלתר אינה סבירה, בין היתר מאחר שעל פני הדברים היא מנוגדת למתווה וללוח הזמנים הקבוע בתקנה 28 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן: תקנות רישוי עסקים), וכן מנוגדת למצגים המשתמעים שהציגה העירייה למשיבים, אשר היו רשאים להניח שבהיעדר שינוי נתונים מהותי לעומת בסיס הנתונים שהיה קיים עד להחלטה והוביל למתן רישיונות העסק הזמניים, הם ימשיכו לקבל רישיון. כמו כן נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, מהטעם שלא ייגרם נזק משמעותי לציבור מהמשך מתן רישיון זמני כל עוד העתירה מתבררת, ומנגד הנזק שייגרם למשיבים הוא רב. בית המשפט הורה לעירייה להאריך את תוקף רישיון העסק הזמני של המבקשים לשישה חודשים, ובלבד שתוך 30 יום יציגו המשיבים אישורים מטעם כיבוי אש, משטרת ישראל ומשרד הבריאות, ככל שיש הכרח להציג אישורים מחודשים מעבר לאלה שכבר ניתנו, כנדרש בתקנות רישוי עסקים. בית המשפט חייב את המבקשת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ש"ח. הבקשה שלפניי מכוונת להחלטה זו.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי החלטתו של בית המשפט קמא שגויה מהטעמים האלה: היא נעדרת התייחסות להנחיית היועץ המשפטי לממשלה לעניין מתן רישיון לעסק שאינו עומד בדרישות הקבועות בדיני התכנון והבנייה; המשיבה קיבלה היתר זמני למשך שנה, ולא ניתן ליתן היתר זמני מעבר לתקופה זו נוכח האמור בסעיף 7ב לחוק רישוי עסקים; בית המשפט התעלם מצו ההפסקה השיפוטי החלוט שניתן נגד המשיבה; בית המשפט נתן למשיבים סעד שלא ביקשו בכך שהורה על מתן רישיון עסק זמני למשך שישה חודשים בלא תלות בתוצאת העתירה; בית המשפט התעלם מהפגמים שעליהם הצביעה היועצת המשפטית של המבקשת במכתביה; בית המשפט התעלם מכך שפניית המשיבים אליו נעשתה בחוסר תום לב ולאחר שהסתירו ממנו מידע מהותי; בית המשפט נתן את צו הביניים על אף שלא צורפו לעתירה כלל הרשויות הרלוונטיות כאמור בסעיף 6(ב) לחוק רישוי עסקים; בית המשפט לא ייחס משקל לכך שההיתר לשימוש חורג ניתן בניגוד לחוות הדעת של הייעוץ המשפטי של העירייה. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט כשחייב את המבקשת בשכר טרחת עורך-דין. אשר למאזן הנוחות – המבקשת טוענת כי זה נוטה לטובתה משום שהפעלת העסק בלא שהתקיימו התנאים המתחייבים בדין מהווה עבירה כלכלית מתמשכת ומסב סיכון בטיחותי לבאי האולם. לעומת זאת, נטען כי נזקה של המשיבה ניתן להטבה באמצעות פיצוי כספי. כמו כן נטען כי אין להקנות משקל לאינטרס של צדדים שלישיים משום שהמשיבה ידעה על אודות אי-החוקיות הנטענת, ואף על פי כן התקשרה עמם בהסכמים לקיום אירועים באולם.

המשיבים טוענים כי הם פועלים לשינוי ייעודם של המקרקעין שעליהם בנוי הנכס; כי הליך שינוי הייעוד מצוי בעיצומו; כי לפי אישור של משרד הבריאות, האולם נמצא במרחק של 85 מטרים ממחסן הגז באופן שעולה בקנה אחד עם דרישותיו; כי במכתב של מהנדסת העיר מיום 16.10.2013 אושר נספח חניה מתוקן לתכנית וצוין, בין היתר, שבוטלה האפשרות של חניה על גג המחסן באופן שפותר חלק מהבעיות שנבעו מהקרבה למחסן הגז; וכי נוכח כל אלה, קרב היום שבו תאושר התכנית וישונה ייעודם של המקרקעין, ועל כן סגירת העסק אינה סבירה. כמו כן נטען כי האולם פועל זה שנתיים על סמך היתרים זמניים שניתנו כדין על ידי הגורם המוסמך; כי חבר מליאת הוועדה המקומית שהגיש התנגדות להיתר לשימוש חורג לא נבחר בבחירות האחרונות והתנגדותו ממילא לא נשמעה; כי משניתן רישיון זמני להפעלת העסק, צו הסגירה שניתן בבית המשפט בשנת 2011 פקע; וכי יש בידיהם אישורים של כלל הגורמים הנדרשים כתנאי לרישיון עסק (משרד הבריאות, משטרת ישראל וכיבוי אש). על רקע תשתית עובדתית זו, כך המשיבים, ההחלטה שלא ליתן להם רישיון עסק זמני אינה סבירה, והיא ניתנה על רקע מאבק שמנהלת היועצת המשפטית של העירייה נגד מר גפסו (ראו לעניין זה עע"ם 6145/12 עיריית נצרת עילית נ' הרטמן, פסקאות כ"ו-כ"ט (13.1.2013) (להלן: עניין הרטמן)). לבסוף טוענים המשיבים כי ההחלטה שלא להאריך את הרישיון הזמני נעשתה שלא לפי הפרוצדורה הקבועה בתקנה 28 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן: תקנות רישוי עסקים); כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם; וכי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על חיוב בשכר טרחת עורך-דין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כידוע, במסגרת בקשה לצו ביניים בוחנת הערכאה הדיונית שני שיקולים המקיימים ביניהם "מקבילית כוחות": סיכויי העתירה ומאזן הנוחות (ראו, למשל, בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב, פסקה 14 (22.12.2010); בר"מ 7712/09 חברת צינורות איקס.פי.סי (2004) בע"מ נ' החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ, פסקה 4 (28.10.2009); בר"מ 5712/09 לביב נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 9 (23.7.2009)). בחינת שיקולים אלה בענייננו מטה את הכף לתוצאה שלפיה לא היה מקום ליתן סעד זמני. ואפרט.

אשר לסיכויי העתירה: הסעד המבוקש בה הוא צו עשה זמני המורה לרשות הרישוי, כמשמעותה בסעיף 5(א) לחוק רישוי עסקים, ליתן למשיבה רישיון זמני להפעלת אולם אירועים. כדי לזכות בסעד זה נדרשים המשיבים לדלג מעל כמה משוכות שכל אחת לעצמה וביתר שאת במצטבר מעוררות קושי לא מבוטל, זאת מבלי לקבוע מסמרות בשלב מקדמי זה של ההליך.

ראשית, המשיבים לא הניחו במסגרת העתירה תשתית ראייתית לכך שקיבלו את אישוריהם של נותני האישורים כאמור בסעיף 6(א) לחוק רישוי עסקים. במצב דברים זה, היה על המשיבים לצרף אותם כצד לעתירה, ואי צירופם מהווה פגם היורד לשורש העניין. למעשה, הסעד הזמני שניתן – ניתן בלא שנשמעה עמדתן של הרשויות המוסמכות שאישורן נדרש כתנאי למתן רישיון עסק.

שנית, המשיבים מבקשים ליתן להם רישיון עסק זמני לשימוש מסחרי בקרקע המיועדת לשימוש תעשייתי. המבקשים אומנם קיבלו היתר לשימוש חורג. ברם, בהחלטת הוועדה המקומית שנתנה את ההיתר נקבע במפורש שמתן ההיתר כפוף למתן חוות דעת משפטית. אין חולק כי חוות הדעת שניתנה בהמשך קבעה שאין להתיר את השימוש המבוקש, וכי המשיבים היו מודעים לכך. במצב דברים זה, מתעורר למצער ספק אם ההיתר לשימוש חורג שניתן למשיבה השתכלל, משלא מתקיימים התנאים שנקבעו בהחלטה שהורתה על כך (זאת אף בנפרד מההלכה שלפיה רשות הרישוי נדרשת לפעול בהתאם לחוות דעתו של היועץ המשפטי בכפוף לנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו (עניין הרטמן, פסקה מד)). כידוע, רשות מקומית אינה רשאית ליתן רישיון לעסק המפר את דיני התכנון והבניה (ראו בג"ץ 166/85 אוטו בית שיווק וסחר בע"מ נ' ראש עיריית תל אביב-יפו, פ"ד לט(4) 247, 249 (1985); בר"ם 3488/12 פרג אירועים בע"מ נ' מנהל הרשות לאיכות הסביבה, פסקה 3 (8.5.2012); אך ראו "מתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 8.1151 (התשס"ז)), ועל כן – שאלה היא אם יש מקום ליתן למשיבה רישיון עסק זמני.
שלישית, על אף שאין חולק כי ניתנו למשיבה היתרים או רישיונות זמניים שחודשו מעת לעת על ידי רשות הרישוי המוסמכת, הרי שבשלב זה ועל פני הדברים לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה לכך שהתקיימו התנאים המנויים בחוק רישוי עסקים ובתקנותיו למתן רישיון עסק (נעיר במאמר מוסגר כי עיון במסמכים השונים מגלה שלא ברור אם ניתן למשיבה "רישיון זמני" או "היתר זמני". להבדל ביניהם ראו תקנה 1 לתקנות רישוי עסקים). כך, סעיף 6ב לחוק רישוי עסקים קובע כי יש לצרף לבקשה להיתר זמני או לרישיון תרשים סביבה, מפה מצבית ותכנית עסק, כפי שיקבע שר הפנים. תקנה 4 לתקנות רישוי עסקים קובעת כי לבקשה להיתר זמני או לרישיון יש לצרף את המסמכים האמורים; ותקנות 9(ב) ו-10(ב) קובעות כי להיתר הזמני ולרישיון בהתאמה יצורפו המסמכים האמורים ויהיו חלק בלתי נפרד מהם. בענייננו, בסמוך לאחר שניתן למשיבה רישיון (או היתר) זמני לראשונה, פנתה אליה היועצת המשפטית של העירייה והודיעה לה שההיתר הזמני שניתן לה הוצא שלא כדין מהטעם שלא הוגשה בקשה למתן היתר בצירוף המסמכים האמורים שחובה לצרפם. נכון לשלב זה של הדיון, המשיבים לא הניחו תשתית לכאורית לכך שמסמכים אלה אכן הוגשו. כפי שציין בית המשפט קמא, במצב הרגיל פעולת הרשות המינהלית נהנית מחזקת כשרות בקשר לפעולותיה, ולכאורה משנתנה רשות הרישוי המוסמכת רישיון או היתר זמני, חזקה שהתקיימו הדרישות הקבועות בדין. ברם, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, ומקום שהרשות עצמה טוענת שלא הוגשו מסמכים (והיועצת המשפטית של הרשות פנתה למשיבים בנושא זה בזמן אמת), די בכך כדי להעביר את הנטל למשיבה להראות שאכן הגישה את המסמכים הנדרשים. בשלב זה המשיבה לא עמדה בנטל וכלל לא התייחסה לטענה זו של העירייה. על כן, שאלה היא אם ההיתר או הרישיון שניתן למשיבה עומד בדרישות הדין.

רביעית, תקנה 25(א) לתקנות רישוי עסקים קובעת כי רשות הרישוי לא תיתן רישיון או היתר זמני לתקופה ארוכה מתקופת תוקפו של היתר לשימוש חורג שניתן לעסק. בענייננו, אף אם נניח לטובת המשיבה כי ההיתר לשימוש חורג שניתן לה השתכלל חרף האמור בחוות הדעת המשפטית, גם אז תוקפו של ההיתר לשימוש חורג פג ביום 16.12.2013. נוכח הוראה זו, הרי גם בהנחה המקלה עם המשיבה, הרישיון או ההיתר הזמני שהמשיבה יכולה לקבל בשלב זה מוגבל ממילא עד ליום 16.12.2013.

ממכלול טעמים אלו ומבלי לקבוע מסמרות, קשה לקבוע שסיכויי העתירה – במתכונתה הנוכחית – גבוהים.

אשר למאזן הנוחות: בראש ובראשונה יש לציין כי הסעד המבוקש הוא צו עשה זמני אשר ככלל ניתן במשורה וכצעד חריג ונדיר (בר"ם 8247/08 עיריית תל אביב-יפו נ' פרג אירועים בע"מ, פסקה 35 (18.12.2008); השוו: בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (18.6.2003)). בענייננו לא מתקיימות נסיבות יוצאות דופן לחרוג מכלל זה, בפרט כאשר נותני האישור אינם צד להליך, ונוכח ההיבט התכנוני והקשיים החוקיים שעליהם עמדנו. לכך יש להוסיף כי אי מתן רישיון עסק אין משמעו בהכרח סגירת האולם. ודוקו: יש להבחין בין הנזק שייגרם כתוצאה מכך שלא יינתן למשיבה היתר זמני להפעלת האולם לבין הנזק שייגרם מסגירתו. העתירה וההליך שלפניי נסבים על הנזק הראשון בלבד, ולגביו המשיבים לא הניחו תשתית לכך שייגרם להם נזק בלתי הפיך. מנגד, מתן היתר זמני למשיבה בגדר צו ביניים מעורר לכאורה קושי במישור החוקיות מהטעמים שעליהם עמדתי באופן שמטה את הכף שלא לתתו על רקע אמות המידה למתן צווי עשה זמניים שעליהן עמדנו.

נזכיר, בצד האמור, כי ככל שהמבקשת תנקוט בהליכים לסגירת האולם (פליליים או מינהליים), יהיו אלה כפופים לביקורת שיפוטית, ובמסגרתם שמורות למשיבים כל הטענות שהעלו בהליך שלפניי, הנוגעות, בין היתר, להליכי התכנון שננקטו ולשלב שבו הם מצויים; למצגי העירייה כלפיהם כעולה, בין היתר, ממכתב מהנדסת העיר מיום 16.10.2013; לעובדה שמצד אחד המשיבה קיבלה היתרים מהגורמים המוסמכים, ומצד שני היועצת המשפטית של העירייה חיוותה דעתה בפומבי כי ההיתרים שניתנו לה – ניתנו שלא כדין (ראו והשוו: עניין הרטמן, פסקאות כו-כט לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין; דברי השופטת ד' ברק-ארז, שם; וכן הדברים שהוספתי אני).

למותר לציין כי אין אני מביע כל עמדה ביחס לתוצאת ההליכים שתנקוט העירייה לסגירת העסק, ככל שאלה יינקטו. בהקשר זה טוענת המבקשת, בין היתר, כי תלוי ועומד נגד המשיבה צו סגירה חלוט, ומנגד טוענים המשיבים כי משניתן רישיון זמני צו זה פקע. איני מביע עמדה לגבי מחלוקת זו, וטענות הצדדים בנושא זה שמורות להם במלואן.

סוף דבר

הערעור מתקבל אפוא. החלטתו של בית המשפט קמא מבוטלת. המשיבים ישאו בשכר טרחת בא כוח המערערת בסך של 10,000 ש"ח.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכות שימוש חורג

  2. ועדת ערר שימוש חורג

  3. התיישנות שימוש חורג

  4. היתר בניה שימוש חורג

  5. היתר לשימוש חורג בנכס

  6. קבלת היתר לשימוש חורג

  7. היתר זמני לשימוש חורג

  8. היטל השבחה שימוש חורג

  9. ביטול היתר לשימוש חורג

  10. היתר לשימוש חורג מסעדה

  11. חידוש היתר לשימוש חורג

  12. הוצאת היתר לשימוש חורג

  13. היתר לשימוש חורג מהיתר

  14. הגנה מן הצדק שימוש חורג

  15. אגרה בגין היתר לשימוש חורג

  16. תום לב מבקש השימוש חורג

  17. היתר לשימוש חורג בחניון

  18. פג תוקף היתר לשימוש חורג

  19. היתר לשימוש חורג תל אביב

  20. היתר לשימוש חורג משפחתון

  21. התנגדות לבקשה לשימוש חורג

  22. היתר לשימוש חורג מינימרקט

  23. 9 פרמטרים להתרת שימוש חורג

  24. היתר לשימוש חורג גן אירועים

  25. היתר לשימוש חורג בבית משותף

  26. היטל השבחה היתר לשימוש חורג

  27. אישור שימוש חורג אולם אירועים

  28. היתר לשימוש חורג אולם אירועים

  29. היתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית

  30. היתר לשימוש חורג בדירת מגורים

  31. היתר לשימוש חורג עתירה מנהלית

  32. בקשה לשימוש חורג מתעשייה למסחר

  33. ביטול צו הפסקה שיפוטי שימוש חורג

  34. שימוש חורג לצורך מעון יום לקשישים

  35. בקשה לשימוש חורג לצורך אחסנה פתוחה

  36. שימוש חורג במבנה מגורים לצורך מספרה

  37. עקרון השקיפות במתן שימוש חורג במקרקעין

  38. היתר לשימוש חורג לחניון פתוח במגרש בתל אביב

  39. בקשה לשימוש חורג במבנה חניה בשטח 30 מ"ר למשרד

  40. בקשה לשימוש חורג ממגורים למרפאה פרטית בקומת קרקע

  41. ערר לאשר שימוש חורג לתקופה של 5 שנים לחנות בגדים

  42. ההבדל בין "שימוש חורג מתכנית" ל"שימוש חורג מהיתר"

  43. כתב אישום על שימוש חורג כבית אריזה של תוצרת חקלאית

  44. שימוש חורג מהיתר ממשרד ומחסן לחנות נוחות בתחנת דלק

  45. השבחה מכוח אישור לשימוש חורג לשנה למגרש למכירת מכוניות

  46. ערר על החלטה לאשר שימוש חורג למסחר (סופרמרקט) בירושלים

  47. בקשה לחידוש היתר לשימוש חורג מדירת מגורים לעסק של מסעדה

  48. בקשה לשימוש חורג להפעלת תחנת מעבר לטיפול בפסולת בניין וגיזום

  49. בקשה להיתר לשימוש חורג לעסק של הפעלת פאב עד 239 איש ובית אוכל

  50. ערר לאשר שימוש חורג לתקופה של 3 שנים ממבנה חקלאי בהיתר למגורים

  51. בקשה לשימוש חורג ל- 5 שנים מתעשייה למסחר בקומת קרקע למסחר להשכרת רכבים

  52. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון