איזון משאבים לפני גירושין


1. התובעת והנתבע הינם בני זוג אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.8.77. מנישואין אלה נולדו להם שישה ילדים, חמישה מהם כבר בגירים. בעת הנישואין היה הנתבע סטודנט שנה ב' לרפואה, ואילו התובעת הייתה אחות. לימים הפך הנתבע לפרופסור מומחה למחלות זיהומיות ורפואה פנימית, רופא בכיר בביה"ח ... וחבר בועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. בין הצדדים גבה טורא והם החלו מנהלים ביניהם הליכים משפטיים, במסגרתם הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע ואחותו (הנתבעת 2) לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון), לנקיטת אמצעים לשמירת כספיה של ד' בתם הקטינה של הצדדים וכן לקבלת זכויות בפירות המוניטין של הנתבע. אלה התביעות המונחות בפניי.

אקדמת מילין
2. הצדדים נישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון וטרם התגרשו; לפיכך אין ביכולתם לעתור כעת לאיזון משאבים. בחוק יחסי ממון בחר המחוקק בשיטת השיתוף האובליגטורי הדחוי, שמשמעותה הפרדה מוחלטת של נכסי בני הזוג במהלך הנישואין (סעיף ‎ 4 לחוק), כאשר עם פקיעת הנישואין, הרכוש מתחלק בין בני הזוג על-פי שוויים של כלל נכסיהם, למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק. האיזון נעשה על דרך שומת נכסיו של כל אחד מבני הזוג ותשלום ההפרש (סעיף ‎6 לחוק).

3. חוק יחסי ממון שינה את המשטר הרכושי החל על זוגות שנישאו טרם תחולתו של החוק, אשר לפיו היה כל אחד מבני הזוג, בכל עת ועת, הבעלים של מחצית הנכסים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין, וזכאי לתבוע פירוק בהם כל אימת שירצה. המשטר שיצר חוק יחסי ממון קובע כי במהלך הנישואין נותר כל אחד מבני הזוג הבעלים של נכסיו, זכויותיו וחובותיו, ולבן הזוג השני אין בהם חלק (סעיף 4 לחוק יחסי ממון). עם פקיעת הנישואין, ורק עם פקיעת הנישואין, קמה לכל אחד מבני הזוג הזכות למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג. מכאן, שבמהלך הנישואין קיימת הפרדה רכושית, והשיתוף האמור נדחה לעת שיפקעו הנישואין; ומכאן אף, שאין בן זוג יכול לעתור לאיזון משאבים טרם פקעו הנישואין. פקיעת הנישואין על פי החוק משמעה גירושין או מות אחד מבני הזוג.

4. נקל לראות, כי הסדר זה מקנה יתרונות "טקטיים" לצד שאינו מעוניין לאפשר לבן זוגו ליהנות מהסדר איזון המשאבים. כל שעליו לעשות הוא למתוח ולהשהות את פקיעת הנישואין, ובכך ימנע את עריכת האיזון האמור. וגם אם אין להבחין בניסיון לניצול יתרון טקטי זה, הרי שגם מסיבות אובייקטיביות עלול הליך הגירושין להיערך משך זמן ממושך, ובתקופת הביניים קיים צורך אובייקטיבי ולגיטימי לקיומם של מנגנונים שמטרתם להבטיח שזכויות אשר תעמדנה למימוש בעת פקיעת הנישואין לא תיפגענה. לצורך כך בא סעיף 11 לחוק, אשר תכליתו להגן על זכותו של בן הזוג חסר הנכסים, ולשמר נכסים וזכויות לבל יוברחו או יועלמו לפני מועד האיזון העתידי. לבית המשפט ניתנו סמכויות מרחיקות לכת לשם שימור זה, ובין השאר רשאי הוא לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה, לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג, ולצוות על רישום הערה בפנקס המתנהל על פי חוק לגבי נכס זה או אחר של אחד מבני הזוג (ר' ע"א 1915/91 יעקובי ואח' נ' יעקובי ואח', פ"ד מט(3) 529).

5. עם זאת, ונקודה זו ראוי לחדד, לא ניתן במסגרת סעיף 11 לחוק להכריע בדבר זכויות קנייניות של מי מבני הזוג. ודוק: מטרת הסעיף היא נקיטת אמצעים לשמירה על זכויות המוקנות לפי הסדר איזון המשאבים, הא ותו לא.

6. התובעת מפרידה בעתירתה בין הסעדים המבוקשים על ידה לשמירת זכויות ביחס "לנכסי העבר של הצדדים", ביניהם נמנים: הנכסים הרשומים על שם הנתבע, הנכסים שבבעלותם ו/או בהחזקתם המשותפת של בני הזוג, נכסים נוספים של הנתבע אשר לתובעת אין ידיעה עליהם, וכספים השייכים לבת הקטינה ד'; ובין הסעדים המבוקשים על ידה ביחס "לפירות המוניטין של הנתבע", בהם היא דורשת זכויות מיידיות בעין. להלן אבחן את הסוגיה בהתאם לחלוקה זו.


נכסי העבר
טענות הצדדים
7. התובעת טוענת כי אין מחלוקת כי קיימות לה זכויות בנכסים הרשומים על שם שני בני הזוג; כמו כן אין מחלוקת באשר לזכויותיה של הבת הקטינה ד' בחשבונותיה. אולם קיים חשש, לטענתה, שמא יעשה הנתבע שימוש בכספים אלה זה, ועל כן יש להבטיח את זכויות התובעות בהם. בנוסף טוענת התובעת כי קיימים נכסים נוספים הרשומים על שם הנתבע שעיקרם נובע ממקומות עבודתו, ועל פי דין מחציתם שייכת לתובעת. בהקשר זה טוענת התובעת כי הנתבע השתמש בחשבון עו"ש נפרד הרשום על שמו בבנק המזרחי על מנת להבריח באמצעותו את כספי קרן ההשתלמות "אסף" אשר עמדו לפירעון, ומחציתם שייכת לה. כמו כן לטענתה הבריח הנתבע כספים משותפים, ובין היתר, העביר כספים מחשבונו בבנק המזרחי לחשבון הבנק של אחותו, הנתבעת 2. במסגרת הסעדים המבוקשים על ידי התובעת לצורך שמירת זכויותיה, עותרת התובעת לקבלת סעד הצהרתי באשר לזכויותיה בנכסים הרשומים על שם הנתבע.

8. הנתבע מודה במרבית טענות התובעת; הוא מציין כי הוא מוכן בחפץ לב לחלק בעת הגירושין את כל זכויות הצדדים, כאשר מנגד יש לחלק באותה עת את נכסי התובעת, לרבות זכויות הפנסיה, קרנות ההשתלמות וכל רכוש אחר הרשום על שמה. כן מודה הנתבע כי החשבונות השייכים לקטינה צריכים להישאר בבעלותה. יחד עם זאת מכחיש הנתבע את הטענה כי הבריח כספים כלשהם. לטענתו התובעת עצמה היא שהבריחה 40,000₪ מהחשבון המשותף, אותם עליה להחזיר לאלתר. פרט לכך, עליה לשאת במחצית מתשלומי ההלוואה בגין הרכב בהם נשא לבדו החל ממועד הגשת התביעות.

סעד הצהרתי במסגרת סעיף 11 לחוק יחסי ממון
9. בפסיקה קיימת מחלוקת בנוגע לסמכותו של בית המשפט ליתן סעד הצהרתי במסגרת סעיף 11 בטרם פקיעת הנישואין. מחד סוברת הגישה הרווחת כי אין ליתן פסק דין הצהרתי קודם לפקיעת הנישואין, ולכל היותר ייעתר בית המשפט לבקשה לשמירת זכויות על פי סעיף 11 לחוק על מנת שלא תיפגענה זכויות עתידיות כלשהן של בן הזוג עד הגיע מועד פקיעת הנישואין (ראה לדוג': בע"מ 492/06, פלוני נ' אלמונית, תק – על 2006 (2) 4788). מנגד יש הסבורים כי ניתן להיעתר לתביעות שעניינן סעד הצהרתי המוגשות אף קודם לפקיעת הנישואין, וזאת מתוך רצון להגן על זכויות בן הזוג במקרה שקיים חשש להברחת זכויות (ראה לדוג': ע"א 4909/92 דורות נ' דורות, תק – על 95 (2) 1473).

10. בתמ"ש (כ"ס) 27062/04 ש.י נ' ש.א (לא פורסם) מציע כב' השופט ויצמן דרך ליישוב הסתירה, כדלקמן:
אם וככל שיש סתירה בין הגישות, דומני כי יש ליישבה באופן שבית המשפט יטה ליתן סעד הצהרתי אף קודם למועד פקיעת הנישואין כאשר קיים חשש שהצד שכנגד יבריח או יפגע בזכויות בעל הדין. סעד הצהרתי שכזה מתיישב עם הסמכויות הניתנות לבית המשפט מכוח סע' 11 לחוק יחסי ממון לנקוט באמצעים שונים לצורך שמירת זכויותיו של בן הזוג וסעד הצהרתי בכללם של אמצעים אלו, כמו כן יטה בית המשפט ליתן הסעד המבוקש כאשר שוכנע שחיי הנישואין הגיעו לקיצם ורק ענייני ממון וכיוצ"ב מעכבים מתן הגט.
וכן ראה גישתו בתמ"ש 12880/05, ס.ע. נ' ב.ז (לא פורסם) כדלקמן:
יחד עם זאת ועל אף לשונו התמציתית של בית-המשפט, אינני סבור כי לעולם לא יינתן סעד הצהרתי בעניין רכושי קודם לפקיעת הנישואין. אלא שהדבר נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט אשר אינו מחויב לתיתו.
ראה לעניין זה גם פסק דינו של חברי כב' הש' מרכוס במסגרת תמ"ש 27271/01 (לא פורסם).

11. עמדתי שונה מזו של חבריי. כאמור, מטרת סעיף 11 אינה אלא להקפיא את המצב הקיים, שאם וכאשר תהיה פקיעת נישואין, אז ניתן יהיה לעבור לשלב של מימוש זכויות ממשיות על פי חוק. מסיבה זו, שלא כמו הסעדים הזמניים הניתנים לפי תקנות סד"א, לעיקולים, לצווי מניעה וכדומה, הסעדים הניתנים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון אינם סעדים שניתנים מכוח התקנות, אלא הם סעדים ראשיים מכוח החוק. לכן גם אפשר להגיש תביעה, שמטרתה היא אך ורק שמירת זכויות לפי סעיף 11; בעוד שלפי תקנות סד"א, אם מבוקשים סעדים זמניים, חייב המבקש להגיש תביעה ראשית כלשהי, והסעדים הזמניים ניתנים רק בתמיכה וגיבוי לתביעה הראשית. מאחר שבשלבים שלפני פקיעת הנישואין אין כל אפשרות להגיש תביעה ראשית לאיזון משאבים, לא הייתה גם ניתנת לתובע כל אפשרות – לפי סדרי הדין הרגילים - לקבלת סעדים זמניים. לכן הכניס המחוקק לחוק יחסי ממון כחקיקה ראשית סעדים שהם בעצם סעדים זמניים, ברם סעדים זמניים אשר ניתן לתבוע בזכות עצמם, ללא תביעה ראשית אחרת; וסעדים אלה מיועדים, כאמור, לשמר את המצב הקיים – על בסיס ראיות לכאורה – עד לפקיעת הנישואים.

12. בהתחשב באופיים של הסעדים הניתנים כנ"ל מכוח סעיף 11, דעת לנבון נקל כי מתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבעו באופן מוחלט וסופי מהן הזכויות של בני הזוג בנכס זה או אחר, אינו מתאים כלל להיכלל בסל הסעדים האפשריים לפי הסעיף האמור. אם כי לפי ניסוחו של הסעיף הנ"ל, רשאי בית משפט לתת כל סעד אשר לדעתו נחוץ כדי לשמר את המצב הקיים, ודוגמאות הסעדים המפורטים בו אינן מהווים רשימה סגורה, הרי המכנה המשותף שבהם הינו אופיים הזמני, היינו "שמירת" המצב הקיים עד לביצוע העתידי של איזון משאבים, ואז – ורק אז – תקבענה זכויותיהם של בני הזוג בנכסים המרכיבים את מסת האיזון. לטענה הנטענת כאילו שלפעמים עצם קביעת הזכויות של התובע במתן פסק דין הצהרתי יכול להוות אף הוא "שמירה" על זכויות, יש להשיב, כי לצורך שמירה על זכויות – ואין זה משנה מהן הזכויות הנטענות ובאיזה נכס – די בשמירת זכויות התובע בקביעה "לכאורית", כפי שמקובל במסגרת כל בקשה לסעד זמני, ועל בסיס הקביעה הלכאורית הנ"ל – ללא מתן פסק דין הצהרתי כלשהו – ניתן לתת שמירה מלאה לזכויות העתידיות האפשריות של התובע בכל דרך הנראית מתאימה, כגון, עיקולים, צווי מניעה, מתן חשבונות, רשימת הערה, ועוד כהנה כמקובל.


13. לאמור לעיל קיים חריג אחד, לדעתי, והוא זה: אם קיימת הסכמה בין הצדדים שהמועד הקובע לצורך קביעת זכויות הצדדים במסת האיזון לא יהיה מועד פקיעת הנישואין אלא מועד מוקדם יותר – כגון, מועד פירוד בני הזוג – ומועד זה כבר חלף, כך שכבר בעת הגשת הבקשה לסעדים לפי סעיף 11 ניתן לקבוע בוודאות מהם הנכסים, זכויות, וכו' הכלולים במסת האיזון ומהו ערכם נכון למועד הקובע, כי אז אין כל מניעה למתן פסק דין הצהרתי, באשר לזכויות כל בן זוג במכלול הנכסים הרלוונטיים. ואף אם קיימת מחלוקת באשר למועד הקובע הנכון, אם לפי עמדותיהם של שני הצדדים כבר חלף המועד הנטען על ידי כל צד, כי אז יכול בית המשפט לשמוע טיעונים ועדויות גם בנושא הזה ולקבוע מהו המועד הקובע הראוי, ועל בסיס קביעה זו להמשיך ולקבוע את יתר פרטי האיזון המבוקש.


14. ברם, אם אין הסכמה כזו בין הצדדים, ובמועד כלשהו שלפני פקיעת הנישואין מבקש מי מבין הצדדים פסק דין הצהרתי לגבי זכויותיו בנכסי בני הזוג, כשמועד הקובע הינו לדעתו רק בעתיד, בעת פקיעת הנישואים, הרי שבמועד הגשת בקשתו אין כל אפשרות לתת פסק דין הצהרתי אפקטיבי.

15. במקרה דנן מוגשת בדיוק בקשה מן הסוג הזה, ודרכה ניתן להמחיש את הבעייתיות של מתן פסק דין הצהרתי במסגרת סעיף 11 לחוק. מצד אחד עותרת התובעת לפסק דין הצהרתי – מכוח סעיף 11 לחוק – אשר יקבע כי לתובעת זכויות למחציתם של נכסי הנתבע (כגון, חשבונות בנק, קופות פנסיה, ועוד), ברם יחד עם זאת טוענת שהמועד הקובע יהיה רק בעתיד, אם וכאשר יתגרשו בני הזוג. מאידך, מסכים הנתבע שלתובעת זכויות למחצית הנכסים הנ"ל, ברם לטענתו יש לקבוע כי המועד הרלוונטי לקביעת היקפם וערכם של נכסים אלה כבר חלף, וכי יש לקבוע את תאריך הגשת התביעות נגדו כמועד הקובע. אי לכך, נשאלת השאלה, מה ניתן לקבוע היום בפסק דין ההצהרתי המבוקש? הרי הנכסים שייכללו במסת האיזון בעת פקיעת הנישואין, הגם שקיימים וידועים כבר היום, ימשיכו לצבור ריביות, דיווידנדים, תנודות שוק, וכדומה. אי לכך, אין כל ערך – וגם אין כל צורך- במתן פסק דין הצהרתי לקביעת זכויות הצדדים בנכסי האיזון, מאחר שלכל היותר ניתן היו ם לתת רק צווי עיקול, צווי מניעה, רישום הערת אזהרה וכדומה, כדי לוודא שהנכסים הקיימים היום יהיו גם קיימים בעת האיזון, ואז – ורק אז – ניתן יהיה גם להעלות כל טענה באשר למועד הקובע. סטייה מקביעת יום פקיעת הנישואין כמועד הקובע ניתנת מכוח סעיף 8 לחוק; סעיף 8 מקנה לבית המשפט במקרים המתאימים סמכויות להתערב בהסדר הרכושי האחיד שקבע החוק, כולל בנושא מועד הקובע, ואולם תנאי סף הוא כי התערבותו תעשה בשלב איזון המשאבים בפועל, קרי: מועד פקיעת הנישואין. וכלשונו של הסעיף:
ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין גירושין - לעשות אחת או יותר מאלה:...
....
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;
...
לאור האמור, בשלב זה ייעתר בית המשפט לסעדים של שמירת זכויות בנכסים (כמפורט בכתב התביעה ובסיכומי התובעת) עד ליום הפקיעה, כשאין באמור כדי להוות ממצא מחייב באם לאחר הגירושין ובעת איזון הנכסים בפועל תוגש בקשה להפעלת סעיף 8 לחוק. מאחר שהנתבע, כאמור, אינו חולק עקרונית על טענת האישה שהיא זכאית להתחלק עמו בנכסיו שווה בשווה, נשאר, איפוא, להכריע באשר לאותם נכסים אשר אין לגביהם הסכמה.

נכסי עבר
16. ביחס לנכסי העבר חלוקים הצדדים כאמור ביחס לשלוש סוגיות מרכזיות: הסוגיה הראשונה נוגעת לטענת התובעת שהנתבע הבריח נכסים משותפים שיש להחזירם, ואילו הסוגיות הנוספות הן אלו שהעלה הנתבע, בנוגע למשיכת כספים משותפים בסך 40,000₪ מטעם התובעת ולחיובה של התובעת בהחזר תשלומי ההלוואה ששילם בגין הרכב המשותף.

17. ביחס לסוגיות המועלות על ידי הנתבע, טוענת התובעת בסיכומי התשובה שלה כי הואיל והנתבע לא הגיש תביעה לחיוב התובעת בסכומים הנתבעים על ידו, אין ביכולתו לקבל סעדים אלה. דא עקא שלאורך ההליך לא מצאתי התנגדות מטעם התובעת ביחס לסוגיית הברחת הכספים המשותפים שהעלה הנתבע בכתב הגנתו. התובעת הגישה מסמכים בתצהירה ביחס לסוגיה זו ואף נחקרה עליה. התובעת אומנם טענה בסיכומיה כי ממילא יש רלוונטיות לסוגיה רק לאחר מועד הפקיעה ועריכת האיזון בפועל, אולם רק בסיכומי התשובה שלה היא העלתה לראשונה את הטענה שאין ביכולתו של הנתבע להעלות את הסוגיות מצידו. נוכח התנהגותה לאורך ההליך, דומה כי העלאת הטענה על ידי התובעת בשלב זה מאוחרת מידי, ויש לדחותה מטעם זה.

18. באשר לטענות הנתבע בדבר התשלומים שביצע בגין הלוואת הרכב: סוגיה זו קשורה כביכול לתביעה לפירוק השיתוף ברכב ובדירה שהסתיימה זה מכבר (תמ"ש 22603/03), במסגרתה הסכימו הצדדים למכירת הרכב וחלוקת התמורה ביניהם. יחד עם זאת, טענות אלו הועלו על ידי הצדדים בשלב ההוכחות בתביעה הנוכחית, או אז התובעת לא התנגדה עקרונית להעלאת הסוגיה במסגרת התובענה הנוכחית, ואף דרשה להעלות במהלך הדיון טענות הגנה מטעמה. בהתאם לכך קבעתי מפורשות בהחלטה:
בנושא התשלומים שלטענת הנתבע ביצע בגין הלוואת הרכב לאחר המועד הקובע, מאחר וב"כ האשה טוענת שגם האשה נשאה בהוצאות אלו או אחרות הקשורות לרכב לאחר אותו מועד, יצרף כל צד את המידע הרלוונטי בצירוף מסמכים במסגרת הטיעונים שבסיכומים.

(ראה עמ' 33 לפרוטוקול מיום 12.11.06)

19. לאור האמור, ומשצורפו הטענות בנדון, כמו גם המסמכים לסיכומים מטעם הצדדים, איני רואה מניעה מלהידרש במסגרת התביעה הנוכחית אף לסוגיה זו.

טענות בדבר הברחות כספים מצד הנתבע
20. בתצהיר משלים לכתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת, הציגה התובעת מסמך בנקאי המעיד כי הנתבע הפקיד 3,000₪ לחשבון הבנק של אחותו. בנוסף טוענת התובעת כי שמעה את הנתבע אומר לבתם כי נתן לאחותו סך של 15,000₪ שקבל מאמו לצורך מימון התרופות של בנם (החולה במחלת כליות). לאור האמור, ונוכח העובדה כי הנתבעת 2 נמנעה מלתת תצהיר ולהעיד על הדברים בפני בית המשפט, דבר העומד לחובת הנתבעים, אין ביכולתה של התובעת לעמוד היקפם המלא והמדויק של הכספים שהועברו על ידי הנתבע אל אחותו, ועל כן יש לחייב את נתבעת 2 במתן ידיעות על גורל הכספים שקבלה, באמצעות תצהיר בצירוף אישורי הפקדת הכספים ודפי חשבון הבנק.

21. בחקירתו העיד הנתבע כי קיבל לפני מספר שנים תרומה לעמותת קו לחיים בסך 15,000₪ עבור תרופות לבנו, אותם הפקיד בחשבון נפרד על שמו או על שם בנו. לטענתו, משהתעורר הצורך לספק לבן תרופות באותה עלות, משך הנתבע את הכסף לצורך זה. באשר לטענות בדבר העברת כספים לאחותו טען הנתבע כי במשך תקופה מסוימת נתנה לו אימו במתנה סכומים בסך 1,000₪ לחודש, ועל מנת לא לערבב בין כספים אלה ליתר הכספים המשותפים של הצדדים, בחר הנתבע להעבירם לחשבונה של אחותו. לטענתו, בסה"כ העביר לאחותו כספים במזומן בסך 5,000₪ בלבד.

22. דעתי היא כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי קיים חשש שהנתבע הבריח כספים משותפים במטרה לסכל ממנה את זכויותיה, ועל כן יש להיעתר לסעדים המבוקשים על ידה בהקשר זה.


23. באשר לכספים בסך 15,000₪, הודה הנתבע מפורשות כי משך את הכספים. טענת ההגנה שהעלה, כי מדובר בכספים שאינם שייכים לצדדים, לא גובתה במסמכים המפורטים באישורים מעמותת קו לחיים בדבר מתן התרומה, או בתדפיסי חשבונות הבנק המעידים על ההפקדה והעברת הכספים לצורך תשלום עבור התרופות.

24. באשר לכספים שהעביר הנתבע לאחותו, ראוי לציין כי בכתב הגנתו התכחש הנתבע מכל וכל לעובדה כי העביר כספים כלשהם לאחותו. יחד עם זאת כשעומת בחקירתו עם המסמך המצביע על ביצוע הפקדה בסך 3,000₪ לחשבונה של אחותו, נזכר הנתבע לציין כי מדובר בכספים בסך 5,000₪ אותם קיבל במתנה מאימו. טענותיו של הנתבע גם במקרה זה לא גובו במסמכים, והעובדה כי הנתבעת 2, אחותו של הנתבע, מעולם לא הגישה תצהיר מטעמה לגיבוי טענותיו ולא העידה בנדון עומדת לעוכרו של הנתבע.

25. לאור האמור נחה דעתי כי קיימת תשתית לחיוב הנתבע ליתן לתובעת את פרטי חשבונו הפרטי בצירוף כל המסמכים הקשורים בחשבון זה. כמו כן קיימת תשתית לחיוב הנתבעת 2 במתן ידיעות על גורל הכספים שקבלה, באמצעות תצהיר בצירוף אישורי הפקדת הכספים ודפי חשבון הבנק, על מנת לבחון טענותיה של התובעת בדבר הברחות שבוצעו.

טענות בדבר הברחות כספים מצד התובעת
26. אין חולק בעובדה שהתובעת משכה מתוך חסכון הפק"מ שבחשבון המשותף של בני הזוג סך של 40,000₪ לצורך ייצוגה המשפטי. לטענת הנתבע על התובעת להחזיר כספים אלה, הואיל והתובעת גזלה את הכספים ללא ידיעתו ומאחורי גבו. מנגד טוענת התובעת כי הנתבע נתן הסכמתו המפורשת כי זו תמשוך כספים משותפים לצורך מימון ייצוגה המשפטי. וכראיה לכך מצרפת התובעת מכתב של הנתבע אליה, בו כותב הנתבע מפורשות:
"אפשר לשלם לעורכי הדין שלך מהחסכונות שלנו".
הנתבע אינו מתכחש לאמור במכתב, אולם לטענתו כל כוונתו הייתה כי שני הצדדים יממנו את ההליכים המשפטיים מהכספים המשותפים ולא התובעת בלבד. הואיל ולטענתו גם התובעת אינה חולקת על העובדה כי הנתבע לא מימן את הגנתו המשפטית מהכספים המשותפים, טוען הנתבע כי הוא זכאי למחצית מהסך הנ"ל.

27. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי הצדק עם הנתבע. הסכמתו בפועל לכך שהתובעת תמשוך כספים מהחשבון המשותף אינה מחייבת את המסקנה כי הנתבע הסכים לשאת במחצית מהסכום שנועד למימון הוצאותיה המשפטיות של התובעת בהליכים שהגישה נגדו. הואיל ואין ספק כי מדובר בהוצאות אישיות, אין ספק כי עקרונית על התובעת להשיב מחצית מהכספים לידי הנתבע. יחד עם זאת הואיל וטרם פקעו הנישואין, לא ניתן ליתן לנתבע בשלב זה סעד אופרטיבי, ברם לאור הסכמת הצדדים הדיונית שבית המשפט ידון בסוגיה זו כבר עתה, ניתן לתת סעד הצהרתי כאמור.

מימון תשלומי ההלוואה בגין הרכב
28. הצדדים אינם חלוקים בעובדה כי החל מיום הגשת התביעה, נשא הנתבע לבדו במימון תשלומי ההלוואה בגין הרכב המשותף. כאמור, רכב זה נמכר זה מכבר בהסכמת הצדדים ותמורתו נחלקה ביניהם. לטענת הנתבע, יש לחייב את התובעת לשאת במחצית ההחזרים בהם נשא הוא לבדו, העומדים על סך של 13,600₪. מנגד טוענת התובעת כי מדובר בטענות הנוגעות למועד איזון המשאבים, אולם לטענתה סכום זה מתקזז ממילא מההוצאות הקשורות ברכב:
ביטוחים, טסט וטיפולים בסך 18,511₪ בהן נשאה במקביל באותן שנים. בתשובה טוען הנתבע כי טענת התובעת אינה רלוונטית, הואיל ובאותה תקופה החזיקה התובעת באופן בלעדי ברכב והנתבע שילם כחלק מהמזונות שהושתו עליו גם מרכיב של נסיעות ותחבורה.

29. גם בעניין זה מקבל אני את טענת הנתבע. אין מחלוקת כי התובעת החזיקה בלעדית ברכב בכל אותה תקופה; ובאותה תקופה נקבע בפסק הדין למזונות כי הרכב יועמד לרשות התובעת פרט ליום אחד בשבוע בו יוכל הנתבע להשתמש ברכב, והנתבע ויתר בסופו של דבר על זכות זו. לפיכך, היות והשימוש בפועל של הרכב נמצא בלעדית בידי התובעת, עליה לשאת לבדה בכל התשלומים השוטפים שנבעו מן השימוש השוטף, ועל כן לא קמה לה כל זכות לקזז סכומים אלה מחובתה בתשלום מחצית החזרי ההלוואה שניטלה לצורך מימון הרכב; וחובתה לשאת במחצית מהחזרי ההלוואה המשותפת בעינה עומדת.

פירות המוניטין של הנתבע
30. בתביעתה, עותרת התובעת גם למחצית מפירות "נכסי הקריירה" או ה"מוניטין האישי" של הנתבע העובד כרופא שכיר בבית החולים ... וחבר בועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. טענתה בנושא זה מתחלקת לשני ראשים: ראשית, טוענת התובעת כי זכותה ליהנות מערכם של המוניטין של בעלה במקצועו כחלק מזכויותיה לפי חוק יחסי ממון; ושנית, כי זכויותיה הנ"ל, אשר תבואנה לידי ביטוי בקבלת תשלומים עתיים מתוך הכנסותיו השוטפות של הנתבע אינן עניין לאיזון עקב גירושין, אלא שמכוח זכותה לשמירת זכויות מגיעים לתובעת תשלומים כנ"ל מיום שהנתבע חדל להפקיד את הכנסותיו בחשבון המשותף, דהיינו: מיום הגשת התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

31. התובעת טוענת כי לאורך כל שנות הנישואין היא תרמה לפיתוח קריירת הנתבע תרומה רבה. בני הזוג נישאו בהיות הנתבע סטודנט לרפואה. התובעת פרנסה את הנתבע במשך חמש משש שנות לימודי הרפואה שלו, גידלה את ילדיהם, עבדה לכלכלת המשפחה והקריבה את הקריירה שלה לצורך פיתוח הקריירה של הנתבע. התובעת, שעבדה בעת הנישואין בביה"ח ..., עזבה את עבודתה בעקבות לימודי הנתבע ועברה לעבוד בבית החולים ... . עם גמר לימודיו, עת החל הנתבע לעבוד בבית החולים ..., עזבה התובעת שנית את מקום עבודתה ועברה לעבוד בבית החולים ... . עם נסיעתו של הנתבע ל... לצרכי השתלמות, הפסיקה התובעת עבודתה ויצאה לחופשה ללא תשלום למשך שנתיים. בהמשך, בעקבות החלטתו של הנתבע להישאר ב... שנה נוספת, נאלצה להתפטר ממקום עבודתה, גידלה לבד את ששת ילדיהם של בני הזוג וניהלה לבד את כל ענייני משק הבית. כתוצאה ישירה מכל זה נפגעה קשות הקריירה שלה לטובת הנתבע. לאחר שובם של בני הזוג לארץ חזרה התובעת לעבוד בבית החולים ..., ואולם במשרת אחות רגילה ולא בדרגה בכירה כפי שיכלה להשיג לו הייתה ממשיכה לעבוד באופן רצוף. כיום טוענת התובעת כי אין לה עוד סיכוי להתקדם בעבודתה מפאת גילה (מעל גיל 52), מפאת הזמן הקצר שנותר לה, אשר אינו מאפשר לה לבנות את עצמה בתפקיד בכיר, ומפאת הקפאת התקנים בבית החולים מזה מעל לעשר שנים.

32. לטענת הנתבע, בענייננו לא התקיימה ה"מסה הקריטית" הנחוצה לצורך הכרה במוניטין אישי, ודין מרכיב זה של התביעה להידחות. לטענתו, לימודי הרפואה שלו החלו עוד לפני נישואי הצדדים. הצדדים לא נשאו בהוצאות שכר הלימוד, אלא קיבלו אותם חינם אין כסף, בשל היות אבי הנתבע איש אקדמיה. גם את ספרי הלימוד מימן הנתבע מכספים שחסך מלפני הנישואין כשהיה קצין בקבע, וכן ממתנות כספיות שהעניקו לו הוריו. מכל מקום, לנתבע מעולם לא הייתה פרקטיקה פרטית והוא תמיד עבד כרופא שכיר בלבד. הנתבע אינו מבצע שום עבודות פרטיות ואינו זוכה לשום הטבה כלכלית מתוקף היותו נושא תואר "פרופסור", ובתחום התמחותו הספציפי אין כמעט רפואה פרטית. נוסף על כך עובד הנתבע כעצמאי בועדות רפואיות של המל"ל, ברם השתכרותו מעבודה זו עומדת על כ–800₪ ברוטו לחודש בלבד. הנתבע טוען כי על אף שהתובעת אינה בעלת תעודת בגרות, היא התקדמה היטב במהלך נישואי הצדדים, וזאת במידה לא מבוטלת בזכות עזרתו וסיועו. התובעת למדה לתואר ראשון באוניברסיטת ... בעלות גבוהה והוציאה רישיון אחות במדינת ... . ההוצאות שהיו כרוכות בכך שולמו מתוך הכספים המשותפים. חרף זאת, בחרה התובעת שלא למצות את פוטנציאל השתכרותה, והעדיפה לעבוד שני לילות בשבוע בלבד. מי שנשא בנטל הטיפול בילדים באותם לילות היה הנתבע. מוסיף הנתבע וטוען שהתובעת משתכרת לשעה יותר מכפול מהנתבע, אשר עובד מבוקר עד ערב, ואף לטענת התובעת אין הוא משתכר יותר מ - 10,000 ל – 11,000 ₪ נטו, כאשר מנגד עובדת התובעת שני לילות בלבד, דהיינו 16 שעות, ומשתכרת לדבריה סך מכובד של 6,000₪ נטו.

33. מכל מקום טוען הנתבע כי אף אם ייקבע בסופו של דבר כי התובעת זכאית לחלק כלשהו במוניטין האישי שלו, הרי שבשלב זה, כשהצדדים עודם נשואים, אין לתובעת כל זכות לקבל סעד של איזון משאבים, אלא לכל היותר סעד של שמירת זכויות, ועל כן אין להיעתר לדרישתה לקבל לידה מיידית מחצית מפירות המוניטין מיום הגשת התביעה ועד סוף ימי חייה. במקרה דנן, בו מדובר ברופא שכיר, והתביעה מתמקדת למעשה במוניטין האישי של הנתבע, אותו בודאי לא ניתן להבריח, ראויה עתירתה של התובעת בנושא זה להידחות, ומכל מקום במסגרת סעיף 11 לא ניתן לקבל סעד של קבלת מידע אלא לכל היותר צו עיקול או צו מניעה, שאינם רלוונטיים בענייננו.

34. בתשובה לכך טוענת התובעת כי ראוי להבדיל בין המוניטין לבין יתר הנכסים. במקרה של מוניטין, גוף הנכס, קרי: המוניטין, אינו ניתן לעיקול או לצו מניעה. לפיכך לגישתה חלוקת המוניטין משמעה חלוקת פירות המוניטין בלבד. לטענתה, מאחר שפירות המוניטין מתקבלים בהכנסות עיתיות, כגון משכורות המשתלמות מידי חודש בחודשו, או הכנסות אחרות המשתלמות במשך שנת מס, הרי שהם נכס בר מימוש מיידי. וכשם שאין מניעה לחלק רכוש משותף של בני הזוג, כגון דירה או מכונית, גם לפני מועד איזון המשאבים כפי שדרש הנתבע לעשות ונענה בחיוב, כך ניתן, ובמקרה זה צריך, לחלק את פירות המוניטין באופן מיידי. הדברים הם מקל וחומר. שכן, בהיות פירות המוניטין נכס מתכלה, הנאכל מידי חודש בחודש או מעת לעת, הרי שעיכוב בחלוקתם המיידית עלול לגרום לאובדנם.
האלטרנטיבה לחלוקה מיידית היא עיקול מחצית פירות המוניטין, כגון עיקול מחצית משכורת. אך פעולה כזו לא תועיל לנתבע ותגרום לתובעת נזק בלתי מוצדק. לפיכך לטענתה היא זכאית לקבל את פירות המוניטין באופן מיידי.

מוניטין אישי - המסגרת הנורמטיבית
35. השאלה האם יש למצוא את הפתרון הראוי לבעיות בדיני הזוגיות המודרניים בדרך של תפיסה רחבה של המושג "נכס", באופן שיכלול גם את ההון האנושי (המוניטין האישי או כושר ההשתכרות) שנרכש במהלך הקשר הזוגי, הינה סוגיה מתפתחת בספרות ובפסיקה.

36. לעניין זה ראה ש' ליפשיץ במאמרו : "על נכסי עבר, נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף", משפטים לד(3) (תשס"ה) 627, 745, בו נאמרו הדברים הבאים:
ברמה האידיאולוגית לא ברור מהי נקודת האיזון הנכונה בין הרצון לתמרץ מלכתחילה השתתפות של נשים בשוק העבודה לבין הרצון להגן בדיעבד על נשים ביתיות והרצון העקרוני לכבד בחירות של נשים להתמסר לגידול ילדיהן. בדומה לכך, לפחות במקרים שבהם אין די נכסים ממשיים המאפשרים היוון של כושר ההשתכרות וחלוקתו לעת הגירושין, לא ברור כיצד ניתן ליישב בין הרצון לאפשר פרידה נקייה לבין הדרישה המוצדקת להכיר בזכויותיו של בן הזוג הביתי בטיפוח כושר ההשתכרות של בן הזוג החיצוני. עם זאת, גם אם לא הצעתי מודל מושלם, הדיון שנערך הבהיר כי אי ההכרה בנכסי העתיד כנכס מהווה איון משמעותי על המחוייבות הליברלית – מערבית לשיתוף. למרות המחיר הליברלי – אינדיבידואליסטי שעשוי להיות להכרה בתוספת לכושר ההשתכרות כנכס בר חלוקה, נדמה כי גם הטיעונים הליברליים – אינדיבידואליסטיים אינם יכולים להצדיק התעלמות מוחלטת מנכסי העתיד במסגרת הליך הגירושין. על כן אני סבור כי האתגר המרכזי של דיני הזוגיות המערביים נעוץ ביכולת למצוא את הדרך להתחשב בנכסי העתיד לעת גירושים.

37. בפסק הדין בבע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 193 לא שלל כב' השופט רובינשטיין את האפשרות שיש להכליל את המוניטין בהקשר של איזון המשאבים, ואולם במקרה הספציפי שנדון בפניו לא הצטברה "המסה הקריטית" הנחוצה כדי להצביע על מוניטין שנוצר, ולא היה די בנסיבות אותו מקרה כדי להקים בסיס ראוי לדיון בשאלה זו. לדבריו:
במישור העיוני אפוא יש לדידי לכאורה למי שיבקש לראות בשם מקצועי טוב – למשל – כמוניטין בעל ערך כלכלי על מה שיסמוך. קשה לדעתי לאבחן ולומר כי ייגרע מקומו של המוניטין בהקשר של איזון המשאבים אף שהדברים עודם טעונים ליבון במקרה הראוי.

38. לאחרונה קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי בע"מ 4623/04 - פלוני נ' פלונית, תק-על 2007(3), 3215, כי חזקת השיתוף חלה על "נכסי קריירה" לרבות מוניטין אישי. הגישה כי יש לראות ב"כושר ההשתכרות" כמעין שותפות במובנה הרחב עליה חלים דיני השותפויות הכלליים, נדחתה בפסק הדין. על אף שפסק הדין עוסק בבני זוג שחלה עליהם חזקת השיתוף, בפועל משווה כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, בין חזקת השיתוף לבין הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, וקובע כי בפועל יש לבחון בשני המקרים – גם במקרים של חזקת שיתוף וגם במקרים של איזון משאבים -את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף:
מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה - כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים. "נכסי הקריירה", כפי שראינו, הם נכסים אישיים. הם טבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי בדברנו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה, אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד.
לעניין זה ראה אף את דברי כב' השופט גולדברג בע"א 806/90 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685, באשר ליחס שבין דוקטרינת חזקת השיתוף בנכסים לבין דוקטרינת איזון המשאבים כדלקמן:
אין סיבה שתצדיק קביעת משטר רכושי שונה בהלכת השיתוף, מזו הקבועה באיזון משאבים על פי חוק.
כן ראה את דברי כב' הש' טפרברג בתמ"ש (ב"ש) 15485/03 ד.א. נ' ד.אל (לא פורסם) בעניין זה, כדלקמן:
יחס זה (בין חזקת השיתוף להסדר איזון המשאבים – ב.ג.) הינו יחס דו כיווני, כאשר ההלכות הנקבעות בעניין הלכת חזקת השיתוף משליכות גם על התפתחות הפסיקה בעניין איזון המשאבים ולהיפך, זאת במיוחד מקום שמבקשים להחיל עקרונות של שוויון ושל צדק על המשטר הכלכלי החל על בני הזוג.

39. נראה, איפוא, כי בפסק דינו של כב' השופט ריבלין יש למצוא קביעה ברורה וחד-משמעית שנכסי קריירה ייחשבו כ"נכס" לצורך איזון משאבים, ודינו ככל נכס אחר העומד לאיזון. אכן, טרם נקבעו כללי ביצוע בקשר לנכס זה, כולל: דרכי הערכת שווי ודרכי חלוקתו בין בני הזוג (תשלום מהוון, תשלומים עתיים, קיזוז, ועוד). ברם, את זאת יש להדגיש: מדובר בכל היותר בנכס בר איזון, וזכויות התובעת בנכס זה – כבכל נכס בר איזון- אינן ברות מימוש אלא במסגרת ביצוע האיזון הכולל בעת פקיעת הנישואין.


40. התובעת עצמה עומדת על עיקרון זה, שאין ביצוע איזון משאבים לפני פקיעת הנישואין, ברם בנוגע למוניטין ונכסי קריירה, דורשת התובעת חיוב מיידי ורטרואקטיבי של חלקה בפירות המוניטין הנ"ל מיום הגשת התביעה. בדרישה זו נראה כי התובעת נפלה לכלל טעות יסודית באשר לאופייה של זכותו של בן זוג בנכסי קריירה של בן הזוג השני.

41. בפסק הדין בבע"מ 4623/04 לעיל, מבהיר השופט ריבלין כדלקמן:
בדברינו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים "בנכס עתידי" כי אם בנכס בר קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד.

42. מאחר וב"נכס" בר איזון עסקינן, הרי דינו של נכס זה כדינו של כל נכס אחר העומד לאיזון, ואין החוק מעניק לבן הזוג השני אלא זכות אובליגטורית לקבל מחצית משווי הנכס בעת פקיעת הנישואין (סעיף 5 לחוק). ודוק: נכס בר איזון אינו נכס המשותף לצדדים. לפיכך: שווי הנכס בעת עריכת האיזון ייכלל בחישוב האיזון הכולל כמצוות המחוקק, ואם כי בדרך כלל יילקחו בחשבון פירותיו העתידיים של הנכס לצורך הערכת שוויו במועד הקובע, אין לבת הזוג התובעת את חלקה במוניטין אלה כל זכות בפירות הנ"ל כשלעצמם (ראה לעניין זה ע"מ 5640/94 חסל נ' חסל, פ"ד נ(4) 250 וכן פסק דינה של חברתי כב' הש' מימון בתמ"ש (י-ם) 5704/01 ר.א נ' א.א (לא פורסם)). לאור האמור, גם בעת האיזון לא תתגבש לתובעת כל זכות קניינית בפירות כי אם זכות איזון במחצית שוויו של ה"עץ", קרי למחצית משווי העלייה בכושר השתכרותו של הנתבע במהלך הנישואין. אמנם, במסגרת ביצוע האיזון יכול ויוחלט כי התובעת אכן תקבל תשלומים עתיים בגובה זה או אחר מתוך השתכרותו השוטפת של הנתבע, אבל יהיה זה רק כאמצעי תשלום של ערך זכויותיה ב"נכס", קרי, במוניטין, ולא כהכרה בזכות האישה בפירות עצמם.

43. מאחר שהובררה נקודה זו, כלל לא מובן באיזה זכות טוענת האישה לקבלת תשלומים מתוך משכורתו של הנתבע כבר עתה, ועוד רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה. זכותה לחלק כלשהו בנכס הזה לא תתגבש על לפקיעת הנישואין, וגם לאחר שתוכר זכותה זו, לא תהיה רטרואקטיבית, אלא לפי ערכו של הנכס במועד הקובע. פירושו של דבר, כי אין לאישה זכות כלשהי להתחלק עם בעלה בפירות נכסי הקריירה כל עוד בני הזוג נשואים, ולא תקום לה כל זכות כזו בשום שלב של ההליכים שביניהם.

44. כאמור, כל שיכולה התובעת לדרוש הוא סעד של שמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק. בית המשפט ייעשה שימוש בסעיף זה כאשר קיים חשש סביר שאחד מבני הזוג עלול לנקוט בפעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידית של בן הזוג השני. הפסיקה אומנם ראתה לנכון להרחיב את השימוש בסעיף 11 כך שנקבע כי אין צורך להוכיח את "החשש הסביר" לסיכול הזכות במעשים שנעשו על ידי בן הזוג שכלפיו מבוקש הסעד, ודי בקיומו של משבר חריף ומתמשך כדי לקיים את היסוד של חשש סביר (ע"א 2221/99 צברי נ' צברי, תק' על' 995 (2); ע"א 3018/94 תייר נ' תייר ואח', תק' על' 1995 (2). ואולם במוניטין, דומה כי יסוד "החשש הסביר" אינו מתקיים, שכן ביחס למוניטין עצמו החשש שמה אדם יפגע בשמו הטוב בכוונה תחילה כדי למנוע מאשתו את זכויותיה הינו בלתי הגיוני ולא רלוונטי. השאלה היחידה שיש לבחון היא האם קיים חשש כי בסופו של יום לא יהיה בידי הנתבע די נכסים כדי לקנות מהתובעת מחצית מכושר השתכרותו או לשלם תשלומי עתיים לאחר מועד הקובע. התובעת לא הניחה בפני כל תשתית ראייתית לפיה אין לנתבע נכסים אחרים מהם תוכל להיפרע בסופו של יום, וממילא ניתן לראות בפירות העתידיים שיופקו מ"העץ" ממועד הפקיעה ואילך, כבטוחה עתידית לתשלום מחצית השווי, שיש בו כדי להבטיח את זכויותיה העתידיות. טענתה של ב"כ התובעת כאילו שיש לחייב את הנתבע כבר עתה במחצית פירות המוניטין במסגרת שמירת זכויות, מאחר ומדובר בנכס מתכלה, וכי לא יהיה זה יעיל לעקלם, אינה מובנת כלל, מאחר שבמטרייה של נכסי קריירה אין לאישה היום – וגם לא תהיה לה בעתיד – כל זכות לגבי הכנסותיו של הנתבע עובר לגירושין. הדרך לקבלת חלק מהכנסות של בעל כשבני הזוג נשואים הינה בדרך של תביעת מזונות, אם זכאית האישה לכך, הא ותו לא.

45. אמנם, אם מתוך הכנסותיו של הנתבע כנ"ל יצבור הנתבע סכומים כלשהם בחסכונות, השקעות, וכו', וחסכונות והשקעות אלה יהיו קיימים במועד הקובע, כי אז תתגבש לאישה הזכות – כמו בכל נכס מצטבר אחר שקיים בעת האיזון – לקבל את חלקה. ברם אז לא תתבסס הזכות על חלקה בנכסי קריירה אלא על הזכות הרגילה לקבל מחצית מהכסף או הרכוש שהצטבר בפועל ליום הקובע.

46. לאור האמור, אין לי אלא לדחות את התביעה לשמירת זכויות במוניטין מכוח סעיף 11 בדרך של חיוב בתשלומים כבר עתה. בשלב זה זכאית האישה רק לסעד של גילוי מסמכים, כולל טופסי 106 באשר להכנסותיו השוטפות וחשיפת דפי החשבון שמנהל הנתבע, וכמו כן, כאמור לעיל, לחיובה של אחות הנתבע בהגשת תצהיר מלווה במסמכים ממועד הגשת התביעה ועד היום כמבוקש על ידי התובעת ביחס לנכסי העבר. באם תניח התובעת בפני תשתית להוכחת טענתה בדבר הברחות כביכול, כי אז ניתן יהיה לשקול הטלת עיקולים.

47. כאן המקום לציין כי אין ממש בטענת הנתבע כי לא ניתן לקבל במסגרת סעיף 11 סעד של קבלת מידע. הסעדים הקבועים בסעיף 11 כוללים בפירוש מתן צווים "על מתן ידיעות" כדי להגן על בן זוג מפני סיכול זכותו בבוא עת איזון המשאבים (וכאמור לעיל, אין המדובר ברשימה סגורה; ראה מ"א (ת"א) 957/93 פלונית נ' אלמוני). במקרה זה מבקשת התובעת גילוי ועיון במסמכים המכילים מידע חיוני בנוגע להיקף הזכויות העתידיות של בני הזוג, ועל כן, הוצאת צו בנוגע להמצאת המסמכים הינה בבחינת נקיטה באמצעים הדרושים לצורך שמירת הזכויות הפוטנציאליות
של בן הזוג בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון.

48. סיכומו של דבר:
א. אני נעתר לתביעה ביחס לנכסי העבר ולאמצעים לשמירת זכויותיה של הקטינה בחשבונותיה, באופן בו תקבל התובעת סעדים לשמירת זכויותיה כמפורט בסיכומיה ובכתב התביעה. במקביל אני מצהיר בזאת על זכותו העקרונית של הנתבע לקבל בעתיד מחצית מהכספים המשותפים שנמשכו על ידי התובעת לצורך מימון ההליכים המשפטיים. כמו כן אני מחייב את התובעת להשיב לנתבע מחצית מההחזרים בהם נשא לצורך מימון הלוואת הרכב בהם נשא לבדו.
ב. הצדדים יגישו פסיקתא מוסכמת בעניין זה לחתימה.
ג. התביעה ביחס לשמירת זכויות במוניטין נדחית בשלב זה.

49. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איזון משאבים עסק

  2. איזון משאבים ירושה

  3. איזון משאבים כתובה

  4. איזון משאבים חובות

  5. איזון משאבים אקטואר

  6. איזון משאבים מוניטין

  7. איזון משאבים קרן פנסיה

  8. התיישנות איזון משאבים

  9. איזון משאבים קופות גמל

  10. איזון משאבים לא שוויוני

  11. איזון משאבים חלוקת רכוש

  12. איזון משאבים כספי ירושה

  13. איזון משאבים דירת מגורים

  14. איזון משאבים חזקת השיתוף

  15. איזון משאבים הלכת השיתוף

  16. איזון משאבים לפני גירושין

  17. חזקת השיתוף איזון משאבים

  18. איזון משאבים ידועים בציבור

  19. איזון משאבים בבית הדין הרבני

  20. איזון משאבים זכויות סוציאליות

  21. איזון משאבים בין בני זוג מוסלמים

  22. היום הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים יהיה יום גירושיהם

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון