איזון משאבים עסק


השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה:
1.הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופטת צ' קינן, ס' נשיא לענייני משפחה), מיום 27/6/07 בתמ"ש 45280/07.

2.בפסק הדין נקבע כי איזון הזכויות בין בעלי הדין ייעשה על-פי החלופה השנייה המפורטת בפרק הסיכום שבחוות דעת האקטואר שניתנה ביום 25/1/07, ולפיה:
איזון זכויות הצדדים על בסיס מימושן בפועל:
הבעל יעביר לאישה (נכון ליום 25/1/07) 7,583 ₪;
ביום הגיע הבעל לגיל 60, יעביר לאישה סך של 37,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית 3.5% לשנה מיום מתן חוות הדעת ועד ליום התשלום;
איזון גמלת האישה:
מיום 1/2007 ועד הגיע האשה לגיל 63, תעביר האשה לבעל מידי חודש בחודשו סך של 1,256 ₪;
מיום הגיע האשה לגיל 63 ועד אריכות ימים, תעביר האשה לבעל מידי חודש בחודשו סך של 1,301 ₪.
עדכון הסכומים:
סכומים אלה יעודכנו על-פי מדד המחירים לצרכן, בעת עליית מדד מצטברת של 4.5% או לאחר שנתיים מהעדכון הקודם, לפי המוקדם שביניהם.

בקשת המערערת בבית משפט קמא לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע כי כול צד יישאר עם זכויותיו, נדחתה, וזאת לאחר שבית המשפט "לא מצא טעם מוכח שיש בו להצדיק חלוקה לא שווה של זכויות הפנסיה".

הרקע:
3.המערערת והמשיב נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17/2/80 והתגרשו בבית הדין הרבני ביום 7/8/00. בעת נישואיהם הייתה המערערת בת 28 והמשיב בן 32.
לבני הזוג שלוש בנות בגירות (פלונית ילידת ---/1980, אלמונית ילידת ---/85 ופלמונית ילידת ----/87).

המערערת עבדה 11 שנים כמזכירה ולאחר הולדת בתה הבכורה החלה לעבוד כמורה. המשיב עבד תחילה כנהג מונית ולאחר מכן כטכנאי שירות למכונות כביסה ומוצרי חשמל בעסק עצמאי "




לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר בדירה שהייתה שייכת למשיב עוד קודם לנישואיו (להלן: הדירה). לאחר פטירת אביו היו הזכויות הרשומות בדירה, לפי החלוקה הבאה: המשיב (3/16), אמו (10/16) ואחותו (3/16).
בשנת 1990 רכשו בני הזוג מגרש כדי להקים בית מגורים. בסופו של דבר בשל השקעה של כספי הלוואה שנטלו בניירות ערך, ומפולת המניות בשנת 1994, ירדה השקעתם לטמיון והם חזרו להתגורר בדירה. לאחר חזרתם לדירה, שיפצו אותה בני הזוג באופן מסיבי והשביחו אותה באופן ניכר, כך שלאחר השיפוץ כללה הדירה 6 חדרים ו- 3 חדרי שירות ברמת גימור גבוהה.

ההליכים הקודמים:
4.טרם הגירושין חתמו הצדדים על הסכם לפיו ויתרה המערערת על זכויות בדירה. בית הדין הרבני לא אישר את
ההסכם.
לאחר הגירושין, הגישה המערערת את תביעתה להכיר בזכויותיה הקנייניות בדירה (תמ"ש 45280/00), ואילו המשיב יחד עם אמו ואחותו הגישו כנגדה תביעה לסילוק יד (תמ"ש 45281/00). תביעת המערערת להכיר בזכויות קניינות בדירה נדחתה, ואולם נפסקה לטובתה מחצית מעלות השיפוץ או שווי ההשבחה – הגבוה מביניהם, שהועמדה על-פי חוות דעת שמאי על 190,000 ₪.

לעניין איזון המשאבים האחרים ועל אף שנקבע שלאישה זכויות שערכן לא הוכח, קבע בית משפט קמא כי: "...בהתחשב בנתוניהם של שני הצדדים (לרבות מחלת הנתבע), ראוי לאזן את המשאבים באופן שכול צד יישאר עם זכויותיו" (סעיף 44 לפסק הדין של בימ"ש קמא בתיק תמ"ש 45280/00).

5.ערעור שהוגש על פסק הדין על ידי המערערת, בנוגע לזכויותיה הקנייניות בדירה, נדחה אף הוא (ע"מ 330/05, כבוד השופטת י' וילנר מיום 28/5/06). יחד עם זאת הוסיף בית המשפט בנושא איזון המשאבים וקבע, שמאחר שלבעלי הדין זכויות שיש להביאן בחשבון לעת האיזון, הרי שמן הדין להורות על איזון שוויין של זכויות סוציאליות אלה של שני בני הזוג, תוך התייחסות לזכויות אשר טרם גמלו, ואשר לגביהן יידחה האיזון עד למועד הבשלתן (סעיף 21 של פסק הדין בע"מ 330/05, להלן: פסה"ד בערעור).

6.בהסתמך על פסה"ד שבערעור הוחזר הדיון בתיק לבית משפט קמא, שם נערך איזון של המשאבים בנוגע לזכויות הנכללות לצורך כך, ועל פי התוצאה, כמפורט בסעיף 2 לפסק דין זה, הורה בית המשפט על ביצוע האיזון לפי החלופה השנייה המפורטת בפרק הסיכום של חוות דעת האקטואר.

פסק הדין נשוא הערעור:
7.כאמור, במהלך הדיון בערכאה הראשונה עתרה המערערת להפעלת סמכותו של בית משפט קמא לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, וביקשה לראות את המצב שנוצר כך שהמשיב נותר, לגרסתה, עם רכוש שכולל בית ועסק, לרבות פוטנציאל השתכרות ניכר בעתיד, מבלי שלה יש כל חלק באלה; והיא נותרה עם גימלה וזכאות לפנסיה צנועה, ומכוח האיזון שנעשה, עליה לחלוק את הסכומים הנ"ל עם המשיב.
בקשה זו נדחתה, בין היתר, מאחר שזכויותיו הקנייניות של המשיב בדירה מוגבלות לשיעור חלקי בלבד, וכן נוכח העובדה שהמערערת פרשה פרישה מוקדמת והיא יכולה להמשיך ולהשתכר ולהוסיף להכנסתה מעבר לתשלומי הגימלאות. כמו כן קבע בית משפט קמא כי לא שוכנע שלמשיב יש כושר השתכרות מופלג, כפי שנטען על ידי המערערת.

טענות בעלי הדין בערעור:
8.המערערת חזרה וביקשה להורות על איזון המשאבים, תוך הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, כך שכול צד יישאר עם זכויותיו. לחלופין ביקשה להחזיר התיק לדיון נוסף כדי לחזור ולבדוק את כלל הנכסים הרלוונטיים לרבות היקף הזכויות לצורך איזונם.
המערערת מדגישה, כי כול שמגיע לה – וטרם שולם לה – הוא מחצית כספי השבחת הדירה בלבד, כאשר בגיל 56 לאחר 20 שנות נישואין וגידול שלוש בנות ולאחר שהשקיעה את כול חסכונותיה בהשבחת דירת המגורים בה התגוררו, תצא ללא בית, ללא חסכונות ואף ללא אמצעי קיום ופנסיה ראויים למחייה, ועוד תידרש להעביר מקצבתה תשלומים למשיב. לכן לעמדתה, זה אחד המקרים הבולטים בהם יש להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, כפי שעשה בית משפט קמא מלכתחילה. לכן, לעמדתה, יש לבטל את פסק הדין של בית משפט קמא בהתדיינות הנוספת שנעשתה בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהורות כי כל צד יוותר עם זכויותיו.

9.המשיב טען כנגד קבלת הערעור, במיוחד לאור המספר הרב של השנים (9 שנים) בהן מתנהלים הליכים משפטיים. יתר על כן, טענות המערערת נשמעו על ידי הערכאות המשפטיות יותר מפעם אחת, ואין מקום להיזקק לכך פעם נוספת.
עוד הדגיש המשיב, כי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת וילנר בע"מ 330/05 נתקבלה תביעתו להורות על איזון משאבים וזכויות סוציאליות של הצדדים וכן נדחתה טענת המערערת כי הוא נוקט בדרך של הברחת רכוש. מן הטעמים המפורטים לעיל אין מקום להורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך בירור נוסף של מלוא זכויות הצדדים, מאחר שאלה כבר התבררו, וככל שמדובר בהפעלת סמכות לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, הרי תחולתו תיעשה על דרך החריג בלבד, ואין המקרה דנן נכלל בגדר החריג.

במהלך הדיון בערעור הוסיף ב"כ המערער וציין, כי לא יעלה על הדעת שלאחר שניתן פסק הדין בהתדיינות הקודמת על ידי ערכאת ערעור, אשר הורתה על איזון משאבים, תבוא ערכאת ערעור נוספת ותורה כי תוצאת האיזון צריך שתהא על דרך של הותרת כל בעל דין עם זכויותיו.

דיון ומסקנות:
10.לעניין עתירתה של המערערת להורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא כדי לברר את כלל הזכויות הצריכות איזון, הצעתי היא לדחות את התובענה בנושא זה. כפי שהדגיש המשיב, בירור כלל הזכויות לצורך האיזון נדון בבית המשפט במספר ערכאות, לצדדים הייתה ההזדמנות המלאה להביא את כל ראיותיהם בנושא, ואין מקום להורות על דיון חוזר.


11.בנוגע להפעלת סמכותו של בית המשפט להורות על איזון שלא בדרך החלוקה השווה, יש בדעתי להציע לחברי לקבל את הערעור ולהורות כי כל צד יישאר עם זכויותיו, כפי שהורה בית משפט לענייני משפחה בהתדיינות הראשונה.

אפרט מסקנתי:
11א.אין חולק כי השימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון צריך להיעשות במשורה ובמקרים חריגים, הן לאור מעמדה של זכות הקניין, והן כדי שלא לפגוע בוודאות המשפטית ביחס לאיזון משאבים (ראה ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. מיום 23/1/05). אלא שמבחינת ראייה כוללת של כלל זכויות בעלי הדין, צדק בת משפט קמא בהתדיינות הקודמת בה קבע, ש"...בהתחשב בנתוניהם של שני הצדדים ..., ראוי לאזן את המשאבים באופן שכול צד יישאר עם זכויותיו". קביעה זו התבססה לדעתי על העובדה שבידי המשיב נותרו זכויות קנייניות בדירה - הגם שלא בשיעור מלא, אך בשיתוף עם זכויות אמו ואחותו, כאשר זכות השימוש בדירה נותרה בידו כזכות בלעדית - ואילו המערערת נותרה ללא כול זכות קניינית בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג. על בסיס האמור, סבר בית משפט קמא באותה התדיינות, שאין מקום להוסיף ולהורות על איזון נוסף של כלל המשאבים המשותפים, וזאת לדעתי, ככול שיהיה באיזון להרע את מצבה של המערערת;

11ב.פסק הדין שניתן בע"מ 330/05 לפיו הורה על עריכת איזון משאבים לגבי כלל הזכויות, לא היה בו כדי לשלול סמכותו של בית המשפט לחזור ולשקול, לאחר שבוצע האיזון ונבחנו כלל הזכויות לצורך האיזון, הפעלתו של סעיף 8(2) לחוק, ומתן הוראה על איזון הזכויות שלא על דרך של חלוקה שווה. הוראה בדבר עריכת האיזון, לא חייבה שינוי התוצאה;
בפועל ערך בית משפט קמא את האיזון המתבקש, ובדין בחן אף אפשרות להחיל את סמכותו, לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, אלא שדחה את האפשרות הנ"ל. לדעתי, לא היה מקום לאור התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, בהשוואה לתוצאה אליה הגיע בהתדיינות הראשונה, לשנות את התוצאה ולהורות על איזון משאבים שיש בו להרע עוד יותר את מצבה של המערערת. העובדה שבית משפט קמא נמנע מלחזור על ההחלטה לפיה כול צד יישאר עם זכויותיו, אינה אף מוצדקת לגופו של עניין. לא היה כול שינוי בנסיבות שהצדיק שינוי התוצאה בהשוואה להתדיינות הראשונה, אלא אם סבר בית משפט קמא (גם אם הדברים לא נאמרו) כי מנוע הוא מלעשות כן, לאור פסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור. מניעות כזו, כאמור, אינה קיימת.


יישומם של עקרונות אלה והשלכתם על מקרה דנן, יש בהם, לדעתי, כדי להוביל למסקנה שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את החלטתו של בית משפט קמא, לפיה כל צד יישאר עם זכויותיו.

12.איזון המשאבים אינו יכול להיעשות בחלל ריק. הגם שבבסיס איזון הזכויות של הצדדים, שלהם לכאורה חלקים שווים בהם, הרי שמירה נכונה על עיקרון השוויון יכול שתיעשה באופן שיהא "שוויון הזדמנויות לכל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו" (תמ"ש (ת"א) 70030/98 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2001 , 334 וכן ראה אזכורים נוספים מפורטים בסעיף 6 של פסק הדין ע"מ 363/06).

התוצאה לפיה איזון משאבים ייעשה לגבי זכויות פנסיה של אחד מבני הזוג, כאשר לאחר עמדה ההזדמנות לדאוג לקיומן של זכויות אלה, ובנוסף צבר זכויות קנייניות שבאות לידי ביטוי ברכוש של ממש, כגון דירת מגורים, היא על פניה אינה סבירה.

13.המערערת הייתה נשואה למשיב במשך 20 שנה, ובני הזוג גידלו שלוש בנות. המערערת יצאה למעשה מתוך חיי הנישואין לצורך תחילת חיים עצמאיים, כאשר היא זכאית לסכום של 190,000 ₪ בלבד ללא דירה, וכאשר היא ממשיכה לתמוך בבנותיה, וכל אמצעי הקיום למחיתה היא הפנסיה, עם אפשרות לעבודה מסוימת, שהיקפה אינו ברור.
איזון של זכויות הפנסיה, מוביל לתוצאה לפיה המערערת לא רק נותרת ללא דיור מוסדר, אלא גם נדרשת להעביר מכספי הפנסיה למשיב, באופן המכביד על מקורות מחייתה.
זאת בעוד שהמשיב גר בדירה משלו – אותה דירה שהושבחה גם מכספי המערערת, ואשר הייתה לדירה בת ששה חדרים, אינו תומך בבנותיו, אינו מסייע בהוצאותיהן, וכפי הנראה גם אינו נושא בנטל שכר הלימוד האקדמי. המערערת גרה בדירה שכורה. היא מקבלת אמנם פנסיה, אך כדי לדאוג למחייתה נדרשת לבצע עבודות מזדמנות. כמו כן לא נסתרה טענתה כי היא תומכת כלכלית בבנותיה, כאשר אחת מהן בת 20 עדיין משרתת בצה"ל, והמשיב לא משלם מזונות בגינה, ובת נוספת בת 22 אשר חוזרת להתגורר עם אמה בדירת השכירות.

14.אין חולק, כי לאישה אין כול חלק בבעלות בדירת המגורים. אמנם על פי רישום הזכויות גם לבעל אין זכויות בלעדיות בדירה. ואולם, אין גם להתעלם מן העובדה כי מדובר ב"שותפים", שהם אמו ואחותו, כאשר אלה לא עשו כל שימוש בדירת המגורים, אשר שופצה באופן מקיף גם על ידי המערערת, ואלמלא סברה שזו דירתה, יכולה הייתה בהיקף הכספי שהושקע, באותו מועד, לרכוש דירה אחרת.
נכון להיום, פרט לסכום של 190,000 ₪, שהוא החזר בלבד של ההשקעות של המערערת בדירה בה התגוררה, והשבחתה, נותרה המערערת ללא דיור מוסדר.

15.בנוגע לזכויות הפנסיה אכן, אין להתעלם מן העובדה שזכויות שהיו למשיב ממקומות עבודתו כשכיר, ושנצברו על
שמו עוד קודם לנישואיו, נפדו במרוצת השנים למטרות התא המשפחתי. ואולם אין גם להתעלם מן העובדה שבמהלך השנים, כשהיה עצמאי, יכול היה לדאוג לפנסיה מוסדרת, והוא נמנע מלעשות כן.
לכן, בנסיבות אלה, משהורה בית המשפט על איזון זכויות הפנסיה, ספק אם לא היה מקום לשקול ביצוע קיזוז רעיוני של גימלת הבעל, אילו היה דואג לתוכנית פנסיה מוסדרת כנדרש (על דרך ההשוואה ראה ע"מ (חי') 363/06 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 8/2/07).

16.זאת ועוד, העובדה שהמערערת פרשה לגמלאות, פרישה מוקדמת, וכי תוכל להוסיף לעבוד ולהשתכר ואף להוסיף על הכנסתה מעבר לתשלומי הגמלאות, אין בה די כדי להורות על איזון מלא, במיוחד בהיות המערערת ללא כל רכוש נוסף מעבר לתשלומי ההשבחה שעל המשיב להחזיר לה.

עוד אין להתעלם מכושר השתכרותו של המשיב, אשר לא נשלל באופן מלא, חרף מצבו הבריאותי. גם אם המשיב לא יוכל להגיע לרמת השתכרות גבוהה, הרי לא יידרש להוצאות בגין דיור, שהן משמעותיות, וכמו כן אין הוא נדרש לסייע בידי ילדיו.

17.בנסיבות אלה, לאחר שנערך איזון המשאבים, כפי שהורה עליו בית משפט לערעורים בע"מ 330/05, היה מקום לא רק לחזור ולבחון אפשרות תחולתו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון על המקרה דנן, אלא גם לאשר החלתו.
לאור תוצאת האיזון, ולאור קביעותיו של בית משפט קמא במסגרת תמ"ש 2470/01, כי בנסיבות העניין יש להותיר את כל אחד מבעלי הדין עם זכויותיו, היה מקום לחזור ולהורות כך גם לאחר פסק הדין בערעור.

התוצאה המוצעת
18.אשר על כן הצעתי היא להורות על קבלת הערעור באופן שכל צד יישאר עם זכויותיו. המשיב ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ש' וסרקרוג, שופטת
ס' נשיאה

השופטת יעל וילנר:

עיינתי בחוות דעתה של חברתי כב' האב"ד ש. וסרקרוג, ולצערי, איני שותפה לדעתה.

1.עיקרי העובדות פורטו בהרחבה בפסק דינה של חברתי, ואעמוד עליהן בקצרה בלבד.

הצדדים היו נשואים במשך שנים ארוכות ולהם ילדים בגירים. במשך מרבית שנות הנישואין הם התגוררו בדירה בה התגורר המשיב (להלן יקרא –האיש) טרם הנישואין והרשומה על שמו באופן חלקי (3/16 חלקים, יתר החלקים רשומים על שם אמו ואחותו). הצדדים שיפצו את הדירה והשביחו אותה. על פי קביעת בית משפט קמא, למערערת (להלן תקרא – האשה) אין זכויות קניניות בדירה, עם זאת, נקבע כי המשיב אינו רשאי לפנות את האישה מהדירה אלא כנגד תשלום מחצית משווי השבחת הדירה בסך 190,000 ₪. בנוסף, נקבע כי ראוי לאזן את הזכויות הסוציאליות של הצדדים באופן שכל צד יישאר עם זכויותיו, זאת בהיעדר הוכחה לגבי היקף הזכויות הסוציאליות של האישה (להלן: "פסק הדין הראשון").


הצדדים ערערו על פסק הדין. מרבית קביעותיו של בית משפט קמא אושרו על ידי ערכאת הערעור, למעט בעניין איזון הזכויות. בעניין זה נמצא כי קיימות בתיק בית משפט ראיות ברורות לגבי היקף זכויותיה של האשה, זאת בניגוד לקביעת בית משפט קמא, ולפיכך, התקבל הערעור במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך בחינה מחודשת של סוגיית איזון הזכויות (להלן: "פסק הדין שבערעור").

2.בית משפט קמא שב ודן בסוגיית איזון הזכויות הסוציאליות של הצדדים, ובעקבות חוות דעת אקטוארית שהוגשה, קבע כי יש לאזן את הזכויות הסוציאליות באופן שווה בין הצדדים, ואין הצדקה לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"; להלן: "פסק הדין").

כאמור, כנגד פסק הדין הוגש ערעור זה, כאשר האשה מבקשת להוציא את הזכויות הסוציאליות מגדר הנכסים בני האיזון, ואילו האיש סומך ידיו על פסק הדין.

דיון

3.בראשית הדברים, אבקש להעיר כי לא היה בפסק הדין שבערעור דבר כדי למנוע מבית משפט קמא לקבוע כי הדרך הראויה לביצוע איזון המשאבים בזכויות הסוציאליות והפנסיוניות הינה כקביעתו בפסק הדין הראשון, או, כל קביעה אחרת. כל שנקבע בפסק הדין שבערעור הוא כי יש לבחון את הסוגיה בשנית נוכח קיומן של ראיות לעניין הזכויות הסוציאליות, שכפי הנראה נעלמו מעיני בית משפט קמא עת קבע את שקבע בפסק הדין הראשון. לפיכך, בית משפט
קמא רשאי היה לבצע את איזון המשאבים בהתאם לשיקול דעתו, בכל דרך התואמת את נסיבות העניין.

4.ולסוגיה שבערעור:
אין חולק כי זכויות סוציאליות שבני זוג צברו במהלך חיי הנישואין הינם נכסים בני איזון (ראו בג"צ פלונית, ע"א 841/87 רון נ' רון פ"ד מה (3) 793, ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו (1) 602, רע"א 964/92 אורון נ' אורון פ"ד מס (3) 758).

איזון המשאבים ייעשה, על דרך הכלל, בדרך של חלוקה שווה בין בני הזוג של שווי הנכסים בני האיזון. ראו סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון:

"עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג.."

עם זאת, סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט, במקרים המתאימים, לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק. סעיף 8(2) לחוק קובע כי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי בית המשפט לקבוע "שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע", וסעיף 8(1) לחוק יחסי ממון מאפשר לקבוע ששווי נכסים מסוימים לא יאוזנו, חרף היותם בני איזון לפי סעיף 5 לחוק.

5.מטרתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון הינה להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות (ראו ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 614), זאת, על בסיס מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה. ראו:

"בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים" (בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני ניתן ביום 13.12.06)

6.סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים. כלל זה מבוסס על ערכי היסוד, ביניהם, ערך השוויון, האוטונומיה של הפרט וזכויותיו הקנייניות. השימוש בחריג שבסעיף 8 עלול לפגוע בזכויות אלה ויש על כן להזהר פן השימוש שיעשה בו יחתור תחת תכלית חוק יחסי ממון וערכי הצדק אותם הוא נועד להגשים. לפיכך, נקבע כי יש צורך בקיומן של "נסיבות מיוחדות" כדי להצדיק סטיה מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.

7.סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון אינו מגדיר את אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטיה מכלל החלוקה השווה, ואינו מפרט את המטרות שהוא נועד לקדם, לבד מ"צדק".

אני סבורה כי המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שיוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק.

ואמנם, כך עשינו בעמ (חי) 363/06 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 8.2.07). שם, המשיך הבעל לעבוד לאחר הגירושין והשתכר סך כ- 13,000 ₪ לחודש, ואילו האישה יצאה לפנסיה מוקדמת, וכל גמלתה, בסך 6,000 ₪ היוותה נכס בר איזון. במקרה זה, לו היה נעשה איזון שווה בשווה לפי סעיף 5 לחוק, היתה מתקבלת תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לפיה הכנסת האשה היתה יורדת להכנסה חודשית של 3,000 ₪ ואילו הכנסת האיש היתה עולה לסך 16,000 ₪ לחודש. מצב זה היה כה בלתי צודק עד שסברנו כי ראוי לעשות שימוש בסעיף 8 (2) על מנת לתקן את העוול הברור שנוצר כתוצאה מאיזון שווה בין הצדדים.

על יסוד כל אלה נבחן את המקרה שבפנינו.

ומן הכלל אל הפרט

8. כאמור, במקרה דנן, המערערת מבקשת לסטות מהכלל של חלוקה שווה, ואילו המשיב מבקש לאמצו. מהו הדין במקרה דנן?

האם החלוקה שנקבעה בפסק דינו של בית משפט קמא יוצרת חוסר איזון כזה בין הצדדים, המצדיק התערבות ערכאת הערעור במסקנתו של בית משפט קמא ועשיית שמוש בסעיף 8(2) לחוק?

לצורך מתן תשובה לשאלה זו, הבה נפנה לפסק דינו של בית משפט קמא ולתוצאותיו.

ההכנסה השוטפת ומצבת הנכסים על פי פסק דינו של בית משפט קמא


9.ההכנסה השוטפת של בני הזוג

האיש האישה
עד הגיע האישה לגיל 63
1,256 ₪ (הפנסיה שיקבל מהאישה) +
1,900 ₪ (קיצבת נכות)
אין הכנסה נוספת מעבודה, לטענתו, נוכח היותו נכה בשיעור 100%

סה"כ הכנסה שוטפת–

3,156 ₪ 1,832 ₪ (פנסיה) +
1,000 ₪ (הכנסה נוספת מעת לעת כדברי בא כוחה במהלך הדיון בפנינו)
לסכום זה יש להוסיף ריבית על הסכום של 440,000 ₪ שיש לאישה כפי שיפורט להלן

סה"כ הכנסה שוטפת (תוך התחשבות בסכום של 1,000 ₪ מעת לעת ובתוספת הריבית כאמור)
2,832 ₪
לאחר הגיע האישה לגיל 63
3,156 ₪ (פנסיית האישה + קיצבת נכות או זיקנה) 3,390 ₪ (פנסיה + קיצבת זיקנה)

מצבת נכסים
19,000 ₪ נזיל (לאיש 254,192 ₪ בגין זכויות סוציאליות, מסכום זה עליו לתת לאישה על פי פסק הדין 190,000 ₪ + 37,400 ₪ + 7,583 ₪)

3/16 מהדירה + זכות שימוש בפועל בדירה – (זכות חלשה).

זכות להשבחת הדירה במידה ותבוטל זכות השימוש.

שווי עסק 45,000 ₪ (בית משפט קבע כי אין יסוד לטענה כי מדובר בעסק משגשג שיכול להניב סכום משמעותי במכירתו) 439,983 ₪ (לאישה 205,000 זכויות סוציאליות + 234,983 ₪ שהיא אמורה לקבל מהאיש)

10.הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי בבחינת מכלול הנתונים, ובראיה כוללת לטווח רחוק, לא נמצא לטעמי, חוסר איזון כזה במצבם הכלכלי של האיש והאישה המצדיק סטיה מחלוקה שווה של נכסים בני האיזון, והתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט קמא.

לעניין ההכנסה השוטפת – בראייה ארוכת טווח, חלוקה שווה אינה בלתי צודקת. כך גם לעניין מצבת הנכסים - נדמה כי אין חוסר איזון ממשי בין הצדדים, ומכל מקום, לא חוסר איזון כזה המצדיק סטייה מהכלל הרגיל של חלוקה שווה של הנכסים בני האיזון (לאישה כסף נזיל בסכום של 440,000 ₪, בעוד שלאיש כסף נזיל בסכום של 19,000 ₪ בלבד + זכות לשימוש בדירת המגורים, כאשר זכות זו אינה מוחלטת, וכן 3/16 חלקים מהדירה ושווי השבחתה). לכל האמור יש להוסיף את העובדה שהאיש מבוגר מהאשה במספר שנים וכן היותו נכה בשיעור 100% וספק רב אם יוכל לשפר את מצבו הכלכלי נוכח גילו ונכותו.

11.במצב דברים זה, נדמה לי כי לא מתקיימים בעניננו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

לפיכך, הייתי מציעה לדחות את הערעור. בנסיבות, הייתי מציעה שלא לחייב בהוצאות.

י' וילנר, שופטת

השופט י' עמית:
במחלוקת שנפלה בין חבורתיי, אני מצטרף לדעתה של השופטת וילנר.

י' עמית, שופט

הוחלט ברוב דעות, לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות בערעור.
הפיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איזון משאבים עסק

  2. איזון משאבים ירושה

  3. איזון משאבים כתובה

  4. איזון משאבים חובות

  5. איזון משאבים אקטואר

  6. איזון משאבים מוניטין

  7. איזון משאבים קרן פנסיה

  8. התיישנות איזון משאבים

  9. איזון משאבים קופות גמל

  10. איזון משאבים לא שוויוני

  11. איזון משאבים חלוקת רכוש

  12. איזון משאבים כספי ירושה

  13. איזון משאבים דירת מגורים

  14. איזון משאבים חזקת השיתוף

  15. איזון משאבים הלכת השיתוף

  16. איזון משאבים לפני גירושין

  17. חזקת השיתוף איזון משאבים

  18. איזון משאבים ידועים בציבור

  19. איזון משאבים בבית הדין הרבני

  20. איזון משאבים זכויות סוציאליות

  21. איזון משאבים בין בני זוג מוסלמים

  22. היום הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים יהיה יום גירושיהם

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון