הסדר נושים דוגמא

1. כללי
מונחות לפניי מספר בקשות שהוגשו בעקבות פסק הדין מיום 17.12.13, שניתן בבקשה לאישור הסדר הנושים של "אי די בי חברה לאחזקות בע"מ"(להלן בהתאמה: "הסדר הנושים"; "החברה"), ולפסק הדין המשלים מיום 5.1.14:

הראשונה, בקשה 99, בקשת "גלובס פבלישר עתונות (1983) בע"מ"(להלן: "גלובס"), להתיר את פרסום דו"ח הבדיקה, שנערך בעניינם של בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרא לצורך אישור הסדר הנושים (להלן: "דו"ח הבדיקה").

השנייה, בקשה 113, בקשת מר נוחי דנקנר וחברה שבשליטתו, "גנדן הולדינגס בע"מ" (להלן בהתאמה: "דנקנר" ו-"גנדן"), שאף לפיה מתבקש בית המשפט להורות על מסירת דו"ח הבדיקה, ובנוסף לאפשר חקירה של עורכיו על מנת להוכיח את טענת המבקשים, שלפיה מקור כספי המציעים הינו בלתי חוקי. עוד מתבקש בית המשפט להורות על כינוס אסיפות נושים של החברה על מנת לדון באישור הסדר הנושים.

השלישית, בקשה 114, בקשת מר יונתן מורן (להלן: "מורן"), מחזיק אג"ח של החברה, המבקש סעדים דומים לאלה שבבקשה 113.

מטעמי נוחות, ומאחר שהבקשות משיקות בחלקן האחת לרעותה, בחרתי לדון בהן יחדיו, הגם שהן לא אוחדו. אוסיף, שלפני בית המשפט בקשות נוספות בקשר להסדר הנושים שאושר, אך אלה אינן נוגעות במישרין לבקשות דלעיל, מה גם שהן טרם בשלו להכרעה, ומשכך סברתי, שנכון יהיה להכריע כעת בבקשות המפורטות לעיל.

2. העובדות בקליפת האגוז
ביום 17.12.13 ניתן על ידי פסק דין (להלן: "פסק הדין"), שבו אושר הסדר הנושים לחברה על פי הצעת קבוצת "אלשטיין-אקסטרא" (להלן: "קבוצת אלשטיין-אקסטרא"). במסגרת פסק הדין דנתי גם בהצעת הסדר אחרת שהוגשה מטעם קבוצת משקיעים שעימה נמנו, בין היתר: דנקנר, מר אלכסנדר גרנובסקי, חברה בבעלות האחים נקש, קבוצת "אלון" ואחרים, ואלה כונו בפסק הדין בשם "קבוצת דנקנר" (להלן: "קבוצת דנקנר"). בפסק הדין התייחסתי בהרחבה לטענות קבוצת דנקנר, לרבות לכך שהיא התיימרה להציג את הצעתה כהצעה מטעם החברה, שלא התקבלה על ידי.

לענייננו אציין, שקבוצת אלשטיין-אקסטרא נשלטת על ידי מר אדוארדו אלשטיין באמצעות חברת דולפין (להלן בהתאמה: "אלשטיין" ו-"דולפין"), ועל ידי מר מרדכי בן משה וקבוצת חברות אקסטרא (להלן בהתאמה: "בן משה" ו-"אקסטרא") (אלשטיין ובן משה יכונו יחדיו להלן: "בעלי השליטה"). בפסק הדין אימצתי את הצבעת הנושים שהתקבלה ברוב מכריע, ושהעדיפה בבירור את הצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרא על פני זו של קבוצת דנקנר, ותוך שדחיתי את טענות האחרונה. בנוסף, במסגרת פסק הדין עמדתי על כך שיש חשיבות לקבלת מידע אודות בעלי השליטה עוד בטרם ייכנס הסדר הנושים לתוקפו. דנתי בפסק הדין, ובין היתר בסעיף 21 לפסק הדין, בשאלת חובת הגילוי של בעלי השליטה, כמו גם בהיקפה. בגדר זאת ציינתי, שעסקינן בהסדר נושים בעל השלכה על כספי הציבור הרחב, תוך הפנייה להוראות בדין המחייבות מתן מידע. סברתי, שיש מקום לבדוק את מהות השליטה של בעלי השליטה בחברות המתקשרות בהסדר הנושים וכן את המקור לכספים שישולמו על ידם לצורך ביצועו. בסופו של דבר, מיניתי צוות בדיקה המורכב מנציגי רשות ניירות ערך (להלן: "הרשות"), נציגי כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") וכן המשקיף מטעם בית המשפט, עו"ד חגי אולמן (להלן: "המשקיף") (שלושת אלה יכונו להלן יחדיו: "צוות הבדיקה"). בפסק הדין הוקנו לצוות הבדיקה סמכויות לקבלת מלוא המסמכים הדרושים ולביצוע הבדיקות הנחוצות בעיני צוות הבדיקה לצורך ביצוע המשימה שהוטלה עליו, ולאחר שהתקבלה הסכמת בן משה לביצוע האמור. בפסק הדין קצבתי את מועד הגשת דו"ח הבדיקה, בשים לב, בין היתר, לצורך בהבאת ההליך לידי סיום. עוד נקבע, שעיקר הבדיקה דרוש לבן משה ואקסטרא ולא לאלשטיין ולדולפין. כן נקבע, שפסק הדין ייכנס לתוקפו רק לאחר שיוגש דו"ח הבדיקה ובכפוף לממצאיו.

ביום 1.1.14, לאחר שנעתרתי לבקשת דחייה שהוגשה על ידי צוות הבדיקה, הוגש דו"ח הבדיקה, בשלב זה לעיני בית המשפט בלבד. דו"ח הבדיקה משתרע על כ-30 עמודים ונספחים לרוב, לרבות נספח סודי חסוי. לאחר שעיינתי בדו"ח הבדיקה ובמסקנות צוות הבדיקה, הגעתי לידי מסקנה שבוצעה המטלה הנדרשת על ידי צוות הבדיקה.

נוכח חשיבות המסקנות שבדו"ח הבדיקה לבקשות שלפניי, אציין את עיקרן:

קבוצת אקסטרא
באשר למקור הכספים: המסקנה הינה, כי מאות מיליוני השקלים שהופקדו על ידי אקסטרא לצורך ביצוע הסדר הנושים יצאו מחשבונות הבנק של קבוצת אקסטרא וכן שמקור הכספים הוא מפעילות שוטפת של הקבוצה ומבלי שאותר מקור זר לכך. בהתאם לבדיקה שנערכה על ידי צוות הבדיקה, לא נמצא ממצא התומך ב, שלפיה נעשה על ידי קבוצת אקסטרא שימוש אסור בכספי לקוחות.

באשר ליכולת הכלכלית: המסקנה הינה, שלא נמצא נתון שיש בו כדי לשלול את נתוני הרווחיות של הקבוצה, לרבות בכל הנוגע לתזרים המזומנים של הקבוצה כמות שהוצג על ידה. כן לא נמצא נתון הסותר את טענתה, שלפיה ברשותה כספים המאפשרים לשרת את התחייבויותיה השוטפות, וכי קיים מסד מספק לכך שאם לא יחול בשנים הבאות שינוי מהותי לרעה בפעילותה, היא תעמוד גם בהתחייבויותיה העתידיות שלפי הסדר הנושים.

באשר לזהות בעל השליטה: המסקנות הינן, כי קבוצת אקסטרא נשלטת על ידי בן משה באופן ישיר; לא אותר צד אחר, למעט בן משה, שיכול לכוון את פעילות קבוצת אקסטרא והיכול להיחשב כבעל שליטה בה; לא ניתן לשלול את היותו של בן משה בעל השליטה האפקטיבית בקבוצת אקסטרא; מבנה החזקת התאגידים על ידי בן משה הינו מבנה מקובל ומוכר בישראל ובעולם.

מן הראוי לציין, שצוות הבדיקה נפגש עם רו"ח בר לב, שנשכר על ידי קבוצת דנקנר (להלן: "רו"ח בר לב"), ואשר מסר מסמכים שונים המעידים, לטענתו, על פעילות בלתי חוקית של בן משה, אשר כתוצאה ממנה הושגו כספי ההשקעה. צוות הבדיקה חקר את הממצאים שהוגשו לו, ובדיקותיו העלו, שאין תמיכה לגרסת רו"ח בר לב.

קבוצת אלשטיין
בשונה מאקסטרא, שהינה חברה עסקית שיש לה מאות מיליוני שקלים מפעילותה השוטפת, הרי שדולפין הינה קרן שנועדה לגייס כספים ממשקיעים, ולא נטען שעסקיה השוטפים הם המקור לכספי ההשקעה בהסדר הנושים. החברה העמידה עד כה סך של 405 מיליוני ₪ לצורך ההסדר, ומאחר שאין התחייבות של משקיעי דולפין לעמוד בהתחייבויותיה שלפי ההסדר, לא נדרש צוות הבדיקה לבדוק את יכולתם. עם זאת, הובהר בדו"ח הבדיקה, שבהסכם המשקיעים נקבעו הוראות וניתנו בטוחות למקרה של אי-עמידתה בהצעת ההסדר. נמצא שבעל השליטה בדולפין הינו אלשטיין.

בסופו של דבר, לאחר בחינת דו"ח הבדיקה, נספחיו, ממצאיו ומסקנותיו ניתן ביום 5.1.14 פסק דין משלים, המאשר את כניסתו לתוקף של הסדר הנושים לפי הצעת אלשטיין-אקסטרא ובהתאם לקבוע בו (להלן: "פסק הדין המשלים"). בפסק הדין המשלים התייחסתי, בין היתר, לממצאי דו"ח הבדיקה, אך בשים לב לעובדה שבאותה עת טרם התאפשר בידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא לעיין בו, ולשקול את עמדתה באשר לחשיפתו. כן ניתנו בפסק הדין המשלים הוראות ביניים באשר לפעולות שיש לבצע בתקופה שמיום מתן פסק הדין המשלים ועד לקבלת האישורים הרגולטוריים, שלהם נדרשים בעלי השליטה. זאת, על מנת לקבל את השליטה בחברה, השולטת בשרשור בחברות הבנות, ומאחר שהעברת השליטה בהן מחייבת את האישורים האמורים, ובין אלה: אישור משרד התקשורת; אישור הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר; רשות המסים; הבורסה לניירות ערך; הממונה על ההגבלים העסקיים ועוד.
עיכוב ביצוע פסק הדין
במעמד שימוע פסק הדין המשלים התבקשתי על ידי בא-כוחה החדש של קבוצת דנקנר, עו"ד רון לשם, לעכב את ביצועו של פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור שיוגש עליו. נעתרתי לבקשה, ובלבד שקבוצת דנקנר תשאיר בקופת בית המשפט והנאמנים את הפיקדונות בסך מאות מיליוני שקלים שהופקדו על ידה כביטחון להצעתה להסדר הנושים, וכמתחייב מתנאי ההזמנה להציע הצעות להסדר נושים לחברה. לאחר שעות ספורות ממתן ההחלטה הוגשה בקשה על ידי קבוצת דנקנר, שלפיה היא איננה עומדת על בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משכך, עתרה קבוצת דנקנר לקבל חזרה את מלוא הכספים שהופקדו על ידה, בקשה אשר לה נעתרתי כמבוקש. לאור זאת, הוסרה המניעה ליישום הסדר הנושים, שאושר.

יישום הסדר הנושים
הסדר הנושים נכנס כאמור לתוקף, והצדדים החלו לפעול באופן נמרץ ליישמו. מיניתי את המשקיף ואת המומחה מר איל גבאי, כנאמנים לביצוע הסדר נושים, והענקתי להם סמכויות לקדם את מימוש הסדר הנושים ולנקוט את הפעולות הדרושות ליישומו (להלן: "הנאמנים"). הנאמנים, בשיתוף פעולה עם בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין אקסטרא, פועלים בנחישות, בדבקות ותוך השקעת משאבים ניכרים למימוש הסדר הנושים ופתרון הקשיים המעכבים את ביצועו. הדבר עולה, בין היתר, מדוחות מפורטים וסדורים שמוגשים באופן תדיר לבית המשפט, כמו גם מבקשות שהוגשו לבית המשפט לאחר מתן פסק הדין המשלים. בין אלה, בקשה לקבל הלוואה לצורך תשלום לנושים; בקשה לאישור הסדר פשרה בעניין התביעות הנגזרות שהוגשו נגד החברה; בקשות הנוגעות להליכים נוספים התלויים ועומדים נגד החברה ועוד.

אציין, שחברי דירקטוריון החברה התפטרו, ובמקומם מונו חדשים, לרבות דירקטורים מטעם אלשטיין ובן משה ובתיאום עימם. בהתבסס על הסדר הנושים והשיפור ברווחיות של החברות הנכדות, הושהה הדיון בבקשת הסדר הנושים של "אי די בי חברה לפיתוח בע"מ" (להלן: "חברת פיתוח"). על יסוד הסדר הנושים נעתרתי לבקשת נושי פיתוח לשחרר להם את הכספים המגיעים להם ושהיו מופקדים בנאמנות אצל המשקיף.

אדגיש, כי ניטלו הלוואות על סמך כספי קבוצת אלשטיין-אקסטרא לשם תשלום שהחברה חבה לנושיה.

למעשה, מצויים אנו במהלכים מתקדמים ליישום הסדר הנושים, לאחר שעלה בידי הנאמנים להשיג אישורים מתלים שונים הדרושים לביצועו, ובצפייה שהאישורים האחרונים הדרושים יינתנו, בכפוף לביצוע מלוא הדרוש על ידי הגורמים הרלוונטיים ועל כך גם בהמשך ההחלטה.

3. הבקשות שעל הפרק
לאחר שהוגש לעיוני דו"ח הבדיקה ועוד בטרם מתן פסק הדין המשלים, הגישה גלובס, שהיא המוציאה לאור של עיתון העסקים "גלובס", את בקשתה להורות על פרסום דו"ח הבדיקה במלואו (בקשה 99). לאחר שעיינתי בבקשה, סברתי לנכון, שיש לקבל את עמדת קבוצת אלשטיין-אקסטרא לסעד המבוקש בה. תגובה כאמור הוגשה לאחר שהתאפשר בידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא לעיין בדו"ח הבדיקה קודם להגשת תגובתה. גלובס השיבה לתגובת אלשטיין-אקסטרא.

ביום 22.1.14, קרי, בחלוף מעל כשבועיים ממתן פסק הדין המשלים, הגישו דנקנר וגנדן את בקשה 113, שבה נטען, כי יש להורות על העברת דו"ח הבדיקה המלא לכל הצדדים בתיק על מנת שיתאפשר בידיהם להתייחס אליו ולהביא לפני בית המשפט ראיות הסותרות את ממצאיו; להתיר למבקשים לחקור את עורכי דו"ח הבדיקה; להורות על כינוס אסיפות נושים לאחר שיונח לפניהם מלוא המידע הרלוונטי בנוגע לקבוצת אקסטרא ועל מנת שיצביעו האם הם עדיין מעוניינים לקבל את הסדר הנושים שהוצע על ידי קבוצת אלשטיין אקסטרא.

בנוסף, הוגשה לבית המשפט בקשת מורן, נושה המחזיק באגרות חוב מסדרה ד' של החברה, לאפשר לו לקבל את דו"ח הבדיקה ולהורות על כינוס אסיפת נושים, לאחר שהמידע הדרוש יהיה מונח לפני הנושים (בקשה 114), ובדומה לבקשת דנקנר וגנדן. אציין, כי מורן פנה ל"קלדן חברה לנאמנויות בע"מ", שהיא הנאמן למחזיקי אג"ח (סדרה ד') של החברה (להלן: "קלדן"), על מנת שזו תגיש את הבקשה דנן, אך סורב. משכך, הגיש מורן בעצמו את הבקשה.

הגם שבכל הבקשות נשוא החלטה זו מתבקש בית המשפט לחשוף את דו"ח הבדיקה, אזי יש שוני בין בקשת גלובס לבין בקשות דנקנר, גנדן ומורן. בעוד שמטרת גלובס היא להביא לידיעת הציבור את המידע שבדו"ח ותו לא, אזי מטרת האחרים היא לעשות שימוש בדו"ח הבדיקה, על מנת שבהמשך ניתן יהיה לכנס אסיפות נושים שידונו מחדש בהסדר הנושים, כאשר לעמדת דנקנר וגנדן יהיה מקום לפסול את הסדר הנושים נוכח המקור הבלתי חוקי של כספי קבוצת אלשטיין-אקסטרא והעדר השליטה של בן משה בקבוצת אקסטרא.

בנסיבות אלה סברתי, שנכון יהיה לדון תחילה בבקשת דנקנר וגנדן ובבקשת מורן, ורק לאחר מכן בבקשת גלובס.

4. בקשת דנקנר וגנדן- בקשה 113
בבקשה זו נטען, כאמור, שיש להמציא את דו"ח הבדיקה למבקשים ולכל הצדדים האחרים בהליך, ועל מנת שניתן יהיה להגיש ראיות סותרות, ובהמשך לכנס אסיפת נושים אשר תשקול מחדש את עמדתה לגבי אישור ההצעה הנראית בעיניהם. לטענת המבקשים, קיים חשש כבד שדו"ח הבדיקה שגוי ורצוף טעויות של צוות הבדיקה, בין אם אלה נעשו בתום לב ובין אם מתוך רשלנות חמורה, ותוך התעלמות מהראיות שנמסרו לצוות הבדיקה על ידי רו"ח בר לב. נטען, כי ראיות אלה מצביעות על חשש כבד מאוד, שלפיו מקור הכספים שבהם מתכוונת קבוצת אקסטרא לממן את הסדר הנושים הינו בעבירות פליליות ובהן: הונאת מע"מ, הלבנת הון ושימוש שלא כדין בכספי הציבור הגרמני. עוד נטען, שיש סיכוי ניכר לקריסת קבוצת אקסטרא, כך שזו לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה שלפי הסדר הנושים.

הבקשה הועברה לתגובות הצדדים להליך, ועיקרן של אלה הוא כדלקמן:

עמדת קבוצת אלשטיין-אקסטרא
הקבוצה מתנגדת לבקשה. לטענתה, כל מטרת הבקשה הינה לפגוע בה ובנושים, מבלי שיש בה כל תועלת אמיתית, כך שלפנינו דוגמה קיצונית לשימוש לרעה בהליך משפטי. נטען בתגובה, כי הבקשה אינה אלא התחלת הליכי אישור ההסדר מחדש, ומשכך היא מנוגדת לכלל סופיות הדיון, ומקומה רק בהליכי ערעור. עוד נטען, כי רק במקרה של הפרת הסדר נושים, או אם נפלו פגמים בכריתתו, ניתן לבטלו, אך אלה לא אירעו במקרה נשוא הבקשה, ומשכך בית המשפט אינו רשאי לבטל את האישור שניתן להסדר. זאת ועוד, לעמדת קבוצת אלשטיין-אקסטרא, ייגרם לה נזק אדיר אם הבקשה תתקבל, שכן כבר הוחל בביצוע הסדר הנושים תוך השקעת משאבים אדירים לשם כך.

נטען בנוסף, שלמבקשים אין מעמד לתקוף את פסקי הדין שאישרו את הסדר הנושים, שכן דנקנר וגנדן לא היו צד לבקשת הסדר הנושים, ולא הגישו בקשה להצטרף להליך. רק עתה, ולאחר שהסדר הנושים כבר אושר על ידי בית המשפט, נזכרה גנדן להתנגד לו, וכזאת לא ניתן להתיר. בנוסף, גם מבחינה מהותית אין למבקשים כל מעמד להתנגד להסדר, וזאת לאור ההלכה הפסוקה המורה כי אין לקבל התנגדות בעל מניות להסדר בחברה חדלת פירעון לאחר שהנושים כבר אישרו את ההסדר.

עוד נטען, שהמבקשים מנועים מהעלאת טענות כלפי כשירות קבוצת אלשטיין-אקסטרא, זאת לאור קביעות מפורשות בפסק הדין. בנוסף, ככל שהמבקשים סברו, שלצוות הבדיקה לא עמד די זמן לבצע בדיקה ראויה ולבחון כדבעי את טענותיהם, היה עליהם לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה לפני הגשת דו"ח הבדיקה, אך הם בחרו שלא לעשות כן, ומשכך, הם מושתקים מהעלאת ה רק בשלב מאוחר זה; כך גם באשר ל שהיה מקום לנהל הליך משפטי בשאלה, האם התקיים התנאי המתלה שנקבע לאישור ההסדר לאחר קבלת דו"ח צוות הבדיקה ולפני מתן פסק הדין המשלים. עוד נטען, שהבקשה עומדת בסתירה לחזרתה של קבוצת דנקנר מהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לא כל שכן לאחר שקבוצת דנקנר התפרקה, והצעתה להסדר הנושים אינה עומדת עוד. בנוסף, סבורה קבוצת אלשטיין-אקסטרא, כי יש לדחות את הבקשה גם מחמת השיהוי שבהגשתה, בחלוף יותר משבועיים ממתן פסק הדין המשלים, וכן לאור העובדה שהיא חותרת להתערבות פסולה בעבודת הרגולטורים.

לגופן של הטענות נטען, כי הן מופרכות ואינן נתמכות בראיות. כך לשם ההמחשה, באשר ל בדבר מכירת חשמל ב"מחירי הפסד" מפנה קבוצת אלשטיין-אקסטרא למכתבה מיום 12.12.13 של פירמת רואי החשבון BDO, המבקרת את אקסטרא ודוחותיה, בדבר ההכנסות הצפויות של החברה לשנת 2013, אשר הרווח הגולמי מהן צפוי להיות בשיעור של 20%; כן מלינה קבוצת אקסטרא על הטענות חסרות השחר, לטענתה, שמעלים המבקשים באשר לחשדות לביצוע הלבנת הון או הונאת מע"מ, וכמפורט בהרחבה בתגובה.

קבוצת אלשטיין-אקסטרא מתנגדת גם לבקשת דנקנר וגנדן להוספת ראיות. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי חלק מה"ראיות" שצירופן התבקש הן כתבות עיתונאיות בדבר הגשת בקשה לרגולטור הגרמני, אשר אינן יכולות להוות ראייה לחשדות הנטענים. זאת ועוד,נטען שהרגולטור הגרמני לא שעה לבקשה ולא החל בביצוע הבדיקה כפי שנתבקש, עובדה המדברת בעד עצמה.

עמדת הנאמנים למחזיקי אגרות החוב (סדרות א', ב', ג' ו-ה') של החברה(להלן: "נאמני האג"ח").
נאמני האג"ח סבורים, שדין הבקשה להידחות על הסף. נטען, כי לא קיימת בדין בקשה לעיון מחדש בפסק דין, להבדיל מעיון חוזר בהחלטת ביניים, ומקל וחומר שעה שהוגש ערעור על פסק הדין, אשר תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון; הבקשה לוקה בשיהוי חמור, שכן היא הוגשה לאחר שהנאמנים כבר החלו במהלכים נמרצים ליישומו המהיר של ההסדר; אין המדובר בהסדר נושים שהושג בתרמית, ועל כן הבקשה אינה מגלה עילה לבקש את ביטולו; אין יסוד ל, שעסקינן בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, זאת הואיל והצדדים טענו ארוכות לגופו של עניין טרם מתן פסק הדין המשלים, לרבות בסוגיית פרסום דו"ח הבדיקה, ואף היו נוכחים בבית המשפט בעת שהוא ניתן;אין כל הצעה חלופית להסדר הנושים של החברה, אף לא מטעם המבקשים עצמם, כך שקבלת הבקשה תסב נזק רב לנושים, מחד-גיסא, ומבלי שיש בה כל תועלת, מאידך-גיסא; ה"ראיות" החדשות שצירופן התבקש אינן קבילות, והן מבוססות על השערות וחשדות גרידא, כאשר מנגד עומד דו"ח בדיקה המבוסס על בדיקות וחקירות מעמיקות ואובייקטיביות, ואשר נערך על ידי הרגולטורים המובילים במדינה.

עמדת קלדן
כאמור, קלדן היא חברה לנאמנות המשמשת כנאמן למחזיקי אג"ח מסדרה ד' של החברה. קלדן מתנגדת אף היא לבקשה. לטענתה, הואיל והבקשה מבוססת על שהועלתה והוכרעה בפסק הדין, הדרך היחידה להשיג עליה היא במסגרת הליכי ערעור. בנוסף נטען, כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: השיהוי הניכר שבו היא הוגשה; היותה עומדת בניגוד לאינטרס הנושים, קרי, השלמה מהירה של ההסדר; הסיכון שלפיו עיכוב בהשלמת ההסדר יוביל לקריסת חברת פיתוח;

הצבעת הנושים בוצעה באופן מושכל ולאחר שעניין היעדר המידע הובהר לנושים היטב ונשקל על ידם; המבקשים מימשו את זכותם להביא לפני הגורמים הבודקים את טענותיהם בנוגע לקבוצת אקסטרא, וחזקה על הגורמים הבודקים כי הטענות נבחנו והופרכו על ידם כדבעי.

עמדת הנאמנים לביצוע הסדר הנושים
הנאמנים לביצוע הסדר הנושים מתנגדים אף הם בתוקף לבקשה, על כל רכיביה, למעט באשר לעצם פרסום הדו"ח שהושאר לשיקול דעת בית המשפט. בתגובתם מצביעים הנאמנים על כך, שלוחות הזמנים בכל הנוגע להשלמת ביצוע הסדר הנושים דוחקים ביותר, וביתר שאת בשלב זה, לנוכח אתגרי התזרים שלפניהם עומדת חברת פיתוח. הנאמנים מדגישים בהקשר זה, כי ללא השלמת ביצוע ההסדר בטווח הקרוב, לא תוכל חברת פיתוח לעמוד בהתחייבויותיה כבר בחודש אפריל 2014, ומכאן שקבלת הבקשה תסכן לא רק את גורלה ועתידה של חברת פיתוח, אלא גם תזיק לנושי החברה. בהקשר זה מדגישים הנאמנים, כי מלוא הסכומים הדרושים לביצוע הסדר הנושים, בסך של למעלה מ-950 מיליון ₪, מופקדים בידיהם, כך שמאזן ההסתברויות נוטה בבירור לטובת האפשרות של עמידת קבוצת אלשטיין-אקסטרא בהסדר.

כן מצביעים הנאמנים על העדר מעמד של המבקשים להגשת הבקשה דנן, לאחר שאחזקותיהם במניות החברה ירדו בעת האחרונה בצורה ניכרת, משיעור של 53.91% לשיעור של 18.35% בלבד, וזאת לאור מימוש מניות המבקשים בחברה, שהיו משועבדות לתאגידים בנקאיים, וכן לאור מימוש מניות נוספות על ידי קבוצת בעלי השליטה לשעבר. בנוסף, עומדים הנאמנים על כך, שהטענות המובאות בבקשה בדבר פעולות פליליות או קריסה צפויה של קבוצת אקסטרא אינן מבוססות, והן בגדר השערות בלבד. כן נטען, כי טענות אלו כבר הושמעו לפני צוות הבדיקה עובר להגשת הדו"ח, והן נבדקו ונשקלו על ידו, וגם מטעם זה אין יסוד לבקשה.

עמדת הרשות והכנ"ר
הרשות והכנ"ר אינם מתנגדים לפרסום הדו"ח, למעט לגבי נספח 17 לדו"ח שהינו חסוי. יחד עם זאת, הן הכנ"ר והן הרשות מתנגדים נחרצות לבקשה לחקור את מי מעורכי הדו"ח, שהינם גופים ציבוריים הפועלים כקציני בית המשפט, ומקל וחומר כאשר עסקינן בבדיקה ספציפית וחריגה, שנועדה לשרת את בית המשפט בלבד. הכנ"ר אף מפנה לתקנה 57(ב) לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 ולתקנה 109(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, שבהן נקבע מפורשות, כי דו"ח הכונס הרשמי המוגש לבית המשפט יהווה ראיה לכאורה לתוכנו, ובאופן המקנה מעמד מיוחד לכונס הרשמי כרשות חוקרת בהליכי חדלות פירעון.
הרשות והכנ"ר סבורים עוד, כי בנסיבות העניין, ניתן פסק הדין לשינוי בערעור בלבד ומבלי להביע עמדה בשאלה האם יש למבקשים מעמד לנקוט הליך זה. לעמדת הכנ"ר, דין הבקשה לעיון חוזר בהחלטה להידחות, וזאת משני אלה: האחד, לאור ההלכה הפסוקה המורה, כי עיון מחדש ננקט רק לגבי החלטות ביניים בעלות אופי מתמשך, ובמשורה, שעה שמתגלות ראיות חדשות שלא ניתן היה להציג בבית המשפט עובר להחלטה - תנאים שאינם מתקיימים במקרה שלפנינו. השני, לאור העובדה, שפסקי הדין בענייננו ניתנו לאחר ניהול משפטי ארוך, רצוף דיונים ובקשות, כך שאין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד. בנוסף נטען, כי דו"ח הבדיקה לא נועד לשרת את הנושים עובר להצבעתם באסיפות, אלא את בית המשפט בלבד, לצורך אישור הצעת אלשטיין-אקסטרא, ולאחר שזו כבר אושרה על ידי הנושים. הכנ"ר אף אינו רואה טעם בהוספת ראיות כמבוקש.

לעמדת הרשות, בבוא בית המשפט לדון בבקשה לכינוס אסיפות נושים, עליו לבחון, בראש ובראשונה, את אינטרס הנושים וכיבוד רצונם, כפי שזה בא לידי ביטוי בהצבעות. משכך, הרשות מותירה את ההכרעה בבקשה לכינוס אסיפות לשיקול דעת בית המשפט, וכך גם באשר לבקשה להוספת ראיות.

על מנת שלא להחסיר אציין, כי לאחר הגשת תגובות המשיבים כאמור לעיל, הגישו הצדדים מספר בקשות במסגרת הבקשה דנן, ואציין את חלקן:


בקשה של דנקנר וגנדן למחיקת סעיפים ספציפיים מתגובת אקסטרא, מאחר שלפי הנטען, מדובר בטענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהיר, וכן לזימון בן משה למתן עדות בבית משפט (להלן: "הבקשה למחיקת סעיפים"). לבקשה האמורה הוגשה תגובת אקסטרא, הכוללת, בין היתר, התייחסות פרטנית לסעיפים שמחיקתם התבקשה.

בקשת אלשטיין-אקסטרא להוצאת תשובת דנקנר וגנדן מהתיק עקב טענות חדשות שנטענו בה, וכן לאור מסמכים חדשים שצורפו לתשובה (להלן: "הבקשה להוצאת התשובה"). גם לבקשה האמורה הוגשה תגובה.

בקשה של אלשטיין-אקסטרא להוספת ראיות לתגובה לבקשה, שנועדו להוכיח שהבקשה מבוססת על תצהיר כוזב ומסמך מזויף, וכי דנקנר מנהל מסע רדיפה כלפי בן משה, תוך בידוי ראיות והטעייה חמורה (להלן: "הבקשה להוספת ראיות"). לבקשה הוגשה תגובה מטעם דנקנר וגנדן.

5. הכרעה בבקשה 113
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה, בנספחיהם, ונתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, שלטעמי הרחיבו את היריעה מעל ומעבר לנדרש בנסיבות העניין, הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה בעיקרה להידחות הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים. עם זאת, בחרתי להורות על פרסום חלק מדו"ח הבדיקה, אך זאת מטעמיו של גלובס וכמפורט בהמשך.

5.1 כללי
בפתח הדברים אדגיש, שמטרתי בעריכת הבדיקה הובהרה היטב בפסק הדין ובפסק הדין המשלים. הובהר במפורש, שהבדיקה רק נועדה לשלול אפשרות של העדר שליטה על ידי בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרא ולשלול את ה כי מקור הכסף של הקבוצה הינו בלתי חוקי. הא ותו לא. זאת ועוד; שאלות אלה לא היוו את עיקר ההליך. עניינו של ההליך הינו אישור הסדר נושים לחברה ציבורית נוכח היקלעותה לקשיים והעדר יכולת לפרוע את חובותיה לנושיה. אדגיש, כי לא היה חולק על כך, שהחברה מפגרת בתשלומים לנושיה בסכומים ניכרים ביותר במשך כשנה, וגם לא היה צפוי שיהיו בידי החברה, בעתיד הנראה לעין, מקורות לשלם את המגיע הימנה. זאת גם לעמדת בעלי השליטה של החברה, ובהבדל מהמחלוקת באשר לכושר פירעונה של חברת פיתוח. בהינתן האמור, נדרשתי לבחינה, האם יש לאשר את רצון הרוב המכריע של נושי החברה, שהצביע בעד קבלת הצעת הסדר הנושים שהוצעה על ידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא בשיעור הנדרש בדין, על פני הצעת קבוצת דנקנר, שלא זכתה לרוב הדרוש. במסגרת פסק הדין פירטתי את הטעמים לכך, שיש לדעתי לאמץ את בחירת הנושים.

סוגיית חוקיות מקור הכספים של קבוצת אלשטיין-אקסטרא ויכולת השליטה של אלשטיין ובן משה בחברות אלה לא הייתה השאלה העיקרית הדרושה להכרעה בתיק, אלא שאלה משנית, ומבלי שהייתה דרושה לליבת ההליך. לעניין זה, די בקבלת דו"ח הבדיקה שנערך על ידי גורם מקצועי אובייקטיבי שמונה על ידי, ואשר עם חבריו נמנים נציגים של רשויות המדינה והמשקיף. לא היה בכוונתי, ואף אין זה מתפקידי ומסמכותי, להפוך שאלה זו לעיקר ההליך וליתן פסק דין הקובע פוזיטיבית מהם עסקיה של קבוצת אקסטרא, מהו מקור כספיה, מהי פעילותה, מהם רווחיה, חוקיותם וכדומה, וליתן בסופו של יום פסק דין המכשיר את הפעילות האמורה או המרשיע את המעורבים. דומני שהמבקשים, דנקנר וגנדן, חרגו מדלת אמות ההליך בבקשתם דנא, שאף נגועה בקורטוב של חוסר תום לב, עת הסיטו את מרכז הכובד מההכרעה העניינית של אישור הסדר הנושים והתנאים שנקבעו בפסק הדין להצעה שהתקבלה, לעניינים שאינם העיקר. והרי ברי, שאין שבית משפט זה יושב כערכאה שתפקידה לברר ולהכריע בשאלת חוקיות הכספים של קבוצת אקסטרא, כמו גם בשליטה של בן משה בקבוצה זו.

לטעמי, דו"ח הבדיקה תאם את הנדרש, שכן צוות הבדיקה חקר את מלוא המבוקש הימנו במסגרת סד הזמנים שנקבע לכך, ולא היה מצופה ממנו לערוך בירור בדומה למצבים שבהם מתעוררים חשדות ומתבקשת חקירה שבסופה מתגבשות המלצות מהסוג של העמדה לדין, וכנטען על ידי המבקשים.
סבורני, שבדיקה מהסוג שאליו מכוונת הבקשה היא בסמכות הרגולטורים השונים שעליהם הצבעתי לעיל ושמתפקידם ובסמכותם לבצע זאת, ואין זה מתפקידו ובסמכותו של בית משפט הדן בבקשה לאישור הסדר נושים. לא כל שכן, הרגולטורים המוסמכים כמות שפורט לעיל, עושים את מלאכתם כאשר מרבית ועיקר האישורים כבר ניתנו.

להלן אתייחס לטיעוני הצדדים בבקשה:

5.2 עיון חוזר
המבקשים טוענים, שאין מניעה לנקוט הליך של עיון חוזר בפסק הדין המשלים בשים לב למהות ההליך ולנסיבות המקרה. המשיבים, לעומתם, טוענים, שאין מקום לבקשה בהינתן שעסקינן בפסק דין ושהדרך להשיג עליו הינה רק לפני ערכאת הערעור ולא בדרך של עיון חוזר.

אמנם, וכנטען בבקשה ובתשובה לתגובות, רשאי בית המשפט לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אך לטעמי, אין התקנה ישימה במקרה שלפניי, ואבהיר: התקנה חלה רק במקום שבו ניתן פסק הדין מבלי שנשמע קודם לכן בעל הדין שמבקש את ביטולו. במקרה דנן, אין עסקינן בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, שכן בהליך נשמעו טענות של כל הצדדים, ולאחר שבית המשפט נתן את דעתו לטענות האמורות והכריע בהן לגופם של דברים. ככל שסבורים המבקשים שלא היה מקום ליתן את פסק הדין המשלים בטרם התאפשר בידיהם לעיין בדו"ח הבדיקה, אזי פתוחה לפניהם הדרך להשיג על כך לפני ערכאת הערעור, וכמות שעשו, אך לא באמצעות בקשה לביטול החלטה על יסוד תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עם זאת, בהליך של אישור הסדר נושים, הקנה המחוקק סמכות לבית המשפט שדן בהסדר ואישרו, לשנותו או לבטלו וכקבוע בתקנה 36 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות החברות פשרה או הסדר"):
"פשרה או הסדר שאישר בית המשפט, דינם כדין פסק דין ואולם ניתן לשנותם או לבטלם באשור בית המשפט".

משכך, קיים עיגון בחקיקת המשנה לביטול או שינוי הסדר נושים על ידי בית המשפט שדן באותו הסדר, מבלי שנדרש הליך ערעורי בעניין. ברם, הנסיבות שבהן מפעיל בית המשפט סמכות זו הן חריגות, כגון: אם התברר שנפלה תרמית באופן אישור ההסדר, בדומה לביטול פסק דין שניתן בפשרה (בהקשר זה ראה ע"א 700/71 אוצר הקבלנים בע"מ נ' שרף פ"ד כז (1) 561 (1973)), או במקרה שבו הסדר הנושים הופר, ויש מקום לשנותו או לבטלו, ולכן מוסמך בית המשפט שאישרו, לדון בהליך מחדש. אציין, כי בהינתן שהליך הסדר הנושים הינו דינמי ומצריך מטבעו לא אחת פתרונות מיידים, בהבדל מהכרעה רגילה בסכסוך בין צדדים באשר לאירוע שהתרחש בעבר, אזי עסקינן בכלי נחוץ ומתאים.

ביישום למקרה שלפניי, סבורני, כי לא קמו הטעמים המבססים עיון חוזר על יסוד תקנה 36 לתקנות החברות פשרה או הסדר. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נפלה תרמית בהליך אישור הסדר הנושים המצדיקה דיון מחדש באישורו, ואף אין כל , שלפיה הסדר הנושים הופר. כאמור, העילה שעליה מושתתת הבקשה לעיון חוזר הינה, כי נפלה שגגה בידי בית המשפט, שעה שאישר את הסדר הנושים, שכן לטענת המבקשים מקור הכספים של קבוצת אקסטרא אינו חוקי, ובן משה אינו בעל השליטה בה. לטעמי, אין המדובר בעילה לביטול או שינוי של הסדר נושים שאושר, ולכל היותר מקום הבקשה בערעור על פסק הדין.

טעם נוסף לדחיית הבקשה מבחינה זו הינו, שבקשה על יסוד תקנה 36 לתקנות החברות פשרה או הסדר, רשאי להגיש מי שהיה צד להסדר הנושים. כאמור, את הבקשה שלפניי הגישו דנקנר וגנדן, שלא היו צד להסדר הנושים, ולכן סבורני, שאין להם מעמד להגישה. לא נעלם מעיניי, שדנקנר נמנה עם יחידי קבוצת דנקנר, אך קבוצת דנקנר לא הגישה את הבקשה שלפניי, אלא רק אחד מיחידיה, קרי, דנקנר, ביחד עם חברת גנדן שבבעלותו, ולמותר לציין, שאין זהות בין דנקנר לבין קבוצת דנקנר, שדנקנר אף לא היה המשקיע העיקרי בה. קל וחומר, לאחר שקבוצת דנקנר משכה את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין וקיבלה בחזרה את הביטחונות שהפקידה לצורך הבטחת הצעתה.

גם לא ראיתי מקום לאנלוגיה שערכו המבקשים, שלפיה יש ליישם את סעיפים 150 ו-181 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), על הבקשה דנן. הוראות אלה לא חלות על הליך של הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). אציין, שרק לאחרונה קבע בית המשפט העליון שאין מקום להרחיב את תחולת הוראות פקודת פשיטת הרגל על הליך של הסדר נושים, במיוחד בשים לב לכך, שהמחוקק ערך לאחרונה שינויי חקיקה נרחבים לסעיף 350 לחוק החברות, תיקונים 18 ו- 19, אך לא מצא לנכון להחיל את ההוראות דנן על הסדרי נושים (ע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס (2014)).

5.3 מעמד דנקנר וגנדן בבקשה
המבקשים טוענים, כי יש להם מעמד לקבל את דו"ח הבדיקה, הן מאחר שהם היו בעלי השליטה בחברה, והן מאחר שקבלת הצעת אלשטיין-אקסטרא להסדר הנושים מפקיעה את החזקת המניות על ידם, דבר שיש בו כדי לפגוע בהם.

יש לציין, שאחזקות המבקשים בחברה פחתו במידה דרסטית מאז אישור הסדר הנושים, משיעור של 53.91% עובר לאישור ההסדר לשיעור של 18.35% בלבד לעת הזו, ובעקבות המימושים על ידי הבנקים שהיו נושים של המבקשים. משכך, גם אם תתקבל הבקשה, הרי אלה לא יהיו עוד בעלי שליטה בחברה, ולכן מעמדם אינו של מי שהוא בעל שליטה ובניגוד לנטען על ידם.

מכשול נוסף הרובץ לפתחי המבקשים הינו בכך, שעסקינן בבקשה של בעלי מניות של החברה, הנמצאת בחדלות פירעון. הגם שלא ניתן לשלול, שיש מעמד מסוים לבעלי מניות בהליך הסדר, אזי מעמדם הוא נחות ונדחה מפני רצון הנושים המעדיפים אחרת, לא כל שכן לאחר שאלה אישרו את ההסדר, וכספם הוא שמונח על כפות המאזניים. משכך, יש להמעיט במשקל הניתן לטענות בעלי המניות, וראה פר"ק (ת"א) 19933-09-10 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' ארזים השקעות (2011).

5.4 הבקשה נעדרת תכלית
כאמור, מטרת דנקנר וגנדן ביסוד הבקשה הינה לגרום לכינוס אסיפת נושים חדשה, אשר תשקול מחדש את הצעת ההסדר של קבוצת אלשטיין-אקסטרא, לאור הראיות החדשות שהוצגו על ידי המבקשים, שמקווים שיהיה באלה כדי לשכנע את הנושים לבטל את תמיכתם בהצעה האמורה. סבורני, שגם אם תתקבל הבקשה, קרי, יכונסו אסיפות נושים מחדש, לא יהיה בכך כדי להביא לתוצאה שונה. משכך, אין לבקשה כל תכלית, וכמפורט להלן.

כאמור, אחד האדנים המרכזיים שביסוד קבלת הצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרא הינו העדפה ברורה של הנושים לאמץ הצעה זו על פני הצעת קבוצת דנקנר. כפועל יוצא, יש ליתן משקל ניכר לרצון הנושים גם לצורך הבקשה דנן, שמטרתה ביטול בחירתם.

הנושים, שרובם המכריע הם מחזיקי האג"ח, צורפו כצד לבקשה זו והגישו את עמדתם לה באמצעות הנאמנים למחזיקי האג"ח. מתגובות הנושים עולה באופן חד משמעי, שהם מתנגדים נחרצות לבקשת דנקנר וגנדן ומהטעמים שבתגובות שאת חלקם פירטתי לעיל. מבלי להיכנס בשלב זה לגוף הטעמים שביסוד התנגדות הנאמנים למחזיקי האג"ח לבקשת דנקנר וגנדן, אזי יש ליתן חשיבות לכך, שחרף העובדה שהנושים מודעים לטענות דנקנר וגנדן נשוא הבקשה ולראיות שהוגשו על ידם במסגרת הבקשה, הם מחזיקים בדעתם שאין בכל אלה כדי לשנות את בחירתם, שלפיה הועדפה בבירור הצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרא על פני הצעת קבוצת דנקנר. בהינתן שהנאמנים לא ראו לשנות מעמדתם גם בעקבות הבקשה דנן ושלל הטענות של דנקנר וגנדן והראיות שהוגשו על ידם, ברי, כי אין כל טעם בקבלת הבקשה ובמתן הוראה לכנס אסיפת נושים חדשה, כאשר תוצאתה של זו ידועה מראש, ונהיר שהבקשה נועדה לכישלון. לכך יש להוסיף, כי מתן הוראה לכנס מחדש את אסיפות הנושים, שכאמור אין בה תועלת, תגרום לכאוס, לדחייה מיותרת ולחוסר ודאות, שיגרמו נזק שלא לצורך.

העדר התכלית במהלך האמור בולט ביתר שאת בשים לב לכך, שרק מחזיק אג"ח אחד מקרב ציבור ענק של מחזיקי אג"ח של החברה, מר מורן, אשר החזקתו באג"ח של החברה היא שולית, סבור שיש לתמוך בבקשה. כלומר, הגם שיש לייחס ידיעה למחזיקי האג"ח להליך דכאן ולבקשת דנקנר וגנדן, הם בחרו שלא להצטרף לעמדת דנקנר וגנדן, למרות שלא הייתה בידם מניעה לעשות כן, ובדומה למחזיק מורן. העדר תמיכה של מחזיקי האג"ח עצמם בבקשה, למעט של המחזיק מורן, שהינו בעל אחזקה מזערית, מלמדת על העדר תמיכת הנושים בבקשה, ובהעדר תמיכה, מובן שאין יסוד לקבל את הבקשה.

לא למותר להדגיש עוד, שעסקינן בנאמנים שנעזרים בשירותי ייעוץ משפטי וכלכלי, והמלווים באופן הדוק את הסדר הנושים, שהם עצמם יזמו אותו. הדעת נותנת שגם את הטענות והראיות נשוא בקשה זו, הם בדקו ביסודיות, וכמות שהדבר אף נלמד מההתנגדויות שהוגשו על ידם לבקשה.

משכך, קבלת הבקשה רק תגרום לעיכוב שלא לצורך ביישום הסדר הנושים ולנזק בלתי הפיך כמות שיובהר בהמשך, שכן ממילא לא יהיה בכך כדי לשנות את פסק הדין המאשר את הסדר הנושים.

5.5 מאזן הנוחות
עיון קפדני בבקשה מלמד, כי עסקינן בבקשת ביניים שאינה מסיימת את ההליך, ודוק. כל שמבוקש הוא, שבסופו של דבר תתכנס אסיפת נושים לדון בביטול הסדר הנושים, שאושר על יסוד הצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרא, ומבלי שהבקשה כוללת בחובה אפשרות לקבלת הצעה אחרת להסדר נושים במקום זו שאושרה. משכך, על כפות המאזנים שאלה אחת, האם לבטל הצעה שאושרה או להותירה ובאופן המחייב בחינת מאזן הנזקים, קרי, הנזק שייגרם למבקשים, אם הבקשה תידחה, לעומת הנזק שייגרם לחברה, לנושיה ולמשקיעים, אם הבקשה תתקבל, וכל עוד אין הצעה חלופית מגובה בביטחונות לזו הקיימת.

בניגוד לעמדת המבקשים, קבלת הבקשה משמעה גרימת נזק בלתי הפיך לגורמים המעורבים. בראש ובראשונה לנושי החברה, ובכללם לציבור הרחב המחזיק באגרות החוב של החברה, ובנוסף גם לקבוצת אלשטיין-אקסטרא, ואבהיר:

על יסוד פסק הדין המשלים המאשר את כניסת הסדר הנושים לתוקף, הוחל בביצוע הליכים ליישומו. בין אלה, פעילות אצל הגורמים המוסמכים השונים לקבלת ההיתרים הדרושים, ובכללם הרשות, הממונה על שוק ההון, משרד התקשורת, הממונה על ההגבלים העסקיים, הבורסה לניירות ערך ועוד. במקביל, נדרש מימון ביניים על מנת לשלם את הסכום המגיע למחזיקי האג"ח של חברת פיתוח שחל בחודש אפריל 2014. מימון זה מתבסס על כספי קבוצת אלשטיין-אקסטרא לאור אישור הסדר הנושים. ללא מימון זה יקרוס ההסדר, שכן אם לא ישולם למחזיקי האג"ח של חברת פיתוח התשלום המגיע להם, יעמדו אלה על בקשתם להסדר נושים בחברת פיתוח, שמשמעותו קבלת המניות של חברת פיתוח, שהיא החברה המחזיקה בחברות הבנות של הקבוצה. ככל שכך יהיה, יגרום הדבר לכך, שנושי החברה, קרי, מחזיקי האג"ח וכן הבנקים, ייצאו וידם על ראשם, שכן הם לא יקבלו תמורה להשקעתם.

יש להוסיף לאמור גם את הנזק שייגרם לקבוצת אלשטיין-אקסטרא, אשר הפקידה סך עצום של יותר מ-950,000,000 ₪ בידי הנאמנים. סבורני, שאין להכביר מילים בדבר הנזק הניכר שעלול להיגרם למי שהפקיד כמיליארד ₪ לצורך הסדר נושים, אם יושהה קידום ויישום הסדר הנושים כמבוקש.

לעומת הנזק הניכר שעלול להיגרם כתוצאה מקבלת הבקשה, לא ייגרם כל נזק למבקשים, אם בקשתם תידחה בסופו של דבר. אלה לא הפקידו כל סכום שהוא בקופת בית המשפט, לא כל שכן דנקנר קיבל חזרה את הכספים שהפקיד במסגרת קבוצת דנקנר להבטחת הצעתה להסדר הנושים, ומשכך לא רובץ לפתחו סיכון בהליך דנא, ולמצער סיכון מהותי וממשי. בהקשר זה יודגש, כי הבקשה הנוכחית, שמשמעה ביטול הסדר הנושים שאושר, נעדרת כל הצעה חלופית ואף אינה מגובה בביטחונות כספיים למקרה שהבקשה תתקבל, וכזאת לא ניתן, ואבהיר. מצופה היה מדנקנר ומגנדן, הסבורים שיש לבטל את הצעת קבוצת אקסטרא, שיתכבדו ויציעו הצעה חלופית ראויה שתגובה בבטוחות כספיות הולמות, כך שאם בקשתם לבטל את הסדר הנושים תתקבל, ניתן יהיה לאשר הסדר חלופי מובטח בערבויות, אך כזאת אין לפניי. התחכמו להם דנקנר וגנדן, ביקשו למשוך את הבטוחות שהפקידו, ביודעם שבפיהם טענות לכך שיש לבטל את האישור שניתן להצעת אלשטיין-אקסטרא, לא כל שכן נראה שמרבית הטענות היו ידועות להם קודם לכן, ורק לאחר שקיבלו את הכספים הגישו את הבקשה דנן. בכך ביקשו ליהנות משני עולמות: האחד, הם לא חשופים יותר לסיכון כלשהו, שכן כספם הושב להם. השני, בכך שהם העמידו את הצדדים האחרים בסיכון כספי רב: את קבוצת אלשטיין-אקסטרא שמושקעת כמיליארד שקל בהסדר, וכן את הנושים עצמם, שכן אלה ייוותרו ללא כל הסדר נושים, ופרט לסכומים שבקופה, אשר יאפשרו תשלום פעוט לכל נושה, הם לא יקבלו דבר.

התנהלות זו היא חסרת תום לב.

5.6 כפילות הליכים
דנקנר וגנדן הגישו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין ועל פסק הדין המשלים (ע"א 844/14 וע"א 1302/14). בערעורים, שהעתקם הוגש לבית המשפט על ידי ב"כ קבוצת אלשטיין-אקסטרא, מעלים המערערים, בין היתר, גם את אותן הטענות שהם מעלים בבקשה שלפניי. יש טעם בדברי המשיבים, שהעלאת טענות מקבילות לפני שתי ערכאות הינה בלתי מתקבלת על הדעת ואינה ראויה (ראה בר"ע (י-ם) 3415/07 אלגלאני נ' ברקאת (22.2.08); בש"א (ת"א) 6819/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד רונן בצלאל (24.6.08)).

לנוכח כל הטעמים דלעיל, סבורני, שדין הבקשה להידחות, ומבלי שאדרש לגוף טענות הצדדים.

על מנת לעשות מלאכתי שלמה בחנתי גם את הטענות לגופן, קרי, האם יש בידי המבקשים ראיות שיש בהן כדי לאיין את המסקנות שביסוד דו"ח הבדיקה, ולא ראיתי לקבלן.

5.7 המחלוקות באשר לקיומן של ראיות המורות אחרת ממסקנות דו"ח הבדיקה
בין הצדדים מחלוקת קוטבית בשאלה, האם הראיות שהוגשו על ידי המבקשים מקימות תשתית מספקת לקבלת גרסת המבקשים, שלפיה מקור הכספים של קבוצת אקסטרא אינו חוקי כמו גם שבן משה אינו בעל השליטה בקבוצת אקסטרא, או שמא מדובר בעלילה חסרת שחר כעמדת קבוצת אקסטרא. הצדדים הגישו לבית המשפט כרכים עבי כרס במחלוקת דנן. עיינתי במסמכים הרבים שהובאו לעיוני, ובחנתי אותם בכובד ראש. בין אלה: תצהירים שונים, בקשות להגשת ראיות נוספות, בקשות צד למחיקת סעיפים מכתבי הטענות של משנהו, כתבי טענות מפורטים ועוד.


מסקנתי הינה, שאין לקבל את עמדת המבקשים לגופם של דברים, שכן עסקינן, לכל היותר, בטענות גרידא מצד דנקנר וגנדן, ותו לא. אין לפניי הרשעה, ולמצער כתב אישום נגד בן משה או נגד קבוצת אקסטרא על פעילות בלתי חוקית, ואף אין לפניי דו"ח של גורמי האכיפה בגרמניה, שבה מתבצעת הפעילות העסקית של קבוצת אקסטרא, שלפיו יש מקום להגיש כתב אישום, או המלצה ואף לא שימוע מוקדם או הליך דומה. אדגיש, שאף לעמדת המבקשים לא קיימת הרשעה המבססת את טענתם, וכל שנטען בסעיף ב. לבקשה הוא שיש ברשותם עובדות ומסמכים:
"שמלמדים לכאורה, כי מקור הכספים בהם מתכוונת קבוצת אקסטרא לממן את הסדר הנושים, אינו חוקי, והוא תוצר של מספר אלמנטים פליליים, לכאורה, ובהם הונאת מע"מ; הלבנת הון; שליחת יד בכספי הפקדונות של הציבור הגרמני ושימוש שלא כדין בהם". (ההדגשה אינה במקור-א.א.)

גם לגופן של הטענות נטען בתצהירים, בהבדל מהבקשה, שעסקינן "בקיום חשש" וכן ב"ספקות כבדים", ושאר ביטויים שאינם נחרצים והינם רק בגדר השערות והבעת דעה. ודוק, גם אם נטען שאלה כבדים וחמורים, אזי כאמור עדיין עסקינן בחשדות בלבד. אלא שלצורך ההליך שלפניי אין די בראיות לכאורה, אין די בטענות, ואין די בחשדות של המבקשים.

בית משפט זה אינו מוסמך לדון במחלוקת שבין הצדדים באשר לקבילות הראיות, משמעותן, פרשנותן ולהכריע בין הגרסאות, קרי, האם לקבל את עמדת דנקנר וגנדן באשר לכך שמקור הכספים הוא בלתי חוקי, או שמא כעמדת קבוצת אקסטרא עסקינן בפעילות כשרה. לצורך ההליך שלפניי, די בכך שאין ממצא רשמי הקובע שהפעילות הנטענת הינה בלתי חוקית, לא כל שכן, שעה שכל שהונח במסגרת הבקשה הם רק טענות ומסמכים השנויים במחלוקת. גם הפרסום בדבר חקירה שמנהל הרגולטור הגרמני כנגד קבוצת אקסטרא אינו מספק, שכן אין מדובר במסמך רשמי אלא רק בידיעה עיתונאית בדבר פניות של ארגון צרכנים שהגיש תלונה באשר להתנהלות אקסטרא. יתרה מכך, ספק ניכר בלבי אם ניתן היה להסתפק אף בכתב אישום או בדו"ח חקירה מוסמך של רשויות האכיפה בגרמניה הממליץ להגיש כתב אישום נגד קבוצת אקסטרא, או במסמך דומה. על מנת להגיע למסקנה שאין לאשר את הצעת קבוצת אקסטרא, יש צורך באסמכתא מספקת לכך, וזאת בשים לב לקיומה של חזקת החפות ובהינתן שקבוצת אקסטרא מכחישה את המיוחס לה, ואף מצביעה על ראיות התומכות בגרסתה.

לכל אלה יש להוסיף, שנדרשת גם הוכחת הדין הגרמני, שהוא הדין החל על פעילות קבוצת אקסטרא, ולשכנע את בית המשפט שלפי הדין האמור, עסקינן בפעילות בלתי חוקית. גם בכך יש להעצים את הקושי שמוטל על המבקשים להוכחת נכונות גרסתם.

לא התעלמתי מפסקי דין שהוצגו על ידי המבקשים בעניינה של קבוצת אקסטרא, אך עניינם של אלה בסכסוך אזרחי גרידא, ולא ניתן להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת, כפי שמבוקש על ידי דנקנר וגנדן.

בהינתן האמור, ובהעדר אסמכתאות מהסוג שאליו כוונתי, סבורני, כי לא היה יסוד להגיש את הבקשה.

זאת ועוד; על מנת לברר את נכונות חשדות המבקשים, יש צורך לקיים דיון עצמאי במחלוקת, דבר שמחייב שמיעת עדויות, חקירות מצהירים ומומחים, בחינת ראיות וכדומה – קרי, ניהול הליך מעין פלילי באשר לכשרות קבוצת אקסטרא. להליך מסוג זה אין מקום בהליך שלפניי. מעבר לכך, בית משפט זה אינו מהווה תחליף לערכאות המוסמכות הדנות באישומים המייחסים לנאשמים פעילות בלתי חוקית, והוא אינו מהווה תחליף לגורמי האכיפה המגישים כתבי אישום בגין הפעילות הבלתי חוקית הנטענת. משכך, אין זה מתפקידי ובסמכותי להכריע במחלוקת זו, ולא היה בכוונתי לעשות כן בפסק הדין.

בנוסף להנמקות דלעיל, יש ליתן את הדעת לכל אחד מאלה:

קיום בירור מהסוג המתחייב נוכח היקף המחלוקת שבין הצדדים, משמעו קיום משפט ארוך וממושך. לא יעלה על הדעת, שבמסגרת בקשה לאישור הסדר נושים, שהינו הליך מהיר מעצם טיבו וטבעו, יתנהל מעין משפט זוטא, ויש להניח עוד, כי עד שיוכרע הליך שכזה יתאיין הצורך בהסדר הנושים המוצע, שכן החברה לא תשרוד עד אז, בבחינת "הניתוח כבר לא יציל את החולה". מטעם זה גם לא ראיתי לשעות לבקשת המבקשים שהוגשה לבית המשפט ביום חמישי, 20.3.14, לקיים חקירה לאלתר, באותו יום ולכל המאוחר למחרת, של המצהיר מטעמם, מר פלסימקר, נוכח עזיבתו את הארץ בסמוך לאחר מכן. מעבר לעובדה שמדובר בבקשה לא ראויה שמכתיבה לבית המשפט סד זמנים מיידי וללא סיבה עניינית לכך, היא גם אינה דרושה, שכן כאמור אין מקום במסגרת בקשה לאישור הסדר נושים, לא כל שכן בשלב מאוחר זה שלאחר אישורו, לקיים חקירות בסוגיה הנתונה במחלוקת שאינה ליבת ההליך, למעט במקרים חריגים שאין המקרה שלפניי נמנה עמם.

בהינתן הסכום שהופקד בידי הנאמנים על ידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא לצורך יישום ההסדר, סכום העומד על כמיליארד ₪, יש צורך בקיומן של אסמכתאות ברמת ודאות גבוהה באשר לכך שקבוצת אלשטיין-אקסטרא לא תוכל לעמוד בהסדר, כמו גם באשר לחוקיות מקור הכספים, וכאלה אין.

הראיות הנוספות שצורפו לבקשה של דנקנר וגנדן וכן טענותיהם של אלה, הועברו גם לתגובת הגורמים שבדקו את קבוצת אלשטיין-אקסטרא: הרשות, הכנ"ר והמשקיף. כל אחד משלושת אלה, שהינם לכל הדעות גורמים אובייקטיביים, הגיש תגובה סדורה לבית המשפט, והוא בדעה חד-משמעית, שדין הבקשה להידחות. הדעת נותנת, כי אם מי משלושת אלה היה סבור שיש בראיות או בטענות דנקנר וגנדן כדי להגיע לידי מסקנה שונה, ולמצער לקיים חקירה ובדיקה נוספות, עמדתו הייתה אחרת. בהקשר זה אציין, כי המשקיף הדגיש בעמדתו שהראיות החדשות אינן עומדות ברמת הוודאות הנדרשת, המבססת את הטענות הספקולטיביות נשוא הבקשה, או אף קרוב לכך (סעיף 26 לתגובה).

בהינתן שקבוצת אי די בי שולטת, בין היתר, בחברת תקשורת ובחברת ביטוח, נדרשים בעלי השליטה בה לקבל את אישור הגורמים הרגולטורים השונים, ובין אלה גם שירות הביטחון הכללי. הדעת נותנת, שאם קיים חשש לאי-חוקיות בהתנהלות קבוצת אלשטיין-אקסטרא, הדבר נבדק כדבעי על ידי הגורמים המוסמכים שעושים תפקידם נאמנה, וכמפורט בהמשך אלה לא ראו מניעה להעניק את ההיתר הנדרש. בהקשר זה אציין, כי מחמת שאישור משרד התקשורת התמהמה, פנו הנאמנים בבקשה לבית המשפט (בקשה 126). בבקשה זו התקיים דיון ביום 26.3.14, ובמסגרתו ניתן מידע חסוי לבית המשפט באשר להמשך הצורך בבדיקת משרד התקשורת. הוריתי, שיש לאפשר למשרד התקשורת למצות את בדיקתו. בקשה זו וההחלטה שניתנה ביום 26.3.14, מלמדים שבקשת דנקנר וגנדן אינה דרושה למעשה, שכן הרשויות האמונות על בדיקת כשירות בעלי השליטה עושות את הנדרש מהן, ואין זה מתפקידו של בית משפט זה להוות תחליף לאלה. ביום 7.4.14, בעיצומה של כתיבת החלטה זו, הוגש דו"ח הנאמנים לו צורף אישור שר התקשורת מיום 3.4.14 שנמסר לנאמנים ביום 6.4.14, המאשר את העברת השליטה בסלקום לאלשטיין ובן משה באמצעות התאגידים שבבעלותם. הודעה דומה נמסרה באותו יום לבית המשפט על ידי ב"כ המדינה. אדגיש שבהיתר שנחתם על ידי שר התקשורת נאמר שהוא ניתן לאחר שהבקשה נבחנה, והובאו בחשבון המלצות הדרגים המקצועיים במשרד התקשורת וכן של גורמי שירות הביטחון.

לאור כל האמור, אין מקום להידרש לגופן של הראיות.

5.8 חקירת עורכי דו"ח הבדיקה
לאור המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל, דומה שממילא דין הבקשה לחקור את עורכי דו"ח הבדיקה להידחות. יתרה מזו, מקובלת עלי עמדת הרשות והכנ"ר, שעסקינן בבקשה לחקור את קציני בית המשפט, שמעמדם שונה מזה של בעלי הדין, וכי רק במקרים חריגים יש מקום לאפשר את חקירתם. כן לא ראיתי שהתקיימו במקרה דנן אותן נסיבות חריגות שבעטיין יש להתיר את החקירה.

אבהיר, שאין עסקינן במינוי של מומחה מטעם בית המשפט, שאז מוקנית סמכות לבעלי הדין לחקור אותו על חוות הדעת שהגיש, אלא של גורמים רגולטורים במדינה, שביצעו תפקידם ככאלה, קרי, כגורם ממליץ. דומה הדבר לקציני מבחן הנותנים תסקירי מעצר ומאסר לבית המשפט, שלא עולה על הדעת לחקור אותם על התסקיר שניתן על ידם, ולכל היותר ניתן להציג להם שאלות לשם הבהרת מחלוקת על העובדות (ראה סעיף 191א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982. מקובלת עלי גם עמדת ב"כ הרשות שאין טעם בקיום חקירה, שכן המבקשים יודעים מהם המסמכים והפרטים שנמסרו על ידם לצוות הבדיקה, ולכן לא יועיל עימות של צוות הבדיקה עם המסמכים האמורים, גם אם היה מקום לקיים חקירה כאמור.

לאור התוצאה האמורה, לא ראיתי צורך להידרש לטענות נוספות של המשיבים באשר לדחיית הבקשה, ובין אלה, השיהוי בהגשתה.

6. בקשת יונתן מורן - בקשה 114
כאמור לעיל, מורן, המחזיק באג"ח מסדרה ד' של החברה, טוען, כי בהיותו נושה של החברה הוא זכאי לקבל את דו"ח החקירה, לעיין בו וכי לאחר שהדו"ח יהיה גלוי לפני הנושים, על החברה לכנס אסיפת נושים חדשה שתדון בהצעת ההסדר. מורן פנה לקלדן, הנאמן של סדרה ד', על מנת שזו תגיש את הבקשה לגילוי הדו"ח, אך קלדן דחתה את בקשתו. לעמדת קלדן, פתיחת הסדר הנושים להצבעה נוספת, לאחר חשיפת דו"ח החקירה, תסב נזקים אדירים לכלל הנושים, ובכללם למחזיקי אג"ח מסדרה ד', אשר קלדן אמונה על האינטרסים שלהם, וכי פתיחת הליך ההסדר להצבעת נושים נוספת מהווה למעשה ביטול של האישור שניתן להסדר הנושים.

נטען בנוסף, כי בשטר הנאמנות, המסדיר את סמכויות הנאמן לנקוט הליכים משפטיים, נקבע שהנאמן מחויב נקיטת הליכים משפטיים רק במידה שהחלטת מחזיקי אגרות החוב לעשות כן התקבלה ברוב של 75% לפחות מקרב המחזיקים. במקרה דנן, הואיל ויותר מ-75% ממחזיקי אגרות החוב בחרו בהצעת ההסדר של קבוצת אלשטיין-אקסטרא, סבורה קלדן, כי לא רק שהיא אינה חייבת לנקוט הליכים לביטול פסק הדין המאשר את הסדר הנושים, אלא שמחובתה להגן על ההסדר הנבחר ולפעול להשלמתו.

לעמדת קלדן, טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו נשייתו הזניחה של מורן, המחזיק בשיעור של פחות מ-0.1% בלבד מהערך הנקוב הכולל של אגרות החוב, ואף על פי כן מבקש לפעול בניגוד לרצון כלל מחזיקי סדרה ד'. כל זאת, שעה שגם לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות פעולה עצמאית בניגוד לאינטרס כלל הנושים. קלדן מצביעה גם על כך, ששטר הנאמנות קובע, כי קיימת חובה לכנס אסיפת נושים לפי בקשה של הנאמן או של המחזיקים בשיעור של לפחות 10% מהקרן של אגרות החוב שבמחזור, וכי במקרה דנן לא מתקיים הרוב הדרוש לכך.
בשולי הדברים נטען, שזכותו של מורן לא נפגעה משום שהוא כבר הצביע באסיפת הנושים בעד הצעת קבוצת דנקנר ונגד הצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרא, כך שאין בחשיפת הדו"ח כדי לשנות את הצבעתו.

מורן טוען, לעומת זאת, שהבקשה עוסקת בזכותו של נושה להגיש בקשה עצמאית, במקום שהנאמן יעשה כן, שאלה שקלדן לא התייחסה אליה. עוד טוען מורן, שקלדן לא וממילא לא הוכיחה ששיקול דעתה כנאמן מחליף את שיקול דעת הנושה, ומקנה לה סמכות לחסום את דרכם של מחזיקי האג"ח מלפנות לבית המשפט. בנוסף, מפנה מורן לסעיף 35יב6 לחוק ניירות ערך התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), הקובע שבית המשפט רשאי, לבקשת מחזיק בתעודת התחייבות, להורות על כינוס אסיפת מחזיקים. מורן מביע תמיהה על כך, שקלדן חוששת מכך שציבור מחזיקי האג"ח יעיין בדו"ח הבדיקה, וטוען עוד שקלדן אינה יכולה לנבא את דעתם של המחזיקים, ככל שתכונס אסיפה לאחר פרסום דו"ח הבדיקה.

הרשות, בתגובתה לבקשה, מפנה לעמדה שהגישה בעניינה של החברה במסגרת פר"ק (ת"א) 44574-04-13, שבו נדונה, בין היתר, זכות מחזיק אג"ח בודד להגיש בקשת פירוק מכוח החזקתו באגרות החוב של התאגיד הרלבנטי לעמדת הרשות, הדברים שם יפים גם לענייננו. הרשות סבורה, שישנן זכויות של המחזיק הבודד שאינן תלויות בקבלת החלטה קולקטיבית. בין זכויות אלה ניתן למצוא את זכותו של המחזיק להתנגד לבקשה שהוגשה לבית המשפט לאישור פשרה או הסדר לפי תקנה 34 לתקנות החברות פשרה או הסדר. נטען, כי מאחר שמחזיק הינו "נושה" כמשמעו בפקודת החברות, אזי אם התקיימה עילת פירוק, אין מניעה שהוא יפנה לבית המשפט ויעתור לפירוק החברה. הרשות סבורה, כי קביעה,שלפיה קיימת לנאמן סמכות בלעדית לייצג את המחזיקים בכל עניין וכי לא נתונה למחזיק בודד כל זכות לייצוג עצמאי, תביא לשלילת זכות הגישה לערכאות של המחזיקים, שהינה זכות חוקתית. בנוסף, הדבר יפחית את תמריץ המחזיקים לפקח באופן פעיל על התנהלות הנאמן. הרשות סבורה, שאין בכך, שחוק ניירות ערך קובע כי פעולות מסוימות תתקבלנה בהחלטה קולקטיבית של המחזיקים, כדי למנוע מהמחזיק הבודד מלפעול באופן עצמאי למימוש זכויותיו, מקום בו החוק אינו שולל זאת במפורש, וכאשר זכות זו מוקנית לו מכוח הדין הכללי. עם זאת, הרשות בדעה,שיש להביא בחשבון את החשש, שלפיו קבלת בקשת מורן עלולה לגרום לכך שמחזיקי אגרות חוב בודדים יעשו שימוש בלתי ראוי בזכותם לפעול ולנקוט הליכים כנגד החברה, וזאת לעיתים בניגוד לעמדה של שאר המחזיקים ומתוך אינטרסים הזרים לעצם רצונם לקבל את חובם, או אף גרוע מכך, תוך הפעלת סחטנות כנגד מי מהגורמים הרלבנטיים להליך. יש להתחשב גם בצורך של החברה לוודאות כאשר היא פועלת מול הנאמן כמייצג המחזיקים. הרשות מדגישה את שיקול הדעת הנרחב שמוקנה לבית המשפט, והכל לאור בחינת הטענות, העמדות ומאזן הנוחות שבין כלל הגורמים. לעמדת הרשות, איזון זה הינו האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים האמורים.

הכנ"ר סבור, שיש לאמץ את עמדת קלדן, בשים לב, בין היתר, לכך שכל החזקות מורן מסתכמות בפחות מ-0.1% מכלל הערך הנקוב. הכנ"ר גם מפנה לתנאי שטר הנאמנות, שלפיהם מנוע מחזיק בודד מלפנות לבית המשפט.

7. הכרעה בבקשה 114
דומה שמרבית הטעמים שהובילו למסקנתי, שלפיה דין בקשת דנקנר וגנדן להידחות, יפים גם לעניין בקשת מורן. במיוחד כוונתי לכך, שלא הונחו ראיות מספקות ושיש בהן כדי להגיע לידי מסקנות שונות באשר למקור כספי קבוצת אלשטיין-אקסטרא, כמו גם בשליטה של בן משה בקבוצת אקסטרא.

יתרה מכך, גם בעניינו של המבקש מורן, הנזק שעלול להיגרם לנושים האחרים וכן למשקיעים אם הבקשה הזמנית תתקבל, עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם אם בסופו של דבר התוצאה לא תשתנה, והצעת ההסדר של אלשטיין-אקסטרא תיוותר על כנה. בהקשר זה אוסיף, שכפות המאזניים באשר למבחן מאזן הנוחות נוטות בבירור לדחיית הבקשה. אמנם, מחד גיסא, יש לאפשר למחזיק אג"ח את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית. אך מאידך גיסא, לא פחות חשוב לשמור על אינטרס הוודאות של החברה בפעולותיה מול מחזיקי אגרות החוב ועל האינטרס הכלכלי של כלל הנושים, הנגזרים מהזכות לקניין, שאף היא זכות חוקתית. במקרה דנן, יותר מ-75% ממחזיקי אגרות החוב בחרו בהצעת ההסדר של קבוצת אלשטיין-אקסטרא, כאשר היה ידוע להם על טענות בדבר אי-חוקיות של כספי הקבוצה. בנוסף, המבקש הצביע בשתי אסיפות הנושים שהתקיימו בעניין, והתנגד להצעה שהגישה קבוצת אלשטיין-אקסטרא. בשל כך, סר החשש שלפיו בדו"ח החקירה קיימים ממצאים שעשויים להשפיע על הצבעתו ולשנותה. עוד יש להדגיש, כי במידה שבית המשפט יאפשר למבקש לעיין בדו"ח החקירה, ובעקבותיו לכנס אסיפת נושים, ייפתח פתח לסחטנות עתידית מצד כל גורם אזוטרי שיחפוץ בדחיית הסדר נושים או עיכובו.

אוסיף, שלא התקיימו במקרה שלפניי תנאים חריגים המצדיקים את התערבות בית המשפט בקביעת קלדן. בנוסף, במידה שיתאפשר לכל מחזיק בודד להביע את דעתו העצמאית בפני בית המשפט, ירוקן מתוכן הרציונל שמבוסס על יעילות כלכלית, אשר תומך בריכוז עמדות הנושים של סדרה פלונית בידי הנאמן לסדרה.

לסיכום, מכל הטעמים לעיל עולה, כי "הפגיעה" בזכות המחזיק הבודד לפנות לערכאות שיפוטיות היא מידתית במקרה דנן, וכי זכויות יתר המחזיקים באגרות החוב, שהם הרוב המכריע, כמו גם זכות קבוצת אלשטיין-אקסטרא לקיום הסדר הנושים, גוברות על זכויות המבקש. משכך, הבקשה נדחית.

8. בקשת גלובס - בקשה 99
עיקר עמדת גלובס
גלובס טוענת, כי לאור עיקרון היסוד של פומביות הדיון, המעוגן, בין היתר, בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וההלכות שפירשו אותם, יש לחשוף את מלוא דו"ח הבדיקה לפני הציבור הרחב. זאת, גם על יסוד עקרונות של זכות הציבור לדעת, חופש הפרסום וחופש הביטוי, המאפשרים לציבור לקבל מידע על פעילות הרשויות, ובכללן בתי המשפט, דבר שהינו הכרחי לתקינות ההליך השיפוטי ושיש בו גם לבצר את האמון בבית המשפט.

בנוסף, טוענת גלובס, כי יש להשוות את דו"ח החקירה דנן לדו"ח המוגש לבית המשפט על ידי מפרק חברה, לפי סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת החברות"), שלגביו כבר נפסק שהוא פתוח לציבור ואינו נהנה מחסיונות.

כן מפנה גלובס לאמירות בפסק הדין ובפסק הדין המשלים, שיש בהן, לשיטתה, כדי לבסס את הבקשה לחשוף את המידע הגלום בדו"ח הבדיקה לפני כלל הציבור.

עיקר עמדת קבוצת אלשטיין-אקסטרא
קבוצת אלשטיין-אקסטרא סבורה, שאין מקום, כעיקרון, לחשוף את דו"ח הבדיקה לעיני הציבור מהטעמים שבתגובתה. בין אלה, כי על פי הבנתה את הוראות פסק הדין, הדו"ח נועד לכלול רק את מסקנות הצוות הבודק, ולא את הנתונים השונים הכלולים בו, ובהם מידע פרטי ורגיש הנוגע לקבוצת אלשטיין-אקסטרא. זאת ועוד, המידע שנמסר על ידה לא נועד להיות פומבי אלא רק לעיני צוות הבדיקה וכנהוג בכל מקרה של בדיקת רגולטורית, הנותרת חסויה. בהקשר זה מופנה בית המשפט לכך, שמידע הנמסר לרגולטור הוא רגיש, סודי וכפוף לצנעת הפרט, וגם כאן נקודת ההנחה הייתה שיימסר מידע ללא סייג, מאחר שהוא יישמר חסוי. קבוצת אלשטיין-אקסטרא אף מפנה להוראת סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1988 (להלן: "חוק חופש המידע"), שלפיו אין לחוק זה תחולה על רשויות שיש להן סמכויות חקירה, ומכל מקום לפי סעיפים 9(ב)(4) ו-6 לחוק חופש המידע, ברי כי המידע שבדו"ח הבדיקה הינו חסוי.

בתגובה גם מאבחנת קבוצת אלשטיין-אקסטרא את המקרה דנן מהאסמכתאות שעליהן מתבססת הבקשה, באשר לטעמה אין להן נפקות על הבקשה שלפניי. בהקשר זה נטען, שאין עסקינן בדו"ח של מפרק חברה הגלוי לפני הציבור, בניגוד לטענת גלובס ופסקי הדין שעליהן מבוססת הבקשה.

עם זאת, בעיקרון אין קבוצת אלשטיין-אקסטרא מתנגדת לפרסום דו"ח הבדיקה אלא רק למספר סעיפים שבו וחלק מהנספחים שצורפו לו, וכמפורט בתגובה.

תשובת גלובס
גלובס בתשובתה, שבה וחוזרת על עמדתה, שלפיה יש לחשוף את דו"ח הבדיקה במלואו, לרבות נספחיו, ולמעט הנספח שצוות החקירה ציין שהוא חסוי. לשיטתה, דווקא אותם סעיפים ונספחים שקבוצת אלשטיין-אקסטרא מבקשת שלא לחשוף אותם, הם אלה שיש להורות על פרסומם, שכן הם מתייחסים לעניינים אשר לשמם התבקש דו"ח הבדיקה, קרי, מבנה הבעלות של קבוצת אקסטרא והעומד בראשה.

גלובס סבורה, שאין מקום לאפשר לבעלי השליטה להסתיר את נתוני העסקים שלהם מחמת פגיעה בצנעת הפרט. לטענתה, ספק אם זכות זו חלה על ישות תאגידית, וקל וחומר שעה שמדובר בקונצרן אי די בי, החולש על פעילות של עסקים מרכזיים במשק, ונוכח העניין הציבורי בהסדר הנושים של החברה. מכל מקום, סבורה גלובס כי בהתאם להלכה הפסוקה, יש ליתן את הבכורה לעקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות.

עוד טוענת גלובס, שאין ממש ביישום הוראות חוק חופש המידע על המקרה דנן, שכן בית המשפט אינו בגדר רגולטור שהמידע הנמסר לו חסוי, וכן לאור העדר רלוונטיות של הסעיפים, שעליהם הצביעה קבוצת אלשטיין-אקסטרא בתגובתה למקרה שלפנינו.

9. הכרעה בבקשה 99
9.1 האם דו"ח הבדיקה חסוי?
לאור עמדת קבוצת אלשטיין-אקסטרא, שלפיה היא אינה מתנגדת שחלק מדו"ח הבדיקה ונספחיו יפורסמו, איני נדרש למחלוקת העקרונית שבין הצדדים בשאלה האם יש מקום לחשוף את דו"ח הבדיקה. משכך, נכון יהיה להתמקד רק בשאלת פרסומם של חלקי דו"ח הבדיקה ושל הנספחים לו שקבוצת אלשטיין-אקסטרא מתנגדת לחשיפתם, ותוך עריכת האיזונים הדרושים וכמפורט להלן.

9.2 אבני הבוחן
את בחינת עמדות הצדדים באשר לחשיפת אותם פרטים השנויים במחלוקת יש לעשות בשים לב לכל אלה:

בראש ובראשונה, יש לזכור את מטרות ההחלטה לבצע חקירה בעניין קבלת מידע מבעלי השליטה. בהקשר זה נקבע, שהמידע הדרוש הוא באשר ליכולת השליטה של בעלי השליטה בחברות דולפין ואקסטרא, שמא אחרים מכוונים ומכתיבים את פעילותן של שתי אלה, או שיש לאחרים השפעה מהותית על החברות דנן. מטרה נוספת הייתה לבחון, האם מקור הכספים של בעלי השליטה לצורך מימוש הצעת הסדר הנושים שניתנה על ידם, אינו כשר. אציין, כי בעת שהוריתי על ביצוע חקירה כאמור, היה ברור וידוע שבעלי השליטה יידרשו לבדיקה על ידי הרגולטורים כאמור לעיל, וכי בדיקה זו נועדה רק לשלול היתכנות, שמי מבעלי השליטה אינו עומד בקריטריונים הדרושים, אך לא נועדה להוות תחליף לבדיקות המעמיקות של הרגולטורים. לכן, סבורני שיש להמעיט בחשיבות הצורך של חשיפת הדו"ח לעיני הציבור הנרחב, שכן ממילא ייעשו הבדיקות והבחינות הדרושות על ידי הגורמים הממלכתיים.

אין עסקינן בהליך קלאסי של גילוי מסמכים בין בעלי דין, שאז יש תחולה לתקנות סדר הדין האזרחי ולהלכות החלות בהקשר זה, אלא בבקשה של עיתון לחייב מי, שאף אינו צד ישיר להליך בבית המשפט, לחשוף מידע עסקי שלו. לכן, טענת גלובס, שלפיה עסקינן בהליך משפטי, שככזה חל עליו עקרון פומביות הדיון, אינה נקייה מספקות. מכל מקום, גם אם חל עיקרון זה, הוא כפוף לפגיעה בפרטיות של הגורם שאת הפרטים על פעילותו מבקשים לפרסם. לכן, יש לאזן בין זכות הציבור לדעת, תוך הבאה בחשבון של העקרונות שציינה גלובס כעקרון פומביות הדיון, מחד-גיסא, לבין הפגיעה הנטענת בפרטיות ובצנעת הפרט של בעלי השליטה, מאידך-גיסא. בגדר זאת, יש גם לבחון את הפגיעה האפשרית מחשיפת סודות מסחריים, והאם לא יהיה בכך משום פגיעה מעבר לדרוש ושלא לצורך.

אין לגזור מהמקרה שעליו נסמכת גלובס שנדון בע"א 2907/90 אריאל מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725 לענייננו. באותו מקרה הורה בית המשפט על פרסום דו"ח חקירה של מפרק חברה בהתאם לצו בית המשפט לפי סעיף 288 לפקודת החברות, וזאת מחמת שעסקינן בדו"ח הפתוח לעיון הציבור, בדומה לכל המסמכים שבתיק פירוק. דו"ח חקירה בעניין חברה שבפירוק נועד, בין היתר, לאתר את רכוש החברה, לבדוק את השתלשלות האירועים שגרמה לקריסת החברה ועוד. בהבדל, דו"ח הבדיקה שלפניי אינו של מפרק חברה שהתבקש לחקור את רכוש החברה שבפירוק, אלא במינוי של צוות בדיקה מיוזמת בית המשפט בהליך של הסדר נושים, וביחס למידע אודות צד שאינו החברה שבפירוק. זאת ועוד, הפרטים שנמסרו, נמסרו מתוך ידיעה מוקדמת, שהם לא ייחשפו לכלל הציבור.

הגם שבפסק הדין עמדתי על חשיבות הבדיקה וגילוי הפרטים דלעיל, אין להתיר את הרסן של הגילוי ולהשוותו להתקשרות של רשות ציבורית. אמנם, וכמות שנאמר, עסקינן בחברה השולטת בעסקים מן הגדולים במשק, אך יחד עם זאת עסקינן בתאגיד שאינו של המדינה, ומשכך חובת הגילוי והיקפו פחותים מאלה שחלים על המדינה ועל זרועותיה, וראה ע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של סי.פי. אם בע"מ נ' לירן פ"ד נו(5)817.

הגם שצוות הבדיקה אינו מהווה תחליף לרגולטורים שאמורים לבצע את הבדיקות שהם מחויבים להן, כל אחד ביחס לחלקו, אזי בהינתן שצוות הבדיקה, למעט המשקיף, מורכב מנציגי רגולטורים, הרשות והכנ"ר, אזי יש ליישם, במידת האפשר, את העקרונות החלים בבדיקה של רגולטורים גם על דו"ח הבדיקה. משכך, נראה שנכון יהיה לעשות לענייננו היקש, ולחייב בפרסום את אותו המידע שהציבור זכאי לקבלו באשר לבעלי שליטה בחברה ציבורית, לרבות בעת שחברה מפרסמת תשקיף לגיוס כספים מהציבור.

מן הכלל אל הפרט;
לשם יישום העקרונות דנן על המקרה שלפניי, פעלתי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת בבתי המשפט וכמות שהותוותה בפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה נכון תעשה הערכאה הדיונית אם טרם ההחלטה תעיין במסמכים שמבוקש לפרסמם ובכך תוכל לקבל החלטה מושכלת (בהקשר זה ראה
רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (07.11.2007); רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' שימקו (13.06.2007)).

לפיכך, אבחן להלן את סעיפי דו"ח הבדיקה ואת הנספחים כסדרם שמבוקש על ידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא שלא לפרסמם. אנקוט בשיטת ה"עיפרון הכחול", קרי, מה ניתן לחשוף מכלל דו"ח הבדיקה ותוך איזונים בין האינטרסים השונים שעליהם הצבעתי לעיל.

קבוצת אקסטרא
9.3 סעיפים 46-47 לדו"ח הבדיקה
בסעיפים אלה ניתן פירוט של הכנסות, רווחים ויתרונות של אקסטרא על פני מתחריה העסקיים. בסעיף 46 צוין מה חלק עסקי הגז ומה חלק עסקי החשמל בקבוצה מבחינת הכנסות ורווחים. בסעיף 47 צוינו יתרונות של אקסטרא על פני מתחריה.

איני רואה מניעה לחשוף את סעיפים 46 ו-47 לדו"ח הבדיקה. שיעור החלוקה בין ההכנסות והרווחים מהפעילות בעסקי הגז לבין עסקי החשמל של הקבוצה שנקוב בסעיף 46 לדו"ח הוא כוללני, ואיני רואה שגילויו מהווה פגיעה בלתי מידתית באקסטרא, הגם שאין בו כדי לקדם את מטרת המידע שבגינו מונה צוות החקירה. גם לא ראיתי ממש ב, שיש בחשיפת היתרונות של קבוצת אקסטרא המצוינים בסעיף 47 לדו"ח הבדיקה משום פגיעה. אותו סעיף כולל רק ציון של עקרונות כלליים באופן לקוני ביותר, וללא פירוט שעלול לגרום פגיעה על ידי מתחריה. משכך, אני מתיר לפרסום את סעיפים 46 ו- 47 לדו"ח הבדיקה.

9.4 עמודים 14-15 לדו"ח הבדיקה
בעמודים אלה צוינו נתונים כספיים אודות פעילותה של קבוצת אקסטרא. לא ניתן לשלול, שבחשיפת הנתונים עלולה להיות פגיעה בלתי מידתית באקסטרא, כגון סעיף 62 שבעמוד 15, וזו רק דוגמא. זאת ועוד, חלק מהנתונים אינו דרוש למטרות הדו"ח, וגם מטעם זה אין לחושפם. עם זאת, לא ראיתי מניעה שלא לפרסם את סעיף 57 לדו"ח, שכן אין בו כדי לפגוע בקבוצת אקסטרא. לכן אני מורה שאין לחשוף את עמודים 14-15 לדו"ח הבדיקה למעט סעיף 57 בעמוד 14.

9.5 עמוד 23 לדו"ח הבדיקה
בעמוד זה מצוי פירוט של מבנה הבעלות בקבוצת אקסטרא. נטען, שמידע זה חוסה תחת צנעת הפרט והוא גם אינו דרוש בהינתן המסקנה שאליה הגיע צוות הבדיקה, שלפיה לא נמצא נתון השולל את הבעלות של בן משה בקבוצת אקסטרא, וכי המבנה של הקבוצה אינו נוף חריג בעולם העסקים הבינלאומי והישראלי. מקבל אני את עמדת קבוצת אקסטרא, שאכן גילוי המידע האמור הינו פגיעה בצנעת הפרט הגובר על פני אינטרס הציבור לדעת. כשם שאין חובה על בעלי שליטה בחברות אחרות, גדולות אף הן, לחשוף מידע על אופן ההחזקה בחברות שבשליטה, כך גם במקרה זה אין מקום לחשיפה האמורה, ודי בכך שהדברים נבדקו על ידי צוות הבדיקה שלא מצא כי קיים נתון המורה אחרת.
9.6 סעיפים 109-130 לדו"ח הבדיקה
בסעיפים אלה ניתנו פרטים על אופן הבעלות של בן משה בקבוצת אקסטרא, ובגדר זאת אופן השרשור בהחזקת הגופים השונים המחזיקים במניות הקבוצה וכן שמות הבנקים עימם קשורה הקבוצה. נטען על ידי קבוצת אקסטרא, שמדובר במידע פרטי החוסה תחת צנעת הפרט. בנוסף נטען, שאותם גופים הוטרדו על ידי גורמים שונים בעת האחרונה, וגם בכך יש טעם שלא לחשוף את הסעיפים האמורים. אמנם, המידע האמור רלוונטי לאחת מן המטרות אשר לשמן נערך דו"ח הבדיקה, אך אין ספק שיש בו כדי פגיעה בצנעת הפרט וכאמור בדבריי באשר לעמוד 23 לדו"ח הבדיקה.

9.7 נספח 4 לדו"ח הבדיקה
עניינו מכתב שבו פירוט שמות הבנקים שעמם פועלת קבוצת אקסטרא. מקבל אני את טענת קבוצת אקסטרא שאין מקום לחשוף את שמות הבנקים האמורים, שכן עסקינן במידע שחוסה תחת צנעת הפרט ואשר חשיפתו עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית בעסקי הקבוצה, הואיל ולא ניתן לשלול אפשרות של פגיעה ביכולת הקבוצה להמשיך את פעילותה עם אותם הבנקים. גם איני רואה אינטרס של הציבור בחשיפת מידע זה, ומכל מקום כזה הגובר על פרטיות הקבוצה.

9.8 נספחים 6-8 לדו"ח הבדיקה
נספחים אלה הם דוחות ונתונים כספיים של התאגדויות זרות המוחזקות בשרשור על ידי בן משה. נטען שאין לחשוף את אלה מחמת צנעת הפרט, לא כל שכן מאחר שמדובר בדו"חות שלגבי חלקם (נספחים 6 ו-7) אין חובת פרסום לפי הרגולציה הגרמנית. ככל שלפי הדין הגרמני אין חובה לפרסם את הדוחות האמורים, איני רואה מקום לחייב בפרסומם של אלה, שכן חשיפת המידע עלולה לפגוע בעסקי הקבוצה ולהוות יתרון בלתי הוגן בידי מתחריה, וגם ספק אם הוא דרוש לציבור הרחב. מנגד, ככל שהרגולציה בגרמניה אינה מונעת פרסומו של הדו"ח המסומן כנספח 6 אזי אין מניעה לחשוף אותו.

9.9 נספחים 9 ו-15 לדו"ח הבדיקה
עסקינן במזכר וכן בחוות דעת של עורכי דין זרים באשר לשליטה, לפעילות ולפרטים נוספים של קבוצת אקסטרא. שקלתי האם ניתן לחשוף חלק מהפרטים, אך הגעתי למסקנה, שאין לעשות כן הואיל ומרבית הפרטים חוסים תחת צנעת הפרט, כך שחשיפתם עלולה לגרום לקבוצה נזק לא מידתי. בנוסף, ההנחה הינה שפרטים אלה ייבדקו וייבחנו על ידי הרגולטורים. גם איני רואה שאינטרס הציבור יפגע אם המידע דנן לא ייחשף, ומכל מקום משקלו נדחה מפני הפגיעה שעלולה להיגרם לקבוצת אקסטרא אם ייחשף.

9.10 נספח 12 לדו"ח הבדיקה
עניינו הסכם נאמנות באשר למניות באחת מהחברות שבקבוצת אקסטרא. לא ראיתי מקום לחשוף את ההסכם שכן הוא אמור להיות חסוי וגילויו יהווה פגיעה שלא לצורך.

קבוצת אלשטיין
9.11 נספח 10 לדו"ח הבדיקה
נספח זה הינו מכתב רו"ח באשר לנתונים הכספיים של דולפין. הנתונים המצוינים במסמך לא יתרמו לציבור תרומה משמעותית אך מנגד, הם עלולים לפגוע שלא לצורך אם יפורסמו, שכן נספח זה כולל פרטים באשר לאופן ההשקעה. מכל מקום, הנתונים הדרושים בהקשר זה נחשפו.

9.12 נספחים 16-17 לדו"ח הבדיקה
נספח 16 הוא חוות דעת של ב"כ קבוצת אלשטיין, אשר לה צורף אישור לגבי החזקת המניות. עסקינן במידע, שהגם שלכאורה הוא חוסה תחת הגנת הפרטיות, נזכרים בו שמות של גורמים שונים שמחזיקים במניות דולפין, שיש מקום ליידע את הציבור באשר לזהותם, וזאת בשונה מאקסטרא, שבה הבעלות היא רק של בן משה. לכן, סבורני שיש לחשוף את המסמך האמור.

בדומה, נספח 17 הוא מסמך בדבר מבנה הבעלות בקבוצה ואופן השליטה בחברות שונות ובכללן דולפין. מאותם טעמים, סבורני, שיש לחשוף את המידע האמור.

9.13 נספח 18 לדו"ח הבדיקה
המדובר בטיוטת היתר להחזקת אמצעי שליטה בחברות ביטוח. עסקינן בטיוטא גרידא, ודי בכך שלא לפרסמה.

10. סוף דבר
לאחר פסק הדין שניתן בבקשה לאישור הסדר הנושים של "אי די חברה לאחזקות בע"מ", נדרשתי להכריע במספר בקשות ביניים: האחת של עיתון גלובס, השנייה של דנקנר וגנדן והשלישית של מחזיק אג"ח של החברה בשם יונתן מורן. הגם שהבקשות לא אוחדו, החלטתי לדון בהן במשותף, בשים לב, שבכולן התבקשתי להורות על חשיפת דו"ח הבדיקה של הצוות, שמונה על ידי בפסק הדין, על מנת לשלול בדבר היות מקור המימון של קבוצת אלשטיין-אקסטרא להסדר הנושים בלתי חוקי כמו גם באשר לשליטה של בן משה בקבוצת אקסטרא ושליטת אלשטיין בחברת דולפין. אציין, שדנקנר וגנדן וכן מורן ביקשו בנוסף לקבלת הדו"ח לכנס בהמשך את אסיפת הנושים של החברה, על מנת שישקלו מחדש את הצעת הסדר הנושים לחברה.

דנקנר וגנדן העלו שלל טענות מדוע לטעמם יש לפתוח את ההליך מחדש. בין אלה, השגות באשר לממצאי דו"ח הבדיקה, שלטעמם התעלם מראיות המצביעות על כך שמקור כספי קבוצת אקסטרא הוא מפעילות בלתי חוקית, ובגדר זה: הונאת מע"מ, הלבנת הון ושימוש שלא כדין בכספי הציבור הגרמני, שם מתנהלת פעילות קבוצת אקסטרא. לתמיכה בטענותיהם הובאו על ידי דנקנר וגנדן מסמכים שונים ובכללם תצהירים, וכן הוגשו בקשות להגשת ראיות נוספות, לחקור את עורכי דו"ח הבדיקה ועוד.

לבקשה הוגשו התנגדויות של הצדדים להליך, ובכללם של קבוצת אלשטיין-אקסטרא, שהצעתה להסדר הנושים אומצה על ידי מרבית הנושים ואושרה בפסק הדין; של הנאמנים למחזיקי אגרות החוב של החברה שהם עיקר נושיה, של הכנ"ר ושל הרשות וכן של הנאמנים לביצוע הסדר הנושים. המשיבים סבורים, שדין הבקשה להידחות הן מטעמים דיוניים כגון העדר מעמד של דנקנר וגנדן להגיש את הבקשה, כי הבקשה אינה אלא מסווה של ערעור על פסק הדין ושאין מקום לעיון מחדש בפסק הדין על ידי הערכאה שנתנה את פסק הדין ועוד. בצד אלה, העלו טענות לגופו של עניין ובכללן, שהממצאים שהוצגו אינם מחדשים דבר, כי הדברים נבחנו כדבעי ואין מקום לשנות את המסקנות של דו"ח הבדיקה, כי קיימות ראיות המאיינות את טענות דנקנר וגנדן ועוד.

נתתי את דעתי בהרחבה במסגרת ההחלטה למלוא טענות הצדדים.

ככלל;
עניינו של ההליך נשוא הבקשה שלפני הינו אישור הסדר נושים לחברה, והוא הסעד שהונח לפתחו של בית המשפט. בחרתי בפסק הדין לאמץ את עמדת הנושים, שהעדיפה את הצעת אלשטיין-אקסטרא על פני הצעת קבוצת דנקנר. שאלת מקור כספם של אלשטיין-אקסטרא והשליטה של בן משה בקבוצת אקסטרא ושל אלשטיין בדולפין, היא משנית לעניין הסדר הנושים שעל הפרק. לטעמי, דנקנר וגנדן מנסים להסיט את מרכז הכובד של ההכרעה בבקשה להסדר נושים לשאלות צדדיות, ולאחר שנכשלה הצעת קבוצת דנקנר.

מההיבט הדיוני;
סבורני, שלפי מהות הבקשה אין היא מתאימה להידון מחדש בבחינת בקשה לעיון מחדש. בהתאם לתקנות סדרי הדין עיון מחדש נעשה במקרה שבו ניתנה החלטה במעמד צד אחד ומבלי שנשמעו הצדדים האחרים אך כזאת לא אירע בהליך שלפני. כל הצדדים להליך היו פעילים, דבריהם נשמעו, ובית המשפט נתן דעתו לטענותיהם. גם אם רשאי בית המשפט לפי התקנות הדנות בהסדרי נושים לדון מחדש בהסדר שאושר, אין המקרה שלפני הולם את האפשרות האמורה, שכן עיון מחדש בהסדר נושים שאושר הוא במקרים חריגים, שבהם ההסדר הופר או שאישורו מבוסס על תרמית, אך כזאת אין לפנינו.
זאת ועוד, ספק רב אם יש כלל מעמד לדנקנר וגנדן להגיש בקשה מהסוג האמור, ודוק. שני אלה לא היו צד להסדר הנושים ומשכך קיימת מניעות בידם להגיש עתירה לביטולו של זה. אזכיר שדנקנר היווה חלק מחברי קבוצת דנקנר, אך הקבוצה בחרה שלא להשיג על פסק הדין לאחר שהצעתה לא אושרה. לא התעלמתי מכך, שדנקנר וגנדן הם במעמד של בעל מניות ואולי ככאלה יש להם מעמד להגיש בקשות בעניין החברה, אך גם בהקשר זה יש להזכיר, ששיעור האחזקות שהיה להם פחת במידה ניכרת בעקבות מימוש השיעבודים שהיו לבנקים על מניותיהם, ומכל מקום, מעמדם של בעלי מניות בחברה חדלת פירעון נדחה מפני רצון הנושים.

מההיבט התכליתי;
הבקשה נשקלה על ידי הנושים ולא התקבלה:
לא ראיתי מה טעם יש בבקשה, ודוק. נושי החברה הם צד לבקשה של דנקנר וגנדן וככאלה קיבלו את מלוא המסמכים שהגישו דנקנר וגנדן התומכים בטענתם, שלפיה נפלו שגגות במסקנות דו"ח הבדיקה, ומשכך יש, לטעמם, לקיים אסיפה חדשה להצביע על הסדר נושים. דא עקא, כל הנושים, למעט מחזיק אג"ח בודד ששיעור אחזקתו זניח, מר מורן, מתנגדים באופן מפורש לבקשה, וזאת לאחר שעיינו ובחנו את אותן ראיות שלטענת דנקנר וגנדן יש בהן כדי לשנות את מסקנות דו"ח הבדיקה. משכך, אין כל מעשיות בקבלת הבקשה, שכן תוצאתה ידועה מראש, ולא יהיה שינוי בהצבעת הנושים גם אם תכונס אסיפה כמבוקש, שכן הנושים מודעים, כאמור, לכלל טענות דנקנר וגנדן ולאסמכתאות שהוצגו על ידם ולא ראו באלה כדי לשנות את עמדתם.

כינוס האסיפה רק יגרום לנזק ניכר ומיותר ואף עלול לגרום לקריסת הסדר הנושים ולפגיעה אנושה בהם וכמפורט בהמשך.

העדר הצעה חלופית;
נימוק נוסף הרלוונטי לעניין הוא היות הבקשה נעדרת תכלית, שכן דנקנר וגנדן לא הגישו הצעה אלטרנטיבית לזו של אלשטיין-אקסטרא, אלא הסתפקו בטענות באשר לפגמים במקור הכספי של ההצעה שאושרה ובזהות של בעלי השליטה, ובכך יש לטעמי משום כשל בבקשה.

עסקינן בהסדר נושים החיוני לחברה, שכן בלעדיו אחת דינה של החברה – פירוק. לכן, משעה שבעלי מניות באים לבטל פסק דין שאישר הסדר נושים, שומה עליהם בצד הנימוקים לביטול פסק הדין גם להציע אלטרנטיבה של הסדר אחר, המגובה בביטחונות, ודוק. מה יועיל לנושים שרק ההסדר שאושר יבוטל, אם במקומו אין הצעה הולמת אחרת. לכן, גם אם היה ממש בטענת דנקנר וגנדן באשר למסקנות השגויות של דו"ח הבדיקה, שומה היה עליהם להציע הסדר נושים חלופי לזה שאותו יש לטעמם לבטל, אך כזאת לא עשו. משכך, הדעת נותנת שבנסיבות אלה, אין כל טעם בקיום אסיפת נושים שתשקול את ביטול ההסדר שאושר.
מאזן הנזקים;
על בית המשפט להביא בחשבון את הנזק שעלול להיגרם לנושים ולקבוצת אלשטיין-אקסטרא, אם הבקשה תתקבל, ובשלב הראשון יחזור הליך הסדר הנושים לקדמותו כמבוקש על ידי דנקנר וגנדן, אך בסופו של דבר לא תוצע, או לא תתקבל הצעה חלופית בשיעור שאושר. ככל שכך יתרחש, תהייה פגיעה אנושה בחברה, בנושיה ובקבוצת אלשטיין-אקסטרא, ואילו לדנקנר ולגנדן לא ייגרם כל נזק שהוא.

החברה הייתה במצב קריטי ועל סף פירוק, ובמצב שבו הנושים לא היו מקבלים אלא שברירים מנשייתם. רק בעקבות הסדר הנושים שאושר, הם צפויים לקבל את מרבית נשייתם. ככל שהסדר הנושים יבוטל, קיים סיכוי יותר מסביר שהמצב של חדלות הפירעון ישוב לקדמותו, ובאופן שהנושים יאבדו את מרבית נשייתם. בהקשר זה אציין, שנושי חברת פיתוח נושפים בעורפה של החברה, כאשר הסדר הנושים בחברת פיתוח הושהה בשלב זה, לאור הסדר הנושים שאושר בחברה ומציאת מקורות למימון ההתחייבויות לנושי חברת פיתוח. ככל שתתקבל הבקשה, לא יהיה מקור למימון ההתחייבויות לנושי פיתוח, שחלקן חל החודש, ומשכך, יעמדו אלה על בקשתם להסדר נושים, שמשמעותו מסירת חברת פיתוח לנושיה. ככל שתרחיש כאמור שאינו בלתי סביר בנסיבות העניין אכן יתרחש, משמע שלא תהייה תקומה לחברה שעל הפרק, ונושיה יצאו וידם על ראשם, שכן החברה תגיע לפירוק מיידי.

בנוסף לנזק הבלתי הפיך לנושי החברה, אזי קבלת הבקשה תגרום גם לקבוצת אלשטיין-אקסטרא נזק אדיר, שכן אלה השקיעו סכום עצום להבטחת הצעתם, שעל יסודו כבר בוצעו התחייבויות כספיות. אין ספק, שיהיה צורך להשיב להם את שהשקיעו, וכזאת לא ניתן יהיה לעשות בהינתן שדנקנר וגנדן לא הפקידו אגורה שחוקה להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם לאלשטיין-אקסטרא.

בהקשר זה ראוי להצביע על התנהלות בלתי ראויה של דנקנר וגנדן, באשר קבוצת דנקנר המודעת היטב לסיכונים האמורים, משכה את בקשת עיכוב הביצוע על פסק הדין המשלים וקיבלה חזרה את הביטחונות שהפקידה לביצועו. משכך, סוברים דנקנר וגנדן שיש מקום להשיג על פסק הדין או מאחר שהתקבלו בידם ראיות חדשות, שיש בהן לטעמם כדי לשנות פסק הדין, יתכבדו ויפקידו את הביטחונות שנמשכו ועל מנת להפיג כל חשש לנזקים הבלתי הפיכים שעלולים להיגרם מבקשתם.

למעשה, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

בבחינת מעבר לדרוש, בדקתי גם את הראיות הנוספות שבידי דנקנר וגנדן, ולא ראיתי באלה כדי לשנות את פסק הדין.

מהות הראיות הנוספות;
בין הצדדים מחלוקת קוטבית בשאלה, האם המסמכים שהוצגו על ידי דנקנר וגנדן מחייבים הגעה למסקנות שונות מאלה שבדו"ח הבדיקה. עיינתי במסמכים, לרבות בתצהירים ובנספחיהם ולא ראיתי מקום שיש באלה כשלעצמם כדי לקבל את הבקשה. עסקינן לכל היותר בייחוס מעשים בלתי חוקיים לאקסטרא, שהינם בגדר טענות בלבד, שאין בצידן הרשעה, אפילו לא כתב אישום, וגם אין שימוע של בן משה או מי מקבוצת אקסטרא לפני רשויות האכיפה בגרמניה בטרם הגשת כתב אישום. כל הטענות מסויגות בקיומם של מסמכים לכאורה, אלמנטים פליליים לכאורה, קיום חשש בלבד, וכיוצא בכך. ככל הנראה, גם תלונות דנקנר וגנדן לרשויות האכיפה בגרמניה לפתיחת חקירה והובלתה לכתב אישום לא צלחו, ולמצער לעת עתה. בהינתן האסמכתאות הקיימות אזי אין באלה כדי סיפק לבית משפט זה להגיע למסקנות שונות וכמבוקש על ידי דנקנר גנדן, לא כל שכן, קבוצת אקסטרא מציגה מסמכים הפוכים ומכחישה את המיוחס לה.

בית משפט זה אינו יושב כערכאה הדנה בהליך פלילי, הבוחן את תקפותן וכשירותן של הראיות שהוגשו על ידי הצדדים ואין זה מתפקידי ומסמכותי לקבוע, האם יש ממש בטענות המיוחסות לבן משה ול"הרשיעו", כמות שמבקשים דנקנר וגנדן. לשם בירור הטענות האמורות יש לקיים הליך עצמאי ממושך, שבמסגרתו ילובנו הראיות, יישמעו העדויות, וכמתחייב מטבעו של הליך כאמור, שיתנהל לפני הערכאה המוסמכת, שאינה בית המשפט של הסדר הנושים של החברה. בהבדל, הליך הסדר נושים אמור להיות תכליתי וקצר, שכן אחרת החברה נשוא ההסדר לא תשרוד עד אשר יוכרע גורל ההסדר, וההליך יושם לאל. מטעמים אלה גם לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת דנקנר וגנדן לקיים חקירות של העדים השונים לרבות מחברי דו"ח הבדיקה, וזאת בצד נימוקים נוספים שפורטו בהחלטה.

יתרה מזאת; הגורמים הרגולטוריים האמונים על מתן ההיתרים הדרושים למתן שליטה בתאגידים שבבעלות החברה, בחנו את הדרוש באופן מקיף וממצה, ורוב רובם של ההיתרים הדרושים כבר ניתנו. אוסיף שביום 7.4.14 בעת כתיבת החלטה זו, התקבל דו"ח של הנאמנים לו צורף היתר של שר התקשורת מיום 3.4.14, המעביר את השליטה בקבוצת סלקום לאלשטיין ובן משה באמצעות תאגידים שבשליטתם. בסעיף 7 להיתר, נאמר שההיתר ניתן לאחר בחינת הבקשה ולאחר שהובאו לפני השר המלצות הדרג המקצועי במשרד התקשורת ושל גורמי שירות הביטחון.
ואידך זיל גמור!

באשר לבקשת יונתן מורן;
עסקינן במי שמחזיק רסיס אג"ח של החברה, המבקש אף הוא להחזיר את הסדר החוב לבחינה מחדש. לאור התוצאה שאליה הגעתי בבקשת דנקנר וגנדן, סר הטעם הענייני לבקשת מורן, ודינה להידחות. לטעמי, והגם שלא ניתן לשלול שיש מקום לאפשר במקרה המתאים למחזיק אג"ח לעתור לבית המשפט ובניגוד לדעת הנאמן למחזיקי האג"ח, אזי בנסיבות שלפניי, הפגיעה בזכות המחזיק הבודד לפנות לערכאות היא מידתית וזכויות יתר מחזיקי אגרות החוב עלולות להיפגע עשרות מונים לעומת הנזק שייגרם למורן, כתוצאה מדחיית בקשתו.

בקשת גלובס;
בחנתי את טעמי גלובס המבקש לחשוף את מלוא דו"ח הבדיקה, אל מול טענות קבוצת אלשטיין-אקסטרא הסבורה אחרת. הראשון נסמך על זכות הציבור לדעת, על חופש המידע ועל עקרונות המשפט הציבורי אל מול הפגיעה בזכות לפרטיות של קבוצת אלשטיין-אקסטרא. נתתי דעתי לאבני הבוחן שעל בית המשפט ליישם במקרים של התנגשות ערכים אלה בשיטת המשפט הנוהגת.

בהינתן, שקבוצת אלשטיין-אקסטרא לא התנגדה עקרונית לפרסום דו"ח הבדיקה, אלא רק לחלקים מסוימים הימנו ולחלק מנספחיו, לא נדרשתי להכריע בסוגיה העקרונית של התרת פרסום דו"ח בדיקה מהסוג שעל הפרק. די היה, אפוא, לבחון אותם חלקים ונספחים שהתבקשתי על ידי קבוצת אלשטיין-אקסטרא שלא להתיר את פרסומם. בחנתי כל אחד מאלה, ותוך שנתתי דעתי לטענות הצדדים על יסוד העקרונות דלעיל. באיזונים הראויים מצאתי לקבל רק חלק מטענות קבוצת אלשטיין-אקסטרא ובהינתן שניתן להתיר לפרסום חלק מהדברים, שכן לטעמי הפגיעה בפרטיות קבוצת אלשטיין-אקסטרא נדחית לעומת זכות הציבור לדעת ועקרון חופש המידע.

בהחלטה פירטתי אחד לאחד את אותם הסעיפים והנספחים לדו"ח המותרים לפרסום, חרף התנגדות קבוצת אלשטיין-אקסטרא, ואת אלה האסורים, כאשר לאחרונים יש להוסיף גם את הנספח החסוי שאינו מותר לפרסום.

אני מורה לצוות הבדיקה, לפרסם את דו"ח הבדיקה במתכונת שהותוותה בהחלטה, וזאת ייעשה עד ליום 23.4.14, בשים לב לחג הפסח.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את דנקנר וגנדן לשאת בהוצאות קבוצת אלשטיין-אקסטרא בסך 50,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסדר נושים רמט

  2. צים הסדר נושים

  3. הסדר נושים 19 א

  4. הצעת הסדר נושים

  5. אישור הסדר נושים

  6. הסדר נושים הפטר

  7. ביטול הסדר נושים

  8. הסדר נושים שטאנג

  9. הסדר נושים דוגמא

  10. כפיית הסדר נושים

  11. הסדר נושים אאורה

  12. הסדר נושים התכוף

  13. הסדר נושים פירוק

  14. הסדר נושים פניציה

  15. הסדר נושים בורגראנץ

  16. אי עמידה בהסדר נושים

  17. הסדר נושים קלאבמרקט

  18. הסדר נושים אי די בי

  19. הסדר נושים סעיף 233

  20. אי הצטרפות להסדר נושים

  21. אישור הצעת הסדר נושים

  22. הסדר נושים קלאב הוטל

  23. הסדר נושים איל מקיאג

  24. הסדר נושים פירוק חברה

  25. הסדר נושים אופיס דיפו

  26. הסדר נושים לפני הכרזה

  27. זכות עיכבון הסדר נושים

  28. בקשה לאישור הסדר נושים

  29. הסדר נושים לפי סעיף 350

  30. הסדר נושים הקפאת הליכים

  31. הסדר נושים אחרי צו כינוס

  32. הסדר נושים לאחר צו כינוס

  33. התנגדות לאישור הסדר נושים

  34. הסדר נושים לאחר פשיטת רגל

  35. אי יכולת לעמוד בהסדר נושים

  36. אישור הסדר נושים מנהלי חברה

  37. הסדר נושים בפיקוח בית המשפט

  38. אישור הסדר נושים התנגדות הבנק

  39. ביטול הסדר נושים הליך פשיטת רגל

  40. אישור הסדר נושים חברה בהקפאת הליכים

  41. אי שיתוף פעולה מצד החייב בהסדר נושים

  42. הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת רגל

  43. הסדר נושים למען תכנית הבראה (להבדיל מהסדר שנועד לחיסול החברה)

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון