הסכם פשרה פיצויי פיטורין

1. בפתח כתב ההגנה התבקש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.
בהחלטה מיום 14.07.97, הוחלט לפצל את הדיון לשני שלבים כאשר בשלב הראשון תידון טענת מעשה בית דין ונפקותה.

הצדדים הגישו את סיכומיהם בשאלת הדחיה על הסף, מחמת מעשה בית דין.

2. התובע שימש כמנהל פרדס של מושב גיאה. הוא החל לעבוד בשנת 1965, בתחילה ישירות כעובד הנתבעת מס' 1, ולאחר מכן כעובד של חברה חיצונית ולאחר תקופה (משנת 1981), שוב כעובד של הנתבעת מס' 1 (כל התקופה משנת 1965 ועד 1989 תקרא להלן: "התקופה הראשונה").

בשנת 1989, קיבלה על עצמה נתבעת מס' 2, את הפעלת הפרדס.

מאותה עת, היה התובע עובד שלה. בסופו של דבר במאי 1991, בשל הליכי פירוק, של הנתבעת מס' 2, התובע פוטר. בגין תקופת עבודתו האחרונה (ממאי 1989 ועד מאי 1991, להלן: "התקופה האחרונה") אצל נתבעת מס' 2 שולמו לו פיצוייי פיטורין ואין תביעה ביחס לתקופה האחרונה.

3. התובע הגיש ביום 21.01.90 תביעה כנגד נתבעת מס' 1.

בכותרת תביעתו נרשם: "מהות התביעה: פיצויי פיטורין ופיצויי הלנת פיטורין" (להלן: "התביעה המקורית").

סכום התביעה המקורית לפיצוי פיטורין היה 44,544 ש"ח כאשר צויין בה כי התובע עבד בפרדס 24 שנים משנת 1965 ועד מאי 1989 .

באותה עת לערך 04.01.90, הגיש התובע למפרק תביעת חוב לפיצויי פיטורין ולשכר עבודה ביחס לעבודתו "בתקופה האחרונה".

נציין, כי בכתב התביעה המקורי בסעיף 3 נכתב כי התובע פוטר בחודש מאי 1989.
בסעיף 5 לתצהירו בתובענה המקורית (הוגש ביום 06.06.90) מסר התובע כי פוטר במאי 1989 על ידי הנתבעת מס' 1 ולכן, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורין ממנה.

4. בסופו של דבר הגיעו הצדדים במהלך הדיון בפני כב' השופט הראשי ב. אזולאי (כתוארו אז) להסכם פשרה. מחמת חשיבותו נביא את ההסכם במלואו (ההדגשות לעיל ולהלן שלי - א.א):

"הנני להודיע שהגענו להסכם פשרה להלן:

1. הואיל ויש בין הצדדים חילוקי דיעות

ביחס לחבות הנתבעת בפיצויי פיטורים והנתבעת מעוניינת לסלק בקשר לתביעה זאת וגם לרצות התובע מבחינה מוסרית, מסכימה הנתבעת לשלם לתובע לסילוק תביעתו נגדה סך של 25,000 ש"ח על חשבון התביעה הוצאות ושכ"ט עו"ד, תוך הסכמה שאין בכך כדי למצות את התביעה של התובע נגד צדדים אחרים במקרה שיפוטר בעתיד מעבודתו בפרדס. בכל מקרה כזה תהא פתוחה לפני התובע הזכות לטעון כנגד המעביד שיפטר אותו, בין אם יהא מדובר בתנובה אקספורט בע"מ (בפרוק) או מעסיק אחר שיקבל את הפרדס, יחד עם התובע כממשיך לעבוד ותפטר אותו.

2. הסכם זה הינו לסילוק התביעות שיש לתובע נגד הנתבעת בלבד (נתבעת מס' 1 דידן - א.א) בגין הסיכויים והסיכונים שיש לשני הצדדים של הנתבעת כאמור מבלי לפגוע בזכויות התובע לתבוע את המעביד שיפטר אותו בעתיד גם ביחס לתקופת עבודת התובע אצל הנתבעת ומעבידים קודמים.

3. תשלום זה ישולם לתובע מבלי שתהא עליו כל מחוייבות כתוצאה ממערכת היחסים בין הנתבעת ובין תנובה אקספוט בעתיד בפרוק.

4. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם.

5. ההסכם כפוף לאישור הנתבעת עליו תודיע תוך שבעה ימים מהיום. עם קבלת אישור הנתבעת מבקשים הצדדים לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין.
מבקשים דן יחיד.

6. הסכם זה הינו לצורכי פשרה בלבד ויוצא מהתיק אם לא יאושר על ידי הנתבעת.".

5. התובע פוטר כאמור במאי 1991 וביקש לקבל פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו הראשונה משנת 1965 ועד 1989.

עם פיטוריו, במאי 1991, פנה התובע לנתבעת מס' 2 והגיש הוכחת חוב אך זו נדחתה בסופו של דבר. בא-כח התובע, הגיש בקשה בספטמבר 1991 על דרך המרצה לבטל את פסק הדין, הבקשה נקבעה לדיון בפני כב' השופט הראשי ב. אזולאי, כתוארו אז ובסופו של דבר ביום 01.03.92, בפתח הדיון חזר בו בא-כח התובע מהבקשה וזו נמחקה.

6. התובע הגיש ביום 12.09.94, את תביעתו שבפנינו בה תבע "פיצויי פיטורין והלנת פיצוי פיטורין" כנגד הנתבעים. טענתם של הנתבעים היתה שהתובע מנוע מלתבוע אותה מכוח הסכם הפשרה הנ"ל שניתן לו תוקף של פסק דין.


7. טענת התובע היתה כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נגוע בתרמית שנעשתה על ידי הנתבעת מס' 1. תרמית זו, היתה למעשה בכך שלא גילו לו, עובר להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כי היה מוסכם בין נתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2, שהאחרונה תקבל את הפרדס לעיבוד כשהוא: נקי מעובדים וכל מה שמגיע לעובדים יוסדר על ידי נתבעת מס' 1.

הסכמה זו פורטה בנספח ג' לתצהיר התובע שהינו ההצעה של הנתבעת מס' 2 מיום 18.05.89 לנתבעת מס' 1, ביחס לעיבוד הפרדס (להלן: "המסמך המוסתר").

8. לטענת התובע, כאמור, הסכם הפשרה יסודו בתרמית של הנתבעת מס' 1, שלא גילתה את "המסמך המוסתר" ואת הסיכום בין הנתבעות וגרמה לתובע לטעות ולחשוב כי יקבל פיצויי פיטורין עת יסיים את עבודתו אצל נתבעת מס' 2 בגין כל תקופת עבודתו הראשונה. לכשסיים את עבודתו אצל נתבעת מס' 2, לא שולמו לו פיצויי פיטורין בגין התקופה הראשונה.

עוד טען התובע כי הסכום ששולם לו בהתאם להסכם הפשרה, כך טען, לא היה במקום פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.

פסק-דין.


9. ההלכה בעניין השתק עילה ומעשה בית דין, סוכמה בסיפרו של י.לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 47 ואילך, וכך הוא אומר שם:

"ומשנטענה טענה לקיום "מעשה בית-דין" כזה, חייב בית הדין להכריע בה על פי מבחן של זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד. וכך נפסק:

"...אין נפקא מינה לענין מעשה בית דין אם הסעד אותו ביקשה המערערת שם נוסח בצורה שונה במקצת מאשר הסעד אותו היא מבקשת כעת, או אפילו שונה לגמרי.

לא זהות הסעד אלא זהות העילה הוא העיקר לענין טענת מעשה בית דין.
..שעה שהעילה בתביעה נשוא הערעור זהה, לפנינו מעשה בית דין, ומשכך הדבר דינה של התביעה היה להידחות על הסף.... דב"ע שנ/13 - 2 נאצר עותמאן נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, סעיפים 7-9 לפסק הדין מיום 27.9.90, פד"ע כב 191.


כך לדוגמה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי קיימת "זהות עילות" בין תובענה לגמול שעות נוספות לתובענה לשכר עבודה, בהתייחס לאותה תקופת עבודה, וכך פסק:


"לכאורה עשוי להיווצר הרושם ששתי העילות אינן זהות, אך עיון חוזר מראה שאכן יש זהות ביניהן מן הטעם הבא: אין ספק שעבודת שעות נוספות אצל המעביד כלולה במונח עבודה אצל המעביד. הלכה היא, כפי שנפסק בבית דין זה, ששכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה והוא משתלם עת יחידת זמן הוא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד את עצמו לרשות העבודה...

והעבודה בשעות נוספות הינו מרכיב של שכר עבודה וכלול בו...
במילים אחרות - הן תביעה להפרש שכר הנובעת מאי תשלום תוספת יוקר והן תביעה לגמול שעות נוספות הן תביעות שכר עבודה ושעה שהן נתבעות עבור אותו פרק זמן עילתן זהה" דב"ע שנ/2-13 נאצר עותמאן נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ סעיף 5 לפסק הדין מיום 27.9.90 פד"ע כב 191.

המונח "עילת תביעה" לעניין "מעשה בית-דן" שונה ממובנו של מונח זה לעניין פסיקה בתובענה. מבחן "זהות העילה" לעניין טענת מעשה בית-דין רחב הוא, ודי בכך ששתי התביעות מבוססות על עילה שהיא זהה ביסודה.

אין דרישה כי הזהות תתבטא בחפיפה מוחלטת בין העילות.

בדרך כלל נלמד על קיומן של עילות זהות היוצרות "השתק עילה" על-פי כתב הטענות.

10. במקרה דנן, מדובר בתביעה לפיצויי פיטורין ולפיצויי הלנה וכך גם בתביעה המקורית. בשתי התביעות מצויין שהתקיימו עם התובע יחסי עובד ומעביד במשך אותה תקופת עבודה - 24 שנים ממאי 1965 ועד מאי 1989, וכפועל יוצא מכך עולה זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין שנתבעו בשתי התביעות.

11. הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, יש לו שני פנים: פן הסכמי המקנה אפשרות לבטלו מחמת הפגמים המוכרים והמצדיקים ביטול הסכם כמו טעות, הטעיה, אי חוקיות, תרמית וכיוצ"ב.

הפן השיפוטי, מאפשר נקיטת הליכי ערעור כאשר נפל פגם בהליכי הדיון המשפטי.
ניתן לבטל פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה שהושג בתרמית בין הצדדים. ראה נ.
זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 602 ושם ה"ש 15. פסק דין כזה שריר וקיים כל עוד לא בוטל והוא יוצר השתק עילה ובכך חוסם אפשרות להגשת תובענה חדשה באותה עילה. ההליך הנכון הינו, בקשה לביטול פסק דין בפני אותה ערכאה.

12. כאמור ביקש התובע לבטל את פסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים הואיל וזה הושג לטענתו, בתרמית. ביום 01.02.92 מחק בית הדין את הבקשה ללא צו להוצאות בהסכמת בא-כח התובע. בכך למעשה צריך היה להיסתם הגולל על התובענה ופסק הדין שריר וקיים וחוסם את האפשרות להגשת תובענה חדשה. אך אף ללא טעם זה דין התביעה להידחות כפי שנראה להלן. זאת לנוכח הכללים בענין ביטול הסכמי פשרה שסוכמו בהרחבה ובבהירות ע"י כב' השופט ת. אור בע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטרש אליאס תקדין 92 (2) 521, ואנו נביא את הדברים כלשונם.

סופיותן של פשרות.

13. " מהי פשרה? מבלי למצות, נראה לי, כנקודת מוצא נוחה לדיון, כי ניתן להגדיר פשרה כ"הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם"...

באופן דומה, אומרים פרידמן וכהן בסיפרם "חוזים" כי "בפשרה יש משום 'קנית סיכון' או 'קנית דין'. סיכון זה יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. טבעי הדבר שבתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב ובמגמה לסיים את הסכסוך" (בסיפרם הנ"ל, בעמוד 736).

בהתאם לתיאור זה, אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לענין נושא הפשרה...

מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונות הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה...

לנתבע אשר הסכים להתפשר יש ציפיה לגיטימית לקנות את השקט מפני תביעות ולסמוך על קיומה של פשרה תקפה.

עמדה דומה הובעה בפסיקה. בע"א 226/87. זועבי נ' ניקולא פ"ד מג (1) 714.
באותה פרשה, נעשה נסיון להביא לביטולו של הסכם פשרה בטענה כי כריתתו היתה נגועה בעושק. השופט בך דחה טענה זו באמרו (בפסיקה 8).

" לגבי הסכמים מהסוג הנדון גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העיסקי - כלכלי של חברות הביטוח, והן מבחינת המדיניות המשפטית השגת הסכמי פשרה הינה נשמת אפה של חברת ביטוח, ועבודתה תיהפך לכמעט בלתי אפשרית, אם בכלל מקרה תצטרך כעבור שנים רבות (5 שנים במקרה דנן) לשחזר את כל פרטי המשא והמתן עם המבוטח או עם בא-כוחו, בכדי להתגבר על החשד, שמא הושג ההסכם התנאים של עושק".

על רקע זה, קובע השופט בך אמת מידה ראייתית מחמירה, ואומר כי טענה בדבר ביטול של פשרה בטענה של עושק, מחייבת ראיות "ברורות ומשכנעות" (שם).


מדברים אלה עולה, כי יש לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות.

יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה.

נזכור, כי "שאיפת המשפט האזרחי היא מילוי הצפיות הסבירות של הצדדים" (דברי הנשיא ברק בע"א 1560/90 ציטיאט נ' בנק הבנילאומי הראשון פ"ד מח (4) 498, בפסיקה 9 לפסק דינו; ראו גם פסק דינו של הנשיא בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח (3) 865, בפיסקה 8).

שיקולים אלה יפים גם מקום בו מועלית טענה לפיה הסכם פשרה נכרת מתוך טעות לגבי הפגיעה שנגרמה. ברור, כי אם תינתן לבעלי דין האופציה הנוחה לבטל הסכמי פשרה בהם התקשרו, כל אימת שיסתבר להם בדיעבד כי נזקם גדול משסברו בעת כריתת ההסכם, יישמט כל יסוד מתחת למוסד הפשרה. לא יהיה לבעלי דין נתבעים - למשל חברות ביטוח - כל תמריץ להתקשר בפשרות. לכן, מעירים פרידמן וכהן כי "מובן שאם הסתבר לאחד הצדדים, לאחר מעשה, כי הפשרה לא היתה מוצלחת מבחינתו, שכן הסיכון התממש בדך שונה מזו שהעריך, אין מקום לטענת טעות (עמ' 736).

......

מכך עולה, כי יש לאפשר פגיעה בסופיותן של פשרות בשל התגלותן של עובדו בשלב מאוחר יותר, רק במצב בו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד. לומר אחרת, פירושו לומר שפשרה תהא מחייבת רק כל אימת שהדברים התרחשו כפי שהיה מצופה מלכתחילה.
אין צורך לומר, כי בכך יהיה כדי לסכל את הטעם מאחורי כריתתן של פשרות" (ע"א 2495/95).

14. מעיון בהסכם הפשרה עולה כי לשונו ברורה ולא ניתן לטעות בו.

הסכם הפשרה בא למעשה לסלק סופית ועולמית את התובענה כנגד נתבעת מס' 1.
סעיף 1 להסכם מגדיר את מהות הסכסוך וקובע כי חילוקי הדעות הינם ביחס לחבות הנתבעת בפיצוי פיטורין בקשר לתקופה הראשונה והנתבעת משלמת לו את הסך של 25,000 ש"ח לסילוק התביעה - שהיתה כאמור לתשלום פיצויי פיטורים.

עוד נאמר בהסכם, כי אין בו כדי למצות את התביעה לצדדים אחרים במקרה שיפוטר בעתיד.

בסעיף 2 להסכם נקבע כי ההסכם הינו לסילוק התביעות שיש לתובע רק כנגד הנתבעת באותו הליך (נתבעת מס' 1 - א.א).

הסכם הפשרה מביא בחשבון את הסיכויים שיש לכל אחד מהצדדים אך אין בו כדי לפגוע בזכויות התובע לתבוע את המעביד שיפטר אותו בעתיד גם ביחס לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ואצל מעבידים קודמים.

15. התובע יש לזכור קיבל מהנתבעת מס' 1 בהסכם פשרה סכום של 25,000 ש"ח וסכום נוסף של כ- 9,000 ש"ח שוחרר על-ידי הנתבעת מס' 1 בהוראה לקרן הביטוח לפועלים חקלאיים. הסכום האחרון הופרש על ידי הנתבעת מס' 1 במהלך השנים, על חשבון פיצויי פיטורין. מהמקובץ עולה כי הנתבעת שילמה למעשה סכום של כ- 34,000 ש"ח כאשר תביעתו של התובע היתה כ- 44,000 ש"ח דהיינו,הפשרה היתה בשיעור של כ- 75% מהסכום הנומינלי של רכיב פיצויי הפיטורין. יש לזכור שלנתבעת עמדו טענות שונות כנגד החיוב, אך היא העדיפה להגיע להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד.

16. כאן אציין כי מעדותו של התובע עולה שעוד בטרם נחתם הסכם הפשרה, התייעץ עם עורך דינו (עמ' 7 שורה 23). עוד עולה מעדותו כי התייעץ גם עם ההסתדרות (עמ' 9 שורה 14-13).

התובע הסביר כי הבין את הסכם הפשרה לפיו קיבל את הסכומים המפורטים בו "כרשת בטחון".

עוד הוא מסביר, "לקחתי בחשבון שאני יכול לקבל פיצויים אצל המעביד האחרון 25 שנות עבודה".

התובע העיד כי המכתב שקיבל מנתבעת (נספח ב' לתצהירו), הקנה לו זכויות בעת המעבר לנתבעת מס' 2.

17. זה המקום לומר כי לטעמנו אין ולא הוכחה כל תרמית באי הצגת "המסמך המוסתר" מיום 18.05.89 שכולל את הצעת הנתבעת מס' 2 לעיבוד הפרדס.

זכאות התובע כלפי צדדים שלישיים נגזרת מכח הדין. הפטור שיש לנתבעת מס' 2 כלפי התובע, (אם יש כזה ובכך נדון להלן) אינו תולדה של המסמך המוסתר אלא היא פועל יוצא מהעובדה שהתובע קיבל פיצוי פיטורין בגין התקופה הראשונה שעד חודש מאי 1989.

18. לדעתנו, אין קשר בין "המסמך המוסתר" והסיכום שבו - בין הנתבעות מס' 1 ו-2 - לבין אי הזכאות של התובע לפיצויי פיטורין ביחס לתקופה הראשונה מאת נתבעת מס' 2. כיוון שכך, גם אין קשר בין אי גילוי לבין העדר הזכאות לפיצויי פיטורין מנתבעת מס' 2. זכות התובע לקבלת פיצויים בגין התקופה הראשונה מנתבעת מס' 2 נגזרת מכח הדין כאמור. יתכן כי התובע טעה בהבנת הדין וכך גם בא-כוחו, וסבר כי יהיה זכאי לפיצויי פיטורין פעם נוספת וכי הסכום ששולם לו (כך טען), אינו בא במקום פיצויי פיטורין בגין התקופה הראשונה.

אם כך הדבר, הדרא קושיא לדוכתא - מדוע ולמה התנדבה הנתבעת לשלם לו סכומים נכבדים המהווים כ- 75% מסכום התובענה (בערכים נומינלים). יש לזכור, שהנתבעת העבירה את עיבוד הפרדס לנתבעת מס' 2 רק מחמת מצוקתה הכספית אליה נקלעה.

מצוקה זו אינה מתיישבת עם רוחב הלב אותו מבקש היה התובע לייחס לנתבעת.

19. זה הזמן לציין כי שאלה זו - מה טיבו של התשלום ששולם לתובע והכספים ששוחררו לתובע - הינה עניין מהותי ומכריע לטעמנו במקרה דנן. התובע לא השכיל להסביר את התשלומים הנ"ל וטענתו כי: הם אינם במקום פיצויי פיטורין אותם תבע בתביעה המקורית, אינה מסתברת לנו. על כורחך אתה למד כי מדובר בתשלום פיצויי פיטורין בגין עבודתו בתקופה הראשונה - עד מאי 1989. נדמה לנו שגם התובע סבר כך על אף שהתקשה להודות בכך, וניסה להתחמק ממתן תשובה ברורה כשנחקר בעניין זה. כך עולה מדבריו כי התשלום היה "רשת בטחון" לנוכח החשש שמא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין מנתבעת מס' 2 בעתיד.

אף מההסכם גופו ברור כי התשלום נועד לסלק את התביעה שהיתה לתשלום פיצויי פיטורין. דהיינו, התשלום הינו עבור פיצויי פיטורין. טענותיו של התובע כאילו מדובר בתשלום שלא במקום פיצויי הפיטורין הינם בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

אמנם, בית-דין זה אינו כבול בכללי הקבילות והראיות, אך יש לתת לענין זה משקל (חלף קבילות) הולם.

20. מהמקובץ אנו למדים, כי התשלום ששולם לתובע לפי הסכם הפשרה, היה פיצויי פיטורין בגין תקופת העבודה הראשונה. עוד נאמר כבר בשלב זה כי התובע לא עמד באמת המידה הראיתית המחמירה כדי להוכיח שמדובר בהטעיה או בעושק או בתרמית.
ניתן לסכם ולומר בבירור כי התובע לא הוכיח שהיתה הטעיה או תרמית, או עושק המצדיקים לבטל את ההסכם.

21. אנו קובעים איפוא כי לא בהטעיה עסקינן, אלא לכל היותר, בטעות בהבנת הדין, שהרי, העובדה שאינו יכול לקבל פיצויי פיטורין ביחס לאותה תקופה פעם שניה מהמעביד האחרון הינה, תולדה של הדין (דב"ע מא/127 - 3 נפתלי ווהל נ' אבשלום אנצלביץ פד"ע יג' 252,248 (שיובא להלן בהרחבה). העובדה שהוא אינו זכאי להפרע מהמעביד האחרון עבור התקופה הראשונה, אינה תולדה של "המסמך המוסתר" או ההסכם בין נתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2. אילו לא שולמו לו פיצויי פיטורין ע"י הנתבעת מס' 1, הסכם מעין זה לא היה פוטר את נתבעת מס' 2 מתשלום. אלא, שתשלום הפיצויים בגין תקופת העבודה הראשונה עד מאי 1989 הוא זה ששולל ממנו את הזכאות לקבל פעם נוספת פיצויי פיטורין ביחס לאותה תקופה. השאלה אם כן, תהיה:
האם טעות זו בהבנת הדין, מקנה לו אפשרות לבטל את ההסכם.

22. התובע נטל במפורש ובמשתמע סיכון בכך שהסכים להסכם הפשרה.

הסיכון היה שלא יקבל פיצויי פיטורין מהמעביד האחרון - נתבעת מס' 2.

יש לזכור, כי התובע היה ער לסיכון שלא יקבל כלל פיצויי פיטורין מנתבעת מס' 2 ולכן ביקש "רשת ביטחון". אם כן, הנזק האפשרי היה ידוע לתובע כבר בעת כריתת הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין.

במקרים מעין אלה, אין תחולה לדיני הטעות אפשר לכנות טעויות כאלה טעויות בכדאיות. (ראה פרידמן וכהן "חוזים" בספרים הנ"ל עמ' 728).

23. לסיכום, נאמר כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין שריר וקיים ולא מצאנו הצדקה לבטל אותו. כיוון שכך ובשים לב לכך שמדובר באותה עילה - פיצויי פיטורין ביחס לתקופת העבודה הראשונה - עומדת לנתבעת מס' 1, כהגנה מהתביעה שבפנינו הטענה של מעשה בית-דין.

חוסר תום הלב של התובע.

24. התובע הגיש לנתבעת מס' 2 הוכחת חוב בגין תקופת עבודתו האחרונה ובאותה שעה לערך, הגיש את תביעתו המקורית נגד נתבעת מס' 1.

לימים, הגיש התובע הוכחת חוב נוספת, לנתבעת מס' 2, בגין תקופת העבודה הראשונה. הוכחת חוב זו, הועברה גם לנתבעת מס' 3.

התובע לא טרח לגלות למל"ל כמו גם לנתבעת מס' 2, כי הגיש הוכחת חוב קודמת ואף לא גילה כי קיבל מהנתבעת מס' 1, את הסכומים הנגזרים מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין וראה בענין זה עדותו של התובע (פרו' עמ' 10 שורות 6-8). ענין זה מלמד שהתובע ראה את הנתבעת מס' 1 בלבד אחראית לתשלום פיצוי בגין התקופה הראשונה. לא זו בלבד אלא חוסר הגילוי מצביע על חוסר תום-לב מצידו.

25. התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת מס' 1 בתובענה המקורית ימים מספר לאחר שהגיש הוכחת חוב כנגד נתבעת מס' 2, למפרק.

הוכחת החוב התייחסה לזכותו לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו האחרונה.
ואילו בגין תקופת עבודתו הראשונה, לא הגיש התובע הוכחת חוב כנגד נתבעת מס' 2, אותה עת, אלא את התובענה המקורית כנגד נתבעת מס' 1. ללמדך, שהתובע היה ער לכך שהוא זכאי לקבל פיצויי פיטורין פעם אחת בלבד ובגין תקופת עבודתו הראשונה מהנתבעת מס' 1 בלבד.

נתבעות מס' 3-2.

26. באשר לנתבעת מס' 2, הרי שלה לא עומדת טענת מעשה בית- דין כטענת הגנה.
הסכם הפשרה שנחתם בין התובע לנתבעת מס' 1 וקיבל תוקף של פסק-דין, אינו יוצר זכות לתובע כנגד נתבעת מס' 2, שלא היתה צד להסכם וכך גם צד להליכים המשפטיים.
זכאות התובע כלפי נתבעת מס' 2, צריכה להבחן איפוא בהתאם לדין.

27. עניננו דומה למקרה המתואר בדב"ע מא/3-127 הנ"ל. שם עבד העובד 38 שנה כאשר במהלך השנים התחלפו הבעלים כמה פעמים.

כל חילופים שולם לעובד פיצויי פיטורים והעובד המשיך לעבוד ברציפות באותו מקום. העובד תבע את מעבידו האחרון בתשלום פיצויי פיטורים ביחס לכל התקופה ותביעתו נדחתה.

יש לזכור, כי התובע בתצהיר שהגיש בתובענה הראשונה, מסר כי פוטר במאי 1989 ולכן תבע פיצויי פיטורין, בגין כל התקופה הראשונה.

כל תביעתו המקורית נסובה על זכאותו לפיצויי פיטורים והיתה פועל יוצא של טענתו כי הסתיימו יחסי עובד ומעביד והוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל התקופה הראשונה. סופו של דבר שהנתבעת מס' 1 קיבלה את טענתו ושילמה לו את הסכום האמור בהסכם הפשרה.

העובדה ששילמו לו למעשה, כאשר תביעתו היתה רק לפיצויי פיטורים, משמעה שהתקבלה עמדתו לפיה, פוטר ונותקו יחסי עובד ומעביד, והסתיים הפרק הראשון של העסקתו. בתשלום פיצויי הפיטורים נסגר ונחתם פרק זה - של העבודה בתקופה הראשונה.

העסקתו על ידי נתבעת מס' 2 הינה פרק חדש. זכויותיו לפיצויי פיטורים ביחס לפרק הקודם, מוצו כאמור מאת מעבידו הראשון - נתבעת מס' 1. הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הראשונה, פעם שניה, מנתבעת מס' 2.

28. בפסק-הדין המנחה בענין דב"ע מא 127-3 הנ"ל, לא היה ברור לחלוטין האם שולמו לתובע פיצויים מלאים מאת כל אחד ממעסיקיו שהתחלפו. בכל אופן, בית הדין הארצי לעבודה, דחה את התביעה. במקרה זה, יש לזכור, שהתובע לא בהכרח היה זכאי לפיצוי פיטורים, והנתבעת מס' 1, הגיעה להסכם פשרה בו קיבל התובע את מרבית תביעתו. בכך למעשה, על פי הדין, נסגר ונחתם פרק העבודה הראשון. נציין כי לתוצאה זו נוכל להגיע אף מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לא זו אף זו, ניתן להגיע לתוצאה זו גם בהתאם לעקרון תום הלב, שהרי , התובע תבע פיצויי פיטורים ביחס לתקופה הראשונה. בסופו של דבר, קיבל את מרבית תאוותו, בגין תביעתו זו. לימים, הגיש את תביעתו מחדש ביחס לתקופה הראשונה.
בכך יש למעשה חוסר תום לב. אם סבר התובע שיהיה זכאי לפיצויי פיטורים מהמעביד האחרון וביקש לראות את עבודתו כתקופה רצופה, מדוע עמד על כך וקיבל פיצויי פיטורים בהתאם להסכם הפשרה?!. אלא שהתובע ידע שתם ונחתם פרק אחד ונפתח פרק חדש.

בסופו של דבר, ביקש הוא לאחוז במקל משתי קצותיו כאמר הפתגם הידוע וזאת בחוסר תום לב.

29. אם נסכם את עמדתנו ביחס לתביעה כנגד נתבעת מס' 2, הרי, שלזו עומדת טענת הגנה מהותית. זאת בשונה מהמחסום של מעשה בית דין העומד לנתבעת מס' 1, הרי, שלנתבעת מס' 2, טענת הגנה מהותית כאמור.

אנו מקבלים איפוא טענה זו, בהתאם להלכה בדב"ע מא/3-127 הנ"ל עליה חזר בית הדין הארצי לעבודה פעמים רבות... .

30. כאן נאמר כי לנתבעת מס' 2 טענת הגנה נוספת שהינה מעשה בית דין מכח החלטת המפרק, על אישור תביעת חוב, מתאריך 04.01.90, שהגיש.

סעיף 4 של חוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963 קובע כי עובד של תאגיד שנקלע לפירוק זכאי לפיצויי פיטורין כאילו פוטר במועד הפירוק.

תקנה 51 (א) של תקנות האגודות השיתופיות (פירוק) תשמ"ד - 1984 קובעת כי כל נושה של האגודה חייב להוכיח למפרק את תביעת החוב שלו ואת הראיות לביסוסה, בכתב, על גבי הטופס שנקבע בתוספת השניה, תוך ששים ימים מתאריך פרסום צו הפירוק או במועד מאוחר יותר שאושר על ידי המפרק.

התובע נהג בהתאם למצוות התקנות הנ"ל ובתאריך 04.01.90 הגיש התובע למפרק תביעת חוב, בגין כל המגיע לתובע מהאגודה כמעביד, לתקופה המסתיימת בתאריך הפירוק עד 30.09.89 תביעת החוב כללה בין מרכיביה את פיצויי הפיטורין המגיעים לתובע מהאגודה בגין התקופה שעד למועד הפירוק, והמפרק אישר תביעת חוב זו והעבירה למוסד לביטוח לאומי - הנתבע מספר 3 (להלן - "המל"ל), ובמהמשך לאמור שולם לתובע סכום תביעת החוב שאושרה כאמור.

עפ"י סעיף 48 (5) של פקודת האגודות השתופיות ותקנה 16 (ב) תקנות האגודות השיתופיות (פירוק) תשמ"ד - 1984 עמדה לתובע תקופה של שישים ימים להגיש ערעור על החלטת המפרק בתביעת החוב, ומשערעור כאמור לא הוגש, הפכה החלטת המפרק לגבי תביעת החוב של התובע החלטה סופית וחלוטה, שדינה כדין פסק-דין חלוט של בית משפט מחוזי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 48 (6) של פקודת האגודות השתופיות.

31. בע"א 255/89, פרדו נגד מ"י, פד"י מו (5) 641, בעמוד 655 בחן בית משפט העליון את תקפה של החלטת מפרק בתביעת חוב של נושה של הגוף הפירוק באספקט של יצירת מעשה בית דין בהחלטת המפרק וקבע כדלקמן: "מקובלת עלי טענת המערערים, לפיה מפרק חברה, הדן ומחליט בהוכחת חוב אשר הוגשה אליו ממלא תפקיד שיפוטי" (ע"א 505/62, בעמ' 938; ע"א 402/77, בעמ' 824;
ע"א 1870/91). בין השאר נקבע, על יסוד הלכה זו, כי החלטת מפרק בהוכחת חוב - בדומה לפסק דין של בית משפט בתביעה אזרחית - מפקיעה את עילת התביעה של הנושה -התובע, וזו מתמזגת בהחלטה (ע"א 136/50, בעמ' 769);" ... נוכח מאפיינים אלה יש בסיס לתיזה, לפיה ממצאים הכלולים בהחלטת מפרק חברה בעניין הוכחת חוב עשויים, כעניין שבעיקרון, ליצור השתק פלוגתא כנגד התובע, ברם, שאלה זו אינה עומדת על הפרק בערעור זה, שכן באת כוח המשיבה טוענת רק, כי בנסיבות העניין שלפנינו לא התקיימו התנאים להיווצרות השתק כאמור."

32. מהאמור לעיל עולה ברורות כי בתביעת החוב שהגיש למפרק בתאריך 04.01.90, מיצה התובע את עילת תביעתו בגין כל חוב המגיע לו מהאגודה ו/או מפרקה עד לתאריך הפירוק, לרבות פיצויי פיטורין שנתבעו במפורש בתביעת חוב זו, החלטת המפרק בתביעת החוב הפקיעה את עילת התביעה של התובע, אשר התמזגה בהחלטה, ולפיכך, נוצר מעשה בית דין, המונע בעד התובע, לתבוע שוב את המפרק ו/או האגודה, בכל ערכאה שהיא, בגין עילתו שכבר נדונה.

33. טענות ההגנה המהותיות כמו גם טענת "מעשה בית-דין" כאמור, שיש לנתבע מס' 2, עומדות גם לנתבעת מס' 3 שהרי, זאת צורפה רק מאחר ונתבעת מס' 2 הינה בפירוק. כפועל יוצא מכך, שנתבעת מס' 2 בפירוק, הרי שחובת תשלום פיצויי הפיטורים, החלה על נתבעת מס' 2, מבוצעת על ידי נתבעת מס' 3. לנתבעת מס' 2 טענות הגנה טובות שיש בהם כדי לדחות את התביעה כבר בשלב זה, כיוון שכך, נדחית גם התביעה כנגד נתבעת מס' 3.

34. סוף דבר, תביעת התובע נדחית כבר בשלב זה.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים 3-1, הוצאות משפט בסך - 1,000 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות פיצויי פיטורים

  2. הסכם פשרה פיצויי פיטורין

  3. ביטול עיקול פיצויי פיטורין

  4. חילופי מעסיקים פיצויי פיטורים

  5. התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים

  6. התפטרות נישואים פיצויי פיטורים

  7. בסיס השכר לחישוב פיצויי פיטורין

  8. התפטרות לפי סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין

  9. תביעה נגד שני נתבעים בגין פיצויי פיטורים

  10. התפטרות בנסיבות שלא מזכות בפיצויי פיטורים

  11. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים כמטפלת סיעודית

  12. בקשה להכיר ברצף העסקה ולחיוב בתשלום פיצויי פיטורים

  13. פיצויי פיטורים לעובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים

  14. בזמן אמת יצר העובד כלפי המעביד מצג לפיו ויתר על האפשרות לקבל ממנו פיצויי פיטורים

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון