איחוד משפחות אזרח ירדני


זוהי עתירה כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרים ל"איחוד משפחות".

העובדות:
1.העותר 1 (להלן: "העותר"), נולד ביום 11.11.80, בשכם.
בשנת 1983, בהיותו בן 3, נרשם העותר במרשם האוכלוסין הפלסטיני, וקיבל מספר תעודת זהות באזור (מס' X).
לטענת העותר, משנת 1984 התגוררו הוא ומשפחתו בירדן.

2.בשנת 1997 (לטענת העותרים), או בשנת 2005 (לטענת המשיבה), הופקה לעותר תעודת זהות פלסטינית.

3.העותרת 2 (להלן: "העותרת"), היא אזרחית ישראלית המתגוררת ביפו.

4.בשנת 2004 נישאו העותרים וכעבור כ-3 שנים נולדה להם בת משותפת.

5.ביום 14.6.06 ביקשו העותרים להגיש בקשה לאיחוד משפחות בלשכת מנהל האוכלוסין בתל-אביב.
בקשתם של העותרים לקביעת תור נדחתה מהטעם שהעותר אינו עומד בגדרי התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: "הוראת השעה"), מאחר והוא "תושב האזור", מתחת לגיל 35 (נספח ז' לעתירה).

6.כנגד החלטה זו הגישו העותרים עתירה לבית המשפט העליון (בג"צ 7078/06).
ביום 3.9.06, נדחתה עתירה זו על הסף, כדלקמן:
"... על פי האמור בהחלטת הדחייה העותר הוא תושב האזור ופחות מבן 35 ועל כן בני הזוג אינם עומדים בגדרי התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) – תיקון תשס"ה מיום 1.8.05. העותר נדרש לצאת את הארץ באופן מיידי.
לטענת העותרים, גירושו של העותר – משמעותו אי קבלת בקשתה של העותרת לאיחוד משפחות, "דבר המהווה פגיעה קשה במשפחה ופירוק התא המשפחתי והכל במידה העולה על הנדרש וללא ביצוע האיזון הנדרש עם מתנגשים החלטות מנהליות עם זכות כה חשובה לקיום חיי המשפחה" (סעיף 9 לעתירה).
... עוד טוענים העותרים, כי העובדה שהעותר מחזיק בתעודת זהות פלסטינית מקורה בטעות. העותר סבר בתום לב שהוא יוכל להתחתן עם העותרת. לא היתה לו כוונה להחזיק או לקבל תעודת זהות פלסטינית שכן הוא אזרח ירדני שנולד בירדן. המשיבים לא הסבירו לעותר כי קבלת תעודת זהות פלסטינית יכולה להוות מחסום בפני בקשה לאיחוד משפחות בהיותו תושב האזור. לפיכך עותרים השניים כי בית משפט זה, יבטל את החלטת המשיבים ויורה להם לקבל את בקשת איחוד המשפחות שהגישו. עוד מבקשים העותרים, להורות על מתן אישור שהייה לעותר 2, עד למתן החלטה בעתירה.


דין העתירה להידחות על הסף.
גם אם נצא מנקודת הנחה, כי העותר אכן מחזיק בעתודת זהות פלסטינית בשל טעות, אין בכך כדי לשנות את העובדה שהוא תושב האזור וטרם מלאו לו 35 שנה.
כיוון שכך, הוא איננו זכאי לסעד של מתן אזרחות לשם איחוד משפחות וראה לעניין זה בג"ץ 7502/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל העותרים ואח' נ' שר הפנים, תק-על 2006(2) 1754. לפיכך, החלטתם של המשיבים היא ההחלטה המתבקשת ואין מקום להתערב בה". (ההדגשות אינן במקור – ש.ג).


7.ביום 8.7.07 הגישו העותרים בקשה למעמד עבור העותר מטעמים הומניטאריים מיוחדים לפי סעיף 3א1 להוראת השעה.
בקשתם נדחתה, ביום 21.9.08.

8.ביום 21.9.08 הגישה העותרת בקשה נוספת לאיחוד משפחות.
לטענת המשיבה, העותרת התעקשה להגיש בקשה נוספת זו אף שהובהר לה כי אין טעם להגיש בקשה נוספת מאחר והעותר עדיין אינו עומד בקריטריונים.

9.באותו היום, נדחתה בקשת העותרת מהטעם שהעותר הוא "תושב האזור" אשר גילו מתחת ל-35 שנים (נספח י"א לעתירה).

10.כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן, ביום 5.11.08.


11.בעתירה מפנים העותרים להגדרת המונח "תושב האזור" בהוראת השעה, כדלקמן:
"תושב האזור – מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור, וכן מי שמתגורר באזור אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין של האזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באזור".

לטענת העותרים, לאור תכלית ההוראה, לשונה, דברי ההסבר לה והפסיקה בנושא, אין להחיל את ההגדרה באופן אוטומטי על כל הרשום במרשם, ויש ליישם את מבחן 'מירב הזיקות'.
לטענתם, יישום מבחן 'מירב הזיקות', נוכח התשתית העובדתית והזיקות הסובייקטיביות והאובייקטיביות של העותר, מעלה כי העותר הוא אזרח ירדני ואינו תושב האזור.

12.ביום 17.2.09, הגישה המשיבה את תגובתה לעתירה.
בתגובה לעתירה טענה המשיבה כנגד הפרשנות שהציעו העותרים להגדרה "תושב האזור".
עוד טענה המשיבה בתגובתה, כי לאור החלטת בית המשפט העליון בעניינם של העותרים, בבג"צ 7087/06, הרי שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת מעשה בית דין.

13.ביום 23.2.09 נערך דיון בעתירה.
בדיון עלתה השאלה האם יש לעכב את הדיון בעתירה, מאחר וסוגיית פרשנות הגדרת המונח "תושב האזור" בהוראת השעה, תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון, בעע"מ 1621/08.
הצדדים השאירו שאלה זו לשיקול דעת בית המשפט, אולם ב"כ המשיבה ביקשה כי טרם עיכוב הדיון, תידון שאלת קיומו של מעשה בית דין.

14.אשר על כן, החלטה זו דנה בשאלה האם יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת מעשה בית דין.

15.כבר עתה, אציין כי מתקיים מעשה בית דין בעניינו.

16.כלל מעשה בית דין מורכב משני כללי משנה: השתק העילה והשתק הפלוגתא.
כלל השתק העילה מונע מהתובע מלחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אשר היוותה יסוד להתדיינות נשוא פסק דין.
בעניינו, העילה נשוא העתירה לבג"צ היא חוסר סבירות החלטת המשיבה לסרב לבקשת העותרים לאיחוד משפחות, מאחר והעותר הוא אזרח ירדני, אשר קיבל את תעודת הזהות בטעות, ולפיכך אין לכלול אותו תחת הגדרת "תושב האזור".
בפסק הדין בבג"צ נדחתה טענת העותר לפיה הוא אינו תושב האזור, על אף שלטענתו קיבל את תעודת הזהות הפלסטינית בטעות ותוך הטעייה ע"י המשיבה.

גם בעתירה שבפנינו העילה היא חוסר סבירות החלטת המשיבה לסרב לבקשת העותרים לאיחוד משפחות, מאחר והעותר הוא אזרח ירדני, ולפיכך אינו "תושב האזור".
לטענת העותרים בעתירה דנן, המשיבה לא התייחסה לזיקותיו של העותר לירדן, והחלה עליו אוטומטית את הגדרת "תושב האזור", רק בשל היותו כלול במרשם הפלסטיני.

בשתי העתירות נטען כנגד דחיית בקשת העותרים לאיחוד משפחות, וכנגד הכללת העותר תחת הגדרת "תושב האזור".
לפיכך, מדובר הוא באותה עילה.

17.אני ערה לכך שטענות תקיפת החלטת המשיבה בשתי העתירות שונות במקצת.
בעתירה לבג"צ נטען, כאמור, כי למעשה העותר אינו "תושב האזור" משום שהוא אזרח ירדני ומשום שמקורה של תעודת הזהות שהופקה לו הוא בטעות או בהטעיה.
בעתירה כאן נטען כי העותר אינו "תושב האזור" משום שהוא אזרח ירדני ולאור זיקותיו לירדן, ומכיוון שמבחינה פרשנית, אין להכליל אוטומטית את כל מי שרשום במרשם הפלסטיני תחת הגדרת "תושב האזור".
אף שמדובר בטענות שונות (אך דומות), העילה נותרה זהה והיא תקיפת סבירות החלטת המשיבה לסרב לבקשת האחמ"ש, ותקיפת קביעתה לפיה העותר הוא "תושב האזור", על אף זיקותיו לירדן.

הגשתה של עתירה זהה, באותה עילה מרכזית, התוקפת את ההחלטה לסרב לבקשת אחמ"ש בהיותו של העותר "תושב האזור", תוך העלאת טענות אחרות, דומות, דינה להידחות מחמת השתק עילה ומעשה בית דין.

18.העותרת מפנה, כתמיכה בטענותיה, אל בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח' .
בפסק דין זה נקבע, בנושא מעשה בית דין, כדלקמן:
"כלל הוא כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כלל זה מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, המבטא שני שיקולים עיקריים שבטובת הציבור: השיקול האחד עניינו באינטרס חברתי כי ייעשה צדק עם בעל הדין, שלא יהא מוטרד יותר מפעם אחת בשל אותו עניין, ויוכל להישען על פסק דין שניתן, ולכלכל צעדיו בהתאם לו. השיקול השני, עניינו בהפעלה יעילה ותקינה של מערכת המשפט. שיטת המשפט מבקשת ליתן הזדמנות שווה לכל אדם להביא דברו לפניה, אך על מנת לקיים תכלית זו, יש למנוע הכבדה מיותרת על בתי המשפט. כדי למנוע הכבדה זו נקבע העקרון כי מי שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו והיה לו "יומו בבית המשפט", לא יוכל לחזור ולהביא את אותו עניין פעם נוספת בפני המערכת ...

יחד עם זאת, כלל מעשה בית דין, בדומה לעקרון סופיות הדיון עליו הוא נשען, איננו כלל קשיח ומוחלט. בהיותו כלל שנועד לעשיית צדק , הפעלתו נתונה לשיקול דעת שיפוטי ושיקולים של צדק מאפשרים, במצבים חריגים, לסטות ממנו... אכן, ייתכנו מקרים בהם עשוי בית המשפט הגבוה לצדק להחליט, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, לשוב ולדון בעניין שכבר נדון והוכרע על ידיו. עם זאת, דיון חוזר כזה ייערך אך בהתקיים טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת אודותם, בדיון הקודם" (עמ' 4-5 לפסק הדין).

לא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים בענייננו לידון פעם נוספת בעניינם של העותרים.

19.רשמתי בפניי את הצהרת ב"כ המשיבה לפיה אם תצא הלכה חדשה ע"י בית המשפט העליון שעניינה פרשנות המונח "תושב האזור", אזי "תהיה פתוחה הדלת בפני העותרים לשוב ולפנות" (עמ' 4 לפרוטוקול).

20.לסיכום - מצאתי כי קיים מעשה בית דין, המהווה טעם לדחיית העתירה על הסף.

21.העתירה נדחית.

22.בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון