הסכם קיבוצי אשל

I. ההליך

1. בפני הבורר מר ראובן שרי התקיימה בוררות בין המערערים - עובדי מחלקת העבודות הציבוריות, במשרד הבודה - לבין המשיבה, בה תבעו סכום של -.4,000 ל"י כל אחד כתשלומי אש"ל עבור התקופה 1.7.1958 עד 1.4.1964. תביעה זו הוגשה תחילה בבית-המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 255/65), והועברה משם לבוררות הנ"ל, ומסתבר מצו שניתן בהמרצה 375/66 שבתביעה הנ"ל, שהמערערים גם מייצגים מעל 100 חברים נוספים המעוניינים בתוצאות התביעה הנ"ל.

2. בהסכם הבוררות שוחרר הבורר מכללי הדיון ודיני הראיות הנהוגים בבית-המשפט, אך נקבע שהבורר יהיה "קשור בדין המהותי".

3. תביעת המערערים בפני הבורר לתשלומי אש"ל, היתה מבוססת על הוראות הסעיפים 13.221, 23.241 ו-23.242 שבתקשי"ר, וטענתם היתה כי במידה שחוזר משרדי מס' 80 מיום 17.10.1955 של מנהל מחלקת עבודות ציבוריות סטה מההוראות הנ"ל של התקשי"ר, אין לחוזר תוקף חוקי, ואין לתת לו נפקות. כן הם טענו שההסכם שבין עובדי מע"ץ לבין מחלקת העבודות הציבוריות מיום 1.4.1964 המסדיר תשלומי אש"ל לעובדי מע"ץ החל מיום 1.4.1964 אינו חוסם את הדרך לתביעת המערערים לגבי העבר.

4. ואלה סעיפי התקשי"ר הנוגעים לענייננו:

(א) 13.221


עובד זכאי לתשלום קצובת אש"ל, בנסיבות המתוארות להלן, אם הוא יוצא לרגל תפקידו אל מקום שאינו בשטח השיפוט של העיריה או של המועצה המקומית (להלן שטח השיפוט) של מקום מגוריו והמרוחק יותר מ-10 ק"מ מגבולות שטח השיפוט שבו נמצא מקום העבודה הרגיל של העובד.

(ב) 23.241

העובדים הנעדרים בקביעות, לרגל תפקידיהם, ממקום מגוריהם וממקום העבודה אליו הם צמודים (כגון בוחנים, מפקחים, מדריכים ודומיהם) מקבלים קצובת אשל מיוחדת או תוספת חודשית מיוחדת על פי השיעורים שייקבעו מזמן לזמן על-ידי נציבות השירות.

(ג) 23.242

עד לקביעת השיעורים האמורים ב-23.241 רשאים האחראים לאשר לעובדים הנזכרים בה קצובת כלכלה בשיעור שלא יהיה גבוה מ- 75% מהשיעורים הנקובים ב-23.23 אם הם בעלי משפחה, ובשיעור שלא יהיה גבוה מ-50% מהשיעורים ההם אם הם רווקים; נוסף על כך יהיו עובדים אלה זכאים לקבל בחזרה את הוצאות הלינה שחלו עליהם בגבולות השיעורים הנקובים ב-23.23.

בפסקה זו "בעל משפחה" - לרבות רווק הגר עם הוריו והמקבל תוספת משפחה בעדם.

5. וזהו תוכנו של החוזר המשרדי מס' 80 מיום 17.10.1955:

"הנדון: הוצאות אש"ל

הוצאות אש"ל לעובדי מ.ע.צ. שמקום עבודתם הרגיל הוא הנפה בה הם מועסקים, ישולמו בכפיפות להוראות בפרק ז' של התקשי"ר, רק אם הם נשלחים לתפקיד מחוץ לגבול נפתם.

אם עקב מלוי תפקיד מתעורר הצורך ללינתו של עובד מחוץ למקום מגוריו הקבוע אך בתחום הנפה אליה הוא צמוד, עליו לקבל אישור מוקדם על כך מאת מהנדס המחוז. בהעדר אישור כזה לי יהיה העובד זכאי להחזרת דמי לינה.

להוראות אלו יהיה תוקף מיום 15.10.55."

6. בפסק-די ארוך וממצה מיום 7.6.1970 מנתח הבורר את סעיפי התקשי"ר, וקובע כי הם לא חלו מעולם על עובדים מסוגם של המערערים - סוללי כבישים ומפעילי ציוד כבד בכבישים - כי החוזר מס' 80 מיום 17.10.1955 תיקן את המצב בתנאים מסויימים לגבי חלק מהעובדים - שהמערערים אינם נימנים עליהם - וכי ההסכם החדש מיום
1.4.1964, שהסדיר את בעיית תשלומי אש"ל לעתיד, אינו משאיר פתח לתביעות אש"ל לגבי העבר.

7. בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים (הדיון מס' 83/70 - 3), ביקשו המערערים "לצוות על ביטול ו/או על השלמת ו/או על תיקון ו/או על החזרתו בצירוף הוראות של פסק הבורר", והעילה העיקרית של בקשת הביטול על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - החוק), היא כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי.

8. בפסק-דינו המנומק דחה בית-הדין האזורי את הבקשה. בעשותו כן הונחה בית-הדין על-ידי הכלל. ש"אין בית-משפט יושב כבית-משפט לערעורים על החלטותיו של הבורר. הבורר הוא בית-דין, אשר הצדדים מרצונם הטוב בחרו בו, ואין הם יכולים לעורר התנגדות להחלטותיו, במידה שהן נוגעות לגופו של הסכסוך בין הצדדים" (כלשון פסק-הדין ב-ע"א 67/53, [1], ואמר: "תפקידנו הצטמצם על כן לבדיקה אם כב' הבורר נהג, מבחינה משפטית, בהתאם לדין. ומאחר שמסקנתנו היא כי הבורר לא חרג מחובתו לפסוק בהתאם לדין, אין מקום להתערבותנו מכוח סעיף 24(7) או (3) לחוק".


II. פסק-הדין

1. בפרשו את ההוראות הנ"ל שבתקשי"ר, קבע הבורר שהמונח "מקום העבודה הרגיל של העובד" שבסעיף 23.221, "הוא המקום בו הוא מבצע הלכה למעשה את עיקר ורוב עבודתו, בו מפעיל את המכונה, כלי העבודה, מוחו וידיעותיו". בהתאם לכך, הוא גם פירש את המונח "מקום העבודה אליו הם צמודים" שבסעיף 23.241 והגיע למסקנה זו:

"תקנות 23.241/2, 23.221 לא חלו מעולם על העובדים בכבישי מע"ץ, כי תקנות אלו לא התאימו לקבוצות עובדים אלו."

2. טוען מר בירן, מטעם המערערים, כי שגה הבורר בפירוש שנתן להוראות הנ"ל שבתקשי"ר, ועל כן סטה מן הדין המהותי. לא כל שכן, שלתקשי"ר יש משמעות יותר מחייבת מלחוזה עבודה קולקטיבי או קיבוצי רגיל, באשר הוא כולל גם "הוראות" שיש לפרשן כ"דין", בתוקף ההגדרות שבסעיף 2 לפקודת הפרשנות.

3. מסכימים אנו לקביעתו של בית-הדין האזורי, שאין מקום לבחון אם הפירוש שנתן הבורר לסעיפי התקשי"ר הוא הפירוש האחד והיחיד שאפשר ליתן בהתאם לדין המהותי, אף כי לא נוכל לאמץ את כל הטעמים שהביא בהערותיו.


4. כאמור, השאלה העיקרית שהועמדה על-ידי הצדדים לדיון ולהכרעה על-ידי הבורר, היתה דבר הפירוש הנכון שיש לתת לסעיפי התקשי"ר; הלכה פסוקה היא, כי שאלת פירוש חוזה היא בדרך כלל שאלה שבחוק, וכי במקום שהצדדים מסרו לבורר שאלה ספציפית של חוק, לא יבטל בית-משפט את החלטתו של הבורר, אף אם בית-המשפט היה מפרש ופוסק אחרת בשאלה הנדונה (זוסמן [4], דיני בוררות, מהדורה שניה, סימן
156). וכך גם נאמר בנדון בספרו של הוג [6] על בוררות (ע' 148):

,IF A QUESTION OF LAW IS PSECIFICALLY REFERRED TO AN ARBITRATOR"
HE IS THEREBY CONSTITUTED THE SOLE JUGDE OF THAT QUESTION, AND THE
AWARD STANDS EVEN THOUGH HIS ANSWER IS WRONG, AND EVEN THOUGH
."HIS ANSWER APPEARS ON THE FACE OF THE AWARD

ובאותו עניין נאמר בהולסבורי [7] (סימונדס), כרך 2, בע' 60, סימן 127:

AND WHERE THE QUESTION REFERRED FOR ARBITRATION IS A QUESTION OF"
CONSTRUCTION, WHICH IS, GENERALLY SPEAKING, A QUESTION OF LAW, THE
DECISION OF THE ARBITRATOR CANNOT BE SET ASIDE ONLY BECAUSE THE
."COURT WOULD ITSELF HAVE COME TO A DIFFERENT CONCLUSION

מכאן, שאפילו היינו סוברים שיש ליתן לסעיפי התקשי"ר פירוש אחר משנתן להם הבורר, לא היינו רשאים לדחות את פירושו מפני פירושנו אנו. אחרים היו פני הדברים אילו היה מסתבר מתוך הפסק שהבורר סטה מדיני הפרשנות המחייבים, כי אז היתה זו טעות שבחוק העשויה להביא לביטול הפסק.

וכך נאמר בהולסבורי [8] (סימונדס) (שם):

,AND IF ARBITRATOR HAS PROCEEDED ILLEGALLY AS FOR INSTANCE"
BY DECIDING ON EVIDENCE WHICH IS NOT ADMISSIBLE, OR ON PRINCIPLES
OF CONSTRUCTION WHICH THE COURSE DOES NOT COUNTENANCE, THERE IS
.AN ERROR IN LAW WHICH MAY BE GROUND FOR SETTING ASIDE THE AWARD
.KELANTAN GOVERNMENT V. DUFF DEVELOPMENT CO. (1923) A.C ]4[)
."(.H.L 395

לא מצינו שהבורר סטה מדיני פרשנות חוזים, ועל כן עלינו לדחות גם את טענתו של מר בירן כי הבורר סטה מדינים אלה, וחטא בהתעלמות מהדין המהותי.

5. על הבורר היה לפסוק בזכויות חוזיות של המערערים, ולא בזכויות סטטוטוריות; עליו היה לפסוק בזכויות העולות מהתקשי"ר, ובקשר לכך לפרש את הדיבור "מקום העבודה הרגיל של העובד" שבסעיף 23.221 לתקשי"ר. לא נדרש הבורר לפרש את הדיבור "מקום העבודה הרגיל של העובד" לעניין משפט העבודה כולו, אלא לעניין הסעיף האמור בתקשי"ר בלבד, ומשנתן לאותו דיבור את הפירוש שנתן, פירוש אפשרי - פירוש שאין על פניו כל פסול, ואין פסול בדרך שבה הגיע לאותו פירוש - נסתם למעשה הגולל על הבקשה בפני בית-הדין האזורי ועל הערעור בפני בית-דין זה.

אף-על-פי-כן, מפאת כבודם של באי-כוח בעלי הדין, שדנו בכל הבעיות באריכות וביסודיות, נתייחס בקצרה גם לטענות העיקריות האחרות של באי-כוח המערערים.

6. טען בא-כוח המערערים כי פסול פסק הבוררים בשל כך שהתקשי"ר הוא "דין" כמשמעותו בחוק הפרשנות, ועל כן לא היה רשאי הבורר שהיה קשור ב"דין המהותי" לסמוך בפירוש וביישוב הסעיף הרלבנטי שבתקשי"ר על "מקורות" שאינם "דין", היינו
"החוזר המשרדי מס' 80" (סעיף 5 שבחלק I דלעיל) וההסכם הקיבוצי מיום 1.4.64
(סעיף 6 שבחלק I דלעיל).

7. בערעור זה אינן עומדות לדיון ההוראות שבתקשי"ר שאינן אלא תעתיק של חוק או תבנית, אינן עומדות לדיון אותן ההוראות שאינן אלא הוראות מנהליות שאינן קובעות תנאי עבודה וזכויות וחובות עובדים, ואינן עומדות לדיון ההוראות שבתקשי"ר שאינן אלא תעתיק של זכויות הסכם קיבוצי", שחל עליו חוק ההסכמים הקיבוציים. לדיון עומדות הוראות שבתקשי"ר שעניינן זכויות וחובות העובדים, ואין מקורן של אלה בחיקוק או בהסכם קיבוצי; לית מאן דפליג שאף אותן הוראות אינן נטולות נפקות משפטית.

8. אין בית-הדין חייב לעמוד בערעור זה בהרחבה על מהותו ומעמדו של התקשי"ר במשמעות המסוייגת כאמור בסעיף הקודם. ברור שאין הוא "הסכם קיבוצי", על המשתמע מכך, לרבות אי-תחולת כללי הפרשנות המיוחדים ל"הסכם קיבוצי", באשר לא קויים בו האמור בסעיף 1 לחוק ההסכמים הקיבוציים. לשאלה אם הוא "דין" כמשמעותו בפקודת הפרשנות, באשר הוא "תקנה" שהותקנה מכוח הסמכות הנתונה בידי הממשלה על פי סימן 14 לדבר המלך במועצתו 1922, התייחס כבר בית-המשפט העליון, בעקיפין, וניתן לומר שאף במישרין, ודחה אותה (בג"צ 244/64, [2], בע' 404-405).

מאחר ובשם המערערים הועלו טענות מתחום הרצוי והפסול ביחסים שבין המדינה ועובדיה, ייאמר, בנוסף למובא לעיל, לעניין היותו או אי היותו של התקשי"ר "דין", כי קשה ליישב מערכת יחסי עבודה סדירים בין המדינה ובין עובדיה, אם הנחת היסוד היא שיחסים אלה מבוססים לא על משא-ומתן קבוצי, אלא על "דין", שאינו אלא הוראה חד-צדדית.

9. משנאמר שהתקשי"ר, בקטע העומד לדיון כאמור בסעיף 7 דלעיל, אינו לא "הסכם קיבוצי" ולא "דין", ומאחר וגם נאמר שאין הוא נטול נפקות, נותר לציין את מהותו לחיוב. זה ניתן להיעשות בקלות, עת אומרים, בעקבות בית-המשפט העליון,

כי ההוראות שבתקשי"ר שעניינן תנאי עבודה "הן בגדר תנאים בחוזה העבודה של כל עובד מדינה" (בג"צ 376/67, [3], בע' 693), בבחינת "תנאים מכללא", כפי שהמצב ב"חוזה קולקטיבי".

10. נופלת, אפוא, הטענה ש"החוזר המשרדי מס' 80" וההסכם הקיבוצי מיום
1.4.1964 אינם תוספים, במידה שהם נוגדים את התקשי"ר באשר בכך נוגדים הם את ה"דין". מכאן, שאף לו היתה ההכרעה בפסק הבוררים תלויה כולה בפירוש ההוראה הרלבנטית בתקשי"ר, תוך הזדקקות ל"חוזר המשרדי מס' 80" להסכם הקיבוצי מיום
1.4.1964, ספק רב אם היה בכך פסול בפסק הבוררים, ופסול שיצדיק ביטולו על-ידי בית-הדין.

עיון בפסק הבוררים מלמד שהבורר פסק כפי שפסק מתוך פירוש ההוראות הרלבנטיות של התקשי"ר, מגופן. נכון שהחל מעמוד 9 שבפסק הבוררים, מתייחס הבורר להוראות שב"החוזר המשרדי מס' 80", להסכם הקיבוצי מיום 1.4.1964, למהות התקשי"ר, למקומו במערכת יחסי העבודה בין המדינה ועובדיה, ולעקרונות הראויים בתחום זה.
על כל אלה נמתחה ביקורת בדברי בא-כוח המערערים, אך אין לו לבית-דין זה להתייחס לכך. כאמור ברור כי אשר פסק הבורר, פסק בעיקר על פי פירוש שנתן להוראות שבתקשי"ר, וכל היתר לא בא אלא להביע דעה שהבורר ראה כנכונה ומחזקת את מסקנתו, אך לא היה חיוני למסקנה.

11. מכלל האמור עולה שצדק בית-הדין בתוצאה שאליה הגיע בפסק-הדין נשוא ערעור זה, ודין הערעור להידחות.

אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם קיבוצי דן

  2. הסכם קיבוצי תרו

  3. הסכם קיבוצי אסם

  4. הסכם קיבוצי אשל

  5. הסכם קיבוצי צים

  6. הסכם קיבוצי שפע

  7. הסכם קיבוצי נמל

  8. הסכם קיבוצי טרה

  9. הסכם קיבוצי מגדל

  10. הסכם קיבוצי הדסה

  11. הסכם קיבוצי מחשב

  12. הסכם קיבוצי מחלה

  13. אישור הסכם קיבוצי

  14. הסכם קיבוצי משען

  15. הסכם קיבוצי תנאים

  16. הסכם קיבוצי מחייב

  17. הסכם קיבוצי אמונה

  18. הסכם קיבוצי בצלאל

  19. הסכם קיבוצי מרצים

  20. הסכם קיבוצי אסותא

  21. הסכם קיבוצי אחזקה

  22. הסכם קיבוצי גננות

  23. הסכם קיבוצי דוגמא

  24. הסכם קיבוצי דור ג

  25. הסכם קיבוצי אפייה

  26. הסכם קיבוצי אפקון

  27. הסכם קיבוצי הוראה

  28. הסכם קיבוצי מתכות

  29. הסכם קיבוצי הלבשה

  30. הסכם קיבוצי נהגים

  31. הסכם קיבוצי רפואה

  32. הסכם קיבוצי הסעות

  33. הסכם קיבוצי קניאל

  34. הסכם קיבוצי ביגוד

  35. הסכם קיבוצי תנובה

  36. הסכם קיבוצי כבאים

  37. הסכם קיבוצי חוגלה

  38. הסכם קיבוצי מנורה

  39. הסכם קיבוצי חניתה

  40. הסכם קיבוצי טבעול

  41. הסכם קיבוצי מתמחים

  42. הסכם קיבוצי טבע טק

  43. הסכם קיבוצי טקסטיל

  44. הסכם קיבוצי מכללות

  45. הסכם קיבוצי אולמות

  46. הסכם קיבוצי מעונות

  47. הסכם קיבוצי ישרוטל

  48. הסכם קיבוצי זכויות

  49. הסכם קיבוצי קביעות

  50. הסכם קיבוצי הפסקות

  51. הסכם קיבוצי פלסטיק

  52. הסכם קיבוצי רוקחים

  53. הסכם קיבוצי רשויות

  54. הסכם קיבוצי נביעות

  55. הסכם קיבוצי טכנאים

  56. הסכם קיבוצי תדיראן

  57. הסכם קיבוצי מאוחדת

  58. הסכם קיבוצי מאפיות

  59. הסכם קיבוצי שופרסל

  60. הסכם קיבוצי שחקנים

  61. הסכם קיבוצי שטראוס

  62. הסכם קיבוצי מכתשים

  63. הסכם קיבוצי אגרקסקו

  64. הסכם קיבוצי רשת עמל

  65. הסכם קיבוצי בית ברל

  66. התפטרות הסכם קיבוצי

  67. הסכם קיבוצי ישראכרט

  68. הסכם קיבוצי קלדניות

  69. הסכם קיבוצי קמעונאי

  70. הסכם קיבוצי רשת עתיד

  71. הסכם קיבוצי קופי בין

  72. הסכם קיבוצי לבורנטים

  73. הסכם קיבוצי קוסמטיקה

  74. הסכם קיבוצי סגל זוטר

  75. הסכם קיבוצי אקרשטיין

  76. סעיף 14 להסכם קיבוצי

  77. התיישנות הסכם קיבוצי

  78. הסכם קיבוצי הסכם אישי

  79. הסכם קיבוצי מנהל ומשק

  80. הסכם קיבוצי יוניליוור

  81. הסכם קיבוצי ימי בחירה

  82. הסכם קיבוצי בתי זיקוק

  83. הסכם קיבוצי משרד החוץ

  84. הסכם קיבוצי כללי ענפי

  85. הסכם קיבוצי כללי במשק

  86. הסכם קיבוצי מענק יובל

  87. הסכם קיבוצי סגל מנהלי

  88. הסכם קיבוצי בית זיקוק

  89. הסכם קיבוצי מכוח נוהג

  90. הסכם קיבוצי אלקטרוניקה

  91. הסכם קיבוצי משאבי אנוש

  92. ביטול סעיף בהסכם קיבוצי

  93. הסכם קיבוצי קידום נוער

  94. הסכם קיבוצי רשות הנמלים

  95. הסכם קיבוצי מצילי בריכה

  96. הסכם קיבוצי הסדר קיבוצי

  97. הסכם קיבוצי מכון התקנים

  98. הסכם קיבוצי שימוש במחשב

  99. הסכם קיבוצי במגזר הפרטי

  100. הסכם קיבוצי גני אירועים

  101. הסכם קיבוצי ראשון לציון

  102. הסכם קיבוצי ביקור חולים

  103. הסכם קיבוצי אולם אירועים

  104. הסכם קיבוצי שירות המדינה

  105. הסכם קיבוצי שיכון ובינוי

  106. הסכם קיבוצי תעשייה זעירה

  107. הסכם קיבוצי תקופת ניסיון

  108. הסכם קיבוצי בענף הזכוכית

  109. הסכם קיבוצי משרד המשפטים

  110. הסכם קיבוצי מגן דוד אדום

  111. הסכם קיבוצי החזרה לעבודה

  112. הסכם קיבוצי מוסד הטכניון

  113. הסכם קיבוצי רשתות השיווק

  114. הסכם קיבוצי כרמל אולפינים

  115. הסכם קיבוצי זכויות גמלאים

  116. הסכם קיבוצי מפעלי ים המלח

  117. הסכם קיבוצי חיפה כימיקלים

  118. הסכם קיבוצי בשלטון המקומי

  119. הסכם קיבוצי פיזיותרפיסטים

  120. הסכם קיבוצי סגל אקדמי בכיר

  121. הסכם קיבוצי מדרשת שדה בוקר

  122. הסכם קיבוצי ידיעות אחרונות

  123. הסכם קיבוצי אולמות אירועים

  124. הסכם קיבוצי עוזרים משפטיים

  125. הסכם קיבוצי בשירות הציבורי

  126. הסכם קיבוצי הסתדרות הפקידים

  127. הסכם קיבוצי כללי בענף המזון

  128. הסכם קיבוצי כללי בענף המתכת

  129. הסכם קיבוצי איגוד התעשיינים

  130. הסכם קיבוצי פריגו פרמצבטיקה

  131. הסכם קיבוצי כללי עוז לתמורה

  132. הסכם קיבוצי רשות שדות התעופה

  133. הסכם קיבוצי כללי בענף האפייה

  134. הסכם קיבוצי קרן קיימת לישראל

  135. הסכם קיבוצי כללי בענף ההובלה

  136. הסכם קיבוצי כללי בענף הטקסטיל

  137. הסכם קיבוצי מרכז השלטון המקומי

  138. ד שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון