איחוד משפחות גרין קארד


1.עותר 1 (להלן – העותר) נולד בירושלים בשנת 1974 והחזיק ברישיון לישיבת קבע בישראל. בשנת 2001 נשא העותר לאישה בירושלים את עותרת 2 (להלן – העותרת), אזרחית ארה"ב ילידת שנת 1980 שמאז היותה בת 3 שנים התגוררה בביר נבאללה שבאזור יהודה ושומרון. הוריה, אחיה ואחיותיה של העותרת מתגוררים עד היום בביר נבאללה. בשנת 2003 נולדה בירושלים בתם הבכורה של העותרים, ובשנת 2004 נולדה בירושלים בתם האמצעית. בשנת 2006, עת הייתה העותרת בהריון מתקדם, נסעו העותרים ובנותיהם לארה"ב, שם נולד (בחודש מרץ 2006) בנם הקטן. עוד בשנת 2006 ניתנה לעותר על פי בקשתו אשרת תושב קבע בארה"ב (Permanent Resident Card המכונה "גרין-קארד"). האשרה ניתנה לעותר מכוח אזרחותה האמריקנית של אשתו-העותרת, ותוקפה נקבע עד ליום 14.3.16. העותרים וילדיהם עברו להתגורר בארה"ב בשנים 2006 עד 2009, במהלכן עבד העותר בארה"ב בתחנת דלק השייכת לאביה של העותרת. בתקופה זו ביקרו העותרים וילדיהם בישראל פעמיים לפרקי זמן קצרים. ביום 22.5.09 ביקשו העותרים לחזור לישראל דרך גשר אלנבי. משסורבה אז כניסת העותרת, נכנסו לישראל העותר ושתי הבנות, ואילו העותרת והבן הקטן נשארו אצל מכרים בירדן.

2.ביום 24.5.09 הגישה העותרת לבית משפט זה עתירה מינהלית בה התבקש בית המשפט להורות לשר הפנים לאפשר את כניסתה לישראל בהקדם לצורך השתתפות בחתונת אחיה ביום 12.6.09 (עת"מ (י-ם) 1370/09). העתירה נדחתה על הסף בפסק דין מיום 14.6.09 בשל היותה מוקדמת ונגועה בחוסר ניקיון כפיים מהותי. ביום 2.7.09 דחה מתאם פעולות צה"ל בשטחים את בקשת העותרת מיום 21.6.09 לקבלת אשרת כניסה לאזור יהודה ושומרון דרך ישראל כתיירת לצורך ביקור בני משפחתה. עוד קודם לכן, ביום 25.5.09 (יום לאחר הגשת עתירתה של העותרת) הודיע משרד הפנים לעותר על פקיעת רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל בשל קבלת רישיון לישיבת קבע בארה"ב. השגה שהעותר הגיש על הודעה זו נדחתה במכתב הנושא תאריך 12.7.09. מכתב הדחייה הסתמך, באורח בלתי-מוסבר, על שימוע שנערך לעותר ביום 21.7.09. בקשת העותר מיום 16.8.09 לבחינה מחודשת של ההחלטה נדחתה על ידי משרד הפנים ביום 17.8.09.

3.ביום 27.8.09 יצאו העותר ושתי הבנות את ישראל לירדן והצטרפו לעותרת ולבן הקטן. מאז שוהה כל המשפחה בירדן מבלי שמתאפשרת כניסתם לישראל. בקשה לצו ביניים המאפשר את כניסת העותרים לישראל עד לסיום הדיון בעתירה נדחתה על ידי ביום 11.10.09.


4.העתירה, שהוגשה ביום 9.9.09, תוקפת את ההחלטות שהתקבלו לגבי שני העותרים: הן ההחלטה בדבר פקיעת רישיון ישיבת הקבע של העותר בישראל, והן ההחלטה המסרבת לאפשר לעותרת להיכנס לאזור דרך ישראל כתיירת.

5.העותר טוען כי הפקעת רישיון ישיבת הקבע שלו נעשתה שלא כדין משום שהוא לא העתיק באף שלב את מרכז חייו אל מחוץ לישראל. נישואיו לעותרת נערכו בירושלים, בה התגוררו השניים במשך כ-5 שנים מאז הנישואין, בה נולדו שתי בנותיהם, ואותה עזבו לביקור משפחתי בארה"ב כאשר העותרת מצויה בחודש השמיני להריונה. שהותם בארה"ב הייתה זמנית מלכתחילה ונבעה ממצבם הכלכלי הקשה ומרצונו של העותר לסייע לחמו בניהול תחנת הדלק שלו, מבלי שהייתה לעותר כוונה להשתקע בארה"ב ולהפסיק את מגורי הקבע שלו בירושלים, בה קבור אביו ובה מתגוררים אמו, שני אחיו ואחותו (להוציא אחות אחת המתגוררת בארה"ב). בעבר ניסה העותר פעמיים להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור אשתו-העותרת אך משרד הפנים סירב לקבל את הבקשות בשל היות העותרת מתחת לגיל 25. בינתיים הגיעה העותרת לגיל המאפשר הגשת בקשה לאיחוד משפחות, וזו תוגש עם החזרת התושבות של העותר. לדברי העותר, ה"גרין-קארד" התבקש על ידו משלטונות ארה"ב עת הגיע לביקור משפחתי בארה"ב וחשש להיעצר כשוהה בלתי-חוקי. בכל מקרה, תוקף הכרטיס מוגבל עד ליום 14.3.16 והוא פקע עם הגירתו מארה"ב. שני ביקוריו יחד עם העותרת בישראל תוך כדי שהותם בארה"ב ובלא אשרת תייר, מלמדים על העדר כוונה מצדם להגר לארה"ב. כך גם הימנעות העותר מלבקש אזרחות אמריקנית למרות שהדרך לעשות כן הייתה פתוחה בפניו כבעלה של אזרחית אמריקנית. ראיות נוספות הן העובדה שהחברוּת של העותר ושתי הבנות בקופת חולים כללית לא הופסקה בעת שהותם בארה"ב ונשמר לגביהם רצף של ביטוח רפואי ממלכתי בישראל; שעוד לפני יציאתו לארה"ב העותר הבטיח את המשך עבודתו במאפיית אנג'ל בירושלים בה עבד משך 11 שנה עד ליציאתו ושמר על זכויותיו הפנסיוניות במקום עבודה זה; ושהעותר רשם את שתי
בנותיו – הרשומות במרשם האוכלוסין הישראלי – למוסדות חינוך בירושלים לשנת הלימודים 2010-2009 (אם כי בפועל הבנות נותרו ללא מסגרת חינוכית בשל סירוב משרד הפנים להתיר את חזרת הוריהן לישראל). העותר טוען כי משרד הפנים לא נתן את המשקל הראוי לראיות שהוצגו בפניו, וסירובו לבטל את פקיעת התושבות לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ההחלטה בהשגה התקבלה 9 ימים לפני השימוע שנערך לו, דבר המעיד על גיבוש דעה מוקדמת נגדו וחוסר התכלית של השימוע. כמו כן, ראוי לטענת העותר להבחין בינו, שנולד בירושלים וחי בה כל חייו, לבין מי שרכש את תושבות הקבע שלו לאחר לידתו.

6.העותרת טוענת כי הסירוב לאפשר את כניסתה לישראל ולאזור לצורך ביקור בני משפחה הנו שרירותי ובלתי-מנומק. בתשובת מתאם הפעולות בשטחים נכתב כי סירוב הצבא לאפשר את כניסת העותרת לאזור נתמך בהתנגדות הנחרצת של משרד הפנים להעניק לה אשרת תייר מסוג ב/2. להתנגדות זאת אין מקום, שכן העותרת זכאית לבקר את חמותה ובני משפחתה בישראל, ולרשות משרד הפנים עומדות דרכים מגוונות לאכוף את יציאת העותרת מישראל בתום תקופת הביקור. אשר לביקור העותרת באזור, אין מקום להתערבות מצד משרד הפנים בהחלטת הצבא.

7.משרד הפנים טוען כי יש לדחות את טענות העותרת על הסף ואת טענות העותר לגופן. אשר לעותרת, הרי שהיא כלל לא פנתה למשרד הפנים בבקשה לקבלת אשרת תייר לביקור בישראל, גם לא לאחר שעתירתה הקודמת נמחקה בשל אי-מיצוי הליכים, ולפיכך עתירתה הנוכחית מוקדמת אף היא והוגשה בלא מיצוי ההליכים מול המשיב. החלטת מתאם הפעולות בשטחים הנה עצמאית ואינה מבוססת על עמדת משרד הפנים אלא רק מזכירה עמדה זו בשולי הדברים, כאשר העברת עמדת משרד הפנים למתאם הפעולות אינה תחליף להגשת בקשה על ידי העותרת למשרד הפנים ולמתן החלטה בבקשה על ידי משרד הפנים, שרק נגדה ניתן לעתור לבית המשפט לענינים מינהליים. יחד עם זאת, גם אם תגיש העותרת בקשה מתאימה הרי שזו תידחה, שכן בשלב הנוכחי משרד הפנים אינו מוכן לאפשר לעותרת להיכנס לישראל אף לא לביקור, וזאת בשל חשש ממשי להשתקעותה שלא כדין בישראל. חשש זה מבוסס על שהותה של העותרת שלא כדין בישראל במשך 23 שנה תוך עשיית דין עצמית ובלא ניסיון להסדיר את מעמדה בישראל למרות היתכנותה של הסדרה כזאת. משרד הפנים נסמך על דברים שנכתבו על העותרת בפסק הדין בעת"מ (י-ם) 1370/09 לפיהם היא הסתירה באותה עתירה עובדות מהותיות והגדילה עשות כאשר טענה כי מעולם לא שהתה בישראל מעבר לפרק הזמן שהותר לה, על אף שהאמת היא "כי למעלה מ-20 שנה (משנת 83 ועד לשנת 2006) שהתה העותרת בישראל ברציפות שלא כחוק". משרד הפנים מוסיף כי יהיה מוכן לשוב ולשקול את התרת כניסת העותרת לביקור בישראל, לאחר שיחלוף פרק זמן סביר בו תשהה מחוץ לישראל באופן שיטשטש את חשש ההשתקעות.

8.את עתירתו של העותר מבקש משרד הפנים לדחות לנוכח חזקת ההשתקעות הקבועה בתקנה 11א(2) לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, לפיה רואים אדם כמי שהשתקע במדינה מחוץ לישראל ובכך גרם לפקיעת תוקף רישיון ישיבת הקבע שלו לפי תקנה 11(ג), אם "הוא קיבל רשיון לישיבת קבע באותה מדינה". לטענת המשיב, העותר לא הרים את נטל ההוכחה לסתור את החזקה, שכן הוא נישא לאזרחית ארה"ב; לא ביקש עבורה איחוד משפחות בישראל למרות שיכול היה לעשות כן; העביר בשנת 2006 את מרכז חייו לארה"ב ומאז חדל להתגורר בישראל; לא הותיר נכסים בישראל אלא התגורר בירושלים בבית אמו; רכש בארה"ב רישיון ישיבת קבע שתוקפו יפה עד לשנת 2016; הפך בארה"ב לשותף בעסקים של אבי אשתו; בנותיו למדו בארה"ב; ובנו השלישי נולד בארה"ב ולא נרשם בישראל למרות שהיה ניתן לרושמו. כמו כן, עובדות אלה מצביעות על הפסקת המציאות של ישיבת קבע בישראל, והביאו לפקיעת הרישיון מאליו אף בלא תקנה 11א(2). משרד הפנים אינו מקבל את טענת העותר כי ה"גרין-קארד" שקיבל עד לשנת 2016 פקע כתוצאה מעזיבתו את ארה"ב, וגורס כי היה על העותר להציג חוות דעת של מומחה לדין האמריקני לביסוס הטענה. בכל מקרה, גם "גרין-קארד" קצוב בזמן מקים חזקת השתקעות מחוץ לישראל, שכן מסמך כזה, הניתן למי שנישא לאזרחית אמריקנית, ניתן לחידוש בתום תקופתו המקורית. אמנם העותר לא קיבל אזרחות אמריקנית, אך הסיבה לכך לדעת משרד הפנים אינה ויתור של העותר אלא העובדה שקבלת האזרחות האמריקנית כתוצאה מנישואין לאזרח אמריקני מצריכה תהליך הדרגתי. עוד נטען כי העותר אישר בשימוע שלפני נסיעתו לארה"ב לא ביקש ולא קיבל קצבאות ביטוח לאומי עבור בנותיו, וכי את בנותיו רשם למוסדות חינוך בישראל רק לאחר השימוע ובעקבות שאלה שנשאל בנדון במהלכו.

9.בעת"מ (י-ם) 235/05 מחמוד נ' שר הפנים (פסק דין מיום 20.4.06) דחה בית משפט זה (סגן הנשיא ד' חשין) את פרשנות משרד הפנים לפיה עצם החזקת כרטיס "גרין-קארד" מפקיעה את רישיון ישיבת הקבע בישראל, אף אם תוקף הכרטיס מוגבל בזמן קצוב. בין היתר נאמרו בפסק הדין הדברים הבאים:

"בתצהיר שהוגש מטעם המשיב נאמר כי אין בנהלי משרד הפנים התיחסות לגרין קארד זה או אחר, ולדידו עצם החזקת כרטיס גרין קארד מפקיעה את רשיון ישיבת הקבע בישראל. דעה זו אינה מקובלת עלי. גם אם גרין קארד במהותו הינו רשיון ישיבה קבוע – ואיני קובע כל עמדה בכך – הרי לפנינו עומדת תעודתה של המשיבה המעידה על עצמה כמאה עדים שאין היא קבועה. בענינה של העותרת, רשיונה היה מעיקרו מוגבל בזמן – תחילה לשנתיים, ולאחר מכן לעשר שנים נוספות, ולפיכך אין תחולה בעינייננו לתקנה 11א(2), האמורה לעיל. ממילא לא היה יכול המשיב למסור הודעה על פקיעת תושבות בנימוק של רכישת תושבות קבע בארה"ב... העותרת זכתה בארה"ב לרשיון המוגבל בזמן, שמועד סיומו נקבע מראש שלא על ידה. ממילא, העותרת מצויה כעת בסיטואציה שהיתה ידועה מראש, בה אין ברשותה רשיון לישיבת קבע בארה"ב" (ההדגשה במקור).

דברים אלה, המקובלים עלי, יפים כמות שהם למקרה שלפנינו. חרף כותרת ה"גרין-קארד" שניתן לעותר בארה"ב כ"
Permanent Resident Card", בפועל בגוף הכרטיס הוגבל תוקפו עד לשנת 2016, היינו לעשר שנים מיום הוצאת הכרטיס. מאחר שמשרד הפנים ביסס את הודעת הפקיעה מיום 25.5.09 אך ורק על "קבלת רשיון לישיבת קבע במדינת ארה"ב" ולא על כל נתון אחר, וחזר על הנמקה זו במכתבו מיום 17.8.09 באומרו כי "במקרה שלפנינו מתקיים פרמטר אחד – קבלת רישיון ישיבת קבע בארה"ב"; ובהינתן העובדה שהעותר שוהה מחוץ לישראל 4 שנים בלבד ולא קיבל אזרחות זרה כך שלא מתקיימות לגביו חזקות ההשתקעות שבתקנות 11א(1) ו-11א(3); מסקנה מתבקשת היא כי דין הודעת הפקיעה להתבטל.

10.מאידך גיסא, לא מצאתי מקום להתערב בסירובו של משרד הפנים לאשר לעת הזאת את כניסת העותרת לישראל, אף לא באשרת תיירת זמנית. כאמור, העותרת התגוררה בישראל שלא כדין לפחות משנת 2001 בה נישאה לעותר. עוד קודם לכן התגוררה במשך כ-18 שנה באזור בלא הסדרה כדין של מעמדה שם. אל שהיות בלתי-חוקיות ממושכות אלו מצטרפת העובדה שהעותרת כיזבה בעתירתה הקודמת וטענה בה כי החזיקה בעבר במעמד של תושבת חוקית בירושלים ולא שהתה מעולם בישראל שלא כדין. עוד טענה שם העותרת בסתירה לאמת, כי כל בני משפחתה מתגוררים אך ורק בארה"ב. זאת כאשר במכתבה למתאם הפעולות בשטחים, שנשלח זמן קצר לאחר הגשת אותה עתירה, טענה כי הוריה ואחיה מתגוררים בביר נבאללה, וכאשר בעלה (העותר) טען באותו שלב כי החליט לשוב להתגורר בישראל עם אשתו וילדיהם. במצב דברים זה, עוצמת החשש להשתקעות העותרת בישראל ולהימנעותה מעזיבת המדינה בתום תקופת אשרת הביקור הנה גבוהה, ואין לגלות חוסר סבירות או העדר מידתיות בסירובו של משרד הפנים להתיר את כניסתה גם לא בהינתן ערבויות ובטוחות. עמדה זו של משרד הפנים מצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב ביותר המופקד בידיו להחליט האם ומתי להתיר את כניסתם של זרים לתחומי המדינה, ושבו אין בית המשפט ממהר להתערב (בג"ץ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נז(2) 21, 28-27; בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293; בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520; בג"ץ 3373/96 זעתרה נ' שר הפנים, מיום 16.10.96). עם זאת ראוי להוסיף שתי הערות: ראשית, אין בדחיית עתירת העותרת משום הבעת דעה לגבי זכאותה להיכנס לישראל במסגרת בקשה לאיחוד משפחות, אם וכאשר תוגש כזאת עבורה על ידי העותר. שנית, דחיית עתירת העותרת מתייחסת רק לבקשתה לקבלת אשרת ביקור ממשרד הפנים. סמכות הביקורת על סירובו של מתאם הפעולות בשטחים לאשר את כניסת העותרת לאזור אינה נתונה בידי בית משפט זה, וב"כ המשיב אישר כי משרד הפנים אינו מתערב בשיקול דעתן של שלטונות הצבא בסוגיה זאת.

11.התוצאה היא אפוא שעתירת העותר מתקבלת וההודעה על פקיעת רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל מבוטלת. עתירת העותרת נדחית כפוף להערות שבסוף פסקה 10 לעיל. לנוכח התוצאה יישא כל צד בהוצאותיו.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון