הסכם קיבוצי בנק יהב

התביעה:

1. בתביעה מבוקשים מספר סעדים חילופים: החזרה לעבודה לחילופין פנסיה תקציבית בשיעור 50% ביחס ל 20 שנות עבודה לחילופין השלמת פיצויי פיטורים לכדי 225% עם פיצוי הלנה ועל כל אחת מהחלופות פיצוי של עגמת נפש, בסך 200,000 ש”ח, וכן פדיון ימי מחלה.

רקע עובדתי

2. התובע עבד אצל הנתבעת כעובד קבוע בתפקיד אחראי על התחזוקה, אחראי על צי הרכב ואחראי ארצי על הניקיון ב-14 סניפיה ברחבי הארץ .

יחסי העבודה בין התובע לנתבעת מוסדרים בהס"ק מיום 20/7/80 מספרו 1214/80, (להלן ההסכם הקיבוצי).

מהתאריך 6/98 עד 31/1/00 עת פוטר התובע הוחלפו מכתבים שונים בין הנתבעת לתובע לועד העובדים בקשר לפיטורי התובע. התובע סירב כל העת לפרוש מעבודתו .

טענות התובע

3. א.התובע החל לעבוד בינואר 1980 אצל הנתבעת כעובד תחזוקה ולימים כאחראי תחזוקה בכל סניפי בנק יהב כמו גם אחראי צי הרכב ואחראי ארצי על הניקיון .

ב. יחסי העבודה מוסדרים על פי הוראות הסכם קיבוצי מיום 20/7/1980 מס' 1214/80 .

ג. מעמד הנתבעת הינו כמעמד גוף ציבורי בשרות ציבורי וחלים עליו מאפיינים של רשות מנהלית.

ד. התובע טען שחלק מהמניעים לפיטוריו הם עקב התנכלויותיו של מ. צולר יו"ר דירקטוריון.

ה. עבודת התובע בסניפי הנתבעת בי-ם היתה רק חלק מעבודת התובע ולא החלק המרבי בעבודתו.

ו. בראשית שנת 98 הועברו משרדי הנהלת הנתבעת לבניין אחר בשם "בית יהב" דבר זה היווה אמתלה להוציא את התובע מעבודתו, ע"י כך שהעבירו את עבודת התחזוקה לידי גוף חיצוני .

ז. בחודש יוני 1998 הציעה הנתבעת, לועד העובדים, הצעת פרישה לעובדים קבועים מעל גיל 55.

ח. ב11/98 קיבל התובע אישית הודעה בדבר הצעת ההנהלה לפרישה מוקדמת אולם התובע לא נענה להצעה.

ב1/1/99 פנתה הנתבעת לועד העובדים ולתובע והודיע כי הבנק מבקש להפסיק את עבודתו. ועד העובדים שלח הודעה עוד באותו היום כי הוא מסרב לפיטורים מכיוון שאין הסכמת העובד.


ב19/7/99 נשלחה הודעה לתובע כי הבנק אינו רואה מקום להמשך העסקתו בתפקידים כלשהם בבנק וכי הנהלת הבנק מוכנה לשקול פרישתו עם מסלול פיצוים מוגדלים וכן פנסיה. ב 20/7/99 קיבל התובע הודעה שהוא חייב לצאת לחופש ולנצל 63 יום שצבר. ב21/9/99 נשלח לתובע הודעת פרישה, לה התנגד הועד . ביום 30/1/00 פנה התובע לנתבעת בעקבות פיטוריו שיועדו ל31/1/00, וביקש לבטל את פיטוריו וכן הביע נכונות לשאת ולתת בקשר לפנסיה תקציבית.

טענות הנתבע

4. א. בין התובע לנתבע התנהלו יחסי עובד מעביד רק החל 5/86 ולא משנת 80 כפי שטען התובע. רק בשנת 1988 הפך לעובד קבוע .

ב. לביה"ד אין סמכות עניינית נוכח כך שביה"ד אינו מוסמך לדון בתובענה ככל שעניינה בתקופה בה לא היו הצדדים יחסי עובד מעביד.

ג. התובע עסק בתחזוקה וניקיון רק עד מעבר משרדי הנתבעת בשנת 98 ל"בית יהב " שם חברה חיצונית מבצעת את עבודת התחזוקה ואין עוד מקום לתפקיד אחזקה פנימי של הבניין. מעבר לכך התובע לא ביצע את עבודתו לשביעות רצון הממונים עליו.

ד. לאחר מעבר הנתבעת ל"בית יהב" לא השכיל בידי התובע להשתלב בעבודות הבנק, למרות שהוצע לו הצעות שונות ורק אז הוחלט על הפסקת עבודתו בשנת 98 . רק בגלל בקשת התובע להמשיך לעבוד אצל הנתבעת היה ניסיון נוסף לשלבו בעבודה במח' העיקולים בדברי הדואר אך אז המציא הנתבע אישור על אלרגיה לנייר ובכך הכשיל השתלבותו בתפקיד זה. משלא ניתן היה יכלו לשלבו בעבודה פוטר .

ה. ההודעה מיום 21/9/99 הינה החוליה האחרונה בשרשרת של הודעות,הסברים והתראות שניתנו לתובע, ולאור חוסר האפשרות לשלבו בעבודת הנתבע .

ו. חובת השימוע - התקיימו שיחות רבות מספור עם התובע בהן הוסבר והובהר לו שלא יוכל להמשיך להחזיק בתפקידו הקודם שהתייתר לאור העברת האחריות על הרכב לקצין רכב והעברת האחריות על התחזוקה לסניפים ולחברות אחזקה - למרות זאת בחר התובע להמשיך ולסרב לעבוד משכך אין לו להלין אלא על עצמו . בנסיבות אלה יש לראות בשיחות הרבות שנוהלו עימו עם התובע מילוי חובת השימוע אף מעבר לכל חובה פורמלית .

ז. דרישת התובע להחזירו לעבודה ולכפות על הנתבע את העסקתו דינה להידחות במיוחד במצב הקיים של שיהוי ניכר ושינוי נסיבות, המהווה השתק לגבי התובע,אשר חודשים ארוכים חלפו מאז פסקה עבודתו בבנק.
ח. בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ הינו תאגיד עצמאי בבעלות מס' בעלי מניות אין הוא בגדר "שירות ציבורי " ואין בסיס לטענות התובע לעניין זה כמו גם דרישותיו לתנאי עבודה כנהוג בשירות הציבורי.

5. ביום 5/11/00 מסרו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות לבית הדין בפני כב' הרשמת יפה שטיין עיקריה להלן:

מוסכמות:

א. אין מחלוקת שמשנת 86 התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים .

התובע פוטר ב31/1/00 .

ב. אין מחלוקת שהסכם קיבוצי מיוחד מיום 20/7/80 חל על הצדדים (וכן תיקונים להסכם זה, ככל שהיו במשך השנים ) .

ג. הנתבעת הפקידה לחשבונו של התובע -.15,000 ש”ח לאחר סיום עבודתו ככל הנראה ביוני 2000.

פלוגתאות:

א. מה היו נסיבות פיטוריו של התובע והאם נכונה טענתו כי הפיטורים היו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי ( מה היו תפקידו של התובע – גם במישור הארצי וגם במישור המקומי - ועד כמה יש בשאלה זו כדי להצביע על נסיבות פיטוריו) .

ב. בהתאם לפלוגתא 1, האם זכאי התובע לפסק דין הצהרתי על פיו פיטוריו מבוטלים וכי יש להחזירו לעבודה.



ג. במידה וביה"ד יקבע כי הפיטורים תקפים, האם נכונה טענת התובע כי התחייבו כלפיו לתנאי פרישה מועדפים או פנסיה, וכי אין הנתבעת רשאית לחזור בה מתנאים אלו.

ד. בגין מה קיבל התובע את הסכום האמור במוסכמה 3, והאם בסכומים אלו מילאה הנתבעת את חובותיה כלפי התובע, כטענתה או שמא התובע זכאי לסכומים נוספים כאמור בכתב התביעה . כמו כן האם יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורין .כמו כן עבור איזה תקופה זכאי התובע לפיצוי פיטורים או לפנסיה, האם משנת 80 כטענתו או משנת 86 כטענת הנתבעת .

זכאות התובע לפיצוי בגין עגמת נפש והפרת הסכם ואם כן באיזה שיעור.

פסק דין

6. המסגרת הנורמטיבית

הסעיפים הרלבנטים בהסכם הקיבוצי הינם סע' 31 להסכם הקיבוצי בו נאמר כדלקמן:

"א. התקשי"ר ישמש כחוקת עבודה מוסכמת החלה על העובדים בכל המקרים בהם לא נקבע בהסכם זה סעיף מיוחד לגביהם, מלבד מקרים בהם יוסכם בין הצדדים לנהוג אחרת."

וכך גם סע' 26(ז)" עובדים קבועים לא יפוטרו אלא לאחר משא ומתן בין הבנק לבין ועד העובדים וההסתדרות"

חילוקי דיעות בין הבנק לבין ועד העובדים וההסתדרות שלא יושבו במו"מ ימסרו להכרעת בורר.

7. לדידנו הנתבעת הינה גוף דו מהותי בשים לב לכך שהיא מבצעת תפקיד על פי דין. אין מדובר רק בפיקוח של רשות מנהלית עליה המצריך רישוי כפי שטענה הנתבעת. מדובר בפעילות שמבחינה מהותית הינה בעלת אופי ציבורי, מה גם שהדירקטוריון מורכב על ידי גופים ציבורים, והשירות ניתן לעובדי המדינה.

נגזרת של האמור הינה הטלת חובות מתחום המשפט הציבורי אף על הנתבעת. יחד עם זאת אין תחולה אוטומטית של כל כללי המנהל ואין הקפדה על ישומם כפי שנעשה הדבר לגבי רשות מנהלית רגילה. על הנתבעת חלה החובה להעניק זכות טיעון בטרם קבלת ההחלטה (חובה החלה גם על מעסיק מהתחום הפרטי). כמו כן חלה עליה חובת ההיועצות, עם ארגון העובדים, בשים לב לכך שמתקיימים יחסים קולקטיבים אצל הנתבעת. חובות אלה חלות בין היתר אף מכוח עקרון תום הלב במשפט העבודה וראה בין היתר המאמר שפרסם השופט בדימוס מ. גולדברג: "תום לב במשפט העבודה" ספר בר ניב עמ' 139 ואילך.

תקופת העבודה של התובע

8. התובע טוען כי החל לעבוד בראשית שנת 1980 כאיש אחזקה כאמור ואילו הנתבעת טוענת שבשנים הראשונות נתן שירותיו כקבלן אחזקה כשהיה נקרא לצורך ביצוע תיקונים, כשאלה התרחשו, ושולם לו לפי קריאה. התובע התקבל כעובד הבנק רק בחודש מאי 1986.

9. מעדותו של התובע עולה כי החל להיות עובד הבנק אף לשיטתו, רק בשנת 86 (ראה בין היתר פרוט' עמ' 17 ש' 5 וכן עמ' 9, ש' 13-17). התובע התקבל למעשה לעבודה כעובד הבנק במסגרת ההליכים הפורמלים לקבלת עובדים מילא טפסים של עובד, כולל שאלון אישי רק במהלך שנת 86 עד שהפך להיות עובד קבוע. מר בר נוי, שהעיד מטעמו של התובע ושימש בעבר כסמנכ"ל הבנק העיד ביחס לעבודתו של התובע:

ש. מתי התובע הפך להיות עוד (צ"ל: עובד - נ.ע) מן המניין של הבנק?

ת. נדמה לי שמה שכתוב נכון.

ש. היה שלב בו התובע הפך להיות עובד של הבנק.

ת. היה שלב שהיה קבלן.

ש. למה היה קבלן ולא עובד של הבנק?

ת. בהנהלה החליטו שלא מוכרחים עובד ומספיק לנו שיהיה איש אחזקה בקבלנות...


ש. (...) הוא היה מבצע מדי פעם עבודות אחזקה ותיקונים לבנק. לפני שהוא הפך לעובד של הבנק.

ת. שהיה עובדות היינו פונים אליו והיה מבצע והיה מקבל תמורת זה תשלום ומוציא על זה חשבונית מס.

ש. אתה כותב גם ב 85 שאת העבודה הזאת הוא ביצע במשך למעלה מ 10 שנים. אפשר ללמוד ממכתב זה שאת הסיפור של הקבלן התחיל מ 81 בערך.


ת. יש להניח.

ש.ת מ 86-81 רק הוא היה מגיע. לא היו אנשים מטעמו הוא היה מגיע לפי קריאות לתקן מה שיש".

10. התובע העיד ביחס לעבודתו לפני שנת 86 כי השתמש בציוד הפרטי שלו ולבנק לא היה כלים לביצוע עבודות התחזוקה. אותה שעה רכש לעצמו ביטוח אחריות מקצועית וביטוח סיכונים בעלותם נשא בעצמו. רכבו שימש אותו לצורך עבודתו (וראה פרוט' עמ' 11 ש' 15-7).

באותה תקופה עבד כשכיר במקום אחר כפי שהעיד:

"אני עבדתי גם במלון רמדה רנסנס, עובד רגיל עם משכורת באותם שנים 80,86, שבהם הייתי קבלן (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א) בבנק יהב. עבדתי שם במחלקת תחזוקה...בנק יהב הציע לי משרה שלמה ולכן עזבתי במלון. חיכיתי לזה כמה שנים להיות עובד הבנק..(עמ' 25 ש' 16-22).

באותה תקופה ביצע עבודות גם לגורמים נוספים כפי שהעיד:

"...עבדתי ועזרתי לאנשים גם בתקופה שעבדתי בבנק יהב"
(פרוט' עמ' 13 ש' 13).

11. בתחילת עדותו טען התובע כי לא עבד בתקופה שבמחלוקת במקום אחר אלא עזר לאנשים בהתנדבות (עמ' 18-13 לפרוט') בהמשך העדות שינה גרסתו ומסר כי עבד כאמור באותה תקופה במלון רמדה בשנים 86,80 (כאמור לעיל) שבהם היה קבלן בבנק יהב. בהמשך ובאותה נשימה, הוא משנה אף מהדברים האחרונים ואומר שהחל לעבוד ברמדה רנסנס בשנת 1984 והיה שם שנתיים שלוש.

עדותו של התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן. התובע כך התרשמנו מאוד מסודר והוא הביא עימו מסמכים רבים כדי לתמוך בדבריו. יחד עם זאת התחמק מלתת תשובות כאשר היתה זו שאלה קשה, מבחינתו. התובע בחקירתו נאם נאומים בהם הרבה לתת פרטים, אך התחמק ולא זכר כל אימת שלא היה לו נוח. התובע אף המציא עלילת דברים על מר צולר בקשר לסיבת פיטוריו, אף היא לא היתה מהימנה עלינו כפי שנראה להלן.

12. שאלת קיום יחסי עובד ומעביד הינה שאלה משפטית מורכבת התלויה במכלול נסיבות כאשר יש להשתמש במבחן ההשתלבות לצורך הכרעה בשאלה. מהמקובץ עולה כי בתקופה הראשונה מ 1980 עד 1986 עבודת התובע לא היתה קבועה אלא היתה לפי קריאה ולפי תקלות אחזקה להן נקרא. אותה שעה התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מעביד אחר - מלון רמדה רנסנס. קיומם של יחסי עובד ומעביד עם מעביד אחר אינו שולל קיום יחסי עובד ומעביד עם הנתבעת. יחד עם זאת ובמקרה זה בבואנו לבחון את מבחן ההשתלבות על הפן השלילי שלו, הרי שאנו בדיעה כי מכלול הסממנים מצביעים על קיומו של עסק עצמאי שבמסגרתו נתן התובע שירות של תיקוני אחזקה לנתבעת. התובע נשא בסיכויים ובסיכונים, נשא בעלויות של הביטוח המקצועי וביטוח הנזיקין, עלויות הרכב, הביא את הכלים לביצוע עבודה, ואותה שעה ביצע עבודות גם לאנשים פרטים נוספים. לא היתה מסגרת עבודה קבועה ולא ניתן היה לראות בו כחלק ממערך עובדי הנתבעת. את התיקונים ביצע כאמור לפי קריאות ובכפוף לעבודתו במלון רמדה רנסנס דהינו כאשר התפנה מעיסוקיו שם ולפי עיתותיו. לאור כל זאת אנו בדיעה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת בתקופה הראשונה, דהיינו עד שנת 5/86, כפי שראו זאת הצדדים עצמם.

יש לזכור שנטל ההוכחה, בדבר קיום יחסי עובד ומעביד, בפרט במקרה מעין זה בו שני הצדדים הציגו את הקשר ביניהם כקשר של קבלנות, מוטל לפתחו של מי שטוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד. במקרה זה לא הוכח כדבעי קיומם של יחסים כאמור ולכן דין טענת התובע כאילו היה עובד משנת 1980 להדחות.

הסיבות לפיטורי התובע


13. התובע טען כי פיטוריו היו על רקע התנכלות אישית, של יו"ר ההנהלה מר מיכאל צולר, וזאת בשל קשריו הקרובים עם אחיה של גרושת אחיו. בסיכומיו נטש ב"כ התובע טענה זו וטוב שכך עשה. לדידנו לא הוכח כי פיטוריו של התובע היה בעטיו של מר צולר או כי זה היה מעורב בהם. מדובר בעלילת דברים אותה ביקש התובע לטפול על מר צולר וחבל. גרסה זו שנזנחה, אף היא מצטרפת לרושם הלא מהימן של גרסת התובע.

התובע כאמור החל לעבוד כאיש אחזקה ולימים תוך עבודתו זו מונה להיות אחראי אחזקה וניקיון על סניפי יהב ואחראי על רכבי הבנק. דא עקא שנושא אחזקת רכבי הבנק עבר לטיפולו של קצין רכב באמצע שנות התשעים (דברי בר נוי פרוט' עמ' 4 ש' 22 ואילך). נושא אחזקת הסניפים עבר לאחריות מנהלי הסניפים ששכרו שירותים של חברות אחזקה. נותר אפוא אחזקת משרדי ההנהלה. אלה עברו לבית יהב החדש במהלך שנת 1998 כאשר שירותי ההחזקה ניתנו ע"י חברת אחזקה והתובע נותר אפוא במהלך 1998, ללא תפקיד.

נעשו נסיונות לשבצו בעבודתו שהתאימו לכישוריו במחלקת ביטחון ואח"כ במחלקת עיקולים אך הענין לא צלח, אולי בשל תחושתו כאילו העבודה שניתנה לו היתה "בזויה" כפי שהעיד בלשונו: (פרוט' עמ' 21 ש' 19). על רקע העובדה שהתובע נותר ללא עבודה וישב למעשה בטל וחסר מעש, ביקשה הנתבעת לפטרו. לדידנו זה היה הרקע לפיטוריו ורק זה.כל טענותיו כאילו פיטוריו היו מטעמים אחרים אינן מקובלות עלינו. כאן עלינו לבחון את הליך הפיטורים ולראות האם נפל בו פגם המצדיק ביטולו או שמא חיוב הנתבעת בפיצויים בגינו.

זכות טיעון לעובד

14. במקרה דנן ניתנה לתובע זכות טיעון למעשה. במהלך שנת 1998 עברו משרדי הבנק לבית יהב חדש כאשר עבודת התחזוקה של הבניין בוצעה באמצעות חברה חיצונית. החלק הארי של עבודתו התייתר אפוא כאשר חלקים נוספים התייתרו אף לפני מועד זה כאמור. מאותה שעה נעשו ניסיונות רבים על ידי הנתבעת למצוא לתובע עבודה חילופית. חרף זאת לא עלה הדבר יפה והתרשמנו כי התובע לא עשה את המאמץ הנדרש כדי להשתלב בעבודות שניתן היה לשלבו בהם ושהוצעו לו. הנתבעת הציעה לתובע כמו גם לעובדי הבנק האחרים באותה עת פרישה מרצון כאמור בנספח ד' לתצהירו של מר אדלר מיום 30.11.98. התובע לא קיבל את ההצעה. נציין כי לא היו עובדים אחרים, שקיבלו ההצעה. בכל אופן הצעה זו שלא נתקבלה אותה שעה פקעה ולא ניתן לחיותה בהבל פה ולא ניתן לבצע לה קיבול לאחר שפקעה.

15. ביום 1.1.99 פנתה הנתבעת לארגון העובדים והודיעה על הכוונה לפטר את התובע לאור העובדה שלא נותר עוד צורך בתפקידו כאיש אחזקה לאחר המעבר לבית יהב החדש. מאחר ולא נמצא לו תפקיד הולם הודיעה הנתבעת על כוונתה לפטרו. לאחר שארגון עובדים התנגד לכך, אותה שעה (לאור התנגדות התובע) נמנעו פיטוריו של התובע ביום 31.3.99 כאמור בנספח ה'.

כעולה מהמכתב מיום 19.7.99 התקיימה פגישה בעניינו של התובע במעמד ועד העובדים.

16. כעולה מהראיות הוסבר לתובע למעשה כי משרתו התייתרה לאור המעבר לבית יהב החדש. הוצע לו שיבוץ ביחידות שונות בבנק כשברור שאי השתלבותו עלולה להביא לפיטוריו. כך שובץ התובע לעבוד עם דברי דואר במחלקת העיתונים אך המציא אישור רפואי לפיו הוא סובל מאלרגיה לנייר. התובע המציא אישורי מחלה נוספים ורבים אותה עת.

17. כאמור הניסיונות למצוא לתובע תפקיד מתאים לא צלחו. הנתבעת קיימה פגישה עימו ועם נציג ועד העובדים במהלכה הודע לו על הכוונה שלא להמשיך להעסיקו וכן נאמר לו כאמור במכתב מיום 19.7.99 (נספח ט לתצהירו של מר אדלר) כי הנתבעת "מוכנה לשקול ביחס לפרישתך, הן מסלול פיצויים מוגדלים, הן מסלול פנסיה והכל בתנאים כפי שפורט על ידינו באותה פגישה. לפיכך נודה על קבלת עמדתך לענין זה עד ליום 27.7.99 כדי שנוכל להמשיך הטיפול בנושא". התובע לא נענה לפנייה זו. בעקבות פניותיו בעל פה של מר אדלר לתובע הבין מר אדלר כי התובע מעדיף מסלול פנסיוני לפרישה. התובע התבקש לממש את ימי החופשה הצבורים שעמדו לרשותו ובמהלך החופשה המציא אישורי מחלה רבים המתייחסים לכאבי גב, מה שהאריך את החופשה.

18.בין לבין כפי שמסר מר אדלר בתצהירו סעיף 21 נוהלו עם התובע שיחות רבות במהלכן הוסבר לו מצבו ונאמר לו שאם ימשיך בסירובו לעבוד לא יוכל להמשיך לעבוד בבנק. ביום 21.9.99 הוצא לתובע מכתב פיטורים נספח יב לתצהירו של מר אדלר בו נכתב כדלקמן:

"בהמשך לשיחות קודמות ומאחר ואין ביכולתך להשתלב בתפקיד הולם בבנק, הרינו להודיעך בזאת כי התאריך שנקבע לסיום העסקתך הינו 31.10.99.

עד ליום זה תשהה בחופשה על חשבון ימי החופשה הצבורה העומדים לזכותך.

להלן התנאים לפיהם תפרוש:


א. מיום 1.11.99 ועד 31.1.2000 תשולם משכורתך במסגרת חופשת ההסתגלות.

ב. דרגת פרישה מותנית בתאריך הפרישה לעיל.

ג. פיצויים בגובה 225%.

הננו להדגיש כי התנאים הנ"ל נקבעו לפנים משורת הדין למרות אי תפקודך בבנק.

לידיעתך, התנאים הנ"ל מחייבים אישור סופי של ועדת שכר במועצת המנהלים"

כאמור במכתב התנאים האמורים בו מחייבים אישור סופי של ועדת השכר במועצת המנהלים.

19. העתק המכתב נשלח לועד העובדים. ועד העובדים לא הביע התנגדות לאמור במכתב, חרף העובדה שעותק נשלח אליו כאמור. מר אדלר בתצהירו בסעיף 23 מסר כי: "ראש הועד דאז הודיע לי בעל פה כי אין לו התנגדות להפסקת עבודתו של התובע".

20. לדידנו במקרה דנן לתובע נאמר עם המעבר לבית יהב החדש על כי החלק הארי של משרתו מתייתר. נעשו נסיונות לשלבו בעבודה ואלה לא צלחו. הודע לתובע על הכוונה לפטרו והוא הביע את התנגדותו בפני הנתבעת ואף באמצעות פניתו לוועד העובדים מה שהביא, בשלב הראשוני להתנגדות ועד העובדים. בכך יש לומר כי ניתנה לתובע זכות - טיעון במשך תקופה ארוכה לאחר המעבר לבית יהב שהיה במהלך שנת 98 המשיך התובע לקבל שכרו מהבנק ופיטוריו נכנסו לתוקף כאמור רק בראשית שנת 2000. לאור זאת יש לומר כי לתובע ניתנה זכות טיעון והוא מיצה אותה עד תום. אין לומר כי נפל פגם בפיטורי התובע בשל אי מתן זכות טיעון לתובע. יש גם לאמר כי במקרה זה היתה היוועצות עם ארגון העובדים בקשר לפיטורי התובע.

האם הפיטורים נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי?

21. כאמור לעיל על היחסים בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הקובע בסעיף 26 (ז) הדרך לפיטורי עובד. במקרה דנן התנהל משא ומתן בין הבנק לבין וועד העובדים, כנדרש בהסכם הקיבוצי, באשר לפיטורי התובע. כאמור בתחילה התנגד וועד העובדים. לטענת מר אדלר לאחר הוצאת מכתב הפיטורים לתובע ביום 21.9.99 (נספח יב לתצהירו) מסר לו יו"ר ועד העובדים שקיבל המכתב על כי אין לו התנגדות להפסקת עבודתו של התובע. בכך סגי לדידנו כדי לצאת ידי החובה הקבועה בסעיף 26 (ז) בהסכם הקיבוצי שהרי היה משא ומתן עם ועד העובדים ולא נותרה מחלוקת שיש להעבירה להכרעת בורר.

22. כאמור מסר מר אדלר בתצהירו (בסעיף 23) כי ועד עובדים מסר לו בעל פה שאין לו התנגדות להפסקת עבודתו של התובע. היה אפוא על התובע שביקש להזים דברים אלה להביא לעדות את מי שהיה אז בועד העובדים. התובע לא הביאו לעדות. ב"כ התובע הסביר בהודעתו מיום 7.6.03 מדוע הוא לא מזמן את נציג ועד העובדים. ההסבר לא הניח את דעתנו אם אכן סירב מר משה משה ליתן עדות בתצהיר ניתן היה לזמנו באמצעות ביה"ד. תחושתו של ב"כ התובע לפיה מר משה משה חושש להעיד לא די בה כדי לפוטרו מהזמת עדותו של מר אדלר. כך גם הסברו בקשר לעד דוד וורמברנד. בענין העד האחרון הסביר ב"כ התובע כי לזה לא יהיה מה להוסיף על האמור בהתנגדות ועד העובדים כפי שזו הובעה ביום 1.1.99. יש לזכור שמכתב הפיטורים היה ביום 21.9.99. מכתב הפיטורים נשלח לועד העובדים ובודאי היה מקום להעיד מי מהם, ביחס לתגובתם על האמור במכתב, שנשלח אליהם ובפרט לאחר שהיו לנגד עיני ב"כ התובע דבריו של מר אדלר, באשר לאי התנגדות ארגון העובדים.

מסקנתנו אפוא כי הנתבעת הוכיחה שלא נותרו חילוקי דיעות ולפיכך לא היה צורך להעביר הענין להכרעת בורר כאמור בסיפא של סעיף 26 (ז).

23. אך אף אם תמצי לומר שהנתבעת לא מילאה את החובה הקבועה בסעיף 26 (ז), להסכם הקיבוצי בכך שלא העבירה ההכרעה במחלוקת, אם זו אכן לא נפתרה להכרעת בורר, הרי שמדובר בסעיף אובליגטורי בהסכם הקיבוצי. אי קיומו מקנה לארגון העובדים שהוא צד להסכם, אפשרות לנקוט צעדים משפטים לאכיפתו, כולל החזרת מי שפוטר שלא בדרך הקבועה בהסכם לעבודה.

במקרה זה יש לזכור כי ארגון העובדים לא פנה ולא ביקש סעד כאמור בהליך קיבוצי ואף לא בהליך אינדיבידואלי.

אי קיום ההוראה האובליגטורית בהסכם הקיבוצי אינה מקנה לתובע זכות לקבל סעד של החזרה לעבודה בתביעה האינדיבידואלית שלפנינו וזאת אף אם תמצי לומר (ולא כך היא דעתנו), שנותרה מחלוקת שצריך היה למוסרה לבורר. על זאת יש כמובן להוסיף את השיהוי בהגשת התובענה שהיתה רק כחצי שנה לאחר סיום עבודתו של התובע.


24. המעבר לבית יהב כאמור יתר את משרתו של התובע. הנתבעת כגוף עסקי ריווחי, אינו יכול להרשות לעצמו להחזיק עובד כאשר אין צורך בעבודתו ולא ניתן לשלבו בעבודה. חלק מהפררוגטיבה של הנתבעת הינה להפסיק את העבודה של עובד במקרה מעין זה. את ההגבלות על הפררוגטיבה הניהולית המוקנית למעביד, יש לפרש בצמצום. במקרה זה הגבלה כאמור מופיעה בהסכם הקיבוצי. בעטיה התעכבו פיטוריו של התובע במשך למעלה משנה ובסופו של דבר, לדידנו כשהתמלאו תנאי ההסכם הקיבוצי פוטר התובע בהתאם להסכם הקיבוצי כדין.

הזכאות לתשלום פנסיה תקציבית

25. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל פנסיה תקציבית. בענין זה הוא סומך על מכתב שהוצא לכלל העובדים במהלך יוני 98 (נספח ג' לתצהירו של מר אדלר). התובע מציין כי עובדים אחרים זכו לכך.

לא מצאנו בסיס לדרישתו זו של התובע. כאמור בנספח ג' שהיה ב 22.6.98 הרי שהוצאה לפנסיה מוקדמת יועדה למי שהיה אז בגיל של מעל 55. התובע יליד 1944 דהיינו באותו מועד (22.6.98) לא היה בן 55. יתר על כן כאמור במכתב האפשרות של פרישה מוקדמת עם פנסיה מוקדמת הינה אפשרות שמותנית בדיון פרטני. דיון כזה לא היה ביחס לתובע ולא אושר ליתן לו זכות לפנסיה תקציבית (פנסיה מוקדמת). בכל אופן, אף אם בנספח ג' היה מדובר בהצעה, כמשמעה בחוק החוזים, הרי שהצעה זו פקעה זה מכבר ולא ניתן לבצע לה קיבול, בשנת 2000.

עוד ראוי לאמר כי מהראיות עולה שפנסיה מוקדמת (תקציבית) לא ניתנה על ידי הנתבעת אלא בשלושה מקרים בהם מדובר היה בבעלי תפקידים בכירים מאוד שלהם חוזה אישי (משנים למנכ"ל). התובע מבקש להשוות מין בשאינו מינו.

על התובע חל ההסכם הקיבוצי האחריות שרבצה על כתפיו שונה בתכלית השינוי מזו שעל אותם, בעלי תפקידים בכירים וממילא גם תנאי העבודה וביניהם הזכות לפנסיה, שונה בתכלית השינוי.

בהעדר מקור נורמטיבי מחייב לזכות הרי שדין תביעתו לקבלת פנסיה מוקדמת - תקציבית להדחות.

הפרש פיצויי פיטורים

26. כאמור במכתב מיום 21.9.99 הודע לתובע על סיום עבודתו ועל התנאים לפיהם יפרוש. כאשר בסק' ג' נקבעו פיצויי פיטורים, בשיעור 225%.

בסיפא של המכתב נאמר כי התנאים נקבעו לפנים משורת הדין ולמרות אי תפקודו בבנק. מדובר בפיצויי פיטורים עודפים שיכול מעביד לתת לעובד במסגרת הסכמות אליהם הוא מגיע עימו בקשר לסיום העבודה. לא מצאנו מקור נורמטיבי לזכות זו. לטענת הנתבע כיון שהתובע לא הסכים לתנאים המוצעים וכיון שאלה היו מותנים באישור מועצת המנהלים, שלא נתנה אישורה הרי ששיעור הפיצויים המוגדלים המפורט במכתב אינו מחייב.

האמור במכתב היה בתנאי שהתובע יסכים להצעת הפרישה ובתנאי שינתן לכך אישור הגורמים המוסמכים בבנק - ועדת השכר.

מאחר והתובע לא הביע הסכמתו הרי שהענין כלל לא נבחן ע"י ועדת השכר וממילא שני התנאים האמורים במכתב לא השתכללו ואין בפנינו אלא הצעה מותנית ומאחר והתנאי לא התמלא, הצעה לא השתכללה, כדי הצעה מחייבת. בכל אופן אף אם תמצי לאמר שההצעה השתכללה הרי שלא היה לה קיבול, שהרי התובע הודיע שהוא מתכוון לתבוע הבנק ואינו מסכים לסיום עבודתו וממילא ההצעה פקעה.

27. נציין שאף אם נרצה לבחון הענין באספקלריה של "הבטחה המנהלית" הרי שאין מדובר בהבטחה מחייבת כאמור בה שהרי במפורש נאמר שנדרש "אישור סופי של ועדת שכר במועצת המנהלים" לתנאי הפרישה. מאחר ואין כאן הבטחה ע"י מי שמוסמך יש לאמר שזו אינה מחייבת, אף אם נחיל את הכללים של הבטחה מנהלית (וספק אם הם חלים על גוף מעין זה) על הנתבעת.

28. אכן התוצאה קשה מבחינת התובע. יחד עם זאת יש לזכור כי התובע הכשיל למעשה את הנסיונות לשבצו בתפקיד מתאים בבנק מאז שנת 1998 ולאחר מכן הכשיל כל משא ומתן בקשר לסיום עבודתו והעמיד דרישות שלא ניתן היה להענות להם כמו פנסיה תקציבית, שנתנה כאמור רק למשנים למנכ"ל בעלי חוזים אישיים. לאור זאת אין לו אלא להלין על עצמו בענין זה וזכויותיו יהיו רק אלה הנגזרות מכוח הדין ולא הזכויות המותנות שהוצעו לו, לפנים משורת הדין ושהוא דחה אותם.

הפרש פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה


29. באשר להפרש פיצויי פיטורים בקשר לתקופה שלפני 5/86 הרי שכבר קבענו כי התובע התקשר ביחסי עובד ומעביד עם הנתבעת רק מ 5/86 ואילך וממילא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ביחס לתקופה שלפני התאריך הנ"ל.

לתובע שולמו פיצויי פיטורים ביחס לתקופה שמחודש 5/86 ועד 31.1.00 לפי השכר של 9,842.81 ש”ח. התשלום בוצע על ידי שחרור כספים בקרנות.

החישוב לפיו שולמו לתובע פיצויי פיטורים מפורט בפרק ד' לתצהירו של מר אדלר. סך כל פיצוי הפיטורים להם הוא זכאי לפי משכורת של 9842.81 ש”ח ביחס לתקופת עבודתו - 4/86 עד 1/00. לפי חישוב זה זכאי הוא ל 135,995 ש”ח כפי שטענה הנתבעת. הסכום שעמד לזכות התובע במקפת נכון לאותה עת עמד על סך 77,525 ש”ח כאמור בנספח ט"ו לתצהירו של מר אדלר.

יתרת פיצויי הפיטורים, השלמת ל 100% היתה אפוא, 58,470 ש”ח. סכום זה עוכב כדי לאפשר לתובע להמציא אישורים, לצורך ניכוי במקור כנדרש בתקנות מס הכנסה. התובע לא המציא אישורים כאמור ולפיכך נוכה מס במקור ולאחר ניכוי חוב שהיה לתובע ועליו הוא חולק הועבר לו סכום של 15,943.67 ש”ח. רשימת ההלוואות של התובע מפורטת בנספח י"ז. ההתחשבנות הסופית כמו גם הדרישות שהתובע ימציא אישורים באשר לניכוי במקור כנדרש מפורטים בנספחים ט"ז עד י"ט לתצהירו של מר אדלר. לדידנו הנתבעת יצאה על ידי חובתה בתשלום מלוא פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע כאמור לעיל. לפיכך לא נותרה יתרת פיצויי פיטורים לה זכאי התובע.

30. באשר לפיצויי הלנה אף כאן עולה כי הנתבעת פעלה עם סיום עבודתו לתשלום כספי הפיצויים על ידי שחרור הכספים במבטחים. התובע לא הציג אישורים כנדרש בדין לצורך פטור מניכוי מס במקור והפניות אליו, ואי העברת האישורים גרמו לעיכוב כעולה מנספח ט"ז ונספח י"ט לתצהירו של מר אדלר. בנסיבות אלה יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על שיעור ריבית והפרשי הצמדה בלבד כפי שעשתה הנתבעת.

זכאות לפדיון ימי מחלה

31. התובע דרש לקבל פדיון ימי מחלה כשהוא נתלה על הוראות התקשי"ר. הזכאות לפדיון ימי מחלה אינה קבועה בדין הכללי. על פי התקשי"ר הזכויות מותנית, בין היתר בפרישה לגמלאות וקבלת קצבה. במקרה דנן כאמור התובע לא פרש לגמלאות וממילא לא יהיה זכאי לזכות בו. יתר על כן התובע הודה כי הוא לא זכאי לפדיון 600 ש”ח ימי מחלה והמקסימום שיכול היה לדרוש ביחס אליו פדיון הינו רק 14 שנים (מאז שנת 86 מועד בו החל למעשה להיות עובד) כפול 30 יום לשנה. לא הוגשו רישומים ביחס למספר ימי המחלה שמימש כעולה מהעדויות מחלה רבים. מה היתרה שנותרה לזכותו. ענין זה לא הוכח ולא התברר ולכן אף מהטעם האחרון דין התביעה להדחות על הסף.

זכאות לפיצויים בגין עוגמת נפש

32. סיום עבודתו של התובע כמו גם צורת סיום עבודתו נעשו בעטיו של התובע, חוסר שיתוף הפעולה שלו עם הנתבע הן בקשר למציאת תפקיד חילופי, הן בקשר למשא ומתן באשר לסיום העבודה. לא מצאנו שיש הצדקה לפסוק לו פיצויים על עגמת נפש, מה גם שאלה נפסקים רק במקרים יוצאי דופן וראה דב"ע נג/99-3משרד החינוך נ' מצגר וכן נה/283-3 מרגלית נ' פז פד"ע כ"ט 264 עמ' 267-268.

33. סוף דבר - תביעת התובע על כל רכיביה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש”ח תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין וזאת בהתחשב בין היתר בסכום התביעה, בכך שלא נמצא תשתית עובדתית נורמטיבית לטענותיו השונות ובפרט לטענותיו המופרכות בקשר למר צולר ולסיבת הפיטורים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה אישי בבנק

  3. חובת דיווח בנק

  4. מכתב החרגה מהבנק

  5. חובת הבנק לעדכן

  6. אי תשלום חוב לבנק

  7. חובת דיווח הבנקים

  8. חובת הבנק כלפי ערב

  9. הסכם קיבוצי בנק יהב

  10. חובת תום הלב של הבנק

  11. אחריות הבנק כלפי ערבים

  12. חובת הבנק כלפי הלקוח

  13. אסיפה כללית בנק לאומי

  14. אישור פעולה חריגה בבנק

  15. הסכם קיבוצי בנק ישראל

  16. ביטול הסדר חוב עם הבנק

  17. הסכם קיבוצי בנק לאומי

  18. חובת הבנק לפתוח חשבון

  19. הסכם קיבוצי בנק איגוד

  20. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  21. הסכם קיבוצי בנק הפועלים

  22. אוכף קטום - תביעה נגד בנק

  23. הסכם קיבוצי בנק מרכנתיל

  24. הסכם קיבוצי בנק דיסקונט

  25. בקשה לסילוק יתרת חוב בנק

  26. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  27. הסכם קיבוצי בנק אוצר החייל

  28. חובת הבנק לכבד הוראת ביטול

  29. העברת תיק השקעות מבנק לבנק

  30. הסכם קיבוצי בנק מזרחי טפחות

  31. חייב מוגבל באמצעים בנק ישראל

  32. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  33. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  34. אי הבנת הסכם עם הבנק בגלל קשיי שפה

  35. העברת תיק השקעות מבנק לבית השקעות

  36. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  37. תביעה של בנק לפירעון יתרת חוב שנצברה בחשבון עו"ש

  38. הגיע לבנק, משך כסף שם אותם במעטפה בכיס אולם הכסף נגנב בעודו בשטח הבנק

  39. טענו כי הבנק לא אפשר לקבל את דפי החשבון ומסמכים נוספים הנוגעים להתנהלות בחשבונות החברה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון