הסכם קיבוצי האוניברסיטה העברית

I. ההליך

1. לבית-הדין האזורי בירושלים, הוגש כתב תביעה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן - האוניברסיטה), נגד ארגון המרצים, המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה העברית (להלן - ארגון חברי הסגל הזוטר), נגד יושב-ראש ארגון חברי הסגל הזוטר ונגד "מכלול" חברי הסגל הזוטר, בעתירה שבית-הדין יתן פסק-דין "האוסר על כל חברי הסגל המהווים את הנתבע השלישי ("מכלול" חברי הסגל הזוטר) לשבות ביום 10.6.1973 או לאחר מכן", ו"המצווה על הנתבעים לבטל את הכרזת השביתה מיום 10.6.1973 או לאחר מכן".

2. לביסוס טענתו כי "אין הנתבעים רשאים לשבות", העלה בא-כוח האוניברסיטה נימוקים אלה: "(א) לא ניתנה הודעה כחוק, ומשום כך השביתה הנה בניגוד לחוק;
(ב) מאחר ויחסי העבודה בין התובעת והנתבע השלישי ("מכלול" חברי הסגל הזוטר), מהווים "שירות ציבורי" שחל עליו הסכם קיבוצי, השביתה הנה "בלתי-מוגנת";
(ג) בנסיבות העניין, אין הנתבע הראשון (ארגון חברי הסגל הזוטר) זכאי לשבות, ואין הנתבע השלישי וכל אחד מחברי הסגל המרכיבים אותו, הן כמרכיב הציבור והן כיחיד, זכאים לשבות".

3. (א) בד בבד עם כתב התביעה, הוגשה בקשה למתן צו זמני במעמד צד אחד;

(ב) בבקשה לצו זמני נאמר, כי "ביום 20.12.1972 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין ארגון מעבידים שייצג את שבעה מוסדות להשכלה גבוהה...
ובין ארגון עובד-דים שייצג את הסגל האקדמי בשבעה מוסדות אלה, למעט הסגל הבכיר לאוניברסיטה, ירושלים", כי אותו "הסכם קיבוצי" "אושר" על-ידי יושב-ראש ארגון חברי הסגל הזוטר, ונרשם כהסכם קיבוצי מיוחד, וכי אותו הסכם יישאר בתוקפו עד ליום
31.3.1974.

כן נאמר בבקשה האמורה, "הנתבעים הודיעו בעל פה על רצונם לשבות החל מן 10.6.1973", וכי "השביתה שהודיעו עליה הנתבעים היא בלתי-חוקות מאחר: א) לא ניתנה הודעה כחוק. ב) ההסכם הקיבוצי החל על יחסי הצדדים הנו בתוקף והשביתה לא הוכרזה על-ידי המועצה (הכוונה למועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי שהיא המוסד המנהל המרכזי הארצי), ולא אושרה על-ידו".

4. משבא בית-הדין האזורי לדון בבקשה לצו זמני, טען בא-כוח הנתבעים כי לא בית-הדין האזורי הוא המוסמך בהליך, אלא בית-הדין הארצי הוא המוסמך, וזה משום שההסכם הקיבוצי שבו מדובר הוא הסכם קיבוצי כללי, מאחר ולטענת בא-כוח האוניברסיטה - ארגון מעבידים וארגון עובדים, ולא מעביד וארגון עובדים הם צדדים להסכם. לעומת זאת טען בא-כוח האוניברסיטה, כי בית-הדין האזורי הוא המוסמך, באשר ההסכם הקיבוצי העומד לדיון הוא הסכם קיבוצי מיוחד, היות והצדדים ראו אותו בתור שכזה, "וכך הוא נרשם".

5. בית-הדין האזורי קיבל את טענת בא-כוח הנתבעים, קבע כי ההסכם הקיבוצי העומד לדיון הוא הסכם קיבוצי כללי, ודחה את טענות בא-כוח האוניברסיטה, לרבות הטענה שבית-הדין האזורי מוסמך לדון בהליך מכוח סעיף 24 (א) (1) וסעיף 24 (א) (1א) לחוק בית-הדין לעבודה. לעניין הסמכות מכוח סעיף 24 (א) (1) וסעיף 24 (א) (1א) הנ"ל אמר בית-הדין, כי התובענה העיקרית אינה מסכסוך אינדיבידואלי וגם לא הוגשה מעילה שבנזיקים, אלא ש"התובענה והבקשה כל כולן ערוכות לדיון בסכסוך קיבוצי על בסיס של הסכם קיבוצי כללי".

מבלי להידרש בשלב זה לשאלה אם ההסכם הקיבוצי שבו דובר הוא כללי או מיוחד, רואה בית-הדין לציין, כי בעצם הגדרת מהות התביעה והסכסוך צדק וצדק בית-הדין האזורי.

לאחר שבית-הדין האזורי קבע כאמור לעניין סמכותו, החליט להשתמש בסמכות המוקנית לו בסעיף 37 לחוק בתי-המשפט, תשי"ז-1957, והעביר "את התובענה על רצופותיה לבית-הדין הארצי לעבודה, שלו הסמכות הייחודית לדון באלה, מכוח סעיף 25 (1) לחוק בית-הדין לעבודה".

6. משהועבר העניין לבית-הדין הארצי, התקיים, למחרת היום, דיון בפני נשיא בית-הדין לשם הכנת הדיון בפני המותב (סעיף 18 (ד) לחוק בית-הדין לעבודה).

במסגרת אותו דיון, הוצגה השאלה אם אמנם נפתח ההליך בדרך הנכונה - תובענה במסגרת סעיף 24 (א) (1) או במסגרת סעיף 24 (א) (1א), עת בעתירה בהליך העיקרי אין אלא ציון עובדות, שמהן ביקשו להסיק כי השביתה שבה דובר היתה "שביתה בלתי- מוגנת" לעניין סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, מבלי לעתור לעולה מסעיף 37ב, כעולה מההגדרה, וכן הוצגה השאלה אם בעובדה שהשביתה היא "שביתה בלתי-מוגנת" במשמעות הנ"ל, כשלעצמה, ישנה עילה לעתירה כפי שעתרוה.

הוצע לצדדים כי "יטופל בסכסוך לגופו, היינו בעיקר בשאלה אם הופר ההסכם הקיבוצי". הטיפול יהיה בהליך בפני בית-הדין הארצי לעבודה, בעתירה כי יפורש ההסכם הקיבוצי החל. ההליך יהא בהתאם לתקנות בדבר סדר הדין בסכסוך קיבוצי.
הצעת נשיא בית-הדין התקבלה על-ידי הצדדים והוחלט בהסכמת הצדדים, כי:

1) "תכונס בהקדם האפשרי והחוקי, היינו ביום שלישי 12.6.1973 בבוקר, אסיפה כללית של ארגון המרצים וכו' ובפניה ימליץ מר פרנקל, יושב-ראש הארגון, על ביטול השביתה";

2) "מחר תוגש בקשה לבית-הדין הארצי, לפתיחת הליך בסכסוך קיבוצי, הבקשה תהיה 'משותפת' ובה יצויין כי היא מותנית בביטול השביתה לכל המאוחר ביום 13.6.1973 בבוקר". כן הוחלט שביום 13.6.1973, אחר הצהריים יתקיים דיון בהליך הקיבוצי כאמור, ואם לא תבוטל השביתה - יתקיים הדיון בבקשה לצו מניעה.

7. בעקבות ההחלטה האמורה בסעיף הקודם הוגשה בקשה משותפת בסכסוך קיבוצי.


בעקבות תקנות סדר הדין החלות על סכסוך קיבוצי, צויינו בבקשה, "כעובדות מוסכמות", עובדות אלה:

(א) ביום 20.12.1972 נחתמו "הסכם השכר של הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה לשנת 1972-1974", ו"זכרון דברים בקשר להסכם השכר של הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה לשנת 1972-1974" (להלן - מסמכי דצמבר 1972);

(ב) "מסמכי דצמבר 1972" נחתמו על-ידי ארגון חברי הסגל הזוטר, לאחר "חתימת נציגי המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי להשכלה גבוהה, נציגי הממשלה ונציגי הנהלות המוסדות להשכלה גבוהה";

(ג) מסמכי דצמבר 1972 הוגשו לרישום ונרשמו בהתאם לחוק ההסכמים הקיבוציים על-פי החלטת רשם ההסכמים הקיבוציים;

(ד) "מסמכי דצמבר 1972" משמשים כהסכם קיבוצי בין האוניברסיטה לבין ארגון חברי הסגל הזוטר;

(ה) חברי הסגל הבכיר שבאוניברסיטה אינם צד למסמכי דצמבר 1972 "ולא חתמו עליו" ("למסמכי דצמבר 1972", עד כמה שמדובר באוניברסיטה ובארגון חברי הסגל הזוטר, ייקרא להלן - ההסכם הקיבוצי).

8. ארגון חברי הסגל הזוטר טען לעובדות אלה:

(א) לפני שארגון חברי הסגל הזוטר חתם על ההסכם הקיבוצי הודיע לו מנכ"ל האוניברסיטה, בעל-פה, "שלא תהיה חריגה ממנו לגבי הסגל הבכיר ואם בכל זאת תהיה, כל תשלום שישולם, ישולם גם לחברי הארגון";

(ב) האוניברסיטה התחייבה כלפי החבר הבכיר (פרופסורים ומרצים בכירים) לשלם בשנת 1974-1972, בתנאים מסוימים, "תוספת מחקר" או "תוספת בדיקת בחינות במועד ב'";

(ג) האוניברסיטה שילמה לפרופסורים ולמרצים הבכירים את "תוספת בדיקת בחינות מועד ב'", בגין הבחינה לשנת 1972;

(ד) ההתחייבות האמורה והתשלום כאמור באו לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי.

9. האוניברסיטה טענה לעובדות אלה:

(א) "ההסכם הבסיסי בענייני שכר של הסגל האקדמי באוניברסיטה הוא ההסכם לשנת 1964-1968 כשהסכמים יותר מאוחרים באים רק לשנות בו ולהוסיף עליו" ולפי אותו הסכם "התחייבו הצדדים להשוות את תנאי העבודה של הסגל האקדמי של האוניברסיטה לנהוג בשאר המוסדות להשכלה גבוהה במדינה";

(ב) התשלומים המיוחדים "מבוצעים בטכניון בחיפה מאז שנת 1971 לפחות, ובעת המשא-ומתן לעשיית ההסכם הקיבוצי היה ידוע לכל הצדדים המשתתפים במשא-ומתן זה שגם האוניברסיטה נתבעה לבצע תשלומים אלה;

(ג) "תשלום עבור בחינות מועד ב'" בוצע רק לאותם חברי הסגל הבכיר שהתקיימו בהם תנאים מסוימים ויש לראות בו "פיצוי בעד מתן זמן נוסף לאוניברסיטה על-ידי עובדים אלה".

10. בית-הדין נתבקש לקבוע אם ההסכם הקיבוצי הופר על-ידי האוניברסיטה, "ואם כך - לקבוע מהו הפיצוי או הסעד האחר לו זכאי" ארגון חברי הסגל הזוטר, בגין כך.

11. ההוראות שבהסכם הקיבוצי אשר להן התייחסו באי-כוח הצדדים הן:

(א) "הסכמי השכר הקיימים הקיימים והחלים על דרגות הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה יכללו את התוספות והשינויים לתקופה מ-31.3.1974-1.4.1972" (המבוא להסכם);

(ב) "תעובדנה טבלאות שכר חדשות ואחידות בכל המוסדות להשכלה גבוהה לכל דרגות הסגל האקדמי. טבלאות אלה תכלולנה את תוספת עסקת החבילה
(6.8%) והתוספות המשתמעות כמפורט בהסכם זה" (סעיף 7א להסכם);

(ג) "סעפי הסכם שכר זה, יהיו אחידים ומחייבים בכל המוסדות להשכלה גבוהה, הצדדים החתומים על הסכם זה מתחייבים לא לחרוג מההסכם בתקופת ההסכם" (סעיף 7ב להסכם);

12. עם תחילת הדיון בפני המותב, ביום 13.6.1973, ביקש בא-כוח האוניברסיטה לדון רק בבקשה לצו מניעה זמני, מאחר ולא קוים התנאי להסכמתו להגשת הבקשה המשותפת בסכסוך קיבוצי, וכוונתו לתנאי שתבוטל השביתה אשר התקיימה אותה עת (ראה סעיף 6, פסקה 2, דלעיל). בא-כוח האוניברסיטה הצהיר כי "לא יסכים לקיום דיון תחת איום של שביתה", ומאחר והשביתה לא בוטלה, ביקש לחזור בו מהסכמתו לדיון בסכסוך קיבוצי. בית-הדין החליט כי "את ההליך לצו מניעה זמני יראו כמאוחד עם ההליך לפירוש ההסכם (הקיבוצי), במסגרת תקנה 16 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי. הדיון יתחיל היום בעניין צו המניעה, ויימשך בעניין פירוש ההסכם" (נימוקים בפסק-הדין שלהלן).

13. לעניין צו המניעה טען בא-כוח האוניברסיטה לגופו, כי בשביתה שבה מדובר קיימים סימני ההיכר של "שביתה בלתי-מוגנת", כמשמעותה בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה. השביתה היא שביתה של עובדים ב"שירות ציבורי", היינו במוסד להשכלה גבוהה, השביתה היא "בזמן שחל עליה (על העובדים) הסכם קיבוצי, והשביתה היא שביתה בשירות ציבורי שלא נמסרה עליה הודעה בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה".

מאחר והמדובר הוא ב"שביתה בלתי-מוגנת", כך, נטען, אינו חל על השביתה סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים וסעיף 62 לפקודת הנזיקין האזרחיים, ולאוניברסיטה הזכות לסעד שעתרה לו - הזכות לצו מניעה.

בית-הדין הפנה את תשומת הלב של בא-כוח האוניברסיטה לעובדה, שקיומו של הסכם קיבוצי אינו שנוי במחלוקת, וביקשו להתייחס לשאלה של הפרת סעיף מכללא בהסכם קיבוצי שלא לשבות כל עוד ההסכם בתוקף - ובא-כוח האוניברסיטה עשה כן.

14. בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר ובא-כוח חברי הסגל הזוטר טענו נגד מתן צו המניעה. לעניין ההודעה כנדרש בסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה טענו, כי אכן ניתנה ההודעה כדין. יתר על כן, כך טענו, הסכסוך שבו מדובר הוא סכסוך עבודה משפטי, ולא סכסוך עבודה כלכלי, כך שחובת מסירת ההודעה כלל אינה חלה על הסכסוך (דיון מס' לא/5 - 4 [1]).

לעניין צו המניעה, תוך הזדקקות לסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, טענו - אף אם השביתה היא שביתה "בלתי-מוגנת", אין בזה כשלעצמו יסוד למתן צו המניעה, כי בפני בית-הדין אין הליך שעילתו בסעיף 62 לפקודת הנזיקין האזרחיים.

לעניין התנאי מכללא בהסכם קיבוצי, שלא לשבות בתקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי, טענה באת-כוח הסגל הזוטר כי תנאי מכללא כזה נוגד את עקרון חופש השביתה.

כן ביסס בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר את התנגדותו לצו מניעה, על "הסחבת" שבה נהגה האוניברסיטה במשא-ומתן. כנגד זאת טען בא-כוח האוניברסיטה, שהנזק שבשביתה עולה על הנזק לעובדים, באשר "מהות התביעה יכולה לבוא על סיפוקה גם בעוד מספר חודשים. מתן הצו לא יגרום כל נזק לשני הצדדים".

15. בית-הדין דחה את מתן ההחלטה בעניין צו המניעה ליום 15.6.1973, ובאותו יום ניתנה החלטה שחלקה מובא להלן:

"(ח) מאחר ובפני בית-דין זה תלוי ועומד הליך בסכסוך קיבוצי שאליו צורף ההליך לצו מניעה,

מאחר והצדדים להליך אינם כופרים בקיומו של הסכם קיבוצי החל עליהם, והשנוי במחלוקת הוא רק פירוש ההסכם ויישומו,

ומאחר ואין חולקים על כך שהשביתה היא בנושא המוסדר בהסכם הקיבוצי, ומאחר ויש יסוד לטענה כי שביתה, תוך תקופת תוקפו של הסכם קיבוצי,

בנושא המוסדר בהסכם קיבוצי מהווה הפרת ההסכם (טענה זאת לא הועלתה אמנם מפורשות על-ידי בא-כוח האוניברסיטה, אך בית-הדין הפנה את תשומת-הלב של בא-כוח הארגון ונציגת הסגל הזוטר לסוגיה, כך שניתנה להם הזדמנות לטעון ולנקוט עמדה).

מצווה בזה בית-הדין על כל אחד ואחד מהמרצים, המדריכים והאסיסטנטים באוניברסיטה העברית שלא להשתתף בכל שביתה, אלא לקיים את החובות המוטלות עליו, כאילו השביתה לא הוכרזה, ולא החלה כלל.

(ט) תוקפו של צו מניעה זה, עד ליום 20.6.1973, אלא אם יוארך המועד,

(י) בהתאם לאמור בתקנה 17 (ב) לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, יימסר צו זה לכל אחד ואחד מחברי הסגל הזוטר, על-ידי הצגתו בלוח המודעות שבכל אחד ואחד מבניני האוניברסיטה העברית, שבהם מתקיימים שיעורים או פעולות הדרכה לסטודנטים. העתק הצו שיוצג כאמור ישא חותם בית-הדין וחתימת המזכיר הראשי, לאישור היותו העתק נכון".

16. משסיימו באי-כוח הצדדים לטעון לעניין צו המניעה, החל הדיון בסכסוך, לגופו. בית-הדין החליט לחלק את הדיון לשניים, כך שבחלק הראשון תידון השאלה אם הופר ההסכם הקיבוצי, ובחלק השני תידון שאלת זכויות חברי הסגל הזוטר, עקב הפרת ההסכם - אם ייקבע כי אכן הופר ההסכם.

17. בטרם התחיל הדיון בשאלה כפי שנוסחה על-ידי הצדדים בבקשה המשותפת (סעיף 7 דלעיל), ביקש בא-כוח האוניברסיטה להזמין לדיון את המדינה, מאחר והמדינה חתומה פורמלית על ההסכם, למדינה אינטרס בדיון וכי תקציב האוניברסיטה בא בחלקו מתקציב המדינה. בית-הדין לא נעתר לבקשה (נימוקים בפסק-הדין).

18. את טענתו כי האוניברסיטה הפרה את ההסכם הקיבוצי, ביסס בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר על אלה:

(א) ההסכם הקיבוצי מהווה הסדר ממצה בכל הנוגע לשכר העבודה לחברי הסגל הזוטר;

(ב) סעיף 7ב להסכם הקיבוצי, הפסוק השני שבו (סעיף 11, פסקה ג', דלעיל), מחייב ביחסים שבין האוניברסיטה והארגון - להבדיל מהפסוק הראשון המחייב ביחסים שבין המוסדות;

(ג) בנוסף לעולה מהאמור בסעיף 7ב להסכם הקיבוצי, הובא בעל-פה, על-ידי מנכ"ל האוניברסיטה, כי תוספת שכר שתינתן לחברי הסגל הבכיר, תגרור תוספת שכר לחברי הסגל הזוטר;

(ד) לחברי הסגל הבכיר ניתנה תוספת, והדבר מחייב תוספת שכר לחברי הסגל הזוטר.

19. כנגד הטענות הנ"ל של בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר, טען בא-כוח האוניברסיטה כי:

(א) ההסכם הקיבוצי מהווה רק חלק מההסדר הכולל של תנאי עבודתם של חברי הסגל הזוטר, והוא בא להשלים את ההסכם לשנים 1964-68;

(ב) "ההסכם הקיבוצי אינו מונע את ביצוע התשלומים" שבהם מדובר בסעיף 8 דלעיל, "אין בתשלומים למי שלא היה צד לו (להסכם הקיבוצי) הפרה של תנאיו", ו"אין תשלום הטבות מיוחדות הקשורות במעמד מקבליהן ותוספת עבודה מצידם, יכול להקנות זכויות לצד א'" (חברי הסגל הזוטר);

(ג) האחדת תנאי העבודה של חברי הסגל בכל המוסדות להשכלה גבוהה, מחייבת דחיית בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר, ואין לפרש את ההסכם הקיבוצי כך, שהוא אוסר על האוניברסיטה להגיע להסכם עם חלק אחר מציבור העובדים המעניק תנאי עבודה טובים יותר; את הסעיף 7ב שבהסכם הקיבוצי יש לפרש רק כמחייב ביחסים בין המוסדות, בינם לבין עצמם, או כמתייחס רק לפריטי תשלום המוסדרים בהסכם הקיבוצי, ולא לשלומים אחרים; בעניינים אלה, "יד האוניברסיטה חופשית".

20. ביום 17.6.1973 נתן בית-הדין את החלטתו בחלק הראשון של השאלה, שבה נתבקש לפסוק, וקבע "כי תשלום בעד בחינות מועד ג' לפרופסורים-חברים ולמרצים בכירים בלבד, נוגד את ההסכם הקיבוצי, הן בשל פגיעה באיזון של תעריף השכר והתוספות לשכר שביסודו של ההסכם, והן בשל היותו נוגד הוראה מפורשת שבהסכם הקיבוצי (סעיף 7ב, פסוק שני)". במעמד מתן ההחלטה העלה בית-הדין את הכללים אשר הנחוהו בהחלטתו, ונותר מתן נימוקים מלאים לפסק-הדין הסופי.

ההחלטה האמורה ניתנה על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב היה בדעה שהתשלום בעד "בחינות מועד ב'" בא בעקבות התחייבות קודמת, ותשלום התוספת אינו נוגד את ההסכם הקיבוצי. לדעת אותו חבר המותב אין לראות בהעדפה של קבוצת עובדים אחת, פגיעה בזכויות העולות מההסכם הקיבוצי, של קבוצת עובדים אחרת. רק במקרה של הוראה מפורשת בהסכם הקובעת, שלא יועדפו עובדים כלשהם באותו מקום עבודה או באותם מקומות עבודה עליהם חל ההסכם על פני עובדים אחרים - קיימת הזכות להשוואת התנאים, בתנאים כמוכן שנסיבות הזכאות מתקיימות גם אצל אלה וגם אצל אלה.

21. משקבע בית-הדין כי התשלום לפרופסורים-חברים ולמרצים בכירים בעד "בחינות מועד ב'" נוגד את ההסכם הקיבוצי, ובזה השיב בחיוב על השאלה הראשונה שהוצגה בפניו, ראה בית-הדין לאפשר לצדדים להגיע בדרך משא-ומתן ביניהם ליישוב ההחלטה מבחינה כמותית, ובכך להשיב על החלק השני של השאלה שהוצגה בפני בית-הדין ("מהו הפיצוי או הסעד האחר" לו זכאים חברי הסגל הזוטר). בית-הדין עשה כן, באשר סבר כי לאחר סילוק חילוקי הדעות לעניין פירוש ההסכם הקיבוצי, מן הדין היה לאפשר לצדדים להגיע להסכם בדרך משא-ומתן, לאור המצב המשפטי שנוצר עקב ההחלטה האמורה, בטרם יבוא בית-הדין ויקבע את המתחייב מההחלטה.

אכן, כפי שהיה לצפות משותפים ליחסי עבודה קיבוציים, נשאו ונתנו הצדדים, ותוך המועד שנקבע לכך על-ידי בית-הדין, דיווחו על המוסכם ביניהם ועל הנותר במחלוקת. בעקבות הדיווח על המשא-ומתן, חייב בית-הדין את האוניברסיטה לשלם לחברי הסגל הזוטר סכומים כנקוב בהחלטה ובכפוף לתנאים שבהחלטה, אשר נמסרה לצדדים בתור פסק-דין.

22. בפסק-הדין שלהלן נימוקים משלימים להחלטות שנתן בית-הדין במהלך הדיון, במידה ולדעתו ראוי להשלים את הנימוקים שנתן במועדם.

II. פסק-דין

1. השאלות שעמדו לדיון ובהן החליט בית-הדין כפי שהחליט, ולדעת בית-הדין מן הראוי ליתן נימוקים משלימים להחלטות, הן:

א) סמכות בית-הדין;

ב) צירוף המדינה כצד להליך, או הזמנת בא-כוח המדינה להופיע ולטעון בפני בית-הדין;

ג) מתן צו מניעה זמני;

ד) מעמדו של "ההסכם הקיבוצי", בהסדרת יחסי העבודה בין האוניברסיטה לבין ארגון חברי הסגל הזוטר;

ה) ההשלכות אשר לתשלום לחברי הסגל הבכיר בגין "בחינות מועד ב'" על ההסכם הקיבוצי.

2. סמכות בית-הדין:

המסמך אשר בית-הדין נתבקש לדון בו ולפסוק על-פיו, הוא הסכם קיבוצי בין מעביד לבין ארגון עובדים יציג של העובדים, שעליהם חל ההסכם; על כן מהווה אותו הסכם קיבוצי - הסכם קיבוצי מיוחד. בפני בית-הדין האזורי הועלתה טענה שההסכם
הקיבוצי שבו מדובר הוא הסכם קיבוצי כללי (סעיף 4, שבחלק I דלעיל). אותה טענה נתקבלה על-ידי בית-הדין, ובשל כך הועבר העניין לבית-דין זה (סעיף 25 (1) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969) (להלן - חוק בית-הדין לעבודה).

טען בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר, שסמך על האמור בכתב התביעה, כי ההסכם הוא הסכם קיבוצי כללי, וטען בא-כוח האוניברסיטה כי העומד לדיון הוא הסכם קיבוצי מיוחד, היות והצדדים ראו אותו בתור שכזה, ו"כך הוא נרשם" (סעיף 4
שבחלק I דלעיל). לא אלה קובעים את מהותו של הכתב אם הסכם קיבוצי הוא או לא, ואם הוא הסכם קיבוצי - ההנו קיבוצי כללי או מיוחד; בכך קובע החוק - חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) והחוק בלבד.

הצדדים להסכם היו, כאמור, מעביד וארגון עובדים יציג (בית-הדין לא ראה במקרה זה לבחון מיזמתו אם הארגון הוא "ארגון עובדים", הכשיר להיות צד להסכם
קיבוצי [‎LEHRBUCH )[3] WALTER KASKEL, ARBEITSRECHT, 1928, P. 24; [4
,DES ARBEITSRECHTS, T. II, P. 422) HUECK-NIPPERDEY, כי על פני הדברים, ומחומר הראיות עולה כי אכן כן הוא הדבר). ומכאן שההסכם הוא הסכם קיבוצי מיוחד והסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים לאותו הסכם היא לבית-הדין האזורי בירושלים, באשר ברור שמקום עבודתם של רוב חברי הסגל הזוטר הוא בירושלים.

מהאמור עד כאן עולה שלבית-דין זה לא היתה סמכות לדון בעניין, כל עוד נותנים את הדעת לסעיף 24 (א) (2) לחוק בית-הדין לעבודה. המצב משתנה לאחר שהעניין הועבר לבית-דין זה על-ידי בית-הדין האזורי, מכוח סמכותו לפי סעיף 37 לחוק בתי-המשפט, תשי"ז-1957. משנעשה הדבר חלה מצוות המחוקק בסעיף 37 (א) לחוק בתי-המשפט, כי בית-הדין "ידון בו" (בעניין), והאמור בסעיף-קטן (ב), כי בית-דין זה "לא יעבירנו עוד".

3. צירוף המדינה כצד להליך.

ההליך אשר בפני בית-הדין הוא הליך בסכסוך קיבוצי - סכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצי מיוחד - והצדדים לסכסוך כזה אינם אלא הצדדים להסכם הקיבוצי.
להליך זה צורף הליך נגד חברי הסגל הזוטר, במסגרת תקנה 16 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969. במסגרת דיון בסכסוך קיבוצי ניתן, מכוח תקנה 15, לאפשר התייצבות לפני בית-הדין לארגונים, ארגון עובדים וארגון מעבידים, אך לא לכל גורם מעוניין אחר. כן מאפשרת תקנה 15 הנ"ל לבא-כוח קבוצת עובדים, או לבא-כוח של מעביד, הנוגעים בדבר במישרין, להתייצב לפני בית-הדין ולטעון, בהתקיים תנאים מסויימים.

המדינה אינה צד להסכם הקיבוצי, ואינה יכולה להיות צד לאותו הסכם, באשר אין היא המעבידה של חברי הסגל הזוטר; המדינה גם אינה "מעביד" שעליו חל הסכם קיבוצי מיוחד שלו מכוונת תקנה 15 (ב), כאשר אין בפני בית-הדין הסכם קיבוצי כללי שהמדינה היא אחד המעבידים שעליו הוא חל. העובדה ש"המדינה חתומה פורמלית
על ההסכם" (סעיף 17, שבחלק I דלעיל), אינה מוסיפה ואינה גורעת כי חוק הסכמים קיבוציים הוא הקובע מי רשאי לחתום על הסכם, וצירוף חתימות של אחרים אינו מקנה זכויות ומעמד. אין חולקין על כך "שלמדינה אינטרס בדיון וכי תקציב האוניברסיטה
בא בחלקו מתקציב המדינה" (סעיף 17, שבחלק I דלעיל). באלה אין כדי להקנות מעמד בדיון וזכות לטעון; אינטרסים אלה ניתן להבטיח על-ידי פעולה ישירה בין המדינה לבין האוניברסיטה, בטרם נעשה ההסכם הקיבוצי, ובדרך תיאום מראש על דרכי טיעון.
אין באלה כדי לשתף גורם חיצוני ליחסי העבודה, דבר שתוצאתו יכול ותהיה שיבוש מיותר של יחסי העבודה. לפני שנעשה ההסכם הקיבוצי פועלים שיקולים שונים וגורמים שונים, לרבות גורמים הקובעים מדיניות, ובכלל זה תיתכן התערבות המדינה ביחסיה היא עם האוניברסיטה כמזדקקת למימון האוצר; משנעשה ההסכם הקיבוצי, כל הקשור בפירושו, בביצועו או בהפרתו, נתון למסגרת היחסים של השותפים ליחסי העבודה המוסדרים באותו הסכם.

מהטעמים הנ"ל נדחתה הבקשה לצרף את המדינה כצד להליך; יחד עם זאת נאמר בהחלטה, כי "אם האוניברסיטה רואה צורך בכך שנציג המדינה יהיה נוכח בדיון, יכול (בא-כוח האוניברסיטה) לדאוג לכך בישיבה הבאה, ובשים לב למעמדו, יאופשר לו לומר את דברו, לא כצד".

4. צו מניעה זמני.

בעתירתו לצו מניעה בהליך העיקרי שפתח בפני בית-הדין האזורי, ובעתירתו לצו ביניים במסגרת אותו ההליך - סמך בא-כוח האוניברסיטה על כך שהשביתה אשר התקיימה, וביקשו כי בית-הדין יצווה על הפסקתה, היתה "שביתה בלתי-מוגנת" כפי שהמונח מוגדר בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 (להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), וכי "השביתה היא בלתי-חוקית" מטעמים שהעלה (סעיף 3,
פסקה ב', שבחלק I דלעיל).

כנגד אלה טענו בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר ובא-כוח חברי הסגל הזוטר, כי בעובדה כשלעצמה שהשביתה היא "בלתי-מוגנת" אין כדי להוות יסוד למתן צו המניעה, באשר אין החוק קובע כי "שביתה בלתי-מוגנת" היא "בלתי-חוקית", והליך נגד כל עובד ועובד על הפרת חוזה העבודה שלו, או הליך בנזיקים אזרחיים בשל גרם הפרת חוזה, אין הרי בפני בית-הדין. כן נטען בהתנגדות לצו המניעה, שאם היו חייבים במתן הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה - ניתנה ההודעה, אך למעשה לא היתה חובה למסור הודעה כאמור, באשר השביתה היתה במסגרת "סכסוך עבודה משפטי" (ולא במסגרת "סכסוך עבודה כלכלי", שרק עליו חל חוק יישוב
סכסוכי עבודה (סעיף 14, שבחלק I דלעיל).

5. לו מהטעמים שהעלה בא-כוח האוניברסיטה צריך היה לפסוק בשאלת צו המניעה, כשנגד טעמים אלה עומדים הטעמים שהעלו בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר ובא-כוח חברי הסגל הזוטר - לא היה בית-הדין נעתר לבקשה ליתן צו מניעה.

לא היה שנוי במחלוקת שהשביתה אשר בה דובר היתה "שביתה של עובדים בשירות ציבורי" (מוסד להשכלה גבוהה), וכן לא היה שנוי במחלוקת שהיתה זאת שביתה של עובדים "בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי", ובכך התקיימו בשביתה היסודות של "שביתה בלתי-מוגנת" כפי שהגדירה המחוקק. השאלה היא, מה הנפקות המשפטית מכך שמצב מסוים, התנהגות מסוימת, מעשה מסוים או מחדל מסוים, מתיישב עם סימני ההיכר, עם התנאי, שהגדרה מסוימת. מהי הנפקות המשפטית, מבחינת הסעד אשר יושיט בית-משפט, מהעובדה שהתנהגות מסוימת מהווה "עושק", שהתנהגות מסוימת יש בה "קשר", שהתנהגות מסוימת יש בה "העלמת עבירה", שמעשה מסוים מהווה "עוולה", או שהסדר מסוים מהווה "הסדר כובל".

התשובה היא חד-משמעית. לכל אלה, כשלעצמם, אין כל נפקות. הנפקות היא רק זאת שהחוק קבע. ל"עושק" לא היתה נפקות במשפט הפלילי עד שלא בא חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), תשכ"ג-1963, והטיל עונש בשל מעשים המהווים "עושק"; התנהגות שיש בה "קשר" אין לה נפקות מעבר להוראות שבחוק הפלילי או בדין האזרחי לעניין "קשר"; ל"העלמת עבירה" לא היתה נפקות עד שלא בא החוק לתיקון דיני עונשין (העלמת עבירות), תשי"ט-1959, והטיל עונש בשל "העלמת עבירה"; ל"עוולה", מהמנויות בפקודת הנזיקין האזרחיים, אין נפקות אלא זאת שנקבעה באותה פקודה, ו"הסדר כובל", אין לו אלא הנפקות שנקבעה בחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט-1959.

הוא הדין "בשביתה בלתי-מוגנת", כפי שהוגדרה בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה. עד שלא בא המחוקק ותיקן בשנת 1972 את חוק יישוב סכסוכי עבודה, לא ידע המשפט מושג של "שביתה בלתי-מוגנת". בשנת 1972 בא המחוקק ויצר מושג חדש, המושג של "שביתה בלתי-מוגנת". מושג כשלעצמו אינו מטיל חובות, אינו מעניק זכויות ואינו מזכה לתרופה מבית-המשפט. המושג כשלעצמו אין לו כל נפקות; הוא רק תחליף ללשון יום יום, ואין, מבחינת הנפקות המשפטית, בעצם מתן הגדרה על-ידי המחוקק כדי לשנות מצב משפטי.

משקבע המחוקק מושג חדש - "שביתה בלתי-מוגנת" - עשה זאת למטרה מסוימת והמטרה מוצאת את ביטויה בחוק עצמו. החוק - סעיף 37ב לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הוא הוא שקובע את הדין של "שביתה בלתי-מוגנת". אין הוא אוסר שביתה כזאת, אין הוא מכריז שהיא "בלתי-חוקית" ואין הוא מוציאה כליל מגדר "שביתה" לעניין משפט העבודה. כל אשר המחוקק קובע הוא כי האמור בסעיף 62 (ב) לפקודת הנזיקין, והאמור בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, אינו מתייחס ל"שביתה בלתי-מוגנת".

מאחר ובפני בית-הדין לא היה הליך בנזיקין בשל גרם הפרת חוזה, לא היה מקום למתן צו מניעה נגד החייב בעוולה של "גרם הפרת חוזה". אשר לכל אחד ואחד מהשובתים, לא ביקשו לממש את הזכות במשפט העבודה האינדיבידואלי, העולה מהפרת חוזה העבודה, כמתאפשר על-ידי סעיף 37ב, סעיף-קטן (ב), לחוק יישוב סכסוכי עבודה; למותר לציין שצו מניעה במקרה זה, מעורר את בעיית ביצוע בעין של חוזה עבודה עת כופים על העובד לעבוד.

6. עד כאן לשאלת צו המניעה מהטעם העיקרי שלו טען בא-כוח האוניברסיטה. אך
כאמור (סעיף 13, פסקה שלישית, שבחלק I דלעיל), הועלתה במהלך הדיון שאלת מתן הצו מהטעם שיש בשביתה משום הפרת תנאי מכללא אשר בהסכם קיבוצי.

7. ההסכם הקיבוצי בא להסדיר את היחסים בין ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים, או בין מעביד לארגון עובדים, בשני המקרים יחסים קיבוציים, כך שיובטח איזון מיוחד העולה מיחסים קיבוציים אלה. האיזון מוצא את ביטויו בכך, שלצד האחד מובטח שלרשותו יעמוד כוח אדם הדרוש לפעולה סדירה של המפעל או השירות, ולצד השני מובטחת הכרה בקיומו הקיבוצי, בארגונו, בזכויותיו הקיבוציות, בקיום תנאי עבדה שהובטחו לעובדים המשתייכים לאותו קיבוץ.

משפט העבודה האינדיבידואלי רואה בחוזה העבודה האינדיבידואלי תנאי מכללא האומר, כי המעביד חייב לספק עבודה ולהבטיח תנאים סביבתיים נאותים המאפשרים לעובד לבצע את עבודתו, והעובד חייב לעבוד תוך מסירות ונאמנות. משפט העבודה הקיבוצי רואה, במקביל, תנאי מכללא במישור היחסים הקיבוציים. תנאי זה אומר שהמעביד או ארגונו, הכל לפי העניין, לא יפעלו לפגיעה בזכויות הקיבוציות של הצד השני, ושארגון העובדים והעובדים לא ינקטו פעולה קיבוצית, שיש בה פגיעה בפעולה הסדירה של המפעל או השירות; לשון אחרת: הימנעות - בסייגים שבהם ידובר להלן - משביתה.

יש ואותה זכות מוסדרת מפורשות בהסכם הקיבוצי, והדוגמה הבולטת ביותר והביטוי הטוב ביותר לכך תמצא בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 10.1.1967 שבין התאחדות בעלי התעשיה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (נרשם לפי מס' 1227/67; קובץ הסכמים קיבוציים [5] - וינטרוב ופסטרנק). בסעיף ג (1) שבאותו הסכם נקבע כי "בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי לא ינקוט צד אחד או יחידיו נגד צד שני או יחידיו באמצעי שביתה או השבתה, שביתת האטה או השבתה חלקית או בכל אמצעי לחץ אחר".

במהלך הדיון לא הוכח, כי על האוניברסיטה ועל ארגון חברי הסגל הזוטר חל הסכם קיבוצי (וכוונה ל"הסכם קיבוצי" כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, ולא לכל כתב אחר), זולת ההסכם הקיבוצי העומד לדיון, ובו אין כל הוראה הדומה לזאת שבהסכם הקיבוצי החל על התעשיה. חוזרים אפוא לעניין התנאי מכללא. התנאי מכללא אינו כה רחב כפי שאפשר לקבעו בהסכם קיבוצי. קיומו של תנאי כזה מוכר במשפט העבודה הקיבוצי במדינות אחרות וללא קשר בהוראות שבמשפט העבודה הממלכתי או האוטונומי, והוא אומר כי בתקופת תוקפו של הסכם קיבוצי, ובעניינים המוסדרים בהסכם הקיבוצי, אין מקום לסכסוך קיבוצי. "החובה לקיים את 'השלב הסוציאלי' מוטלת לא רק על הארגונים החתומים (על ההסכם הקיבוצי), אלא גם על חבריהם".

זאת ההלכה במספר מדינות אירופה, הלכה שאינה עולה מדבר חקיקה דווקא, ואין כל סיבה שבית-דין לעבודה לא יאמצנה כעולה מעקרונות משפט העבודה הקיבוצי
.(GREVE ET LOCK-OUT, COLLECTION DU TRAVAIL, C.E.C. 1961, P. 49 ]6[).

8. טענו שבקביעת כלל מכללא כאמור יש משום פגיעה בזכות לשבות, מעבר לדבר המחוקק בסעיפים 37ב-37ד לחוק יישוב סכסוכי עבודה. אין הדבר כן. ראשית, אין המדובר בשביתה שעניינה קביעת זכויות, אלא רק בשביתה בתקופה שבה מחייב הסכם קיבוצי, ואף אז רק בעניינים המוסדרים בהסכם הקיבוצי; שנית, התנאי מכללא הוא התמורה שהאחד נותן לשני תמורת השגת תביעותיו הוא, במסגרת יחסים קיבוציים, ושלישית וזה העיקר - אין זכות אלא עד לתחום של "הזכות הגובלת", ומעולם לא טענו לזכות שלא לקיים הסכם קיבוצי.

9. כבר נאמר לעיל, שהתנאי מכללא צר יותר מהתנאי המפורש, שיכול וייכלל בהסכם קיבוצי, ואין בינו ובין הטענה המתייחסת לחוק יישוב סכסוכי עבודה - סעיפים 37ב-37ד, ולא כלום. באותם הסעיפים, בחלק הנורמטיבי, אין אלא העמדת הפרט השובת בגדר מפר חוזה עבודה אינדיבידואלי, על התוצאות המשפטיות שבכך, וביטול המעמד המיוחד אשר לשביתה לעניין "גרם הפרת חוזה" בהקשר לסעיף 62 לפקודת הנזיקין. בשאלה הכללית של תוכנו ומהותו של הסכם, ובשאלת הקשר שבין שביתה והסכם קיבוצי, אין לחפש תשובה באותם הסעיפים שבחוק.

10. טענו, כי אין ליתן את צו המניעה לשעה, בשל דרך "הסחבת" אשר בה טיפלה האוניברסיטה בסכסוך. אכן היה מקום לצפות לכך שיטופל בסכסוך בדרך מהירה יותר, והטענה שישנם עניינים דחופים יותר אינה טענה; אפשר היה לצפות לכך שימצאו את הדרך לבירור משפטי של השאלה המהותית שהיתה שנוי במחלוקת במועד מוקדם, בין בדרך בקשת צד במסגרת סכסוך קיבוצי, ובין בדרך בקשה משותפת, כל זה במקום לחכות להתדרדרות ולבקשה כי יינתן צו מניעה. נכון גם שמתן צו מניעה, בעיקר צו מניעה לשעה, הוא עניין שבשיקול הדעת של בית-הדין, ו"סחבת" יכול ויכול שתשקול בבוא בית-הדין להחליט אם ליתן את הצו.

11. יחד עם זאת ראה בית-הדין ליתן צו מניעה לשעה (ל-5 ימים), באשר לאור השלב שבדיון בפני בית-הדין, לאור התחייבות בא-כוח ארגון חברי הסגל הזוטר במהלך הדיון המוקדם, ולאור הדרישות המיוחדות שתנאי העבודה באוניברסיטה העמידו דווקא באותם הימים, לא היה מקום להפסיק את השביתה רק עד לתאריך נקוב ושעה נקובה, כפי שהחליטה האסיפה הכללית של ארגון חברי הסגל הזוטר, ובכך ניסתה
להעמיד, אולי שלא במתכוון, את בית-הדין ‎.SUB TERRORE

12. מעמדו של "ההסכם הקיבוצי".

הצדדים להליך לא חלקו על כך שעל היחסים ביניהם חל הסכם קיבוצי מיוחד.
העובדה, כשלעצמה, שצדדים להליך אינם חולקים על כך, שכתב מסוים מהווה הסכם קיבוצי, אין בה כדי למנוע בעד בית-הדין לבחון אם אמנם כן הדבר, באשר לקביעה שכתב מסויים מהווה הסכם קיבוצי, בעיקר עת מדובר בחלק הנורמטיבי, השלכות מעבר לזכויות ולחובות של המתדיינים. במקרה העומד לדיון, אין בית-הדין רואה לפעול כאמור.

ההסכם הקיבוצי העומד לדיון בא בדרך חתימת הצדדים להליך זה על כתב, שהיה מיועד להוות הסכם קיבוצי מיוחד, או ליתר דיוק, מספר של הסכמים קיבוציים מיוחדים.

בכך דומה ולא זהה, דרך היווצרותו של ההסכם הקיבוצי לעשיית הסכם קיבוצי "בדרך הצטרפות", כאמור בסעיף 8 לחוק הסכמים קיבוציים.

נטען, כי אין ההסכם הקיבוצי מהווה שלמות בפני עצמה, אלא שמהווה הוא חלק מההסדר של תנאי העבודה, והוא בא להשלים הסכמים קיבוציים (סעיף 19 (א), שבחלק
I דלעיל). טענה זאת מעוררת את השאלה העקרונית מה הדין של התייחסות בהסכם קיבוצי להסדרים חוזיים אחרים, שאינם מהווים הסכם קיבוצי ואף לא צורפו להסכם הקיבוצי. לכאורה אין אלה יכולים להוות חלק מההסכם הקיבוצי, באשר לגביהם לא קוים תנאי הפומביות העולה מחובת הרישום, אך המקרה העומד לדיון אינו מחייב להשיב על השאלה, וטוב שתישאר בצריך עיון.

מניתוח ההסכם הקיבוצי ומניתוח ההסדרים החוזיים הקודמים עולה, כי ענייני השכר, התוספות לשכר, ויתר העניינים מהתחום הנורמטיבי שנקבעו להן נורמות בהסכם הקיבוצי, באים במקום המקביל שבהסדרים קודמים, במידה ואלה שבהסכם הקיבוצי משנים אותם, והם מהווים שלמות בפני עצמה.

13. ההשלכות אשר לתשלום לחברי הסגל הבכיר בגין "בחינות מועד ב'" על ההסכם הקיבוצי.

השאלה היא אם בתשלום לחברי הסגל הבכיר בגין "בחינות מועד ב'", יש משום הפרת ההסכם הקיבוצי, כך שהדבר יזכה את חברי הסגל הזוטר בתשלום כלשהו במקביל.
לכאורה יש בעתירת ארגון חברי הסגל הזוטר משום בקשה "לפתוח הסכם קיבוצי". הכלל הוא - אין "לפתוח הסכם קיבוצי", אלא אם כלולה בהסכם הקיבוצי הוראה מפורשת לעניין זה, כגון הוראה שלא יועדף גורם אחר או שלא יועדפו עובדים אחרים
(CLAUSE OF NOT PREFERING OTHERS). על משקל "סעיף האומה המועדפת ביותר" ביחסים בין-לאומיים.

14. בעצם העובדה שלאחר שנחתם הסכם קיבוצי בין שניים, נערך הסכם קיבוצי בין אחרים, ואותו הסכם מיטיב עם אחד הצדדים להסכם השני לעומת ההסכם הראשון - אין כדי להקנות זכות מכוח ההסכם הראשון. השאלה אם, ובאילו תנאים ונסיבות, ניתן להזדקק במשפט העבודה הקיבוצי לעקרון "הנסיבות הקיימות" -
REBUS SIC STANTIBUS - אינה עומדת לדיון. באותה מידה, אין לקבל את הטענה של בא-כוח האוניברסיטה כי בתשלומים למי שלא היה צד להסכם קיבוצי, אין משום
הפרת ההסכם הקיבוצי (סעיף 19 (ב), שבחלק I דלעיל); הכל תלוי בהסכם הקיבוצי שביישומו מדובר.

15. בתעריף השכר, בסולם השכר ובמערכת ההוראות שבהסכם קיבוצי, שעניינן תוספות לשכר וכל אשר בבחינת הוראות נורמטיביות, יש לראות שלמות. משמוסדרים עניינים אלה בהסכם קיבוצי מיוחד רגיל, היינו הסכם קיבוצי בין מעביד וארגון עובדים, אין לשנות באורח חד-צדדי חלק מהתעריף ומיתר ההוראות כאמור, ושמשנים פוגעים בהסכם הקיבוצי, ובאיזון שביסודו של כל תעריף השכר, התוספות לשכר, ויתר ההוראות הנורמטיביות (האמור אינו חל, כמובן, על חוזים אישיים, בכפוף לאמור בסעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים).

16. מהכתב, שעל-ידי כך שהצדדים להליך זה חתמו עליו נוצר ההסכם הקיבוצי, ברור שהכוונה של אלה שניסחו את הכתב, ושל אלה שחתמו עליו היתה, שיהווה "הסכם
פלורלי" - MULTIPLE AGREEMENT )דיון מס' לא/3 - 4 [2], בע' 107), היינו, לענייננו, הסכם קיבוצי בין מעביד - האוניברסיטה - לבין שני ארגוני עובדים - ארגון הסגל הבכיר וארגון חברי הסגל הזוטר. לענייננו אין לפסוק בשאלה אם אמנם נוצר הסכם קיבוצי מיוחד כאמור. הקובע הוא שאחד הצדדים להסכם הקיבוצי - ארגון חברי הסגל הזוטר - חתם על הכתב שמתוכו עולה "היחסיות" של תנאי העבודה המובטחים לעובדים שעליהם יחול אותו הסכם, בהשוואת לתנאי העבודה אשר ליתר העובדים כמפורט באותו כתב. במקרה כגון זה אין המעביד רשאי לשנות מהתנאים בגין אחד הגורמים, אף אם מסיבה כל שהיא לא הגיע ההסדר עם הגורם השני לכלל מימוש בדרך של הסכם קיבוצי; משעושים כאמור, פוגעים בחובה כלפי הארגון השני ופוגעים באיזון של מכלול התנאים שביקשו לאזן בדרך "כתב מורכב" - הסכם פלורלי, שממהותו הסדרת תנאי העבודה במפעל בגין ציבור עובדים המיוצג על-ידי יותר מארגון עובדים אחד, או ביותר ממפעל אחד. בכך אולי היתרון ש"בהסכם פלורלי" לאותם המקרים שרוצים להבטיח תנאי עבודה אחידים, או למנוע העדפות או שיפורים בגין העובדים במספר מפעלים, שביקשו לאחד את תנאי העבודה שבהם, או בגין עובדים במפעל המיוצגים על-ידי ארגונים שונים, ומבקשים לשמור על יחסיות בתנאי עבודתם.

אם בנוסף לכל האמור נותנים את הדעת להוראה המפורשת שבהסכם הקיבוצי, שבו התחייבה האוניברסיטה "שלא לחרוג מההסכם תוך תקופת ההסכם" ובהסכם מצוי תעריף
שכר כולל ומאוזן (סעיף 11 (ג), שבחלק I דלעיל), למדים כי ממהות ההסכם הקיבוצי העומד לדיון, בשל המיוחד שבו, ומהוראה מפורשת אשר בו, עולה שהתקיימו התנאים ל"פתיחת הסכם קיבוצי". בתשלום לחברי הסגל הבכיר בגין "בחינות מועד ב'" היה משום הפרת ההסכם הקיבוצי עם ארגון חברי הסגל הזוטר, ולפיכך פסק בית-הדין
להחזרת האיזון, כפי שפסק (ראה סעיף 21, שבחלק I דלעיל).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תנאים להכרה במכללה

  2. ביקורת שיפוטית חופש אקדמי

  3. הסכם קיבוצי שכר סטודנטים

  4. אוניברסיטת לטביה אישור שקילות

  5. הסכם קיבוצי אוניברסיטת חיפה

  6. הסכם קיבוצי אוניברסיטת תל אביב

  7. הסכם קיבוצי האוניברסיטה העברית

  8. הסכם קיבוצי אוניברסיטת בר אילן

  9. הסכם קיבוצי האוניברסיטה הפתוחה

  10. הסכם קיבוצי מוסדות להשכלה גבוהה

  11. הסכם קיבוצי סגל אקדמי אוניברסיטה

  12. הסכם קיבוצי אוניברסיטת בן גוריון

  13. עתירה לביטול סעיף בתקנון אוניברסיטה

  14. תביעה על ציון נמוך במבחן באוניברסיטה

  15. מכרז פומבי להקמת בניין מעבדות ומשרדים באוניברסיטה

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון