הסכם קיבוצי הדסה

1. לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי בירושלים (השופט כליף - אב-בית-דין; ה"ה גרינברג ויואלי - נציגי ציבור; תב"ע מח/4-4) אשר קבע כי אין המערערת מס' 1 (ההסתדרות הרפואית בישראל) רשאית להגיש תביעתה כ"בקשת צד להליך קיבוצי".

2. לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיים המותב התייעצות, ובה הוחלט לדחות את הערעור, והודעה על כך נשלחה לצדדים.

האמור בפסק-דין זה מהווה את נימוקי הדחיה.


3. מערער מס' 2 (להלן - הרופא) פוטר מעבודתו אצל המשיבה (להלן - הדסה), לאחר דיון שהתקיים בוועדת המשמעת המשותפת לנציגות הרופאים בהדסה ולהנהלת הדסה.
לאחר הדיון בוועדת המשמעת פנה יו"ר ארגון רופאי העזר בהדסה (שהשתתף בישיבת ועדת המשמעת), למשיבה ובקיש לבטל את הפיטורים, ובה בשעה להוציא את הרופא לחופשה "עד לגמר הבירור".
בקשתו זו לא נענתה.
ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י) והרופא עתרו לבית-הדין האזורי, וביקשוהו להצהיר כי הפיטורים נוגדים את ההסכם הקיבוצי המחייב, כמו כן ביקשו בעתירתם לבטל את הפיטורים, ולצוות על המשך עבודת הרופא בהדסה; לחלופין העתירה היא להעביר את הסכסוך לוועדה פריטטית, ולחלופי חלופין - לדיון מחדש בפני ועדת המשמעת בהרכב שונה מזה שהחליט על פיטורי הרופא.

4. טענתם הראשונה של המערערים היא כי ב"סכסוך קיבוצי" יש לקיים דיון לגופו, ואין להביא לתוצאה על-פיה למעשה נמחקת העתירה על הסף, בטרם נשמעו טענות הצדדים בעתירה עצמה.
אכן נכון הדבר כי בדרך כלל, והדגש הוא על ב"דרך כלל" - אין למחוק הליך בסכסוך קיבוצי על הסף. אלא מאי - תנאי ליישום ההלכה האמורה הוא, כי יהיה בפני בית-הדין סכסוך קיבוצי, כאמור בסעיף 24 (א) (2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, (להלן - חוק בית הדין לעבודה) דהיינו - סכסוך שבו הצדדים הינם מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי, והוא "בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי".
רשאי איפוא בית-הדין לבדוק אם אכן "סכסוך קיבוצי" לפניו, בטרם ידון לגופו של עניין. במלים אחרות - ניתן, ובמקרים הראויים אף רצוי, ללבן סוגיה זאת תחילה, ורק אם יתברר כי אכן ב"סכסוך קיבוצי" עסקינן - יש לדון, בדרך כלל, בתביעה לגופה, ולהימנע מדיון בבקשות של דחיה או מחיקה על הסף.
אין למצוא איפוא כל פגם בדדך שבה הלך בית-הדין האזורי.

5. על כך שנתמלא התנאי הראשון להתדיינות, מכוח סעיף 24 (א) (2) לחוק בית-הדין, דהיינו שהצדדים כשירים להיות צד להסכם קיבוצי, לא היה חולק.
לא נותר לנו אלא לבדוק, האם התמלא גם התנאי השני להפיכתו של ההליך ל"סכסוך קיבוצי", דהיינו: מהות הסכסוך.

6. השאלה שעלינו להשיב בעניין זה היא, האם קיימת בחד ההסכמים הקיבוציים כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז 1957, (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) הוראה שאת אכיפתה מבקשים או שלהפרתה טוענים.
בסוגיה זו סמך בא-כוח הר"י יתידותיו בהוראות המצויות בשלושה מסמכים, אשר לטענתו, מספקים שלושתם יחדיו מענה חיובי לשאלה.

7. המסמך הראשון עליו מסתמכים המערערים הינו הסכם קיבוצי כדת וכדין משנת 1978/79, שנחתם בין הר"י לבין מספד מעבידים והדסה בכלל זה. שניים מסעיפיו של הסכם זה רלבנטיים, לגרסת בא-כוח הר"י, לענייננו, ואלו הם: סעיף 19א' שעניינו העסקת רופא לאחר תקופת ההתמחות, וסעיף 53 שעניינו "תוקפם של הסכמים והסדרים קודמים".

8. סעיף 19 להסכם הקיבוצי 1978-79 עוסק בפיטורים לאחר תקופת ההתמחות (והכוונה להתמחות לתואר "מומחה" ולא להתמחות כתנאי לקבלת התואר "דוקטור").
הרופא לא סיים עדיין התמחותו זו, כעולה ממכתבו של יו"ד ארגון רופאי העזר בהדסה למשיבה ולכן הסעיף הנטען אינו ישים כלל ועיקר לעניינו.

9. וזה לשונו של סעיף 53 להסכם הקיבוצי 1978-79:


"הצדדים מחדשים תוקפם של כל ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים והוראות שהוצאו בהסכמת הצדדים לפני הסכם זה, למעט הוראות ששונו במפורש או במשתמע על-ידי הסכם קיבוצי זה, או שהוסכם בין הצדדים כי הן הוראות חד-פעמיות, נותנים להם תוקף של הסכם קיבוצי והם ייחשבו כחלק בלתי-נפרד מהסכם קיבוצי זה".

מכוח אותו סעיף, כך טוענים הר"י והרופא, אומצו והפכו לחלק מאותו הסכם קיבוצי, אף הסדרים שלא היו עד לאותו מועד בבחינת הסכמים קיבוציים. בסוגיה זו מפנים אותנו המערערים לשני הסכמים, האחד - משנת 1965 בין הממשלה וקופת-חולים מחד גיסא ולהסתדרות הרפואית מאידך גיסא (להלן - הסכם 1965) והשני - "חוקת העבודה לרופאי ההסתדרות המדיצינית הדסה" שבתוקף מיום 8.2.1954 (להלן - חוקת העבודה לרופאי הדסה).

10. כאן המקום לציין כי יו"ר ארגון רופאי העזר בהדסה כתב במכתבו הנ"ל להדסה, לאחר שמזכיר הר"י "הבהיר לו כמה נקודות", כי "החוזים המיוחדים הקיימים בהדסה אינם קבילים ואינם מקובלים על הר"י. רק ההסכם הקיבוצי הוא בסיס להעסקת רופאים".
מאחר שלעניין קיומו או תקפותו של הסכם קיבוצי אין טענות מניעות - נדון בטענות לגופן.

11. האם ניתן לראות בהסכם 1965 ובחוקת העבודה מסמכים שהפכו להסכם קיבוצי מכוח סעיף 53 להסכם 1978/79?
בטרם נשיב על השאלה, נברר מה נדרש על-פי החוק ממסמך על מנת שיהיה להסכם קיבוצי.
סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים מגדיר הסכם קיבוצי, ואחד מהתנאים המצטברים המנויים בו הינו הגשתו של המסמך לרישום לפי אותו חוק.
סעיף 10 א לאותו חוק קובע, כי "כל אדם רשאי לעיין בהסכם קיבוצי שנרשם לפי סעיף 10...".
מהוראות החוק, כפי שהובאו לעיל, עולה כי מטרת המחוקק הינה שהסכם קיבוצי יהיה רשום כדת וכדין, והוראותיו תהיינה נתונות לעיון הציבור, בין אם מדובר בעובדים שעליהם חל ההסכם, ובין אם מדובר באחרים המבקשים ללמוד מהסכם זה או אחר.
ויעידו דבריה של שרת העבודה גב' גולדה מאירסון, שעה שהגישה לכנסת את הצעת חוק הסכמים קיבוציים לקריאה ראשונה:

"הדרישה הפורמלית היחידה בקשר לצורתו של ההסכם היא, שההסכם יהיה בכתב ושהעתק מוגש למשרד העבודה לשם רישום, אך לא לשם אישור תוכנו. שתי מטרות להוראה זו: ראשית, באה היא להבטיח שבבוא העת יוכל כל עובד וכל מעביד להיזקק לנוסח מומך של ההסכם, ושנית, תאפשר הוראה זאת לרכז נתונים על תוכנם של ההסכמים הקולקטיביים" (דברי הכנסת [6], כרך 19, בע' 146, 147)

גם שעה שנדון בכנסת תיקון מס' 3 לחוק הסכמים קיבוציים, שחייב רישום כל "הסדר בכתב." בשירות ציבורי המעסיק 100 עובדים או יותר (ס"ח 823. התשל"ו בע' 264) עלתה שאלת "פומביות" המסמך.
בדברי ההסבר להצעת החוק המתקן מצאנו: "מאחר שלא כל ההסדרים בסקטור הציבורי לובשים צורה של הסכמים קיבוציים, הם אינם מוגשים לרישום ועל כן הציבור אינו יודע עליהם" (ה"ח 1244, התשל"ו, בעמ' 264). גם מכאן אתה למד כי רישום המסמך הינו תנאי מהותי, בלתו אין, להפיכתו ל"הסכם קיבוצי" (בסוגיה זו ראה דב"ע מו/29-4 [1], בע' 472, אשר האמור בו יפה לענייננו, בשינויים המחוייבים).
החוק אינו מחייב הגשה לרישום של הסכם בין מעביד לבין ארגון עובדים, ו"הסנקציה" היחידה על אי-רישומו היא, כי אותו מסמך אינו "הסכם קיבוצי" כמשמעו בחוק.

12. ומכאן לענייננו - האם "אימוץ" גורף של מסמכים שונים כפי שנעשה בסעיף 53 להסכם 1978-79, מבלי שיצורפו המסמכים הרלבנטיים לאותו מסמך. ומבלי שיוגשו לרישום, די בו כדי להופכם להסכם קיבוצי בפני עצמו או לחלק מההסכם הקיבוצי 79- 1978. בית-הדין האזורי הגיע למסקנה כי לא כך הדבר ואין לנו אלא להצטרף למסקנתו ולנימוקיו.
ההסכמים שבהם מדובר בסעיף 53 להסכם הקיבוצי 1978-79 (ושאינם "הסכמים קיבוציים") הם "כתבים חיצוניים" או "הסדרים קיבוציים", ואלה אינם חלק מההסכם הקיבוצי. זאת מן הטעם שניטל מהם עקרון הפומביות, דהיינו - הן העובדים באותו מקום עבודה והן אחרים, לא יוכלו לדעת את תוכנם.
בסוגיה זו הפנה אותנו בא-כוח המערערים להסכם הקיבוצי הכללי מיום 28.5.1981, שנחתם בין מרכז השלטון המקומי בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים, (סעיפיו הרלבנטיים הובאו בדב"ע מג/64-3 [2], בע' 298, 299) ואשר בו "אומצה" חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בית-הדין סמך את ידיו על "אימוץ" זה ומכוחו אף ראה בחוקת העבודה הסכם קיבוצי.
קיים שוני מהותי ומשמעותי בין שני המקרים: חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות נרשמה בשעתה על-ידי רשם ההסכמים הקיבוציים - כהסכם קיבוצי, אולם בית-הדין מאן להכיר בה בתור שכזאת, (דב"ע לז/5-2 [3], בע' 51,50;
דב"ע לז/103-3 [4]) מכיוון שהארגון שחתם עליה טעם המעבידים, אינו עומד בדרישות החוק במה שנוגע ל"ארגון מעבידים".
פגמים אלה רופאו על-ידי מרכז השלטון המקומי שהפך ל"ארגון מעבידים" לכל דבר ועניין, כך ששעה שנחתם ההסכם הקיבוצי המאמץ והמאשר את חוקת העבודה, אין כל קושי לכל בר-בי-רב לעיין בה במשרד רשם ההסכמים הקיבוציים, מן הטעם שכאמור היא מצויה כבר בתיקייתו.
ואם תאמר שגם בהסכם הקיבוצי לעובדי הרשויות המקומיות אומצו נספחי החוקה "בין שנרשמו במשרד העבודה ובין שלא", הדי שגם לגבי המסמכים שאוזכרו בצורה גורפת, מבלי שפורטו ומבלי שצורפו להסכם הקיבוצי, ושלא נרשמו, יחול דין שווה לזה של המסמכים שלא צורפו להסכם הקיבוצי לשנים 1978-79, אשר ההסתדרות הרפואית צד לו, ולא נרשמו. דהיינו, בית-הדין לא יכיר בהם כהסכם קיבוצי על כל המשתמע מכך כל עוד לא יוגשו לרישום כדת וכדין.
יודגש ויובהר כי אין האמור בסעיף זה מכוון להוראות שבהסכם בין מעביד לארגון עובדים, בין אובליגטוריות ובין נורמטיביות, שעניינן יישום הסכם קיבוצי שנרשם כדין (דב"ע לז/12-4 [5] בע' 52). מהאמור לעיל עולה כי בשי המסמכים שבהם מצויות, לגרסת הר"י, ההוראות הנוגעות לענייננו אין לראות הסכם קיבוצי או חלק מההסכם קיבוצי לשנים 1978-79. המסמך הראשון - חוקת העבודה לרופאי הדסה היא, לכל הדעות, הסדר קיבוצי ולו מן הטעם שנחתמה לפני שחוק הסכמים קיבוציים בא לעולם והוא הדין באשר להסכם 1965.

13. הסכם 1965 ראוי להתייחסות מיוחדת, בנוסף לאמור ביחס אליו לגבי מסמכים שלא הוגשו לרישום.
ההסכם הקיבוצי לשנים 1978-79 הינו הסכם קיבוצי מיוחד פלוראלי, דהיינו - אף כי נחתם במסמך אחד עם מעבידים שונים, רואים אותו כהסכם קיבוצי מיוחד בין כל מעביד החתום עליו לארגון העובדים היציג שהוא צד לו, ולענייננו - הר"י.

טעם נוסף לכך שהסכם 1965 לא יחול על הדסה ורופאיה הוא, כי ניתן לראות בו "הסדר קיבוצי" או "הוראות שאומצו בהסכמת הצדדים", אך ורק לגבי מי שהם צדדים לו. כאמור, הדסה לא היתה צד להסכם 1965. ומשכך הדבר אין לראות בו "הסדר קיבוצי" או "הוראות שאומצו בהסכמת הצדדים.", גם מן הטעם הזה. לכן אין האמור באותו הסכם חל על הדסה ועל רופאיה.
אף העובדה שנציבות שירות המדינה הביאה בשעתו לידיעתה של הדסה את תוכנו של אותו הסדר, אין בה כדי לשנות דבר בענייננו. מי שאיננו צד להסדר, אין הסדר זה יכול לחול עליו, אלא אם הסכים לאותו הסדר במפורש. או שקיימת הוראה אחרת בחוק (כגון צו הרחבה על הסכם קיבוצי כללי) המחילה את ההסדר על אותו צד שבו מדובר.
כל תוצאה אחרת היתה מביאה לאבסורד, ודי אם נציין כדוגמה, את העובדה שבהדסה קיים מזה שנים הסדר של שירות רפואי פרטי (שר"פ), ואין להעלות על הדעת מצב שהסדר זה יוחל על המדינה ועל קופת-חולים, שלא היו צד לו, רק מכוח סעיף 53 להסכם הקיבוצי 1978-79.

14. סוגיה נוספת שהועלתה בהליך זה היא, האם ניתן להגיש לבית-הדין "בקשת צד בסכסוך קיבוצי", שעה שהמבקש השני או המבקשים הנוספים הם פרטים, שעניין להם באותו הליך, ולבקש בו-זמנית צירוף הליכים מכוח תקנה 16 לתקנות בית-הדין לעבודה, (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969 (להלן - תקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי), או שיש להגיש שתי תביעות נפרדות, האחת - קיבוצית והשניה - אינדיבידואלית, ורק לאחר שתינתן החלטה המרשה את הצירוף, תידונה שתי התביעות יחדיו.
בסוגיה זו אין הוראה מפורשת אף לא באחת מתקנות סדר הדין שהותקנו בבתי-הדין לעבודה, ולכן עלינו לפעול מכוח סעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.
מאז הקמתו של בית-הדין לעבודה נהגו הצדדים לכרוך בכתב תביעה אחד את ההליך הקיבוצי ואת ההליך האינדיבידואלי, בין אם ארגון העובדים היה המבקש ובין אם הוגשה הבקשה על-ידי המעביד. אין לראות פגם בדרך זו, והיא נראית לנו הדרך הנכונה המונעת סרבול וניירת מיותרת מהצדדים ומבית-הדין כאחד; אולם הדיון בבקשה מעין זאת יתקיים כדיון בסכסוך קיבוצי בלבד, אלא אם הוחלט על איחוד ההליכים מכוח סעיף 16 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי.
לאור האמור לא היה כל פסול בדרך שבה הלכו המערערים, דהיינו - בהגשת כתב תביעה אחד.
לאור התוצאה, על-פיה בוטל ההליך הקיבוצי, צדק בית-הדין האזורי בכך שלא ראה את כתב התביעה, כפי שהוגש, כמספק לגבי ההליך האינדיבידואלי, בייחוד מן הטעם שהרופא יכול לתבוע סעדים שונים או נוספים לאלה שנתבעו בבקשה המקורית.
לכן קבע את אשר קבע בדבר זכותו של הרופא להגיש תביעה חדשה לבית-הדין בהליך אינדיבידואלי.

15. סוגיה נוספת שעלתה בדיון זה הינה מי האיש חייב לתמוך בקשת צד סכסוך קיבוצי בתצהיר, האם הוא חייב להיות נושא תפקיד בארגון העובדים, כגרסת הדסה, או שיכול התצהיר להינתן על-ידי כל מי שארגון העובדים הסמיכו, כגרסת המערערים.

לאור התוצאה אליה הגענו אין לנו צורך להכריע בהליך זה באותה סוגיה, והיא תמתין לשעתה.

16. מכל הנימוקים דלעיל נדחה הערעור.

אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם קיבוצי דן

  2. הסכם קיבוצי תרו

  3. הסכם קיבוצי אסם

  4. הסכם קיבוצי אשל

  5. הסכם קיבוצי צים

  6. הסכם קיבוצי שפע

  7. הסכם קיבוצי נמל

  8. הסכם קיבוצי טרה

  9. הסכם קיבוצי מגדל

  10. הסכם קיבוצי הדסה

  11. הסכם קיבוצי מחשב

  12. הסכם קיבוצי מחלה

  13. אישור הסכם קיבוצי

  14. הסכם קיבוצי משען

  15. הסכם קיבוצי תנאים

  16. הסכם קיבוצי מחייב

  17. הסכם קיבוצי אמונה

  18. הסכם קיבוצי בצלאל

  19. הסכם קיבוצי מרצים

  20. הסכם קיבוצי אסותא

  21. הסכם קיבוצי אחזקה

  22. הסכם קיבוצי גננות

  23. הסכם קיבוצי דוגמא

  24. הסכם קיבוצי דור ג

  25. הסכם קיבוצי אפייה

  26. הסכם קיבוצי אפקון

  27. הסכם קיבוצי הוראה

  28. הסכם קיבוצי מתכות

  29. הסכם קיבוצי הלבשה

  30. הסכם קיבוצי נהגים

  31. הסכם קיבוצי רפואה

  32. הסכם קיבוצי הסעות

  33. הסכם קיבוצי קניאל

  34. הסכם קיבוצי ביגוד

  35. הסכם קיבוצי תנובה

  36. הסכם קיבוצי כבאים

  37. הסכם קיבוצי חוגלה

  38. הסכם קיבוצי מנורה

  39. הסכם קיבוצי חניתה

  40. הסכם קיבוצי טבעול

  41. הסכם קיבוצי מתמחים

  42. הסכם קיבוצי טבע טק

  43. הסכם קיבוצי טקסטיל

  44. הסכם קיבוצי מכללות

  45. הסכם קיבוצי אולמות

  46. הסכם קיבוצי מעונות

  47. הסכם קיבוצי ישרוטל

  48. הסכם קיבוצי זכויות

  49. הסכם קיבוצי קביעות

  50. הסכם קיבוצי הפסקות

  51. הסכם קיבוצי פלסטיק

  52. הסכם קיבוצי רוקחים

  53. הסכם קיבוצי רשויות

  54. הסכם קיבוצי נביעות

  55. הסכם קיבוצי טכנאים

  56. הסכם קיבוצי תדיראן

  57. הסכם קיבוצי מאוחדת

  58. הסכם קיבוצי מאפיות

  59. הסכם קיבוצי שופרסל

  60. הסכם קיבוצי שחקנים

  61. הסכם קיבוצי שטראוס

  62. הסכם קיבוצי מכתשים

  63. הסכם קיבוצי אגרקסקו

  64. הסכם קיבוצי רשת עמל

  65. הסכם קיבוצי בית ברל

  66. התפטרות הסכם קיבוצי

  67. הסכם קיבוצי ישראכרט

  68. הסכם קיבוצי קלדניות

  69. הסכם קיבוצי קמעונאי

  70. הסכם קיבוצי רשת עתיד

  71. הסכם קיבוצי קופי בין

  72. הסכם קיבוצי לבורנטים

  73. הסכם קיבוצי קוסמטיקה

  74. הסכם קיבוצי סגל זוטר

  75. הסכם קיבוצי אקרשטיין

  76. סעיף 14 להסכם קיבוצי

  77. התיישנות הסכם קיבוצי

  78. הסכם קיבוצי הסכם אישי

  79. הסכם קיבוצי מנהל ומשק

  80. הסכם קיבוצי יוניליוור

  81. הסכם קיבוצי ימי בחירה

  82. הסכם קיבוצי בתי זיקוק

  83. הסכם קיבוצי משרד החוץ

  84. הסכם קיבוצי כללי ענפי

  85. הסכם קיבוצי כללי במשק

  86. הסכם קיבוצי מענק יובל

  87. הסכם קיבוצי סגל מנהלי

  88. הסכם קיבוצי בית זיקוק

  89. הסכם קיבוצי מכוח נוהג

  90. הסכם קיבוצי אלקטרוניקה

  91. הסכם קיבוצי משאבי אנוש

  92. ביטול סעיף בהסכם קיבוצי

  93. הסכם קיבוצי קידום נוער

  94. הסכם קיבוצי רשות הנמלים

  95. הסכם קיבוצי מצילי בריכה

  96. הסכם קיבוצי הסדר קיבוצי

  97. הסכם קיבוצי מכון התקנים

  98. הסכם קיבוצי שימוש במחשב

  99. הסכם קיבוצי במגזר הפרטי

  100. הסכם קיבוצי גני אירועים

  101. הסכם קיבוצי ראשון לציון

  102. הסכם קיבוצי ביקור חולים

  103. הסכם קיבוצי אולם אירועים

  104. הסכם קיבוצי שירות המדינה

  105. הסכם קיבוצי שיכון ובינוי

  106. הסכם קיבוצי תעשייה זעירה

  107. הסכם קיבוצי תקופת ניסיון

  108. הסכם קיבוצי בענף הזכוכית

  109. הסכם קיבוצי משרד המשפטים

  110. הסכם קיבוצי מגן דוד אדום

  111. הסכם קיבוצי החזרה לעבודה

  112. הסכם קיבוצי מוסד הטכניון

  113. הסכם קיבוצי רשתות השיווק

  114. הסכם קיבוצי כרמל אולפינים

  115. הסכם קיבוצי זכויות גמלאים

  116. הסכם קיבוצי מפעלי ים המלח

  117. הסכם קיבוצי חיפה כימיקלים

  118. הסכם קיבוצי בשלטון המקומי

  119. הסכם קיבוצי פיזיותרפיסטים

  120. הסכם קיבוצי סגל אקדמי בכיר

  121. הסכם קיבוצי מדרשת שדה בוקר

  122. הסכם קיבוצי ידיעות אחרונות

  123. הסכם קיבוצי אולמות אירועים

  124. הסכם קיבוצי עוזרים משפטיים

  125. הסכם קיבוצי בשירות הציבורי

  126. הסכם קיבוצי הסתדרות הפקידים

  127. הסכם קיבוצי כללי בענף המזון

  128. הסכם קיבוצי כללי בענף המתכת

  129. הסכם קיבוצי איגוד התעשיינים

  130. הסכם קיבוצי פריגו פרמצבטיקה

  131. הסכם קיבוצי כללי עוז לתמורה

  132. הסכם קיבוצי רשות שדות התעופה

  133. הסכם קיבוצי כללי בענף האפייה

  134. הסכם קיבוצי קרן קיימת לישראל

  135. הסכם קיבוצי כללי בענף ההובלה

  136. הסכם קיבוצי כללי בענף הטקסטיל

  137. הסכם קיבוצי מרכז השלטון המקומי

  138. ד שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון