הסכם קיבוצי מורים פנסיה

רקע כללי:

1. התובעים בתביעה הינם יורשי המנוחה הגב' ציפורה פידלמן ז"ל (להלן: "המנוחה").

2. המנוחה עבדה כמורה בבית הספר התיכון כפר גלים המופעל ע"י הנתבעת, עמותה רשומה.

המנוחה עבדה כאמור מחודש 9/80 ועד ליום פטירתה ב – 10.3.97.

3. אין חולק, כי במשך כל שנות עבודתה הופרשו עבור המנוחה הפרשות לפנסיה מקיפה במבטחים. בזכות הפרשות אלה מקבלים התובעים ממבטחים קצבת שאירים.

4. בתביעה זו תובעים התובעים תשלום השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.1/3% ולפי בסיס שכר של 7,561.89 ש"ח.

הצדדים הסכימו כי היקף משרתה הממוצע של המנוחה היה 82.46%.

תמצית טיעוני הצדדים

5. לטענת הנתבעת, צו שר העבודה והרווחה מיום 21.2.1966 (להלן: "הצו") קבע כי הפרשות המעביד עבור עובדי הוראה בחינוך העל יסודי לקרן מבטחים באות במקום פיצויי פיטורין, וזאת בהתאם לסע' 14 לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג-1963.

הנתבעת הפרישה במהלך השנים את מלוא ההפרשות, לפי שיעורן מעת לעת ומשכך, לא זכאים התובעים לכל תשלום נוסף כפיצויי פיטורים או השלמתם ודין התביעה להדחות.

6. התובעים מבקשים לתקוף את פרשנותו של הצו כמו גם את תקפותו.

באשר לפרשנותו של הצו טוענים התובעים כי פרשנות תכליתית דורשת כי הצו יפורש כאילו נאמר בו שהפרשות המעביד בשיעור 6% בעד עובד במוסד חינוך על יסודי למבטחים בע"מ, יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד באותו שיעור. כך, שאין ההפרשות פוטרות את המעביד מתשלום השלמת פיצויי פיטורים בגובה 2.1/3%, אא"כ הפריש לפיצויים שיעור מלא של 8.1/3%.

טוענים התובעים עוד, כי לצו אין עוד תוקף וכי אבד עליו הכלח נוכח השינויים שחלו במערכת יחסי העבודה משנת 1986 ועד לחתימת הסכם קרן פנסיה מקיפה שנעשתה למורים לראשונה בשנת 1978.

7. לחילופין טוענים התובעים, כי הזכות להשלמת פיצויי פיטורים קמה לתובעים מכוחו של הסכם קיבוצי מיוחד בדבר פיצויי פיטורים לעובדי הוראה המבוטחים בפנסיה מקיפה במבטחים שנחתם ב – 10.10.85 (להלן: "הסכם 85"), שם הוסכם כי בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים ישולמו לעובד השלמת פיצויי פיטורים בגובה 2.33% משכרו.

לטענת הנתבעת, הסכם 85 כלל אינו חל על המנוחה ולא קמה לתובעים זכאות להשלמת פיצויי פיטורים מכוחו.

הכרעה

8. חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 קובע בסע' 14 כדלקמן:


"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצ"ב לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".

(ההדגשה שלי מ.פ.)

9. ביום 21.2.1966 הוציא שר העבודה דאז, יגאל אלון, צו לפי סמכותו מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וזו לשונו:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג 1963 אני מאשר כי:

1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2.

2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שעולה על הסכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו - או גם מתשלומי מעביד קודם שלגביו ניתנה התחייבות לפי פסקה (2) שלהלן - אילו מימש את זכויותיו בקרן ואולם סייג זה לא יחול בכל אחד מאלה:

(1) אם העובד או שאיריו זכאים לקיצבה מהקרן..."


10. הצו פורסם בילקוט הפרסומים 1261, ד' באדר תשכ"ו 24.2.1966.

כעולה מנוסח הצו, אין בו סייג באשר לשעור ההפרשות למבטחים ולאלו שיבואו במקום פיצויי פיטורים.

ההוראה הינה כללית וגורפת.

פרשנות הצו

11. טוען ב"כ התובעים, כי הפרשות המעביד ע"ח הפיצויים היו בשיעור 6% בלבד כעולה ממסמכי מבטחים, ואינן מגיעות כדי השיעור המלא עפ"י חוק פיצויי פיטורים. לטענתו, על אף שמבטחים, בדוחות ששלחה, הפרידה אך בין הפרשות עובד (בשיעור 4%) להפרשות מעביד (בשיעור 13.5%), הרי שלמעשה ההפרשות ע"י פיצויי פיטורים הן בשיעור 6% בלבד.

יש להעמיד את עורכי הצו בחזקת מי שיודעים את החוק ומכבדים אותו וכמי שלא ביקשו לפגוע ולגרוע מזכויות עובדי ההוראה ועל כן יש לפרש את הצו כחל אך ורק באשר לשיעור פיצויי פיטורים של 6% שהמעביד פטור מלשלמם וזאת להבדיל מהשלמת הפיצויים בשיעור הנותר של 2.33%.

12. הנתבעת טוענת מנגד כי יש לבחון את הפרשות המעביד כמכלול, ואלו עולות על שיעור פיצויי הפיטורים שעפ"י חוק – שהרי הפרשות המעביד היו בשיעור 13.5%.

13. בעניין פוטקר נ. אגד קבע בית הדין הארצי:

"סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בא למנוע - באותם המקרים שקיים הסכם קיבוצי, או שניתן צו כאמור באותו סעיף - נטל כספי כפול על המעביד וזכיה כפולה בפיצויי פיטורים על ידי העובד.

נטל כפול כיצד? ידוע לבית דין זה, כבית דין לעבודה, שדמי הגמולים המשתלמים על ידי מעביד לקופת פנסיה, תמורת ביטוח מקיף (פנסיה מקיפה) עולים על 8.33% מהשכר, היינו כלולים בהם גם פיצויי פיטורים, כשם שידוע כי דמי הגמולים המשתלמים תמורת ביטוח יסוד (פנסית יסוד) אינם מגיעים כלל לסכום הנדרש להבטחת פיצויי פיטורים בלבד, וקטנים הם בהרבה מ 8.33%. זכיה כפולה על ידי העובד כיצד? קבלת פיצויי פיטורים מהמעביד במישרין, בנוסף לסכום השווה לפחות לפיצויי פיטורים - מקרן הפנסיה".

(דב"ע לה/29-3 רוזי רחל פוטקר נ' אגד פד"ע ו 288, 297).

14. מדברי ההסבר של מבטחים על הקשר בין פנסיה מקיפה לפיצויי פיטורים מ – 2/99 שהוגשו לנו, עולה כי זו גם עמדתה של מבטחים. וכך נרשם שם:


"א. קרן הפנסיה מקבלת מהמעסיקים ומהעובדים כספים בשיעור 17.5% מהשכר (בחלוקה של 4% העובד ו – 13.5% המעסיק, המקובלת לגבי עובדי הוראה) שיעודם להבטיח לעובדים זכויות פנסיה מקיפה (מקיפה כל ארוע המכוסה ע"י בטוח חיים; פנסיה לעובד עצמו לעת זקנה ולמקרה נכות ופנסיה לשאיריו למקרה פטירתו).

כדי למנוע תשלום – כפל לפנסיה ולפיצויי פיטורים נתן המחוקק בידי ארגוני העובדים והמעסיקים, במסגרת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים שתי דרכים חלופיות העשויות להביא לכך שהתשלום לקרן פנסיה יבוא במקום או על חשבון פיצויי פיטורים.

הדרך האחת – קביעה בהסכם קיבוצי, והדרך השניה – אישור של שר העבודה.

לגבי עובדים במוסדות חינוך על יסודיים אשר שר העבודה בצו מיום 21.2.66 (פורסם בילקוט הפרסומים 1261) כדלקמן:


(1) תשלומי מעסיק לקרן פנסיה במבטחים יבואו במקום פיצויי פיטורים.

(2) במקרה ותשלומי המעסיק לקרן הפנסיה אינם מכסים את מלוא הסכום המגיע לעובד כפיצויים, ישלים המעסיק לעובד את ההפרש בין הסכומים.

משמעותו המעשית של הצו היא כי בכל מקרה של הפסקת עבודה בנסיבות המזכות עובד בפיצויי פיטורים, יפנה המעסיק למבטחים לקבלת דוח על ערך סך כל הפרשותיו לקרן הפנסיה לזכות אותו עובד.

אם ערך ההפקדות הפנסיוניות נמוך מסכום הפיצויים המגיעים לעובד, ישלים המעסיק לעובד את ההפרש".

15. בעניין מועצת פועלי חיפה נ. יהושע ירחמיאל פסק בית הדין הארצי ברוח דומה כאשר קבע, בהתייחס לטענה כי יש ואישור שר העבודה מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים יסטה מהוראות החוק:

"אותו חוק משמש דוגמה בולטת ליחסו החיובי של המחוקק הישראלי למשפט העבודה הקיבוצי-אוטונומי. בשים לב לנושא ולמורכבותו בגלל הקשר שבין פיצויי-פיטורים לבין זכויות אחרות הקשורות בגמולים עקב סיים יחסי עובד מעביד ומתוך מודעות שיש לראות הכל כשלמות (דב"ע לב/6-1, פד"ע, ג' 294), מסר המחוקק להסדר בהסכם קיבוצי ענינים רבי משקל שיש בהם כדי להפוך את הנורמה שהחוק עצמו קובע, היינו לקבוע נסיבות שבהן נשללת מעובד הזכות, כולה או חלקה, לפיצויי פיטורים (סעיפים 16 ו-17 לחוק). מתוך אותה מגמה של כיבוד יחסי עבודה קיבוציים והסכמים קיבוציים ניתן הפתרון אשר ניתן בסעיף 14 לחוק לשאלה המורכבת של יחס הגומלין בין פיצויי פיטורים לבין תשלומים לקופות תגמולים ולקרנות פנסיה.

9. נחזור לשאלה שהוצגה והקשורה בסעיף 14 לחוק. אותו סעיף צופה שתי דרכים המביאות לכך שתשלום לקופת תגמולים או לקרן פנסיה יבוא במקום פיצויי פיטורים. הדרך האחת - קביעה בהסכם קיבוצי, והדרך השניה - אישור שר העבודה. בשני המקרים בא התשלום לקופה או לקרן "במקום" פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע שהתחליף יהיה חלקי - "נקבע ... ובמידה שנקבע" או "אושר ובמידה שאושר". אשר להסדר בהסכם קיבוצי - הותיר המחוקק את ההסדר לשותפים ליחסי עבודה קיבוציים, כפי שמסר לידיהם את עצם האפשרות לשלול פיצויי פיטורים (סעיפים 16 ו-17 לחוק). וייאמר מיד כי טוב עשה. המדובר בזכויות שהן חלק ממכלול "תנאים נלויים" שאין להסדירן תוך תלישות מהשאר.

10. בעניננו אין מקום לתחליף - תשלום לקרן הגימלאות במקום פיצויי פיטורים – מכוח הסכם קיבוצי, באשר על הצדדים לא חל הסכם קיבוצי לענין סעיף 14 לחוק. נותרה הדרך השניה: אישור שר העבודה. בעניננו ניתן האישור הדרוש לענין סעיף 14 לחוק וברור שאישור כזה דרוש ויכול להנתן רק באין הסכם קיבוצי. לשונו של האישור (סעיף 2, פיסקה ו', שבחלק I דלעיל) ברורה חד משמעית ובלתי מסוייגת. נאמר בו שהתשלום לקרן התגמולים "יבוא במקום פיצויי פיטורים". באישור כאמור אפשר לקבוע סייג כמותי ("ובמידה שאושר").

אך משלא בא סייג כזה ונאמר "במקום" התוצאה ברורה וחד-משמעית: התשלום לקרן הגימלאות לא היה על חשבון פיצוי פיטורים, כך שנותר מקום לחשבונות ולתשלום יתרות או הפרשים כפי שנקבע בפסק הדין שבערעור, אלא "במקום" פיצויי פיטורים, לאמור –
שלמת לקרן התגמולים, כאילו שלמת לזכאי את פיצויי הפיטורים".

16. בעניין דומה לענייננו דן ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים בתביעתה של מורה אשר תביעה פיצויי פיטורים (אם כי שם – מלאים) מהמעביד על אף שהופרשו לה כספים למבטחים בדומה לענייננו. קבע שם בית הדין:

"התכלית הכלכלית, כמו גם ההקשר התעשייתי, מצביעים על כי אין אבחנה בין קופת תגמולים לקרן פנסיה וכאשר מדובר בהפרשות לקרן פנסיה מקיפה אותה רוכש המעסיק לעובדו, הרי שהוא יפטר מתשלום פיצויי פיטורים ובלבד שהסכום שהופרש עולה על סכום פיצויי הפיטורים לו זכאי העובד".

מסקנה זו התבססה כאמור גם על בחינת ההקשר התעשייתי והתכלית הכלכלית, ובעניין זה נקבע שם:

"הסדר זה, בו ביקש מתקין הצו לתמרץ מעסיקים להפריש לקרן פנסיה מקיפה ואזי להפטר מתשלום פיצויי פיטורים ובלבד שבקרן יהיה סכום העולה על פיצויי פיטורים, מקובל היה אותה עת כעולה מנספחים 1-16 לסיכומי הנתבעת . בנספח 1 לדוגמא מתקין הצו השתמש בלשון דומה ונקט הסדר דומה, אף כאשר עסק בתשלום לקרן קג"מ - קרן הגמלאות המרכזית של ההסתדרות בע"מ שהיא קרן פנסיה מקיפה.

כאמור התכלית הכלכלית היתה לעודד מעסיקים להפריש לקרן פנסיה המקנה פנסיה מקיפה. אין כל טעם להבחין בין הפרשות לקופת גמל להפרשות לפנסיה זה כמו זה מקיימים את התכלית שלשמה ניתן הצו ושאותה ביקש מתקין הצו לתמרץ. מדובר בזכות משמעותית לעובד, שראוי היה לתמרץ המעסיקים לרכוש אותה לעובדים, כדי להבטיח את עתידם לעת זקנה או ליום פקודה. תמריץ זה נעשה, על ידי הטבות מס וע"י פיטורי המעסיק מחובת תשלום פיצויי הפיטורים, בהם יתכן ויתחייב בבוא העת. ברור שמבחינה כלכלית עדיף היה, אותה עת, למעסיק שלא לרכוש פנסיה מקיפה, שעלותה, מבחינתו, היתה גבוה יותר (מסכום פיצויי הפיטורין). לא זו אף זו, כאן מדובר בכספים שהוא נדרש להפריש בשוטף ולעומת זאת פיצויי פיטורים עתידם להשתלם, אולי - אם יתמלאו הנסיבות המזכות - בעתיד. עשוי היה מעביד לאמר לעצמו "ברי ושמא ברי עדיף" - הינו לא כדאי להפריש, רק על צד, שאולי בעתיד אדרש לשלם פיצויי פיטורים. תמריץ כאמור, אם יבוצעו הפרשות לקופת גמל או לקרן פנסיה מקיפה, ניתן כעולה מהצווים שהוציא השר באותה תקופה כאמור לעיל, לגבי גופים שונים."

(עב' 1886/01, עב' 2222/02 ביליג עדינה נ. רשת אמית, עבודה איזורי, כרך ט"ז, 336)

17. לאור כל האמור, בהיות הצו גורף ולא מסוייג ולנוכח ההקשר התעשייתי והכלכלי בעת הנתנו, איננו מקבלים עמדת התובעים כי יש לפרשו באופן הפוטר את המעביד מחובת תשלום פיצויי פיטורים אם הופרש מרכיב הפיצויים בשלמותו, אלא כפוטר את המעביד מחובת תשלום הפיצויים כל עוד הפרשות המעביד, בכללותן, עלו על 8.33%, כך היה במקרה דנן, ועל כך אין חולק.

18. טוען עוד ב"כ התובעים, כי הצו נגוע באפליה פסולה בין קבוצות מורים ובין מורים ביחס לשאר המגזרים במשק. כדי לרפא אפליה זו יש לפרש את הצו כמתייחס להפרשות של 6% בלבד.

ובמה דברים אמורים?

ב"כ התובעים משווה בין מורים עליהם חל הצו לבין מורים עליהם חל הסכם קיבוצי מיוחד בדבר פיצויים מתאריך 10.10.85 בין מדינת ישראל לנציגות המורים (הסכם 85). הסכם זה קובע זכאות לתשלום השלמת פיצויי פיטורים בגובה 2.33%.

עוד משווה ב"כ התובעים להסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה במבטחים בין התאחדות התעשיינים להסתדרות הכללית משנת 1979, גם שם נקבעה חובת השלמת פיצויים בשיעור 2.33% מעבר להפרשת לפנסיה המקיפה.

לטעמו, השוויון במקומות העבודה מחייב התייחסות שווה לעובדים במצב שווה, על בית הדין להסתייע בכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים ועל פי העקרונות שבו – לפרש את הצו.

19. באשר ל"הסכם 85", הסכם זה חל על קבוצת עובדים מוגדרת כמפורט באותו הסכם: עובדים מעבר לגיל פרישה, עובדים המועסקים כממלאי מקום, בפחות משליש משרה, עובדים שהם אזרחי חוץ, ועוד. המשותף לאותם עובדים הוא שאינם עובדים קבועים.

לנוכח תנאי ההעסקה המיוחדים והשונים של אותה קבוצה, בשונה מכלל המורים, נעשה הסכם זה במיוחד עבורם, ואין בו כדי ללמד על כלל המורים או ליצור אפליה. הסכם זה בא דווקא מתוך שונות תנאי העסקתם אל מול כלל
המורים.

באשר להסכם הקיבוצי הכללי בדבר פנסיה מקיפה בתעשיה, לא הוכיחו התובעים כי יש מקום להשוואה בין העובדים עליהם חל הסכם זה לבין המורים. לשם הדוגמא, ציין ב"כ הנתבעת, כי ההסדר הפנסיוני של המורים נגזר בין היתר מההטבות הכספיות להן זכו שעה ששיעורי ההפרשה של העובדים היו נמוכים בשיעור ניכר ומשמעותי מאלה של כלל העובדים במשק (4% לעומת 5.5%).

לא ניתן לבסס טענת אפליה מבלי להוכיח ולו בבדל ראיה כי קיימת זהות בין המגזרים בהקשר של תנאי העסקתם וזכויותיהם, זהות שהיא הבסיס הראשוני הנדרש בכדי לטעון לאפליה.

אשר על כן, דין טענה זו להדחות.

20. יצויין, רק בחודש יוני 1988 הותקנו כללים וקריטריונים לקביעת הפרשות מעביד כבאות במקום פיצויי פיטורים. תוקפם של אלה, נקבע מפורשות, ממועד פרסומם ואילך. קודם לאותם הכללים היה שיקול דעת שר העבודה בלתי מוגבל אולם, משנבחנו הצוים בבית הדין נקבע, כפי שהובא לעיל, כי כאשר הפרשות המעביד עלו על שיעור הפיצויים, הוראת הפטור שמכח הצו – תקפה.

21. באשר לטענה כי מבטחים פעלה בניגוד לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד – 1964 באופן הצגת נתוני ההפרשות כך שלא הפרידה בין מרכיב תגמולי המעביד למרכיב פיצויי הפיטורין, אין בטענה זו כדי לשנות מסקנתנו.

ראשית, טענה זו מופנית כנגד מבטחים, ומה לנתבעת ולאופן הצגת הנתונים.

שנית, משהיו ההפרשות על יסוד הצו ובהתאמה לו, אין באופן סימון וחלוקת ההפרשות כדי לזכות את התובעים בזכויות כספיות שאינם זכאים להם. אשר על כן, גם טענה זו נדחית.

22. באשר לטענה כי הצו בטל כי "אבד עליו הכלח" אין לנו אלא לאמץ את קביעת ביה"ד בעניין ביליג לעיל שם נקבע:

"לטענת ב"כ התובעת לפיה הצו בטל משום "שאבד עליו הכלח" לא מצאתי עיגון. כל עוד לא בוטל הצו, על ידי המתקין, הרי שהוא שריר וקיים. ביטולו יכול להיעשות, כמובן, על ידי המתקין, עפ"י ס' 15 לחוק הפרשנות, אם ימצא השר שיש הצדקה לביטולו. ב"כ הנתבעת מפנה למקרה בו השר ביטל צווים מעין אלה כאשר לא החלו לפעול לאורם, כאמור ביה"פ תשס"ג עמ' 2367 מיום 15.5.02. הדרך לבטול צווים ידועה וקבועה בדין. משלא נקטו בה אין לאמר כי הצו בטל מאליו.

אף באישור הכללי שהוצא ופורסם ביה"פ 4695 ביום 30.6.98 אין כדי לבטל את הצו דנן. ביטול צריך להיעשות מפורשות. העובדה שכיום שיעור ההפרשות המקובל גבוה יותר לגבי עמיתים חדשים אינה משנה את הצו, מה גם שלא ברור ההפרשות כאן אינן נכנסות לגדרו של האישור הכללי. בכל אופן הודעה מיום 5/5/02 נספח 17 לסיכומי הנתבעת, (להלן ההודעה על ביטול אישורים) על ביטול אישורים ישנים עפ"י ס' 14 לחוק, מתייחסת לאישור הכללי מיום 30/6/98 וקובעת שאישורים ישנים יבוטלו מיום 1/6/02 וזאת רק בתנאי שהמעביד לא פעל בהתאם לאישור הפרטני.

מכאן אתה למד שעד המועד הנ"ל היו האישורים הפרטנים בתוקף והרי התובעת סיימה עבודתה ב 8/99 ממילא בודאי שאין לאמר שהצו לא היה בתוקף ביחס אליה. יתר על כן, מאחר והמעביד - הנתבעת - פעל ביחס אליה עפ"י הצו דנן הרי שבודאי, אף לאחר המועד הנ"ל, הצו לא בטל והוא ממשיך לחול. לאור זאת בחר כי הצו דנן היה שריר וקיים בכל תקופת עבודת התובעת אצל הנתבעת. את האישור הכללי (מיום 30.10.98) שניתן ע"י השר, יש לקרוא יחד עם ההודעה על ביטול האישורים שניתנה ע"י השר ומשניהם יחדיו עולה כי אין באישור הכללי ביטול של הצו דנן ואף בהודעה על ביטול אישורים אין כדי לבטל את הצו דנן.

יש לזכור כי תחום הפנסיה צופה פני העתיד ומי שהחל לעבוד בעת פרסום הצו עדיין יכול להיות במעגל העבודה, חלוף הזמן לכשעצמו אינו פוגם בתוקפו של הצו.

אם מבקש ב"כ התובעת לבטל הצו רשאי הוא לפנות לשר כדי שישקול את השימוש בסמכותו. אך בהעדר מעשה מעין זה אין הצו בטל מאליו.

נציין כי שינוי כזה צריך שיעשה תוך שיקול דעת ובחינת משמעות והיקף השינוי שעשוי להשפיע על רבבות מורים. שינוי כזה בודאי, אם יעשה, יעשה בהתייעצות עם הצדדים להסכמי העבודה."


23. באשר לטענה החילופית, כי "הסכם 85" חל על המנוחה, הרי שמקריאת ההסכם עולה באופן ברור שהוא אינו חל עליה, כעובדת קבועה (סע' 7 א' להסכם). "עובד" הוגדר לצורך אותו הסכם – עובד המועסק בחוזה מיוחד, כפי שהוגדר בנספח להסכם או בחוזה רגיל.

לפיכך, אין התובעים יכולים להבנות מהוראות הסכם זה.

24. הנתבע אינו חולק על בסיס השכר המעודכן ועל סכום הפיצויים לו זכאית היתה המנוחה בסך 103,040 ש"ח. לפי נספח ט' לתצהיר הנתבעת, עמדו לזכות המנוחה בעת פטירתה סך של 102,451.77 ש"ח הפרשות מעסיק בלבד.

משאין מחלוקת כי על הנתבעת להשלים את הפרשות המעסיק לגובה פיצויי הפיטורין, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת הפרש פיצויים בסך של 601 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.98 ועד התשלום המלא בפועל.

25. סוף דבר, התביעה ברובה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 24 לעיל.

בנסיבות העניין, ולנוכח התוצאה אליה הגענו, ישלמו התובעים לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

26. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות מורה

  2. התפטרות מורים

  3. חוזה אישי מורה

  4. חוזה דירה שכורה

  5. הסכם פרישה מורה

  6. ביטול פיטורי מורה

  7. שעות נוספות מורים

  8. חובת דיווח מורים

  9. הסכם קיבוצי מורים

  10. ועדה רפואית מורים

  11. בוררות ועדה פריטטית

  12. בחירות בארגון המורים

  13. ביטול פיטורים של מורה

  14. הפרת הסכם פנסיה מורה

  15. הסכם קיבוצי מורי דרך

  16. ארגון המורים שיפוט פנימי

  17. התפטרות מורה באמצע השנה

  18. אכיפת החלטה ועדה פריטטית

  19. הסכם קיבוצי מורים פנסיה

  20. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  21. הסכם קיבוצי ארגון המורים

  22. ביטול מכתב פיטורים למורים

  23. ביטול עסקה הסתדרות המורים

  24. התפטרות מורה במשרד החינוך

  25. בית דין חברים ארגון המורים

  26. הסכם קיבוצי הסתדרות המורים

  27. אי שיבוץ מורה לשנת הלימודים

  28. ועדת חריגים הסתדרות המורים

  29. הסכם קיבוצי אגודת מורי הדרך

  30. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  31. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  32. חזרה לעבודה פרישה מוקדמת מורה

  33. אחריות המורה על אלימות בבית הספר

  34. הסכם קיבוצי ארגון המורים העל יסודיים

  35. ביטול פיטורים עובד משרד החינוך ועדה פריטטית

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון