הסכם קיבוצי משרד הביטחון

1. המחלוקת מושא הליך זה נוגעת לשכרם של עובדי דירוג המחקר בתעשייה הצבאית, והאם הינו צמוד לשכרם של עובדי דירוג המחקר במערכת הביטחון. בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר סעדיה גוזלן ומר שמעון בינון; עב' 3585/07) השיב על שאלה זו בשלילה, ומכאן הערעורים שבפנינו.

התשתית העובדתית וההסכמים הרלוונטיים
2. המערערת בע"ע 11667-07-10, התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: תע"ש), הינה חברה ממשלתית העוסקת במחקר, פיתוח וייצור של מערכות נשק וציוד צבאי. עד שנת 1990 הייתה תע"ש יחידת סמך של משרד הביטחון, אך פעלה כיחידה עצמאית לרבות בכל הנוגע ליחסי העבודה שבה, והוכרה כיחידת מיקוח נפרדת.
3. המשיבים בע"ע 11667-07-10, מר יעקב פומפן ו – 156 חבריו, הינם מהנדסים אשר עובדים - או שעבדו בעבר - בתע"ש, במסגרת דירוג המחקר (להלן: העובדים).

4. דירוג המחקר בתע"ש כונן בשנת 1984, כמסלול קידום למהנדסים בכירים שעסקו בפיתוח ובניהול פיתוח. קביעת הדירוג נעשתה בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 20.9.1984 (להלן: הסכם 1984), אשר הגדיר ארבע דרגות שכר בהתבסס על דירוג המחקר במערכת הביטחון.

5. סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984 קובעים כדלקמן:

"2. דרוג המחקר (המשך) תעש יהיה בנוי מסולם של 4 דרגות:
א. דרגה א' – זהה לדרגה א' מחקר במערכת הביטחון.
ב. דרגה א' 1/3 – שווה לדרגה א' מחקר ועוד 1/3 מההפרש בין א' ל – א'+.
ג. דרגה א' 2/3 – שווה לדרגה א' ועוד 2/3 מההפרש בין א' ל – א'+.
ד. דרגה א'+ - זהה לדרגה א'+ מחקר במערכת הביטחון.

3. א. רכיבי השכר בדרגות א', א'+ בדירוג מחקר (המשך) תעש, יהיו אותם רכיבי שכר הנהוגים בדרגות א', א+ מחקר במערכת הביטחון, לרבות תוספת תפקיד, גמול ייעוץ ו/או תוספת אישית, תוספת ייצור, תוספת שעות קיץ וכן התוספות הייחודיות הנהוגות בתעש: תוספת תעש, תוספת קבועה, תוספת מפעלי תעש.
ב. בדרגה א' 1/3 ו – א' 2/3 ישולמו רכיבי השכר הנקובים בסעיף קטן א' לעיל בתוספת 1/3 או 2/3 בהתאמה מההפרש שבין הרכיבים המפורטים לעיל המשולמים לדרגה א' לבין הרכיבים הנ"ל המשולמים לדרגה א'+.
ג. על העובדים לא יחולו תוספות ייחודיות הנהוגות במקומות עבודה אחרים במערכת הביטחון".

6. בשנים הראשונות שלאחר חתימת הסכם 1984 עודכן שכרם של עובדי דירוג המחקר בתע"ש, מעת לעת, בהתאם לעדכוני השכר של דירוג המחקר במערכת הביטחון (להלן גם – הדירוג המקביל). הצדדים חלוקים על הסיבות לכך, והאם נבע הדבר מיישום אוטומטי של הסכם 1984 או שמא מהסכמות קיבוציות אשר אימצו את עדכוני השכר האמורים. קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בקשר לכך תפורטנה בהמשך.

7. בשנת 1990 הפכה תע"ש, בהתאם להחלטת ממשלה, לחברה ממשלתית. עם המעבר חדלו עובדיה להיות עובדי מדינה והפכו לעובדי תע"ש, וזכויותיהם הוסדרו בשלושה הסכמים קיבוציים שנחתמו ביום 31.10.1990 - הסכם המעבר, שהצדדים לו הינם מדינת ישראל, תע"ש, ההסתדרות הכללית וארגון עובדי תע"ש, ועוסק בהסדרת המעבר של תע"ש ועובדיה מיחידת סמך לחברה ממשלתית (להלן: הסכם המעבר); הסכם בדבר תנאי עבודה, בין תע"ש לבין ההסתדרות הכללית וארגון עובדי תע"ש, העוסק בתנאי עבודתם של עובדי תע"ש ממועד המעבר ואילך (להלן: הסכם 1990); והסכם פנסיה, העוסק בזכויותיהם הפנסיוניות של העובדים ואינו רלוונטי לענייננו.

8. הסכם המעבר הורה על שינוי מעמדם של העובדים מעובדי מדינה לעובדי תע"ש, תוך שמירת תפקידיהם, תנאי עבודתם, רציפות עבודתם וכן זכויות הנובעות מוותק. ההוראות המרכזיות שקבעו זאת הן סעיפים 6.3 ו – 6.4 להסכם, הקובעים כדלקמן:

"6.3 כל הזכויות שהיו לעובדים בתעשייה הצבאית כולל תנאי העבודה והשכר, זכויותיהם הסוציאליות והנלוות ושירותי רווחה, לרבות "הלוואות ההנהלה" ואשר מצאו את ביטוים בתקשי"ר, בהסכם העבודה הקיבוצי המיוחד של עובדי התעשייה הצבאית, בהסדרים הנהוגים ושהיו קיימים או מחייבים בתעשייה הצבאית, ואשר חלו על עובדי התעשייה הצבאית המועברים לחברה, ימשיכו לחול עליהם כעובדי החברה. הזכויות הפנסיוניות יהיו כאמור בסעיף 7 להלן.

6.4 השכר ומכלול תנאי העבודה וזכויותיהם הסוציאליות של עובדי החברה יקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד בדבר תנאי עבודה וכאמור לעיל, הם לא יפחתו מאלה שהיו להם בהיותם עובדי התעשייה הצבאית, לרבות זכויותיהם של עובדי החברה שהועסקו בתעשייה הצבאית על פי חוק שירות המדינה (מינויים) ושהוקנו להם בתוקף כך על פי התקשי"ר. הזכויות הפנסיוניות יהיו כאמור בסעיף 7 להלן".

9. הסכם 1990 הסדיר, כאמור, את תנאי עבודתם של עובדי תע"ש בתקופה אשר החלה ביום 1.11.1990. פרק ה' עוסק ב"שכר וקידום מקצועי", ונקבע בו כי "התעש תשלם את שכרם של העובדים בעיסוקים השונים עפ"י הדרוגים (סולמות שכר) המפעליים של התעש ואשר הוסכם עליהם בינה לבין ארגון העובדים" (סעיף 1(א)). בהמשך מפורטים הדירוגים השונים וביניהם "דרוג מחקר (המשך) תע"ש", המוגדר "בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי מחקר תע"ש מיום 20.9.84 וזכרון הדברים מיום 17.3.88" (זכרון דברים אשר קבע את הדרגה ממנה יעבור כל מהנדס לדירוג המחקר – ס.ד.מ).

סעיף 1 ו' לפרק ה' מוסיף וקובע, כי "השכר ישונה מעת לעת בהסכמים בין התעש לבין ההסתדרות וארגון העובדים, בהתאם למדיניות השכר אשר תסוכם לגבי חברות ממשלתיות עסקיות". בהמשך הפרק נקבעו תוספות מיוחדות לעובדי תע"ש בדירוגים השונים, לרבות העובדים בדירוג המחקר, וביניהן תוספת יצור, תוספת תעש משולבת, תוספת מפעלי תעש ותוספת תפקיד.

10. החל משנת 1991 נחתמו בתע"ש הסכמים קיבוציים נוספים, כחלק מתהליך הבראה מקיף אשר נועד להתמודד עם הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה. הסכמים אלה - שנחתמו בשנים 1991, 1992, 1993, 1995, 1997, 2000 ו – 2002 - הביאו לסגירת מפעלים, צמצום מסיבי בכוח האדם ופרישת אלפי עובדים, כמו גם למסגרת שכר חדשה לאותם עובדים שנותרו בחברה.

במסגרת ההסכם משנת 1993 נקבע, בין היתר, כי פרט לתוספות הנקובות במפורש בהסכם – "לא יקודמו עובדים בשכר ולא יינתנו במהלך תקופת הסכם זה כל תוספות שכר..." (סעיף 10(ד)). בהסכם שנחתם ביום 22.3.1995 (להלן: הסכם 1995) ניתנו עדכוני דרגות וקידומי שכר לעובדי תע"ש בדירוגים השונים, לרבות תוספת לעובדים בדירוג המחקר (סעיף 11), והודגש כי "פרט לאמור בהסכם זה במפורש, ופרט לתשלום תוספת היוקר ותוספת ותק, לא ישולמו במהלך הסכם זה כל תוספות שכר והעובדים לא יקודמו בשכר ובדרגות, אלא אם שינו תפקיד, וההנהלה החליטה על כך" (סעיף 18).

11. מאז חתימת הסכם 1995 או סמוך לאחריה לא נענתה עוד הנהלת תע"ש לפניות של עובדי המחקר להעלאת שכרם בהתאם לעדכוני שכרם של עובדי המחקר במערכת הביטחון. נציגות העובדים טענה בתגובה לכך כי קיימת הוראת הצמדה מפורשת בהסכם 1984, והנהלת תע"ש הבהירה כי שכרם של העובדים אינו מוצמד לדירוג המחקר במערכת הביטחון, ואף שמרה על זכותה לדרוש החזר סכומים ששולמו בעבר בטעות.

12. בהסכם מיום 1.7.1997 (להלן: הסכם 1997) נקבעו טבלאות שכר חדשות לכלל עובדי תע"ש, ונקבע כי "שכרם של עובדי דרוג מחקר (המשך) תעש בתקופת ההסכם יהיה בהתאם לקבוע בנספח להסכם זה המסומן ה'", וכי "מוסכם בזאת כי האמור בנספח ה' ממצה את כל זכויות העובדים בדרוג מחקר (המשך) תעש לתוספת שכר בתקופת ההסכם או בגינה..." (סעיף 12). במסגרת נספח ה' נכללו ההוראות הבאות:

"ידוע לצדדים כי נכון לינואר 97, השכר המשולב המשולם לעובדי המחקר במערכת הביטחון הינו: א' – 5,504 ש"ח; א'+ - 6,067 ש"ח.
למרות האמור לעיל, הוסכם כי בשל הנסיבות המיוחדות של התעש, שכרם המשולב של עובדי המחקר הינו שונה מזה המשולם לעובדי המחקר במערכת הביטחון, ובתקופת ההסכם הוא יהיה כדלקמן: א' – 4,125 ש"ח (החל מ – 1.1.1997) ו – 4,403 ש"ח (החל מ – 1.1.1998)... (וכן הלאה בהתייחס לשלוש הדרגות הנוספות – א'1, א'2 ו – א'+ - ס.ד.מ).
הסכומים הנ"ל יעודכנו בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים הכלליים שיחולו במשק בנושא תוספת יוקר..." (סעיף 8).

"הצדדים מסכימים לכך שהוראות נספח זה לעיל אינן גורעות מטענותיו של כל צד לגבי הצמדת או אי הצמדת שכר עובדי דירוג המחקר לשכר עובדי דירוג המחקר במערכת הביטחון, בתקופות הקודמות להסכם זה" (סעיף 11).

"מבלי לגרוע מהאמור בסעיף 11 לעיל, הצדדים מכירים בעובדת קיומו של ההסכם הקיבוצי לעובדי המחקר משנת 1984, ושל ההסכמים הקיבוציים המיוחדים שנחתמו בחברה" (סעיף 12).

"הצדדים מסכימים לדון בתום לב לישוב המחלוקות הנזכרות בסעיף 11 לעיל בדרך המקובלת על שני הצדדים, וכן לדון בתום לב במבנה ותנאי שכרם והעסקתם של עובדי המחקר ובאפשרות לשנות אותו בדרך מוסכמת, במסגרת הסכם קיבוצי חדש" (סעיף 13).

"מוסכם בין הצדדים כי אם הצדדים לא יגיעו לכדי הסכם כמפורט בסעיף 13 לעיל, השכר שישולם לעובדי המחקר לאחר תקופת הסכם זה, ייקבע במו"מ בין הצדדים בהתחשב גם במצבה העסקי של החברה, ומבלי לגרוע מסעיפים 11- 12 לעיל" (סעיף 14).

13. בהסכם קיבוצי מיום 2.1.2000 (להלן: הסכם 2000) נקבעו טבלאות שכר חדשות לעובדי תע"ש, ובנספח ט' – אשר עסק בעובדי המחקר – נקבעו הוראות זהות לאלה הכלולות בנספח ה' להסכם 1997, למעט שינויים בגובה הסכומים (כן ראו את סעיף 8 להסכם, המפנה לנספח ט').

בהסכם קיבוצי נוסף מיום 22.12.2002 הוקם דירוג מחקר תע"ש חדש ("דור ב'"), ונקבעו – ביחס לעובדי המחקר המהווים את "דור א'" – הוראות זהות לאלה שנקבעו בהסכמי 1997 ו – 2000, אך זאת כפוף להגעה לסולם שכר חדש שיאושר על ידי ועד המהנדסים. תע"ש הבהירה כי עד היום לא ניתנה הסכמת ועד המהנדסים לסולם השכר שהוצע במסגרת הסכם 2002, ולכן ממשיכות לחול הוראות הסכם 2000 והשכר שנקבע במסגרתן.

14. משלא נפתרו המחלוקות בשאלת ההצמדה בהסכמה, הגישו העובדים את תביעתם לבית הדין האזורי, ובמסגרתה עתרו לסעדים הבאים:

"להצהיר כי לכל אחד ואחד מן התובעים יש זכות להצמדה מלאה של שכרו לשכר עובדי המחקר במערכת הביטחון, וכן ליישם לאלתר וללא כל דיחוי את עקרון ההצמדה המעוגן בהסכמים הקיבוציים, באופן כזה שכל אחד ואחד מן התובעים יקבל את מלוא התשלומים להם הוא זכאי לפני 1.1.1997 והחל מ – 1.1.2001, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ו/או פיצויי הלנת שכר".

את תביעתם הגישו העובדים כנגד תע"ש וכנגד המדינה, כבעלת השליטה בתע"ש.

פסק דינו של בית הדין האזורי

15. בית הדין האזורי קבע כי אין לראות בהוראת הסכם 1984, אשר יצרה את דירוג המחקר, כהוראת "הצמדה", אלא כ"קביעה ראשונית של תנאי ההעסקה בהתאמה לזו של עובד המחקר במשרד הביטחון". בית הדין הגיע למסקנה זו על יסוד הטעמים הבאים:
א. הלכה פסוקה היא כי הצמדה כמו זו שהעובדים טוענים לקיומה צריכה לקבל ביטוי מפורש בהסכם העבודה.
ב. מנסחי הסכם 1984 טרחו להדגיש בסעיף 3(א) כי תנאי השכר של עובדי המחקר בתע"ש יכללו גם תוספות שונות הנהוגות במערכת הביטחון, וכן תוספות ייחודיות הנוהגות בתע"ש. סעיף 3(ג) להסכם ממשיך וקובע כי עובדי המחקר בתע"ש לא יהיו זכאים לתוספות ייחודיות הנהוגות במקומות אחרים במערכת הביטחון.
ג. שילוב הסעיפים מלמד "כי אין מדובר בהצמדה מכאן ואילך, אלא שהצדדים להסכם 84 קבעו את תנאי שכרם של התובעים בדירוג החדש בהסתמך על תנאי ההעסקה של עובדי דירוג המחקר במשרד הביטחון, למועד חתימת ההסכם, אך לא מעבר לכך" (ההדגשה במקור).
ד. בסעיפים 4 ו – 5 להסכם 1984 נקבעה תוספת שכר עתידית, בהתבסס על מנגנון הצמדה הקבוע בתקשי"ר. כך, ולמשל, קובע סעיף 4 כי "עבור כל שנה בה ישהה העובד בדירוג המחקר יתווספו אחוזי קידום וותק... עד לתקרה כמפורט בסעיף 24.346 בתקשי"ר". בית הדין הבהיר כי "אם אמנם חפצו הצדדים ליצור הצמדה לעובדי המחקר במשרד הביטחון, לא היה צורך בהכללת הוראות אלו בהסכם".
ה. בית הדין סיכם כי "אילו חפצו הצדדים להסכם 84 ליצור זיקה מתמשכת והצמדה קבועה בין עובדי המחקר בתע"ש ובמערכת הביטחון – הרי שחזקה עליהם שהיו מבטאים הסכמה כה מהותית במפורש".

16. בית הדין הוסיף כי תכליתו של הסכם המעבר משנת 1990 הייתה לשמור על תנאי העסקתם של עובדי תע"ש המועברים לחברה, ועם זאת אין בתכלית זו כשלעצמה - או בעצם קיומו של "קשר" לשכר עובדי מערכת הביטחון - כדי ללמד על ההצמדה הנטענת. בית הדין מצא חיזוק לכך בסעיף 1 ו' להסכם 1990, ובלשונו –

"המסקנה היא כי גם אילו סברנו שמלכתחילה קיימת הצמדה בין עובדי המחקר בתע"ש ובמשרד הביטחון – הרי שהצמדה זו נותקה עם המעבר, מכוח הוראת סעיף 1-ו' שהובא לעיל, אשר החיל דין אחד על כלל העובדים המועברים, ותע"ש – כחברה עצמאית עסקית – יצאה לדרך משלה".

17. בית הדין הוסיף ובחן את התנהגות הצדדים בפועל, וקבע כי כל אימת ששולמה תוספת שכר לעובדי המחקר במערכת הביטחון – שולמה תוספת זהה לעובדי תע"ש. בית הדין הוסיף כי "גם אם שולמה התוספת במועדים שונים, תחולתה היתה רטרואקטיבית למועד בו שולמה לעובדי מערכת הביטחון".

בית הדין שוכנע כי "הגם שיש בכך משום יצירת חזות של הצמדה" - אין בכך כדי ללמד על הצמדה כטענת העובדים, וזאת שכן "כל תוספת לעובדי דירוג המחקר בתע"ש הצריכה משא ומתן בין נציגות העובדים להנהלת התע"ש, ובסופו של יום נזקקה לאישור הממונה על השכר". בית הדין קיבל לצורך כך את עדותו של סמנכ"ל משאבי אנוש בתע"ש בתקופה הרלוונטית, עו"ד שמואל קאופמן, לפיה "באף מקרה לא העלתה הנהלת תע"ש את שכרם של עובדי מחקר תע"ש באופן "אוטומטי"", אלא "העלאות שכר כאמור, היו פועל יוצא של פניות מצד עובדי מחקר תע"ש והסכמה בין הנהלת החברה לארגון עובדי תע"ש...". בית הדין קבע כי תמיכה עקיפה לכך נמצאה גם בעדויות מטעם העובדים.

18. בית הדין הוסיף וקבע כדלקמן:

"הגיונם של דברים ברור בעינינו. הממונה על השכר ביקש להימנע מכניסה ל"תחרות העלאת שכר" בין עובדי המחקר בגופים השונים במערכת הביטחון, ועל כן כדי להימנע ממצב שבו עובדי המחקר בתע"ש יחושו מקופחים – ככל שלא יושוו לעובדי מערכת הביטחון, או שעובדי מערכת הביטחון לא ירגישו כך, אילו היתה מאושרת לעובדי המחקר בתע"ש תוספת שכר גבוהה יותר – בחר הממונה על השכר לאשר להנהלת תע"ש "ליישר את הקו" לזה של עובדי מערכת הביטחון" (ההדגשות במקור).

19. בית הדין התייחס במסגרת פסק דינו גם להסכמי ההבראה, אשר נחתמו בתע"ש החל משנת 1991, והגיע למסקנה כי גם בהם יש משום תמיכה למסקנתו לעיל, מהטעמים הבאים:

א. בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 20.9.1992 (להלן: הסכם 1992) נקבע מנגנון של הקטנת עלויות שכר ותנאים נלווים. בסעיף 14 לאותו הסכם נקבע – "הסכמי שכר שיסוכמו בין ההסתדרות ובין הממשלה/רשות החברות הממשלתיות, לגבי החברות העסקיות, יחולו על תע"ש כמתחייב על פי ההסכמים". סעיף זה, המלמד כי השכר "יסוכם" בעתיד, תוך קשירה למערכת "החברות העסקיות" ולא למערכת הביטחון, שולל את טענת העובדים בדבר הצמדה.
ב. בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 29.3.1993 (להלן: הסכם 1993) נקבע כי "פרט לאמור בהסכם זה במפורש, הסכם זה לא יפגע בזכויות הצדדים בהתאם להסכמים הקיימים... אולם בכל הנושאים שבהם דן הסכם ההבראה, ובכל מקרה של סתירה בין הסכם ההבראה לבין הסכמים קיבוציים קיימים, לרבות הסדרים ונהלים, תהיה עדיפות להסכם ההבראה". סעיף זה מלמד אמנם על שמירת הזכויות מכוח הסכמים קודמים לרבות הסכם 1984, אך אין בו כדי לסייע לעובדים להוכיח כי הסכם 1984 כלל הוראת הצמדה.
ג. בהסכם 1995 נקבע בסעיף 11 כי "לעובדים בדירוג מחקר תנתן תוספת מחקר תע"ש בשווה ערך לדרגה בין א' ל – א'+, מחצית התוספת תשולם החל מ – 1.1.95 והמחצית השנייה החל מ – 1.1.96". בית הדין הסיק מכך כי "קבוצת דירוג המחקר לא קופחה ביחס לדירוגים האחרים בתע"ש", וכי ההסכם מלמד על "מעמדם המובדל והייחודי של עובדי המחקר בקרב עובדי תע"ש כולה – אך זאת במסגרת ההסכמים הקיימים בתע"ש וללא זיקה חיצונית והצמדה לעובדי משרד הביטחון".
ד. בהסכם 1997 נקבע, במסגרת נספח ה', שכרם של עובדי דירוג המחקר בתקופת חלותו של ההסכם, תוך שצוין כי "בשל הנסיבות המיוחדות של תע"ש, שכרם המשולם של עובדי המחקר הינו שונה מזה המשולם לעובדי המחקר במערכת הביטחון, ובתקופת ההסכם הוא יהיה כדלקמן:..." (סעיף 8). בהתחשב בנסיבות חתימתו של ההסכם כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפניו, שוכנע בית הדין כי אין בסעיף זה כדי ללמד על הצמדה בתקופה שקדמה להסכם.

בית הדין התרשם כאמור גם מהוראת סעיף 11 להסכם 1997, בה הובהר, כי "הוראות נספח זה אינן גורעות מטענותיו של כל צד לגבי הצמדת או אי הצמדת שכר עובדי דירוג המחקר לשכר עובדי דירוג המחקר במערכת הביטחון, בתקופות הקודמות להסכם זה".

20. בית הדין מצא חיזוק נוסף למסקנתו בעצם העובדה כי תביעות העובדים הוגשו כתביעות אינדיבידואליות. בית הדין הבהיר כי עם התפרצות המחלוקת בשאלת ההצמדה בשנת 1995 נוהל משא ומתן קיבוצי בין הצדדים, ובמקביל נוסחה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בקשר לכך – אשר לא הוגשה בסופו של דבר. בלשונו של בית הדין האזורי:

"אין ספק שמדובר בסכסוך בעל אופי קיבוצי מובהק, שבמרכזו פרשנותם של הסכמים קיבוציים והתנהגות הצדדים במישור הקיבוצי, ועל כן יש לתת משקל לעובדה שההסתדרות והנציגות בחרו שלא לפעול במישור הקיבוצי, ובמיוחד בשעה שלא הונח בפנינו הסבר כלשהו לכך. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע העובדה שהתובעים כבר היו מיוצגים על ידי ההסתדרות ואף הוכנה טיוטא של בקשת צד בנושא, וזו לא הוגשה".

21. בית הדין דחה לפיכך את התביעה כנגד תע"ש, במלואה. התביעה כנגד המדינה נדחתה אף היא, ובית הדין קבע כי "לא הונחה על ידי התובעים תשתית כלשהי המצדיקה כי נראה במדינה את מעסיקתם, בין במשותף ובין בדרך של הרמת מסך". בית הדין הוסיף וקבע כי "בנסיבות העניין, אין צו להוצאות".

הערעורים

טענות הצדדים

22. העובדים הגישו ערעור מטעמם על פסק דינו של בית הדין האזורי, וטוענים כי טעה בפרשנותו של הסכם 1984. לגישתם, הסכם 1984 קבע זהות והצמדה של רכיבי שכר מסוימים לרכיבי שכר המשולמים לעובדי המחקר במערכת הביטחון – והדבר נובע הן מלשון ההסכם והן מתכליתו. העובדים מדגישים כי תכלית ההסכם הייתה יצירת דירוג מחקר חדש, אשר יתקיים לאורך זמן, ונועד למשוך מהנדסים מצטיינים באמצעות מאפייני העסקה ייחודיים ומיטיבים, שיישמרו כאלה לאורך השנים.
על מנת להגשים תכלית זו, נקבע בהסכם כי "רכיבי השכר" בתע"ש יהיו אותם רכיבי השכר המשולמים במערכת הביטחון, כאשר המונח "רכיבי שכר" מלמד על התשלום עצמו כפי שמשולם מדי חודש בחודשו ולא על "כותרתו" בלבד. העובדים סבורים כי גם השימוש במילה "יהיו" מלמד כי זהות רכיבי השכר אמורה להימשך בעתיד.

23. העובדים אינם מכחישים כי קיימים הבדלים בין תנאי השכר של חוקרי מערכת הביטחון לבין תנאי שכרם, וכדבריהם – "נכון שיש דרגות ביניים במסגרת הדירוג בתע"ש, שאינן קיימות בדירוג המחקר במערכת הביטחון. נכון שלחוקרים בתע"ש אין זכות לשבתון (הקיימת לחוקרים במערכת הביטחון). נכון שיש תוספות מפעליות כאלה ואחרות, שמשולמות לחוקרים במערכת הביטחון אך לא משולמות לעובדי המחקר בתע"ש (שלהם יש תוספות מפעליות של התע"ש)". עם זאת, לגישתם, אין בכך כדי לפגוע בטענה כי אותם רכיבי שכר המוזכרים בהסכם 1984 - אמורים להתעדכן תוך זהות והצמדה לעדכוני אותם רכיבים במערכת הביטחון.

24. העובדים מציינים סעיף נוסף בהסכם 1984, סעיף 11, הקובע כי סכומי קרן ההשתלמות המשולמים לעובדי דירוג המחקר בתע"ש יהיו "זהים" לאלה המשולמים לעובדי מערכת הביטחון. הוראה זו יושמה, ועדיין מיושמת, באופן שעובדי המחקר בתע"ש מקבלים את סכומי קרן ההשתלמות באופן זהה לדירוג המחקר במערכת הביטחון, כפי שסכומים אלה מתעדכנים מעת לעת. העובדים טוענים כי הנוסח המילולי של סעיף 2 להסכם 1984 זהה לנוסח סעיף 11, והדבר מלמד כי גם את סעיף 2 להסכם, העוסק ברכיבי השכר – יש לפרש כהצמדה.

25. העובדים טוענים עוד כי טעה בית הדין בקבעו כי עדכוני שכרם נעשו מכוח משא ומתן ולא מכוח ההצמדה, שכן במהלך השנים 1984 – 1990 יושם ההסכם באופן אוטומטי, בלא שהוצג כל מסמך המעיד אחרת. העובדים מוסיפים כי לא רק שלא הוצג כל מסמך המעיד על משא ומתן בתקופה זו, אלא שגם לא הוצג אישור מטעם הממונה על השכר לעדכוני שכרם במהלך שנים אלה, אישור שחייב היה להינתן ככל שלא דובר על הצמדה מכוח הסכם קיבוצי תקף.

26. העובדים טוענים כי בעת המעבר לחברה ממשלתית בשנת 1990 המשיכה תע"ש לשלם להם את עדכוני השכר, אך "מכיוון שהפכה לחברה ממשלתית, וחוזרי הממונה על השכר לא הופנו עוד אליה, הרי שנדרשה "דחיפה" קלה מצידו של ארגון העובדים על מנת לוודא ביצוע התשלום" – שהתבטאה במכתב קצר ותו לא. כך נהגו הצדדים לפחות עד שנת 1996, כאשר עד מועד זה נותר שכר עובדי המחקר צמוד וזהה לחלוטין ברכיבי השכר הרלוונטיים לעובדי מערכת הביטחון. בהמשך חדלה הוראת ההצמדה להתבצע רק בשל ניסיונה של תע"ש להפר את הוראות הסכם 1984, כאשר לא ניתן ליתן משקל לניסיון זה בעת פרשנות ההסכם.

העובדים מדגישים כי תע"ש עשתה מאמץ לשכנע את בית הדין האזורי כי נוצר פער במהלך השנים בין השכר הטבלאי של חוקרי מערכת הביטחון לבין השכר הטבלאי של העובדים, אך בית הדין דחה טענותיה מבחינה עובדתית – ויש ליתן לכך משקל לחובתה. עוד מציינים הם כי גם בהתייחס לתקופה שלאחר שנת 1990, לא הוצגו מסמכים המלמדים כי ניתן אישורו של הממונה על השכר – או אישורה של רשות החברות הממשלתיות – לעדכוני שכרם, ויחד עם זאת הרשויות המוסמכות לא טענו מעולם כי קיבלו עדכוני שכר שלא כדין. לגישתם, הדבר תומך בפרשנותם כי כל עדכוני השכר מהווים יישום של הסכם 1984.

27. העובדים טוענים עוד כי ההבנה בין הצדדים בדבר "מהותו ותוקפו של הסכם 84 כהסכם של הצמדה וזהות" הייתה כה "חזקה ומושרשת", עד שאפילו מקדמה - שקיבלו עובדי המחקר במערכת הביטחון בשנת 1994, בשיעור 10% - שולמה להם מדי חודש משך כשלוש שנים, ולבסוף נקלטה לטבלת שכרם. רק בשנת 1996, כ – 12 שנים לאחר חתימת הסכם 1984, העלתה תע"ש לראשונה טענה של "טעות", ולמרות זאת המשיכה בתשלום המקדמה. על טענת ה"טעות" חזרה תע"ש גם בכתב הגנתה, אך זנחה אותה לחלוטין בהמשך ניהול ההליך; העובדים טוענים כי בית הדין האזורי חייב היה להתייחס לכך, ולבחון את משמעות הטענה וזניחתה.

28. העובדים מציינים עוד את הסכמי ההבראה שנחתמו בתע"ש בשנים 1997 ו – 2000, בהם הוסכם כי בתקופת ההסכם בלבד יהיה שכרם נמוך יותר מאשר שכר החוקרים במערכת הביטחון. בצד הסכמה זו נרשמה ההוראה המלמדת על מחלוקת פעילה בין הצדדים לגבי פרשנותו של הסכם 1984. לגישתם, הסכמת תע"ש לניסוחים האמורים תומכת בפרשנותם, ואין לפרש את ההסכמים כהסכמה מצידם לויתור על ההצמדה לאחר תום התקופה המצוינת בהסכמי ההבראה.

29. העובדים טוענים עוד כי שאלת צירופו להליך של ארגון העובדים היציג כלל לא עלתה במהלך הדיונים בבית הדין האזורי, ולכן לא ניתן היה ליתן משקל לאי התייצבות ההסתדרות. העובדים מציינים כי אחד העדים שהעידו מטעמם, מר עזרא שמעיה, היה יו"ר ועד המהנדסים בתקופה הרלוונטית, ויש לראות זאת כתמיכה של נציגות העובדים בעניינם. העובדים לא ביקשו את צירוף ההסתדרות בשלב הערעור, וציינו במעמד הדיון כי אמנם אין להם התנגדות לצירופה ככל שבית הדין יבקש לעשות כן מיוזמתו, אך "בשלב הנוכחי... זה כבר לא יסייע ברמה המשפטית-פרשנית".

30. לסיום טוענים העובדים, כי יש לראות במדינה כמעסיקה במשותף יחד עם התע"ש, בהתחשב בהיותה צד להסכמים הקיבוציים שנחתמו בתע"ש, וכאשר פעלה משך שנים "הרבה מעבר לתפקידיה כבעלת מניות וכרגולטור".

31. כשישה חודשים לאחר הדיון, ובעוד התיק ממתין לפסק דין, הגישו העובדים בקשה להוספת ראיות חדשות, מהן עולה – לגישתם – כי הגמלה המשולמת על ידי המדינה, לגמלאי דירוג המחקר של תע"ש המקבלים ממנה פנסיה תקציבית, עודכנה בפועל בהתאם לעדכוני טבלאות השכר ורכיבי השכר של עובדי המחקר במערכת הביטחון. העובדים הסבירו כי תלושי שכר של גמלאי המעידים על האמור לעיל הגיעו לידי אחת מהם דרך מקרה, סמוך טרם הגשת הבקשה.

העובדים ביקשו לצרף גם דף מידע של היחידה לשירותי רווחה בתע"ש מיום 30.8.1992, המופנה "לגמלאי התעש", ובו מעודכנים הגמלאים בדבר עדכון השכר בדירוג המחקר, בהתאם ל"הסכם השכר של עובדי המחקר במערכת הביטחון, החל על גמלאי התעש".


32. תע"ש הגישה ערעור מטעמה, בכל הנוגע לאי פסיקת הוצאות לחובת העובדים. תע"ש סבורה כי דווקא העובדה כי מדובר ב"סכסוך בעל אופי קיבוצי מובהק" מחייבת פסיקת הוצאות כנגד העובדים, שבחרו להגיש תביעות אישיות, כספיות במהותן, בניגוד לעמדת נציגות העובדים וההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים. תע"ש מדגישה כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לפסוק לבעל דין אשר זכה בדינו הוצאות משפט ריאליות, הלוקחות בחשבון את משך ניהול ההליך ומורכבותו, כאשר מקרה זה אינו מצדיק חריגה מכך. תע"ש מציינת כי נגרמו לה הוצאות משפט כבדות ומיותרות, וכי אין מדובר בקבוצת עובדים חלשה הזקוקה להגנה מיוחדת.

33. לגופה של מחלוקת תומכת תע"ש בפסיקתו של בית הדין האזורי, מטעמיו. תע"ש מדגישה כי ההכרעה בדבר פרשנות הסכם 1984 התבססה על קביעות עובדתיות בנוגע לאומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי ואופן יישום ההסכמים בחיי המעשה בתע"ש, וכי אין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בכך.

34. המדינה תומכת אף היא בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגישה כי אין לראות בה כמעסיקה או מעסיקה במשותף של העובדים, ואף לא התקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך. מבלי לפגוע בכך, הביעה המדינה תמיכה בטענותיה של תע"ש לגוף המחלוקת. המדינה עותרת אף היא לפסיקת הוצאות לחובת העובדים, לכל הפחות לטובתה.

35. תע"ש והמדינה מתנגדות לבקשת העובדים לצירוף ראיות חדשות. לגישתן, התביעה התבססה לכל אורך הדרך על טענת הצמדה בשכר בהתייחס לעובדים פעילים. בהתאם, בבית הדין קמא לא הוצגה ולא התבררה פלוגתא בדבר הדרך בה מעודכנת הגמלה של עובדי דירוג המחקר אשר לא עברו בשנת 1990 לחברה הממשלתית אלא פרשו כעובדי מדינה, ומקבלים פנסיה תקציבית. תע"ש והמדינה מדגישות כי לא ניתן לפתוח פלוגתאות חדשות לדיון בשלב כה מתקדם של ניהול ההליך.

דיון והכרעה
36. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא בפנינו במסגרת הערעורים ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. להלן יפורטו טעמינו לכך, המבוססים בעיקרם על טעמי בית הדין האזורי.

פרשנות הסכמים קיבוציים – תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית

37. המחלוקת המרכזית מושא הערעורים נוגעת לפרשנותו של הסכם קיבוצי. הסכם קיבוצי הינו בראש ובראשונה הסכם, ולכן חלים עליו הכללים הנוגעים לפרשנות חוזים, לרבות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (ע"ע 1308/04 שרגא קריגל – רשות הנמלים והרכבות, מיום 11.7.2006; להלן – עניין קריגל; ע"ע 35912-08-10 אסתר תריף – עיריית יהוד מונוסון, מיום 27.9.2011). סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע כיום את הדברים הבאים:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

(נוסח זה נכנס לתוקף ביום 17.1.2011, עת התקבל חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א – 2011; להלן – התיקון לחוק).

38. בהלכה הפסוקה הידועה כהלכת אפרופים נקבע כי הדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי של צדדים לחוזה הינה באמצעות שיטה פרשנית חד-שלבית, הכוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, "תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995); להלן – הלכת אפרופים; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ. מדינת ישראל, מיום 4.7.1995; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. מדינת ישראל, פ"ד סא(2)1 (2006)).

39. בפסיקת בית המשפט העליון שלאחר התיקון לחוק אושררה הלכת אפרופים, כפי שעוצבה וגובשה בפסיקה שבאה בעקבותיה, כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25(א) לאחר התיקון לחוק (דעת הרוב ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ. סהר חברה לתביעות בע"מ, מיום 26.2.2012; להלן – עניין סהר). בהתאם, נקבע כדלקמן:

"חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית.

ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי" (הציטוט הינו מחוות דעתו של המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין; ההדגשה במקור).

בפסיקה זו אושר גם חלקה השני של הלכת אפרופים, לפיו "כאשר לא ניתן, בשום אופן ובאף דרך... לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה" (עניין סהר, בעמ' 14, וכן בעמ' 25; ההדגשה אינה במקור).

40. לפסיקה הענפה העוסקת בתורת פרשנותם של חוזים, יש להוסיף את מאפייניו הייחודיים של הסכם קיבוצי – לרבות כריתתו במסגרת של יחסי עבודה קיבוציים מתמשכים, ולרבות חלותו "על מספר רב של אנשים, שלא הם קבעו את תנאיו..." (דב"ע לא/1-4 בנק אוצר החייל בע"מ – מרכז הסתדרות הפקידים, פד"ע ב' 260 (1971); להלן – עניין בנק אוצר החייל).

בהתאם, בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי והתחקות אחר אומד דעת הצדדים יש לקחת בחשבון גם את ההקשר התעשייתי הרלוונטי, היינו את הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם. בנוסף, יש לקחת בחשבון – ככלי פרשני – את הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, ולזכור כי "הסכם קיבוצי, לא רק שצריך לקיימו, אלא שצריך גם לחיות איתו" (עניין בנק אוצר החייל; כן ראו את עניין קריגל; עס"ק 1014/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אל אופ תעשיות אלקטרו אופטיקה בע"מ, מיום 6.10.2002; ע"ע 156/07 אורי קצירי – חברת נמל אילת בע"מ, מיום 13.5.2008; ס"ק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 15.11.2009).

41. ההלכה הפסוקה כפי שנקבעה בבתי הדין לעבודה בנוגע לפרשנות הסכמים קיבוציים תואמת לפיכך את שיטת הפרשנות שנקבעה בהלכת אפרופים ואושרה בעניין סהר, לפיה יש ללמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לא רק מלשון ההסכם אלא גם ממכלול נסיבותיו החיצוניות. בלשונו של הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר:

"בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ולהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים להסכם, עלינו ליתן משקל ראשוני ללשונו של ההסכם. עם זאת הליך פירושו של הסכם קיבוצי צריך שייעשה תוך הבנה והתייחסות להקשרו התעשייתי, לאופן יישומו בפועל ולעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו"

(ע"ע 300212/97 יאיר מוהר – עיריית תל אביב, מיום 13.5.1999).

42. גם חלקה השני של הלכת אפרופים, העוסק באיתור התכלית האובייקטיבית, רלוונטי – ואף ביתר שאת – כאשר אנו עוסקים בפרשנותו של הסכם קיבוצי. בתחילת דרכו של בית הדין לעבודה נקבע כי את הוראותיו הנורמטיביות של הסכם קיבוצי יש לפרש "לפי מבחן אובייקטיבי, באשר רבים, ולעיתים רבים מאוד, שכלל לא השתתפו במשא ומתן ובניסוח ההסכם, צריכים לחיות לפיו יום יום כפי שציבור חי עם חוקיו" (עניין בנק אוצר החייל; כן ראו את בג"צ 567/87 גוניק נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב(4) 693 (1989)).

במהלך השנים רוככה הלכה זו, והדגש הוסט לכיוון אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, בדומה לכללי הפרשנות של חוזה רגיל (ראו למשל את עניין קריגל והפסיקה המוזכרת בו). גישת ביניים ניתן למצוא בפסיקתה של סגנית הנשיא (בדימוס) אלישבע ברק-אוסוסקין, לפיה פרשנותו של הסכם קיבוצי, לפחות בחלקיו הנורמטיביים, מהווה מעין "שעטנז בין תורת פרשנות חוזה לזו של פרשנות חוק", באופן המצדיק לשים דגש על התכלית האובייקטיבית (דעת מיעוט בדב"ע נו/15-4 מועצת פועלי רחובות – מכון ויצמן למדע, פד"ע ל' 163 (1997); להלן – עניין מועצת פועלי רחובות; דעת מיעוט בע"ע 600003/98 יצחק פלמור – עיריית ירושלים, מיום 12.8.2002; דעת מיעוט בעס"ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – איגוד ערים לשירותי כבאות חיפה, פד"ע לח 289 (2002); וכן ראו את עמדת השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בעס"ק 1006/00 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה, מיום 15.10.2001).

43. גישה דומה בנוגע לפרשנות הסכמים קיבוציים הובעה בספרות על ידי פרופ' אהרון ברק, ולפיה:
"הסכם קיבוצי הוא חוזה בעל אופי מיוחד... הוא חוזה "רגיל" ביחסים שבין הצדדים לו (מעביד או ארגון מעבידים וארגון עובדים). הוא חוזה מיוחד במינו ביחסים שבינו לבין העובדים, שכן הוראותיו האישיות הן חלק מהחוזה שבין העובד למעביד...

אם אכן הסכם קיבוצי הוא חוזה, כי אז יש לפרשו – הן לעניין ההיבט האובליגטורי והן לעניין ההיבט הנורמטיבי – לפי אומד דעתם של הצדדים לו. עם זאת יש ליתן משקל נכבד לתכלית האובייקטיבית. הטעם לכך הוא שהזכויות והחובות שבו חלות לא רק ביחסים בין הצדדים לו, אלא גם ביחס ל"צד שלישי", הוא העובד. אכן, הסכם קיבוצי – על כל היבטיו – יש לפרש על פי תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית גם יחד. בהיבט האובליגטורי, יש ליתן משקל נכבד לתכלית הסובייקטיבית; בהיבט הנורמטיבי, יש ליתן משקל נכבד לתכלית האובייקטיבית"

(אהרון ברק, פרשנות במשפט – כרך רביעי, פרשנות החוזה, עמ' 390 (2001)).

44. גישתו של פרופ' ברק אומצה בפסיקתה של הנשיאה נילי ארד, בה מבוצעת בדיקה משולבת של התכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבית של ההסכם הקיבוצי, מבלי לקבוע מסמרות לגבי היחס המדויק ביניהן, ותוך שקלול שתי התכליות לצורך מתן הפרשנות המתאימה להוראת ההסכם הקיבוצי (עס"ק 70/09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.4.2010; להלן – עניין המוסד לביטוח לאומי; עס"ק 14/08 מדינת ישראל – ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון, מיום 4.5.2011; להלן – עניין ארגון סגל המחקר).

התכלית האובייקטיבית המוזכרת בפסיקתה של הנשיאה ארד, ואותה עלינו לאתר בכל מקרה נתון, הינה תכלית אשר "משקפת עקרונות של סבירות והיגיון, ומבטאת את ערכיה של שיטת המשפט" (עניין המוסד לביטוח לאומי).

45. כסיכום ביניים - כללי הפרשנות שנקבעו בהלכה הפסוקה בהתייחס להסכמים קיבוציים מבוססים על כללי הפרשנות של דיני החוזים הרגילים, בשינויים המחויבים הנובעים מאופיים המיוחד של הסכמים קיבוציים. הסכם קיבוצי יפורש פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים. אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוונטית, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי – המפעלי, הענפי והמשקי, התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים.
בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, היינו ל"מטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (הלכת אפרופים). תכלית אובייקטיבית זו אמורה לשקף אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה.

הוראות "הצמדה" - קשירת תנאי עבודה של סקטור אחד למשנהו

46. טענתם המרכזית של העובדים בענייננו הינה כי יש לפרש את סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984 כהוראת "הצמדה". על הוראות מסוג זה כתב הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר את הדברים הבאים:

"במציאות של יחסי עבודה שהתגבשה בארץ יש תופעה מצויה למדי שקבוצת עובדים מכניסה להסכם הקיבוצי שלה עם המעביד, סעיף אשר מבטיח כי שכר, דרגות או תוספות שיינתנו במגזר אחר יוענקו גם לה.

הסיבות לתופעה זו אינן נמצאות במישור המשפטי אלא במציאות של יחסי עבודה, ובהם מספר סיבות בולטות: האחת – נסיון של קבוצת עובדים חלשה להצמד לקבוצה חזקה, בעלת כושר מיקוח ולחץ. השניה – רצון של קבוצת עובדים, החותמת על הסכם קיבוצי לפני שקבוצות אחרות מסיימות את המשא ומתן, להבטיח כי היא תקבל את אותם התנאים שקבוצות אחרות יקבלו לאחר מכן. השלישית – רצונן של קבוצות עובדים מסוימות להבטיח את ייחודן המקצועי ואת שייכותן לקבוצת עובדים מסוימת. כך, למשל, קבוצות עובדים כמורים או אחיות רוצות להדגיש את רמת השכלתן על ידי הצמדת שכרן לקבוצות עובדים כמו המהנדסים, שהשכלתה מוכרת ומקובלת ומשפיעה על שכרה. סיבה נוספת קשורה בממשלה. המדינה כמעבידה מעוניינת בשיטת ההצמדה כדי להקטין את מספר הקבוצות איתן היא חייבת לנהל משא ומתן"

(סטיב אדלר, הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר-ניב 17, 38 (1987); להלן – אדלר).

47. בפסיקה הוסברה תכליתן הכלכלית של הוראות ההצמדה, במילים הבאות:
"ביחסי עבודה ובמשפט העבודה מוכרת תופעה של הצמדת שכר. מדובר במקרה בו עובד בודד או קבוצת עובדים מסכימים עם המעסיק כי על תנאי עבודתם יחולו תנאים – כלליים או אינדיבידואליים – הנהוגים במקום עבודה אחר... הצמדה יכולה להיות אישית או קיבוצית, מלאה או חלקית, מותנית או לא מותנית בתנאים, הכל כפי שהצדדים ליחסי עבודה קבעו אותה. המקור להצמדה יכול להיות מעוגן בחוק (ראה, לדוגמה, סעיף 22(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995), בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי, בהסכם אישי או בכל מקור משפטי מוסמך היכול להעיד על קיומה של ההצמדה.

להסדר של הצמדה, כמו תמיד, יש יתרונות וחסרונות... יתרונה של ההצמדה בכך שהיא תורמת לשקט תעשייתי וליציבות במקום העבודה ומונעת מתחים וחיכוכים הכרוכים במשא ומתן אישי או קיבוצי. חסרונה של ההצמדה נעוץ בכך שהיא מונעת מתן ביטוי מלא ומדויק לייחודיות של תנאי העבודה במקום עבודה נתון ושלא תמיד התנאים ה"צמודים" הנהוגים במקום עבודה אחד תואמים לצרכי מקום העבודה והעובדים ה"מוצמדים""

(השופט שמואל צור בע"ע 1184/02 אליהו חגואל – אמקור בע"מ, מיום 21.8.2003).

48. ההלכה הפסוקה הכירה אם כך בתוקפן של הוראות הצמדה, בין כאשר נכללו בהוראת חוק, בין בהוראת הסכם או הסדר קיבוצי, ובין בהסכם אישי. עם זאת הודגש כי הוראת הצמדה פוגעת, מעצם טיבה, בחופש של הצדדים ליחסי העבודה לקבוע בעצמם את תנאי העבודה בדרך של משא ומתן ולשנותם מעת לעת בהתאם לצרכיו המשתנים של מקום העבודה, ואף עלולה להביא לאי בהירות.

בהתאם נקבע, כי "ההצמדה להסכם או לסקטור אינה יכולה להיות משתמעת או מובנת מאליה, והיא בבחינת היוצא מן הכלל המחייב הוראה מפורשת" (ע"ע 781/06 רפי דורון – רשות שדות התעופה, מיום 3.12.2007; ההדגשה אינה במקור; כן ראו אצל אדלר; דב"ע לה/7-4 מועצת פועלי באר שבע – מפעלי ים המלח בע"מ, פד"ע ז' 160 (1975); דב"ע לו/3-90 ראובן גולדוסר – מדינת ישראל, פד"ע ח' 124 (1976); דב"ע מח/15-4 הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה – מדינת ישראל, פד"ע יח 113 (1986); דב"ע נא/3-182 רפי מאירי – מל"מ מערכות בע"מ, פד"ע כד 300 (1992); ע"ע 115/03 נינו לוי – התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע לט 397 (2003); ע"ע 126/09 מנחם צברי – מדינת ישראל, מיום 2.5.2011).

49. הכלל הפרשני הבסיסי שנקבע בנוגע להוראות הצמדה מבהיר, לפיכך, כי לא ניתן ללמוד על הסדר של הצמדה באופן משתמע או מסתבר, ויש להכיר בה רק ככל שקיימת הוראה חוקית או הסכמית ברורה ומפורשת הקובעת זאת. מחלוקת שהתגלעה בפסיקה, ואין צורך להכריע בה בהליך שלפנינו, נוגעת לשאלה האם יש ליתן להוראת הצמדה - ככל ששוכנענו כי קיימת - פרשנות מצמצמת גם בנוגע לתוכנה והיקפה.


הנשיא (בדימוס) אדלר סבר כי יש להפעיל "כללי פרשנות מצמצמים באשר לשתי פניה של סוגיית ההצמדה": "הפן האחד – מי הוצמד ואל מי? הפן האחר – מה הוצמד, מהו היקף ההצמדה" (ס"ק (ארצי) 8/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מרכז השלטון המקומי, מיום 25.9.2008; להלן – עניין מרכז השלטון המקומי; וראו גם בס"ק 20/08 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים – מדינת ישראל, מיום 28.6.2009). השופט שמואל צור, לעומתו, סבר כי "משעה שקיים הסדר של הצמדה, הרי הוא בר-תוקף ומחייב... פרשנות של הוראת הצמדה אינה חייבת להעשות על דרך הצמצום דווקא, אלא יש לתת לה את הפרשנות הנכונה, בנסיבות העניין" (שם, וכן בעניין חגואל).

השופטת (כתוארה אז) נילי ארד תמכה בגישת הנשיא (בדימוס) אדלר כי "ככלל, פרשנותן של הוראות הצמדה בהסכמים קיבוציים תיעשה על דרך הצמצום", ועם זאת הבהירה כי "על בסיס נקודת המוצא של הפרשנות המצמצמת, נוסיף ונבחן את הוראות ההצמדה בהסכם הקיבוצי הספציפי. כזאת נעשה לפי כללי הפרשנות החלים על הוראותיו של הסכם קיבוצי..." (עניין מרכז השלטון המקומי).

50. להלן נפנה לפיכך לפרשנותו של הסכם 1984, על בסיס כלל העקרונות הפרשניים שפורטו לעיל, ותוך לקיחה בחשבון של ההלכה הפסוקה הקובעת כי הצמדה תוכר רק ככל שקיימת הוראה מפורשת וברורה המעידה על כך.

תכליתו של הסכם 1984 והרקע לכריתתו

51. במסגרת הסכם 1984 כוננו הצדדים ליחסי העבודה דירוג שכר חדש בתע"ש, אשר נועד למהנדסים, וזאת "בעקבות המלצת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח להכיר בחלק מיחידות התעש כמכון מחקר" (הציטוט הינו מן המבוא להסכם). הדירוג נועד כקידום לעובדים בתחומי המחקר והפיתוח אשר שובצו קודם לכן בדירוג המהנדסים של תע"ש, ואושרו - על ידי הוועדה המקצועית לדירוג מחקר - כבעלי הישגים מדעיים (סעיפים 6 ו – 7 להסכם).

דירוג השכר החדש כלל, וכולל עד היום, ארבע דרגות שכר – א', א'1, א'2 ו – א'+, אשר המעבר ביניהן הינו תלוי הישגים מקצועיים-מדעיים בהתאם לאישורה של ועדה מקצועית (סעיף 9 להסכם). דרגות השכר לא נקבעו יש מאין אלא תוך הפניה ברורה, בלשונו של ההסכם הקיבוצי, לדירוג המחקר במערכת הביטחון.

52. בית הדין האזורי שוכנע כי ההפניה – בלשונו של הסכם 1984 – לדירוג המחקר במערכת הביטחון, לא נועדה ליצור "הצמדה" נושאת פני עתיד של רכיבי השכר, אלא "צילום" של טבלת השכר של הדירוג המקביל נכון לאותה עת, בהתבסס על הדמיון בסוגי העיסוק מבחינה מקצועית כמו גם זהות המעסיק. בית הדין שוכנע כאמור על סמך ניתוח הראיות שהוצגו בפניו, וביניהן עדותו של עו"ד קאופמן מטעם תע"ש בנוגע לאומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם, הרקע לחתימתו וההקשר התעשייתי.

הראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי לימדו כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא התכוונו להחיל בתע"ש את דירוג המחקר במערכת הביטחון כפי שהוא במלואו, לרבות שינויים עתידיים שיוחלו אוטומטית ללא צורך במשא ומתן ובלא תלות בנסיבות, אלא לכונן דירוג מחקר נפרד, העומד בפני עצמו, אשר נשען ושואב השראה מהדירוג המקביל, ויחד עם זאת לוקח בחשבון את צרכיה הייחודיים של תע"ש כיחידת מיקוח עצמאית.

53. תע"ש הדגישה כי צרכיה הייחודיים – בין היתר נוכח היותה מפעל יצרני, בשונה מיחידות אחרות של שירות המדינה - הצדיקו התייחסות אליה כאל יחידת מיקוח נפרדת ועצמאית, גם כאשר הייתה יחידת סמך של משרד הביטחון. עוד הסבירה, ולא נסתרה, כי בעוד שבמערכת הביטחון יכול עובד להתקבל לעבודה מלכתחילה כעובד בדירוג המחקר, בתע"ש היווה הדירוג מסלול קידום למהנדסים בכירים. בהתאם, בעוד שבמערכת הביטחון דירוג המחקר התחיל בדרגה ה' ואפשר התקדמות עד לדרגה א'+, דירוג מחקר תע"ש מתחיל ומסתיים בדרגות הבכירות: מדרגה א' ועד א'+, כאשר בתווך הוספו שתי דרגות ביניים שאינן קיימות במערכת הביטחון.

עובדות אלה תומכות במסקנה כי הנהלת תע"ש ונציגות העובדים לא התכוונו לאמץ כלשונו ובמלואו את דירוג המחקר במערכת הביטחון, אלא ליישמו בשינויים המחויבים, בלא לוותר על הדינאמיקה של ניהול משא ומתן קיבוצי מעת לעת בהתאם למאפייניה הייחודיים של תע"ש, ולאור צרכיו הקונקרטיים של דירוג המחקר שלה.

לשון ההוראות הרלוונטיות

54. הסכם 1984 אינו קובע באופן מילולי מפורש כי דרגות השכר של עובדי המחקר בתע"ש תהיינה "צמודות" לדרגות השכר של הדירוג המקביל, אלא כי דרגה א', כמו גם דרגה א'+, תהא "זהה" לדרגה א' ודרגה א'+ במערכת הביטחון. לדרגות אלה התווספו שתי דרגות ביניים – דרגה א'1, אשר נקבע כי תהא "שווה לדרגה א' מחקר ועוד 1/3 מההפרש בין א' ל – א'+", ודרגה א'2, המבוססת על דרגה א' ובנוסף שני שליש מההפרש האמור (סעיף 2 להסכם).

עוד נקבע כי רכיבי השכר בדרגות א' ו - א'+, ובהתאמה גם בדרגות הביניים, יהיו "אותם רכיבי שכר הנהוגים בדרגות א', א+ מחקר במערכת הביטחון, לרבות תוספת תפקיד גמול ייעוץ ו/או תוספת אישית, תוספת ייצור, תוספת שעות קיץ..." (סעיף 3 להסכם).

55. המסקנה העולה מלשונם של סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984 הינה כי הצדדים לא עשו שימוש במונח "הצמדה", על אף שהינו מינוח שגור ומקובל בהסכמים קיבוציים. הצדדים אף לא כללו הוראה מפורשת המבהירה כי "זהות" הדרגות אמורה להימשך בעתיד, או כי רכיבי השכר אמורים להתעדכן מעת לעת בהתאם לשינויים שיחולו בדירוג המקביל. חסר זה בלשון ההסכם מלמד כי אין בפנינו הוראת הצמדה ברורה וחד משמעית כדרישת הפסיקה.

ודוקו: הגם שאין נוסח סטנדרטי או הכרחי להוראת הצמדה, ניתן ללמוד מהפסיקה כיצד נוסחו סעיפי "הצמדה" ברורים ומפורשים במקרים אחרים. כדוגמא – כאשר רצו צדדים להצמיד את שכרם של עובדי החינוך המשלים לשכר עובדי הוראה, קבעו בהסכם הקיבוצי כי "מדריך חינוכי... יקבל שכר לפי שכר עובדי הוראה... כל שינוי בשכרם של עובדי הוראה יחול אוטומטית גם על שכרם של המדריכים בחינוך המשלים..." (עניין מרכז השלטון המקומי; ההדגשות אינן במקור). לשונם של סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984 תומכת לפיכך בפרשנות לפיה זהות רכיבי השכר לעומת הדירוג המקביל הייתה נכונה למועד חתימת ההסכם, כבסיס וכ"צילום מצב" בלבד.

56. תמיכה נוספת לכך ניתן למצוא בלשונו של סעיף 2 סיפא להסכם, הקובעת כי לעובדי דירוג המחקר של תע"ש תתווספנה "התוספות הייחודיות הנהוגות בתעש: תוספת תעש, תוספת קבועה, תוספת מפעלי תעש". עצם הענקתן של תוספות ייחודיות, הנובעות ממאפייניה הייחודיים של תע"ש, לעובדי דירוג המחקר הגם שאין ספק כי אינן משולמות לדירוג המקביל – תומכת אף היא במסקנה כי הסכם 1984 יצר דירוג שכר עצמאי ונפרד, אשר אמנם שואב "השראה" מדירוג המחקר במערכת הביטחון אך עומד בפני עצמו ואינו כפוף, לטוב ולרע, לשכר שייקבע מעת לעת בדירוג המקביל.

בהקשר זה לא נשמטה מעינינו טענת העובדים, כי הצמדה אינה חייבת להיות גורפת ויכולה לחול על חלק מרכיבי השכר בלבד. טענה זו נכונה, ככל שלשון ההסכם הקיבוצי ושאר הנסיבות הרלוונטיות מלמדות כי זו הייתה כוונת הצדדים. במקרה שלפנינו, יישום כללי הפרשנות מוביל למסקנה אחרת, בדבר כוונה ליצור דירוג שכר חדש העומד בפני עצמו, ואינו העתק מדויק של דירוג המחקר במערכת הביטחון.

57. כנגד האמור לעיל ניתן היה לטעון, כי לו רצו הצדדים להיעזר בטבלאות השכר של הדירוג המקביל לצורך קביעה ראשונית של תנאי ההעסקה, הא ותו לא - יכולים היו לציין את שיעורי השכר עצמם, בסכומים, וכך למנוע מחלוקות פרשניות. אלא, שקיימת גם משמעות הצהרתית לקביעת תנאי השכר על בסיס תנאי השכר של דירוג עובדי המחקר במערכת הביטחון, ומטעם זה בחרו הצדדים להצהיר על זהות זו במפורש. הצהרת הצדדים מהווה הבהרה משותפת כי קיימת קרבה בין שני דירוגי השכר, וכי הדירוג החדש נוצר בהתבסס על דירוג המחקר במערכת הביטחון. הצהרה זו סייעה לעובדים, כך ניתן להניח, לדרוש את עדכוני השכר שניתנו במערכת הביטחון מעת לעת בשנים שלאחר מכן, אך זאת לא כדרישה משפטית על יסוד הוראת "הצמדה", אלא כדרישה כלכלית נוכח הדמיון בסוגי העיסוק, ובהתחשב בהצהרת הצדדים בדבר ה"השראה" ששאבו מהדירוג המקביל.

כפי שהסביר הנשיא (בדימוס) אדלר –
"הדינמיקה של יחסי העבודה במשק הישראלי מתאפיינת, בין היתר, ב"תופעת שרשרת", במסגרתה, שיפור תנאי עבודתו של סקטור עובדים מסוים מוליד פעמים רבות משא ומתן לשיפור תנאי עבודתו של סקטור מקביל או קשור. יש לציין, כי אין בדינמיקה זו כדי לטשטש את מאפייניו הייחודיים של כל סקטור, שתנאי עבודתו נקבעים דרך כלל בהתאם למהות עיסוקו ולצרכי העבודה הייחודיים לו"
(עניין מרכז השלטון המקומי).

לשון סעיפי ההסכם הנוספים
58. כפי שהובהר לעיל, פרשנות סעיף בהסכם – לרבות הסכם קיבוצי - מתבצעת תוך זיקה לסעיפים אחרים באותו הסכם, שהרי "חוזה יש לקרוא כמסמך כולל ואחיד, צריך לשאוף להתאמה בין חלקיו השונים, אין לבודד הוראה אחת שבו ולראות בה חזות הכול" (הלכת אפרופים).

בעניין שלפנינו, וכפי שיפורט להלן, שוכנענו כי שאר סעיפיו של הסכם 1984 תומכים אף הם בפרשנות שנקבעה על ידי בית הדין האזורי.

59. סעיפים 4 ו – 5 להסכם 1984 מבהירים כיצד יבוצע קידום הוותק של עובדי המחקר, וכיצד ישולמו להם שיעורי תוספת תפקיד, תוך הפניה לסעיפי התקשי"ר הרלוונטיים לדירוג המחקר הביטחוני. להלן לשון הסעיפים:

"4. עם המעבר מדרוג המהנדסים לדרוג מחקר (המשך) תעש ועם העלאת עובד בדרגה יתווספו שנות גרירת ותק כמפורט בתקשי"ר...
עבור כל שנה בה ישהה העובד בדרוג המחקר יתווספו אחוזי קידום ותק כמפורט בסעיף 24.461 ו – 24.462 בתקשי"ר עד לתקרה כמפורט בסעיף 24.346 בתקשי"ר.

5. שיעורי תוספת התפקיד בדרוג מחקר (המשך) תעש יהיו בהתאם לרמות התפקיד (תקשי"ר 25.390) כמפורט להלן...".

מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי ככל שהצדדים התכוונו, במסגרת סעיפים 2 ו – 3 להסכם, ליצור הוראת הצמדה כללית ונושאת פני עתיד, לא היה צורך בהוספתם של סעיפים 4 ו – 5.

60. סעיפים 6 – 10 להסכם 1984 קובעים קריטריונים מקצועיים לעצם השיבוץ בדירוג המחקר, ומכוננים "ועדה לדירוג מחקר" אשר תהא מוסמכת לאשר את שיבוצם של העובדים בדירוג ואת קידומם. עצם הצורך להגדיר קריטריונים מקצועיים, כמו גם ועדה מיוחדת, ללא הפניה להסכם הקובע זאת בהתייחס לדירוג המקביל – מעיד אף הוא, ולו במידה מסוימת, על יצירת דירוג חדש ונפרד העומד בפני עצמו.

61. סעיף 11 להסכם 1984 קובע כי "תופעל 'קרן השתלמות דולרית' ע"פ הכללים של דרוג המחקר במערכת הביטחון וכמפורט בנספח א' להסכם". סעיף 12 להסכם מגדיר כדלקמן:
"סכומי קרן ההשתלמות בדירוג מחקר (המשך) תעש יהיו כדלקמן:
דרגה א' – זהה לדרגה א' מחקר;
דרגה א' 1/3 – שווה לדרגה א' ועוד 1/2 מההפרש בין א' ל- א'+;
דרגה א' 2/3 – שווה לדרגה א' 1/3 ועוד 1/2 מההפרש בין א' 1/3 ל – א'+.
דרגה א'+ - זהה לדרגה א'+ מחקר".

נספח א' מסדיר את נוהלי קרן ההשתלמות, תוך הדגשה כי הינו "מבוסס על תקנון קרן השתלמות לעובדי מחקר במערכת הביטחון". נספח א' קובע כי "סכומי ההפרשות לקרן, יהיו בהתאם לסכומים שיפורסמו בתקשי"ר מעת לעת וע"פ סעיף 14 להסכם הקיבוצי המיוחד" (ההדגשה אינה במקור). תע"ש אישרה כי מכוח הוראה זו, מתעדכנים בפועל סכומי קרן ההשתלמות של העובדים בהתאם לעדכוני קרן ההשתלמות של העובדים בדירוג המחקר במערכת הביטחון.

62. העובדים סבורים כי קיומה של הצמדה בפועל בין סכומי קרן ההשתלמות המשולמים להם לבין סכומי קרן ההשתלמות המשולמים לדירוג המקביל, על בסיס הוראת סעיף 12 להסכם 1984 הזהה בנוסחה לסעיף 2 להסכם, מלמדת כי גם את סעיף 2 להסכם יש לפרש כקובע הוראת "הצמדה". תע"ש מצידה שמה דגש על הוראת הנספח, המבהירה כי סכומי ההפרשות לקרן יתעדכנו בהתאם לסכומים שיפורסמו בתקשי"ר "מעת לעת", כאשר אין כל הוראה דומה בהתייחס לשיעור השכר.

מקובלת עלינו בהקשר זה טענת תע"ש, כי לו רצו הצדדים לקבוע עדכון "מעת לעת" גם של רכיבי השכר - יכולים היו לקבוע זאת במפורש. העובדה כי לא עשו זאת - מדברת בעד עצמה, ויוצרת את ההבחנה בין קרן ההשתלמות לבין רכיבי השכר.

63. הסכם 1984 מסתיים בסעיף 13, המבהיר להסרת ספק כי לעובדי מחקר תע"ש לא מוקנית זכות לשבתון. הבהרה זו שבה ומדגישה את השוני בין דירוג המחקר בתע"ש לבין דירוג המחקר במערכת הביטחון, סקטורים שאמנם קרובים זה לזה אך לכל אחד מאפיינים ייחודיים משלו. עם השנים, וכפי שיפורט להלן, הלך והצטמצם הדמיון בין שני הדירוגים והלכו והתרחבו נקודות השוני ביניהם, בהתחשב בשינויים המשמעותיים שחלו בתע"ש והשליכו על אופייה וצרכיה הכלכליים.

דרך יישום ההסכם הלכה למעשה
64. הצדדים לא חלקו על כך שדרך התנהלותם של צדדים ליחסי העבודה, בשנים שלאחר חתימתו של הסכם קיבוצי, יש בה כדי לסייע בפרשנותו (עניין קצירי; עניין ארגון סגל המחקר; ס"ק 12/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מרכז השלטון המקומי, מיום 10.8.2009). בהקשר זה קיימת קביעה עובדתית של בית הדין האזורי, שניתנה לאחר שמיעת הראיות והתרשמות ישירה מהעדויות, כי כל עדכוני השכר שנעשו בשכר העובדים לאחר שנת 1984 הינם פרי משא ומתן בין הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, ולא נעשו באופן אוטומטי.

בית הדין הדגיש כי גם אם עדכון שכרם של עובדי דירוג המחקר במערכת הביטחון היווה "טריגר" לדרישת העובדים לעדכן את שכרם, וגם אם שכרם של העובדים עודכן - בסופו של משא ומתן - באותו אופן בו עודכן שכרם של עובדי הדירוג המקביל, אין בכך כדי לשלול את העובדה כי עדכון השכר לא נעשה באופן אוטומטי-טכני, אלא לאחר העלאת דרישה מצד העובדים והיענות לה מצד ההנהלה.

65. העובדים טענו כי אין סבירות בטענה כי המשאים והמתנים הסתיימו תמיד "בתוצאה של זהות מוחלטת, עד רמת השקל והאגורה", אך תוצאה זו ניתנת להסבר בכך שהעובדים ביקשו בכל פעם מחדש השוואה – גם אם לא מכוח הצמדה – לשכרם של עובדי המחקר במערכת הביטחון, ובקשותיהם התקבלו פעם אחר פעם, עד אשר מצבה הכלכלי של תע"ש לא אפשר זאת.

לא נשמטו מעינינו טענות העובדים כנגד קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בהקשר זה, אך כידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ולא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך. מעבר לצורך יצוין כי בניגוד לטענת העובדים כי העדכון נעשה באופן אוטומטי עד שנת 1990, הציגה תע"ש לפחות מסמך אחד משנת 1989 (תע"ש 10) המלמד אחרת.

הסכמים מאוחרים שיש בהם כדי ללמד על ההסכמה הקיבוצית שקדמה להם

66. גם הסכמים קיבוציים מאוחרים יותר, כפי שנחתמו בין הצדדים, תומכים לטעמנו בפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי להסכם 1984 (לפרשנות הסכם קיבוצי לאורו של הסכם קיבוצי חדש בין אותם צדדים ראו למשל את עניין מועצת פועלי רחובות; עניין מרכז השלטון המקומי; ע"ע 49651-01-11 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ – סוניה רייף, מיום 30.10.2011).

67. כפי שעולה מהפירוט העובדתי לעיל, כשש שנים לאחר כינונו של דירוג המחקר חל שינוי מבני משמעותי בתע"ש, אשר השליך על עובדיה ועל יחסי העבודה במסגרתה. בשנת 1990 חדלה תע"ש להיחשב כיחידת סמך של משרד הביטחון וכל פעילותה ועובדיה הועברו לחברה ממשלתית שהוקמה לצורך כך. ההשלכות כתוצאה משינוי זה על העובדים ועל יחסי העבודה באו לידי ביטוי בשלושה הסכמים קיבוציים שנכרתו ביום 31.10.1990, ומסדירים את זכויות העובדים כתוצאה מהמעבר והחל מאותו מועד (לניתוח של הסכמים אלה והשלכותיהם ראו את ע"ע 500/07 צבי מנדלבאום – התעשייה הצבאית לישראל בע"מ, מיום 4.11.2010; להלן – עניין מנדלבאום).

68. העובדים שמים דגש על עצם אזכורו של הסכם 1984 בהסכם 1990, כהסכם אשר הקים את דירוג המחקר בתע"ש וממשיך לחול, אך המשך חלותו של דירוג המחקר אין משמעה כי יש לפרש את הסכם 1984 כקובע הוראת הצמדה נושאת פני עתיד. באותו אופן, סעיפי "שמירת הזכויות" בהסכם המעבר הבהירו כי זכויותיהם של העובדים נשמרות במלואן, אך זאת בכל הנוגע לזכויות העובדים נכון לאותו מועד, וכאשר במקביל לכך "נקבעה הוראה מפורשת המנתקת את עדכון שכרם של עובדי תע"ש מעדכון השכר בשירות המדינה" (עניין מנדלבאום). גם סעיפי שמירת הזכויות בהסכם המעבר אינם מלמדים לפיכך כיצד יש לפרש את הסכם 1984, ואין בהם כדי לתמוך בפרשנות כי יש בו משום הצמדה.

במקביל לכך קיימות הוראות אחרות בהסכם 1990 ובהסכמים שבאו בעקבותיו שיש בהן משום תמיכה מפורשת לעמדת תע"ש, כפי שיפורט להלן.

69. סעיף 1 ו' לפרק ה' בהסכם 1990 קובע כי "השכר ישונה מעת לעת בהסכמים בין התע"ש לבין ההסתדרות וארגון העובדים, בהתאם למדיניות השכר אשר תסוכם לגבי חברות ממשלתיות עסקיות". סעיף זה אמנם מתייחס לכלל דירוגי השכר בתע"ש ולאו דווקא לדירוג המחקר, אך גם אין בו הסתייגות המוציאה מתחולתו את העובדים המדורגים בדירוג המחקר. סעיף זה מלמד כי עדכוני השכר משנת 1990 ואילך אמורים היו להיעשות אך ורק בהתאם להסכמים עתידיים ולנהוג ביחס לחברות ממשלתיות עסקיות, וזאת באופן הסותר באופן חזיתי הצמדה לעובדי מערכת הביטחון המתבססת על הסכם קיבוצי קודם.

סעיף זה תומך לפיכך בפרשנותה של תע"ש להסכם 1984, מבלי שהעובדים סיפקו הסבר לכך מלבד טענה כי מדובר בסעיף כללי שאינו מתייחס באופן ספציפי לדירוג המחקר. עם זאת, לו רצו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית להוציא מגדר הסעיף את דירוג המחקר, יכולים היו – ואמורים היו – לעשות זאת במפורש, ועצם כך שלא עשו זאת מלמד כי סעיף 1 ו' חל גם על דירוג המחקר (כדוגמא ליישום סעיף כללי בהסכם 1990, העוסק בזכאות ל"דרגה נוספת מלאה", גם על עובדי דירוג המחקר בתע"ש – ראו את דב"ע נג/5-7 דוד לוינשטיין – התעשייה הצבאית לישראל בע"מ, מיום 9.3.1994).

70. העובדים בדירוג המחקר של תע"ש אף קיבלו תוספות שכר ייחודיות כתוצאה מהמעבר לחברה ממשלתית בשנת 1990, דבר המעיד כי הצדדים ליחסי העבודה ראו בהם דירוג עצמאי העומד בפני עצמו ולא העתק אוטומטי של דירוג המחקר במערכת הביטחון. העובדים לא יכולים לאחוז במקל משני קצותיו – לקבל תוספות ייחודיות לתע"ש על בסיס משא ומתן קיבוצי בהתאם למאפייניה המשתנים של תע"ש, ובד בבד לדרוש עדכוני שכר ותוספות שכר אוטומטיות בהתאם לתנאי העבודה במערכת הביטחון. בלשונו של השופט שמואל צור:

"יש לזכור כי הוראת הצמדה טומנת בחובה יתרונות וחסרונות... באין הוראה מיוחדת בהסדר ההצמדה, מופעלת ההצמדה במלוא היקפה, כפי שהוגדר, במקום ההסדר הקודם ולא כתוספת לו. אין זה מתקבל על הדעת שראובן, ששכרו הוצמד לזה של שמעון, יקבל שכר לפי שכרו המקורי של שמעון (או רכיבים ממנו) בנוסף על שכרו שלו. הוראת הצמדה משמעה ששכרו של ראובן יהיה כשכרו של שמעון ושכרו המקורי של ראובן יחדל מלהתקיים...

אם נקבע הסדר של הצמדה, יש להפעילו במלוא תוקפו ואין להסכין עם מצב בו יתאפשר לעובד המוצמד לאחוז בחבל משני קצותיו ולהנות משני העולמות בבחינת – "אחוז בזה ואף מזה אל תנח ידך".

(ע"ע 425/05 איגוד ערים לשירותים וטרינריים גוש דן – מרדכי מיטל, מיום 14.2.2006).

71. סעיף 1 ו' לפרק ה' בהסכם 1990 אינו עומד בפני עצמו, אלא מצטרף למכלול סעיפיו של הסכם 1990, כמו גם להסכם המעבר, המבהירים שניהם כי החל ממועד הפיכתה של תע"ש לחברה ממשלתית ניתק הקשר בין תנאי השכר של עובדי תע"ש לבין תנאי העבודה והשכר החלים בשירות המדינה, למעט באותם נושאים בהם נקבע אחרת במפורש. ניתוק הקשר עולה גם מהסכמים קיבוציים מאוחרים יותר, דוגמת סעיף 14 להסכם 1992 המבהיר כי הסכמי השכר שיסוכמו בעתיד מול "הממשלה/רשות החברות הממשלתיות" לגבי "החברות העסקיות" יחולו גם על תע"ש. לאור זאת קבע בית הדין האזורי, כי גם אם ניתן היה לפרש את הסכם 1984 כקובע הוראת "הצמדה" - באו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית בשנת 1990 וביטלוה.

העובדים סבורים, כי אין זה סביר שהוראת ההצמדה בוטלה באופן אגבי, אך היעדרה של הוראת ביטול מפורשת בנסיבות שלפנינו אינו מלמד כי אמורה הייתה להתקיים הצמדה גם לאחר 1990, אלא כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא סברו שקיימת "הצמדה" מכוח הסכם 1984 שיש צורך לבטלה. לא בכדי, הודיעה הנהלת תע"ש לרשות החברות הממשלתיות ביום 25.7.1990, טרם אישורו של הסכם 1990, כי "לפי מיטב ידיעת הנהלת החברה, אין הסדרי או נוהגי שכר נושאי עלות נוספים, מעבר למפורט בהסכם העבודה".

72. גם הסכמי ההבראה, שנחתמו במהלך שנות ה – 90', תומכים במסקנת בית הדין האזורי. כך, ולמשל, סעיף 18 להסכם 1995 קובע במפורש כי מעבר לתוספות השכר שנקבעו בו, לא תשולמנה תוספות שכר נוספות. סעיף 11 לאותו הסכם קובע תוספת ייחודית לעובדים המדורגים בדירוג המחקר של תע"ש, בגובה ההפרש שבין דרגה א' לדרגה א'+. בית הדין האזורי הסיק מכך כי "קבוצת דירוג המחקר לא קופחה ביחס לדירוגים האחרים בתע"ש", שהרי קיבלה תוספת שכר ייחודית במסגרת משא ומתן קיבוצי בין נציגות העובדים להנהלת תע"ש, באופן העומד בסתירה לקיומה של הצמדה. עוד הסיק מכך על "מעמדם המובדל והייחודי של עובדי המחקר בקרב עובדי תע"ש כולה – אך זאת במסגרת ההסכמים הקיימים בתע"ש וללא זיקה חיצונית והצמדה לעובדי משרד הביטחון".

קביעות אלה של בית הדין האזורי מקובלות עלינו; לו סברו הצדדים ליחסי העבודה ששכרם של העובדים אמור להתעדכן באופן אוטומטי בהתאם לעדכוני השכר של דירוג המחקר במערכת הביטחון – לא היו טורחים להסכים על תוספת ייחודית לדירוג המחקר של תע"ש – הלוקחת בחשבון את צרכיו הייחודיים של הדירוג, תוך התאמה לאופייה של תע"ש כחברה ממשלתית עסקית ולמצבה הכלכלי באותה עת. באותו אופן, לא היו קובעים במפורש כי לא תשולמנה כל תוספות נוספות.

73. בעת חתימת הסכמי ההבראה של השנים 1997 ו – 2000 כבר הועלתה המחלוקת בין הצדדים, לגבי פרשנותו של הסכם 1984, על פני השטח. במסגרת הסכמים אלה הוסכם במפורש לנתק, במהלך תקופות ההסכמים, את הקשר – ככל שקיים – בין שכר העובדים לבין דירוג המחקר במערכת הביטחון, תוך שכל צד שומר על טענותיו לגבי הפרשנות שיש ליתן להסכם 1984 (להלן – תקופת ההקפאה). מלשונם של הסכמים אלה עולה בבירור כי כל צד שמר לעצמו את כל טענותיו לגבי תקופת העבר, ולכן איננו סבורים כי ניתן לראות בכך תמיכה בפרשנותו של צד זה או אחר לגבי הסכם 1984.

74. עם זאת, גם אם אין בהסכמי ההבראה של 1997 ו – 2000 כדי לסייע בפרשנותו של הסכם 1984, יש בהם משום קביעות מפורשות לגבי ההווה - השכר בתקופת ההקפאה, אשר הוסכם במפורש כי יהא שונה משכר דירוג המחקר במערכת הביטחון - והעתיד.

ההסתדרות הקפידה להדגיש בהסכמים אלה כי אין בהם כדי להוות ויתור על "טענותיו של כל צד לגבי הצמדת או אי הצמדת שכר עובדי דירוג המחקר לשכר עובדי דירוג המחקר במערכת הביטחון..." (סעיף 11 לנספח ה' בהסכם 1997), אך זאת "בתקופות הקודמות להסכם זה" – ויש בכך כדי ללמד על ויתור מצד ההסתדרות לדרישת הצמדה מכאן ואילך (נוסח זהה ניתן למצוא בסעיף 12 לנספח ט' בהסכם 2000; ההדגשה אינה במקור).

75. חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בלשונו של סעיף 14 להסכם 1997 (ובאופן דומה גם בהסכם 2000), בו נרשם כי "מוסכם בין הצדדים כי אם הצדדים לא יגיעו לכדי הסכם כמפורט בסעיף 13 לעיל, השכר שישולם לעובדי המחקר לאחר תקופת הסכם זה, ייקבע במו"מ בין הצדדים בהתחשב גם במצבה העסקי של החברה, ומבלי לגרוע מסעיפים 11- 12 לעיל" (ההדגשות אינן במקור). בכך הסכימה ההסתדרות, כי השכר לאחר תום תקופת ההקפאה ייקבע במסגרת משא ומתן, הלוקח בחשבון את מצבה העסקי של החברה – וזאת להבדיל מעדכון אוטומטי של השכר מכוח הוראת הצמדה, ככל שהייתה קיימת.

העובדים טענו כי לאחר תום תקופת ההקפאה אמור שכרם להתעדכן באופן אוטומטי לפי טבלת השכר של דירוג המחקר במערכת הביטחון, באופן שיקבלו – החל משנת 2002 ואילך – את כל עדכוני השכר ותוספות השכר שניתנו לדירוג המחקר במערכת הביטחון בתקופת ההקפאה, כמו גם את כל עדכוני השכר ותוספות השכר משנת 2002 ואילך. טענה זו עומדת לא רק בסתירה לתכליתם הכלכלית של הסכמי ההבראה והגיונן של תקופות ההקפאה, אלא גם בסתירה חזיתית לנוסח סעיף 14 להסכם 1997 (והסעיף המקביל בהסכם 2000).

התכלית האובייקטיבית
76. בחינת הסכם 1984 במשקפי התכלית האובייקטיבית תומכת אף היא, לטעמנו, בפרשנות כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי. כפי שכבר צוין לעיל, בהוראת הצמדה יש משום פגיעה מסוימת בטיבם של יחסי עבודה קיבוציים, שכן מכפיפה היא את הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, כמו גם את העובדים, לשינויים שייערכו על ידי אחרים, תוך ויתור על הזכות – והחובה – לנהל משא ומתן קיבוצי.

פגיעה זו גדלה כאשר יש צפי לשינוי במאפייניהן המהותיים של הקבוצות אשר מיוחסת להן הצמדה, באופן היוצר חשש כי תתרחקנה עם הזמן. כדוגמא לכך ניתן להביא את השינויים שהתרחשו במהלך השנים בענייננו - תע"ש שינתה אופייה מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה ממשלתית עסקית; דירוג המחקר במערכת הביטחון התנתק מההסתדרות הכללית ועבר להיות מיוצג על ידי ארגון עובדים נפרד (דב"ע נה/4-28 ארגון סגל המחקר במערכת הביטחון – ההסתדרות הכללית, פד"ע לא 54 (1996); להלן – עניין ההסתדרות הכללית); דירוג המחקר במערכת הביטחון שינה פניו ולו במידה מסוימת בשנת 2000 או בסמוך לכך, עת הפכה גם רפא"ל לחברה ממשלתית; תע"ש נקלעה למשבר כלכלי ועברה מספר תוכניות הבראה שחייבו צמצומים כואבים ועדכון של רמות השכר; וכיו"ב.

77. לאמור לעיל יש להוסיף כי תנאי השכר בדירוג המחקר של מערכת הביטחון מוצמדים, לכאורה, לתנאי השכר של אנשי הסגל האקדמי (עניין ההסתדרות הכללית), כך שטענת העובדים הינה למעשה, ולכאורה, להצמדה על גבי הצמדה. הצמדה "כפולה" שכזו פוגעת עוד ביתר שאת בחופש של הצדדים ליחסי העבודה לקבוע בעצמם את תנאי העבודה מעת לעת, ובאפשרות להביא לידי ביטוי את מאפייניו הייחודיים והמשתנים של כל אחד מהסקטורים.

78. לאור האמור, אנו סבורים כי תכלית אובייקטיבית סבירה והגיונית יותר הינה כי קביעת דירוג השכר של עובדי המחקר בתע"ש נעשתה על בסיס הדירוג המקביל, תוך הצהרה הדדית על הקרבה בין שני דירוגי השכר, אך מבלי לפגוע בזכות ובחובה של הצדדים ליחסי העבודה לנהל משא ומתן עצמאי על כל שינוי, ולהתאימו לצרכיה הייחודיים של קבוצת העובדים בה מדובר. משא ומתן זה יכול להישען על עדכוני השכר שנעשו בדירוג המקביל, אך חייב להביא לידי ביטוי גם את הנסיבות הייחודיות לתע"ש ולדירוג המחקר שלה, כפי שהשתנו והתעדכנו עם הזמן. כפי שעולה מהפירוט לעיל, תכלית אובייקטיבית זו אינה רק הסבירה יותר, אלא גם הדרך בה פעלו הצדדים בפועל במשך השנים.

העדר תמיכה מצד ארגון העובדים היציג
79. מעבר לכל האמור לעיל, לקח בית הדין האזורי בחשבון כי טענת העובדים בדבר הצמדה מכוח הסכם 1984 הינה טענה קיבוצית במהותה, אשר הוגשה ללא תמיכתו של ארגון העובדים היציג. בית הדין קיבל לצורך כך את טענת תע"ש לפיה לא בכדי לא הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי, על אף שהוכנה כבר טיוטה ממנה, וזאת שכן במסגרת ההסכמים הקיבוציים של 1997 ו - 2000 ויתרה במפורש על הוראת ההצמדה, גם אם סברה כי הייתה כזו.

80. בהקשר זה מצאנו לנכון להסתייג מפסיקתו של בית הדין האזורי. אמנם, בנסיבות מסוימות העדר תמיכה מצד הארגון היציג יכול להצטרף לשיקולים נוספים ולתמוך בפרשנות המעסיק להסכם הקיבוצי (ע"ע 1516/04 מדינת ישראל – פרידה גוסמן, מיום 16.11.2005). אלא, שבענייננו לא הוצע להסתדרות לקחת חלק בהליך, ולא הובררו הנסיבות העובדתיות אשר הביאו להחלטתה שלא להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי בשאלת ההצמדה. בהתחשב בכך, וכאשר יכולות להיות מגוון סיבות שיובילו להחלטתה שאין בהן בהכרח כדי להשליך על פרשנות ההסכם הקיבוצי, איננו סבורים כי ניתן היה ליתן משקל כלשהו להעדר התמיכה.

בקשת העובדים להגשת ראיות חדשות
81. טרם סיום, נתייחס בקצרה לבקשת העובדים לצירוף ראיות חדשות. ככלל, ערכאת ערעור אינה אמורה לדון בראיות שלא עמדו בפני הערכאה הראשונה, וחריג לכך יתאפשר "רק במקרים נדירים... בנסיבות שבהן לא הייתה הראיה ברשות בעל הדין ושהוא לא יכול היה לדעת אודותיה בשקידה סבירה, או שנוכח בית הדין כי בעל הדין בלתי כשיר לנהל את עניינו באופן סביר" (ע"ע 578/09 אייל קרמר – א. סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ, מיום 22.3.2011; כן ראו בעניין קריגל; עניין ארגון סגל המחקר). בנסיבותיו של מקרה זה, לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי אין הצדקה להיענות לבקשה, מהטעמים הבאים:

א. הראיות החדשות שהגשתן התבקשה נוגעות לדרך עדכון גמלתם של עובדי דירוג המחקר בתע"ש אשר פרשו לגמלאות כעובדי מדינה, טרם הפיכת תע"ש לחברה ממשלתית בשנת 1990 או כתוצאה ממנה. ראיות אלה אמנם יכולות היו להיות רלוונטיות בשלב הדיון בבית הדין האזורי, כראיות שעשויות ללמד על דרך יישום הסכם 1984 עד שנת 1990, אך אין בהן רלוונטיות ישירה לעניינם של העובדים, אשר כולם עובדים – או עבדו – בחברה הממשלתית, ואף אחד מהם אינו מקבל פנסיה תקציבית מהמדינה או זכאי לה.
ב. אין מדובר בראיות שיכולות להיות מוגשות בפני עצמן כתוספת למחלוקת עובדתית שהתבררה בבית הדין האזורי, שכן בבית הדין האזורי כלל לא הועלתה לדיון הפלוגתא העובדתית כיצד מתעדכנת גמלתם של עובדי דירוג המחקר בתע"ש המקבלים פנסיה תקציבית. היענות לבקשה משמעה לפיכך החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך שקילת הראיות החדשות, שמיעת עדויות לגביהן ומתן אפשרות לתע"ש ולמדינה להגיש ראיות מטעמן בקשר לכך – תוך "מקצה שיפורים" להליך בירור העובדות הממושך שהתנהל בבית הדין האזורי ופתיחת ההליך מחדש.
ג. הראיות החדשות אשר מבוקש להגישן קרמו עור וגידים שנים רבות טרם הגשת התביעה המקורית, וניתנות היו לאיתור ללא מאמץ ממשי מצד העובדים ובאי כוחם ככל שסברו כי יש בהן רלוונטיות. העובדים לא ניסו לטעון כי ביקשו את המסמכים מהמדינה במסגרת גילוי מסמכים, או ישירות מגמלאים המקבלים פנסיה תקציבית, ואלה הוסתרו מהם.

ד. הראיות החדשות יכולות להעיד, לכל היותר, על דרך יישומו של הסכם 1984 בתקופה בה הייתה תע"ש יחידת סמך של משרד הביטחון – כאשר עדיין עומדות כנגד העובדים קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע לדרך יישומו של הסכם 1984 לאחר שנת 1990, כמו גם התשתית ההסכמית שלאחר שנת 1990 ומשמעויותיה.

82. נוכח כל האמור, כאשר לא הוכח כי העובדים לא יכולים היו – בשקידה סבירה – להגיש את הראיות במהלך הדיון בבית הדין האזורי, וכאשר שוכנענו כי ממילא אין בראיות אלה – לכאורה - כדי לשנות את התוצאה, הבקשה להגשת ראיות נוספות נדחית.

סיכום – פרשנותו של הסכם 1984
83. נוכח כל האמור לעיל, לאחר בחינת סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984 לפי לשונם ועל רקע תכלית ההסכם ושאר הוראותיו, לאחר בחינת ההקשר התעשייתי ודרך יישומו של ההסכם בפועל בשנים שלאחר כריתתו, לאחר בחינת המארג הכולל של ההסכמים הקיבוציים שנכרתו בתע"ש בשנים שלאחר 1984 ותוך התייחסות גם לתכלית האובייקטיבית - שוכנענו כי בית הדין האזורי פירש נכונה את סעיפים 2 ו – 3 להסכם 1984, וכי אין לראותם כקובעים הוראת הצמדה.

מעבר לצורך, וגם אם ניתן היה לפרש את הסכם 1984 כקובע הוראת הצמדה, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי הסכם 1990 הוביל את עובדי תע"ש לדרך חדשה, תוך קשירת תנאי עבודתם לתנאי השכר בחברות ממשלתיות עסקיות, וביטל בכך כל קשר משפטי ככל שקיים היה בינם לבין עובדי הדירוג המקביל.

84. לאמור לעיל ניתן להוסיף כי גם אם היינו סוברים כי הסכם 1984 כלל הוראת הצמדה, וגם אם היינו סוברים כי הסכם 1990 השאירה על כנה – לא היה בכך כדי להועיל לעובדים לקבל את הסעד המבוקש על ידם, שהרי שכרם עודכן בפועל בהתאם לעליות השכר של עובדי המחקר במערכת הביטחון – לפי טענתם העובדתית שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי - בכל התקופה החל משנת 1984 ועד שנת 1996. דרישתם המעשית של העובדים להצמדה שלא קוימה יכולה לפיכך להתייחס רק לשנת 1996 ואילך, כאשר בין השנים 1997 – 2002 ממילא הוקפא הקשר, גם אם קיים היה, בינם לבין עובדי הדירוג המקביל, בהתאם לקבוע במפורש בהסכמי 1997 ו – 2000.

כפי שקבענו לעיל, בהסכמי ההבראה של השנים 1997 ו – 2000 יש משום ויתור מפורש של ארגון העובדים על הטענה להצמדה לא רק בתקופות ההקפאה אלא גם לאחריהן, כך שממילא כל סעד שיכולים היו העובדים לקבל – גם אם פרשנותם לגבי הסכם 1984 הייתה מתקבלת – מתייחס היה לשנת 1996 (או סמוך לה) בלבד. האמור לעיל נכתב על מנת להבהיר את ההשלכה המצומצמת של הכרעתנו בדבר פרשנות הסכם 1984 על זכויותיהם של עובדי דירוג המחקר בתע"ש, כאשר דרישותיהם לעדכוני שכר החל משנת 2002 ואילך אמורות למצוא ביטוי במשא ומתן כלכלי בין ארגון העובדים היציג לבין הנהלת תע"ש.

85. בהתחשב במסקנות לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשת העובדים להטיל אחריות לביצוע ההצמדה גם על המדינה. ערעורם של העובדים נדחה לפיכך, במלואו ועל שני חלקיו.

ערעורה של תע"ש בעניין ההוצאות
86. נותר לדון בערעורה של תע"ש, בהתייחס לאי פסיקת הוצאות על ידי בית הדין האזורי. בהקשר זה לא מצאנו לחרוג מההלכה הפסוקה, בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת פסיקת הוצאות, למעט במקרים חריגים (ע"ע 573/09 דב זיידמן - אי.סי.איי טלקום בע"מ, מיום 16.12.2010).

הגם שבית הדין האזורי לא נימק בהרחבה את שיקול דעתו בהקשר זה, יש להניח כי התבסס על כך שהסכסוך בענייננו הינו סכסוך בדבר פרשנות הסכם קיבוצי, הנוגע לקבוצת עובדים גדולה, וככזה הינו סכסוך מעין קיבוצי במהותו. לכך יש להוסיף כי טענות העובדים העלו מחלוקת משפטית לגיטימית, שיש לה פנים לכאן ולכאן, ולפיכך מוצדק היה – בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה - לאפשר לעובדים את העלאתה בפני ערכאות שיפוטיות ללא פסיקת הוצאות.

סוף דבר
87. נוכח כל האמור לעיל, ערעורם של יעקב פומפן ו – 156 חבריו, כמו גם ערעורה של התעשייה הצבאית לישראל בע"מ – נדחים. פסק דינו של בית הדין האזורי מתאשר, מטעמיו ונוכח כל האמור לעיל.

בהתחשב בהנמקה בסעיף 86 לעיל, שוכנענו כי גם בהליך הערעור אין לעשות צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת חריגים רכב רפואי

  2. ועדת ערר משרד הביטחון

  3. התיישנות משרד הביטחון

  4. ועדת חריגים לרכב רפואי

  5. ועדה רפואית אגף השיקום

  6. חוב ארנונה משרד הביטחון

  7. הסכם קיבוצי משרד הביטחון

  8. ועדה רפואית של משרד הביטחון

  9. זכות העיון במכרז משרד הביטחון

  10. ועדה רפואית חוזרת משרד הביטחון

  11. איחור בתשלום קצבה ממשרד הביטחון

  12. ועדה רפואית עליונה משרד הביטחון

  13. התיישנות בתביעות נגד משרד הביטחון

  14. בחירה בין ביטוח לאומי לבין משרד הביטחון

  15. תביעה בגין מכרז למכירת רכב משרד הביטחון לשימוש נכים

  16. אחוזי נכות על צלקות ערעור על ועדה רפואית משרד הביטחון

  17. צמצום שעות ליווי בהחלטת היחידה הארצית לשירותי שיקום באגף השיקום

  18. תביעה נגד משרד הביטחון בגין פציעת חייל במהלך מבצע "עופרת יצוקה"

  19. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון