הסכם קיבוצי נמל

I. ההליך

1. בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט י' רבי; תב"ע לו/162 - 3) התבררה תובענה של המערערים נגד רשות הנמלים, בעתירה לחייב את רשות הנמלים לשלם לכל אחד מהעובדים "את הפרמיה הקבועה הנהוגה בבתי המלאכה" שבנמל אשדוד.

בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורם של העובדים לבית-דין זה.

2. העובדות הצריכות לערעור זה הן:

א) כל אחד מהמערערים עובד בבתי המלאכה שבנמל אשדוד;

ב) המערערים טענו שכל אחד מהם מדורג במסגרת "דירוג טכנאים", בעוד שרשות הנמלים טענה שאחד מהם מדורג ב"דירוג הידרוגרפי" והשאר - בדירוג "טכנאים לא מוסמכים" (עם אופציה להמרה לדירוג מינהלי), מבלי להביא לפני בית-הדין הסכם קיבוצי או מסמך אחר המעיד כי אכן קיים קיום עצמאי "דירוג טכנאים לא מוסמכים". בית-הדין האזורי לא פסק במחלוקת עובדתית זאת;

ג) בטרם דורגו המערערים במסגרת הנוכחית, היו מדורגים במסגרות אחרות וקיבלו "פרמיה אוטומטית". לטענת רשות הנמלים לא כולם קיבלו פרמיה כאמור (אף במחלוקת עובדתית זאת לא פסק בית-הדין האזורי);

ד) ביום 12.2.1971 התקיים דיון שבו השתתפו נציגי מועצת פועלי אשדוד, נציגי ועד עובדי בתי מלאכה ונציגי רשות הנמלים, שבסיומו נחתם מסמך הנושא את השם "סיכום דיון עם ועד בתי מלאכה, מיום 12 בפברואר 1971" (ראה סעיף 3 שלהלן) (להלן - "סיכום הדברים") ובעקבותיו מקבלים עובדי בתי המלאכה פרמיה קבועה בשיעור של 29.5% (לטענת הרשות אין הפקידים שבבתי המלאכה ומנהלי העבודה מקבלים את הפרמיה האמורה);

ה) לכתב התביעה צורף העתק של מכתב חוזר מאת ההסתדרות הכללית של העובדים, הסתדרות ההנדסאים - המחלקה לאיגוד מקצועי (להלן - הסכם 1972/73) המתייחס להסכם קיבוצי שבין הממשלה לבין הסתדרות ההנדסאים והטכנאים והסתדרות המהנדסים (שלא צורף ואינו מצוי בתיק בית-הדין), שקטעים ממנו מובאים בסעיף 3 שלהלן;

ו) בטרם הועברו העובדים ל"דירוג טכנאים" קיבלו "פרמיה קבועה";

ז) היו פרקי זמן שבהם נמנו העובדים עם "עובדי מינהל כספים והנדסה", ואחד מהם היה בשנת 1971 כלול ב"רשימת המועמדים להיבחר לוועד מינהל כספים ומשק";

ח) "סיכום הדברים", לעניין הפרמיה האמורה בו, לא הופעל מעולם לגבי העובדים ולמעשה סירבה רשות הנמלים מלכתחילה להפעילו. מאידך עמדו העובדים, בתמיכת מועצת הפועלים, על תשלום הפרמיה וביום 20.4.1975 פנתה מועצת הפועלים במכתב לרשות הנמלים (להלן - מכתב 1975) ודרשה "לכלול את הטכנאים העובדים בבתי-המלאכה במסגרת פרמיה 29.5%" (מובא בסעיף 3 דלהלן);

ט) לבית-הדין הוגש כראיה מטעם רשות הנמלים מכתב הרשות מיום 6.9.1971 למחלקה לאיגוד מקצועי שבהסתדרות הכללית שהנדון בו הוא "הוראות ביצוע בעקבות חידוש הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים, לשנים 1970/72". במכתב נאמר, לענייננו, "לוטה הוראות ביצוע כנ"ל בהתאם לנספח ההנדסאים והטכנאים ברשות הנמלים (לפי מכתב הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים בוועד הפועל מס' הח/72/5 מיום 14.3.1971";

י) בהוראות שבהם מדובר בפסקה הקודמת נאמר - "מכתב הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים בוועד הפועל מס' הח/72/5 מיום 14.3.1971, הדן בשינויים בשכר ההנדסאים והטכנאים לשנת 1970/72" ישים "אך ורק לגבי (א ) הנדסאים וטכנאים מוסמכים ברשות הנמלים; (ב) עובדים המדורגים בתקן רשות הנמלים בדירוג טכנאים וממלאים תפקידי טכנאים בנמל אשדוד ואילת, לפי מכתב המחלקה לאיגוד מקצועי בוועד הפועל מס' מי/45/6/3 מיום 9.8.1971 שעותקו לוטה בזה";

יא) במכתב מאת המחלקה לאיגוד מקצועי, שעליו סומכים ב"הוראות" האמורות, נאמר:

"הנדון: שינויים בשכר לעובדים המדורגים בתקני הרשות בדירוג טכנאים והממלאים תפקידי טכנאים בנמלים אשדוד ואילת בעקבות ישיבתנו המשותפת מהיום ומאחר וחלו שינויים בשכר הטכנאים לפי מכתב הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים מס' הח/72/5 מיום 14.3.1971, יש ליישם פרטי מכתב זה על עובדים שאינם טכנאים מוסמכים אך מדורגים בתקני הרשות בדירוג טכנאים והממלאים תפקידים טכנאים בנמלי אשדוד ואילת.
בזאת תמו התביעות של קבוצות העובדים הישימים שהינם כיום כ-11 בנמל אשדוד וכ-6 בנמל אילת לשנים 1970/72".

3. להלן קטעים רלבנטיים מהמסמכים שהוזכרו בסעיף הקודם:

א) "סיכום הדברים" (סעיף 2(ד) לעיל)

"נוכחים: נציגי ועד בתי המלאכה - ה"ה י. מזרחי; י. גני; י. אלבז;
י. הרוש וא. לוין.
נציגי ההסתדרות - מר ר. כהן - מזכיר מועצת פועלי אשדוד.
נציגי ההנהלה - ה"ה מ. ברגר - מנהל הנמל, מ. נבות - רמ"ח מינהל.
הוסכם:
1. הסכם זה מסדיר את כל תביעות עובדי בתי המלאכה הרטרואקטיביות והנוכחיות כהסדר סופי ומוחלט. מודגש שעובדי בתי המלאכה לא יעלו תביעות נוספות על נושאי הסכם העבודה על המפורט בו, אלא במסגרת הדיון על חידוש הסכם העבודה לשנים 1974-1972.
2. הנוהג של גמר העבודה 20 דקות לפני סיום העבודה מבוטל בזה. גמר העבודה יהיה כנהוג בכל הנמל.
3. שעות תחילת העבודה, סיום העבודה וההפסקות של משמרות בתי המלאכה במשמרת א' ומשמרת ב' יוצמדו לאלו של התפעול.
4. עובדי בתי המלאכה יעבדו ש.נ. לפני תחילת המשמרות ואחריהן בהתאם לצורכי העבודה ובכפיפות למפורט בהסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים.
5. שיעור הפרמיה של עובדי בתי המלאכה נקבע כדלקמן:
- לתקופה 1.6.1969 - 31.3.1971 השיעור 27.5% - לתקופה 1.4.1971 ואילך השיעור 29.5%."

ב) הסכם 1972/73 (סעיף 2(ה) לעיל)

"כל תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים אשר נקבעו וייקבעו לגבי כלל העובדים במוסד/במפעל, יחולו גם על ההנדסאים והטכנאים באותו מוסד/מפעל, אלא אם נקבע אחרת בהסדר זה";

"הסדר זה חל על העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכאנים, וכן על עובדים על-פי חוזה מיוחד, הקובע כי משכורתם משולמת לפי דרגה מסוימת של הסולם הנ"ל".

ג) מכתב 1975 (סעיף 2(ח) לעיל)


"הנדון: פרמיה לטכנאים:
לפני כחודש ימים העברתי אליכם הצעה לשכר עידוד לעובדי בתי מלאכה ואפשרות לכלול את הטכנאים העובדים בבתי המלאכה.
לצערי עד היום טרם קיבלתי מענה.
אי לכך הננו דורשים לכלול את הטכנאים העובדים בבתי המלאכה במסגרת פרמיה 29.5% כנהוג במחלקה, וזאת בהסתמך על הסכם הטכנאים לשנים 72/73 של הסתדרות הטכנאים וההנדסאים חוזר הח/88/5 מיום 24.5.1973 'כל תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים אשר נקבעו וייקבעו לגבי כלל העובדים במוסד/במפעל יחולו על ההנדסאים והטכנאים באותו מוסד/מפעל, אלא אם נקבע אחרת בהסדר זה'".

4. במסגרת הכנת הדיון נקבעו, בין השאר, פלוגתות אלה:

א) "האם ההסכם מ-12.2.1971 (הכוונה ל'סיכום הדברים') התייחס לכל עובדי בתי המלאכה, או רק לאלה המדורגים דירוג פועלים";
ב) "האם חל ההסכם הקיבוצי הארצי של הטכנאים על התובעים, או שהם זכאים רק לדירוג השכר שנקבע באותו הסכם";
ג) "האם ידעו התובעים, עת דורגו בדירוג טכנאים, כי אינם זכאים לפרמיה האוטומטית";
ד) "האם תבעה מועצת פועלי אשדוד פרמיה אוטומטית לתובעים בשנת 1975, כתנאי עבודה חדש".

5. עיקר הטענות, שהעלה בבית-הדין האזורי מזכיר האיגוד המקצועי שייצג את העובדים, היו:

א) "סיכום הדברים" חל על כל עובדי בתי-המלאכה, ללא הבדל דירוג, היינו בין שהם מדורגים כ"פועלים" ובין שהם מדורגים כ"טכנאים";
ב) התובעים ("העובדים") מקיימים אחרי כל המתחייב מ"סיכום הדברים" ובכלל זה לעניין שעות עבודה, אך אינם מקבלים את הפרמיה שמקבלים אלה המדורגים ב"דירוג פועלים";

ג) לפני שהעובדים באו בגדר "דירוג טכנאים" קיבלו פרמיה וזאת נשללה מהם חד-צדדית;
ד) אין כל חשיבות לכך איזה ועד עובדים ייצג את העובדים: בחשבון סופי מועצת הפועלים היא המייצגת והיא הקובעת איזה ועד עובדים יטפל בעניינים של עובדים אלה או אחרים;
ה) (בתשובה לטענה של פרקליט רשות הנמלים (סעיף 6, פסקה ט' שלהלן)) על העובדים חל הסכם קיבוצי כללי לשנים 1972/73, אשר אחת מהוראותיו קובעת, כי האמור בו חל על העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים, המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים, והוראה אחרת קובעת כי "כל תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים אשר נקבעו וייקבעו לגבי כלל העובדים במוסד/במפעל, יחולו גם על ההנדסאים והטכנאים באותו מוסד/מפעל, אלא אם נקבע אחרת בהסדר זה.

6. את סיכומיו בבית-הדין האזורי פתח פרקליטה של רשות הנמלים באמרו "הסוגיה העיקרית, ולמעשה היחידה, העומדת להכרעה בהליך זה הינה, באם המסמך מיום 12.2.1977 (צ"ל 1971) המכונה 'סיכום דיון עם ועד בתי מלאכה מיום 12.2.1971' חל ומתייחס אך ורק לעובדי בתי המלאכה בנמל אשדוד המדורגים בדירוג פועלים כגרסת הנתבעת, או שהוא חל אף על עובדים אחרים, כגון התובעים, המדורגים בדירוג טכנאים בלתי-מוסמכים, ואחד מהם בדירוג הידרוגרפי".

ביחד עם זאת נאמר בכתב הטענות:

"יודגש כי התובעים מדורגים בדירוג טכנאים בלתי-מוסמכים, ולכן אין כל נפקות להחלטות הוועד הפועל המתייחסות לטכנאים מוסמכים...".

ל"סוגיה העיקרית ולמעשה היחידה" כאמור טען הפרקליט טענות אלה:

א) בבתי המלאכה שבנמל אשדוד מועבדים עובדים המדורגים בדירוגים שונים, כגון פקידים ומנהלי עבודה, ואין חולקים על כך ש"סיכום הדברים" אינו חל עליהם;
ב) "בתקופה הרלבנטית" - הכוונה כנראה לתקופה שבה התנהל המשא-ומתן שבעקבותיו בא "סיכום הדברים", וזאת שאחריה, השתייכו העובדים המדורגים בדירוג טכנאים בלתי-מוסמכים לקבוצה אחרת של עובדי נמל, היא קבוצת עובדי מינהל כספים והנדסה;
ג) "סיכום הדברים" בא "לשפר הוראות הסכם קודם אשר העניק לעובדי בתי-המלאכה המדורגים בדירוג פועלים פרמיה אוטומטית של 28%;
ד) בפירוש "סיכום הדברים" יש להיות מונחה על-ידי הכלל, שבמפעל אשר בו יותר מוועד עובדים אחד, חל הסדר הנקבע על-ידי אותו ועד רק על עובדים שהוועד מייצגם;

ה) "מהתנהגותם של העובדים ונציגותם ניתן ללמוד כי הם לא ראו עצמם זכאים לתוספת האמור מכוח ת/1 (הכוונה ל"סיכום הדברים")... הוועד ומועצת הפועלים תבעו, מספר פעמים, להחיל את ההסכם מיום 12.2.1971 על התובעים ונענו בשלילה. מעצם התביעות, צורתם והתייחסות התובעים אליהם ברור, כי גם העובדים וגם מועצת הפועלים תבעו תביעה חדשה - כלכלית - ולא מימוש זכות משפטית";
ו) "העובדים לא קיבלו במשך שנים ארוכות את 'הפרמיה האוטומטית' ולא עשו דבר למימוש הזכות לה הם טוענים כיום. הנתבעת טוענת כי התובעים לא עשו כן, כי ידעו שזכות מעין זו לא היתה להם מעולם";
ז) מועצת הפועלים תבעה להעניק לעובדים המדורגים בדירוג טכנאים את הפרמיה. וזאת בתוקף מיום 1.4.1975 (הצעת זכרון דברים שנוסחה על-ידי מועצת הפועלים, שהוגשה כמוצג);
ח) העובדים "מדורגים בדירוג טכנאים בלתי-מוסמכים, ולכן אין כל נפקות להחלטות הוועד הפועל המתייחסות לטכנאים מוסמכים... קיימת הבחנה ברורה בין זכויותיהם של טכנאים מוסמכים ובלתי-מוסמכים". בטענתו זאת מפנה הטוען את תשומת הלב למכתב האמור בפסקה ט שבסעיף 2 דלעיל;
ט) תביעת הסתדרות ההנדסאים (סעיף 2, פסקה ח וסעיף 3(ג) דלעיל) כי כל תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים הנהוגים במקום עבודה יחולו אף על התובעים, אינה ישימה משני טעמים: הראשון - אין הסתדרות ההנדסאים מייצגת את הטכנאים שאינם מוסמכים. השני - אין פרמיה בחינת "תנאי עבודה" או "תנאי סוציאלי", אלא היא "תוספת לשכר".

7. לעניין "סיכום הדברים" נאמר בפסק-הדין שבערעור, כי אין הוא הסכם קיבוצי "לפחות מהנימוק, שלא נרשם כדין ובנסיבות אלו התאפשר הבאת ראיות כדי לעמוד על נסיבות חתימתו וכל שאר הדברים שניתן ללמוד מהם על הרקע ששימש בסיס לחתימה וכן התנהגות הצדדים לאחר מכן".

פסק-הדין מייחס חשיבות רבה, אם לא מכרעת, לעובדה "כי התובעים השתייכו בתקופות הרלבנטיות לקבוצת עובדי מינהל, כספים והנדסה". ואחד מהם אף היה מועמד להיבחר לוועד העובדים. ממשיך פסק-הדין ואומר: "תוסיף על כך גם שעל-פי הודאת התובעים עולה כי ת/1 ("סיכום הדברים") לא חל על כל עובדי בתי המלאכה ואתה מגיע למסקנה, שחשוב ביותר לאתר את הרקע לחתימה ומי חתם על ההסכם ובשם מי".

בית-הדין מייחס משקל רב למכתב מועצת פועלי אשדוד לרשות הנמלים, מיום 20.4.1975 (מכתב 1975) ומסיק ממנו, שהדברים בו "מראים בעליל שיש ציפיה, ש'הטכנאים' ייכללו במסגרת דומה להסכם (סעיף 3(ג) לעיל). אם אכן סברה "הוצאת המוסמכת" (שתי מלים אלה אינן מתקשרות לעניין אך אין בתיק כתב היד כך שאי-אפשר לעמוד על הטעות) כטענתה חל בנסיבות אלו, מדוע היה צריך לשגר מכתב כזה".

מסכם פסק-הדין שבערעור לעניין זה ואומר: "ההסכם מיום 12.2.1971 לא חל על התובעים, וכי בעת חתימתו לא היתה כוונה שיחול עליהם ואני גם סבור שהם ידעו זאת".

לעניין הסכם 1972/73 נאמר: "הסכם זה נחתם בין (כנראה שהכוונה היא ל"עם") הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים ולכן (ההדגשה לא במקור) אין בו לזכות טכנאים לא מוסמכים".

ממשיך בית-הדין ואומר: "סעיף 18 לאותו הסדר קובע 'הסדר זה חל על העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים, וכן על העובדים על-פי חוזה מיוחד, הקובע כי משכורתם משולמת לפי דרגה מסוימת של הסולם הנ"ל. אין לדעתי בסעיף זה להושיע לתובעים.
ראשית, וכאמור, אין הם מיוצגים על-ידי אותה הסתדרות והפירוש שיש לתת לסעיף זה הוא שחל על הנדסאים וטכנאים מוסמכים' גם אם הם לא ממלאים את התפקיד בפועל אלא רק מדורגים לפי אותו דירוג, אך עוסקים בעבודה שונה".

מהטעמים שהובאו דחה בית-הדין האזורי את התביעה.

8. עיקר הטענות, שהעלו בערעור מזכיר האיגוד המקצועי שייצג את המערערים, היו:

א) "סיכום הדברים" בא להסדיר תנאי העבודה של כל העובדים בבתי המלאכה, להוציא אלה שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכם קיבוצי אחר;
ב) המערערים שייכים תפעולית לבתי המלאכה, הם כפופים למנהלי העבודה בבתי המלאכה ומסגרת עבודתם הם בתי המלאכה;
ג) עם "סיכום הדברים" חל שינוי בשעות העבודה של המערערים ובכך ראיה שראו את 'סיכום הדברים" כחל עליהם;
ד) בשעתו היו המערערים מדורגים באותה מסגרת שבה היו מדורגים כלל העובדים בבתי המלאכה. רק משום שהגיעו לשיא הדרגה - הועברו לדירוג טכנאים, אך בכך לא יצאו מגדר עובדים בבתי המלאכה;
ה) מועצת הפועלים - ולא המעביד הוא הקובע איזה ועד עובדים מייצג קבוצת עובדים;
ו) גם מכוח הסכם 1972/73 חייבת רשות הנמלים בתשלום הפרמיה.


9. עיקר הטענות שהעלה בערעור הפרקליט אשר ייצג את רשות הנמלים, ואשר ביקש לאשר את פסק-הדין, מטעמיו, היו:

א) "סיכום הדברים" חל רק על אותם העובדים "שהיו מיוצגים על-ידי ועד העובדים שחתם עליו, היינו ועד עובדי בתי המלאכה, ואותו ועד "לא ייצג את התובעים";
ב) המערערים השתייכו בזמן הרלבנטי (הכוונה, כנראה, לזמן שבו נחתם "סיכום הדברים") לציבור עובדים אחר - עובדי כספים, מינהל ומשק, שניים מהם היו מועמדים לוועד עובדי כספים, מינהל ומשק - ואותו ועד הוא שייצג אותם בשעתו;
ג) רק החל משנת 1975 מיוצגים המערערים על-ידי ועד עובדי בתי המלאכה;
ד) "מכתב 1975" הינו "דרישה לעתיד" ועל כן הסכסוך הוא על קביעת זכות ולא על מימוש זכות;
ה) ההשתייכות הארגונית של המערערים נקבעה בפסק-דין שבערעור כ"עובדה" ואין היא פתוחה לשינוי בערעור;
ו) בדירוג של "טכנאים בלתי-מוסמכים" שהונהג עוד לפני "סיכום הדברים" נכלל פיצוי על שלילת הפרמיה;
ז) "הפרמיה", שלה טוענים העובדים, אינה בגדר "תנאי עבודה" או "תנאים סוציאליים" לעניין ההסכם 1972/73 (ראה סעיף 5, פסקה ה', דלעיל).

10. עם גמר הטיעון לערעור הועלתה השאלה, אם עקב זאת שהמערערים מדורגים עתה ב"דירוג טכנאים שכרם אינו קטן מהשכר שהיו מקבלים ב"דירוג פועלים" - הדירוג שבו מדורגים יתר עובדי בתי המלאכה (כמובן להוציא פקידים) שהלם משתלמת גם הפרמיה כמתחייב מ"סיכום הדברים".

הפרקליט שייצג את רשות הנמלים וכן מזכיר האיגוד המקצועי המציאו נתונים לעניין זה והם שונים, במידת מה, זה מזה. המסקנה העולה מנתונים אלה היא, שבחשבון סופי אין עתה הבדל משמעותי בין שכרם הכולל של המערערים לבין השכר שהיו מקבלים לו המשיכו לקבל שכר במסגרת "דירוג הפועלים", אם כי במקרה של זה או אחר, ישנם שינויים קלים לכאן או לכאן.

11. בית-הדין רואה לציין בהדגשה שתי תופעות המורות בדרך הטיפול ביחסי עבודה ברשות הנמלים, תופעות שוודאי אין בהן לתרום ליחסי עבודה תקינים.

במהלך הדיון בערעור זה התגלע, כי אם מקבלים את גרסת רשות הנמלים, הרי קיימת בנמל אשדוד, בבתי המלאכה, לפחות, קבוצת עובדים שהם מחוץ לכל הסכם קיבוצי בכל הנוגע לשכר העבודה הכולל. מצב זה קיים לא משום שמדובר בקבוצת עובדים "מיוחסים" שמעביד ראה לקבוע לגביהם הסדר מיוחד ומועדף, אלא משום שבמשך שנים רבות לא עשו להסדר שיביא להכללתם של אותם עובדים במסגרת אחד ההסכמים הקיבוציים החלים על רשות הנמלים.

ועד תופעה שלילית עולה מהדיון בערעור. הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה כמעבידה לבין ארגון עובדים יציג, שלכל הנוגעים בדבר ברור שהכוונה היא לכך שההסכם יחול גם על רשות הנמלים, ולמעשה פועלים כך - מופעל לא מכוח כתב הצטרפות להסכם הקיבוצי. כמתחייב מסעיף 8(2) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) אלא בדרך המאפשרת טענות מטענות שונות, והמחטיאה את המטרה של המחוקק בחוקקו את חוק הסכמים קיבוציים. הדרך היא חוזר המחלקה לאיגוד מקצועי שבהסתדרות הכללית, מצד אחד, ו"הוראות ביצוע" של רשות הנמלים (כפי שהתברר מפסק-הדין, לא תמיד תוך הקפדה על האמור ב"חוזר") מצד שני. דרך, לא-דרך זאת, מונעת משני הצדדים את היתרון שבהסכם קיבוצי.

טוב יעשה מי שמופקד ברשות הנמלים על יחסי עבודה אם יעשה את אשר עושים במפעלים אחרים, פחות רגישים ליחסי עבודה, וטוב יעשה המופקד על תיק הנמלים במחלקה לאיגוד מקצועי ומזכירי ארגוני עובדים, כגון: הסתדרות ההנדסאים, אם להבא ידאגו לכך שבמקרים שבהם מתכוונים להפעיל הסכם קיבוצי מיוחד לגבי מעביד שאינו צד להסכם, כך שיחול על עובדי מקצוע מסוים אצל אותו מעביד או באותו מפעל, ייחתם "כתב הצטרפות" כדין ולא יהיו תלויים יותר ב"חסדים" - בין שאלה חסדי המעביד שנאות לפעול לפי ההסכם, ובין שאלה העובדים שרואים עצמם קשורים בהסכם קיבוצי אף כי לא נעשה המתחייב לשם כך.


II. פסק-דין

1. על שניים סמך מזכיר האיגוד המקצועי בתביעה שלמערערים תשולם הפרמיה המשתלמת לכל עובדי בתי המלאכה: (א) על "סיכום הדברים"; (ב) על ההסכם הקיבוצי לשנים 1972/73. פסק-דין זה מחייב להידרש לכל אחד מהשניים, בנפרד.

2. התשובה לטענה הסומכת על "סיכום הדברים" תינתן על-חפי עצם מהותו מנפקותו של "סיכום הדברים" ולאו דווקא על-פי הפירוש הראוי לו.

3. ברור ש"סיכום הדברים" אינו בגדר הסכם קיבוצי, ואיש מהטוענים לא גרס אחרת. פורמלית, אין הוא הסכם קיבוצי מהטעם הפשוט, והוא - שלא הוגש לרישום כ"הסכם קיבוצי". אם מקבלים את טענת פרקליטה של הרשות, כי מדובר בהסכם בין ועד עובדי בתי המלאכה לבין רשות הנמלים - הרי אין המסמך הסכם קיבוצי, גם מטעם נוסף. הטעם הנוסף הוא, שאין ועד עובדים כשיר להיות צד להסכם קיבוצי. יש אמנם להתפלא על כך שראו לטעון בשם רשות הנמלים כי ועד עובדים הוא צד להסכם קיבוצי, ובכך לנטוע בידי ועד עובדים תחושה של סמכות שאין לו, אך משהועלתה הטענה - חייב בית-הדין להתייחס לה. הטענה, שהצד ל"סיכום הדברים" הוא ועד עובדי בתי המלאכה, היתה אולי תופסת, עובדתית כמובן, לו רק הוועד היה חתום עליו. למעשה לא כך היה על "סיכום הדברים" חתומה, נוסף להנהלת הנמל גם "מועצת הפועלים", וברשימת ה"נוכחים" מוצאים את "נציג ההסתדרות" - מזכיר מועצת פועלי אשדוד.
אמנם גם ועד עובדי בתי המלאכה חתום על המסמך, אך בכך אין כדי להפכו לצד להסכם, במשמעות של יחסי עבודה קיבוציים. מסמך שחתמו עליו שלושה, עת שניים בלבד הם כשירים לפעולה, אינו הופך את השלישי לצד כשיר. במערכת יחסי העבודה בארץ מקובל שעל הסכמים קיבוציים רבים חותמים בשם העובדים, לא רק הארגון היציג, כגון הסתדרות מקצועית ארצית, אלא שבצד אותה חתימה באה גם חתימה של ועד עובדים. חתימה זאת באה רק מטעמים פנימיים, כביטוי לכך שהארגון פעל על דעת הוועד, וכדי שהוועד יראה עצמו גם מוסרית קשור בהסכם. אין באותה חתימה כדי להעניק לוועד עובדים סמכויות ומעמד שאין לו.

טוב עשתה רשות הנמלים שניהלה את המשא-ומתן, שבעקבותיו בא "סיכום הדברים" - משא-ומתן שעניינו קביעת תנאי עבודה - לא עם ועד העובדים כגורם עצמאי, אלא עם "ההסתדרות" - מועצת הפועלים, וטוב עשתה מועצת הפועלים ששיתפה במשא-ומתן ובחתימה על המסמך את ועד העובדים (דב"ע לג/3 - 4 [1], בע' 353, בהקשר לסכסוך אך בשינויים תופס גם לעניין ההסכם עצמו). אך בכך לא הפך ההסדר המוסכם להסכם שבין הרשות לבין ועד העובדים. ההסכם הוא בין הרשות לבין ההסתדרות - האורגן המוסמך שלה.

4. משנאמר ש"סיכום הדברים" אינו הסכם קיבוצי, לא נאמר שאין בו ואין ממנו ולא כלום, ולא נאמר שהחתימה עליו היא "חתימה לבטלה".

בית-דין זה יתכחש לתפקידו ויתעלם מארחות יחסי עבודה קיבוציים אם ישלול כל נפקות מהסדר מוסכם בין ארגון עובדים או הפועלים מכוחו לבין מעביד או ארגון מעבידים, רק בשל כך שאותו הסדר אינו עונה על התנאים שהחוק מחייב להסכם קיבוצי (דב"ע לה/7 - 3 [2], בע' 140-139; דב"ע לז/26 - 2 [3], בע' 107). הסדרים כאמור הם מעשה שביום יום בחיי המפעל ובמהלך "חייו" של הסכם קיבוצי. ההסכם הקיבוצי, ממהותו, מופעל פרק זמן ממושך, במהלכו מתעוררות בעיות, במהלכו ניתנים לו פירושים ובמהלכו מחייבת המציאות השלמות, עדכונים ואף שינויים. אם כל אלה באים בין הצדדים הכשירים להסכם קיבוצי, והמוסכם מוגש לרישום כמתחייב מחוק הסכמים קיבוציים (סעיף 10 (א) - סיפא) הרי לך הסכם קיבוצי על כל הנובע מכך. אך, אם לא מתקיים האמור - גם אז לא יתעלמו מהמוסכם, אך נפקותו המשפטית תהיה שונה ופחותה (דב"ע לה/7 - 3 [2], בע' 140-139).

במישור היחסים הקיבוציים, תהא נפקותו המשפטית כנפקותו של "חוזה קולקטיבי" בישראל בטרם חקקה הכנסת את חוק הסכמים קיבוציים, וכנפקות "הסכם קולקטיבי" באנגליה. הוא לא יחייב אמנם כך שיהיה אכיף במשפט, אך במישור היחסים הקיבוציים מצפים כי יכבדוהו, והתכחשות לו תובא בחשבון עת הצד המתכחש יבקש מבית-דין זה סעד שבשיקול דעת (דב"ע לח/11 - 4 [4], בע' 440-439).

אף במישור יחסי עבודה אינדיבידואליים אין הסדר כגון זה שב"סיכום הדברים" חסר כל נפקות. הוראות שבהסכם כאמור, המזכות או המחייבות את הפרט, תתפוסנה בין מכוח "תנאי מכללא", אם התקיים הדרוש לתנאי מכללא בחוזה, ובין מכוח "נוהג", אם התקיים הדרוש לנוהג, כי הרי גם ביסודו של הנוהג, כמקור זכות - הרעיון של תנאי מכללא.


5. ב"סיכום הדברים", בכל הנוגע לזכויות הפרט, היינו, לזכותו של כל אחד ואחד מהמערערים לפרמיה בסכום הנקוב שם, לא התקיים הדרוש להקניית זכות מכוח תנאי מכללא לחוזה, מה שאין כן לגבי העובדים האחרים בבתי המלאכה, ומה שאין כן לגבי שעות העבודה של העובדים עצמם.

מכל חומר הראיות עולה ברורות וחד-משמעית, שארגון העובדים היציג דרש, וחזר ודרש במשך כל הזמן, שלמערערים תשולם הפרמיה בהסתמכו על "סיכום הדברים", אך במקביל עולה כי רשות הנמלים סירבה להעתר לבקשה. אין זה משנה לענייננו, בקטע של זכויות הפרט ולא של יחסים קיבוציים, אם צדקה הרשות בעמדתה ובפירוש שנתנה ל"סיכום הדברים". עצם העובדה שצד אחד סירב, מראשית, להכיר בחובה שלה טען הצד השני - די בה לשלול תנאי מכללא בחוזה. ככלות הכל - תנאי מכללא, שאינו תנאי מכללא מכוח חוק, אינו אלא אותו תנאי שבהתקשרות החוזית שרואים אותו כאילו הוסכם על-ידי הצדדים. כשצד אחד טוען מראשית, כי תנאי שטוענים לו אינו מקובל עליו, הרי אין הוא בגדר "מובן מאליו", אין הוא כאילו הוסכם על-ידי הצדדים
ואין הוא "מכללא" (‎.(IMPLIED

6. למעשה די באמור עד כה לדחיית תביעתם של המערערים, במידה וביסודה חובת רשות הנמלים מכוח "סיכום הדברים".

פסק-הדין שבערעור התייחס גם לגופו של העולה מ"סיכום הדברים", ובאמצו את טענות הפרקליט שייצג את רשות הנמלים, דחה את התביעה משום ש"סיכום הדברים" נערך על-ידי ועד בתי המלאכה, אותו ועד לא ייצג את המערערים, באשר הם נמנו עם עובדי מינהל כספים ומשק, ועל כן אין הם בגדר "עובדי בתי מלאכה" לעניין "סיכום
הדברים" (סעיף 6, פסקה ב'; סעיף 7, קטע שני, שבחלק I דלעיל).

ביסודו של טעם זה לדחיית התביעה על-ידי בית-הדין האזורי, ההנחה שביחסי עבודה קיבוציים פועל הגוף, שהוא "צד העובדים", מכוח "ייצוג"; כל עובד ועובד הוא "שולח", כך שהגוף מחייב ומזכה רק את אותם העובדים שהוא "מייצגם", והם נמנים עם חבריו של אותו גוף.

על הטעות העקרונית שבהנחה האמורה נעמוד בסעיף 14 שלהלן, עת נדון בתביעת המערערים על יסוד ההסכם הקיבוצי לשנים 1972/73. בשלב זה די שנחזור לאמור בסעיף 3 דלעיל, כי לא ועד בתי המלאכה, כגורם עצמאי - כצד הפועל מכוח עצמו - הוא "הצד" ל"סיכום הדברים". במידה ו"סיכום הדברים" מהווה הסכם המקנה זכויות ומטיל חובות לעתיד, הרי פעולה זאת אינה בסמכותו של ועד עובדים ואין להניח שרשות הנמלים גורסת אחרת ביחסי העבודה. השותף ליחסי עבודה קיבוציים, בכל הנוגע לקביעת זכויות, הן לפי חוקת ההסתדרות, הן לפי הנוהג ביחסי עבודה קיבוציים בישראל והן לפי דרכו של המחוקק הישראלי בתחום יחסי עבודה קיבוציים, הוא "ארגון עובדים", והרי נפסק כבר לא אחת שוועד עובדים אינו "ארגון עובדים" לאותה מטרה.

7. השותף לענייננו היא "ההסתדרות,. על כן נאמר גם ב"סיכום הדברים" שהיה נוכח "נציג ההסתדרות", והוא מזכיר מועצת הפועלים (סעיף 3 דלעיל). העובדה, שהנציג המוסמך של "ההסתדרות" ראה לשתף את ועד עובדי בתי המלאכה, ובסעיף 3 דלעיל נאמר כבר שטוב עשה - עובדה זאת אינה משנה את מהותו של ההסכם ואת מעמדו של אותו ועד. את מי יצרף נציג ההסתדרות למשא-ומתן פלוני, נתון לשיקול דעתו של אותו נציג. למעביד אמנם אינטרס בכך שיצורף הוועד הנכון, וזה לשם תקינות יחסי העבודה במפעל, אך בחשבון סופי תקבע בכך "ההסתדרות". דרך זאת מתיישבת גם עם המגמה לשמור לוועדי עובדים את התחום המיועד להם, ותחום זה הרי אינו קביעת תנאי עבודה, חתימה על הסכמים קיבוציים או הכרזת סכסוך עבודה.

8. יחד עם זאת אין העובדה, שצורף למשא-ומתן ולהסכם ועד עובדי בתי המלאכה, ולא ועד אחר, חסרת כל משמעות. עובדה זאת יכול ותסייע בפירוש המסמך, אם אמנם המסמך אינו ברור וצריך הוא פירוש, כשם שלפירוש תסייע העובדה ש"סיכום הדברים", על פניו, "מסדיר את כל תביעות בתי המלאכה", ומשקל רב יכול היה להיות לראיות מהן היו למדים מי היו אותם "עובדי בתי המלאכה" שלהם או למענם היו "תביעות".
דווקא לעניין זה לא הובאו ראיות.

משנאמר "שיעור הפרמיה של עובדי בתי המלאכה" יהיה כנקוב ב"סיכום הדברים", הרי הטוען כי עובד פלוני מעובדי בתי המלאכה אינו זכאי לאותה פרמיה - עליו הראיה.

אותה ראיה יכול ותבוא גם על-ידי הוכחה ש"סיכום הדברים" לא בא כלל להסדיר "תביעות" של אותו עובד. הוכחה כאמור לא מצאנו, ועל כל פנים לא שימשה לבית-הדין האזורי במסקנתו.

יחד עם זאת נחזור על אשר נאמר בסעיף 5 דלעיל, כי מהטעם שבאותו סעיף, לא קמה לתובעים זכות מכוח "סיכום הדברים".

9. כפלוגתה לדיון בבית-הדין האזורי הועמדה גם השאלה: "האם תבעה מועצת פועלי אשדוד פרמיה אוטומטית לתובעים בשנת 1975, כתנאי עבודה חדש" (הכוונה
למכתב 1975 - סעיף 2, פסקה ח', שבחלק I דלעיל; מובא בסעיף 3 שם). הפלוגתה הועלתה בעקבות טענת רשות הנמלים בכתב ההגנה: "התובעים ונציגותם היו ערים למצב עובדתי זה (כי "אינם זכאים לפרמיה אוטומטית"), ורק בשנת 1975 תבעו זאת כתנאי עבודה חדש". ועל כן הסכסוך הוא "סכסוך כלכלי", ולא "סכסוך משפטי", אשר בבית-הדין אינו שפיט.

10. פסק-הדין שבערעור אימץ את עמדת רשות הנמלים, באמרו: "דברים אלה (הכוונה לתוכנו של מכתב 1975) מראים בעליל שיש ציפיה שה"טכנאים ייכללו במסגרת דומה להסכם. אם אכן סברה המועצה המוסמכת כטענתה שההסכם חל בנסיבות אלו, מדוע היה צריך לשגר מכתב כזה". מכלל חומר הראיות הרי עולה ברור ביותר, שעד לשנת 1975 לא ישבו בחיבוק ידיים, ורק בשנת 1975 באה הדרישה לפרמיה אוטומטית. אמנם נכון שהדרישות נדחו על-ידי רשות הנמלים ולכן גם קבענו את אשר קבענו לעניין העדר תנאי מכללא. אך, יהיה זה רע מאד ליחסי עבודה, אם מהעובדה שעמדו על זכות מסוימת ולא נענו ובעקבות זאת לא הכריזו על סכסוך עבודה ולא נקטו באמצעים ארגוניים, יראו את העניין כאילו ויתור על הזכות, בבחינת "השתק" או "מניעות" במשפט אזרחי, ומשהעלו לאחר זמן בשנית את התביעה כאילו בתביעה חדשה, כאילו ב"תנאי עבודה חדש", מדובר. את מכתב 1975 יש לפרש במסגרת הכללית: תחילה דרשו את הפרמיה מכוח "סיכום הדברים" ולאחר מכן סמכו גם על הסכם 1972/73. מכך שהוסיפו "בסיס" ילמדו אמנם שלא תבעו בעבר על אותו בסיס, אך אין האחד נוגד את השני, כי הרי גם השני מחזיר, לטענת מועצת הפועלים לראשון.

11. היסוד השני לתביעת המערערים הוא הסכם קיבוצי לשנים 1972/73 (סעיף 5, פסקה ה', וסעיף 8, פסקה ו' שבחלק דלעיל). ביסוד זה כפר פרקליטה של רשות
הנמלים (סעיף 6, פסקה ט', וסעיף 9, פסקה ז', שבחלק I דלעיל). בית-הדין האזורי אימץ את עמדת פרקליטה של הרשות, ושני טעמים נתן לכך. הטעם האחד - אין המערערים מיוצגים על-ידי הארגון שהוא צד להסכם, והטעם השני והוא קשור בראשון - את המלים "הסדר זה חל על העובדים... המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם
הדירוג של ההנדסאים..." (סעיף 3, פסקה ב', שבחלק I דלעיל) יש לפרש לא כמכוון לכל עובד המדורג כאמור, אלא כמכוון רק לטכנאים "מוסמכים", אף אם "עוסקים
בעבודה אחרת" (סעיף 7, קטע אחרון, שבחלק I דלעיל).

12. בבקשו לאשר את פסק-הדין שבערעור, הוסיף וחזר פרקליטה של הרשות על טענתו, כי על כל פנים, ה"פרמיה" שבה מדובר אינה בגדר "תנאי עבודה" או "תנאים
סוציאליים לעניין הסכם 1972/73 (סעיף 6, פסקה ט', וסעיף 9, פסקה ז', שבחלק ‎I
דלעיל).

13. בית-הדין יידרש תחילה לשני הטעמים ששימשו את בית-הדין האזורי, ולאחר מכן - לטענה שהועלתה על-ידי פרקליטה של הרשות, הן בבית-הדין האזורי והן בבית-דין זה, ולה לא התייחס בית-הדין האזורי - הטענה, ש"הפרמיה" אינה בגדר "תנאי עבודה" או "תנאים סוציאליים" לעניין הסעיף הרלבנטי שבהסכם 1972/73.

14. הפרקליט המלומד, ובעקבותיו בית-הדין האזורי, יצאו מהנחה שהסכם קיבוצי חל רק על עובדים הנמנים עם חברי ארגון העובדים שהוא צד להסכם, כך שאם הצד להסכם הוא ארגון "טכנאים מוסמכים" - ממילא אין הוא חל על "טכנאים בלתי-מוסמכים", או כלשון פסק-הדין שבערעור - על עובדים שהארגון אינו "מייצגם".

הנחה זאת אינה עולה בקנה אחד עם חוק הסכמים קיבוציים, ואין היא מתיישבת עם עיקרי יחסי עבודה קיבוציים במתכונת שבישראל או במדינות אחרות ששיטתן דומה.

15. אין ההנחה מתיישבת עם חוק הסכמים קיבוציים, וזה לאור האמור בסעיפים 3, 15 ו-16 שבחוק. מסעיף 3 לחוק למדים, כי אין החוק גורס, לעניין היותו של ארגון עובדים "ארגון יציג" - זהות בין חברות לבין "ייצוג". יכול והארגון יהיה "יציג" מכוח מספר חבריו, ויכול ויהא יציג מכוח העובדה ש"הוא מייצגם (מייצג את העובדים) לעניין אותו הסכם". הקובע לענייננו הוא האמור בסעיף 15 ובסעיף 16 לחוק. משני סעיפים אלה
למדים, שהמחוקק הישראלי לא אימץ את השיטה, שלפיה הסכם קיבוצי חל רק על עובדים שהם חברי הארגון שהוא צד להסכם, או שהוא מייצגם. המחוקק הישראלי אימץ את השיטה לפיה, משנערך הסכם קיבוצי - חל הוא על עובדים, ללא קשר בחברותם או אי-חברותם בארגון שהוא צד להסכם, ואין משקל לכך אם פלוני "מיוצג" על-ידי הארגון או שאינו מיוצג. שיטה זאת רואה בעצם התנאי של "ייצוג", אפשרות של פגיעה במערכת יחסים קיבוציים, כי "ייצוג" נושא הרי בחובו גורם של הסכמת הפרט, וזה נוגד מהותם של יחסי עבודה קיבוציים.

16. אם הסכם קיבוצי מסוים חל על עובד פלוני - ייקבע לא לפי המבחן אם הארגון שהוא צד להסכם "מייצגו", אלא לפי לשון ההסכם, הווה אומר - אם הוא "מהסונים הכלולים בהסכם" והוא מועבד על-ידי מעביד שהוא בעל הסכם - עת בהסכם קיבוצי מיוחד מדובר (סעיף 15) או על-ידי מעביד שהינו או שהיה חבר ארגון המעבידים שהוא צד להסכם, עת בהסכם קיבוצי כללי מדובר (סעיף 16 לחוק). ראוי לציין כי עניין "ייצוג" חבר על-ידי ארגון, כתנאי לתחולת הסכם קיבוצי על פלוני, היה לעיני המחוקק, והוא נתן משקל לייצוג רק עת במעביד מדובר, ואף זה רק לעניין הסכם קיבוצי מיוחד. אף עניין הוצאת פלוני מגדר הסכם קיבוצי היה לנגד עיני המחוקק, ושוב בהקשר למעבידים בלבד. סעיף 16(2) מאפשר להוציא מגדר תחולתו של הסכם קיבוצי חברים (חברים של ארגון מעבידים) "שהוצאו מכלל ההסכם במפורש". ברור שמשהוצאו מעבידים מסוימים מגדר חלות ההסכם - אין הוא חל על העובדים אצל אותו מעביד (סעיף 16(3)). מהסעיפים 15 ו-16 לחוק עולה, איפוא, ברורות, שלשון ההסכם היא הקובעת לענייננו.

17. גם סעיף 6 לחוק אינו חסר משקל, אם כי משקל עקיף בלבד. מאותו סעיף למדים, שעצם השאלה אם "ארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי היה יציג בשעת עשיית ההסכם, או לא - שאלה זאת, או ליתר דיוק "טענה" של אי-יציגות, אין מעביד רשאי להעלות ולהשמיע. עניין ה"יציגות", לאחר שנעשה הסכם, אינו אלא בין ארגוני עובדים. האמור אינו חל, כמובן, על מעביד הטוען שארגון פלוני אינו מייצגו לעניין הסכם קיבוצי מיוחד (סעיף 15(3)) או שאינו חבר ולא היה חבר בארגון מעבידים לעניין הסכם קיבוצי כללי (סעיף 16(3)).

18. אמור מעתה - תשובה לשאלה, אם הסכם קיבוצי מסוים, מיוחד או כללי, חל על עובד פלוני, תינתן, לא על-פי מהותו של ארגון העובדים, היינו אם הוא ארגון למקצוע או לסוג עובדים זה או אחר, ולא על-פי החברות באותו ארגון, אלא על-פי הקבוע בהסכם הקיבוצי עצמו, היינו אם העובד שבו מדובר הוא "מהסוגים הכלולים בהסכם". טענה שאותו ארגון עובדים כלל לא היה יציג מבחינת העובדים שעליהם "יחול ההסכם", יכול וישמיע רק ארגון עובדים אחר (סעיפים 3, 4 ו-6 לחוק). בכך בא המחוקק שלנו לתרום ליציבות יחסי עבודה קיבוציים, ויחד עם זאת למנוע חדירת איגוד מקצועי אחר לתחומו של השני.

19. נאמר בקטע האחרון שבסעיף 14 דלעיל, כי ההנחה שעליה מושתת פסק-הדין שבערעור אינה מתיישבת עם יחסי עבודה קיבוציים במתכונת שבישראל, והדברים יוסברו.

ההנחה שבפסק-הדין היא, כי מאחר וארגון העובדים שהוא בעל ההסכם הינו ארגון של "טכנאים מוסמכים", מה לו ולקביעת תנאי עבודה של "טכנאים בלתי-מוסמכים".
התשובה היא, שיש ועניין רב ביותר לארגון כאמור בקביעת תנאי עבודה לא רק של חבריו ולא רק של אלה הכשירים להיות חבריו. גישה הפוכה היא נחלת איגודים מקצועיים במדינות אחרות. כגון: אנגליה ולעתים ארצות-הברית, והתוצאה שם היא
סעיף של "עבודה מאורגנת" במשמעות של CLOSED SHOP או ‎.UNION SHOP

בישראל פטורים השותפים ליחסי עבודה קיבוציים מכל המאבקים סביב "עבודה מאורגנת" במשמעות הנ"ל, הודות לשניים: חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, על "זיקת החובה" שבו, והכלל שאין תחולתו של הסכם קיבוצי מוגבלת לעובדים שהם חברים בארגון שהוא בעל ההסכם. לו תנאי העבודה שקובע הסכם קיבוצי היו מובטחים רק לחברי הארגון, היתה צפויה סכנה שבקבלה לעבודה יעדיפו את מי שאינו חבר בארגון, ולו היו אותם תנאי עבודה מובטחים רק למי שכשיר להיות חבר בארגון, היו מעדיפים לקבל לעבודה את מי שאינו כשיר כאמור. במקום לקבל לעבודה "טכנאי מוסמך" היו מעדיפים, בנסיבות מסוימות, לקבל לעבודה את מי שאינו "מוסמך" בכך היה נפגע סיכוי התעסוקה ל"מוסמך". למניעת תוצאה כזאת יכול ותשמש הוראה בהסכם קיבוצי הקובעת שההסכם יחול על עובדים המבצעים פעולות מסוימות, ממלאים למעשה תפקידים מסוימים או ששכרם משתלם למעשה לפי הדירוג שנקבע בהסכם הקיבוצי.

20. פרישת הגנתו של הסכם קיבוצי עת בעל ההסכם הוא ארגון של עובדים במקצוע מסוים או בעלי "מעמד" מסוים - כגון בעלי הסמכה או "מורשים" - על עובדים אחרים המבצעים למעשה עבודה דומה, באה בעיקר לשם הגנה על בעלי אותו מקצוע או בני אותו "מעמד". אך בעקיפין יש ותגן על האחרים.

21. מכאן לסוגיה האחרונה, והיא - כיצד יש לפרש את ההוראה שבהסכם 1972/73 הקובעת, כי "תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים" החלים על "כלל" העובדים במפעל יחולו גם על הטכנאים במפעל, וכי ההסכם חל על העובדים המקבלים משכורת "לפי
דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים" (הנוסח המלא בסעיף 3(ב) שבחלק ‎I
דלעיל).

22. שתי שאלות לענייננו: מי הם העובדים שבהם מדובר, ומה הם אותם "תנאי עבודה ותנאים סוציאליים" שבהם מדובר.

על השאלה הראשונה ניתנה תשובה בפסק-הדין שבערעור, על השאלה השניה - לא ניתנה.

23. התשובה לשאלה הראשונה היתה, שאין ההוראה הרלבנטית שבהסכם 1972/73 חלה על המערערים, וזה משני טעמים: הטעם הראשון הוא, ש"אין הם (המערערים) מיוצגים על-ידי אותה ההסתדרות" (הכוונה לארגון שהוא בעל ההסכם) והטעם השני עולה מהפירוש שניתן להוראה, פירוש שלפיו היא חלה רק על "הנדסאים וטכנאים 'מוסמכים'", גם אם הם לא ממלאים את התפקיד הפועל, אלא רק מדורגים לפי אותו דירוג, אך עוסקים בעבודה שונה" (סעיף 7, קטע שני, שבחלק I דלעיל). לשון אחר, את המלים "העובדים המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים", יש לקרוא כמכוונות ל"טכנאים והנדסאים מוסמכים" בלבד.

הפירוש ההוא אינו נראה לבית-דין זה. לו רצו לומר שההסכם חל רק על טכנאים והנדסאים "מוסמכים", בין שהם מבצעים עבודה בתחום מקצועם ובין עבודה אחרת - היו אומרים זאת. משאמרו כי הוא חל על עובדים המקבלים משכורת "לפי דרגה של סולם הדירוג של הנדסאים וטכנאים", ולא הגבילו ל"מוסמכים" - פשיטא שלא היותו מוסמך היא הקובעת ואף לא המקצוע; אלא הקובעת היא עצם העובדה שפלוני מקבל שכר לפי סולם הדירוג הנקוב.

הסיווג או השיבוץ לעניין סולם המשכורת של פלוני אינו נדון בהוראה העומדת לדיון, ואין אנו יודעים אם היא נדונה בהסכם העומד לדיון. לענייננו קובעת העובדה שפלוני מעובדי מפעל שעליו חל ההסכם, משכורתו משתלמת "לפי דרגה של סולם הדירוג של ההנדסאים והטכנאים", והרי כך משתלמת משכורתם של המערערים (הועלתה אמנם טענה שאחד המערערים - משכורתו משתלמת לפי "דירוג הידרוגרפי", ובכך לא קבע בית-הדין האזורי ממצא עובדתי, אך גם לא מצאנו מהו אותו דירוג, אם שונה הוא מדירוג הטכנאים או לא).

24. מכאן ברור, כי מבחינת הזהות - הלגיטימציה - עונים המערערים על הנדרש לפי ההוראה הרלבנטית שבהסכם, לעניין התחולה עליהם. נותרת השאלה העניינית - זאת הקשורה בכך אם "הפרמיה" אותה תובעים המערערים היא בגדר "תנאי עבודה ותנאים סוציאליים", לעניין ההוראה הרלבנטית שבהסכם 1972/73 (סעיף 22 דלעיל).

טען הפרקליט המלומד שאין ה"פרמיה" כלולה במושג האמור, למטרה האמורה (סעיף
9, פסקה ז', שבחלק I דלעיל).

25. אותה טענה לא נדונה במלא בפסק-הדין שבערעור. הטענה היא עקרונית ולתשובה לכאן או לכאן השלכות רבות ומשמעותיות מעבר להליך שלפנינו. השאלה אינה, אם בדרך כלל שכר עבודה, לרבות "פרמיה", הוא בגדר "תנאי עבודה", כי התשובה לשאלה זאת היא ברורה - כן. השאלה היא, אם על-ידי אימוץ סולם דירוג של הסכם קיבוצי אחר נותנים תשובה כוללת ובלעדית לתעריף, לסולם השכר ולכל הבא תחת מושג "שכר עבודה", או שמא בא האימוץ רק לעניין סולם הדירוג והתעריף, וכל יתר הרכיבים שאינם מפורטים בהסכם המאומץ, אך מופיעים בהסכם הכולל למפעל המאמץ, באים בנוסף לתעריף וסולם הדירוג המאומצים. זאת ואף זאת: עומדת גם השאלה מה פירוש הדיבור "כלל העובדים במפעל" שבסעיף הרלבנטי (סעיף 3(ב), קטע ראשון,
שבחלק I דלעיל), ואם את ה"פרמיה" שבה מדובר יש לראות כמשתלמת ל"כלל העובדים" או רק לחלק מהם.

כאמור, לא נדונה השאלה כלל בפסק-הדין שבערעור, ואין בית-הדין רואה לפסוק בה על סמך הטיעון שהיה לפניו, בין היתר מהטעם שעליו לפרש הוראה בהסכם קיבוצי, הוראה רבת חשיבות, ולא ניתנה הזדמנות לארגון העובדים שהוא צד להסכם הקיבוצי הנתון לפירוש - להתייצב ולטעון (סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969).

26. מכל האמור עולה, כי לא מטעמיו של בית-הדין האזורי נדחית תביעת המערערים לפרמיה מכוח "סיכום הדברים". אשר לתביעה ל"פרמיה מכוח הסכם 1972/73 מתקבל הערעור והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי להשלמת הדיון כמתחייב מהאמור מסעיפים 24, 25 דלעיל.

27. בית-הדין רואה להביע תקוותו, שנושא העומד ותלוי זה שנים ימצא את פתרונו בהסכם, בדרך משא-ומתן בין רשות הנמלים לבין ארגון העובדים היציג (מועצת פועלי אשדוד), ואזי לא יהיה צריך להשלים הדיון בבית-הדין האזורי כמתחייב מהסעיף הקודם. על כל פנים טוב יעשו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים שביניהם, אם במסגרת הסכם קיבוצי העתיד להיערך, יוסדר העניין.

28. לאור האמור בסעיף 11 שבחלק I דלעיל - יעביר רשם בית-דין זה העתק
מפסק-הדין למנהל רשות החברות הממשלתיות, לראש אגף לאיגוד מקצועי ב"הסתדרות", למזכיר הסתדרות המהנדסים ולמזכיר הסתדרות ההנדסאים והטכנאים, ויפנה תשומת הלב
לסעיף 11 האמור שבחלק I דלעיל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם קיבוצי דן

  2. הסכם קיבוצי תרו

  3. הסכם קיבוצי אסם

  4. הסכם קיבוצי אשל

  5. הסכם קיבוצי צים

  6. הסכם קיבוצי שפע

  7. הסכם קיבוצי נמל

  8. הסכם קיבוצי טרה

  9. הסכם קיבוצי מגדל

  10. הסכם קיבוצי הדסה

  11. הסכם קיבוצי מחשב

  12. הסכם קיבוצי מחלה

  13. אישור הסכם קיבוצי

  14. הסכם קיבוצי משען

  15. הסכם קיבוצי תנאים

  16. הסכם קיבוצי מחייב

  17. הסכם קיבוצי אמונה

  18. הסכם קיבוצי בצלאל

  19. הסכם קיבוצי מרצים

  20. הסכם קיבוצי אסותא

  21. הסכם קיבוצי אחזקה

  22. הסכם קיבוצי גננות

  23. הסכם קיבוצי דוגמא

  24. הסכם קיבוצי דור ג

  25. הסכם קיבוצי אפייה

  26. הסכם קיבוצי אפקון

  27. הסכם קיבוצי הוראה

  28. הסכם קיבוצי מתכות

  29. הסכם קיבוצי הלבשה

  30. הסכם קיבוצי נהגים

  31. הסכם קיבוצי רפואה

  32. הסכם קיבוצי הסעות

  33. הסכם קיבוצי קניאל

  34. הסכם קיבוצי ביגוד

  35. הסכם קיבוצי תנובה

  36. הסכם קיבוצי כבאים

  37. הסכם קיבוצי חוגלה

  38. הסכם קיבוצי מנורה

  39. הסכם קיבוצי חניתה

  40. הסכם קיבוצי טבעול

  41. הסכם קיבוצי מתמחים

  42. הסכם קיבוצי טבע טק

  43. הסכם קיבוצי טקסטיל

  44. הסכם קיבוצי מכללות

  45. הסכם קיבוצי אולמות

  46. הסכם קיבוצי מעונות

  47. הסכם קיבוצי ישרוטל

  48. הסכם קיבוצי זכויות

  49. הסכם קיבוצי קביעות

  50. הסכם קיבוצי הפסקות

  51. הסכם קיבוצי פלסטיק

  52. הסכם קיבוצי רוקחים

  53. הסכם קיבוצי רשויות

  54. הסכם קיבוצי נביעות

  55. הסכם קיבוצי טכנאים

  56. הסכם קיבוצי תדיראן

  57. הסכם קיבוצי מאוחדת

  58. הסכם קיבוצי מאפיות

  59. הסכם קיבוצי שופרסל

  60. הסכם קיבוצי שחקנים

  61. הסכם קיבוצי שטראוס

  62. הסכם קיבוצי מכתשים

  63. הסכם קיבוצי אגרקסקו

  64. הסכם קיבוצי רשת עמל

  65. הסכם קיבוצי בית ברל

  66. התפטרות הסכם קיבוצי

  67. הסכם קיבוצי ישראכרט

  68. הסכם קיבוצי קלדניות

  69. הסכם קיבוצי קמעונאי

  70. הסכם קיבוצי רשת עתיד

  71. הסכם קיבוצי קופי בין

  72. הסכם קיבוצי לבורנטים

  73. הסכם קיבוצי קוסמטיקה

  74. הסכם קיבוצי סגל זוטר

  75. הסכם קיבוצי אקרשטיין

  76. סעיף 14 להסכם קיבוצי

  77. התיישנות הסכם קיבוצי

  78. הסכם קיבוצי הסכם אישי

  79. הסכם קיבוצי מנהל ומשק

  80. הסכם קיבוצי יוניליוור

  81. הסכם קיבוצי ימי בחירה

  82. הסכם קיבוצי בתי זיקוק

  83. הסכם קיבוצי משרד החוץ

  84. הסכם קיבוצי כללי ענפי

  85. הסכם קיבוצי כללי במשק

  86. הסכם קיבוצי מענק יובל

  87. הסכם קיבוצי סגל מנהלי

  88. הסכם קיבוצי בית זיקוק

  89. הסכם קיבוצי מכוח נוהג

  90. הסכם קיבוצי אלקטרוניקה

  91. הסכם קיבוצי משאבי אנוש

  92. ביטול סעיף בהסכם קיבוצי

  93. הסכם קיבוצי קידום נוער

  94. הסכם קיבוצי רשות הנמלים

  95. הסכם קיבוצי מצילי בריכה

  96. הסכם קיבוצי הסדר קיבוצי

  97. הסכם קיבוצי מכון התקנים

  98. הסכם קיבוצי שימוש במחשב

  99. הסכם קיבוצי במגזר הפרטי

  100. הסכם קיבוצי גני אירועים

  101. הסכם קיבוצי ראשון לציון

  102. הסכם קיבוצי ביקור חולים

  103. הסכם קיבוצי אולם אירועים

  104. הסכם קיבוצי שירות המדינה

  105. הסכם קיבוצי שיכון ובינוי

  106. הסכם קיבוצי תעשייה זעירה

  107. הסכם קיבוצי תקופת ניסיון

  108. הסכם קיבוצי בענף הזכוכית

  109. הסכם קיבוצי משרד המשפטים

  110. הסכם קיבוצי מגן דוד אדום

  111. הסכם קיבוצי החזרה לעבודה

  112. הסכם קיבוצי מוסד הטכניון

  113. הסכם קיבוצי רשתות השיווק

  114. הסכם קיבוצי כרמל אולפינים

  115. הסכם קיבוצי זכויות גמלאים

  116. הסכם קיבוצי מפעלי ים המלח

  117. הסכם קיבוצי חיפה כימיקלים

  118. הסכם קיבוצי בשלטון המקומי

  119. הסכם קיבוצי פיזיותרפיסטים

  120. הסכם קיבוצי סגל אקדמי בכיר

  121. הסכם קיבוצי מדרשת שדה בוקר

  122. הסכם קיבוצי ידיעות אחרונות

  123. הסכם קיבוצי אולמות אירועים

  124. הסכם קיבוצי עוזרים משפטיים

  125. הסכם קיבוצי בשירות הציבורי

  126. הסכם קיבוצי הסתדרות הפקידים

  127. הסכם קיבוצי כללי בענף המזון

  128. הסכם קיבוצי כללי בענף המתכת

  129. הסכם קיבוצי איגוד התעשיינים

  130. הסכם קיבוצי פריגו פרמצבטיקה

  131. הסכם קיבוצי כללי עוז לתמורה

  132. הסכם קיבוצי רשות שדות התעופה

  133. הסכם קיבוצי כללי בענף האפייה

  134. הסכם קיבוצי קרן קיימת לישראל

  135. הסכם קיבוצי כללי בענף ההובלה

  136. הסכם קיבוצי כללי בענף הטקסטיל

  137. הסכם קיבוצי מרכז השלטון המקומי

  138. ד שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון