הסכם קיבוצי נסיעות

כללי

1. זו תביעתו של מר X (להלן: X או התובע), אשר עבד כמתדלק בתחנת דלק במפרץ חיפה (להלן: התחנה), כנגד מעבידתו לשעבר, חברת א.ד. תחנות שירותי כ"א בע"מ, היא חברה שעיסוקה, בין היתר, מתן שירותי כח אדם לתחנות דלק (להלן: החברה או הנתבעת), לתשלום תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, גמול שעות נוספות, פדיון חופש, הבראה, דמי חגים, תוספת ותק, נסיעות בימי חול, שישי ושבת וכן פיצוי על אי הפרשה ל"מבטחים" עבור זכויות פנסיוניות.

2. השאלה המרכזית שלפנינו היא - האם חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף תחנות הדלק מיום 2.10.89 [מ. פסטרנק, הסכמים קיבוציים, פרק 12.6.9 (להלן: צו ההרחבה)] ובהתאם לכך - האם זכאי התובע לזכויות הכספיות שנתבעו, כולן או חלקן.

3. אין חולק, כי התובע היה "עובד בשכר" ועבד בתחנה ברציפות מיום 20.5.01 ועד 15.3.05, מועד בו נפסקו יחסי העבודה עקב פיטוריו. הצדדים חלוקים בשאלה מתי קיבל התובע לידיו את ההודעה בכתב על הפסקת עבודתו, במסמך הנושא את התאריך 14.2.05 [נספח ב' לכתב התביעה; ונספח א' לתצהיר הנתבעת - נ/1 (להלן: מכתב הפיטורים)].

דיון והכרעה

תוקפו של צו ההרחבה

4. החברה טוענת, כי ההסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה בוטל בשנת 1991 ועל כן, מכח הוראות סעיף 31 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) בטל צו ההרחבה.

5. סעיף 31 לחוק קובע, אכן - "תם תקפו של הסכם קיבוצי, שעל הוראותיו ניתן צו הרחבה, בטל צו ההרחבה והודעה על כך תפורסם ברשומות" וכבר נפסק, כי לפרסום ברשומות, במקרה כזה, יש תוקף של הודעה, בלבד [ע"א 53/71 רוזן ואח' נ' ליבוביץ, פ"ד כו (1) 48], ברם, נשאלת השאלה - האמנם "תם תקפו" של ההסכם הקיבוצי הרלבנטי.

6. בסעיף 10 לחוק נקבע, כי - "תוך חודשיים מתאריך החתימה יוגש, באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה, או למי שנתמנה לכך על-ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי ...; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים" [ההדגשה הוספה - ד.ג.]. אופן הרישום קבוע בתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), תשי"ז-1957 (להלן: התקנות) ובתקנה 1 נאמר במפורש, כי ביטול של הסכם קיבוצי יישלח לרישום בדואר רשום לפי מען הממונה הראשי על יחסי עבודה, במשרד העבודה בירושלים (להלן: הממונה), או יימסר בסניף מסניפי משרד העבודה. תקנה 2 קובעת, כי מסירת מסמך לרישום תהיה בצירוף הודעה לפי טופס שנקבע לאותו מסמך בתוספת לתקנות ואחד הטפסים בתוספת עניינו ביטול הסכם קיבוצי [טופס מס' 4]; תקנה 2א' מחייבת פרסום המסמך שהוגש לרישום ברשומות.

7. להוכחת טענתה, כי ההסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה בטל, הציגה החברה הודעה, הנחזית להיות מאת מנכ"ל ארגון סוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל אל הממונה, מיום 21.4.91, ולפיה - לכאורה – הודיע המנכ"ל להסתדרות כחודשיים קודם לכן על ביטול ההסכם הקיבוצי בתחנות הדלק (להלן: ההודעה). ההודעה הוגשה לתיק בית-הדין ע"י החברה כמסמך מצורף להודעה מאת בא-כוחה, מיום 28.6.06, ללא תצהיר תומך, ללא עדות אחרת ואף ללא הפניה לפרסום כלשהו ברשומות, בדבר ביטול ההסכם הקיבוצי הרלבנטי. בנסיבות אלה - עולה תהייה באשר למשקל ההודעה, כפי שטוען ב"כ התובע בסיכומיו, ובמיוחד בשים לב להערה אליה הוא מפנה, בספרו של פסטרנק,
הנמצאת בפתח הפרק בו מובא ההסכם הקיבוצי הכללי בתחנות הדלק, וצו ההרחבה לאחריו, האומרת:

"לפי מסמכים שהעתקים מהם מצויים אצלנו, בשנת 1991 נשלחו אל הממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה שני מכתבים ממנכ"ל ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל. מצד אחד צורף למכתבים מכתב בדבר ביטול ההסכמים הקיבוציים שנשלח אל ההסתדרות הכללית, ומצד שני נתבקש הממונה על יחסי העבודה להמנע מפרסום בנושא בשל מגעים בין הצדדים ליחסי העבודה".

8. בנסיבות אלה, ספק בעיננו אם ההסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה בוטל כדין ומשכך - לא ניתן לקבוע בוודאות, כי צו ההרחבה פקע מאליו, בשל תום תוקפו של ההסכם הקיבוצי, שהורחב בצו בו עסקינן. לו היו מוכיחים לנו, כי ההסכם הקיבוצי תם, בדרך הקבועה בחוק, יתכן שניתן היה לקבל, כי העדר פרסום ברשומות בדבר ביטול צו ההרחבה, כתוצאה מכך, אינו פוגע בבטלות צו זה, מכח הוראת סע' 31 לחוק, אולם, משעה שלא באה לפנינו עדות ישירה, על ביטול ההסכם הקיבוצי ע"י ארגון המעבידים החתום עליו, או על פרסום ביטולו ברשומות, הרי, עותק ההודעה, כשלעצמו, אין בו די כדי להעיד על ביטול ההסכם הקיבוצי; זאת, כשאין פרסום ברשומות, בדבר ביטול ההסכם הקיבוצי - מחד, ומאידך - יש הערה בספרו של פסטרנק ממנה משתמע, כי ההודעה שהוצגה לנו הינה רק חלק מהתמונה העובדתית המלאה, בהקשר זה, והליך "ביטול" ההסכם הקיבוצי בשנת 1991 לא הושלם, כפי שצריך היה להשלימו, לו רצו להשיג את התוצאה של ביטול ההסכם הקיבוצי, כחוק.

9. בסיכומיו ביקש ב"כ החברה להסתמך על קביעה המופיעה בפסק-דין של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, מיום 4.9.02, לפיה - "ההסכם הקיבוצי בתחנות הדלק [7065/78] בוטל בשנת 1991 ע"י ארגון המעבידים, ולכן הינו בטל ולא חל כיום ..." [עב 1035/00 לוביש - סלמן ואח' (מאגר ממוחשב)]. אמירה זו נאמרה ללא הפניה לאסמכתא כלשהי, באופן שלא מאפשר לעקוב ולראות על סמך מה נכתבה. מכל מקום, היא חלק מהכרעה בסכסוך בין צדדים שאינם הצדדים שלפנינו, על כן, אינה בגדר מעשה בית-דין או תקדים מחייב ואין היא יכולה לבוא במקום ראיות בעלות משקל לביטולו של ההסכם הקיבוצי, שלא הוצגו לנו בהליך זה. לטעמנו, לפרסום בדבר ביטול הסכם קיבוצי יש חשיבות קונסטיטוטיבית, להבדיל מפרסום ביטול של צו הרחבה, שלפי סעיף 31 לחוק הוא בעל משקל הצהרתי, בלבד. ביטול צו הרחבה הוא תוצאה נלווית אוטומטית של ביטול ההסכם הקיבוצי, אותו הרחיב הצו, בתנאי שהודעה על ביטול ההסכם הקיבוצי הודעה כחוק, ואילו ביטול הסכם קיבוצי הוא המשנה זכויות; לא שוכנענו, כי במקרה זה השתכלל ביטול ההסכם הקיבוצי עד תום.

10. לא למותר לציין, שלאחרונה עלתה השאלה בבית-הדין הארצי ולא נפסק בה, בהעדר ראיות; וכך נאמר: "לעניין שאלת תוקפו של ההסכם הקיבוצי לא הובאו ראיות בפני בית הדין האזורי, ומשלא חלקו המערערים על טענת המשיב כי ההסכם הקיבוצי האמור בוטל עוד בשנת 1991, לפני שהמערערים החלו בעבודתם אצל המשיב - אין אנו נדרשים להביע עמדתנו בשאלה זו" [ע"ע 711/06, אבו-גרביה - דהאן, מיום 10.10.07 (מאגר ממוחשב)].

11. בענייננו חלק התובע על טענת הנתבעת, כי ההסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה בוטל, והחברה לא המציאה ראיות חד משמעיות וכבדות משקל לעצם ביטולו. בהתחשב גם בהערה העובדתית, שצוטטה לעיל, מספרו של פסטרנק - המעמידה את "הודעה הביטול" בחזקת מעשה שלא הושלם - הננו קובעים, כי צו ההרחבה תקף ביחסים שבין הצדדים שלפנינו.


12. נפנה כעת לבחון את הזכויות הכספיות אותן תובע X. נקדים ונאמר, כי העידו לפנינו שני עדים בלבד, התובע מצידו וגב' עופרה אטדגי, מנהלת התחנה, מטעם החברה (להלן: עופרה). לאחר שמיעתם והתרשמותנו מהם, עדיפה בעינינו גרסתה של עופרה על פני גרסתו של X, ככל שיש מחלוקת עובדתית בין השנים; עם זאת - דרשנו מהנתבעת להתייחס בסיכומיה, במפורש, לאחוז המשרה של X, לטענתה, ועל מה היא נסמכת לשם כך, אך, כזאת לא עשתה והסתפקה בחזרה על הטיעון, כי עבד משרה חלקית וקיבל את כל המגיע לו. אשר על כן, על אף שמדובר בעובד בשכר, אשר שכרו שולם לו לפי שעות, אנו מקבלים את טענתו של X, כי הועסק במשרה מלאה, ולכן - יש לחשב את זכויותיו השונות בהתאם.

תמורת הודעה מוקדמת

13. לדברי X, הוא קיבל מהחברה את מכתב הפיטורים, הנושא את התאריך 14.2.05 ומבקש ממנו לעבוד "במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עד 15/03/05", רק בתאריך 8.3.05 [סע' 7 לתצהירו - ת/1]. עופרה הצהירה, כי מסרה לX את מכתב הפיטורים במועד הרשום בו, לאחר שקדמה לו הודעה בעל-פה בנושא זה [סע' 5 לתצהירה - נ/1]. היא חזרה על הדברים בעדותה לפנינו [עמ' 10, ש' 17-31; עמ' 11, ש' 20-23] ולא מצאנו סיבה לפקפק בדבריה, על אף שלא החתימה את התובע על מכתב זה. במצב דברים זה, בו שוכנענו, כי נמסרה לX הודעה על הפסקת עבודתו חודש לפני המועד המיועד, המסקנה המתבקשת היא, כי - החברה עמדה בנדרש ממנה ואין מקום לחייבה בתשלום כלשהו כחלף הודעה מוקדמת.

נסיעות

14. אין חולק, כי X קיבל משך כל תקופת עבודתו תשלום נסיעות בגובה "חופשי חודשי". הוא דרש הפרשי דמי נסיעה בגין חישובים שונים, שפורטו בתביעה, מבלי שהוא עצמו ידע לומר מה היו הוצאותיו עבור נסיעות ומבלי שידע
את העלויות הרלבנטיות [עמ' 9, ש' 5-6].

15. גם תעריפי הנסיעה שהמציא מ"אגד" [נספח ז' לכתב התביעה] לא נקשרו לנסיעות שביצע בפועל ואינם מצביעים על טעות בתשלום שקיבל, שכן, אין בהם ראיה לטענה, כי ממקום מגוריו למקום עבודתו היה צריך לנצל כרטיס חופשי חודשי כזה ולא אחר.

16. אנו מאמינים לעופרה שX הגיע לעבודה ברכב פרטי, בימי חול ובסופי שבוע, ולא דרש ממנה מעולם החזר עבור נסיעות בשונה מהסכום שקיבל על-פי המוסכם איתו [עמ' 10, ש' 11-14]. איננו מאמינים שX הוציא על נסיעה במונית את הסכומים להם טען ולו היה עושה כן, חזקה עליו שלא היה ממתין ארבע שנים לפני שהיה תובע את ההחזר. משכך - לא מגיע לX החזר עבור נסיעות, מעבר לסכומים ששולמו לו באופן שוטף.

שעות נוספות, שעות שבת ומשמרת שלישית

17. X טען, כי הרישום בתלושי שכרו [כולם צורפו כנספחים ל-ת/1], מצביע על כך שהתמורה בגין "שעות נוספות" שולמה לו בחסר, הואיל והתעריף לפיו שולם שכרו לא עלה כדי 125% מערך שעת עבודה וגם התמורה בגין עבודה בשבת חושבה לפי 150% ולא לפי 175%, כנדרש בסעיף 4 לצו ההרחבה. עוד טען, כי לא קיבל תוספת כוללת, בשיעור 35%, עבור עבודתו במשמרת שלישית, כאמור בסעיף 5 לצו ההרחבה.

18. החברה הסכימה שX עבד "במשמרות" [סע' 3 ל-נ/1] ולא הציגה חישוב נגדי לחישוב שערך בגין רכיב זה והאחרים דלעיל. עיון בתלושי השכר מעלה, כי הצדק עם X, בקשר עם ערכי שעות העבודה ששולמו לו. מכיוון שחישוביו של X, בהקשר זה, נסמכים על כרטיסי נוכחות בעבודה, אשר נמסרו לו מטעם החברה במהלך ניהול התביעה - נשמט הבסיס לטענתה, כי לא הוכיח את מספר שעות העבודה שעבד. אנו מקבלים, אפוא, את חישובי X ברכיבים אלה, אשר לקחו בחשבון את ששולם בגינם לעומת מה שהיה אמור להשתלם, וקובעים - כי הוא זכאי לתשלום נוסף בסך 14,839 ₪ [ראו בסעיף 7 לסיכומיו].

דמי חגים


19. X תובע תשלום עבור "דמי חגים" מכח סעיף 9 לצו ההרחבה, הקובע, כי - "כל הפועלים בתחנות הדלק יקבלו שכר רגיל בעד 10 ימי חגים המוכרים ... ", ללא כל תנאי.

20. החברה טוענת, כי מאחר שהיא פעלה 7 ימים בשבוע, כולל בחגים, היתה לתובע הזדמנות להיות משובץ לעבודה בחג ולא נפגע כושר השתכרותו. היא הוסיפה, כי עבד במרבית החגים ואף זכה בהם לשכר מוגדל [סע' 9 ל-נ/1].

21. כבר נפסק, כי: "דמי חגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה בעבורם שכן עובד יומי אינו זכאי לשכר עבודה בגין ימים שלא עבד בהם" [עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר (צפון) (1986) בע"מ (מאגר ממוחשב)] ועוד הלכה פסוקה היא, כי עובד יומי, שעבד ביום חג, זכאי הן לתשלום עבור עבודתו באותו יום - בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים - והן לתשלום עבור "יום החג" עצמו, המגיע לעובד "עקב עבודתו" ולא "עבור עבודתו" [דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חב' אל-וו בע"מ, פד"ע טו 163, 168].

22. לאור האמור לעיל - X זכאי לקבל תשלום עבור ימי חג, שחלו בתקופת עבודתו בחברה, בין אם עבד בהם ובין אם לאו. משלא הוצג חישוב נגדי ע"י החברה - הננו פוסקים לX את הסכום שתבע ברכיב זה בסך 4,982 ₪.

פדיון חופשה ודמי הבראה

23. משלא הציגה החברה את אחוז המשרה החלקית בה עבד X, לטענתה, התקבלה טענתו, כי היקף העסקתו כעובד שעתי, בפועל, עלה כדי משרה מלאה. משכך - זכאי X להפרשים בגין רכיבים אלה למשרה מלאה, כפי שתבע, היינו - פדיון חופשה בסך 707 ₪ ודמי הבראה בסך 343 ₪.

וותק

24. X תובע "תוספת ותק" בהסתמך על סעיף 7(ב) לצו ההרחבה. החברה לא הציגה חישוב חלופי ולפיכך - X זכאי לקבל, ברכיב זה, 179 ₪ כאשר תבע.

ביטוח פנסיוני

25. מוסכם, כי X בוטח ביטוח פנסיוני רק החל מחודש 3/04 [ראו: אישור "נתיבות פנסיה בע"מ", נספח ח' לתביעה].

26. X טוען, כי היתה על החברה חובה לבטחו בפנסיית יסוד ב"מבטחים", החל מיום עבודתו הראשון בה, בהתאם לצו הרחבה, שפורסם ביום 31.7.66, והרחיב הוראותיו של הסכם קיבוצי בדבר הפרשה של 5% משכר העובד לקרן הפנסיה של "מבטחים" (להלן: צו הרחבה-פנסיה), שיעור שהוגדל ביום 21.6.89, בצו הרחבה נוסף, בדבר הגדלת
פנסיית יסוד (להלן: צו ההגדלה). לפיכך, תבע X פיצוי בגין אי הפרשה של 6% משכר היסוד שלו ל"מבטחים", בתקופה 5/01 - 2/04.

27. החברה לא התייחסה לנושא זה בתצהירה וטענה בסיכומיה, באופן לאקוני, כי - "צו ההרחבה בדבר פנסיית יסוד אינו חל על עובדי הנתבעת" וכי הסכומים הנתבעים ע"י התובע ברכיב זה מוגזמים; ואולם - היא לא ערכה חישוב נגדי, למקרה שיימצא, כי כן חלים על הצדדים צווי ההרחבה הנ"ל, בנושא הפנסיה.

28. דא עקא, עיון בצו הרחבה-פנסיה מעלה, אכן, כי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות בעלי התעשיה, מחלקת העבודה, לבין הועד פועל של ההסתדרות הכללית, המחלקה לאיגוד מקצועי - המדור לפועלי התעשיה, ו"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, שנחתם ביום 22 ביוני 1964 ונרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים לפי מספר 1132/64, כפי שתוקן בהסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין הצדדים האמורים 22 במרס 1965 ונרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים לפי מס' 1168/65 - הורחב החל מיום 1 באוגוסט 1966 "על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשיה, במלאכה ובתחנות דלק ..." [י"פ התשכ"ו, עמ' 2027 ותיקונו י"פ תשנ"ב, עמ' 194; ההדגשות הוספו - ד.ג.].

בצו ההגדלה, שפורסם ביום 25.6.89 [י"פ תשמ"ט, עמ' 3411] וחל על כל העובדים המבוטחים בפנסיית יסוד, נקבע, כי הפרשת המעסיק לקרן פנסיית יסוד תוגדל ותהיה 6%.

29. הנה כי כן, משאין ויכוח שהתובע לא בוטח בפנסיית יסוד מראשית עבודתו, בחודש 5/01, ועד התחלת ביטוחו ב קרן הפנסיה "נתיבות", בחודש 3/04, מובן, כי מוצדקת תביעתו לקבל פיצוי בגין אי ההפרשה במועד, בשיעור העולה כדי הסכום שהיה צריך להפריש עבורו לפי צו ההגדלה של צו הרחבה-פנסיה, אשר היה בתוקף בכל תקופת עבודתו. בהעדר חישוב מטעם החברה - X זכאי לסכום הנתבע ברכיב זה, בסך 6,043 ₪.

סוף דבר

30. על יסוד כל האמור לעיל - נדחו תביעותיו של X לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, ונסיעות; התקבלו תביעותיו האחרות ועל החברה לשלם לו את הסכומים הבאים:

שעות נוספות, שבת ומשמרת שלישית-14,839 ₪
דמי חגים- 4,982 ₪
פדיון חופשה- 707 ₪
דמי הבראה - 343 ₪
וותק- 179 ₪
פיצוי על אי הפרשה לפנסיה- 6,043 ₪

הסכומים המצטברים הנ"ל ישולמו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה - 6.9.05 - ועד יום התשלום המלא בפועל.

31. כן תשלם החברה לX שכר-טרחת עורך-דין בסך 3,500 ₪ בצרוף מע"מ כדין תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית מרבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

32. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות נסיעות

  2. חישוב דמי נסיעות

  3. התיישנות דמי נסיעה

  4. הסכם קיבוצי נסיעות

  5. אי תשלום דמי נסיעות

  6. אי תשלום נסיעות לעובד

  7. התיישנות הוצאות נסיעה

  8. הסכם קיבוצי דמי נסיעות

  9. הסכם קיבוצי החזר נסיעות

  10. חובת המעביד לשלם נסיעות

  11. חובת המעסיק לשלם נסיעות

  12. הסכם קיבוצי הוצאות נסיעה

  13. הסכם קיבוצי נסיעות פרטיות

  14. התפטרות החזר הוצאות נסיעה

  15. התיישנות החזר הוצאות נסיעה

  16. אי קבלת השתתפות בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה

  17. פיצויי פיטורים, החזר הוצאות נסיעה, ופיצוי בשל העדר הפרשות לקרן השתלמות

  18. זכאות להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון