הסכם קיבוצי צו הרחבה הבראה


1. לפנינו תביעתה של התאחדות התעשיינים בישראל, שהינה ארגון מעבידים (להלן : "התובעת"), לחייב את דיאמנט צעצועים בע"מ, שהינה מעביד (להלן :
"הנתבעת") :

א. למסור לה פרטים על מפעלה ועובדיה, לצורך קביעת דמי טיפול ארגוני- מקצועי;
ב. לשלם לה דמי טיפול ארגוני מקצועי, על בסיס הפרטים, שיועברו - ולחלופין, מחצית ממקסימום דמי החבר; והכל על פי "תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977" (להלן :
"התקנות").

2. הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה את חבותה הנ"ל, באשר התובעת לא פירטה את צווי ההרחבה החלים עליה. לדעתה, אין צו הרחבה החל על הענף אליו היא שייכת, ואין היא חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לתובעת.

3. ביום 10.3.99 הגישו הצדדים לביה"ד רשימת מוסכמות-פלוגתאות, וביקשו לנהל את התיק לפי כתבי הטענות, ללא צורך בשמיעה. ביה"ד, בהחלטה מיום 16.3.99 נענה לבקשה זו, והצדדים הגישו, בהתאם, את טיעוניהם (סיכומים) בכתב.

4. להלן ה"תקנות" הרלבנטיות לענייננו:

"1. חובת תשלום דמי טיפול
(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן: "דמי טיפול)" כאמור בתקנה 2.
(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור.
...........


4. בקשת פרטים
(א) מעביד החייב בתשלום דמי טיפול חייב למסור פרטים על מפעלו האמורים בתקנות 1, 2 ו-3 (11) על פי דרישת ארגון מעבידים הזכאי לקבל ממנו דמי טיפול".

טענות הצדדים

5. התובעת טוענת כי לפי תקנה 1 (א) לתקנות הנ"ל חלה על הנתבעת החובה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי, וזאת מהנימוקים הבאים :

א. התובעת הינה ארגון המעסיקים הגדול והמוביל בישראל בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים המאגדת את רוב ארגוני המעסיקים בישראל.
ב. התובעת חתומה על הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים בין השאר שכר עבודה, נסיעות, הבראה, הפחתת שעות עבודה שבועיות וכו', שהורחבו "על כל העובדים והמעבידים בישראל...".
ג. צווי ההרחבה המוזכרים חלים על הנתבעת בהיותה מפעל יצרני תעשייתי.

6. התובעת בסיכומיה מציינת לדוגמה, בענייננו, צווי הרחבה הבאים :

1. צו הרחבה בדבר תוספת שכר שתחילתו ביום 1 בספטמבר 1986.
2. צו הרחבה בדבר הפחתת שעות העבודה השבועיות.
3. צו הרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה.
4. צו הרחבה בדבר הכנסת מינימום.
5. צווי הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ובדבר החזר הוצאות נסיעה.


7. לחלופין, טוענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת חייבת לשלם לה דמי טיפול ארגוני-מקצועי על פי תקנה 1 (ב) לתקנות - באשר התובעת חתומה על הסכמים קיבוציים ענפיים בענפי המתכת, הפלסטיקה, הגומי, שהורחבו בצווי הרחבה, על כל המפעלים בענפים אלה, "ובנסיבות אלו חלים עליה מי מצווי ההרחבה האמורים" (סיכומים ג' 4).

8. לעומת זאת, טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת לא ציינה בפני בית הדין צו הרחבה מסוים, ספציפי, שחל בודאות על הנתבעת. לדעתה, לא חלה עליה תקנה 1
(א) באשר התקנה מתייחסת במפורש ל"צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה..." והכוונה היא רק לצו הרחבה להסכם המסדיר את שיעור שכר העבודה ולא לתוספת לשכר העבודה, חד-פעמית, וכן לא לצו הרחבה להסכם המסדיר תנאי עבודה.
וצווי ההרחבה שצורפו לסיכומיה של התובעת (נספח א') - אינם כאלה.

9. באשר לתקנה 1 (ב), טענת הנתבעת היא, כי לא קיים הסכם קיבוצי כללי בענף ייצור הצעצועים, שהוא ענף נפרד, ולא קיים בענף אליו שייכת הנתבעת "צו הרחבה ענפי" ולכן גם תקנה זו אינה חלה עליה (סיכומים ג' 5).

הדיון וההכרעה

10. השאלה העומדת לדיון והכרעה היא מהו צו ההרחבה החל על הנתבעת אשר התקנות מחייבות אותה "באמצעותו", לשלם לתובעת דמי טיפול? נזכור, כי הנטל להוכיח טענה זו הוא על התובעת. האם הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי צווי ההרחבה, אליהם הפנתה בסיכומיה (לעיל ס' 6), מהווים בסיס עובדתי ומשפטי לתביעתה?

11. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו, מסקנתו הא כי יש לדחות את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים :

א. תקנה 1 (א) -

אנו מקבלים את טענת הנתבעת, בהבחנה שערכה בין צו הרחבה "המסדיר את שכר העבודה", כפי שצויין בתקנה, לבין צווי הרחבה אחרים (לעיל ס' 8). נוסיף, כי הבחנה זו ברורה ומפורשת היא ובאה לידי ביטוי בצווי הרחבה של הסכמים קיבוציים כלליים שנחתמו בין התובעת למעסיקים בענפי התעשיה השונים, המסדירים את שכר עבודה, ובהם מצויים פרקים מיוחדים המתייחסים לכך : (ענף הדפוס פרק 6, ענף הפלסטיקה פרק 9, ענף טקסטיל פרק 12, ענף מתכת וחשמל פרק 10, ענף הגומי פרק
9).

התקנה מתייחסת, איפוא, אך ורק לצווי הרחבה כמצוין לעיל, ואין לנתבעת חובה כלשהי לשלם לתובעת על פי תקנה זאת בגין צווי ההרחבה שהובאו לדוגמה בסיכומי התובעת, באשר אין בהם פרקים מיוחדים להסדרת שכר עבודה.

ב. תקנה 1 (2) -

הנתבעת בסיכומיה מסתמכת על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מנת לקבוע כי "ייצור צעצועים" הוא ענף נפרד ברשימת ענפי הכלכלה.

אנו מקבלים עמדה זו.

בנספח לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות שנחתם בין לשכת המסחר לבין ההסתדרות, פורטו כל הענפים עליהם חל הצו ברשימה תחת הכותרת "רשימת ענפים". בין הענפים ברשימה נמצא הענף "צעצועים" (מס' 185). כמו כן, בתוספת השניה לצו הרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה שנחתם בין התאחדות בעלי מלאכה ותעשיה זעירה לבין ההסתדרות פורטו הענפים שעליהם חל הצו, וביניהם נמצא הענף "צעצועים". ללמדך כי ייצור צעצועים או מסחר בהם הם ענף נפרד בתעשיה או במסחר.

מאידך, תקנה 1 (ב) מתייחסת מפורשות למעביד שמפעלו "עוסק בענף שקיים בו הסכם קיבוצי כללי ענפי" תוך קביעה כי ישלם דמי טיפול "לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי".

התובעת לא הביאה בפנינו הוכחה לקיומו של הסכם קיבוצי כללי ענפי בינה לבין ענף "צעצועים" שהוא עיסוקו של הנתבעת. משכך - לא חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול גם לפי תקנה זו.

12. הבאנו לעיל (סעיף 7) את טענתה החלופית של התובעת לחייב הנתבעת לשלם לה דמי טיפול על צווי הרחבה של מספר הסכמים קיבוציים כלליים ענפיים עליהם חתומה התובעת והם בענפי המתכת, הפלסטיקה והגומי, באשר הנתבעת משתמשת לייצור צעצועים מחומרים אלה "ובנסיבות אלה חלים עליה מי מצווי ההרחבה האמורים".

אין לטעמנו לקבל טענה זו.

ה"תקנות" מתייחסות למעביד אשר מפעלו עוסק בענף, לאמור, ענף ספציפי, מוצר ספציפי, שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי ענפי ספציפי, וכבר קבענו שייצור צעצועים (או מסחר בצעצועים) שייך לענף ספציפי, העומד ברשות עצמו, ואין להרבות

עליו. האמנם נאמר כי מוצר המורכב מרכיב פלסטי, רכיב מתכת ורכיב נייר - בהכרח יש להחיל עליו כל אחד מההסכמים בתחומים דלעיל?! - אנו, בכל הכבוד, סבורים כי התשובה לכך שלילית-היא.

13. בשולי הדברים, מן הראוי לאזכר את שנאמר ע"י כבוד בית הדין הארצי: "מודע בית הדין לכך שהוא מפרש את הדיבור "תעשיה מלאכה" (ובענייננו "הסכם קיבוצי ענפי"), פירוש שמוציא עובדים רבים מגדר תחולת הצו, אך מודע הוא גם שבפירוש זה הוא נמנע מלהטיל "מס"...
מכוח הוראה שבמקרה הטוב ביותר, מבחינת הגובה, אינה ברורה וחד משמעית כדרוש לעניין החיוב ב"מס" (דב"ע לו/5 - 6 מבטחים נ. מ.
סקילי, פד"ע ח' 321).

לסיכום

14. לאור כל האמור - נדחית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 1,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מקבלת פסה"ד, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון