הסכם קיבוצי שכר מינימום

1. לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני ביחס לשנים 2002 עד 2008. התובעת הינה ארגון מעסיקים.
הנתבעת הינה מפעל תעשייתי שמקום מושבו בקרית מלאכי.


2. התובעת טוענת כי הנתבעת חבה בדמי טיפול ארגוני מאחר והיא חברה בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים, הינה צד להסכמי המסגרת שהם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאינם תוספת יוקר או שכר מינימום. הסכמי המסגרת עליהם חתומה התובעת הורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת.
עוד נטען כי על הנתבעת חלים צווי הרחבה המסדירים פנסיה מקיפה, תנאי עבודה בענף מיצים ריבות ושימורים, בענף השוקולד והממתקים. מכח צווי הרחבה אלו ואחרים חייבת הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני.

3. הנתבעת טוענת כי צווי ההרחבה השונים אינם חלים עליה. בחלקם מדובר בצוי הרחבה ישנים אשר הוחלפו בחקיקה, בחלקם אינם חלים מאחר ולנתבעת קיים הסכם קיבוצי מיוחד, וכן עיסוקה המרכזי הוא בעיבוד ועישון סלמון ולא בייצור שימורים.
4. האם קיים צו הרחבה של הסכם קיבוצי המסדיר שכר עבודה שחל על הנתבעת

תקנה 1 (א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים) תשל"ד – 1977 קובעת:
"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני – מקצועי (להלן – דמי טיפול) כאמור בתקנה 2."

5. התובעת טוענת כי בהתאם למסמכי הנתבעת פעילותה היא בתחום הייצור והעיבוד של דגי סלמון מעובדים ומעושנים וכן ייצור שימורי טונה. על בסיס האמור חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף המיצים, ריבות ושימורים ומכוחו חייבת היא בתשלום דמי טיפול ארגוני.
הנתבעת טוענת כי צו ההרחבה בענף השימורים לא חל עליה מאחר שמהות ועיקר עיסוקה אינו בשימורים וכן משום שצו ההרחבה בענף מחריג עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו בהסכמים קיבוציים. הנתבעת טוענת עוד כי הינה צד להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ב- 1997.

6. נקדים ונאמר כי צו הרחבה ניתן על פי הוראות הסעיפים 33 עד 25 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז 1957 (להלן: "החוק").
( על מהותו ותוקפו של צו הרחבה, ומקומו בנורמות משפט העבודה בישראל, ראו ב-דב"ע נו/3-303 לשכת המסחר תל אביב יפו – י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ, פד"ע 249, 257-254, 277-272).
על פי סעיף 28(א) לחוק, יש לפרט בצו הרחבה את "ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו". יחד עם זאת, אין פסול בכך שצו הרחבה מתייחס לסוגי מפעלים ולא לסוגי עובדים ומעבידים, וזאת משום שהתייחסות זו מגדירה בעקיפין את סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו (דב"ע ל"ו/6-5 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ – מרדכי סקילי, פד"ע ח 321, 325 מול האות ז').
שאלת תחולתו של צו הרחבה, "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד" (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, 160 מול האות ג'), ולעניין זה ניתן גם להידרש לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (דב"ע לו/6-6 הנ"ל; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז (לא פורסם)).
כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות – חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137, 141 מול האות ז' דב"ע נג/3-125 הנ"ל, בעמ' 161 מול האות ה').


7. בענייננו התובעת טוענת לחלות צו ההרחבה בענף ריבות, מיצים ושימורים, לפיו הוראותיו "יחולו על כל המעבידים והעובדים בישראל בתעשיה ובמלאכה בענף מיצים, ריבות ושימורים, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם".
בספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה – 1993, מופיע בסעיף 112 תחת הכותרת עיבוד דגים: ייצור שימורי דגים, דגים באריזות אטומות, ממרחי דגים, דגים מבושלים, דגים מעובדים-מעושנים, כבושים, מלוחים וקפואים, סלטי דגים, קמח דגים למאכל אדם ולבע"ח, מעדני ים.

8. לטענת התובעת מאחר ובתצהיר מטעם הנתבעים נאמר בין השאר כי "פעילות החברה בתחום הדגים כולל ייצור ועבוד דגי סלמון מעובדים ומעושנים וכן ייצור שימורי טונה", יש ללמוד מכך שעיקר פעילותה של הנתבעת הינו בתחום השימורים ועל כן צו ההרחבה חל עליה.

9. הנתבעת טענה בתצהיר מטעם עמי גולדין המשמש דירקטור אצלה, כי "ייצור ועיבוד הסלמון מעובדים ומעושנים הינה הפעילות העיקרית והמהותית בתחום הדגים ואילו ייצור שימורי הטונה אינו עיקר. "
לפי המסמכים שצורפו לתצהיר, המפרטים את מספר העובדים בתחומים השונים בשנים 2003-2008 עולה כי בין 48%-60% מעובדי הנתבעת עבדו בתחום הסלמון, ואילו רק 30%-20% בתחום הטונה.
מאחר והתחום של שימורי דגים אליו הפנתה התובעת, מתייחס רק לטונה, כפי שהנתבעת הראתה, מדובר בתחום פעילות שהוא משני לתחום ייצור ועיבוד דגי סלמון מעובדים ומעושנים. טענות התובעת לפיהן תחום השימורים הינו תחום העיסוק המרכזי נסתרו ע"י ראיות הנתבעת.
על כן צו ההרחבה בענף ריבות, מיצים ושימורים אינו חל על הנתבעת.

10. צו הרחבה ענפי אחר שטענה לו התובעת הינו צו ההרחבה בענף התעשיה – מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה 2006.
ביחס לצו זה טענה הנתבעת כי חתמה בשמה הקודם- פוסידון תעשיות בע"מ- על הסכם קיבוצי מיוחד ב- 15.10.97 עם מבטחים לתשלום פנסיה מקיפה לעובדיה (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). לפי סעיף 4 לאותו צו הרחבה, הצו לא יחול על מי שיש לו הסדר לתשלום פנסיה מקיפה; במקרה זה יוכל העובד לדרוש מהמעביד בכתב להחיל עליו הוראות הצו. הנה כי כן גם צו ההרחבה בענף התעשייה מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף אינו חל על הנתבעת.
עיינו בצווי ההרחבה האחרים אליהם הפנתה התובעת בתצהיריה וכולם ללא יוצא מן הכלל אינם רלוונטיים לתקופה אליה מתייחסת התביעה שהיא מ- 2002 ואילך. מדובר בצווי הרחבה העוסקים בתוספות יוקר – שבכך לא עוסקת תקנה 1 (א) אלא תקנה 1 (ב), תוספות שכר, שעור דמי הבראה, שעור דמי נסיעות וכיו"ב. כולם מתייחסים לשנים 1985-1984 ועל כן אין בהם כדי לסייע לתובעת.

11. האם קיים צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שחל על הנתבעת

תקנה 1 (2) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז- 1977 קובעת:
"(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי – ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור."

כאמור לעיל, התובעת טוענת כי היא צד להסכמים קיבוציים בדבר תוספת יוקר ושכר מינימום אשר הורחבו בצווי הרחבה והם חלים על הנתבעת.
צווי ההרחבה אליהם הפנתה הנתבעת לא רלוונטיים לתקופה בגינה הוגשה התביעה. שכר המינימום מוסדר היום בחוק ולמעלה מן הדרוש מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי טענה זו לא מופיעה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבה חזית ולא היה מקום להתייחס אליה.

סוף דבר

12. התובעת לא הוכיחה כי צווי ההרחבה להם טענה, חלים על הנתבעת, ומכוחם עליה לשלם דמי טיפול ארגוני. אשר על כן, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון