הסתלקות חלקית מצוואה


בפני תביעה לביטול מתנה שנתנה אמם המנוחה של התובעים לנתבעים. התובענה שבפני מגלמת סכסוך משפחתי שהוא פועל יוצא של המתנה הנ"ל.

הרכב המשפחה-

התובעים והנתבע מס' 1 הינם ילדיה של המנוחה מ.ל ז"ל (להלן "המנוחה"), אשר נפטרה ביום 05.01.97. הנתבעת מס' 2 הינה אשתו של הנתבע מס' 1.

בעלה של המנוחה- אביהם של התובעים והנתבע מס' 1, נפטר לפני המנוחה.

הרקע העובדתי-

המנוחה ובעלה המנוח (שנפטר לפניה) היו בעלי זכות חכירה בנכס הידוע כחלקה 418/2 בגוש 6371 (להלן "הנכס").

לאחר מותו של המנוח, היתה אמורה המנוחה לרשת ½ מזכויות בעלה כך שהיתה הופכת לבעלת ¾ מהזכויות בנכס, וכ"א מילדי המנוח היה אמור לרשת 1/16 מהזכויות.

אלא שהמנוחה החליטה להסתלק מזכותה לרשת את בעלה, ולהעביר גם את יתר זכויותיה בנכס במתנה לנתבעים.

ביום 22.10.94 חתמה המנוחה על הסכם מתנה ועל תצהיר הסתלקות מירושת בעלה המנוח. הנתבעים, מצידם, התחייבו לקבל את המנוחה לביתם ולטפל בה עד אריכות ימיה ושנותיה.

ואכן, אין מחלוקת כי המנוחה התגוררה בשנותיה האחרונות בבית הנתבעים.

ביום 09.5.95 ניתן צו ירושה המבטא את הסתלקות המנוחה מחלקה בירושת בעלה לזכות הנתבע 1. יחד עם זאת, המתנה וההסתלקות לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין אלא ביום 16.04.96, אז כבר פרץ, לכאורה, סכסוך בין המנוחה לבין הנתבעים.

בתחילת שנת 1996 אושפזה המנוחה בבי"ח ולא חזרה עוד להתגורר ביתם של הנתבעים עד לפטירתה בינואר 1997.

ביום 14.04.96 הגישה המנוחה תביעה לביטול המתנה, ואולם התביעה נמחקה לאחר שהתובעת נפטרה.

ביום 29.10.98 הוגשה התביעה ע"י התובעים, וזאת בהמשך להחלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשת התנגדות לקיום צוואת המנוחה שהגיש הנתבע.

ההתנגדות שהגיש הנתבע מתייחסת לצוואת המנוחה מיום 20.3.96. בצוואה זו מורישה המנוחה את כל רכושה לתובעים בלבד, ומציינת כי הדירה את הנתבע מהירושה "בגלל היחס העוין והתנהגותו הלא אנושית והמחפירה כלפי... כל שנותר לי הוא לבטל כל מתנה ו/או הרשאה ו/או הסכמה שנתתי לבני ר.ל".

בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר ניתנה במסגרת ההתנגדות לקיום הצוואה, נקבע בהסכמה:


"א. במידה שבתובענה שיגישו... המבקשים... יזכה המתנגד, תקויים צוואת המנוחה ככתבה וכלשונה והמתנגד ייראה כמי שהסיר את התנגדותו.

ב. במידה שבתובענה הנ"ל יזכו המבקשים, יתחלק כל עזבונה של המנוחה... בין ארבעת האחים... בחלקים שווים ביניהם".

כאמור, בהמשך להחלטה זו הוגשה התובענה שבפני. אלא שבינתיים "יצאו" התובעים 2-1 מהתמונה, לאחר שבעניינם ניתן ביום 14.12.04, בהסכמה, פסק דין, לפיו, בתמורה לתשלום שקיבלו מהנתבעים, הם חזרו בהם מכל טענותיהם בכתב התביעה, והסתלקו מהתביעה.

נותרה אם כן תביעתו של התובע מס' 3 בלבד, הרשום כיום כבעל 1/16 מהזכויות בנכס, והוא עותר לביטול המתנה באופן שהוא יוכר כבעל 1/4 מהזכויות בנכס.

המוסכמות (ר' סיכומי התובע , עמ' 3)-

המנוחה התחייבה להעביר את זכויותיה בנכס לנתבעים, ללא תמורה.
המנוחה הביעה, לכאורה, את רצונה לבטל את המתנה, בטרם נרשמה בלשכת רישום מקרקעין. רצון זה הובע הן במכתבים שנשלחו ע"י ב"כ , הן בתביעה שהגישה, והן בצוואתה האחרונה.
למרות כל זאת, נרשמה ההעברה הנ"ל ע"ש הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין ביום 16.04.96.

הפלוגתאות-

האם הודעות המנוחה על ביטול המתנה נעשו מתוך רצונה החופשי, בעת שהיתה צלולה בדעתה.
באם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, האם היתה המנוחה זכאית לבטל את המתנה, או שהמדובר במתנה בלתי הדירה.

מפירוט הפלוגתאות ניתן להבין את טענותיהם הסותרות של הצדדים, ואין צורך בפירוט נוסף בעניין זה.

דיון-

מצבה המנטאלי של המנוחה בסביבות חודש מרץ 1996, אז נשלחה הודעת הביטול הראשונה-

מטבע הדברים, עדויות הצדדים בנקודה זו סותרות. כל אחד לפי האינטרס שלו בתביעה.

כך למשל, התובעת ת.ל העידה כי האם היתה זו שביקשה שיביאו אליה עו"ד לצורך ביטול המתנה, וכי התנהגות הנתבע למנוחה היתה מחפירה, אך היא חזרה בה מעדותה לאחר שהגיעה לפשרה עם התובעים.

לפיכך, על ביהמ"ש להתחקות אחר האמת על פי ראיות אוביקטיביות וניטרליות, ככל שהדבר אפשרי בנסיבות העניין.

ואכן, מתברר כי בתקופה הרלוונטית נוהל בבית משפט זה תיק אפוטרופסות בעניינה של החסויה, תמ"ש 36920/96, המהווה חלק מהראיות שבפני (ר' עמ' 17לפרוטוקול), ומעיון בו ניתן להתחקות אחר מצבה של המנוחה בתקופה שבה, לכאורה, הודיעה על כוונתה לבטל את המתנה.

אין חולק כי המכתב הראשון בעניין החזרה מהמתנה נשלח ביום 19.3.96, וכי המנוחה חתמה על יפוי כח לב"כ עוה"ד חגג והדר ביום 15.3.96.

אין חולק כי במועד זה היתה המנוחה מאושפזת בבית חולים.

מעיון בתיק האפוטרופסות עולה כי הבקשה למינוי אפוטרופוס למנוחה הוגשה ע"י הנתבע, ביום 07.05.96, לאחר שהמנוחה אושפזה בבית חולים גריאטרי ביום 26.2.96, בהיותה כבת 77, ואובחנה כסובלת ממחלת שחמת הכבד.

לבקשה צורפה תעודה רפואית מטעם ד"ר יהושע שגב. התעודה נחתמה ע"י ד"ר שגב ביום 31.03.96, וכאמור שם כי מדובר בחולה בת 77 הסובלת ממחשבות שווא, הפרעות בזיכרון לטווח מיידי וקרוב עם תובנה ושיפוט חלקי, לא מבינה משמעות אפוטרופסות וזקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ועל רכושה.

תעודה רפואית זו נערכה ע"י היועץ הפסיכיאטרי של ביה"ח (ר' מוצג נ/3).

בדיון שהתברר בפני כב' השופטת שטופמן, ביום 13.6.96, טענו התובעים כי החסויה מסוגלת לטפל בעינייניה ואיננה זקוקה לאפוטרופוס, תוך שהם מסתמכים על תעודת רופא (שהוזמנה על ידם) מיום 29.03.96, חתומה ע"י ד"ר
סוכנבר, לפיה המנוחה היתה באותה עת "בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחרית על מעשיה, וכשירה לעשיית פעולה בפני נוטוריון". המנוחה עצמה לא הופיעה לדיון, וביהמ"ש לא יכל להתרשם ממצבה. לפיכך, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו (ד"ר שלמה נוי) והזמין תסקיר.

חוות דעתו של ד"ר נוי מיום 30.06.96 איננה חד משמעית. המומחה סוקר את מצבה של המנוחה בשנתיים שלפני בדיקתו- במהלך תקופה זו חלה החמרה במצבה של המנוחה, היא נזקקה לאישפוזים חוזרים ונשנים והוגדרה כ"סיעודית רפואית".

המומחה מציין כי מבחינה קוגניטיבית במהלך כל האישפוזים לא דווח על בילבול, הפרעות חשיבה או דמנציה ו/או כל הפרעה אחרת בתחום הנוירולוגי/ פסיכיאטרי, אך נבדקה ע"י ד"ר שגב פעמיים: ביום 24.3.96 וביום 31.3.96 ונמצא שדבריה מבולבלים עם מחשבות שווא של יחס ורדיפה, והפרעות זיכרון לטווח בינוני וקרוב. הצוות הסיעודי מתאר אותה כמתמצאת במקום ובסיטואציה, וכמשתפת פעולה עם הצוות.

מבחינת הסכסוך המשפחתי תוארה מחלוקת בין אח אחד לבין שלושת אחיו ואחותו.

בדיקת המומחה העלתה כי המנוחה, באותה עת, התמצאה בסיטואציה ובמקום, אך חלקית בזמן. קיימת הבנה חלקית של משמעות האפוטרופסות. מבחינת היכולת לצוות אמרה שברצונה להוריש את רכושה "שווה בשווה בין כל הילדים". במבחן מיני מנטל הודגמה דמנציה עם פגיעה בינונית. המודע צלול, קיימת תובנה, שיפוט תקין, אין רושם של הפרעות חשיבה.

בפרק הדיון, שבחוות דעתו של המומחה, הוא מציין כי קיים אצלו ספק האם קיימות הפרעות חשיבה כפי שתואר בחוו"ד של ד"ר שגב. להערכתו, אין כיום הפרעות חשיבה פעילות, אך לנוכח מגבלותיה הפיזיות זקוקה לאפוטרופוס.

מהפן הקוגנטיבי תוארו הפרעות, אך באופן המעורר ספק, כלשונו:

"מצד אחד ישנן הפרעות זיכרון, הפרעה ביכולת ללמוד חומר חדש והתמצאות בזמן, אך הקשב שמור בעיקרו והיכולת להבין את מושג האפוטרופוס הינה חלקית. לכן גם מבחינה קוגנטיבית בסופו של דבר אני ממליץ על מינוי אפוטרופוס לצורך ניהול שוטף של עניני גופה ורכושה.
יחד עם זאת, היכולת לצוות, להחליט על צוואה ותוכנה ולהבין את משמעותה קיימת אצל החסויה".

התסקיר-

התסקיר נערך ביום 15.10.96. בתסקיר מתארת המנוחה סכסוך בינה לבין כל ילדיה, וסכסוך בין האחים לבין עצמם, עד כדי כך שהיא איננה מסכימה שאף אחד מילדיה יהיה "אחראי" עליה.

עדות הגב' שרה מלר-

הגב' מלר היתה עו"ס בביה"ח הגריאטרי, שם היתה המנוחה מאושפזת בתקופה הרלוונטית. העדה אמנם לא זכרה ספציפית את המקרה הנדון, אך אישרה את חתימתה ע"ג המוצגים: נ/3- נ/6.


בנ/3 (מסמך מיום 16.04.96) נאמר שחוה"ד מיום 31.3.96, מטעם ד"ר שגב, נערכה ע"י היועץ הפסיכיאטרי של ביה"ח .

בנ/4 (מסמך מיום 18.06.96) נאמר כי מצורף מסמך לפיו מצבה של המנוחה קשה והיא לא מסוגלת לתת עדות בביהמ"ש. (שני המוצגים האחרים אינם רלוונטים).

מסקנות-

מכל האמור לעיל עולה כי בתקופה שבה נשלחה ההודעה הראשונה מטעם ב"כ של המנוחה, כביכול בשם המנוחה, אל הנתבעים בעניין ביטול המתנה, ובתקופה בה חתמה המנוחה על צוואה שבה היא לכאורה מדירה את הנתבע מכל רכושה ומביעה זעם על התנהגותו, היתה המנוחה מאושפזת בבי"ח ומצבה כמתואר לעיל.

אפשר לקבוע בוודאות כי באותה עת המנוחה לא היתה במיטבה ונזקקה לאפוטרופוס. למעשה, ההידרדרות, שהיתה בעיקר פיזית, אך גם מנטאלית, החלה כשנתיים קודם לכן.

כאן יש להדגיש, כי חוות הדעת הראשונה מטעם ד"ר שגב (שצורפה לבקשה למינוי אפוטרופוס) נערכה ע"י היועץ הפסיכיאטרי של ביה"ח (ולכאורה הינה אובייקטיבית, ר' מוצג נ/3), בעוד חוות הדעת השניה מטעם ד"ר סוכנבר הוזמנה ע"י התובעים. מכאן גם שיש לתת משקל יתר דווקא לחווה"ד הראשונה (הקובעת, כזכור, כי המנוחה סבלה באותה עת ממחשבות שווא, הפרעות בזיכרון וכו', ר' סעיף 19 לעיל).


המומחה שמונה באותה עת ע"י ביהמ"ש, ד"ר נוי (ואשר אין חולק כי חוות דעתו, אף היא, אובייקטיבית לחלוטין), הצביע על ספק בשאלה מה היתה מידת הירידה המנטאלית של המנוחה באותה תקופה, ואולם מחוות הדעת האוביקטיביות שבפני, כמפורט לעיל, עולים שני ממצאים חשובים:

אחד, מתברר כי המנוחה תיארה עצמה כמי שמסוכסכת עם כל ילדיה, ולא עם הנתבע בלבד. הדבר איננו מתיישב עם האמור בסעיף 3 לצוואה, שם נאמר ע"י המנוחה כי היא מדירה את הנתבע (ורק אותו) מהצוואה בגלל התנהגותו "הלא אנושית והמחפירה" כלפיה, ומורישה את כל רכושה לשלושת הילדים האחרים (התובעים).

שניים, המנוחה מביעה דעתה בפני ד"ר נוי כי היא רוצה להוריש את רכושה לכל ילדיה בחלקים שווים, וגם אמירה זו איננה תואמת את האמור בצוואה.

מהראיות לא נמצא כי המנוחה עשתה פעולה ממשית בכוחות עצמה כדי להביא לידי ביטוי את רצונה, כביכול, לבטל את המתנה. הכל נעשה באמצעות עורכי הדין. אחד מהם (עו"ד דוד הדר ז"ל) נפטר, השני (עו"ד חגג יבדל"א) לא העיד על שיחותיו עם מרשתו דאז.

בהמשך, ועד שלב מסויים, ייצגו ב"כ המנוחה הנ"ל את התובעים, והגישו בשמם (כשהם רואים עצמם כמי שנכנסו לנעלי המנוחה, על אף שטרם ניתן צו הקובע מיהם היורשים) כנגד הנתבעים.

מכל האמור לעיל מצטיירת תמונה של אשה מבוגרת, תשושה וסיעודית, חולה פיזית ומרותקת למיטה, מסוכסכת לאורך זמן עם כל ילדיה, עם בעיות מנטאליות מסוימות, הנזקקת, לכל הדעות, לאפוטרופוס לגופה ורכושה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי כל הפעולות שננקטו כביכול לביטול המתנה: תחילה המכתבים שנשלחו, אח"כ התביעה שהוגשה בשם המנוחה, לא נעשו מיוזמתה ומרצונה החופשי, אלא המנוחה נגררה אליהם ע"י התובעים.

עוד אני סבורה כי במצבה של המנוחה דאז, היא לא יכלה להבין את המשמעות המורכבת והמסובכת של ביטול מתנה, שהיתה במהותה מתנה בלתי חוזרת.

מסקנה זו מביאה אותנו לתוצאה כי הוכח להנחת דעתו של ביהמ"ש כי המנוחה לא יזמה את הליך ביטול המתנה מרצונה הטוב והחופשי, אלא הושפעה לעשות כן ע"י התובעים או מי מהם, ומכאן כי דין התביעה להידחות.

מעבר לנדרש יצויין, כי גם אם התוצאה היתה שונה, גם אז היתה התביעה נדחית, במישור המשפטי.

הסתלקות מצוואה-

באשר להסתלקות המנוחה מירושת האב המנוח, לטובת הנתבעים, הרי שההלכה היא כי מי שהסתלק מירושה איננו יכול לחזור בו. ומכל מקום, ברור, כי לא ניתן לבטל הסתלקות לאחר שצו הירושה כבר ניתן, העיזבון חולק, והמסתלק הלך לעולמו.

לעניין חזרה מהסתלקות ר', שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה- 1965, עמ' 87.

חזרה ממתנה-

המדובר, כאמור בהתחייבות למתן מתנה, כאשר ההתחייבות הינה ללא תנאי ובלתי חוזרת. בנוסף חתמה המנוחה על יפוי כח בלתי חוזר לטובת עוה"ד שרית ויעקב חבה (ב"כ הנתבעים באותה עת). המתנה עצמה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 16.04.96.

על פי סעיף 2 לחוק המתנה התשכ"ח-1968 (להלן "החוק"):

"מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה ע"י הנותן למקבל..."

בעניינינו המתנה הוקנתה סופית עם רישומה בספרי רישום המקרקעין ביום 16.04.96. הרישום נעשה כדין באמצעות יפוי כח בלתי חוזר.

אך גם אם יטען הטוען, כי הרישום נעשה שלא כדין, משום שמועדו מאוחר למועד משלוח ההודעה בדבר ביטול המתנה, גם אז נגיע למסקנה כי לא חלו התנאים המפורטים בחוק, המאפשרים את ביטול המתנה.

בסעיף 5 לחוק נקבע:

"א....
ב. כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור
בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
ג. מלבד האמור בסעיף 5(ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה חזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

כאמור לעיל, המתנה היתה בלתי חוזרת, ועל כן, לכל הדעות, לא יכלה המנוחה לחזור בה מהמתנה בטענה של שינוי מצבה לרעה (סעיף 5(ב) לחוק).


גם אם נקבל את דעת הסוברים כי ניתן לחזור ממתנה, גם אם הוסכם כי היא בלתי חוזרת, בתנאים האמורים בסעיף 5(ג) לחוק, גם אז לא הוכח כי הנתבעים התנהגו התנהגות מחפירה כלפי המנוחה, או כי חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי של המנוחה.

התובע מיקד טענותיו בסוגיית ההתנהגות המחפירה, והוא ובתו העידו בעניין זה.

הנתבעים הכחישו טענות אלה.

כפי שנאמר לעיל (ואין מחלוקת כי נטל ההוכחה מוטל על הטוען להתנהגות מחפירה, היינו התובע) על ביהמ"ש להגיע לממצאים בעניין זה מעדויות אובייקטיביות, ככל שניתן.

והנה, לבד מעדות התובעים ונכדה אחת (אשר נראה כי היתה צעירה מדי בתקופה הרלוונטית, כבת 15 בלבד) אין כל ראיה ממקור חיצוני התומכת בטענה זו.

כמו"כ, אין זכר לטענות אלה בחוות דעת ד"ר נוי (ששוחח עם הקשישה).

למעשה, לשאלת ד"ר נוי "למי תרצי הדירה שתהיה? תשובתה: "אחרי מותי שווה בשווה בין כל הילדים" ".

אינני מתעלמת מאמירתה של המנוחה בנוגע לבנה שאמר "אטפל באמא שלי אך אינו עושה זאת כיום".
בהנחה שהכוונה היתה לנתבע, יוזכר, כי, ראשית, המנוחה היתה אז מאושפזת בבית חולים, וכבר לא בביתם של הנתבעים, ושנית, הנתבע הורחק מהמנוחה ע"י המשטרה בעקבות תלונה שהוגשה.

גם בעניין זה, רשומה התלונה, כביכול, מפי המנוחה. ואולם מהראיות שבפני עולה כי לצורך הגשת התלונה הוצאה המנוחה מבית החולים בו שהתה ע"י התובעים (פרוטוקול עמ' 10 שורה 22). ושוב, הרושם הוא כי המנוחה נגררה לכך ע"י התובעים, ולא מיוזמתה.

כך גם בהתייחס לאמור בתסקיר מיום 15.10.96.

פקה"ס, עורכת התסקיר, גב' מירנה האובנשטוק, שאף היא שוחחה עם המנוחה איננה מציינת דבר בעניין התנהגות מחפירה, כביכול, מצידו של הנתבע.

ודוק, בשיחה עם פקה"ס מתלוננת המנוחה על "יחס הילדים אליה" ולא על יחסו של הנתבע דווקא.

פקה"ס מאשרת שהנתבע הוא זה המממן את אחזקתה של המנוחה במוסד.

פקה"ס מוסיפה ומעירה כי מהיכרות עם המשפחה ידוע לה על סכסוכים "בין הילדים עצמם ובין הילדים עם אמם שכוללת סכסוכים אלימים שהצריכו התערבות משטרה..."

לא נאמר כי היה סכסוך דווקא בין הנתבע והמנוחה.

מכאן, כי לא הוכחה התנהגות מחפירה מצד הנתבעים, המאפשרת חזרה מהמתנה.

התוצאה העולה מכל האמור לעיל הינה, כי דין התביעה להידחות.
על מנת שלא להסלים עוד את הסכסוך, ומשום שהצדדים הופנו להגיש תביעה זו בהמלצת ביהמ"ש המחוזי, אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות צוואה

  2. אגרה קיום צוואה

  3. חיסיון צוואה

  4. הסכם פשרה צוואה

  5. ביטול צוואה קודמת

  6. ביטול צוואה הדדית

  7. ביטול צוואה דוגמא

  8. הוכחת אובדן צוואה

  9. ביטול תנאי בצוואה

  10. ביטול רישום צוואה

  11. ביטול צוואה שנייה

  12. הערת אזהרה צוואה

  13. ביטול צוואה בעל פה

  14. עילות ביטול צוואה

  15. ביטול צוואה מאוחרת

  16. בקשה לעיון בצוואה

  17. ביטול צוואה אחרונה

  18. ביטול צוואה שהופקדה

  19. השלמת פרטים בצוואה

  20. ביטול צוואה בכתב יד

  21. המחאת זכויות בצוואה

  22. הסתלקות מצוואה הדדית

  23. ביטול צוואה בפני רשות

  24. התנגדות לביצוע צוואה

  25. הסתלקות חלקית מצוואה

  26. בקשה להגשת העתק צוואה

  27. אי כשירות לעריכת צוואה

  28. בקשה לתיקון פגם בצוואה

  29. בקשה לתיקון טעות בצוואה

  30. העברת זכויות מכוח צוואה

  31. בקשה להוספת פרטים בצוואה

  32. ביטול צוואה על ידי המצווה

  33. העברת זכויות על פי צוואה

  34. איחור בהגשת התנגדות לצוואה

  35. ביטול צוואה השפעה בלתי הוגנת

  36. הארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  37. ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת

  38. ביטול צוואה עקב מצבו הנפשי של המצווה

  39. העברת זכויות שימוש במשק באמצעות צוואה

  40. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לצוואה

  41. צו המקיים את צוואתו של המנוח - הוראות חלוקת עזבון על ידי מנהלי העזבון

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון