הסתלקות כללית מירושה


המנוחה הותירה אחרי ארבעה ילדים שני בנים - X שתי בנות - X


לבקשה למתן צו ירושה בגין עזבונה של המנוחה הנ"ל צורפו שני תצהירים של שתי הבנות ובהם הן הביעו את הסתלקותן המוחלטת מעזבון המנוחה וכי אין הן רוצות בכל חלק בו.

המבקש בתיק זה הוא אחד הבנים, X והמחלוקת התעוררה בינו לבין ב"כ היועץ המשפטי בענין אותם תצהירי הסתלקות של הבנות. לטענת האפוטרופוס הכללי - אפילו היתה אותה הסתלקות של הבנות בבחינת הסתלקות מוחלטת עפ"י הוראת הסעיף 6(ב) רישא לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 [2] עדיין יש לנהוג עפ"י הוראה אחרת של החוק בשאלה למי יש להעניק את אותם חלקים בעזבון שמהם הסתלקו הבנות - הוראה זו לדעת בא-כוח היועץ המשפטי היא זו הבאה בסיפא לסעיף 14 לחוק הירושה [2].

אביא הוראות החוק הללו כלשונן.

סעיף 6(א) - "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לבית המשפט, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו".

6(ב) "מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה, "אין הסתלקות לטובת אדם אחר אלא לטובת בן זוגו או ילדיו של המוריש".

ואילו סעיף 14 לחוק קובע: "ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו;
והוא הדין בילד או קרוב שנמצא פסול לרשת או להסתלק מהירושה שלא לטובת בן זוגו או ילדיו של המוריש".

בא-כוח היועץ המשפטי מרכיב הוראה על הוראה ומסיק מן הסיפא לסעיף 14 כי בכל מקרה בו מסתלק יורש הסתלקות כללית על-פי הרישא לסעיף 6(ב) לחוק - פועלת הסתלקות זו בכוון הענקת החלק בעזבון לילדיו של היורש שהסתלק, במידה ויש לו ילדים. ורק במקרה ואין לו ילדים משלו - אי אז ניתן לחזור ולחלק החלק הזה בעזבון בין יורשי המנוח האחרים. מכאן מסיק בא-כוח היועץ המשפטי כי אין גם לקבל הודעת הסתלקות סתמית מבלי שהיורש יציין בה במפורש אם יש לו ילדים משלו או שאין לו ילדים.

במקרה הנוכחי לא ציינו הבנות בתצהיריהן אם יש להן ילדים משלהן אם לאו ולטענת בא-כוח המבקש כאן אין צורך בכך שכן, אין זה ענינו של איש מה מצבן המשפחתי של הבנות המסתלקות מאחר ואין הסתלקותן פועלת לטובתו של מי מצאציהן שלהן, אלא ההסתלקות היא כוללת ומעמידה אותן במצב כאילו לא היו יורשים מלכתחילה ומכאן המסקנה כאילו חייב חלקן של הבנות המסתלקות לחזור ולהתחלק בין יתר יורשיה של המנוחה.

סוגיה זו עדיין לא באה לידי בירור בפני בית המשפט ולמען האמת אינני יודע מדוע דוקא מפי האפוטרופוס הכללי חייבת לבוא הטענה הזאת.

לא אכנס כאן לבירור טיבה של הסתלקות כללית עפ"י הרישא לסעיף 6(ב) שכן מלשון החוק עצמו ברור, והדבר כבר נאמר בפסיקה (ר' ד.נ. 43/74 [1] דברי כב' השופט לנדור בעמ' 244 ב) כי יורש שהסתלק סתם - הריהו כאילו לא היה יורש מעולם וזאת בניגוד ליורש, המסתלק על-פי הסיפא לסעיף זה, לטובת בן זוג או ילד של המוריש - ואז ניתן לראות באותו יורש שהסתלק כך, כמי שנטל את חלקו ולו לרגע קט ולאחר מכן החליט מה יעשה בו ע"י כך שהועידו בהסתלקות לבן הזוג או אחד מילדי המוריש.

ברם - זה שהסתלק סתם ועליו נאמר שכאילו לא ירש מלכתחילה - מה ייעשה בחלקו?

כאמור גורס בא-כוח היועץ המשפטי, כי החוק עצמו קובע גורלו של חלק זה - היינו שבמקום אותו יורש שהסתלק יבואו ילדיו, ורק כשאין לו ילדים - כי אז יבואו היורשים האחרים של המנוח, וזאת על-פי הסיפא לסעיף 14.

עם כל הכבוד - לא נראה לי שלשון החוק עצמו מאפשרת קבלת פירוש זה.

לפני חקיקה חוק הירושה לא היתה מוכרת כלל כל אפשרות של הסתלקות של יורש מחלקו מעזבון לטובתו של מאן דהוא - בין שהיה זה בן זוג או ילד של המוריש ובין שהיה זה אדם זר כלשהו. משבא חוק הירושה - הוא הקל בענין זה ולפחות לגבי בן זוג וילדים של המוריש הוא נתן אפשרות בסיפא בסעיף 6(ב) ליורש לתת את חלקו בעזבון למי שהוא חפץ ביקרו מבין הוריו או אחיו. אולם, לית מאן דפליג כי גם החוק החדש, חוק הירושה מתשכ"ה, אינו מכיר באפשרות של הסתלקות ספיציפית ומכוונת לטובת מי שאיננו בן זוגו או ילדו של המוריש. והדבר עולה בצורה מפורשת ומנדטורית מן הסיפא לסעיף 6(ב) הקובע - "אין הסתלקות לטובת אדם אחר אלא לטובת בן זוגו או ילדיו של המוריש".

יש איסור מפורש על יורש להסתלק מחלקו בעזבון לטובת כל מאן דהוא העולה על רוחו והוא מוגבל באפשרות הסתלקות ספיציפית אך ורק לטובת בן זוג או ילד. ואם אינו בוחר באפשרות זו - אין בפניו כל אפשרות אחרת מלבד זו שברישא לסעיף 6(ב) - היינו הסתלקות כללית שהיא למעשה הבעת רצון וגילוי דעת שאין הוא מעונין לרשת כלל את המנוח ומצהיר כי חלק ונחלה אין לו בעזבונו.

וברוח דברים אלו יש לדעתו לקרוא את הסיפא של הסעיף 14.

שכן בראש וראשונה יש לשאול את השאלה - מה טעם ראה המחוקק להוסיף את המילים "שלא לטובת בן זוגו או ילדיו של המוריש" כי הרי אין למלים אלו כל משמעות אם הכוונה היא להסתלקות כללית של היורש מחלקו בעזבון. ממה נפשך - אם ההסתלקות היא לטובת בן זוג או ילד של המוריש - ממילא אין כל אפשרות להתעלם מרצונו המפורש של היורש שהסתלק כך - משום שכאמור הוא גילה דעתו בצורה המותרת לו על פי החוק כי רצונו שחלקו בעזבון יוקנה לטובת אותו יורש שמותר להסתלק לטובתו - קרי בן הזוג או ילד. ומשעה שעשה היורש מסתלק את האקט הזה של הסתלקות לטובת בן זוג או ילד - ממילא לא ניתן לתהות על גורלו של החלק שממנו הסתלק היורש. גורלו של חלק זה נקבע במפורש על-ידי היורש המסתלק עצמו. יורש המסתלק כך פועל במסגרת הוראת הסיפא לסעיף 6(ב) והוא פועל בד' אמותיו של החוק ואינו מפר את הוראותיו.

שונה המקרה בו מסתלק יורש באופן ספיציפי לטובתו של אדם אחר שאיננו מאלו הנזכרים בסייפא לסעיף 6(ב). או אז - מספר הוא את הוראת החוק ופועל בניגוד לה - ובכגון זה - הפועל בניגוד להוראת החוק ועובר על האיסור הקבוע בסיפא לסעיף 6(ב) - עליו ניתן לכפות את הוראת הסעיף 14 (סיפא) שכן אז רואים אותו כמי שמקפח את זכות צאצאיו שלו ומפזר את נכסי העזבון בין זרים. או אז יכול והחוק נחלץ להגן על שמירת העזבון שלא יפול לידי מי שאינם מדמו ובשרו של היורש המסתלק והמוריש גם יחד - ומונע אפשרות של הסתלקות לטובת אדם זר ע"י כך שמבטיח במקרה זה קודם לכל את זכותם של צאצאי היורש המסתלק לקבל את החלק.

ואם התכוון המחוקק כי תוצאה זו תחול גם על מי שהסתלק סתם בלי לפרש שמו של זה שיזכה במקומו בחלקו בעזבון - די היה לו למחוקק שיציין בסיפא לסעיף 14 את המלים "או שהסתלק מן הירושה" - כך סתם וללא כל תוספת. אם כוונת המחוקק היתה להוריש את חלקו של המסתלק סתם לצאצאיו של זה - היה עליו להסתפק במלים "שהסתלק מן הירושה" מבלי להוסיף את המלים "שלא לטובת...". תוספת מלים אלו - "שלא לטובת בן זוג או ילד של המוריש" מצביעה על כך שהכוונה היא לאותו מקרה שאכן הסתלק יורש באופן ספיציפי לטובתו של מאן דהוא ושאותו מאן דהוא איננו מן האנשים הנזכרים בסייפא לסעיף 6(ב). ואחזור ואבהיר הדבר - אם הסתלק לטובת אחד מאלו - פטור הוא מכל התעסקות עם הסעיף 14 שכן הוא קיים הוראת הסיפא לסעיף 6(ב) אך אם הסתלק שלא לטובת אלו המנויים בסעיף 6(ב) סיפא אלא לטובת מישהוא אחר - הסתלקות של ממש לטובתו של מישהו אחר - או אז רואה בו המחוקק כמי שהפר הוראת הסעיף 6(ב) סיפא ומטיל עליו על כן אחר "הסנקציה" החלה על פי סעיף 14 לחוק.

כשם שאין על-פי סעיף 6(ב) - סיפא הסתלקות אלא לטובת בן-זוג או ילד כך ניתן לקרוא הסעיף 14 שהסתלקות שהיא שלא לטובת אחד מאלו אלא היא לטובת מישהו אחר - וזו, ורק זו נופלת בגדר החלוקה המותווית בסעיף 14 זה.

במלים אחרות - אין אני גורס כי המחוקק בלע בנשימה אחת את שני חלקיו של הסעיף 6(ב) לחוק בסיפא של הסעיף 14. אם כוונתו היתה לרישא של סעיף 6(ב) די היה לו שיאמר בסעיף 14 כי המדובר הוא במי "שהסתלק מהירושה" סתם וללא כל תוספת, ואילו בהדגישו את מומנט ההסתלקות "שלא לטובת בן זוג או ילד של היורש" גילה המחוקק את דעתו בצורה ברורה למדי כי כוונתו היא למי שהסתלק באופן שיש בו משום הפרה של הוראת הסיפא לסעיף 6(ב) - ורק לזה ולא לאחר.

"ההסתלקות" עליה מדובר בסיפא לסעיף 14 לחוק היא "הסתלקות" מסוג מיוחד ומוגדר ולא הסתלקות כללית בעלמא. זו היא הסתלקות מן הסוג הנוגד את הוראת הסעיף 6(ב) - סיפא ואין לראות את מלה "הסתלק" שבסעיף 14 כעומדת ברשות עצמה - יש לקרוא אותה ביחד עם המלים הבאות אחריה - היינו הסתלקות שלא לטובת אלו הנזכרים בסעיף 6(ב) אלא הסתלקות לטובת מישהוא אחר וכאמור - אם התכוון המחוקק לכל הסתלקות שהיא ובעיקר להסתלקות כללית על-פי הרישא לסעיף 6(ב) לחוק - הרי תוספת המלים "שלא לטובת..." היתה מיותרת כאן לחלוטין.

בסיכום על כן - נראה לי שאין לראות מקרה שבו בפנינו הסתלקות כללית ושאין בה הסתלקות לטובתו של מאן דהוא כהסתלקות שעליה חל הסעיף 14. המבחן לתחולתו של הסעיף 14 הוא אך ורק על-פי הסיפא לסעיף 6(ב) - אם נתקיימו הוראותיו כי אז לא חל סעיף 14 ואם לא נתקיימו הוראותיו כי אז יחול סעיף 14 אך אין ענינו של הסעיף 14 ברישא לסעיף 6(ב) כלל ועיקר. עצם השימוש באותן מלים ובאותה צורת הדגשה של איסור והיתר בסיפא לסעיף 6(ב) ובסיפא לסעיף 14 אינו יכול אלא להצביע שסמיכות הפרשה היא רק בענין זה של "הסתלקות ספציפית" - זו המותרת על-פי החוק סיפא 6(ב) וזו האסורה על פיו, ואין כל אפשרות לשרבב לתוך דברים אלו גם את ההסתלקות הכללית עפ"י הרי ישא לסעיף 6(ב).

אני דוחה על כן את טענתו של בא-כוח היועץ המשפט וקובע כי ההסתלקות של הבנות כאן אין בה כדי להחיל עליהן, ולו גם בדרך של השלמת תצהירים, את הוראות הסעיף 14 לחוק הירושה וכי הסתלקות כזו דינה כגילוי דעת שאין הן יורשות מלכתחילה ועל כן דין העזבון להתחלק בין אלו שנותרו מבין יורשי המנוחה. אני קובע כי ההסתלקות מאפשרת חלוקת העזבון בין יתר היורשים כאילו היו הם היורשים הבלעדיים וכאילו הבנות לא ירשו מלכתחילה.

אשר על כן, אני מקבל את הסתלקותן של הבנות זריפה ועריפה ובהתאם לכך קובע כי יורשיה על פי דין של המנוחה הנא עוואד מוסא עוואד ז"ל שנפטרה בנצרת ביום 27.3.74 הם:



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אירוע מס ירושה

  2. התיישנות ירושה

  3. אגרת רישום ירושה

  4. אגרה רשם הירושות

  5. הסתלקות יורשים

  6. התיישנות בירושה

  7. הסתלקות על תנאי

  8. היטל השבחה ירושה

  9. הערת אזהרה ירושה

  10. הבטחת הכנסה ירושה

  11. הערת אזהרה יורשים

  12. היטל השבחה יורשים

  13. הסתלקות לטובת נכד

  14. צו הסתלקות מירושה

  15. העברת זכויות ירושה

  16. כתב הסתלקות מירושה

  17. הסתלקות מנכס בירושה

  18. אי קיום יורשים אחרים

  19. חובות ארנונה יורשים

  20. הסתלקות חלקית מירושה

  21. הסתלקות כללית מירושה

  22. אישור הסכם בין יורשים

  23. הסכם פשרה בין יורשים

  24. החזר אגרה רשם הירושה

  25. זכות קדימה בין יורשים

  26. הסתלקות יורש אחר יורש

  27. הסתלקות בתמורה מירושה

  28. אי צירוף היורשים לתביעה

  29. הסתלקות לטובת יורש אחר

  30. העברת זכויות אגב ירושה

  31. העברת זכויות בין יורשים

  32. הסתלקות פושט רגל מירושה

  33. הסתלקות מירושה שלא בכתב

  34. העברת זכויות במנהל ירושה

  35. אישור הסכם חלוקה בין יורשים

  36. אחריות יורשים לחובות העיזבון

  37. הסכם שיתוף במקרקעין יורשים

  38. זכות קדימה בין יורשים במשק חקלאי

  39. תביעה לפינוי של דיירים מוגנים מחנות ומדירה שקיבלו בירושה מאביהם

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון