העברת דיון באותו מחוז


החלטה בבש"א 6739/08

1. בפני בקשת הנתבע להעברת הדיון, באופן שיש לנהוג על פי סעיף 24 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בבקשה זו ניתנה החלטה חלקית ביום 5.11.08 וכן בעקבות העברת ההליך לגישור בפניי כב' השופט (בדימוס)יצחק יעקבי-שווילי שהודיע ביום 9.11.09 כי הגישור לא צלח, הוחזר התיק לביהמ"ש להמשך הדיון בו. בשל השאלה העקרונית שעלתה, בנוגע לתחולת סעיף 24 על המקרה שלפני בקשתי את עמדת היועמ"ש לממשלה אשר אכן מצא מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש) להודיע ביום 10.3.10 כי מכיוון שזכות המדינה או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך זה, להתייצב, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, בהליך זה (ראו הודעה שהוגשה ביום 11.3.10). עמדת היועמ"ש נמסרה בכתב ולפיה אין צורך להפעיל על דיין בבית דין רבני את הפרוצדורה הקבועה בסעיף 24 לחוק בתי המשפט ולכן על המקרה חלים כללי ברירת הסמכות העניינית והמקומית.

ביום 24.6.10 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ונציג היועמ"ש, עו"ד קורן, אשר חזר על עמדתו כאמור בחוו"ד שהוגשה, לפיה גם על פי תכליתו של סעיף 24 לחוק בתי המשפט, יש לדחות את עמדת הנתבע מכיוון שבמקרה זה מדובר בבעל סמכות שפיטה במערכת שיפוטית השונה מהמערכת הכללית לכן אין לצפות לקיים במקרה כזה את הפרוצדורה הקבועה בסעיף 24 לחוק בתי המשפט.

בעלי הדין וההליך שבפניי

2. כבוד הרב רפאל אוחנונה (להלן: "התובע") משמש כראש מדור כשרות מסעדות ומזנונים במחלקת הכשרות ברבנות הראשית לחיפה ולמחוז.

כבור הרב שלמה שלוש (להלן: "הנתבע") הינו הרב הראשי וראב"ד רבני חיפה.

תביעה זו הוגשה לפיצויי כספי בסך 150,000 ₪ וכן צו המורה על התנצלות פומבית, בעילה של חוק איסור לשון הרע, בשל חילופי דברים בכתב ובע"פ בהקשרים שונים, בין הצדדים. הרקע ליחסים אלה הינו יחסי עבודה עכורים הנמשכים מזה מספר שנים בין הצדדים במהלכן נתגלעו חיכוכים חילופי האשמות ותלונות הדדיות זה על תפקודו של זה. נעשו מספר ניסיונות פיוס שלא צלחו וכאמור גם לאחר הגשת התתביעה הופנו הצדדים בהסכמה לגישור, אולם גם הליך זה לא צלח.

טענות הצדדים

3. הנתבע, מבקש בבקשתו להעביר את הדיון ל"ערכאה המתאימה". לטענתו, מקום בירור התביעה אינו בבית משפט השלום האזרחי, מכיוון שהיא מערבת סוגיית הלכתיות סבוכות בדיני השרות אלא בבית דין דתי. לטענתו, מירב הזיקות לא נתונות לבית המשפט השלום בחיפה ומאזן נוחות נוטה להעברת הדיון לפורום אחר הוא ביה"ד הרבני וזאת מכוח חוק יסוד : השפיטה, התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק יסוד השפיטה"), המקנה סמכות שפיטה גם לבתי דין דתיים.

לחילופין טען כי אם תישאר התביעה במערכת בתי המשפט האזרחיים, יש להפנות את התיק לנשיאת בית משפט העליון על מנת שתחליט על מקום השיפוט וזאת לפי סעיף 24 לחוק כל זאת על יסוד חוות דעת שנתן היועמ"ש לשיפוט רבני עו"ד שמעון יעקובי מעמדו של הנתבע כראב"ד רבני מקביל למעמד של נשיא בית משפט המחוזי.

בדיון שהתקיים ביום 24.6.10 הוסיף ב"כ הנתבע כי איננו מקבל את עמדת היועמ"ש ואפילו מצר עליה. לטענתו, הרציונאל שעומד בבסיס העברת דיון של שופט בית דין לעבודה חל לגבי דיין בבית דין רבני. העובדה שבמקרה בחיפה בית הדין לעבודה נמצא באותו מבנה או בית הדין לענייני משפחה נמצא באותו מבנה אינו רלוונטי, מה שצריך לפעול זה
הרציונאל. אדם שעוסק במערכת שפיטה בעירו לא ידון עניינו, בפני שופט אחר באותה עיר. במועד דיון זה צמצם ב"כ הנתבע את בקשתו לבקשה החילופית, לעניין תחולת סעיף 24 לחוק בתי המשפט על תיק זה, תוך שהוא מדגיש כי אין לנתבע טענה להעברת הדיון מבית משפט השלום בשל טענה לפורום בלתי נאות.

4. התובע מתנגד לבקשה, לטענתו מטרת הנתבע לגרום לסחבת מיותרת בבחינת דחיית הקץ. עוד לטענתו, אין התביעה קשורה לתפקידו של הנתבע כראב"ד רבני, אלא כמפקח על ידיעותיהם ההלכתיות של משגיחי מחלקת הכשרות בכובעו כרב עיר ראשי, ולכן אין תחולה לסעיף 24 לחוק מכיון שהנתבע איננו "שופט" כמשמעותו בחוק. יתרה מזאת נטען כי דווקא דיון בפני בית דין רבני, ילווה בחשש כבד של ניגוד עניינים בהיות הנתבע ראב"ד רבני. לביה"ד רבני אין סמכות לדון בענייני חוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי עניינים הדורשים פרשנות תורנית, ניתן להביא לגביהם עדים מומחים .

דיון

5. סעיף 24 לחוק בתי המשפט קובע:


"שופט שהוא בעל דין בהליך האזרחי יקבע נשיא בית המשפט העליון את בית המשפט אשר ידון בהליך"

לשון הסעיף מלמדינו כי שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי יקבע מקום השיפוט בו ידון ההליך, ע"י נשיא בית המשפט העליון. תכליתה של הוראת חוק זו היא שמירה על מראית פני הצדק שהרי שופט שהוא בעל דין בהליך אזרחי, אין זה ראוי כי עניינו ידון בבית משפט שהשופט נמנה עם שופטיו או אפילו בבית משפט באותו מחוז שיפוטי (ראו לדוגמא; בש"א 7482/01 היימן נגד דרורי (לא פורסם); בש"א 5705/00 אברהם יעקב נגד גיא פיטוסי (לא פורסם) ראו בג"ץ 9343/02 יורב אחזקות בע"מ נגד נשיא בית המשפט העליון, תק –על 2002 (3) 2949 (2002))

אין אפוא מחלוקת כי במקרה שלפניי, אם תמצא טענת הנתבע כי דינו כדין "שופט" ובכלל זה "שופט מחוזי" על פי חוות דעת משפטית שקיבל, יהיה מקום להיעתר לבקשה ולהעבירה לנשיאת בית משפט העליון לצורך קביעת בית המשפט אשר ידון בתיק ובהליך שבין הצדדים.

דא עקה, שהגעתי למסקנה שונה ולפיה דין הבקשה להידחות כפי שיבואר להלן.

6. האם הנתבע הוא "שופט" לעניין סעיף 24 כמשמעותו בחוק?

שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי הדין עם התובע תוך שהנני מקבל את עמדת היועמ"ש ומנימוקיו ולפיה, יש לדחות את הבקשה להעברת הדיון.

אבהיר מסקנתי זו.

סעיף 1(א) וסעיף 1(ב) לחוק יסוד השפיטה מגדיר את הערכאות להן נתונה סמכות שפיטה ובהן בתי דין. עם זאת המחוקק מצא לנכון להגדיר מי הוא שופט בס"ק (א) בלבד וייחד הגדרה זה לשופטי בתי משפט בלבד. סעיף 1 לחוק יסוד השפיטה קובע:

"1.(א) אלה בתי המשפט שסמכות שפיטה נתונה בידיהם.

(1) בית משפט העליון;

(2) בית משפט מחוזי;

(3) בית משפט שלום ;

(4)בית משפט אחר שנקבע בחוק בתי המשפט בחוק זה "שופט" שופט של בית משפט כאמור.


(ב) סמכות שפיטה נתונה גם בידי אלה:

(1) בית דין דתי;

(2) בית דין אחר;

(3) רשות אחרת והכל כפי שנקבע בחוק".

צא ולמד כי על פי לשון הסעיף "דיין" בביה"ד הרבני המחזיק בסמכות שפיטה לפי הסעיף האמור, איננו "שופט" לפי פשוטו של הסעיף הנ"ל. המילים: "סמכות שפיטה נתונה גם בידי אלה": " (1) בית דין דתי ... " , מבלי לחזור על הגדרת מי שעוסק בשפיטה כ"שופט" ברישא של סעיף 1, אינם מאפשרים, לדעתי, הסקת מסקנה כי מי שעוסק במלאת השפיטה
בביה"ד הוא "שופט" וחל עליו סעיף 24 לחוק בתי המשפט, כאמור בסעיף 1(א)(4) המצוטט לעיל. יצויין כי בחוק בתי המשפט עצמו אין הגדרה נפרדת למונח "שופט" ולכן, לטעמי, יש להחיל את ההגדרה הכלולה בחוק יסוד השפיטה גם בגדרו של חוק בתי המשפט.

7. בחינת דברי חקיקה ספציפיים מכוחם פועל הנתבע כ"דיין" וביה"ד הרבני, אינם מאפשרים פרשנות שונה מזו שצוינה לעיל.

הנתבע הוא רב המכהן כדיין - ראב"ד וחל עליו חוק הדיינים תשט"ו 1995 (להלן: "חוק הדיינים").

"1.בחוק זה –

"דיין חבר בית דין רבני כמשמעותו בדבר המלך במועצתו 1922-1947 בחוק בתיק הדין הרבניים (אישור מינויים) תשי"ב – 1952 ובחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושים) תשי"ג – 1953".

עינינו רואות כי סעיף 1 לחוק הדיינים קובע כי "דיין" הוא חבר בית דין רבני כמשמעותו בדבר המלך במועצתו ובחוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים) ובחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושים) שנחקקו זמן רב לפני חוק יסוד השפיטה. בהעדר הוראה מסדירה או מבטלת את ההסדר האמור, בחוק יסוד השפיטה, אין לומר כי המחוקק התכוון בחוק יסוד זה לכך כי המונח "דיין" יכלל במסגרת המונח "שופט" וכי כך יש לפרשו לעניין סעיף 24 לחוק בתי המשפט. לטעמי, מדובר בהסדר יחודיי ספציפי המשאיר את המונח "דיין" בהתאם לחוק הדיינים, על כנו.

כידוע ומן המפורסמות הוא כי הוראות דין ספציפי גוברות על הוראות דין כללי בבחינת - LEX SPECIALIS DEROGAT LEX GENERALI.

8. זאת ועוד; בעמדת היועמ"ש נזכרת הוראת חוק בה נכלל המונח "דיין" במונח "שופט" והיא בסעיף 1 (5) לחוק נציב תלונות הציבור על השופטים תשס"ב – 2002 הקובע:

"1.בחוק זה

שופט כל אחד מאלה

(1) שופט כהגדרתו בחוק – יסוד : השפיטה, לרבות שופט בקצבה הממלא תפקיד שיפוטי לפי סעיפים 57 או 66 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 (בחוק זה – חוק בתי המשפט) או לפי סעיף 58 לחוק עזרה משפטית בין מדינות התשנ"ח 1998 ושופט עמית כמשמעותו סעיף 10א לחוק בתי המשפט.

(2) רשם כהגדרתו בסעיף 84 לחוק בתי המשפט.

(3) שופט ורשם כמשמעותם בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969 (בחוק זה חוק בית הדין לעבודה) לרבות שופט שיצא לקצבה הממלא תפקיד שיפוטי לפי סעיף 31 (ז) לחוק בתיק הדין לעבודה.

(4) שופט צבאי משפטאי כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי תשט"ו – 1955 (בחוק זה חוק השיפוט הצבאי)

(5) דיין כהגדרתו בחוק הדיינים תשט"ו 1955 (בחוק זה חוק הדיינים לרבות דיין עמית כמשמעותו בסעיף 9א לחוק הדיינים";

חקיקת סעיף זה מחזק את הפרשנות דלעיל במובן זה שרואים אנו כי כאשר ביקש המחוקק להכליל את המושג "דיין" במושג "שופט" עשה כן במפורש בחוק חדש.

9. אוסיף ואציין כי גם על פי תכליתה של הוראת סעיף 24 לחוק בתי המשפט שמטרתה כאמור, למנוע מראית עין של משוא פנים עת מתדיין בעל סמכות שפיטה בפני בעל סמכות שפיטה אחר המכהן באותה מערכת שיפוטית, נראה שאין לקבל את עמדת הנתבע שכן, כאמור, מערכת בית הדין הרבניים איננה חלק ממערכת בתי המשפט הכללית ולכן לא קיים חשש לפגיעה במראית פני הצדק שעה שדיין מתדיין בפני בית משפט כללי אזרחי, כבעניינו, ממש כמו שלא נטען ולא הוכח בפניי שמעבירים "שופט" המתדיין בפני ביה"ד הרבני בעניינים הנתונים לסמכותו של ביה"ד, לפי חוק בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) הנ"ל.

סיכומו של דבר; משלא כלל המחוקק במישרין בחוק בתי המשפט או בעקיפין בחוק הדיינים, את המושג "דיין" בגדרו של "שופט" יש לקבל את עמדת היועמ"ש כי המונח "שופט" בחוק יסוד השפיטה ובכלל זה בחוק בתי המשפט אינו מכיל את המונח "דיין".


אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות ומכיוון שמדובר בסוגיה משפטית שנדרשה לה עמדת היועמ"ש לממשלה, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

10. הנני מורה על המשך הדיון והתיק נקבע לקדם משפט ליום 12.4.11 בשעה 09:30. (המועד נקבע בהתחשב ביציאתי לחופשת שבתון קצרה)

לקראת המועד יגישו הצדדים תצהירי עדויותיהם הראשיות של כל עדיהם:

התובע ישלים ויגיש תצהירים של כל עדיו תוך 45 יום מהיום. (אלא אם כן יודיע כי אין לו עדים נוספים או שיגיש בקשה מנומקת לזימון עד שאינו בשליטתו).

הנתבע יגיש תצהירים של כל עדיו תוך 45 יום לאחר מכן.

התצהירים יועברו במישרין ע"י הצדדים זה לזה. לתצהירים יצורפו מסמכים רלוונטים אשר יש בכוונת הצדדים להגישם במהלך הדיון. לתצהיר העדים יצורף תיק מסמכים, אשר בדעת הצדדים להפכם למוצגים בתיק. כל אחד מבעלי הדין, ימציא העתק מתצהיר עדיו ומתיק המסמכים, לרבות הודעתו לבית המשפט, ישירות לבעל הדין האחר.

הצדדים יחליפו ביניהם את המסמכים הרלוונטים ללא יוצא מן הכלל ויודיעו זה לזה בתוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים אם יש התנגדות להגשת מסמך מסויים כראיה ואם יש צורך לזמן את העד עורך המסמך לחקירה. הוצאות המשפט יפסקו גם בהתחשב בעמדת הצדדים ובצורך בשמיעת עדים כאשר יתברר בסופו של דבר שניתן היה לוותר עליהם.

עד אשר איננו בשליטת בעל הדין, יגיש בעל הדין בתוך המועדים הנ"ל, בקשה מנומקת בתוך המועדים הנ"ל, ויוכל לזמנו לעדות לאחר מתן החלטה בעניין זה.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון