העברת דיון מחוסר סמכות

בפניי בקשה מטעם הנתבעת 2 להעברת דיון בתביעה לבית משפט השלום בירושלים, מחמת היעדר סמכות שיפוט מקומית לבית משפט השלום בת"א.

יצוין כי בקשה זו הועברה לטיפולי לאחרונה, עקב שינוי סדרי עבודה בבימ"ש זה.

עובדות והליכים רלוונטיים

כהערה מקדמית יצוין, כי הוגשו בתיק מסמכים רבים, ורבים מהם לא נסרקו במקומם הנכון. כך, למשל, תשובת הנתבעת 2 (על תגובת התובעת על בקשת הנתבעת 2 שבנדון) נסרקה בבקשה מס' 1 בתיק, כאשר בקשת הנתבעת 2 נסרקה בבקשה מס' 15 בתיק ואילו תגובת התובעת על הבקשה נסרקה בבקשה מס' 19 בתיק. אי-הקפדת בעלי הדין על הגשת המסמכים במקומם הנכון אילצה אותי להשקיע כשעה של קריאת ולימוד כל מסמכי התיק, כדי להבין מה בדיוק מבוקש בו ומה בדיוק קיים בו.


ביום 6.5.09 הגישה התובעת נגד הנתבעת 1 תביעה. מדובר בתביעת שיבוב של נזקי רכוש ע"ס 3,588 ₪ בסדר דין מהיר, שהוגשה בגין תאונת דרכים מיום 24.7.08.

ביום 23.6.11 הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה.

ביום 7.11.11 נערך דיון מקדמי ראשון בתיק (בפני כב' השופטת נאוה ברוורמן), אך מאחר שלא כל הצדדים התייצבו אליו ונוכח הודעה על כוונה לתקן את כתב התביעה, לא נערך דיון ענייני בתביעה.

ביום 21.12.11 הוחלט לקבל את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, על דרך של הוספת נתבעת 2, כמבטחת רכב מעורב נוסף בתאונה.

ביום 1.7.12 הגישה הנתבעת 2 "בקשה לדחיית התביעה על הסף כנגד הנתבעת 2 ולהורות על העדר המצאה כדין". בבקשה זו נטען כי דין התביעה להידחות ו/או להימחק על הסף, הן מאחר שהנתבעת 2 לא עונה על הגדרת "מבטח" בדין הישראלי ולכן לא ניתן לתבוע אותה כמבטחת הרכב הנוסף, ןהן מאחר שלא בוצעה לה המצאה כדין של כתב התביעה (התובעת לא ביקשה וממילא לא קיבלה היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט וכן המסירה שבוצעה בפועל לא נעשתה עפ"י הוראות הצו המיוחד המסדיר את אופן המצאת מסמכים לשטחי הרשות הפלסטינאית.



ביום 2.7.12 החליטה כב' השופטת נאוה ברוורמן כך לגבי בקשה זו: "לתגובה תוך 20 ימים.".
לא הוגש לתיק דבר כלשהו נוסף לגבי בקשה זו של הנתבעת 2 מיום 1.7.12, ודומה שהנתבעת 2 בחרה לזנוח אותה, מבלי לדווח על כך לביהמ"ש.


ביום 3.7.12 הגישה הנתבעת 2 בקשה חדשה: "בקשה למחיקת התביעה על הסף ובקשה להעברת התיק מחוסר סמכות מקומית ובקשה למתן אורכה להגשת הגנה עד למתן החלטה בבקשה למחיקת התביעה". בבקשה מבוקש, למעשה, להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בירושלים, בנימוק לפיו הוא בעל סמכות השיפוט המקומית. מבוקשת גם הארכת מועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה זו. יצוין כי בבקשה זו, שהוגשה אך יומיים לאחר מועד הגשת הבקשה הקודמת, אין כל אזכור של הבקשה הקודמת ואין כל התייחסות לקיומה או לתכניה.



באשר לרכיב של הבקשה להארכת מועד התגוננות, הוחלט ביום 4.7.12 ע"י כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ כי הבקשה נדחית (בהיעדר עילה להארכת מועד).
באשר לרכיב של הבקשה להעברת דיון מחוסר סמכות מקומית (להלן – "בקשת העברת הדיון"), ניתנה ביום 30.7.12 החלטה ראשונית ע"י כב' הרשם עמיעד רט, לפיה בקשה זו תועבר "לתגובת המשיבה בהתאם לתקנות".
ביום 2.8.12 הגישה התובעת תגובה על בקשת העברת הדיון, בה התנגדה לבקשה.
ביום 28.8.12 החליטה כב' השופטת נאוה ברוורמן לגבי תגובה זו, כך: "לתשובה תוך 10 ימים".
ביום 29.8.12 הגישה הנתבעת תשובה לתגובה התובעת הנ"ל מיום 2.8.12.


הכרעה

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, מצאתי לדחות את בקשת העברת הדיון. משהתובעת, בתגובתה (לעומת הנתבעת 2, בבקשתה ובתשובתה), לא ביקשה לחייב את הנתבעת 2 בהוצאות ההליך, לא תחויב הנתבעת 2 בהוצאות ההליך.

ב"כ התובעת חתם את תגובתו בבקשה "להורות לנתבעת 2 להבהיר מדוע אינה מסיימת את התיק מחוץ לכתלי בית המשפט", אך חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה כזו. אין זה מתפקידו ומסמכותו של ביהמ"ש לכפות פשרה על מי שאינו מעוניין בה, מה גם שמצב הדברים לגבי עובדות כתב התביעה טרם התברר וטרם הוכח, ולא ניתן לצפות מביהמ"ש בשלב דיוני כזה לפעול כאילו העובדות כבר ברורות ובלתי שנויות במחלוקת.

סבורני כי דין בקשת העברת הדיון דחייה על הסף, אך מן הטעם שהנתבעת 2 עושה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. כאמור וכמפורט, הגישה הנתבעת 2 בקשה קודמת לבקשת העברת הדיון, אך זנחה אותה, למעשה, מבלי לדווח על כך דבר לביהמ"ש, והגישה, כך סתם, בקשה חדשה, בהתעלם מהחלטת ביהמ"ש הנ"ל מיום 2.7.12. כך לא ראוי לבעל דין לנהוג. משבעל דין מגיש בקשה מסוימת, ואח"כ בוחר לזנוח אותה ולהגיש בקשה חדשתה תחתיה, מן הראוי שיישתף את ביהמ"ש בבחירתו ויינמק אותה. אחרת מתקבל הרושם (שאולי אינו נכון לגבי הנתבעת 2) שבעל הדין מבקש בקשות סרק וטוען בהן טענות סרק. ויש להבהיר, כי בבקשתה הראשונה של הנתבעת 2 היא כפרה בחוקיות המצאת כתב התביעה לידיה וביקשה שייקבע שהיא פטורה מהגשת כתב הגנה כל עוד לא ממוצא לה כדין כתב התביעה, ואילו בבקשת העברת הדיון שבנדון בחרה הנתבעת 2 לטעון טענה אחרת, שמניחה כי על הנתבעת 2 קיימת חובת הגשת כתב הגנה.

אך דין בקשת הנתבעת 2 להעברת הדיון להידחות גם לגופה. עפ"י תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מאחר שעסקינן בתביעה נגד שתי נתבעות ומאחר שלגבי הנתבעת 1 ישנה סמכות שיפוט מקומית לבית משפט השלום בת"א (לא נטען ולא הוכח אחרת), די בכך כדי להקנות לבית משפט השלום בת"א סמכות לדון בתביעה, גם אם לגבי הנתבעת 2 אין לו סמכות מקומית. לפיכך, אין כלל צורך לדון ולהכריע בטענות הנתבעת 2 באשר לשאלת קיומה של סמכות שיפוט לגבי הנתבעת 2. דומני כי הכלל הנ"ל חל אף ביתר שאת במקרה שלנו, שבו התביעה הוגשה מלכתחילה נגד הנתבעת 1 בלבד, כך שמלכתחילה לא הייתה כלל שאלה של סמכות מקומית.

לסיכום

בקשת הנתבעת 2 להעברת דיון בתביעה – נדחית.

בנסיבות שפורטו מעלה, לא תחויב הנתבעת 2 בהוצאות לטובת התובעת.

על הנתבעת 2 להגיש לתיק (ולמסור לב"כ התובעת ולב"כ הנתבעת 1) בתוך 3 ימים מיום קבלת החלטתי זו כתב הגנה מטעמה (נוכח ההחלטה הנ"ל מיום 4.7.12), שאחרת תהיה הנתבעת 2 חשופה לפס"ד נגדה בהיעדר הגנה.

על ב"כ התובעת להגיש לתיק בתוך 3 ימים מיום קבלת החלטתי זו עותק שלם ומלא של כתב תביעה מתוקן (בעקבות ההיתר הנ"ל שניתן לתיקון כתב התביעה).

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון