העברת זכויות עקב גירושין


רקע עובדתי

1. לפני שתי המרצות פתיחה (99/05 ו-156/05) שהדיון בהם אוחד. הצדדים ייקראו להלן על פי שמותיהם, תורג, יאיר, ענת ושלום.

שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעתי: הראשונה – אם שלום, שהעניק מחצית הדירה במתנה לענת גרושתו, על פי הסכם ממון שערכו השניים עם גירושיהם, עשה זאת במטרה להבריח את רכושו מנושיו, ובענייננו – מתורג. השניה - אם חבה ענת, מכח איזון המשאבים, במחצית חובו של שלום לתורג.

2. לענת ולשלום שני ילדים קטינים. על שמם רשומה בחכירה לדורות בחלקים שווים דירת מגורים ברח' משה שרת 9/9 בקריית ים בגוש 10444, חלקה 1476, תת-חלקה 45 (להלן - "דירת המגורים").

תורג היא חברה, שרכשה מספר דירות מחברה קבלנית והיא נושה של שלום על פי פסק דין מיום 18.02.04 שניתן בבית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' למלשטרייך-לטר ב-ת"א (חי') 23041/00, תורג בע"מ ואח' נ' דן אלום דניאל בע"מ ואח'). בפסק דין זה (להלן - "פסק הדין") חוייבו שלום והחברה שבבעלותו לשלם למבקשת 44,000 ₪ בגין הנזקים שגרם לדירות השייכות לתורג. כעולה מפסק הדין, ביצעו שלום וחברתו, דן אלום דניאל בע"מ, עבודות אלומיניום עבור החברה הקבלנית, שמכרה לתורג שתי דירות. הדירות נמסרו לתורג, לאחר שהיא שילמה לחברה את כל המגיע עבור הדירות. ביום 22/12/99, בעת שהדירות היו כבר, כאמור, בחזקת תורג ואף ננעלו על ידיה, נפרצו הדירות על ידי שלום ואו מי מטעמו, והפורצים עקרו מהן את חלונות האלומיניום וגנבו אותן. שלום או חברתו טענו כי הם פרצו לדירות כדי להוציא את מסגרות האלומיניום, כיוון שהחברה הקבלנית לא שילמה את התמורה המגיעה להם, עבור חלונות האלומיניום.

3. ביום 22.03.04 פתחה תורג בהליכי הוצל"פ כנגד שלום (תיק הוצל"פ 02 -11537-04-5 ותיק הוצל"פ 02-20406-04-6), ובמסגרתם הוטל עיקול על רכבו (העיקול לא מומש מכיוון שהרכב הוצא מחזקתו של שלום, אשר השאירו במוסך לכלי רכב, וככל הנראה יש לבעל המוסך זכות עיכבון עליו).

4. במקביל להליכי ההוצל"פ החלו ענת ושלום בהליכי גירושין בהסכמה. בני הזוג חתמו על הסכם גירושין ביום 06/05/2004, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 11/05/2004. במסגרת ההסכם נקבעה חלוקת הממון בין בני הזוג כדלקמן: הזכויות על דירת המגורים הועברו ללא תמורה לענת, כשהיא מחויבת לבצע את העברת הזכויות בתוך 30 יום. רכב מסוג מיצובישי (מ.ר. 4052402) הועבר גם הוא לבעלות ענת. כן נקבע כי חשבון הבנק המשותף יועבר על שם ענת, והיא תהא אחראית לכיסוי החוב הקיים בחשבון זה (בסך כ- 10,000 ₪). כל המיטלטלין בדירת המגורים נשארו בבעלותה של ענת.

שלום התחייב לשאת במזונות חודשיים של 1,500 ₪ לחודש, עבור שני הילדים.


5.ביום 20/05/04 נרשם שיעבוד צף על נכסי החברה שבבעלות שלום לטובת סילביה אלקסלסי וזאת עפ"י הסכם מיום 06/01/03. תורג טענה, כי ההסכם והרישום נעשו גם הם במטרה של שלום להבריח את נכסיו מנושיו. אלקסלסי הגישה בקשה ביום 17.06.04 לעיכוב הליכי ההוצל"פ שנקטה בהן תורג. תורג טוענת כי גם העברת זכויות זו נעשתה במטרה של בני הזוג, שלום וענת, להבריח נכסים. במאמר מוסגר אומר, כי יש להתפלא על כך, שאלקסלסי לא צורפה כצד בהמרצה 156/05, שהגישה תורג, שהרי אפילו אם תזכה בה תורג, קביעות פסק הדין לא יחייבו את אלקסלסי.

6. ענת לא ביצעה את העברת הזכויות בדירת המגורים במועד שנקבע בהסכם הממון. תורג הטילה, במסגרת הליכי ההוצל"פ, ביום 1/8/04, בעוד מחצית הדירה רשומה על שמו של שלום, עיקול על זכויותיו בדירת המגורים. העיקול נרשם אצל רשם המקרקעין ב-17.08.04.

ב-05/01/05 מונתה ע"י ראש ההוצל"פ כונסת נכסים מטעם תורג על דירת המגורים. אולם, נתתי צווים זמניים, לפיהם עוכבו הליכי ההוצל"פ עד למתן פסק הדין.

7. ראשונה הגישה ענת, ביום 8/3/05, את המרצת הפתיחה 99/05, שבה תבעה פסק דין הצהרתי, לפיו כל הזכויות בדירה הן שלה, ולפיכך אין לתורג, או ליאיר זכות להפרע על הדירה עקב חובו של שלום.

אחריה, ביום 21/6/05, הגישה תורג את המרצת הפתיחה 156/05, שבה תבעה להצהיר כי היא זכאית להיפרע מהחוב על פי פסק הדין גם מענת, וכי, לחילופין, היא זכאית להיפרע מכל הדירה של בני הזוג (לכאורה, בני זוג לשעבר).

טענות הצדדים

8. תורג טענה, כי מיד עם מתן פסק הדין נגד שלום, החלו שלום וענת בסדרת פעולות על מנת להבריח את נכסיו של שלום מנושיו ולמנוע את מימושם בהליכי ההוצל"פ: הסכם הגירושין שערכו ביניהם, הוא פיקטיבי וכל ייעודו להבריח נכסים. תורג ביקשה ללמוד זאת ממספר נתונים: סמיכות הזמנים בין הסכם הגירושין כביכול לבין מועד מתן פסק הדין; היותו של ההסכם בלתי הגיוני, כיוון שהעניק את כל הרכוש לענת ללא תמורה; על פי בקשותיו של שלום לפני ראש ההוצל"פ למתן צו תשלומים חודשי בסך 200 ₪ בלבד והצהרתו על משכורת חודשית בסך 4,500 ₪, אין זה מתקבל על הדעת שויתר מרצונו על מרבית רכושו. הוגש, מטעמה של תורג, תצהיר של חוקר פרטי שניהל חקירה סמויה אחר ענת ושלום, ממנה עולה, לטענת תורג, שהמשיבים ממשיכים להתגורר יחדיו כמימים ימימה בדירתם.

9. תורג הוסיפה וטענה, כי חזקת השיתוף בחובות חלה על יחסיהם של ענת ושלום, שכן החוב נובע מפעילותו השוטפת של שלום במסגרת החברה שבבעלותו המלאה, וזאת טרם הגירושין, כאשר רכושם של בני הזוג היה משותף. לפיכך לעמדת תורג, גם אם ייקבע שמלוא הזכויות בדירת המגורים נתונות לענת, הרי שהיא (תורג) זכאית להיפרע מהדירה כולה, ודין העיקול להישאר על כנו ואף לחול על חלקה של ענת.

10. ענת טענה שעפ"י הסכם הגירושין שנכרת בינה לבין שלום, כל זכויותיו בדירה (50%) הועברו אליה וכדין. רישום העברת הזכויות לא התבצע מכיוון שהיא חלתה במחלת נפש ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית בבית-חולים. ענת הסתמכה גם על ההלכה שבע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (להלן: "הלכת אהרונוב"), לפיה רכישת הזכויות משלום בהסכם הגירושין היא זכות שביושר הגוברת על העיקול שקיים על הדירה, אשר הוטל לאחר הסכם הגירושין.

בתצהיר המשלים שהגישה ענת, נכתב, כי חלוקת הרכוש התבצעה באופן שוויוני בהתאם להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון: הדירה הועברה לבעלותה המלאה ובתמורה נקבעו דמי מזונות בשיעור נמוך. עוד נטען בתצהיר, כי בחשבון הבנק המשותף שהועבר לה, נותר חוב בסך 10,000 ₪ אותו הייתה צריכה לכסות וכי שוויים של המיטלטלין שנשארו ברשותה נמוך. עלה כי ענת ושלום ביצעו חלוקת רכוש נוספת, מאוחרת יותר, שלא הופיעה בהסכם, לפיה חילקו ביניהם את קרן ההשתלמות של שלום והסכימו גם כי שלום יקבל את החזר ההלוואה שהזוג נתן לשותפיה העסקיים של ענת (הסכמה זו ניתנה לטענתה רק מכיוון שידעה שההלוואה לא תוחזר).

11.לעמדת ענת, הלכת השיתוף בחובות לא חלה במקרה דנן משום שהחוב הכספי של שלום כלפי תורג הוא חוב אישי שלו, שנוצר מפעילות עסקית בחברה שבבעלותו הבלעדית.

דיון

תחרות בין זכויות- מי גובר? העברת הזכויות מכוח הסכם הגירושין או העיקול?

12. על-פי הסכם הגירושין, העביר שלום את זכויותיו בדירה לענת, וכאמור, הסכם זה קדם לעיקול שהטילה תורג עליהן. אלמלא טענתה של תורג, כי מדובר בהסכם פיקטיבי או הסכם מירמה, הרי זכויותיה של ענת היו גוברות על זכויותיה של תורג, בהיותן זכויות אובליגטוריות בנכס, שהן זכויות מהותיות, לעומת זכותה הדיונית של תורג עקב הטלת העיקול המאוחר, שכל ייעודו להיות אמצעי למימוש זכות אובליגטורית אחרת (הלכת אהרונוב, עמ' 233-234; ע"א 769/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם גדי, פ"ד נט (3) 697, פסקאות 11 – 21 לפסק הדין של הנשיא ברק
(כתוארו אז), להלן – "הלכת גדי"; וראו גם ע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ נ' עזבון המנוחה שלוה קושניר ז"ל, תק-על 2005(4) 2329, להלן - "עניין יואב קיין". השוו גם לעניין עיסקאות נוגדות במקרקעין – ע"א 2643/97 גנז שלמה נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385).

עם זאת, גם הלכת אהרונוב, כפופה לעקרון תום הלב (וראו גם הלכת גדי עמ' 703). דוקטרינת תום הלב חלה גם על דיני הקניין, בכללם גם על חוק המקרקעין, התשכ"ה-1965, ובענייננו, גם על התחרות שבין רוכש זכויות בעסקה (ראשונה) לבין נושה של המוכר, המבקש לעקל את הנכס (פרשת אברהם, שם). גם הזכות שביושר כפופה לחובה לנהוג בתום לב, ואי-עמידה בה עלול להביא לשלילת עדיפות הקונה (פרשת אברהם, עמ' 705). אוסיף, כי בע"א 1516/99, לוי נ' חג'אזי, פ"ד נה(4) 730 סויגה הלכת אהרונוב, בדבריה של השופטת א' פרוקצי'ה, שכתבה כי ייתכן שההלכה הזאת אינה חלה במתנה ללא תמורה נגדית, שלגביה יש עדיפות לנושה שעיקולו נרשם כדין. יתר השופטים שנתנו את פסק הדין, השאירו את השאלה האמורה ב"צריך עיון".

כאמור, לא בוצעה העברה של זכויותיו של שלום על שמה של ענת במרשם המקרקעין ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובת ענת (ראוי לציין כי הנשיא ברק, כתוארו אז, קבע בהלכת גדי בעמ' 705, שאין לדרוש רישום של הערת אזהרה כאשר הזכות מן היושר נובעת מהסכם ממון בין בני זוג).

לפי ניתוחנו עד הנה, זכותה של ענת גוברת, ותורג איננה יכולה לממש את העיקול המאוחר.

13. יש עתה לדון בשאלה העובדתית, שהיא לב לבו של משפט זה, אם הסכם הגירושין וחלוקת הממון נעשו בתום לב, במטרה אמיתית לחלק את הרכוש, או שמא זהו הסכם שכל מטרתו להבריח נכסים מפני נושיו של שלום.

הסכם פיקטיבי – פן נורמטיבי

14. הסכם, שנועד להבריח רכוש, ניתן לבטלו במספר עילות:

א. על פי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שנוסחו להלן:

"(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם".


על אף שתורג לא התבססה באופן מפורש על סעיף זה, הנסיבות שתוארו בהמרצת הפתיחה מטעמה, כן הולמות עשיית שימוש בו, ויש בכוונתי להסתמך עליו (הלכה היא, שאין הכרח להזכיר בכתב התביעה את הוראת הדין הקובעת את העילה המשפטית, ודי שהוצב בו הרקע העובדתי, וראו ע"א 767/77 גבי בן חיים נ' יוסף כהן, פ"ד לד(1) 564; ע"א 590/88 אברהם רובינשטיין ושות' נ' אבשלום פישר, פ"ד מד(1) 730; ע"א 636/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, מו(3) 617; ע"א 4838/02 יוסף גנז נ' מרדכי כץ, פ"ד מח(4) 749).

סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נועד למקרים שבהם מבקשים חייבים לעקוף את נושיהם על ידי העברת נכסים לזולתם. השופט רובינשטיין כתב לעניין זה בע"א 1680/03 חנה לוי ואח' נ' אלי ואמירה ברקול ואח' (תק-על 2004(3), 800,עמ' 802 (להלן – "עניין חנה לוי"):

"הרעיון שביסוד סעיף זה פשוט: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' 21), ויהיו שינסו להבריח נכסיהם מנושיהם על ידי רישומם על שם אחר. המחוקק יצר איפוא כלי להיאבק בתופעה זו.

ד. וכבר ציין השופט טירקל, כי הסדר זה "מרחיק לכת מעבר להליכי ההוצאה לפועל ה'רגילים' והוא במהותו 'הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות'". (ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה, פ"ד נג(5) 689, 701, המצטט בהסכמה את ע"א 4/84 שטראל נ' עמידר, פ"ד מג(1) 265, 272 מפי הנשיא שמגר".

השופט בר אופיר כתב לגבי סעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ בספרו הוצאה לפועל – הליכים והליכות (מהדורה חמישית, 2004) כדלקמן:

"הקשר הענייני של ס' 34(ב) מלמד כי המקרקעין שמדובר בהם בסעיף זה הם מקרקעין הרשומים על שם פלוני, אולם הם נתונים למעשה לבעלותו של החייב. יתכן שרישום זה נעשה מתוך כוונות טהורות או בלתי טהורות, ומצב הדברים המתואר מסביר מדוע דרושה הצהרה של בית המשפט המחוזי, לפיה יוצהר על כך שהמקרקעין הם של החייב. מדובר כאן על הרמת מסך מעבר לזכויות קניניות רשומות, והצהרה זו איננה דרושה כלל כאשר הכל גלוי". (שם בעמ' 378-377.(


ב. לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] התש"ם-1980, ניתן, בתנאים מסויימים, לבטל הענקות שהעניק פושט רגל. סעיף זה אינו ישים לנסיבות המקרה שלפני, כיוון ששלום לא הוכרז כפושט רגל.

ג. לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים (חלק כללי)") בהיות החוזה למראית עין:

"חוזה למראית עין

13. חוזה שנכרת למראית-עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום-לב על קיום החוזה".

ס' 13 לחוק החוזים קובע, אם כן, את בטלותו של חוזה למראית עין. זהו חוזה המתאפיין בכך שהצדדים מלכתחילה אינם מתכוונים למלא את תנאיו, אך משימים את עצמם כאילו התקשרו בהסכם, וזאת על מנת ליהנות מיתרונות שונים כלפי צדדים שלישיים (נסים שלם יחסי ממון ורכוש הלכה למעשה, 327 (2001). להלן: "נסים שלם"). כדי לקבוע אם חוזה הוא למראית עין, יש לבדוק מה היו רצונם וכוונתם האמיתיים של הצדדים לחוזה, והפתרון לכך הוא בתחום העובדתי, הנלמד ממכלול נסיבות המקרה [ראו פרופ' ג' שלו דיני חוזים מהד' שניה, תשנ"ה-1995, עמ' 169.

ד. לפי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) בהיות ההסכם חוזה פסול:

"חוזה פסול

30. חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".

חלופה זו, בדומה לחלופה הקודמת, תתקיים - בעניין הסוגיה שלפני - אם יוכח שהסכם הממון נערך במטרה להבריח את נכסיו של חייב ולמנוע את מימושם ע"י נושיו, שכן מי שפועל כך מבצע מעשה חסר תום לב או בלתי חוקי (ראו ה"פ 105/00 (חי') בנק לאומי לישראל בע"מ נ. שלומי דוד ואח', תק-מח 2000 (4) 107. באותו מקרה נקבע שניתן לייחס להסכם העברת הנכס הנדון גם אי-חוקיות לפי ס' 439 לחוק העונשין- העברת נכס ע"י החייב במטרה להונות נושה).

ה. על פי עקרון תום הלב כדוקטרינת על (וראה, למשל, ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736; ע"א 282/89 שמואל רוטנברג נ' כלל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339 ולפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), הדן בקיום חוזה בתום לב:

"קיום בתום-לב

39. בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

15. לכאורה, פרט לשני הסעיפים שהבאתי לעיל, על פי חוק ההוצאה לפועל ועל פי פקודת פשיטת הרגל, אין בדין הישראלי האזרחי הוראה כללית וישירה המאפשרת ביטול עיסקאות של חייב, שמטרתן הברחת נכסים מפני נושיו גם בלא הליכי פשיטת רגל, אף שקיים איסור עונשי על כך (סעיף 439 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). במובן זה שונה הדין הישראלי מהדין האנגלי, אשר לאורך השנים חוקק דברי חקיקה ספציפיים אשר אפשרו ביטולן של הענקות נכסים במירמה, לאו דווקא בקשר למעשי פשיטת רגל (וראו ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר נה (4) 925, עמוד 939). אולם בפועל, בתי המשפט לא היססו לבטל הסכמים שכל תכליתם להבריח רכוש (והתופעה רווחת ומוכרת אצל בני זוג) על פי הסעיפים שהזכרתי מחוק החוזים (חלק כללי) (וראו, בין היתר בבש"א 2318/05 חן אלי נ' כונס הנכסים הרשמי [ 06 (39) 37 (לא פורסם], עמוד 2).

16. כאמור, התופעה רווחת אצל בני זוג, הממהרים, עם הידוק הטבעת של הנושים, לערוך הסכמים ואף הסכמי ממון ביניהם. בתי המשפט קבעו, כי הסכמי ממון נדיבים אלה בטלים כלפי הנושים, מאחר וחובתו של אדם, לפני שהוא מעביר במתנה לאחרים את רכושו, לדאוג לתשלום חובותיו (וראו, בין היתר, בה"פ (ת"א) 1336/04 וצלר ענת נ' מפזרי יעד תעשיות אלומיניום בע"מ (טרם פורסם, 14.8.2005).

17. אעיר, שאפילו הוכח כי המטרה היחידה בהעברת הרכוש היתה להבריח את הנכסים מהנושים, ספק אם אמנם ניתן להשתמש בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), הדן בחוזה למראית עין, שכן לעיתים כוונת הצדדים היא אמיתית באופן כזה שהמעביר מסכים כי הנכסים יעברו לבעלות בן הזוג לתמיד, מתוך אמון שגם הוא יוכל להנות מהם. המטרה, הברחת הנכסים, היא שעומדת לבדיקת המשפט.


18. השאלה אם בני הזוג יצרו הסכם למראית עין או הסכם פסול, תוך שנהגו בחוסר תום לב כלפי הנושים, היא שאלה עובדתית בעיקרה, המבוססת על תום הלב של בני הזוג (וראו בעניין זויה לוין נ' שילר; פש"ר (ת"א) 1127/01 נידקו
מכשירים אלקטרו מכניים (1986) בע"מ ואח' נ' ניר יוסף ואח', (לא פורסם), ניתן ביום 8.4.03. והשוו בע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג(5) 596, 698).

19. אשר לנטל השכנוע, נקבע, כי הוא מוטל על הטוען להברחת נכסים (ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614; פרשת יואב דיין, עמ' 7).

אין עדיין הלכה ברורה בנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת מהטוען להברחת נכסים (ראו: ענין חנה לוי, 947). יש הטוענים כי טענה של קנוניה או מרמה כגון זו שנטענה על-ידי תורג היא טענה הנבחנת באמות מידה מחמירות (ראו: עניין יואב קיין, פסקה 23 ). מנגד, יש הטוענים כי אין לדרוש נטל כבד מדי (ראה: ה"פ (ת"א) 1173/03 קדר אליהו נ' איזנברגר מיכאל (טרם פורסם, 26.2.2006), להלן: "עניין קדר").

בפרשת חנה לוי (עמ' 947) הציג ביהמ"ש מספר אלמנטים הכלולים בדרך ההוכחה:

"דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעות הן על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (פס"ד דיסקונט נ' סבן, 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם".

השופטת שטרסברג-כהן הוסיפה לעניין זה בע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782:

"הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע".

20. אוסיף בשלב זה, כי כאשר ביהמ"ש מתבקש לאשר הסכם ממון ולהעניק לו תוקף של פס"ד, הוא בוחן אם ההסכם נעשה בהסכמה מדעת ומרצון חופשי של בני הזוג ואין הוא מביא בגדר שיקוליו את עניינם של צדדים שלישיים. עם זאת, אין באישורו של הסכם הממון בבית המשפט כדי לשלול מצד ג', הטוען כנגד תוקף ההסכם, מלהעלות את טענותיו במסגרת הליך משפטי מתאים (רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, פ"ד נז(5) 491, 503).

21. כשאני מצויידת בהלכות ובכללים שסקרתי, אבוא לבדוק אם הצליחה תורג להוכיח כי העברת הזכויות בדירה לענת, היתה העברה שמטרתה להבריח את הנכסים ולפיכך בטלה.

האם הוכח, כי העברת הזכויות בדירה היתה במטרה להבריח נכסים מהנושה

22. כאמור, דרך ההוכחה בנויה על קיומם של "אותות של מרמה", אשר אם הם נותרים ללא מענה, מצביעים הם על מרמה. באלה ייכללו, כפי שעולה מהפסיקה וממקורות המשפט העברי, נסיבות שונות: חדלות פרעון של מעביר הבעלות, הברחת רוב הנכסים והכספים של מעביר הבעלות, קשרים משפחתיים ו/או קרובים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס, המשך המגורים בו והמשך ניהול עניינים כספיים הקשורים לנכס ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם (ראו בר אופיר, שם, עמ' 379 ואילך).

עו"ד נסים שלם מפרט בספרו מספר אינדיקציות, המבוססות על הגיון ונסיון חיים, שעשויות לסייע לביהמ"ש (שם, עמ' 328-329). נבדוק את הנסיבות שלפנינו גם לפיהן.

23. "גיל" החוב- סמיכות הזמנים בין מועד יצירת החוב ובין העברת הנכס עשויה להצביע על הסכם למראית עין. במקרה דנן, העברת הזכויות בדירה, שנעשתה במסגרת הסכם הממון בין שלום לענת, התבצעה כשלושה חודשים בלבד לאחר יצירת החוב של שלום כלפי תורג.

24. איזון ראוי בחלוקת הנכסים בין בני הזוג - במסגרת הסכם הממון שנערך בין בני הזוג, קיבלה ענת, כאמור, את זכויותיו של שלום בדירת המגורים, את המיטלטלין שבדירה ואת אחד הרכבים שהיו בבעלותם המשותפת. כמו כן, הועבר לענת חשבון הבנק המשותף, אם כי, לטענת ענת, היה בו חוב של 10,000 ₪. בנוסף קיבלה ענת מחצית מקרן ההשתלמות של שלום. הרכב השני הושאר בבעלותו של שלום וכן הוסכם כי החזר החוב של שותפיה לעסק של ענת יועבר לשלום. לעניין זה הצהירה ענת, כי הסכמתה לכך ניתנה אך ורק משום שסברה שהחוב כלל לא יוחזר (ראו תצהיר משלים מיום 11/10/05). אמנם ענת הסכימה כי היא תקבל רק 1500 ₪ דמי מזונות עבור ילדיה, אולם אך סביר הוא להניח, כי במילא לא ניתן היה לקבל משלום יותר בשל מצבו הכלכלי הקשה, מה גם שאם שניהם עשו יד אחת, כי אז הם אינם כבולים כלל לסכום שנקבע, ובהחלט יתכן כי שלום מספק את כל צרכי הקטינים.

מכל האמור ניתן לראות כי למעשה ענת קיבלה את מרבית נכסי בני הזוג, וההסכם רחוק מלהיות שוויוני.


25. ניתוק הקשר בין בני הזוג - הסממן של ניתוק או המשך קשר בין בני הזוג, עשוי להיות בר-משקל: אם הצדדים, על אף שהתגרשו, ממשיכים להתגורר יחד ומנהלים משק בית משותף, כמימים ימימה, יש בכך כדי להצביע שההסכם היה במטרה להבריח נכסים (וראו, בין היתר, ה"פ 665/04 סויסה רותי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [ 05 (4) 533 (לא פורסם)].

מתצהיריהם של ענת והעדים מטעמה עולה, כי לאחר הגירושין עבר שלום להתגורר בבית חברו (שלומי פאר), אך בזמן שענת היתה מאושפזת בבית החולים ובתקופת החלמתה שלום חזר להתגורר בדירה על מנת לדאוג לילדיהם ולה.

מהעדות של ענת עולה, כי גם לאחר שהחלימה וחזרה לתפקד באופן תקין שלום המשיך לבקר בדירה לעיתים תכופות ובשעות מאוחרות. עם זאת, ענת הכחישה ששלום מתגורר בדירה בדרך קבע.

עדותו של החוקר הפרטי מראה, כי ענת ושלום המשיכו להתגורר יחד. בעדותו סיפר החוקר שראה את מכוניתו של שלום מחוץ לדירת המגורים מספר פעמים, ובכללן גם באמצע הלילה. בנוסף העיד החוקר, כי ביום שבו התקיים הדיון, יצאו ענת ושלום בשעות הבוקר יחדיו מהבניין, כששלום אוחז בידו שקית זבל, והם נסעו ברכב המאזדה ששייך לאחותה של ענת, אך ענת משתמשת בו, לבית המשפט. יצויין כי רכבו של שלום נשאר במשך כל הלילה שקדם ליום המשפט ליד דירת הזוג. סרט הוידיאו שתיעד את השניים הוצג בבית המשפט.

ענת הכחישה בעדותה ששלום שהה במשך כל הלילה בדירה ובבוקר יצא ממנה ביחד איתה, אולם עדותה בעניין זה, איננה מהימנה:

"... הוא היה באזור הבית אבל הוא לא יצא איתי מהבית. היום הוא הגיע בדיוק כשיצאתי מהבית. אין לי מושג מאיפה הוא הגיע."

26. מטעם ענת זומנו שני עדים: יוסף שוורץ ומיכאל דהן. יוסף שוורץ נשאל ע"י ב"כ תורג מתי בפעם האחרונה ראה את שלום אוחיון. תחילה ענה שהפעם האחרונה היתה ביום שבת, כשנשאל שנית הוא חזר בו והודה שהגיע עם שלום לביהמ"ש. מיכאל דהן העיד אף הוא בבית המשפט. עדותו איננה תומכת בגירסת שלום-ענת. יש בה הודאה כי המשיב ישן "מדי פעם" אצל אשתו-גרושתו:

"ש: נכון לתקופה האחרונה, הוא עדיין גר בביתו של שלומי פאר?

ת: כמה שידוע לי, לא.

ש: ידוע לך איפה הוא גר?

ת: אני יודע שהוא נמצא בין לבין, ישן אצלי לפעמים, ישן אצל שלומי מדי פעם כשאני אינני ומדי פעם אצל אשתו". (עמ' 13 פרוט' מיום 7.2.06 ש' 19-23).

עדותם של עדים אלה לא היתה מהימנה עלי. ניכר היה שהם "עדים מטעם" אשר השתדלו לסייע לענת ושלום ולו על חשבון האמת.

יש להוסיף לכאן, כי לזוג היה רכב מסוג מיצובישי, ששלום העביר לבעלותה של ענת. אולם ענת השתמשה ברכב מזדה, שטענה שהוא של אחותה, על אף שהיא החזיקה בו כל הזמן וגם שלום היה משתמש בו (עמ' 5 לפ'). במזדה היה מורכב מתקן להובלת אלומיניום, תחום עיסוקו של שלום, כמוזכר לעיל. כשעלו שניהם על הרכב בבוקר יום הדיון בבית המשפט, שלום הוא שנהג ברכב, ולא נראה במצלמות החוקר שצילמו את האירוע, כי שלום מקבל מפתחות מידי ענת.

27. קיומו של סכסוך - עו"ד שלם מוסיף סימן נוסף לפיו, אם בני זוג ערכו הסכם וחילקו את הנכסים ביניהם בלא שפרץ ביניהם קודם סכסוך, יתעורר חשד שמא מדובר בהסכם למראית עין.

בעניין זה התגלו סתירות בין הכתוב בהסכם הגירושין לבין המופיע בסיכום האשפוז של ענת בבית החולים: בהסכם הגירושין נכתב כי הצדדים מביעים את נכונותם להיפרד עקב סכסוך ממושך שנתגלע ביניהם. בעדותה מסרה כי הסכסוך החל: "משהו כמו שנה לפני ההסכם" (עמ' 4 לפרוט' שורות 7-8). לעומת זאת, בדו"ח בית החולים מיום ה-21/07/04 נכתב כי שענת התגרשה בפתאומיות מכיוון שחשה צורך להתנתק ממשפחת בעלה. ענת הוסיפה, בעדותה שהסכסוך היה קשה והוא כלל מריבות וויכוחים, אך לדבריה כיום הם מצויים בקשר טוב ושלום מגיע כמעט בכל יום לדירה על מנת לבקר את הילדים.

לא האמנתי לענת, כי היה סכסוך קודם אמיתי בינה לבין שלום. מעדיפה אני את הגירסה שמסרה בבית החולים, לפיה הגירושין היו פתאומיים, ועובדה זו תומכת בטענת תורג, כי הגירושין כמו גם הסכם הממון, נועדו להבריח את הנכסים מהנושים.


28. יצויין, כי ענת לא הביאה כל ראיה לסתור את טענותיו של החוקר שהסתמך גם על דברי שכנים, שאמרו כי שלום מתגורר בדירתה של ענת. השכנים, אמנם לא הובאו לעדות, אולם העובדה שהם אמרו דברים שתומכים בגירסת החוקר, לא נסתרה (על אף שנכונות טענתם לא הוכחה). בנסיבות אלה, מצופה היה ממנה, כי תעיד שכנים או קרובים, שימסרו שאין זה נכון שהיא ושלום ממשיכים לחיות יחד כבני זוג. משלא עשתה זאת, הרי שהדבר עומד לה לרועץ.

29. לסיכום: מכל האמור עולה כי הסכם הגירושין הינו חד צדדי לטובת ענת. שלום נותר ללא דירה וללא רכוש, רק עם עסק המצוי בחובות אותם אין באפשרותו לפרוע. העברת הנכסים היתה ללא תמורה של ממש, הגירושין היו סמוכים למועד יצירת החוב מבלי שהוכח קיומו של סכסוך מוקדם, הראיות המצביעות על המשך חיים משותפים של המשיבים והסתירות שהתגלו בעדותה של ענת ובעדותם של העדים מטעמה - כל אלה מובילים למסקנה כי הסכם הגירושין איננו אמיתי. זהו הסכם שכל מטרתו היתה להבריח רכוש מנושיו של שלום ולפיכך הוא בטל ככל שהוא נוגע לצדדים שלישיים בכלל וביניהם תורג.

כלום שותפה ענת לחובו של שלום

30. ניתן להניח, כי מחצית הדירה הרשומה על שם שלום מספקת לתשלום החוב, ואזי מתייתר הדיון בשאלה שהצבתי בראש פרק זה. על אף זאת אמשיך ואדון גם בטענה החלופית של תורג, לפיה שותפה ענת למחצית החובות, שמא יש לשלום חובות נוספים ונושים נוספים.

31. ענת ושלום נישאו בשנת 1989 ולפיכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג- 1973 (להלן - "חוק יחסי ממון"), הקובע את עקרון איזון המשאבים עם פקיעת הנישואין. במסגרת עריכת איזון המשאבים יש להביא בחשבון גם את חובות בני הזוג.

בנוגע ליחסים שבין בן הזוג לבין נושה של בן הזוג השני, זכותו של הנושה גוברת על זכותו של בן הזוג אלא אם מדובר בחוב אישי מובהק (נסים שלם, עמ' 63).

32. מאחר שעל הצדדים חל המשטר הרכושי על פי חוק יחסי ממון, "חזקת השיתוף", לרבות השיתוף בחובות, לא תחול. בחינת השאלה, אם על האשה לשאת בחובות בגין רכוש של הבעל, תיעשה לפי חוק זה, לרבות ההוראה כי איזון המשאבים ייערך רק עם פקיעה של הנישואין. לענייננו יחולו סעיפים 5 ו-6 לחוק יחסי ממון:

5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין

(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט...

6. מימון הזכות לאיזון

(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים".

מאחר שלא הוסכם בהסכם הממון, כי החברה תהיה רק של שלום, יש היא תהיה כלולה באיזון הנכסים, ומכאן גם באיזון החובות. לפיכך, נושאת האשה במחצית החוב.

שאלה נוספת שמתעוררת היא, אם היה החוב, חוב חריג, שאין לייחסו לבין הזוג. שני הצדדים התייחסו בסיכומיהם לע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט(5) 163 (להלן: "עניין נניקשווילי"), בו נקבע ששיתוף בנכסים כולל בתוכו גם שיתוף בחובות אלא אם החוב הנדון נוצר מפעילות אישית מובהקת (שם, עמ' 168). נטל ההוכחה בדבר אי הכללת חוב מסוים במסגרת החובות המשותפים הוא, כאמור, על הטוען להוצאת החוב מהמסגרת ומידת ההוכחה הדרושה היא של נטיית מאזן ההסתברויות (שם, עמ' 169).

אינני סבורה, כי ענת ושלום הצליחו להראות כי החוב נוצר כתוצאה מחוב אישי, חריג, שלא במסגרת עבודתו בחברה, של שלום. החוב נובע מנטילת המסגרות, אותן עשתה והרכיבה חברתו של שלום. יש להניח כי המסגרות הוחזרו למלאי של החברה, ועל כל פנים הן שמשו כבטוחה לכך שהחברה תקבל את חובה. בנסיבות אלה, סבורה אני כי המדובר בחוב של החברה, שגם ענת נושאת במחציתו.

לסיכום

35. בהתאם למסקנות דלעיל אני מצהירה, כי הסכם הגירושין בין ענת לשלום בטל ככל שהוא נוגע לזכויותיה של תורג. רישום הזכויות בדירה יישאר על כנו, כך שכל אחד מהמשיבים הוא בעל 50% מזכויות החכירה לדורות על הדירה.


ענת שותפה במחצית החוב של שלום כלפי תורג.

36. אני מחייבת את ענת ושלום, ביחד ולחוד, לשלם לתורג את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון