העברת זכויות פנסיה


1. המשיבות 2-4 הן חברות ביטוח, העוסקות בין היתר "בביטוח מנהלים" (להלן - חברות הביטוח), והן בגדר קופות גמל כמשמען בסעיף 1 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958. משיב מס' 1 (להלן - ברק) עבד בשירות המערערת (להלן - רבלון) מיולי 1976 ועד יולי 1990.

2. במסגרת יחסי העבודה בין ברק לרבלון ערכה רבלון לזכות ברק חוזי ביטוח המכונים "פוליסת ביטוח מנהלים" אצל כל אחת מחברות הביטוח שהיו אמורות להעניק לברק תגמולים ופיצויים עם סיום עבודתו ברבלון. דמי הגמולים לרכישת חוזי הביטוח שולמו בשיעורים שונים מכספי רבלון כמעבידה ומכספי ברק כעובד.

3. לחלק מהפוליסות הנדונות צורפו נספחים שכונו "העברת בעלות אוטומטית" (להלן - הנספחים), על פיהם תועברנה הפוליסות לזכות ברק בד בבד עם עזיבתו את מקום עבודתו ברבלון "מכל סיבה שהיא".

4. במכתבו מיום 20.6.1990 הודיע ברק לרבלון על התפטרותו מעבודתו בשירותה.
כמו-כן, הורה באמצעות בא-כוחו להעביר את כספי פדיונו של הפוליסות הנדונות לאדם בשם משה כהן.

5. חרף הנספחים המורים על העברת הפוליסות אוטומטית לזכות ברק, (או מי שיורה) אם יעזוב את מקום עבודתו ברבלון מכל סיבה שהיא, הודיע בא-כוח רבלון לבא-כוח המשיבה 2, (הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ) במכתבו מיום 7.1.1991 (בו צויין כי המכתב בהמשך לשיחות קודמות), כי מפאת המעשים החמורים שביצע ברק כלפי רבלון, אשר גרמו לה נזקים ישירים בסכומים של מליוני דולרים של ארה"ב, והסבו נזקים עצומים לתדמיתה ולמוניטין שלה, מבקשת רבלון להעביר לזכותה את הפוליסות הנדונות, ולחלופין לעתור לבית-הדין על דרך "טען בינים" כדי שהערכאה השיפוטית תכריע בשאלה למי קנוייה בנסיבות המקרה הזכות לפוליסות הנדונות.
מכתבים בנוסח דומה הופנו, כמסתבר, גם למשיבות 3-4, (סלע חברה לביטוח בע"מ ושמשון חברה לביטוח בע"מ).


6. חברות הביטוח שעו לפנייתה (החלופית) של רבלון ועתרו לבית-הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן סעד על דרך של טען בינים. בקשתם נתמכה בתצהירה של הגב' לילי לוי, מטעם חברות הביטוח.

7. חברות הביטוח פירטו בבקשתן את הרקע להגשתה, ועתרו בה, בזו הלשון:

"המבקשות מחזיקות את הפוליסות... ואינן תובעות לעצמן כל טובת הנאה בנושא הפוליסות מלבד כיסוי תשלומי הפרמיות או הוצאות המגיעות להן. אין בין המבקשות לבין אחד מהתובעים [ברק או רבלון] כל קנוניה, והן נכונות להעביר את הפוליסות או לשלם את ערך פדיונן למי שיורה בית-הדין... אשר על כן מתבקש כב' בית-הדין לזמן את כל הצדדים הנוגעים בדבר לדיון ולהורות למבקשים כיצד לנהוג בפוליסות הנדונות".

8. בית-הדין האזורי נזקק לבקשת חברות הביטוח, בלא לדון באותו השלב בנכונות טענות רבלון שיוחסו לברק. השאלה שהציב בית-הדין בפני עצמו היתה: גם אם יונח כי ברק ביצע את המעשים שמייחסת לו רבלון (דבר שהוכחש על ידו מכל וכל) - האם יש לזכותו על פי הוראת הנספחים בפוליסות הנדונות כפי שטוען בא-כוחו, או שמא אם יוכחו המעשים שיוחסו לברק, מן הדין להורות על העברת הזכויות בהן לרבלון, חרף ההוראה הכלולה בנספחים להעבירן לברק אוטומטית כל אימת שתיפסק עבודתו ברבלון מכל סיבה שהיא.

9. ההליך בבית-הדין האזורי, והערעור לפנינו, נסב, בהסכמה, על שאלה פרשנית זו בלבד, בלא להידרש לפלוגתה העובדתית בדבר ביצוע המעשים שיוחסו לברק והסבת נזקיהם לרבלון. היה ותתקבל עמדת ברק, יתייתר הדיון בהליך זה בפלוגתה העובדתית, המתייחסת למעשי ברק ולנזקיהם, אולם אם תתקבל עמדת רבלון - עוד תהא טעונה הכרעה בפלוגתה העובדתית כאמור.

10. בא-כוח ברק טען, בתמצית, בבית-הדין האזורי, כי לשון הנספחים חד-משמעית היא, ועל פיה תועברנה הזכויות בפוליסות לברק אוטומטית אם יעזוב את עבודתו ברבלון מכל סיבה שהיא, ולפי שהסכימה רבלון לקבל את הוראת הנספחים, אין היא או כל צד אחר לחוזי הביטוח, זכאים למנוע את העברת הזכויות לברק, עם עזיבתו את עבודתו ברבלון ותהא הסיבה לכך אשר תהא.
מוסיף וטוען בא-כוח ברק כי מדובר בעניין מסחרי-ממוני טהור, שאין לו קשר למעשים המיוחסים לברק, ואם סבורה רבלון כי אכן ביצע את המעשים שייחסה לו, והסב לה בגינם נזקים - תרופתה לתבעו בשל כך ולהיפרע ממנו אם תוכיח את כל טענותיה, אך זאת בלא קשר להעברת הזכויות בפוליסות לברק, כהוראתם הנחרצת של הנספחים.

11. מנגד טענה רבלון בבית-הדין האזורי, ובפנינו. כי על אף הוראת הנספחים יש לרדת לאומד דעתם של הצדדים, אשר הסכימו לניסוח זה, ולהגיע לחקר כוונתם בנוקטם במילים "מכל סיבה שהיא". עוד טענה רבלון בבית-הדין האזורי, ובפנינו, כי לא יעלה על הדעת שכוונת רבלון - בהסכימה להוראת הנספחים - היתה להקנות לברק זכויות בפוליסות הנדונות בנסיבות הפסקת עבודה על רקע המעשים שיוחסו לו, העולים כדי ביצוע עבירות פליליות נגדה, באורח שיטתי, ולאורך זמן, תוך הסבת נזקים וגניבה בסדר גודל של מליוני דולרים, וכי בעת ניסוח הנספחים לא העלתה רבלון על דעתה שברק יעזוב את עבודתו בנסיבות יוצאות דופן מעין אלה - תוך הפרה כה חמורה ויסודית של חוזה העבודה (כפי שהונח לצרכי הדיון באותו השלב). מוסיפה וטוענת באת-כוח רבלון כי הקניית הזכויות בפוליסות הנדונות, הן תנאי מתנאי חוזה העבודה שנכרת בין ברק לרבלון, ומשהפר ברק את חוזה העבודה באופן בוטה כל כך, משתנים "כללי המשחק" ואין עוד לדרוש מרבלון, שהיא הצד הנפגע, לקיים את חוזה העבודה עם ברק, ככתבו ולשונו.

12. בית-הדין האזורי קיבל את עמדת ברק - הגם שציין עם סיום פסק-דינו כי התוצאה שאליה הגיע מסבה לו "אי נחת מסויימת". וכך נימק בית-הדין האזורי, בין היתר, את הטעמים שהובילוהו למסקנתו:

"אם להעמיד את השאלה שבמחלוקת על 'קוצו של יוד', כפי שניסח אותה בא-כוח ברק, אין היא אלא זו: האם נספחי העברת הבעלות האוטומטית חלים ומחייבים גם בהנחה שיוכח החשד, המוכחש, כנגדו? למעיין בנספחי העברת הבעלות לא יוכל להיות ספק כי הוסכם בין הצדדים על העברה אוטומטית של הבעלות על פוליסות הביטוח בכל מקרה של עזיבת העובד המבוטח את מקום עבודה זה 'מכל סיבה'.
זכאותו של עובד מן השורה לפיצויי פיטורים נקבעת בהתאם למתחייב מהוראות חוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג-1963, כאשר חוק זה איננו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה (סעיף 31 לחוק הנ"ל). עובד מן השורה, ככלל, זכאי לפיצויי פיטורים אם פוטר, אלא אם נוצרו נסיבות העלולות לשלול ממנו את זכותו זו, כולה או חלקה, כגון הפרת משמעת חמורה. זאת ועוד: גם אם התפטר העובד, ואין הוא זכאי כלל במקרה של התפטרות לפיצויי פיטורים, ישנם מקרים המפורטים בחוק בהם יש לראות את ההתפטרות כפיטורים לעניין חוק זה.

בדרך כלל המעביד הוא בעל פוליסת ביטוח המנהלים, ואת העובד מקובל לראות כמבוטח............................................................
אם הוסכם בין המעביד לעובד כי לפוליסות הביטוח הנ"ל יתווסף נספח העברת בעלות אוטומטית, בכל מקרה של עזיבת המבוטח 'מכל סיבה' - לא יכול להיות פירושו של דבר אלא כי הצדדים הסכימו ביניהם כי גם אם יתרחש אחד מהמקרים בהם ניתן לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים, המוסכם ביניהם מטרתו היא להוסיף על הוראות החוק, דהיינו להעביר את הפוליסות הנ"ל, למרות מקרה כזה, אם קרה, לבעלות. זה הפירוש האפשרי היחיד המתקבל על הדעת במקרה של עובד מן השורה, ואין מנוס מלקבוע כי אם 'דין פרוטה כדין מאה', הרי גם במקרה של עובד בכיר ביותר, כמו זה שלפנינו, חל ומחייב אותו פירוש כמו גם אותה תוצאה, אפילו אם אין מדובר ב'מעילה של פרוטה' אלא ב'מעילה של מאה', טענה אשר כאמור מוכחשת לגופה.
נוסח נספחי העברת פוליסות ביטוח המנהלים, נשוא בקשה זו, כלשונם, במשמעותם הרגילה, על פניהם, כפי שהוסכמו בין המעבידה לעובדה הבכיר, בהקשר לפיצויי פיטורים עתידיים כמו גם לחוק פיצויי פיטורים, אינו ניתן לפירוש מגביל, לפיו לא תחול ולא תתחייב העברת הבעלות על הפוליסות הנ"ל אם יתרחש מקרה חמור ביותר. כאשר בחרו הצדדים להשתמש או לאמץ את הניסוח 'מכל סיבה' או 'מסיבה כלשהיא' לעניין נסיבות עזיבתו של העובד.
אין לנו ספק כי המעבידה לא העלתה על הדעת אפשרות של מעילה כנטען על ידה בסדר גודל של מליוני דולרים, אבל לא יכול להיות ספק כי הסכימה שהעברת הבעלות תחול ותחייב גם אם יתרחש אירוע מצער אפשרי, מצומצם בנסיבותיו ככל שיהיה ואשר עניינו הפרת משמעת חמורה, על פי סעיף 16 או 17 לחוק פיצויי הפיטורים. על-פי סעיפים אלה מקרה כזה יכול להצדיק בנסיבות מסויימות פיטורים בלא פיצויים או עם פיצויים חלקיים בלבד, מכוח הסכם קיבוצי או מכוח פסק-דין, כאשר בית-הדין ינחה את עצמו על פי כללי תקנון העבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית, כהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול של עובדים - ולפיו, בין השאר, עובד 'שגנב מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה', או 'עבר עבירה פלילית חמורה' צפוי לפיטורים תוך שלילה חלקית או מלאה של פיצויי הפיטורים.

לא יכול להיות ספק כי הצדדים היו מודעים להוראות חוק פיצויי פיטורים, לכאן אם לכאן, כאשר הסכימו כפי שהסכימו לעניין העברת הבעלות האוטומטית, גם אם יתרחש חס וחלילה מקרה של הפרת משמעת כזאת. משלא הוסיפו הגבלה כזאת או אחרת למוסכם ביניהם, אין מנוס מלקבוע גם במקרה זה כי 'דין מאה כדין פרוטה'".

12. לאור נימוקיו כמצוטט, פסק בית-הדין האזורי לאמור:


"אין מנוס מהמסקנה... כי יש להיענות לבקשתו של המישב 1 ולהורות למבקשות המחזיקות בפוליסות ביטוח המנהלים נושא ההתדיינות לפעול על פי נספחי העברת הבעלות האוטומטית, כפנייתו של בא-כוח המשיב 1".

13. עד שנידרש לפרשנות הנספחים שעליהם נטושה המחלוקת, יש להקדים ולברר את המבנה המשפטי שיצרו הצדדים, היינו רבלון, ברק וחברות הביטוח, על מנת להבטיח את זכויותיו של ברק כאשר יעזוב את העבודה ברבלון.

14. זכאותו של ברק לתשלומים שונים עם הפסקת העבודה, נובעת מחוזה העבודה.
הצדדים לחוזה העבודה נוהגים בדרך כלל להבטיח זכויות של עובד, לאחר שנסתיימו יחסי עובד-מעביד, כאשר אין פנסיה תקציבית, על ידי ביטוח בקרן פנסיה, בקופת גמל בנקאית או בביטוח מנהלים, ורב השוני בין מסלולים אלה (מ' גולדברג [13]:
ביטוח עובדים בקרנות פנסיה - היבטים משפטיים, בע' 102; בג"צ 2010/90, בשג"צ 5292/90 [1], בע' 412). רבלון וברק בחרו במסלול של "ביטוח מנהלים", וקבעו את זכאותו של ברק לקבל את הכספים שיצטברו באותו ביטוח כאשר יעזוב את מקום עבודתו ברבלון "מכל סיבה שהיא". להבטחת ביצוע התחייבות זו של רבלון, נחתמו הנספחים לפוליסות.
יש לזכור אף זאת, כספי פוליסות ביטוח מנהלים באים גם במקום פיצויי פיטורים.
אם התמלאו התנאים לכך שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, או "על חשבון פיצויי פיטורים", בדומה להסדרים אחרים, מקום שלא התמלאו התנאים בחוק, ולא ניתן לראות בכספי הפוליסות תשלום הבא "במקום" פיצויי פיטורים.
הנספחים אינם בגדר חוזה לטובת צד שלישי, ואין הם עומדים ברשות עצמם. הזכות לפיצוי פיטורים ולתגמולים נובעת מחוזה העבודה, וממנו בלבד. אף ההסדר לשלם מידי חודש תשלומים לחברות הביטוח לעניים "ביטוח מנהלים" נובע מחוזה העבודה, וממנו בלבד, ומכאן שאין לראות בנספחים לפוליסות, שהן על שם רבלון, מסמכים העומדים ברשות עצמם. העולה מהאמור הוא כי אין לראות בנספחים חוזה לטובת צד שלישי, כמשמעו בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

15. ומכאן לענייננו - הפירוש הנכון והראוי לדיבור "מכל סיבה שהיא". דרך
הפרשנות המילולית, אשר היתה בשעתו "כלל על" ‎,GOLDEN RULE OF INTERPRETATION
אינה מקובלת עוד, או כמעט שאינה מקובלת עוד, ובמקומה באה דרך הפרשנות "התכליתית" (י' ברק [14]: "פרשנות ושפיטה: יסודות ישראלית". אומר על כך הפרופ' י' ברק: "נראה לי כי בתקופה המודרנית, הדעה המקובלת היא, כי מטרת הפרשנות היא ליתן לטקסט אותה משמעות אשר תגשים את תכליתו" (י' ברק [15] שיקול דעת שיפוט, בע' 343 ואסמכתאות שם).

גישה זו היתה, ונשארה, גישתו של בית-הדין זה.

"אכן היה זמן והיו אסכולות שגרסו אותו כלל, ראו בו 'כלל על' או בלשון
האנגלית GOLDEN RULE OF INTERPRETATION בעיקר, אף כי לא בלעדית, לעניין פירוש חוקים. כיום אין זה יותר 'כלל' ומכל שכן - אין זה 'כלל על'.

8. הבה נפנה למוסכמות וליסודות: המילון הטוב ביותר, המחשב המתקדם ביותר - לא יאמר לנו מהו הדין, מה אומר החוזר או מה נאמר בטרקטט (צ.ל.
טקסט) מדעי זה או אחר: הכל צריך פירוש. עת מדובר בחוזה - המפרש הוא בית-המשפט. כאשר בית-משפט בא לפרש חוזה, יהיו הכללים אשר ינחוהו אשר יהיו - חובתו לנסות להגיע לכוונת הצדדים" (דב"ע מה/3-17 [2], בע' 466).

וכך אומרת גם הפרופ' ג' שלו:

"לשון החוזה אמנם חשובה, אך אין היא מכרעת, כאשר אין לדלות מלשון החוזה את משמעות הוראותיו ופשרן, ניתן ללכת מעבר למלה הכתובה. בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה" (ג' שלו [16]: דיני חוזים, בע' 311).

פסיקה עניפה של בית-המשפט העליון, ודעת מלומדים, תומכת בגישתה של המחברת המלומדת. הכלל הוא כי "יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית או המטילה על צד לחוזה התחייבות, שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו" (ע"א 46/74 [3], בע' 482; ע"א 565/85 [4], הע' 430).

נביא מובאות נוספות:

"... בפרשנות מסמך יש לנסות לרדת לכוונתו האמיתית, על יסוד הדברים הכתובים במסמך, בהתחשב ברקע הידוע של העניין, ולא תמיד קובע המובן המילולי של המלים שהשתמשו בהן, שעה שהנסיבות מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב..." (ע"א 630/79 [5], בע' 637).
"לא תמיד קובע מובנם המילולי של המלים שהשתמשו בהן. אין לראות במלים הכתובות חזות הכל, שעה שהקשר הדברים והנסיבות הסובבות את העניין מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב" (ע"א 324/63 [6], בע' 373).
"עניין לנו בפעולה משפטית דו-צדדית, אומד הדעת הוא של שני הצדדים.
על-כן יש להתחשב בכוונות סובייקטיביות של צד אחד, רק עד כמה שהן הובאו לידיעתו של הצד השני. מעבר לכך, יש להתחשב באומד הדעת שניתן לייחס לצדדים, הפועלים כאנשים סבירים. הטעם לכך הוא, שיש להניח, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כי אומד הדעת של הצדדים לחוזה הוא אומד הדעת שהיה להם, אילו פעלו כאנשים סבירים בנסיבות העניין. עמידה זו על 'אומד דעתם של הצדדים' ניתן לכנותה כפרשנות החוזה במובנה המצומצם. לשם הפעלתה של זו יש להביא ראיות. בין השאר רלבנטי הוא לדעת, מה סביר היה להם לצדדים לאמוד לעניין זה. עדותו של העד המומחה עשויה להשליך או על עניין זה. לעיתים אין תשובה (חיובית או שלילית) לשאלה, הדורשת הכרעה, בטקסט עצמו על פי פירושו (במובן הצר).
במצב דברים זה ניתן במקרים מתאימים להוסיף על האמור בחוזה הוראות שאינן מצויות בו. לעניין זה יש להתחשב, בין השאר, בנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. תהליך זה נשלט על-ידי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי). כן יש להתחשב באותם הסדרים נורמאטיביים. אשר הצדדים לא נתנו דעתם עליהם במפורש - ועל כן אינם בגדר פירוש במובן הצר ואף אינם בגדר נוהג (בין ספציפי בין הצדדים ובין מקובל בסוג החוזים). כוונתי לאותם הסדרים נורמאטיביים, ישי להניח כי הצדדים, כאנשים סבירים, ביקשו להוסיף לחוזה, אם כי לא נאמר כך במפורש אלא אך במשתמע (ההדגשות הוספו) (ע"א 154/80 [7], בע' 223-4).

אמת - אין להתעלם מלשון החוזה. "המסגרת הלשונית קבועה ועומדת ובד' אמותיה פועל הפרשן: הוא שולף מתוך המסגרת הלשונית את המשמעות המשפטית" (י' ברק [ ] פרשנות במשפט, בע' 44). ובמקום אחר:

"... הצדדים לחוזה יוצרים את הנורמה. השופט מפרש אותה. הוא קובע את תכלית הנורמה אך הוא אינו עושה כן 'כרצונו' והוא אינו מגשים בכך תכלית 'פרטית' ואישית משלו. הוא קובע את תכלית על בסיס... כוונתם הסוביקטיבית המשותפת של הצדדים לחוזה. כן מתחשב הוא - במקום שהנתונים הסוביקטיביים אינם מועלים - בנתונים אוביקטיביים... בכך מושג יחס ראוי בין השופט לבין יוצר הנורמה..." (שם [17], בע' 389).

העולה מהאמור הוא כי המגמה הפרשנית הנאותה היא "להתיר מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית" (ע"א 453/80 [8], בע' 145), וכיצד נעשה זאת? "עלינו להביא בחשבון את אופיה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים ואת מטרותיהם של הצדדים לחוזה, הן מההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים" (ע"א 552/85 [9], בע' 245), ו"במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למלים המפורשות" (ע"א 631/83 [10], בע' 572).

מסכמת הפרופ' ג' שלו [16] את הסוגיה: "העיקר הוא תמיד הנסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה התכוונו הצדדים לחוזה. כאשר המלים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחרי מטרת החוזה. במקום לשון החוזה תבוא אז רוח החוזה, הווה אומר: תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי" (שם, בע' 311).

16. ומכאן לענייננו: הדיבור "מכל סיבה שהיא", נשוא דיוננו, סובל שני פירושים. האחד - לשוני-מילולי, זה שנתן לו בית-הדין האזורי, והשני - תכליתי, המבוסס על "ההקשר התעשייתי", על המשמעות ההגיונית אליה כיוונו הצדדים, אף אם פירוש זה עומד, לכאורה, בניגוד למלים המפורשות (בלשון ע"א 631/83 [10] הנ"ל).

ומהו הפירוש התכליתי, המבוסס על המשמעות ההגיונית והאמיתית אליה כוונו הצדדים. פירוש זה גורס כי בדק יהיה זכאי לכספי הפוליסה אם יפוטר, למעט במקרים המנויים בסעיף 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, הקובעים אימתי ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובד שפוטר, או במקרה בו תהיה "קפיצה של הרגע האחרון" לפני פיטורים ששלילת פיצויי פיטורים בצידם. היעלה על הדעת כי הצדדים, לרבות ברק, כיוונו למצב שבו יהיה הוא זכאי לכספי הפוליסות גם אם ייתפס במעילה, בגניבה, או חמור מזה - ברצח? פירוש תכליתי זה מונע "תוצאה אבסורדית המטילה על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו" (בלשון 46/74 [3] הנ"ל).
ואם תשאל השאלה: אם כך - לצורך מה הניסוח הגורף "מכל סיבה שהיא" - הרי שהתשובה תהיה כי מקובל לשלם פיצויי פיטורים, ולשחרר פוליסת ביטוח מנהלים לעובד רק שעה שפוטר או התפטר מסיבה המזכה מכוח החוק בפיצויי פיטורים. עד כמה שהדבר מקובל נוכל ללמוד מההוראה שבסעיף 12 ל"הודעה בדבר תנאים מצויים למתן אישור", על פיו ביטוח מנהלים יבוא במקום פיצויי פיטורים (י"פ 2787 התשמ"ב, 993: י"פ 2847 התשמ"ב, 2939). אומנם מותר לקבוע בהסכם תנאים המוסיפים על אלה שנקבעו בהודעה הנ"ל (סעיף 13 להודעה), אך גם את אלה יש לפרש במתחם הסבירות.
מסקנתנו היא כי כוונת הצדדים היתה להרחיב את הזכות כך, שגם אם יתפטר ברק מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים כגון שימצא מקום עבודה אחר, או יסתכסך עם הבעלים בנושאי הניהול - יהיה זכאי לקבל את הפוליסה.

17. לתוצאה פרשנית דומה נגיע גם בדרך אחרת.

"תום לב מהווה אמת מידה כללית העוטפת את החוזה ומלווה אותו. על פיו יש לפרש את החוזה" (י' ברק [17]: שיקול דעת שיפוטי, בע' 527). האם הפירוש לו טוען ברק, מתיישב עם עקרונות תום לב? שהרי "משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום לב בדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים" (בג"צ 59/80 [11], בע' 834). האם ניתן לומר שברק קיים את החוזה בתום לב, אם אכן צודקת רבלון בטענותיה העובדתיות? והאם ניתן לומר כי הצדדים הסכימו, בתום לב, כי פוליסות ביטוח המנהלים תשוחררנה על ידי חברות הביטוח לברק אם ינהג בדרך שבה נהג לטענת רבלון?

18. כל האמור מתייחס לכספים שהפקידה רבלון בחברות הביטוח מכספיה היא, אך אינו מתייחס לסכומים שנוכו משכרו של ברק והועברו לחברות הביטוח לתשלום הפוליסות. סכומים אלה ישוחררו לברק בערכם הריאלי, אם יבקש זאת, על פי החלוקה המקובלת בחברות הביטוח בין כספים שהופרשו על ידי המעביד לאלה ששולמו למעשה על ידי העובד, כנקוב בפוליסות.

19. סוף דבר - הערעור מתקבל, והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שישמע ראיות בדבר הנסיבות שהביאו לניתוקם של יחסי עובד-מעביד בין רבלון לברק.

על פי מסכת העובדות שתקבע, יכריע בית-הדין האזורי בשאלה, אם נסיבות הפסקת עבודתו של ברק מצדיקה את שלילתה של פוליסת ביטוח המנהלים.

בית-הדין האזורי, בפסק-דינו הסופי, יביא בחשבון הוצאות התדיינות זו, על שתי ערכאותיה.

20. פסק-הדין הוא על דעת רוב חברי המותב. דעתם של שניים מחברי המותב, שדעתם דעת מיעוט, היא:

א) הננו בדעה כי הסכמת הצדדים לחתום על הנספחים להעברת הזכויות בפוליסות לברק באופן אוטומטי עם סיום עבודתו ברבלון מכל סיבה שהיא, מלמדת כי ברק לא הסתפק בהתחייבותה של רבלון כלפיו, להעביר לזכותו את הפוליסות הנידונות, אלא הוסכם בין ברק לרבלון לשלב את חברות הביטוח למסגרת היחסים החוזיים ביניהם, כך שתיווצר לברק זכות עצמאית - מעצם היותה אוטומטית - לתבוע את החיובים שיצרו הצדדים לטובתו, ישירות מחברות הביטוח.
עם עריכת הנספחים המורים על העברת הזכויות לברק באופן אוטומטי, בקרות "מקרה הביטוח" - והקניית זכות עצמאית לברק כלפי חברות הביטוח לדרוש את קיום חיוביהם, נוצר חוזה לטובת אדם שלישי (ברק) כמשמעו בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת באשר חוזה לטובת אדם שלישי כמשמעו בחוק החוזים, להבדיל מחוזה אחר המיטיב עם אדם שלישי, מתאפיין בהקנית זכות עצמאית לאדם השלישי, לתבוע אם קיום החיובים שנעשו בחוזה לטובתו לאחר היוודע לו דבר קיום החוזה, ואיש אינו יכול לשנותם או לבטלם בלא הסכמת המוטב (סעיף 36 לחוק החוזים; ג' שלו [16], דיני חוזים, בע' 443-4, ע"א 253/82 [12], בע' 640);
ב) למבנה המשפטי, השקול כחוזה לטובת אדם שלישי נודעת השלכה מכריעה על פרשנות הנספחים לחוזי הביטוח, ועל נפקותם המשפטית באשר נועדו להקנות לברק זכות עצמאית ובלתי הדירה, בלא סייג והתניה כלפי חברות הביטוח, שאינה תלויה ברצונה של רבלון. נכונותה של רבלון לחתום על נספחי הפוליסות מלמדת כי הוציאה את עצמה ביודעים מגדר שליטה בהן, ובכך נותק חוזה העבודה מחוזי הביטוח על נספחיהם, ומעתה הם "עומדים על רגליהם", ויש לפרשם באורח דווקני, מתוך עצמם, ובלא קשר למערכת היחסים בין ברק לרבלון;
ג) בדרך פרשנית זו הלך השופט המלומד בבית-הדין האזורי ובצדק קבע כי יש לפרש את נספחי חוזי הביטוח ככתבם וכלשונו, ולא התייחס לחוזה העבודה שנכרת בין ברק לרבלון. אך נכונה היתה משנתו כי במישור הפרשני-עקרוני אין נפקא מינה מה שיעור החומרה שיוחסה למעשיו של ברק באשר, בהשאלה לענייננו. "דין פרוטה כדין מאה";
ד) במאמר מוסגר נציין כי גם אילו סברנו שאין מדובר בחוזה לטובת אדם שלישי, והנספחים יצרו המחאת חיובים מותנית במשמעות סעיף 1(ב) לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט-1969, לא הייתה מסקנתנו שונה, (תוך הנמקתה בשינויים המתחייבים מקונסטרוקציה משפטית זאת), שהרי גם המחאת חיובים המותנית בתנאי (בענייננו עזיבת ברק את העבודה ברבלון מכל סיבה שהיא), מקנה זכות עצמאית ובלתי הפיכה לנמחה בהתקיים התנאי להמחאה;
ה) חרף סברתנו כי החוזה לטובת אדם שלישי שנוצר עם חתימת הנספחים לחוזי הביטוח, מנותק מחוזה העבודה שנכרת בין ברק לרבלון - נתייחס גם לטענתה העיקרית של באת-כוח רבלון, המבקשת לשים את הדגש על היות חוזי הביטוח בגדר תנאי הכלול בחוזה העבודה, ולפי שברק הפר את חוזה העבודה באופן חמור, מפקיעה הפרה זו את חיובי רבלון לברק על-פי חוזה העבודה, לרבות את החיוב להעביר לזכותו את פוליסות המנהלים;
ו) אכן, נכונה עמדת באת-כוח רבלון על פיה נערכו פוליסות המנהלים על-ידי רבלון לזכות ברק כתנאי מתנאי עבודתו, אך מכאן גם סביר להניח כי רבלון השקיפה, ובצדק, על תשלום דמי הגמולים לחברות הביטוח לשם יצירת זכויות הביטוח לברק, כחלק מן התמורה ששילמה לו עבור עבודתו בשירותה, ובגין תמורה זו הצטברו זכויותיו לאורך כל שנות עבודתו. שהרי זכויות פנסיה נצברות לאורך שנות העבודה, והזכאות להן אינה צומחת בן-לילה;
ז) בחתימת רבלון על הנספחים לחוזי הביטוח, היא גילתה דעתה כי, בדומה לשכר עבודתו של ברק, אין לה עוד חלק ונחלה בזכויותיו הנידונות וחתימתה על הנספחים שקולה כצעד פורמלי שיאפשר לברק לקבל אוטומטית את יתרת תמורת עבודתו ההולכת ונצברת במרוצת השנים;
ח) מהן, איפוא, ההשלכות המשפטיות של הפרת חוזה העבודה על ידי ברק, באורח חמור ובוטה כפי שיוחס לו, נוכח היות ביטוח המנהלים תנאי מתנאי עבודתו, הכלול בחוזה העבודה שנכרת בינו לבין רבלון? ט) על פי חוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות) רשאי צד הנפגע מהפרת חוזה המוגדרת "כהפרה יסודית", לבטל את החוזה אף מבלי שיהא חייב במתן אורכה לקיומו (סעיפים 6 ו-7 לחוק התרופות). אך במה דברים אמורים? בביטול החוזה שהופר (חוזה העבודה) ולא בביטול חוזה (הנספחים לחוזי הביטוח). זאת אפילו יהיו הצדדים לחוזה שהופר זהים לצדדים לחוזה האחר (בעניייננו הם זהים בחלקם).
החוזה הכלול בנספח לא הופר (מוטב אינו יכול מטבע הדברים להפר את החוזה שבו נקבע כמוטב, זולת, אולי, על-ידי הפרעה לביצועו). לפיכך תרופת רבלון היא, אם נפגעה מהפרת חוזה העבודה, לבטל את חוזה העבודה, אך לא לבטל את החוזים הכלולים בנספחים שהם בגדר חוזים לטובת המוטב. אלה נותנים שרירים וקיימים;
י) לו היתה רבלון טוענת כי היא זכאית להעברת הפוליסות הנידונות לזכותה כפועל יוצא מביטול חוזה העבודה, אפשר והיתה הטענה מסייעת בידה, אך זאת רק כל אימת שהיו חיוביה לגרום לביטוחו של ברק בגדר חיובים עתידיים.
למקרה כזה אפשר וביטול חוזה העבודה מחמת הפרתו היסודית על-ידי ברק היה מפקיע את החיוב העתידי, ומשחרר את רבלון מחובתה להעביר לברק את הפוליסות הנדונות. אולם רבלון כבר שילמה בעבר דמי גמולים לרכישת הפוליסות, וכבר הורתה בעבר לחברות הביטוח להנפיקן לזכותו של ברק, ואף חתמה על הנספחים להעברתן אליו אוטומטית לכשיפסיק את עבודתו בשירותה מכל סיבה שהיא. מכאן שיצירת זכויות הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הינה בגדר תמורה שכבר ניתנה בעבר ואין היא בגדר חיוב עתידי;
יא) עתה צא וראה: אם אכן זכאית רבלון לבטל את חוזה העבודה מפאת הפרתו על ידי ברק, קובע סעיף 9 לחוק התרופות כי כל צד לחוזה שבוטל חייב בהשבת כל מה שקיבל על פי החוזה לצד השני. השבה כאמור היתה מעמידה את רבלון בפניי בעיות סבוכות שאין לפתרן בלא הנחת תשתית ראייתית. ראשית, יתכן שחוזה העבודה אינו ניתן לביטול מלא בנסיבות המקרה, אלא לביטול חלקי בלבד (סעיף 7(ג) לחוק התרופות). אם כך, היה על רבלון להראות בתמורה לאיזה מחלקי החוזה שלביטולו היא עותרת, נרכשו הפוליסות על ידה לזכות ברק, וכי מכוח ביטול חלק זה של חוזה העבודה קמה זכותה להשבת הזכויות בפוליסות הנידונות, וזאת תוך "ניטרול" חלקו של ברק בתשלום דמי הגמולים שנועדו לרכישתן;
יב) אי-לכך אפילו היתה קמה לרבלון זכות עקרונית לביטול חוזה העבודה מחמת הפרתו החמורה על-ידי ברק, ובעקבות הביטול היתה מוטלת על הצדדים חובת ההשבה של כל מה שקיבלו לאורך שנים על פי חוזה העבודה, עוד היה על רבלון להראות שלאחר עריכת המאזן הכולל של ההשבות ההדדיות כנאמר בסעיף 9 לחוק התרופות, נותרות הזכויות כולן או בחלקן, בפוליסות הנידונות לזכותה;
יג) משלא ביקשה רבלון ביטול חוזה העבודה על כל הנובע מכך, וממילא לא הונחה תשתית ראיתית שתאפשר את עריכת מאזן ההשבות, שבהן חייבים הצדדים לחוזה שבוטל מחמת ההפרה, ובהנחה כי הנספחים לפוליסות הם בגדר חוזים לטובת צד שלישי, העומדים בפני עצמם ולא חלו התנאים לביטולם, הננו בדעה כי יש לדחות את הערעור;

יד) נוסיף ונצין גם זאת:
התוצאה אליה הגענו נכונה בעינינו גם מנקודת מבטן של חברות הביטוח. שאם לא זו תהא התוצאה תהיינה חברות הבטוח צפויות לאי-וודאות חרף לשון הנספחים המפורשות שבהם הן מעורבות כצד לחוזה, וכל אימת שתועלה על-ידי מעביד (מבטח) טענה קלה כחמורה כנגד העובד (המוטב), יושת עליהם הנטל לפנות לערכאות המשפט.

21. סוף דבר - הוחלט כאמור בסעיף 19 לעיל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות פנסיה

  2. התיישנות פנסיה

  3. חישוב דמי פנסיה

  4. ביטול עיקול פנסיה

  5. שעות נוספות פנסיה

  6. הבטחת הכנסה פנסיה

  7. ועדה רפואית פנסיה

  8. אי העברת כספי פנסיה

  9. התיישנות דמי פנסיה

  10. העברת זכויות פנסיה

  11. התיישנות כספי פנסיה

  12. התפטרות יציאה לפנסיה

  13. אי העברת הפרשות לפנסיה

  14. התפטרות הפרשה לפנסיה

  15. התפטרות פנסיה תקציבית

  16. דמי אבטלה פנסיה מוקדמת

  17. הסכם קיבוצי פנסיה חובה

  18. הסכם קיבוצי כללי פנסיה

  19. חובת המעביד לשלם פנסיה

  20. התיישנות הפרשות לפנסיה

  21. שעות נוספות הפרשה לפנסיה

  22. הסכם קיבוצי פנסיה צוברת

  23. חובת המעסיק לתשלום פנסיה

  24. חובת המעביד לתשלום פנסיה

  25. הסכם קיבוצי פנסיה תעשייה

  26. הסכם קיבוצי פנסיה תקציבית

  27. חובת המעסיק להפריש לפנסיה

  28. חובת המעביד להפריש לפנסיה

  29. חוזה בכירים פנסיה תקציבית

  30. התפטרות דיני עבודה ופנסיה

  31. העברת זכויות פנסיה תקציבית

  32. חישוב דמי פנסיה מביטוח לאומי

  33. הסכם קיבוצי מעבר לפנסיה צוברת

  34. איחור בהגשת תביעה לפנסיית נכות

  35. חזרה לעבודה לאחר היציאה לפנסיה

  36. אי קידום בדרגה ואי קביעת דרגת פנסיה

  37. אי ביצוע הפרשות לפנסיה תביעה ייצוגית

  38. אי הפרשות לפנסיה בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וגמול שעות עבודה במנוחה שבועית

  40. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון