הערת אזהרה פרטנית


1. זוהי תביעה על סך של 297,000 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין טענה להפסד כספים בגין רכישת דירת מגורים.

רקע עובדתי

2. התובעת רכשה מן הנתבע מס' 1, מר יוסף ביצ'אצ'י, קבלן בנין, דירת מגורים ברח' עליה מס' 1 בתל-אביב.

(להלן: "מר ביצ'אצ'י"; "הדירה").

3. מר ביצ'אצ'י נתבע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1518/93, על ידי בעלי המקרקעין אשר בבעלותם היה הבנין בו נרכשה הדירה - ובמסגרת הליך זה ניתן פסק-דין מכוחו בוטלה רכישת המקרקעין על ידיו כקבלן - וכן בוטלה הערת אזהרה אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיו וזכויות רוכשי דירות להם שימש כנאמן, ביניהם, התובעת.

4. התובעת אשר שילמה לידי מר ביצ'אצ'י סכום של 35,000 דולר - לא קיבלה כספה בחזרה - וכמו כן בהליך נוסף בבית משפט השלום בתל-אביב בת.א. 45571/99, פונתה בהסדר פשרה מן הדירה לאחר שהוסכם כי בעלי המקרקעין יפצוה בסך של 5,000 דולר.

טענות הצדדים

5. התובעת דורשת השבת הכספים ששילמה עבור הדירה וזאת מן הקבלן, מר ביצ'אצ'י, וכן מעורכי הדין אשר ייצגו את האחרון, עו"ד אהוד אמיתי ויורשי עזבון המנוח עו"ד נחמן אמיתי ז"ל.

(להלן: "עוה"ד אמיתי").

מר ביצ'אצ'י לא נטל חלק בדיון בהליך שבפני, ואף לא הגיש תצהיר וסיכומים בכתב, ולפיכך עסקו ב"כ הצדדים בסיכומיהם בשאלת אחריותם של עוה"ד אמיתי בלבד.

6. התובעת טוענת כי עוה"ד אמיתי ייצגוה כלקוחתם - ועל כן חבו בחובת זהירות כלפיה וברישום הערת אזהרה ביחס לדירתה בלשכת רישום המקרקעין - כנובע מחוזה הצדדים.

7. מאחר שלא עשו כן, הרי שלטענתה הפסד כספה בעיסקת קניית הדירה נגרם בעטיו של מחדלם.

8. מנגד, טוען עו"ד אהוד אמיתי, יבדל"א, כי משרדם לא ייצג את התובעת מעולם - וכי אף לו נטלו חלק כלשהו בייצוגה, התובעת שילמה תשלומים במזומנים ישירות לידי הקבלן מר ביצ'אצ'י ולא באמצעותם - כנאמנים לקבלת התשלומים - כחובתה על פי החוזה.

9. לפיכך, טוענים הנתבעים, ניתקה התובעת במעשיה הקשר הסיבתי בין המחדל המיוחס להם לבין ניזקה, והאחריות לנזק רובצת על כתפיה בלבד.


דיון


10. אקדים ואומר כי לאחר עיון בחומר הראיות, בתצהירי הצדדים, בעדויותיהם בחקירותיהם הנגדיות ובמסמכים המשפטיים - מצאתי כי אין התביעה מנומקת ומבוססת כדבעי - ולפיכך אין לקבלה, כפי שיפורט בזאת להלן.

11. ראשית לכל, ראוי לעיין עיין היטב בפסק הדין אשר היווה רקע ליחסי הצדדים דכאן - הוא פסק הדין מפי כבוד השופט מ. טלגם בת.א. 1518/93, אשר ניתן ביום 26/4/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

12. בפסק דין זה נפרשת יריעה ארוכה המתארת נסיבות רכישת הנכס בו מצוייה הדירה נשוא הדיון מבעלי המקרקעין - הם הגב' רבקה קלימובסקי ומר אריה זולאי.

(להלן: "ה"ה קלימובסקי וזולאי").

13. בפסק דין זה הוכרעו זכויות הצדדים, כפי שיתואר להלן, ובית המשפט קבע כי החוזה אשר נכרת בין מר ביצ'אצ'י לבין ה"ה קלימובסקי וזולאי - בטל עקב אי עמידה של זה בתשלומים המוסכמים - וכפועל יוצא אף נמחקה הערת אזהרה אשר רשומה היתה על הנכס לטובתו כנאמן עבור רוכשים שונים של דירות בנכס - וביניהם התובעת.

ממצאי פסק הדין בת.א. 1518/93

14. ביום 2/11/92 נחתם חוזה בין ה"ה קלימובסקי וזולאי לבין מר ביצ'אצ'י לפיו רכש האחרון בעלות בחלקה 5 בגוש 6945, המהווה קומה שניה בבניין בן שלוש קומות בצירוף חלק מן הגג, בשטח של 225 מ"ר, ברח' העליה מס' 1 בתל-אביב.

(להלן: "הנכס").

15. תמורת הנכס התחייב מר ביצ'אצ'י לשלם למוכרים הסך של 160,000 דולר.

16. ה"ה קלימובסקי וזולאי הגישו תביעתם לאחר שטענו כי ביטלו את החוזה עקב אי עמידת מר ביצ'אצ'י בתשלומים.

17. נקבע בפסק הדין כי תשלום בסך של 40,000 דולר אשר היה על מר ביצ'אצ'י לשלם עד ליום 17/12/92 לא שולם - וגרסתו כי שילם לתובעים סכום זה שלושה שבועות טרם המועד, במזומנים, וקיבל אישור בכתב על כך נדחתה מחוסר אמינות.

18. כתוצאה מכך נקבע בפסק הדין כי בוטל החוזה כדלקמן:

"החוזה מיום 2/11/92 בין התובעים לנתבע עצמו וכנאמן ביחס לדירה הנמצאת במגרש הידוע כחלקה 5 בגוש 6945 ברחוב העליה 1 בתל אביב בטל. התובעים מחויבים בהשבת כל סכום שקיבלו מידי הנתבע וכל הטבות שהוסיף לרכושם, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה - אבל מכיון שלא הובאו ראיות בנדון אלא טענות בלבד - נשאר ענין זה כאפשרות להסכמה או להתדיינות נוספת - שהתובעים עתרו לה ממילא".

וכן נקבע:

"יש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה אצל רשם המקרקעין בתל אביב על פי החוזה לטובת הנתבע עצמו וכנאמן".

(ראה: פסק הדין עמ' 4,5).

19. ביום 28/4/98 נחתמה פסיקתא על יסוד פסק דין זה כדלקמן:

"א. ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו החוזה מיום 2/11/92 בין התובעים 1 ו-2 לבין הנתבעים 1 ו-2 בנוגע לחלקה 5 בגוש שומה 6945 בטל.
ב. ניתן בזאת צו למחיקת הערת האזהרה שנרשמה אצל רשם המקרקעין בתל אביב לטובת המשיבים 1 ו-2 על חלקה 5 בגוש שומה 6945.
ג. התובעים 1 ו-2 מחוייבים בהשבת כל סכום שקיבלו מידי הנתבע וכל הטבות
שהוסיף לרכושם, בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה - אבל מכיוון שלא הובאו ראיות בנדון אלא טענות בלבד - נשאר ענין זה כאפשרות להסכמה או להתדיינות נוספת - שהתובעים עתרו לה ממילא."

(ראה: סעיפים א' + ב' + ג' לפסיקתא).



20. מפסק דין זה עולה כי חוזה רכישת הנכס אשר נעשה בין המוכרים לבין מר ביצ'אצ'י בוטל - וכן בוטלה הערת אזהרה אשר נרשמה לטובת האחרון ולטובת רוכשים להם שימש כנאמן.

סעיפי החוזה אשר נועדו להגן על התובעת - והפרתם

26. על פי תצהירו של עו"ד אהוד אמיתי, נ/5, הרי שמשרדם ייצג את הנתבע מר ביצ'אצ'י - ואגב ייצוגו ניתן שירות משפטי לתובעת אשר לא שילמה עבורו - וכן לא מסרה יפוי כוח כדרוש לידיהם.

27. מקובלים עלי דברי עו"ד אמיתי כאמת, כי כך אמנם ארע - ומנגד, התובעת בעדותה בחקירתה הנגדית על תצהירה ת/1 לא הביאה בפני גירסה משכנעת לכך שנתנה למשרד עוה"ד אמיתי יפוי כוח ושילמה שכר טרחה.

להלן דבריה לעניין זה בחקירתה הנגדית:

"ש. תגידי לי בבקשה, את טוענת שהמנוח עו"ד אמיתי היה עורך דין שייצג אותך, כך את טוענת?
ת. בהחלט.
ש. ולא את הקבלן?
ת. הוא ייצג כנראה גם את הקבלן. אתה שואל אם הוא ייצג אותי, כן הוא ייצג אותי.
ש. את שילמת לו שכר טרחה?
ת. אם שילמתי שכר טרחה. ביום התשלום השני שביצ'אצ'י קיבל ממני את ה-70,000 ₪ שלדבריו היו אמורים להיות מועברים לעו"ד אמיתי.
ש. מה שאת אומרת זה שאת לא שילמת לעורך הדין שלך שכר טרחה, אלא שילמת לאדון ביצ'אצ'י כסף כדי שהוא יעביר את זה לעורך הדין, נכון?
ת. נכון מאוד.
ש. את מוכנה להסביר לבית המשפט למה? למה את לא משלמת לעורך הדין שלך. מי קבע, כמה אמרת, 1,500 מי קבע שזה 1,500, למה 1,500 ביצ'אצ'י?
ת. כן."

(ראה: פרטיכל עמ' 25 שורות 23-12; עמ' 26 שורות 5-1).

וכן העידה:

"ש. את קיבלת קבלה על ה-1,500 ₪?
ת. לא. לא קיבלתי קבלה. יש לי ספח של השיק. כל השקים שנתתי לביצ'אצ'י יש לי היום את הספחים שלהם, כולל השיק הזה.
ש. תראי, את צריכה לשלם, כך את אומרת לעורך דין שלך 1,500 ₪ את לא יודעת מי קבע ככה, את נותנת את זה לביצ'אצ'י?
ת. נכון.
ש. התעניינת אצל עורך הדין שלך אם הוא קיבל את הכסף?
ת. לא זכור לי ששאלתי אותו האם קיבלת מביצ'אצ'י את הכסף, לא זכור לי אם שאלתי אותו."

(ראה: פרטיכל עמ' 26 שורות 21-14).

28. גם אם נניח ההנחה שבהעדר יפוי כוח פורמאלי ייצג משרד עוה"ד אמיתי את התובעת מכוח טיפולו בה כצד אשר רכש דירה מקבלן בניין כקבוע בהלכת ע.א. 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) עמ' 769 - ובכלל מס' 5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז-1977, הקובע כי עורך הדין המייצג קבלן יפעל לעניין הרישום תוך נאמנות "לקבלן ולרוכש גם יחד" - הרי שמעיד עו"ד אהוד אמיתי כי בנסיבות המיוחדות בהן תלויה היתה רכישת קומת הבניין בתוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי - הוכנסו לחוזה בין מר ביצ'אצ'י לבין התובעת "סעיפים מחשקים" על פיהם היה על התובעת לשלם התשלומים עבור הדירה לידי עוה"ד אמיתי כנאמנים - ולא לידי הקבלן.



29. להלן לשון סעיף 4 לחוזה:

"המחיר ישולם כדלקמן:
א. סכום השווה ל-10,000 $ בשיק בנקאי במעמד החתימה על
חוזה זה.
ב. סכום השווה ל-25,000 $ עד ליום 20/7/93.
ג. היתרה בסכום השווה ל-27,500 $ עד ליום 20/8/93.
ד. כל הכספים ישולמו לפי שערו היציג של דולר ארה"ב ביום
התשלום לעוה"ד נחמן אמיתי ו/או אהוד אמיתי כנאמנים, כמפורט להלן."


ולהלן לשון סעיף 7 לחוזה:

"א. מיד עם חתימת חוזה זה יהיה רשאי הקונה לרשום הערת אזהרה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין.
ב. המוכר מתחייב לעשות כל הדרוש מצדו על מנת שניתן יהיה לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה."

כן נקבע בסעיף 9 לחוזה כי נוכח הדיון התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי - תעביר התובעת הכספים לידי עוה"ד אמיתי כנאמנים כדלקמן:

"א. המוכר מצהיר כי על פי הסכם הרכישה עם הבעלים התחייבו הבעלים לרשום בית משותף לא יאוחר מתאריך 15/11/94.
ב. המוכר מתחייב למלא אחר כל הוראות הסכם הרכישה ולעשות את כל המוטל עליו על פי הסכם הרכישה, כתנאי לרישום זכויות הבעלות בממכר על שמו ורישום הבית המשותף.
ג. המוכר מצהיר בזה כי מתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בדבר תוקף העסקה בין המוכר ובין הבעלים, ובמידה ובית המשפט יפסוק נגד המוכר - הוא יחזיר את כל סכום הכסף אשר קיבל מאת הקונה.
ד. אם בית המשפט לא יתן פסק דינו ביום 15/7/93 - יהיה קונה רשאי להודיע על ביטול החוזה, והכספים יוחזרו על ידי הנאמן.
ה. במידה והקונה תרצה לקיים את ההסכם, יעביר הנאמן את הכספים ביום 20/8/93 לידיו של המוכר.
ו. מסיבה זו ישולמו כל התשלומים לעו"ד נחמן אמיתי, והוא יפעל כאמור בס"ק ג', ד' ו-ה' לעיל."

(ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

30. מלשון סעיפים אלה עולה כי הצדדים קבעו מנגנון מיוחד לתשלום כספי הדירה עקב אי-ידיעתם מה יפסוק בית המשפט המחוזי בתביעת ה"ה קלימובסקי וזולאי - מנגנון לפיו התובעת תשלם כספיה לידי עוה"ד אמיתי "כנאמנים" - ובמידה שבית המשפט יפסוק כנגד הקבלן מר ביצ'אצ'י - "הכספים יוחזרו על ידי הנאמן".

31. אף שסעיף 7 לעיל קובע כי הקונה יהא "רשאי" לרשום הערת אזהרה לטובתו בלשכת המקרקעין - באים סעיפים 9 ג', ד', ה' ו-ו', - וקובעים כי באם יפסוק בית המשפט המחוזי לטובת בעלי הקרקע, יחזירו הנאמנים את כספי התובעת לידיה ורק במידה שתרצה לקיים את ההסכם - יעבירו הללו כספיה לקבלן.

32. משמע, המנגנון המבטיח את כספי התובעת לא בכדי נקבע - ולו שמרה עליו התובעת כמכל משמר, כל רע לא היה מתרחש בעניינה, שעה שכבר צויין לעיל כי ברישום הערת אזהרה גרידא, אף לו נרשמה, לא סגי היה, שכן בית המשפט המחוזי ביטל הערת האזהרה של מר ביצ'אצ'י וקבוצתו בפסקו דנא.

33. כאמור, כל שנדרש מן התובעת היתה מידה של זהירות הנדרשת מבעל דין סביר, קרי, שמירה על הוראות החוזה. תחת זאת, התובעת העבירה למר ביצ'אצ'י סכומי כסף נכבדים ישירות לידי האחרון תוך עקיפת הנאמנים.

34. כעולה מעדויות התובעת, עם חתימת החוזה שילמה היא למר ביצ'אצ'י הסך של 10,000 דולר על חשבון רכישת הדירה, בשיק בנקאי, לאמור, מחיר הדירה בחוזה היה בסך של 62,500 דולר - ובפועל הוסכם על תמורה בסך של 72,500 דולר.

35. ביום 3/8/93 העבירה התובעת לידי מר ביצ'אצ'י, ישירות, הסך של 25,000 $ בהמחאה, כתשלום שני.


להלן מכתבה של התובעת למשרד עוה"ד אמיתי מיום 3/8/93 בענין התשלום ישירות לידיו:

"הריני להודיעך ששילמתי את התשלום השני בסה"כ 25,000 $ למר יוסף ביצ'צ'י על פי החוזה מיום 30/6/93, ישירות לידיו וזאת על פי בקשתו ולא לידיכם הנאמנות כמתחייב מסעיף 4 ד' בחוזה".

(ראה: נ/1).

36. לאחר שהודיעה לעוה"ד אמיתי על ביצוע התשלום ישירות לקבלן - הוצא על ידה ביום 3/8/93 בדחיפות מכתב נוסף אשר נוסח על ידי עורכי הדין במטרה לנסות ולתקן את המעוות ולהשיב את הכסף לקופת הנאמנות, כדלקמן:

"הנדון: תשלום שני (סה"כ 25,000 $) על פי חוזה מכר מיום 30/6/93

1. ביום 25/7/93 שילמתי לך את התשלום השני על פי החוזה
למכירת יחידת מגורים מס' 16 בבנין ברח' העליה 1 בתל-אביב, הכל על פי החוזה מיום 30/6/93 והסכמה בעל פה בינינו שאותו תשלום יבוצע עד 25/7/93, כפי שאף מסרת בשעתו לעו"ד אהוד אמיתי במשרדו.
2. בהתייעצות אשר יזמתי עם עו"ד אהוד אמיתי ואשר
התקיימה במשרדו ביום 3/8/93, הוברר כי על פי סעיף 4 (ד) לחוזה, הכסף היה אמור להיות משולם לידיהם הנאמנות של עוה"ד נחמן אמיתי ו/או אהוד אמיתי כנאמנים.
3. ביום התשלום שילמתי את הכסף הנ"ל אליך ישירות, וזאת
על פי פנייתך המפורשת, וכך הדבר נעשה לאור מערכת היחסים הטובה בינינו, ולאור העובדה ש-4 שבועות לאחר מכן, דהיינו ב-20/8/93, היה הכסף אמור לעבור אליך ממילא, על פי סעיף 9 (ה) לחוזה.
4. יחד עם זאת, לאור העובדה כי טרם נקבע תאריך לדיון בבית
המשפט המחוזי בעניין זכויותיך במבנה, ולאור הנסיבות, מן הראוי כי הכסף יופקד בידיהם הנאמנות של עוה"ד אמיתי.
5. לפיכך, הינך מתבקש להפקיד בהקדם את הכסף הנ"ל
במשרד עוה"ד אמיתי."

(ראה: נ/3; ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

37.עולה מאלה, כי התובעת סברה כי לאור מערכת היחסים הטובה אשר שררה בינה לבין מר ביצ'אצ'י - וכן עקב לחצו עליה להקדים ולשלם התשלום בשבועות מספר - אין במעשיה אלו משום הפרת התחייבותה לשמר את כספי מכר הדירה על ידי הפקדתם אצל עוה"ד הנאמנים.

38.התובעת אף לא כיחדה ולא הכחישה כי כך נהגה, ולהלן דבריה לעניין זה בחקירתה הנגדית בפני:


"ש. היתה ישיבה ב-15.7 ואמרו לך שזה עבר לפסים של סדר דין רגיל. 5 ימים אחרי זה, ב-20 ביולי את משלמת לאדון ביצ'אצ'י 25,000 דולר. השאלה היא האם אמרת מראש לעו"ד אמיתי ותבחרי איזה שאת רוצה, שאת עומדת לשלם לא בנוכחותם 25,000 דולר לקבלן?
ת. עו"ד אמיתי ידע שאני שילמתי לביצ'אצ'י את התשלום הזה, ולכן הוא קרא לי אחר כך אליו למשרד בבהילות, וזאת התשובה בעצם.
ש. מה היתה הבהילות?
ת. שעו"ד אמיתי קרא לי?
ש. כן.
ת. כנראה שהוא הבין שנעשתה טעות. אני לא יודעת, את זה אתה צריך לשאול אותו."

(ראה: פרטיכל עמ' 15 שורות 20-10).

39.כן העידה בהמשך:

"ש. אם כולם אמרו לך שאת יכולה לשלם את הכסף לביצ'אצ'י, כולם ידעו מזה, אז למה את חותמת על המכתב לאדון ביצ'אצ'י שאת שילמת לו את הכסף בניגוד לחוזה ושאת דורשת שהוא יחזיר את הכסף לנחמן אמיתי, הכל טוב ויפה, אם
כולם אישרו לך. למה באותו יום כשאת כותבת את המכתב הזה ומודה שאת שילמת את זה בניגוד לחוזה, באותו יום את דורשת מביצ'אצ'י בחתימתך, שיחזיר את הכסף לנחמן אמיתי בפיקדון לפי החוזה. איך זה מסתדר?
ת. איך זה מסתדר, זה המשך הדרכתו של עו"ד אמיתי. הוא מדריך אותי, הוא מנחה אותי לאורך כל הדרך מה לעשות."

(ראה: פרטיכל עמ' 17 שורות 22-18; עמ' 18, שורות 4-1).

וכן העידה:

"תראה, הבניין שגרנו בו ביצ'אצ'י בעצמו גר שם. היו שם מספר דירות אני לא זוכרת בדיוק אם זה היה בדירה שלי, ביחידת דיור שלי או ביחידת דיור שלו. לדעתי, אני לא ממש זוכרת, זה היה בבניין.
ש. בכתובת ברחוב?
ת. ברחוב העלייה 1."


(ראה: פרטיכל עמ' 18 שורות 14-10).

40. התובעת הודתה, לבסוף, בחקירתה כי ישנה למעלה מתמיהה בכך שנהגה בניגוד לכללי החוזה - ובניגוד לעמדת עורכי הדין, כדלקמן:

"ש. אז אני שאלתי אותך שאלה נוקבת. איך זה את סטודנטית להיסטוריה משלמת לקבלן בו בזמן שהיית אצל עורך דין, ואת טוענת שהוא עורך דין שלך, ואת משלמת בדירה במקום לשלם אצל עורך הדין כסף בידיעה שהכסף הזה נועד להיות מופקד בידי עורך הדין. זה את חייבת תשובה לבית המשפט?
ת. יכול להיות שאם הייתי סטודנטית למשפטים הייתי נוהגת אחרת, אני לא יודעת."

(ראה: פרטיכל עמ' 22 שורות 10-4).

41. התרשמותי, הינה, כי התובעת נהגה שלא כאדם הסביר, על אף ידיעתה המפורשת על קיום הדיון בבית המשפט המחוזי בזכויות הקבלן - ועל אף הפירוט החוזי הנהיר והברור לפיו מפאת הסיכון המרחף על עיסקת רכישת המקרקעין, נקבע כי לא יועברו כל כספים שהם לידי מר ביצ'אצ'י, אלא לידי הנאמנים.

לענין שיקוליו של בית המשפט בכל הנוגע להתנהגות הצפויה מן ה"אדם הסביר" בהתאם לנסיבות העניין, נקבע בע"פ 686/80, סימן טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (2) 253, בעמ' 264, כדלקמן:

"האדם הסביר אינו תוצר של ממוצע סטטיסטי אלא מידגם, המורכב במתכונותיהם של יצורי-אנוש, המשקפים את הערכים והתפיסות של חברתנו. דא עקא, מבחן משפטי, בו משתקפת, בין היתר, גם מדיניותן המשפטית של הערכאות השיפוטיות, הופך בשל תכנתו האמורה למיוחד בתחולתו; היינו, ככל שהדבר מתבטא בהיקף תחולתו נוצרת צמידות או הקבלה בינו לבין המטרה המיוחדת, אותה באה המדיניות המשפטית האמורה לשרת."

42. ועוד, עדות התובעת אינה מהימנה עלי בכל הנוגע לאמירותיה החוזרות לפיהן סמכה, כביכול, על הדרכת עו"ד נחמן אמיתי המנוח ז"ל, שאינו יכול להעיד בפנינו, שכן נהגה באופן עצמאי בכל שלבי החוזה על פי תחושת החברות והשכנות שרחשה למר ביצ'אצ'י בכך שמסרה לידיו סכום שאינו רשום בחוזה בסך של 10,000 דולר ובכך שהעבירה לידיו תשלום שני בסך של 25,000 דולר - בניגוד לסעיף 9 לחוזה אשר הוכנס בשקידתם של עוה"ד אמיתי.

ניתוק הקשר הסיבתי

43. העברת הכספים על ידי התובעת ישירות לידי מר ביצ'אצ'י בסך של 25,000 דולר, מהווה, לטעמי, גורם לניתוק הקשר הסיבתי בין המחדל או הרשלנות המקצועית המיוחסים לעוה"ד אמיתי לבין חסרון הכיס אשר נגרם לתובעת.
44. כמו כן, ראוי לציין כי לעמדתי, התובעת לא ראתה הסיכוי הריאלי שתיוותר הערת אזהרה על דירתה בלבד - אף לו נרשמה כזו - שעה שהערת האזהרה המורחבת על שם מר ביצ'אצ'י וקבוצתו נמחקה מיניה וביה בהוראת בית המשפט המחוזי בפסק דינו לעיל - ולפיכך אף הסכימה לפינוייה על פי הסדר פשרה בת.א. 45571/99 הנזכר תוך קבלת פיצוי של 5,000 דולר מבעלי המקרקעין.


45. לו נהגה התובעת על פי המוסכם בסעיף 9 לחוזה, היו כל כספיה, או למצער, הסך של 25,000 דולר, מושבים ומוחזרים על ידי הנאמנים בבטחה לידיה בלא צורך בכל דיון שהוא.

46.לעניין סוגיית ניתוק הקשר הסיבתי בדיני הנזיקין קובע סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כדלקמן:

"64. גרם נזק באשם

"אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) ...

(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק; "

47. על פי הפסיקה בסוגייה זו, שלושה הם המבחנים על פיהם יוכרע קיומו או ניתוקו של הקשר הסיבתי:

א. מבחן השכל הישר.
ב. מבחן הסיכון.
ג. מבחן הציפיות.

להלן קביעתו בנדון זה של בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ד' דורנר בע"א 8199/01 עזבון המנוח עופר מירו ז"ל ואח' נ' יואב מירו ואח' , תק-על 2003(1), 17 ,עמ' 18, כדלקמן:

"מושכלות ראשונים הם, כי האופי המכריע של האשם על פי סעיף 64 (2), אינו נקבע על פי מידת אשמו של הגורם המתערב. הקשר הסיבתי אף לא ינותק רק בשל כך, שאחד הגורמים לנזק היה מעשה של אחר, שנעשה ברשלנות חמורה, בפזיזות או אף במתכוון. אלא, היסוד המכריע באשם נקבע על פי תכונותיו, שבעטיין מוטלת החבות, ותכונות אלה ניתן לאתר על פי מבחנים המשקפים שיקולים של מדיניות, והם: מבחן השכל הישר, מבחן הסיכון ומבחן הציפיות.

המאפיין את שלושת המבחנים הוא זיקה בין התכונות, שבגינן נוצרה עוולה, לבין הגורם העובדתי לנזק. על-פי מבחן השכל הישר. הקשר הסיבתי מתקיים כאשר התכונות הרשלניות שבמעשה גרמו, עובדתית, לנזק, והוא נשלל רק אם בתהליך הגרימה מעורבים גורמים בלתי-צפויים, כגון מאורעות טבע בלתי-רגילים או מעשיהם הרצוניים של אחרים ובלבד, שההתערבות התרחשה לאחר ביצוע הפעולה הרשלנית. ואילו נסיבות, שהיו קיימות לפני ביצוע המעשה, אינן מנתקות את הקשר הסיבתי.

יסודות דומים מצויים במבחנים המקובלים יותר - מבחן הסיכון ומבחן הציפיות, וכדברי ממלא-מקום הנשיא שמעון אגרנט "מבחן הסיכון אינו אלא פירוש יותר רחב ואם תמצי לומר 'הכללה' של מבחן הציפיות הסבירה".

על פי מבחן הסיכון, קשר סיבתי בין האשם לבין הנזק מתקיים אם הנזק נופל בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המעוול, תחום סיכון - הכולל את סוג הסכנות, המסתברות על-פי כללי האחריות שעל פיהם רואים את ההתנהגות כרשלנית ... ואילו על-פי מבחן הציפיות, קשר סיבתי-משפטי מתקיים כאשר המעוול צריך היה לצפות, כי כתוצאה ממעשהו ייגרם הנזק. ממילא התנהגות של אחד הגורמים לנזק - ותהא חומרתה אשר תהא - לא תגרום לניתוק הקשר הסיבתי, אם המעוול חייב היה לצפותה..."

בעוולה של רשלנות, הציפיות הסבירה משקפת את הזיקה, שבין המעשה הרשלני לבין הקשר הסיבתי-המשפטי, הנדרש לחיוב בנזק, שהמעשה הרשלני היה גורם הכרחי להתרחשותו. כך, על פי סעיף 36 לפקודת הנזיקין, התנהגות שאדם סביר היה חייב לצפות, כי היא עשויה לגרום לנזק, הנה רשלנית ואילו קיומו של הקשר הסיבתי-המשפטי מותנה בקיומה של ציפיות סבירה לאפשרות של גרימת הנזק."

כן ראה גם ע"א 576/81 אילן בן שמעון נ' אלי ברד ואח', פ"ד ל"ח (3) 1 בעמ' 7, שם נאמר כדלהלן:


"כידוע, אין זה מספיק, שמזיק, החב בחובת זהירות, התרשל כלפי הניזוק. תנאי הוא לאחריותו של המזיק, כי התרשלותו היא שגרמה לנזקו של הניזוק. דהיינו, שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. קשר סיבתי זה אינו רק "עובדתי" אלא אף "משפטי", אשר "נקבע על-ידי תהליך" של בחירה מתוך ה-"CAUSA SINE QUA NON" (השופט זוסמן בע"א 704/71). מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון מבחן השכל הישר."

עוד ראה ספרו של המלומד ד.קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" , מהדורה רביעית, בעמ' 1235, כדלקמן:

"שאלת הקשר הסיבתי מתעוררת, באשר לשתי פניה של הבעיה; אלא שהפן הראשון שלה נוגע לעובדות ולדרכי הוכחתן, ואילו הפן השני, רובו ככולו בתחום הקונצפציה המשפטית, אשר מחובתה לקבוע אם יוטלו נזקי התובע על המזיק, או שמא ייאמר לגביהם כי הם "רחוקים מדי" ממעשה העוולה; הסיבתיות העובדתית עוסקת, אם אפשר לומר כך, בשאלה אם אחראי הנתבע לנזקו של התובע, בעוד שהסיבתיות המשפטית עוסקת בשאלת היקף אחריותו.


לשופט הדן בתובענת התובע, אין כל "עמדה" משלו לגבי שאלת "הסיבתיות העובדתית", שכן טעונה היא ראיה מצד הטוען לקיומו של קשר זה. לא כן, באשר לשאלה השנייה, כלומר באשר לשאלת "הסיבתיות המשפטית"; כאן ישקול בית- המשפט שיקולים של מדיניות, כלומר, האם צודק הדבר בעיניו, וראוי, להטיל את החבות בגין נזק פלוני על המזיק."

כן ראה, שם, בעמ' 1243, כדלקמן:

"במסגרת הדיון על הסיבתיות העובדתית יש גם ליתן את הדעת למקרים, אשר בהם התוצאה המזיקה היתה מתרחשת בכל מקרה, וגם אילולא מעשה העוולה. נפגע אשר היה מגיע ממילא, ואף ללא הפגיעה מן העוולה, למצב שבו הוא מצוי בעקבותיה, כלום יהיה זכאי לפיצוי בגין מצבו אחרי הפגיעה, שעה שברור שהוא היה נמצא ממילא במצב זה, גם אילולא נפגע".

עוד ראה, שם, בעמ' עמ' 1246, כדלקמן:

"...הפקודה שלנו אימצה את מבחן "הציפיות". מבחן זה פירושו "(...) כי אם הנתבע כאדם סביר, לא חזה וגם לא יכול היה לחזות מראש, כי מעשהו (או אפס-מעשהו) יגרור אחריו תוצאה מזיקה כל-שהיא למי שהוא חב לו זהירות, אזי אין הוא חייב בתשלום הנזק שנגרם אף-על-פי שמעשהו - מבחינה פיסית - היווה סיבה הכרחית, או: סיבה שבלעדיה אין, לתוצאה המזיקה. לשון אחרת: הצפיות הסבירה של עצם עלילות הנזק היא תנאי קודם והכרחי לאחריות משפטית".

48. בעניננו, על פי מבחן השכל הישר - הרי שהחוזה הכיל הוראות ברורות בעניין אופן התשלום הנדרש נוכח קיומו של הדיון התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי - שכל תכליתן היתה להגן על כספי התובעת. אלמלא התערבותה ואשמה של התובעת כגורם מתערב בתוכן החוזה - לא היה נגרם הנזק עליו מלינה היא.

49. על פי מבחן הסיכון - נראה הוא כי העברת כספי הדירה לידי הקבלן מסוכנת היתה בעליל, שכן כל מעמדו שלו ביחס למקרקעין ומעמד קבוצתו עמד על בלימה - לרבות הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת האחרונים.

50. על פי מבחן הצפיות - ראוי הוא להניח כי יכולה היתה התובעת לצפות באופן סביר כי באם תשלם הכספים שלא לידי הנאמנים - צפוייה להחזרם אי וודאות רבה - מה גם שהתובעת בעלת השכלה אקדמאית היא ומייחסת אנכי לה אנוכי תבונה לפחות כאדם הסביר - אם לא למעלה מזה, בנסיבות שהיוו רקע לרכישת הדירה.

51. התערבות התובעת התרחשה לאחר המעשה הרשלני המיוחס לנתבעים - ושמה לאל כל פעולות הנאמנים שנקטו לשם זהירות שמא יוחלט בבית המשפט המחוזי על בטלות החוזה בין מר ביצ'אצ'י לבעלי המקרקע.

52. הנאמנים אמנם לא רשמו הערת אזהרה על הדירה באופן פרטני וייחודי לתובעת - אך בתוקף טיפולם במר ביצ'אצ'י כלקוחם רשמו הערת אזהרה על כלל הנכס לטובת זה ולטובת יחידי קבוצתו, אשר כללו את
שם התובעת, וכן ערכו חוזה מפורט ביותר, על פיו לא יועברו כל כספים שהם ישירות לידי האחרון.

53. במצב דברים זה, אשמה של התובעת כגורם מעוול יצר סיכון שנמנע היה מראש אלמלא התערבה בהתנהגותה באופן ביצוע התשלומים - ובכך היה אשמה שלה הסיבה המכרעת לקרות הנזק.

54. מנגד, הנתבעים צפו באופן סביר כי לו נשמרו הוראות סעיפי החוזה דנן - היה כספה של התובעת מוחזר במלואו לידיה, ובנסיבות שבפני, אין להטיל עליהם האחריות לנזק הנטען.

55. עולה מן המקובץ, כי יש לקבל הטענה לניתוק הקשר הסיבתי - ולקבוע כי אכן התובעת תרמה באשמה לנזק אשר נטען כי נגרם עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין המחדל או הרשלנות המיוחסים לעוה"ד אמיתי לבין נזק זה וכי הנתבעים אינם אחראים לו.

56. ערה אני לאמור בפסק דינו של כבוד השופט דן מור מבית משפט השלום בתל-אביב, אשר דן בסוגייה דומה בעניין ת.א. 86903/00 לבקוביץ יחיאל נ' ביצ'אצ'י ואח', דינים שלום, כרך כ', עמ' 17, בו נדון עניינו של רוכש דירה נוסף בבניין דנן.

בפסק דין זה חייב כבוד השופט מור את הנתבעים בפיצוי לתובע מר לבקוביץ לאחר שקבע שהללו חבו חובת זהירות לתובע, אף שלא היה לקוחם, שכן קבע, בין השאר, כי עו"ד נחמן אמיתי ז"ל נמנע מלהודיע לתובע על הגשת התביעה על ידי בעלי המקרקעין להצהרה על בטלות החוזה.

להלן עיקר קביעתו דשם, כדלקמן:

"הרי המנוח מייצג את ביצ'צ'י בעיסקת הרכישה וברור לכל כי כל הכבדה כלכלית או הקשחה בתנאי חוזה המכר, המוטלת על ביצ'צ'י, לקוח המנוח, וזאת בשיפור תנאי התובע בעסקה, אינה רצויה.

על פי נסיבות העניין התקשה המנוח הן לרצות את לקוחו, ביצ'צ'י, והן לדאוג בנאמנות למניעת כל פגיעה אפשרית בזכויות התובע.
בית המשפט אף מתקשה להבין את הימנעותו של המנוח מלהודיע מיד לתובע על הגשת התביעה להצהרה על בטלות חוזה הרכישה, כל עורך דין סביר היה מבין את הסיכון הכרוך בכך לתובע ולזכויותיו בדירה, ולדעתי על המנוח היתה החובה לזמנו אליו להבהיר לו את מצב העניינים.

כן קבע בהמשך:

ב"כ הנתבעים 2 ו-4 לא טען להעדר קשר סיבתי בין מחדלי המנוח ובין התוצאה - הנזק שנגרם לתובע.
נראה לי כי טוב שכך עשה, באשר אובדן כל זכויותיו של התובע בדירה נבעו במישרין מהעדר כל בטוחה או ערובה לכספים ששולמו ישירות ומידית לידי ביצ'צ'י, וללא שהפרת חוזה הרכישה המאוחרת יותר, על ידי מחדלי ביצ'צ'י, יש בהם כדי לשנות דבר לעניינה של הרשלנות, שבמקרה זה כל מהותה היא המחדל המקצועי שבהעדר כל בטוחה לתובע בתנאי חוזה המכר."

57. שונה הדבר לחלוטין בנסיבות אשר בפנינו, שכן הובא על תיקונו חסר זה באזהרה של התובעת ובאי מתן בטוחות מעבר להערת האזהרה הקולקטיבית - באשר עוה"ד אמיתי ציינו מפורשות בחוזה כי מתנהל דיון בגורל זכויות הקבלן בפני בית המשפט המחוזי ועקב זאת הוסכם חד-משמעית כי כספי המכר יועברו לידי עורכי הדין של הקבלן כנאמנים, ולידיהם בלבד.

58. מסיבה זו, שונה המקרה אשר בפני מן המקרה של התובע מר לבקוביץ, באשר סעיף כדוגמת סעיף 9 לחוזה לא נכלל, מן הסתם, בחוזהו.

59. כפועל יוצא, נשללה במקרה ההוא הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק, בעוד שבענייננו יש לקבל הטענה שכן הנסיבות שונות בתכלית, כמפורט לעיל.

טענות התיישנות ושיהוי

60. התובענה הוגשה באיחור ניכר ותוך שיהוי - ברם, הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות אשר יש למנותה מיום התגלות הנזק, הוא יום - 26.4.98 - מתן פסק הדין בתיק בית המשפט המחוזי 1518/93, בעוד שהתביעה הוגשה ביום 29.6.00.

לענין זה קובע סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, כדלקמן:


"6. תחילת ההתיישנות

תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

61. על כן, אין בפנינו טענה החוסמת הדיון בתובענה דנא.

היקף הנזק הנטען

62. התובעת קיבלה פיצוי בסך של 5,000 דולר בהסדר פשרה בהסכמתה מיום 14/6/00 בת.א. 45571/99 בבית משפט השלום בתל-אביב אשר במסגרתו דרשו בעלי המקרקעין פינוי הדיירים מקבוצת ביצ'אצ'י, וביניהם התובעת, אשר פונתה בהסכמתה תמורת פיצוי זה.

63. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית בפני כי כמחצית השנה לאחר רכישת הדירה השכירה אותה לאחרים עד פינוייה ביום 29/8/00 בסכום של 300 עד 350 דולר לחודש.

(ראה: פרטיכל עמ' 28 שורות 20-16).

64. ב"כ הנתבעים ערך תחשיב על פיו באם הושכרה הדירה בשכר חודשי ממוצע של 325 דולר משך 74 חודשי שכירות - קיבלה התובעת לידיה סכום של כ-24,050 דולר.

65. ראוי להניח כי התובעת אמנם קיבלה סכום זה, או אף גבוה ממנו, שכן יש להניח כי דמי השכירות עלו, ולו במעט, במשך כ-7 שנים.


66. יחדיו, קיבלה התובעת סכום של כ- 30,000 דולר - אם לא למעלה הימנו - אשר יש בו כדי לפצותה על חסרון הכיס הנטען בסך של 25,000 דולר אשר נגרם, כקביעתי, בעטייה.

67. משמע, דרישת התובעת לפיצוייה מתאזנת עם קבלת הכספים הללו, אשר ראוי היה כי התובעת תאזכרם - ולו במילה - בכתב תביעתה, דבר שלא נעשה.

עדות יחידה של בעל דין

68. התובעת לא הביאה לעדות את שותפה לחיים מר גדי בן אבו - אשר ליווה את התובעת, כעולה מחומר הראיות, בשלב חתימת החוזה - ולאחריו.

69. חסר ראייתי זה נזקף לחובת התובעת - וזאת לאור הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, כדלקמן:

"54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) ...
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3) ...
(4)...
(5)...

70. כן נאמר בע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם, פ"ד כח(1) 184, בעמ' 194-195, כדלקמן:

"במשפט אזרחי מותר להסיק מסקנות מאי-הופעת צד שכנגד, אשר בידו ידיעות העשויות לסייע לבירור הדברים, ואם אין הוא מביא אותן לפני בית-המשפט, יש בכך חיזוק לדברי היריב, ואם לפי סעיף 54 לפקודת הראיות חייב בית-המשפט לנמק מדוע מאמין הוא לעד יחיד, שהוא בעל-דין, הרי התנהגות כזאת יכולה לשמש נימוק מספיק לכך."


71. עולה מאלו, כי בשקילת עדותה היחידה של התובעת בפני, הרי שאכן עולה תמיהה מדוע לא נסתייעה בעדות חברה דאז - ומכלל אי - הבאתו לעדות בפני קיים קושי ראייתי נוסף בקבלת עדותה, וזאת בנוסף לקביעות לעיל לנושא מהימנות עדותה שלה.

סוף דבר

72. התובעת בחרה שלא לקיים החוזה אשר בא להגן על זכויותיה - ושילמה כספים למר ביצ'אצ'י על דעתה שלה ובניגוד לעמדת עוה"ד אמיתי ודעתם, בלא כל הסבר סביר או מניח הדעת לצעדים אלה.

73. בכך סיכלה ההגנות אשר ניתנו לה בחוזה וגרמה באשמה לניתוק הקשר הסיבתי בין המחדל המיוחס לעוה"ד אמיתי באי-רישום הערת אזהרה פרטנית - לבין נזקה באובדן כספה.

74. אשר על כן, ולאור האמור לעיל נדחית בזאת התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים מס' 4-2, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בסך של 8,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הערת אזהרה בנק

  2. בקשה הערת אזהרה

  3. הערת אזהרה תוקף

  4. הערת אזהרה מידע

  5. הערת אזהרה שניה

  6. הערת אזהרה חברה

  7. הערת אזהרה קבלן

  8. הערת אזהרה בנכס

  9. אישור הערת אזהרה

  10. הערת אזהרה בדיקה

  11. הערת אזהרה סותרת

  12. הערת אזהרה אנכית

  13. הערת אזהרה רישום

  14. הערת אזהרה בעלות

  15. הערת אזהרה נוספת

  16. הערת אזהרה שנייה

  17. הערת אזהרה כפולה

  18. הערת אזהרה פטירה

  19. הערת אזהרה פרטנית

  20. הערת אזהרה אופקית

  21. הערת אזהרה שכירות

  22. הערת אזהרה מורחבת

  23. הערת אזהרה משולשת

  24. הערת אזהרה מפורטת

  25. הערת אזהרה מסמכים

  26. הערת אזהרה רחובות

  27. הערת אזהרה עסק חי

  28. הערת אזהרה כבטוחה

  29. הערת אזהרה שלילית

  30. הערת אזהרה סעיף 26

  31. אגרה רישום הערת אזהרה

  32. הערת אזהרה תקנה 27

  33. התיישנות הערת אזהרה

  34. הערת אזהרה נוסח חדש

  35. הערת אזהרה סעיף 126

  36. הערת אזהרה סעיף 127

  37. הערת אזהרה סעיף 128

  38. הערת אזהרה משרד החוץ

  39. הערת אזהרה דירה חדשה

  40. הערת אזהרה מניעת עסקה

  41. הערת אזהרה זכות קדימה

  42. הערת אזהרה קרקע מינהל

  43. הערת אזהרה דירה מקבלן

  44. רישום הערת אזהרה שליח

  45. חובת רישום הערת אזהרה

  46. הערת אזהרה לטובת הבנק

  47. הערת אזהרה אתר עתיקות

  48. הערת אזהרה לטובת קטין

  49. ביטול רישום הערת אזהרה

  50. הערת אזהרה חברה משכנת

  51. הערת אזהרה הסכם שיתוף

  52. בקשה למחיקת הערת אזהרה

  53. הערת אזהרה תקנות חדשות

  54. הערת אזהרה חברה בפירוק

  55. הערת אזהרה חריגות בניה

  56. הערת אזהרה לטובת הקונה

  57. רישום הערת אזהרה לחברה

  58. הערת אזהרה למניעת עסקה

  59. הערת אזהרה זכות מגורים

  60. בקשה לתיקון הערת אזהרה

  61. איחור בביטול הערת האזהרה

  62. הערת אזהרה משרד המשפטים

  63. הערת אזהרה חוק המקרקעין

  64. הערת אזהרה רשות העתיקות

  65. הערת אזהרה רשם המשכונות

  66. הערת אזהרה בהסכמת הצדדים

  67. הערת אזהרה יורש אחר יורש

  68. הערת אזהרה כזכות קניינית

  69. הערת אזהרה על הערת אזהרה

  70. הערת אזהרה עסקאות סותרות

  71. הערת אזהרה בהסכמת הבעלים

  72. אי רישום הערת אזהרה רשלנות

  73. הפרת חוזה רישום הערת אזהרה

  74. רישום הערת אזהרה סעיף 130

  75. הערת אזהרה מכוח הסכם שיתוף

  76. הערת אזהרה זכות אובליגטורית

  77. בקשה למחיקת הערת אזהרה אגרה

  78. רישום הערת אזהרה רשם החברות

  79. רישום הערת אזהרה בפתח תקווה

  80. הערת אזהרה זכות מעין קניינית

  81. הערת אזהרה להימנע מלעשות עסקה

  82. אי רישום הערת אזהרה זכות קדימה

  83. הערת אזהרה הימנעות מעשיית עסקה

  84. אי רישום הערת אזהרה לטובת הקונים

  85. אי רישום הערת אזהרה מיד לאחר העסקה

  86. אי רישום הערת אזהרה עקב אי תשלום חוב

  87. אי רישום הערת אזהרה על ידי הקונה הראשון

  88. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון