הפסדי השתכרות אחוזי נכות


1. לפני תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן – החוק). התובעת, ילידת 23.9.58, אם לארבעה, נפגעה ביום 22.2.94 בתאונת דרכים בהיותה נוסעת ברכב (מ.ר. 6368488) (להלן: "הרכב") בצומת פסגות - אל בירה (להלן: "התאונה").

2. נתבעת מס' 1, גב' קדמון חגית, נהגה ברכב בעת התאונה; נתבעת מס' 2 - תנועת אמונה – העסיקה את התובעת בעת התאונה והייתה בעלת הרכב; נתבעות מס' 3 ו- 4 הינן חברות הביטוח אשר ביטחו את הרכב בכל זמן מהזמנים הרלוונטים לתביעה זו (להלן: "חברות הביטוח").

3. משלא העלתה כל טענה בשאלת האחריות, אני רואה אותה כמוסכמת על הצדדים ושכל שנותר הוא לקבוע את גובה הפיצויי המגיע.

4. אליבא דב"כ התובעת, היא נפגעה בין היתר בראש, בעיניים באגן בצוואר ובצלעות. כתוצאה מפגיעותיה אלה, היא הובהלה, חסרת הכרה, לביה"ח הדסה עין כרם, שם טופלה ושוחררה עם הוראות להמשך טיפול ומעקב רפואי. לטענתה, עד ליום זה היא ממשיכה לסבול כאבים ומוגבלת בתנועותיה בצוואר. בגין פגיעות אלה תובעת התובעת פיצוי בסך כולל של 356,552 ₪, נכון ליום 20.9.00.

5. אליבא דנתבעות, לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מן התאונה ולחילופין, נכותה הרפואית של התובעת אינה משקפת את נכותה התפקודית כך שלמעשה נזקיה קטנים ביותר.

הנכות הרפואית
6. את התובעת בדקו בתחום האורטופדיה - ד"ר אורי פרנקל ובתחום העיניים - ד"ר רוז'ה זילברמן, להלן ממצאיהם :


א.ד"ר פרנקל קבע בחוות דעתו מיום 23.5.99 כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בגובה 10% בגין פגיעה בצווארה עפ"י סעיף 37 (5) (א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

ב.ד"ר זילברמן, קובע בחוות דעתו מיום 27.12.99 כי לתובעת נותרה נכות זמנית בגובה 10% בגין הפרעות בראייתה במשך 16 חודשים מיום התאונה.

7. ב"כ הנתבעות מערערת על קביעותיהם של שני המומחים. לטענתה, ד"ר פרנקל לא ידע על שתי תאונות קודמות של התובעת בעת שכתב את חוות הדעת ולא היה בפניו חומר רפואי אשר יכול היה להוכיח כי נכותה של התובעת איננה קשורה לתאונה הנוכחית אלה לתאונות הקודמות. אשר לחוות דעתו של ד"ר זילברמן היא טוענת כי התובעת סבלה מבעיות ראיה שנים רבות עובר לתאונה וטענתה כי נפגעה בלסת לא הוכח ע"י ממצאים ומכאן שאין קשר סיבתי בין התאונה למצב ענייה.

8. אליבא דב"כ התובעת, משלא חקרה ב"כ הנתבעות את ד"ר זילברמן אין היא יכולה לטעון כעת כנגד ממצאיו. אשר לחוות דעתו של ד"ר פרנקל הוא טוען כי בפני המומחה היו כל המסמכים ומכאן שדין טענות ב"כ הנתבעות להידחות ודין חוות דעת המומחה להתקבל במלואה.

9. כידוע, ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון גם בשאלות המצויות בתחום מומחיותו של המומחה מטעם ביהמ"ש וחוות הדעת של המומחה משמשת לביהמ"ש כראיה בין כל יתר הראיות אשר משקלה נקבע ע"י ביהמ"ש. עם זאת, אני דוחה את טענותיה של ב"כ הנתבעות לעניין חוות דעת המומחים ודעתי היא כי יש לקבלם כלשונם. אשר לחוות דעתו
של ד"ר פרנקל, הרי שממכתבו מיום 19.7.01 עולה כי היו בפניו מלוא המסמכים והוא ידע על התאונת שאירעו בשנת 88' ו 97'. כמו כן, המומחה נתן דעתו לזווית הפגיעה בתובעת ולפגיעותיה הקודמות ועם זאת נותרה דעתו איתנה כי קיים קשר סיבתי בין פגיעתה של התובעת בתאונה הנוכחית לנכותה. אני דוחה את הטענה כי המומחה "התבצר בעמדותיו" (ראה פרוטוקול מיום 28.6.01, עמ' 16) וסבורני כי מדובר במומחה בעל ניסיון רב אשר הביא בחשבון את מלוא הנתונים שהוצגו בפניו ומכאן שדין חוות דעתו להתקבל במלואה.

10. אשר לחוות דעתו של ד"ר זילברמן גם כאן סבור אני כי טענות ב"כ הנתבעת להידחות. בפני המומחה עמד מלוא החומר הרפואי של התובעת, הטיפולים אותם עברה וכן תוצאות הבדיקות אותם עברה מייד לאחר התאונה ולאור כל אלה קבע כי לתובעת היו 10% נכות למשך שישה עשר חודשים. במצב זה בו מלוא החומר הרפואי היה בפני המומחה אינני רואה כל מקום לחלוק על ממצאיו. עוד אציין כי מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת לפיה לאחר שבחרה ב"כ הנתבעות שלא לחקור את המומחה, טענותיה כעת, כנגד חוות הדעת, אינן מבוססות. ככלל רואים צד שלא ביקש לחקור מומחה כמוותר על זכותו זאת ולא יותר לו להשיג על אמינות תוכן חוות הדעת שכן רואים בויתור משום "אימוץ" חוות דעת. על אחת כמה וכמה בתיקי פלת"ד בהם אין באפשרות הצדדים להציא חוות דעת נוספת מטעמם ותקיפת חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש יכולה להיעשות ע"י חקירתו או שאלות הבהרה בלבד. עם זאת, כמובן שביהמ"ש איננו כבול לחוות הדעת, אף אם לא נחקר ע"י מו מהצדדים, ואולם, במקרה דנן, דין חוות הדעת להתקבל (ראה, י. קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 691).

11. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את חוות הדעת וקובע כי כתוצאה מן התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בגובה 10% וכן נכות זמנית בגובה 10% למשך שישה עשר חודשים מיום התאונה.

הנכות התפקודית
12. לטענת ב"כ התובעת, יש להעמיד את נכותה התפקודית על 10%, וזאת לאור אופי פגיעתה וההגבלות שהיא מטילה על תפקודה במשק ביתה ובעבודתה. מנגד טוענת ב"כ הנתבעות כי לפגיעתה של התובעת אין כל השפעה תפקודית.


13. מושג ה"נכות התפקודית" נועד עפ"י הפסיקה "להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית" ע"א 3049/93 ג'רוג'יסיאן נ' רמזי ואח' (תק-על 95 (2) 175). ודוק, אין הנכות התפקודית באה להצביע באופן ישיר על ההפסד הצפוי בהשתכרותו של הנפגע וכן לא לשמש כאומדן יחיד להשפעה התפקודית של פגיעתו על יכולת עבודתו:

"נעשה, לעיתים שימוש במונח זה (נכות תפקודית – י.ב.), כדי לבטא את מידת ההשפעה של הנכות על התובע המסוים בהתחשב במקצועו או עיסוק, סיכויו לחזור ולעסוק בהם או הגבלה שיש לו לעסוק בהם.... נראה לי ששימוש כזה במונח "נכות תפקודית" יש בו להטעות, שכן הוא נותן ביטוי לא רק לנכות תיפקודית שבאה עקב התאונה, אלא גם לנתונים נוספים הנוגעים לנפגע המסויים שיש להם השפעה על כושר השתכרותו" (שם, שם).

14. בשים לב להגדרתו המדויקת של המונח "נכות תפקודית", כמבטא את ההגבלה כללית בתפקודה של התובעת ולאו דווקא הגבלה המצומצמת ליכולת עבודתה העתידית והנוכחית, הינני קובע כי נכותה התפקודית של התובע, עומדת על מחצית מאחוזי נכותה הרפואית, קרי - 5%.

נזק
15. פרטי הנזק הנתבעים ע"י ב"כ התובעת כוללים נזק שאינו ממוני, הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד, עזרה וסיעוד בעבר ובעתיד, הפסדי הכנסה והפסדי השתכרות בעתיד.

נזק שאינו ממוני
16. בגין ראש נזק זה זכאית התובעת לפיצוי עפ"י 10% אחוזי נכותה הרפואית הצמיתה ובהפחתה של אחוז אחד עבור כל שנה מעבר לגיל 30, כאמור בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

17. אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת לפיה אין להפחית אחוז בגין כל שנה מעבר לגיל 30 שכן התובעת סבלה בנוסף לנכותה הצמיתה מנכות זמנית בגובה 10%. כידוע, מחושב הפיצוי בגין ראש הנזק שאינו ממוני עבור אחוזי הנכות הרפואית הצמיתה של הנפגעים ואין מקום, עם כל הצער בדבר, להביא לידי ביטוי את אחוזי נכותה הזמניים של התובעת ולחרוג מההסדר הקבוע בתקנות, על אף שברור כי סבלה רבות עקב פגיעתה. אני דוחה את בקשתו לעשות שימוש בסמכותו של ביהמ"ש עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות האמורות ודעתי היא כי אין מקום לסטות במקרה דנן מאופן החישוב הקבוע בתקנות.

נזק מיוחד
18. ב"כ התובעת טוען להוצאות שונות עקב פגיעת התובעת בתאונה והסיעוד לו נזקקה, בגין נסיעות, עזרה בבית, טיפולים רפואיים בסך כולל של 4,405 ₪ וכן בגין עזרת צד ג' בסך כולל של 10,000 ₪. לגישת הנתבעות לא זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרה וסיעוד שכן פגיעתה לא הגבילה אותה באופן חמור, הוצאות בגין נסיעות לטיפולים מכוסים ע"י המוסד לביטוח לאומי וחשבונות בגין אוכל מוכן הינם בגין הוצאות אשר בלאו הכי היו מוצאות בלא כל קשר לפגיעה בתאונה.


19. לאחר עיון בקבלות שהוגשו, אני קובע שבראש נזק זה על הנתבעות לפצות את התובעת בסכום כולל של 5,000 ₪. אין ספק שהגבלתה של התובעת בשל נכותה האורטופדית והפגיעה בעינייה למשך שישה עשר חודשים הגבילו את תפקודה והצריכו עזרה וסיעוד של אחרים וכן כי היו לה הוצאות שונות עקב פגיעות אלה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הפסדי השתכרות
20. אליבא דתובעת, עקב פגיעותיה נאלצה להיעדר מעבודתה לצורך טיפולים רפואיים וכן נעדרה מעבודתה למשך שלושה חודשים וקיבלה שכר חלקי בלבד. להערכתה נגרמו לה הפסדי השתכרות בסך 5,000 ₪. לגישת ב"כ הנתבעות, לא הוכחו כל הפסדי השתכרות לעבר.

21. כידוע, יש להוכיח נזקים שהתממשו ובכללם הפסדי השתכרות לעבר באופן מפורט הנתמך בקבלות או תלושי שכר. לאחר עיון בתלושי השכר של התובעת ותצהריה דעתי היא כי דין ראש נזק זה להידחות שכן לא הוכח למידה הדרושה כי התובעת ספגה הפסדי השתכרות.

אובדן כושר השתכרות
22. כאמור לעיל, עומדת נכותה התפקודית של התובעת על 5%. עם זאת, לאור אופי פגיעתה של התובעת, אשר איננה מגבילה אותה כיום באופן משמעותי בעבודתה, דעתי היא כי אין להעמיד את הפסדי השתכרותה העתידים על אחוזי נכותה התפקודית. עם זאת, אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעות כי אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד כלל שכן אין ספק כי נכותה תבוא לידי ביטוי בחלוף השנים, אז תהפך למשמעותית יותר ותגביל אותה, יתכן שעד כדי אי יכולתה לעבוד כלל. אשר על כן יש להעמיד את פיצויה של התובעת על מחצית מהחישוב האקטוארי בגין הפסדי עתיד כדלהלן (22.5 שנות עבודה, מקדם היוון 196.1658 ושכר הנטו של התובעת כיום 8,477 ₪ ):

₪ 41,572= X 0.5 196.1658 X 5% X 8,477

23. אינני מקבל את טענות ב"כ הנתבעות כי אין משמעות לשכר אותו משתכרת התובעת כיום שכן חישוב הפסדי השתכרותה לעתיד של התובעת, בהתבסס על נתונים עכשויים וסכומי השתכרותה דהיום, אשר מהווים נתון אקטואלי ומדויק יותר יביאו לחישוב מדויק יותר של הפסדי השתכרותה. כמו כן, על אף מקצועה של התובעת כדוברת ועיתונאית דעתי היא כי יש לראות את גיל פרישתה לצורכי חישוב הפסדי ההשתכרות בשנתה ה- 65 וזאת לאור היותה שכירה ולא עצמאית. עוד יש לציין כי חישוב הפסד השתכרותה לעתיד נעשה עפ"י מחצית החישוב אקטוארי לאור אחוזי נכותה הנמוכים וההגבלה הקטנה יחסית בתפקודה תוך שקלול ההשפעות הגדלות והולכות של פגיעה זו בעתיד.

24. אני דוחה את תביעתה של התובעת בראש הנזק של הפסדי פנסיה אשר לא הוכחו כדבעי.

הוצאות לעתיד
25. לגישת התובעת על הנתבעות לפצותה בגין עזרה וסיעוד בעתיד בסך 30,000 ₪. לגישת הנתבעות, לאור גילה ופגיעתה הקלה של התובעת, אין כל מקום לפסוק עזרה וסיעוד לעתיד.

26. על אף שפגיעתה של התובעת אינה חמורה, אין ספק כי בחלוף השנים היא תפך משמעותית יותר והתובעת תזקק לעזרה וסיעוד בגינה. אשר על כן, בגין עזרה וסיעוד לעתיד אני פוסק לתובעת סך גלובאלי של 5,000 ₪.

סיכום
27 .לאור כל האמור לעיל, אני מקבל חלקית את התביעה וקובע שעל הנתבעות לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת פיצוי כמפורט לעיל. בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעת שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק בתוספת מע"מ כדין וכן הוצאות משפט. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון