הפרה יסודית הסכם עבודה

פתיח


מר אורי אתרוג, התובע (להלן: אתרוג), היה בתקופה הרלבנטית לתביעה, שוער כדוריד מקצועי. ביום 18.9.05, חתם על הסכם העסקה (להלן: הסכם העבודה), עם מועדון כדוריד מכבי קרית-מוצקין (ע"ר), היא הנתבעת 1 (להלן: הקבוצה), באמצעות מנהלת הספורט של קרית-מוצקין, היא הנתבעת 2 (להלן: מנהלת הספורט).




עניינה של התביעה, בטענות אתרוג, שהקבוצה ומנהלת הספורט הפרו ביודעין את הסכם העבודה, תוך רמיסת זכויותיו, מעילה באמונו ופגיעה במעמדו בהתנהגות אדישה ומקוממת לנזקיו והפסדיו. בשל כך, תבע תשלומי שכר עבודה לעונת משחקים, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה, וכן סעד לפיצוי בגין חמישה ראשי-נזק שונים, אותם העריך בסכום מצטבר העולה על 300,000 ₪, אולם, לצורכי אגרה - העמיד את תביעתו על-סך 150,000 ₪, בלבד.




לטענת הקבוצה, אתרוג הוא שהפר את הסכם העבודה, לאחר שעמד בצורה דווקנית על זכויותיו מכוחו ואף קיבלן, אם כי באיחור קל, אולם, אתרוג לא ביטל את הסכם העבודה, עקב כך, אלא, נהג בחוסר תום-לב קיצוני, כאשר מנע אפשרות של המשך קיום הסכם העבודה, דבר המצדיק את דחיית תביעתו; לחלופין - ביקשה הקבוצה להפחית כל פיצוי שייפסק, אם בכלל, בשיעור ניכר, בשל התנהגותו, וכן לקזז עונש משמעתי בסך 10,000 ₪.




מנהלת הספורט טענה מתחילת הדרך, כי היא אישיות עצמאית ונפרדת מהקבוצה, ועל אף שמנהלת הספורט תומכת בקבוצה, כאגודת ספורט, אין יריבות בינה לבין אתרוג ויש לדחות את תביעתו נגדה, לחלוטין.




להלן נפרט את העובדות הרלבנטיות להכרעתנו ואחר-כך נדון בטענות הצדדים.


עובדות


הקבוצה הינה עמותה, הנמנית על קבוצות הליגה הראשונה בכדוריד בישראל.




מנהלת הספורט היא ועדה ציבורית, המורכבת מאנשי ספורט, נציגי ציבור ונציגי עמותת ספורט, ותפקידה היה לדאוג לחלוקת תקציב התמיכות, לאגודות ספורט, בקרית-מוצקין - ובהן הקבוצה - מתקציב הרשות המקומית, היא עיריית קרית-מוצקין (להלן: העירייה).




התובע, שהיה שוער כדוריד בעל שם ונמנה על השוערים הטובים בארץ, בתחומו, שיחק בקבוצה בעונות קודמות: 2001-2000, 2004-2003, תקופות בהן נתקל בעיכובים חוזרים ונשנים בנושאי תשלומים שהגיעו לו, עקב בעיות תקציב של הקבוצה.





למרות הניסיון הקודם, חתם התובע עם הקבוצה על הסכם העבודה [ת/1 - נספח א'], בנוגע לשתי עונות משחקים נוספות: 2006-2005 (להלן: העונה הראשונה), ו-2007-2006 (להלן: העונה השניה).




לטענת התובע - הסכים לחתום על הסכם העבודה רק לאחר הבטחה, שהתשלומים ישולמו במועדם והעירייה אחראית לכל תשלום ותשלום, ומשכך, חתמה על הסכם העבודה גם מנהלת הספורט.




מנהלת הספורט טענה - כי אינה צד להסכם העבודה; היא הוסיפה, שאתרוג הוא שהפר את ההסכם והדגישה, כי הסכם העבודה כלל הסכמה על יישוב חילוקי הדעות במנגנון של בוררות וכך צריך לפעול [ס' 10, שם].




התמורה המוסכמת, לפי הסכם העבודה - עבור כל עונת משחקים, מחודש ספטמבר עד חודש מאי, בשנה שלאחר מכן - היתה בסך 50,000 ₪, לכל עונת משחקים, בתשלומים חודשיים שווים, באמצעות 10 המחאות עתידיות, לפקודת אתרוג [ס' 7(ד), ס' 8(א)+(ב), שם].




ההמחאות לעונת המשחקים הראשונה נמסרו לאתרוג סמוך לחתימת הסכם העבודה, תוך התחייבות להמציא את ההמחאות לעונה השניה לא יאוחר מיום 1.6.06, לפרעון החל מיום 20.7.06, בהתאם ללוח תשלומים שנקבע בהסכם העבודה [ס' 8(ג)+(ד), שם].




אין חולק, כי אתרוג שיחק בקבוצה בעונה הראשונה, לשביעות רצון הקבוצה, ולא שיחק בשורותיה בעונה השניה. הצדדים חלוקים על הסיבות שהביאו למצב זה, ומי מהם נושא באחריות לכך שהסכם העבודה לא קוים במלואו.




עוד אין חולק, כי עובר לחתימת הסכם העבודה, היה אתרוג שחקן של קבוצת הכדוריד מכבי קרית-חיים (להלן: מכבי הקרייתים או קבוצת האם). מטעם זה, כלל הסכם העבודה הוראות לעניין שחרור אתרוג ממחויבויותיו למכבי הקרייתים, לרבות בעניין כרטיס השחקן שלו, האמור לחזור לקבוצת האם, בתום השאלתו לקבוצה.




השאלת התובע ממכבי הקרייתים לקבוצה, למשך העונה הראשונה, הוסדרה כנדרש, בתחולה מיום 28.9.05 [ת/1, נספח ג'].




עקב בעיה תקציבית, שפקדה את הקבוצה לקראת תום העונה הראשונה, לא כובדה ההמחאה האחרונה, לעונה זו, שמועד פירעונה היה 20.6.06. התובע הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שטר (להלן: השיק שחולל), ביום 2.8.06, וקיבל את התשלום האמור, בצירוף קנס בגין האיחור ותשלום שכ"ט עו"ד, רק בסוף חודש 8/06 [ת/1, נספחים ו'-ח'].




מעת שחולל השיק, לא חזר אתרוג לשחק בקבוצה, הוא לא עבר בדיקה רפואית, כפי שנדרש לקראת העונה השניה - חרף פניות מטעם הקבוצה - ולא התייצב לאימונים בה, למרות שזומן אליהם. יחד עם זאת - אתרוג לא שלח כל הודעה על ביטול הסכם העבודה, עקב הפרתו "הפרה יסודית", ע"י הקבוצה, ולא נתן כל ביטוי אחר לכך שהסכם העבודה לא מחייב עוד, מסיבה כלשהי - לדעתו - קודם להגשת תביעתו לבית-דין זה, ביום 30.10.06.




לפי תצהירו של אתרוג, המכתב היחיד שהוצא מטעמו, בנושא המחלוקת, לפני פנייתו לערכאות, היה מכתב של בא-כוחו, מיום 16.7.06, בעניין חילול השיק, שכלל הודעה על כוונה לנקוט הליכי הוצל"פ למימושו, אם לא ישולם סכום השיק, 4,478 ₪, עם תוספת עקב חילולו [ת/1, נספח ו' (להלן: מכתב הדרישה)]. לכתב התביעה צורף מכתב אחר, של ב"כ אתרוג, מאותו תאריך - 16.7.06 - שאתרוג כלל לא התייחס אליו, ברם, עיון בו מעלה, כי הנדון שם הוא: "אורי אתרוג - הודעה על הפרת הסכם" ועניינו רק בדרישה לתשלום השיק שחולל, שאי פרעונו נחשב כהפרת הסכם העבודה, אך, אין הודעה על ביטול ההסכם בשל כך. נהפוך הוא, במכתב זה נאמר מפורשות, כי אתרוג יסתפק בתשלום סכום השיק שחולל "בתוספת פיצוי סמלי בסך 2,000 ₪, ובתוספת עלויותיו המשפטיות בסך 750 ₪", בהנחה משערכת היחסים תימשך גם בעונה השניה [כתב התביעה, נספח ד' (להלן: המכתב הנשכח).




בחודש 6/06, התקיימה פגישה בין התובע לבין מר פיני לייבוביץ' - יו"ר הקבוצה, ומר ישראל לפידות, מי שהיה איש ימינו, בה ניסו נציגי הקבוצה לקבל את הסכמת התובע, לכך שהתשלומים עבור העונה השניה ישתלמו לו החל מחודש 9/06, כשם שהם מועברים לשאר השחקנים בקבוצה, ולא כפי שהוסכם עימו בחוזה העבודה. התובע לא נתן תשובה סופית, באותו מעמד, והבטיח לשקול את הבקשה, אך, לא השיב עליה.




הקבוצה לא חידשה את השאלתו של התובע, מקבוצת האם, לעונה השניה. לטענתה - בעת ההשאלה לעונה הראשונה, תמורת 10,000 ₪, הוסכם שבעונה השניה השאלת אתרוג תעלה 5,000 ₪, אך, במגעים לקראת ההשאלה לעונה השניה חזרה קבוצת האם ודרשה 10,000 ₪. המו"מ לא הבשיל, אולם, ניתן היה להשלים את נושא ההשאלה עד סמוך לתחילת העונה, בחודש 9/06, והדבר לא בוצע משום שאתרוג התעלם מהקבוצה, לא השיב לפניות אליו, לא עבר בדיקה רפואית ולא התייצב לאימונים. בעניין זה העיד מטעם אתרוג מר ירון מינצברג, יו"ר מועדון הספורט של קבוצת האם (להלן: מינצברג), ולטענתו - לו היתה הקבוצה מסכמת, מראש, על השאלת אתרוג לשתי עונות, היה הסכום המצטבר עומד על סך 15,000 ₪, אבל, מאחר שסוכם רק על השאלה לעונה הראשונה, אזי, עבור השאלה לעונה השנניה היתה הקבוצה אמורה לשלם למכבי הקרייתים עוד 10,000 ₪ [עמ' 16-15 לפרוטוקול].




ביום 27.7.06 שלח אתרוג הודעת דוא"ל אל לייבוביץ' לפיה - הוא מפנה למכתב "שנשלח אל האגודה בדואר רשום", ללא צירוף המכתב הנטען גופו, ביקש שכל פנייה להסדר החוב יעשה מול עורך דינו, חזר על הסכמתו לפיצוי סמלי על השיק שחולל ולא התייחס להפרות נוספות של הסכם העבודה [ת/1, נספח י' (להלן: הודעת הדוא"ל)].





ביום 25.8.06, פורסמה ידיעה בעיתונים "הד הקריות" ו"ערי המפרץ" לפיה - אתרוג הודיע שהוא חוזר לשחק במכבי הקרייתים; ואכן, שיחק אתרוג בעונה השניה במכבי הקרייתים, ובמקום להשיב לקבוצה הגיש תביעה זו לבית-הדין לעבודה - ביום 30.10.06; זאת - לאחר שבחודש 9/06 הקבוצה תבעה את אתרוג במוסד לבוררות של איגוד הכדוריד, בטענה להפרה יסודית של הסכם העבודה, מצידו, בגינה הקבוצה ביטלה את הסכם העבודה [ת/6].




במסגרת תביעתה באיגוד הכדוריד, טענה הקבוצה, שאתרוג הפר את התחייבותו, בסעיף 4(א) להסכם העבודה - "להשתתף באורח פעיל בכל אימוני הקבוצה ...", שכן, לא התייצב לאימונים לקראת עונת המשחקים השניה, שנפתחו מייד עם סיום "מלחמת לבנון השניה" - בחודש 8/06 - ואף התעלם מהזמנות לוועדת המשמעת, עקב כך, ובה נקנס בסך 10,000 ₪, בשל העדרויותיו מהפעילות.

בנוסף, ציינה שהתובע החל להתאמן, ללא אישורה, בקבוצת האם. לכן - תבעה הקבוצה באיגוד הכדוריד להצהיר על ביטול הסכם העבודה ולחייב את אתרוג לשלם את הסכום הנ"ל, שהוטל עליו כעונש משמעתי.



התביעה במוסד לבוררות של איגוד הכדוריד נמחקה, בהמלצת הבורר - ביום 16.4.07 - נוכח התביעה שלפנינו [ת/1, נספחים י"ב-י"ג]; בהמשך, הצדדים הסכימו, כי כל המחלוקת תוכרע בבית-דין זה תחת בהליך בוררות [עמ' 1 לפרוטוקול].




לטענת אתרוג - הוסכם, כי שכרו לעונה השניה ישולם ביום 20.7.06 [ס' 6 לסיכומיו], אולם, הנתבעות לא שילמו לו עד היום, לא השיגו את האישורים וההיתרים הנדרשים לשם המשך השאלתו, ממכבי הקרייתים, ולא ביטחו אותו לעונה השניה, ומשכך - הוא זכאי לתשלום שכר, כאילו שיחק בקבוצה בעונה השניה, ואף לכל סוגי הפיצוי שתבע, מאחר שביקשו ממנו לשנות את ההסכם ימים ספורים לפני פתיחת העונה השניה; לטענת הקבוצה - ההפרה הראשונה, שהתבטאה בחילול שיק, תוקנה עם התשלום באמצעות ההוצל"פ. אתרוג לא הודיע לה על הפרה נוספת, כלשהי, לא כל שכן על "הפרה יסודית", כטענתו בתביעה. משכך, הסכם העבודה עמד בתוקף גם בחודשים יולי-אוגוסט 2006, בזמן המלחמה, ומשחודשה הפעילות בקבוצה ואתרוג לא השתתף בה, הוא שהפר את הסכם העבודה, בחוסר תום לב, ואינו זכאי לפיצוי בגינו.




אתרוג הקליט שיחה בינו לבין מר פיני לייבוביץ, יו"ר הקבוצה (להלן: לייבוביץ), מר ישראל לפידות, מי שניהל את הקבוצה בעונה הראשונה (להלן: לפידות) ומר יוסי שקד, יו"ר מנהלת הספורט, לשעבר, שחתם על הסכם העבודה (להלן: שקד); והגיש תמליל שערך בעצמו [ת/1, נספח י"א (להלן: התמליל)]. לטענתו - התמליל משקף שיחה שהתנהלה ביום 27.8.06.

יאמר כבר עתה, כי ריבוי החלקים החסרים בתמליל, שסומנו על-ידי אתרוג עצמו בשלוש נקודות [ ... ] או בקו מתמשך [ ___ ], אינו מאפשר קריאה רציפה של שיחה, שהתמליל מתיימר לשקף. לדעתנו, אין לקבל חלקי משפטים ולכן - לא ניתן לסמוך על תמליל זה כראיה.

דיון והכרעה


נקדים ונאמר, כי לא שבענו נחת מהאופן בו ניהלו הצדדים את הדיון לפנינו, ובמיוחד התובע, שבהתנהגותו סרבל את ההליכים והכביד על כל המעורבים, לרבות עקב הגשת מסמכים בשלב מאוחר, רק בעת דיון ההוכחות. עוד מצאנו, כי הלשון שננקטה ע"י בא-כוחו בסיכומיו, אף היא לא היתה במקומה. לגופו של עניין - לאחר שעברנו על עדויות הצדדים והמסמכים שהוגשו, ובעיקר הסכם העבודה - דעתנו היא, כי התובע, בהתנהגותו, סיכל את האפשרות לקיים את הסכם העבודה, בקשר לעונת המשחקים השניה, ועל כן, דין תביעתו להידחות.




לפני שנפרט את נימוקי מסקנתנו, נבהיר, כי מלכתחילה לא היה מקום להגשת התביעה גם נגד מנהלת הספורט. נכון שזו חתמה על הסכם העבודה, אולם, היא לא עשתה כן כמעסיקתו של התובע, אלא, הקבוצה היא שהיתה הצד המתקשר בהסכם, כפי שנאמר בו מפורשות: "מועדון כדוריד - מכבי קרית מוצקין (ע"ר) - באמצעות מנהלת הספורט קרית מוצקין" [ההדגשה הוספה]. העובדה, שהקבוצה חתמה באמצעות מנהלת הספורט, כפי שנרשם בהסכם העבודה במפורש, אינה הופכת את מנהלת הספורט לצד המתקשר עם אתרוג, או למעסיקתו, בשתי עונות המשחקים הרלבנטיות. בהיות מנהלת הספורט הגוף המעביר תמיכה תקציבית לקבוצה, מעטם העירייה, באה חתימת נציגה על הסכם העבודה, כדי לקדם טענה, שההתחייבויות בהסכם לא היו בידיעתה ולכן לא תגבה אותן, ברם, אין זה משנה ממעמדה של מנהלת הספורט כמממנת של הקבוצה, בחלקה, בהתאם לשיקולי חלוקת תקציב העירייה, בלבד, ואין במחלוקות כספיות - ככל שיש כאלה, בין הקבוצה לבין מנהלת הספורט או העירייה - כדי להכשיר תביעה ישירה של התובע כלפי מנהלת הספורט.




בהתאם לכך, איננו מייחסים חשיבות לעובדה שהמצהיר מטעם מנהלת הספורט, מר יוסף מרקוביץ, סגן ראש העירייה והממונה על נושא קבוצות הספורט בה (להלן: מרקוביץ), העיד שמנהלת הספורט הפסיקה לפעול ביוני 2006, משום שלא התנהלה כראוי [נ/4, ס' 3(א); חקירתו הנגדית - עמ' 45]. אף אם נכונה טענתו, כי העירייה מצאה לנכון להסדיר את חובות המנהלת, והצליחה בכך, למעט מקרה זה [שם, ש' 32-29], אין עובדה זו הופכת את מנהלת הספורט לצד בהתקשרות של הקבוצה עם אתרוג ולא לנו להכריע מי ישא בחיובי הקבוצה בעתיד, ככל שיהיו כאלה.




גם העובדה, שבעת חתימת הסכם העבודה, שימש מר יוסי שקד, אשר חתם עליו, הן כיו"ר מנהלת הספורט והן כיו"ר הקבוצה, אינה הופכת את התחייבויות הקבוצה להתחייבויות עצמאיות של מנהלת הספורט. אמנם, את חתימת מנהלת הספורט, בהקשר זה, ניתן לראות כאישור להוצאה המתבקשת מצד הקבוצה, לפי ההסכמות בהסכם העבודה, אולם, אין בכך כדי להפוך אותה לצד המתקשר באופן ישיר, ואין היחסים הכספיים בין מנהלת הספורט לבין הקבוצה מעניינו של בית-דין זה, המוסמך לדון בתביעות בין עובד לבין מעסיקו, שהיה, במקרה זה, הקבוצה, בלבד. אשר על כן - אנו דוחים את התביעה נגד מנהלת הספורט, והדיון להלן יתייחס רק ליחסי התובע והקבוצה.


הפרת ההסכם


חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע בסעיף 12, חובה של ניהול משא ומתן, לקראת כריתתו של חוזה, בדרך מקובלת ובתום-לב; החוק מוסיף וקובע, בסעיף 39, כי: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין בזכות הנובעת מחוזה."




לצערנו, התרשמנו, כי התובע לא נהג כך בכל הנוגע להסכם העבודה, ועל אף שהכביר מילים רעות כלפי שתי הנתבעות, היה זה הוא, אשר ביקש לנצל את חולשת הקבוצה, לשם התעשרות שלא כדין, בעוד שלא נקט בפעולות בסיסיות נדרשות, לפי חוק, לשם הצדקת קבלת מלוא הסעדים שתבע, או חלקם.




אכן, בסעיף 13 להסכם העבודה, נקבע, מהם סעיפים יסודיים בהסכם זה - "שהפרתם תיחשב כהפרה יסודית", ובהם חובות הקבוצה לתשלום, לפי סעיף 6, ואף נקבעו סעדים של פיצוי מוסכם למקרה של הפרה יסודית ע"י הקבוצה, אולם, לא די בטענה, שאחד מהסעיפים האמורים הופר, אלא, חובה על הטוען זאת לנהוג בהגינות כלפי הצד שכנגד, ובכלל זה לפעול כאמור בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות).




על מנת לקבל סעד בשל "הפרה יסודית", כהגדרתה בסעיף 6 לחוק התרופות - ונצא מהנחה, שההסכמה בהסכם העבודה עונה גם על הגדרה זו - על הטוען לפגיעה, עקב הפרה זו, לבחור את דרך הפעולה בין התרופות השונות - אכיפת החוזה, ביטולו ופיצויים, בנוסף לתרופות האחרות או במקומן - כאמור בס' 2 לחוק התרופות. אולם, תהא אשר תהא, התרופה שיבחר בה הנפגע, התנהגות בתום-לב מחייבת להתריע בפני המפר, על עצם ההפרה הנטענת והתרופה המתבקשת בגינה, ולא מקובל, שהגשת תביעה לערכאות, תהא הפעם הראשונה בה יודיע צד לצד שכנגד בחוזה, בכלל, ובחוזה עבודה, בפרט, כי לדעתו ההסכם הופר; על אחת כמה וכמה, שהתרעה מראש נדרשת כאשר הטענה היא להפרה יסודית של הסכם העבודה.




בענייננו, לא רק שהתובע לא הודיע לקבוצה כל הודעה, על כך,שהוא רואה את הסכם העבודה כמופר "הפרה יסודית" בגין מחדל זה או אחר מצידה - חילול השיק, או אי מתן ההמחאות עבור העונה השניה במועד הקבוע בהסכם העבודה - אלא, הוא נמנע מלקיים את מחויבותו עפ"י חוזה העבודה, על אף שהחוזה היה עדיין בתוקף וכלל גם התחייבויות שלו [כאמור בסעיף 4, שם], מבלי שהבהיר לקבוצה, לכל הפחות, כי הימנעותו זו מקורה במה שהוא רואה כהפרה יסודית של הסכם העבודה, על-ידה. גם אם ניתן לראות בשיק שחולל, משום הפרה יסודית של הסכם העבודה, נוכח האמור בסעיף 6(א) בו, המונה בין התחייבויות הקבוצה - "לשלם לשחקן את התמורה כמפורט בהסכם זה, במועדם ובמלואם. לעניין זה אי תשלום מלוא השכר שבעה ימים ממועד התשלום ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם, אשר תזכה את השחקן בסעדים המפורטים להלן, וזאת מבלי לגרוע מזכותו ליתר הסעדים המוקנים לו מכוח הדין לרבות אכיפת ההסכם." - תום הלב בקיום חוזה, וביחסי עבודה, חייב את אתרוג להבהיר לקבוצה, בתוך זמן סביר, כי הוא רואה באי-התשלום האמור, משום הפרה יסודית של ההסכם, ומהם הסעדים שהוא תובע עקב כך. הוא הסתפק בדרישת תשלום דרך ההוצל"פ.




על אחת כמה וכמה, שהיה על אתרוג להתריע בפני הקבוצה, על כל הפרה נוספת של הסכם העבודה - לדעתו - בעניין אי מתן ההמחאות לעונה השניה, ואין לקבל את התנהגותו המתעלמת מהצד שכנגד, כאילו לא נעשה דבר מעבר למחדל של אי העברת התשלום במועדו.




אנו מאמינים לליבוביץ' ולפידות, כי נפגשו עם אתרוג בחודש 6/06, והבהירו לו, כי בכוונתם לכבד את הוראות הסכם העבודה, בנוגע לסכומי השכר שהובטחו לו, אולם, ביקשו ממנו שהתשלומים עבור העונה השניה, יחלו מחודש ספטמבר, כשם שמועברים לשאר השחקנים, ולא בחודש יוני, כמוסכם [נ/2, ס' 10; נ/3, ס' 8]. מדובר, אכן, בניסיון לשנות את הסכם העבודה, מהלך לגיטימי נוכח הסכמה מפורשת בסעיף 14(ב) להסכם העבודה. אמת, הסעיף אומר: "הצדדים רשאים לתקן הוראות הסכם זה לפני תום תקופת תוקפו ובלבד שהתיקון ייעשה בהסכמה הדדית ובכתב.", והסכמה כזו לא הושגה, אולם, כאשר צד להסכם מבקש לממש את זכותו מכוחו - ובנקודה זו אנו מתכוונים לקבוצה - חובת תום-הלב מחייבת את הצד שכנגד - אתרוג - להבהיר לצד הפונה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אם אינו מוכן לשינוי המוצע. כזכור, אתרוג לא השיב לניסיונות אלה, והוא אף לא הביא לידי ביטוי את דעתו, כי הוא רשאי להתעלם מהוראות הסכם העבודה ולהפר אותו, משום שהקבוצה הפרה אותו קודם לכן.




בנקודה זו צודקת הקבוצה בטענתה, כי סעיף 8 לחוק התרופות, אינו מאפשר להתייחס אל הסכם העבודה כאל הסכם בטל, כל עוד הנפגע - בענייננו, אתרוג - לא הביע כוונה ורצון לבטלו [ס' 38-36 לסיכומי הקבוצה והאסמכתאות שם]. השיק שחולל, אף אם היווה בעיני אתרוג "הפרה יסודית" של הסכם העבודה, לא הביא אותו להודיע על ביטול ההסכם, אלא, הוא תבע תשלום עם פיצוי שסבר כי ניתן להסתפק בו. משהודיע כך לקבוצה, הן במכתב הדרישה והן מסגרת הליך ההוצל"פ, ואף במכתב שנשכח, מובן, שאין הוא יכול לשנות את טעמו ולאחר שקיבל את התשלום, עם פיצוי מסוים, לחזור ולתבוע יותר מכך; ואילו באשר לטענותיו, בדבר הפרות נוספות של הסכם העבודה, בכך שלא נמסרו לו ההמחאות לעונה השניה במועד שננקב בהסכם, ואף לא הושאל מקבוצת-האם ולא בוטח ע"י הקבוצה לאותה עונה - אם אלה הם שמנעו ממנו מלהתייצב לאימונים, היה עליו לומר זאת מפורשות, כבר אז, ולא להסתפק בהתעלמות מהודעות טלפוניות ומסרונים בכתב.




אתרוג הודה, כי לא ביטל את הסכם העבודה [עמ' 5, ש' 27], וראינו, כי לא נשלחה שום הודעה בעניין הפרה, כלשהי, למעט אי-תשלום השיק שחולל. גם הודעות אלה דנו אך ורק בפיצוי שאתרוג יהיה מוכן להסתפק בו, בגין מחדל זה, מתוך כוונה להמשיך ולשחק בעונה השניה, כאמור במכתב הדרישה, במכתב שנשכח ובהודעת הדוא"ל, ולא ניתן להיתלות, בדיעבד, ב"הפרות" אלה, כדי להצדיק את אי-התייצבותו של אתרוג לאימונים, שנפתחו לאחר סיום המלחמה. אתרוג הודה שקיבל מסרונים שזימנו אותו לאימונים.




איננו מקבלים את גישתו של אתרוג, שלא היה עליו להתעניין מתי האימונים מתחילים, משום שהקבוצה לא הסדירה את השאלתו לעונה השניה. שכן, אף הוא אישר, כי - "הסכמי העברה נסגרים בתקופת הקיץ ההסכמים מול הקבוצות נחתמים בקיץ והחתימות מועברות לאיגוד ב-1.9 כל שנה, לאישור, זה כשבועיים לפני תחילת העונה." לשאלה - "עד מתי אפשר להעביר שחקנים", השיב - "48 שעות לפני תחילת משחקי הליגה." [עמ' 7, ש' 32-26]. אנו סבורים, כי טענותיו של אתרוג בעניין "עבירות משמעת", שהיה עושה לו היה עולה להתאמן עם הקבוצה, הינן טענות מיתממות, מאחר שברור לנו, כי לו היה משיב לקבוצה על בקשתה לדחות בשלושה חודשים את התחלת התשלומים עבור העונה השניה - תיקון שרשאית היתה לבקש ומחובתו להשיב עליו, לחיוב או לשלילה, בעוד מועד - או מודיע שהוא רואה במחדל כלשהו של הקבוצה, כמבטל את הסכם העבודה, או מעיר, כי אינו בא רק משום שטרם הושלם נושא ההשאלה, היתה הקבוצה יכולה להגיב "בזמן אמת" ולהיערך בהתאם. השיטה בה נקט אתרוג, של דרישת פיצוי מסוים בגין ההפרה לעונה הראשונה, מחד, ושתיקה ביחס להפרות כלשהן בקשר לעונה השניה, מאידך, בד בבד עם התעלמות מהפניות אליו - איננה התנהגות מקובלת ובתום-לב.




אתרוג הפנה להודעת הדוא"ל, אולם, זו לא אומרת מאומה, פרט לכך, שכל הסדר כספי יש לסדר עם בא-כוחו. יש פה חזרה על הפיצוי המצומצם שהסכים להסתפק בו בקשר לעונה הראשונה, והוא שותק לחלוטין בקשר לעונה השניה. מה שלומדים עוד מהודעת הדוא"ל, הוא, כי היתה לו שיחה עם ליבוביץ', ביום 27.7.06, בה הודיע לו זה "כי אין בכוונתו לשלם לי את מה שדרשנו שהוא מבין כי אינני מעוניין לשחק בקבוצה וכי אנחנו ניפגש בבית משפט לסגור את העניין.", כפי שכתב בדוא"ל אל עורך-דינו, בהמשך להודעת הדוא"ל לפיני ליבוביץ' [ת/1, נספח י']. תאריך זה בו נקב אתרוג, שונה מהתאריך שהוא טוען שבו נודע לו על אי כוונה להעסיקו בעונה השניה, ימים בודדים לפני תחילתה, ב-27.8.06, מועד בו הוא טוען שהקליט שיחה שתמלל. גם נתון זה פוגם באמינות ההקלטה.




ראוי להזכיר, כי אתרוג בחר להתקשר עם הקבוצה בהסכם עבודה, שיאפשר לו לשחק אצלה בעונה הראשונה ובעונה השניה, למרות ניסיונותיו בעונות קודמות, וחרף טענותיו להצעות אחרות לאותה תקופה, מקבוצות שונות. אם בחר כך, חזקה שהדבר עלה בקנה אחד עם תוכניותיו האישיות, הן המשפחתיות והן בעבודתו הפרטית כפיזיותרפיסט, על כן, אין הוא יכול לגולל על הקבוצה את בחירתו. אם הגיע אתרוג למצב, בו לא היתה לו קבוצה לשחק בה בעונה השניה, ולכן חזר לקבוצת האם, בה הוא משחק ללא שכר - אין לו להלין, אלא, על עצמו בלבד. התרשמנו, כי תחת לנהל את מגעיו עם הקבוצה ברוח ספורטיבית, כפי שהוא דורש ממנה וכפי שהיה מצופה ממנו, בחר אתרוג לדקדק בתביעותיו מהקבוצה, מבלי שדרש אותה מידה מעצמו.




למרות שאנו מאמינים, כי אי-קיום ההסכם לגבי העונה השניה, נובע, בראש ובראשונה, מהתנהגותו של אתרוג, שניסה "לאחוז בחבל משני קצותיו" - גם למקסם אפשרויות תביעה בעתיד, מכוח הפרות נטענות, עליהן לא התריע בזמן הראוי, וגם לא לקיים את חלקו בהסכם העבודה, מבלי שהוא טורח לפרש כוונותיו עד סמוך לפתיחת העונה השניה, כפי שהוא טוען שעשה בשיחה המוקלטת - אנו סבורים, כי גם הקבוצה יכלה לנהוג אחרת. יש לזכור, כי הימים היו ימי מלחמה, שפרצה באמצע 7/06 והסתיימה באמצע 8/06, וטוב היו עושים שני הצדדים, לו היו מתנהגים, אכן, ברוח ספורטיבית.




בהתאם לסעיף 3ב של הסכם העבודה, היתה זו אחריותה של הקבוצה לדאוג לקבלת אישורים והיתרים מקבוצת האם, להעסקתו של אתרוג בעונה השניה. אנו מקבלים את הסבריה, כי לולא התנהג אתרוג כפי שהתנהג, ניתן היה להשלים את השאלתו עד תחילת חודש 9/06. כך מקובל בענף הכדוריד, הלכה למעשה, אף אם הדברים אינם כתובים כך בתקנוני המשמעת השונים שהוצגו [ת/4, ת/5]. מכל מקום, אין אתרוג יכול להיבנות מטענה, שלא נענה לקבוצה, מחשש שיבצע עבירת משמעת, כאשר לא העלה טענה זו כלפיה, במהלך השוטף של ההידברות ביניהם, בקיץ 2006, אשר עסקה - מבחינתו - כל כולה בדרישתו לקבל את סכום השיק שחולל ופיצוי על העיכוב.




לא מצאנו לנכון לחייב בתשלום פיצויי הלנה על השיק שחולל, הואיל ואתרוג בחר לתבוע את הסכום באמצעות ההוצל"פ ולא ראוי, לטעמנו, לנהל כפל הליכים בגין אותו סכום. מה גם, שהתשלום בוצע, לבסוף, ביום 21.8.96 [ס' 6 לסיכומי התובע] - והזכות לפיצויי הלנת שכר בגין הסכום בשיק שחולל, שנתבעה ביום 30.10.06, התיישנה, נוכח האמור בסעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.


פדיון חופשה ודמי הבראה


בגין עונת המשחקים השניה, בה לא עבד התובע כלל וכלל, הוא תובע גם הפרשים של פדיון חופשה ודמי הבראה. תשלומים אלה, לו היו מגיעים לתובע בגין תקופה בה לא עבד בפועל, נבלעים, הן בשכר העבודה שתבע, בגין אותה תקופה - שהרי, מכסת החופשה בתשלום היא במסגרת שנת עבודה, ורק אם עובד עבד בפועל ולא יצא לחופשה, יהא זכאי לפדיון "החופשה הצבורה", אולם, אם עובד לא עבד, הלכה למעשה, אזי, תשלום חלופי כולל גם תשלום עבור מכסת החופשה השנתית. זאת ועוד, לו היתה מוכחת עילת תביעה, המצדיקה מתן פיצוי בגין אי עבודה בעונה השניה, אזי, היה הפיצוי מביא בחשבון גם את כל הפסד הזכויות הנלוות, ללא כל הצדקה לחייב בתשלום נפרד עבורן, שהוא בבחינת כפל פיצוי, כאשר אין לפנינו תביעה לביצוע ההסכם ולהחזרה לעבודה, אלא, רק תביעה לסעדים של פיצוי בגין אי קיום הסכם עבודה.


סיכום


המעסיקה של התובע בתקופה הרלבנטית היתה הקבוצה, ולא מנהלת הספורט; על כן, התביעה נגד מנהלת הספורט - נדחית.




למרות שהשיק עבור התשלום האחרון לעונת המשחקים הראשונה חולל - הקבוצה תיקנה את הנדרש, בהתאם לדרישתו של אתרוג, במסגרת ההוצל"פ.




אתרוג, הוא אשר סיכל, בהתנהגותו, את אפשרות המשך העסקתו בקבוצה בעונת המשחקים השניה, לפי הסכם העבודה; לכן - נדחות כל תביעותיו לפיצוי, כלשהו, בגין העובדה שלא שיחק בקבוצה בעונה השניה.




בהתחשב בתוצאה - היה מקום לחייב את אתרוג לשאת בהוצאות המנהלת, אולם, משנטען שזו לא קיימת עוד, לא נפסוק תשלום לזכותה; נימנע מהטלת הוצאות גם לזכות הקבוצה, משזו טענה להליכים משמעתיים, בגינם אף ביקשה "קיזוז", ולא הוכיחה אותם.




זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.


רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון