הפרת הסכם העסקה


1. זוהי תביעה לתשלום הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לקופת גמל, הפרשי דמי נסיעה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפרת חוזה העסקה בסכום כולל של 162,267 ₪.

רקע

2. התובע הועסק על ידי הנתבעת כאיש שיווק ומכירות בחנות הרהיטים של הנתבעת בנתניה בשלוש תקופות שונות. התקופה הראשונה מיום 1.12.02 ועד ליום 7.7.04 (להלן – התקופה הראשונה). התקופה השניה הינה מחודש ינואר 2005 ועד ליום 9.9.05 (להלן – התקופה השניה). בתקופה השניה הועסק התובע על ידי חברת פאן דורס כאיש מכירות בחנותה של הנתבעת ואין מחלוקת, כי בתקופה זו לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת. התקופה השלישית הינה מיום 12.9.05 ועד ליום 21.11.05 (להלן – התקופה השלישית).

ביום 31.12.02 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה לתקופה הראשונה כדלקמן (מסמך ת/3 למסמכי הנתבעת):

"הסכם עבודה אשר נערך ביום 31.12.02 למשך 15 חודש.
בין: דיור אינטריוס – שגב ציון להלן המעביד
לבין: ששון שרעבי – להלן העובד.

  1. עד לחודש דצמבר 2002 וכולל קיבל שרעבי ששון 8,000 ₪ נטו שהם 12,400 ברוטו.
  2. מתאריך 1.1.03 ההסכם משתנה כדלקמן:

שכר יסוד יהיה כולל נסיעות 9,775 ₪ ברוטו ( 100 ש"י נסיעות).
3. בנוסף תעניק דיור איטריוס בע"מ עמלות שיהיו:
מעל מחזור מכירות של 350,000 ₪ לחודש יקבל העובד ששון שרעבי 1 אחוז נטו מגולם לברוטו.
על ארונות הזזה פאן דורס יקבל עמלה של 0.4% נטו מגולם לברוטו עד למחזור של 50,000 ₪.
מעל 50,000 ₪ יקבל אחוז אחד נטו מגולם לברוטו.
מוסכם כי בכל מקרה לא תעלה משכורתו של ששון שרעבי סכום העולה על 15,000 ₪ ברוטו, לא כולל קרן השתלמות.
במקום ביטוח מנהלים מבקש ששון שרעבי לקבל קרן השתלמות ודיור מוכנה לכך בתנאי ששון מצהיר בזאת כי לא יהיו לו שום טענות בקשות ותביעות לגבי ביטוח ו/או פנסיה והוא מודע לכך שקיבל קרן השתלמות לבקשתו המפורשת. אין באמור לעיל בסעיף זה משום ויתור על הפיצויים המגיעים לעובד על פי חוק.
ההפקדה לקופת הגמל תהיה קבועה. הפקדת העובד 312 ₪ והמעביד 938 ₪. לשכר החודשי יתוספו תוספות יוקר כחוק ובמועדן. חתומים מטה כמסכימים להסכם זה".

ביום 6.9.04, היינו חודשיים לאחר תום התקופה הראשונה, נחתם בין הצדדים הסכם תחת הכותרת "הסכם תשלום פיצויים" (מסמך ת/5 למסמכי הנתבעת) אשר זה לשונו:

"הסכם תשלום פיצויים.
1.ששון שרעבי מקבל מדיור אנטריוס בע"מ סך של 28,500
(עשרים ושמונה אלף שקל וחמש מאות).
2.זאת כתשלום עבור פיצויים עבור כל תקופת עבודתו בדיור, למעט הכספים בקה"ל.
3.אין לששון שרעבי כל תביעות או דרישות כנגד דיור אטריוס ובחתימתו על קבלת הסכום מאשר זאת.
4.להסכם זה יהיה תוקף לאחר פירעון השיקים וקבלת הכספים מהקה"ל עבור כל תקופת עבודתו".


התובע קיבל את הסכום המפורט בהסכם זה בסך 28,500 ₪.

עם סיום תקופת עבודתו השניה, קיבל התובע פיצויי פיטורים ותגמולים ממעסיקתו חברת פאן דורס בדרך של שחרור פוליסת ביטוח המנהלים (הצהרת ב"כ התובע עמ' 16 לפרוטוקול).

3. לקראת התקופה השלישית, נחתם בין הצדדים חוזה עבודה כדלקמן (נספח ג' לתצהיר התובע):

"חוזה עבודה בין דיור אינטריוס ע"י ציון שגב לבין ששון שרעבי (עובד).
תקופת העסקה: 12 חודש (שנים עשר חודשים).
ימי עבודה: א ב ג ד 21:00 –18:00 21:00-18:00 14:00-10:00 יום ה' חופשי ו- 14:00 – 09:30 מוצ"ש אחת בחודש חופשית.
שכר: 10,200 ברוטו שכר יסוד + % ½ נטו על מכירות מ-150 אלף – 350,000 ₪.
נסיעות: 600 ₪ נטו.
קה"ל – העובד יקבל קה"ל ביחס של 2.5% עובד ו-7.5 מעביד מהשכר ברוטו ומחודש הראשון לעבודתו. העובד יוכל לפדות את כספו מהקרן ללא צורך אישור מעביד.
במקרה פיטורין: יחשב השכר הברוטו כולל העמלות הכלליות מכל מחזור המכירות, לצורך חישוב הפיצויים.
הודעת פיטורין: תינתן 30 יום מראש ולא לפני תקופת ההעסקה.
חופשה והבראה: כחוק".

ביום 21.11.05, קיבל התובע מכתב פיטורים מהנתבעת (ת/9) על פיו, מופסקת עבודתו למחרת, היינו ביום 22.11.05.

תמצית טענות הצדדים


4. לטענת התובע, הינו זכאי להפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, קרן השתלמות וקופת גמל עבור התקופה הראשונה. לפי טענה זו, ההסכם מיום 6.9.04 (ת/5) נעשה על ידי הנתבעת כשהתובע לא היה מודע לזכויותיו ובשל כך שהיה זקוק לכסף נאלץ לחתום על אותו הסכם. מכל מקום, זכויותיו אינן ניתנות להתניה. באשר לתקופות הנוספות טוען התובע, כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים הואיל ויש לראות את התקופה השניה ואת התקופה השלישית כתקופה אחת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ופיטוריו נעשו לאחר 11 חודשי העסקה מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. באשר לתקופה השלישית, טוען התובע, כי הינו זכאי להפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, קרן השתלמות, הפרשי פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. עוד טוען התובע, כי הינו זכאי לפיצוי עבור הפרת חוזה לתקופה קצובה.

הנתבעת טוענת, כי שולמו כל זכויותיו של התובע עבור התקופה הראשונה ומכל מקום ההסכם מיום 6.9.04 מונע מהתובע לדרוש זכויות כלשהן עבור אותה תקופה. באשר לתקופה השניה והתקופה השלישית טוענת הנתבעת, כי מדובר בתקופות העסקה על ידי מעסיקים שונים ולאחר התקופה השניה, קיבל התובע את פיצויי הפיטורים. התובע קיבל את כל זכויותיו עבור התקופה השלישית. פיטוריו בתום התקופה השלישית נעשו בשל הפרת משמעת מצידו ועל כן, אין מדובר בהפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה. מסיבה זו אין התובע זכאי גם להודעה מוקדמת.

התקופה הראשונה

5. כאמור, עם סיום התקופה הראשונה, נחתם ביום 6.9.04 הסכם בין הצדדים (ת/5) על פיו, שולם לתובע סך של 28,500 ₪ תוך הצהרה, כי אין לתובע כל תביעות ודרישות כנגד הנתבעת.

בחקירתו הנגדית (עמ' 8 לפר') מעיד התובע, כי השורה האחרונה בהסכם ת/5 הינה שורה שהוספה על ידו כך שלקראת החתימה על אותו הסכם, ניהלו הצדדים משא ומתן והגיעו להסכמה. מוסיף התובע ומעיד, כי חתם על ת/5 הואיל והיה זקוק נואשות לכסף וגם לא ידע את זכויותיו, אם כי ידע חלק מהם. מוסיף התובע (עמ' 9 לפר'), כי מרוב כעס הוא ציין בפני המעסיק רק את ענין קרן ההשתלמות.

הנתבעת טוענת בין השאר, כי הסכום ששולם לתובע על פי ההסכם ת/5 כלל גם פיצויי פיטורים וגם סכום לסיום כל תביעותיו של התובע עבור אותה תקופה. לפי חשבונה של הנתבעת התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 17,876 ₪ והעודף הינו עבור שאר זכויותיו של התובע. טענה זו של הנתבעת מקובלת עלינו. מחישוב פיצויי הפיטורים עבור התקופה הראשונה עולה, כי הסכום שקיבל התובע גבוה מסכום פיצויי הפיטורים לו הוא זכאי, כשבחישוב השכר הקובע נלקח בחשבון גם סכום ממוצע העמלה לשנת העבודה האחרונה. הואיל וכך, מדובר ב"עיסקת חבילה" עם סיום תקופת העסקה ויש ליתן תוקף להסכם זה הכולל הצהרת ויתור וסילוק.

נקבע, כי בגין אי השיוויון בין המעביד לעובד יורחבו הנסיבות בהן לא ינתן תוקף לכתב ויתור. כתב ויתור שנחתם תחת אילוץ אינו תקף. אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות וויתור שלא מדעת, אינו יכול לעמוד (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3 בעמ' 34 – 35). עם זאת, משמדובר "עיסקת חבילה", כשכוונתם הברורה של הצדדים היתה לסיים את היחסים בניהם
ולמנוע התדיינות משפטית בעתיד, יש ליתן תוקף להסכמתם.

בדב"ע 98/ 211-3 זיבלי נ' בנק לאומי לישראל פד"ע לד' 455 בעמ' 462 נפסק:

"כאמור, בין כל אחד מן המערערים לבין המשיב סוכמה עיסקת פרישה מרצון, לפיה שולמו לו תשלומי יתר מעבר למגיע על פי דין, וזאת בין השאר על מנת למנוע בעתיד התדיינות משפטית לגבי המגיע בגין תקופת העבודה וסיומה.
אשר על כן הצהיר כל אחד מן המערערים בכתב הקבלה והסילוק, כי "אין לו טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו בין מכח החוק ו/או הסכמים קיבוציים ו/או מכח כל הסכם אחר, וכי קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה או טענה מכל סוג וענין".

כמובן שהחתימה על כתב הקבלה והסילוק אינה מונעת פנייה לערכאות על פי זכות היסוד לתבוע בבית המשפט, אולם משנקבע במקרה שלפנינו בפסק האזורי, כי הסכם הפרישה הינו עיסקת חבילה של תנאי פרישה מרצון – אין לפתוח ולהתיר אותה עיסקה כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים כשם שאין להתירה לאור טענת המעביד כי הפרתו של העובד אותה עיסקה מצדיקה ביטולה".

(ראו עוד: דב"ע נה/154-3 אלקטרה תעשיות נ' גורין פד"ע כט 378. דב"ע נב/19-3 בן יפלח נ' פולגת תעשיות פד"ע כה 489).

בנסיבות המקרה דנן, שוכנענו, כי התובע היה מודע היטב לזכויותיו. הדברים עולים ממכלול ההסכמים שנחתמו על ידו עם הנתבעת ומעדותו בפנינו. התרשמותנו הינה, כי התובע עמד על זכויותיו והיה מודע להם במהלך תקופות התקשרותו עם הנתבעת וסיומן. גם ת/5 נחתם לאחר משא ומתן בין הצדדים ולאחר שהתובע הוסיף בכתב ידו את התנאי לפיו, ההסכם יהיה תקף רק עם קבלת הכספים מקה"ל. אנו דוחים איפוא את טענתו, כי לא היה מודע לזכויותיו עם החתימה על ת/5. הטענה, כי מדובר באילוץ, אין לה כל יסוד בחומר הראיות ואף היא נדחית. ההסכם ת/5 הינו בגדר "עיסקת חבילה" הכוללת תשלום עבור זכויותיו של התובע בתקופת העסקתו מעבר לתשלום פיצויי הפיטורים ועל כן, יש לראות בהסכם זה כהסכם תקף לכל דבר וענין.

למעלה מן הצורך נעיר, שהתובעת הוכיחה במפורש,כי שילמה לתובע עבור התקופה הראשונה דמי הבראה בהמחאה בסך 4,103 ₪ (ת/7 והעתק המחאה נספח א' לתצהיר המשלים של גב' שרית פיינשטיין). טענת התובע, כי אין הוא זוכר שקיבל את אותה המחאה אינה מקובלת עלינו נוכח עדותו כי כלל לא בדק נתונים אלו (עמ' 9 לפר'). בנוסף יצויין, כי לא הונחה כל תשתית משפטית ועובדתית לתביעה לתשלום דמי חגים וזאת הואיל והתובע היה עובד במשכורת. התביעה לתשלום קופת גמל גם לה אין כל יסוד הואיל וברור, כי על פי ההסכם ת/3 מדובר בהפרשות לקרן השתלמות ולא לקופת גמל.

מכח ת/5 אמורה היתה הנתבעת להעביר לקרן ההשתלמות קה"ל את הסכומים עבור כל תקופת עבודתו הראשונה. אין מחלוקת, כי בגין האמור הפקידה הנתבעת לקה"ל 25,000 ₪ (עדות התובע עמ' 10 לפר'). התובע מסתמך על האמור בכתב קה"ל מיום 15.11.05 (נספח ד' לתצהיר התובע), על מנת להוכיח, כי נותרו הפרשים לתשלום. אין אנו מקבלים טענה זו. ממכתב זה עולה, כי ההפרשות המעסיק יחד עם הפרשות העובד הינן בשיעור 25,000 ₪ כפי שהפרישה הנתבעת לאותה קרן. הסכום הנוסף הינו רווחים מצטברים. אין בפנינו כל הוכחה מהו הסכום שהתובע משך מאותה קרן והאם נגרמו לו הפסדים כלשהם בגין האיחור בתשלום. יתר על כן. מנהל הנתבעת בתצהירו (סעיפים 29-25) מפרט את התשלומים שאמורים היו להיות מופרשים לקרן על סמך שכר הבסיס של התובע. מנהל הנתבעת לא נחקר על חישוביו אלו והם מקובלים עלינו. מחישובים אלו עולה, כי הסכום שהופקד על ידי הנתבעת כולל סכום של למעלה מ-6,000 ₪ בנוסף להפרשות המעסיק והעובד בסכומי קרן. נוכח האמור, נדחית תביעתו של התובע להשלמת הפרשות לקרן ההשתלמות.

מן המקובץ עולה, כי תביעותיו של התובע לתשלומים עבור התקופה הראשונה, נדחות.


פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בגין התקופה השניה והשלישית

6. לטענת התובע, הינו זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת עבור התקופה השניה והשלישית וזאת בהסתמך על סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 על פיו, פיטורים בסמוך לפני סוף שנת העבודה הראשונה, אינם פוגעים בזכותו של עובד לפיצויים.

מכח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, זכאי עובד לפיצויי פיטורים גם אם עבד אצל יותר ממעביד אחד ובתנאי שמדובר באותו מקום עבודה. במקרה דנן, הועסק התובע בתקופה השניה על ידי מעסיק אחר אך באותו מקום עבודה בו הועסק בתקופה השלישית, היינו בחנותה של הנתבעת בנתניה. מדובר איפוא בתקופת העסקה אחת – מחודש ינואר 2005 ועד ליום 21.11.05 – תקופה של 11 חודשים. חרף האמור נפסק, כי מקום שהצדדים הביאו את היחסים לידי סיום עקב חילופי המעבידים, אין מדובר ברצף של עבודה לצורך הזכות לפיצויי פיטורים ויש לראות בעבודה אצל שני המעסיקים השונים כתקופות שאינן מצטרפות זו לזו (דב"ע שמ/67-3 נוסבאום נ' עירית גבעתיים פד"ע יב' 194. דב"ע
מא/127-3 ווהל נ' אנצלביץ פד"ע יג' 248).

במקרה שבפנינו, אין מחלוקת, כי עם סיום העסקתו של התובע בחברת פאן דורס, היינו עם סיום תקופת העסקה השניה, קיבל התובע את פיצויי הפיטורים. משכך, אין מדובר בתקופת העסקה רצופה ואילו התקופה השלישית הינה בת חודשיים ומספר ימים בלבד. מכאן, כי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת עבור עבודתו בתקופות השניה והשלישית.

באשר לתמורת הודעה מוקדמת. מכח סעיף 3 (1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א – 2001, זכאי התובע להודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה. מתלושי השכר של התובע לחודשים ספטמבר 2005 – נובמבר 2005 עולה, כי חישוב השכר ליום עבודה השתנה מידי חודש. בנסיבות אלו, יש לחשב את שכרו ליום לפי הממוצע בתקופת העבודה זו ובסך 316 ₪. התובע זכאי איפוא לתמורת הודעה מוקדמת עבור שני חודשי עבודה ובסך 632 ₪.

זכויותיו השוטפות של התובע לתקופת העבודה השלישית

7. לטענת התובע, הינו זכאי להפרשי שכר בסך 10,489 ₪ עבור חודשי עבודתו בתקופה השלישית.

כעולה מחישובי התובע מדובר בדרישה בשכר עבור שלושה חודשי עבודה מלאים. אין מחלוקת, כי התובע עבד בפועל רק מיום 12.9.05 וסיים את עבודתו ביום 21.11.05 (עדות התובע עמ' 11 לפר'). מדובר איפוא בתקופת עבודה של חודשיים ותשעה ימים. מנהל הנתבעת בתצהירו חישב את מלוא שכרו של התובע לתקופה השלישית (סעיף 32 לתצהיר). מחישוב זה עולה, כי נותר לזכותו של התובע סכום של 400 ₪ בגין שכר ו-820 ₪ בגין דמי נסיעות. חישוב זה של מנהל הנתבעת מבוסס על תלושי השכר והוא לא נסתר בחקירה הנגדית. חישוב זה מקובל עלינו ועל כן, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת הפרשים כמפורט בחישובי מנהל הנתבעת.

בתצהירו מציין מנהל הנתבעת מר ציון שגב, כי התובע ניצל ימי חופשה מיום 15.9.05 ועד ליום 22.9.05 וזאת לאחר שהתובע הודיע לו שעד שיחתם הסכם עבודה, הוא יוצא לחופשה. מר שגב לא נחקר על טענה זו והיא מקובלת עלינו. הדברים מופיעים גם בתצהירה של גב' שרית פיינשטיין (סעיף 13 ז'). נוכח משך תקופת עבודתו של התובע בתקופה השלישית, מדובר במיצוי מלא של זכותו לחופשה שנתית.

הואיל והתובע עבד פחות משנה בתקופה השלישית אין הוא זכאי לדמי הבראה לתקופה זו. אין בסיס לדרישה לדמי חגים ולו רק בשל העובדה שהתובע היה עובד במשכורת.

באשר להפרשות לקה"ל בגין תקופה זו. הנתבעת לא השכילה להציג בפנינו ראיה, כי נעשו הפרשות לקה"ל עבור אותה תקופה. גב' פיינשטיין בתצהיר המשלים צירפה פירוט תנועות חשבון של התובע בקה"ל. מעיון במסמכים אלו עולה, כי לא קיימת אסמכתא להפרשות עבור התובע בתקופה מיום 12.9.05 ועד ליום 21.11.05. במכתב קה"ל מחודש אפריל 2006 (מסמך ת/11 למסמכי הנתבעת) לא ניתן להסיק, כי הסכומים שהופקדו על ידי הנתבעת הופקדו בחשבונו של התובע. שכרו הכולל של התובע בתקופה זו היה בסך 23,740 ₪. הפרשות המעסיק והעובד לקרן ההשתלמות הינם בשיעור 10% ועל כן, זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 2,374 ₪.

פיצוי בגין הפרת הסכם העסקה לתקופה קצובה

8. לקראת התקופה השלישית נחתם בין הצדדים חוזה עבודה לתקופה קצובה (נספח ג' לתצהיר התובע). על פי הסכם זה, חוזה העבודה הינו לתקופה של 12 חודשים. עוד הודגש בחוזה, כי הודעת הפיטורים לא תינתן לפני תום תקופת העסקה. התובע החל לעבוד בתקופה זו ביום 12.9.05 ופוטר ביום 21.11.05. לטענת התובע, הינו זכאי להפרשי שכר עד לתום התקופה החוזית וזאת בגין הפרת ההסכם. מדובר בשכר בסך 10,983 ₪ מוכפל ב-9 חודשים בסך כולל של 98,847 ₪.

לגירסת מר שגב מנהל הנתבעת, פוטר התובע בשל הפרה שיטתית של הסכם העבודה והתנהגות שאינה הולמת עובד. בסעיף 39 לתצהירו מפרט מר שגב את טענותיו אלו כדלקמן:

"למן אמצע חודש אוקטובר 2005, בניגוד גמור להתחייבות, מצגיו והבטחות התובע בפניי, החל התובע להפר בשיטתיות את הסכם העבודה (נספח ת/4 לעיל) ואת ההתחייבויות והמצגים שעשה בפני הנתבעת ובפניי והחל להתנהג בצורה שאינה הולמת עובד כלהלן:
קרא עיתונים בשעות העבודה והתחמק מלקוחות החנות (התובע איש מכירות).
עשה לביתו ולענייניו ע"ח שעות עבודה רבות, לרבות ביצוע שיחות טלפון פרטיות רבות בחיפוש אין סופי אחר דירה להשכרה עבורו ובמקביל בתכנון ביתו הפרטי באבן יהודה, לרבות איתורו חיפוש וניהול משא ומתן מול בעלי מקצוע וכו'.
איחר לעבודה בתדירויות גבוהה, לרבות בימים ובשעות שחלה עליו תורנות לפתוח את החנות ללקוחות פוטנציאליים. בגין האיחורים נאלץ עובד הניקיון בחנות, עמית, להמתין מחוץ לדלתות החנות עד להגעת התובע. להלן דוגמאות שונות לעניין האיחורים והיעדרויות:


27.9.05 (התובע עבד עד שעה 19:30 במקום 21:00, כאשר אלו השעות העמוסות ביותר. בבירור שערכתי עימו השיב התובע כי נאלץ לעזוב לאירוע).
4.11.05 (התובע הגיע בשעה 10:00 במקום ב-09:30 וחרף האיחור לא הואיל בטובו להתחיל במלאכת המכירות עם הגעתו אלא פנה להכנת משקה, קריאת עיתון וכיוצ"ב).
8.11.05 (הגיע בשעה 11:00 במסגרת בירור העניין הודה התובע באוזניי, כי שהה בוועדה האזורית לתכנון ולבניה "שרונים").
איחר לישיבות צוות או התחמק מהם. לדוגמא ביום 2.11.05 איחר בשעה לישיבת צוות וטען שהיה עומס תנועה. צוות שלם של החנות המתין לבואו.
נעלם במהלך ימי העבודה לענייניו הפרטיים למשך שעות. לדוגמא, באוקטובר 2005 נטש התובע את החנות מספר פעמים בשעות אחה"צ ע"מ לרכוש נעלים לילדיו. הנושא הועלה בשיחת בירור שערכתי עימו.
סירב לעזור בסידור החנות תוך הפרת הוראותיי בעוד יתר עובדי החנות נאלצים לבצע את המטלות בעצמם.

התנהל בתקופה שהובילה לפיטוריו בבריונות ובגסות רוח כלפיי ובנוכחות עובדי החנות וכלפי שאר העובדים ולא שעה להוראותיי. התובע סירב לקבל מרות, סירב להתייצב במשך 7 ימים לעבודה עד לחתימת הסכם העבודה המתאים לתנאיו.
סירב לסייע בפריקת מכולות רהיטים, יבוא וסידור סחורות ורישומן הגם שהמטלות מעיסוקיו הרגילים כאיש מכירות ועובד החנות.

סירב ל"שבת" עם פרסומאית החנות, גב' חנה קודמן ולעזור בהכנת הפרסום. לדוגמא ביום 2.11.05 סירב התובע לשבת עם הפרסומאית כאמור, והודיע לפרסומאית כי הוא כועס על בן ציון (עלי). ביום 7.11.05 סירב התובע בשנית לשבת עם פרסומאית הנתבעת וטען, כי זה לא התפקיד שלי למרות שהמטלה במסגרת עבודתו השוטפת.

נקט בשביתות חלקיות בעבודה ובשל תירוצים שונים. לדוגמא וכאמור, ביום 15.9.05 הודיע לי בצורה חד צדדית על יציאתו לחופשה עד שייכרת עמו הסכם עבודה העונה על תנאיו וזאת בדיוק בתקופת הלחץ של לפני ראש השנה. אך לאחר 7 ימים חזר לעבודה. סירב כאמור לעבוד מול הפרסומאית וכו'.

הסית עובדי מכירות אחרים נגדי. לדוגמא הסית את העובד גלעד (גילי) משה, שיבקש לשנות משעות והרגלי העבודה, לרובת העלאת דרישות שכר וזכויות סוציאליות הזהות לאלו של התובע, לרבות קרן השתלמות ונסיעות, הגם שהסכם העבודה הינו אישי וחסוי.
ישב חסר מעש בחנות במשך שעות וימים ארוכים ולא הסכים לבצע עבודה שהיא".

אסמכתא לטענות אלו ניתן למצוא במכתב הנתבעת לתובע מיום 12.11.05 (מסמך ת/10 למסמכי הנתבעת). עדת הנתבעת גב' פיינשטיין בתצהירה חוזרת אף היא על עיקרי הדברים.

טענות אלו של הנתבעת פורטו פרט היטב בכתב ההגנה המקורי וחזרו ופורטו גם בכתב ההגנה המתוקן. חרף האמור, לא התייחס התובע במפורט בתצהיר עדותו הראשית לטענות אלו ורק טען, כי הוצעה לו הצעת עבודה חדשה דבר המעיד על העדר תום לב מטעם הנתבעת. בחקירתו הנגדית טוען התובע, כי האיחורים היו בהסכמתו של מר שגב והוא מכחיש את שאר הטענות (עמ' 13-14 לפר').

להוכחת עמדתו צירף התובע הצעת שכר חדשה שהוצעה על ידי הנתבעת לתובע (נספח ח' לתצהיר התובע). בתצהירו (סעיף 46) מודה מר שגב, כי האמור במכתב הינו בכתב ידו למעט התאריך – 21.11.05 שלא נכתב על ידו ועל כן, מדובר בזיוף. לטענתו, מסמך זה הינו חלק מהמשא ומתן שהתנהל בינו לבין התובע עובר לכריתת הסכם העבודה לתקופת העסקה השלישית שתחילתה ביום 12.9.05. בחקירתו הנגדית מעיד התובע, כי אין בידיו את המסמך המקורי (עמ' 14 לפר'). מר שגב בחקירתו הנגדית מכחיש, כי נתן לתובע הצעת שכר חדשה לפני מכתב הפיטורים (עמ' 22 לפר'). מעיון בנספח ח' הנ"ל עולה, כי התאריך נכתב בכתב יד שונה מכתב יד שבמסמך עצמו. משכך, אין בפנינו אסמכתא למועד כתיבתו של אותו מסמך. בהעדר הוכחה, כי מדובר בההצעה שהוצעה לתובע עם תום תקופת העבודה השלישית, אנו דוחים טענה זו של התובע.

בין הצדדים נוהלו שתי שיחות אשר הוקלטו על ידי התובע. מוסכם על הצדדים, כי התמליל הנכון של השיחות הינו זה שצורף למסמכי הנתבעת וסומן כת/12 – ת/13. התובע לא טרח לציין מתי נערכו אותן שיחות ומר שגב גם הוא אינו יכול לומר מועד מדוייק של אותן שיחות אלא שכנראה הן נערכו לאחר הפיטורים (עמ' 21 לפר'). מתמליל השיחה ת/13 (עמ' 4 שורות 12-8) עולה, כי אכן מדובר בהקלטה שבוצעה לאחר הפיטורים.

ממכלול השיחה שבין הצדדים ניתן להסיק, כי לנתבעת נוצרה בעיה כלכלית בתשלום שכרו של התובע כפי שנקבע בהסכם נספח ג' לתצהיר התובע, היינו ההסכם לתקופה השלישית. עם זאת, אין באמור בתמליל ראיה של ממש לכך שפיטוריו של התובע נבעו מסיבה זו. מדובר בחילופי דברים בין הצדדים, כנראה בנסיון ליישב את המחלוקות בניהם
בדרך של פיוס הדדי. לא ניתן ללמוד מהדברים מהן הנסיבות המדוייקות שהביאו את הנתבעת למסקנה שיש לפטר את התובע. בהתחשב בפירוט שבתצהירי מר שגב וגב' פיינשטיין באשר לנסיבות הפסקת העבודה, במכתבו של מר שגב מיום 12.11.05 (ת/10) ובהודאתו של התובע באשר לחלק מטענות אלו, הגענו למסקנה, כי פיטוריו של התובע נעשו על רקע התנהלותו לקראת סיום העסקתו ולא בשל רצונה של התובעת להשתחרר מחובותיה על פי אותו הסכם.

9. חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה מבלי שנקבע מועד לסיומו ויכול ויהא לתקופה קצובה בקביעת מועד לסיומו. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, בין השאר מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרתו (דב"ע מט/123-3 פנקס נ' ישקר בע"מ פד"ע כא' 343). הפרתו של חוזה לתקופה קצובה, היינו פיטוריו של עובד לפני תום המועד הנקוב בו, מקנה לעובד זכות לפיצוי בגין ההפרה, פיצוי המבוסס על ההפסד שנגרם לו – שכר ונלווים, בניכוי הסכום שהשתכר העובד באותה תקופה או שיכול היה להשתכר בשקידה סבירה (דב"ע מח/22-3 טלמיר אלקטרוניקה נ' יפה פד"ע כ 107. דב"ע נה/91-3 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית נ' שטול פד"ע כח 421. דב"ע נד/128-3 קמחי נ' דיור לעולה פד"ע כח 342. דב"ע נב/110-3 אבנשפנגר נ' עוף ירושלים פד"ע כה' 499. ע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש, פס"ד מיום 17.12.02).

דרך התנהלותו של התובע במהלך תקופת עבודתו השלישית, הינה בגדר הפרת הסכם עבודה מצידו של התובע והפרת חיוביו מכח היותו עובד. סירובו של התובע לבצע את המטלות המוטלות עליו, כמפורט בתצהירו של מר שגב, בצירוף התנהלותו באשר לשעות עבודתו כמו גם העיסוקים הפרטיים שלו, מלמדים, כי התובע לא עמד בחובותיו כלפי הנתבעת. משכך, לא הנתבעת היא זו שהפרה את הסכם העבודה אלא התובע. הנתבעת רשאית היתה לסיים את תקופת העסקתו של התובע נוכח התנהגותו ועל כן, אין היא חייבת בפיצוי לתובע עבור תקופת העבודה הנוספת מכח הסכם העבודה.

10. למעלה מן הנחוץ נוסיף את הדברים הבאים. משהופר הסכם עבודה לתקופה קצובה על ידי המעסיק, זכאי העובד לתשלומי השכר והנלווים בגין כל תקופת העסקה החוזית בניכוי הסכומים שהשתכר בפועל או שהיה יכול להשתכר בשקידה סבירה. בתצהירו של התובע לא צויין דבר וחצי דבר באשר להשתכרותו באותה תקופה. רק בתצהיר משלים פירט התובע את הכנסותיו. כעולה מסיכומי ב"כ התובע (סעיף 55) קיבל התובע בתקופה זו 61,101 ₪ הן מעבודתו במספר מקומות עבודה והן מדמי אבטלה שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (נ/1, נ/2, תלושי השכר שצורפו לתצהיר המשלים של התובע). ככל שהתובע היה זכאי לפיצוי עבור הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה, הוא היה זכאי לסכום זה בניכוי הסכום שהשתכר בפועל. כאמור, סבורים אנו, כי התובע כלל אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת הסכם.

טענות קיזוז והשבה

11. לטענת הנתבעת יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע תשלומים ששולמו לו ביתר בתקופות השונות הכוללות פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, דמי הבראה ותשלומים לקרן ההשתלמות. אנו דוחים טענות אלו. טענותיה של הנתבעת הועלו רק לאחר הגשת כתב התביעה. לא מצאנו, כי הנתבעת דרשה בדרך כלשהי מהתובע להשיב לה סכומים אלו לאחר סיום תקופת עבודתו הראשונה או השלישית. נקבע בפסיקה, כי לא ניתן לדרוש סכומים ששולמו בהסכמה לעובד אך ורק בגין הגשת תביעה מצידו כנגד מעסיקו.

דרישה נוספת הינה לקיזוז ריהוט שנטל התובע בשווי של 11,000 ₪. לגירסת מר שגב (סעיף 5 לתצהירו) נטל התובע מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו ארון וספת ישיבה בשווי כולל של 11,000 ₪ ולמרות התחייבותו טרם שילם עבור אותו ריהוט. הדברים חוזרים על עצמם גם בתצהירה של גב' פיינשטיין (סעיף 5). לפי גירסתה, היא ביקשה מהתובע פעם אחר לשלם עבור אותם רהיטים אך ללא הועיל. התובע טוען, כי תמורת הרהיטים שולמה לנתבעת על פי הסכם בניהם בדרך של עבודה במשך שלוש פעמים במוצאי שבת חופשיים. מדובר בעלות כוללת של 2,400 ₪ בלבד. בנוסף לימי עבודה טוען התובע, כי שילם לנתבעת 600 ₪.

אין בידי הנתבעת מסמכים היכולים להעיד על שווי הרהיטים לטענתה. לא הוצג בפנינו מחירון או קטלוג ממנו ניתן ללמוד על שווי הריהוט. מאידך, מודה התובע בנטילת שני הרהיטים הללו אך טוען, כי שילם תמורתם. אין בידי התובע כל הוכחה על תשלום בפועל או עבודה בימים חופשיים כתמורה לריהוט שקיבל. מן המקובץ עולה, כי מקובלת עלינו הודאתו של התובע ששווי שני הרהיטים הינו בסך 2,400 ₪ אך אין אנו מקבלים את גירסתו, וזאת בהעדר הוכחה, כי שילם בדרך כלשהי תמורתם. נוכח האמור, אנו קובעים כי יש לקזז סך 2,400 ₪ בלבד מהסכום בו חוייבה הנתבעת על פי פסק דיננו.

סיכום

12. לאור האמור לעיל, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

תמורת הודעה מוקדמת בסך 632 ₪.

הפרשי שכר ונסיעות עבור התקופה השלישית בסך 1,220 ₪.

פיצוי בגין אי העברת תשלומים לקרן ההשתלמות בסך 2,374 ₪.


מהסכומים דלעיל, יש לקזז סך 2,400 ₪ בגין ריהוט שנטל התובע.

התוצאה הינה, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 1,826 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.11.05 ועד ליום התשלום בפועל.

נוכח דחיית רובה ככולה של התביעה, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין.

ככל שלא שולמה אגרת בית הדין במלואה, תשולם האגרה על ידי התובע.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הסכם חתום

  2. הפרת הסכם הפצה

  3. הפרת הסכם כתוב

  4. הפרת הסכם מפיץ

  5. הפרת הסכם ניהול

  6. הפרת הסכם מעסיק

  7. הפרת הסכם מימון

  8. הפרת הסכם שירות

  9. הפרת הסכם העסקה

  10. הפרת הסכם מסגרת

  11. הפרת הסכם סולחה

  12. הפרת הסכם הרשאה

  13. הפרת הסכם השקעה

  14. הפרת הסכם ייעוץ

  15. הפרת הסכם מטפלת

  16. הפרת הסכם פאושלי

  17. הפרת הסכם ליסינג

  18. הפרת הסכם יסודית

  19. הפרת הסכם מכונות

  20. הפרת הסכם סודיות

  21. הפרת הסכם קיבוצי

  22. הפרת הסכם זיכיון

  23. הפרת הסכם פוליטי

  24. הפרת הסכם שירותים

  25. הפרת הסכם התקשרות

  26. הפרת הסכם אופציות

  27. הפרת הסכם עקרונות

  28. הפרת הסכם מייסדים

  29. הפרת הסכם זכיינות

  30. הפרת הסכם מקרקעין

  31. הפרת הסכם שלום בית

  32. עזיבת גננת הפרת הסכם

  33. הפרת הסכם סיום העסקה

  34. הפרת הסכם הובלה ימית

  35. הפרת הסכם בניה עצמית

  36. הפרת הסכם קניית דירה

  37. הפרת הסכם קואליציוני

  38. הפרת הסכם בהליך משפטי

  39. הפרת הסכם הסעת עובדים

  40. הפרת הסכם לרכישת דירה

  41. הפרת הסכם עבודות בניה

  42. הפרת הסכם בהעדר מימון

  43. הפרת הסכם הפסקת מימון

  44. הפרת הסכם פרויקט בניה

  45. הפרת הסכם טיפולי הפריה

  46. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  47. הפרת הסכם שירותי בנייה

  48. הפרת הסכם הקמת מפעל בטון

  49. ביטול הוראת קבע הפרת הסכם

  50. הפרת הסכם אי רישום זכויות

  51. הפרת הסכם אספקת אריחי שיש

  52. הפרת הסכם רכישת מנוי עסקי

  53. הפרת הסכם ביצוע עבודה קבלנית

  54. הפרת הסכם ביצוע עבודות זיפות

  55. תביעה בגין הפרת הסכם פיתוח תוכנה

  56. הפרת הסכם העסקה טרם תחילת העבודה בפועל

  57. טענת הפרת הסכם תכנון ע"י פעולות לקידום התב"ע

  58. תנאי בהסכם כי פיגור של 3 חודשים במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת הסכם

  59. תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ובזדון

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון