הפרת הסכם הרשאה


א. מהות התובענה

זו בקשה במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו הסכם ההרשאה שנחתם ביום 14.1.08 בין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 הינו בטל ומבוטל ויש להחליפו בהסכם זהה שייחתם בין המשיבה 1 לבין חברת הלנה הפקות ואירועים בע"מ.

ב. רקע

המבקשות 4-1 (להלן גם: "המבקשות") הן יחידי שותפות רשומה בשם הלנה א.פ.ר.ו.פ.ו (להלן: "הלנה אפרופו"), ויחדיו הן בעלות 36% מסך מניות חברת "הלנה אירועים והפקות בע"מ" (להלן: "הלנה אירועים"), חברת אחזקות אשר הוקמה במשותף ביום 23.8.2007 על ידי המבקשות ועל ידי המשיב 3 המחזיק ב 54% מסך המניות שלה, ועל ידי מר תמיר אבני המחזיק ב - %10 מסך המניות (נספחים 1 ו-2 לבקשה).

המשיבה 1 (להלן: "היכל התרבות") הינה חברה פרטית אשר בבעלותה נמצא המבנה שבו מתקיימת ומתנהלת כל הפעילות התרבותית והעסקית של היכל התרבות בתל אביב, הממוקם ברחוב הוברמן 1 בתל-אביב (להלן: "בנין היכל התרבות").

המשיבה 2 (להלן: "אתא בהיכל") הינה חברה פרטית שהוקמה על ידי המשיב 3 בתאריך 13.1.2008 ונמצאת בבעלותו המלאה והמוחלטת (נספח 4 לבקשה).

המשיב 3 (להלן: "מר לאור") הינו בעל המניות היחידי באתא בהיכל וכמו כן הינו בעל השליטה ובעל המניות העיקרי בחברת אפרופו ניהול (1982) בע"מ (להלן: "אפרופו") (נספח 5 לבקשה).

בהתאם להסכם פשרה שנחתם בין המבקשות לבין היכל התרבות, וקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.7.10, נדחתה התביעה כלפי היכל התרבות; זו הודיעה על נכונותה, בנוסף, לקבל כל פסק-דין שיינתן בנושא על-ידי בית המשפט.
התיק הועבר להרכב זה ונקבע לראיות לתאריך 15.7.2010.

ג. עובדות רלבנטיות וטענות הצדדים

על-פי הנטען בתובענה, במהלך 25 השנים האחרונות, נחתמו בין היכל התרבות לבין אפרופו מספר הסכמי הרשאה לתפעול בית הקפה בבנין היכל התרבות, כאשר הסכם ההרשאה האחרון בין הצדדים נחתם בתאריך 12.3.1999, לתקופה שעד יום 30.4.04 (להלן: "הסכם ההרשאה") (נספח 6 לבקשה).
בהתאם לסעיף 4 להסכם ההרשאה, ניתנה לאפרופו אופציה להאריך את תקופת ההרשאה בחמש שנים נוספות עד ליום 30.4.2009.

לטענת המבקשות, בשלהי חודש יוני 2005 לאחר שמר לאור ו/או אפרופו נקלעו לקשיים כלכליים, בוצע, בהסכמת היכל התרבות, מהלך של חיבור תפעולי בין מר לאור ואפרופו לבין הלנה אפרופו.
על-פי הסיכום בין הצדדים, הלנה אפרופו תפעיל את בית הקפה, תוך הפרדה מוחלטת מעסקיהם והתחייבויותיהם של מר לאור ו/או אפרופו, תוך כדי המחאת חלק מזכויותיהם החוזיות של האחרונים בהסכם ההרשאה עם היכל התרבות, לטובת הלנה אפרופו.

בשנת 2006 פרסמה עיריית תל אביב-יפו תכנית פיתוח מוסכמת לשיפור מתחם תיאטרון הבימה ובנין היכל התרבות (נספח 7 לבקשה), ובחודש אוקטובר 2006 החל הקבלן המבצע מטעם העירייה לבצע עבודות הכנה לשיפוצים.
לטענת המבקשות, כתוצאה ישירה מביצוע עבודות ההכנה לשיפוצים, הוטל למעשה "מצור" על אזור היכל התרבות ומרבית הלקוחות החלו להדיר את רגליהם מבית הקפה, דבר שגרם לצמצום ניכר של הפדיון, המחזור העסקי ורווחיו של בית הקפה.
בנסיבות אלה, פנה ב"כ הלנה אפרופו, עו"ד דניאל מור, במכתבים לעיריית ת"א מיום 16.10.06 ו-31.10.06 (נספח 8 לבקשה), בדרישה להקטנת נזקיה הכספיים של הלנה אפרופו בהפעלת בית הקפה.
במענה מטעם המחלקה המשפטית של עיריית ת"א מיום 4.12.06 (נספח 9 לבקשה), הוצעו דרכי גישה חלופיות ופורטו דרכי הגישה הקיימות לבית הקפה באופן שבו, לעמדת העירייה, לא תימנע כניסת לקוחות למבנה.


עם זאת, נוכח ההפסדים הכספיים המתמשכים, נסגר בית הקפה לגמרי בסוף חודש מאי 2007.

לגרסת המבקשות, לאחר סגירתו הסופית של בית הקפה, החל משא ומתן בין עו"ד מור לבין נציגי העירייה, יחד עם מר אהרון סופר, מנכ"ל היכל התרבות, בעניין הפיצויים והסעדים הכספיים שישולמו להלנה אפרופו ו/או לבית הקפה ע"י העירייה ו/או ע"י היכל התרבות בגין הנזקים שנגרמו לבית הקפה.
לעמדת המבקשות, הוסכם בין הצדדים במהלך המשא ומתן, בחודש יוני 2007, שכחלופה לתשלום פיצוי כספי ייחתם הסכם הרשאה חדש עם חברת הלנה אירועים, במטרה להמשיך ולהפעיל יחדיו את בית הקפה לאחר תום השיפוצים, במשך 9 שנים נוספות, כל זאת כנגד וויתור על כל דרישה שהועלתה לקבלת פיצוי כספי.
בעקבות הסיכום הנ"ל, החל משא ומתן בין עו"ד מור לבין ב"כ העירייה עו"ד יואל כץ, והיכל התרבות, לניסוח הסכם הרשאה חדש (להלן: "הסכם ההרשאה הראשון").
בסופו של יום, הסכימו באי כוח הצדדים על נוסח סופי של הסכם הרשאה חדש, ובתאריך 11.11.07, שנקבע כמועד החתימה, התייצב עו"ד מור במשרדי היכל התרבות כדי לחתום על ההסכם, כשהוא מצויד ביפוי כוח ומלווה בבעלי המניות והשליטה של מבקשות 1 ו-2, מר תומר מור ומר נעם מרגלית.
אלא שהסכם ההרשאה הראשון לא נחתם, מכיוון שמר אהרון סופר מנכ"ל היכל התרבות סירב לקבל את חתימתו של עו"ד מור על ההסכם הסופי, בשמו של מר לאור.

בתאריך 12.11.2007 פנה עו"ד מור במכתב למר סופר (נספח 15 לבקשה), בו עמד על דרישתו לחתום על ההסכם בשם מר לאור, באמצעות יפוי כוח נוטריוני שנמסר לו ע"י מר לאור.
ביום 14.11.07 השיב מר סופר לעו"ד מור במכתב בו ציין כי הופעתו האישית של מר לאור במעמד חתימת ההסכם הינה חיונית בהיותו ערב להסכם, וכי מר לאור עצמו ביקש לדחות את מועד החתימה (נספח 16 לבקשה).
לטענת המבקשות, מאותו יום ואילך לא התקיים כל מפגש ו/או ניסיון אמיתי לחתימה על הסכם ההרשאה הראשון, עקב אי התייחסות מצידם של מר סופר ו/או של מר לאור.
מוסיפות המבקשות וטוענות, שבדיעבד נתגלה להן, שמר סופר ומר לאור רימו והונו אותן, ומר לאור הקים לבדו חברה חדשה, היא אתא בהיכל, באמצעותה נחתם בתאריך 14.1.2008 הסכם הרשאה חדש עם היכל התרבות (להלן: "הסכם ההרשאה השני"), תוך נישולן המוחלט של המבקשות מכל זכויותיהן בעסק ובבית הקפה (נספח 17 לבקשה).
לטענת המבקשות, הסכם ההרשאה הראשון יצר, הלכה למעשה, חוזה מחייב בינן לבין היכל התרבות ומר לאור, אשר נעדרה ממנו רק חתימה טכנית של מר לאור כערב. משכך, חתימתו של הסכם ההרשאה השני עם אתא בהיכל, במקביל לקיומו של הסכם זהה עם חברת הלנה אירועים, מוביל למסקנה כי דין הסכם ההרשאה השני עם אתא בהיכל להתבטל, מאחר שהוא מהווה הפרת הסכם ההרשאה הראשון עם חברת הלנה אירועים.
בנוסף טוענות המבקשות שאתא בהיכל ומר לאור ניהלו משא ומתן לכריתת חוזה בחוסר תום לב, ולחילופין פעלו בחוסר תום לב לסיכול ו/או לביטול הסכם ההרשאה הראשון עם חברת הלנה אירועים ומנעו את קיומו.
כמו כן לעמדתן, ניצל מר לאור את מעמדו וחתם על הסכם ההרשאה השני מתוקף היותו בעל מניות בחברת הלנה אירועים ובכך יש משום עשיית עושר שלא במשפט, ככל שההסכם עם אתא בהיכל לא יבוטל וההרשאה לניהול בית הקפה לא תוחזר לידי חברת הלנה אירועים.
מוסיפות המבקשות וטוענות כי מר לאור הטעה אותן באופן מכוון, בכך שהסכם ההרשאה השני נחתם לבסוף עם אתא בהיכל, ובכך הפר את הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)").

מכאן התובענה, שהוגשה לבית המשפט בתאריך 25.5.09.

בתשובתם לתובענה, העלו המשיבים 2 ו-3 טענות לסילוקה על הסף בשל היעדר עילת תביעה ו/או היעדר יריבות בין המבקשות לבין המשיבה 2.
לגופו של עניין טוענים המשיבים 2 ו-3 שהמבקשות הפרו הפרה יסודית את כל ההתחייבויות שנטלו על עצמן במסגרת התקשרותן עם מר לאור, ונוכח דרך ההתנהלות שלהן, קמה לו הזכות לבטל את ההתקשרות עימן. כמו כן נטען שעו"ד מור לא היה רשאי לחתום על הסכם ההרשאה הראשון באמצעות יפוי הכוח שניתן לו ע"י מר לאור; האחרון סירב לחתום על טיוטת הסכם ההרשאה הראשון ואף הודיע לעו"ד מור על ביטול יפוי הכוח, שנתן לו.

ד. הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:



היש מקום לטענות סף?
מה דין הסכם ההרשאה הראשון, שלא נחתם?
מה דין הסכם ההרשאה השני, שנחתם ביום 14.1.2008?

ה. היש מקום לטענות סף?

המשיבים העלו טענות סף כדלקמן:

1. היעדר עילת תביעה ו/או היעדר יריבות בין המבקשות לבין אתא בהיכל


לטענת המשיבים, המבקשות שותפות בחברה שהינה בעלת מניות מיעוט בחברת הלנה אירועים, ואין להן כל מעמד בתיק.
יתרה מזאת, חברת הלנה אירועים אשר לה, נטען בעתירה, הוקנתה הזכות לקבלת הסעדים נשוא העתירה, אינה צד להליכים.
לכן, בין המבקשות לבין אתא בהיכל אין כל קשר ו/או יריבות ואין כל עילת תביעה, בהיות המבקשות גופים חיצוניים להלנה אירועים, שהיא זו שעימה היה אמור להיחתם הסכם ההרשאה.

2. חוסר ניקיון כפיים

לטענת המשיבים, המבקשות כשלו ולא עמדו בחובת תום הלב, בכך שהיכל התרבות מעולם לא ניהלה משא ומתן עם המבקשות ו/או מי מהן ולא התקשרה בהסכם כלשהו וכי מעולם לא ניתנה למבקשות כל זכות שימוש בנכס. לעמדתם, בניגוד לגרסת המבקשות, פעל ב"כ המבקשות בשמה ומטעמה של חברת אפרופו בלבד ולא בשם המבקשות.

3. טענה לפיה המבקשות עותרות לסעד אופרטיבי במסגרת הליך של המרצת פתיחה

לטענת המשיבים, המבקשות אינן עותרות לסעד הצהרתי כנדרש על פי תקנה 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), מאחר והסעד נשוא העתירה הינו להתקשר בהסכם ההרשאה הראשון, עתירה שעניינה סעד אופרטיבי שהוסווה בכסות של סעד הצהרתי.

האפשרות להגיש תובענות לסעד הצהרתי בדרך של המרצת פתיחה מעוגנת בתקנה 253 לתקנות סד"א, ובפסיקה מצויות דוגמאות לשימוש בהליך המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שמינית, 2005, בעמ' 456-455).

4. דיון במכלול טענות הסף

אפילו נצא מנקודת ההנחה שניתן להגיש את התובענה בדרך שהוגשה, מכיוון שמשמעותה בעצם הצהרה שמה שתקף בפועל הוא הסכם ההרשאה הראשון, ולכן הסכם ההרשאה השני-, אינו אפשרי מבחינה משפטית;
עדיין ניצבת השאלה מה דין היריבות?

על-פי תיאור העובדות לעיל, ברור שהלנה אירועים היא זו שהיתה אמורה להיות ה"שושבינה" הראשית לצורך ניהול בית הקפה; מה שקרה בתוככי החברה, למי נמכרו המניות לבסוף, ומהו הרכב בעלי המניות, אינו רלבנטי לדיון.
הלנה אירועים לא צורפה ולא נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות שלה, בצורה כזו או אחרת.
בפרשת התביעה נטען (בסעיף 29) כי ההסכמה הושגה והשתכלל למעשה חוזה הרשאה מחייב בין המבקשות וחברת הלנה אירועים לבין היכל התרבות;
אם כך מדוע זו לא צורפה כצד? והאם יכלו המבקשות להגיש עתירה זו בהיותן בעלות מניות מיעוט בה?
נראה שהתשובה לשאלה אחרונה זו היא בשלילה.
מאחר ולא ניתן להעניק סעד למי שאינו צד לתביעה, אזי הפועל היוצא שכבר בשלב זה ניתן היה לדחות את התביעה;
אבל לצורך שלימות התמונה אתייחס לעוד מספר נקודות.

ו. מה דין הסכם ההרשאה הראשון?

עתירתן של המבקשות מבוססת על הטענה לפיה השתכלל חוזה מחייב בינן לבין מר לאור, מר תמיר אבני וחברת הלנה אירועים, שכל שנעדר ממנו זו החתימה הטכנית; לפיכך לעמדתן, חתימתו של הסכם ההרשאה השני בין אתא בהיכל ומר לאור לבין היכל התרבות, מהווה הפרה של הסכם ההרשאה הראשון, ועל כל פנים אין לו נפקות משפטית.
האומנם?

1. המצב המשפטי

הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הם:

סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות) תשל"א – 1970, שעניינו קיבול בהתנהגות, קובע:

"(א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה; ולענין סעיפים 3(א) ו-4(2), התנהגות (ב) כאמור דינה כדין מתן הודעת קיבול.
קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף".

סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)", קובע לענין הפרה יסודית:

"לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית" (ההדגשה שלי-ד.פ.).

הזכות לביטול חוזה מחמת הפרה יסודית מעוגנת בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות) הקובע כי:

"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית".

קובע סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי):

"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים...המחויבים".

בספרה של פרופ' ג' שלו דיני חוזים (חלק כללי) הוצאת דין 2005, בעמ' 37 נכתב:

"כמו כל התנהגות במהלך משא-ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על-ידי עקרון תום הלב... פרישה בתום לב היא פרישה המודרכת על-ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא-ומתן ומעמדות הצדדים לו".

שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) על מקרה של הסתלקות ממשא ומתן טעונה גם בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים; שכן ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא ומתן (ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ, פ"ד מו(2), 177).
לאור האמור לעיל נבחן את הדין לענייננו.

2. יישום הדין בענייננו

מועד החתימה על הסכם ההרשאה הראשון נקבע ליום 11.11.2007, על-פי תצהירו של מר תומר מור.
מר לאור לא הופיע למועד החתימה (בין אם זה היה ב- 12.11 (ר' עדותו בעמ. 9) או ב- 11.11) וב-12.11 הוא שלח דוא"ל (נ/2) לעו"ד מור בו הודיע לו, בהמשך לשיחה מהבוקר, שהוא לא יחתום על ההסכם מכיוון שיש בתזכיר שני סעיפים שעלולים להביא את החברה למבוי סתום. כן הוא ביקש באותו דוא"ל שעו"ד מור לא יחתום בשמו על ההסכם.

הפועל היוצא הוא, שביום המפגש עצמו, מר לאור, למרות אישורים קודמים, היה בדעה שטרם נסגרו כל העניינים החשובים לו לצורך חתימה, ולמעשה לא היה מוכן בתנאים אלה לחתום על טיוטת הסכם ההרשאה הראשון.
מאחר והדברים נאמרו לעו"ד מור בזמן אמת (אם כי אפשר שרק אחרי המועד שיועד לחתימה, בו לא נכח), הם נראים סבירים על פניהם, ועל כל פנים חוסר סבירותם לא הוכח.
לכן, איני סבורה שבשלב זה היעדרו של המשיב 3 משלב החתימה היה בהיעדר תום לב, אלא גבל בהתנהגות לא נאותה, לא חברית ולא מתחשבת.
מכאן, שלא נוצרה אותה גמירות דעת הנחוצה לצורך שכלול הסכם מחייב, אם כי הצדדים התקדמו במשא ומתן לקראת חתימה מעין זו.

מהו, אם כן, מעמדה המשפטי של טיוטת הסכם ההרשאה הראשון?

נראה כי המדובר בסוג של הסכם מוקדם.
בע"א 694/69 רפאל מגידו נ' דיור חף, חברה קבלנית לבנין בע״מ (פ"ד כד(2), 6), נקבע על-ידי הש' ח' כהן:

"כשנעשה הסכם מוקדם ובו תניה שייעשה עוד חוזה פורמלי, השאלה העומדת לפני בית המשפט היא אם כבר הגיעו הצדדים לידי גמירת דעתם ורצונם והסכימו על עריכת החוזה רק כדי לשים חותם פורמלי על עיסקתם המוגמרת בלאו הכי, או שמא לא גמרו ביניהם עוד שום עיסקה אלא הסכימו שיגמרוה, אם יגמרוה,

לכשיחתמו על חוזה פורמלי, אם יחתמו. ומאחר וביסודה שאלה היא בדבר כוונתם של הצדדים, יש להסיק כוונתם לא רק מלשון ההסכם המוקדם שביניהם, אלא גם מהתנהגותם תוך כדי המעשה ולאחר המעשה...".

האם משמעות אי ההגעה של מר לאור לפגישת החתימה היתה היעדר תום לב?

כפי שציינתי לעיל, על פניו נראה כי למשיב מס. 3 עמדו טענות סבירות שפגמו בגמירות הדעת שלו; ועל כל פנים, לא הוכח שהיה בהן משום חוסר סבירות שלא לחתום באותו שלב, עד שנושאי התקנון יוסדרו.
מה שלא הובהר לבית המשפט הוא, מדוע טענות אלה, עלו ברגע האחרון, ולא נדונו בינו לבין פרקליטו בשלב מוקדם יותר?

גם לא הובהר לבית המשפט האם טענות אלה הוסדרו בצורה כזו או אחרת בהסכם ההרשאה השני.

לא הוסבה תשומת ליבו של בית המשפט, מה קרה בין אי ההגעה לפגישה לבין מועד החתימה על הסכם ההרשאה השני שהיה לאחר כחודשיים לאחר הפגישה בו אמור היה להיחתם הסכם ההרשאה הראשון.

גם העובדה שהסכם ההרשאה השני נחתם לאחר כחודשיים, לא יכולה להעיד דווקא על תכנון מוקדם של התנערות מהמו"מ לקראת הסכם ההרשאה הראשון.

מכאן שלא ניתן לקבוע כי הזליגה מהמו"מ היתה בהעדר תום לב ודרך מקובלת.
טיעון נוסף לענין גרם הפרת חוזה הינו טיעון חדש שעלה בסיכומים, ולא אתייחס אליו.
לא הוכחה כל עשיית עושר ולא במשפט מצד המשיבים.

אשר על כן אני דוחה את התובענה.
בנסיבות המקרה כל צד ישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הסכם חתום

  2. הפרת הסכם הפצה

  3. הפרת הסכם כתוב

  4. הפרת הסכם מפיץ

  5. הפרת הסכם ניהול

  6. הפרת הסכם מעסיק

  7. הפרת הסכם מימון

  8. הפרת הסכם שירות

  9. הפרת הסכם העסקה

  10. הפרת הסכם מסגרת

  11. הפרת הסכם סולחה

  12. הפרת הסכם הרשאה

  13. הפרת הסכם השקעה

  14. הפרת הסכם ייעוץ

  15. הפרת הסכם מטפלת

  16. הפרת הסכם פאושלי

  17. הפרת הסכם ליסינג

  18. הפרת הסכם יסודית

  19. הפרת הסכם מכונות

  20. הפרת הסכם סודיות

  21. הפרת הסכם קיבוצי

  22. הפרת הסכם זיכיון

  23. הפרת הסכם פוליטי

  24. הפרת הסכם שירותים

  25. הפרת הסכם התקשרות

  26. הפרת הסכם אופציות

  27. הפרת הסכם עקרונות

  28. הפרת הסכם מייסדים

  29. הפרת הסכם זכיינות

  30. הפרת הסכם מקרקעין

  31. הפרת הסכם שלום בית

  32. עזיבת גננת הפרת הסכם

  33. הפרת הסכם סיום העסקה

  34. הפרת הסכם הובלה ימית

  35. הפרת הסכם בניה עצמית

  36. הפרת הסכם קניית דירה

  37. הפרת הסכם קואליציוני

  38. הפרת הסכם בהליך משפטי

  39. הפרת הסכם הסעת עובדים

  40. הפרת הסכם לרכישת דירה

  41. הפרת הסכם עבודות בניה

  42. הפרת הסכם בהעדר מימון

  43. הפרת הסכם הפסקת מימון

  44. הפרת הסכם פרויקט בניה

  45. הפרת הסכם טיפולי הפריה

  46. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  47. הפרת הסכם שירותי בנייה

  48. הפרת הסכם הקמת מפעל בטון

  49. ביטול הוראת קבע הפרת הסכם

  50. הפרת הסכם אי רישום זכויות

  51. הפרת הסכם אספקת אריחי שיש

  52. הפרת הסכם רכישת מנוי עסקי

  53. הפרת הסכם ביצוע עבודה קבלנית

  54. הפרת הסכם ביצוע עבודות זיפות

  55. תביעה בגין הפרת הסכם פיתוח תוכנה

  56. הפרת הסכם העסקה טרם תחילת העבודה בפועל

  57. טענת הפרת הסכם תכנון ע"י פעולות לקידום התב"ע

  58. תנאי בהסכם כי פיגור של 3 חודשים במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת הסכם

  59. תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ובזדון

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון