הפרת הסכם זיכיון


1. התובעת, שותפות רשומה, העוסקת ביבוא ומכירה של אופניים וציוד נלווה, הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 790,000 ₪, בגין הפרת הסכם זיכיון.

2. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי ביום 5.6.2005, היא התקשרה בהסכם למתן זיכיון עם הנתבעת מס' 1 (להלן "מצמן מודיעין"), בו העניקה לאחרונה זיכיון לפתיחת חנות בפתח תקווה לצורך מכירת אופניים וציוד נלווה ומתן שירותי תיקונים (להלן "הסכם זיכיון 2005"). לטענתה, ההסכם נחתם במשרדיה שבקרית ביאליק. על פי סעיף 13 להסכם, בכל מקרה של סיום ההתקשרות יהיה הזכיין מנוע ולהמשיך ולהפעיל במקום את החנות או כל חנות אופניים ואביזרים אחרת, בין אם ישירות על ידו, ובין אם באמצעות אחרים מטעמו. באם יופר תנאי זה, יהיה על הזכיין לפצות את היבואן פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך של 100,000 דולר, וזאת בנוסף לכל זכות תביעה המוקנית לו על פי דין.

קדם להסכם זיכיון 2005 הסכם אחר מיום 30.4.2004, במסגרתו העניקה התובעת למצמן מודיעין זיכיון להפעלת חנות אחרת ביישוב שילת שליד מודיעין (להלן "הסכם זיכיון 2004"). זמן קצר לאחר חתימת ההסכם משנת 2004, חתמו הנתבעים 2 ו - 3 (להלן "ברויד וחמישה", בהתאמה) על כתב ערבות, בו ערבו לפרעון כל חוב של מצמן מודיעין לתובעת עד לסכום כולל של 500,000 ₪ (להלן "כתב הערבות"). לטענת התובעת, הרי שהסכם זיכיון 2005 נחתם בהמשך להסכם זיכיון 2004, וכתב הערבות מתייחס גם לחיוביה של מצמן מודיעין כלפי התובעת מכוחו.

ביום 24.6.2007 הודיעה מצמן מודיעין לתובעת במכתב על הפסקת פעילות החברה וסגירת החנות ודרשה ממנה לשלוח רכב כדי לפנות את מלאי האופניים שנמסרו לה בקונסיגנציה. ביום 27.6.2007 אישרה התובעת את נטילת הסחורה, דרשה את סילוק יתרת החוב והזכירה את הוראות סעיף 13 הנ"ל להסכם בין הצדדים. באותו היום, שלחה התובעת רכב ונטלה את מלאי האופניים וביום 30.6.2007 נסגרה החנות למטרת שיפוצים. התובעת טענה כי נדהמה לגלות כי השלט שמעל החנות הורד וכי במקומו תלו ברויד וחמישה שלט גדול של חברת רוזן את מינץ, שהיא המתחרה הגדולה ביותר של התובעת ומפעילה אף היא רשת חנויות אופניים בארץ. במשך מספר ימים לאחר מכן, החלו ברויד וחמישה להכניס לחנות סחורה של המתחרה, המשיכו בעבודות שיפוץ, ובחלוף ימים ספורים לאחר מכן, החלו להפעילה תחת שמה של המתחרה. התובעת ציינה כי כבר ביום 5.7.2007, פורסם באתר האינטרנט של המתחרה על דבר פתיחת החנות וכי היא "מנוהלת על ידי ציון ודני". במפגש שנערך זמן קצר לאחר מכן בין נציגי התובעת לבין זכייניה ברחבי הארץ, מסרו נציגי התובעת לזכיינים כי אין בדעתם לעבר על סדר היום על כך וכי בכוונתם לתבוע את הנתבעים. מיד לאחר מכן, הוסרה מאתר האינטרנט השורה המציינת בידי מי מנוהלת החנות.

לטענת התובעת, שילמה רוזן את מינץ לנתבעים "או למי מטעמם סכום כספי גבוה ו/או טובות הנאה" בתמורה להסבת החנות על שמה. בדרך זו, קיבלה המתחרה מן המוכן מאגר לקוחות גדול שהמשיכו לפקוד את החנות, הודות לשמה של התובעת ולמוניטין שלה, והתמורה ששולמה לנתבעים הינה בגין מוניטין של התובעת ומאגר לקוחותיה. כתוצאה מכך, סבלה התובעת נזק כספי ניכר, המתבטא באבדן הכנסה ופגיעה קשה בשמה.

התובעת עתרה בכתב התביעה לקבוע כי מצמן מודיעין הפרה את הוראות סעיף 13 להסכם הזיכיון, ולפיכך היא חייבת לפצות אותה בסכום הפיצוי המוסכם בסך של 100,000 דולר ארה"ב (390,000 ₪ במועד הגשת התביעה), ללא צורך בהוכחת נזקיה. עוד עתרה התובעת לחייב את ברויד בחובה של מצמן מודיעין, תוך הרמת מסמך ההתאגדות בינו לבין החברה וכן, טענה כי יש לחייב את ברויד וחמישה, ביחד ולחוד, מכוח ערבותם לחובות החברה. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט על חשבונה, בכך שקיבלו לידיהם נכס או שירות מאת התובעת ועליהם להשיב לה את מה שקיבלו, בנוסף לסכום הפיצוי המוסכם. סכום זה הוערך על ידי התובעת בסך של 400,000 ₪.

3. הנתבעים התגוננו מפני התביעה והעלו טענות, שעיקרן מפורט להלן:

א. הן הסכם זיכיון 2004 והן הסכם זיכיון 2005, לא נחתמו בקריית ביאליק. הסכם זיכיון 2005 נחתם על ידי הנתבעים בחנותם בשילת, ואילו התובעת כלל לא חתמה על ההסכם, אלא קיבלה אותו בדרך של התנהגות. לפיכך, כפרו הנתבעים בסמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בתביעה.


ב. בכל הנוגע לכתב הערבות, טענו הנתבעים כי לאחר שהועבר הסכם זיכיון 2004, בצירוף כתב הערבות, לחנות התובעת בתל אביב, הודיע מנהל התובעת, מר גולדשמידט, כי כתב הערבות אינו תואם את האמור בהסכם ולפיכך, הוא דרש לקבל לידיו שטר חוב עליו יחתמו שני הערבים, כשהוא נושא את תאריך חתימת ההסכם. מר גולדשמידט הודיע להם כי עניין זה מהווה תנאי מקדמי לאספקת הסחורה וכי מיד עם קבלת שטר הערבות, הוא ישמיד את כתב הערבות השגוי. הנתבעים פעלו על פי הנחייתו, המציאו לו שטר חוב, ומר גולדשמידט הודיע להם כי השמיד את כתב הערבות. הנתבעים הדגישו כי באף אחד מההסכמים לא מוטלת עליהם חובה להמציא כתב ערבות. עוד טענו הנתבעים כי כתב הערבות נעשה לטובת חברת מצמן את מרוץ בע"מ ומלכתחילה נעשה בקשר לחנות שהפעילה מצמן מודיעין בשילת, אשר נסגרה לפני שנים ולא קיימים לגביה חובות כלשהם.

ג. החנות בשילת פעלה בהנחיית התובעת בשותפות כספית עם חברת מצמן ביל"ו, שהיא אישיות משפטית אחרת, ולא קיימת זיקה בין שני ההסכמים. מכל מקום, כתב הערבות אינו מתייחס לחיוביה של הנתבעת על פי הסכם הזיכיון משנת 2005.

ד. הנתבעים טענו כי הודעתם על סגירת החנות והפסקת הפעילות נעשתה בהתאם להסכם זיכיון 2005, בתום תקופת מינימום של שנתיים ימים, על פי התחייבויותיה של מצמן מודיעין, שהיא הזכיין על פי ההסכם. כיום, לא מתקיימת פעילות מטעם מצמן מודיעין (הזכיין) ולכן, לא נעשתה הפרה כלשהי של ההסכם. מנגד, טענו הנתבעים כי לאורך כל התקופה, הפרה התובעת את ההסכם עמם.

ה. בהמשך, הוסיפו הנתבעים וטענו כי הוגשה על ידם ביום 28.11.2007, תביעה למתן חשבונות. לאחר פתיחת החנות בפתח תקווה, התגלה לנתבעים כי התובעת מפרה את ההסכמים שנעשו עמה, היא לא שילמה אחוזים ממחזור הקניות השנתי שלהם, למעט השנה הראשונה, לא סיפקה להם מלאי באופן שוטף, תוך הימנעות מאספקת פריטים מסוימים אשר היו במלאי וחייבה אותם בגין תעודות משלוח וסחורה שכלל לא סופקה על ידה. במהלך חודשים יולי - אוגוסט 2005, דרשה התובעת מהנתבעים, כמו גם מזכיינים אחרים, באופן אולטימטיבי, לקבל סכומי כסף נכבדים בסכומים הנעים בין 400,000 ₪ - 500,000 ₪ באמצעות ממסרים דחויים, לצורך קבלת אשראי מהבנקים, והתנתה את המשך אספקת האופניים והציוד הנלווה בקבלת המחאות כאמור. הנתבעים נאלצו לפעול על פי דרישותיה של התובעת. בנוסף, טענו הנתבעים כי כרטסת הנהלת החשבונות שלהם מצביעה על כך שהתובעת נמצאת ביתרת חובה מולם. התנהגותה של התובעת גרמה להם לקשיים כלכליים, תוך גרימת מצוקת אשראי וקשיי נזילות ומטרתה לכפות עליהם דרישות חד צדדיות, כדי להתעשר על חשבונם. התנהגות זו נגעה גם לזכיינים אחרים וכתוצאה מכך, במהלך תקופה קצרה בת שנה, נסגרו חנויות שונות של התובעת או נמכרו. עקב התנהלותה של התובעת, החליטו הנתבעים להפסיק את ההתקשרות עמה ועובר לכך, פנו אליה בהצעות לקנות את כל הציוד, המלאי והשקעותיהם במושכר, בו הופעלה החנות ואף התקיימו מספר פגישות בין הצדדים. לאחר שהתובעת סרבה לרכוש את הציוד, המלאי והשקעות שנעשו במושכר, מאחר ותקופת השכירות עמדה לפני סיום, פעלו הנתבעים למכור את הציוד, המלאי והשקעות לחברת רוזן את מינץ. חברה זו היא השוכרת של החנות, הבעלים של החנות והיא אשר מפעילה אותה, ואילו ברויד וחמישה, הינם שכירים העובדים בחברה בלבד.

ו. הנתבעים עתרו לקזז מסכום התביעה את הפסדי ההכנסות שלהם, שהוערכו על ידם בסכום של 250,000 ₪ וטענו כי מיד לאחר החלטה בתביעה למתן חשבונות, יגישו כנגדה תביעה אישית. בנוסף, טענו הנתבעים כי הם זכאים לקזז סך של 94,000 ₪, בגין פרסומים של החנות, סך של 70,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם עקב קשיי מימון וסך של 24,000 ₪ בגין חיובי ריבית בכרטסת התובעת. עוד טענו הנתבעים כי הם חויבו בסכומים של כ-80,000 ₪ בגין סחורה שלא סופקה להם וכי מגיע להם סך של 50,000 ₪ ומע"מ בגין הקדמת תשלומים, אשר שולמו בסליקה ישירה.

4. בהתאם להחלטת כב' השופט אליקים, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת, הוגש תצהיר יחיד של מר גולדשמידט זיו, מנהלה, ואילו מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של ברויד וחמישה וכן, תצהיר קצר של מר דוד משעול, מנהל החשבונות של מצמן מודיעין. ברשות ביהמ"ש, זימנה התובעת לעדות את מר גדי מינץ, מנהלה של חברת רוזן את מינץ בע"מ. הנתבעים מצדם ויתרו על עדותו של מר דוד משעול. במהלך שני דיונים ההוכחות שנערכו בפני, נחקרו העדים, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

רקע - ההסכמים בין הצדדים

5. ביום 30.4.2004 נכרת הסכם ראשון בין התובעת לבין מצמן מודיעין, במסגרתו העניקה התובעת למצמן מודיעין זיכיון להפעלת חנות אופניים ביישוב שילת שליד מודיעין. עותק ההסכם בין הצדדים, אשר צורף הן לתצהירו של מר גולדשמידט והן לתצהיריהם של הנתבעים, חתום על ידי מצמן מודיען בלבד, בעוד שהתובעת כלל לא חתמה עליו. עם זאת, אין חולק כי הצדדים פעלו בהתאם להוראות הסכם זה והתובעת קבלה עליה את התחייבויותיה על ההסכם, בהתנהגותה.

שתי הוראות בהסכם זה רלבנטיות לסכסוך נשוא התיק דנן. האחת - בהתאם לסעיף 10 להסכם זיכיון 2004, על מצמן מודיעין למסור לידי התובעת ערבויות בצורת שטר חוב, חתום על ידי ברויד וחמישה, ובחתימתם של שני ערבים טובים בסך של 500,000 ₪, "וזאת להבטחת האשראי והמלאי אשר היבואן יעמיד עבורו כמפורט בהסכם זה". השניה - בהתאם לסעיף 12 להסכם, בכל מקרה של סיום ההתקשרות בין הצדדים, ביוזמתו של הזכיין (מצמן מודיעין – א.ר.), "יהא הזכיין מנוע מלהמשיך ולהפעיל במקום את החנות או כל חנות אופניים ואביזרים אחרת, בין אם ישירות על ידו או באמצעות אחרים מטעמו. באם יופר תנאי זה יהא על הזכיין לפצות את היבואן פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך של 100,000 דולר ארה"ב וזאת בנוסף לכל זכות תביעה המוקנית ליבואן על פי דין".

6. ביום 5.6.2005 נכרת הסכם נוסף בין התובעת לבין הנתבעת, הוא ההסכם נשוא התביעה דנן, במסגרתו העניקה התובעת למצמן מודיעין זיכיון להפעלת חנות אופניים אחרת בפתח תקווה. גם הסכם זה נחתם על ידי מצמן מודיעין בע"מ בלבד אולם, אין חולק כי הצדדים פעלו על פי הוראות ההסכם והתובעת קבלה עליה את תנאיו בהתנהגות. הסכם זיכיון 2005 כולל תניות דומות לאלו שבהסכם זיכיון 2004, הרלבנטיות לסכסוך בתיק דנן. האחת - בהתאם לסעיף 10 להסכם, על מצמן מודיעין למסור לידי התובעת ערבויות בצורת שטר חוב (לא נרשם בידי מי אמור להחתם שטר החוב), ובחתימתם של שני ערבים טובים בסך של 500,000 ₪, "וזאת להבטחת האשראי והמלאי אשר היבואן יעמיד עבורו כמפורט בהסכם זה". השניה - בהתאם לסעיף 13 להסכם, בכל מקרה של סיום ההתקשרות בין הצדדים, ביוזמתו של הזכיין (מצמן מודיעין - א.ר.), "יהא הזכיין מנוע מלהמשיך ולהפעיל במקום את החנות או כל חנות אופניים ואביזרים אחרת, בין אם ישירות על ידו או באמצעות אחרים מטעמו. באם יופר תנאי זה יהא על הזכיין לפצות את היבואן פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך של 100,000 דולר ארה"ב וזאת בנוסף לכל זכות תביעה המוקנית ליבואן על פי דין".

7. טרם דיון בהוראות ההסכם והשאלות העיקריות שבמחלוקת, ראוי ליתן את הדעת על טענות הצדדים בעניין המקום בו נחתם הסכם זיכיון 2005, עניין שיש בו כדי להשליך, בין היתר, על אמינות הצדדים. בסעיף 21 לכתב התביעה טענה התובעת כי בית משפט השלום בחיפה מוסמך לדון בתביעה מן הבחינה מקומית, נוכח מקום יצירת ההתחייבות, קרי - המקום בו נחתם הסכם הזיכיון משנת 2004, במשרדי התובעת בקריית ביאליק. הנתבעים כפרו בטענות התובעת בעניין זה וטענו כי הן הסכם זיכיון 2004 והן הסכם זיכיון 2005, לא נחתמו בקריית ביאליק. לטענתם, הסכם זיכיון 2005 נחתם על ידי הנתבעים בחנותם בשילת, ואילו התובעת כלל לא חתמה על ההסכם, אלא קיבלה אותו בדרך של התנהגות.

כבוד השופט אליקים נתן דעתו לטענה מקדמית זו של הנתבעים והורה לתובעת להגיש תגובתה לטענה. ב"כ הנתבעת הגיש הודעה קצרה במסגרתה הודיע כי התובעת עומדת על טענתה לפיה, הסכם זיכיון 2005 נחתם במשרדיה בקרית ביאליק. בהחלטתו מיום 7.4.2008 קבע כבוד השופט אליקים כי לכאורה, לאור הודעת ב"כ הנתבעת, נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה וכי הדבר ידון בפסק הדין. כבוד השופט אליקים התייחס לעניין זה גם בהחלטה שניתנה בהמשך הדיון שהתקיים בפניו ביום 20.11.2208, אז הבהיר כי הנחת המוצא היא שגרסתה העובדתית של התובעת בעניין הסמכות המקומית נכונה וכי אם יסתבר לאחר שמיעת הראיות כי התובעת הטעתה את בית המשפט, ינתן לכך ביטוי בפסק הדין ובהוצאות.

8. בסעיף 2 לתצהירו, חזר מר גולדשמידט על הטענה לפיה, הסכם זיכיון 2005 נחתם במשרדיה של התובעת בקרית ביאליק. נטל הוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובעת, כמי שהגישה את התביעה. התובעת לא הוכיחה טענה זו, היא בחרה שלא להתייחס לעניין זה בסיכומיה ולגופו של עניין, נמצאה טענתו של גולדשמידט כבלתי נכונה. ראשית, התובעת לא הציגה הסכם חתום על ידה ומן הראיות שהוצגו בפני, עולה כי רק מצמן מודיעין חתמה על ההסכם. סביר להניח כי לו אכן היה מתקיים מעמד של חתימה על ההסכם, הרי שנציגיה של התובעת, שהם לא אחרים מאשר גולדשמידט ואייל ברהמס, מורשי החתימה מטעמה, היו חותמים על ההסכם מיד באותו מעמד, במשרדם. שנית, גולדשמידט אשר בחקירתו הנגדית, כי הסכם זיכיון 2004 לא נחתם במעמד שני הצדדים. אין זה סביר בעיני כי בעוד שהסכם זיכיון 2004, שהוא ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים, עוד בטרם זכו להכיר אחד את משנהו או לעבוד יחד, לא יזכה למעמד של חתימה משותפת, בעוד שהסכם זיכיון 2005 יצריך מעמד חתימה במשרדיה של התובעת, בקריית ביאליק. להיפך, כפי שהסכם זיכיון 2004 לא נחתם במעמד משותף, כך סביר שהסכם זיכיון 2005 לא זכה למעמד חתימה מיוחד במשרדיה של התובעת. שלישית וחשוב מכל, בתשובתו לשאלה מס' 3 בשאלון שהופנה אליו, השיב גולדשמידט כי במעמד החתימה על ההסכם נכחו חמישה וברויד. מר גולדשמידט אשר בחקירתו הנגדית כי גב' רות חמישה מעולם לא בקרה במשרדה של התובעת בקרית ביאליק (עמ' 19, שורות 10 - 11 לפרוטוקול). משעומת מר גולדשמידט עם הטענה לפיה, מי שחתום על ההסכם היא גב' רות חמישה, אשתו של ציון חמישה, עמד על טענתו כי ההסכם נחתם על ידי מר חמישה בעצמו. מר חמישה מצידו, אשר בחקירתו הנגדית, כי הוא לא חתם על ההסכם, אלא, אשתו (מ' 55, שורות 17 - 23 לפרוטוקול). ואכן, עיון בהסכם הזיכיון 2005, תוך השוואה של החתימות לתצהירו של מר חמישה, כמו גם שטר החוב ת/2, מעלה כי אכן, לא מופיעה בו חתימתו של מר חמישה. מאידך, אחת משתי החתימות בהסכם זיכיון 2005, שהינה חתימה ייחודית, זהה לחלוטין לחתימתה של גב' רות חמישה, כמי שחתמה כערבה לשטר החוב ת/2. הוכח בפני, אפוא, כי רות חמישה, היא שחתמה יחד עם ברויד, בשם מצמן מודיעין, על הסכם זיכיון 2005. מאחר ומר גודלשמידט אשר כי גב' רות חמישה מעולם לא בקרה במשרדיה של התובעת בקרית ביאליק, הרי שלא יתכן שהסכם זיכיון 2005 נחתם בקרית ביאליק. חמישה, אשר נחקר ארוכות על ידי ב"כ התובעת, עמד על גרסתו לפיה, ההסכם כלל לא נחתם בקרית ביאליק (ראה למשל, עמ' 58, שורות 27 – 28 לפרוטוקול) וטענותיו בעניין זה לא נסתרו. ברויד כלל לא נחקר בנקודה זו. אני קובע, אפוא, כי הסכם זיכיון 2005 לא נחתם במשרדיה של התובעת וכי מלכתחילה, היתה אמורה התובעת להגיש תביעתה בבית משפט השלום בתל אביב, שם גם מתנהלים יתר ההליכים בין הצדדים. מר גולדשמידט בחר, מסיבותיו הוא, להמשיך ולהחזיק בטענות בלתי נכונות, גם אם מדובר בעניין שולי יחסית, ויש בכך כדי להשליך על אמינות עדותו כולה.


תוקף כתב הערבות

9. התובעת בקשה לחייב את ברויד וחמישה לשלם לה את הפיצויים המגיעים לה, עקב הפרת הסכם זיכיון 2005, מכח כתב ערבות עליו חתמו השניים ביום 2.5.2004, בטענה כי מדובר בערבות לתשלום כל חוב של מצמן מודיעין כלפי התובעת. אין בידי לקבל טענותיה של תובעת בעניין זה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

10. כתב הערבות לא ניתן לטובת התובעת, כי אם לטובת אישיות משפטית אחרת, הנקראת - "מצמן מודיעין בע"מ". כתב הערבות מופנה כלפי חברה בע"מ, בעוד שהתובעת הינה שותפות רשומה ומהווה אישיות משפטית שונה. לפיכך, אין באפשרותה לעשות שמוש במסמך זה. התובעת לא עתרה לתקן את כתב התביעה נוכח טענה זו של הנתבעים ואף לא טרחה להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה ולכן, היא מנועה מלהעלות טענות כלשהן בעניין זה.

11. כאמור, סעיף 10 להסכם זיכיון 2004 קובע כי על מצמן מודיעין למסור לידי התובעת ערבויות בצורת שטר חוב, חתום על ידי ברויד וחמישה, ובחתימתם של שני ערבים טובים בסך של 500,000 ₪, "וזאת להבטחת האשראי והמלאי אשר היבואן יעמיד עבורו כמפורט בהסכם זה".

ההסכם עצמו, אשר נוסח על ידי התובעת, באמצעות גולדשמידט (עמ' 13, שורה 32 לפרוטוקול), מטיל על מצמן מודיעין את החובה למסור לידיה שטר חוב בלבד ומאידך, ההסכם אינו מטיל עליה את החובה למסור כתב ערבות של חמישה וברויד או כל כתב ערבות אישית אחר. כתב ערבות הינו מסמך מהותי בהתקשרות שבין שני גופים עסקיים מעין אלו ולו אכן היתה דרישה כזו, אך סביר להניח כי תועלה על כתב בין יתר סעיפי ההסכם.

סעיף 10 להסכם זיכיון 2004 מנוסח באופן ברור ועל פיו, הערובה אותה אמורה מצמן מודיעין ליתן באה להבטחת האשראי והמלאי אשר תעמיד התובעת עבורה. ההסכם אינו דורש ערובה להבטחת כל חוב אחר, בניגוד לטענת התובעת. עיון בכתב הערבות מעלה כי הוא נוקט לשון "כל חוב", ניסוח החורג מלשון הוראות ההסכם (ממילא, לא נטען בכתב התביעה כי מצמן מודיעין נותרה חייבת לתובעת סכומים כלשהן בגין הסכם זיכיון 2005). מנגד, כתב הערבות גם אינו נוקט לשון "כל התחייבות", שאז ניתן היה אולי לפרשו באופן שנועד להבטיח גם התחייבויות אחרות על פי ההסכם, כגון אלו המפורטות בסעיף 13 הנ"ל.

12. בסעיף 7 לתצהירו טען מר גולדשמידט כי כתב הערבות ניתן מאחר והתובעת הבהירה כי היא מבקשת שבעלי המניות יערבו לכל חיוביה של הנתבעת על פי ההסכם מכל סוג שהוא ולא רק לעניין חובות בגין סחורה, אשר בגינם ניתן שטר חוב נפרד. טענה עובדתית זו לא נטענה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. יתירה מזאת, הטענה מנוגדת לאמור בסעיף 17 להסכם, המחייב כי כל שינוי בו יעשה בכתב ובחתימת שני הצדדים. במהלך חקירתו הנגדית של גולדשמידט, התברר לראשונה כי גורמים נוספים היו מעורבים בחתימה על ההסכם הראשון משנת 2004 (מוטי קרליין וארז וייס, מנהליה של חברת מצמן ביל"ו - ראה עמ' 13 לפרוטוקול). סביר להניח, כי יש בידי הנ"ל כדי להבהיר את נסיבות החתימה על ההסכם ונספחיו אולם, אף שהתובעת היתה מודעת היטב לגדר המחלוקת בין הצדדים בעניין זה, היא בחרה שלא להביאם לעדות ויש בכך כדי לפעול לרעתה.

יתירה מזאת, מר גודלשמידט טען כי התובעת נוהגת להחתים את בעלי המניות של החברות עימן היא מתקשרת בערבות אישית. בחקירתו הנגדית, משהסתבר לו כי רות חמישה היא שחתמה על ההסכם, שינה גרסתו וטען כי מנהלי החברות הם שנדרשים לחתום על ערבות כאמור. משנשאל מי הבהיר לנתבעים כי עליהם לחתום על כתב ערבות, השיב תחילה שהוא עצמו והוסיף שהוא "בטוח שכל מי שיצר את הקשר עם הנתבעים" מסר להם זאת (עמ' 17, שורות 27 - 32 לפרוטוקול). בהמשך, לא ידע לומר האם הוא עצמו או מר אייל ברהמס הבהירו דרישה זו לנתבעים (עמ' 18, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). תשובותיו של מר גולדשמידט בעניין זה לא היו ברורות, בלשון המעטה, וגם כאן, נמנעה התובעת מלהביא לעדות עדים רלבנטיים (ולו רק את אייל ברהמס), שעשויים היו לתמוך בגרסתה.

13. בניסיון לבסס את הטענה כי כתב הערבות ניתן לאור דרישה מפורשת של התובעת, העלה גולדשמידט טענה לפיה, בהסכמים אותם עורכת התובעת, מופיע כתב ערבות בנוסח זה בתחתית ההסכם. אלא, שמר גודלשטיין לא הראה ולו דוגמא אחת של הסכם בו מופיע כתב ערבות אישית של מנהלים או בעלי מניות בחברות עמם התקשרה התובעת בעבר לצורך הענקת זיכיונות להפעלת חנויות. יתירה מזאת, אף הסכם זיכיון 2005 אינו כולל בשוליו ערבות אישית כלשהי של מנהלי מצמן מודיעין או בעלי מניותיה וחרף טענותיה של התובעת, גם בהסכם זה לא מופיעה תניה לפיה, על מצמן מודיעין למסור כתב ערבות אישית של מי מנהליה. למעשה, גם אם היה גולדשמידט מצביע על הסכם כזה או אחר הכולל ערבות אישית, הרי שאין בכך כדי להועיל לתובעת, שעה שההסכם הרלבנטי נשוא התביעה, אינו כולל ערבות מעין זו או תניה המורה על מסירת ערבות כאמור.

14. מר גודלשמידט טען בתצהירו כי הסכם זיכיון 2005 נחתם בהמשך להסכם זיכיון 2004 ולכן, כתב הערבות מתייחס גם לחיוביה של מצמן מודיעין כלפי התובעת על פי הסכם 2005. אין בידי לקבל טענה זו. כללי הפרשנות הנוגעים להסכמים רגילים, חלים גם על פרשנות הסכם ערבות (ע"א 8822/04 גבאי נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.11.2005), ע"א 255/89 דניאל פרדו נגד מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 641)). גם אם הייתי מקבל את גרסתה של התובעת לעניין הדרישה לכתב הערבות בעת ההתקשרות בשנת 2004, הרי אין חולק, כי כתב ערבות זה ניתן לאור הסכם זיכיון 2004 ובעקבות חתימתו, הוא יוצר זיקה ישירה להסכם זה ומאידך, אין בו אזכור כלשהו לעניין התקשרויות אחרות של מצמן מודיעין עם התובעת בעתיד. הסכם זיכיון 2004 נוגע לחנות בשילת בלבד ולא הוסדרה בו אפשרות של פתיחת חנות אחרת בעתיד. התובעת לא הביאה ראיות כלשהן שתוכחנה כי הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה, כתב הערבות יהא תקף גם בנוגע להסכם זיכיון 2005. למעשה, התובעת כלל לא העלתה גרסה עובדתית כלשהי בנוגע לדיון שנערך בין הצדדים בנוגע לכתב הערבות ולא הוכח בפני, ולו לכאורה, כי מי מהנתבעים הסכים שכתב הערבות ישמש גם להסכם הנוסף או כי לכך התכוונו הצדדים. מר גולדשמידט לא העלה בתצהירו טענות עובדתיות כלשהן הנוגעות לדין ודברים שנערך בין הצדדים טרם החתימה על הסכם זיכיון 2005 בנוגע לערבויות אישיות או בטוחות אחרות והוא לא ספק תשתית ממנה ניתן יהיה להסיק כי הצדדים נתנו על כך את דעתם בעת המו"מ שקדם לכריתת ההסכם. זאת ועוד, ניתן היה לצפות, כי במדה והצדדים הסכימו על כך, יבוא הדבר לידי ביטוי בין הוראות הסכם הזיכיון משנת 2005, ולא היא. הסכם זה, כמו קודמו, אינו מטיל על מצמן מודיעין את החובה למסור ערבות אישית של מנהליה ואינו מעגן הסכמה של הערבים לפיה, כתב הערבות ישמש כבטוחה להבטחת חיוביה וחובותיה של מצמן מודיעין מכח הסכם זה. הסכם זיכיון 2005 נפרד לחלוטין מהסכם זיכיון 2004, הוא נוגע לחנות אחרת ואף התובעת עצמה ערכה התחשבנות נפרדת לגבי כל אחת מהחנויות.

15. כפי שפורט לעיל, נתנו הנתבעים גרסה מפורטת בכל הנוגע לכתב הערבות, אם בכתב ההגנה ואם בתצהיריהם. הנתבעים טענו כי לאחר שהועבר הסכם זיכיון 2004, בצירוף כתב הערבת לחנות התובעת בתל אביב, הודיע להם גולדשמידט, כי כתב הערבות אינו תואם את האמור בהסכם ולפיכך, הוא דרש לקבל לידיו שטר חוב עליהם יחתמו שני הערבים, כשהוא נושא את תאריך חתימת ההסכם. מר גולדשמידט הודיע להם כי עניין זה מהווה תנאי מקדמי לאספקת הסחורה וכי מיד עם קבלת שטר הערבות, הוא ישמיד את כתב הערבות השגוי. הנתבעים פעלו על פי הנחייתו, המציאו לו שטר חוב ומר גולדשטיין הודיע להם כי השמיד את כתב הערבות. גרסתם של הנתבעים בעניין זה לא נסתרה והיא משתלבת היטב עם יתר הראיות ובפרט, נוסח ההסכמים בין הצדדים, כמו גם נוסח כתב הערבות עצמו ומסירת שטר החוב ת/2, בהתאם להסכם.

16. סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי כתב הערבות הוחלף בשטר החוב וכי היה על התובעת להחזיר את כתב הערבות לידי הנתבעים. מכל מקום, כתב הערבות לא ניתן על ידי חמישה וברויד כבטוחה להתחייבות מצמן מודיעין על פי הסכם זיכיון 2005 ולכן, התובעת לא יכולה להפרע מהם באמצעותו.

האם הפרו הנתבעים את הסכם זיכיון 2005

17. השאלה האם הפרו הנתבעים את הסכם הזיכיון 2005, קשורה בטבורה לעילות תביעה נוספות שהעלתה התובעת, בעניין עשיית עושר ולא במשפט והרמת מסך ההתאגדות בין מצמן מודיעין לבין ברויד (התובעת לא עתרה בכתב התביעה להרים את מסך ההתאגדות בעניינו של חמישה). במדה ויקבע כי מצמן מודיעין אכן הפרה את ההסכם, כי אז יהא צורך לפנות לשאלות בדבר עשיית עושר ולא במשפט והטלת חבות אישית על ברויד, מכח הרמת מסך ההתאגדות.

18. במסגרת סעיף 1(א) להסכם זיכיון 2005 נקבע, בין היתר, כי החנות נשוא ההסכם תפתח עד ליום 15.6.2005 או בסמוך ככל האפשר לכך וכי מצמן מודיעין מתחייבת להפעילה לתקופה שלא תפחת מ - 24 חודשים.

ביום 24.6.2007 הודיעה מצמן מודיעין לתובעת במכתב על הפסקת פעילות החברה וסגירת החנות ודרשה ממנה לשלוח רכב כדי לפנות את מלאי האופניים שנמסרו לה בקונסיגנציה (נספח ה' לתצהיר גולדשמידט). ביום 27.6.2007 אישרה התובעת את הודעת החברה וכי תפעל לנטילת הסחורה שנמסרה למכירה בקונסיגנציה, דרשה את סילוק יתרת החוב והזכירה את הוראות סעיף 13 הנ"ל להסכם בין הצדדים (נספח ו' לתצהיר גולדשמידט). אין חולק, כי סגירת החנות על ידי מצמן מודיעין נעשתה בהתאם לזכותה על פי סעיף 1(א) הנ"ל להסכם, והיא אינה מהווה הפרה של ההסכם.

19. לטענת התובעת, הנתבעים הפרו את הוראות סעיף בהתאם לסעיף 13 להסכם הקובע, כאמור, כי בכל מקרה של סיום ההתקשרות בין הצדדים, ביוזמתה מצמן מודיעין, "יהא הזכיין מנוע מלהמשיך ולהפעיל במקום את החנות או כל חנות אופניים ואביזרים אחרת, בין אם ישירות על ידו או באמצעות אחרים מטעמו". בהמשך, קובע הסעיף הנ"ל סנקציה בגין הפרה שלו - "באם יופר תנאי זה יהא על הזכיין לפצות את היבואן פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך של 100,000 דולר ארה"ב וזאת בנוסף לכל זכות תביעה המוקנית ליבואן על פי דין".

20. גולדשמידט, אשר חזר בתצהירו על האמור בכתב התביעה, טען כי למחרת היום או זמן קצר לאחר מכן, "התובעת" נדהמה לגלות כי השלט שמעל החנות הורד וכי במקומו תלו ברויד וחמישה שלט גדול של חברת רוזן את מינץ, שהיא המתחרה הגדולה ביותר של התובעת ומפעילה אף היא, רשת חנויות אופניים בארץ. במשך מספר ימים לאחר מכן, החלו ברויד וחמישה להכניס לחנות סחורה של המתחרה, המשיכו בעבודות שיפוץ, ובחלוף ימים ספורים לאחר מכן, החלו להפעילה תחת שמה של המתחרה. גולדשמידט ציין כי כבר ביום 5.7.2007, פורסם באתר אינטרנט של המתחרה על דבר פתיחת החנות וכי היא "מנוהלת על ידי ציון ודני" וצרף עותק מהדף האינטרנט הרלבנטי. לטענתו, הוסרה ההודעה מאתר האינטרנט השורה המציינת בידי מי מנוהלת החנות, בסמוך לאחר מכן.

גולדשמידט גם חזר על הטענות הכלולות בכתב התביעה לפיהן, קיבלה המתחרה מן המוכן מאגר לקוחות גדול שהמשיכו לפקוד את החנות, הודות לשמה של התובעת ולמוניטין שלה, והתמורה ששולמה "לנתבעים או מי מטעמם" הינה בגין מוניטין של התובעת ומאגר לקוחותיה. לטענתו, סבלה מכך התובעת גם נזק כספי ניכר, המתבטא באבדן הכנסה ופגיעה קשה בשמה. גולדשמידט טען כי ברויד רוקן את מצמן מודיעין מתוכן וכן יש להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין החברה. בנוסף, נטען על ידי גודלשמידט הנתבעים עשו עושר ולא במשפט על חשבונה של התובעת, בכך שקיבלו לידיהם נכס או שירות מאת התובעת ועליהם להשיב לה את מה שקיבלו, בנוסף לסכום הפיצוי המוסכם. בניגוד לנוסח כתב התביעה, נמנע גודלשמידט מלהעריך בתצהירו סכום זה.

מטבע הדברים, טענות מעין אלה קשות להוכחה וגודלשמידט העלה טענות כלליות בלבד, שאין בהן כשלעצמן לבסס עילות של הרמת מסך ועשיית עושר ולא במשפט. אלא, שהתובעת לא עשתה ולו את המינימום כדי להוכיח טענותיה. כך, רק לאחר שהוגשו ראיות הנתבעים, נזכרה התובעת כי בכוונתה לזמן את מר גדי מינץ כעד מטעמה. כבוד השופט אליקים התיר זימנו של העד, חרף החלטה קודמת מפורשת שלו בנוגע לאופן הגשת הראיות, וזאת לאור עמדת הנתבעת, אשר לא התנגדה לכך. מאידך, אינני מוצא מקום לטרוניית הנתבעים לפיה, בקשה התובעת לחשוף את "הקומבינה" (כך כינה זו גולדשמידט) שנעשתה לטענתה על גבה, באמצעות הנתבעים עצמם.

21. חמישה וברויד טענו בתצהיריהם כי עקב התנהלותה של התובעת, הם החליטו להפסיק את ההתקשרות עמה ועובר לכך, פנו אליה בהצעות לקנות את כל הציוד, המלאי והשקעותיהם במושכר בו הופעלה החנות ואף התקיימו מספר פגישות בין הצדדים (ראה סעיף 19 לתצהירו של חמישה). לאחר שהתובעת סרבה לרכוש את הציוד, המלאי והשקעות שנעשו במושכר, ומאחר ותקופת השכירות עמדה לפני סיום (טענת הנתבעים לפיה לא היו מקבלים את השקעותיהם במושכר מהמשכיר לא נסתרה) , פעלו הנתבעים למכור את הציוד, המלאי וההשקעות לחברת רוזן את מינץ. חברה זו היא השוכרת של החנות, הבעלים של החנות והיא אשר מפעילה אותה, ואילו ברויד וחמישה, הינם שכירים העובדים בחברה בלבד.

22. מטרת סעיף 13 להסכם זיכיון 2005 הינה למנוע מצב בו לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, תמשיך מצמן מודיעין להפעיל במקום עסק מתחרה למכירת אפניים. אמנם, סעיף 13 מטיל את האיסור על הזכיין (מצמן מודיעין) אולם, לא ניתן לקבל פרשנות לפיה הנתבעים עצמם, המהווים את הרוח החיה שמאחורי מצמן מודיעין, מורשים היו לפתוח במקום עסק משלהם למכירת אפניים או להפעילו באמצעות חברה אחרת שיקימו. פרשנות זו מרוקנת לחלוטין מתוכן את הסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 13 להסכם זיכיון 2005. תימוכין לכך, ניתן למצוא בנוסח הסעיף עצמו הנוקט לשון "בין אם ישירות על ידו או באמצעות אחרים מטעמו". אלא, שגם אם נראה בחמישה וברויד בגדר "אחרים מטעמו", כלשון הסעיף, אין בכך כדי להועיל לתובעת. הנתבעים הוכיחו, והתובעת לא הראתה אחרת, כי עם סיום הסכם הזיכיון 2005 חדלה למעשה מצמן מודיעין מפעילות, לאחר שמכרה את הציוד והמלאי בחנות לחברת רוזן את מינץ. חברה זו שמפעילה כיום את החנות, התקשרה עם בעליו של הנכס בהסכם שכירות חדש ואילו חמישה וברויד מועסקים אצלה כשכירים בלבד. מאחר ואין בסעיף 13 להסכם זיכיון 2005 הוראה כלשהי אשר אוסרת על חמישה וברויד לעבוד כשכירים אצל חברה אחרת העוסקת במכירה של אפניים (במאמר מוסגר, גם במדה והיתה הוראה כאמור בהסכם, ספק אם היתה לה נפקות כלשהי), הרי שאין בכך משום הפרה של ההסכם.

23. הנתבעים צרפו לתצהיריהם הסכם מיום 1.7.2007 שנערך בין מצמן מודיעין לבין רוזן את מינץ, במסגרתו רכשה האחרונה את הציוד והמלאי שבחנות. על פי סעיף 7.1 להסכם היה על רוזן את מינץ לשלם סך של 388,000 ₪ ומע"מ עבור הציוד הנרכש וסכום נוסף שלא יעלה על 150,000 ₪ בגין המלאי, כפי שיקבע על ידי הצדדים על סמך ספירת מלאי שתערך במקום בסמוך לפני מסירתו לידיה. בנוסף, צורפו על ידי חמישה וברויד הסכמי העבודה האישיים שלהם עם רוזן את מינץ, אשר נחתמו באותו מועד, במסגרתם נקבע שכרם בסך של 12,000 ₪ ברוטו לחודש.

24. טענת התובעת לפיה, מדובר בשכר מופרז המגלם בתוכו תמורה נוספת לחמישה וברויד, לא הוכחה, ולו לכאורה. ראשית, בחקירתו הנגדית לא יכול היה גולדשמידט להסביר מה הבסיס לאותה טענה, הוא אשר כי אין בידיו הסכמי העסקה אחרים לצורך השוואה ובסופו של דבר התברר כי "שמע זאת מאחרים" במהלך השבוע עובר לדיון, שעה שהתכונן לדיון, והוא סרב לחשוף את זהותם של אותם גורמים (עמ' 27, שורות 17 - 25 ועמ' 28, שורות 9 - 10 לפרוטוקול). אין לסמוך על עדותו של גולדשמידט בעניין זה והיא אינה מוכיחה דבר. שנית, כפי טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, שכר של 12,000 ₪ ברוטו לחודש, כולל הוצאות נסיעה, לחמישה וברויד שניהלו בעצמם חנויות אפניים במשך שנים ובקיאים בהפעלת חנות מעין זו, אינו מהווה על פניו שכר חריג או מופרז, הכולל תמורה מוסווית כלשהי. שלישית, כאמור, ברשות בית המשפט זימנה התובעת לעדות את מר גדי מינץ, מנהלה של חברת רוזן את מינץ בע"מ, מבלי שנערך מטעמו תצהיר קודם לכן. עדותו של מינץ תומכת בטענותיהם של חמישה וברויד באשר לשכר שסוכם עמם וכי לא מדובר בשכר יוצא דופן (עמ' 40 לפרוטוקול). מינץ הבהיר, כי מלכתחילה היתה כוונה להעביר את אחד מהם לסניף אחר, כפי שאכן קרה בסופו של דבר, כאשר העסקה של שניהם בשכר שנקבע חסכה בהעסקה של עובדים אחרים (עמ' 41, שורה 10 ואילך לפרוטוקול). עדותו של מינץ משתלבת היטב בחומר הראיות ובעדויותיהם של הנתבעים, ואני מקבל אותה במלואה. טענתה של התובעת לפיה, שכרם של חמישה וברויד כולל תמורה מוסווית, לא הוכחה ואני דוחה אותה.

25. טענה נוספת שהעלתה התובעת גורסת כי התמורה ששולמה על ידי רוזן את מינץ בעד הציוד והמלאי, מהווה אף היא תמורה מוסווית, בעד רכישת עסק חי, כולל לקוחות ומוניטין השייך לתובעת. התובעת בחרה שלא להביא חוות דעת מומחה בתחום השמאות, אשר תבסס את טענתה לפיה, התמורה ששולמה עבור ציוד והשקעות בחנות אינה עולה בקנה אחד עם הסכום ששלמה רוזן את מינץ. חמישה וברויד הבהירו בתצהיריהם כי התמורה בגין הציוד כללה גם את השקעותיהם בחנות, ופרטו בתצהיריהם שורה ארוכה של הוצאות שהוציאו לצורך הכשרת החנות ליעודה טרם הפעלתה בשנת 2005 ואילך. בחקירתו הנגדית אשר גולדשמידט כי אכן, מלבד השילוט של החנות, לא נשאה התובעת בתשלום כלשהו לצורך הכשרת החנות וגם בכך לא היה בטוח (עמ' 29, שורות 21 - 24 לפרוטוקול).

מינץ, שהעיד מטעם התובעת, אשר את גרסתם של חמישה וברויד לפיה, הסך של 388,000 ₪ שולם בגין ציוד והשקעות שבוצעו בחנות עצמה על ידי הנתבעים. מינץ הבהיר כי ממילא, כאשר רוזן את מינץ עומדת לפתוח חנות חדשה, יש סדר גודל של מאות אלפי שקלים (300,000 ש"ח - 500,000 ₪) שעליה להשקיע בחנות עצמה וכי הדבר אורך זמן (עמ' 37, שורות 25 - 32 ועמ' 38, שורות 1 - 4 לפרוטוקול). מינץ אשר לשאלת ב"כ התובעת, כי נערכה הערכה של עלויות ההשקעה במקום והבהיר כי בסופו של דבר נקבע סכום של 388,000 ₪, המהווה תוצאה של מו"מ בין הצדדים ולכן, גם לא מדובר במספר עגול (עמ' 38, שורות 5 - 15 לפרוטוקול). בהמשך, השיב מינץ כי לאחר עריכת ההסכם לא נערך שיפוץ מאסיבי בחנות (בניגוד לטענתו של גודלשמידט, שלא נתמכה בדבר), למעט שילוט ותאורה וכי לא הושקעו במקום כספים נוספים (עמ' 38, שורות 16 - 22 לפרוטוקול).

במהלך חקירתו הנגדית נשאל מינץ האם יתכן שהתמורה שולמה ישירות לידי חמישה וברויד והוא נתבקש להציג בפני בית המשפט העתקים מההמחאות ששולמו על ידי רוזן את מינץ בהתאם להוראות ההסכם מיום 1.7.2007. בסיומו של הדיון ניתן צו בהתאם. מר מינץ פעל בהתאם להוראות הצו והגיש לתיק העתקים מההמחאות ששולמו על ידי רוזן את מינץ בגין ההסכם עם מצמן מודיעין. עיון בהמחאות מעלה כי הן שולמו לפקודת מצמן מודיעין, הן תואמות את הוראות ההסכם בין הצדדים והן נפרעו לחשבונה של החברה בבנק הפועלים.

הנתבעים עמדו, אפוא, בנטל להוכיח כי הסך של 388,000 ₪ אכן שולם על ידי רוזן את מינץ בעד ציוד והשקעה שלהם בחנות. התובעת מצידה, כשלה מלהוכיח כי מדובר בתמורה מוסווית בעד רכישת מוניטין של החנות.

26. בכל הנוגע לתמורה בעד המלאי - מעבר להסכם עם רוזן את מינץ מיום 1.7.2007, נדרש חמישה להציג בפני ב"כ התובעת את רשימת המלאי שנערכה על מנת לקבוע את שווי המלאי בעת חתימת ההסכם. מיד לאחר מכן, הציג ב"כ התובעת בפני חמישה רשימה שנמסרה לו לטענתו על ידי ב"כ הנתבעים במהלך הדיון וחמישה אשר כי מדובר ברשימת המלאי (סומן ת/1). מדובר בחשבונית שספק שהוצאה על ידי מצמן מודיעין בע"מ, במסגרתה מפורטים עשרות פרטי ציוד. אמנם, התובעת העלתה תהייה באשר למועדים המפורטים בחשבונית הספק אולם, עניין זה לא התברר לאשורו ולכאורה, מדובר בחשבונית שהוצאה על בסיס רישום שנערך ביום 1.7.2007. חשבונית ספק זו תומכת בגרסת הנתבעים בכל הנוגע לסכום ששולם כנגד המלאי בחנות.

הנתבעים עמדו, אפוא, בנטל להוכיח כי הסך של 150,000 ₪ הנזכר בהסכם בינם לבין רוזן ומניץ, אכן שולם בגין המלאי שנותר בחנות. הנתבעת כשלה מלהוכיח כי מדובר בתמורה המסווה רכישת מוניטין של החנות.

27. לא מצאתי ממש בטענות התובעת לפיהן, הוראות ההסכם שנכרת בין מצמן מודיעין לבין רוזן את מינץ מצביעות על עסקה של מכירת מוניטין ולקוחות ודי להפנות בעניין זה לעדותו של מר מינץ.

28. סיכומה של נקודה זו, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיף 13 להסכם זיכיון 2005. מנגד, הנתבעים עמדו בנטל להוכיח כי עובר להתקשרותם עם רוזן את מינץ הם פנו לתובעת במהלך פגישה שנערכה עם מר ברהמס בחנות ביום 27.6.2007, בהצעה לרכוש מהם את החנות והציוד שלה כנגד סך של 500,000 ₪. אולם, הדבר לא הסתייע, למרות שספקו לידי הנ"ל את כל המסמכים בהם בקש לעיין (ראה סעיף 19 לתצהירו של חמישה). הנתבעת מצידה לא הביאה את ברהמס או את ניר גולדשטיין (אשר נכח אף הוא באותה פגישה) לעדות וגודלשמידט, אשר כלל לא נכח בפגישה באותו מועד לא יכול היה לסתור טענות אלו בחקירתו הנגדית (עמ' 23 ו - 24 לפרוטוקול). אי הבאת עדים אלו, הנתונים לשליטתה של התובעת, יש בה כשלעצמה כדי לפעול לרעת התובעת.

לאחר שהתובעת סרבה לרכוש ממנה את הציוד והמלאי, הודיעה מצמן מודיעין לתובעת על סיום ההתקשרות בין הצדדים ופעלה למכירת הציוד והמלאי, לרבות ההשקעות בחנות, לידי רוזן את מינץ. בד בבד, נחתמו בין חמישה לבן רוזן את מינץ חוזי העסקה. מאותה עת, שכרה רוזן את מינץ את המושכר מבעליו, והיא שמפעילה את החנות במקום, בעוד שחמישה וברויד מועסקים אצלה כשכירים. כפי שקבעתי לעיל, ההסכמים שנחתמו עם רוזן את מינץ מעגנים מכירת מלאי ציוד ויתר ההשקעות שהשקיעו הנתבעים בחנות ולא מדובר בתמורה המסווה רכישת מוניטין של החנות. הנתבעים לא הפרו, אפוא, את הסכם זיכיון 2005 בינם לבין התובעת.

29. משקבעתי כי הנתבעים לא הפרו את הסכם זיכיון 2005, הרי שאין עוד צורך להכריע בשאלת הפיצויים המוסכמים, הנזקים הנוספים הנטענים על ידי התובעת ושאלת הרמת מסך ההתאגדות בין מצמן מודיעין בע"מ לבין הנתבע מס' 2, דניאל ברויד.

30. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים, באמצעות ב"כ, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הסכם חתום

  2. הפרת הסכם הפצה

  3. הפרת הסכם כתוב

  4. הפרת הסכם מפיץ

  5. הפרת הסכם ניהול

  6. הפרת הסכם מעסיק

  7. הפרת הסכם מימון

  8. הפרת הסכם שירות

  9. הפרת הסכם העסקה

  10. הפרת הסכם מסגרת

  11. הפרת הסכם סולחה

  12. הפרת הסכם הרשאה

  13. הפרת הסכם השקעה

  14. הפרת הסכם ייעוץ

  15. הפרת הסכם מטפלת

  16. הפרת הסכם פאושלי

  17. הפרת הסכם ליסינג

  18. הפרת הסכם יסודית

  19. הפרת הסכם מכונות

  20. הפרת הסכם סודיות

  21. הפרת הסכם קיבוצי

  22. הפרת הסכם זיכיון

  23. הפרת הסכם פוליטי

  24. הפרת הסכם שירותים

  25. הפרת הסכם התקשרות

  26. הפרת הסכם אופציות

  27. הפרת הסכם עקרונות

  28. הפרת הסכם מייסדים

  29. הפרת הסכם זכיינות

  30. הפרת הסכם מקרקעין

  31. הפרת הסכם שלום בית

  32. עזיבת גננת הפרת הסכם

  33. הפרת הסכם סיום העסקה

  34. הפרת הסכם הובלה ימית

  35. הפרת הסכם בניה עצמית

  36. הפרת הסכם קניית דירה

  37. הפרת הסכם קואליציוני

  38. הפרת הסכם בהליך משפטי

  39. הפרת הסכם הסעת עובדים

  40. הפרת הסכם לרכישת דירה

  41. הפרת הסכם עבודות בניה

  42. הפרת הסכם בהעדר מימון

  43. הפרת הסכם הפסקת מימון

  44. הפרת הסכם פרויקט בניה

  45. הפרת הסכם טיפולי הפריה

  46. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  47. הפרת הסכם שירותי בנייה

  48. הפרת הסכם הקמת מפעל בטון

  49. ביטול הוראת קבע הפרת הסכם

  50. הפרת הסכם אי רישום זכויות

  51. הפרת הסכם אספקת אריחי שיש

  52. הפרת הסכם רכישת מנוי עסקי

  53. הפרת הסכם ביצוע עבודה קבלנית

  54. הפרת הסכם ביצוע עבודות זיפות

  55. תביעה בגין הפרת הסכם פיתוח תוכנה

  56. הפרת הסכם העסקה טרם תחילת העבודה בפועל

  57. טענת הפרת הסכם תכנון ע"י פעולות לקידום התב"ע

  58. תנאי בהסכם כי פיגור של 3 חודשים במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת הסכם

  59. תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ובזדון

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון