הפרת הסכם מימוש שטר חוב



1. התביעה היא תביעה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה ומימוש שטר חוב של ערב .

2. התובע טוען שנערך הסכם הלוואה בינו ובין הנתבע 1 ע"ס של 10,000$ והנתבע 2 חתום כערב על ההסכם (הסכם הלוואה , צורף נספח א' לכתב התביעה). לפי ההסכם, ההלוואה תיפרע תוך 3 חודשים ממועד ההסכם ולא יאוחר מיום 5.11.08 . בהתאם לכך, חתם הנתבע 2 על שטר חוב (נספח ב' לכתב התביעה) לפיו הוא מתחייב לשלם לתובע סך של 10,000$ ביום 5.11.2008. בנוסף הוסכם שאם ההלוואה לא תיפרע במלואה, ישלמו הנתבעים ריבית פיגורים חודשית של 1.5% עד מועד הפירעון בפועל. דא עקא, הנתבעים לא פרעו את ההלוואה ולא נענו לפניות התובע אליהם בכתב ובע"פ (נספח ג' לכתב התביעה) והחוב, נכון ליום 30.9.09 עובר להגשת התביעה עומד על סך של 46,377 ₪ (נספחים ד' ו- ד'1 לכתב התביעה) וכן נידרש שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות נלוות נוספות. בהתאם לכך, התביעה הועמדה על סך של 50,399 ₪.

3. הנתבע 2 דוחה את טענות התובע וביום 10.10.10 ניתנה החלטה כבקשתו למחיקת כותרת ותצהירו בתמיכה לבקשה, היה לכתב הגנה. הנתבע 2 מכחיש כי נחתם הסכם ההלוואה שהוא ערב לו (סעיף 4 לתצהירו בבקשה למחיקת כותרת). אמנם, הוא הוחתם על הסכם הלוואה ושטר החוב אבל ההשתכללות של אותן התחייבויות הותנו בכך שהנתבע 1 גם הוא יחתום עליהם. לדבריו, הוא הדגיש והבהיר באוזני עוה"ד של התובע שאם הנתבע 1 לא יחתום על המסמכים, אז הערבות שלו בטלה (סעיף 4 סיפא לתצהירו של הנתבע 2). לפיכך, בהיעדר ראייה על חתימתו של הלווה , הנתבע 1 על הסכם ההלוואה אין חיוב לערב . לשיטתו הוא לא הפר את הסכם ההלוואה אשר לא השתכלל וככל שיוחלט כי ההסכם השתכלל, הוא עצמו ערב יחיד ומוגן. זאת ועוד, למיטב ידיעתו נחתם הסכם הלוואה אחר, ולא זה שהוצג בתמיכה לכתב התביעה, בין התובע לנתבע 1 ובמסגרתו ניתן לנתבע סך של 10,000$ והוא לא חתם עליו כערב .

דיון ומסקנות:

4. ביום 9.12.2009 נתן פסק דין בהיעדר הגנה כבתביעה כנגד הנתבע 1 . בכך, מוצו ההליכים כנגד הלווה העיקרי וקיימת זכות לכאורה לתובע, לפנות לערב. הנתבע 2 שולל את תוקף הסכם ההלוואה וטוען שמעולם לא נחתם הסכם הלוואה בין התובע לנתבע 1 שהוא היה ערב לו . לשיטתו, החתימה הפורמאלית שלו על הערבות ושטר החוב הותנו בחתימתם של התובע והנתבע 1 ובהעדרם, הסכם ההלוואה לא השתכלל ולא יצא מהכוח אל הפועל. הנתבע 2 העיד על חתימתו על ההסכם בעת שהנתבע 1 הביאו לעו"ד של התובע בירושלים ואמר לו לחתום. לאחר שהוא חתם על ההסכם, הוא הבחין והבין שיש בו רכיב של ריבית (עמ' 13 שורות 15-18) והעיר על אתר על כך לנתבע 1. הנתבע 1 אמר לו שהוא ישוחח על כך עם התובע ויסיר את דרישת הריבית כתנאי להלוואה ושלא יקבע מועד קצוב לפירעון ההלוואה (עמ' 13 שורות 19-20). מאוחר יותר סיפר לו הנתבע 1 שהתובע לא מסכים להלוואה ללא ריבית (עמ' 13 שורה 29) וכי לא נחתם הסכם ההלוואה בין התובע לנתבע 1 . לראיה, ההסכם לא נחתם בפועל על ידי התובע והנתבע 1 (עמ' 13 שורה 19).

5. הנתבע 2 הוסיף ואמר כי עוה"ד מטעם התובע אמר לו שאם התובע והנתבע 1 לא חותמים על המסמך, אז הוא לא רלוונטי (עמ' 13 שורות 26-27) וכי הוא יזרוק את המסמך (עמ' 13 שורה 26) . על דעת זאת הוא עזב את המשרד ולא קבל עותק של ההסכם שכן, נאמר לו כי לא יהיה בו צורך, אם לא ייחתמו הצדדים האחרים על ההסכם.

6. ערבות, לפי מהותה היא חיוב משני לחיובו של החייב העיקרי כלפי הנושה (דברי כב' השופט שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח, פד"י מ"א(3) 746, 750 ) בכפוף לקיומה של מערכת חוזית לפיה הצדדים הגיעו להסכמות בכתב בנוגע לחיוביהם ויש לתת תוקף לרצונם בהתאם לעיקרון חופש החוזים ( ד"ר רוי בר קהן, ערבות, בותעמ' 15). פרשנותו של כתב ערבות, צרקיך שתיעשה לפי כללי הפרשנות הרגילים (ראה ע"א 8822/04 יהודה גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , ניתן ביום 9.11.05 ). בספרו של ד"ר רוי בר-קהן , שם, בעמ' 88 נאמר: "...בחינה בפועל של המקרים בהם נזקקו בתי המשפט לפרשנות חוזה ערבות, מראה כי יישום כללי הפרשנות החוזיים הרגילים על הסכמי ערבות הביא, ברוב המקרים, לתוצאה המיטיבה עם הערב, בגלל ההקשר המיוחד במסגרתו נחתמים חוזים אלו". בנוסף, פרשנות של חוזה ערבות, צריך שתהא כנגד המנסח.
7. בהתאם לכך, נדרשתי לבחינת קיומו של הסכם הלוואה בין הנתבע 1 לתובע במועד חתימתו של הנתבע 2 כערב להסכם שכן, הנתבע 2 שולל את קיומו של הסכם כאמור והנטל, מוטל על התובע להוכיח את קיומו (ע"א 355/63 קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח', בפסק הדין של השופט לוי , פסקה 10). כלל זה נובע מנטל השכנוע להוכחת כל רכיבי התביעה ובעיקר בדבר תוקף מסמכי הערבות המהווים בסיס לה. בהתאם לכך, לא די בהצגת המסמך וחתימתו של הנתבע 2 היכן שהוכחש כי נכרת הסכם בין המלווה ללווה (על אמיתות ואוטנטיות של הסכם ראו בע"א 2032/06 האגי נ' עז' המנוח סלמאן יוסף זיאן, , סעיף 59 בו, ניתן ביום 01.02.09). "בחתימה כשלעצמה אין קסם. העדרה של חתימה אינו מעיד, בהכרח, על העדר גמירת דעת, ואילו קיומה אינו מעיד, בהכרח, על גמירת דעתו של החותם להתקשר בעסקה. חתימה מהווה, אמנם, ראיה חזקה ביותר לגמירת דעת, אך אין זו ראיה נחרצת, שלא לדבר על כך שקיימת אפשרות שניטלה בכפיה או בתרמית" (ע"א 2036/94 ברוך טרבלסי נ' דוד טרבלסי , ).

8. לפיכך, על התובע הנטל להוכיח את אמיתות הסכם ההלוואה ובכך, הוא לא עמד בנוגע למועד חתימתו של הנתבע 2 על המסמכים (נספח א לכתב התביעה). התובע, העיד שהוא לא היה נוכח במפגש בין הנתבע 2 (הערב) לבין עוה"ד שלו שהחתים הנתבע 2 על הערבות (עמ' 6 שורה 26) . בהתאם לכך, אין בידי התובע להעיד על מעמד החתימה על המסמכים עליהם הוא מבסס את התביעה ועל התחייבותו של עוה"ד לא לעשות שימוש במסמכים עליהם חתם הנתבע 2, אם הצדדים להלוואה לא יחתמו על ההסכם. צפוי היה שהתובע יביא לעדות את עוה"ד על מנת להוכיח את טענותיו ואי הזמנתו להעיד, פועלת לחובתו ומחזק את את גרסתו של הנתבע 2 על התנאי שלו לחתימה על ההסכם כערב. "אי הבאת עד שהינו חיוני לצורך תמיכה בטענות המערערת ושיש בו כדי לשפוך אור על הסכסוך, יש בה משום חיזוק משקלו ומהימנותו של גרסת היריב..." (ע"א 8569/08 חוזיימה נמר תיתי נ' עזבון המנוחה תמאת דיאב תיתי , ניתן ביום 29.4.10).

9. בסעיף 2 להסכם ההלוואה שהנתבע 2 ערב לו לשיטת התובע, נקבע: "במעמד חתימת הסכם זה העמיד המלווה ללווה את סכום ההלוואה ובחתימתו על הסכם זה מאשר הלווה את קבלת סכום ההלוואה". בפועל לפי עדותו של התובע הוא לא נתן לנתבע 1 את סכום ההלוואה במעמד החתימה כאמור בהסכם , כי אם בהיותו באתיופיה (עמ' 6 שורה 1). לשאלת מועד מתן ההלוואה השיב התובע כי אין בידו להעיד על המועד המדויק כי אם "למחרת שהוא הגיע למלון" (עמ' 6 שורה 31) "בין ראש השנה לכיפור" (עמ' 7 שורה 3) ומכל מקום, הדבר לא נעשה במועד החתימה על ההסכם.

10. זאת ועוד, בניגוד לסעיף 5 להסכם ההלוואה על חיוב בריבית פיגורים העיד התובע כי הוא נתן את ההלוואה מטוב לב וללא כוונה לגבות ריבית ובכלל, הדבר אסור (עמ' 9 שורות 7). מכאן אני למדה, כי קיים הבדל מהותי בנוגע למועד הסכם ההלוואה לפי ההסכם בניגוד להתרחשות בפועל מה גם שהתובע מכחיש את כוונתו לחייב את הלווה בריבית .

11. אין מחלוקת עובדתית על כך שהתובע – המלווה והנתבע 1- הלווה, אינם חתומים על הסכם ההלוואה וכן על שטר החוב (בניגוד לדרישת סעיפים 3, 84 ו- 57(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] ). על התהייה בדבר היעדר חתימה של הנתבע 1 על ההסכם ההלוואה השיב התובע כי "יש אמון" (עמ' 6 שורה 9) ולדבריו, החתימה לא נדרשת. אין בידי לקבל את טענתו זו של התובע בהיות הנתבע 1 עושה השטר והחתימה, משכללת את השטר ובלעדיה, השטר פגום בצורה . על כך מצינו בספרו של רוי בר קהן בעמ' 123 ובהפניותיו שם : "ניתן אפוא לטעון כי כשם שבית המשפט לא היה מחייב ערב לשטר שבו אין חתימה של החייב העיקרי, הרי אין מקום לחייב ערב החתום על שטר, שעליו לא חתמו כל מורשי החתימה מטעם החייב העיקרי" ראה בנדון גם סעיף 22(א) לפקודת השטרות.

12. יתירה מכך, מעיון במסמכים שהוצגו עולה כי קיימים שני מסמכי הלוואה ולא רק המסמך עליו חתם הנתבע 2, עליו אין את חתימתם של המלווה והלווה. האחד מיום 4.8.08 (נספח א ו- ב' לכתב התביעה, סעיף 8 לתצהירו של התובע) והשני, מיום 22.8.08 (נספח ג לתצהירו של התובע וכאמור בסעיף 11 לתצהירו). לפי שטר החוב (נספח ב לכתב התביעה) ההלוואה צריכה להיפרע תוך 3 חודשים ועד ליום 5.11.08 ואילו במכתב הדרישה לפירעון החוב ששלח התובע לנתבע 1 נאמר כי הפירעון הוא עד יום 22.11.08 (נספח ג לכתב התביעה). מכאן עולה כי גם לפי גרסתו של התובע החבות לפירעון היא בהתאם להסכם ההלוואה מיום 22.8.08 בעת שהוא שהה באתיופיה ונתן לנתבע 1 את ההלוואה ולא מכוח ההסכם עליו חתם הנתבע 2 בישראל ביום 4.8.08 , שהוא מכחיש כי השתכלל להסכם מחייב.

13. בכך, יש כדי לתמוך בגרסת הנתבע 2 בעדותו לפיה קיימים שני הסכמי הלוואה וכי ההסכם המחייב הוא ההסכם שנכרת באתיופיה ולגביו הוא לא חתם כערב (עמ' 17 שורה 22 , סעיף 5 לתצהירו ).

14. לאור כל האמור, התובע לא עמד בנטל השכנוע ונטל הבאת הראיה להוכיח את חבותו של הנתבע 2 כערב להלוואה שניתנה לנתבע 1 ודין התביעה כנגד הנתבע 2, להידחות.

15. אני מחייבת התובע בהוצאות לנתבע 2 בסך של 7,000 ₪ .

עותק יישלח לצדדים.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון