הפרת הסכם מקרקעין


ביום 24.1.94, התקשרו התובעים בהסכם (שיכונה להלן: "הסכם המכר"). עם הנתבעים 1-2 (להלן גם: "המוכרים"), מכוחו הם רכשו מהם שני מגרשים בעין שריד הידועים כחלקות 12 ו-14 בגוש 7820, מגרשים המזוהים היום לאחר הליכי הסדר כתת חלקה 2072 בגוש 7829 חלקה 60 (המגרשים הללו יכונו להלן: "הנכס").

התובעים טענו כי המוכרים הפרו את התחייבויותיהם על פי הסכם המכר, והם הגישו עוד בשנת 1994 תובענה לאכיפתו של ההסכם (ה.פ. 985/94, להלן: "תביעת האכיפה"). תביעת האכיפה הוגשה על ידי התובעים באמצעות מי שהיה אז בא כוחם – עו"ד יעקב ז"ל (להלן: "עו"ד יעקב"), שהנתבעים 3-6 הם יורשיו.

ביום 1.11.95, ניתן פסק דין בתביעת האכיפה (שיכונה להלן: "פסק הדין בתביעת האכיפה"). בית המשפט קבל את תביעת האכיפה, ודחה את התביעה הנגדית שהגישו המוכרים (ה. פ. 1546/94), בה עתרו המוכרים כי בית המשפט יצהיר כי בין הצדדים לא נקשרה כל עסקה. בית המשפט הורה לכן על אכיפת הסכם המכר. ערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט העליון (ע"א 7819/95) – נדחה ביום 15.10.96.

הנתבע 1 (להלן: "טל") הוסיף להחזיק בנכס נושא הסכם המכר, והוא הורחק ממנו בפועל רק בחודש מרץ 1998, לאחר דיון בבית המשפט. אולם, למרות שחלף פרק זמן של כ-14 שנים מאז שפסק הדין בתביעת האכיפה הפך חלוט, עד היום לא הועבר עדיין הנכס על שמם של התובעים. זאת, לטענת התובעים, משום שעד היום טרם הומצאו להם על ידי המוכרים מסמכים הדרושים לשם רישום הנכס על שמם (מסמכים המפורטים בס' 11 לסיכומי התובעים). מסמכים אלה מצויים בשליטת המוכרים, והיה עליהם לפעול להמצאתם לתובעים.

עניינה של התביעה דנן הוא בנזקים הכספיים שנגרמו לתובעים לטענתם בשל העיכוב ברישום הנכס על שמם, נזקים שאחראים להם – לגישת התובעים, הן המוכרים, והן עו"ד יעקב ז"ל.

התביעה הוגשה כאמור הן נגד טל והן נגד הנתבעת 2 (להלן: "חברת יושנה"). התובעים כפרו בטענתו של טל לפיה רק חברת יושנה היא המוכרת בהסכם המכר. לטענתם, מחומר הראיות עולה כי בשנת 91 העבירה חברת יושנה את הנכס (יחד עם מגרשים נוספים) לטל, ובשנת 94 נמכר הנכס לתובעים. עוד נטען כי חרף ניסיונות התחמקות, הודה טל בחקירתו בבית המשפט כי הוא הבעלים של חברת יושנה. מעבר לכך, חייב טל לפצות את התובעים מאחר שהוא צד לפסק הדין בתביעת האכיפה, בה הורה בית המשפט על אכיפת הסכם המכר.

כאמור, התובעים תבעו גם את יורשיו של עו"ד יעקב. ביחס אליו, טענו התובעים כי הוא שימש כבא כוחם, והוא הוא דרש מהם להפקיד בידיו סכומי כסף (25,415 ₪ לכול אחת ממשפחות התובעים), עבור התמנותו ככונס נכסים לאכיפת הסכם המכר מכוח פסק הדין בתביעת האכיפה. משפחות התובעים אף נדרשו לשלם לעו"ד יעקב 2.5% משווי המגרש, כשכר טרחה נוסף. התובעים עתרו כי היורשים ישיבו להם את הסכומים שהם שילמו לעו"ד יעקב.

כנגד התמורה ששולמה לו, היה על עו"ד יעקב – לגישת התובעים – לפעול לסילוק כל החובות שרבצו על הנכס, ולקבל את כל האישורים הדרושים להעברתו על שמם של התובעים. כספי העסקה הופקדו בקופת בית המשפט, ועו"ד יעקב היה
צריך לעשות בהם שימוש כדי להשיג את האישורים הדרושים. אף על פי כן, עו"ד יעקב לא פעל כנדרש ממנו, ועד פטירתו לא היו לתובעים אישורי מס שבח ומס רכוש בגין הסכם המכר. נטען כי עו"ד שרטוב, שהיה ב"כ המוכרים בעסקה, לא התכוון למלא את התחייבותו להעברת הנכס על שם התובעים, ולכן הדרך היחידה לדאוג לרישום על שם התובעים, היתה מינויו של עו"ד יעקב ככונס נכסים. עו"ד יעקב היה צריך גם לפעול לסילוק ידו של טל מהנכס, והוא התמהמה בכך עד חודש מרץ 98.

לטענת התובעים, אף שעו"ד יעקב הציג את עצמו כמי שהתמנה ככונס נכסים, בפועל הוא לא קבל מינוי כזה מעולם. התובעים לא היו מודעים לכך. התובעים פנו לטענתם לעו"ד יעקב ביחס למינויו ככונס נכסים, אולם הם האמינו לו וסמכו עליו בעיניים עצומות, והתברר להם לראשונה רק לאחר פטירתו כי הוא לא מונה מעולם ככונס. כמו כן, רק לאחר שעו"ד יעקב נפטר, התברר לתובעים כי למעט אישור מס רכישה, לא התקבלו אישורים נוספים לצורך העברת הבעלות הנכס על שמם.

יוער כי חלק ממרכיבי התביעה כנגד המוכרים - נדחו מחמת התיישנות. כך, נמחקו הסעדים בגין הנזקים הבאים ביחס למוכרים – עלות סימון גבולות הנכס, התייקרות עלויות הבניה, אובדן תקבולי שכר דירה ומס רכישה שהתובעים נאלצו לשלם ביתר. ביחס לנזקים אלה נתבע רק עו"ד יעקב, שיורשיו חייבים - לגישת התובעים, לפצות אותם בגין הנזקים הללו.

על פי הטענה, עו"ד יעקב התחייב לפעול להגשת תביעה נגד המוכרים, אולם הוא לא עשה כן – למרות פניות של התובעים אליו עד חודש אפריל 2004. לגישת התובעים, בתגובה לפניותיהם לעו"ד יעקב, הוא היה מרגיע אותם, ואומר כי טרם הגיעה העת להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו להם. לגישת התובעים, רשלנותו של עו"ד יעקב באי הגשת תביעת הנזקים כנגד המוכרים, והעצה השגויה שהוא נתן לתובעים ביחס לכך, הם שהביאו בסופו של דבר לכך שהתביעה נגד המוכרים בהקשר זה – התיישנה, ושהם לא יכלו להיפרע את נזקיהם מהמוכרים.

קבוצת הנזקים השנייה נתבעת הן מהמוכרים והן מיורשי עו"ד יעקב. מדובר בחיוב התובעים בתשלום מס רכוש, בעלויות בנקאיות שהושתו על התובעים שלא לצורך, ובאובדן ימי עבודה שנגרם לתובעים. התובעים תובעים גם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, כאשר עסקה שבה התקשרו לפני למעלה מ-16 שנים – טרם הושלמה.

מר טל הגיש סיכומים מטעמו, בהם הוא טען כי עילת התביעה כנגדו התיישנה, שכן כל הנזקים הנתבעים ממנו אירעו בתקופה של יותר מ-7 שנים לפני הגשת התביעה.

גם יורשי יעקב הגישו סיכומים מטעמם, בהם הם טענו כי יש לדחות את התביעה נגדם. ראשית, נטען כי עילות התביעה נגדם התיישנו, ויש לדחות את התביעה מטעם זה. פסק הדין בתביעת האכיפה הפך חלוט בשנת 1996, כאשר ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון שדחה את הערעור.

אחת מעילות התביעה כנגד עו"ד יעקב מתייחסת לכך שהוא לא מונה ככונס נכסים לאכיפת הסכם המכר. אולם, לטענת יורשי יעקב, טענות התובעים בהקשר זה היו ידועות להם לכול המאוחר ביום 16.3.98, כלומר כ-9 שנים לפני הגשת התביעה. באותו מועד, במסגרת דיון שהתנהל במועד זה בפני כב' השופט קלינג, התנגד ב"כ המוכרים דאז למינוי הנטען של עו"ד יעקב ככונס, וטען כי הוא מעולם לא מונה ככזה. יתרה מזאת, ביום 16.6.98 שלחו התובעים מכתב לעו"ד יעקב, בו הוא הם דרשו ממנו להסדיר את מינויו ככונס "באופן סופי ומוחלט".

יורשי יעקב טוענים כי גם התביעה נגד עו"ד יעקב בעילה שהוא לא הגיש תביעה נגד המוכרים – התיישנה, שכן התובעים ידעו את כל העובדות עוד בשנת 1998, ואף העלו אותן על הכתב, במכתב מיום 16.6.98 ובמכתבים נוספים (נספחים ו' וט'1 לתצהיר התובע 1). מהמכתבים עולה כי כבר במועדים בהם הם נכתבו, ידעו התובעים כי עו"ד יעקב אינו ממלא אחר הדרישות שלהם.

עוד טענו יורשי יעקב כי הנזקים התיישנו, שכן כל הנזקים התרחשו בין השנים 1994 – 1998. לגישתם, אין לקבל את הטענה של "התיישנות שלא מדעת" לאור כל האמור לעיל.

יורשי יעקב טענו גם כי התביעה הוגשה בשיהוי, המונע מהתובעים להגישה. השיהוי גרם ליורשי יעקב נזק ראייתי, משום שלאחר מותו של עו"ד יעקב, הם אינם יכולים עוד להעיד אותו ביחס לתנאי ההתקשרות בינו לבין התובעים.

יורשי יעקב הוסיפו וטענו, כי לא הוכח כי הוא התרשל. כך, התובעים לא הוכיחו אילו פעולות היה על עו"ד יעקב לעשות לשיטתם כדי להשלים את הרישום בנכס על שם התובעים. גם התובעים מודים כי בהעדר שיתוף פעולה עם המוכרים לא ניתן היה להשלים הרישום. עוד נטען כי גם התובעים ראו בעו"ד שרטוב כמי שאחראי לביצוע רישום הזכויות.

יורשי יעקב הוסיפו וטענו, כי התשלום ששולם לעו"ד יעקב לא היה עבור התמנותו ככונס נכסים, ועל כל פנים התובעים לא עמדו בנטל להוכיח זאת. יורשי יעקב אף טענו כי הנזקים הנטענים נובעים מהפרת ההסכם על ידי המוכרים, וטענת התובעים הרואים במר טל אחראי לנזקיהם, שוללת את הטענה כי עו"ד יעקב התרשל. יתרה מזאת, על פי הטענה התובעים הודו כי חרף המאמצים של בא כוחם הנוכחי, טרם הושלם הרישום של הנכס על שמם. עו"ד יעקב פעל ללא דופי, תוך ניסיון לקדם את השלמת הרישום על שם התובעים, והעובדה כי הוא לא הצליח לעשות זאת, נובעת מגורמים שלא היו בשליטתו.


יורשי יעקב כופרים גם בנזקים הנתבעים, וטוענים כי הם התיישנו זה מכבר.

התובעים הגישו סיכומי תשובה מטעמם. ביחס לטענותיו של מר טל, טענו התובעים כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, משום שעילת התביעה מושתתת על הפרת הסכם המכר, שלא הושלם עד היום. מדובר לטענתם במקרקעין מסודרים שתקופת ההתיישנות ביחס אליהם היא 15 שנים או 25 שנה. לטענת התובעים, מדובר בהפרה מתמשכת שלא ניתן לפצל את עילת ההתביעה ביחס אליה להעילות נפרדות, ומאחר שנזקי התובעים טרם התגבשו, אין מקום לטענת ההתיישנות. כן נטען שיש לדחות גם את טענת השיהוי שהעלו המוכרים.


באשר לחוב מס הרכוש, נטען כי התביעה הוגשה ביחס לתקופה שלפני 15.10.96, תקופה בגינה היה על המוכרים לשלם מס רכוש. חובה זו נקבעה בהחלטת בית המשפט מיום 26.9.05, אולם מאחר שבית המשפט לא כימת את החוב בהחלטתו הנ"ל, היה על התובעים להגיש את התביעה הנוכחית, כדי לכמת את הרכיב הזה. התובעים טענו כי יש לדחות את טענות המוכרים גם ביחס לראשי הנזק של אובדן ימי עובדה שלהם, והעלויות הבנקאיות שמחדלי המוכרים גרמו להן.

עוד נטען כי המוכרים היו חייבים להשלים את העסקה ברישום הזכויות על שמם, וכי בית המשפט המחוזי חייב אותם לעשות כן בפסק הדין בתביעת האכיפה. אף על פי כן, מר טל לא מסר לתובעים את כל המסמכים המאפשרים את העברת הזכויות בנכס על שמם של התובעים, וללא אישורים אלה לא ניתן להשלים את רישום הנכס על שם התובעים.

ביחס לתביעה נגד יורשי עו"ד יעקב, טענו התובעים בסיכומי התשובה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שלהם, בין היתר משום שעוה"ד יעקב ז"ל חב חובת נאמנות לתובעים, וחובת נאמנות אינה מתיישנת. עוד נטען כי עו"ד יעקב הודה כי הוא התחייב להתמנות ככונס נכסים, ובפועל הוא לא עשה כן. התובעים לא ידעו זאת עד לאחר פטירתו. התובעים חוזרים ומציינים את עצתו של עו"ד יעקב שלא להגיש את תביעת הנזק, שכתוצאה ממנה התיישנו מרבית רכיבי התביעה נגד המוכרים.

להלן נדון בנפרד בתביעת התובעים כנגד עו"ד יעקב ויורשיו, ובתביעה כנגד המוכרים – מר טל ופרדס יושנה.

התביעה כנגד עו"ד יעקב

כעולה מהאמור לעיל, התובעים מייחסים לעו"ד יעקב אחריות בשני מישורים – הראשון, העובדה כי חרף התחייבותו ומצגיו הנטענים לתובעים, הוא לא התמנה ככונס נכסים, ולכן לא השלים את רישום הזכויות בנכס על שם התובעים; והשני – העובדה כי הוא לא הגיש תביעה במועד נגד המוכרים, ושכתוצאה מכך חלק מעילות התביעה שהיו לתובעים נגד המוכרים – התיישנו. שני המישורים הללו יידונו בנפרד.

העובדה כי עו"ד יעקב לא מונה ככונס נכסים ולא השלים את העברת הנכס על שם התובעים כאמור, התובעים טענו הן כי עו"ד יעקב היה צריך להתמנות ככונס נכסים לצורך השלמת הרישום על שמם, והן כי הוא הציג להם מצג שווא לפיו הוא אכן מונה ככונס נכסים. רק לאחר מותו הסתבר להם כי בפועל הוא מעולם לא מונה ככונס.

שתי טענות הגנה מרכזיות נטענות על ידי יורשי יעקב ביחס לעילה זו – הראשונה, כי עילת התביעה התיישנה, והשנייה – כי אין קשר סיבתי בין אי המינוי של עו"ד יעקב, לבין העובדה כי הרישום לא הושלם, וזאת – גם לשיטתם של התובעים עצמם.

האם הוכיחו יורשי יעקב כי עילת התביעה התיישנה?

כידוע, תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדת עילת התביעה" (ר' ס' 6 לחוק ההתיישנות), קרי במועד בו יכול התובע לתבוע את הנתבע. כדי לבחון מתי נולדה עילת התביעה כנגד עו"ד יעקב במישור של אי מינויו ככונס נכסים, נבחן האם התובעים היו יכולים להגיש את אותה תביעה אותה הם הגישו ביום 12.4.07, כבר במועד מוקדם יותר, ואם כן, מתי היה מועד זה.

לשיטתם של התובעים, היה על עו"ד יעקב להתמנות ככונס נכסים לאחר מתן פסק הדין בתביעת האכיפה. פסק הדין ניתן כזכור עוד ביום 1.11.95, ופסק הדין בערעור ניתן ביום 15.10.96. ממועד זה הפך פסק הדין חלוט. גם אם עו"ד יעקב לא היה אמור להתמנות ככונס מייד לאחר שפסק הדין הפך חלוט, הוא היה אמור לעשות זאת בסמוך לאחר מכן – לשיטת התובעים. ואכן, התובעים המתינו פרק זמן של למעלה משנה וחצי. לאחר מכן, ביום 16.6.98 הם פנו אל עו"ד יעקב במכתב (נספח ה' לתצהיר התובע 1), בו הם בקשו מעו"ד יעקב "לפעול על מנת לקבל אישור סופי ומוחלט ככונס נכסים בנושא הנדון", ואז "לפעול באופן חד צדדי... לצורך השלמת העסקה".

מהאמור במכתב זה עולות כמה מסקנות – ראשית, כי התובעים היו מודעים לכך כי עד אותו מועד לא הושלם הליך המינוי של עו"ד יעקב ככונס נכסים. ככול שעילת התביעה נגדו מבוססת על המצג לפיו הוא מונה ככונס נכסים, הרי האמור במכתב זה שולל עילה זו, שכן כאמור נובע ממנו כי התובעים היו מודעים לכך כי המינוי ככונס לא הושלם באופן "סופי ומוחלט". מכאן, שהתובעים היו מודעים לכך כי עו"ד יעקב איננו כונס נכסים.


התובעים היו גם מודעים לכך כי עו"ד יעקב (בין אם מונה ככונס נכסים ובין אם טרם מונה ככזה), אינו פועל באופן חד צדדי להשלמת העסקה, למרות שלגישתם היה עליו לעשות כן. מסקנה דומה עולה ממכתבים מאוחרים יותר ששלחו התובעים לעו"ד יעקב – נספח ו' לתצהיר התובע 1 מיום 16.11.98, ונספח ט'1 לתצהיר, מיום 24.11.99. משלוח המכתבים הללו מעיד כי התובעים הבינו שחרף פניותיהם אליו, עו"ד יעקב איננו מטפל בעניינם כפי שהם בקשו, וכי הוא לא השלים את הטיפול בביצוע הרישום בטאבו.

במכתב נספח ט' 1מציינים התובעים כי "ענין הטיפול במשכנתא שלנו היה נמנע לולא פעולות אלה היו מבוצעות כבר לפני 11 חודש כמו שהבטחת, וכמו שהיית מחויב לבצע מזה יותר משנתיים מתום קבלת פסק הדין ומינויך לכונס נכסים".

כלומר, גם ממכתב זה עולה כי בין אם עו"ד יעקב כבר מונה לכונס נכסים ובין אם לאו – לגישת התובעים הוא היה אמור לפעול ולבצע את הפעולות שהוא הבטיח – מזה כשנתיים ממועד משלוח המכתב.

לאור האמור לעיל אני סבורה כי עילת התביעה של התובעים כנגד עו"ד יעקב התגבשה עוד בשנת 98 או לכול המאוחר בשנת 99. כבר במועדים אלה היו התובעים מודעים לכך כי עו"ד יעקב טרם התמנה לכונס נכסים, או לחלופין – כי אם הוא התמנה, כי אינו פועל כפי שהתחייב בפניהם – לטענתם - לבצע פעולות הנדרשות להשלמת הרישום של הנכס על שמם של התובעים. ממועדים אלה ועד הגשת התביעה חלף פרק זמן של מעל 7 שנים, קרי יותר מתקופת ההתיישנות.

יתרה מזאת, עיון בנזקים אותם תבעו התובעים, מעלה כי רובם התגבש למעלה מ-7 שנים מיום הגשת התביעה. כלומר, התובעים היו מודעים לכך כי עו"ד יעקב מפר את התחייבותו כלפיהם, ואף הנזק שנגרם להם התגבש בשנת 98 או לכול המאוחר ב-99. מכאן כי התובעים היו יכולים להגיש את התביעה נגד עו"ד יעקב בשנת 98, ומשלא הגישו אותה אלא כ-9 שנים מאוחר יותר, הרי שתביעתם התיישנה.

להלן נתייחס באופן מפורט לנזקים אותם תבעו התובעים מעו"ד יעקב, ולמועד התגבשותם.


עלות סימון הגדר וגידורו – הנזק בראש נזק זה, התרחש לגישת התובעים בשנים 96 ו-97. על פי ס' 39 לתצהיר התובע 1, שולמו הסכומים ביחס לראש נזק זה ביום 26.12.96 וביום 15.12.97 (ר' ס' 39 לתצהיר התובע 1). התובעים טענו כי לו היה עו"ד יעקב דואג לסילוק ידו של טל ומתמנה לכונס נכסים עוד בשנת 95, הם לא היו נאלצים לשאת בהוצאות אלה. הנזק התגבש אם כן הרבה לפני יום 12.4.00 (7 שנים לפני הגשת התביעה בפועל), והתובעים היו יכולים לתבוע אותו הרבה לפני מועד זה. מכאן שעילת התביעה ביחס לראש נזק זה – התיישנה.

התייקרות עלויות הבנייה – טל פונה מהנכס בחודש מרץ 1998. התובעים טענו כי הם החלו בבנייה בחודש אפריל 98. לכן, ההתייקרות הרלוונטית היא התייקרות של עלויות הבניה בשנים 94-98 (כפי שגם עולה מחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, מר אביגדור פורת). כלומר, גם הנזק הזה התגבש למעלה מ-7 שנים לפני הגשת התביעה. לכן, גם התביעה בראש נזק זה – התיישנה.

אובדן שכר דירה – מתצהיר התובע 1 (ס' 45) עולה כי התובעים טוענים כי אלמלא הפרת ההסכם על ידי המוכרים, היו התובעים יכולים להשלים את הבנייה עד ינואר 95. בפועל החזקה נמסרה להם במרץ 98, ולכן חל עיכוב של 36 חודשי שכירות בהם הם יכלו לזכות. כלומר השכירות הנתבעת היתה בין חודש ינואר 95 ועד מרץ 98. כן עולה מס' 46 לתצהיר טענה ביחס לדמי השכירות שמשפחת התובע 1 שילמה עד השלמת הבנייה בשנת 99. לכן גם העילה בראש נזק זה – התיישנה.

חיוב במס רכוש – מכוח החלטתה של כב' השופטת סירוטה מיום 26.9.05 (ששינתה את החלטתו של קודמה, כב' השופט קלינג בהקשר זה), היה על המוכרים לשלם מס רכוש עד יום 15.10.96 (המועד בו ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון). התובעים טענו כי בפועל גבו מהם רשויות המס מס עבור שנת 95 ו-96, הוצאות שהיו נחסכות אילו "היו הנתבעים פועלים כנדרש" (ר' ס' 50 לתצהיר עדותו הראשית של התובע 1).

אם אכן זה המצב, הרי הנזק בגין אי תשלום מס הרכוש על ידי המוכרים התגבש ביום 15.10.96, וגם עילת תביעה זו התיישנה. למעלה מהצורך יצוין כי הקביעה של כב' השופטת סירוטה, ששינתה את החלטתו הקודמת של כב' השופט קלינג, נובעת מבקשה שהגישו התובעים עצמם, ולכן אין לעו"ד יעקב קשר אליה, והוא אינו אחראי על התוצאה שהושגה בה.

מס רכישה ששולם ביתר – התובע 1 הצהיר כי עו"ד יעקב הורה לתובעים שלא לשלם מס רכישה, וכי אם יושתו עליהם קנסות בגין אי התשלום, הוא ידאג לבטלם. בסופו של דבר הם נדרשו לשלם הן את קרן החוב והן קנסות והפרשי הצמדה וריבית. אולם, מתצהיר התובע 1, מדובר בנזק שהתגבש ביום 15.3.98, שאז שילמו התובעים 3-4 את מס הרכישה ביתר, או ביום 16.6.99 – אז שילמו התובעים 1-2 את מס הרכישה ביתר. כך או אחרת – גם עילת הנזק הזו התיישנה.

תשלום עלויות בנקאיות שלא לצורך – כעולה מס' 55 לתצהיר התובע 1, מדובר בנזקים שהיו ידועים לתובעים עוד ביום 7.1.99. מכאן, שגם העילה בראש נזק זה - התיישנה. העובדה כי הבנק שב ופנה אל התובעים במועדים מאוחרים יותר (18.6.01 ו-6.6.02) בהקשר זה, אין בה כדי לשנות את המסקנה לפיה התובעים ידעו על הנזק והיו יכולים לתבוע אותו עוד
ביום 7.1.99.

באשר לנזק הנטען כתוצאה מאי היכולת למחזר את ההלוואה, הרי נזק זה נגרם לתובעים לטענתם בשנת 2005. יחד עם זאת, התובעים היו יכולים לדעת כי קיימת להם לשיטתם עילת תביעה גם בהקשר זה במועד מוקדם הרבה יותר.

עוד יש לציין ביחס לראש נזק זה, כי אף אם הוא לא התיישן, הרי יש לדחות את התביעה בגינו משום שהתובעים לא הוכיחו כי העדר הרישום הוא שמנע מהם את האפשרות לקבל משכנתא על הנכס. זאת משום שהתובעת 2 עצמה העידה כי התובעים 1-2 לקחו שתי הלוואות בגינן נרשמו על הנכס הערות אזהרה בגין התחייבות לרשום משכנתא, וכי המנוח הוא שפעל לרישומן באמצעות בקשות מתאימות לבית המשפט (ר' עמ' 25 לפרוטוקול). מכאן, כי ניתן היה לעשות שימוש בנכס לצורך קבלת הלוואות מובטחות, חרף העובדה שהוא טרם נרשם על שם התובעים, ולא הוכח כי נזקי התובעים בהקשר זה נובעים ממחדליו של עו"ד יעקב.

אובדן ימי עבודה – כעולה מנספח נ"ב לתצהיר התובע 1, ימי העבודה שהוא מתייחס אליהם היו בשנים 95-99. מכאן שגם הנזק הזה התגבש בתקופה שהיא מעבר לתקופת ההתיישנות. יוער עוד ביחס לראש הנזק הזה, כי התובעים לא הוכיחו אותו, שכן לא הוכח ביחס לאף אחד מהם כי אכן נגרם להם נזק כספי כתוצאה מאובדן ימי העבודה – ככול שהם אכן הפסידו ימי עבודה.

תשלום שכר טרחה ופיקדון – התובעים דורשים השבה של הסכומים שהם שילמו לעו"ד יעקב כשכר טרחה, וכן השבה של הסכום שנמסר על ידיהם לעו"ד יעקב כפיקדון. שכר הטרחה שולם על ידי התובעים לטענתם בחודש יולי 1997 (ר' ס' 20 לתצהיר התובע 1). הפיקדון נמסר לעו"ד יעקב בחודש נובמבר 1995. התביעה להשבת הסכומים הללו היותה יכולה להיות מוגשת כאשר הסתבר לתובעים כי עו"ד יעקב אינו פועל ככונס נכסים, ולא דאג להשלמת הרישום על שמם. כאמור, התביעה הוגשה רק בחודש אפריל 2007, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, שכן התובעים היו מודעים – בשנת 98 ולכול המאוחר ב-99 לכך כי עו"ד יעקב , בין אם הוא מונה ככונס (כפי שהתובעים טענו כי סברו) ובין אם לאו, אינו פועל כנדרש להשלמת הרישום של הנכס על שמם.

יוער כי טענת התובעים בהקשר זה לפיה הם נתנו אמון בעו"ד יעקב, וכי הוא לא ציין באוזניהם מעולם כי הוא לא מונה ככונס נכסים – אין בה כדי לשנות את מסקנתי. כאמור, גם בהנחה כי עו"ד יעקב אכן הציג מצג לתובעים כי הוא מונה ככונס, ובהנחה כי התובעים היו סבורים כי זה אכן המצב, עדיין לא היה די בכך. התובעים רצו כי עו"ד יעקב ידאג להעברת הרישום בנכס על שמם. הוא לא עשה זאת – ועל כך אין מחלוקת. התובעים התרעמו על כך, ופנו לעו"ד יעקב לא אחת בכתב ביחס לכך, בשנים 98 ו-99.

חרף הפניות שלהם, לא נעשה דבר. לתובעים נגרמו לטענתם נזקים, שהתגבשו עד שנת 99. לכן, התובעים היו מודעים לכול העובדות הרלוונטיות, עילת התביעה שלהם התגבשה – והם היו יכולים להגיש אותה לפני שנת 2000. התביעה שהוגשה בחודש אפריל 2007 הוגשה אם כן לאחר תום תקופת ההתיישנות. אינני מקבלת את טענתם של התובעים בסיכומי התשובה מטעמם, לפיה חובת נאמנות אינה מתיישנת – שכן גם עילת תביעה כספית המבוססת על נזק שנגרם בשל הפרת חובת נאמנות, היא תביעה שיכולה להתיישן.

עוגמת נפש – גם לו היה נקבע כי מדובר בעוגמת נפש נמשכת, אינני סבורה כי תובעים יכולים לתבוע עוגמת נפש עבור אירועים שאירעו לפני תקופת ההתיישנות, כאשר עילת התביעה שלהם התיישנה. מסקנה אחרת תפתח פתח לאפשרות לעקוף את דיני ההתיישנות באמצעות תביעה על עוגמת נפש נמשכת, ביחס לכול תביעה, שעילתה עצמה התיישנה.

לא הוכח קשר סיבתי בין מחדלו של עו"ד יעקב לבין הנזק הנטען מעבר לעובדה כי עילת התביעה בקשר לכך שעו"ד יעקב לא מונה ככונס נכסים – התיישנה, אני סבורה כי לשיטת התובעים, הקשר הסיבתי בין אי הרישום של הנכס על שמם לבין מחדלו של עו"ד יעקב להשלים את המינוי שלו ככונס – נותק. זאת, משום שהתובעים עצמם טוענים כי הם אינם יכולים להשלים את הרישום עד היום, בשל חוסר שיתוף הפעולה של מר טל. גם בסיכומי התשובה מטעמם, טוענים התובעים כנגד המוכרים כי מר טל לא מסר להם עד היום את כל האישורים שהיה עליו למסור להם מכוח הסכם המכר, וכי "ללא אישורים אלה לא ניתן להשלים את רישום המגרשים על שם התובעים" (ר' ס' 9 לסיכומי התשובה).

התובעים מפרטים בס' 11 לסיכומים מטעמם (ובס' 16 לתצהיר עדותו הראשית של תובע 1), מהם המסמכים החסרים להם עד היום לצורך השלמת הרישום. התובעים טוענים כי מסמכים אלה מצויים בשליטת המוכרים. התובעים אינם טוענים ואינם מפרטים באיזה אופן יכול היה מינוי של עו"ד יעקב ככונס נכסים – לפתור את הצורך בשיתוף פעולה של המוכרים שסירבו ומסרבים לשתף עמם פעולה.

הנטל מוטל על התובעים להסביר איך היה המינוי של עו"ד יעקב ככונס נכסים פותר את הבעיה ביחס לכול אחד מהמסמכים הדרושים לצורך השלמת הרישום. יתכן כי ניתן היה להתגבר על הבעיות כולן, אולם הנטל הוטל על התובעים לטעון ולהוכיח זאת, והם לא עשו כן.

יתרה מזאת, העובדה כי הרישום לא הושלם עד היום, חרף העובדה כי התובעים מיוצגים כבר מספר שנים על ידי עורך דין אחר, מחזקת גם היא את המסקנה כי יתכן שהאשם לא היה בעו"ד יעקב. אם כך, הרי שאין קשר סיבתי בין העובדה כי עו"ד יעקב לא השלים את המינוי שלו ככונס, לבין העובדה כי הרישום לא הושלם עד היום. במילים אחרות – התובעים לא הוכיחו את מה שהיה עליהם להוכיח, כי לו היה עו"ד יעקב משלים את המינוי שלו ככונס נכסים, היה הנכס
רשום על שמם של התובעים, והם לא טענו ואף לא הוכיחו איך לטענתם ניתן היה לעשות זאת.

העילה של אי הגשת התביעה נגד טל במועד

התובעים טענו כאמור גם כי עו"ד יעקב נמנע מהגשת תביעה נגד טל, ואמר להם כי טרם הגיעה העת להגיש תביעה כזו. לשיטתם, כתוצאה מכך התיישנו חלק מעילות התביעה נגד טל, כך שהם אינם יכולים עוד לתבוע אותו בגינן. יודגש כי כעולה מסיכומי התובעים, עילת התביעה כנגד עו"ד יעקב בהקשר זה היא ביחס ל"קבוצת הנזקים הראשונה" המפורטת בסק 28 לסיכומים – קרי הנזקים בגין עלויות סימון גבולות, התייקרות עלויות הבנייה, אובדן תקבולי שכר דירה ומס רכישה ביתר – ובגין נזקים אלה בלבד.

מבחינה עובדתית, אני סבורה כי התובעים הוכיחו כי התביעה נגד טל הוגשה באיחור, רק כתוצאה מעצתו של עו"ד יעקב. זאת משום שממכתבי התובעים לעו"ד יעקב (למשל נספחים ה' ו' וט'1) עולה בבירור כי התובעים הורו לעו"ד יעקב לא אחת כי יכין תביעת פיצויים נגד המוכרים. בסופו של דבר עו"ד יעקב לא עשה כן. בפועל, כאשר התובעים הגישו את התביעה נגד המוכרים, התיישנו חלק מהעילות. לו היה עו"ד יעקב מזדרז ומגיש את התביעה במועד מוקדם יותר, כפי שהתבקש על ידי התובעים, לא היתה התביעה נגד המוכרים נדחית ביחס לעילות אלה, מטעמי התיישנות.

מאחר שעו"ד יעקב הוא שגרם לאיחור בהגשת התביעה נגד המוכרים, ומאחר שכתוצאה מהאיחור בהגשת התביעה נגרם לתובעים נזק – חוסר אפשרות לתבוע את המוכרים על חלק מההפרות שלהם את הסכם המכר, יש לבחון האם עילת התביעה של התובעים נגד עו"ד יעקב בהקשר זה התיישנה?

עילת התביעה היא כזכור כי נמנע מהתובעים לקבל פיצוי מהמוכרים, משום שעו"ד יעקב יעץ לתובעים שלא להגיש את התביעה נגדם במשך פרק זמן ממושך, ולאחר מכן התביעה שלהם נגדם התיישנה.

את התביעה בעילה הזו של הייעוץ השגוי, יכלו התובעים להגיש נגד עו"ד יעקב רק לאחר שהתביעה נגד המוכרים אכן התיישנה. כל עוד לא התיישנה עילת התביעה של התובעים נגד המוכרים, לא התגבשה עילת התביעה נגד עורך דין יעקב, שכן לו היתה התביעה נגד המוכרים מוגשת תוך תקופת ההתיישנות – לא היה נגרם לתובעים הנזק נושא עילת התביעה דנן. מאחר שבמדובר בנזקים שקרו בין השנים 94 עד 98, הרי שעילת התביעה של התובעים נגד המוכרים התיישנה בין השנים 2001 עד 2005.

כלומר, התובעים יכלו לתבוע את עו"ד יעקב בעילה זו, לכול המוקדם בשנת 2001. ממועד זה ואילך מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות (בתביעת התובעים נגד עו"ד יעקב, על הנזק שנגרם כתוצאה מהתיישנות התביעה נגד המוכרים).

לכן, תקופת ההתיישנות בעילה זו לא הסתיימה לפני שנת 2008, ומאחר שהתביעה הוגשה בשנת 2007, היא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לכן, אני סבורה כי ביחס לתביעה נגד עו"ד יעקב בראשי הנזק הללו, יש לקבוע כי היא לא התיישנה.

מאחר שעילת התביעה לא התיישנה, יש לבחון את התביעה לגופה. התביעה נגד עו"ד יעקב בהקשר זה, מתייחסת כאמור לנזקים בגין עלות סימון הגבולות, התייקרות עלויות הבנייה, אובדן שכר דירה ומס רכישה ששולם ביתר. אני סבורה כי יש לקבל את הטענות של התובעים בהקשר זה גם לגופן. מר טל אכן פינה את הנכס באיחור, חרף פסק הדין שהורה לו לעשות כן. בכך הוא הפר את חובתו, הן מכוח הסכם המכר והן מכוח פסק הדין בתביעת האכיפה. הוא אחראי לכן כלפי התובעים בגין הנזקים שהאיחור בפינוי גרם להם.

לו היו התובעים תובעים אותו בתוך תקופת ההתיישנות, אין סיבה להניח כי תביעתם לא היתה מתקבלת, שכן הם הוכיחו כי העיכוב בפינוי אכן גרם להם את הנזקים הנטענים: כך, הנזק בדבר עלות סימון הגבולות לא נסתר בסיכומי יורשי יעקב.

באשר להתייקרות עלויות הבנייה, טענו יורשי יעקב כי הנזק בראש נזק זה לא הוכח. אינני מקבלת את הטענה. כאמור, השאלה הנבחנת בשלב זה היא האם היתה התביעה נגד המוכרים מתקבלת, לו היתה מוגשת בזמן. התשובה היא חיובית. המוכרים השתהו בפינוי הנכס, ללא סיבה. הוכח כי מדד תשומות הבנייה עלה בתקופה זו בשיעור שצוין בחוות דעתו של מר פורת (שלא נסתרה בחוות דעת אחרת). לכן, היה על המוכרים לפצות את התובעים בשיעור עליית המדד הזה, לו היו התובעים תובעים אותם. מאחר שנמנע מהתובעים לתבוע את המוכרים משום שהתביעה התיישנה, על עו"ד יעקב (קרי על יורשיו) לפצות את התובעים בקשר לראש נזק זה.

גם הנזק של אובדן שכר דירה לא נסתר. יורשי יעקב בסיכומיהם טענו כי עילת התביעה כנגדם בהקשר זה התיישנה – אולם בפרק זה נבחנת השאלה מתי התיישנה עילת התביעה נגד המוכרים – כשלאחר מכן נמנעה מהתובעים האפשרות לתבוע את המוכרים בעילה זו. לא הועלתה טענה לגופו של ענין בקשר לשכר הדירה הנתבע.

באשר למס רכישה ששולם ביתר – אני סבורה כי לא הוכח נזק לתובעים. הנזק הנטען הוא תשלום קרן החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן קנסות. באשר להפרשי הצמדה וריבית, אלה שולמו משום שסכום הקרן שולם באיחור, והם משקפים את ערך הכסף שנותר בידי התובעים. אין מדובר לכן בנזק. באשר לקנסות – התובעים הודו כי בוטלו 92% מהקנסות. לא ברור מהו שיעור הקנסות שכן שולם על ידי התובעים, ולכן אינני סבורה כי הנזק בראש נזק זה הוכח.


הנזקים שהוכחו הם אם כן 63,000$ - התייקרות עלויות בניה, 36,000$ - אובדן שכר דירה, ועלות סימון הגבולות – 2,460 ₪ וגידור הנכס – 3,937 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (ר' ס' 49 ג' 1 ו-2 לכתב התביעה המתוקן).

את הסכומים הללו על יורשי יעקב לשלם לתובעים. הסכומים הדולריים יתורגמו לשקלים ליום הגשת התביעה, וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הסכומים השקליים משקפים את הסכומים ששולמו על ידי התובעים בפועל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום עד מועד הגשת התביעה. ממועד הגשת התביעה ישאו הסכומים הללו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום מתן פסק דין זה.

יוער כי אינני סבורה כי יש לדחות את התביעה נגד יורשי עו"ד יעקב בשל השיהוי שבהגשת התביעה, או בשל כך שליורשי יעקב נגרם נזק ראייתי. ראשית, כפי שהובהר, השיהוי בהגשת התביעה לא היה גדול, משום שאת התביעה בהקשר זה ניתן היה להגיש רק לאחר שעילת התביעה נגד המוכרים התיישנה. לא הוכח גם כי נגרם ליורשי יעקב נזק ראייתי. טענתם של היורשים בהקשר זה התייחסה לתנאי ההתקשרות בין עו"ד יעקב לבין התובעים, אולם כפי שהובהר לעיל, עילת התביעה בראש נזק זה אינה קשורה לתנאי ההתקשרות, אלא לעצתו של עו"ד יעקב בשלה לא הוגשה התביעה נגד המוכרים במועד, עצה שהמסקנה לגביה נובעת ממכתבים ששלחו התובעים לעורך הדין ב"זמן אמיתי".

התביעה נגד המוכרים

הנתבע 1 הגיש סיכומים מטעמו. הוא טען כי עילות התביעה נגדו התיישנו כולן, וכי יש לדחות את התביעה נגדו גם לגופה. כאמור, נותרו על כנן עילות תביעה בארבעה ראשי נזק ביחס למוכרים - הנתבעים 1-2.

באשר לתביעה בתשלום מס רכוש, טען הנתבע 1 כי עילת התביעה בהקשר זה התגבשה לכול המאוחר בחודש נובמבר 98, כאשר במועד זה שלחו התובעים לבא כוחם עו"ד יעקב מכתב בו הם דרשו ממנו להסדיר את נושא מס הרכוש. בשנת 98 אף הוטלו על התובעים עיקולים בשל אי תשלום מס רכוש.

אני סבורה כי יש לקבל את טענה. לכן, התביעה בראש נזק זה נדחית, משום שעילת התביעה התיישנה.

יש לציין כי אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה תקופת ההתיישנות בתביעה היא 15 שנים או 25 שנים, משום שמדובר בתביעה במקרקעין מוסדרים. התביעה דנן אינה תביעה במקרקעין, אלא כאמור היא תביעה כספית – המתייחסת לנזקים שנגרמו לתובעים לטענתם, בשל הפרה נטענת של המוכרים את הסכם המכר. בהקשר זה נקבע על ידי בית המשפט העליון (בע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ) כי:

"המבחן לסיווג התביעה הוא מבחן 'תוכן התביעה' (להצבת 'תוכן התביעה' כמבחן לצורך סיווג התביעה לענין התיישנות, ראו ע"א 159/69 סלאמה נ. סלאמה פ"ד כג(2)221); כך הוכרו כתביעות רגילות שאינן במקרקעין, תביעות מסוג הערכת פיצויים בעבור זכויות במקרקעין שנפגעו (ראו ע"א 216/66 עיריית תל אביב יפו נ .אבו- דאייה, פ"ד כ(4)522; תביעה בגין מחיר מקרקעין (ע"א 216/80 בויאר נ. שיכון עובדים בע"מ פ"ד לח(2)561; (ותביעת חוב בעבור דמי שכירות שהוגדרה תביעה כספית גרידא (ע"א 847/75 פרדיקו בע"מ נ. וילוז'ני פ"ד ל(3)744, 747-748). שונה מכך היא תביעה לביצוע בעין של התחייבות להעביר בעלות, אשר הוכרה כתובענה במקרקעין (ע"א 289/65 רובינשטיין נ. רון פ"ד כ(1)505); וכן, השוו יהודאי, שם, בעמ' 13)".

כעולה מהאמור לעיל, הרי שתביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם מקרקעין אינה תביעה במקרקעין לצורכי התיישנות, ותקופת ההתיישנות שלה היא אם כן 7 שנים – כמו בכול תביעה כספית אחרת.

בנוסף, אינני מקבלת את הטענה לפיה התביעה היא בגין "סדרה של פעולות המהוות חטיבה אחת" (ר' ס' 15 לתגובת התובעים לבש"א 20097/09) – שכן התביעה ביחס לתשלום מס רכוש (כמו גם יתר רכיבי התביעה שיפורטו להלן) היא ביחס לפעולה מסוימת אחת, שעל פי הטענה לא התבצעה על ידי המוכרים, תוך הפרת התחייבותם כנגד התובעים. אינני מקבלת גם את הטענה לפיה נזקי התובעים טרם התגבשו – שכן הנזקים בעילות התביעה דנן, המיוחסות למוכרים, התגבשו זה מכבר.

יוער כי בסיכומי התשובה טענו התובעים כי חובת המוכרים לשלם את מס הרכוש נקבעה עוד בהחלטת בית המשפט מיום 26.9.05. לטענתם, מאחר שפסק הדין לא כימת את סכום החוב ברכיב זה, היה עליהם להגיש את התביעה הנוכחית. אינני מקבלת את הטענה. מעבר לכול האמור לעיל, הרי אף אם הטענה היא נכונה, והתובעים כבר עתרו לקבלת סעד הצהרתי ביחס לחובת המוכרים לשאת בחוב מס הרכוש, היה עליהם להבהיר מדוע הם לא מיצו את מלוא הסעדים ביחס לעילה של אי תשלום מס רכוש על ידי המוכרים, ומהו הבסיס להגשת התביעה הנוכחית, לאור הוראות תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי.

התביעה בגין אובדן ימי עבודה – הנתבע 1 טען כי מדובר בימי עבודה בין השנים 94 ל-98. לכן, חלפו מעל 9 שנים מאז קרות הנזק, והתביעה התיישנה. אני מקבלת את טענתו, ודוחה את התביעה בראש נזק זה. כאמור, אין מדובר גם
בהתייחס לראש נזק זה בסדרה של פעולות המהוות חטיבה אחת, אלא בתביעה כספית ביחס להפרה, ולנזק שנגרם כתוצאה ממנה ושהתגבש זה מכבר.

עלויות בנקאיות שהושתו על התובעים – הנתבע 1 טען כי עילת התביעה נוצרה כאשר ניתן פסק הדין בתביעת האכיפה. עוד נטען כי מעדותה של התובעת עולה כי התובעים 1-2 ניסו למחזר את ההלוואה שניתנה להם הרבה לפני שנת 2005, והדבר לא עלה בידיהם. נטען כי יש לדחות את הטענה גם לגופה, משום שעולה מחקירת המומחה מטעם התובעים כי בעיית העדר אישורי מיסים ואי תשלום ארנונה על ידיהם – הוא הגורם לכך שהם לא יכלו לשלחף את המשכנתא. עוד נטען כי גם הנזק בהקשר זה לא הוכח.

כפי שנקבע בפסק דין זה לעיל, אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו כי העדר הרישום מנע מהם את האפשרות לקבל משכנתא על הנכס, לאור עדותה של התובעת 2 ממנה עולה כי התובעים 1-2 לקחו שתי הלוואות בגינן נרשמו על הנכס הערות אזהרה בגין התחייבות לרשום משכנתא. מכאן, כי ניתן היה לעשות שימוש בנכס לצורך קבלת הלוואות מובטחות, ולא הוכח קשר סיבתי בין התנהלותו של הנתבע 1 לבין הנזק הנטען לתובעים.

הנתבע 1 טען כי יש לדחות את התביעה גם בראש הנזק של עוגמת נפש – משום שהתביעה בראש נזק זה התיישנה. זאת משום שעילת התביעה בראש נזק זה התגבשה לכול הפחות במועד בו ניתן פסק הדין בתביעת האכיפה. הוא טען כי יש לדחות את הטענה גם לגופה.

כפי שנקבע לעיל, מאחר שהתביעה בקשר עם שאר ראשי הנזק התיישנה, הרי שלא ניתן לקבל גם את התביעה בראש הנזק של עוגמת הנפש.

לכן, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 1-2.

יחד עם זאת, מאחר שסיכומי הנתבעים הללו הוגשו בצורה בלתי קריאה, אני מחייבת את התובעים בהוצאותיהם בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ בלבד.

באשר ליורשי יעקב, מאחר שהתביעה נגדם התקבלה באופן חלקי, כפי שפורט בפסק דין זה לעיל (ר' עמ' 12 לפסק הדין, לעיל), אני מחייבת אותם לשאת בשכר טרחת בא כוח התובעים ובהוצאותיהם, בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הסכם חתום

  2. הפרת הסכם הפצה

  3. הפרת הסכם כתוב

  4. הפרת הסכם מפיץ

  5. הפרת הסכם ניהול

  6. הפרת הסכם מעסיק

  7. הפרת הסכם מימון

  8. הפרת הסכם שירות

  9. הפרת הסכם העסקה

  10. הפרת הסכם מסגרת

  11. הפרת הסכם סולחה

  12. הפרת הסכם הרשאה

  13. הפרת הסכם השקעה

  14. הפרת הסכם ייעוץ

  15. הפרת הסכם מטפלת

  16. הפרת הסכם פאושלי

  17. הפרת הסכם ליסינג

  18. הפרת הסכם יסודית

  19. הפרת הסכם מכונות

  20. הפרת הסכם סודיות

  21. הפרת הסכם קיבוצי

  22. הפרת הסכם זיכיון

  23. הפרת הסכם פוליטי

  24. הפרת הסכם שירותים

  25. הפרת הסכם התקשרות

  26. הפרת הסכם אופציות

  27. הפרת הסכם עקרונות

  28. הפרת הסכם מייסדים

  29. הפרת הסכם זכיינות

  30. הפרת הסכם מקרקעין

  31. הפרת הסכם שלום בית

  32. עזיבת גננת הפרת הסכם

  33. הפרת הסכם סיום העסקה

  34. הפרת הסכם הובלה ימית

  35. הפרת הסכם בניה עצמית

  36. הפרת הסכם קניית דירה

  37. הפרת הסכם קואליציוני

  38. הפרת הסכם בהליך משפטי

  39. הפרת הסכם הסעת עובדים

  40. הפרת הסכם לרכישת דירה

  41. הפרת הסכם עבודות בניה

  42. הפרת הסכם בהעדר מימון

  43. הפרת הסכם הפסקת מימון

  44. הפרת הסכם פרויקט בניה

  45. הפרת הסכם טיפולי הפריה

  46. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  47. הפרת הסכם שירותי בנייה

  48. הפרת הסכם הקמת מפעל בטון

  49. ביטול הוראת קבע הפרת הסכם

  50. הפרת הסכם אי רישום זכויות

  51. הפרת הסכם אספקת אריחי שיש

  52. הפרת הסכם רכישת מנוי עסקי

  53. הפרת הסכם ביצוע עבודה קבלנית

  54. הפרת הסכם ביצוע עבודות זיפות

  55. תביעה בגין הפרת הסכם פיתוח תוכנה

  56. הפרת הסכם העסקה טרם תחילת העבודה בפועל

  57. טענת הפרת הסכם תכנון ע"י פעולות לקידום התב"ע

  58. תנאי בהסכם כי פיגור של 3 חודשים במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת הסכם

  59. תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ובזדון

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון