הפרת חובה חקוקה לשון הרע


הרקע לבקשה:

1. המשיבה, עורכת דין במקצועה, משמשת כתובעת בבית הדין למשמעת של שוטרי משטרת ישראל. המבקשת, שימשה בזמן הרלוונטי לתביעה כמנהלת ישירה של בעלה של המבקשת (להלן: "X") בחברת אינטל.

2. ביום 1.10.13 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשת (הנתבעת). בכתב התביעה טענה המשיבה שהמבקשת ניצלה את יחסי המרות בינה לבין X ופיתחה עמו רומן. כתוצאה מכך, עזב X את הבית המשותף לו ולמשיבה, ועבר לגור עם המבקשת.

3. עוד טענה המשיבה בכתב התביעה, שהמבקשת התלוננה כנגדה בתלונות שווא ובכך הוציאה דיבתה ופגעה בקריירה שלה ובמוניטין שרכשה במקום עבודתה במהלך השנים.

4. לנוכח האמור, עתרה המשיבה בכתב התביעה לחייב את המבקשת בפיצוי בסך 1 מיליון ₪ בגין מספר עילות כדלקמן:

א. מעשי המבקשת עולים כדי הטרדה מינית של עובד הכפוף למרותה ואסורים על פי החוק, בהתאם לסעיף 3(א)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: חוק למניעת הטרדה מינית"). המבקשת אף לא קיימה את חובתה לנקוט באמצעים סבירים לצורך מניעת הטרדה מינית, בהתאם לסעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית. לכן עתרה המשיבה לחייב את המבקשת בפיצוייה מכוח עילת הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") (סעיפים 65-67 לכתב התביעה).

ב. המבקשת התרשלה במעשיה כלפי המשיבה וגרמה לה נזק רב. למבקשת, כמנהלת ישירה של X יש חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המשיבה. המבקשת הפרה חובות אלה כלפי המשיבה. לכן עתרה המשיבה לחייבה מכוח עילת הרשלנות כאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (סעיפים 68-74 לכתב התביעה).

ג. המבקשת הציגה למשיבה מצג שווא לפיו לא קיים בינה לבין X רומן. המשיבה פעלה על סמך מצג שווא זה ונגרם לה נזק כלכלי קשה. לכן עתרה לחייב את המבקשת מכוח עילת התרמית, בהתאם לסעיף 56 לפקודת הנזיקין (סעיפים 75-78 לכתב התביעה).

ד. "הפרת דיני חוזים" - נישואין הנם חוזה המאגד בתוכו זכויות וחובות בין בני זוג. הרומן שניהלה המבקשת עם X עולה כדי חוסר תום לב כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (סעיפים 79-86 לכתב התביעה).

ה. המבקשת פנתה למשטרה והגישה כלפי המשיבה תלונה כוזבת ביודעין. מעשה זה עולה כדי עוולת הנגישה כאמור בסעיף 60 לפקודת הנזיקין ומהווה פרסום לשון הרע כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (סעיפים 87-90 לכתב התביעה).

5. המבקשת מבחינתה עתרה לסילוקה על הסף של התביעה, מחמת היעדר עילה, בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי).

עיקר טענות המבקשת:

6. בע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני (2013) (להלן: "עניין פלוני") קבע כבוד השופט עמית כדלקמן: "קיצורו של דבר, כי טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים לטעמי הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי" [ס' 9 לעניין פלוני].

7. די בפסק דין זה כדי להורות על דחיית התביעה על הסף.
יחד עם זאת לטענת המבקשת טענות המשיבה כלפיה כפי שהועלו על ידה בכתב התביעה אינן מקימות עילת תביעה כדלקמן:

א. יסודות החוק למניעת הטרדה מינית אינם מתקיימים במקרה דנן משום שהמבקשת לא "הטרידה" את X. מערכת היחסים ביניהם נרקמה בהסכמה וללא כפיה. בנוסף, בעת שנרקם הרומן בין המבקשת לX, לא התקיימו בין השניים יחסי מרות. החובה הקבועה בסעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית לא נועדה להגן על אשת "המוטרד", אלא על המוטרד עצמו. X לא נחשב ל"מוטרד" ואף אם היה נחשב ככזה, הרי שהזכות להגיש תביעה מכוח סעיף זה שמורה רק לו.


ב. למבקשת אין חובת זהירות כלפי המשיבה. ככל שקיימת חובת זהירות הרי שהיא מתייחסת למערכת היחסים בין מנהלת - היא המבקשת לבין העובד - X. זאת ועוד, בפסק הדין, דחה כבוד השופט עמית באופן ישיר את החלת עוולת הרשלנות על תביעות בין בני זוג ובין מי מבני הזוג לבין צד שלישי, שעילתן ניאוף.

ג. המבקשת לא הסתירה את מערכת היחסים שנרקמה בינה לבין X והתראתה עימו בפומבי. משכך, לא הציגה כלפי המשיבה מצג שווא. באין מצג שווא אין בסיס לעוולת התרמית.

ד. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין קובע במפורש כי "יחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה". מכאן שאין "הפרת דיני חוזים".

ה. המבקשת הגישה תלונה במשטרה כנגד המשיבה לאחר הטרדות ואיומים בלתי פוסקים כלפיה מצד המשיבה. לא מדובר בתלונה כוזבת ולכן לא מתקיימים יסודות עוולת הנגישה.

עיקר טענות המשיבה:

8. בתגובתה לבקשה דנן, חזרה המשיבה על עילות התביעה כנגד המבקשת, כפי שפורטו לעיל. המשיבה הדגישה שהמבקשת גרמה לה לנזק רב הן בפן האישי והן בפן המקצועי ועל כן יש ליתן לה את יומה בבית המשפט.

דיון והכרעה:

9. כעולה מסעיפים 38-39 לכתב התביעה, המבקשת פגעה במשיבה פגיעה חמורה וגרמה לה לבושת פנים ושברון לב. כתוצאה מכך סבלה המשיבה ממתח נפשי, התפרצויות בכי והתקפי חרדה. מצב נפשי זה אף השפיע על תפוקת המשיבה בעבודתה.

10. כעולה מסעיף 22 לכתב התביעה המבקשת הגישה תלונה במשטרה לפיה המשיבה התקשרה אליה והטילה עליה מורא. מדובר בתלונות שווא שהובילו לפגיעה בשמה הטוב של המשיבה ובמשרתה.

11. נוכח האמור, הגישה המשיבה את התביעה דנן.
בסעיף 42 לכתב התביעה הדגישה המשיבה: "לא יתכן כי הנתבעת תבגוד עם בעלה של התובעת – כמנהלת ישירה שלו, לעיני כל, בפרהסיה, תפגע בה פגיעה קשה וכואבת, ואף תגרום להשפלתה על ידי הוצאת שם רע ולשון הרע מכוונת ופגיעה בעבודתה, ולא תיתן על כך את הדין".

12. בכתב התביעה צוינו מספר עילות תביעה אותן ניתן לסווג לשלושה סוגים: עילות מכוח חוק החוזים , עילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית ועילות מכוח פקודת הנזיקין. נדון בעילות אלה כסדרן.

עילות מכוח חוק החוזים:

13. לטענת המשיבה, נישואין הם "חוזה" בין בני זוג. המבקשת פעלה בחוסר תום לב כלפי המשיבה בעת שניהלה רומן עם X. לכן עתרה המשיבה לחייב את המבקשת בפיצוייה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים ואף מכוח הפרת החוזה "שלא לבגוד עם מי שהיא מנהל ישירה שלו" [ס' 86 לכתב התביעה].

14. בפסיקה ובספרות נעשתה הבחנה בין הסכמים חברתיים או משפחתיים לבין הסכמים מסחריים או עסקיים. הבחנה זו התבססה בין היתר על "קדושת חיי המשפחה", על האהבה "הטבעית" השורה בין בני הזוג ועל רתיעתו של בית המשפט מפני חדירה למסגרות משפחתיות.

15. מקורה של הבחנה זו עוד בראשית המאה העשרים, בבית הלורדים באנגליה, בפסק דינו של הלורד אטקין בעניין בלפור, שם נקבעו הדברים הבאים על הסכמים בין בני זוג:

"The consideration that really obtains for them is that natural love and affection which counts for so little in these cold courts… . In respect of these promises each house is a domain into which the king's write does not seek to run"


[ראו: Balfour v. Balfour [1919] 2 KB 571, 579 ; גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה-2005, עמ' 137]

16. במאמרה "סטטוס, חוזה וגרם הפרת חוזה" הסבירה המלומדת נילי כהן את המניע לרתיעתו של בית המשפט לחדור למסגרות משפחתיות כדלקמן:

"נקל להסביר את רתיעתו של המשפט מלהעניק הגנה ליחס הנישואין. קשה למדי להכריע בשאלה אם ארעה הפרה של חובה, הממוקמת כולה או מקצתה בעולמם הנפשי של המתקשרים. זירתם הטבעית של דיני החוזים היא זירת המסחר. מחוזות רוחניים או נפשיים נמצאים מחוץ לתחומם המסורתי של דיני החוזים. רגשות אינם מצרך. אין לסחור בהם...אף כי בתי המשפט נדונים להכריע בעניינים מסוג זה בין הצדדים בינם לבין עצמם, פטורים הם ממטלה זו, ככל שהדבר נוגע לצד שלישי. לאחרון מוקנית החירות להתערב בקשר הנישואין, ולגרום לניכור רגשותיו של בן זוג כלפי זולתו".

17. גישה זו באה לידי ביטוי בעניין פלוני, שם קבע השופט עמית כהאי לישנא:

"טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים לטעמי הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי"

[ההדגש הוסף – א.ש., ס' 9 לעניין פלוני]
18. לנוכח האמור, נישואי המשיבה וX לא יצרו חוזה ביניהם. ממילא לא חלה הוראת סעיף 39 לחוק החוזים שעניינו בחיוב הנובע מחוזה. מכאן שדין העילה החוזית על נגזרותיה - להידחות על הסף.

עילות מכוח החוק למניעת הטרדה מינית

19. לטענת המשיבה, בזמן שבין המבקשת לX התפתחה מערכת יחסים, הייתה המבקשת מנהלת ישירה של X. בנסיבות אלה, מדובר בהטרדה מינית פסולה על רקע יחסי עבודה וכפיפות בהתאם לסעיף 3(א)(6)(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית. בכתב התביעה הפנתה המבקשת לסעיף 6(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, אולם נראה כי כוונתה הייתה לסעיף 3(א)(6)(ג), הוא הסעיף הרלוונטי לעניינו.

20. תנאי בסיסי לתחולת החוק למניעת הטרדה מינית הוא קיומו של "מוטרד". בהתאם לסעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מינית שכותרתו "מטרת החוק", רק הטרדות מיניות העולות כדי פגיעה בכבוד האדם, או בחירותו, או בפרטיותו או בעקרון השוויון בין המינים הן אסורות על פי החוק.

21. עיון בכתב התביעה ובבקשה דנן מעלה כי מערכת היחסים בין המבקשת לבין X נעשתה מתוך רצון חופשי ובשיתוף פעולה מלא של שני אנשים בוגרים – המבקשת וX, וללא כל כפיה [ראו: ת.א. (תל-אביב) 14657-11-09 פלוני נ' פלונית (2012)]. מסקנה זו עולה אף מחומר חקירה שנערך על ידי חוקר פרטי מטעם המשיבה ותמונות המתעדות את המבקשת וX בבילוי משותף. X אף עזב את הבית המשותף לו ולמשיבה. כעולה מסעיף 57 לכתב התביעה, עזיבתו הייתה מתוכננת מראש ובקפידה. כעולה מסעיף 58 לכתב התביעה סמוך לעזיבתו את הבית פתח X חשבון בנק נפרד בעיר מודיעין, שם מתגוררת המבקשת.

22. בנסיבות אלה, יסוד ה"מוטרד" הנדרש על פי החוק למניעת הטרדה מינית איננו מתקיים בתביעה דנן, זאת כפי שעולה מכתב התביעה עצמו. מכאן שעילת תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית אינה עומדת למשיבה.

עילות מכוח פקודת הנזיקין:

23. המשיבה עתרה לחייב את המבקשת בפיצוייה מכוח עוולת הרשלנות (סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין), עוולת התרמית (סעיף 56 לפקודת הנזיקין), עוולת הנגישה (סעיף 60 לפקודת הנזיקין) ועוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין). עוד עתרה המשיבה לחייב את המבקשת בפיצוייה מכוח חוק איסור לשון הרע

24. בעניין פלוני התייחס השופט עמית לשאלת תחולת עוולת הרשלנות על תחום דיני המשפחה.

25. השופט עמית הסביר תחילה כי עוולת הרשלנות הינה עוולת מסגרת "המאפשרת לבית המשפט ללכוד התנהגויות אשר לא היו נתפסות ברשתה של עוולה פארטיקולרית". יחד עם זאת, ישנן עוולות פרטיקולאריות שמשליכות על האפשרות להחיל במקומן או לצידן את עוולת הרשלנות כעוולת מסגרת.

26. אחת מעוולות פרטיקולאריות אלה היא עוולת גרם הפרת חוזה הקבועה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: " לעניין סעיף זה היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה...".

27. בהתייחסו לעוולה זו קבע השופט עמית בפסק הדין כדלקמן:

"הנה כי כן, המחוקק מצא ליתן צידוק מוחלט לפגיעה של צד שלישי בחוזה-הנישואין, תוך שלילה מראש של עילת התביעה של הנפגע, שאילולא כן, יכול היה בעל לתבוע צד שלישי שקיים יחסים אינטימיים עם אשתו בעוולה של גרם הפרת חוזה. הטעם לצידוק המוחלט ולשלילת עילת התביעה הוא, שהמחוקק ראה את קשר הנישואין כקשר "הנושא אופי מיוחד, המבוסס בראש-ובראשונה על שותפות רגשית" (נילי כהן גרם הפרת חוזה 254 (בתוך הסדרה: דיני הנזיקין – העוולות השונות, ג' טדסקי עורך, 1986). המחוקק מצא אפוא להחריג במפורש את קשר הנישואין מהעוולה של גרם הפרת חוזה, ואין "לעקוף" את שיקולי המדיניות שהנחו את המחוקק בקובעו את החריג הקבוע בסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, באמצעות השימוש בעוולת הרשלנות".
[פסקה 5 לפסק הדין בעניין פלוני]

ובהמשך:

"המשפט אינו מכיר בעוולת ניאוף ביחסים בין בני הזוג עצמם, וכפי שעולה מסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, המחוקק גילה דעתו כי אין להכיר בתביעה מעין זו גם כלפי צד שלישי. ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש".

[פסקה 6 לפסק הדין בעניין פלוני]

28. לבסוף, קבע השופט עמית כי אין להחיל את דיני הנזיקין על תחום דיני המשפחה כשעילת התביעה מבוססת על ניאוף כדלקמן:

"לצד האינטרס החשוב של שמירה על התא המשפחתי, יש לזכור כי אנו עוסקים בתחום המעוגן בחיי הרגש. בגידה לחוד, ותוצאות ממוניות לחוד. כפי שאין לבגידת מי מבני הזוג נפקות בשאלת השיתוף ברכוש או איזון המשאבים...וכפי שאין להחיל על החוזה המשפחתי קני מידה חוזיים-מסחריים...כך גם אין להחיל בנושאים אלו סטנדרטים של דיני נזיקין, ובנקודה זו אנו חוזרים להוראות סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין עליה עמדנו לעיל".

[פסקה 9 לפסק הדין]

29. בענייננו, הבסיס לתביעה בגין עילות מכוח פקודת הנזיקין הנו מערכת היחסים שנרקמה בין X לבין המבקשת. על בסיס מערכת יחסים זו טענה המשיבה כי המבקשת התרשלה כלפיה, הציגה בפניה מצד שווא והפרה חובה חקוקה.

30. בהתאם להלכה שנקבעה בעניין פלוני, בהיעדר יכולת להכיר בניאוף על נגזרותיו כעילה נזיקית בין בני הזוג ובין מי מהם לבין צד שלישי, היא המבקשת, הרי שעילות התביעה מכוח פקודת הנזיקין אינן עומדות למשיבה.

31. לא כך הוא הדבר באשר לעוולת הנגישה ועוולת לשון הרע.
לטענת המשיבה, המבקשת הגישה כנגדה תלונה במשטרה לפיה המשיבה הטרידה אותה, איימה עליה והטילה עליה מורא.

32. כעולה מסעיף 25 לכתב התביעה, מתוקף תפקידה של המשיבה כתובעת בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל, עובדת היא באופן שוטף ויומיומי עם המחלקה לחקירות שוטרים. לאור הגשת התלונה על ידי המבקשת, נדרשו חלק מהחוקרים לחקור את המשיבה כחשודה תחת אזהרה.

33. כעולה מסעיף 6 לתגובה לבקשה בדיקות הפוליגרף שעברה המשיבה וחקירותיה במחלקה לחקירות שוטרים הסתיימו בסגירת התלונה שהוגשה כנגדה מחמת "אין אשמה".

34. כעולה מסעיף 23 לכתב התביעה התלונה והחקירה שהתנהלה בעקבותיה, פגעו פגיעה אנושה בקריירה של המשיבה, במוניטין שרכשה במשך שנות שירותה במשטרה, בקידומה במשטרה ובשמה הטוב.

35. עילות התביעה המתייחסות לעוולת הנגישה ולעוולת לשון הרע אינן מבוססות על מערכת היחסים שהתפתחה בין X לבין המבקשת, אלא על התלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה.

36. עוולת הנגישה מנויה בסעיף 60 לפקודת הנזיקין וקובעת כדלקמן:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

37. בענייננו, התלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה נופלת לגדר החריג שמופיע בסיפא של סעיף 60 לפקודת הנזיקין. תלונת המבקשת הוגשה "לרשות מוסמכת", היא משטרת ישראל אשר החליטה לפתוח בחקירה. מכאן שלא קמה למשיבה עילת תביעה מכוח סעיף 60 לפקודת הנזיקין כנגד המבקשת.

38. אשר לעילת לשון הרע, מבוססת אף היא על תלונה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה ובגינה נחקרה המשיבה בפני המחלקה לחקירות שוטרים. תלונה זו, לטענת המשיבה, פגעה בשמה הטוב.

39. מקום בו קיימת אפשרות, ולו הקלושה ביותר, כי תובע יזכה בסעד שתבע, יש לאפשר לו להוכיח את תביעתו [ראו: בר"ע 59/81 ארדיטי נ' עזבון יעקב ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 (1981)].

40. בבקשה דנן, לא התייחסה המבקשת לעילת התביעה כנגדה מכוח חוק איסור לשון הרע. כך לא ציינה המבקשת האם עומדת לה הגנה זו או אחרת מכוח חוק איסור לשון הרע בגין התלונה שהגישה למחלקה לחקירות שוטרים ואשר יש בכוחה כדי למחוק את עילת התביעה כנגדה.

41. ייתכן ובסופו של יום, יתברר כי טענות המשיבה משוללות יסוד או כי קיימת הגנה בפני הפרסום, אך בשלב ראשוני זה, בכתב התביעה מפורטות עובדות וטענות המקנות סמכות לבית המשפט ומגלות לכאורה עילת תביעה ביחס למבקשת.

42. מטעמים אלה, על מנת לאפשר למשיבה את יומה בבית המשפט ומבלי להכריע בסוגיה זו, אני סבור כי לא ניתן להורות על סילוקה על הסף של עילת תביעה כנגד המבקשת מכוח חוק איסור לשון הרעבגין הגשת התלונה למחלקה לחקירות שוטרים.

43. יחד עם זאת, מכוח סמכותי לפי תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה למשיבה להגיש פרטים נוספים וטובים יותר לעניין טענת לשון הרע, בה יפורט מתי היה הפרסום הנטען ומה תוכנו [רע"א 2291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים אצקוביץ (2012)]. את הפרטים הנוספים יש להגיש עד ליום 20.3.14. ת.פ. לעיוני ליום 23.3.14.

44. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

45. סוף דבר - הבקשה מתקבלת ברובה המכריע כדלקמן:
דין התביעה מכוח: עוולת הרשלנות, עוולת התרמית, עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת הנגישה - להידחות על הסף.
דין התביעה מכוח חוק החוזים ונגזרותיו - להידחות על הסף.
דין התביעה מכוח חוק למניעת הטרדה מינית- להידחות על הסף.
התביעה תתברר לפניי מכוח חוק איסור לשון הרע בלבד כאמור בסעיף 42 לעיל.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 4,500 ₪ לתשלום לא יאוחר מיום 20.3.14.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אשם תורם לשון הרע

  2. התיישנות לשון הרע

  3. בחינת אמרות לשון הרע

  4. מחיקת תביעה לשון הרע

  5. בוררות בתביעת לשון הרע

  6. גילוי מסמכים לשון הרע

  7. מכתב תלונה למבקר המדינה

  8. אחריות שילוחית בלשון הרע

  9. מבחן אובייקטיבי לשון הרע

  10. הפרת חובה חקוקה לשון הרע

  11. אינטרס ציבורי בפרסום לשון הרע

  12. העברת תיק ועד בית - לשון הרע

  13. אחריות גלובס בגין פרסום לשון הרע

  14. טענת הוצאת דיבה עקב האשמות כוזבות

  15. אחריות על פרסום לשון הרע בפורום באינטרנט

  16. אחריות ספק אינטרנט לפרסומי לשון הרע של גולשים

  17. תביעה לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין לשון הרע

  18. חובת דיווח חסרי ישע - תביעה לפי חוק איסור לשון הרע

  19. תביעת לשון הרע נגד הוצאה לפועל (הרשות לאכיפה וגבייה)

  20. תביעה על סך 70,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965

  21. האם פרסום כותרת בעיתון בדבר פיטורים מהעירייה מהווה לשון הרע ?

  22. תביעה של כתב ספורט בגין פרסום לשון הרע באתר אינטרנט של אוהדים

  23. לשון הרע - סירוב שיק מחמת היעדר כיסוי מספיק עלול לבזות אדם ולהשפילו

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון