הפרת סימן מסחר נעליים


התביעה

1. התביעה שלפנינו הוגשה במקורה כנגד מדינת ישראל, האוצר, אגף המכס והבלו (להלן-נתבעת 1). בתחילת ההליכים ועוד במסגרת ההליך שהתנהל בבש"א 7720/05 שהיתה בקשה של התובע למתן צו עשה זמני ו/או צו מניעה זמני ביקשה חברת ADIDAS-SALOMON A.G (להלן-נתבעת 2 או אדידס) בקשה לצרפה כצד לתביעה ובהמשך הגישה גם RUDOLF DASSLER SPORT PUMA AKTIENGESELLSCHAFT (להלן-נתבעת 3 או פומה) בקשה בבש"א 8433/05 להצטרף להליכים דנן . החלטה פורמאלית לצירופן ניתנה ביום 24.1.06.

2. התובע הוא תושב בית לחם, יבואן נעליים. התובע ייבא נעליים באמצעות אוניה מתורכיה לישראל, דרך נמל אשדוד. ביום 30.8.05 הוציא אגף המכס ומע"מ באשדוד הודעה בדבר תפיסת 128 קרטוני נעליים וזאת לפי סעיף 188 לפקודת המכס. התובע ביקש להחזיר לו את הסחורה אך נתבעת 1 הודיעה על חילוט הטובין שנתפסו בשל כך שהן מפירות זכויות המוגנות באמצעות סימני המסחר ADIDAS ו- PUMA. בתביעה זו התובע ביקש להורות על השבת הטובין, כמו כן ביקש ליתן צו על ביטול הודעת החילוט של הטובין שנתפשו, וליתן צו לשחרור הטובין והחזרתם באופן מיידי לתובע1.

טענות הצדדים

3. התובע העלה טענות כרימון כדלהלן:

א. התובע הוא יבואן תושב השטחים ובכוונתו היתה לייבא את הנעליים לשטחי הרשות בלבד דרך ישראל.

ב. הטובין שנתפשו היו יחד עם סחורה אחרת שיובאה מתורכיה.

ג. מדובר בנעליים מסוג PRONTO ואין שום דמיון או הטעייה ו/או חיקוי בין הסימן PRONTO לבין סימנים אחרים לרבות אדידס ופומה. הסימן PRONTO ידוע בכל העולם. לא מדובר ביצירות מפרות וצורת הנעליים שונה לגמרי מצורת הנעליים של אדידס ופומה כך שכל אדם מהציבור יכול להבדיל בין נעליים נשוא התביעה ובין כל נעל של אדידס ופומה. במראית עין אפשר להבדיל בין הסחורה דנן לבין נעלי פומה ואדידס ואין שום חיקוי.

ד. החומר שממנו עשויים הנעליים המיובאות הוא חומר זול לעומת החומר שממנו עשויים נעלי פומה ואדידס ומטבע הדברים נמכרים במחיר זול יותר.

ה. הסמל המודבק על הסחורה הינו סמל השונה מהסמל של אדידס או פומה.

ו. נתבעת 1 אינה צריכה להתערב ולשמש כשוטר של פומה או אדידס ולא פעלה

בהתאם לסמכותה ו/או בהתאם לסעיף 204ג' לפקודת המכס.

ז. הטובין אושרו בעת יציאתם מתורכיה, לאחר בדיקה קפדנית באמצעות סוכנים ובאמצעות הגורמים האחראים בתורכיה.



1 תיק זה התנהל בתחילה בפני השופטת מיכל אגמון, לאחר מכן עבר לטיפולו של השופט כרמל ורק ביולי 2007 עבר אל הח"מ .הראיות בתיק נשמעו ב-31.10.07. לאחר שנשמעו הוכחות ולמרות שניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב, הסכימו ב"כ הצדדים לקבל את הצעת הח"מ שלא יהיו סיכומים בתיק ושיינתן פס"ד על סמך כתבי הטענות והראיות שבתיק.

= 2 =



ח. כל טענה בדבר חיקוי צריכה להיות מופנית ליצרן ולא לתובע.

ט. לא ניתנה לתובע הזדמנות להליך של שימוע בטרם קבלת החלטת החילוט.


י. המוניטין של התובע נפגע בכל הקשור למערכת יחסיו של התובע עם הגורמים שסמכו עליו בייבוא הסחורה נשוא התביעה.

יא. לתובע לא היה כל מושג שיש במוצרים המיובאים כדי לפגוע בזכויותיו של מאן דהוא והוא למד על טענות בדבר פגיעה כזו רק בעקבות הודעת המכס בדבר תפיסה.

4. אדידס היא הבעלים של סימני מסחר מעוצבים הכוללים 3 פסים מקבילים על צידן של הנעליים. הסימנים הם סימני מסחר מס' 118277, 45237 ו-33479. כולם רשומים בסוג 25 וכוללים לוגו של 3 פסים מקבילים על נעלי הספורט. עוד נטען שסימני המסחר הם "סימני מסחר מוכרים היטב" כהגדרת מונח זה בדין. אדידס טענה כנגד התובע שהוא ייבא כמות מסחרית של נעליים הנושאות סימן הדומה לסימני המסחר הנ"ל, ונתפס תוך כדי מעשה ע"י נתבעת 1. עוד נטען שהמוצרים המפרים הם מוצרי מדף שמיועדים להימכר במכירה קמעונאית. קהל הלקוחות הרוכש את המוצרים המפרים הוא הציבור הרחב. ציבור הצרכנים עלול לטעות ולחשוב שכאשר הוא קונה את המוצרים המפרים הוא רוכש למעשה מוצרי אדידס מקוריים או מוצרים הקשורים לאדידס או שנמכרים בחסות של אדידס. בהקשר זה טענה אדידס שהתובע מפר את זכויותיה של אדידס בכך שהוא מפר סימני מסחר רשומים, מוכרים היטב, מעוול בגניבת עין, גוזל את המוניטין של אדידס, פוגע בקניינה ומתעשר על חשבונה שלא כדין.

5. פומה היא חברה שנוסדה בגרמניה בשנת 1948. היא הבעלים של סימן מסחר רשום מס' 44822 לגבי דמות הפס המופיעה על גבי נעליים הרשום בסוג 25. גם פומה טוענת שהטובין שנתפסו ע"י המכס מפרים את זכויותיה בסימן הנ"ל.

לעניין מהות ההליך שלפנינו ותפקידו של המכס בתפיסה וחילוט של טובין המפרים סימני מסחר רשומים

6. דיון בשאלה האם טובין מפרים או אינם מפרים סימן מסחר רשום או האם הם דומים או שאינם דומים לטובין המוגנים בסימן מסחר רשום יכול לעלות ב-4 סוגי הליכים :

א. בהליך של תביעה בדבר הפרת סימן מסחר2.

ב. בהליכים למיניהם המתקיימים בפני רשם סימני המסחר (כגון: הליך חד צדדי, הליך של התנגדות, הליך ביטול וכיוצ"ב).

ג. הליך בתביעה של "גניבת עין"3.

ד. הליך של תפיסה וחילוט לפי פקודת המכס (וזהו ההליך שלפנינו) ותביעה לשחרור הטובין הנ"ל והחזרת החזקה בהם ליבואן.

7. בעוד ש-3 סוגי ההליכים הראשוניים מקורם בבעל סימן המסחר היוזם את ההליך המשפטי כנגד המפר או המפר הפוטנציאלי, ההליך הרביעי יכול שיהיה ביוזמת בעל סימן המסחר היודע על ייבוא של טובין שיש בהם כדי להפר את סימנו, ויכול שיהיה, כמו במקרה שלפנינו ביוזמת המכס, כשלאחר מכן נכנס לתמונה בעל או בעלי הסימנים הטוענים שהטובין המיובאים פוגעים בהם. הליך אל מול המכס שנוצר ביוזמת בעל הסימן מקורו בסעיף 69א' לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 שלפיו "בעל סימן מסחר רשום שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר, רשאי למסור הודעה בכתב, למנהל המכס, שהוא בעל הזכות בסימן המסחר, ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין שהוא טוען לגביהם שהם טובין מפרים, ולנהוג בהם כטובין שייבואם אסור על פי פקודת המכס".

8. תפקידו של המכס באכיפת זכויות בתחום הקניין הרוחני הוא תפקיד רחב המתפרס וכולל לא רק את תחום סימני המסחר אלא גם זכויות יוצרים4. אמנת פאריס בדבר הגנת הקניין התעשייתי, 1883 שישראל צד לה קבעה במפורש הוראה בסעיף 9 כדלהלן:

"(1) All goods unlawfully bearing a trademark or trade name shall be seized on importation into those countries of the Union where such mark or trade name is entitled to legal protection......

(3) Seizure shall take place at the request of the public prosecutor, or any other competent authority, or any interested party, whether a natural person or a legal entity, in conformity with the domestic legislation of each country".




2 ראו פרק ט' לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972.
3 ראו חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999
4 הראה דומה מצויה למשל בסעיף 7ג' לפקודת זכות יוצרים.


= 3 =


9. לפי סעיף 200א' לפקודת המכס אם "מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור בסעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים, או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב- 1972 (להלן - פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת כי קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, ינקוט בצעדים" שפורטו בסעיף. הצעדים מומשו ואין טענה בפי התובע שצעדים אלה לא נעשו. בה במידה לפי סעיף 2(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 " לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה5 ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות" (ההדגשה שלי- י.צ.). סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן מאזכר את תפקידו של המכס לגבי מי שמייבא טובין שיש בהם כדי להטעות וקובע לעניין סמכויותיהם של רשות המכס ושל פקידי המכס כדלהלן "יראו יבוא בניגוד לסעיפים 2(ב) ו-17 כעבירה על דיני המכס, ופקיד המכס יהא רשאי לתפוס את הטובין שנעברה העבירה בהם או לגביהם בחזקת טובין מחולטים כמשמעותם בפקודת המכס". העולה מהאמור לעיל הוא שמדינת ישראל יישמה בתחיקתה את מחוייבותה באמנת פאריס הנ"ל לאכוף את ההגנה על הקניין התעשייתי.

10. כפועל יוצא מהאמור לעיל, התובע לא יוכל להיבנות מטענות למיניהן שהעלה כדלהלן:

א. שהמכס אינו צריך להתערב ולשמש כשוטר של פומה או אדידס6. חובה על המכס לתפוס טובין מיובאים כאשר יש בהם לכאורה משום הפרת סימן מסחר או שיש בהם כדי להטעות.

ב. שהטובין אושרו בעת יציאתם מתורכיה, לאחר בדיקה קפדנית באמצעות סוכנים ובאמצעות הגורמים האחראים בתורכיה7. המבחנים והשיקולים של שלטונות תורכיה בשחרור מוצרים לצורך ייצואם לא מקנים חובה כלשהי על המכס בישראל שעה שהם מיובאים ארצה. כאן השיקול הנשקל בעת תפיסת הטובין הוא דבר היותם לכאורה דומים ועשויים להטעות לגבי סימני מסחר הרשומים בישראל.

ג. שכל טענה בדבר חיקוי צריכה להיות מופנית ליצרן ולא לתובע. המכס, בבואו להפעיל את סמכויותיו הנ"ל , יש לו דין ודברים עם היבואן ולא עם היצרן. היצרן נמצא בחו"ל ולמכס אין כל שליטה על פעולותיו. העובדה שהיצרן הפר סימן מסחר אינה מקנה ליבואן זכות להכניס לישראל טובין המפרים סימני מסחר בישראל.

ד. שלא ניתנה לתובע הזדמנות להליך של שימוע בטרם קבלת החלטת החילוט. פקודת המכס אינה קובעת כל חובה לקיים שימוע קודם לתפיסת הטובין. מששלח המכס לתובע הודעה בדבר תפיסת הטובין יצא המכס ידי חובתו מבחינת התובע. השמעת טענותיו של בעל הטובין שנתפסו אמורה להיעשות לפי הפרוצדורה שבסעיף 192 לפקודת המכס.

11. יש להבחין בין מערכת השיקולים של פקיד המכס בבואו להפעיל את סמכויותיו לפי סעיף 200א' לפקודת המכס או לפי סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן לבין שיקולי רשם סימני המסחר בבואו להחליט אם לרשום או שלא לרשום סימן שיכול להיות מטעה, או שיקולי ביהמ"ש בדונו במשפט הפרה . לצורך הפעלת הסמכות שבסעיפים הנ"ל לא נדרש פקיד המכס למצוא דמיון מטעה ברמה שלא היתה מאפשרת לרשם סימני המסחר לרשום את הסימן החשוד כמפר לצד סימן המסחר הרשום, ואף לא ברמה שהיתה מביאה את ביהמ"ש לקבוע שהטובין המיובאים מפרים את הסימן הרשום. מה שדרש המחוקק בסעיף 200א' הנ"ל הוא קיומה "לכאורה" של הפרת סימן מסחר, או שהטובין המיובאים "יש בהם כדי להטעות". מבחן זה הוא מקל בהרבה לעומת המבחנים הקיימים בפני הפורומים השיפוטיים הנ"ל, שהם רשם סימני המסחר ובתי המשפט.הסיבה לכך היא שכאשר נתקל פקיד המכס בטובין שהוא חושד באופן סביר שטובין אלה מפרים סימן מסחר רשום עליו לפעול מיידית ולכן דרש המחוקק ממנו החלטה על תפיסה כל אימת שלדעתו יש הפרה לכאורה של סימן רשום. יחד עם זאת, כאשר מתקיים הליך כגון זה שלפנינו שעניינו הוא החזרת החזקה בטובין שנתפסו, על ביהמ"ש לבחון את שאלת הדמיון המטעה בין הסימנים לא לפי המבחנים הלכאוריים שאותם שוקל פקיד המכס, אלא לפי המבחנים הנוקשים שמופעלים במשפטי הפרת סימני מסחר, מפני שהליך כגון זה שלפנינו יש לו נפקויות קנייניות. כך למשל, בעקבות החלטה שיש דמיון בין הטובין המיובאים ובין סימני המסחר הקיימים יכולה להינתן החלטה בדבר השמדתם של אותם טובין ולכן, לפני נתינתה, יש לבחון את שאלת הדמיון המטעה בין אותם טובין מיובאים לבין סימני המסחר הקיימים.

שאלת הדמיון בין הטובין שייבא התובע לבין סימניהן של נתבעות 2-3 (אדידס ופומה)

12. לצורך קביעת דמיון מטעה או חוסר דמיון מטעה בין סימני מסחר קבעה הפסיקה 4 מבחנים8 שכוללים "מבחן משולש" כלשונו של כב' השופט גרוניס ברע"א 5454/02 ומבחן נוסף הקרוי "מבחן השכל". המבחנים הם: מבחן המראה והצלילי, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות, מבחן "יתר נסיבות העניין"9 ולצד אלו מבחן נוסף שכב' השופט גרוניס כינה בפסה"ד הנ"ל "מבחן השכל" אשר בבסיסו עומדת העובדה, כי לעתים מגלם סימן המסחר מסר רעיוני כלשהו. במצבים כאלה, יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני הסימנים. במקרים בהם המסר הרעיוני העומד בבסיס סימנו של צד אחד זהה או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של הצד האחר, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל .

13. בהפעילי את המבחנים הנ"ל על המקרה שלפנינו ניתן לומר שאכן יש דמיון מטעה בין הטובין המיובאים, נשוא התביעה, לבין סימני המסחר של אדידס ופומה. הדמיון הוא

מטעה באופן שאילו היתה תביעת הפרת סימן מסחר מצד נתבעות 2-3 כנגד סחורת התובע, אלו היו עומדות בנטל



5 סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן מגדיר מעשים שונים שיש בהם משום "הטעיה".
6 וראו גם סעיף 3(ה) דלעיל בו סוכמו טענות התובע.
7 ראו לעניין זה הטענה שבסעיף 3(ז) לפס"ד זה המסכם את טענות התובע.
8 ראו רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי נ' אמברוזיה סופהרב, פ"ד נז(2) 438, עמ' 454-455.
9 במבחן "יתר נסיבות העניין" בוחנים, למשל, את מידת הפרסום ממנו נהנה הסימן המהווה עילה להתנגדות ( ראו בג"ץ 197/51 קוקה קולה נ' ויטה י. פלוטקין ובניו, פ"ד ח 772, 783).

= 4 =

ההוכחה. להלן אתייחס בנפרד לסימני המסחר שיש לכ"א מהנתבעות 2-3 תוך השוואתם לטובין של התובע.

14. אדידס היא יצרנית של מוצרי ספורט וההלבשה. היא בעלים של שלושה סימני מסחר מעוצבים הכוללים לוגו של 3 פסים מקבילים על צידן של הנעליים. הסימנים הם סימני מסחר מס' 118277 הכולל את לוגו הפסים המקבילים על צידי הנעל, לגבי נעלי ספורט ו"נעלי יום יום", סימן מסחר מס' 45237 הכולל את לוגו הפסים המקבילים על צידי הנעל, לגבי נעלי ספורט ו"נעליים פשוטות ונוחות", וסימן מס' 33479 הכולל את לוגו הפסים המקבילים על צידי הנעל, לגבי "נעלי אתלטיקה" וכולם רשומים בסוג 25 כקבוע בנספח לפקודת סימני המסחר וכוללים כאמור את הלוגו של 3 פסים מקבילים. כפי שהצהירה והעידה גב' דיאנה אבירם, מנהלת הלוגיסטיקה בחברת אדידס ישראל בע"מ, אדידס עושה שימוש נרחב בסימני המסחר בישראל ובעולם. ככל שמדובר בישראל, היקף המכירות עומד על כ-30 מיליון דולר ארה"ב לשנה. רק בפרסום השקיעה אדידס כ-1-2 מיליון דולר ארה"ב. היא זו שנתנה חסות לליגת האלופות האירופית בכדורגל ובמונדיאל של השנים 1998 ,2002 ו-2006. לוגו הפסים מוגן ולעניין זה הזכירה המצהירה הנ"ל הליכים משפטיים בהם חזרו ביהמ"ש וציינו את זכויותיה של אדידס באשר ללוגו הפסים לא רק כאשר מדובר ב-4 פסים מקבילים אלא גם 3 או שני פסים מקבילים10. ברע"א 3581/05 שהנעל מתאימה בע"מ נ' ADIDAS-SALOMON A.G ואח'11 קבע כב' השופט גרוניס כדלהלן: "קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קיים, לכאורה, דימיון מטעה בין שני הסימנים נשוא בקשת רשות הערעור מקובלת עליי. אמנם, סימן המסחר הרשום של המשיבה מורכב משלושה פסים ואילו הסימן של המבקשת מורכב מארבעה פסים. אולם, העובדה שבשני המקרים מדובר בפסים אלכסוניים מקבילים בצדה החיצוני של הנעל המצויים במרחק שווה זה מזה, די בה, לדעתי, כדי להפוך את הדמיון בין שני הסימנים לכאורה לדמיון מטעה." הטובין שייבא התובע דנן כללו כמות מסחרית של נעליים הנושאות על צידיהן סימן הדומה לסימני המסחר של אדידס. הנעליים המיובאות נושאות על צידיהן 4 פסים אלכסוניים הדומים עד כדי הטעייה ללוגו הפסים המקבילים של אדידס12. העובדה שמדובר בנעליים שונות אינה רלוונטית שכן כבר נפסק "שכאשר באים לבחון את קיומו של דימיון לעניין הפרת סימן מסחר רשום, צריכה ההשוואה להיעשות בין הסימן הרשום לסימן שנטען כי הוא מפר, ולא בין המוצרים עליהם מופיעים הסימנים"13 . בין השיקולים שיש לשקול ואשר נשקלו בפסה"ד בעניין רע"א 3581/02 היה השיקול, אשר גם רלוונטי לענייננו, ש"כאשר אנו עוסקים בבחינת הדמיון המטעה, יש לזכור כי, ככל הנראה, הנעליים לא יוצבו זו לצד זו, באופן שהצרכן יוכל להשוות בין הסימנים ולעמוד על פרטי ההבדלים ביניהם. בנסיבות אלה גובר החשש לקיומה של הטעייה". העובדה שעל הנעליים המיובאות מופיע השם PRONTO השונה מאדידס, אינה רלוונטית. הדימיון הוא בלוגו. כך למשל ברע"א 3581/05 הסימן שנעשה בו שימוש היה NUCLEAR והיה מדובר בנעליים זולות יותר מנעלי אדידס, אלא שביהמ"ש המחוזי והעליון בחנו את הלוגו של הפסים המקבילים ועל בסיסו קבעו בימ"ש אלה שיש דמיון מטעה בין הסימנים. מעבר לכך ייאמר שאין כל חשיבות להיות הנעלים נשוא התביעה עשויות מחומר באיכות נמוכה מאלה של אדידס. להיפך, בשל איכותן הנמוכה מתחדד הצורך בתפיסתן שכן הפצתן עשויה לגרום להטעיית הצרכן כך שיקנה מוצר באיכות נמוכה בחשבו שמדובר במוצר מאיכות גבוהה. בהפעילי את מבחן המראה , והמבחן שלפיו מדובר באותו סוג סחורה (נעליים), ומבחן "יתר נסיבות העניין" שלפיו הטובין המיובאים אינם נהנים מהכרה (ומכל מקום לא הוכח אחרת- והנטל בעניין זה מוטל על התובע) ומפרסום בהיקף הדומה לזה של הנתבעת 2 ואפילו לא באחוזים בודדים, הרי שיש דמיון מטעה בין הטובין המיובאים לבין סימנה של נתבעת 2 (ובה במידה של נתבעת 3). מעבר לכך ייאמר שהמסר הרעיוני העומד בבסיס הסימן של הטובין המיובאים (של פסים מקבילים עם רווח ביניהם) דומה מהותית לזה העולה מסימניהם של אדידס,כך שמה שיזכור הלקוח הפוטנציאלי הוא את הלוגו של אדידס ויש סבירות רבה לכך שכאשר יראה את הטובין נשוא התביעה, יטעה לחשוב שמדובר במוצרי אדידס.

15. למוצרי פומה- הצהיר והעיד מר אבי שפר, מנכ"ל חברת גרונדמן ושות' , חברה לשיווק מוצרי ספורט בע"מ, שהיא המפיצה הבלעדית של מוצרי PUMA בישראל שמרשתו היא בעלת הסימן המעוצב PUMA שהוא סימן הכולל דמות של פס אחד. נתבעת 3 היא בעלת סימן מסחר מס' 44822 שמתייחס לדמות של פס אחד. הסימן רשום מיום 4.11.75 בסוג 25 לגבי "נעליים, במיוחד נעלי ספורט ונעליים לזמן הפנוי". לפי תצהירו של מר שפר, סימן הפס רשום בכל העולם. עוד הוסיף מר שפר והצהיר שחברת פומה השקיעה ומשקיעה הון עתק בפיתוח מוצריה ובכלל זה מוצרי הנעלה. פומה נותנת חסות לנבחרות וקבוצות הכדורגל הטובות בעולם. היקף המכירות של פומה עולה על 3.5 מיליארד יורו. מוצרי התובע מפרים את סימן הפס. אמנם בטובין שייבא התובע יש שני פסים ובטובין של פומה יש פס אחד14 אך יש בטובין אלה דמיון מטעה לסימן של פומה. המצהיר הנ"ל ציין בתצהירו שנעלי פומה הנושאות את סימן הפס נמכרות בחנויות רבות ברחבי הארץ וקהל הצרכנים הרוכש את נעלי הפס הינו הקהל הרחב ההולך שבי אחרי הסממנים החיצוניים ובמיוחד נמשכת עינו לסימן הפס המוכר היטב. המסקנה היא שמכירת הטובין נשוא התביעה יש בה כדי להטעות את הציבור הבלתי מקצועי. למעשה כל אשר נאמר לעיל לגבי אדידס זהה לגבי פומה. העובדה שעל הנעליים המיובאות מופיע השם PRONTO השונה מפומה, אינה רלוונטית. הדמיון הוא בלוגו של הפס. מעבר לכך ייאמר שאין כל חשיבות להיות הנעלים נשוא התביעה עשויות מחומר באיכות נמוכה לעומת אלה של פומה. להיפך, בשל איכותן הנמוכה מתחדד הצורך בתפיסתן שכן הפצתן עשויה לגרום להטעיית הצרכן כך שיקנה מוצר באיכות נמוכה בחשבו שמדובר במוצר באיכות גבוהה. בהפעילי את מבחן המראה, והמבחן שלפיו מדובר באותו סוג סחורה (נעליים), ומבחן "יתר נסיבות העניין" שלפיו הטובין המיובאים אינם נהנים מהכרה (ומכל מקום לא הוכח אחרת- והנטל בעניין זה מוטל על התובע) ומפרסום בהיקף הדומה לזה של הנתבעת 3 ואפילו לא באחוזים בודדים, הרי שמה שיזכור הלקוח הפוטנציאלי הוא את הלוגו של פומה ויש סבירות רבה שכאשר יראה את הטובין נשוא התביעה, יטעה לחשוב שמדובר במוצרי פומה.

לעניין טענת התובע שהוא אמור למכור את הטובין בשטחי הרשות הפלשתינאית

16. התובע טען שהוא אמור למכור את הטובין בשטחי הרשות הפלסטינאית בלבד ולא בישראל. אין כל ראיה של



10 ראו סעיף 16 לתצהירה של דיאנה אברהם מטעם חב' אדידס ואת נספח ט' לתצהיר וכן את הפסיקתא שניתנה בביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 1052/02 אשר התייחסה לשניים שלושה וארבעה פסים מקבילים.
11 רע"א 3581/05 שהנעל מתאימה בע"מ נ' ADIDAS-SALOMON A.G ואח', תק-על 2005(3), 135 ,עמ' 136.
12 ראו נספח יא' לתצהיר העדה דיאנה אברהם.
13 ראו לעניין זה דברי השופט גרוניס ברע"א 3581/05 ה"ש 10 הנ"ל וכן רע"א 5454/02 ה"ש 7 דלעיל.
14 ראו נספח ו' לתצהירו של מר שפר

= 5 =

ממש מצד התובע שהמכירה תהיה רק בשטחים ולא בישראל. הרי מרגע שישוחררו הטובין אין כל בקרה על החנויות שלהן ימכור התובע את הנעליים. לגופו של עניין ייאמר שבכל הקשור לטענה זו השיב המכס שהסכמי הביניים בין הרשות הפלסטינאית לישראל יצרו מעטפת מכס מאוחדת לשתי הרשויות. לכן, טובין האסורים בייבוא לישראל אסורים בייבוא לרש"פ. התובע לא טען כל טענה משפטית או עובדתית בתשובה לטענה זו. מכל מקום יובהר כי הסדר מעטפת המכס – Customs Envelope – אשר נקבע בהסכמי אוסלו, קבע משטר אחיד של מכסים ומסים עקיפים (למעט חריגים) בשטחי ישראל, הגדה ועזה. עפ"י הסדר זה ישראל גובה את המכסים עבור הפלסטינים במעטפת החיצונית ומעבירה להם את הנתח היחסי בניכוי עמלה. כמו-כן נקבע מנגנון להתחשבנות בגין מסים עקיפים. מאז מלחמת ששת הימים ראתה ישראל בשטחי הגדה, הרצועה ובשטחה-היא אזור מכס אחד. לפיכך, ישראל אכפה משטר מכס ומסים עקיפים אחיד על כלל תנועת הטובין בין שטחה, שטחי הגדה והרצועה ובין מדינות שלישיות .ישראל לא שינתה עמדה עקרונית זו בעקבות תהליך אוסלו. פרוטוקול פריז (4/94 (שנכלל כנספח להסכם עזה יריחו (05/94) ולהסכם הביניים שבין ישראל לרשות הפלסטינאית נתן תוקף למשטר כלכלי זה וקבע את הסדר מעטפת המכס. על פי הסדר זה, יחול משטר מכס אחיד על תנועת הסחורות (למעט חריגים) והמסים העקיפים יהיו דומים (אך לא זהים). במקביל, נקבע מנגנון סליקה אשר הסדיר את חלוקת ההכנסות ממסים וממכסים בין ישראל לבין הפלסטינים. כיום, פרוטוקול פריז ממשיך להוות את הבסיס הרשמי ליחסים הכלכליים בין הרש"פ לישראל15.

בסיכום

17. לאור האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את התביעה ומצווה כדלהלן:

א. על השמדת הטובין נשוא התביעה ועל תשלום לנתבעת 1 סך של 2,200 ₪ בגין השמדת הטובין16.

ב. הנני מחייב את התובע בהוצאות אחסנת הטובין נשוא התביעה בסך של 16,000 ₪17 .

ג. הנני מחייב את התובע בשכ"ט עו"ד של כ"א מהנתבעים 1-3 ע"ס 3,000 ₪ + מע"מ. הוצאות אלו ייגבו מהסכום שהופקד ע"י התובע בקופת ביהמ"ש18

על המזכירות לשלוח עותק מפסק הדין לכל הצדדים לתיק זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אגרה סימני מסחר

  2. הפרת סימן מסחרי

  3. מבחן המראה והצליל

  4. מבחן הדמיון המטעה

  5. בלעדיות בסימן מסחר

  6. אופי מבחין סימן מסחר

  7. הפרת סימן מסחר מזון

  8. הפרת סימן מסחר אגרה

  9. הפרת סימן מסחר רשום

  10. הפרת סימן מסחרי רשום

  11. הפרת סימן מסחר טפסים

  12. הפרת סימן מסחר תרופה

  13. הפרת סימן מסחר בגדים

  14. בקשה למחיקת סימן מסחר

  15. הפרת סימן מסחר נעליים

  16. הפרת סימן מסחר בשטחים

  17. בקשה למחיקת סימני מסחר

  18. הפרת סימן מסחר לא רשום

  19. הפרת סימן מסחר אינטרנט

  20. בעלות משותפת בסימן מסחר

  21. הפרת סימן מסחר קוסמטיקה

  22. הפרת סימן מסחר שלא נרשם

  23. הפרת סימן מסחר צו מניעה

  24. הפרת סימן מסחר מוכר היטב

  25. פיצוי בגין הפרת סימן מסחר

  26. דחיית בקשה לרישום סימן מסחר

  27. הפרת סימן מסחר תביעת פיצויים

  28. הפרת סימן מסחר שלא נרשם בארץ

  29. הפרת סימן מסחר סמכות עניינית

  30. דחיית בקשה צו מניעה הפרת סימן מסחר

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון