הפרת צו הסדרי ראיה


1. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תובענה נגד הנתבע, לקוחו-לשעבר. התובע העניק לנתבע שורה של שירותים משפטיים, שנסבים לעניין סכסוך של הנתבע עם מי שהייתה אשתו, שהסתעף לכיוונים רבים. בגין השירותים המשפטיים האמורים, כך טענת התובע, נותר הנתבע חייב לו שכ"ט עו"ד העולה לסך של 54,527 ₪. מכאן תביעתו.

2. הנתבע התגונן בפני התביעה. בהמשך הוא אף הגיש תביעה-שכנגד נגד התובע. בגדרה של תביעה-שכנגד זו טען הנתבע לרשלנות מקצועית נטענת של התובע שהסבה לו נזקים על סך 115,000 ₪. התובע התגונן בפני התביעה-שכנגד.

3. כתבי הטענות היו משופעים נספחים לרוב. אף לנוכח הנתון האמור, ובהסכמת ב"כ הצדדים, סוכם כי יינתן פס"ד מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שאף על דרך זו הובהר כי רשאי ביהמ"ש לקבל או לדחות תביעה או תביעה-שכנגד במלואה או בחלקה. לאחר שהונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים, ולנוכח העובדה שחלק ניכר מן הנספחים המעידים על פעילות משפטית בפני בתי הדין השרעיים היו בערבית, הוריתי להמציא לי את תרגומם.

4. ביסודו של דבר אין חולקין כי התובע העניק שירותים משפטיים בייצוגו של הנתבע בהליך פלילי שננקט נגדו בפני בימ"ש השלום בקריות, בעקבות תקיפתו הנטענת של אשתו, הליכי גירושין ומזונות בבית הדין השרעי, תובענת נזיקין שהוגשה נגד התובע ע"י אשתו לבימ"ש השלום בנצרת והליכים בתיק הוצל"פ 8-04-01000-13. אכן, בגדר כתב התביעה נוקב התובע ב- 11 פרטי שכ"ט עו"ד, ואולם הם ההסתעפות של ההליכים האמורים.

5. להלן אעמיק חקר בתביעה העיקרית ואולם נקל לי, ראש לכל, להדוף מכל וכל את התביעה-שכנגד שבפניי. אקדים ואציין כי בעקבות הסכסוך בין בעלי הדין הגיש הנתבע תלונה נגד התובע ללשכת עורכי-הדין בחיפה. זו החליטה לגנוז את התלונה. לטעמי הדברים עולים כפורחים לנוכח בחינת ראשי הנזק הנטענים בתביעה- שכנגד.


6. ככל שעסקינן בהליך הפלילי איני רואה כל פגם בבקשות דחייה שהוגשו בתיק זה, בהיותן סבירות. עיקר טענתו של הנתבע היא שהתובע הגיע להסדר טיעון "מאחורי גבו", מבלי לדווח לו על כך וזאת לנוכח כפירתו המהותית באישום שיוחס לו.

הטענה האמורה נשמעת מופרכת על פניה. הישיבה בביהמ"ש בה הושג הסדר הטיעון הייתה במעמדו של הנתבע, הוא הנאשם שם. רק בנוכחותו של הנאשם, וכאשר דברו נשמע, הוא הודה באישומים שיוחסו לו, אף שמע והאזין להסדר הטיעון ביחס לעונשו. די בכך על מנת להדוף את הטענה. מעבר לכך אמור היה הנתבע להשכילני, למשל לנוכח חומר הראיות המשטרתי, כי החלטתו של התובע להמליץ על הסדר טיעון הייתה בלתי סבירה. הוא לא השמיע שמץ טענה בכיוון זה, הגם שלנוכח העובדה שאירע מה שאירע במעמדו, ממילא הטענה האמורה הייתה נשקלת על ידי באורח שולי.

7. ככל שעסקינן בהליכים בבית הדין השרעי, טען הנתבע כי התובע התרשל בכך שלא התייצב לישיבה שנועדה ביום 13.11.02. רק כתוצאה מכך הוא חוייב בתשלום מזונות בסכום בלתי סביר.

אף הטענה האמורה חסרת שחר וחסרת ממש. עובר ליום 13.11.02 הנתבע לא היה עדיין מיוצג ע"י התובע. אכן התובע הושיט לו עזרה והגיש בקשות, שהיו חתומות ע"י הנתבע, לדחיית ישיבה שקדמה לישיבה מיום 13.11.02. מכל מקום, מעיקרא, היה זה הנתבע שזומן כדין לישיבה ביום 13.11.02 והוא היה זה שהתרשל ולא התייצב לדיון בפני בית הדין השרעי. בחנתי מכלול כתבי בי-דין בפני בית הדין השרעי ומצאתי אבחנה ברישומו של בית הדין, מקום שבעל דין מיוצג ומקום שבעל דין אינו מיוצג.

מעבר לכך, ברי לי כי ביום 08.03.03 התקיים דיון בבית הדין בה השמיע התובע, שכבר ייצג את הנתבע, את טענותיו לגוף העניין. ברי לי כי בית הדין לא ייחס משקל רב לעובדה שאי התייצבותו של הנתבע ביום 13.11.02 לא הייתה מוצדקת לטעמו. בית הדין בחן, באורח מהותי ולגופן, את הטענות והטענות-שכנגד והכריע כאשר הכריע. משמע, לא היה כל קשר סיבתי בין הכרעת בית הדין לבין מחדל של אי התייצבות ביום 13.11.02, אם של הנתבע, אף אם של התובע ככל שהייתי מגיע למסקנה כי הנתבע היה אז מיוצג.


8. אשת הנתבע הגישה תובענת נזיקין נגד התובע. נטען כי כפועל יוצא מהרשעתו של הנתבע בהליך הפלילי שפורט לעיל, נכבשה הדרך להגשת תביעת הנזיקין האמורה. הטענה האמורה מופרכת על פניה. הרשעתו של התובע הייתה ביום 16.06.02. תובענת הנזיקין הוגשה ביום 18.10.01. ברי, איפוא, כי אשת הנתבע בגדר כתב התביעה, אף לא יכולה הייתה להסתמך על הרשעתו של התובע הצפויה בעתיד, מעשה נבואה.


9. ככל שעסקינן בהליכי ההוצל"פ טען הנתבע כי התובע הבטיח לנקוט בהליכי בזיון בית הדין השרעי לנוכח הפרת צו הסדרי ראיה בגין ילדיו של הנתבע ושל אשתו. מקובלת עליי הכחשתו של התובע עניין זה. ככל שעסקינן ביתר הליכי ההוצל"פ, בחינת התיק מעלה טיפול שוטף סדיר של התובע.

10. מעבר לדחיית כל ראשי התביעה-שכנגד, ברי לי כי סכום הנזק הנטען מופרך על פניו. הנתבע טוען לנזק נפשי ופגיעה בשמו הטוב, מבלי שהוא מצרף, ולו מסמך אחד לעניין זה. התובע עותר להשיב חיוב מזונות בסכום של 50,000 ₪, מבלי שהוא מוכיח כל עיקר סכום סתמי זה, שנהיר לי שהוא לא שילם מעולם.

11. אדרש, איפוא, לתביעה העיקרית. אקדים ואציין כי התנהלותם של התובע ושל הנתבע, ככל שעסקינן במסכת היחסים הנגלית לנגד עיניי, היא נפסדת ומעוררת תהיות וחשדות.

12. ככל שעסקינן בתובע, כתבי בי-דין שלו זורעים בטיעונים מתלהמים ובגידופים וחרפות לרוב כנגד הנתבע. עיקר החומרה נעוצה בהכפשות האישיות של הנתבע, ובהתנהגותו הנפסדת הנטענת כנגד אשתו. לנוכח זאת "מחלק התובע ציונים" לנתבע. רק נשתכח מן התובע כי הנתבע הוא לקוחו-לשעבר. ככזה היה זכאי הנתבע, כמוהו ככל אדם, לייצוג משפטי של עו"ד. יותר ויותר תמהתי, למקרא כיוון הטענות האמורות בהן מביע התובע חמלה על אומללותו של אשתו של הנתבע, את מי ייצג התובע בהליכים הרבים שהיו. ככל שהיו לתובע טענות ומענות כנגד הנתבע, בגין יחסו של הנתבע אליו, אף בגין כפיות הטובה מול שירותיו, ניחא. שמא הייתי נוהג בסלחנות. ואולם התובע מנסה לדוג במים עכורים כאשר הוא אינו מגלה כל הזדהות, כנדרש מעו"ד כלפי לקוח, בליבת הסכסוך עם אשת הנתבע, בגדרה הוא קיבל על עצמו את הייצוג, ושל הנתבע דווקא. אכן, התחסדות והיתממות מקוממת עד מאוד.

13. התובע אינו טוען כי הנתבע, מתחילת הדרך, סובב אותו בכחש. לא זו אף זו: במכתב תשובתו ללשכת עורכי-הדין מתאר התובע, כהדגמה ללשונו הגסה והבוטה, כי הנתבע "הינו אדם בעל אי יציבות נפשית, כספית וחברתית מוחלטת. עובדה זאת התגלתה בפניי מהרגע הראשון שנפגשתי איתו, אדם בודד בעל התנהגויות פסולות, אדם שאינו יודע ואינו מסוגל לדעת ולהבחין את דרכו, את ייצוגו קיבלתי אחרי מחשבה עמוקה, היות והרבה אנשים בסביבה מזהירים האחד את השני מלהתקרב אליו ומלנהל איתו יחסים כלשהם...". והנה, חרף כל אלו מעניק התובע לנתבע סדרה של שירותים משפטיים, הן בערכאות שונות והן לאורך זמן, מבלי ששזפה עיני, ולו הסכם שכ"ט אחד, ולו מכתב דרישה אחד, ולו התראה אחת על הפסקת הייצוג, ככל שלא ישולם לו שכרו. הנתון האמור, לכאורה, גובל בחוסר סבירות קיצונית. כך, דווקא לנוכח הודאתו של התובע כי הדברים היו נהירים לו, כבר מלכתחילה, ולא בדיעבד, לאחר שהנתבע הטעה אותו, למשל, בלשון חלקות.

14. התנהלותו של הנתבע פסולה, נפסדת וחשודה פי כמה. הנתבע טוען כי הוא חזר ושילם לתובע כל שנדרש לשלם בגין שכרו של התובע. בסופה של דרך הסתכמו התשלומים האמורים לכדי סכום כולל של 9,500 ₪ במזומן. ואולם כל התשלומים האמורים, גם משום שהיו במזומן, לא זכו לכל חשבונית מצדו של התובע.

אף הגרסה האמורה נשמעת מפוקפקת ביותר. בחינת פרטי התשלומים שנימנו בכתב הגנתו של הנתבע אינם מסתכמים לסך 9,500 ₪, הגם שמדובר בסכום דומה. אם מדובר בסדרת תשלומים הנמשכת לאורך זמן, תמיהה היא בעיניי איך הנתבע יודע לדייק ולנקוב בסכום, די "לא עגול", בסך 9,500 ₪ דווקא. איך ממשיך הנתבע לשלם לתובע תשלומים מתשלומים שונים, גם אם התובע לא מנפיק לו חשבוניות מס. הכיצד הוא לא מתנה את התשלום הבא, בכך שתונפק לו החשבונית בגין תשלום קודם. הכיצד לא שזפה עיני, ולו מכתב התראה אחד?

זאת ועוד: לכל אורך הדרך משים הנתבע עצמו כאדם אומלל וחסר כל המתקיים מהבטחת הכנסה. הנתבע, איפוא, אינו מתמודד כל עיקר עם טענת התובע איך גייס סכומי שכ"ט עו"ד כה גבוהים, נוכח מצבו הכלכלי העלוב.

לכל אלו חוברת הכרעתי לחובת הנתבע, ככל שעסקינן בתביעה- שכנגד שלו. אף קביעתי האמורה משליכה על קביעת המהימנות שלו, ככל שעסקינן בהגנתו בפני התביעה העיקרית.

15. לנוכח התנהלותו הרשלנית של התובע, ככל שעסקינן בהתקשרויותיו עם הנתבע, ברי לי כי איני יכול להידרש לתביעה בגין שכר מוסכם. אוסיף ואציין כי אפילו בגדר כתב התביעה לא טוען התובע כי הותנה שכר מוסכם, אלא טוען כי הגיש חשבוניות שונות, מבלי להשמיע טענה כי החשבוניות האמורות היו על יסוד הסכמה זו או אחרת.

משאלו הם פני הדברים זכאי התובע, דרך עיקרון, לשכר ראוי. ואולם, אף בעניין זה התנהלותו של התובע מרושלת מאוד. הוא לא המציא בפניי כל חוות-דעת על השכר הראוי שהוא זכאי לו, לשיטתו. ביהמ"ש העליון הורה, ב- ע.א 92821/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ. עו"ד יצחק יחיאל, כי דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל ביהמ"ש לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (פ"ד נח (5) 20, עמ' 20-21). ככל שעסקינן בתעריף המינימאלי של לשכת עורכי-הדין, לטעמי הוא מקור ראוי לגזירת שכר ראוי. לנוכח כל אלו מצפה הייתי מן התובע, אף לנוכח רשלנותו האמורה ועיסוקו כעו"ד, שיטרח
ויצביע, קונקרטית, על הסעיפים הרלוונטיים בתוספת של התעריף האמור. כשלעצמי, ברי לי שאין בדעתי לעשות המלאכה במקומו.

16. ואולם, לעזרו של התובע, לטעמי, מתייצב הנתבע. והרי הנתבע, כהודייתו בכתבי טענותיו, טוען כי הוא נדרש ושילם לתובע שכ"ט המסתכם בסכום של 9,500 ₪. בגדר התביעה-שכנגד שלו הוא אף לא דרש את השבת הסכום האמור, הגם שטען לרשלנות וטענתו זו נדחתה. הנה כי כן, יש בפניי הודיה של הנתבע על-פיה השכר הראוי של התובע עולה לסך של 9,500 ₪, למצער.

הנתבע טוען כי הוא שילם לתובע את הסכום האמור ואיני מאמין לגרסה זו. לנוכח הנתונים האמורים חסד ייעשה עם התובע כאשר אפסוק לו, כהודיית הנתבע, סך 9,500 ₪ כאמור.

17. הבעתי דעתי הנחרצת לעניין התנהלותם הנפסדת של שני בעלי הדין. בעיקר צורם הדבר בעניינו של התובע, לנוכח עיסוקו כעו"ד. לנוכח הנתונים האמורים, אף לנוכח העובדה שעסקינן בהליך על דרך הפשרה, לא יינתן צו להוצאות, אף לא בגין אגרת תביעה יחסית.

18. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 31.08.03 ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

התביעה-שכנגד - נדחית.

אין צו להוצאות.

19.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון