איחור הובלה ימית


עניינה של התביעה, לפיצוי בסך 83,836 ₪, בגין נזק אשר נגרם לטענת התובעת מורטן סחר ושיווק בע"מ (להלן: "התובעת" ו/או "מורטן"), עקב איחור בהגעת מטען של פלפלים (להלן: "המטען"), שנשלחו דרך הים מנמל אשדוד לנמל מרסיי בצרפת ומשם בהובלה יבשתית ללקוח שמקום מושבו בהולנד.

הרקע

הנתבעת 1 - א.מ.א סוכניות ים מאוגדות בע"מ (להלן: "א.מ.א" או "הנתבעת 1"), הינה חברת ספנות, אשר התחייבה להוביל את המטען מישראל להולנד דרך מרסיי בצרפת.

הנתבעת 2 - סי אל אס אוברסיס בע"מ (להלן:"הנתבעת 2" או "סי.אל.אס"), הינה חברה העוסקת בעמילות מכס, אשר דרכה בוצעה ההזמנה להובלת המטען והיא אשר ביצעה עבור התובעת הזמנה אצל א.מ.א לשיגור המטען.

ביום 6.2.05, פנתה התובעת לסי. אל. אס וביצעה דרכה הזמנה לתעבורת משלוח של המטען במשקל כולל של 20 טון מנמל אשדוד לנקודת פריקה במרסיי בצרפת ומשם לקניין בהולנד.

ביום 8.2.05 המכילה מורטן שתי מכולות שמספרן היה 190772-9 TRLU ו 1798382 TRLU והביאה אותן לנמל אשדוד (להלן: "המכולות").

ביום 9.2.05 ביצעה סי. אל. אס עבור התובעת את ההזמנה לשיגור המכולות ומשלוחן, ובאותו היום הוטענה ע"י א.מ.א מכולה אחת בלבד מתוך המכולות על גביי האנייה, והיא נפרקה במרסי בצרפת ביום 16.2.05. בסמוך לאחר שנפרקה המכולה הסתבר כי מכולה מספר 190772-9 TRLU (להלן: "המכולה"), כלל לא הועמסה ע"י א.מ.א ולא שוגרה להולנד.
הנתבעות לא דיווחו לתובעת על החוסר, ולתובעת נודע על כך ע"י הקניין מהולנד.

בסופו של יום המכולה שלא נשלחה הועמסה ע"י א.מ.א, ושוגרה להולנד רק כעבור שבוע והגיעה להולנד רק ביום 23.2.05, באיחור של שבוע ימים.

לטענת התובעת כתוצאה מהאיחור נפגמה התוצרת החקלאית מסוג פלפל, ולא ניתן היה לשווקה.

טענות הצדדים.

לטענת התובעת, הנתבעת 2, משלחת המכולות, אשר הייתה אמורה לדאוג ולפקח על העמסת המכולות על האנייה במועד שהוזמן על ידה, לא ידעה לטענתה על אי העמסת המכולה במועד, לא ידעה לטענתה על העמסת המכולה השנייה במועד מאוחר, וכשזאת נודע לה, היה זה ע"י הודעת התובעת ולא ע"י בירור עצמאי שערכה.

תפקידה של הנתבעת 2, לא מסתיים בהזמנת הובלה בלבד, אלא כמשלחת המטען היא אמורה לקבל כל דיווח רלוונטי למשלוח, ולדעת כי המשלוח כלל לא יצא ליעדו.

הנתבעת 2, כמשלחת המטען לא עקבה אחר תקינות המשלוח ולא פיקחה על העמסת המכולה בזמן כמתחייב במערכת היחסים בינה לבין התובעת, כמו כן לא דאגה הנתבעת 2 לנקוט את הצעדים הנדרשים על מנת למנוע מקרה כזה.

התובעת לא יכלה לדעת על כך שהמכולה לא הועמסה לאנייה ביום 9.2.05, ידיעה זו מצויה בידיעתם הבלעדית של הנתבעות ומשכך יש להטיל אחריות זו עליהם.


עוד נטען כי על אף שהנתבעת 2 יודעה עוד ביום 23.2.05 על הנזק, בחרה היא לנקוט בגישה של שב ואל תעשה ולא שלחה שמאי מטעמה ואף לא יידעה את חברת הספנות על כך.

הנתבעות במעשיהן או במחדליהן גרמו לתובעת נזק שהוערך ע"י השמאי של הקניין מהולנד בסך 14,811 יורו ומכאן התביעה על פי הפירוט הבא:

(א) הפסד בגין אבדן של 200 קרטונים של פלפלים מעוכים- 2,000 יורו.

(ב) הפסד בגין אבדן של 473 קרטונים של פלפלים שאיכותם נפגמה- 4,730 יורו.

(ג) הפסד בגין מכירת 1,327 קרטונים של פלפלים במחיר מופחת - 4,644.5 יורו.

(ד) הוצאות בגין מיון מחדש- 2,600 יורו.

(ה) עלויות השמדה של התוצרת הפגומה- 336.5 יורו.

(ו) שכר טרחת שמאי- 500 יורו. (להלן: "הנזק").

לטענת הנתבעת 1, היא לא הייתה מעורבת בהכנת המטען ו/או בהמכלתו למכולה. לפי התכנון המכולה אמורה הייתה להישלח למרסיי על גבי האנייה Carmel Bio Top(להלן: "כרמל"), אך בסופו של דבר המכולה הוטענה ונשלחה למרסי באמצעות האנייה Ice Star (להלן: "האנייה"). הנתבעת 2 הייתה זו שהזמינה מא.מ.א הובלה ימית, ולא היה כל קשר ישיר או חוזי בן התובעת לנתבעת 1. א.מ.א התבקשה להסדיר את הובלת המטען עד למרסיי בלבד. ההובלה ממרסיי להולנד לא הייתה באחריות א.מ.א ובוצעה ע"י גורמים שאינם קשורים לא.מ.א. המכולה נפרקה ונמסרה במרסיי ביום 18.2.05 בעוד שהמכולה האחרת זו שנשלחה כמתוכנן ע"ג אניית כרמל, נמסרה ביום 16.2.05. הפלפלים נשמרו בטמפ' תקינה במשך כל זמן ההובלה הימית.

עוד טענה הנתבעת 1, מורטן לא הפחיתה מהסכומים הנתבעים על ידה עלויות שבהן הייתה נושאת בכל מקרה. כך למשל מורטן טוענת כי ציפתה להפיק ממכירת הפלפלים הכנסה כוללת של 20,000 יורו שהם כ- 115,200 ₪- מורטן טוענת כי מתוך סכום זה היה עליה לשלם למגדל הפלפלים בישראל - בן ציון אברהם (להלן: "המגדל" או "בן ציון") סך של 82,000 ₪, היינו הרווח המקסימאלי אותו ציפתה מורטן להפיק הינו 33,200 ₪, מורטן לא הגישה כראיה, הסכם בינה לבין בן ציון מה היו תנאי ההסכם ביניהם ולא צירפה קבלות המוכיחים כי שולם סכום כלשהו לא הובאה כל ראיה על כי למגדל הפלפלים שולמה תמורה כלשהי בכלל או תמורה בסך של 82,000 ₪.

אם בן ציון ניזוק כפועל יוצא מהאיחור בהגעת הפלפלים להולנד, היה עליו להגיש תביעה נפרדת בעניין. מורטן לא יכולה להגיש את התביעה במקומו, או לזכות בתמורה המגיעה לאותו מגדל, במיוחד כל עוד לא הוכח כי מורטן שילמה בפועל תמורה זו.

מתוך הרווח המקסימאלי- 33,200 יש להפחית עלויות יצוא, הובלה ושינוע שהרי מדובר בעלויות שמורטן הייתה משלמת בכל מקרה. המצהיר מטעם התובעת - עופר הצהיר כי הרווח הסופי שמורטן הייתה מפיקה בפועל ממכירת המטען כולו, לאחר הפחתת עלויות נלוות, עמד על 9,000 ₪ לכל היותר, וגם זאת בתנאי שהלקוח בהולנד היה מצליח למכור את המטען בתמורה לסך של 10 יורו לקרטון. המסקנה היא שכדי להעמיד את מורטן במצב שבו הייתה אלמלא נגרמו נזקים כלשהם יש לפצותה, בכפוף להוכחת נזקיה לכל היותר בסכום של 9,000 ₪.

כ"כ נטען, כי מורטן לא הוכיחה שום עובדה נטענת על ידה כדי לבסס את נזקיה הנטענים.

א.מ.א אינה נושאת באחריות לאיחור בהגעת המטען: א.מ.א שימשה אך ורק כסוכנת MAE, זו אשר הנפיקה את שטר המטען ואשר התחייבה בחוזה מפורש או מכללה להוביל את המטען וזו אשר שימשה כמוביל ימי, ולפיכך כל מעשיה ומחדליה של א.מ.א נעשו מתוקף תפקידה כסוכנת ויש להחשיבם לפי סעיף 2 לחוק השליחויות, התשכ"ה-1965,(להלן: "חוק השליחויות"), כמעשים או כמחדלים של MAE. מורטן הגישה תביעה כנגד א.מ.א - השלוח במקום נגד השולח MAE. על פי שטר המטען א.מ.א זכאית ליהנות מכל הזכויות וההגנות הנתונות ל MAE לפי אותו שטר מטען המהווה בהעדר ראיה אחרת ראיה לתוכנו של חוזה ההובלה בין הצדדים.

לטענת א.מ.א הגורמים היחידים אשר נושאים באחריות למקרה שבו מכולה מסוימת לא הוטענה לאנייה מסוימת כמתוכנן, הם חברת הנמל ובעלי תפקידים מטעמה או בעלי האנייה - צוות האנייה וקברניטה. לא.מ.א אין מעמד בעניין זה היא לא טוענת בעצמה את המכולות ולא מחליטה איזה מכולות יועמסו ואיזה לא, אלא היא רק סוכנת האנייה- היינו ייצוג עניינה של האנייה בפני הרשויות בישראל, הזמנת מרמקום על האנייה ובטיפול בדוקומנטציה הקשורה למטעני יבוא ויצוא.

בנוסף טענה הנתבעת 1 בין היתר, כי מורטן לא הוכיחה רשלנות מצידה של א.מ.א, וכן גורמים העוסקים בהובלה ימית
או משתמשים בהובלה ימית חייבים להביא בחשבון עיכוב אפשרי בלוח זמנים להגעת מטען ליעדו.

באשר להגעת פלפלים מעוכים, נזק זה אינו קשור בדרך כלשהי לאיחור בהגעת המטען להולנד או בעובדה כי המכולה הנידונה לא הוטענה כמתוכנן על אניית כרמל. מורטן לא הוכיחה כאמור מה היה מצבם של הפלפלים לפני המכלתם, אם הנזק נגרם תוך כדי הובלת הפלפלים בדרך הים, הוא נגרם משום שהפלפלים לא נארזו או נקשרו כראוי.

לבסוף טענה א.מ.א כי אין להטיל עליה אחריות לכך שלא מסרה הודעה על אי טעינת המכולה כמתוכנן, הן משום שלטענתה הודעה כזו נמסרה והן משום שהודעה כזו, לפי תנאי שטר המטען והן משום שלא הוכח הנזק הקשור לרשלנות מעין זו. מכל מקום לכל הפחות יש לחלק את האחריות לנזק שנגרם עקב מחדל זה בין א.מ.א לסי.אל.אס.

לטענת הנתבעת 2, מלבד הטענות שטענה הנתבעת 1, הוסיפה הנתבעת 2 וטענה בין היתר, כי המדובר בתיק נזק לסחורה, שבו אף אחד מהעדים בתיק לא ראה את הנזק בעיניו ולא יכול להעיד עליו מידיעה אישית, לא הובאה חוות דעת שמאי לתמיכה בנזקים ולא נחקר השמאי ולא הציג כל מסמך שמעיד על הנזק לסחורה- אפילו לא על אישור על השמדתה. גם אם היה נזק לא הוכח הגורם והסיבה לנזק. מחומר הראיות עולה שנגרם למטען אירוע טראומתי. הנתבעת 2 הייתה מעורבת רק בהובלה הבינלאומית הימית לחו"ל, היינו תיאום ההובלה עם הנתבעת 1 להזמנת המקום למכולה וטיפול בעמילות המכס ביצוא.

עוד טענה בין היתר כי הוכח שאורך חיי המדף של פלפל טרי בפברואר הוא הרבה יותר מ- 21 ימים, והוכח כי פלפלים נשלחים לחו"ל במשלוחים ארוכים שנמשכים 14 יום ו 21 יום ומגיעים במצב תקין לחלוטין. לא הוכח כל קשר סיבתי בין מצב הסחורה בהגעתה ליעד לבין העיכוב בהפלגת המכולה מישראל, ולא ניתן לקבוע שלולא היה עיכוב כזה לא היה נגרם הנזק הנטען. לאחר ההובלה הסחורה עוד צריכה להימכר ע"י הקניין לרשתות השיווק, ומשם להימכר ללקוח בתוך מספר ימים נוספים, ולהחזיק אצלו במקרר לפחות 3-4 ימים. ברור שאם הסחורה התקלקלה ונרקבה בתוך שבוע, היא ממילא לא הייתה ראויה לשיווק ולא הייתה ראויה להובלה ימית. מורטן נטלה על עצמה סיכון בכך שבחרה דווקא בהובלה ימית ולא אווירית סחורה עם אורך חיי מדף קצרים. עוד נטען, כי לא הוכח שהנתבעת 1 התחייבה כלפי התובעת להגעת המכולה ליעד הסופי במועד ספציפי כלשהו.

כמו כן טענה הנתבעת 1, כי לא הוכח שנמסרה לנתבעת 1 הודעה שהמכולה לא עלתה או שהנתבעת 1 יכלה לדעת זאת לפני שעלתה המכולה לאנייה החלופית ולא הוכח כי הנתבעת 1 נתנה הסכמתה לכך.

לא הוכחה כל התרשלות של הנתבעת 1, אלא לכל היותר התרשלות של חברת הספנות וסוכן האנייה שלא דיווחו ולא קיבלו אישורים ופעלו על דעת עצמם בניגוד להצהרת הטענה המפורשת שקיבלו, בה התבקשו להעלות את המכולה לאנייה כרמל שאמורה להפליג ביום חמישי בערב.


עדויות

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותו הראשית של : יורם עופר, שהינו מנהלה של מורטן (לעיל ולהלן: "מר עופר").

מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר צביקה נוי המשמש כאיש תפעול בא.מ.א סוכנויות מאוגדות בע"מ (להלן: "מר צביקה נוי"). מטעם הנתבעת 2 הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דני דניאל שהינו מנהל בסי.אל.אס (להלן: "דני דניאל").

כל הפנייה לפרוטוקול הדיון, משמעו, פרוטוקול הדיון במועד בו נחקר העד הרלוונטי.

התובעת הגישה סיכומים והנתבעת 1 ו- 2 הגישו סיכומיהן. על אף שניתנה הזדמנות לתובעת להגיש סיכומי תשובה מטעמה, היא ויתרה על זכותה זו.

דיון והכרעה

מעיון בחומר הראייתי שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

כידוע, על התובעת, מוטל הנטל הבסיסי והראשוני, להוכיח את תביעתה, וככזו מוטל עליה, הנטל לשכנע בדבר זכותה לקבלת הפיצוי, ולא פחות חשוב מכך, לשכנע באשר לנזק שנגרם לה.

הוכחת שני אלו הם תנאי הכרחי לקבלת התביעה ואי הוכחתה של העילה או הנזק, תביא לדחיית התביעה ואין כל חשיבות לשאלה איזה משתי השאלות נדונה ומוכרעת ראשונה.

בהעדר נזק אין פיצויים (ראה ע"א 101/85 מנסור נ' עירית נצרת, פ"ד מא(3) 47, 52). התובע פיצויים, צריך להוכיח גם את היקף הנזק שנגרם לו (ראה ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת-שבע, פ"ד לה(2) 800, 807). "משלא הוכיח... את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות" (דברי כבוד השופט ח' כהן בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פ"ד כט(1) 194, 195).


בענייננו החלטתי לבחון ולהכריע ראשית בשאלה האם הוכיחה התובעת את הנזק שנטען לטענתה למטען, תשובה שלילית תוביל לתוצאה המיידית של דחיית התביעה, ואילו תשובה חיובית תוביל לשאלה האם הוכחה אחריותן של הנתבעות לנזק?

את נטל ההוכחה ניתן להרים באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסתה, הינה הגרסה העדיפה או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתה, הינן ראיות עדיפות.

הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין ובין היתר כך נקבע: בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז): "נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע".

נטל ההוכחה מורם ע"י הצד עליו מוטל נטל זה באמצעות אותן הראיות התומכות בגרסתו, ובין היתר באמצעות עדים המבססים והתומכים בגרסתו, ולפיכך, יש לבחון את שאלת מהימנותם ומיומנותם של עדי התובעת. "איש אינו נהינה אפוא מן הספק במישור האזרחי וההכרעה נופלת על פי עמידתו של הנושא בנטל השכנוע, בדרישה של הטיית מאזן ההסתברות לטובתו."

(השופט י. קדמי בספרו "על הראיות" (חלק שלישי) מהדורה תשס"ד 2003 בעמוד 1543 , 1550).

בענייננו, מעיון בחומר הראייתי שבפניי עולה כי מורטן לא הוכיחה את הנזק הנטען ומשכך היא אינה זכאית כלל לפיצוי, מורטן לא הציגה בין היתר, כל אסמכתא התומכת בטענה כי שילמה לחקלאים שסיפ]קו לה את הסחורה תשלום כלשהו, ולא הציגה כל ראיה המעידה על מצב הפלפלים בעת שהומכלו על גביי האנייה, שכן לא ידוע מועד קטיפתם של הפלפלים, מה היו תנאי אחסנתם של הפלפלים ומספר ימי ה מדף שנותרו לפלפלים נכון ליום 9.2.05.

גם המצהיר והעד היחידי מטעם התובעת מר עופר, לא ידע להעיד על מצבם של הפלפלים טרם אחסנתם, ומה עלה בגורלם עת הגיעו לקניין בהולנד, וכך הוא מעיד בעניין זה:

"ש. מי הנחיל (המכיל צ.ל י.ש) את המכולות במושב?

ת. אנשים שעובדים אצלי". (ראה עמוד 19 שורות 12-13 לפרוטוקול).

ובהמשך"

"ש. יש לך את הטמפרטורה של ההובלה הזו?

ת. אני מנסה לזכור, חייב להיות כי אנו שמים רשמי טמפרטורות. אני לא יודע, אני חייב לבדוק.

ש. הובלתם את המכולה מהמקום עד לנמל?


ת. לא

ש. אתה לא יודע להגיד לי למי בדיוק נמסרה המכולה?

ת. לא

ש. יש לך אישור מסירה על המכולה?...

ת. לא". (ראה עמוד 22 שורות 20-29 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש. אמרת קודם בחקירה של חברי שאתם לא גידלתם את הפלפלים האלה, אלא קניתם אותם ממגדל בשם ציון. אני מניחה שאם כך הוא גם זה שקטף את הפלפלים.

ת. נכון. הוא קטף אותם.

ש. יש לך אישור בכתב חתום על המועד שבו נקטפו הפלפלים?
ת. לא

ש. הוא גם שלח את הפלפלים אל בית האריזה נתיב הגדוד?


ת. כן.

ש. יש לך את נתוני ההובלה הזו? את התנאים שבה נעשתה ההובלה הזו מהשדה לבית האריזה?

ת. הפלפל נקטף במשך היום. היות וזה לא הובלה בקירור אך אין לי את הטמוגרף.

ש. יש לך את הטמוגרף לגבי ההובלה הימית?

ת. אני לא זוכר.". (ראה עמוד 23 שורות 4-15 לפרוטוקול).

די בתשובות אלו כדי להגיע למסקנה כי זו עדות שלא ניתן על בסיסה להשתית את התביעה.

עוד עולה מהחומר הראייתי שבפניי, כי יכול והפלפלים שהומכלו היו על סף חיי המדף שלהם.

מר דניאל העיד בפניי כי אורך חיי המדף של הפלפלים, הינו למעלה מ 21 יום (ראה עדותו של מר דניאל, בעמוד 49 שורות 23-24 לפרוטוקול, כאשר נשאל האם נכון שפלפלים נשלחים במשלוחים שהמשכם 14 יום, הוא עונה: "כן, היה גם 21 יום"). עדותו הייתה עדות מהימנה שלא נסתרה.

על פי גרסת הנתבעת 1, עולה כי בענייננו המכולה הועמסה בסופו של יום על האנייה אייס סטאר, שהפליגה למרסיי ביום 13.2.05 ופרקה את מטענה שם ביום 18.2.05, על פי התכנון המכולה הייתה אמורה להיטען על אניית כרמל- שהפליגה מאשדוד ביום 10.2.05 ומסרה את המטען ביום 16.2.05, ולפיכך, האיחור המקסימאלי בהגעת המטען היה איחור של יומיים.

משלא הביאה מורטן כל חוות דעת מטעמה לעניין אורך חיי המדף של הפלפלים, עולה כי אין כל סיבה שהובלה שהתארכה מעבר לצפוי ביומיים בלבד, תביא לבדה לריקבון הפלפלים.

על פי עדותו של מר דניאל, שלא נסתרה ונמצאה אמינה, כאמור נשלחים ומגיעים פלפלים במצב תקין גם לאחר 21 יום של הובלה ימית.

ייתר על כן, על פי גרסת הנתבעת 1, שאף היא לא נסתרה ע"י מורטן, עולה כי התעודה הפיטוסניטארית, אינה מוכיחה כי הפלפלים היו במצב איכותי בעת המכלתם אלא רק כי לא נמצאו בהם מחלות מסוגים שונים, כמפורט בתעודה עצמה, וכי דווקא מסמך אחר שכן יכול היה להעיד על איכותם של הפלפלים והמכונה "אירוגאפ" לא הוגש ע"י מורטן כראיה. מתשובותיו של מר עופר בעדותו עולה כי מסמך כזה קיים ברשות מורטן והיא בחרה מטעמיה שלא להציגו.

התובעת כאמור לא הוכיחה שנגרם לה נזק, ומהחומר הראייתי שבפניי עולה כי כלל לא ידוע ויש ספק רב, האם הושמדה הסחורה או נמכרה בסופו של יום, וכך מעיד בעניין זה מר עופר:

"ש. הקרטונים הפגומים של הסחורה שהתקבלו בהולנד, מה עשיתם איתם? השמדתם אותם?

ת. כן, זה מה שהשמאי (צ.ל אמר י.ש) שעשו וזה מה שאמר הלקוח.

...

ש. מי זרק אותה?

ת. הלקוח.

ש. אתה לא ראית את הזריקה הזו בעיניים?

ת. לא.

ש. יש לך איזה שהוא אישור רשמי?

ת. לא". (ראה עמוד 23 שורות 16-25 לפרוטוקול).

בעניינים אלו, ביכולתה של התובעת היה להביא לעדות לא רק את השמאי שנתן חוות דעת מטעמה, ושעל משקלה אעמוד בהמשך, אלא את עדותו של מר בן ציון ואת עדותו של הקניין בהולנד(כמו גם אי הבאת החקלאי לעדות וההימנעות מהצגת תעודת ה"איגרוגאפ").


כבר נפסק כי אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערערת את גרסתו ולפעמים אף שוללת את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651 בעמוד 658 נקבע: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד".

בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה (1) 736, בעמוד 760 נאמר :

"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים האזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

התובעת הסתפקה בעדותו היחידה של מר עופר כאמור. עדותו היחידה של מר עופר התאפיינה בחוסר ידע של רוב העובדות מידיעה אישית. ייתר על כן בעדותו של מר עופר התגלו סתירות שלא ניתן להן הסבר מניח את הדעת (רק כדוגמא בכתב התביעה נאמר שהמכולה הגיעה להולנד בעוד שבצהירו בס' 8 אמר שהמכולה הגיעה למרסיי. ראה עמ' 22 לפרוטוקול).

עדות זו של מר עופר הינה עדות יחידה אשר לא נתמכה בראיות שהובאו או בגרסת עדים נוספים, וככזו - לא תוכל לעמוד במבחן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעל-פיו נדרש בית-המשפט לנימוקים מיוחדים אם משית הוא פסק-דין על יסוד עדות כזו לבדה בלא כל סיוע של עדות נוספת.

להלן לשון הסעיף:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;

(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;

(4) התובענה היא נגד עיזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;

(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור".

לעניין זה רבה וענפה הפסיקה המנחה אשר נקבעה בסוגיה זו.

כן ראה ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, בעמ' 771:

"פירושה של אותה 'אזהרה עצמית' אינו יכול להיות אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54, לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה. לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי 'הזהיר את עצמו', כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או בטעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב במצוות החוק".

וכן ראה ע"א (ת"א) 147/84 ברגר נ' זכאי פ"מ תשמ"ה(1) 207, בעמ' 210:

"...אם אין בידי השופט להצביע על נימוק נוסף, אחר, לקבל העדות, כי אז עליו לדחות את התביעה אפילו מאמין הוא למשיב. ועוד מורה סעיף זה שנימוק, כזה יהיה אמיתי, נימוק קיים, ואין די בכך שיאמר השופט כי הזהיר את עצמו שסומך הוא על עדות יחידה ונותן בה את אמונו".

מעדותו של מר עופר עולה כי ההובלה מהחקלאי לבית האריזה לא הייתה בתנאי קירור, ואף לא הובאה כל אסמכתא על הטמפרטורה בה הייתה הסחורה מאז שנקטפה (למר עופר לא היה אישור וראיה מתי נקטף הפלפל. ראה עמ' 23 לפרוטקול) ועד שהועמסה למכולה או על משך הזמן ששהתה בבית האריזה, ולא צורף גרף הטמפרטורה של המכולה לאורך ההובלה הימית באנייה.


מהמקובץ עולה, כי מורטן לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה, לא הוכיחה את מצב הפלפלים עת הגיעו להולנד, לא הוכיחה כי הפלפלים נרקבו והושמדו לא הגישה ראיה כלשהי המוכיחה את הוצאות כגון- עלויות מיון, עלויות השמדה ותשלום שכ"ט שמאי, לא הוצג מכתב דרישה מהלקוח בהולנד, ולא מסמכים בנקאיים המוכיחים כי הלקוח קיזז ממורטן סכומים מסוימים ו/או כי שילם לה סכומים מופחתים.

גם חוות הדעת שהסתמכה עליה מורטן בתביעתה, אינה יכולה לשמש מטעמה כראיה, שכן, מעיון בחוות הדעת, עולה, כי היא אינה עונה על דרישות סעיפים 22 ו 24 לפקודת הראיות הקובעות, כי:

"22. לא יקבל בית משפט כראיה חוות דעת או תעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל, אלא כשיש עליהן אישור של נציג קונסולרי או דיפלומטי של ישראל -

(1) שהחתימה על חוות הדעת או תעודת הרופא ראויה לאמון;

(2) שלפי חוקי המקום שבו נעשתה חוות הדעת או תעודת הרופא צפוי למומחה או לרופא עונש על דברי שקר הכלולים בהן.

24.(א) חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר.

(ב) שר המשפטים רשאי, בתקנות, לקבוע דרך הגשתן של חוות דעת, תעודת רופא או תעודת עובד הציבור ולהביא שינויים בטפסיהן.".

בענייננו לא רק שהתובעת בתביעתה מסתמכת על חוות דעת אשר הוזמנה בכלל ע"י הקניין מהולנד, (כך מאשר מר עופר בחקירתו: "ש. אתה מצרף את חוות הדעת של השמאי לתצהיר שלך. את השמאי הזה אתה לא הזמנת אלא הלקוח בהולנד? ת. כן, לפי בקשתי". ראה עמוד 23 שורות 1-3 לפרוטוקול), אלא שהשמאי כלל לא זומן ולא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו.

מחוות הדעת, לא ברור בין היתר מי השמאי שנתן אותה, מה פרטי השכלתו, ניסיונו והכשרתו המקצועית. אין אישור מטעם השמאי כי ידוע לו שחוות הדעת תוגש לבית משפט בישראל וחסרה הצהרה כי אין לו כל עניין אישי בחוות הדעת.

לאור האמור, אין ליתן לחוות דעת שכזו, שהינה כולה בגדר עדות שמועה, משקל כלשהו שניתן להשתית עליו את תביעתה של מורטן.

לאור כל האמור אני מגיע למסקנה, כי מורטן לא הוכיחה תביעתה, לא הוכיחה את הנזק הנתבע וכבר נפסק כאמור, כי תנאי מוקדם להיווצרות הזכות לפיצויים, הוא נזק שנגרם לתובע, כתוצאה מהתרשלותו של המזיק ומהפרת החוזה.

סוף דבר

לאור כל האמור משלא הוכיחה מורטן תביעתה, התביעה נדחית.

במהלך שמיעת הראיות עלו לא מעט תמיהות גם בגרסת הנתבעות. אין בתמיהות אלו כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי אך יש בכך להשפיע על החלטתי לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

לאור האמור אני קובע כי אין צו להוצאות ולשכ"ט עו"ד וכל צד ישא בהואותיו.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איחור משלוח

  2. איחור בהגשת השגה

  3. איחור בהגעת מטען

  4. איחור הובלה ימית

  5. איחור בהגשת הצעה

  6. איחור בקבלת דירה

  7. איחור באספקת שיש

  8. איחור בהגעת משלוח

  9. איחור בהגשת בר''ע

  10. איחור בהגעת טכנאי

  11. איחור בביטול עסקה

  12. איחור בהחזרת ציוד

  13. איחור בהחזרת דירה

  14. איחור בקבלת חבילות

  15. איחור בהשלמת עבודה

  16. איחור בהחזרת סחורה

  17. איחור בהשלמת הבניה

  18. איחור בביצוע עבודה

  19. איחור בהעברת בעלות

  20. איחור באספקת סחורה

  21. איחור בהחזרת ספרים

  22. איחור בהחזרת החזקה

  23. איחור בביצוע תשלום

  24. איחור בהודעה לביטוח

  25. בקשה להישפט באיחור

  26. איחור קל בהגשת בקשה

  27. איחור בשחרור פיקדון

  28. איחור ברישום זכויות

  29. איחור בהגשת התנגדות

  30. איחור בהגעת מטען אישי

  31. איחור בהעברת דבר דואר

  32. איחור בקבלת היתר בניה

  33. איחור בהגשת הוכחת חוב

  34. איחור קל בהגשת התנגדות

  35. הפרת חוזה איחור במסירה

  36. ביטול עסקה איחור באספקה

  37. איחור בהגשת תביעה שכנגד

  38. הפרת הסכם איחור בתשלום

  39. איחור בהגשת תשובה להשגה

  40. איחור בהשלמת בניית דירה

  41. איחור בהגשת השגה ארנונה

  42. איחור בביצוע ניתוק מהוט

  43. איחור בביצוע תשלומים בהסכם

  44. איחור בשחרור כספי הפיצויים

  45. איחור בלתי סביר בשחרור מטען

  46. איחור במסירה של דירת מגורים

  47. איחור בהגשת ערר ביטוח לאומי

  48. איחור בביצוע פיצויים מוסכמים

  49. איחור בהעברת חלק מהתמורה במכירת דירה

  50. פיצוי בגין איחור במסירת החזקה בדירה

  51. אחריות בנק מלווה על איחור במסירת דירות

  52. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון