התנגדות לבקשה לפיצול סעדים


בפני בקשה במסגרתה עותרת המבקשת כי בית המשפט יורה כי צו העיקול הזמני אשר ניתן במסגרת בש"א 1242/08 מתחילת חודש מרץ 2008 פקע או לחילופין כי יש להורות על ביטולו.

טענות המבקשת לעניין פקיעת או ביטול צו העיקול נסמכות על שלוש:

  1. נוכח העובדה כי התצהיר התומך בבקשה למתן סעד זמני לא צורף למסמכים שהומצאו לידי המבקשת במועד הנקוב בהחלטה, שהרי יש לראות את הצו כפקע.
  2. התביעה עצמה הינה תביעת סרק שעילתה התיישנה ומכאן שאין מקום למתן סעד זמני.
  3. לא הועלה כל נימוק של ממש למתן הצו הזמני ומכאן שדינה של הבקשה להידחות.


מתוך מטרה לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע, בסיוע בית המשפט לכלל הסדר, אשר היה מייתר את ההחלטה בבקשה זו , הסכימו הצדדים, דיונית, כי יקבע מועד לישיבת קדם משפט, במסגרתה תבחן אפשרות סיום הסכסוך. הצדדים לא הגיעו לכלל הסדר ולא נותר אלא ליתן החלטה בבקשה לגופה.

העובדות הצריכות לעניין

  1. ביום 16.2.94 התקשר המשיב עם המבקשת בהסכם קומבינציה ביחס למקרקעין הידועים כגוש 8238 חלקה 34 , אשר מחיצם הינם בבעלותו ( להלן: "המקרקעין").
  2. לטענת המשיב, הפרה המבקשת את הסכם הקומבינציה, ונוכח כך הוגשה על ידו המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ה.פ. 1502/04) במסגרתו נתבקש בית המשפט להורות כי ההסכם בוטל כדין על ידי המשיב עקב הפרתו על ידי המבקשת (להלן: "המרצת הפתיחה").
  3. ביום 17.11.04 הוגשה על ידי המשיב בקשה לפיצול סעדים במסגרת תיק המרצת הפתיחה
  4. ביום 17.7.05 נעתר כב' השופט אלטוביה מגן לבקשה לפיצול סעדים כלשונה.
  5. ביום 2.7.2007 ניתן פסק דינו של כב' השופט מגן אלטוביה בהמרצת הפתיחה במסגרתו הורה כב' השופט כי ביטול הסכם הקומבינציה על ידי המבקש נעשה כדין.
  6. ביום 20.2.08 הוגשה התובענה בתיק העיקרי בבית משפט זה ובמקביל הוגשה בקשה לצו עיקול זמני. הבקשה אושרה בכפוף, בין היתר , להפקדת ערבות צד שלישי כמפורט בהחלטה. הערבות לא הופקדה במועד, והצו פקע.
  7. ביום 6.3.08 הוגשה הבקשה לעיקול פעם נוספת במסגרת בש"א 1424/08. הבקשה נענתה בחיוב ובטחונות הופקדו בהתאם להחלטת בית המשפט.
  8. ביום 7.4.08 הוגשה הבקשה דנן.


משמעות העדר המצאת התצהיר בתמיכה לבקשה במועד שנקבע

1. תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת :

" העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כת בהערבות יומצאו במסגירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו..."

2. זה המקום לציין כי בהחלטת בית המשפט לא נקבע מועד מאוחר יותר להמצאה. מתוך הבקשה לביטול עלה לכאורה כי הבקשה וההחלטה הומצאו למבקשת במועד ואולם התצהיר התומך בבקשה, לא צורף.

3. בנוסף, טענה המבקשת כי ככל שתצהיר הינו זה שצורף לבקשת העיקול הראשונה שפקעה, שהרי אין לקבלו שכן על הבקשה היה להיתמך בתצהיר נפרד המיועד לבקשה החדשה בלבד.


4. המשיב טען בעניין זה כי הבקשה המקורית לוותה בתצהיר אשר נמסר למבקשת, וכי הבקשה השנייה זהה בתוכנה לבקשה המקורית, והוגשה אך בשל פקיעת הצו עקב האיחור בהמצאת הביטחונות.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחקירת המשיב ובסיכומי הצדדים אני מוצאת כי דין טענתה זו המבקשת להידחות.

6. תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בפועל בשאלת פקיעתו של הצו הזמני. וקובעת כי הסעד הזמני יפקע - :
(1) ..
(2) ..
(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם מבית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שירשמו;

7. לכאורה, צודקת המבקשת כי אי המצאת הבקשה וצו העיקול, גוררת עימה פקיעה של צו העיקול.

8. ואולם, במקרה שבפני יש לציין שניים. ראשית, לא מדובר היה באי המצאת הבקשה או צו העיקול, אלא באי המצאת התצהיר התומך בבקשה. בנוסף, יש לזכור כי ימים ספורים קודם לכן הומצאה הבקשה וההחלטה המקורית אליה נלווה תצהירו של המשיב. ב"כ המשיב אף הבהיר למבקשת כי בכל הנוגע לבקשה העדכנית עסקינן באותו תצהיר.

9. אין אני סבורה כי העבודה שאותו תצהיר צורף לשתי בקשות שונות, יש בו כדי לפסול את הבקשה החדשה, בוודאי כאשר עסקינן באותה בקשה בדיוק, אשר הוגשה בפער של מספר ימים אך בשל אי עמידתו של המשיב במועדים הנקובים לצורך המצאת הביטחונות.

השאלה היא שאלה של מהות לא פרוצדורה. על בית המשפט לבחון האם האמור בתצהיר תומך בטענות העובדתיות נשוא הבקשה אם לאו, דהיינו הרלוונטיות של סעיפי התצהיר. ככל שאין קורלציה בין התצהיר לבין הבקשה או ככל שהתצהיר חסר, שהרי יש מקום לטענות כי מדובר בתצהיר שיש לשייכו לבקשה אחרת. אין זה המקרה שבפני.


10. לא למיותר לציין כי לבקשה אשר הוגשה לתיק בית המשפט, צורף תצהיר, והכשל היחיד הוא בשאלת המצאתו של אותו תצהיר במועד לידי המבקשת. הגם שאין להקל ראש במחדל זה, בוודאי כאשר עסקינן בסעד זמני, אשר מותנה בתחילה בנתונים שנמסרו על ידי צד אחד בלבד (ובעניין זה ראה לדוגמא בבע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, בעמ' 141) שהרי אין אני מוצאת כי יש לראות בכל כשל ככזה המבטל את הצו באופן אוטומטי.

11. בדומה לעובדה כי החלטות רשויות מנהליות שנפל בהן פגם, אינן בטלות בעיקרן, אלא שיש לייחס להן בטלות יחסית, כך גם הדבר ככל שהוא נוגע לשאלת בטלותם של צווים זמניים.

12. בפסק דינו של כב' השופט זילברטל בבית המשפט המחוזי בירושלים התייחס בית המשפט לנושא זה בדיוק כאשר פסק בבש"א (י-ם) 3559/06 TONEDOOR LTD נ' יובנק בע"מ (לשעבר אינווסטק כלל בע"מ (פורסם בהוצאת נבו (:

" נראה, איפוא, כי פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב "פקיעה מדעיקרא" אלא "פקיעה יחסית" (על משקל "בטלות יחסית"). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים".

ובעניין זה ראה גם בר"ע (מחוזי-י-ם) 3403/01 זיזה נ' יעקב, פורסם בהוצאת נבו במסגרתו סירב בית המשפט להצהיר על בטלות עיקול זמני, גם במקרה בו לא קויימו דרישות תקנה 367(ב) לתקנות, מהטעם שבסופו של דבר נודע לנתבע על קיומו של העיקול הזמני.

13. בבר"ע (י-ם) 3139/07 מיראל תעשויות טקסטיל בע"מ נ' ציון טכנולויות צביעה ואשפרה שותפות מוגבלת (פורסם בהוצאת נבו () חזר וקבע בית המשפט כי ביטולו של צו זמני אשר בדרך המצאתו נפל פגם, נעשה לאחר ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.

14. במקרה שבפני שיקול דעת זה, לאור העובדה כי הבקשה, ההחלטה והביטחונות הומצאו לידי המבקשת, כי הומצא לה ימים ספורים קודם לכן התצהיר הרלוונטי והתצהיר מתייחס לעובדות נשוא הבקשה, שהרי אין לראות בכשל זה, כמקים ביטול אוטומטי לבקשה. אני מודעת לעמדתו של ב"כ המבקשת על פיה לא היה בחקירתו הנגדית של המשיב במהלך הדיון כדי לשלול את טענותיו המקדמיות, ואולם עצם העובדה כי אכן התייצב המשיב לחקירתו ונחקר ביחס לאותו תצהיר, מלמדת כי מדובר בפגם שיש, במקרים מוגדרים וברורים- כגון זה שבפני, לאפשר למשיב לתקנו.

15. כמו כן במקום שבו לבית המשפט שיקול דעת, בהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד 1984, לקבוע "אחרת מטעמים שירשמו", שהרי הטעמים שנימנו לעיל, אכן מכוונים למסקנה כי במקרה זה אין במחדלו של המשיב כדי להביא לבטלותו של הצו ויש לבחון את שאלת ביטולו על בסיס טענות המבקשת לגופן.

התיישנות עילת התביעה
16. במסגרת הדיון בפני טענו שני הצדדים טענות שונות ביחס להתיישנותה של עילת התביעה. יש לזכור ולהדגיש כי הבקשה שבפני אינה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות כי אם בקשה לביטול צו עיקול זמני. נוכח כך, התייחסותי בעניין זה הינה "במשקף" של בקשה לסעד זמני בלבד.

17. הצורך בבחינת שאלת ההתיישנות נובע או מתקשר לעובדה כי כחלק ממערך שיקולי במתן הסעד הזמני, נבחנת שאלת סיכויי ההליך. אין בידי לקבל את טענת הב"כ המשיב על פיה הבחינה היא בחינת הסיכויים על פי כתב התביעה בלבד. אומנם, התיישנות מעצם הגדרתה אינה מבטלת עילות קיימות, כי אם מונעת מתן סעד בגינן נוכח הוראות הדין. ואולם אין אני עוסקת בדיונים או החלטת תיאורטיות ומכאן שככל שברור על פניו כי עילת התביעה התיישנה יש בכך כדי להשליך באופן ברור על שאלת מתן הסעד הזמני. כמו כן, אין מקום ליתן סעדים, לרבות סעדים זמניים, במקום שבו ברור כי התביעה התיישנה.

עם זאת יובהר ויודגש כי אין בהתייחסותי לשאלת סיכויי ההליך כדי לקבוע מסמרות בשאלות העובדתיות או המשפטיות נשוא ההליך, כי אם הערכה לכאורית בלבד, שמטרתה גיבוש החלטה ביחס למתן הסעד הזמני ותו-לא.

18. בסוגיית ההתיישנות נתתי דעתי לשניים:
האחד, מהי ההשלכה של העדר התנגדות המבקשת למתן ההיתר לפיצול סעדים על שאלת התיישנות העילה;
והאחר הינו מהו המועד בו נוצרה העילה נשוא התביעה ואשר החל ממנו, נמנה מניין הימים לצורך בחינת שאלת ההתיישנות.

משמעות הסכמת המבקשת למתן אישור בית המשפט לבקשה לפיצול סעדים
19. עיון בבקשה לפיצול סעדים, אשר צורף כנספח ז' לכתב התביעה, מלמד כי במסגרת הבקשה עתר המשיב כי בית המשפט יאפשר לו לפצל את סעדיו באופן שבו יוכל לתבוע פיצוי בגין נזקים שמקורם החל ממועד ההפרה ועד למועד הביטול בנובמבר 2004.


20. בהחלטת בית המשפט מיום 17.7.05 אשר צורפה כנספח ח' לכתב התביעה קבע בית המשפט המחוזי :
" בהמשך להודעת בא כוח המשיבה כי המשיבה חוזרת בה מהתנגדותה לפיצול סעדים, הודעה מיום 13.7.05, אני נעתר לבקשה כלשונה".

21. מתוך שכך (ולאור נספח ב' לכתב התשובה לכתב ההגנה), יש להסיק כי המבקשת לא התנגדה לבקשה לפיצול סעדים ואף חזרה בה, פוזיטיבית מן הכוונה להתנגד לבקשה זו. המבקשת לא טענה באותה עת כי העילה התיישנה, כולה או חלקה או לכל הפחות כי היא שומרת לעצמה את הזכות להעלות טענות ביחס להתיישנות התביעה, כולה או חלקה בעתיד.

22. בסעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 ( להלן: "חוק ההתיישנות") נקבע:
" 9. הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ובמעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה"- למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

23. אני סבורה כי בחזרתה הבלתי מסויגת של המבקשת מהתנגדות לבקשה שעניינה במפורש, מתן פיצול הדיון באופן שבו תוגש בעתיד תביעה כספית בגין נזקים שמקורם בהסכם הקומבינציה , יש משום הודאה ברורה בקיומה של הזכות באופן אשר יש בה כדי לעצור את שעון החול, ככל שהוא נוגע להתיישנות, ותחילתה של ספירה חדשה.

24. די באמור לעיל על מנת לשלול את טענת המבקשת לעניין ההתיישנות בוודאי במקום שבו ההלכה הפסוקה הינה כי יש לפרש את הוראות דיני ההתיישנות בצמצום.

25. לצורך השלמת התמונה מצאתי להתייחס גם לשאלת החלתו של סעיף 3 לחוק ההתיישנות במקרה דנן.

26. זכות הגישה של בעל דין לבית המשפט קיבלה במקומותינו מעמד של מעין זכות יסוד. גישה זו משליכה באופן מהותי על דיני ההתיישנות ועל הפרשנות להוראות הדין לרבות הוראות סעיף סעיף 3 לחוק ההתיישנות במסגרתו נקבע כי :

"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".

היקף תחולתו של כלל "ההזדמנות הראשונה" שבסעיף 3 לחוק ההתיישנות פורש על ידי בתי המשפט ככזה הכולל גם מצבים שונים, מוקדמים להגשת כתבי הטענות, בהם ניתנה הזדמנות לבעל דין להעלות טענת התיישנות ואם לא ניצל
אותה, יחמיץ את המועד להעלותה. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן פורסם בהוצאת נבו (.

מתוך שכך, ונוכח העובדה כי במסגרת המרצת הפתיחה נדונה מערכת יחסי הצדדים ובמסגרתה הוגשה הבקשה לפיצול סעדים, שהרי יש לשיטתי לראות את המבקשת כמי שלא טענה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שניתנה לה ומתוך שכך, אין היא רשאית עוד להעלותה.

התגבשות עילת התביעה ומניין הזמנים לצורך בחינת שאלת ההתיישנות

27. בעניין יש להקדים ולומר כי על פי ההלכה הפסוקה הגשת התובענה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות, נוכח כך, התקופה שבין מועד הגשת התביעה בשנת 2004 וכלה ביום מתן פסק הדין ב-2.7.07, אינה באה במניין. (בעניין זה ראה ר"ע 695/85 מורטנפלד נ' בן יאיר פ"ד מ(1) 337, וכן א'. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שלישית, 1995) 110 ).

28. מתוך שכך, מקום שבו עילת התביעה טרם התיישנה במועד הגשת התביעה המקורית (במקרה זה המרצת הפתיחה משנת 2004), שהרי אין להורות כי התיישנה במהלך אותה תקופה.

29. באשר למועד היווצרות העילה שהרי לכאורה, המבחן לתחילת מרוץ ההתיישנות נעוץ בקיומה של יכולת דיונית להעמיד את המחלוקות שבין הצדדים להכרעתו של בית המשפט (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והשיבה הגדולה עץ חיים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים פ"ד נז(5) 433).

30. בתי המשפט פסקו לא אחת כי לא ניתן לייחס למושג "עילת תובענה", שעם מועד התגבשותה מתחיל מרוץ ההתיישנות, משמעות אחידה. בע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לתיירות ולאירוח בע"מ נגד בנק דיסקונט למשכנתאות (פורסם בהוצאות נבו ) נקבע על ידי בית המשפט העליון :

" המבחן המקובל לגיבוש עילת תביעה לצורך התיישנות הוא מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש..."

31. בעניינו עלו מתוך טיעוני הצדדים שני מועדים חלופיים המתייחסים למועד גיבוש עילת התביעה:
א. קיומן של עילות תביעה מתחדשות החל משנת 1994 וכלה במועד ביטול ההסכם.
ב. מועד החתימה על הסכם הקומבינציה בשנת 1994.

עילות תביעה מתחדשות
32. מפסק דינו של כב' השופט אלטוביה (אשר כאמור הפך לחלוט) עלה לכאורה כי בין הצדדים התנהל דין ודברים ממושך, במסגרתו ניתנו בהסכמה ארכות לקיום התחייבויות המבקשת (ראה לדוגמא עמוד 5 שורות 1-2 ושורות 12-15 לפסק הדין) ואולם בכל פעם לא עמדה המבקשת במועדים החדשים, מתוך שכך אני למדה כי לכאורה יכול ויש לראות בהסכמות אלו משום שינוי תנאי החוזה באופן שבו הוארכו המועדים לביצוע, ומכאן גם מועד התגבשות העילה (ראה לדוגמא גם נספח ג' לכתב התשובה לכתב ההגנה בתיק זה), או לחילופין כי יש לראות בארכות אלו כאירוע עוולתי מתמשך המקים עילות תביעה מתחדשות, כאשר בחינת שאלת ההתיישנות צריך שתעשה ביחס לכל מקטע או עילה בנפרד. אציין כי באמור בכתב הגנתה של המבקשת עצמה יש כדי תמיכה במסקנותיי אלו.

כך או כך, ונוכח העובדה כי עסקינן בבחינת זכות לכאורית בלבד, שהרי ספק בעיני האם ניתן להסיק במקרה זה דבר על התיישנותה של התביעה.
(בעניין זה ראה לדוגמא ת"א (מרכז) 1163-02-08 עריית נתניה נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ, פורסם בהוצאת נבו ).

33. עוד אציין כי גם אילו ניתן היה לראות בהפרת ההסכם המקורי, עוד בשנת 1994 כזו היוצרת עילת תביעה יחידה וברורה שהרי עדיין היה לשיטתי לראות בהסכמת הצדדים למתן ארכה לביצוע התחייבויות המבקשת, ככזו המקימה מניעה מן המבקשת מלטעון להתיישנות העילה ביחס לאותה תקופת ארכה.

כל פרשנות אחרת משמעה כי הסכמתו של המשיב למתן ארכה למבקשת עצמה לקיום התחייבויותיה, יש בה כדי לייצר פגיעה בזכויותיו הדיוניות והתנהלות שבחוסר תום לב של המבקשת. (בעניין זה ראה ת.א. (ת"א) 2510/02 עריית תל-אביב נ' הלשכה הגדולה למדינת ישראל של הבונים החופשיים פורסם בהוצאת נבו (.
במקום שבו עסקינן בהליך שעניינו סעד מן היושר, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף, גם כאשר מדובר בטענות המועלות על ידי המבקשת.

34. לאור האמור לעיל יש להורות כי לא היה בטענות ובמסמכים שהובאו בפני כדי לבסס, החלטה בדבר העדר זכות לכאורית עקב התיישנות עילת התביעה.

קיומו של טעם למתן צו העיקול


35. בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע:

" (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה:
(1). הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק ייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או אדם אחר.
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

36. כידוע, החלטת בית המשפט לעניין צווי מניעה זמניים היא פרי שיקול דעת שיפוטי. בבואו של בית המשפט לשקול מתן או ביטולו של סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, את מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם( קיומה של זכות לכאורית של המבקשת לקבל את הסעדים המבוקשים על ידה) , מאזן הנוחות, ניקיון כפיו ותום ליבו של המבקש (המשיב בבקשה זו).

37. כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו ואולם ההחלטה נובעת ממשקלם הסגולי הכולל של כלל הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון.

38. טענות הצדדים בפני נתרכזו בסיכויי ההליך ומאזן הנוחות. באשר לסיכויי ההליך, ולאחר שנתתי דעתי לשאלת התיישנות העילה כמו גם תוכנו של כתב התביעה, אני סבורה כי עולה מתוך המסמכים זכות לכאורית של המשיב. יש לזכור כי פסק דינו של כב' השופט אלטוביה קבע כי המבקשת אכן הפרה את הסכם הקומבינציה. גם בעובדה זו כמו גם להכרעותיו של כב' השופט אלטוביה בשאלת דרך התנהלותם של הצדדים בהליך בפניו, יש כדי להשליך על ההתדיינות דנן.

נתתי דעתי למסמכים שהוגשו על ידי המבקשת במסגרת חקירתו של המשיב (נ-1, נ-2) מכוחם עולה לכאורה טענה של המבקשת לקיומן של הוצאות שונות שהוצאו על ידה במהלך תקופת ההסכם כמו גם טענה להשבחת המקרקעין. ואולם כל שניתן להסיק מכוחם של מסמכים אלו הינו עצם משלוחם וקבלתם על ידי המשיב. לא מצאתי כי היה בהללו, לצורך הדיון בשאלת העיקול הזמני כדי לשנות מהחלטתי בדבר קיומה של זכות לכאורית וזאת גם לאחר שעיינתי בכתב ההגנה.
כמו כן לא מצאתי כי היה בחקירתו הנגדית של המשיב כדי כרסום בגירסתו לעניין הצווים הזמניים.

בעניין זה מצאתי לציין כי מן הדיון עלה כי המבקשת היא זו שנשאה בתשלומי המס הנובעים מן העסקה. ואולם בבקשתו של המשיב לעקל כספים אלו אין, בניגוד לעמדת המבקשת, משום פגיעה בטענותיו שכן דומה כי זהו בדיוק הטעם להגשתה של בקשת העיקול ביחס לכספים אלו ממשרדי מס שבח מקרקעין בנתניה (המחזיק 1 בבקשה לעיקולים זמניים).

39. באשר לאיזון האינטרסים שבין הצדדים שהרי יש לזכור כי עסקינן בתביעה בסכום ניכר, המתייחסת לנזקים שנגרמו על ידי חברה לאדם פרטי. במקום שבו יזכה המשיב בתביעתו, שהרי נהיר כי בהעדר יכולת גבייה ביחס לסכומים אלו, ייגרם לו נזק של ממש.

המבקשת טענה במסגרת בקשתה כי מתן הצו מכביד על המבקשת, מגביל את פעילות ופוגע במוניטין החברה. מדובר היה בטענות כלליות שלא נמלאו תוכן על ידי המבקשת. בנוסף, בחרה המבקשת שלא להעיד את נציגה על תצהירו בבקשה לביטול צו העיקול , ומתוך שכך, שהרי לא הונח בפני בסיס ראייתי כלשהו להוכחתן של טענות אלו.

העובדה כי המבקשת לא שילמה את הוצאות ההליך בהמרצת הפתיחה עד כי המשיב נדרש להליכי גבייה, מעלה תהיה באשר ליכולתו של המשיב לגבות סכומים גבוהים הרבה יותר במסגרת התביעה הכספית. דומה כי טענתו של נציג המבקשת כי מדובר היה בטעות בהנהלת החשבונות של החברה, הינה תמוהה.

העובדה כי המבקשת הגישה את בקשתה נשוא החלטתי זו ביום האחרון שנועד לכך, וכי הדיון נדחה בתיק זה עקב בקשתה של המבקשת מלמדת לכאורה כי המבקשת עצמה אינה סבורה כי יש בהטלת העיקולים ברישום כאמור כדי לגרום למבקשת לנזק מהותי.

40. לסיכום, ולאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים בשאלת מתן צו העיקול בשלב זה, מצאתי שיש מקום להותירו על כנו, ולדחות את בקשת המבקשת.

המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך של 3,500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון