התפטרות טייס


רקע כללי
1. השאלה שהובאה לפתחנו הינה – האם יש לחייב את הנתבע (טייס במקצועו) בהשבת הוצאות בגין עלות הכשרה מקצועית במתקן סימולטור בהתאם להסכם העבודה הנטען, אם לאו.

2. התובעת הינה חברת תעופה המפעילה מספר כלי טייס על-פי רשיון הפעלה מסחרי אשר ניתן לה על-ידי משרד התחבורה בהתאם לסעיף 2(א) לחוק רישוי שרותי תעופה, התשכ"ד – 1963.
הנתבע הינו כאמור, טייס אזרחי במקצועו והוא החל העסקתו בתובעת על-פי הרישום בתלושי השכר ביום 1.2.06.

3. אין חולק כי הצדדים לא חתמו על הסכם עבודה בכתב, סוגיה שעל השלכותיה נעמוד בהרחבה בהמשך הדברים.

4. במהלך חודש 3/06 יצא הנתבע להכשרה מקצועית בחו"ל בת שבעה ימים, שכללה אימון במכשיר סימולטור, יחד עם שלושה טייסים נוספים. לצוות זה התלוו גם שני מדריכים מטעם התובעת (להלן: "ההכשרה").
התובעת נשאה בהוצאות הטיסה והשהייה בחו"ל במהלך תקופת ההכשרה.

5. עבודתו של הנתבע הסתיימה במהלך חודש 6/07 בנסיבות השנויות במחלוקת –
בעוד התובעת טוענת כי הנתבע הודיע על התפטרותו ללא הודעה מוקדמת ולרגל תחילת העסקתו בחברת ארקיע, הרי שהנתבע טוען כי התובעת חדלה לשבץ אותו בלוח הטיסות ובכך למעשה הביאה להפסקת עבודתו.

6. עיון בתלושי השכר של הנתבע המתיחסים לחלק מתקופת עבודתו במהלך שנת 2006 - תלושים אשר כוללים פרוט של ימי העסקה ושעות העבודה אך ורק ביחס לחמשת החודשים האחרונים של שנת 2006 מלמד - כי בחודשים 8-12/06 הועסק הנתבע במשרה חלקית, כ- 10.6 ימים בממוצע בחודש בלבד, בהיקף פחות מ- 8 שעות עבודה ביום.
שכרו של הנתבע במהלך שנת 2006 (חודשים 2-12/06) הסתכם בסך של 4,046 ש"ח לחודש בממוצע.

7. בחודש 5/07 התקבל הנתבע לעבודה בחברת ארקיע ולשם כך נדרש להשתתף בהכשרה קרקעית משך 3 שבועות שהתקיימה במתחם שדה-דב, בין השעות 7:00 ועד 15:00, 16:00. בנוסף נדרש הנתבע לבצע הכשרה בת 7 ימים בבריסל (ראה – עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23.11.10 ש' 12-13; עמ' 3 ש' 16-18; עמ' 4 ש' 1-4).

8. במהלך תקופת עבודתו של הנתבע בתובעת הוצגה לו טיוטת הסכם עבודה (להלן: "טיוטת ההסכם" או: "הטיוטה") (ראה – נספח א' לכתב התביעה), כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לעיתוי בו הוצגה לו טיוטה זו לראשונה ולמועד בו נודע לנתבע לראשונה על התנאים המעוגנים בה. כמו כן, נטושה בין הצדדים מחלוקת באשר לשאלה - האם טיוטה זו התגבשה לכדי הסכם מחייב על אף שלא נחתמה על-ידי הנתבע.
מחלוקת זו נוגעת בעיקרה לחובת השיפוי של העובד המעוגנת בטיוטה החלה בגין עלות ההכשרה שהוענקה לנתבע על-ידי התובעת. זאת, למקרה שהנתבע יפסיק את עבודתו טרם שישלים את תקופת ההעסקה שנקבעה בטיוטה.
מפאת חשיבות הדברים להכרעה במחלוקת נפרט את ההוראות הרלבנטיות מתוך טיוטת ההסכם; קרי – את הוראת השיפוי (להלן: "הוראת השיפוי") העומדת בלבה של המחלוקת כאמור, כדלקמן:
"3.1 העובד יבצע על חשבון המעביד הכשרה מקצועית אשר תקנה לו רשיון להטיס מטוסי טורבו פרופ (ההכשרה המקצועית).
מוסכם בזאת כי עלות ההכשרה המקצועית הינה 15,000 $ ארה"ב (העלות הכוללת של ההכשרה המקצועית) והיא כוללת הכשרה עיונית ומעשית,לרבות באמצעות מדמה טיסה (סימולטור).
מוסכם, כי לפי שיקול דעתו הבלעדי של המעביד, חלק מההכשרה המקצועית יתבצע בחו"ל.
3.2 הסכם זה הינו לתקופה של 3 שנים, אשר תחילתה ביום תחילת ההכשרה המקצועית וסיומה בתום 36 חודשים או לפי המוקדם לאחר השלמת 720 שעות טיסה שלענין זה תקופת הזמן או – לפי הענין – שעות הטיסה ימנו מיום סיום ההכשרה המקצועית (תקופת ההעסקה המינימלית).
3.3 על אף האמור בסעיף 3.2 לעיל, המעביד (והמעביד בלבד) רשאי להביא הסכם זה לידי סיום בכל עת ומכל סיבה שהיא, בכפוף להודעה מוקדמת כאמור בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א – 2001.
3.4 נכשל העובד בהכשרה מקצועית או לא חודש או לא הוארך או פקע רשיון הטיס של העובד מכל סיבה שהיא, רשאי המעביד לראות כל אחד ממקרים אלה כתנאי מפסיק את תוקפו של הסכם זה ולהתחייבות המעביד על פיו וכן יהיה המעביד רשאי, על פי שיקול דעתו המוחלט לראות את העובד כמי שהתפטר מעבודתו אצל המעביד, במועד קרות אחד הארועים האמורים.
3.5 הסכמת המעביד לשאת בעלות הכשרתו המקצועית של העובד ניתנת רק כנגד התחייבות העובד לסיים בהצלחה את ההכשרה המקצועית ולהיות מועסק על-ידי המעביד לתקופת ההעסקה המינימלית.
לפיכך במקרה של סיום יחסי העבודה מאחת או יותר מן העילות המפורטות להלן, לפני תום תקופת ההעסקה המינימלית, ישפה העובד את המעביד בסכום שיחסו לעלות הכוללת של ההכשרה המקצועית, כיחס מספר החודשים שנותרו עד לתום תקופת ההעסקה המינימלית לעומת 36 ואלה המקרים:
3.5.1 במקרה של התפטרות העובד זולת אם התפטר מחמת הרעה של ממש בתנאים הכלכליים של העסקתו.
3.5.2 במקרה של פיטורי העובד מחמת הפרת משמעת חמורה. הפרת משמעת חמורה תחשב כל אחת מאלה:
(א) מעילה;
(ב) גניבה מהמעביד;
(ג) גילוי סודות המעביד;
(ד) הפרת חובת נאמנות;
(ה) הפרה חוזרת ונשנית של הוראות המעביד, לאחר התראה בכתב;
3.5.3 במקרה בו לא חודש או לא הוארך או פקע רשיון הטיס של העובד מכל סיבה שהיא, למעט סיבה רפואית.
3.6 ימי עבודתו ושעות עבודתו של העובד יקבעו מעת לעת על ידי המעביד."

עוד נכתב בטיוטה כי העובד יהיה זכאי לביטוח מנהלים בתום ששת חודשי ההעסקה הראשונים כאשר תשלומי המעביד לתוכנית יהיו בשיעור של 13.33% משכרו ברוטו וכי הניכוי משכר העובד יהיה בשיעור 5%. כן נכתב שם כי במועד עריכת ביטוח המנהלים ישולם תשלום חד פעמי אשר יכסה באופן רטרואקטיבי את ההפרשות לתוכנית ביטוח מנהלים אשר היו מבוצעות מתחילת ההעסקה ועד למועד עריכת הביטוח.
בטיוטת ההסכם אף נכתב כי עם סיום תקופת ההעסקה (בין ביוזמת המעביד ובין ביוזמת העובד) ישוחררו כל הכספים שהופרשו לביטוח מנהלים לזכות העובד, למעט אם התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים במקרה של פיטורים (ראה – סעיף 3.10 לטיוטת ההסכם).
כן נכתב שם, כי העובד יהיה זכאי לביצוע הפרשות לקרן השתלמות החל מתום 12 חודשי ההעסקה הראשונים, כאשר הפרשות המעביד תהיינה בשיעור 7.5% משכר העובד ואילו הפרשות העובד תהיינה בשיעור של 2.5% מן השכר הנ"ל (ראה – סע' 3.11 לטיוטת ההסכם).

9. אין מחלוקת כאמור, על כך שהנתבע לא חתם על טיוטת ההסכם, כאשר מן הראיות עולה כי התחייבויות התובעת על פיו, לפחות בכל הנוגע לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות – לא בוצעו (ראה עדות מנהל התובעת, מר אהוד טמיר - פרוטוקול מיום 28.3.10 עמ' 15 ש' 20-22; עמ' 16 ש' 5-16; כן ראה – תלושי השכר של הנתבע, סעיף 42 לתצהירו ונספחים נ/3-12).

10. כפי האמור, העסקתו של הנתבע בתובעת הסתיימה במהלך חודש 6/07, וזאת בנסיבות השנויות במחלוקת –
בעוד התובעת טוענת כי ביום 1.6.07 הודיע לה הנתבע "מעכשיו לעכשיו" על התפטרותו לרגל תחילת העסקתו בחברת ארקיע (ראה – סע' 7 לתצהיר מנהל הנתבעת – מר טמיר), הרי שהנתבע טוען כי הוא לא הודיע על התפטרותו לתובעת וכי בשלהי תקופת העסקתו אצל התובעת הוא הועסק בהיקף של שעות טיסה בודדות מדי חודש, ומשכך לא היתה כל מניעה להמשך עבודתו במקביל, הן בתובעת והן בארקיע. בהתאם לכך, לשיטתו של הנתבע, ההחלטה להפסיק ולשבצו במתכונת העבודה החלקית שיכולה היתה התובעת להציע לו באותו מועד - היתה החלטה חד צדדית של התובעת ושלה בלבד (ראה – סע' 29-33 לתצהיר הנתבע).

על רקע המחלוקות הללו - הנוגעות בעיקרן לתוקפה של הוראת השיפוי שבטיוטת ההסכם וכן לנסיבות סיום יחסי העבודה - הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה הסתמכה התובעת על הוראת השיפוי שבטיוטה.
זאת, שעה שלשיטתה, משהנתבע התפטר מקץ 16 חודשים בלבד לאחר סיום הכשרתו, הרי שעליו להשיב לה את החלק היחסי של עלות ההכשרה בהתאם להוראת השיפוי. סכום שהסתכם לטענתה בסך של 33,332 ש"ח.

הכרעה
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש לדחות את התביעה, וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן:

המסגרת הנורמטיבית
11. בפסיקה נקבע כזכור כי מעסיק רשאי להתנות השתתפותו של עובד בקורס או בהכשרה מקצועית בכך שהעובד ישיב למעסיק את עלות ההכשרה ואף את שכר העבודה ששולם לו במהלכה וזאת בהתאם למבחנים של סבירות ומידתיות (ראה – ע"ע 292/99 עדי עמיחי ואח' נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ ואח' ניתן ביום 17.7.00, פורסם באתר נבו).


פסיקה זו נועדה להגן על זכות הקנין של המעביד, לתמרץ מעסיקים להשקיע בהון האנושי של עובדיהם במטרה לשפר ולטייב את כישוריו ויכולותיו ולמקסם את התועלת המופקת מעבודתו. שיפור ממנו אמור, בסופו של יום, להנות גם העובד - בין על-ידי גיוון עבודתו והתקדמות במקום העבודה אצל מעבידו ובין על-ידי פתיחת אופקים חדשים אצל מעבידים אחרים.
מידת ההנאה היחסית שמפיק כל אחד מן הצדדים תלויה כידוע בסוג ההכשרה או הכשירות שרוכש העובד, כאשר בהקשר זה נהוג לאבחן בין "כשירויות כלליות" אותן יכול העובד לשאת עימו לכל אשר יילך גם לאחר סיום עבודתו אצל המעביד הספציפי לבין כשירויות ספציפיות שכוחן יפה בעיקר למקום העבודה המסוים בו מועסק העובד.

12. הפסיקה אשר נדרשה לסוגיית השיפוי בנסיבות אלה ביקשה למנוע, בין היתר, גם פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק של העובד בשל עלויות גבוהות בהן ידרש לשאת בעבור הכשרה מקצועית. זאת, נוכח ההשלכות שעשויות להיות לכך על כח המיקוח של העובד במקום העבודה ועל חירויות היסוד שלו ובכלל זאת, יכולתו לממש את חופש העיסוק על-ידי מעבר למעביד אחר.
מיצובה של נקודת האיזון בין מכלול האינטרסים דלעיל נעשה גם על יסוד שיקולים כלכליים ושוקיים כמו הצורך בתמרוץ התחרותיות בשוק העבודה וקידום מדיניות המביאה לשיפור איכות ההון האנושי בשוק זה. מכל הטעמים הללו ייחסה – הן הפסיקה והן הספרות הכלכלית והמשפטית – משמעות רבה לסוג ההכשרה (ספציפית או כללית) לצורך בחינת שאלת התקפות והסבירות של תנייה הפוגעת בחופש העיסוק, בין היתר, על-ידי חיוב העובד בתקופת העסקה מינימלית בעקבות ההכשרה כאמור או בפיצוי כספי בגין עלותה במקרה של התפטרות.

על ההגיון הכלכלי שמאחורי גישה זו, לפיה ינתן משקל לכך שמדובר בהכשרה כללית לצורך אכיפת תניית שיפוי עמד, בין היתר המלומד M. Schulman במאמרו, כדלקמן:
"Flo-lowing Gary Becker's analysis of human capital, economists has classified training in two categories: general training, in which the skills an employee learns are of value to many competing firms, and specific training, in which the skills the employee learns are of value only to the firm doing the training…
According to Becker, a firm will not subsidize the cost of teaching a worker general skills because the worker can easily transfer those skills to another firm. In fact, if the firm did pay for a worker's general training, after the training the firm would lose the worker to firms that do not train workers and can therefore afford to pay higher wages. Thus, employee themselves must pay for general training through wages that are below the marginal product of labor."
(Schulman, Edward M. "Economic Analysis of Employee Noncompetition Agreements", 69 Denv. U.L. Rev. (1992))

13. בהתאם לכך נפסק, כי לצורך מיצובה של נקודת האיזון בכל מקרה ומקרה יש להביא בחשבון בין היתר - את עלות ההכשרה, את התועלת הכלכלית שעשויה לצמוח ממנה (הן למעביד והן לעובד), את טווח הזמן בו עשויה תועלת זו לצמוח, את היקף הגבלת העיסוק המוטל על העובד בתמורה לעלות ההכשרה או את העלות הכספית היחסית בה יידרש לשאת אם יעזוב את מקום עבודתו טרם לתקופת ההעסקה לה התחייב עובר ליציאה להכשרה.
כן נפסק, כי שעה שהסוגיה העומדת לדיון כרוכה בפגיעה בזכות יסוד דוגמת "חופש העיסוק" על המעביד הפוגע בזכות להראות כי פגיעה זו הינה מידתית וסבירה (ראה – עניין ניופארם).

14. על יסוד העקרונות הללו נבחן בהמשך את ההיבטים המשפטיים הנוגעים לשאלה המתייחסת לעצם קיומה של הוראת שיפוי בין הצדדים המזכה במקרה של התפטרות הנתבע לפני תום תקופת העסקה קצובה (של 3 שנים) בהשבת עלות ההכשרה, כולה או בחלקה.
ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בחיוב, הרי שיהיה מקום להוסיף ולבחון – מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה של התובע והאם אכן הם הסתיימו עקב התפטרותו.

האם היה בין הצדדים הסכם שיפוי ?
16. כפי האמור, הוראת השיפוי עליה נסמכת התובעת כמקור לזכאות להשבת עלות ההכשרה מעוגנת בטיוטת ההסכם. דא עקא, שהנתבע לא חתם כאמור, על טיוטה זו ועל כך אין חולקת אף התובעת. אלא שהתובעת בהיותה מודעת היטב למכשלה זו הוסיפה וטענה כי הנתבע היה מודע ואף הכיר את תנאי ההעסקה הנהוגים אצלה ובכלל זאת – את הוראות השיפוי כאשר השתתפותו בהכשרה מלמדת לשיטתה, על קבלה בהתנהגות של הוראה זו.
הוסיפה התובעת וטענה, כי הנתבע היה מודע לעלות הגבוהה של ההכשרה ולציפייתה הסבירה והלגיטימית לקבלת תמורה הולמת בעבור ההכשרה, ולחילופין – לפיצוי על-פי הוראת השיפוי בגין ההשקעה המקצועית שהשקיעה בנתבע בדמות מכסת שעות טיסה מינימאלית.
בנוסף טענה התובעת כי תמיכה לעמדתה ניתן למצוא בכך שלאחר סיום העסקתו פנה הנתבע למנהל התובעת - מר טמיר על מנת לברר מהו הפיצוי "המגיע" לתובעת לאור הסכם ההעסקה. דבר המהווה לדבריה, הודאה מפורשת בתנאי ההעסקה להם היא טוענת ומכאן גם בחוב כלפיה (ראה – סע' 6,9,10 לתצהיר מר טמיר).

17. טענות אלה של התובעת בכל הנוגע לעצם קיומו של מקור נורמטיבי הסכמי להחלת הוראת השיפוי אינן מקובלות עלינו, הן בהיבט העובדתי והן בזה המשפטי:


אשר להיבט העובדתי יאמר - כי לא שוכנענו כלל ועיקר כי הנתבע אכן הכיר את הוראת השיפוי טרם יציאתו להכשרה.
אשר להיבט המשפטי יאמר - כי המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות היא כי הוראת השיפוי לא הייתה מידתית בנסיבות העניין. מעבר לכך הוראת השיפוי כאמור הינה מורכבת וכוללת בחובה מספר תנאים והיא עצמה מעוגנת בתוך מכלול של תנאים נוספים השלובים בה באופן שאינו ניתן להפרדה, בהקשר זה מכוונים אנו למכלול הטומן בחובו תניות הנוגעות לתמורה שהיה על התובעת ליתן לנתבע לפי טיוטת ההסכם וכן תנאים הנגזרים, הן מעקרונות תום הלב והן מחילופי דברים בעל-פה ביחס להיקף העבודה בו אמור היה התובע להיות מועסק לאחר סיום ההכשרה. תנאים שהתובעת לא מילאה אחריהם מעולם.

עובדות אלה בצירוף העובדה שהתובעת אפשרה לנתבע לצאת להכשרה בלא שחתם על טיוטת ההסכם מלמדות על כך שהיא [התובעת] לא גילתה "גמירות דעת" באשר להתקשרות עם הנתבע בהסכם על-פי תנאי הטיוטה,

וביתר פירוט:

18. אשר להיבט העובדתי הנוגע למועד ידיעתו של הנתבע אודות תנאיה של טיוטת ההסכם, יאמר – כי הנתבע העיד בפנינו כי הוא לא ידע על תנאי הטיוטה במועד יציאתו להכשרה מקצועית וכי טיוטת ההסכם הוצגה לו רק כשנה לאחר תחילת עבודתו אצל התובעת.
כן העיד כי שעה שהוצגה בפניו הטיוטה כאמור הוא נמנע מלחתום עליה משום שלא הסכים לחלק בלתי מבוטל מהתנאים שצוינו בה (ראה – סע' 9 לתצהיר הנתבע).

19. עדות הנתבע לפיה, טיוטת ההסכם הועברה לעיונו לראשונה רק כשנה לאחר תחילת עבודתו; דהינו - כשנה לאחר תקופת ההכשרה, מקובלת עלינו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

בפני בית-הדין העיד טייס נוסף מטעם הנתבע אשר הועסק בתובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה – מר איתי אבירם (להלן: "מר אבירם").
עדותו של עד זה עשתה על בית-הדין רושם אמין. מדובר בעדות של עד אובייקטיבי אשר אינו מקורב לנתבע, כאשר מן הראיות עולה כי עד זה חתם בסופו של יום, על טיוטת הסכם הכוללת הוראת שיפוי בנוסח שונה מן הנוסח מושא המחלוקת. זאת, לדבריו, על-פי בקשתו הנמרצת של מנהל המבצעים בתובעת – מר שלמה בר-טל (להלן: "מר בר-טל") ולאור טיב היחסים שהיה בינו לבין מר בר-טל.

מר אבירם היה בעברו טייס מסוקים בחיל האוויר והוא (כמו הנתבע) החל את העסקתו בתובעת בתחילת שנת 2006. עוד העיד מר אבירם, כי הוא התנסה לראשונה בהטסת מטוס בעל כנף קבועה, להבדיל מהטסת מסוקים, רק במסגרת עבודתו בתובעת (ראה – עמ' 16 לפרוטוקול ש' 26-27), נתון אותו אנו מוצאים לציין לאור הרלבנטיות שלו להמשך ההכרעה כפי שיפורט מאוחר יותר.

20. אשר לסוגיה שבמחלוקת (קרי – לעיתוי בו הוצגה לראשונה טיוטת ההסכם על תנאיה) העיד מר אבירם כי "הנושא" עלה לראשונה רק כשנה לאחר ההכשרה. מפאת החשיבות שאנו מייחסים לעדותו של מר אבירם, מצאנו להביאה כלשונה, כדלקמן:
"חודשים אחרי ההסמכה לא דובר אישי [צ.ל. איתי] באופן אישי על הסכם עבודה או תנאי עבודה, מעבר לתשלום שעת טיסה. אני מצידי לא העליתי את זה.
הנושא עלה לראשונה כשנה לאחר ההסמכה. פנה אלי בר-טל ודיבר איתי ובקש – אני אעביר לך חוזה ואני מבקש שתחתום עליו.
לא זוכר באיזו סיטואציה הועבר אלי החוזה, אולי באחת הפעמים שהגעתי לחברה. שלמה השאיר לי את החוזה ואני לקחתי אותו. זה היה מספר חודשים לאחר שהוא דיבר איתי על החוזה, הוא העביר את החוזה לידי.
לאחר קבלת החוזה אמרתי לשלמה [בר-טל] שאני לא מוכן לחתום על החוזה כיון שהתנאים לא מקובלים עלי. החל תהליך של מו"מ ביני לבין שלמה. היינו ביחסי ידידות והוא ביקש אני אחתום. אני סירבתי...
אחרי מו"מ של מספר חודשים כשחזרתי מאחת הטיסות מחו"ל יחד עם שלמה [בר-טל] הוא לחץ שנסגור את הענין ושאל מה אני כן מוכן ואמרתי שאני מוכן לדבר על חצי מהסכום – הוא ביקש 15,000$. בזה סיכמנו את הענין. היה מו"מ על מספר סעיפים לגבי עבודתי הנוספת וסירבתי לחתום. בסופו של דבר ההסכם נחתם כשנה ו- 9 חודשים לאחר תחילת עבודתי."
ראה – עמ' 20 לפרוטוקול מיום 20.3.10 ש' 12-22.


לשאלת בית-הדין – האם בעת היציאה להכשרה "היו דיבורים בין הטייסים" או בין מר בר-טל לבין מר אבירם או בין מר אבירם לנציג אחר של התובעת בנושא הוראת השיפוי - השיב מר אבירם בלאו נחרץ תוך שהוא מוסיף ואומר כך:
"לא היה שום דיבור כזה, בטח לא מצד החברה, לא מצד שלמה [בר-טל] או מישהו אחר מטעם החברה.
בין הטייסים היה דיבור או תמיהה על זה שאף אחד לא מדבר איתנו על ההסכם. זה היה מוזר בעינינו. זה לא מקום העבודה הראשון שאני עובד בו ובכל מקום עבודה אחר הגישו לי חוזה לפני שהתחלתי לעבוד ונדרשתי לחתום לפני שהתחלתי לעבוד."
ראה – עמ' 21 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 16-21.

במסגרת חקירתו הנגדית של מר אבירם אף הוצג הסכם העבודה עליו חתם, בסופו של יום, ביום 18.9.07; דהיינו – למעלה משנה וחצי ממועד תחילת עבודתו (ראה – נספח נ/2).

מעדותו של מר אבירם אף למדנו כי בחודש 8/08 הופסקה עבודתו בתובעת משום שהתובעת לא עשתה את הנדרש לשם חידוש רשיונו. דבר התומך בגרסת הנתבע כי למעשה ציפיותיה של התובעת ביחס להיקף פעילותה לא התממשו ולא הצדיקו את המשך העסקתם של כלל הטייסים שיצאו להכשרה, והנתבע בכללם.

21. עדותו של מר אבירם - שנמצאה על ידינו כאמינה ביותר - אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של עד התובעת, מנהל המבצעים – מר שלמה בר-טל, אשר העיד מטעמה של התובעת בנסיון לתמוך בטענה כי הסכם העבודה נמסר לידיהם של כל הטייסים, לרבות מר אבירם ולרבות הנתבע, טרם יציאתם להכשרה.
במסגרת תצהירו העיד מר בר-טל כי במסגרת תפקידו הוא טיפל בגיוסו של הנתבע כמו גם בגיוסם של יתר הטייסים לעבודה בתובעת וכי הוא סייע בקליטתם, בניהול הכשרתם והדרכתם. בחקירתו הנגדית הודה מר בר-טל כי במסגרת תפקידו הוא היה גם האחראי על החתמת הטייסים (ובכללם הנתבע) על טיוטת ההסכם (ראה – עמ' 8 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 9-10).
עוד העיד מר בר-טל כי תנאי ההעסקה הנהוגים בתובעת היו ידועים לנתבע כמו ליתר הטייסים אשר התקבלו לשרותיה ועיקרם היה – התחייבות להעסקה מינימאלית (36 חודשים או השלמת 720 שעות טיסה, לפי המוקדם מביניהם) והתחייבות לשיפוי התובעת במקרה בו לא תושלם המכסה.
הוסיף והעיד מר בר-טל כי תנאי ההעסקה הוצגו לטייסים עוד במסגרת ראיונות הקבלה וכן במהלך ההכשרה הראשונית בארץ. לדבריו, הנתבע השהה את חתימתו על טיוטת ההסכם, במכוון על אף שיציאתו להכשרה בחו"ל נעשתה מתוך ידיעה על תנאי ההעסקה הנהוגים בין התובעת לבין טייסיה באופן שביטא הסכמה לטיוטת ההסכם (ראה – סע' 5-7 לתצהיר מר בר-טל).

22. עדותו של מר בר-טל לפיה, כלל הטייסים, קיבלו לידיהם את טיוטת ההסכם והיו מודעים למכלול הוראותיה, לרבות הוראת השיפוי- וזאת כבר עם תחילת עבודתם וטרם יציאתם להכשרה - אינה מקובלת עלינו כאמור, לא רק משום שאין היא מתיישבת עם עדותו האמינה של מר אבירם, אלא מטעמים נוספים ואחרים הנעוצים בסתירות שבין עדותו של מר בר-טל לבין עדותו של מנהל הנתבעת – מר טמיר וכן בתשובות בלתי משכנעות שנתן מר בר-טל לשאלות שהופנו אליו במסגרת חקירתו הנגדית. חקירה במהלכה התחוור כי מר בר-טל מצוי בעיצומו של הליך משפטי נגד התובעת המתנהל בבית-הדין לעבודה במסגרתו העלתה התובעת טענות כנגד מר בר-טל הקשורות לסוגיות הנדונות בפנינו. עובדה זו לא פורטה במסגרת התצהיר שמסר מר בר-טל לבית-הדין והיא עלתה רק בחקירתו הנגדית (ראה – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 18-22).
בנסיבות אלה, נשאל מר בר-טל על-ידי בית-הדין – האם במסגרת ההליך המשפטי נטען על-ידי התובעת כי הוא [מר בר-טל] לא עשה מלאכתו נאמנה משלא דאג להחתמת כל הטייסים על טיוטת ההסכם טרם יציאתם להכשרה - שאלה עליה השיב מר בר-טל בחיוב (ראה – עמ' 10 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 13-16). משכך, קשה שלא להתרשם כי הסכסוך המשפטי שבין מר בר-טל לבין התובעת ומהות המחלוקת שהוא מעלה עשוי היה ליצור הטיה בעדות מר בר-טל בכל הנוגע לעיתוי החתמת הטייסים על טיוטת ההסכם; קרי - ל"חפותו" של מר בר-טל מכל רבב של רשלנות.

23. זאת ואף זאת, במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר בר-טל, הן על-ידי ב"כ הנתבע והן על-ידי בית-הדין, באשר לנסיבות בהן נמסרה טיוטת ההסכם לנתבע ותשובותיו בהקשר זה היו בלתי עקביות:

כך למשל, במסגרת חקירתו הנגדית ומשנשאל מר בר-טל למועד ולעיתוי בו מסר את טיוטת ההסכם הוא השיב לשאלה זו לאמור:
"קשה לי להזכר בתאריך מדויק. אבל ההסכם היה ידוע לטייסים שבאו להכשרה ודובר בו במהלך ההכשרה ובהמשך.
אני משוכנע שמסרתי אותו טרם היציאה לסימולציה."
ראה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-21.

לשאלת בית-הדין שהופנתה למר בר-טל – האם הוא זוכר את הסיטואציה בה נמסרה טיוטת ההסכם לנתבע או את נוהל המסירה – השיב כי הוא זוכר רק את "התהליך הכללי" של מסירת ההסכם לטייסים, ועוד הוסיף כי הוא זוכר שב- "100%" הוא מסר את ההסכם לנתבע.
תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מר בר-טל בתצהירו, שם ציין כי תנאי העבודה הוצגו לטייסים עוד בעת ראיונות הקבלה וכן במהלך ההכשרה הראשונית (ראה – סע' 7 לתצהיר מר בר-טל).

לשאלת בית-הדין – כיצד יכול היה להיות משוכנע "ב- 100%" בדבר מסירת טיוטת ההסכם לנתבע שעה שאין הוא זוכר את הסיטואציה בה נעשה הדבר – השיב מר בר-טל כי הוא משוכנע בעצם המסירה משום שבעקבות ההסכמים האלה היו "שאלות ודיבורים מצד כל אחד ואחד כולל בין הטייסים לביניהם" (ראה – עמ' 9 לפרוטוקול ש' 4-7).
דא עקא, שבמסגרת תצהירו לא סיפר מר בר-טל דבר אודות "שאלות ודיבורים מצד כל אחד ואחד [מן הטייסים]..." בעקבות קבלת הטיוטה, כאשר גם בחקירתו הנגדית נמנע מלפרט מה היו "הדיבורים" או "הדין ודברים" שהתנהל בין הנתבע לבינו אודות טיוטת ההסכם (ראה – עמ' 9 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 4-7).
נוסיף, כי בעקבות תשובותיו כאמור, נשאל מר בר-טל על-ידי בית-הדין – האם שאל את הנתבע מדוע אין הוא חותם על הטיוטה – שאלה עליה השיב כי "היה דין ודברים" שבסופו אמר הנתבע כי הוא יחתום על טיוטת ההסכם (ראה – עמ' 9 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 13-17). דא עקא, שגרסתו של מר בר-טל, לפיה התובע הבטיח כי הוא יחתום על הטיוטה ככתבה וכלשונה בעקבות "דין ודברים" הינה בגדר עדות כבושה שאין לה זכר בתצהיר העדות הראשית של מר בר-טל.

24. זאת ואף זאת, במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר בר-טל - האם דיווח לגורם כלשהו בתובעת על כך שהנתבע לא חתם על טיוטת ההסכם על אף שנמסרה לו – שאלה עליה השיב מר בר-טל בחיוב בציינו כי הוא דיווח על כך למר טמיר, וזאת למיטב זכרונו, לפני היציאה להכשרה בחו"ל.
דא עקא, שעדות זו לא עלתה בקנה אחד עם עדותו של מר טמיר אשר נשאל עוד בפתח חקירתו הנגדית – מדוע לא מנע מהנתבע לצאת להכשרה לאור עדותו של מר בר-טל, לפיה הוא [מר בר-טל] דיווח לו על כך שהנתבע לא חתם על טיוטת ההסכם. שאלה עליה השיב מר טמיר כי הוא [מר טמיר] אינו מכיר דיווח שכזה (ראה – עמ' 14 לפרוטוקול ש' 22-24).

25. מעבר לצורך יאמר, כי לטעמנו קיים גם השתק פלוגתא ביחס לסוגיה זו ממש מכח הקביעות שנקבעו לחובת התובעת בפס"ד שניתן בעניינו של טייס אחר, שהועסק בנתבעת בתקופה הרלוונטית בתיק עב 1379/08 טמיר נתיבי אויר בע"מ נ' רועי אדום שני, (ניתן ביום 14.8.11). פסק-דין שהתייחס לנסיבות עובדתיות דומות, כפי שאף הודתה בזמנו התובעת (ראה – עמ' 1 לפרוטוקול מיום 15.9.09 ש' 4-9). מסקנה זו מקבלת משנה תוקף על רקע העובדה שהתובעת ראתה בהקשר זה את הנתבע כחלק מקבוצת הטייסים שבעלות הכשרתם נשאה ואשר אופן יידועם באשר להוראת השיפוי היה זהה (ראה – סע' 22 לפסק-הדין הנ"ל).

26. כסרח עודף ובהתייחס לטענת התובעת יאמר - כי הסכמתו של הנתבע לנהל עימה "דין ודברים" על מנת למנוע הגשת התביעה וגם לשלם לה סכומים כאלה ואחרים כפיצוי – אין בה משום הודאה בתוקפה של טיוטת ההסכם. שכן, לטעמנו ככל שהיה "דין ודברים" כאמור, הרי שניתן להבינו (כפי שמציין זאת הנתבע) ברצון להימנע מהתדיינות משפטית מיותרת.

27. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי טיוטת ההסכם הוצגה לנתבע כפי גרסתו, כשנה לאחר תום ההכשרה.

28. ערים אנו לטענה הנוספת שבפי התובעת, לפיה הנתבע היה מודע לתנאים שבטיוטת ההסכם – אף אם לא הוצגה בפניו - עובר לתחילת העסקתו ומכאן שביציאתו להכשרה המקצועית הוא ביטא למעשה הסכמה בהתנהגות לתנאים אלה. דא עקא, שגם עם טענה זו אין בידינו להסכים, מהטעם שממכלול הראיות שהוצגו בפנינו אין ללמוד כי הנתבע היה אכן מודע לתנאיה של טיוטת ההסכם, לרבות הוראת השיפוי. זאת, כשם שהעיד הנתבע וכפי שהעיד גם מר אבירם.

29. למעלה מן הצורך יאמר, כי אף לו קיבלנו את גרסתה העובדתית של התובעת, לפיה - הנתבע היה אכן מודע לכל התנאים שבטיוטת ההסכם כפי נוסחם, על אף שלא חתם עליה- טרם היציאה להכשרה - הרי שעמדתה בכל הנוגע לקיומו של מקור נורמטיבי לחיובו של הנתבע על-פי הוראת השיפוי איננה יכולה להתקבל מפאת טעמים נוספים משפטיים.

ראשית, סבורים אנו כי לו אכן הייתה התובעת מבקשת להציג לנתבע מצג, לפיו בהסכמה להוראת השיפוי יש משום תנאי מקדים להשתתפות בהכשרה המקצועית, הרי שהיה עליה לנהוג בהתאם לכך ולוודא כי הנתבע יחתום עליה באופן המביע הסכמה ברורה לתנאיה עובר ליציאה להכשרה המקצועית.
משהתובעת היא שגילתה דעתה בהתנהגותה - כי היא מקלה בכך ראש כפי שהעידו מעשיה, הרי שבכך גילתה גם דעתה ביחס למעמדו של תנאי זה. מצג שהנתבע מצידו רשאי היה להסתמך עליו.
קל וחומר שזוהי המסקנה המתבקשת בנסיבות בהן התובעת גילתה דעתה בהתנהגותה כי אין היא רואה בטיוטת ההסכם הסכם תקף ומחייב משהיא עצמה לא נהגה על פיו בכל הנוגע לביצוע חובותיה הנגדיות ובכלל אלה, ביטוח הנתבע בביטוח מנהלים ותשלום לקרן השתלמות.

30. ערים אנו לכך כי בקובענו את תוכן ההסכמה שהתגבשה בין הצדדים, נדרשים אנו לשוות לנגד עינינו את עקרונות תום הלב ולהסיק על תוכן ההסכמה הנ"ל דרך הפריזמה של עקרונות אלה. דא עקא, שלטעמנו אין בעקרונות הללו להוביל בנסיבות העניין למסקנה שונה ונסביר:
אף אם נהיה נכונים לקבל את הטענה לפיה קיימת ציפייה סבירה ולגיטימית של מעביד המספק לעובד הכשרה יקרה כי העובד "ישיב" למעביד את עלות ההכשרה על דרך של עבודה בפועל משך פרק זמן מינימאלי, הרי שאין לגזור מעקרונות תום הלב ציפייה לתקופת העסקה מינימאלית של 3 שנים דווקא לה טוענת התובעת. זאת, להבדיל מתקופת העסקה קצרה מכך של כ- 16 חודש כפי שהיה במקרה של הנתבע. זאת, נזכיר שעה שהתובעת היא הנושאת בנטל להצביע על גבולותיו של מתחם הסבירות והמידתיות. וודאי, וודאי שאין מקום לגזור מעקרונות תום הלב תנאי מכללא שעניינו - ציפייה סבירה לתשלום פיצוי כספי בשיעור הנקוב בהוראת השיפוי.

על כך יש להוסיף כי הנתבע מצידו העיד (ועדותו מקובלת עלינו) כי הוא היה מעוניין לעבוד בתובעת בהיקף רחב ככל הניתן באופן אשר יתכן והיה משיב לתובעת את הוצאות ההכשרה תוך פרק הזמן של שנה אחת. זאת, לו היה מועסק בהיקף משרה מלאה כפי שהובטח לו ולא - בהיקף משרה חלקי ומצומצם.
בהקשר זה מקובלת עלינו אף גרסתו של הנתבע – שקיבלה חיזוק בעדותו של מר בר-טל - לפיה עובר לתחילת העסקתו הוצג בפניו מצג לפיו היקף העסקתו בתובעת יהיה נרחב בהרבה מזה שהיה בפועל (ראה – סעיף 12 לתצהיר הנתבע; עמ' 7 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 17-21; עמ' 13 ש' 5-6).

31. מעבר לכך וכפי שפורט לעיל, במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשוות לנגד עיניו בבואו לבחון את השאלה – האם הוראת שיפוי מגבילה את חופש העיסוק באופן בלתי מידתי – עליו ליתן דעתו גם למהות ההכשרה הניתנת לעובד בעטייה מתבקשת ההגבלה.
משמע, על בית-הדין לשאול עצמו – האם הכשרה זו הינה הכשרה המקנה לעובד כשירות כללית ממנה יכול הוא, להפיק תועלת גם מחוץ למקום העבודה הספציפי או שמא הכשרה ספציפית שאינה מציידת את העובד בכלים אותם יוכל לשאת עימו למקומות עבודה אחרים. זאת, באופן המצדיק, במקרה של הכשרה ספציפית, מדיניות מצמצמת בכל הנוגע להכרה בהיקף ההגבלה של חופש העיסוק:

מן הראיות עולה כי ההכשרה מושא המחלוקת ציידה את הנתבע בכלים ספציפיים שמטרתם לאפשר לו הטסת מטוסים מן הסוג בו עושה התובעת שימוש, מטוסים שאינם משמשים חברות תעופה נוספות בישראל ובלשון פרוטוקול חקירתו הנגדית של עד התובעת, מר בר-טל, לאמור:
"ש. ההכשרה שניתנה לנתבע היא הכשרה רגילה שניתנת לכל הטייסים ?
ת. לגבי המטוס הזה, כן. נכון שהמטוס הזה נמצא בשימושה של התובעת בלבד."
ראה – עמ' 12 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 17-18

למותר לציין כי עמדה זו לפיה, הידע שצבר הנתבע כתוצאה מן ההכשרה המקצועית לא יוכל לשמש אותו בחברת תעופה אחרת עלתה גם מעדות הנתבע (ראה – סעיף 15 לתצהיר הנתבע ).
באומרנו זאת, ערים אנו לעדותו של מר אבירם אשר העיד על התועלת שעשויה להיות לו בעתיד מניסיונו בהטסת מטוס JET STRIM - הוא המטוס מן הסוג בו עסקה ההכשרה. אלא שלטעמנו יש לראות דברים אלה על רקע מכלול עדותו של עד זה, שהינו טייס מסוקים בהכשרתו. עד אשר לדבריו, לא הטיס מטוסים עם כנף קבועה (להבדיל ממסוקים) טרם עבודתו בנתבעת (ראה – עמ' 22 לפרוטוקול ש' 24-25; עמ' 23 ש' 1-2, 5-13; עמ' 19 ש' 26-27).

32. בנסיבות אלה של היקף ההעסקה המצומצם של הנתבע שלא התיישב עם זה שהובטח לו, שעה שעולה כי ההכשרה מושא המחלוקת הייתה הכשרה ספציפית שלא היה בה לשמש את הנתבע בעבודתו בארקיע או בחברות תעופה אחרות – מקבלת מסקנתנו לפיה, אין ניתן לגזור מעקרונות תום הלב תנאי מכללא בנוסח הוראת השיפוי דווקא – משנה תוקף.
לשון אחרת, הוראות שיפוי המשתרעת על פני תקופה ארוכה שאין בצידה חובה נגדית להעסקה בהיקף סביר המאפשר פרנסה בכבוד איננה חוסה לטעמנו בצל קורתו של מתחם הסבירות ובמיוחד שעה שבצד הוראה זו מבקש המעביד להגביל בצורה קשיחה את חופש העיסוק של העובד ולמנוע ממנו לעבוד במקביל במקומות עבודה נוספים. זאת, כפי שהיה במקרה דנן וכפי שיפורט מייד בהמשך. על אחת כמה וכמה שאין לאכוף הוראה זו שעה שמדובר בהכשרה ספציפית ושעה שבמקביל המעביד לא קיים ואף הפר את חובתו הנגדית לספק לעובד עבודה בהיקף כפי שהתחייב בפניו מלכתחילה.

33. לבסוף יאמר – ואף זאת למעלה מן הצורך - כי אף לו סברנו כי טיוטת הסכם הוצגה לנתבע, כי הוא היה מודע היטב לתוכנה ואף הסכים לה טרם יציאתו להכשרה וכי הוראת השיפוי לא חרגה ממתחם המידתיות – הרי שלא היה מקום לאכוף הוראה זו. זאת, מהטעם שהתובעת עצמה לא נהגה על-פי טיוטת ההסכם ולא התייחסה אליה כאל הסכם מחייב בין הצדדים:

כפי שציינו לעיל, מן הראיות עולה כי על אף האמור בטיוטת ההסכם, לא ערכה התובעת לנתבע ביטוח מנהלים ולא הפרישה בגינו הפרשות לקרן השתלמות.
זאת שעה שלטעמנו, החובה להתמיד בעבודה אצל התובעת על-פי הוראת השיפוי שלובה בחובה הנגדית של התובעת להעניק לנתבע את תנאי ההעסקה בהתאם לטיוטה ולעמוד בהיקף ההעסקה שהובטח לו. מצב דברים לגביו חלה הוראת סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), העוסק בדחיית קיומו של חיוב השלוב בחיוב אחר שהופר.
בנסיבות אלה ושעה שהתובעת לא קיימה את החיוב השלוב של הענקת התנאים לפי טיוטת ההסכם וההבטחות שבעל-פה שנלוו לכך, היה הנתבע רשאי לוותר על ההתקשרות החוזית שבין הצדדים (ראה – ע"א 7938/08 היארלי מונסנגו ואח' נ' מוריס מכביאן ).

לשון אחרת – מאחר וסבורים אנו כי מלשון ההסכם ונסיבות כריתתו הנטענות - אף לו התקבלו על דעתנו – ההוראה עליה משליכה התובעת יהבה שלובה בתנאים אחרים המעניקים לנתבע זכויות שונות (ביצוע הפרשות לקופת הגמל) הרי שמשעה שהתובעת הפרה באופן מתמשך תנאים אלה, היה הנתבע רשאי להביא את הסכם העבודה לסיומו.
למסקנה זו נמצא תימוכין כאמור לא רק בהוראות חוק החוזים ובעקרונות תום הלב, אלא גם בתנאי הטיוטה עצמה (אותה ניסחה התובעת) בה נקבע כזכור כי העובד ידרש לשפות את התובעת בסכום מושא המחלוקת במקרה של התפטרות "זולת אם התפטר מחמת הרעה של ממש בתנאים הכלכליים של העסקתו".(ההדגשה הוספה).

34. במקרה דנן יהיה נכון לטעמנו לקבוע כי אי קיום ההוראות שבטיוטת ההסכם בדבר ההפרשות לקופת הגמל ולביטוח המנהלים עם הגיע המועד לביצוען (תום 6 חודשים להעסקה במקרה של ביטוח המנהלים ושנת העסקה במקרה של קרן ההשתלמות), מהווה פגיעה של ממש בתנאים הכלכליים המופיעים בטיוטת ההסכם. קל וחומר שזוהי המסקנה המתבקשת בשים לב להפרתה הנוספת של ההתחייבות להיקף העסקה העולה על זה שהיה בפועל.
משכך, אף אם נקבל את הגרסה כי הנתבע התפטר מעבודתו, הרי שגם מכח טיוטת ההסכם ולאור דברינו לעיל אין לאכוף עליו את הוראת השיפוי.

אופן סיום יחסי העבודה – פיטורים או התפטרות
35. לאור דברינו לעיל - במסגרתם קבענו למעשה כי התובעת לא הצביעה על מקור חוקי או הסכמי המזכה אותה בסכום הנתבע וכי אף לו נחתמה טיוטת ההסכם - הרי שלא היה בכך להביא לאכיפתה של הוראת השיפוי הרי שדי בקביעות הללו כדי לדחות את התביעה.
עם זאת ולצורך שלמותה של ההכרעה מוצאים אנו להידרש לשאלה הנוספת שהצגנו בפתיח והיא – האם אכן הנתבע התפטר מעבודתו בתובעת אם לאו.

36. גרסת התובעת בהקשר זה, כפי שמצאה ביטויה בתצהירו של מר טמיר, הייתה - כי ביום 1.6.07 הודיע הנתבע לתובעת "מעכשיו לעכשיו" על התפטרותו לרגל תחילת העסקתו על-ידי חברת ארקיע (ראה – סע' 7 לתצהיר מר טמיר).

בחקירתו הנגדית, היה מר טמיר נחרץ פחות בתיאור נסיבות סיום עבודתו של הנתבע. זאת, תוך שהוא מעיד בהקשר זה כי הנתבע סיפר לו שהוא התקבל לעבוד בחברת ארקיע וכי הוא [הנתבע] מעוניין לערוך הסכם עם התובעת. מר טמיר הוסיף והעיד כי הנתבע לא נשאל האם הוא מתפטר ואף לא הוצא לו מכתב בדבר סיום העסקתו.
עוד העיד מר טמיר כי הוא אינו זוכר האם התובעת המשיכה לזמן את הנתבע לבצע טיסות במסגרתה לאחר תחילת ההכשרה בחברה ארקיע, וכן לא זכר לדבריו, האם התובע זומן לבצע טיסות אך לא התייצב. הוסיף מר טמיר והעיד, כי התובעת ידעה שאין באפשרותו של הנתבע להתייצב לעבודה כיון שקורס ההכשרה בארקיע היה ב"משרה מלאה" וארך מספר שבועות (ראה – עמ' 17 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 16-25; עמ' 18 ש' 1-3).
לשאלת בית-הדין – מדוע התובעת לא זימנה את הנתבע לעבודה לאחר תום ההכשרה בארקיע, השיב מר טמיר כי ארקיע מתנגדת לעבודתו של הנתבע אצל התובעת וכן הוסיף, כי הוא יודע זאת מהנתבע ו"מידיעה כללית". עוד ציין כי הזמינות שביקשה ארקיע לא איפשרה את המשך העבודה בתובעת. זאת, על אף שלדבריו הוא לא ראה מעולם את הסכם העבודה שבין הנתבע לבין ארקיע.

לא למותר לציין, כי התובעת אשר היא הנושאת בנטל להוכיח את תביעתה, לא דרשה מהנתבע להציג את הסכם ההעסקה שבינו לבין ארקיע ולא ברור מהיכן שואב מר טמיר את הטענות בדבר המגבלות שמגבילה ארקיע את טייסיה לעבוד במקביל ובמשרה חלקית בחברות תעופה נוספות.
עוד יאמר, כי גרסתו של מר טמיר לפיה, הנתבע ציין בפניו כי ההסכם עם ארקיע אינו מאפשר את המשך עבודתו בתובעת, הינה גרסה כבושה שלא בא זכרה בתצהיר עדותו הראשית ומשכך מעוררת ספקות.

37. זאת ואף זאת, גם עדותו של העד הנוסף מטעם התובעת – מר בר-טל לא שכנעה את בית-הדין כי התובע אכן התפטר מעבודתו.
מר בר-טל החרה החזיק אחרי מר טמיר בגרסה לפיה הנתבע הודיע לתובעת על התפטרותו ביום 1.6.07 "מעכשיו לעכשיו" לרגל העסקתו בחברת ארקיע. אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית משנשאל מר בר-טל – האם הנתבע אכן הודיע על התפטרותו עקב עבודתו בארקיע – השיב על כך לאמור:
"לא זכור לי אם יצא מכתב התפטרות שלו או שזה נאמר בעל-פה אבל היה ברור לכולם שהוא מתחיל קורס בארקיע."
ראה – עמ' 16 לפרוטוקול מיום 28.3.10 ש' 20-21

מעדות זו ניתן ללמוד כי הנתבע לא "הודיע" מעכשיו לעכשיו על התפטרות אלא כי התובעת היא שבחרה לראות בתחילת העבודה בארקיע – הודעת התפטרות.

38. אי לכך, בנסיבות הללו ובשים לב לעובדה שהנתבע הועסק במשרה חלקית בתובעת, הרי שלא שוכנענו כלל ועיקר כי הנתבע אכן הודיע על התפטרותו מהתובעת.
לכשעצמנו, מקובלת עלינו גרסת הנתבע, לפיה הוא היה מעוניין בהמשך העסקתו בתובעת במקביל לעבודתו בארקיע על מנת לייצר לעצמו מקור הכנסה נוסף (ראה – סע' 32 לתצהיר התובע).

בדברינו אלה ערים אנו לכך שהנתבע נדרש עם תחילת עבודתו בארקיע להשתתף בהכשרה מקצועית אינטנסיבית משך כחודש ימים. אולם לטעמנו מכאן ועד למסקנה כי דבר זה מנע ממנו לטווח הארוך בו עסקינן (שלוש שנים) להמשיך ולעבוד בתובעת – רחוקה הדרך. זאת, במיוחד בשים לב לגמישות שהייתה התובעת מסוגלת לגלות כלפי הנתבע, בשים לב להיקף המשרה המצומצם בו העסיקה אותו בפועל ולכך שבחודשים האחרונים להעסקתו אצלה, היקף העסקתו היה דל במיוחד.

39. מעבר לכך נציין כי מכלול הראיות - ובכלל זאת עדותו של מר בר-טל, אשר העיד בפנינו על היקף עבודה מצומצם מהצפוי כמו גם מן העובדה שהתובעת לא מצאה לנכון לשלוח את מר אבירם להכשרה נוספת באופן שיאפשר את המשך העסקתו – מתיישב יותר עם המסקנה כי התובעת לא הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של הנתבע מאשר עם המסקנה שהנתבע הוא זה שהתפטר מהתובעת.

40. סבורים אנו כי לו אכן הייתה התובעת מעוניינת בהמשך עבודתו של הנתבע - כפי שניסתה להציג זאת בפנינו ולו אכן ביקשה באמת ובתמים להביא למימוש הוראת השיפוי בדבר תקופת העסקה מינימאלית של 3 שנים – הרי שחזקה עליה שהייתה מוצאת את הדרך להגיע להסכמות עם הנתבע ביחס למתכונת העסקה גמישה שתאפשר את המשך העסקתו אצלה. זאת, בלא שתקופת הכשרה בת חודש בלבד בארקיע תעמוד בדרכה.

אנו התרשמנו כי התובעת לא עשתה כל מאמץ על מנת לאפשר לנתבע לעמוד בהתחייבות הנטענת על-פי הוראות השיפוי ולא עשתה כל ניסיון לשבץ את הנתבע לעבודה אצלה במקביל לעבודתו בארקיע.
משמע – התרשמותנו היא כי התובעת אשר מיהרה לעשות דרכה לבית-הדין ונלחמה כארי על אכיפת הוראות השיפוי, לא יצאה מגדרה ליצור את התנאים שיאפשרו את המשך עבודתו של הנתבע. זאת כנראה וכעולה מן הראיות, מן הטעם שלא היה לה די עבודה לספק לו.

סוף דבר
41. לאור כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

42. התובעת תשלם הוצאות משפט לנתבע בסך של 15,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד לתובעת.

43.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות טבח

  2. התפטרות טייס

  3. בקשת התפטרות

  4. התפטרות מרצה

  5. התפטרות חופש

  6. התפטרות חודש

  7. התפטרות מקבע

  8. התפטרות מראש

  9. התפטרות בכעס

  10. התפטרות גמלאי

  11. התפטרות חוקית

  12. תקופת התפטרות

  13. התפטרות מטפלת

  14. התפטרות קללות

  15. ביטול התפטרות

  16. התפטרות מגורים

  17. תשלומי התפטרות

  18. התפטרות בריאות

  19. התפטרות מוקדמת

  20. התפטרות ראש עיר

  21. התפטרות טלפונית

  22. התפטרות עקב סגר

  23. התפטרות חבר קבע

  24. התפטרות דירקטור

  25. התפטרות מאורגנת

  26. התפטרות אופציות

  27. התפטרות בגיל 43

  28. התפטרות אי קידום

  29. התפטרות מקדונלדס

  30. התפטרות בני נוער

  31. התפטרות שלא כדין

  32. התפטרות חד צדדית

  33. ביטול מכתב התפטרות

  34. התפטרות יחס משפיל

  35. התפטרות קולקטיבית

  36. התפטרות לאחר מחלה

  37. התפטרות לאחר שבוע

  38. התפטרות חבר גמלאים

  39. התפטרות תשלום חלקי

  40. התפטרות מעבר לצפון

  41. התפטרות ללא ניסיון

  42. התפטרות הצעת עבודה

  43. התפטרות דירקטוריון

  44. התפטרות חבר ועד בית

  45. התפטרות אם חד הורית

  46. התפטרות לפי סעיף 14

  47. התפטרות שינוי תפקיד

  48. בקשת התפטרות מעבודה

  49. התפטרות מדירקטוריון

  50. התפטרות עומס בעבודה

  51. התפטרות לאחר שנתיים

  52. התפטרות מחלת בן זוג

  53. אי התראה לפני התפטרות

  54. התפטרות מטעמי מצפון

  55. התפטרות העברה מתפקיד

  56. אי הגעה לעבודה התפטרות

  57. הודעת התפטרות בטלפון

  58. התפטרות תוך 9 חודשים

  59. התפטרות מסיבה מוצדקת

  60. התפטרות שבועיים מראש

  61. התפטרות מטעמי בריאות

  62. התפטרות לאחר התלמדות

  63. התפטרות לאחר זמן קצר

  64. התפטרות בנסיבות מזכות

  65. התפטרות מודיעין אזרחי

  66. התפטרות מטפלת בקשישים

  67. התפטרות מנהלת חשבונות

  68. התפטרות לאחר שנת עבודה

  69. התפטרות נהג מערבל בטון

  70. התפטרות אי קבלת זכויות

  71. התפטרות דירקטור חיצוני

  72. התפטרות חבר דירקטוריון

  73. התפטרות לאחר שלוש שנים

  74. התפטרות מסיבה בריאותית

  75. התפטרות מעבר למצפה רמון

  76. התפטרות תנאים לא ראויים

  77. התפטרות תנאים סוציאליים

  78. התפטרות בדין מפוטר מרחק

  79. התפטרות בגין שינוי תפקיד

  80. התפטרות שינוי תנאי עבודה

  81. התפטרות מצב בריאותי לקוי

  82. התפטרות העתקת מקום עבודה

  83. התפטרות התקנת מצלמת אבטחה

  84. התפטרות תנאים קשים בעבודה

  85. התפטרות בדין מפוטר מגורים

  86. התפטרות לאחר יום עבודה אחד

  87. התפטרות מכוח הסכם קואליציוני

  88. התפטרות מצב בריאותי של קרוב משפחה

  89. התפטרות ממקום העבודה בשל מעבר לעיר אחרת

  90. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל מצב בריאותי

  91. העובד טען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו יש לראותו כמי שפוטר

  92. התפטרות וחזרה לעבודה שוב לאחר כחודש - האם רצף העבודה נשמר ?

  93. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון