התפטרות יציאה לפנסיה

I. ההליך

1. בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט רבי - דן יחיד; תב"ע שם/155 - 3) התבררה תובענה של הגב' זגורי שמחה (להלן - העובדת) נגד ישיבת בני-עקיבא "אהל משה" (להלן - המעבידה) בעתירה לחייב את המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים ובפיצויים על הפרת חוזה שמצאה ביטויה בכך שהמעבידה לא העבירה לקופת גמל דמי גמולים. בית-הדין האזורי פסק פיצויי פיטורים, אך דחה את העתירה לפיצוי על הפרת החוזה. בפנינו ערעור של המעבידה על עצם החיוב בפיצויי פיטורים, וערעור שכנגד של העובדת על דרך חישוב פיצויי הפיטורים, על אי-חיוב המעבידה בריבית והפרשי הצמדה על הסכום שפסקו במקום הפרשי הצמדה בלבד, וכן על דחיית העתירה לפיצוי על הפרת חוזה.

2. העובדות הצריכות לערעור הן:

א) העובדת עבדה בשירות המעבידה החל מ-1.9.1963;
ב) ביום 30.8.1977 התפטרה העובדת, מטעמי בריאות;
ג) על הצדדים חל "הסכם עבודה למוסדות חינוך דתיים". מאותו הסכם כפי שהוגש לבית-הדין לא ברור מיהם הצדדים לאותו הסכם, ועל כל פנים - לא הוגש לרישום כמתחייב מסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוקת העבודה);
ד) בחודש יולי 1967 נחתם הסכם (להלן - הסכם ההצטרפות לקופת הגמל) בין המעבידה, בין "ועד העובדים" של ישיבת בני-עקיבא "אהל משה" באר-שבע.

ובין "גלעד" גמלאות לעובדים דתיים בע"מ (להלן - "גלעד"). הסעיפים הרלבנטיים שבהסכם ההצטרפות ל"גלעד" מובאים בסעיף 3 להלן;
ה) בשנים 1968-1963, ניכתה המעבידה משכרה של העובדת סכומים כמתחייב מסעיף 3 ו-5 להסכם ההצטרפות ל"גלעד", אך לא העבירה אותם סכומים ל"גלעד", כמתחייב מאותו סעיף 5; בעד השנים 1966-1967 שילמה המעבידה ל"גלעד" את מלוא דמי הגמולים, בין בתשלומים במועדם ובין על-ידי "רכישת זכויות למפרע", כך שבגין הזמן שהחל מ-9/1965 נרכשו מלוא הזכויות;
ו) בחודש דצמבר 1977 פנתה המעבידה ל"גלעד", ובעקבות אותה פניה החלה "גלעד" לשלם לעובדת קצבת נכה, תחילה בשיעור של 17%, ולאחר מכן בשיעור 31%, בהתאם ל"הלכות גמלאות - תכנית הפנסיה המקיפה" (להלן - "הלכות הגמלאות") שעל פיה פועלת "גלעד". התשלום הראשון של קצבת נכה בוצע כשנה לערך לאחר ההתפטרות.
הסעיפים הרלבנטיים מ"הלכות הגמלאות" מובאים בסעיף 3 שלהלן.

3.א) הסעיפים הרלבנטיים בהסכם ההצטרפות ל"גלעד":

"3. ועד העובדים בשם העובדים, נותן בזה הוראה בלתי-חוזרת להנהלת ישיבת בני-עקיבא - 'אהל משה', באר-שבע, לנכות ממשכורת העובדים החל מיום 9.1966 את סכום השווה ל-5% ממשכורתם החודשית הכוללת בתור השתתפות העובדים בתשלום לקרן הפנסיה ולהעביר את הסכומים ל'גלעד'. מן הסכום הזה מחזירה 'גלעד' (או ההנהלה תנכה את זה לפני ההעברה) סכום השווה ל-1% מן המשכורת עד לסך 1,500 ל"י, לשם כיסוי חלקי של השתתפות העובדים בתשלום למוסד לביטוח לאומי עבור ביטוח זקנה ושאירים.

4. ההנהלה מתחייבת לשלם מצידה ל'גלעד' סכום השווה ל-11% מן המשכורת החודשית הכוללת של העובדים, בתור השתתפות המוסד בקרן הפנסיה. מן הסכום הנ"ל מחזירה 'גלעד' (או מנכים בזמן ההעברה) סכום השווה ל-1.5% מן המשכורת עד לסך 1,500 ל"י לשם כיסוי חלקי של השתתפות המעביד בתשלום למוסד לביטוח לאומי עבור ביטוח זקנה ושאירים.

5. ההנהלה מתחייבת לנכות ממשכורת העובדים את הסכומים המפורטים בסעיף 3 מהסכם זה ולהעבירם ביחד עם תשלומיה היא מדי חודש בחודשו, ולא יאוחר מ-30 יום אחרי תשלום המשכורת לעובדים.

7. אין התחייבויות 'גלעד', הנובעות מהסכם זה לתקופה שלפני 9.1966, במידה שישנן לעובדים תביעות המשתייכות לתקופה שמלפני 9.1966 הרי הן משמשות נושא לדיון בין ועד העובדים וההנהלה בלבד.

9. הצדדים מצהירים שידוע להם כי תכנית הפנסיה המקיפה כוללת את זכות הפיצויים המגיעים לעובדים המפוטרים, לפי חוק פיצויי פיטורים. ובתשלום המוסד בסך 11% מן המשכורת - כבסעיף 4 - אין יותר להנהלה שום התחייבות נוספת לפי חוק פיצויי פיטורים".

ב) הסעיפים הרלבנטיים ב"הלכות הגמלאות":

"119. באלו מקרים של פיטורים והתפטרות משלמת הקרן מענק פיטורים מלא. (131-ב) עובד, אשר יפוטר מן העבודה, במוסד, לפי סימנים שג, שד, שה, שז, בהלכות פיטורים והתפטרות בחוקת העבודה הכללית לעובדי מוסדות ההסתדרות, או שיתפטר בדין של מפוטר, לפי סימנים רצב, שכ, שכא, שכב, בחוקת העבודה הכללית - תעמיד הקרן לרשותו מענק פיטורים של כל דמי הגמולים, הן מתשלומי המוסד שנרשמו בקרן והן מהרווחים שיגיעו לו על-פי החלטות הנהלת החברה, אחרי ניכוי דמי הסיכון והוצאות ניהול, על-פי החלטת הנהלת החברה.

19. מענק פיטורים מדמי הגמולים שהצטברו לזכותו של חבר הקרן בתורת פיצויים לחבר, אשר פוטר או התפטר מעבודתו במוסד, כמפורט בפרק השמיני".


4. בכתב התביעה שהוגש ביום 8.1.1980 תבעה העובדת פיצויי פיטורים בסך 56,000 ל"י בעילה שההתפטרות היתה כדין פיטורים (סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963; להלן - חוק פיצויי פיטורים). הפיצויים חושבו על בסיס 14 שנות עבודה ושכר של 4,000 ל"' בחודש. כן תבעה העובדת פיצוי בגין הפרת חוזה. היינו אי-תשלום דמי תגמולים על-ידי המעבידה ואי-העברת חלק משכרה שנוכה בתור חלקה של העובדת בדמי הגמולים ולא הועבר ל"גלעד". כל זה בגין פרק הזמן שלפני 1.4.1968.
בכתב התביעה טענו לנזק בשל אי-העברת דמי גמולים בגין הזמן שמחודש ספטמבר 1963 ועד 1.4.1968.


5. עיקר טענותיה של המעבידה, שהועלו בכתב ההגנה, הן:

א) "תביעותיה של התובעת לגבי כספים שהנתבעת ניכתה לפני 7 שנים התיישנו";
ב) "מאז 1.9.1966 העבירה הנתבעת לקופת קרן גמלאות (פנסיה) את כל הכספים שהנתעת ניכתה משכרה של התובעת בעבור הקרן, והנתבעת שילמה את חלקה לקרן להבטחת זכויותיה של התובעת";
ג) "התובעת קיבלה מהנתבעת סכום של 10,000 ל"י כפיצוי ולסילוק מלא וסופי של תביעותיה של התובעת לגבי הכספים שהנתבעת ניכתה ממשכורות התובעת עד 1.9.1966, ו/או כפיצויי פיטורים ו/או לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעת עקב עבודתה אצל הנתבעת עד 1.9.1966 והנובע מאלה, וזאת בהסכמתה המפורשת ו/או מכללא של התובעת ו/או בהתאם לסיכום מ-18.3.1976 ו/או 7.11.1974 שבין האיגוד המקצועי בשם התובעת ובין הנתבעת ו/או ועדה פריטטית;
ד) "לחלופין טוענת הנתבעת כי התובעת ויתרה ו/או היא מנועה, עקב התנהגותה, מלתבוע כספים שהם עקב יחסיה עם הנתבעת שלפני 1.9.1966 ו/או הנובע מהם".


6. עיקר הטענות שהעלה הפרקליט של העובדת בסיכומיו בבית-הדין האזורי היו:

א) העובדת התפטרה מטעמי בריאות ולא יצאה ישירות לקצבת נכות, אשר בתשלומיה החלו רק בחודש מאי 1980;
ב) מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, אין התשלומים ל"גלעד" באים במקום פיצויי פיטורים, באשר לא התקיימו התנאים שבאותו סעיף שצריך כי יתקיימו לכך שתשלום לקופת גמל יבוא במקום פיצוי פיטורים; חוקת העבודה אינה מהווה הסכם קיבוצי, הן משום שהמסמך לא הוגש לרישום והן משום שלא "נחתם על-ידי מעביד מצד אחד וארגון מעבידים מצד שני";
ג) אמנם היתה פניה לשר העבודה כי יתן אישור לקופת הגמל כנדרש בסעיף 14 לחוק, אך האישור ניתן בשנת 1980 ואינו תופש בין הצדדים להליך.
התשלומים שהעובדת מקבלת מ"גלעד" החל ממאי 78 הם פנסיית נכות ולא פיצויי פיטורים;
ד) מראשית עבודתה של העובדת בשירות המעבידה נוכו משכרה "כספים עבור - קרן פנסיה" וכספים אלה לא הועברו לתעודתם;
ה) "לעובדת נגרמו נזקים כתוצאה מאי-העברת הכספים לקרן עד ל-1.4.1968", וגם אחרי שהעניין הוסדר בשנת 1977 "נותרה הבעיה של השנים 1963-1967, והמעבידה חייבת לפצות על הנזק שנגרם על-ידי הפרת החוזה".


7. עיקר הטענות שהעלה פרקליטה של המעבידה בבית-הדין האזורי היו:

א) תשלומי המעבידה ל"גלעד" היו מיועדים בראש ובראשונה לתשלום פיצויי פיטורים;
ב) "ההסדר בדבר התשלומים ל'גלעד' להבטחת פיצויי פיטורים כנ"ל קיים שנים רבות ללא עוררין" ומכוח האמור מפסק-הדין בדב"ע לט/7 - 2, [1] (פד"ע י"א, ע' 57) הפך ההסדר ל"תנאי מכללא, לחלק מחוזה העבודה של כל עובד ועובד". עם ההתפטרות עמדו לרשות העובדת ב"גלעד" סכומים שהיה בהם כדי לכסות את המגיע כפיצויי פיטורים, אך העובדת העדיפה לטובתה שלה שלא למשוך סכום זה, ולהמירו בקבלת גמלאות";
ג) את גמר יחסי עובד-מעביד בין הצדדים אין לראות כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, אלא כגמר יחסי עובד-מעביד בנסיבות מיוחדות, בדומה לפרישה לפנסיה.

8. בפסק-הדין שבערעור קובע בית-הדין האזורי:

א) העובדת התפטרה מעבודתה מטעמי בריאות, ולכן יש לראות את ההתפטרות כמזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים;
ב) בקבלת קצבת נכות לאחר זמן אין לראות סיים עובד-מעביד בדומה לפרישה לפנסיה מחמת גיל;
ג) חוקת העבודה אינה מהווה "הסכם קיבוצי" לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים;
ד) מאחר ולא התקיים האמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לעניין תשלום לקופת גמל כחלופה לפיצויי פיטורים, חייבת המעבידה בפיצויי פיטורים;
ה) סכום של 10,000 ל"י ששולם בשעתו בגין השנים 1963-1966 "מכסה את תביעת התובעת לשנים אלו. התובעת לא יכולה לאחוז במקל משני הקצוות.
סוף סוף לא מדובר בהסכם קיבוצי, ולכן ניתן לוותר או להתפשר על הזכות הנובעת ממנו. גם אם התובעת לא היתה שותפה ישירות לסכום זה, הרי היא ובנה ידעו על כך, ואין זה הוגן להתעורר היום ולבקש סכום זח שנית. אגב, תשלום זה נעשה על-ידי אימוץ של החלטת ועדה פריטטית";
ו) התובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורים למשך 11 שנים (ולא 14 שנים). סך- הכל מגיע לתובעת 39,000 ל"י;
ז) לסכום הפיצויים "תתווסף הצמדה על בסיס חודש אוגוסט 1977 לעומת התשלום בפועל";
ח) אין לחייב בפיצויים על הפרת חובה חוזית בקשר להעברת דמי גמולים ל"גלעד", בין מהטעם שעם קבלת הסכום של 10,000 ל"י ויתרה העובדת על הזכות, ובין מהטעם שמדובר ב"נזק עתידי".


9. עיקר הטענות שהעלה בערעור פרקליטה של המעבידה היו:


א) בטעות קבע בית-הדין שהעובדת התפטרה מטעמי בריאות, בעוד שיש לראות את גמר היחסים בין הצדדים בדומה לגמר עקב יציאה לפנסיה מפאת גיל;
ב) לא היה מקום לפסוק תוך התייחסות לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, באשר במרכז ההגנה היתה הטענה "שבפועל קיבלה המשיבה את פיצויי הפיטורים", מאחר שהמעבידה (1) "הפרישה... ל'גלעד' (קופת הגמל)...
תשלומים לביטוח מקיף שכללו תשלום המעביד על חשבון פיצויי פיטורים ונועדו למטרה זו, וכן שכל תשלומי המערערת לגלעד (בניכוי הסיכונים) נועדו לתשלום פיצויי פיטורים לפני כל דבר אחר". (2) "עם הפסקת עבודתה של המשיבה אצל המערערת עמדו לרשות המשיבה פיצויי הפיטורים";
ג) פסק-הדין שבערעור מביא ל"תשלום כפול", תוך ניצול פרצה בחוק.

10. בתשובה לטענות פרקליטה של המעבידה, חזר פרקליטה של העובדת על טענותיו בבית-הדין האזורי, והדגיש את החד-משמעות שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, עת "אין הסכם קיבוצי" כאמור באותו סעיף. כן הדגיש הפרקליט שהעובדה שבשלב מאוחר ניתן אישור שר העבודה כאמור בסעיף 14 לחוק אינה יכולה להשפיע על זכויותיה של העובדת וחובותיה של המעבידה. טען הפרקליט, כי "במועד ההתפטרות (לא) יצאה המערערת שכנגד לפנסיה"; היא החלה לקבל פנסיית נכות כשנה לאחר ניתוק הקשר בין התובעת לנתבעת".

11. א) לערעור שכנגד טען פרקליטה של העובדת, שהמעבידה הפרה את החוזה בינה ובין העובדת בכך שלא עשתה את הדרוש לביטוח העובדת "בביטוח פנסיוני", ולא העבירה כ"דמי גמולים" סכומים שניכתה ממשכורתה.
מחדל זה גרם לנזק, ועליו חייבת המעבידה לפצות את העובדת. הנזק הוא "הקטנת פנסיית הזקנה";

ב) בית-הדין שגה בחישוב פיצויי הפיטורים ולעובדת מגיעים פיצויי פיטורים עבור 14 שנה, ולא עבור 11 שנה כפי שנקבע בפסק-הדין, שאף ממנו עולה כי העובדת אכן עבדה 14 שנה;

ג) בית-הדין שגה שסק הפרשי הצמדה מבלי לפסוק גם ריבית בשיעור 3% לשנה.


12. במהלך הדיון בערעור ראה בית-הדין להזמין, מיזמתו הוא, בתור עד את מנהל קרן הגמלאות. בעדותו אמר העד, בין השאר, כי:

א) אין "גלעד" מנהלת "קרנות" ומערכת חשבונות נפרדים לכל "ענף וענף";
ב) אין ב"גלעד" חשבון נפרד למעביד או לעובד לעניין פיצויי פיטורים;
ג) כאשר מעביד משלם לעובד פיצויי פיטורים - מחזירה "גלעד" את דמי הגמולים ששילם (11%) בניכוי "דמי סיכון".


13. אחד מנציגי הציבור שהוזמן לא הופיע. הדיון התקיים בהעדרו.

II. פסק-דין

1. בפסק-הדין שבערעור מעלה בית-הדין האזורי הרהורים על ה"צודק" ושאינו "צודק" ביחס הגומלין שבין "פיצויי פיטורים" לבין תשלומים לקופת תגמולים, כעולה מסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ומביע ספיקות בכך, אם הפירוש שניתן לאותו סעיף בפסיקה של בית-דין זה הוא טוב, אך מאחר ובסופו של דבר פסק בית-הדין האזורי בהתאם להלכה הפסוקה - לא נתייחס להרהוריו וספיקותיו.

2. הערעור של המעבידה צריך תשובה לשתי שאלות: השאלה האחת - ההתפטרה העובדת לרגל מצב בריאותה, על הנובע מכך מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, או שמא "פרשה מעבודתה בדומה לפרישה לקצבת זקנה"; השאלה השניה - האם פטורה המעבידה מחובת תשלום פיצויי פיטורים, בעקבות תשלומיה לקופת הגמל.


3. לעניין השאלה הראשונה, טען הפרקליט אשר ייצג את המעבידה, כי העובדת לא התפטרה לרגל מצב בריאותה, אלא שיחסי העבודה בינה לבין המעבידה הגיעו לידי סיים עקב פרישתה לגמלאות - גמלת נכות, ויש ליישם את הכלל החל על פרישה לפנסית
זקנה מהעבודה מחמת גיל (סעיף 9, פסקה א', שבחלק I דלעיל).

4. אכן פסק-דין זה, החל מפסק-הדין בדב"ע לב/22 - 3, [2], כי כל אימת שמדובר בפרישה לפנסיה ומתעוררת שאלה של פיצויי פיטורים, יש לבדוק כיצד הוסדרה זכות זו במסגרת התכנית של יציאה לפנסיה (שם,[2], בע' 117). בעקבות פסק-דין זה פסק בית-דין זה עד לפסק-הדין בדב"ע שם/139 - 3, [3] (בע' 371).

5. המעיין בכל הפסיקה בשאלה זאת, שאכן היה בה מהחידוש וכדי מתן משמעות
מיוחדת למערכת הפנסיונית הקשורה בגיל, יעמוד על נקלה על "הטעם" ה-‎RATIO
שבדבר. במסגרת מערכת פנסיונית, פרישה לקצבת זקנה, פרישה מהטעם שעובד הגיע לגיל נקוב בחוק, בהסכם קיבוצי, או לעיתים נדירות בחוזה אישי - אינה מחייבת
"מעשה" ACT כלשהו: לא של המעביד ולא של העובד. עצם העובדה שהעובד הגיע לאותו גיל - היא המביאה יחסי עובד-מעביד לידי סיים. לפרישה מחמת גיל שלא במסגרת מערכת פנסיונית - מתייחס החוק כלכל "התפטרות" על כל הנובע מכך לעניין סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים. "הטעם" ששימש לעניין פרישה לפנסיה מחמת גיל, אינו קיים כלל עת מדובר בסיים יחסי עובד-מעביד מחמת נכות - מחמת "מצב בריאות". "נכות" - מצב בריאות לקוי - היא כשלעצמה אינה מסיימת יחסי עובד-מעביד, כשם ש"גיל" ללא מערכת פנסיונית אינו פועל כך. מצב בריאות לקוי כדי "נכות", יכול להביא לפיטורים ויכול גם להביא להתפטרות ואף מטענת "היסק
התפטרות" (RESIGNATION CONSTRUCTIVE), בבחינת "זניחת העבודה" (דב"ע שם/116 - 3, [4], בע' 384).

6. תוסיף לענייננו את העובדה המשמעותית שהעובדת לא היתה מיום אחד
למחרתו של היום ל"נכה" והחלה לקבל קצבת נכות (סעיף 2, פסקה ו', שבחלק ‎I
דלעיל). הרי ברור שסיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בא בדרך החלטה של העובדת להביא את היחסים הוזיים שבין הצדדים לידי גמר, היינו - בדרך התפטרות. משאותה "התפטרות" באה "לרגל מצב בריאות" קמה זכות לפיצויי פיטורים (סעיף 6 לחוק).
באמור אין לקבוע כי לעולם יבואו פיצויי הפיטורים בנוסף לתשלומי המעביד לקופת תגמולים המשלמת את קצבת הנכות. המחוקק קבע דרך למניעת "כפילות כזאת", אם אכן ב"כפילות" מדובר, מאחר וייתכנו מצבים שונים, כגון נכות בדרגה הנמוכה ביותר של עובד, אשר לו ותק של עשרות בשנים. זאת עשה המחוקק בסעיף 14 לחוק, אך קבע תנאים שצריך כי יקומו בטרם יראו בתשלומי המעביד לקופת התגמולים תחליף לפיצויי פיטורים, כך שתישמר המטרה שהמחוקק רצה להשיג.

7. משהתפטרה העובדת לרגל מצב בריאותה "רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותה כפיטורים" (סעיף 6 לחוק). לעובדת קמה זכות "לקבל ממעבידה שפיטרה פיצויי פיטורים" (סעיף 1 לחוק). מעביד, הטוען כי פטור הוא מחובה מפורשת זאת, חייב להביא טענתו תחת דלת אמות הוראה מפורשת בחוק. הוראה מפורשת כזאת תמצא בסעיפים 14, 15, 16 ו-17 לחוק. הנוגע לעניין הוא סעיף 14, המתייחס ליחס גומלין בין פיצויי פיטורים לבין תשלומי מעביד לקופת תגמולים. הכלל שנקבע חד-משמעית באותו סעיף הוא "תשלום לקופת תגמולים... לא יבוא במקום פיצויי פיטורים". לשונו של סעיף 14 לחוק ברורה וחד-משמעית והדרך שבה הלך המחוקק באותו סעיף הולמת את דרכו בחוק כולו.
הלשון ברורה, כי נקבעה נורמה ברורה והיא: "תשלום לקופת תגמולים... לא יבוא במקום פיצויי פיטורים". לשון אחר - אין מעביד פטור מחובת פיצויי פיטורים רק משום שהוא משלם לקופת תגמולים. בכך אין כל חידוש באשר נורמה מכוח חוק תמיד עדיפה על נורמה חוזית, ובנוסף לכך אין זהות הכרחית ולעתים אין קשר הכרחי בין מהותם ומטרתם של פיצויי פיטורים - שביסודם "שכר דחוי" (דב"ע ל/14 - 3, [5] (בע' 147) לבין תשלום של מעביד לקופת תגמולים. הכל תלוי במהות התשלום, במקור החובה לשלם, בשיעור התשלום ובייעוד התשלומים. נאמן לדרכו בחוק פיצויי פיטורים, שילב המחוקק בסעיף 14 את שיטת הנורמה שמכוח חקיקה בשיטת הנורמה ממשפט העבודה הקיבוצי, ומכוח "אצילה" הקנה לשותפים ליחסי עבודה קיבוציים את הכוח לקבוע מתי, באילו תנאים ובאיזו מידה לא תחול הנורמה.

8. בהיותו מודע למציאות אשר יש ואינה מאפשרת פיתרון בהסכם קיבוצי - "חוקות העבודה" למיניהן ו"הסדרים" שאינם "הסכם קיבוצי" - מאפשר המחוקק בסעיף 14 פיתרון נוסף שגם בכוחו לאפשר סטיה מהנורמה היסודית: "אישור התשלום (לקופת התגמולים) על-ידי שר העבודה ובמידה שאושר". כאן הבוחן הוא שר העבודה והאישור ניתן, בדרך כלל, לקופת התגמולים עצמה (ראה י"פ תשל"ו, ע' 95). אמור מעתה שהמחוקק היה מודע למה שמשום מה נוהגים לכנות בכל המקרים "תשלום כפול" וקבע דרך למניעה. אלא מאי? יש ומעבידים, ארגוני מעבידים או קופות תגמולים אינם מנצלים את הכלי שהמחוקק העמיד לרשותם. במקרים אלה אין להם להלין אלא על עצמם ועל אלה שברשלנותם או מתוך התעלמות מאפשרויות השאירו את הנורמה היסודית בעינה. מותר אף להניח שהתוצאה אינה מהיסח הדעת, לאור שיעור התשלומים ומטרת התשלומים לקופת התגמולים.

9. התוצאה אינה שונה כלל מהתוצאה בכל מקרה אחר שבו מטיל המחוקק חובה, ובמקביל קובע דרכים ותנאים להשתחרר מאותה חובה: ההולך באותה דרך ומקיים אחרי אותם תנאים - פטור, ומי שאינו הולך באותה דרך ואינו מקיים אחרי אותם תנאים - אינו נהנה מהפטור.

10. האמור הוא שהביא לפסיקתו של בית-דין זה בשאלת יחס הגומלין בין הובה לשלם פיצויי פיטורים לבין תשלומים לקופת תגמולים, החל מפסק-הדין בדב"ע לב/22 - 3, [2], ועד לפסק-הדין בדב"ע שם/27 - 3, [6]. ראוי להדגיש את פסק-הדין בדב"ע שם/139 - 3, [3]. באותו עניין טענו טענה הפוכה מזאת שמעלים לרוב. טענו כי עובד זכאי לפיצויי פיטורים או ליתרת פיצויי פיטורים, אם נקבע בהסכם קיבוצי כי התשלום לקופת התגמולים בא, מכוח סעיף 14 לחוק, במקום פיצויי פיטורים. הטענה נדחתה מאותו הטעם שנדחות בפסיקה הטענות ההפוכות (שם, [3], ע' 372).

11. כאמור בסעיף 8, פסקה ג', שבחלק I דלעיל, אין "הסכם העבודה" החל על
הצדדים מהווה "הסכם קיבוצי" - פשיטא, שאין הסכם קיבוצי הקובע שהתשלום ל"גלעד" בא במקום פיצויי פיטורים. ואם תאמר, הרי דאג המחוקק למצב שבו אין הסכם קיבוצי כאמור - התשובה היא, כי אכן דאג המחוקק למצב כזה ואכן מודעת "גלעד" לאפשרות
האחרת, אך חכמתה באה לאחר מעשה. מהאמור בסעיף 10 שבחלק I דלעיל עולה, כי אכן בשנת 1980 ביקשה "גלעד" וקיבלה משר העבודה אישור כנדרש לעניין סעיף 14 לחוק.
אין זה רלבנטי לענייננו מהי "המידה של חלופת התשלום שאושר כאמור באותו סעיף 14 לחוק, באשר בדין לא סמכו על אותו אישור, שניתן אחרי סיים יחסי העבודה בין הצדדים ואחרי הגשת התובענה לבית-הדין האזורי. העובדה שבשנת 1980 ראו לפעול כפי שפעלו, אף היא יכולה, אולי, ללמד על המצב שלפני הפעולה.

12. ייתכן והמעבידה יצאה נפסדת מכך ש"גלעד" לא עשתה במועד את אשר קופות תגמולים אחרות עשו, אך עניין זה הוא בין המעבידה לבין "גלעד", מה גם שסעיף
119 ל"הלכות הגמלאות" (מובא בסעיף 3(ב) שבחלק I דלעיל) ממילא קובע את אשר הוא קובע ומנהל "גלעד" אמר בעדותו בבית-דין זה אשר אמר לעניין החזר דמי גמולים למעביד המשלם פיצויי פיטורים. ייתכן והמצב שונה מהותית מאותם המצבים שבהם דואג המעביד להפרשות שוטפות לגורם חיצוני, בנק או קופה כלשהי, על מנת שיהיה לו מקור שממנו ישאב עת יהיה חייב לשלם פיצויי פיטורים, שהרי אזי ההתחשבנות היא בין המעביד לבין אותו גורם חיצוני שלעובד אין כל זכות ישירה כלפיו.

13. לעניין היחסים שבין המעבידה, "גלעד" והעובדת ייאמר גם זה: למעשה חלקו של העובד בתשלום ל"גלעד" גדול, במקרה שלפנים, מחלקו של המעביד: המעביד משלם למעשה 9.5% (מתוך 11% שהוא משלם - מחזירה לו "גלעד" 1.5% לשם כיסוי חלקי
של השתתפותו בתשלום למוסד לביטוח לאומי, ראה סעיף 3(א)(4) בחלק I דלעיל) מתוך 9.5% מוקדשים 8.3% לביטוח פיצויי פיטורים ונותר 1.2%, בעוד העובד משלם למעשה 4% (מתוך 5% שהוא משלם מחזירה לו "גלעד" 1% לשם כיסוי חלקי של השתתפות
העובדים; ראה סעיף 3(א) (3) בחלק I דלעיל). בית-הדין מציין נתון זה מבלי שישקול לעניין התוצאה בעומד לדידן, אך יש גם בו תשובה לטענות שהועלו בעניין "תשלום כפול" לעובדת.

14. מכל האמור עולה, כי בדין פסק בית-הדין האזורי, שהעובדת התפטרה מעבודתה לרגל מצב בריאותה, כי יש לראות את ההתפטרות כפיטורים והמעבידה חייבת לשלם לעובדת פיצויי פיטורים. השאלה, אם פרק הזמן שצריך לשמש לחישוב פיצויי פיטורים הוא כאמור בסעיף 10 לפסק-הדין שבערעור או שיש להוסיף עליו 3 שנים, תידון במסגרת הערעור שכנגד של העובדת.

15. מכאן לערעור שכנגד שבו העלה פרקליטה של העובדת שלוש טענות (סעיף 11
שבחלק I דלעיל).

16. הטענה הראשונה קשורה באי-העברת דמי גמולים שנוכו על-ידי המעבידה משכרה של העובדת ל"גלעד". אכן יש באי-העברה לתעודתם של דמי גמולים שמעביד מנכה משכר עבודתו של העובד הן משום עבירה לפי חוק העונשין (גניבה, סעיף 382(א) (2), הן עבירה על סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, וכן יש בכך הפרת חוזה המזכה את העובד ושאיריו בפיצוי על הפרת חוזה (דב"ע לד/40 - 3, [7]), אף אם אין מרחיקים לכת כפי שנפסק מפי השופט ברנזון בע"א 378/70, [8], שם חוייב המעביד, למעשה, בתשלום כפול, אך הכל תלוי בתנאים מוקדמים, שלא התקיימו בענייננו.

בענייננו מדובר באי-העברת כסף שנוכה משכרה של העובדת בשנים 1970-1963.
בכתב ההגנה טענה המעבידה התיישנות, שהרי התובענה הוגשה רק בשנת 1970. הזכות לפיצוי, ככל זכות אחרת צריך שיהא לה "מקור". מקור כזה יכול ויהיה בחוק, יכול ויהיה בהסכם קיבוצי, ויכול ויהיה בחוזה עבודה אינדיבידואלי. מכוח חוק לא קמה הזכות, והסכם קיבוצי אינו חל על הצדדים.
נותרה "חוקת העבודה" אשר, לכל היותר, יכול ותביא ל"תנאי מכללא" בחוזה העבודה האינדיבידואלי. כבר נפסק, כי ל"תנאי מכללא" שמ"הסדר קיבוצי" מעמד נחות לא רק יחסית לתנאי מהסכם קיבוצי, אלא אף יחסית לתנאי מפורש מחוזה עבודה אינדיבידואלי. נחיתות זאת מוצאת את ביטויה בכך שתופסות לגבי תנאי כאמור הן הלכות ויתור והן הלכות השתק. ואכן יש לראות בכך שאז בשנת 1963 עד 1970 לא הוגשה תובענה לבית-משפט, ולכל היותר התנהל משא-ומתן שבסיומו "נרכשו זכויות" ואף שולם סכום מסוים (10,000 ל"י), הן ויתור והן השתק.
מהאמור עולה, כי דין תביעתה של העובדת לפיצוי בשל המעשה והמחדל של המעבידה, שמצאו את ביטויים בכך שהשאירה בידיה סכומים אשר נוכו משכר העובדת, להידחות בין בשל "התיישנות" ובין בשל "ויתור" או השתק. בדין פסק, איפוא, בית- הדין האזורי בעניין זה כפי שפסק, אם כי לאו דווקא על-פי הטעם שנתן. הדחיה לא
באה משום שמדובר ב"נזק עתידי" (סעיף 8, פסקה ח', שבחלק I דלעיל).

17. הטענה השניה שהעלו בערעור שכנגד עניינה הבסיס לחישוב פיצויי
פיטורים מבחינת פרק הזמן (סעיף 11, פסקה ב', שבחלק I דלעיל וסעיף 8, פסקה ו', לעיל). בית-הדין האזורי פסק פיצויי פיטורים על בסיס 11 שנות עבודה בעוד בית-הדין עצמו קבע, כי העובדת עבדה בשירותה של המעבידה 14 שנים. ייתכן שבית-הדין האזורי הגיע לתוצאה שאליה הגיע משום שהביא בחשבון תשלום של 10,000 ל"י ששולם לפני שנים רבות בגין השנים 1963-1966 ולדבריו "אין להחזיק מקל בשני קצוות". אכן "אין להחזיק מקל בשני קצוות", בעיקר אם הוא ארוך, אך אפשר ואפשר להחזיק בשני מקלות. הנכון הוא שאין מסלקים באותו כסף שני חובות. הסכום של 10,000 ל"י שולם לפני שנים, לפי הנטען, במסגרת פשרה לעניין אי-העברת כספי
העובדת ל"גלעד" (סעיף 5, פסקה ג', שבחלק I דלעיל) ועל-כן אין אותו סכום יכול לשמש שנית לתשלום כל שהוא של המעבידה לעובדת. הסכום שולם שנים רבות לפני סיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, כך שברור שלא שולם בתור פיצויי פיטורים. התוצאה היא שלסכום אשר בית-הדין האזורי פסק בתור פיצויי פיטורים יש להוסיף 10,620
ל"י (‎.(3,540 X 3

18. הטענה השלישית שהעלה בערעור שכנגד פרקליטה של העובדת, עניינו אי- פסיקת ריבית בשיעור של 3% לשנה בנוסף ל"הפרשי הצמדה" שנפסקו. אכן, הכלל הוא שפוסקים הן "הפרשי הצמדה" והן ריבית בשיעור של 3% לשנה. המצב בענייננו לא הצדיק לפסוק ריבית 3% בנוסף ל"הפרשי הצמדה". הדבר יוסבר: עת הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים היה כבר בתוקף סעיף 20 לחוק הגנת השכר, כך שעת ניתן היה לפסוק פיצויי הלנה, בשיעור של 5% לחודש, א ניתן היה לפסוק "הפרשי הצמדה" (דב"ע לט/29 - 2, [9]) אלא מאי? התביעה לבית-הדין האזורי הוגשה ביום 8.1.1980, כך שמכוח הסעיפים 20(ד) ו-17א לחוק - התיישנה הזכות לפיצויי הלנה ושוב "ניתן היה" לפסוק "הפרשי הצמדה" וריבית. בנסיבות אלה, כשרק מכוח "התיישנות" באה אפשרות לפסוק "הפרשי הצמדה", סביר לסטות מהכלל שפוסקים גם הפרשי הצמדה וגם 3% ריבית לחודש, כך שיושם סייג ל"רווח" מהטענה בסיפורו של שלום עליכם "טוב לי, יתום אני". מכאן שגם דין טענה זאת שבערעור שכנגד להידחות.

19. בכפוף לאמור בסעיף 17 לעיל, לעניין הגדלת סכום פיצויי הפיטורים ב- 10,260 ל"י - הן דין הערעור והן דין הערעור שכנגד להידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות פנסיה

  2. התיישנות פנסיה

  3. חישוב דמי פנסיה

  4. ביטול עיקול פנסיה

  5. שעות נוספות פנסיה

  6. הבטחת הכנסה פנסיה

  7. ועדה רפואית פנסיה

  8. אי העברת כספי פנסיה

  9. התיישנות דמי פנסיה

  10. העברת זכויות פנסיה

  11. התיישנות כספי פנסיה

  12. התפטרות יציאה לפנסיה

  13. אי העברת הפרשות לפנסיה

  14. התפטרות הפרשה לפנסיה

  15. התפטרות פנסיה תקציבית

  16. דמי אבטלה פנסיה מוקדמת

  17. הסכם קיבוצי פנסיה חובה

  18. הסכם קיבוצי כללי פנסיה

  19. חובת המעביד לשלם פנסיה

  20. התיישנות הפרשות לפנסיה

  21. שעות נוספות הפרשה לפנסיה

  22. הסכם קיבוצי פנסיה צוברת

  23. חובת המעסיק לתשלום פנסיה

  24. חובת המעביד לתשלום פנסיה

  25. הסכם קיבוצי פנסיה תעשייה

  26. הסכם קיבוצי פנסיה תקציבית

  27. חובת המעסיק להפריש לפנסיה

  28. חובת המעביד להפריש לפנסיה

  29. חוזה בכירים פנסיה תקציבית

  30. התפטרות דיני עבודה ופנסיה

  31. העברת זכויות פנסיה תקציבית

  32. חישוב דמי פנסיה מביטוח לאומי

  33. הסכם קיבוצי מעבר לפנסיה צוברת

  34. איחור בהגשת תביעה לפנסיית נכות

  35. חזרה לעבודה לאחר היציאה לפנסיה

  36. אי קידום בדרגה ואי קביעת דרגת פנסיה

  37. אי ביצוע הפרשות לפנסיה תביעה ייצוגית

  38. אי הפרשות לפנסיה בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וגמול שעות עבודה במנוחה שבועית

  40. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון