התפטרות מורה באמצע השנה


תביעה זו עניינה תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, שכר מולן, פדיון חופשה ופיצוי בגין הפסקת עבודה בחוסר תום לב בסך כולל של 131,861 ₪.

רקע עובדתי

1. התובע הינו רואה חשבון במקצועו, אשר הועסק כמורה מן החוץ בנתבעת מיום 1.11.90.

2. הנתבעת הינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח – 1958.

3. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, כאשר התובע שימש כמתרגל ומרצה בפקולטה למדעי הרוח והחברה במחלקה לכלכלה.

4. לתובע נמסרו מדי שנה ושנה כתבי העסקה (נספחים א' 1 עד א' 9 לכתב התביעה ו- נת/2 א' עד ד' לכתב ההגנה). כתבי המינוי נערכו על ידי הנתבעת.

5. התובע הודיע בסוף שנת הלימודים תשס"א על אי-רצונו לשמש בנתבעת מורה מן החוץ לשנת הלימודים תשס"ב.

טענות התובע

6. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת. לטענת התובע, עבד בשירות הנתבעת החל מיום 1.11.90 ועד ליום 1.11.94 כעוזר הוראה (מתרגל) וממועד זה ועד ליום 1.9.01 כמורה מן החוץ תוך שהוא משמש כמרצה בפקולטה למדעי הרוח והחברה במחלקה לכלכלה.

התובע טען, כי הועסק באופן קבוע שלא כאמור בכתבי המינוי וזאת ברציפות. לטענתו, עבודתו התבצעה גם בתקופות שבין סיום סמסטר ב' לבין סמסטר א' של השנה שלאחר מכן וגם אם היתה הפסקה כלשהי בין סיום סמסטר ב' מתחילת שנת הלימודים הבאה הרי זו היתה הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד מעביד.

לחילופין, טען התובע כי גם אם חלה הפסקת עבודה תוך ניתוק יחסי עובד מעביד, הרי שזו לא עלתה על 3 חודשים ועל כן, אין הפסקה זו פוגעת ברציפות עבודתו לצורך סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג – 1963.

לחילופי חילופין טוען התובע, כי היה עובד עונתי.

7. לטענת התובע, לאחר תחילת סמסטר א' של שנת הלימודים תשס"א ועוד בטרם הוצאו לתובע כתבי העסקה לאותה שנה, הודיע לתובע ראש מחלקת כלכלה בפקולטה למדעי החברה בנתבעת, מר אריה ארנון (להלן: "ראש המחלקה") על כוונתו לבצע הפחתה בשכרו והודיעו כי אם לא יסכים להפחתה בשכרו ישנם אחרים שיסכימו לעבוד בשכר המופחת.

לגרסת התובע, הודיע לראש המחלקה עוד באותה שיחה, כי אין הוא מסכים להפחתה הנ"ל בשכרו וכי הוא רואה בהפחתת השכר משום הפרה חד צדדית של הסכם העבודה עמו. כמו כן, אמר התובע לראש המחלקה, כי אין זה מן הראוי להתייחס באופן מזלזל ומעליב למי ששימש כעובד מסור ונאמן במשך 10 שנים במחלקה לכלכלה. לאור האמור לעיל, הבהיר התובע לראש המחלקה, כי מתוך אחריות לסטודנטים ולמקום העבודה אין הוא מפסיק את עבודתו מיד אלא רק בתום שנת הלימודים תשס"א וכי אלמלא האחריות אותה הוא חש היה מסיים את עבודתו ללא כל דיחוי.


התובע טען, כי לאחר השיחה עם ראש המחלקה, החליט הנ"ל באופן חד צדדי על שכרו החדש של התובע ובעקבות החלטה זו נשלחו לתובע שני כתבי העסקה אחד לסמסטר א' בלא כל שינוי בשכר והשני לסמסטר ב' תוך הפחתת שיעור המשרה ושכרו בהתאם למשרה בשיעור של 62% וזאת תוך העדר כל שינוי בפועל בשעות העבודה ו/או היקף המשימות המוטלות על התובע, התובע טען, כי עבד בהיקף של 3 שעות סמסטריאליות בשבוע הן קודם להפחתת השכר, הן לאחריה.

לאור האמור טען התובע, כי התפטרותו אירעה בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ואשר בגינה הוא זכאי לקבלת פיצויי פיטורין.

8. התובע הוסיף וטען, כי בנוסף לפיצויי הפיטורין זכאי הוא לקבלת מלוא שכרו המולן בחודשים 03.01 – 06.01, פיצוי בגין הפסקת העבודה והפרת חובת תום הלב ולדמי פדיון חופשה שנתית.

טענות הנתבעת

9. הנתבעת טענה, כי התובע אשר הועסק כמורה מן החוץ מונה בכל פעם למשך 4 או 8 חודשים בלבד למשך סמסטר או שניים. כאשר בין שנת לימודים אחת לשניה לא חלה כל רציפות ביחסי העבודה וכל מינוי הסתיים מאליו עם תום תקופת עבודתו, כאשר התובע היה רשאי לקבל או שלא לקבל, את הצעת המינוי החדשה שהוצעה לו בשנת הלימודים הבאה.

לטענת הנתבעת, העסקתו של התובע בשנת הלימודים תשס"ב לא חודשה על פי רצונו של התובע, אשר לא רצה ולא יכול היה להמשיך ולהשקיע את הזמן והמרץ הנדרשים בעבודה ומשהתפטר בנסיבות אלה, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין.

עוד טענה הנתבעת, כי העסקתו הבלתי רצופה של התובע לא יצרה יחסי עבודה רציפים ומתמשכים בין התובע לנתבעת והעסקתו של התובע נעשתה כדין תוך שהיא משרתת את המטרות הייחודיות להעסקת אוכלוסיית המורה מן החוץ.

10. על פי גרסת הנתבעת, בתחילת שנת הלימודים תשס"א פנה ראש המחלקה דאז פרופ' אריה ארנון, אל התובע, ומסר לו כי האוניברסיטה לא תוכל להציע לו מינוי לשנת הלימודים הקרובה באותו שכר כפי שהיה בתקופות מינוי קודמות. המינוי שהוצע לתובע כלל חישוב שכר עבור 3 שעות הוראה לפי 5 יחידות הוראה החל מסמסטר ב'. התובע הביע את התנגדותו לשינוי חישוב השכר ולאור התנגדות התובע החליט מנהל המחלקה, לפנים משורת הדין, לאפשר לתובע לעבוד בסמסטר ב' באותה שנה לפי תעריף של 6 יח' הוראה (כפי שעבד התובע עד אז) ואולם הדגיש בפני התובע, כי חידוש העסקתו בשנת הלימודים הבאה תשקל מחדש.

לגרסת הנתבעת, לאחר מספר ימים הביע התובע בשיחת טלפון נוספת עם מנהל המחלקה את הסכמתו לשינוי בחישוב שכרו ומכאן, כי התובע גמר בדעתו להמשיך ללמד בנתבעת תחת התנאים החדשים וקיבל סמוך לאחר תחילת סמסטר א' את כתבי המינוי לסמסטר א' ולסמסטר ב' של שנת תשס"א בהתאם לסיכום הנ"ל.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לקראת סוף שנת הלימודים תשס"א ניהל התובע עם ראש המגמה לחשבונאות ד"ר בניסטי (להלן: "ראש המגמה" או "ד"ר בניסטי") מספר שיחות, בהן הביע את לבטיו בדבר המשך עבודתו באוניברסיטה ומחה על כך שאין הוא מקבל עוד את הגיבוי אותו הוא מצפה לקבל מראש המגמה. עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך השנתיים האחרונות לעבודת התובע, התדרדרו יחסי העבודה בין התובע להנהלת המחלקה ולמתרגלים של הקורס, על רקע אי תיפקודו של התובע מבחינה מקצועית שלווה בתלונות מצד הסטודנטים. האווירה העכורה במחלקה התגברה בחודשים האחרונים שלפני התפטרותו של התובע.

הנתבעת טענה, כי לאחר התלבטות ארוכה הודיע התובע בחודש 08.01 לראש המגמה על רצונו לעזוב את האוניבירסיטה, עקב השינוי שנעשה בשיטת שכרו תוך שהוא חוזר בו מהסכמתו המפורשת לשינוי השכר כפי שהובעה על ידו בתחילת השנה ובעקבות זאת שלחה ד"ר בניסטי מכתב לתובע ברוח הדברים שאמר לה. עם זאת, סבורה הנתבעת, כי הרקע האמיתי להחלטתו של התובע להפסיק את עבודתו היתה אי שביעות רצון מן העבודה בתקופה שקדמה להחלטתו ולא השינוי בשכרו שלגביו כבר נתן את הסכמתו.

הוסיפה וטענה הנתבעת, כי אין החלטתו של התובע לעזוב את האוניברסיטה התפטרות במובן הרגיל של מונח זה היות וכתבי המינוי הקצובים מסתיימים מאליהם בתום התקופה הקצובה ואין צורך בנקיטת אקט פוזיטיבי לסיומם. משמעות החלטת התובע היתה, כי אין הוא מעונין לקבל מן הנתבעת הצעות נוספות בעתיד.

11. הנתבעת העלתה מספר טענות נוספות כדלקמן:

א. כי יש לדחות התביעה על הסף, בשל היותה נגועה בחוסר תום לב של התובע אשר מנסה בדיעבד לאחר תקופה ממושכת בה הועסק במתכונת העסקה ידועה, ברורה, מוסמכת ומוגדרת מראש, לשנות את תנאי העסקתו באופן חד
צדדי וליצור יש מאין חוזה עבודה חדש ושונה בין הצדדים.

ב. ככל שיוכיח התובע רציפות בעבודתו הרי שתביעתו לענין תקופה שקדמה לשבע השנים האחרונות עובר לתביעתו התיישנה.

ג. התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורין שכן הצעת מינוי חדש בשכר שונה, אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וזאת לאור העובדה, כי בכל תקופת העסקתו של התובע, השתכר התובע משכורת גבוהה לאין שיעור ביחס להיקף עבודתו בפועל והשינוי בוצע על מנת להתאים בין יחידות ההוראה שקיבל התובע לבין השעות שלימד בפועל ובכדי להביא לרמה אחידה במשכורתיהם של מורים מן החוץ במחלקה העובדים באותו היקף משרה. זאת ועוד, המשמעות הכספית של שינוי שיטת חישוב השכר היתה נמוכה לכן בכל מקרה, לא ניתן לראות בה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

לחילופין, טענה הנתבעת כי אפילו אם יש בהצעה החדשה שניתנה לתובע משום הרעה בתנאי העבודה, כי אז התובע בהתנהגותו גילה דעתו, כי אין מדובר בהרעה מוחשית שכן אחרת לא היה מסכים להמשיך ולעבוד באוניברסיטה בכפוף לתנאים החדשים ובכך ניתק הקשר הסיבתי בין "ההרעה" לבין ההתפטרות והשינוי בחישוב שכרו של התובע אינו הסיבה האמיתית בגינה החליט התובע לסיים את יחסי העבודה עם הנתבעת.

המחלוקת

12. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה – האם התפטר התובע בנסיבות המהוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה, אם לאו.

במסגרת זו חלקו הצדדים בעניינים הבאים -

א. העסקת התובע – אופן העסקה, כיצד ראו הצדדים את העסקה ופעילות התובע במסגרת כתבי העסקתו;

ב. מועד סיום העסקתו של התובע ואופן הפסקת היחסים החוזיים בין הצדדים;

ג. השינוי בשכרו של התובע – משמעותו והשלכותיו;

ד.רציפות ביחסי העבודה ולחילופין מעמדו של התובע כעובד עונתי;

ה. תום לבם של הצדדים ונפקותו;

ו. זכאות התובע לפיצויי פיטורין ושיעורם;

ז. התיישנות תביעת התובע לפיצויי פיטורין וזכאותו לפיצויי הלנה;

כן חלקו הצדדים על –

ח. זכאות התובע להפרשי שכר בגין השינוי בשכר ושיעורם;

ט. זכאות התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם עבודה והפרת חובת תום הלב;

י. זכאות התובע לפדיון ימי חופשה ושיעורו;


נדון בטענות כסדרן ככל שהן רלוונטיות לענייננו.

נסיבות התפטרות התובע

13. הוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג - 1993 קובעות -

"(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

הצדדים חלקו בשאלה האם הסכים התובע להפחתה בשכרו, אם לאו.

14. הצדדים לא חלקו על כך, כי לאחר פתיחת סמסטר א' בשנת הלימודים תשס"א פנה פרופ' ארנון, ראש המחלקה לתובע והציג בפניו שתי אופציות לעבודתו בשנת הלימודים תשס"א לאור העובדה כי הנתבעת ערכה מחדש את אופן חישוב מבנה השכר של המרצים והמורים מן החוץ, כאשר לטענת הנתבעת, יועמד שכרו של התובע בסמסטר ב' על
היקף של 4.5 יחידות הוראה (ח.נ. של ד"ר ארנון, עמ' 23 לפרוטוקול) או לטענת התובע על 5 יחידות הוראה (ח.נ לתובע עמ' 4 לפרוטוקול). שתי האופציות אשר הוצבו בפני התובע היו כדלקמן -

האחת - כי ימשיך ללמד בתשלום של 6 יחידות הוראה עד לתום שנת הלימודים וכי העסקתו בשנה הבאה תשקל מחדש.

השנייה - כי יסכים להפחתה בשכרו בסמסטר ב' והעסקתו בשנה הבאה תמשך.

לטענת התובע, בתצהירו –

"מעולם לא הסכמתי להפחתה בשכר וחזרתי והדגשתי לפני מר ארנון כי הסיבה היחידה שאינני נוקט בכל פעולה במהלך שנת הלימודים היא מתוך האחריות אותה אני חש ועל מנת שלא לפגוע בסטודנטים".

(הדגשה שלי –י.א.ש.).

בחקירתו הנגדית הסכים התובע כי אכן הוצעה לו האופציה להמשיך לעבוד לפי 6 יחידות הוראה כאשר בסופו של דבר עבד תמורת 5 יחידות הוראה אך לטענתו, מבלי שהסכים לכך. וכדבריו –

"ש: למה בסופו של דבר הוא הציע 5.
ש: אני טוען שלא. הוא אמר שהוא רוצה להעמיד את שכרי על 4.5 ואמרתי שאני לא מסכים לשום שינוי שמרע את התנאים שלי שהיו לי באותו רגע. השינוי בסמסטר ב' היה בהחלטה חד צדדית של פרופסור ארנון שהחליט משהו ואח"כ משהו אחר.
...
ש: הבנו מפרופסור ארנון שהוא הציע לך להמשיך וללמד לאור התנגדותך בסמסטר ב' בשכר הרגיל ללא הפחתה אם כי הבהיר לך שבנסיבות האלה האוניברסיטה לא תחדש את כתב המינוי בשנה הבאה, האם זה נכון?
ת: מכיוון שהשיחה הזו שהתקשר אלי אני הייתי נסער , הוא אמר את זה ואמרתי לו שאני רואה בזה איום וזה הרעה ביחס למה לפני כן ולכן לא הסכמתי לקבל את זה.
ש: אתה מסכים שהיתה הצעה שתמשיך לעבוד לפי שש יחידות לימוד לזה אתה מסכים
ת: כן.
ש: אתה גם מסכים שבסופו של דבר עבדת בתעריף של 5 יחידות לימוד
ת: ללא הסכמה
ש: מדוע הרי לפני הוא אמר לך שאתה יכול להמשיך בשש יחידות לימוד אך לא תמשיך שנה הבאה אך בסופו של דבר עבדת בחמש יחידות לימוד בסמסטר ב'
ת: אני לא הסכמתי לדבר כזה, ומי שהסתכל על זה מבחינה כלכלית היה מסכים לעבוד בשש יחידות ולא להמשיך שנה הבאה ומבחינתי היה יותר קל להוכיח פיטורין. אבל אמרתי לארנון באותה שיחה שהיתה מזלזלת שאני לא מקבל כל שינוי כולל את ההצעה שלו לשמר את השכר ולהמשיך לשקול את המשך העסקתי אך מכיוון שהתחלתי ללמד ונתתי התחייבותי לסטודנטים ומשיקולים של אחריות אמשיך ללמד עד סוף השנה וסוף השנה אשקול את דרכי והוא אמר שיחזור אלי. רציתי להמשיך לעבוד בשש יחידות אבל שלא יאיימו עלי בסיום העסקתי, אמרתי שכל שינוי שיערער את מעמדי לא מקובל עלי אך משיקולים של אחריות התחייבתי לסטודנטים ולא נהוג שמרצה עוזב באמצע. אם הייתי מסכים לשש יחידות המשמעות היא שאסכים לעובדה שיפטר אותי בסוף השנה.
ש: אם יוריד לך לחמש יחידות המשמעות שאתה לא תסכים להמשיך בשנה הבאה
ת: נכון ועובדה שלא המשכתי. באותה שיחה הוא לא הודיע לי מה החליט המזכירה שלו התקשרה אלי והודיעה לי מה עושים ואני הודעתי שזה לא מקובל עלי אך אני מכבד את ההתחייבות שלי לסטודנטים עד סוף השנה
ש:פרופסור ארנון הסביר לך באופן מספיק ברור שאם תחליט לא ללמד בסמסטר ב' בגלל התנאים ניתן יהא למצוא לך מחליף
ת: כן נכון. הוא אמר שאחרים ישמחו ללמד במקומך בשכר החדש.
ש: כשאתה למעשה החלטת להמשיך וללמד בסמסטר ב' למרות שהשכר לא היה מקובל עלייך זה נעשה משיקולי מצפון
ת: זה שיקולים של מחוייבות כלפי הסטודנטים אני פתחתי איתם את השנה לא מקובל שמרצה נעלם באמצע השנה. כל מרצה יכול ללמד אך זה לא מקובל שמרצה עוזב באמצע השנה."

(הדגשות שלי –י.א.ש.)

15. אין לקבל את גירסת התובע כלל. התובע עצמו הסכים כי הוצעה לו האופציה להמשיך לעבוד בתמורה של 6 יחידות הוראה עד לסוף השנה וזאת מבלי שקיימת התחייבות להמשיך ולהעסיקו בשנה הבאה. לו נכונה היתה טענת
התובע כי אכן לא הסכים להפחתה בשכרו, הרי לא היתה כל סיבה שהנתבעת לא תמשיך לשלם שכרו בשיעור של 6 יחידות הוראה ותפסיק העסקתו בסוף השנה והרי היתה זו הצעת הנתבעת עצמה (גם לגרסת התובע). התובע, לא נתן כל הסבר מדוע מצד אחד הופחת שכרו אם בכוונתו היה שלא להמשיך לעבוד באוניברסיטה בשנת הלימודים הבאה וכי המשיך עבודתו עד סוף שנת הלימודים רק בשל אחריותו כלפי הסטודנטים.

יתר על כן, התובע מודה במפורש כי הובהר לו שבמידה ומתנגד הוא להפחתה בשכרו ואינו מעוניין להמשיך בעבודתו, אין כל מניעה להעסקת מורה מחליף. כך שגם טענות התובע לעניין אחריותו כלפי הסטודנטים, אין בהן כדי לשכנע.

16. מסקנה זו ניתמכת בגרסת ראש המחלקה מר אריה ארנון אשר העיד כי-

"ת. ביקשתי את הסכמתו ואמרתי לו שאם הוא לא יסכים גם בסימסטר השני יועסק ב – 6 יח', אז במקרה כזה ברור שנקח את זה בחשבון שנצטרך לתכנן את המחלקה לחשבונאות. אני לא זוכר אם דיברתי איתו שוב או דרך המזכירה, אך נאמר לי שלאחר היסוס יקבל את המצב החדש ויעבוד בסימסטר השני ב – 5 יח/ וזה מה שהיה לדעתי.
...
ש: יכול להיות שהשיחה הסתיימה בכך שהתובע אמר שהוא לא מסכים.
ת: יכול להיות.
...
ש: ככל הנראה לא הייתה עוד שיחה, כך שלפחות בפניך התובע לא הביע את הסכמתו.
ת: אני קבלתי חזרה תגובה, אני לא זוכר אם שיחה ממנו או דרך מישהו, אבל אני יודע שקיבל את מה שהצעתי לו. אמרו לי שהוא מסכים לתנאים שהצעתי לו. אמרתי לו שהוא יכול לעבוד בסימסטר השני ב- 6 יח', והוא מצא דרך להעביר את הסכמתו להצעה. היו צריכים לתכנן את המשך השנה ובתיכנון הוא הסכים להמשיך ב – 5 יח'. אם הוא העביר דרך המזכירה, או אלי אני לא זוכר.
...
ש: בסיום השיחה שלך עם מר שלומי בהט אתה אמרת לו שאם הוא מעוניין, שאתה מציע לו להמשיך ב – 6 יח' הוראה במשך עד סוף אותה שנה ואם הוא לא יסכים תשקל העסקתו מחדש.
ת: אמרתי לו שאני מציע לו לעבוד ב – 5 יח' ליישר קו עם המקובל במחלקה ואם הוא לא מסכים היות והיה סיכום עם ה – 6 יח' הוא יוכל להמשיך בסימסטר ב' ב – 6 יח'. המינוי שהיה לו היה ל – 6 יח'. הסברתי לו שאנחנו צריכים ליישר את השכר ואנחנו עושים סדר. אם הוא לא מסכים הוא ימשיך לקבל 6 יח' בסימסטר ב' ויהיה לכך השלכות בשנה הבאה.
...
ש: אני חוזר שוב פעם לשיחה שלך עם שלומי. בשיחה זו ביקשת משלומי לעבו ולעבוד ב – 5 יח' הוראה, ושלומי סירב, עלתה אפשרות של 6 יח' בכל השנה בכפוף לאותה אזהרה. אלה שתי האפשרויות שהועלו באותה שיחה.
ת: כן."


17. עיון בדברי התובע עצמו הן בתצהירו, הן בחקירתו הנגדית מביאים למסקנה כי בפני התובע הוצגו כאמור שתי אפשרויות כאשר התובע בחר באפשרות להמשיך בעבודתו תוך הפחתת שכרו. אין חולק, כי התובע לא אהב את הרעיון של הפחתה בשכרו ואולם אין להסיק מכאן שהתובע יכול לבחור באופציה שלישית אשר לא הוצעה לו (להמשיך לעבוד על פי 6 יחידות הוראה מבלי להתייחס לכוונות הנתבעת לעניין המשך העסקתו) ולכפותה על הנתבעת. אין ספק כי היה על התובע לבחור באחת מן האפשרויות על יתרונותיה וחסרונותיה ולנקוט בהליכים מתאימים. לו בחר התובע שלא להסכים להפחתה בשכרו (כפי שהוא טוען בפנינו) הרי גם לגירסתו שכרו לא היה מופחת וממילא, העסקתו היתה מסתיימת בסוף השנה ויתכן אף בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין (בכפוף ליתר הטענות המשפטיות בעניין מעמדו והיקף העסקתו).

18. גרסת התובע כי ההפחתה בשכר נכפתה עליו ללא הסכמתו אינה מהימנה עלי, ראשית אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שנשמעו בפני, שנית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלתובע הוצאו כתבי מינוי לאחר השיחה עם ד"ר ארנון והוא היה מודע לכוונה להפחתה בשכרו ויחד עם זאת לא מחה על כך.

מכאן, משהופחת שכרו של התובע בפועל ומשאף התובע עצמו לא טען בפנינו כי מחה בכתב ואף לא שוכנעתי כי התובע מחה בעל-פה על הפחתת שכרו (שכן לו היה מוחה, היה שכרו משולם בהיקף של 6 יחידות הוראה תוך שאין הנתבעת מתחייבת להעסיקו בשנת הלימודים הבאה), המסקנה היא כי התובע הסכים, אף כי לא בהתלהבות יתרה, להפחתה בשכרו. [ראה לענין זה גם דב"ע נד/86-3 יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ פד"ע כז 270; עב 758/99 גואטה רמי ואח' נ' מוסד הטכניון (לא פורסם)].

19. הלכה פסוקה היא כי –

"יש להבחין, הבחן היטב, בין הרעת תנאי העבודה במשמעות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 לבין יישום תנאי העבודה משתנים עליהם הוסכם בין הצדדים,
אפילו אם הם עשויים להרע עם העובד ואין העובד שהסכים לשינוי מראש יכול לשנות את טעמו ולטעון להרעה מוחשית המזכה בפיצויי פיטורים."

(דב"ע נד/63-3 סיגל נפתלי נ. לאה ארדיטי עבודה ארצי כרך כז (2) 228)

טענת התובע בעדותו, כי לאחר קיומה של השיחה עם ראש המחלקה החליט הוא עצמו כי אין הוא ממשיך בשנת הלימודים הבאה וכי החלטה זו נתקבלה אצלו עוד לפני תחילת סמסטר ב', אף היא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח שכן לו היה מודיע על כך הרי על פי התחייבותו של ד"ר ארנון היה משולם לו שכר בהיקף של 6 יחידות הוראה.

20. כאמור, התובע טען כי התפטרותו באה על רקע ההפחתה בשכרו. כסיוע לגירסתו מפנה התובע למכתבה של ראש המגמה בחשבונאות ד"ר גילה בניסטי מיום 14.8.01 אשר נשלח בתגובה להודעת ההתפטרות של התובע .

"לכבוד
מר שלומי בהט, רו"ח

שלומי שלום,

אני כותבת אליך מכתב זה בעקבות שיחתנו האחרונה בה הודעת לי שאינך מעוניין להמשיך וללמד את הקורס "חשבונאות פיננסית", לתלמידי שנה ב' במגמה לחשבונאות, וזאת משום שהשכר המשולם לך אינו מספק אותך.
אני מקבלת בהבנה את החלטתך.
בהזדמנות זו, אני מבקשת להודות לך על כל השנים בהן לימדת במגמה לחשבונאות הן כעוזר הוראה והן כמרצה. אני מעריכה את עבודתך, יודעת כי מעולם לא החסרת שעות הוראה מהסטודנטים ובטוחה כי הצלחת להקנות לסטודנטים במשך השנים ידע רב, מיומנות ומקצועיות בתחום החשבונאות הפיננסית.

אני מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך.

בברכה,

דר' גילה בניסטי, רו"ח
ראש המגמה לחשבונאות".

מהמכתב האמור אין ללמוד את שטוען התובע, דהיינו, כי התפטרותו באה על רקע ההפחתה בשכרו. כל שניתן ללמוד מהמכתב הוא שהתובע הודיע בתום שנת הלימודים לראש המגמה כי אין הוא מעוניין להמשיך ולעבוד בשל ההפחתה בשכרו. טענה זו אשר הועלתה לאחר שבמשך סמסטר שלם משולם שכרו של התובע בהפחתה ניכרת מבלי שהתובע מתריע דבר לעניין זה (אף לגרסתו), מובילה למסקנה כי התובע החליט בסוף שנת הלימודים, כי אין הוא מעוניין להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ובמידה ויטען להתפטרות בשל הפחתת שכר יכול ויוכל לזכות אף בפיצויי פיטורין. יש לזכור כי מדובר בתובע שהינו רואה חשבון במקצועו ומרצה בתחום האמור. סביר להניח כי הוראות חוק פיצויי פיטורין אינן זרות לו ובהתאם לכך, בחר לכלכל את צעדיו.

21. הנתבעת טענה, כי התפטרותו של התובע בשלב זה (סוף שנת הלימודים) באה על רקע העובדה כי בינו לבין ראש המגמה נתגלעו חילוקי דעות בעניין עבודתו של התובע. ד"ר בניסטי בתצהירה ציינה כי בשנים האחרונות לעבודתו לא התעדכן התובע בחומר הלימוד ובעקבות כך התלוננו על הרצאותיו תלמידים רבים (ס' 15 לתצהיר). לגירסתה, התערערו היחסים בין התובע למתרגל הקורס והתרבו תלונות הסטודנטים בשל ירידה באיכות הוראתו של התובע. לגירסתה, דרשה מספר פעמים מהתובע לעדכן את חומר הלימודים אולם ללא הצלחה. כן, טענה ד"ר בניסטי, כי לקראת סוף שנת הלימודים תשס"א ניהלה עם התובע מספר שיחות בהן הביע התובע את לבטיו בדבר המשך עבודתו באוניברסיטה ומחה על כך שאין היא מעריכה עוד את עבודתו.

התובע בעדותו הכחיש תחילה את גירסת הנתבעת מכל וכל ואולם בעדותו הודה כי היו חילוקי דעות בינו לבין עובדי הוראה אחרים אם כי הפחית בחשיבותם ובמשקלם.

וכדבריו –

"ת. חילוקי דעות היו לאורך כל התקופה לא רק עם ירון אלא גם עם מוטי (המתרגלים –י.א.ש.) וזה על רקע נושאים מסויימים ...גם על גילה טוענים שהיא לא מעודכנת.
...
ש. כשאתה כותב בסעיף 29 לתצהירך טענות הנתבעת אין בהם אמת למה?
ת. טענות היו אך הם לא היו מוצדקות
...
ש. אתה התלוננת כלפי גילה שהיא לא נותנת לך גיבוי מספיק

ת. תמיד התלוננתי זה לא יחודי לשנה האחרונה"

מכל האמור לעיל עולה, כי טענת התובע לפיה התפטר בסוף שנת הלימודים בשל הפחתה משכרו אינה מתקבלת.

22. הלכה פסוקה היא כי את העובדה "אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, או שלא התקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה ש"מחמת" קיומם התפטר העובד" (דב"ע לו/123-3 שלום לבבי נ. מדינת ישראל פד"ע ח 261; ראה לעניין זה גם דב"ע לט/57-3 נחום בוטקובסקי נ. דב שליסר, פד"ע י 297, 302) . (הדגשה שלי –י.א.ש.).

23. הגירסה העולה מכל האמור, היא שבעת שהוצעו לתובע שתי אופציות, בחר התובע להמשיך בעבודתו תוך שהוא מסכים להפחתה משכרו וכל טענותיו לעניין הרעת תנאי עבודתו ללא הסכמתו והתפטרותו על רקע זה עלו רק בסוף שנת הלימודים כאשר נתגלעו מחלוקות בינו לבין יתר אנשי הצוות והתובע החליט כי אין הוא מעוניין להמשיך לעבוד בשירות הנתבעת. ייתכן כי גם השיקול הכלכלי היה בעל משקל לחוסר שביעות רצונו של התובע מהמשך עבודתו אצל הנתבעת ואולם אין לקבל את הטענה כי הפחתת השכר היא זו אשר הביאה את התובע להתפטר מעבודתו שכן במעשיו הוא, הסכים התובע במפורש להפחתה זו.

24. לאור כל האמור, משלא עומד התובע בהוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, הרי שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורין ללא כל קשר למעמדו אצל הנתבעת ודין תביעתו ברכיב זה לרבות תביעתו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין - להדחות.

העסקת התובע

25. הצדדים לא חלקו על כך, כי התובע החל לשמש בשירות הנתבעת כמתרגל ביום 1.11.90, כאשר בהמשך עבר לשמש כמורה מן החוץ אצל הנתבעת וזאת בהתאם לכתבי מינוי שהוצאו מידי שנה בשנה למשך סמסטר אחד או שניים בכל פעם וזאת עד לסוף שנת הלימודים תשס"א.

26. הנתבעת טענה, כי כתבי המינוי שצורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה היו ברורים ופרטו את כל המטלות המוטלות על התובע כמו גם מלוא השכר לו הוא זכאי. הנתבעת טענה, כי כתבי מינוי אלה הם ייחודיים למורים מן החוץ העוסקים בהוראה פרונטלית בלבד (ובפעולות הנלוות לה), כאשר המורים מן החוץ, בניגוד לאוכלוסיות אחרות אינם משתתפים בפעילות האקדמית באוניברסיטה למעט הוראה. עיון בכתבי המינוי מעלה כי כתב המינוי מפרט את תקופת עבודתו של התובע (בדרך כלל סמסטר אחד), את היקף משרתו, את שכרו החודשי ואת תפקידיו של התובע.

הצדדים לא חלקו על מסגרת העסקתו של התובע, אלא בנוגע למילוי התחייבויות אלה מעבר לתקופה המנויה בכתב המינוי, דהיינו לאחר סיום הסמסטר ולאורך תקופת הבחינות. התובע טען, כי המשיך ופעל עבור הנתבעת גם במשך החופשה שבין הסמסטרים וזאת למילוי התחייבויותיו על פי כתב המינוי הכוללות, בין היתר, הכנת בחינות, נוכחות בבחינות, בדיקת בחינות וקבלת קהל סטודנטים.

מנגד טענה הנתבעת, כי התובע לא נהג לקבל את קהל הסטודנטים בשעה קבועה כפי שנדרש, לא נכח בכל הבחינות ואף לא בדק את הבחינות כולן. הנתבעת טענה, כי התובע נהג להגיע לשיעורים ללמד את מסגרת השעות שהוטלה עליו ולמעט מספר בחינות אליהם התייצב, לא בוצעה על ידו כל פעילות נוספת בקיץ, בזאת הסתכמה,לטענת הנתבעת, עבודתו של התובע אצל הנתבעת.

27. לאור הקביעה לעיל, כי אין התובע ממלא אחר דרישות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, אין אנו נדרשים לסוגיות בעניין מעמדו של התובע אלא ככל שהדבר נוגע לרכיבי תביעתו השונים.

שכר מולן

28. התובע תבע את הפרשי השכר אשר הופחתו משכרו בסמסטר ב' בסך של 3,468 ש"ח, לטענתו, ללא הסכמתו.

משקבעתי לעיל, כי התובע הסכים להפחתה בשכרו ומכל מקום ידע על ההפחתה ולו בשל כך כי סבר באותו מועד כי הוא מעוניין להמשיך לעבוד בשירות הנתבעת בשנת הלימודים הבאה, ואף לא מחה לגביה, אין הוא זכאי לתשלום כל שהוא בגין הפחתת השכר ודין תביעתו ברכיב זה להדחות.

פדיון חופשה

29. התובע תבע את דמי פדיון החופשה אשר הצטברו לזכותו במשך חמש שנות עבודתו האחרונות בשיעור כולל של 108 ימים בסך של 22,472 ₪.

לטענת הנתבעת, יש לחשב את ימי החופשה להם זכאי התובע ביחס להיקף משרתו (בהתבסס על יום עבודה אחד לשבוע במשך 8 חודשי עבודה) דהיינו בסך של 1.33 ימי חופשה לשנה.


עוד טוענת הנתבעת, כי התובע היה זכאי לחופשה בתקופה שבין הסמסטרים בה הועסק בתשלום על ידי הנתבעת אך לא עבד בה בפועל ועל כן הוסכם בכתב המינוי כי תקופה זו תחשב כניצול החופשה השנתית וכן כי התובע קיבל תשלום עבור שבועיים מעבר לשנה האקדמית שכן כתב המינוי משתרע על תקופה ארוכה בכשבועיים משנת הלימודים האקדמית. משכך, ניצל התובע 6 ימי חופשה בשנה.

30. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א – 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום.

הלכה פסוקה היא כי נטל הוכחה בדבר החופשה הוא על המעביד -

"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26"

(דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215; דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב 584).

31. התובע טען כי בכל הנוגע לימים שבין הסמסטרים, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי התובע לא עבד בתקופה זו.

32. אכן, התובע לא העביר הרצאה פרונטלית במועד שבין הסמסטרים אך גרסתו כי היה צריך להיות נוכח במבחנים על פי דרישת הנתבעת וכי ערך שיעורי השלמה בין הסמסטרים, לא נסתרה. אמנם בכתבי המינוי נרשם כי –

"חופשה שנתית שתגיע לך בהתאם לחוק חופשה שנתית תשי"א –1951,
תנתן לך,כמוסכם, בתקופת פגרה מלימודים."

מהמילים "תנתן לך", ניתן להבין כי על הנתבעת היה לדאוג כי התובע לא יועסק באותה תקופה שבין הסמסטרים. ואולם משסעיף 2 לכתב המינוי מציין במפורש כי חלק בלתי נפרד מעבודתו של התובע היה השלמת שיעורים, נוכחות בבחינות, יעוץ והדרכה לתלמידים, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי בין הסמסטרים דאגה ליתן לתובע חופשה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. כן לא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח את מספר ימי החופשה אותם קיבל התובע במהלך תקופת עבודתו ו/או סיומה.

33. עפ"י ההלכה הפסוקה רשאי היה התובע לתבוע פדיון חופשתו לתקופה של 3 שנים בתוספת שנתיים אשר ניתנות לצבירה על פי סעיף 7 לחוק. מכאן שצודק התובע בלוקחו בחשבון את חמש שנות עבודתו האחרונות (ראה שילובם של הוראות סעיפים 6 ו - 31 לחוק, ראה גם תב"ע עב 300576/96 (ים) אבו פריח הוישל נ. המוביל הדרומי צביקה (1990) בע"מ, (לא פורסם).

34. תביעת התובע לתשלום בגין 108 ימי חופשה נכונה. לצורך חישוב פדיון החופשה ניתן לקבל את גרסת התובע לפיה מצטברות שנות עבודתו בשירות הנתבעת ולפיכך יש להחיל את הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951 הקובעות -

"א. אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:
(1)בעד כל אחת מ - 4 השנים הראשונות 14 יום;
(2)בעד השנה החמישית16 יום;
(3)בעד השנה השישית18 יום;
(4)בעד השנה השביעית 21 יום;
(5)בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום.

אך שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה; בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה."

מניסוח הוראות החוק למדים כי די בעובדה שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד כדי ליצור לתובע זכויות מצטברות לעניין מס' ימי החופשה להם הוא זכאי. כך בשנה השישית זכאי הוא ל 18 ימי חופשה, בשנה השביעית זכאי הוא ל 21 ימי חופשה, בשנה השמינית 22 ימי חופשה, בשנה התשיעית 23 ימי חופשה ואילו בשנה העשירית ל-24 ימי חופשה. סה"כ 108 ימים.

35. ואולם, חישוב ימי החופשה מבוסס על כך שימי המנוחה השבועית כלולים במניין הימים, כך שהחישוב שכר אותו מציג התובע על בסיס 25 ימי עבודה בחודש אינו נכון ויש לחשב את מספר ימי החופשה על בסיס 30 ימים בחודש (דב"ע שם/20-4 מעבדות טרבינול בע"מ נ. מועצת פועלי אשדוד פד"ע יב 85)


36. אין חולק כי התובע השתכר שכר חודשי. אין גם מחלוקת כי שכרו האחרון של התובע עמד על סך של 5,202 ₪ לחודש.

לפיכך, יש לחשב את דמי פדיון החופשה כדלקמן –

8 _ X 5,202 ₪ שכר חודשי X 108 (סה"כ ימי החופשה)
12 30

סה"כ – 12,485 ₪.

פיצוי בגין הפרת חוזה

37. התובע תבע פיצוי מהנתבעת, באשר לטענתו, הפרה עימו את ההסכם בחוסר תום לב הפחיתה באופן חד צדדי בשכר וגרמה להפסקת עבודתו וכאשר כתוצאה מכך איבד מקום פרנסה קבוע , יוקרה ומעמד שאינו יכול לקבל בכל מקום אחר.

38. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה המתכחש לקשר החוזה הקיים בין הצדדים ולמתכונת העסקתו המוסכמת והמוצהרת כפי שהתקיימה במשך 11 שנים ומעולם לא מחה כנגד מתכונת התקשרות זו. טענת הנתבעת היא, כי התובע הוא זה אשר זלזל בה בכך שנמנע להשקיע את הזמן הראוי לעבודתו בנתבעת ובכך גרם לתלונות רבות.

39. כאמור, משקבלנו את גרסת הנתבעת לפיה, הסכים התובע להפחתה בשכרו וכי בחר להתפטר מעבודתו על רקע חילוקי דיעות ששררו בינו לבין הנתבעת בעניינים הנוגעים למקצועיותו, אין מקום לקבל את תביעת התובע בעניין זה.

לו סבר התובע כי עבודתו בשירות הנתבעת מקנה לו מעמד, פרנסה קבועה ויוקרה שאינו יכול לקבלם במקום אחר, ומשהסכים להפחתה בשכרו, בהתאם לקריטריונים החלים על יתר עובדי האוניברסיטה, הרי שמשבחר להתפטר מעבודתו אין הוא יכול להלין על כך כלפי הנתבעת ודין תביעתו ברכיב זה להדחות.

אחרית דבר

40. לאור כל האמור, דין תביעת התובע לפיצויי פיטורין, הפרשי שכר ופיצויים בגין הפרת חוזה - להדחות.

תביעת התובע לדמי פדיון חופשה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 12,485 ₪ .

בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות .

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות מורה

  2. התפטרות מורים

  3. חוזה אישי מורה

  4. חוזה דירה שכורה

  5. הסכם פרישה מורה

  6. ביטול פיטורי מורה

  7. שעות נוספות מורים

  8. חובת דיווח מורים

  9. הסכם קיבוצי מורים

  10. ועדה רפואית מורים

  11. בוררות ועדה פריטטית

  12. בחירות בארגון המורים

  13. ביטול פיטורים של מורה

  14. הפרת הסכם פנסיה מורה

  15. הסכם קיבוצי מורי דרך

  16. ארגון המורים שיפוט פנימי

  17. התפטרות מורה באמצע השנה

  18. אכיפת החלטה ועדה פריטטית

  19. הסכם קיבוצי מורים פנסיה

  20. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  21. הסכם קיבוצי ארגון המורים

  22. ביטול מכתב פיטורים למורים

  23. ביטול עסקה הסתדרות המורים

  24. התפטרות מורה במשרד החינוך

  25. בית דין חברים ארגון המורים

  26. הסכם קיבוצי הסתדרות המורים

  27. אי שיבוץ מורה לשנת הלימודים

  28. ועדת חריגים הסתדרות המורים

  29. הסכם קיבוצי אגודת מורי הדרך

  30. ביטול העברת מורה לבית ספר אחר

  31. בסיס השכר לתוספת תשלום למורים

  32. חזרה לעבודה פרישה מוקדמת מורה

  33. אחריות המורה על אלימות בבית הספר

  34. הסכם קיבוצי ארגון המורים העל יסודיים

  35. ביטול פיטורים עובד משרד החינוך ועדה פריטטית

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון