התפטרות מסיבה בריאותית


1. זוהי תביעה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לתגמולים, אי הפרשות לקרן השתלמות, הפרשי שכר, יתרת ימי חופשה, יתרת דמי הבראה ויתרת פיצויי פיטורים בסכום כולל של 77,767 ₪. בנוסף נתבעים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר.

2. הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) עוסקת ביבוא ושיווק חומרי גלם לתעשיות שונות והיא חברה מובילה בין היבואניות והמשווקות של צבעים ודבקים. הנתבעים 3 ו-4 היו בתקופה הרלוונטית בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת. הנתבעת 2 הוקמה בשנת 2004 במטרה לשווק צבעים יחודיים בניצול ופיתוח שיטות יישום של צבעים למטרות שונות כשבעלת מניותיה היתה בתקופה הרלוונטית חברה אמריקאית. לנתבעים 3 ו-4 לא היו מניות בנתבעת 2 אך היו עובדיה. עם סיום עבודתו, קיבל התובע פיצויי פיטורים בסכום כולל של 57,653 ₪.

התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 28.3.94 ועד להתפטרותו נכון ליום 31.5.05. עבודתו של התובע היתה במכונות ובהכנת וערבוב צבעים ובנוסף, מידי פעם חילק סחורה.

3. לטענת התובע, הפסיקה הנתבעת בשלב מסויים להפריש עבורו הפרשות לקופת גמל ואחר כך גם לקרן השתלמות. דרישותיו לחידוש ההפרשות לא נענו. בשנת העבודה האחרונה שולם שכרו של התובע באיחור ועל כן, זכאי הוא לפיצויי הלנת שכר. התפטרותו באה על רקע הרעת תנאים ועל כן, זכאי הוא לפיצויי פיטורים. עוד טוען התובע, כי שכרו נפגע וכן דורש פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

הנתבעת טוענת, כי הפסקת ההפרשות לקרנות נעשתה בהסכמה בין הנתבעת לבין התובע. התובע התפטר על רקע טענתו, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו המשך עבודה ובעקבות טענה זו, קיבל חלק מפיצויי הפיטורים. התובע חתם על כתב קבלה ושחרור לפיו אין לו תביעות כנגד הנתבעת. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים כלל ויש להשיב לנתבעת את הפיצויים שקיבל בטענת שווא. בנוסף, הצדדים חלוקים על השאלה האם גם הנתבעת 2 היתה מעבידתו של התובע לקראת סיום עבודתו והאם יש להרים את המסך ולחייב גם את הנתבעים 3 ו-4 בחובותיה של הנתבעת כלפי התובע.

4. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי עם סיום עבודתו ביום 31.5.05 חתם התובע על כתב סילוק וויתור (להלן- מכתב הויתור) בנוסח הבא (נספח א' לתצהיר הנתבע 3):

"מכתב ויתור/ הצהרה
תאריך: 31. ב-מאי. 2005
לכבוד
א.פ.נ. סחר בינלאומי בע"מ,
אני יופה גרגורי בעקבות ההסכמה שלכם לתת לי את הפיצוים למרות שלא הייתם צריכים לתת לי אתם מאפשרים לי לצאת לניתוח בגרמניה.
כאשר אקבל את הפיצויים, אני מאשר בזה שאין לי ולא יהיו לי כל טענות ותביעות נגד א.פ.נ. סחר בינלאומי בע"מ ו/או מזן פרוגרס פתוח ושיווק בע"מ ו/או רפיד צבעים ועיצוב בע"מ ו/או נגד בעלי המניות בחברות הנזכרות לעיל ו/או נגד עובדי החברה.
כל הנכתב במכתב הנ"ל נכתב בדיעה צלולה ואין לי כל חילוקי דיעות לנכתב כאן.
אני מודה לכם על העזרה הגדולה שעשיתם לי.
בתודה מראש

יופה גרגורי

בתגובה לטענה זו של הנתבעת, ציין התובע בתצהיר עדותו הראשית, כי מעולם לא חתם ביודעין על מכתב הויתור בין השאר הואיל והיה בכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים למימוש זכויותיו ומעולם הוא לא הודיע לנתבע 4 על כך שיש לו בעיות רפואיות והוא אמור לצאת לניתוח בגרמניה. גם החתימה על כתב הויתור לכאורה אינה דומה לחתימתו הרגילה ויתכן ומסמך זה הוגנב בין המסמכים השונים שעליהם התבקש לחתום מבלי שיבחין בכך. לחילופין טוען התובע, כי מדובר בזיוף ובחתימה שנחתמה על ידי אדם אחר. להוכחת טענה זו, מציין התובע, כי הוא מגיש דוגמאות חתימה שלו על מסמכים אחרים (סעיפים 39 – 40 לתצהירו).

משנתבקשה הנתבעת במסגרת הליכי קדם המשפט להציג את כתב הויתור המקורי על מנת שהתובע יוכל לבצע בדיקה גרפולוגית היא ציינה, כי המקור אינו מצוי בידיה. בפועל לא הוגש מקור המסמך לתיק בית הדין. עלינו להכריע איפוא האם כתב הויתור כפי שהוגש הינו קביל כראיה.

5. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פ"ד מז (3) 240, דן הנשיא שמגר בשאלת הוכחת תוקף חתימה על מסמך מקום בו נתבע כופר בחתימתו על אותו מסמך. נקבע, כי הכלל הינו שהתובע המבקש להסתמך על מסמך אמור להראות, כי החתימה היא אמנם חתימתו של הנתבע. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה, מוטל על התובע. קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. שניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית תוך התחקות אחר נקודות הדימיון והשוני בניהן והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון. מוסיף הנשיא שמגר ומציין, כי כאשר קיימת מחלוקת אין די במסמך עצמו כדי ללמד מיהו החתום עליו והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתים נוספים כדי להרים את הנטל (עמ' 261 – 262).

כאמור, דרך אחת להוכיח, כי חתימה כלשהי הינה חתימה של פלוני, היא בדרך עדות של מי שהיה עד לחתימה. הנתבע 4 מצהיר, כי התובע התלונן בפניו ובפני אחיו שהוא סובל מסחרחורות וכי עליו לצאת לגרמניה לבדיקה מיוחדת עקב גילוי של גידול או כתם בראשו וזאת בחודש ספטמבר 2005 ועל כן, יפסיק את העבודה בחודש מאי 2005. ממשיך הנתבע 4 ומצהיר, כי הנתבעת לא היתה מעוניינת בעזיבתו הואיל והוא היה חיוני לעבודה ולמרות האמור, נעשה בין הצדדים הסכם בדבר קבלת פיצויי פיטורים למרות שזכות זו לא הגיעה לו. נסיבות הפגישה בין הצדדים מתוארות בסעיפים 8 עד 10 לתצהירו של הנתבע 4 כדלקמן:

"8.הוא פנה וביקש פיצוי פיטורין. בתאריך 16.5.05 התקיימה פגישה ביני ובינו במשרדי נתבעת 1. נהלתי רישום של מהלך הפגישה כפי שאני נוהג לעשות. רצ"ב הרישום הכתוב בכתב ידי כנספח א' לתצהירי. הרישום נערך מול עיניו של התובע ובנוכחותו. התובע ביקש ממני מכתב פיטורין כמחווה, וציין כי אם לא אסכים לכך – אזי יתפטר.
9.ריחמנו עליו כאב לנו לשמוע על מצבו הבריאותי, האיש היה עובד של נתבעת 1 תקופה ארוכה ולפיכך הסכמנו לתת לו פיצויי פיטורין למרות שלא הגיע לו. הודעתי לו על כך אישית, ובתאריך 31.5.05 נתתי לו לחתימתו כתב קבלה וסילוק. הוא עייין במסמך מולי לא העיר שום הערות וחתם עליו בפני. רצ"ב המסמך כנספח ב' לתצהירי.
10.לשמוע כעת כי הוא טוען כי המסמך זוייף מאוד מקומם אותי. האיש חתם מולי על המסמך!!!".


בחקירתו הנגדית (עמ' 13-14 לפר') חזר הנתבע 4 על עיקרה של גירסתו.

גירסתו של הנתבע 4 מקובלת עלינו. היא לא נסתרה בחקירה הנגדית וככלל טענותיו העובדתיות עשו עלינו רושם מהימן. גם המסמכים הנוספים, שעניינם ידון להלן, הינם בגדר נדבך ראייתי נוסף לכך שהתובע חתם על כתב הויתור. באשר לדרישת התובע לקבל את המסמך המקורי לצורך בדיקה גרפולוגית, הרי שלא שוכנענו שלא ניתן היה לבצע בדיקה גרפולוגית באשר לנכונות החתימה גם בהסתמך על העותק הצילומי של כתב הויתור. למעלה מן הנחוץ נציין, כי לכאורה החתימה על גבי כתב הויתור דומה לחתימה אחרת של התובע (נספח טו' לתצהיר התובע). מסקנתינו הינה, כי כתב הויתור נחתם על ידי התובע ועל כן, הוא מתקבל כראיה.

6. מסקנתינו זו בדבר קבילות כתב הויתור, אינה מייתרת את המשך הדיון באשר לתוקפו של כתב הויתור. נקבע, כי בגין אי השיוויון בין המעביד לעובד יורחבו הנסיבות בהן לא ינתן תוקף לכתב ויתור. כתב ויתור שנחתם תחת אילוץ אינו תקף. אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות וויתור שלא מדעת, אינו יכול לעמוד (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3 בעמ' 34 – 35). עם זאת, משמדובר "עיסקת חבילה", כשכוונתם הברורה של הצדדים היתה לסיים את היחסים בניהם ולמנוע התדיינות משפטית בעתיד, יש ליתן תוקף להסכמתם.

בדב"ע 98/ 211-3 זיבלי נ' בנק לאומי לישראל פד"ע לד' 455 בעמ' 462 נפסק:


" כאמור, בין כל אחד מן המערערים לבין המשיב סוכמה עיסקת פרישה מרצון, לפיה שולמו לו תשלומי יתר מעבר למגיע על פי דין, וזאת בין השאר על מנת למנוע בעתיד התדיינות משפטית לגבי המגיע בגין תקופת העבודה וסיומה.
אשר על כן הצהיר כל אחד מן המערערים בכתב הקבלה והסילוק, כי "אין לו טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו בין מכח החוק ו/או הסכמים קיבוציים ו/או מכח כל הסכם אחר, וכי קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה או טענה מכל סוג וענין".

כמובן שהחתימה על כתב הקבלה והסילוק אינה מונעת פנייה לערכאות על פי זכות היסוד לתבוע בבית המשפט, אולם משנקבע במקרה שלפנינו בפסק האזורי, כי הסכם הפרישה הינו עיסקת חבילה של תנאי פרישה מרצון – אין לפתוח ולהתיר אותה עיסקה כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים כשם שאין להתירה לאור טענת המעביד כי הפרתו של העובד אותה עיסקה מצדיקה ביטולה".

(ראו עוד: דב"ע נה/154-3 אלקטרה תעשיות נ' גורין פד"ע כט 378. דב"ע נב/19-3 בן יפלח נ' פולגת תעשיות פד"ע כה 489).

7. יצויין, כי דיון באשר לתוקפו של כתב הויתור במקרה דנן, שלוב ושזור בשאלת נסיבות התפטרותו של התובע, היינו בשאלה האם התובע התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. מסקנתינו כפי שתפורט להלן נוגעת הן לתוקף כתב הויתור והן לנסיבות ההתפטרות. עוד נבהיר, כי יש לבחון גם את סבירות כתב הויתור הינו האם אכן הסכום ששולם לתובע גבוה מהסכום שהיה זכאי לו אלמלא ההסכמה בין הצדדים עם סיום עבודתו. לענין זה נבחן בהמשך את טענותיו באשר לזכויותיו שלא קויימו במהלך תקופת העבודה.

8. כאמור הנתבע 4 מצהיר, כי ביום 16.5.05 התקיימה פגישה בינו לבין התובע אשר את מהלכה רשם הנתבע 4 כפי שהוא נוהג לעשות. עותק הרישום צורף כנספח א' לתצהירו של הנתבע 4. על פי התרשומת בנספח א' הודיע התובע לנתבע 4 שיש לו בעיה בריאותית מזה כמה זמן לאחר מספר בדיקות וצילום גילו שיש לו נקודה שחורה ובהתאם להמלצת הרופאים, עליו לנסוע לגרמניה שם יוכל לקבל טיפול מתאים. עלות הנסיעה כולל טיפול היא 15,000 יורו. עוד נכתב בתרשומת זו, כי הוא מבקש מכתב פיטורים ואם לא, הוא יתפטר כשאין לו כל טענות כלפי הנתבעת. התובע מצידו מכחיש מכל וכל, כי אמר למי מהנתבעים שיש לו בעיות בריאות (עמ' 9 לפר').

גירסתו של הנתבע 4 לא נסתרה. גם בענין זה מקובלת עלינו עדותו של הנתבע 4 ולפיה, קוימה פגישה ביניהם ביום 16.5.05 וכי הדברים שנרשמו אכן נאמרו על ידי התובע.

הנתבע 3 מצהיר אף הוא על נסיבות הפסקת עבודתו של התובע (סעיף 31) כדלקמן:

" 31.בתחילת שנת 2005 החל התובע לטעון בפני ובפני אחי אריק כי הוא סובל מסחרחורות וכי נפל מספר פעמים. הוא אמר לי את זה אישית. לאחר מכן הודיע לי כי התגלה כתם או גידול בראשו והודיע כי עליו לטוס לגרמניה לבדיקה מיוחדת שנעשית רק שם וכי יודיע אימתי הוא אמור לנסוע. בהמשך הודיע לי כי הוא נוסע לגרמניה בספטמבר 2005 וברצונו להפסיק את עבודתו בסוף חודש מאי 2005.


התובע אף המליץ בפני על אדם שישמש כמחליפו ואף ביצע יחד עימו חפיפה כחודש ימים. לו היה ממש בטענתו כי התפטר עקב הרעת תנאי עבודתו, כלום היה מבצע חפיפה?!! יצוין כי התובע סיפר לא רק לי על מצבו הבריאותי אלא גם לבעלי תפקידים נוספים בנתבעת 1 כגון שמעון לוי.

אין ממש בטענותיו של התובע בדבר עזיבת עבודתו עקב הרעת תנאים נטענת ומוכחשת.

התובע לא אמר לי מלה וחצי מלה על "ההרעה" נטענת ומוכחשת כלשהי ואף לא שיגר ולא פניה אחת ויחידה לתיקון ההרעה הנטענת והמוכחשת. התובע לא היה אדם הנוצר את לשונו, ובמידה והיו לו טענות היה יודע יפה מאוד להעלותן. העובדה כי לא פנה בנידון מלמדת על חוסר תום ליבו. הוא דיבר איתי רבות הייתי אחראי עליו מבחינה מקצועית, הייתי מדבר איתו כמעט מידי יום והוא לא אמר מלה לגבי הרעת תנאים כלשהי".

מוסיף הנתבע 3 ומצהיר (סעיף 34), כי התובע ביקש מכתב פיטורים אולם הוא סירב לתת לו ובעצת בא כוחה של הנתבעת, כתב הנתבע 3 מכתב המאשר את עזיבתו מסיבה בריאותית (נספח יא' לתצהיר התובע). בהתייחס למכתב זה, מאשר התובע בתצהירו, כי קיבל את המכתב אך טוען, כי במכתב הזה אין כל ממש (סעיף 32 לתצהיר). בחקירתו הנגדית אומר התובע, כי לא הגיב למכתב זה הואיל ולא היה משנה לו מה כתוב והוא רק רצה לקבל את הפיצויים (עמ' 7 לפר').


בנספח יא' לתצהיר התובע שהינו מכתב הנתבעת מיום 15.5.05 נכתב:

"ליופה גרגורי הנכבד
בצער רב אנו מקבלים את הודעתך כי הינך מסיים את עבודתך בחברתנו עקב בעיות בריאות בתאריך 31.5.05.
אנו מאחלים לך רפואה שלמה והצלחה.
בכבוד רב
אפנ סחר בינלאומי בע"מ".

הנתבע 3 לא נחקר על גירסתו בענין זה. עמדתו של התובע באשר לחוסר תגובה מצידו על המסמך נספח יא' לתצהירו, תמוהה. לא נראה לנו סביר, כי מכתב המעסיק הכולל טענות שקריות, לטענת התובע, לא זוכה למענה כלשהו מצידו של התובע, לא בכתב ולא בעל פה. ביותר גדלה התמיהה לאור טענתו של התובע, כי באותו שלב היו לו טענות שונות נגד הנתבעת בכל הקשור לתשלומים שלא בוצעו במהלך העבודה כשברור שמכתב זה יחליש במידה ניכרת את טענותיו כלפי הנתבעת.

בהתחשב במכלול הראיות כמפורט לעיל, שוכנענו, כי התובע הציג בפני הנתבעת מצג ולפיו הוא מתפטר מעבודתו בשל מצבו הרפואי. הנתבעת הסכימה לשחרר לזכותו את פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים והוסיפה סכום נוסף מקופת הפיצויים בבנק מרכנתיל. כפועל יוצא מכך, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי התובע לא הודיע על התפטרותו בשל אי תשלומי קופת גמל וקרן השתלמות, היינו בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

ראיה נוספת לכך שהתפטרותו של התובע לא באה בשל הרעה בתנאי עבודתו, מוצאים אנו בעובדה שלא קיים מסמך כלשהו מטעם התובע המופנה לנתבעת ולפיו, הוא מתריע על האפשרות שיתפטר בשל תנאי עבודתו שהורעו. מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג –1963 רואים התפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש מהעובד, כי ימשיך בעבודתו כפיטורים לענין חוק זה. הלכה פסוקה היא, כי כשמדובר בנסיבות שבידי המעסיק לשנותן, חובה על העובד להתפטר להעמיד את המעסיק על כוונתו כך שתהא לו ההזדמנות לעשות לסילוק הסיבה (דב"ע נג/210-3 רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז 514). במקרה שבפנינו, מדובר בטענה להרעת תנאים בשל אי הפרשות סוציאליות. חובתו של התובע היתה לדרוש מהנתבעת לפרוע את חובה לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות וזאת טרם התפטרותו בשל אי קיום חובתה של הנתבעת. אין בפנינו ראיה כלשהי שהתובע עשה את המוטל עליו בענין זה. אדרבא, מחומר הראיות עולה שכלל לא טען שנסיבות אלו הביאו להתפטרותו. דברים אלו הם בגדר אסמכתא לגירסת הנתבעת ובנוסף, עובדה השוללת את זכותו של התובע לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים.

8. כאמור, עדיין נותרה להכרעה השאלה האם כתב הויתור תופס מן ההיבט המשפטי, היינו האם מנוע התובע מלדרוש את זכויותיו שלא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו.

התובע הצהיר במפורש, כי היה מודע לזכויותיו שלא שולמו לו וכי התכוון לתבוע זכויות אלו מהנתבעת לאחר סיום עבודתו. מוסיף התובע ומציין, כי במהלך תקופת עבודתו חזר ודרש לקבל זכויות אלו אולם ללא הועיל (סעיפים 30-32, 39 לתצהירו). משכך, התובע עצמו מודה שהיה מודע לזכויותיו ערב התפטרותו. טענתו של התובע לפיה, לא חתם על כתב הויתור משמעותה, מניה וביה, כי אין הוא טוען שאולץ לחתום על כתב הויתור. בהתחשב במסקנתינו, כי התובע אכן חתם על כתב הויתור, הרי שהתוצאה המתבקשת הינה שכתב הויתור נחתם תוך מודעות לזכויותיו של התובע וללא כל אילוץ. מדובר איפוא ב"עיסקת חבילה" אשר לפיה, יקבל התובע את רובם של פיצויי הפיטורים ללא שאלו הגיעו לו על פי דין וזאת כנגד ויתור על זכויות אחרות שנגרעו ממנו במהלך תקופת עבודתו.

כאמור, במסגרת בחינת תוקפו של כתב הויתור, יש לבחון מהן הזכויות עליהן ויתר התובע כתמורה לקבלת חלק מפיצויי הפיטורים.

9. אין מחלוקת, כי אכן מחודש מאי 2004 הפסיקה הנתבעת להעביר את חלקה בתגמולים לפוליסת ביטוחי המנהלים בחברת הפניקס ואף לא ביצעה את ניכוי חלקו של התובע בפוליסה זו. הנתבעת חידשה את הניכוי משכרו של התובע בגין תגמולים, בחודש מרץ 2005. הדברים עולים באופן ברור מתלושי השכר (נספחים ג' ו-ו' לתצהיר התובע). הנתבעת טוענת לענין זה, כי הפסקת ההפרשות בפוליסה נעשתה בהסכמה בין התובע לבין הנתבעת. הנתבעת הציגה את אישורו של התובע כהסכמה להפסקת ההפרשות באותה תקופה (נספח ג' לתצהיר הנתבע 3). למרות העובדה שהנתבע מכחיש מכל וכל את הסכמתו זו, לא שמענו מפיו גירסה באשר לחתימתו על נספח ג' לתצהיר הנתבע 3. יתר על כן, מדובר בהעדר הפרשות לתקופה של מספר חודשים רצופים וללא כל טרוניה מצידו של התובע. גם לענין זה לא מצאנו כל אסמכתא לכך שהתובע פנה בדרישה לנתבעת לבצע את ההפרשות כסדרן. נתונים אלו מלמדים, כי אכן היתה הסכמה של התובע להפסיק את ההפרשות לביטוח המנהלים בין החודשים מאי 2004 – פברואר 2005.

עם זאת, אין מדובר בויתור על התשלומים אלא על דחייתן. הדבר עולה במפורש מנספח ג' לתצהירו של הנתבע 3 על פיו, מבקשת הנתבעת מחברת הפניקס דחיית תשלומים וציון באותו מכתב, כי החוב ישולם בשיקים. הנתבעת לא הוכיחה, כי פרעה חוב זה. לפי חישובו של התובע מדובר בסכום של 8,624 ש"ח (סעיף 17 לתצהירו של התובע).


10. החל מחודש יוני 2004, הפסיקה הנתבעת לנכות משכרו של התובע את חלקו בקרן ההשתלמות קה"ל ומאותו מועד לא העבירה אף את חלקה לקרן ההשתלמות. על פי חשבונו של התובע, מדובר בהפקדות שלא הופקדו בסך 6,300 ש"ח אולם הוא מוסיף ותובע פיצוי בגין אי גילום לצורכי מיסוי, היינו כפל הסכום (סעיף 20 לתצהירו). גם בנושא זו טוענת הנתבעת, כי ניתנה הסכמתו של התובע להפסקת התשלומים. אין בידי הנתבעת אסמכתא בכתב לכך ובנסיבות הענין, הגם שלא הוכח, כי התובע טען טענה כלשהי בענין זה, אנו דוחים טענה זו של הנתבעת. יצויין, כי ככל שהיה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום בגין עילה זו, הרי מדובר בתשלום ההפרשות עצמן שלא בוצעו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ולא בפיצוי בגין אובדן הפטור ממס.

11. טענה נוספת של התובע הינה, כי החל חודש אפריל 2004, שולם שכרו באיחור. הנתונים לגירסתו של התובע, מפורטים בסעיף 34 לתצהירו. לענין זה צודקת הנתבעת, כי אין די בטבלה מסכמת של הנתונים אלא היה צורך בהגשת אסמכתאות של ממש בדבר מועדי התשלומים. ניתן היה להגיש את העתקי השיקים או דפי חשבון מהם ניתן ללמוד על מועדי התשלומים. צילומי השיקים שצורפו כנספח י' לתצהירו של התובע, אינם בגדר ראיה מספקת לאמור בין השאר הואיל ולא ברור בגין אלו חודשים ניתנו אותם שיקים. משלא הוגשו הראיות אשר לכאורה מצויים היו בידיו של התובע, אין מקום לקבל את התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלומי המשכורות.

12. עוד טוען התובע, כי שכרו נפגע בכך שהפסיקו לשלם את רכיב הנסיעות, לטענתו, מדובר ברכיב שהיה חלק מהשכר לכל דבר וענין. מאידך, בוצע חיוב במס במשכורתו בגין שימוש ברכב ללא גילום הסכום ובניגוד למוסכם בין הצדדים על תשלום שכר נטו. בכך קטן הסכום ברוטו במשכורתו וכן קטן שכר הנטו שלו (סעיף 28 לתצהיר התובע).

לענין זה טוענת הנתבעת, כי מפעלה עבר מבאר יעקב לאשדוד בתחילת מרץ 2004 ומאז לא היה צורך להעמיד לתובע רכב הואיל והוא התגורר באשדוד. קודם לכן איפשרה הנתבעת לתובע לנסוע לביתו באשדוד באחד מרכבי החברה וזאת על מנת שיוכל להגיע לעבודה מוקדם בבוקר. טענה זו של הנתבעת אינה מקובלת עלינו. לא ברור מה הקשר בין ניכוי שווי רכב לבין הפסקת העמדת רכב לצורכי הגעה לעבודה. לכאורה, משהפסיקה הנתבעת להעמיד לרשותו של התובע רכב, לא היה כל מקום לחייבו בחיוב כלשהו הנוגע לשימוש ברכב.

לענין נזקו של התובע ברכיב זה, מקובלת עלינו טענתו של התובע, כי שכרו נקבע בנטו וכי חישובי השכר ברוטו נגזרו מהסכום נטו לו היה זכאי מידי חודש. משכך, אין מקום להפחתת השכר נטו בעקבות שינוי ההסדר באשר לרכב שעמד לרשותו של התובע. מהטבלה שצירף ב"כ התובע לסיכומיו (סעיף 20) עולה, כי שכרו נטו האחרון של התובע לפני השינוי בהסדר הרכב, הינו בסך 6,435 ₪ (שכר נטו לחודש דצמבר 2004). ההפרש בין סכומי השכר נטו שקיבל התובע מחודש ינואר 2005 ועד לסיום עבודתו בסוף חודש מאי 2005, הינו בסך 3,850 ₪. ככל שהתובע היה זכאי להפרשי שכר, הרי שהיה זכאי רק לסכום זה.

13. נוכח כל הנתונים דלעיל, שוכנענו, כי יש ליתן תוקף לכתב הויתור. התובע היה מודע היטב לזכויותיו שלא שולמו במהלך תקופת העבודה וויתר עליהם במסגרת הסכמה אליה הגיע עם הנתבעת לתשלום חלק מפיצויי הפיטורים. לא הוכח, כי הסכמה זו של התובע נעשתה באילוץ. מהנתונים שפורטו לעיל עולה, כי התובע היה זכאי לסכומים שונים בגין תקופת עבודתו שהם קטנים במידה ניכרת מהסכום שקיבל בסופו של דבר בעקבות ההסכם שבא לידי ביטוי בכתב הויתור. משכך, אנו דוחים את תביעותיו של התובע להפרשי תגמולים, הפרשי קרן השתלמות והפרשי שכר.

14. בתלוש השכר האחרון של התובע לחודש מאי 2005 נרשם, כי התובע ניצל חופשה שנתית בשיעור של 32.89 ימים. יתרתו הקודמת של התובע כמפורט בתלוש השכר לחודש אפריל 2005, הינה בשיעור 30.97 ימים. לטענת התובע, הוא עבד בחודש מאי באופן מלא כך שבפועל לא ניצל חופשה והוא זכאי לפדיון 32.89 ימי חופשה שנתית.

נטל הראיה לניצול ימי חופשה של עובד מוטל על המעסיק. לא שוכנענו, כי תלוש השכר לחודש מאי 2005 משקף נכונה נתון זה של פדיון ימי חופשה. לענין זה נעיר, כי לפי גירסת הנתבעת, שהתקבלה על ידינו, התקיימה פגישה בין התובע לבין הנתבע 4 ביום 16.5.05. לא צויין על ידי מי מעדי הנתבעת, כי הפגישה התקיימה בתקופה בה שהה התובע בחופשה שנתית. אף מתצהירי עדי הנתבעת, לא ניתן ללמוד, כי אכן בכל חודש מאי 2005 היה התובע בחופשה שנתית.

מקובלת עלינו איפוא טענת התובע, כי הינו זכאי לפדיון חופשה שנתית עבור 32.89 ימי חופשה. שכרו האחרון נטו הינו כאמור בשיעור 6,435 ₪. בחישוב לפי 22 ימי עבודה כמפורט בתלושי השכר, זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית בסך 9,620 ₪ נטו.

לטענת התובע (סעיף 37 לתצהיר) הוא זכאי ליתרת ימי הבראה לתקופה מחודש יולי 2004 ועד לחודש מאי 2005 לשמונה ימי הבראה ובסך 2,448 ₪. לא מצאנו בראיות הנתבעת תשובה לטענה זו. משכך, יש לחייב את הנתבעת בדמי הבראה בסך 2,448 ₪.

סבורים אנו, כי כתב הויתור אינו מתייחס לסכומים שהגיעו לתובע בגין פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. ההסכמה בין הצדדים הושגה באמצע חודש מאי 2005, היינו לפני מועד סיום עבודתו של התובע. זכותו של התובע לפדיון חופשה שנתית מתגבשת עם סיום העבודה. גם לענין דמי ההבראה לשיטתנו, לא הועלה ענין זה במהלך הדיון בין הצדדים בנושא הסיכום הכספי עם סיום העבודה. הואיל וכך, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה שנתית ודמי
הבראה.

15. לטענת התובע, הפעילות העסקית של הנתבעת הופסקה בחודש יולי 2004 וכל פעילותה הועברה לנתבעת 2. כל אספקת הסחורות ללקוחות נעשתה בשם הנתבעת ותעודות המשלוח והחשבוניות היו של הנתבעת 2. גם התשלומים שקיבל התובע מהלקוחות היו ברובם לפקודת הנתבעת 2. למרות האמור, בתלושי השכר שקיבל התובע עד לסוף תקופת עבודתו, המשיכה הנתבעת להיות רשומה כמעסיקה. עוד טוען התובע, כי התשלומים שקיבל בחודשי עבודתו האחרונים היו בשיקים של הנתבעת 2 או בשיקים ששילמו לקוחות של הנתבעים עבור סחורה ולא בשיקים של הנתבעת (סעיפים 7-8 לתצהירו). לתצהירו צירף התובע העתקי שיקים של הנבתעת 2 (נספח י' לתצהירו). בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי יש לחייב את הנתבעים 3 ו-4 בחיוביהן של הנתבעות 1 ו-2 ויש להרים את המסך בין כל הנתבעים. לענין זה, טוען ב"כ התובע, כי הנתבעים 3 ו-4 היו בתקופה הרלוונטית בעליה ובעלי מניותה של הנתבעת. ב"כ התובע מפנה אל שרשור החברות שהקימו הנתבעים 3-4 כדי להסתיר את בעלותם על הנתבעת. עוד נטען, כי הנתבע 4 הוא מנהלה של הנתבעת 2 וכי הנתבעים 3-4 הם שנתנו הוראות לתובע בכל תקופת עבודתו והבטיחו לו להסדיר את הפיגורים. מדובר איפוא בשימוש לרעה במסך ההתאגדות כדי למנוע מהתובע את זכויותיו כעובד (סעיפים 50-58 לסיכומים).

בתצהירו של הנתבע 3 נכתב, כי בתחילת חודש מרץ 2004 עברה הנתבעת לאשדוד ומספר חודשים לאחר מכן, הועלה הרעיון להתאחד עם הנתבעת 2. (סעיף 22 לתצהיר) לא הובהר בתצהיר האם בפועל אוחדו שתי החברות. הנתבעת לא הציגה בפנינו כל נתון ממנו ניתן ללמוד שהנתבעת, ככל שתחוייב בסכומים מכח פסק דין זה, תפרע את החוב.

בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה נקבע, כי בנוסף לכללי הרמת המסך המתייחסים לנושים רגילים, קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים שהם עובדי החברה. העובדים נותנים שירותים לחברה ויוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי, תוך מתן אימון בחברה וביציבותה. אין מדובר איפוא, בנושה וולנטרי אלא במתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת הנגזרת בעיקר מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. (עב"ל 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ פד"ע לח 817. ע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ, פס"ד מיום 17.12.02. ע"ע 1147/02 אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, פס"ד מיום 19.1.03).

נוכח הנתונים שהובאו בתצהירו של התובע והעדר בהירות באשר למצבה המשפטי כמו גם הכלכלי של הנתבעת, סבורים אנו כי יש מקום לחייב גם את הנתבעת 2 בחיוביה של הנתבעת כלפי התובע. שוכנענו, כי בתקופת עבודתו האחרונה היה קשר של ממש בין התובע לבין הנתבעת 2 גם אם בתלושי השכר נרשמה הנתבעת כמעסיקה. באשר לנתבעים 3-4 לא מצאנו עילה של ממש להרים את המסך ולחייבם בחיוביהן של הנתבעת ושל הנתבעת 2.

16. לאור כל האמור לעיל, הננו מחייבים את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פדיון חופשה שנתית בסך 9,620 ₪ נטו.

דמי הבראה בסך 2,448 ₪ ברוטו.

לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.05 ועד ליום התשלום בפועל.

יתר עילות התביעה נדחות.

התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

נוכח התוצאה, אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות טבח

  2. התפטרות טייס

  3. בקשת התפטרות

  4. התפטרות מרצה

  5. התפטרות חופש

  6. התפטרות חודש

  7. התפטרות מקבע

  8. התפטרות מראש

  9. התפטרות בכעס

  10. התפטרות גמלאי

  11. התפטרות חוקית

  12. תקופת התפטרות

  13. התפטרות מטפלת

  14. התפטרות קללות

  15. ביטול התפטרות

  16. התפטרות מגורים

  17. תשלומי התפטרות

  18. התפטרות בריאות

  19. התפטרות מוקדמת

  20. התפטרות ראש עיר

  21. התפטרות טלפונית

  22. התפטרות עקב סגר

  23. התפטרות חבר קבע

  24. התפטרות דירקטור

  25. התפטרות מאורגנת

  26. התפטרות אופציות

  27. התפטרות בגיל 43

  28. התפטרות אי קידום

  29. התפטרות מקדונלדס

  30. התפטרות בני נוער

  31. התפטרות שלא כדין

  32. התפטרות חד צדדית

  33. ביטול מכתב התפטרות

  34. התפטרות יחס משפיל

  35. התפטרות קולקטיבית

  36. התפטרות לאחר מחלה

  37. התפטרות לאחר שבוע

  38. התפטרות חבר גמלאים

  39. התפטרות תשלום חלקי

  40. התפטרות מעבר לצפון

  41. התפטרות ללא ניסיון

  42. התפטרות הצעת עבודה

  43. התפטרות דירקטוריון

  44. התפטרות חבר ועד בית

  45. התפטרות אם חד הורית

  46. התפטרות לפי סעיף 14

  47. התפטרות שינוי תפקיד

  48. בקשת התפטרות מעבודה

  49. התפטרות מדירקטוריון

  50. התפטרות עומס בעבודה

  51. התפטרות לאחר שנתיים

  52. התפטרות מחלת בן זוג

  53. אי התראה לפני התפטרות

  54. התפטרות מטעמי מצפון

  55. התפטרות העברה מתפקיד

  56. אי הגעה לעבודה התפטרות

  57. הודעת התפטרות בטלפון

  58. התפטרות תוך 9 חודשים

  59. התפטרות מסיבה מוצדקת

  60. התפטרות שבועיים מראש

  61. התפטרות מטעמי בריאות

  62. התפטרות לאחר התלמדות

  63. התפטרות לאחר זמן קצר

  64. התפטרות בנסיבות מזכות

  65. התפטרות מודיעין אזרחי

  66. התפטרות מטפלת בקשישים

  67. התפטרות מנהלת חשבונות

  68. התפטרות לאחר שנת עבודה

  69. התפטרות נהג מערבל בטון

  70. התפטרות אי קבלת זכויות

  71. התפטרות דירקטור חיצוני

  72. התפטרות חבר דירקטוריון

  73. התפטרות לאחר שלוש שנים

  74. התפטרות מסיבה בריאותית

  75. התפטרות מעבר למצפה רמון

  76. התפטרות תנאים לא ראויים

  77. התפטרות תנאים סוציאליים

  78. התפטרות בדין מפוטר מרחק

  79. התפטרות בגין שינוי תפקיד

  80. התפטרות שינוי תנאי עבודה

  81. התפטרות מצב בריאותי לקוי

  82. התפטרות העתקת מקום עבודה

  83. התפטרות התקנת מצלמת אבטחה

  84. התפטרות תנאים קשים בעבודה

  85. התפטרות בדין מפוטר מגורים

  86. התפטרות לאחר יום עבודה אחד

  87. התפטרות מכוח הסכם קואליציוני

  88. התפטרות מצב בריאותי של קרוב משפחה

  89. התפטרות ממקום העבודה בשל מעבר לעיר אחרת

  90. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל מצב בריאותי

  91. העובד טען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו יש לראותו כמי שפוטר

  92. התפטרות וחזרה לעבודה שוב לאחר כחודש - האם רצף העבודה נשמר ?

  93. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון