התפטרות מרצון בהריון


1. התובעת, אשר הייתה בתקופה הרלוונטית לתביעה אחות מעשית והינה כעת אחות מוסמכת, עבדה אצל הנתבעת – האגודה למען הזקן - מרכז שירותים לקשיש בעמקים בעפולה (להלן:"האגודה" או "הנתבעת"), החל מיום 1.9.2000 ועד ליום 31.8.2003.

התביעה המקורית של התובעת הוגשה לבית הדין ביום 22.6.2009 והתביעה המתוקנת ביום 10.12.2009.
לטענת התובעת, היא עבדה בהיקף של משרה מלאה ועל אף זאת, קיבלה שכר לפי 75% משרה ועל כן היא דורשת השלמת שכר – בהפרש של 25% - בסך 49,500 ₪. כמו-כן, דרשה התובעת בכתב התביעה המתוקן לחייב את הנתבעת בכל ההפרשים אשר נובעים מתיקון המשרה מ-75% ל-100% בגין הרכיבים של "קרן השתלמות, דמי תמריץ, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי לידה וכו ".

התובעת הייתה בהריון החל מחודש מרץ 2003 ולדבריה הייתה בשמירת הריון ואף אושפזה החל מתחילת הריונה.
לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת ניסתה לפטר את התובעת ו/או לגרום לה להתפטר, עקב הריונה, "תוך הפעלת לחצים סוציאליים וכלכליים". בין היתר, קיזזה הנתבעת 10% משכר התובעת וכן, הציבה לה מגבלות כמו משמרות לא נוחות ולא תואמות את שעות הלימודים שלה, על מנת שלא לאפשר לה להמשיך את לימודיה כאחות מוסמכת ועל מנת לאלץ אותה להתפטר, כל זאת תוך הפלייה פסולה ופגיעה בזכויותיה.
בנוסף להפרשי השכר שהוזכרו, דרשה התובעת בכתב התביעה המתוקן לחייב את הנתבעת באובדן הכנסה עד ללידה (4 חודשים), 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה ו-30 ימי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עוגמת נפש, החזר של 10% מהשכר שקוזז החל מחודש מרץ 2003 ועד להתפטרותה, פיצויים לדוגמא ו/או פיצויים ללא הוכחת נזק, והפסד השתכרות של שנה מתום חופשת הלידה.

2. הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענה של התיישנות של כל רכיבי התביעה עד ליום 22.6.2002 – טענה לגביה הסכים ב"כ התובעת בדיון המוקדם.
באשר להפחתה בשכר העובדים, ביניהם התובעת, בשיעור 10%, טענה הנתבעת כי התובעת הייתה בתוכנית הבראה על דעת העובדים, ועד העובדים וההסתדרות, וקיבלה אישור לביצוע ההפחתה מטעם הממונה על עבודת נשים.
לגרסת הנתבעת, התובעת התפטרה כדי ללמוד ולא היה כל קשר בין סיום עבודתה לבין הריונה. התובעת בחרה להתפטר מרצונה החופשי ועל אף התפטרותה קיבלה פיצויי פיטורים מלאים.
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על כל רכיביה.

3. בדיון המוקדם אשר התקיים בפני כב' הרשמת ס' שאמי, נערכה רשימה של מוסכמות ופלוגתאות, כדלקמן:

רשימת מוסכמות :

  1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת החל מ- 9/00 ועד 31/8/03.
  2. כל תביעה הנוגעת לתקופת העבודה אשר קדמה ליום 22/6/02 התיישנה.
  3. תנאי העסקה של התובעת הוסדרו במסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה, נספחים 1 ו- 2 לכתב ההגנה (חוזה עבודה).



רשימת פלוגתאות :

  1. מה היה היקף משרתה של התובעת?
  2. האם התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר עבודה? במידה וכן, מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  3. האם התובעת פוטרה מעבודתה, כטענת התובעת, או שמא עזבה מרצונה, כטענת הנתבעת?
  4. ככל שייקבע שהתובעת פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון, כטענתה, האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין הפסד שכר עבודה עבור התקופה שבה לא עבדה עד למועד הלידה? במידה וכן מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  5. ככל שייקבע על ידי בית הדין שהתובעת פוטרה במהלך הריונה, האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין 60 ימי עבודה ובגין הודעה מוקדמת? במידה וכן מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  6. האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הזדמנויות ו/או אובדן קידום מקצועי כטענתה? במידה וכן מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  7. אם התובעת זכאית לתשלום פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק כטענתה? במידה וכן מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  8. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה של שנה מתום חופשת הלידה כטענתה? במידה וכן מהו הסכום המגיע לה בגין כך?
  9. האם התובעת חתמה על מכתב ההתפטרות מיום 28/8/03 מתוך רצון, או שמא אולצה לחתום על המכתב?


4. ראיות שנשמעו:

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובעלה - מר לאוניד אריה X.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלום עמרני (להלן:"מר עמרני"), מנהל הנתבעת, שנחקר בדיון על תצהירו.

כמו כן, הוגשו מטעם הצדדים מסמכים, כגון חוזה עבודה אישי שנחתם עם התובעת, תלושי שכר ודו"חות שעות של התובעת, מכתב התפטרות חתום על ידי התובעת מיום 28.8.03 וכן, מסמכים רפואיים של התובעת בתקופת ההיריון.

5. טענה באשר להיקף המשרה של התובעת ותביעה להפרשי שכר:

לטענת התובעת, כפי העולה מתצהירה, שולם שכר לפי היקף משרה של 75% למרות שעבדה ב-100% משרה, של 156 שעות חודשיות, כפי שעולה מחוזה העבודה שנחתם עימה.
לבית הדין הוגש "חוזה מיוחד להעסקת עובד" שנחתם עם התובעת, כאשר בנספח לאותו חוזה (עמ' 7) הוגדרה "משרה מלאה" כ-156 שעות (צריך להיות חודשיות, אבל בחוזה, שהועתק על ידי התובעת, כתוב, כנראה בטעות "שבועיות") וכי היא עובדת בחלקיות 75% - 27 שעות שבועיות מתוך 117 שעות חודשיות.

ב"כ התובעת ערך בסיכומיו טבלה השוואתית בין שעות עבודה לפי תלושי השכר ואלה המופיעות בדו"חות, מסמכים שהוגשו לתיק בית הדין. באמצעות אותה טבלה מנסה ב"כ התובעת להוכיח כי התובעת עבדה בפועל בהיקף שהוא לפחות משרה מלאה, כפי שהוגדרה בחוזה העבודה.


אולם, השאלה אינה לגבי "אחוזי המשרה", אלא האם התובעת קיבלה תשלום בגין כל השעות שבהן היא עבדה בפועל, כאשר אין מחלוקת כי בהתאם לחוזה העבודה ותלושי השכר הוגדרה משרתה בהיקף 75%.
מעיון בתלושי השכר עולה, כי השכר המשולב שקיבלה התובעת היה בסך 3,101.77 ₪, שהינו התמורה בגין אותו היקף משרה הבסיסי של התובעת. אולם, מעבר לכך קיבלה התובעת תשלום בגין "שעות משמרת" בתוספת שכר של 20%, 40%, 50% או 75%, תלוי באיזו משמרת מדובר.
טענת הנתבעת לפיה השעות ששולמו בתלושי השכר תואמות לאלה שבדו"חות הנוכחות, בהן עבדה התובעת - לא נסתרה והיא נתמכת על ידי המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין.
על כן, לא הוכחה טענת התובעת שהיא קיבלה שכר פחות מזה המגיע לה, בהתאם לשעות העבודה בפועל. על כן, דין התביעה בגין הפרשי שכר (של 25% משרה) - להידחות.

6. תביעה לשכר עבודה בגין השכר שהופחת בשיעור 10%:

אין מחלוקת כי הנתבעת הפחיתה משכרה של התובעת 10% החל מחודש מרץ 2003 ועד לסיום עבודתה (אוגוסט 2003). לטענת הנתבעת, היא הייתה מצויה בתוכנית הבראה על דעת העובדים, ועד העובדים וההסתדרות (ארגון היציג אצל הנתבעת), הגישה בקשה להיתר לגבי העובדות בהריון לממונה על עבודת הנשים, אשר נתנה היתר לפני שנעשתה ההפחתה.

הנתבעת הגישה בקשה לממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה, תוך הצגת גרעון המצטבר של הנתבעת וצורך בתוכנית הבראה, אשר נאמר שהתקבלה בהסכמת העובדים, ארגון העובדים וועד העובדים, ואשר כוללת, בין היתר, קיצוץ 10% משכר הברוטו של העובדים (מבלי לפגוע בזכויות הסוציאליות, כולל דמי לידה). בבקשה צוין, כי ישנן שמונה עובדות בהריון וכי הניכוי הוא לתקופה של שישה חודשים.

במכתב מיום 6.7.2003 הודיעה גב' רבקה מקובר - הממונה על עבודת נשים, על ההחלטה להתיר קיצוץ השכר של התובעת, כאשר תמצית הנימוקים היא:
"אין קשר בין קיצוץ השכר להריון
א. בעקבות אילוצים כלכלים, קוצץ שכרם של כל העובדים ב-10%.
ב. במועד בו קוצץ שכרה של העובדת, לא היה ידוע על הריונה.
ג. בחודש מאי הודיעה למעביד על הריונה כשבסוף החודש פנה לבקש היתר.
ד. בנסיבות כפי שהובאו לעיל אני מתירה קיצוץ השכר החל מ-1.4.03.
הערה: היתר זה ניתן על פי חוק עבודת נשים תשי"ד-1954, בדבר קיצוץ שכר עובדת בהריון, כוחו יפה רק לצורך החוק האמור, ואין הוא פוסק בזאת צדקת קיצוץ השכר מבחינות אחרות".

כפי שנאמר בסיפא להיתר מטעם גב' מקובר, נפקותו הינו בכל הקשור להיות התובעת בהריון, וההגנה הנובעת מכך, ואין בו כדי לקבוע באשר לחוקיות הניכוי בהתאם להוראות דין אחרות.

טענת הנתבעת הינה של הפחתת שכר, בהתאם להסכמת העובדים, ארגון העובדים וועד העובדים, במסגרת תוכנית הבראה.

לתצהירו של מר עמרני צורף הסכם שנערך בין הנתבעת לבין הסתדרות במרחב העמקים וועד עובדים האגודה למען הזקן (מ.ש.ל.ב.) עפולה, מיום 11.5.2003, אשר כולל בסעיף 6 הפחתת שכר לכל העובדים בשיעור 10% משכר הברוטו וכן, מתן אפשרות לעובדים לפרוש מרצון, תוך קבלת פיצויי פיטורים בשיעורים בין 100 לבין 160% (סעיף 7 להסכם).

מיותר לציין, כי צורף הסכם נוסף מיום 16.12.03, אך הסכם זה אינו רלוונטי לענייננו, לאור מועד סיום העבודה של התובעת.

שכר העבודה הוא תנאי מהותי של הסכם העבודה, והמעביד לא יכול לשנותו באופן חד-צדדי, ללא הסכמת העובד. הסכם קיבוצי, כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוצים, התשי"ז-1957 יכול לשנות תנאי שבהסכם העבודה האישי, בנסיבות מסוימות (ראו סע' 19 ו 22 לאותו חוק).
אמנם לא הוכח כי ההסכם מיום 16.12.03 הוגש לרישום כהסכם קיבוצי, אך ב"כ התובעת לא חלק לגבי הנפקות המשפטית של ההסכמה במישור הקיבוצי.

במישור האישי, יש בהתנהגותה של התובעת כדי להצביע על הסכמתה להפחתה. כך, בתצהירה התובעת לא התייחסה כלל לטענה שהועלתה בכתב ההגנה באשר להפחת שכר לתקופה מוגבלת במסגרת תוכנית הבראה, אשר נעשתה בהסכמת העובדים וארגון העובדים.

כמו-כן, התובעת לא טענה ואף לא הוכח על ידה, כי היא הסתייגה לגבי ההפחתה בשכרה, לא במהלך תקופת העבודה ולא בעת התפטרותה, שנעשתה במסגרת אותו הסכם תוך קבלת פיצויי פיטורים. בעת קבלת התשלום חתמה התובעת על מסמך "קבלה ומכתב ויתור" מיום 25.12.03, תוך הצהרה על העדר תביעות. ברור כי אותו מסמך, בשל עצמו, לא יכול להוות ויתור לגבי זכויותיה של התובעת, אך יש במכלול הראיות כדי להצביע על כך שהתובעת לא התלוננה באשר לאותה הפחתה עד שהחליטה להגיש את תביעתה לבית הדין, דבר שנעשה על ידה בחלוף יותר משש שנים מסיום עבודתה.

בשל כך, אנו סבורים כי התובעת הסכימה להפחתת השכר לתקופה מוגבלת, שהייתה קשורה למצבה הכלכלי של הנתבעת ולא להריונה ולכן, דין רכיב זה של התביעה להידחות.

7. אפליה על רקע של הריון:

התובעת טענה בתביעתה כי הנתבעת ניסתה לגרום להפסקת עבודתה, בשל היותה בהריון.
כך, הצהירה התובעת בתצהירה:

15. הנתבעת הפרה את החוק, בזה שהיא ניסתה לחפש דרך מתפתלת ולפטר אותי על ידי הפעלת לחצים למיניהם סוציאליים וכלכליים.

16. הנני להצהיר כי, עובדה על הלחצים שהפעילה הנתבעת ועל רצונה העז להתפטר מהנשים שבהריון ולאלץ אותי להתפטר ועובדה על ההרעה המוחשית שגרמה לפיטורי, קיצצה הנתבעת משכרי אשר לו השפעה ישירה לזכויותי הכלליות הנגזרות ממנו.
...
17. הנני להצהיר כי, הנתבעת השתמשה הן בלימודים והן בהריון כאמצעי לחץ וכפייה עליי על מנת שאני אתפטר מיוזמתי והנתבעת אף הציגה את זממה בפניי וביקשה ממני לכתוב מכתב פיטורים והכתיבה לי את תוכנו בשל מטרה אחת והיא להלביש את הצורה החוקית למעשה שהינו בלתי חוקי בעליל.

מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת התפטרה מרצונה החופשי כדי להתחיל בלימודים, ועל אף שהיה אישור להעסקתה לשנה נוספת. התובעת ביקשה להתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים ובקשתה אושרה.

התובעת ילדה, במזל טוב, ביום 31.12.03 ולכן, סביר שהיא נכנסה להריון בחודש אפריל 2003 ולא במרץ כפי שהיא טוענת.
התובעת סבלה מבעיות רפואיות בתחילת ההריון ואף הייתה מאושפזת, אך לא הוכח כי קיבלה אישור לשמירת הריון, כנטען על ידה.

בהתאם לתלושי השכר, במהלך חודש מאי קיבלה התובעת מהנתבעת 22 ימי מחלה וביוני 2003 – 21 ימי מחלה.
התובעת החלה לימודיה לשם הכשרתה כאחות מוסמכת בחודש ספטמבר 2003, כאשר היא חתמה על מכתב התפטרות שבו היא ביקשה לסיים לעבוד בסוף חודש אוגוסט 2003 – בקשה שכאמור אושרה תוך קבלת פיצויי פיטורים, בהתאם לתוכנית הבראה שהוזכרה.
התובעת העידה כי היא נרשמה ללימודים בחורף של אותה שנה (לא נאמר באיזה חודש, כך שניתן להסיק שהמועד הינו בין חודשים דצמבר 2002 לחודש פברואר 2003, קרי, לפני כניסתה להריון) והודיעו לה שהתקבלה ללימודים בחודש יולי 2003 (ראו ע' 5 לפרוטוקול הדיון).

סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן:"חוק עבודת נשים), אוסר פיטורים של עובדת בהריון, ללא היתר של הממונה מטעם משרד התמ"ת. כן, קובע סעיף 9א לאותו חוק:
(א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה.
(ב) בסעיף זה –
"פגיעה", בהיקף המשרה – למעט שינוי זמני בהיקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא;
"פגיעה", בהכנסה, למעט –
(1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי;
(2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעביד.

אין חולק, בהתאם למסמכים שהוגשו ולא נסתרו וכן על פי עדות התובעת, כי היא התפטרה מהעבודה ולא פוטרה ועל כן, סעיף 9 לחוק עבודת נשים לא חל לגביה.
כן, לא הוכח כי הייתה פגיעה בהיקף משרתה, בהכנסה של התובעת, או בתנאי עבודתה, אשר הצדיקה את התפטרותה "כדין פיטורים" על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963.
הפגיעה היחידה שהייתה בשכר התובעת הייתה ההפחתה של 10%, בה דנו קודם, אשר לגביה ניתן אישור מטעם הממונה על עבודת נשים.

אנו סבורים, בהתאם לראיות שנשמעו, כי התבעת התפטרה מרצונה החופשי, כדי להתחיל את לימודיה, ותוך ניצול ההזדמנות שניתנה לה בהתאם לתוכנית הבראה, לקבל פיצויי פיטורים- על אף התפטרותה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה לפיצוי בגין הפסקת העבודה, על כל רכיביה, נדחית.
8. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת, על כל רכיביה.

אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הננו סבורים כי לאור סכום התביעה וההליכים שהתנהלו בתיק, סכום שכר הטרחה היה צריך להיות גבוה יותר. על אף זאת, אנו מתחשבים במצבה הכלכלי של התובעת, כפי שעלה בדיון.

9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חופשת קדם לידה

  2. חופשה לרגל לידה

  3. אישור שעת הנקה

  4. אם חד הורית גרושה

  5. אי ניצול שעת הנקה

  6. חוזה זמני בהריון

  7. אי תשלום שעת הנקה

  8. התפטרות לאחר הריון

  9. אישור פיטורים בהריון

  10. התפטרות אישה בהריון

  11. הבטחת הכנסה אחרי לידה

  12. התפטרות מרצון בהריון

  13. התפטרות שנה אחרי לידה

  14. התפטרות שנה לאחר לידה

  15. התפטרות אישה אחרי לידה

  16. התפטרות מוצדקת לאחר לידה

  17. התפטרות בדין מפוטר בהריון

  18. התפטרות לאחר לידה סעיף 14

  19. התפטרות לאחר לידה פיצויים

  20. התפטרות כדין פיטורין לידה

  21. פיטורי עובדת אריתראית בהריון

  22. התפטרות בדין מפוטר לאחר לידה

  23. חובת גילוי הריון בראיון עבודה

  24. אי הצעת עבודה חלופית לעובדת בהריון

  25. ביטול החלטה הממונה לחוק עבודת נשים

  26. התפטרות לאחר תשעה חודשים מיום הלידה

  27. אי קבלה לעבודה במשרה מלאה בגלל הריון

  28. אי ידיעת המעסיק כי העובדת בהריון לפני פיטורים

  29. פיטורים בשל הריון או כי לא היתה למעביד תעסוקה

  30. פסק דין בגין הפסקת עבודתה אצל הנתבעת בזמן היותה בהריון

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון