התפטרות נהג מערבל בטון


1. בענייננו תביעה בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שכר עבודה, תשלום בגין שעות נוספות והפרשות לפנסיה, שהתנהלה בדרך של דיון רגיל.

2. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת כנהג מערבל בטון, לתקופה העולה על 11 שנים, עד שפוטר על ידי מנהל הנתבעת ביום 11.8.03.

התובע פירט בתביעה את טענותיו באשר להפסקת העבודה, כאשר הוא טען כי ביום 22.5.03, במהלך העבודה, הוא קיבל דו"ח משטרתי מאחר והיה חסר במשאית שהוא נהג אישור מוביל ורשימת תנאים אשר חובה על הנתבעת לדאוג. לדברי התובע, הוא ביקש מהנתבעת לשלם את הקנס ולהסדיר את תנאי הרכב, אך פניותיו לא הועילו. ביום 8.8.03 בסוף סידור העבודה, התפוצץ צמיג של המשאית, הוא החזיר את המשאית למפעל וביקש להחליף את הצמיגים, שלדבריו היו שחוקים ומסוכנים. ביום 11.8.03 מנהל הנתבעת הסיע את התובע מביתו למפעל ושם נתן לו סידור עבודה. התובע מצא שהצמיגים לא הוחלפו והצמיג שהותקן במקום זה שהתפוצץ היה שחוק ומסוכן לתנועה. לכן, פנה התובע אל מנהל הנתבעת והודיע לו שאין ביכולתו לנסוע ברכב במצבו הנוכחי ובמיוחד כאשר הועמסו עליו 9 קוב בטון, והנסיעה הפכה למסוכנת. המנהל התרגז והתחיל לצעוק על התובע ואמר לו שהוא חייב לבצע את המשימה ולנהוג ברכב הלא תקין, ואם לא כן, יראה את עצמו כמפוטר מהעבודה. על כן, דורש התובע פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים.

התובע טען כי הוא לא קיבל שכר עבודה בגין חודשים 8.03-7 וכן, כי הוא עבד כל יום יותר מ- 12 שעות, מבלי שהוא קיבל תשלום בגין שעות נוספות, בגינן הוא מבקש לחייב את הנתבעת עבור כל תקופת עבודתו.

כמו-כן, טען התובע בכתב התביעה כי חל על הנתבעת הסכם קיבוצי כללי בענף ההובלה וצו ההרחבה בענף, המחייבים להפריש מדי חודש 6% משכרו לקרן פנסיה "מבטחים". הנתבעת לא הפרישה כלל ולכן, התובע מבקש לחייב את הנתבעת בגין הנזק אשר נגרם לו, עבור כל תקופת העבודה.

3. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמה, התובע לא פוטר מעבודתו, אלא התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת ועל כן נגרמו נזקים לנתבעת.

לגרסת הנתבעת, בסוף השבוע לפני סיום העבודה של התובע, הודיע מנהל הנתבעת כי במקום יום המנוחה השבועי, שהיה יום ראשון, בשל חתונת בתו, העובדים יקבלו מנוחה ביום שבת – 9.8.03 ועליהם לעבוד ביום ראשון – 10.8.03. אף על פי כן, התובע לא התייצב לעבודה ביום ראשון. ביום שני, 11.8.03, התובע נסע למפעל יחד עם מנהל הנתבעת, וכאשר הגיעו למפעל, המנהל אמר לתובע כי הוא עבד בעצמו על המשאית שבה נהג התובע ביום ראשון, ומצא כי המשאית מוזנחת ומלוכלכת, עד כדי כך שהפנסים מכוסים בבטון. מספר דקות לאחר מכן התובע עזב את העבודה ואמר למנהל הנתבעת כי הוא לא עובד יותר.

באשר לתביעה בגין שעות נוספות, טענה הנתבעת כי התובע עבד במקרים בודדים שעות נוספות, ואז קיבל את התמורה המגיעה לו בפרמיה, כפי שמופיעה בתלושי שכר.

לגבי התביעה לשכר עבודה בגין חודשים 8.03-7, לגרסת הנתבעת, התובע קיבל בגין חודש 7.03 סך של 4,500 ש”ח במזומן, כמקדמה, מבנו של מנהל הנתבעת, והיתרה בסך 500 ש”ח קוזזה משכרו על חשבון בטון אשר רכש אביו של התובע. בחודש 8.03 התובע עבד 7 ימים ומגיע לו סך של 1,400 ש”ח בלבד, בהתאם לתלוש השכר שהונפק לו. מסכום
זה יש לקזז יתרת התשלום עבור הבטון בסך 800 ש”ח ולכן, הסכום המגיע לתובע הוא רק 600 ש”ח.

באשר לתביעה בגין הפרשות לקרן פנסיה, ב"כ הנתבעת טען בדיון המוקדם כי הנתבעת הוא מפעל לייצור בטון וההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה לא חלים עליה.

4. עובדות המקרה:

להלן עובדות המקרה, כפי שעלו מהראיות שנשמעו בדיון:

א. הנתבעת הינה הבעלים של מפעל לייצור בטון, ועוסקת בהספקת בטון.

ב. התובע עבד כנהג של משאית מערבל בטון.

ג. המשאית עליה נהג התובע עמדה לרשות התובע במהלך כל שעות היממה, למעט מקרים שבהם התובע לא עבד או שהה בחופש.

ד. התובע עבד אצל הנתבעת החל מתאריך 1.4.92 עד ליום 11.8.03.

ה. בסוף חודש 12.02 נסע התובע למכה לתקופה ארוכה יחסית. קיימת מחלוקת האם התובע ביקש אישור ממנהל הנתבעת לגבי יציאתו לחופש או יצא על דעת עצמו בלבד. בכל מקרה, אפילו בדיעבד, הנתבעת אישרה את יציאתו של התובע לחופשה, ושלמה לו דמי חופשה בגין הימים של חופשה צבורה.

התובע חזר מנסיעתו בתאריך 1.3.03. אז הייתה ירידה בעבודת הנתבעת ובהסכמת הצדדים הוצא התובע לחופשה ללא תשלום מהתאריך הנ"ל ועד ל- 30.4.03. הנתבעת נתנה על כך מכתב לתובע, על מנת לאפשר לו לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח הלאומי.

ו. התובע חזר לעבודה ב- 1.5.03 (תוך שמירת זכויותיו הקודמות) ברציפות עד לתחילת חודש 8.03.

ז. בתאריך 9.8.03 התקיימה חתונת בתו של מנהל הנתבעת והוא החליט באותו שבוע לשנות את יום המנוחה, שהיה יום ראשון, ליום שבת. כל העובדים נחו ביום החתונה (יום שבת) ועבדו ביום ראשון. התובע לא הגיע לעבודה ביום ראשון, ומנהל הנתבעת עבד במקומו על המשאית אותה נהג התובע.

ח. ביום 11.8.03 (יום שני) התובע הגיע למפעל בשפרעם מביתו בביר אלמכסור יחד עם מנהל הנתבעת. כאשר התובע עלה על המשאית התנהל וויכוח בינו לבין מנהל הנתבעת באשר למצב המשאית. לגרסת התובע, הוא טען כי המשאית לא במצב תקין, הגלגל שהוחלף היה שחוק ולכן, הנסיעה הייתה מסוכנת.

לגרסת הנתבעת, מנהל הנתבעת טען בפני התובע כי הוא מזניח את המשאית, שהיא מלוכלכת ודרש ממנו לנקותה.

לאחר הויכוח התובע סיים את עבודתו.

ט. ביום 12.8.03 שלחה הנתבעת לתובע מכתב על עזיבת העבודה וכן, באותו תאריך, שלח התובע מכתב שבו הוא ביקש מהנתבעת למסור לו מכתב פיטורים.

5. נסיבות הפסקת העבודה של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים:

התובע טען כי הוא פוטר מהעבודה ועל כן, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

מאידך גיסא, לטענת הנתבעת, התובע התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת כדין.

בנקודה זו נשמעו עדויות של התובע ושל מנהל הנתבעת, מר יוסף אבו אלעולא (להלן: "יוסף").

העדים מטעם התובע לא העידו לגבי סיום עבודתו של התובע.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של בנו של יוסף, מר רובין אבו אלעולא (להלן: "רובין"), שגם הצהיר לגבי נסיבות הפסקת העבודה של התובע. אולם, מעדותו בדיון עלה כי הוא לא היה במקום בזמן הוויכוח, ומדובר בעדות מפי שמועה (ראו ע' 14 ש' 21 לפרוטוקול הדיון).

נראות לנו חשובות הגרסאות הספונטניות של התובע ושל יוסף בדיון המוקדם, בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

כך, אמר התובע:


"ביום שישי התפוצץ צמיג באוטו מקדימה, אני הייתי מעמיס 9 קוב וזה אסור ומסוכן, החזרתי את האוטו לשם ואמרתי לבן שלו שהתפוצץ גלגל מקדימה ותסדרו את האוטו, חזרתי לבית ברגל ואף אחד לא לקח אותי הביתה. ביום ראשון יש לי הרבה דברים, אני לא יכול לעבוד, אמרו שבסדר, ביום שני הוא בא בעצמו והסיע אותי בעצמו לעבודה, אני ראיתי שהוא העמיס על המשאית עוד פעם יותר מדי, אני עשיתי סיבוב באוטו מצאתי שהגלגלים שחוקים לגמרי, אמרתי לו איך אני יוצא עם אוטו כזה ואין גלגל להחלפה, הוא התחיל לצעוק ואמר שאני מזניח את האוטו, אמרתי לו בוא נסדר את זה ונסע, אני קיבלתי קנס שאין אישור מוביל, בטיחות, אמר לי שאני חייב למלא את התפקיד ואם לא שאני אלך הביתה, עד שיהיה להם זמן יסדרו את האוטו."

מנהל הנתבעת יוסף הצהיר :

"ביום שני בבוקר, מתי שהתובע לא עובד אנחנו לוקחים את המשאית לעבודה, אני הבאתי אותו מהבית לעסק, כך היה הנוהל כל הזמן, הוא הלך לאוטו, ואמר שביום שישי התפוצץ צמיג, הוא לא אמר שהיו דברים לא תקנים ברכב, התובע עבד כל הזמן על המשאיות הכי חדשות מהחברה. אני אמרתי לו שהוא לא אמר שהתפוצץ צמיג, אני אמרתי לו שהוא צריך לשטוף את האוטו כל שבוע, אחר כך אני ראיתי אותו הולך, ואז שאלתי אותו איפה הוא הולך הוא אמר שהוא עוזב, אמרתי שהוא צריך לתת התראה מראש, לא ענה לי ולמחרת שלחתי לו מכתב וזה מה שקרה."

התובע הוסיף בעדותו בדיון:

"היינו מדברים כל הזמן והתשובה היתה שאם לא מוצא חן בעיני אני יכול ללכת הביתה. אני הרגשתי כל הזמן מקופח" (ע' 6 ש' 11, 12).


יוסף חזר בעדותו בדיון על גרסתו כי "רק אחרי שאמרתי לו על הניקיון אמר התובע שצמיג התפוצץ ואסף את הדברים שלו ועלה למעלה, שאלתי אותו לאן הוא הולך והוא אמר שהוא לא רוצה לעבוד, ביקשתי שישאר והוא לא רצה..." ( ע' 11, ש' 12,13) והוסיף שהוא התחנן בפני התובע שישאר בעבודה כי היו הזמנות, ותוך כדי שהוא הלך ביקש ממנו לחזור לעבודה (ע' 13, ש' 33, 34).

גם לפי התיאור של התובע עצמו נראה לנו כי גרסתו מתיישבת יותר עם טענה של התפטרות בשל סיבות שבגינן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, לפי האמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, מאשר עם מעשה של פיטורים (הפסקת העבודה מטעם המעביד). כך, התובע טוען כי יוסף ביקש ממנו לעבוד עם המשאית אשר לטענתו הייתה לא תקינה, והוא זה שסירב לעשות זאת.

חשוב לציין כי הן אם מדובר בפיטורים, הן אם הטענה הינה של התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, הנטל הראיתי מוטל על התובע.

כך, כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו).

התובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה.

התובע תיאר בעדותו כי מנהל הנתבעת דרש ממנו לנהוג על משאית לא תקינה, וכהמחשה לכך הוא המציא דו"ח אשר הוא קיבל בתאריך 22.5.03. אף על פי כן, הדו"ח שצורף (שהוא ממספר חודשים לפני סיום העבודה) הוא בגין העדר רשימת התנאים של הרכב. מדובר בעבירה פורמלית, ולא בדו"ח שנערך בשל מצב לא תקין של הרכב, כפי שטוען התובע.

בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון, נראה לנו כי בוויכוח שהתפרץ בין התובע לבין יוסף היו האשמות הדדיות באשר למצב המשאית, יוסף האשים את התובע בהזנחתה וחוסר ניקיון, ובכך שהוא לא ביקש להחליף את הגלגל בעוד מועד, כאשר לגרסתו יש לו מספר רב של גלגלים במפעל, ולא הייתה כל בעיה לעשות את ההחלפה, אם התובע היה מבקש זאת.

לאחר הוויכוח, התובע לא הסכים לצאת לנסיעה עם המשאית ובכך הוא עזב את העבודה אצל הנתבעת.

התובע לא הרים את הנטל הראיתי שהוטל על כתפיו על מנת להוכיח כי הוא פוטר מהעבודה, או שהוא התפטר בשל נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי הוא ימשיך בעבודתו.


לכן, לא הוכיח התובע את זכאותו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, כפי שהוא דרש בתביעתו.

6. תביעה לשכר עבודה בגין חודשים 8.03-7:

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בגין שכר עבודה של חודשים 7,8.03, כאשר לטענתו הוא לא קיבל כל סכום בגין חודשים אלה.

תלוש השכר אשר הונפק לתובע בגין חודש 7.03 הוא על סך 5,000 ש”ח נטו, ובגין חודש 8.03, שבו עבד התובע 7 ימים, על סך 1,400 ש”ח נטו.

הנתבעת טענה כי בנו של מנהל הנתבעת רובין שילם לתובע סך של 4,500 ש”ח בגין מקדמה, במזומן, מבלי שהוא חתם על כך, וסך של 1,300 ש”ח קוזז בגין רכישת בטון על ידי אביו של התובע.

באשר לתשלום הנטען, הצהיר רובין בתצהירו. ברם, התובע הכחיש שקיבל תשלום כלשהו בגין שכר חודש 7.03.

מדובר בטענת "פרעתי" ומשמעותה של הגנה זו היא, כי הנתבע מודה בעובדות שטען להן התובע בפרשת תביעתו, אך מחמת עובדות נוספות המפורטות בכתב ההגנה, אין התבוע זכאי לכל חלק מהסעד המבוקש.

לגבי העובדות ה"מדיחות" הנטענות על-ידו, נטל ההוכחה הוא על הנתבע (יעקב קדמי, על הראיות - הפן האזרחי, עמוד 326 וע"א 641/66, שפיר נ' שפיר, פ"ד כ"א (2) 364).

לכן, הנטל הראייתי בטענת "פרעתי" הוא על הנתבעת.

העדות היחידה שהובאה לגבי התשלום הנטען היא של רובין, שלא החתים את התובע על קבלת הכסף, ולא ידע לציין באיזה תאריך מדויק היה התשלום.

בהעדר ראיות תומכות, אנו סבורים כי לא הורם הנטל הראיתי שהוטל על הנתבעת על מנת להוכיח התשלום הנטען.

באשר לקיזוז בגין בטון שסופק לאביו של התובע, הוגשו חשבונית וקבלה על שם אברהים חגיראת (אביו של התובע).

התובע חתם על תעודת משלוח של הבטון שסופק לאביו, אך לדבריו הוא עשה זאת כמוביל, כפי שהוא נהג לעשות בכל תעודות המשלוח כאשר הלקוח לא היה במקום. לפי עדותו, אביו שילם 1,300 ש”ח עבור הבטון (ע' 1 לפרוטוקול הדיון) והוא מכחיש כי הוא רכש את הבטון עבור אביו או כי לקח אחריות על התשלום.

בהתאם לס' 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, על מנת לנכות משכר עבודה חוב של עובד למעביד, נדרשת התחייבות בכתב מהעובד. כמו כן, בהתאם להלכה פסוקה, לצורך הניכוי, נדרש כי מדובר בסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת (ראה דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופר סל בע"מ, פד"ע כח' 241).

בענייננו, לא הוכח כי מדובר ברכישת בטון על ידי התובע, אלא על ידי אביו, כאשר החשבונית הוצאה על שמו ולא על שם התובע. חתימת התובע על תעודת משלוח אין בה כדי לאשר כי הוא זה שרכש את הבטון או שהוא מתחייב לתשלום.


הנתבעת לא הייתה רשאית לנכות או לקזז משכר התובע בגין רכישה של אביו, כאשר, בנוסף, קיימת מחלוקת לגבי החוב הקיים. במידה ואכן קיים חוב, רשאית הנתבעת לגבות את הסכום מהלקוח, אך אין היא זכאית לנכות את הסכום משכר התובע, בהתאם לאמור בסעיף 25 לחוק הגנת השכר.

לאור זאת, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע שכר בגין חודש 7.03, בסך 5,000 ש”ח ושכר חודש 8.03 בסך 1,400 ש”ח - נטו.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בגין פיצויי הלנת שכר בגין סכומים אלה.

טענות הנתבעת באשר לתשלום של מקמדה וקיזוז עבור חוב שהיא רואה כחוב של התובע, מעידות על מחלוקת של ממש לגבי עצם החוב, המצדיקה לבטל את פיצויי הלנת שכר בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר.

7. תביעה בגין שעות נוספות:

התובע טען בכתב התביעה כי הוא עבד כל יום כ- 12 שעות, והוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, שלא שולמו לו כלל.


בתצהיר התובע ובסיכומים, חישב התובע את תביעתו בגין שעות נוספות בהתבסס על כרטיסי טכוגרף של המשאית, עליה הוא נהג, שצורפו לתצהירו.

כרטיסי הטכוגרף משקפים כל נסיעה של כלי הרכב, ולא רואים עליהם סימן כאשר המשאית עומדת.

כפי שנאמר לעיל, המשאית עמדה לרשות התובע שנסע איתה לביתו. לכן, כרטיסי הטכוגרף כוללים את זמן הנסיעה לעבודה ובחזרה ממנה, שאינו "שעות עבודה" כהגדרתן לפי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א- 1951.

יש לציין כי התובע התגורר בביר אל מכסור והמפעל ממוקם בשפרעם.

בנוסף, רואים בכרטיסי טכוגרף הפסקות משמעותיות בפעולת המשאית, לעיתים של מספר שעות.

לגרסת הנתבעת, התובע נהג להתפלל בהפסקות, והוא היה "חופשי לעצמו" ולא עמד לרשות העבודה באותן הפסקות.

מאידך גיסא, הצהיר התובע בעדותו כי בזמן ההפסקות לפעמים הוא יצא עם מכונת קידוחים, ולפעמים עבד בתפסנות (ע' 7, ש' 24-25).

בניגוד לטענה כי התובע עבד כל יום שעות נוספות, הוא העיד בדיון "לפעמים אנו עובדים שעות נוספות, ולפעמים אנו לא עובדים שעות נוספות" (ע' 7 ש' 30).

ההלכה הפסוקה של בית הדין הארצי לעבודה הדגישה את הבעיתיות של עבודת נהגים, עת דנים בתביעה לתשלום שעות נוספות, מאחר וקיים קושי בפיקוח האם מדובר בשעות עבודה או שמא בזמן ההפסקה הנהג חופשי לעשות כרצונו (ראו דב"ע נה/230-3 מסיעי ירושלים נ' אברהם יעקב עבודה ארצי כרך כט (2) 353, דב"ע לג/4-2 אברהם רון נ' מ.מ. מצפה רמון, פד"ע ד' 386).

כפי שנפסק בעניין דב"ע לב/32-3, פרוימוביץ נ' בר אדון, פד"ע ד' 39:

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק לפי אומדן או שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהעובד הועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב."

התובע הזמין כעדים מטעמו, על מנת להוכיח כי הוא עבד שעות נוספות, את מר ראפע אחמד זעל ומר סמיר איאד, אשר הצהירו בתצהיריהם כי הנתבעת העסיקה אותם ואת שאר העובדים, כולל התובע, שעות נוספות מבלי לשלם תמורתן (ס' 3 לשני התצהירים שהוגשו).

איאד עבד תקופה קצרה, של חודשיים וחצי בלבד וראפע עבד 11 חודשים בשנת 1994 ושלושה וחצי חודשים בשנת 1998.

שני העדים הצהירו לגבי השעות הארוכות בהן עבדו, אך אין בעדויותיהם ראיה פוזיטיבית באשר לשעות שבהן התובע עבד בפועל בכל התקופה שבגינה הוא תובע שעות נוספות, וכן, אין התייחסות לשעות עבודה לעומת שעות ההפסקה.

ברם, הנתבעת טענה כי היא שילמה לתובע עבור שעות נוספות דרך "פרמיה" המופיעה בתלושי השכר וכן, בכך שהיא שלמה שכר מלא גם כאשר התובע עבד פחות ימים או פחות שעות (בעיקר בחורף).

מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי ברוב החודשים הוא קיבל שכר נטו בסך 5,000 ש”ח, אשר מורכב "משכר יוסד" ו"פרמיה" או "שעות נוספות".

מאותם תלושים עולה כי התובע קיבל משכורת גלובאלית, מבלי שחושבו בפועל שעות עבודה, ולפעמים קיבל אותו שכר גם אם לא עבד כל הימים של החודש.

בהתאם לראיות שנשמעו בדיון, לא עולה כי התובע הצליח להוכיח כי הוא עבד בפועל שעות עבודה נוספות, המזכות בתשלום נוסף לזה שהוא קיבל על פי תלושי השכר.

בהעדר ראיה כאמור, דין התביעה בגין שעות נוספות להידחות.

8. תביעה בגין הפרשות לקרן פנסיה.

התובע התבסס בתביעתו על ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף ההובלה, המחייבים בהפרשה לקופת "מבטחים",
שלא נעשתה כדין על ידי הנתבעת.

ב"כ הנתבעת הכחישה כי חלה חובה כזו על הנתבעת.

צו ההרחבה בענף ההובלה חל על "כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים".

כפי שהוכח בדיון הנתבעת עוסקת בייצור וחלוקת בטון, ולא נראה לנו כי מדובר ב"מפעל הובלה" כהגדרתו בצו ההרחבה בענף ההובלה.

בסיכומים הסתמך גם ב"כ התובע על צו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות.

יש לציין כי מדובר בטענה שבדין, ולכן, אין פסול בהעלאת הטענה לראשונה בסיכומים, כאשר ב"כ הנתבעת לא ראה לנכון להתגונן בפני טענה זו בסיכומיו.

שאלה של חלות צו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות על נהג של מערבל בטון הוכרעה על ידי בית דין זה (אב בית דין כב' השופטת ורד שפר) בעב' (נצ') 1004/02 לולו סמאי נ' בני גריס טנוס עבודות עפר בע"מ (פורסם בפד"ע טז 461), שם נאמר:

"לצורך מתן מענה על השאלה שבכותרת, יש לבדוק תחילה כיצד מוגדר בצו ההרחבה בענף הבנייה והעבודות הציבוריות [נוסח משולב] (להלן: "צו ההרחבה"), מהו ציבור העובדים שעל תנאי העסקתם הוא חל.

עיון בצו ההרחבה מראה, כי הוא חל על כל העובדים והמעבידים בישראל, בענף הבניה והעבודות הציבוריות.

האם יש מקום לראות בנתבעת כמעסיק בענף הבניה או העבודות הציבוריות?

בשורה ארוכה של פס"ד קבע בית הדין כי נוהג הוא להסתמך על הסיווג האחיד המוצא ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לצורכי סיווג מפעלים.

"… בית הדין לעבודה נוהג לבחון את חלותו של צו הרחבה על מקצוע פלוני ע"פ הסיווג שנקבע לו ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה… הווה אומר כי עיסוק בהתקנת תקרות אקוסטיות בא בגדרן של עבודות בניה ע"פ הסיווג הנ"ל—ובהסתמך עליו הננו קובעים כי היה המערער עובד בעבודות בניין לצורך החלת צו ההרחבה עליו ומכוחו היה חייב המשיב לבטחו בקרן פועלי בניין ולהפריש בגינו דמי גמולים בשיעורים הנקובים בצו ההרחבה הרלוונטי…". (ראה, דב"ע נד/83-3, רפי פרנסה נ. דוד ימין, פד"ע י"ד 264).

"… הסתמכות על הסיווג האחיד לצורכי סיווג מפעלים הלכה פסוקה, כי מקובל להשתמש בסיווג האחיד כראיה משמעותית לצורך סיווג מסויים בקטגוריה כזו או אחרת של המשק, וזאת על אף שהסיווג האחיד מיועד גם למטרות סטטיסטיות… "

(ראה, דב"ע נו/272-3, עוף טנא תעשיות בע"מ נ. מואסי מוחמד, ניתן ביום 12/12/96, לא פורסם, וראה גם דב"ע מב/6-1 גולד בע"מ נ. מבטחים, פד"ע י"ג 302).

מעיון בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה בהוצאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ניתן לראות כי אכן מוגדר כי בענף העיקרי 4 – בינוי קיים תת ענף-- קבלנות משנה לבניין.

ובסעיף 4183 "עבודות הגשה מכניות לבניין—מפעלים המפעילים ציוד מכני לאספקת חומר באתר בנייה".

נראה, אם כן, כי הנתבעת נכנסת בקטגוריה זו מאחר ובעיסוקה העיקרי הינה מפעילה מערבלי בטון (ציוד מכני) שמספקים בטון לאתרי בנייה בארץ".

דברים אלה יפים לענייננו, ואני סבורים כי צו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות חל על הצדדים, כאשר לא הפרישה הנתבעת, כפי שהייתה צריכה, עבור פנסיה מקיפה. לפי נספח לצו ההרחבה מ- 3.5.92 (י"פ 4006, התשנ"ב, ע' 3274 ) אשר חל לפי מועד תחילת העבודה של התובע, על המעביד להפריש 12% משכר העובד בגין פנסיה מקיפה.

ב"כ התובע דרש פיצוי בגין העדר הפרשה בשיעור 6%, שהוא חישב לפי דיווחים על שכר עבודה של התובע בטפסי 106, בסכומים שלא נסתרו על ידי הנתבעת, כדלקמן:


5 חודשים * 21,000 ש”ח בערך (שנת 2003) * 6% = 1,260 ש”ח בערך

12 חודשים * 72,000 ש”ח בערך (שנת 2002) * 6% = 4,320 ש”ח בערך

12 חודשים * 72,000 ש”ח בערך (שנת 2001) * 6% = 4,320 ש”ח בערך

12 חודשים * 72,000 ש”ח בערך (שנת 2000) * 6% = 4,320 ש”ח בערך

12 חודשים * 57,727 ש”ח בערך (שנת 1999) * 6% =3,463 ש”ח בערך

12 חודשים * 55,070 ש”ח בערך (שנת 1998) * 6% =3,304 ש”ח בערך

12 חודשים * 55,433 ש”ח בערך (שנת 1997) * 6% = 3,325 ש”ח בערך

12 חודשים * 50,000 ש”ח בערך (שנת 1996) * 6% = 3,000 ש”ח בערך

בגין סכומים אלה יש לחייב את הנתבעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961.

9. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

א. סך של 5,000 ש”ח נטו, בגין שכר חודש 7.03, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.8.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 1,400 נטו, בגין שכר חודש 8.03, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.9.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. סך של 3,000 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 1996, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.97 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. סך של 3,325 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 1997, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.98 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ה. סך של 3,304 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 1998, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.99 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ו. סך של 3,463 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 1999, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ז. סך של 4,320 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 2000, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.01 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ח. סך של 4,320 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 2001, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ט. סך של 4,320 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 2002, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

י. סך של 1,260 ש”ח, בגין הפרשות לפנסיה שנת 2003, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.9.03 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהתחשב בחלק מהתביעה שהתקבל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ש”ח בצירוף מע"מ כחוק בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות טבח

  2. התפטרות טייס

  3. בקשת התפטרות

  4. התפטרות מרצה

  5. התפטרות חופש

  6. התפטרות חודש

  7. התפטרות מקבע

  8. התפטרות מראש

  9. התפטרות בכעס

  10. התפטרות גמלאי

  11. התפטרות חוקית

  12. תקופת התפטרות

  13. התפטרות מטפלת

  14. התפטרות קללות

  15. ביטול התפטרות

  16. התפטרות מגורים

  17. תשלומי התפטרות

  18. התפטרות בריאות

  19. התפטרות מוקדמת

  20. התפטרות ראש עיר

  21. התפטרות טלפונית

  22. התפטרות עקב סגר

  23. התפטרות חבר קבע

  24. התפטרות דירקטור

  25. התפטרות מאורגנת

  26. התפטרות אופציות

  27. התפטרות בגיל 43

  28. התפטרות אי קידום

  29. התפטרות מקדונלדס

  30. התפטרות בני נוער

  31. התפטרות שלא כדין

  32. התפטרות חד צדדית

  33. ביטול מכתב התפטרות

  34. התפטרות יחס משפיל

  35. התפטרות קולקטיבית

  36. התפטרות לאחר מחלה

  37. התפטרות לאחר שבוע

  38. התפטרות חבר גמלאים

  39. התפטרות תשלום חלקי

  40. התפטרות מעבר לצפון

  41. התפטרות ללא ניסיון

  42. התפטרות הצעת עבודה

  43. התפטרות דירקטוריון

  44. התפטרות חבר ועד בית

  45. התפטרות אם חד הורית

  46. התפטרות לפי סעיף 14

  47. התפטרות שינוי תפקיד

  48. בקשת התפטרות מעבודה

  49. התפטרות מדירקטוריון

  50. התפטרות עומס בעבודה

  51. התפטרות לאחר שנתיים

  52. התפטרות מחלת בן זוג

  53. אי התראה לפני התפטרות

  54. התפטרות מטעמי מצפון

  55. התפטרות העברה מתפקיד

  56. אי הגעה לעבודה התפטרות

  57. הודעת התפטרות בטלפון

  58. התפטרות תוך 9 חודשים

  59. התפטרות מסיבה מוצדקת

  60. התפטרות שבועיים מראש

  61. התפטרות מטעמי בריאות

  62. התפטרות לאחר התלמדות

  63. התפטרות לאחר זמן קצר

  64. התפטרות בנסיבות מזכות

  65. התפטרות מודיעין אזרחי

  66. התפטרות מטפלת בקשישים

  67. התפטרות מנהלת חשבונות

  68. התפטרות לאחר שנת עבודה

  69. התפטרות נהג מערבל בטון

  70. התפטרות אי קבלת זכויות

  71. התפטרות דירקטור חיצוני

  72. התפטרות חבר דירקטוריון

  73. התפטרות לאחר שלוש שנים

  74. התפטרות מסיבה בריאותית

  75. התפטרות מעבר למצפה רמון

  76. התפטרות תנאים לא ראויים

  77. התפטרות תנאים סוציאליים

  78. התפטרות בדין מפוטר מרחק

  79. התפטרות בגין שינוי תפקיד

  80. התפטרות שינוי תנאי עבודה

  81. התפטרות מצב בריאותי לקוי

  82. התפטרות העתקת מקום עבודה

  83. התפטרות התקנת מצלמת אבטחה

  84. התפטרות תנאים קשים בעבודה

  85. התפטרות בדין מפוטר מגורים

  86. התפטרות לאחר יום עבודה אחד

  87. התפטרות מכוח הסכם קואליציוני

  88. התפטרות מצב בריאותי של קרוב משפחה

  89. התפטרות ממקום העבודה בשל מעבר לעיר אחרת

  90. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל מצב בריאותי

  91. העובד טען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו יש לראותו כמי שפוטר

  92. התפטרות וחזרה לעבודה שוב לאחר כחודש - האם רצף העבודה נשמר ?

  93. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון