התפטרות פנסיה


כללי

1. התובעת, גב' איריס גרומן, עבדה בחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן "החברה" או "הנתבעת"), החל מיום 3.03.91 ועד ליום 12.06.06, מועד בו התפטרה מעבודתה.

2. אין חולק, כי התובעת היא זו אשר הביאה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים במכתב התפטרות אשר הגישה לנתבעת ביום 12.06.06.
התובעת טוענת, כי נסיבות התפטרותה היו כאלה בהן לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך
לעבוד אצל הנתבעת ולפיכך יש לראותה כמתפטרת בדין מפוטרת.

3. טוענת התובעת, כי מאחר ויש לראות בה כמי שפוטרה, בהתאם להוראות תקנון הפנסיה של החברה היא זכאית לתשלום זכויות כמי שפוטרה ובכלל זה לפנסיה תקציבית, חשמל חינם ולכל הזכויות המגיעות לה כגמלאית של הנתבעת. בנוסף זכאית היא, לטענתה, ל-50% מפיצויי הפיטורים מכח חוקת העבודה ותקנון הפנסיה.

לחילופין טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בגובה 300% וזאת בהסתמך על הצעה שהציעה לה הנתבעת במו"מ שנוהל לאחר הפסקת עבודתה.
לחילופי חילופין תובעת התובעת פיצויי פיטורים בשיעור 100% על פי חוק.
עוד תובעת היא תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.



לטענת הנתבעת, תביעה זו של התובעת משוללת יסוד.

התובעת, אשר התפטרה מעבודתה בחברת החשמל, אינה זכאית לקבל פיצויי פיטורים וזכויות פנסיה אחרות שעל פי תקנות הפנסיה לעובדי החברה שמורות אך ורק לעובדים אשר פוטרו מעבודתם בחברה.
טוענת הנתבעת, כי הזכאות לפנסיה על פי תקנות הפנסיה היא למי שעבד בחברה 10 שנים לפחות, הגיע לגיל 40 ופוטר מעבודתו. מי שטוען להתפטרות בדין מפוטר אינו נחשב למפוטר בנוגע לזכאותו לפנסיה אלא רק לצורך חוק פיצויי פיטורים.



באשר לתביעה לפיצויי פיטורים בגובה 300% טוענת הנתבעת, כי דברים שהוחלפו במסגרת מו"מ לפשרה, לפנים משורת הדין, אינם יכולים להוות בסיס לעילה משפטית במסגרת תביעה בבית הדין.


באשר לתשלום פיצויי פיטורין בהתאם לחוק, בהתבסס על הטענה של פיטורין בדין מפוטר טוענת הנתבעת, כי לא מתקיימים התנאים שבחוק פיצויי פיטורים המקנים זכאות לפיצויי פיטורים.

הזכאות לזכויות פנסיה ואחרות על פי חוקת העבודה /תקנות הפנסיה לעובדי החברה למי שהתפטר בדין מפוטר.

6. כאמור, התובעת עותרת לקבל כסעד עיקרי פנסיה תקציבית מחברת החשמל.

פנסיה תקציבית משולמת לגימלאים בחברת חשמל בהתאם להוראות תקנות הפנסיה לעובדי החברה מיום 20 ביולי 1958 (נספח 5 לתצהירו של מר שיינר).

תביעתה זו נסמכת על תקנה 3 לתקנות הפנסיה שקובעת את הזכאים לזכאות פנסיונית וביניהם –
"3. ...
3(ב) מי שעבד בחברה 10 שנים לפחות, הגיע לגיל 40 ומעלה ופוטר מהעבודה"

7. המחלוקת באשר לסעיף זה עניינה בסיום יחסי העבודה בין הצדדים;
התובעת טוענת כי יש לראותה כמי שפוטרה מהנתבעת ועל כן עונה לתנאי הזכאות.
לטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה מעבודתה בחברה, אלא בחרה להתפטר לאחר שהובהר לה כי לא תהיה זכאית לפנסיה. הנתבעת טוענת כי לא התקיימו בענייננו נסיבות בהן יש לראות בתובעת כמתפטרת בדין מפוטרת אולם גם אם כך היה הדבר, למי שהתפטר בדין מפוטר יש זכאות לפיצויי פיטורים מכח החוק בלבד ואין להרחיב את הזכאות האמורה גם לתשלום פנסיה וזכויות המוענקות לעובד מפוטר מכח תקנות הפנסיה.



תביעת התובעת לראות את התפטרותה כדין פיטורים ולחייב החברה לשלם לה זכויות

כמפוטרת נסמכה על הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963.
באותו סעיף נקבעו נסיבות בהן יש לראות התפטרותו של עובד כפיטורים. אולם, בסעיף זה נקבע באופן מפורש כי יראו את ההתפטרות כפיטורים "לעניין חוק זה", היינו, לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מכח החוק בלבד.

אין בהוראה זו שבחוק כדי להקנות לעובד מתפטר, ככל שהתפטרותו נובעת מהנסיבות המוכרות בחוק, זכויות אחרות או נוספות מעבר לזכות לפיצויי פיטורים שמקנה החוק. (ר' דב"ע (ארצי)נ"ז/7-3 לבון נ. מתמ מבני תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע ל"ב 584).
התובעת אינה זכאית על כן לזכויות פנסיה וזכויות כספיות נוספות לעובד מפוטר מכח תקנות הפנסיה בחברה.

9. בדב"ע (ארצי) נו/ 6-8 שומשום – עירית נצרת, פד"ע ל 72 (1996); (להלן- עניין שומשום) נדון עניינו של עובד שהתפטר מעבודתו בעירייה כשגילו היה מעל 40 שנה ותקופת עבודתו עלתה על 10 שנים. העובד טען כי התפטרותו הייתה על רקע הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ולכן לשיטתו היה זכאי לכל הזכויות שהיה מקבל לו פוטר מעבודתו וביניהן גם קצבת פרישה על פי סעיף 15(4) לחוק הגימלאות.

תביעתו של התובע נדחתה ובאותו עניין נקבע על ידי כב' השופט אליאסוף:

"אין הדין וההלכה יכולים להפוך מעשה של התפטרות לפיטורים או מעשה של פיטורים להתפטרות. כל אשר ניתן הוא לתת להתפטרות תוצאה משפטית אחרת, כגון התוצאה של תשלום פיצויי פיצויים בנסיבות מסויימות ... מתן תוצאה שכזו, הוא מעשה בעל משמעות מיוחדת בתחום יחסי העבודה, שיש לו נפקות כספית גבוהה, והוא מחייב קיום מודעות לכך של העובדים והמעבידים, הן במקומות עבודה שבהם נהוגה שיטת פנסיה תקציבית, והן – במיוחד – במקומות עבודה שבהם נהוגה שיטת פנסיה קופתית. על כן, נדרש כי תוצאה שכזו תיעשה מראש, בדרך משפטית ברורה וחד משמעית, דהיינו – על ידי המחוקק, אם ירצה לעשות כן (דוגמת ההוראה בחוק פיצויי פיטורים) או על ידי הצדדים ליחסי העבודה, ככל שיסכימו לכך ..." [לעיל, עניין שומשום, עמוד 80].
(וראה גם (עע (ארצי) 1647/04 ארקדי סגל נ' מדינת ישראל - מאגר נבו)



יפים הדברים לענייננו.

התפטרותה של התובעת, ככל שיוכח שעומדת היא בתנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, יכולה לזכותה בפיצויי פטורים כחוק בלבד אולם אין בכוחה להחיל דין "מפוטרת" על הזכאות מכח תקנון הפנסיה.

הצדדים בחרו לקבוע בהסכם אימתי תקומנה זכויות פנסיה וזכויות אחרות לעובדים המסיימים עבודתם בחברה. הצדדים בחרו לקבוע כי זכויות אלו יינתנו במקרה של פיטורים וגם זאת לא בכל מקרה אלא, בין היתר, תוך קביעת ותק וגיל מינימליים נדרשים כתנאי לזכאות.
הזכויות המוענקות מכח תקנות הפנסיה אינן מכח חוק וכפופות הן לרצון והסכמת הצדדים.
הצדדים לא קבעו ולא הסכימו כי הזכויות תוענקנה גם במקרה של התפטרות, אף אם החוק רואה בהתפטרות כפיטורים לעניין תשלום פיצויי פיטורים. משלא הוסכם על תשלום הזכויות במקרה של התפטרות, לא ניתן לקרוא לתוך ההסכם את מה שאין בו.

11. יצויין, כי פיטורים המזכים בפנסיה הינם פיטורים על פי חוקת העבודה, המותנים גם בהסכמת נציגות העובדים, כך, שככל שנעשה הליך פיטורים כנדרש על פי החוקה, ישנה למעשה הסכמה לתשלום הזכויות הנובעות מתקנון הפנסיה, מה שאין כן בהעדר קיומו של הליך כאמור.

במקרה של הרעת תנאים עומדות בפני העובד אפשרויות לפעול לשינוי המצב אם בפנייה לועד ואם בפניה לבית הדין. הבחירה להתפטר בדין מפוטר מקימה, ככל שתוכח ההרעה המוחשית, זכאות לפיצויים מכח החוק אולם אין בה להקים זכות לפנסיה.

12. אשר על כן איננו מקבלים טענות התובעת בסיכומיה, כי כאשר נאמר בתקנון "ופוטר מעבודתו" כוללת הגדרה זו מקרים בהם לא היו כלל פיטורים אולם קיימת סיבה לפיטורין כגון חובתה של הנתבעת לפטר עובד ולא להרע את תנאי עבודתו על ידי העברתו לתפקיד אחר.
שכן כאמור, "אין הדין וההלכה יכולים להפוך מעשה של התפטרות לפיטורים או מעשה של פיטורים להתפטרות".

13. משאין מחלוקת כי התובעת היא זו שהתפטרה- אין התובעת זכאית לזכויות של עובד מפוטר מכח התקנות, דהיינו, לפנסיה תקציבית, ל-50% פיצויי פיטורין ולייתר הזכויות להן זכאים גמלאי הנתבעת.

שאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים

14. אין חולק, כי בעקבות הודעתה של התובעת על התפטרותה החל להתנהל בין הצדדים משא ומתן בניסיון להגיע לפשרה בנוגע לסכומים אשר ישולמו לתובעת בעקבות התפטרותה מעבודתה בחברה, בשים לב לטענות שונות שהועלו על ידי התובעת.

15. לטענת הנתבעת, החברה כלל לא הייתה מחויבת לנהל עם התובעת משא ומתן כלשהו לפשרה, לא כל שכן לשלם לתובעת סכומים כלשהם עם סיום עבודתה בחברה, שכן התובעת התפטרה מעבודתה בחברה בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים (לא כל שכן פיצויים מוגדלים) ו/או תשלום פנסיה. למרות זאת, ומתוך מטרה לסיים את יחסי הצדדים ברוח טובה, נאותה חברת החשמל להיכנס עם התובעת למשא ומתן לפשרה על סכומים אשר ישולמו לתובעת, לפנים משורת הדין, עם סיום עבודתה בחברה עקב התפטרותה.

16. עוד טוענת הנתבעת, כי לשני הצדדים היה ברור כי ככל שיגיעו ביניהם להבנות כלשהן בנוגע לסכומים אשר ישולמו לתובעת עקב סיום עבודתה בחברה בנסיבות של התפטרות, הרי בהיות חברת החשמל "חברה ממשלתית" (כהגדרת מונח זה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975) ו-"גוף מתוקצב" (כהגדרת מונח זה בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985), כל הסכמה בין הצדדים תהיה ממילא טעונה את אישורה של רשות החברות הממשלתיות אשר, בין היתר, אמונה על מעקב רציף אחר מדיניות השכר של חברת החשמל ומשמשת למעשה כגורם מתווך בין הממונה על השכר במשרד האוצר לבין חברת החשמל.



לטענת הנתבעת, הצדדים אכן הגיעו ביניהם להבנות בעניין הסכומים אשר ישולמו לתובעת בעקבות התפטרותה מהחברה, אך כאשר פנתה חברת החשמל ביום 27 בינואר 2008 לממונה על שכר וכח אדם ברשות החברות הממשלתיות, הגב' נאוה קרמר ("גב' קרמר"), על מנת לקבל את אישורה להבנות הצדדים, הודיעה גב' קרמר כי תתייעץ בעניין עם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ותודיע לחברה את עמדת רשות החברות בעניין זה. בסופו של יום, ניתנה תשובתה של הגב' קרמר, ולפיה רשות החברות אינה מאשרת לשלם יותר מ- 100% פיצויי פיטורים. הנתבעת נכונה היתה לשלם לתובעת פיצויים בשיעור זה אולם התובעת עמדה בסירובה והגישה תביעתה שבפנינו.

(יצויין, כי הנתבעת נכונה הייתה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור 100% גם במהלך ההתדיינות אולם התובעת סרבה).

18. הנתבעת טוענת, כי התובעת אינה יכולה להסתמך במסגרת תביעתה, לא כל שכן לתבוע סעד לתשלום פיצויים מוגדלים, מכוח המשא ומתן לפשרה שנוהל בנדון בין הצדדים.

19. מקבלים אנו עמדת הנתבעת בעניין זה. מאחר ומדובר במו"מ לפשרה ואין מדובר בהסכם סופי ומחייב, שכן היה מותנה באישור הממונה על השכר, הרי שאין לו שום משמעות או משקל ומה שצויין בו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חיובה של הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בגובה כזה או אחר.
(ראה לעניין זה עע 1520/04 חמו-עמשי, פד"ע מ 44 47).


אשר על כן, תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בהסתמך על המו"מ שלא הבשיל לכלל הסכם, אין לה על מה שתסמוך ודינה להדחות.

שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים מכוח החוק בגין התפטרות שדינה כפיטורים

20. כאמור, המסגרת הנורמטיבית לעניין התפטרות שדינה כפיטורים, מצויה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1963; שזו לשונו:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."



בפסיקה נקבע, כי :


"סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים מציין שתי חלופות. כל אחת מהן כשלעצמה דינה לעניין החוק כפיטורים. האחת - התפטרות מחמת הרעה מוחשית
בתנאי העבודה; והשנייה - התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד, שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"
(דב"ע מח/155-3 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית, עבודה ארצי, כרך כא(3), 356).

"הנטל להוכחת טענת התפטרות "בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה", מוטל על הטוען, קרי, על העובד"
(דב"ע לג/58-3 אוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ח 65).

22. המקרים אשר הוכרו כמקרים בהם נקבע, כי מדובר ב"נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו...", הינם מקרים הנובעים ו/או הקשורים בהתנהגות המעביד או מי מעובדיו כלפי התובע, ורובם של המקרים מעידים על התנהגות שלילית, כגון יחסי משפיל, העלבה, הגשת תלונה למשטרה או עבודה בתנאים הירודים מהתנאים שבחוקי המגן ו/או צו ההרחבה.

מצב של "נסיבות אחרות שביחסי עבודה" , מאופיין במצבים שאינם קשורים בהכרח לזכויות או הטבות אשר ניתנו בעבר לעובד, אלא מצבים בלתי צפויים בחיי עבודה המביאים לתחושה שלפיה התהוותם מצדיקה הבאת חוזה העבודה לסיומו ביוזמת העובד – כאילו המעביד הוא זה שמבקש להפסיק את יחסי העבודה.
בעוד שלעניין "הרעת תנאי עבודה" הדגש הוא על הוכחה לתשתית אובייקטיבית, הרי ב'נסיבות אחרות שביחסי עבודה' ראוי ליתן משקל רב לתחושתם הסוביקטיבית של הצדדים ליחסי העבודה – ועד כמה מרקם היחסים ביניהם מאפשר המשך שיתוף פעולה ויחסי נאמנות כנדרש מעובד ומעבידו, וכן הבהרה מי זה שהביא את המצב כפי שהוא .
(ר' : "סיום יחסי עבודה",ד" י' לובוצקי, עמ' 140).

23. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי השאלה אם התקיימו נסיבות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מן העובד כי ימשיך בעבודתו תלויה במקצועו, בסוג העבודה ובמעמדו של העובד במקום עבודתו (ר' דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ – ג'ואנה יחיאל פד"ע כ"ז 436).

24. בעניין אמ"י מתו"ם – אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם, פד"ע לט 587, בע' 606, נקבע מפי כב' השופט שמואל צור:

"שאלה אחרת היא מה הן ה"נסיבות" המהוות עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. לא ניתן להשיב על שאלה זו בנוסחה חדה וברורה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין שמדובר בשינויים כלליים ובין שמדובר בכאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד; אי-קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים; פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים".

25. כן נקבע:

”לא בכל מקרה או שרשרת של מקרים הגורמים לעובד אי שביעות רצון או מורת רוח יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים מכח סעיף 11(א) סיפא לחוק פיצויי פיטורין
(דב"ע לג 34-3 ארנה קורנבליט נ' א. רוזנגרטן בע"מ, פד"ע ד' 411; דב"ע מט/25-3 משה קרמר נ' שמר רד אלקטרוניקה בע"מ פד"ע כא' 55).

"אין די בכך שהעובד אינו מרוצה מעבודתו, כדי להקנות לו זכות להתפטר בדין מפוטר. יש להוכיח כי תנאים מהותיים אינם מאפשרים לעובד להמשיך בעבודתו (ע"ע 1271/00 הנ"ל).

האם התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות התפטרות התובעת תוך זכאות לפיצויי פיטורים?

26. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש מרץ 91' ככלכלנית ביחידת הכספים של אגף המהנדס הראשי.
בשנת 1997 במסגרת שינויים ארגוניים שנערכו בחברה בוטלה הפונקציה של המהנדס הראשי ובעקבות זאת עברה התובעת לשמש בתפקיד עוזרת מנהל חטיבת ייצור והולכה, מר דוד קון, זאת במעמד של ראש מדור.

27. בחודש יולי 2000, קודם מר קון לתפקיד משנה למנכ"ל הנתבעת. התובעת הוסיפה לשמש כעוזרת אישית למר קון, ובמסגרת זאת קודמה לסגנית מנהלת מחלקה ובהמשך, החל מיום 1.12.2002 למעמד של מנהלת מחלקה.



בחודש דצמבר 2003 יצאה התובעת לחופשת לידה אותה ביקשה להאריך.

בעודה שוהה בחופשת לידה החליט מר קון, מטעמיו, לפרוש מעבודתו בחברה.
לטענת התובעת, בחודש מאי 2004' הודיע לה מר קון כי בחודש ספטמבר 2004' הוא פורש לפרישה מוקדמת מעבודתו אצל הנתבעת וכי בטרם יפרוש הוא ידאג לקבל החלטה של ההנהלה לקידומה לתפקיד "סגן למסחר ביחידת ניהול מערכות" שמשמעותו ניהול ואחריות כוללת על כל הנושא של יצרני חשמל פרטיים (להלן היח"פ) ורכישת גז טבעי.

29. ביום 8 ביוני 2004 נערכה פגישה בהשתתפות מר משה בכר, אשר באותה העת שימש בתפקיד מנהל אגף ייצור בחברה, מר קון ומר אבי ענתבי, אשר שימש באותה העת בתפקיד מנהל אגף משאבי אנוש בחברה ("מר ענתבי").
בסיומה של פגישה זו הועלה על הכתב סיכום הדברים הבא, עליו חתם אף מנכ"ל החברה באותה עת, ד"ר יעקב רזון:

"1. הגב' איריס גרומן תשובץ עם חזרתה מחל"ת (ח. לידה) בראש יחידת הכספים ביח. ניהול המערכת בכפיפות למנהל היחידה מר ד. סטרולוביץ' בהגדרתה כמנהלת מחלקה.
2. הכוונה של החטיבה לרכז ביחידה הנ"ל בניהולה של איריס את הפונקציות שמטופלות ושיוטלו על החטיבה בתחומי ניהול יח"פ; תפעול חוזי גז; שירותי תשתית וכולי.
3. יחידת היח"פ (עם פרישתו של מר א. פאר) תאוחד עם יחידת הכספים של הפיקוח בניהולה של הגב' גרומן.
4. הסיכום הנ"ל הינו על דעת המנהל הכללי, מנהל חטיבת יצור והולכה, מנהל אמ"א ומנהל אגף הייצור". (ההדגשה הוספה)

העתק סיכום הדברים מיום 8 ביוני 2004 צורף כנספח 1 לתצהיר מר בכר.

30. כאמור, בטרם יציאתה של התובעת לחופשת לידה ולחל"ת הוגדרה כמנהלת מחלקה בעבודתה כעוזרת המשנה למנכ"ל.
לטענת התובעת, המסמך שהוצג בפניה בחודש יוני 2004 ניתן לה כהבטחה לקידומה לתפקיד סגן מנהל אגף.


האם המסמך מחודש 6/04 מבטיח לתובעת קידום לדרגת סגן מנהל אגף?

31. מר קון, אשר הציג בפני התובעת את המסמך, טען בתצהירו, כי כל המעורבים בסיכום הנ"ל הבינו וידעו כי היחידה החדשה שתוכננה לקום תנוהל על ידי התובעת במעמד אשר היה גם למר פאר והוא סגן מנהל אגף.
אולם, גם מר קון הודה בעדותו בפנינו כי הסיכום הנ"ל לא היה "הבטחה" מחייבת, אלא מעין הצהרת כוונות לעתיד לבוא.

32. כאשר נשאל מר קון בחקירתו האם סוכם שהתובעת תקודם לתפקיד סגנית מנהלת אגף, השיב:
"לשאלתך סיכמתי עם המנכ"ל שהתובעת תקודם לתפקיד סגנית מנהל אגף אני משיב שלא, סיכמתי עם המנכ"ל שזו דרך שאליה אנו הולכים".
33. יתרה מכך, מר קון הודה בעדותו כי בחברת חשמל עניינים כגון קידום, מסוכמים בצורה פורמלית ולא על ידי סיכום בכתב בין המנהלים:
"לשאלתך אתה יכול להבין מתשובתי למה אין התייחסות לכך שהתובעת תקודם לתפקיד סגנית מנהל אגף אני משיב שלא, בסיכום הזה אין התייחסות לנושא הזה כי הדברים האלו במסגרת חברת חשמל אמורים להיות מסוכמים בצורה פורמלית והסיכום הזה כל עוד שלא נהפך לסיכום פורמלי דברים כאלו לא כותבים בכתב, זה היה צריך להמסר לתובעת, להכנס לתיק האישי שלה, לתיק אגף כ"א והיה צריך להיות סיכום המסכם את הדברים כפי שהם".
34. מר קון הודה כי דחף את ההחלטה לקדם את התובעת למעמד סגן מנהל אגף, אך סיכום הדברים היה רק "הדלת הראשית" לכך:
"אתה מפנה אותי לסעיף 9 לתצהירי שם אני כותב שהתקבלה החלטה לפיה התובעת תקודם למעמד סגן מנהל אגף, החלטה שסוכמה בישיבה מיום 8/6/04, לשאלתך איפה בסיכום דברים שאני רשמתי מדובר על קידום לסגן מנהל אגף אני משיב שאיני כותב מה שאתה אומר שאני כותב, אני אומר שפעלתי לקדם החלטת הנהלה וכן הלאה, אני לא אומר שצריך שההחלטה תהיה כתובה, אלא שההחלטה היא הדלת הראשית לתפקיד כזה. "
35. מר קון הודה כי ברגע שהתובעת הייתה נכנסת בתפקידו של מר פאר היא הייתה מתמנה לסגן מנהל אגף, אך הודה כי לא ניתן היה לסכם את הדברים האלה באותו תאריך:
"לשאלתך אם מנהל היח"פ בראשה עומד סגן מנהל אגף מדוע התובעת לא היתה אמורה להיות באופן אוטומטי סגן מנהל אגף אני משיב שהתובעת באותו רגע שהיתה נכנסת לנעליו של מר פאר היא היתה באופן אוטומטי מתמנה לסגן מנהל אגף, אי אפשר היה באותו רגע שהיא חוזרת לעבודה שנה ומשהו טרם פרישתו של מר פאר להוציא לה מינוי כזה. מאידך, מסיבות פורמליות אי אפשר את הדברים האלו היה לסכם באותו תאריך. "
וכן:
"לשאלתך הסיכום שאני הלכתי ופגשתי את המנכ"ל ובהמשך מר בכר וענתבי הבאתי בפניהם דברים שהיו מקובלים על התובעת אני משיב שהדברים האלו לא סוכמו איתה ולא תואמו איתה, אני לא באתי לפגישה כנציגה של התובעת אלא כמשנה למנכ"ל חברת חשמל וראש החטיבה כמישהו שמצד אחד רואה את הצורך לדאוג להמשך עבודה וקידום של מישהו שעבד איתי תקופה ארוכה וזכה להערכה ומצד שני כמישהו שמסכם את הדברים כפי שהוא רואה אותם בהמשך. "
36. גם מר בכר ציין בעדותו בפנינו, כי המסמך היה מבוסס על מה שידעו בחברה באותה העת, מעין "מסמך כוונות":
"לשאלתך אתה רוצה שאנחנו נקרא מתוך סיכום הדברים הזה את הכוונה הזו, לכך התכוונו כאשר נערך סיכום דברים אני משיב שעל הבסיס של כל מה שידענו הנחנו.
לשאלתך כל מיני דברים שידענו שהם כלולים בסיכום הזה שלא נכנסו לתוך הסיכום, היה מדובר על תוכן התפקיד וכו' כל זה לא ראינו לנכון להכניס לתוך הסיכום הזה אני משיב שזה מסמך כוונות , על הבסיס של כל מה שידענו ולא פרטנו כל מה שאנו יודעים. "
37. מר ענתבי, מנהל אגף משאבי אנוש בתקופה הרלוונטית אשר נכח בפגישת המנהלים, טען בתצהירו כי בפגישה מיום 8.06.04, הביעו משתתפי הישיבה את כוונתם להרחיב את תחומי אחריותה של התובעת בתפקיד המיועד.
בעדותו בפנינו העיד אף הוא כי אין מדובר בהבטחה:
"העניין של סגן מנהל אגף לא דובר וגם לא כתוב בשום מקום ואני בספק רב אם היו מעלים את העניין של סגן מנהל אגף בפגישה ביוני אם הייתי זורם עם זה ויכול להיות שלא הייתי חתום על ההסכם, בחברה לא נוהגים לעשות הסכמים של קידומי עובדים מראש והבטחות מראש, יש לנו סדר מסוים ואנו פועלים לפי הדבר הזה, באותה ישיבה לא דובר על סגן מנהל אגף ולכן חתמתי על הסיכום, הוא נראה הוגן, מצד אחד יש מקום עבודה ומצד שני ההגדרה נשמרת לה, כאשר העניינים יתפתחו אנו נעבה את התפקיד, לא נכתב מעבר לכך שום דבר ולא נרשם סגן מנהל אגף."
38. מר שיינר, העיד בפנינו כי מנסיונו כמנהל כ"א, לא ניתן להתחייב לטווח ארוך:
"לשאלתך אני צירפתי לתצהירי תרשומת שערכתי – נספח 3 לתצהירי התרשומת הזו משקפת מה שנאמר בפגישה מיום 30/1/06 אני משיב שנכון.
לשאלתך אני הבהרתי לתובעת שכפי שרשום בכוונתנו לרכז את תחומי הניהול....פסקה 2 לסיכום, מנין ידעתי לומר שלא ניתן להתחייב, שהנושאים ישארו בתחום היחידה לניהול המערכת אני משיב שמתוך ניסיוני של מנהל כ"א אני יודע שלא ניתן להתחייב לטווח ארוך, הנושאים גם אם רוצים אותם היום, מאחר וישנם גורמים נוספים המשפיעים על כל החלטה כזו או אחרת, מארגון העובדים וכן מאגפים אחרים שמשנים התפקידים או התחייבויות וכשיש כוונה אי אפשר להתחייב על שום דבר לעתיד בצורה בטוחה.
לשאלתך לי אישית היה צפי לגבי טווח זמנים שבו הכוונה היתה כן מתממשת אני משיב שלי מזוית הראייה שלי קשה לי לקבל החלטות, אני לא קובע את המדיניות של הנתבעת אלא פועל בהתאם להנחיות. "


שוכנענו, כי המסמך מחודש יוני 2004' לא היווה "הבטחה לקידום" לדרגת סגנית מנהלת אגף אלא, היה נסיונו של מר קון לדאוג לתובעת טרם פרישתו, על ידי קבלת הסכמת המנהלים לפתוח לה אפיק קידום עתידי בתפקיד ראש יחידת היח"פ והכספים המאוחדות כאשר תפתח יחידה כאמור.

עד לאותו מועד תשובץ התובעת בראש יחידת הכספים ביח. ניהול המערכת בהגדרתה כמנהלת מחלקה תחת מר סטרולוביץ' שהינו בדרגת סגן מנהל אגף. בכל מקרה, לא היתה כוונה למנות את התובעת עם חזרתה מהחל"ת לסגנית מנהלת אגף, וכך צויין מפורשות כבר בסעיף הראשון לסיכום הדברים.
התובעת חזרה בה בסיכומיה מטענתה, כי כל עוזרי המנכ"ל או הסמנכ"ל שביקשו לסיים את תפקידם כעוזרים קודמו ושובצו באופן אוטומטי לתפקידים בכירים יותר.
האם ניתנה לתובעת הבטחה בעל פה לקידום לתפקיד סגן מנהל אגף ללא סייג?
40. לטענת התובעת, במסמך נאמר במפורש שעם פרישתו של מר אריה פאר, מנהל היח"פ, סגן מנהל אגף, תתמנה לתפקיד במקומו. טוענת התובעת, כי מאחר והסיכום היה לאקוני ולא ברור, ביקשה להפגש עם מר בכר שמונה למנהל החטיבה במקום מר דוד קון.
לטענתה, במהלך הפגישה ביום 17.08.04, הבטיח לה מר בכר כי עם חזרתה מהחל"ת תכנס לחפיפה עם מר אריה פאר, מנהל יחידת היח"פ וזאת כהתחלה של יישום הסיכום והבטיח לפעול להגדרת מחלקה תקנית בשם "יחידת ניהול מערכת". לטענת התובעת, מר בכר סיכם עימה כי עם פרישת מר פאר ולכל המאוחר ביולי 2006 תקודם לתפקיד "סגן מנהל אגף".
בתמיכה לגרסתה צרפה התובעת "זכרון דברים" אשר לטענתה רשמה לאחר הפגישה עם מר בכר ואשר נשלח ללשכתו של מר בכר. בזכרון דברים ציינה התובעת כי סוכם ביניהם כי עם פרישתו של מר אריה פאר היא תמונה ללא כל תנאי לסגן מנהל אגף.
41. מר בכר טען בתצהירו, כי הדברים שבזכרון הדברים שנכתב על ידי התובעת אינם משקפים את הדברים כהוויתם. עוד טען, כי בפגישותיו עם התובעת בחודש אוגוסט 2004, הבהיר לתובעת כי עם שובה מהחל"ת תשובץ בתפקיד ראש יחידת הכספים של יחידת ניהול המערכת בהגדרה של מנהלת מחלקה, וכי ככל שתורחב פעילות החברה מול יצרני החשמל הפרטיים הרי שיש בכוונת החברה לצרף פעילויות אלה תחת אחריותה, דבר שמתיישב עם האמור בסיכום הדברים מיום 8.6.04 ועל כן מקובל עלינו.



התובעת ציינה בתצהירה: "כי מר שיינר אשר לא נמנה על המנהלים הבכירים שחתמו על מסמך ההבטחה הנ"ל, נקט תמיד בעמדה כאילו המסמך בסך הכל מבטיח לי תפקיד זוטר של ראש יחידת המערכת ללא קידום למעמד של סגן מנהל אגף...".


התובעת מודה בתצהירה כי בשיחתה עם מר חיים שיינר עוד לפני הפגישה עם מר בכר אמר לה שיינר כי החברה אינה יכולה להגדיר את התפקיד שבסיכום הנ"ל במסגרת מחלקה תקנית והבהיר לה כי היא לא תהיה סגן מנהל אגף וכי הוא מציע לה להיות במשך "שנה- שנתיים" כ"עובדת לא מתפקדת" ואף ציין בפניה כי הפתרון יהיה פרישה לפנסיה.
מכאן, שהתובעת ידעה מההתחלה כי עמדתו של מנהל כוח אדם, מר שיינר, היא כי אין ולא הייתה הבטחה ללא סייג לקדם אותה לדרגת סגן מנהל אגף.



מנוסח הסיכום ומכלל העדויות שבאו בפנינו, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי בסיכום הדברים אין כל "התחייבות" לקידום לדרגת סגן מנהל אגף וכי לא ניתנה לתובעת הבטחה ללא תנאי לקידום כזה.


הכוונה להציב את התובעת בראש היחידה שתאחד לתוכה את יחידת היח"פ ויחידת הכספים הייתה בשים לב לצפי שהיה קיים באותה עת ליישומו של השינוי המבני במשק החשמל ומתוך ראייה עתידית של השינויים שיחולו בחטיבת יצור והולכה בחברת החשמל כתוצאה מהשינוי המבני במשק החשמל. מהעדויות שבפנינו עולה, כי הובטח לתובעת כי עם חזרתה מהחל"ת תשובץ בראש יחידת הכספים בדרגת מנהלת מחלקה וככל שיחידת היח"פ תצורף ליחידת הכספים היא תהיה אחראית גם עליה.

מקובלת עלינו טענת החברה כי הנהלת החברה הייתה סבורה באותו מועד, כי השינוי המבני במשק החשמל יביא איתו את הצורך להרחיב את פעילות החברה מול יצרני חשמל פרטיים, אשר יכנסו לשוק משק החשמל. בתוך כך הוחלט, כי ככל שאכן יהיה צורך בהרחבת פעילות זו, הרי שהתובעת תהיה מועמדת ראויה לריכוז אותה הפעילות מטעם חטיבת היצור וההולכה.

44. התובעת עצמה מודה בתמליל השיחה עם מר בכר ת/6:

"לא, לא הבטיחו לי שום דבר שלא מקיימים אותו...
יש מכתב שאני קיבלתי, מכתב שאני קיבלתי, לא הבטיחו לי כלום, אני ויתרתי על תפקידי, נגמר החל"ת שלי יחד עם חברת חשמל...צריכים להחליט מה התפקיד החדש שלי..."
ויתור על תפקיד עוזרת למשנה למנכ"ל
45. לטענת התובעת, במהלך הפגישה עם מר בכר ביום 17.04.08, ביקש ממנה מר בכר כי תוותר על תפקידה כעוזרת משנה למנכ"ל לאור העובדה שמובטח לה קידום.
טוענת התובעת בסיכומיה, כי מר בכר רצה שהתובעת תוותר על תפקידה כעוזרת למשנה למנכ"ל מאחר וביקש למנות לתפקיד את הגב' רונית אבן.
לטענת התובעת, מאחר והסתמכה על הסיכום לקדם אותה לתפקיד בכיר יותר הסכימה לוותר על תפקיד העוזרת למשנה והודיעה על כך למר בכר ביום 31.08.04.
לטענתה, נאלצה להמתין בחל"ת עד שיבשילו התנאים לחזרתה לעבודה בתפקיד החדש.
מועד חזרתה של התובעת לעבודה בחברה נקבע, לבקשתה, ליום 7 בפברואר 2006, היינו למעלה משנתיים ממועד צאתה לחופשת הלידה.

46. מר בכר טוען, כי לא שכנע את התובעת לוותר על תפקידה כעוזרת למשנה למנכ"ל והיא עשתה זאת מרצונה. גרסתו של מר בכר נתמכת בעדותו של מר שיינר, אשר טען בתצהירו כי במהלך הפגישה מיום 31.08.04, אשר גם הוא נכח בה, התובעת ציינה בפניו ובפני מר בכר, כי הואיל ותפקיד עוזרת אישית הוא תפקיד אמון אישי, הרי משהחליף מר בכר את מר קון בתפקיד מנהל חטיבת יצור והולכה היא מוותרת על תפקידה כעוזרת אישית לטובת איש אמונו של מר בכר.



טענתו זו של מר שיינר אף קיבלה חיזוק לאור המכתב ששלחה התובעת למר אבי ענתבי, ביום 15.01.06, בו ציינה:


"בתאריך 31.08.04 נפגשתי עם חיים שיינר וכי נקודת המפתח בשיחה הייתה שהמחלקה לא תקום וסגן מנהל אגף לעולם לא אקבל...מיותר לציין את הרגשתי בשלב זה ברור שיכולתי לשמור על תפקידי, לחזור לעבודה ולפתור את הבעיות באופן מלאכותי. כיון שמדובר בתפקיד אמון, ברור היה שאין זה נכון מצידי לכפות את עצמי על מר בכר."

בעמ' 29 לתמליל השיחה ת/6 מודה התובעת:

"יש מכתב שאני קיבלתי, מכתב שאני קיבלתי, לא הבטיחו לי כלום, אני ויתרתי על תפקידי, נגמר החל"ת שלי יחד עם חברת חשמל...צריכים להחליט מה התפקיד החדש שלי..."

מכאן, שהתובעת וויתרה על התפקיד מרצונה.
פעולותיה מצביעות על כך שהסיכום היה מקובל עליה, לשם כך ויתרה על תפקיד העוזר וביקשה להאריך את החופשה ללא תשלום. טענתה כי אולצה לוותר על התפקיד או כי אולצה לצאת לחל"ת אינה מקובלת עלינו.

הארכת החל"ת
48. התובעת טוענת כי מר בכר ומר קון הם שאמרו לה להאריך את תקופת החל"ת. עוד טוענת התובעת, כי החופשה ללא תשלום היתה בלתי מותנית בנוהל החברה בעניין וכי הובטח לה כי היציאה לחל"ת לא תפגע בזכויותיה.
49. מר קון, עד מטעם התובעת, העיד בפנינו בעניין החל"ת:
"לשאלתך ייעצתי לתובעת להאריך החופשה בה היתה אני משיב שלא, לא שזכור לי.
אתה מפנה לסעיף 19 לתצהיר התובעת שם כותבת שהאריכה חופשתה לפי המלצתי אני משיב שמה שכתוב פה נכון, אך לא נכון שפי ששאלת, אני אמרתי שיש בעיה שצריך לגשר על הזמן בשיחות בינינו וללא ספק שזה שתהיה בחל"ת יעזור לחברה לגשר על הזמן לגבי המינוי שלה.
לשאלתך כתוב כי החל"ת מתבקש לצורך הטפול בבתי אני משיב שאתה מניח שאמרתי שהיא תבקש זאת לצורך טיפול בבתה? אני אמרתי לה שחל"ת יעזור לה לגשר על הפרק זמן בין תאריך חזרתה לעבודה ופרישתו של מר פאר אך לא אמרתי לה לכתוב לצורך טפול בבתה."
50. גם מר מר בכר העיד כי לא דרש ממנה להאריך את החל"ת:
"לשאלתך אמרנו שתיקח עוד שנת חל"ת אני משיב שלא אמרנו כך, בקשת התובעת היתה לעוד שנה.
לשאלתך אף פעם לא אמרתי לה להאריך את החל"ת אני משיב שאיני זוכר, רעיון החל"ת והאפשרות לדחות את הדברים הייתה בכל מקרה ברקע בקשה של קודמי."
51. מר שיינר העיד בפנינו כי הסביר לתובעת את נוהל היציאה לחל"ת ואף ציין בפניה כי אם תאריך את החל"ת הנתבעת לא תהיה חייבת להחזיר אותה למקום עבודתה:
"לשאלתך גב' גרומן יצאה לחל"ת תחילה עד סוף שנת 2004 ולאחר מכן לשנה נוספת עד תחילת 2005 ולאחר מכן תחילת 2006 האם אני טיפלתי בענייני החל"ת אני משיב שכן.
לשאלתך אני מצרף נוהל החברה לעניין החל"ת, אתה מפנה לנוהל נספח 1 לתצהירי סעיף 8.4 , אני לא החתמתי התובעת על טופס כזה ביציאה לשנה שנייה של חל"ת אני משיב שנכון אבל היתה לי איתה שיחת טלפון בו ביקשה החופשה לחל"ת ואמרתי לה איך למלא טפסים, יש להגיש בכתב והסברתי לה מה כוללת חל"ת שבו לא חייבים להחזירה למקום עבודתה ואמרה שיודעת מה זה חל"ת והיא מכירה את הנוהל ואפילו כתבה לי מייל.
לשאלתך הנוהל מאפשר לצאת לחל"ת בעקבות לידה עד שנה אחת אני משיב שנכון".
במייל ששלחה התובעת למר שיינר (נ/1) מציינת התובעת כי ידוע לה מהו חל"ת ומה "מחירו" על פי הנהלים.


הוכח בפנינו כי התובעת היא שביקשה להאריך את תקופת החל"ת. התובעת לא מעוניינת היתה לעבוד כמנהלת מחלקה תחת מר סטרולוביץ וראתה בכך פגיעה במעמדה (דבריה בעמ' 27 לתמליל ת/6).

התובעת ביקשה לשהות בחל"ת על מנת שיבשילו התנאים לחזרתה לעבודה לאחר שיפרוש מר פאר מתפקידו ומתוך ציפייה לאיחוד יחידת היח"פ עם יחידת הכספים כעולה מהצהרת הכוונות שבסיכום.
גם אם הוצע לתובעת להאריך את החל"ת, הרי שלא חוייבה לעשות כן וההחלטה על הארכתו הייתה החלטתה ובחירתה שלה, מתוך ידיעה מהו המחיר לכך על פי הנהלים.

שיבוצה של התובעת עם סיום החל"ת- האם הפרת הבטחה?



לטענת התובעת, בינואר 2006', לקראת מועד חזרתה לעבודה, נפגשה עם מר בכר אשר הודיע לה כי "אין בידי ההנהלה לקיים את הסיכום ". לטענת התובעת, מר בכר הודה כי נכשל לקיים את הבטחותיו וכי עמדת המנכ"ל היא כי עם פרישת מר אריה פאר, תפקידו כמנהל יחידת היח"פ יתאייד ונושא היח"פ יטופל במסגרת המחלקה.


לאחר שדיברה התובעת עם בכירים נוספים בנתבעת, קיבלה מכתב ממר שיינר, מנהל כוח אדם בנתבעת אשר מודיע לה כי שובצה לעבוד כראש יחידת הכספים של היחידה לניהול המערכת בכפוף למר סטרולוביץ.

לטענת הנתבעת, מר בכר אמר לתובעת, כי עם שובה לעבודה מהחופשה ללא תשלום בה שהתה, היא תמונה לתפקיד ראש יחידת הכספים של היחידה לניהול מערכת בהגדרה של מנהלת מחלקה, בדיוק כפי שנקבע בסעיף 1 לסיכום הדברים.



כבר קבענו לעיל, כי לתובעת לא הובטח קבלת תפקיד סגן ראש אגף עם חזרתה מהחל"ת וכי איחוד התפקיד של מר פאר תחת יחידת הכספים היה בגדר הצהרת כוונות עתידית. מעדיפים אנו טענת הנתבעת המתיישבת עם דברי מר בכר כמשתקפים בתמליל ת/6 .


55. התובעת עצמה מודה בתמליל השיחה עם מר בכר:

"לא, לא הבטיחו לי שום דבר שלא מקיימים אותו...
יש מכתב שאני קיבלתי, מכתב שאני קיבלתי, לא הבטיחו לי כלום, אני ויתרתי על תפקידי, נגמר החל"ת שלי יחד עם חברת חשמל...צריכים להחליט מה התפקיד החדש שלי..."

56. הוכח בפנינו, כי במועד בו שבה התובעת מהחל"ת טרם פרש מר פאר לפנסיה וטרם הוקמה היחידה המשולבת.

57. לטענת מנהלי הנתבעת תיקוני החקיקה הביאו לכך שהשינוי המבני במשק החשמל בישראל לא יצא אל הפועל עד למועד שובה של התובעת לעבודה ועל כן עדיין לא נוצר הצורך להרחיב את פעילותה של חברת החשמל מול יצרני חשמל פרטיים.
58. מר קון העיד בפנינו כי היה עיכוב של ממש לגבי ההתממשות של החלק הנוגע ליצרנים פרטיים הרלוונטי לתפקידה המיועד של התובעת:
"...לשאלתך לגבי ההתממשות של החלק הנוגע ליצרנים פרטיים הצפי שלנו משנת 2003 ובשנת 2004 סמוך לפרישתי התממש בשנת 2004 ו 2005 לצורך העניין אני משיב שהוא מתעכב לא מעט זמן מול לוחות הזמנים שהיו קודם, הוא שינה תפיסה של חיבור הפורמלי בין הנתבעת ובין יצרנים פרטיים, השינוי הזה קורה כל הזמן, איני יכול להצביע על תאריך בו תפס תאוצה, מתקיים שינוי עדיין חלק של היצרנים הפרטיים רואים עצמם אמורים לעבוד לפי אותה שיטה אך הדברים נמצאים בדיונים באופן קבוע.
לשאלתך עיכוב של ממש ביחס לצפי היה קיים בהקשר הזה אני משיב שכן. "
59. גם מר בכר העיד לעניין השינויים בחקיקה שגרמו לכך שהתוכניות שהיו רלוונטיות לשנת 2004 לא התממשו ומדובר היה בתקופת חוסר ודאות.
60. ביום 7 בפברואר 2006 שבה התובעת מחופשתה ושובצה לתפקיד "ראש יחידת הכספים" של היחידה לניהול המערכת.
לטענת התובעת מדובר למעשה בתפקיד מנהלת מדור ולא מנהלת מחלקה.
גם מר קון, עד התובעת, טען כי התובעת קיבלה תפקיד של מנהלת מדור, הפחות מתפקיד מנהלת יחידה. עם זאת אישר מר קון בעדותו, כי על פי הסיכום, התובעת אמורה היתה לעבוד בכפיפות למר סטרולוביץ, מנהל היחידה, וכי לא יתכן מצב כי בכיר אחד כפוף לבכיר אחר באותו התפקיד אם כי יתכנו הגדרות לצורך קבלת משכורת בהן בכיר אחד כפוף לאחר (ר' עמ' 17 לפרוטוקול).

בשיבוץ זה לא הפרה על כן החברה התחייבות או הבטחה, שכן ההתחייבות כלפי התובעת הייתה לשבצה בתפקיד מנהלת יחידת הכספים ביחידת ניהול המערכת, תחת מר סטרולוביץ ששימש כמנהל היחידה, בהגדרה של מנהלת מחלקה, התחייבות בה החברה עמדה במלואה.

האם השיבוץ הינו בגדר הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה

61. טוענת התובעת, כי התפקיד אליו שובצה הוא תפקיד זוטר, שנחשב לנסיגה משמעותית לעומת תפקידה כעוזרת למשנה מנכ"ל ובוודאי נחות בהרבה המתפקיד שהובטח לה.

62. לטענת התובעת, במקביל למחאותיה על שיבוצה בתפקיד זוטר החליטה להתייצב ביום 7.2.06, לעבודה במקום אשר נקבע לה.
לטענתה, התברר לה כי התפקיד אליו שובצה מאויש ולא הייתה כל היערכות לקליטתה ביחידה זו.
לטענתה, כאשר ביקשה להתחיל בחפיפה ביחידת הכספים סרבו עובדות היחידה לשתף פעולה ופנו לוועד בבקשה להתערב לטובתן בעניין זה.
עוד טוענת היא, כי אילנה, ראש המדור, הודיעה לה באופן מפורש שהיא מסרבת לשתף איתה פעולה וכי היא זו שאחראית על המדור. העובדות סרבו להעביר אליה מסמכים והתעלמו ממנה, לא ניתנו הנחיות ברורות של מנהל היחידה מר סטרולוביץ לגבי קליטתה בתפקיד ועבודתה מול מחלקת תקציבים הופסקה ע"פ הנחיית הועד.
בנוסף, התובעת לא זומנה לישיבות מנהלי המחלקות, לא זומנה לישיבות בנושא יח"פ שהתקיימו אצל מר בכר.

63. טוענת התובעת, כי בפגישה עם מר בכר בראשית חודש אפריל 2006, הודיע לה מר בכר כי בפגישה שקיים עם המנכ"ל, ד"ר רזון, מר בנון ומר ענתבי הגיעו המנהלים הבכירים לסיכום כי "לא ניתן לקיים את הסיכום מיום 8.6.04 ועל ההנהלה למצוא לתובעת תפקיד הולם". לטענתה נאמר לה בפגישה כי התפקיד בו הוצבה הנו רק עד אשר יימצא לה תפקיד הולם, שאין לדעת מתי יימצא.

64. לטענת התובעת, על אף הדברים שנאמרו לה, מאוחר יותר טענו נציגי הנתבעת כי התפקיד בו הוצבה מהווה יישום מלא של הסיכום מיום 8.6.04 וכי היא לא אמורה לזכות בתפקיד אחר או בקידום כלשהו.

65. לטענת התובעת, משנוכחה כי הנתבעת אינה מתכוונת לקיים את ההבטחה שניתנה לה לקדם אותה לתפקיד בכיר וכי הוצבה באופן סופי לתפקיד זוטר אשר אף לעבוד בו נמנע ממנה עקב האווירה העכורה ואי שיתוף פעולה מצד עובדי היחידה, שלחה ביום 12.06.06 מכתב לנתבעת בו הודיעה לה כי היא נאלצת להפסיק את עבודתה ודורשת כי נסיבות הפסקת העבודה יוכרו כפיטורים.

66. לטענת הנתבעת, התובעת היא זו אשר הכשילה בעצמה כל אפשרות לקליטתה והשתלבותה בתפקיד אליו שובצה עם שובה לעבודה בחודש פברואר 2006 שכן, מבחינתה של התובעת היה זה מנוי וגמור כי היא לא מקבלת על עצמה את תפקיד מנהלת יחידת הכספים, ועשתה כל שביכולתה כדי להכשיל את שיבוצה לתפקיד. מסקנה זו מתחדדת נוכח דרישתה, עוד בטרם שובה לעבודה, לאפשר לה לפרוש כסגנית מנהלת אגף.

לטענת הנתבעת, עשתה כל שביכולתה על מנת שהתובעת תשתלב בחזרה בעבודה בצורה החלקה והטובה ביותר, אולם התובעת הייתה זו אשר לא אפשרה זאת, ובחרה להציב מכשולים, תנאים ודרישות שווא, כדי לנסות לגרום לחברה לפטרה מעבודתה. לפיכך, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח החוק.

67. מהעדויות שבפנינו עולה, כי התפקיד אליו הוצבה התובעת עם חזרתה מהחל"ת היה תפקיד זוטר לעומת התפקיד בו עבדה קודם ליציאתה לחופשה וביחס לכישוריה.

68. הוכח, כי התובעת לא הוצבה כראש היחידה שכן הייתה כפופה למר סטרולוביץ וכי תפקיד מנהלת מדור כספים היה מאוייש על ידי אילנה שלא שמחה לקראת מינויה של התובעת.
מר בכר העיד בפנינו:
"שאומר אם עשיתי פעולה כלשהי מול מדור כספים ברשות הגב' אילנה לקראת חזרתה לעבודה של התובעת למדור הכספים אני משיב שאישית לא עשיתי, הנחיתי את מנהל משאבי אנוש לפעול בכיוון הזה, בקליטתה במדור כספים של יחידת ניהול המערכת.
לשאלתך מדור הכספים נוהל ע"י גב' אילנה דיכנור במעמדה כראש מדור אני משיב שנכון.
לשאלתך כפי הידוע לי הגב' אילנה שמחה לקבל את התובעת כמנהלת שלה לנהל את המדור הזה אני משיב שלא, ממה שדווחתי היא לא שמחה.
לשאלתך אני יודע גם שעשתה כל מה שאפשר כדי לא לשתף אותה בעבודה, לא לאפשר לה כניסה לתפקיד ולא שיתפה איתה פעולה אני משיב שאיני יכול לומר זאת.
לשאלתך אני אמרתי זאת בעבר בשיחה עם הגב' גרומן ואתה מפנה לתמליל מס' 2 נספח לתצהיר התובעת, עמ' 14 שאני אדבר עם המנכ"ל.....אני ראיתי לנכון לומר זאת לתובעת, אני האמנתי בדברים האלו או שאמרתי דברים לא נכונים אני משיב שמתוך הכרת חברת חשמל ברור לי שזה דברים שהתרחשו, מתרחשים וגם יתרחשו".


מתמלילי השיחות שהוצגו בפנינו עולה כי התפקיד אליו שובצה התובעת היה קטן ממידותיה, לא הוגדרה חלוקת סמכויות ברורה בתפקיד אותו מלאה עובדת אחרת אשר לא אפשרה קליטתה של התובעת לביצוע התפקיד והתובעת נותרה למעשה ללא מעש.




בפניית החברה לרשות החברות הממשלתיות לאישור תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים לתובעת נרשם:


"בשל תרומתה של א' גרומן מחד ואי יכולתה של החברה להציע לגב' א' גרומן תפקיד אשר יהלום את כישוריה מאידך, מוצע..."

בכך יש כדי לתמוך בגרסת התובעת כי התפקיד אליו שובצה לא היה תפקיד הולם, בפועל, הנסיבות לא איפשרו לתובעת להקלט בו בהיותו מאוייש למעשה, בעבודת התובעת לא היה צורך ולא נראה היה באופק התממשות התפקיד נשוא הסיכום או תפקיד ראוי אחר.

בנסיבות אלה יש לראות כנסיבות בהן אין לדרוש מן התובעת כי תמשיך בעבודתה ועל כן יש לראות בהתפטרות התובעת כפיטורים לעניין זכאותה לפיצויי פיטורים כחוק.



איננו מקבלים טענת הנתבעת כי לא היתה מוטלת עליה כל חובה לקלוט את התובעת

בחברה לאור החל"ת הממושך שנטלה, וקליטתה תוך שמירת תנאיה, מעמדה ושכרה לפי הסיכום אינה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה.

טענה זו, כי החברה "הגדילה עשות" עת קלטה את התובעת חזרה לעבודה בחברה עם תום החל"ת הועלתה לראשונה במסגרת התביעה, אולם אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות הצדדים שלא כך ראו הם את הדברים עת נדרשה התובעת לשוב ולהתייצב לעבודה ביחידה לניהול המערכת עם תום החל"ת בהתאם לסיכום, כעולה ממכתבו של מר שיינר לתובעת מיום 2/2/06, ותוך המשך הציפייה להגדיל סמכויותיה בעתיד (שאינו נראה לעין).



לסיכום, רוב תביעותיה של התובעת נדחות.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים כחוק על בסיס שכר של 9678.34 ₪, שאינו במחלוקת, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום עבודתה ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ומשהסכימה החברה לשלם לתובעת את הפיצויים כחוק עוד מתחילת ההליך, איננו עושים צו להוצאות.

באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות פנסיה

  2. התיישנות פנסיה

  3. חישוב דמי פנסיה

  4. ביטול עיקול פנסיה

  5. שעות נוספות פנסיה

  6. הבטחת הכנסה פנסיה

  7. ועדה רפואית פנסיה

  8. אי העברת כספי פנסיה

  9. התיישנות דמי פנסיה

  10. העברת זכויות פנסיה

  11. התיישנות כספי פנסיה

  12. התפטרות יציאה לפנסיה

  13. אי העברת הפרשות לפנסיה

  14. התפטרות הפרשה לפנסיה

  15. התפטרות פנסיה תקציבית

  16. דמי אבטלה פנסיה מוקדמת

  17. הסכם קיבוצי פנסיה חובה

  18. הסכם קיבוצי כללי פנסיה

  19. חובת המעביד לשלם פנסיה

  20. התיישנות הפרשות לפנסיה

  21. שעות נוספות הפרשה לפנסיה

  22. הסכם קיבוצי פנסיה צוברת

  23. חובת המעסיק לתשלום פנסיה

  24. חובת המעביד לתשלום פנסיה

  25. הסכם קיבוצי פנסיה תעשייה

  26. הסכם קיבוצי פנסיה תקציבית

  27. חובת המעסיק להפריש לפנסיה

  28. חובת המעביד להפריש לפנסיה

  29. חוזה בכירים פנסיה תקציבית

  30. התפטרות דיני עבודה ופנסיה

  31. העברת זכויות פנסיה תקציבית

  32. חישוב דמי פנסיה מביטוח לאומי

  33. הסכם קיבוצי מעבר לפנסיה צוברת

  34. איחור בהגשת תביעה לפנסיית נכות

  35. חזרה לעבודה לאחר היציאה לפנסיה

  36. אי קידום בדרגה ואי קביעת דרגת פנסיה

  37. אי ביצוע הפרשות לפנסיה תביעה ייצוגית

  38. אי הפרשות לפנסיה בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה וגמול שעות עבודה במנוחה שבועית

  40. בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון