התפטרות ראש עיר


מבוא

בעתירה זו מתבקש בית המשפט לקבוע כי מינויים של גורמים שונים (המשיבים 8-12) לנושאי משרה בעיריית ראש העין (להלן: "נושאי המשרה") בטלים בהיותם מינויים פוליטיים שנערכו שלא כדין על ידי ראש עיריית ראש העין.

מעיקרה כוונה העתירה גם לביטול הבחירות המקומיות שנערכו בראש העין ביום 28.10.03 נוכח טענות בדבר מתן שוחד בחירות. בדיון מקדמי שנערך ביום 23.11.05 הסכימו הצדדים כי סעד של ביטול בחירות אינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. לאור האמור תוקנה העתירה בדרך של מחיקה בהסכמה של הסעדים הנוגעים לביטול הבחירות ומחיקת המשיבים הנוגעים לדרישת הביטול (שר הפנים, הממונה על מחוז מרכז מטעם משרד הפנים וועדת הבחירות). הוסכם כי העתירה תתמקד רק בדרישת העותרים להורות על ביטול כהונתם של נושאי המשרה.

העותר הראשון ציון אשוואל (להלן: "אשוואל") עמד בראש רשימת "עוצמה" שהתמודדה בבחירות המקומיות שנערכו בחודש אוקטובר 2003 אך לא זכתה לחברות במועצת העיר.

העותר השני יגאל יוסף (להלן: "יוסף") שימש במשך ארבע הקדנציות שקדמו למערכת הבחירות האחרונה, כראש עיריית ראש העין. בבחירות שנת 2003, נוצח יוסף בהתמודדות על כהונת ראש העירייה והוא מכהן כחבר מועצת העיר.

המשיב הרביעי משה סיני (להלן: "סיני" או: "ראש העירייה") עומד בראש רשימת "עתיד חדש". בבחירות המקומיות שנערכו בראש העין בשנת 1998 נבחר סיני כחבר מועצת העיר ובבחירות שנערכו בשנת 2003 ניצח ונבחר לראש העירייה.

אלה נושאי המשרה שמונו לתפקידיהם בעקבות בחירות 2003:

* יגאל ינאי, המשיב השמיני (להלן: "ינאי") משמש החל מיום 23.12.03 כמנכ"ל החברה הכלכלית לראש העין (להלן: "החברה הכלכלית"). בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל מס' 3/2004 של משרד הפנים - "מינוי מנהל כללי ובעלי תפקידים בחברות עירוניות", אישרה ועדת הבחינה שהוקמה לצורך התפקיד את מועמדותו של ינאי לתפקיד. ביום 23.12.03 אישר דירקטוריון החברה הכלכלית את המינוי פה אחד וביום 1.8.05 אישור משרד הפנים את חוזה העסקתו של ינאי.

* אירית נתן, המשיבה התשיעית (להלן: "נתן" או "מנכ"ל העירייה"), נתמנתה לתפקיד מנכ"ל העירייה לאחר שעמדה
בתנאי מכרז פומבי למשרת מנכ"ל העירייה (מכרז חיצוני מס' 11/03) אשר פורסם בעיתונות ביום 21.11.03. נתן נבחרה על ידי ועדת הבחינה ברוב קולות. מינויה אושר ביום 6.12.03 על ידי מועצת העירייה ברוב קולות. במהלך חודש ינואר 2004 אושר הסכם העסקתה על ידי משרד הפנים.

* משה כהן, המשיב העשירי (להלן: "כהן" או: "מבקר העירייה") נתמנה למבקר עיריית ראש העין לאחר שעמד בתנאי מכרז למשרת מבקר העירייה שפורסם בחודש מרץ 2004. כהן נבחר על ידי ועדת הבחינה ומינויו אושר על ידי מועצת העירייה ביום 20.7.04 ברוב קולות. ביום 15.11.04 אישר משרד הפנים את חוזה העסקתו.

* עומר רצון, המשיב האחד עשר (להלן: "רצון" או: "עוזר ראש העירייה"), נתמנה ביום 9.3.05 ע"י ראש העירייה לתפקיד עוזר ראש העירייה, כמשרת אמון. מינויו אושר על ידי מועצת העיר וחוזה העסקתו אושר ביום 8.5.05 על ידי משרד הפנים.

* תמר רוזנטל, המשיבה השתים עשרה (להלן: "רוזנטל" או: "מנהלת הלשכה") נתמנתה ביום 9.11.03 בידי ראש העירייה לתפקיד מנהלת לשכת ראש העיר, כמשרת אמון. החשב המלווה של העירייה אשר מונה מטעם משרד הפנים, אישר את המינוי.

אשוואל נקט שורת הליכים משפטיים קודם ובמקביל להגשת העתירה דנן. ב-20.9.04 ו-14.11.04 הגיש שתי עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 8839/04 ובג"צ 8550/04) שעניינן בקשה להקפיא את מינוי ינאי (מנכ"ל החברה הכלכלית), נתן (מנכ"ל העירייה) ורצון (עוזר ראש העירייה) ולבדוק את תקינות המינויים. ביום 20.7.05 מחק בית המשפט העליון בהסכמת הצדדים את שתי העתירות.

ביום 11.8.05 וביום 4.9.05 הוגשו בקשות לצווי מניעה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בדרישה לבטל את מינויה של רוזנטל לתפקיד מנהלת לשכת ראש העירייה (בש"א 7590/05) ובדרישה לבטל את מינויו של רצון לתפקיד עוזר ראש העירייה (בש"א 7278/05). לבקשת אשוואל מחק בית הדין את הבקשות הללו (האחת ביום 11.9.05 והשנייה ביום 9.10.05).

העתירה דנן הוגשה ביום 27.7.05 בידי אשוואל. ביום 22.9.05 התרתי לו להגיש עתירה מתוקנת. לעתירה המתוקנת הצטרף יוסף כעותר וכן צורפו מספר משיבים נוספים.

טענות העותרים

הטיעון המרכזי, בהכללה, הוא שראש העירייה ראה לערוך שורה של מינויים פוליטיים של אנשי שלומו שסייעו לו במערכת הבחירות 2003 (להלן: "הבחירות" או: "בחירות 2003"). המינויים "נתפרו" עבור הממונים כתגמול עבור פעילותם ותמיכתם בסיני. המהלכים הפורמאליים שננקטו לשם מינוי הפעילות למשרותיהם לא היו אלא "עלה תאנה" לכסות על ערוות תכלית המינוי הלכה למעשה.

הטיעון המפורט סב על עניינו של כל נושא משרה בנפרד כדלהלן.

מינוי יגאל ינאי למנכ"ל החברה הכלכלית

בשנת 1988 עמד ינאי בראש סיעה שהתמודדה בבחירות למועצת העיר. סיני היה מספר שתיים ברשימה זו. שניהם נבחרו למועצת העיר. בבחירות שנת 2003 עמד סיני בראש רשימה מתמודדת (עתיד חדש). הוא ביקש את תמיכתו של ינאי ואת עזרת פעיליו והבטיח לו בתמורה שימנה אותו למנכ"ל החברה הכלכלית אם ייבחר לכהונת ראש העירייה. התחייבות זו נערכה בכתב קודם לבחירות ויש אינדיקציות שונות לקיומה:

* נספח לעתירה, עותק, לא חתום, של טיוטת הסכם בין סיני לינאי ובו התחיבות של ינאי לפעול בבחירות למען בחירתו של סיני לראשות העירייה ועידוד פעיליו "לעבוד" למען המועמד סיני ומנגד התחייבות של סיני שהוא או תנועת "עתיד חדש" ישריינו עבור ינאי את תפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית.

* נספחים לעתירה תצהיריהם של עו"ד דורון שמואלי, ששימש כיועץ משפטי לסיעת עתיד חדש ושל אילן חדד שהיה המנכ"ל הקודם של החברה הכלכלית1. כלולים בהם דברים ששמואלי שמע מפי ינאי אודות ההבטחה שקיבל מסיני להתמנות כמנכ"ל החברה הכלכלית ודברים שחדד שמע בישיבות דירקטוריון החברה אודות כוונות להחליף את המנכ"ל.

* צוין אירוע קונקרטי אחד שבו כינס ינאי פעילים כדי לקרוא לתמיכה בסיני. סיני מימן את הכנס.

* ל"בקשה להגשת ראיות מפריכות" שהעותרים הגישו ביום 9.5.06 צורף, בין היתר, תצהיר של ינאי שנערך והוגש בתובענה האזרחית במקום עדות ראשית2. בתצהיר אישר ינאי כי בתקופת הבחירות נטל חלק פעיל במטה הבחירות של סיני.

אחרי הבחירות כונסה ועדה לבחינת מינויו של מנכ"ל חברה הכלכלית. ועדה זו הורכבה, רובה ככולה, מתומכיו של


  1. התצהירים נערכו לשם הגשתם לבית משפט השלום בתל אביב במסגרת תובענה אזרחית שהגיש שמואלי נגד סיני (להלן: "התובענה האזרחית").
  2. ה"עותק" שצורף לבקשה אינו יכול לשמש לתכלית שהמבקשים הועידו לו שכן "עותק" זה מכיל שני דפים; הראשון נראה כעמוד ראשון של תצהיר של ינאי והשני הוא כנראה עמוד אחרון של תצהיר של אירית נתן. כיון שלא צורף הדף הנכון אין לדעת אם הדף הראשון הוא חלק מתצהיר של ינאי או דף סתמי שאיננו חלק מתצהיר.


= 3 =

סיני. על כן בחירתו של ינאי לתפקיד, אף על פי שאושרה בידי משרד הפנים, לא הייתה אלא מהלך שיש בו מראית עיין של תקינות אך לאמיתו של דבר תוצאותיה נקבעו מראש.

מינוי אירית נתן למנכ"ל העירייה

אירית נתן מונתה לתפקיד מנכ"ל העירייה לאחר שהציגה מועמדותה במכרז פומבי שפורסם. אולם סברת העותרים היא שהמכרז "נתפר" מראש עבור נתן שהייתה פעילה במחנהו של ראש העירייה בזמן הבחירות. המינוי הוא גם תמורה לשירותי דפוס ללא תשלום שנתן אחיה של נתן לרשימת "עתיד חדש". הוועדה שבחנה את המועמדים הורכבה מ"אנשי הקואליציה" בלבד. בכך אמנם אין כדי לפסול את המכרז אך הרכב כזה מקל על "תפירת" המכרז ועצם קיומו תומך בטענת העותרים שהמכרז "נתפר מראש". אם לא די בכך אז נתן בשיתוף פעולה עם עובד עירייה מסוים3 ערכו שינוי בדרישות המכרז (דרישת תואר שני הומרה בדרישה לתואר ראשון בלבד) כדי שיתאים לנתוניה4.

בתצהיר שהוגש בתובענה האזרחית (צורף לבקשה להגשת ראיות מפריכות ממאי 06) אישרה נתן כי במערכת בחירות 2003 שימשה כבאת כוח סיעת "עתיד חדש" וכראש מטה הבחירות.

מינוי משה כהן למבקר העירייה

כהן נבחר למשרת מבקר העירייה במכרז פומבי. כיון שימש עובר למינויו, גזבר תנועת "עתיד חדש" וככזה היה בגדר "חבר הנהלה פעילה... של רשימת מועמדים שהתמודדה בבחירות לרשות המקומית" יש לפסול את כהונתו במשרת מבקר העירייה (סעיף 167(ג)(6) לפקודת העיריות [נוסח חדש])5.

מינוי עומר רצון לעוזר רש העירייה

רצון מונה למשרת עוזר ראש העירייה לאחר הבחירות בלי מכרז פומבי. נהלי משרד הפנים קובעים כי העסקת יועץ לראש העירייה טעונה מכרז; זו אינה משרת אמון שאינה מצריכה מכרז (חוזר מנכ"ל משר הפנים 10/04). ואם יבקש המבקש להישען על תקנות העיריות הפוטרות סוגי משרות שונים מחובת מכרז ובכללם: "מנהל לשכה, או מזכיר אישי של ראש העירייה, או מזכיר אישי של סגן ראש העירייה בשכר, שהעסקתו אושרה על ידי המועצה" [תקנה 2(ב)(3) לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 (להלן: "תקנות המכרזים")], אף העותרים ישיבו כי הפטור חל על אחד מנושאי המשרה הללו (שהרי נאמר: "מנהל לשכה או מזכיר אישי וגו' ") ואין הוא חל על מינוי של יותר מאחד מרשימת התפקידים האמורה.

בסיכומיהם הצביעו העותרים על עמדת המדינה בתגובתה לעתירה. בתגובה זו נאמר שמשרד הפנים בדק ומצא שרצון ורוזנטל מונו לתפקידיהם כ"משרות אמון" ושהדבר אינו עולה בקנה אחד עם תקנות המכרזים המתירות רק מינוי אחד של "משרת אמון".

טענה נוספת לעניין רצון היא שהעירייה העסיקה אותו כפקח חנייה, נאלצה לפטר אותו בעקבות עתירה לבג"ץ אך שילמה לו משכורת רטרואקטיבית עבור תקופה שבה לא הועסק.

בתצהיר של רצון שהוגש במסגרת התובענה האזרחית כלולה אמירה המאשרת שהוא היה פעיל במטה הבחירות של סיני.

מינוי תמר רוזנטל למנהלת לשכת ראש העירייה

רוזנטל מונתה כמנהלת לשכת ראש העיר בפטור ממכרז בחודש נובמבר 2003, קודם למינויו של רצון. מינוי לתפקיד זה כמשרת אמון ללא מכרז נוגד את נהלי משרד הפנים (ראו שוב למעלה מכאן). אפילו תאמר כי התפקיד נמנה בתקנות המכרזים בין התפקידים שניתן לפטור בהם מחובת מכרז, עדיין מתקיימת דרישה שיהיה רק מינוי אחד לתפקיד בפוטר ממכרז (ובענייננו מונו שניים: רצון ורוזנטל) וכן נדרש אישור של מועצת העיר להעסקת איש משרת האמון (תקנה 2 לתקנות המכרזים); אישור כזה לא ניתן בהקשר לרוזנטל.

יתר על כן רוזנטל העידה על עצמה, בתצהיר שצורף לתגובתה לעתירה, שהועסקה על ידי מטה הבחירות של סיני בתפקיד ארגוני (מזכירת מטה הבחירות) "בתמורה סמלית". מכאן משמע שהמינוי שניתן בידה לאחר הבחירות איננו אלא "שוחד בחירות".

תשובת המשיבים – טענות סף

המשיבים טענו שלוש טענות שתכליתן דחיית העתירה על סף הדיון בה: א) אי צירוף תצהיר ערוך כדין; ב) חוסר תום לב וניקיון כפיים; ג) שיהוי.

אי צירוף תצהיר

תקנות סדרי הדין בבתי המשפט לעניינים מנהליים מורות כי עובדות הכלולות בכתב עתירה יאומתו בתצהיר שבו



3 העותרים נמנעו מנקיבה בשם העובד (או עובדת) מחשש לפיטורין.
4 קלטת של שיחה עם עובד עירייה בכיר המספר על מעשה המרמה מצויה, לפי הטענה, ביחידה הארצית לחקירות הונאה
5 167(ג) לא ימונה ולא יכהן אדם כמבקר עירייה אלא אם כן נתקיימו בו אלה:
....
(6) הוא אינו חבר בהנהלה פעילה של מפלגה או בהנהלה פעילה או בגוף דומה אחר של רשימת מועמדים
שהתמודדה בבחירות לרשות המקומית

= 4 =

"תהיה הפרדה בין עובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, שלגביהן יציין את מקור ידיעתו ואמונתו" (תקנה 5 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000).

לעתירה המתוקנת צורף תצהיר של אשוואל בלבד. בתצהיר נאמר אך זאת ש"כל העובדות המצוינות בעתירה זו נכונות למיטב ידיעתי והבנתי". מקור ה"ידיעה" וה"הבנה" לא צוין. המשיבים סבורים שהימנעות זו לא בכדי הייתה. היא נבעה מחוסר יכולת לבסס את טענות העובדה על ראיות ממשיות. הטיעון העובדתי נשען על סיפורי מעשיות ועדויות מפי השמועה שאין להן כל בסיס. ממילא התצהיר אינו ממלא אחר הוראת התקנות ולכן דין העתירה להידחות.

בתגובה לתגובת המשיבים אישרו העותרים כי שגגה נפלה מתחת ידיהם בכך שהגישו "תצהיר בג"צי", כלשונם ולא תצהיר תואם לתקנות סדר הדין בבית המשפט לעניינים מנהליים. הם ביקשו להתיר להם לצרף תצהיר משלים ערוך כדין.

חוסר תום לב וניקיון כפיים

המשיבים טוענים כי אשוואל לא פרש לפני בית המשפט יריעת רקע עובדתית הנוגעת לו ואשר מעמידה את עתירתו באור של מעשה נקמנות. אלה הפרטים שלא נכללו בעתירה:

* אשוואל התמודד במערכת בחירות 2003 בניסיון להיבחר לראשות העיר (רשימת "עוצמה") אך בשלב מסוים הסיר את מועמדתו ואף לא נבחר למועצת העיר.

* במהלך אותה מערכת בחירות הביע תמיכה גלויה בסיני לראשות העיר. הם ערכו הודעה משותפת לעיתונות בדבר תמיכת תנועת עצמה במועמדות של סיני לראשות העירייה ובדבר שיתוף פעולה להחלפת השלטון בעיר. אשוואל ציפה שנוכח תמיכתו בסיני יזכה מידי האחרון בטובות הנאה ובמשרות לו ולבני משפחתו. תקוותו נכזבה והוא החל להיאבק בסיני ולהשתלח בו באמירות חסרות רסן והאשמות שווא שפורסמו במקומון אותו ערך.

* העותרים הציגו סטנדרטים כפולים בכך שהעלו טענות בדבר הסכמים קואליציוניים בלתי חוקיים שסיני אחראי להם שעה שיוסף במערכת הבחירות הקודמת, חתם על הסכמים רבים להתחייבות למתן משרות בשכר שלא הובאו לידיעת הציבור ולא התפרסמו בעיתונות. אשוואל נמנע מהגשת חשבונות ודו"חות כספים בקשר לכספי סיעתו ובה בעת מייחס בעתירה זו לסיני התנהגות פסולה.

שיהוי

עתירה זו סבה על חוקיות מינויים שנעשו בעקבות בחירות 2003. מרבית המינויים בוצעו בשלהי 2003 ואושרו מייד או בראשית 2004 (יוצאים מכלל זה מינויו של מבקר העירייה שאושר ביולי 2004 ומינויו של עוזר ראש העירייה שנעשה במרץ 2005 ואושר בידי משרד הפנים במאי אותה שנה). העתירה (המקורית) הוגשה ביום 27.7.05; היינו, כשנה וחצי ויותר לאחר שבוצעו המינויים הסמוכים לבחירות, כשנה לאחר המינוי של מבקר העירייה וכארבעה חודשים לאחר מינוי יועץ ראש העירייה. העתירה לוקה, אם כן, בשיהוי פורמאלי (סובייקטיבי) בולט שיש לו גם משמעויות אובייקטיביות מובהקות (מרבית המתמנים עזבו מקומות עבודה אחרים ונרתמו לעבודה בעירייה כמקור פרנסה. הוצאתם כעת מעבודתם היא פגיעה חמורה באינטרס האישי שלהם. כפיית ביטול המינויים הללו תפגע גם במערכת העירונית ובטובת הציבור שכן אלה זקוקים למבקר העירייה, למנכ"ל לחברה הכלכלית ולמנכ"ל העירייה). ובין זה לבין זה בוודאי שלא מצויה פגיעה כה מהותית בשלטון החוק המצדיקה את ביטול המינויים לאלתר. שאם הייתה פגיעה ברורה כזאת, חזקה שמשרד הפנים לא היה מאשר את המינויים.

העותרים טוענים כי לטענת השיהוי אין יסוד שכן קודם לעתירה פנה אשוואל בעתירות לבית המשפט הגבוה לצדק (ספטמבר ונובמבר 2004). הוא עשה כן בשגגה (לא היו לו אמצעים לשכירת שירות מקצועי משפטי). מיד לאחר שבית המשפט העליון מחק את העתירות (בהסכמת הצדדים) הוגשה העתירה דנן. מניין מרוץ הזמן להגשת עתירה צריך להימנות מיום מחיקת העתירות לבג"ץ.

טענה נוספת שבפי העותרים היא ששיהוי נסוג לנגד פגיעה חמורה בשלטון החוק (כפי הדבר בענייננו) הנגרמת בשל הותרת מציאות משפטית פגומה ופסולה על כנה.

תשובת המשיבים לטענות העתירה

כללי


המינויים של נושאי המשרה היו כולם כדת וכדין, בהתאם לכללים הנוהגים בעיריות. מקום שהיה צורך בכך נערך מכרז ומונתה ועדה לבחינת המועמדים לכהונה שהפעילה אמות מבחן מקצועיות ורלוונטיות. כך היה שהמינויים נעשו על יסוד כישוריהם וניסיונם הרב של נושאי המשרה. הא ראיה שנושאי המשרה תרמו תרומה משמעותית לשיפור חיובי ניכר בתפקודה המקצועי של העירייה. בינואר 1996 נקבע כי חשב מטעם משרד הפנים ילווה את פעילות העירייה. השיפור שחל עם כניסת נושאי המשרה לתפקידיהם (בשלהי 2003) זכה לשבחיו של החשב המלווה וסופו

= 5 =

שייתר את עצם הצורך בו.

פרטני

להלן תוצג התגובה הקונקרטית ביחס לכל אחד מנושאי המשרה. כל טענות העובדה שבתגובה נתמכות בתצהירים של נושאי המשרה.

מנכ"ל החברה הכלכלית

מינויו של ינאי למנכ"ל החברה הכלכלית עולה בקנה אחד עם נהלי משרד הפנים (חוזר מנכ"ל 3/2004). הנהלים אינם דורשים שייערך מכרז פומבי אלא שתתמנה ועדת בחינה שתקבע ותפרסם את מאפייני המשרה ואת דרישות הסף, תפנה לציבור להגשת מועמדות, תבחן את פניות המועמדים ותציע לדירקטוריון החברה הכלכלית את המלצתה המנומקת. כך בדיוק נעשה. ועדת הבחינה הורכבה כנדרש בחוזר המנכ"ל, וכללה, בין היתר, את נציג דירקטוריון החברה הכלכלית, נציג משרד הפנים ומנכ"ל חברה עירונית אחרת. הועדה פרסמה הודעה בעיתונות וקבעה את מאפייני המשרה ותנאי הסף, הכישורים, הניסיון וההשכלה של המועמדים. מתוך שלושים ושניים מתמודדים שמונה עמדו בדרישות תנאי הסף ומהם זימנה הוועדה לראיון ארבעה שנראו לה המתאימים ביותר. ועדת הבחינה בחרה פה אחד בינאי (בעל תואר אקדמי (B.A) בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ובעל ניסיון צבאי, תעסוקתי וציבורי עשיר). מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים אישר ביום 11.8.05 את חוזה ההעסקה של ינאי.

ה"ראיות" שהעותרים סומכים עליהן את יתדות טענתם חסרות ממש. ה"הסכם" שצורף לעתירה איננו חתום וחסרים בו פרטים שונים של הצדדים לו. מכאן שהמסמך חסר כל ממשות והוא מן הסתם פיקטיבי. עבודת המנכ"ל הקודם הופסקה לפני הבחירות וכך אין לומר שראש העירייה טרח לסלקו מן הדרך כדי לפנות את המשרה עבור ינאי. עדויות השמיעה האחרות הן חלק מהליך אזרחי המתנהל כנגד ראש העירייה ומשקלן לעניין דנן אפסי.

ינאי אינו חולק על כך שתמך בבחירת סיני לראשות העירייה וגם הביע, במהלך מערכת הבחירות, את תמיכתו בפומבי. בכך אין פסול בכלל ואף לא פסול כדי לשלול את המינוי לתפקיד הקונקרטי.

מנכ"ל העירייה

המכרז לתפקיד מנכ"ל העירייה עמד בהוראות הקבועות בתקנות המכרזים. המכרז פורסם כנדרש בעיתון "מעריב" ובמקומון ראש העין. הרכב ועדת הבחינה עולה בקנה אחד עם דרישת תקנות המכרזים (תקנות 22 ו-23). ועדת הבחינה בחנה את מועמדותם של 47 המתמודדים ומתוכם ראיינה אחד עשר איש שענו על דרישות המכרז ועמדו בתנאי הסף. לאחר מכן נבחרה נתן ברוב קולות (על פי נתוניה שכללו תואר אקדמי (B.A) משולב במדעי החברה מאוניברסיטת בר אילן וניסיון פיקודי וניהולי צבאי ואזרחי). מועצת העיר אישרה את מינויה בדצמבר 2003 ובינואר 2004 אושר חוזה העסקתה על ידי משרד הפנים.

זה ועוד זה. משרת מנכ"ל העירייה היא משרת אמון. ככזו לא היה צורך לנקוט בה הליכי מכרז כל עיקר.

אין שחר לטענות בדבר ניסיון להטות את דעתו של חבר ועדת הבחינה או לטענה כי אחיה של נתן ביצע עבודות דפוס עבור הרשימה בלא תמורה. אותו אח ביצע עבודת הדפוס אחת עבור רשימת "עתיד חדש" אולם ניתנה לו תמורה מלאה (צורפו קבלות מוכיחות). כך גם אין ממש בטענות נוספות כגון שנתן ביצעה "חפיפה" לתפקיד טרם שנבחרה במכרז. נוכחותה בעירייה סמוך לאחר הבחירות נועדה לסייע לסיני להיקלט בתפקידו כראש העירייה.

מינוי מבקר העירייה

כהן נבחר לתפקיד מבקר העירייה כדין במכרז. ועדת הבחינה שהורכבה מסגנית מ"מ ראש העירייה, נציג ציבור וחבר מועצת העיר בחרה בו מתוך 39 מועמדים לאור ניסיונו הרב בעבודות ביקורת (בכלל זה כמבקר בארגון גמלאי צה"ל במשך כ-8 שנים). מועצת העיר אישרה ביום 20.7.04 את המינוי וחוזה ההעסקה אושר בידי משרד הפנים ביום 15.11.04.

אין כל יסוד לטענה שכהן היה גזבר או חבר פעיל בהנהלת רשימת "עתיד חדש" בבחירות 2003. אמנם במערכת הבחירות של שנת 1998 תפקד כהן כגזבר של רשימה בה היה חבר גם סיני, שלא התמודד אז לראשות העיר, אך רשימה זו אינה קיימת כיום ולא התמודדה בבחירות 2003. "הראיות החותכות" שהציגו העותרים אינן מוכיחת דבר (הוצג צילום של כהן עם מדבקת תנועת "עתיד חדש". המשיב טוען כי זה צילום אקראי שאינו מעיד על פעילות במטה הבחירות. מסמך הנושא כותרת: "מטה מורחב" ובו כלול שמו של כהן כגזבר איננו אלא טיוטה ראשונית של מטה הרשימה שלא קיבל את אישורו של כהן עצמו שסירב להצעה לפעול במטה הרשימה.

מינוי עוזר ראש העירייה

רצון מונה לתפקיד עוזר לראש העירייה ללא מכרז. המינוי היה כדין, שכן זו משרת אמון. יש להבדיל בין העסקת "יועץ לראש הרשות" לבין "עוזר לראש העיר". בא כוחו של רצון טוען שהביטוי "עוזר לראש העיר" הוא ביטוי נרדף

= 6 =

ל"מזכיר אישי של ראש העירייה" הכלול ברשימת משרות האמון הפטורות מחובת מכרז שבתקנות המכרזים (תקנה 2(ב)(3)).

אין שום סיבה לפרש את תקנות המכרזים כאילו הן מאפשרת בכל עת, מינוי אחד בלבד של עובד במשרת אמון הפטורה ממכרז. יתר על כן העובדה שניתן למינוי אישורו של החשב המלווה מטעם משרד הפנים מהווה מעין אישור לכשרות המינוי. שכן פקודת העיריות מורה שלא יתמנה עובד עירייה בלי שניתן מראש ובכתב אישורו של החשב המלווה והחשב המלווה לא יסרב לאשר מינוי אלא משיקולים תקציביים או "אם נוכח שהעסקת העובד אינה כדין" (סעיף 142ג(6) לפקודת העיריות). כיון שהחשב נתן אישורו למינוי, שמע מינה שהמינוי היה כדין.

מינוי מנהלת לשכת ראש העירייה

רוזנטל מונתה תפקיד מנהלת לשכת ראש העיר בלא מכרז והדבר היה כדין. משרה זו מפורשת בתקנות המכרזים כמשרת אמון. העסקתה אושרה בידי החשב המלווה של העירייה מטעם משרד הפנים, והדבר משמיע את חוקיות ההעסקה (ראו את פרטי הטיעון בפסקה הקודמת). לרוזנטל מלוא הכישורים הנדרשים לתפקיד. היא אמנם פעלה בשכר סמלי במטה הבחירות של סיני אך אין שחר לטענה שהמינוי ניתן לה כתמורה להסכמתה לקבל שכר נמוך במטה הבחירות.

דיון והכרעה

טענות סף

תצהיר לקוי

העותרים מסכימים שהעתירה נתמכה בתצהיר לקוי. הליקוי נעוץ בכך שהעותרים לא פירטו בתצהיר מהם המקורות לטענות העובדה שלהם. אינני מקל ראש בדבר אולם לא הייתי רואה בו בלבד עילה לדחיית העתירה בלי כל דיון בנטען בה. העדר הצבעה על המקורות שמהם נשאבו טענות העובדה יחליש את התצהיר ולכך תהיינה השלכות כאשר אקבע את התשתית העובדתית שעליה יונח פסק הדין. די בכך.

ניקיון כפיים

הטענות בדבר אופיים ועברם של העותרים אינן רלוונטיות בעיני. אפילו אניח שהעותרים או מי מהם כשלו בהתנהגות לא תקינה בהקשר למערכת בחירות כלשהי, אין בכך כדי לסלק את העתירה מדרכה משום שתכלית העתירה היא לברר את תקינותם של מינויים מסוימים הנוגעים לזמן ההווה. חליי העבר, אם היו כאלה, לא ירפאו את אלה של ההווה.

שיהוי

העתירה נפגמה בשיהוי רב, עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד. ההשגות של העותרים כלפי המינויים בעירייה התעוררו אצל העותרים מיד כאשר המינויים באו לעולם. אם היה בהן ממש היה צריך להציגן בעתירה מנהלית מיידית (כדרישת תקנות סדר הדין). אשוואל נתן ביטוי בדרכים שונות לטענותיו כנגד המינויים הנדונים, אולם הוא לא העלה את השגותיו לפני הערכאה הנכונה (וזמן רב השתהה עד שפנה לערכאות בכלל). עיכובה של פנייה לערכאה הנכונה משך חודשים רבים ואף מעבר לכך היא מעוות שאינו יכול לתקון מכוח ההסבר שהדרך המשפטית הנכונה לא הייתה ידועה לעותר. העניין הוא לא בהלקאת העותר על שום אי הידיעה שלו, אלא בהגנת האינטרס הציבורי. האינטרס של הציבור בראש העין תובע שתישמר יציבות של מנגנון הניהול של העיר; שהמנגנון הזה לא יהיה נתון לטלטלה חוזרת ונשנית כל אימת שיעלה רצון מלפני מישהו המחזיק בטענת פגם כלשהי ככלי ניגוח לנגח בו את המנגנון בנקודת זמן הנוחה לו.

כמובן, לא על כל חטאי השלטון יכסה שיהוי. אם אכן מערכת המינויים שנעשו בעקבות בחירות 2003 בראש העין משקפת התעלמות מן הדין, וכל כולה בעיטה במוסרות מנהל תקין, לא יוכלו המינויים לעמוד. אולם אם יימצא בהם פגם שאינו מניע את אמות הסיפים של שלטון החוק, אין מקום לזעזע באמצעותו את אמות הסיפים של השלטון המקומי בעיר.

כדי לתת מענה חרוץ לשאלת טיבם של הפגמים הטענים והשלכותיהם על שלטון החוק, עלי לחצות את הפרוזדור ולהיכנס אל הטרקלין שבו מרוכזים גופי טענות העותרים.

הטענות לפגם במינויים

מינויים פוליטיים - כללי

העותרים טוענים כי כמה מן המינויים החשובים למנגנון הניהול של עיריית ראש העין הם מינויים פוליטיים אסורים. פרופ' זמיר הגדיר את תופעת המינויים הפוליטיים כ"מינוי של אדם למשרה ציבורית שלא היה נעשה אילו אותו אדם

= 7 =

לא היה אישיות פוליטיות. במקרה כזה הפוליטיקה, במובן הצר של מפלגתיות היא גורם מרכזי במינוי. הקשרים קודמים לכישורים" (י. זמיר "מינויים פוליטיים", משפטים כ (תש"ן) 19, 21). על רקע ההגדרה הזאת אפשר לראות מינויים למנגנון ציבורי שנעשו בתמורה לפעילות מסייעת במערכת בחירות של מתמודד או סיעה פוליטית כמינויים פוליטיים משום שגם בהם "הקשרים קודמים לכישורים" והקשרים נוצרו על רקע של פעילות למטרה פוליטית (מפלגתית או סיעתית) מסוימת.

השופטת שטרסברג-כהן סיכמה את הפסול המגולם במינוי פוליטי כך:

המינוי הפוליטי מהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כרשות ציבורית, כלפי הציבור; הוא עלול לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי; הוא פוגע בעקרון השוויון; הוא פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח, במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר; הוא עלול להביא לתופעה שבה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; הוא עלול להביא לניפוח המערכת על-מנת לקלוט "מיודעים", ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; הוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים; הוא מביא לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על-ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על-ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו. על-ידי כל אלה, פוגע המינוי הפוליטי בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, של תפיסתנו הערכית את מהותו של השירות הציבורי ושל האמנה החברתית שהיא בסיס הווייתנו כחברה מתוקנת (בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' מ"י פ"ד נב(5)111, 122).


עם זה שיוך פולטי אינו פוסל אדם מלמלא תפקיד במנגנון הציבורי. התנאי הוא שמינויו לתפקיד יהיה בשל כישוריו ובשל התאמה לתפקיד ולא בשל ההשתייכות הפוליטית שלו.

עמד על כך המשנה לנשיא אלון:

הפסול שבמינוי פוליטי אין פירושו שאסור לעובד בשירות הציבור, המתמנה על ידי הרשות הציבורית, להזדהות עם מפלגה פוליטית זו או אחרת או להשתייך אליה... הגורם והשיקול הקובעים הם כישוריו של המועמד, והפסול שבמינוי פוליטי הוא כאשר 'הקשרים קודמים לכישורים' (בבג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1) 28, 32).

לעניין נטל ההוכחה בדבר מניע פוליטי, לא די בתחושות, השערות והנחות בלבד, ומאידך גיסא, אין צורך בראיה מוכחת, שעל פי רוב היא אינה בנמצא, ובדרך כלל אינה בהשגה. די ביצירת ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול (בג"צ 4566/90 הנ"ל, 37).

משמעות הדבר היא שמוטל על הממנה להוכיח כי בתהליך המינוי הובאו בחשבון כל השיקולים הענייניים וחרף השיוך וההזדהות המפלגתיים, המועמד המועדף הוא גם הראוי ביותר למינוי. בד בבד, יש כמובן להיזהר מפסילת אדם לתפקיד, בהתבסס על השקפותיו הפוליטיות או השתייכותו למפלגה מסוימת. אינני יודע מדוע העובדה שאדם פעל במערכת בחירות לקידומה של בחירת מועמד מסוים או לטובת סיעה מסוימת צריכה לחסום את יכולתו להשתלב בתפקיד במנגנון ציבורי, אם מינויו נעשה על פי כישוריו ולא על פי קשריו (בג"ץ 8404/00 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת פ"ד נה(3) 547, 568).

על רקע הדברים הללו אבחן כל אחד מחמשת המינויים הנדונים בנפרד.

מנכ"ל החברה הכלכלית

ינאי נבחר לתפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית בהתאמה מדוקדקת להוראות הכלולות בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2004 (הוראות בדבר מינוי ועדת בחינה, הרכב הוועדה, פרסום פומבי לצורך במינוי, בחינת מועמדויות, דרישות המשרה, דרך הפעולה של הוועדה וכיו"ב). אין מחלוקת בעניין ההתאמה הפורמאלית לנהלים.

הוגשו לוועדה 32 בקשות של מועמדים אך רק 8 עמדו בדרישות הסף של המשרה. מהם הוזמנו ארבעה לראיון בוועדת הבחינה6 וינאי נבחר פה אחד.

ינאי אינו חולק על כך שבמערכת הבחירות הזדהה עם מועמדותו של סיני ופעל לקידום בחירתו. כיון שהפעילות הזאת איננה שוללת, כשהיא לעצמה, את המינוי, מתעוררת שאלה כפולה: ראשית, האם ניתנה לינאי הבטחה מוקדמת (קודם הבחירות) שימונה למנכ"ל החברה הכלכלית בתמורה לתמיכתו בסיני ובסיעתו; שנית, האם ועדת הבחינה בחרה בינאי או העדיפה אותו על פני מועמדים מתאימים אחרים בשל פעילותו במערכת הבחירות.

נטל השכנוע רובץ על כתפי העותרים. אם עלה בידיהם להוכיח (עמידה במאזן ההסתברויות) מענה חיובי לכל הפחות לאחת משתי השאלות, דין הוא שהעתירה, בהקשר למינוי זה, תתקבל. אם עלה בידיהם לעורר "חשד סביר וממשי" שהמענה לאחת משתי השאלות הללו, קל וחומר לשתיהן, צריך להיות חיובי, כי אז מוסב הנטל אל כתפי ינאי להפריך



6 אין לי ידיעה כיצד ולמה נעשה סינון מועמדים שעמדו בדרישות הסף. אולם העותרים לא התייחסו לסינון הזה בעתירתם וממילא עלי להעמיד את הרשות (הוועדה) בחזקתה שסינון זה תקין היה.

= 8 =

את החשד.

בשאלת ההבטחה המוקדמת הציגו העותרים שלוש ראיות. אבחן את משמעותן:

"טיוטת הסכם" - המסמך הקרוי בפי העותרים "טיוטת הסכם" בין סיני לינאי שבו מבטיח הראשון לאחרון את מינויו למנכ"ל החברה הכלכלית, חסר כל ערך ראייתי. לא זו בלבד שהמסמך אינו חתום וחסרים בו פרטי זמן ומקום ומספרי תעודות הזיהוי של הצדדים, אלא אף גם זו שאיננו יודעים מתי המסמך נערך, מהן נסיבות עריכתו ובמיוחד כיצד הגיע המסמך לידי העותרים.

אילו ניתן היה להגדיר את המסמך כ"טיוטה" להסכם, כי אז היה בו, בצירוף העובדה שבסופו של דבר ינאי מונה לתפקיד, כדי לעורר יותר מ"חשד סביר וממשי". אולם בהעדר כל ידיעה על מועד המסמך, נסיבות עריכתו ונסיבות הימצאותו בידי העותרים, שוללת את היכולת להגדיר את המסמך כ"טיוטה" שכן אין לדעת אם המסמך לא נערך בעקבות המינוי ובידי גורם המתנגד למינוי.

אשוואל התייחס לעניין ההסכם המוקדם בסעיף 41 לעתירה המתוקנת לאמור: "...בידי העותר ראיות לקיומו של הסכם בעל פה וראיות עקיפות לקיומו של הסכם בכתב בין סיני ליגאל ינאי... העתק טיוטת הסכם בין סיני יגאל ינאי מצורף ...". בתצהיר שצורף לעתירה לתמיכת טענות העובדה הכלולות בה הצהיר אשוואל כי: "כל העובדות שבעתירה נכונות למיטב ידיעתי ואמונתי". הנה כי כן התצהיר מאשר אך את זאת שמסמך המוגדר בפי העותרים כ"טיוטת הסכם" צורף לעתירה ואין בתצהיר כדי לאשר – אפילו לא על פי "מיטב האמונה" - או כדי לעורר "חשד סביר" שהמסמך מבטא מחשבת התקשרות בין הצדדים המופעים במסמך, קודם לתקופת הבחירות.

אולי לא למותר לומר שבתצהיר הנגדי, של ינאי, מוכחשת הטיוטה, מוכחש שהיה הסכם או שהייתה מחשבת התקשרות כאמור בטיוטה וממילא גם ברי למצהיר שהטיוטה אינה אמיתית אלא מסמך כוזב (מפוברק). הוא הדבר גם בתצהירו של סיני שניתן בתגובה לעתירה שהכחיש כי היו לו הסכמות, בכתב או בע"פ עם ינאי והכחיש כי היו לו יד ורגל ב"טיוטה". יתר על כן סיני הצהיר על פי "ידיעה אישית" שהטיוטה נערכה בכזב (פבריקציה) על ידי עו"ד שמואלי וכי כנראה מידיו קיבלו העותרים את ה"מסמך". סיני הכחיש בתצהירו כי ערך הסכם כלשהו, בעל פה או בכתב, לפני הבחירות או אחריהם עם ינאי.

תצהיר אילן חדד – חדד היה מנכ"ל החברה הכלכלית לפני בחירות 2003. הוא סיים את תפקידו בדצמבר 2003 זמן קצר לאחר כינון מועצת העיר בראשות סיני. ביוני 2005, היינו כשנה וחצי לאחר שסיים את תפקידו התעורר חדד למסור תצהיר שבו נאמר כי מייד לאחר הבחירות הבהיר לו סיני שבכוונתו לגרום להפסקת כהונתו כמנכ"ל ולמנות את איש אמונו ומנהל מטה הבחירות שלו, ינאי, למנכ"ל החברה. בהקשר לכך דרש ראש העירייה מחדד לשתף פעולה עם ינאי בכל הקשור בעסקי החברה הכלכלית, זימון ישיבות עם צוות ראש העירייה, זימון ישיבות דירקטוריון ושילוב ינאי בישיבות הללו קודם למינויו.

גם תצהיר זה חסר כל משקל בעיני. התצהיר נערך לשם הגשתו בהליכי התובענה האזרחית. זה אינו תצהיר שנועד לתמוך את העובדות הנטענות בעתירה. לא הוגשה בקשה להעיד את חדד (ולא הייתה יכולה להיות בקשה כזאת שכן על העותרים היה להקדים לבקשה הגשת תצהיר של חדד כתימוכין לעתירה. המסמך שצורף הוא בחזקת, בהליך דנן, בחזקת עדות מפי השמועה.

זה ועוד זה. אין כל ראיה ואפילו לא ראשית ראיה אובייקטיבית לתמיכת דברי חדד7. אפילו הייתי מקנה לדברים משקל מסוים, לא היה בהם יותר מאשר הצבת "חשד סביר" המעביר את נטל השכנוע אל המשיבים. די, בנסיבות העניין, בתצהירי סיני וינאי שהם ראיות תקינות וישירות כדי להסיר את אותו חשד. מסקנה זו תתחזק שעה שאדרש להלן לדיוני ועדת הבחינה.

תצהיר עו"ד דורון שמואלי - שמואלי נתן למטה הבחירות של סיני שירותי יועץ משפטי. לאחר הבחירות דרש שמואלי שישולם לו שכר. דרישתו לא נענתה והוא הגיש תובענה אזרחית נגד סיני וסיעתו. במסגרת הליכי התובענה ניתן תצהירו (מאי 2005) שבו שתי אמירות הנוגעות להבטחת תפקיד המנכ"ל לינאי. אמירה אחת היא שבמהלך בפגישה שערך שמואלי עם סיני, ינאי ואחרים, במטה הבחירות ביום 23.7.058, קרא לו ינאי הצידה, ביקש לברר את תעריפי שירותו וביקש שהתעריף ייגזר מכך שאם הסיעה תנצח בבחירות וסיני יבחר לכהונת ראש העירייה יזכה שמואלי לעבודות משפטיות עבור העירייה. לתמיכת הדברים הוסיף ינאי כי גם לו סיכום עם סיני שאם האחרון יבחר לכהונה, ימונה ינאי למנכ"ל החברה הכלכלית. האמירה השנייה היא שביום 30.10.03, כיומיים לאחר הבחירות נפגש שמואלי עם סיני בביתו של האחרון ובמהלך השיחה אמר סיני, בין היתר כי הוא מתכוון למנות את ינאי למנכ"ל החברה הכלכלית שכן הוא "מחויב לו".

ההערות שהערתי לעניין משקלו הראייתי של תצהיר חדד ישימות גם לכאן ואף ביתר שאת. שכן שמואלי הוא בעל דין ובעל ריב עם סיני. שתי האמירות המוזכרות בתצהירו הן תוספות כבדרך אגב להתנהלות העיקרית בפגישות עליהן סב התצהיר. לפגישות הללו אין תיעוד אך היו בהן משתתפים אחדים. אלא ששמואלי שם בפי האומרים אמירות "צדדיות" (תרתי משמע). איזה משקל אוכל לייחס לאמרות אגב אורחה שנאמרו "בצד" באין רואים ובאין שומעים (פרט לשמואלי שאינו עומד ואינו יכול לעמוד לחקירה על התצהיר בהליך דנן ).



7 החלק הרלוונטי בעתירה (סעיף 42) מתיימר להצביע על ראיה כזאת. נאמר בו כי ביום 3.12.03, טרם מינויו של ינאי למנכ"ל הוא ביקש מחדד, בכתב ובחתימת ידו, לזמן ישיבת דירקטוריון לדיון בחילופי המנכ"ל. היית מצפה לכך שהדרישה "בכתב ובחתימת ידו [של ינאי]" תוצג כראיה, אולם אין ראיה כזאת. יתר על כן, העתירה מוסיפה כי "הדברים עולים ברורות אף מתצהירו של [חדד]...". אלא שבתצהיר אין זכר לדרישה בכתב ובחתימת יד ינאי. אף על פי כן אשוואל הצהיר בתצהיר לתמיכת העתירה שכל עובדותיה (לרבות העובדה של קיום דרישה בחתימת יד ינאי) נכונות למיטב ידיעתו ואמונתו.
8 ככל הנראה נפלה שם "טעות סופר" שכן במקום אחר בתצהיר מתייחס המצהיר ליום 23.7.03.

= 9 =


כנגד הראיה חסרת המשקל הזאת מצויים התצהירים של סיני וינאי. מתצהירו של ינאי עולה הכחשה מוחלטת של האמור בתצהיר של שמואלי. מתצהירו של סיני עולה הכחשה מכללא הנובעת מכך שהוא הכחיש במפורש כל הבטחה, מוקדמת או מאוחרת, לינאי.

סיכומה של נקודה זו הוא שההבטחה המוקדמת לינאי לא הוכחה כדבעי; אחד שתאמר כי אפילו חשד סביר ממשי לא הוכח ואחד שתאמר כי אם קם חשד כזה, הוא הוסר בתצהירי המשיבים.

באשר להליך הבחינה והבחירה. אין להם, לעותרים, יותר משניים אלה: האחד שרוב חברי ועדת הבחינה הורכב מ"אנשי שלומו" של סיני והשני שהבחירה נפלה על ינאי. צרף את הראשון לאחרון ומאיליו יצוף חשד ממשי שהליך המינוי הושפע ממעמדו של ינאי במטה הבחירות של סיני.

בשולי חוות דעתי, לאחר שאתבונן במכלול המינויים שעל מדוכת הדיון, אביע את מחשבתי ביחס לתוצאות הכוללות של הליכי המינויים. אולם בהקשרו של מינוי קונקרטי זה לא ראיתי שעלה ביד העותרים להצביע אפילו על חשד שהוא יותר מחשד בעלמא לאי תקינות.

ועדת הבחינה הורכבה כדין9. חוזר מנכ"ל משרד הפנים דורש שבהרכבה יהיה נציג של דירקטוריון החברה הכלכלית, נציג של משרד הפנים (מחוז) ויו"ר של חברה עירונית אחרת בסדר גודל דומה. שניים מחברי הדירקטוריון מונו כחברי ועדת הבחינה. שניהם, כנראה, נמנים עם תומכי ראש העירייה והם חברים בסיעתו. אין מניעה שלדירקטוריון יתמנו חברי סיעת ראש העירייה או תומכיו (מכל מקום העותרים לא הצביעו על מניעה כזאת. מנגד היועצת המשפטית של משרד הפנים ביקשה לבדוק את תקינות המינוי וקיבלה מהיועצת המשפטית של העירייה סקירה שבה נאמר, בין היתר שמונו לדירקטוריון חברי סיעת ראש העירייה מפני שאין מניעה לכך. גם באת כוח משרד הפנים בעתירה זו הביעה עמדה חד משמעית שלא נפל פגם פורמאלי בהרכב ועדת הבחינה ובהליך המינוי כולו). בהרכב הוועדה נכלל גם גורם חיצוני לחלוטין, יו"ר חברה עירונית מקבילה בפתח תקווה ויו"ר החברות העירוניות שם. מחוז המרכז של משרד הפנים הסמיכו לשמש כנציג בוועדה10.

הוועדה פעלה כדין בכך שבחנה עשרות פניות ושקלה ב"קו הגמר" את מועמדותם של ארבעה מתמודדים שעמדו בדרישות התפקיד. היא ניהלה פרוטוקול דיון מפורט שבו מוצגים נתוני המועמדים ועיקר חילופי הדברים עמם. כן מצויות ההתבטאויות של חברי ועדה הבחינה בשעת ההכרעה. ניתן בנקל לראות שהוועדה בחנה אך ורק כישורים, ניסיון, יכולות, תפיסת התפקיד וחזון עתידי של כל מועמד. עוד ניתן לראות שכל חברי הוועדה קבעו בפסקנות שינאי עולה בנתוניו הענייניים על כל המועמדים האחרים באורח ברור ביותר. בכלל הסוברים כך מצוי גם אותו גורם "חיצוני", שלא השמיע מצדו אפילו פקפוק קל בעדיפותו של ינאי.

מכאן מתבקש שאין כל ראיה התומכת בחשד שהעותרים מניחים לפתחה של ועדת הבחירה כאילו הם שלומי אמונו של סיני ש"קראו את שפתיו" ובבחירתם צייתו למוצא פיו. זה חשד סתם וככזה לא יצלח לפסילת המינוי (בג"ץ 8404/00 הנ"ל, 567).

בהעדר הוכחה כנדרש, ניתן אם כן מענה שלילי גם לשאלה שמא הליך המינוי נפגם בפגם של פסלות כלשהו.

מינויו מנכ"ל העירייה

העותרים אינם חולקים על כך שהליך מינויה של נתן למנכ"ל העירייה נעשה, פורמאלית, כדין בהתאם לתקנות המכרזים. לפי הדין פורסם מכרז חיצוני ומונתה ועדת בחינה. הוועדה הורכבה מחמישה אנשים (שני חברי מועצת העיר ושלושה נציגי ציבור). התקנות קובעות כי רשימת חברי ועדת הבחינה תיקבע בידי ראש העירייה. התקנות אינן מחייבות לשלב בוועדה אנשי אופוזיציה ו"אנשי הציבור" שבוועדה אינם נפסלים עקב תמיכתם בראש העירייה או בסיעה מסיעות הקואליציה.

אפשר לזהות בטיעוני העותרים שלוש טענות קונקרטיות כנגד המינוי: האחת שהמינוי הובטח מראש כתגמול לפעילות של נתן למען בחירתו של סיני; השני שנתן ביחד עם גורם בעירייה שינתה את דרישות המשרה כדי להתאימן לנתוניה והשלישי שהוועדה שהורכבה מ"אנשי שלומו" של ראש העירייה העדיפה את נתן כדי להשביע את רצונו של ראש העירייה.

אין כל ראיה להוכיח את הטענות הללו. עניין ההבטחה המוקדמת נזכר בתצהירו של עו"ד שמואלי (דברים ששמע מפי סיני בפגישה באוקטובר 2003 מייד לאחר הבחירות) אולם כבר הבעתי דעתי לעיל שאין לתצהיר משקל ראייתי בהליך שלפני. שינוי דרישות התפקיד נסמך "מתמליל שיחה שהקליט העותר [אשוואל] עם עובד בכיר בעירייה". אולם התמליל לא צורף. נטען שהתמליל מצוי בידי המשטרה לשם ביצוע חקירה פלילית ושאם בית המשפט יורה כי אז ידרשו העותרים את הקלטת או התמליל מגורמי המשטרה לשם הצגה לבית המשפט.

אלא שלא זה הדרך שבה בית המשפט לעניינים מנהליים פועל. עותר החפץ שעתירתו תתקבל צריך לתמוך אותה בתשתית ראייתית הולמת. הצגת ראיות בכוח (פוטנציאל ראייתי) אינה אומרת דבר ואינה מוכיחה דבר. אמירה כגון



9 "כדין" כלומר בהתאם להנחיות חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2004. בעת שנערך תהליך הבחינה טרם הופץ החוזר אך עקרונותיו כבר היו ידועים והחברה הכלכלית התבקשה לפעול לפי כללים אלה. כך עשתה.
10 בכך אני רואה חוסר תקינות מסוים. שכן דרישת חוזר המנכ"ל היא שיהיו שני חברים בוועדת הבחינה שאינם משתייכים למערכת העירונית או לדירקטוריון של החברה הממנה. ברור שבכך יש הגברת הפיקוח החיצוני על תהליך הבחינה והקטנת משקלם של "גורמי פנים" שכבר אמרתי שהם יכולים להימנות עם חברי סיעת ראש העירייה. בעניין דנן "מיזג" מחוז המרכז של משרד הפנים את שני המינויים לאישיות אחת ובכך, כמובן, מוקטן היקף הפיקוח החיצוני. אף על פי כן אינני סבור שאפשר לתלות באי תקינות זו קולר של חשש לבחירה פסולה שנבעה ממניעים פוליטיים. לפי הוראות הנוהל אחד משני המינויים ה"חיצוניים" יכול להיות של מנכ"ל של חברה עירונית אחרת (הפועלת באותה עיר). בכך מוקהית ה"חיצוניות" של חבר ועדה כזה. בעניין דנן מונה לוועדה יו"ר חברה עירונית של עיר אחרת והדבר מגביר את מהותה ה"חיצונית" של חברותו בוועדה. על כן ביחס לדרישות הנוהל יש מצד אחד הרחקה (מיזוג של שני מנויים באדם אחד) ומצד שני קירוב (מינוי חבר שאינו קשור במערכות העירוניות). הדבר מאזן את הפגם (שכשלעצמו אינו נעוץ במערכת השלטונית העירונית ובעומד בראשה).

= 10 =

זו הנקובה בכתב העתירה המתוקן לאמור: "יצוין כי בידי העותר מידע וראיות, הכוללים מסמכים בכתב ו/או קלטות, על הבטחות פסולות למינויים שנתן סיני עובד למערכת הבחירות, גם כאלו שלא פורטו בעתירה זו, והוא שומר לעצמו את הזכות להגישם לבית המשפט הנכבד בבוא העת", אינה מתיישבת עם סדרי הדין ואין לדמותה להצגת תשתית ראייתית נחוצה.

מצב דברים זה מצביע על כישלון של העותרים בעמידה בנטל הראייתי. אין צורך, הלכה למעשה בראיות סותרות מצד המשיבה. אולם אציין כי נתן, מצדה, הכחישה בתצהירה את כל הטענות המייחסות לה פעולות בלתי חוקיות וכן הכחישה כי הובטחה לה משרה בעירייה.

אשר לפעולת ועדת הבחינה במסגרת המכרז, גם כאן אין כל אינדיקציה לאי תקינות. הועדה דירגה שלושה מקרב 47 מועמדים שנענו לפרסום. היא מצאה את כל השלושה ראויים לתפקיד אולם ברוב קולות הוצבה נתן במקום הראשון. זה כשאין ספק שהיא עונה לדרישות המכרז. העותרים לא יכלו להצביע על כך ששיקול לא ענייני שימש את הוועדה.

מכאן מסקנתי שלא נמצא פסול במינוי של נתן.

מינוי מבקר העירייה

הטענה נגד מינוי כהן למבקר העירייה אומרת כי הוא שימש כגזבר תנועת "עתיד חדש" במערכת הבחירות ועובדה זו פוסלת אותו מן הכהונה. הטענה נשענת על הוראת סעיף 167(ג)(6) לפקודת העיריות האומרת כי אחד התנאים לכהונת מבקר עירייה הוא שהמבקר "אינו חבר בהנהלה פעילה של מפלגה או בהנהלה פעילה או בגוף דומה אחר של רשימת מועמדים שהתמודדה בבחירות לרשות המקומית".

גם בנקודה זו כשלו העותרים בהיבט הראייתי. הם צירפו לעתירה מסמך הנושא את הכותרת: "מטה מורחב" ובו רשימת חברי המטה ותפקידיהם. בין היתר נמצא שם שמו של כהן וננקב תפקידו כגזבר. אלא שכהן הכחיש את הדבר בתצהירו. הוא הסביר שפעל במערכת הבחירות של שנת 1998 כגזבר של רשימה שלא התמודדה בבחירות 2003. בבחירות אחרונות אלה החליט שלא ליטול חלק פעיל. ככל הנראה כשהוקם מטה סיעת "עתיד חדש" הייתה מחשבה לצרפו כגזבר ולפיכך הופיע שמו באותה גירסה מוקדמת של חברי המטה. הוא סירב לכך ולא פעל בתפקיד הזה.

ראיות נוספות שהציגו העותרים אינן מראות אלא זו שכהן צולם בהזדמנות אחת בזמן מערכת הבחירות (לדבריו, ביום הבחירות) כשאל חזהו הוצמדה מדבקה הנושאת את סמלה ושמה של תנועת "עתיד חדש". זו, כמובן אינה יכולה להיות ראיה לתפקודו כגזבר.

כיון שלא ניתן לשלול את דברי כהן בתצהירו, אין לי אלא לקבוע כי העותרים לא הוכיחו את טענתם.

נוכח ממצא העובדה אשאיר ב"צריך עיון"11 את השאלה האם נוכח לשון "הווה" שהוראת סעיף 167(ג)(6) לפקודת העיריות נוקטת, ניתן לאשר כהונה של מי שכיהן כגזבר של רשימה שהתמודדה בבחירות והתפטר מתפקידו לפני שהחל בכהונת מבקר העירייה12.

טענת הפסלות כלפי כהונת מבקר העירייה נדחית.

עוזר ראש העירייה

רצון מונה לתפקיד עוזר ראש העירייה במרץ 2005, בלי מכרז. המינוי נעשה בידי ראש העירייה כמשרת אמון ואושר במועצת העיר. הטענה העיקרית שבפי העותרים היא שהמינוי היה צריך להיעשות במכרז שכן אין מדובר ב"משרת אמון". טענה זו סומכת יתדותיה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 10/2004 המורה כך13:

נוכח התרחבות התופעה של העסקת יועצים לראש הרשות נבקש להבהיר שהעסקת יועץ לראש הרשות שהוא עובד הרשות טעונה מכרז, ובמועצות מקומיות ואזוריות טעונה גם אישור נחיצות משרה.

עובד שתוארו "יועץ לראש הרשות" או תואר דומה אחר הינו עובד מן המניין, ואין המדובר במשרת אמון שניתן למנות אליה עובד שלא על פי ההליכים הקבועים בדין ובהם, כאמור חובת מכרז.

פשוט וברור למקרא החוזר כי העסקת עובד כיועץ לראש הרשות טעונה מכרז. אין נפקה מינה שרצון מחזיק בתואר "עוזר לראש העירייה" ולא בתואר "יועץ לראש העירייה" שכן חוזר המנכ"ל מחיל עצמו על "יועץ לראש הרשות או תואר דומה אחר". אין ספק ש"יועץ" ו"עוזר", בהקשר ללשכת ראש עירייה הם כינויים שונים לאותו טיפוס משרה.

אלא שבאי כוחו של רצון וכן באת כוח משרד הפנים הצביעו על מקור דין אחר הפורש סוכתו על מינוי כגון זה; תקנה 2(ב)(3) לתקנות המכרזים (שהן תקנות הדנות במכרזים לקבלת עובדים בעיריות). תקנה זו פוטרת מחובת קיום מכרז מינוי של "מנהל לשכה, או מזכיר אישי של ראש העירייה, או מזכיר אישי של סגן ראש העירייה בשכר". אם תאמר ש"עוזר ראש העירייה" ו"יועץ לראש העירייה" –חד המה; תצטרך לומר שאף "מזכיר אישי" ו"עוזר לראש העירייה" הן אדרות שונות לאותה משרה ממש.



11 הצורך בעיון הוא שלי, בהימצא העת. שכן לא מן הנמנע שכבר נערך עיון בסוגיה ונפסקה בה הלכה.
12 דוק והבחן בין הוראה זו להוראת סעיף 167 (ג1) הנוקטת לשון עבר ומשמיעה בבירור שמי שכיהן בתפקיד מסוים לא יוכל לשמש כמבקר העירייה.
13 חוזר זה לא צורף לכתבי הטענות של הצדדים, אולם חלקו הרלוונטי צוטט כהלכה בכתב העתירה המתוקנת. מצאתי את החוזר בעצמי באתר האינטרנט "דין מקומי אתר למידע על הדין המוניציפאלי" ( ).

= 11 =


דברים אלה מקובלים עלי. אני סבור שחוזר המנכ"ל נכתב בלי הקפדה מספקת שכן החוזר סותר את הוראת תקנות המכרזים. תקנות אלה הן דין ומעמדן הנורמטיבי גבוה מזה של חוזר המנכ"ל שהוא בחזקת "נוהל"14. לא מן הנמנע שתוכן החוזר משקף "דין רצוי" (במגמה לצמצם את תופעת מינוי יועצים ועובדים אחרים כ"משרות אמון" ללא מכרז) אולם כדי שהרצוי יחייב יש לראות לתיקון הדין המצוי.

הטיעון החילופי שבפי העותרים הוא שמתקנות המכרזים נובע שראש עירייה מוגבל למינוי עובד אחד למשרת אמון. שכן לשון התקנה היא שמינוי מותר הוא של "מנהל לשכה, או מזכיר אישי של ראש העירייה, או מזכיר אישי של סגן ראש העירייה בשכר". לשון אחר משמונה בעירייה מסוימת עובד ל"משרת אמון" של "מנהל לשכה", למשל, שוב לא ניתן למנות עובד נוסף למשרת אמון, לא לאותו תפקיד ממש ולא לתפקיד אחר מבין טיפוסי המשרה הנחשבים ל"משרת אמון".

באת כוח משרד הפנים תומכת בגישתם הפרשנית של העותרים ולדידה כיון שקדם למינויו של רצון מינויה של רוזנטל ל"משרת אמון" של מנהלת לשכת ראש העיר, לא ניתן היה להוסיף לכך את מינויו של רצון והמינוי לא נעשה כדין.

גישה פרשנית זו אינה מקובלת עליי. אכן לפי הוראת סעיף 7 לחוק הפרשנות תשמ"א -1981 "המלים 'או', 'אחר' או ביטוי דומה להן - להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות ולא להקיש לו". לכן, לכאורה הביטוי "או" שבתקנה 2(ב)(3) לתקנות המכרזים נועד להפריד את טיפוסי משרה הנזכרים שם האחד ממשנהו ולא להקיש מן האחד אל השני. לשון הפרדה היא היפוכה של לשון חיבור. לפיכך התקנה כמו מצווה שלא תתמנה אלא משרת אמון אחת [(זו) או (זו) ולא (זו) ו(זו)]. אולם מקובלנו שבמקום שפרשנות מילולית אינה משרתת את תכלית הדין מותר לפרשן להעניק לדין משמעות שתשרת את תכליתו. ברוח זה כתב פרופ' ברק:

במשמעותה הרגילה "ו" באה לחבר ו"או" להפריד... יחד עם זאת, לא פעם מוכנים שופטים לקרוא "ו" כמציין אלטרנטיבה ו"או" כמציין צירוף. לעתים בא הדבר בגדר סמכותם לתקן טעות שנפלה בדבר חקיקה... במקרים אחרים, אין השופטים מניחים קיומה של טעות, אלא גורסים כי הביטויים "ו" ו-"או" הם דו משמעיים ועל כן המשמעויות הלשוניות השונות כלולות במסגרת המשמעות הלשונית של הטקסט...

לאור דו משמעות זו , יש לראות בשני המובנים כלולים במגוון המשמעות הלשונית ושליפת המשמעות המשפטית תעשה על פי תכלית החקיקה [א. ברק, פרשנות במשפט, כרך שני (פרשנות החקיקה) (תשנ"ד-1994) 119 – 120 וראו גם את פסקי הדין הנזכרים שם בג"ץ 157/63 בוקסבאום נ' שר האוצר פ"ד יח(1) 115, 124; ע"פ 176/71 ברוך נ' מ"י פ"ד כו(2) 667, 15674).

בעניין דידן אפשר לתאר את תכלית הדין בשתי אפשרויות שונות. האפשרות האחת היא שמתקין התקנות ביקש לצמצם את משרות האמון בעיריות הפטורות ממכרז לכדי משרה אחת בלבד ולמקדה בתחומי טיפוסי משרה מיוחדים. על כן העמידה התקנה לרשות פרנסי הציבור בעיריות ברירה לבחור את המשרה האחת מתוך קבוצת טיפוסי משרות מסוימת. מכאן לשון התקנה: "או...או" שבאו להפריד ולא לחבר. זו גישת העותרים והיא נתמכת בהשקפת באת כוח משרד הפנים.

האפשרות השנייה , גם זו על פי המגמה של צמצום מספר משרות האמון ומיקודן בטיפוסי משרה מסוימים, היא שניתן למנות יותר ממשרה אחת ובלבד שכל משרה היא מטיפוסי המשרות שהתקנה נקבה בהן ומכל טיפוס משרה תמונה משרת אמון אחת [כיון שיש שלושה טיפוסי משרה (מנהל לשכה, מזכיר אישי ומזכיר אישי של סגן ראש עירייה בשכר), ייתכנו שלושה מינויים של משרות אמון בלבד16]. זו גישתם הפרשנית של המשיבים.

בעיני שתי האפשרויות מתקבלות על הדעת אלא שבמצב הנתון האפשרות הפרשנית הראשונה נוטעת בתקנה פירכא מסוימת ואילו האפשרות הפרשנית השנייה יוצרת מתאם לשוני טוב. אם נאמר שהביטוי "או" שבתקנה מכוון להפריד כי אז בנסיבות שבהן ימונה מזכיר אישי כמשרת אמון לסגן ראש עירייה בשכר, לא ניתן יהיה למנות למשרת אמון כזו בלשכת ראש העירייה. הדבר נראה כאבסורד. יתר על כן אותה תקנה דנה גם בפטור ממכרז למינוי מורים וגננות. גם שם ננקט הדיבור "או" והמחשבה שהפטור יוענק למורים או לגננות ולא למורים ו-גננות, אינה מתקבלת על הדעת. על כורחך אתה מגיע אם כן למסקנה שלשון התקנה אינה בהירה כל צרכה ועד שמתקין התקנות יתקן אותה כדי להבהיר היטב את תכליתה, אין מנוס אלא להעניק לה פירוש הגיוני או לכל הפחות את ההגיוני ביותר.

בדיקה העלתה שהתקנה נדונה פעם אחת בפסיקת בית המשפט העליון. אמנם הדיון סב על סוגיה שאינה ממין ענייננו, אולם גם שם נבחנה שורה של מינויים של משרות אמון בעירייה גדולה וכשבית המשפט בדק את התקנה לא העיר דבר וחצי דבר על ריבוי המשרות שלפי גישת משרת הפנים אינו מתיישב עם התקנה (בג"ץ 1086/94 צוקר נ' עיריית תל אביב פ"ד מט(1) 149). משקלה של "שתיקה" זו של השופטים אמנם נחות מזה של פסיקה פוזיטיבית ואפילו מזה של "הערת אגב", אך נוכח מה שאמרתי למעלה, אני רואה ב"שתיקה" אות לאישור גישתי.

מן המקובץ עולה שלא נפל פגם בדרך המינוי של רצון.

לטענות בדבר תשלום שכר שלא כדין לרצון לא הוצגו כל ראיות וגם אותן עלי לדחות.



14 באי כוח המשיבים ביקשו לערוך הבחנה לשונית האומרת שחוזר המנכ"ל חל על העסקת יועץ ב"רשות מקומית" ואילו התקנות דנות בהעסקת יועצים ב"עיריות". אינני סבור שההבחנה נכונה. עיין שוב בלשון החוזר ותראה כי נאמר שם שהעסקת יועץ לראש רשות מקומית טעונה מכרז "ובמועצות מקומיות ואזוריות טעונה גם אישור נחיצות המשרה". מכאן נשמע שהחוזר חל על כל סוגי הרשויות המקומיות ועיריות בכלל זה.
15 שני פסקי הדין הללו (מפי השופט חיים כהן ומפי הנשיא אגרנט) נפסקו שנים לפני שחוק הפרשנות ראה אור, אולם גישתו של פרופ' ברק הובעה באספקלריה של החוק הנ"ל.
16 ייתכן שבעירייה מסוימת יהיו יותר מסגן ראש עירייה בשכר אחד ולדעתי בנסיבות כאלה אפשר למנות משרת אמון לכל אחת לכל לשכה. אלא שעניין זה אינו עומד על הפרק בעתירה דנן.

= 12 =


מינוי מנהלת לשכת ראש העירייה

רוזנטל מונתה לתפקיד מנהלת לשכת ראש העירייה כמשרת אמון בפטור ממכרז לפי תקנות המכרזים. טענת העותרים היא שהמינוי ניתן לרוזנטל כגמול על נכונותה לעסוק בפעילות ארגונית במטה של סיני כנגד שכר סמלי. על כן זה "מינוי פוליטי" פסול.

מתצהירה של רוזנטל אכן עולה שנטלה חלק בפעילות ארגונית בתמורה סמלית במטה הבחירות של סיני. אולם היא, כמו גם סיני, הצהירו שלא ניתנה לה כל הבטחה.

אין ראיות להבטחה המוקדמת. העותרים טוענים כי הדעת נותנת שאדם לא יבצע עבודה שבה מגיעה לו תמורה מסוימת, בלי תמורה או בתמורה מופחתת אלא אם כן מובטח לו שיבוא על שכרו בעתיד (במקרה זה מקופת הציבור).

בהעדר ראיה להבטחה מוקדמת לא אוכל לקבוע שהייתה הבטחה כזאת. לא מן הנמנע בעיני שכאשר רוזנטל החלה את עבודתה במטה הבחירות קיוותה שלימים תוכל להשתלב במנגנון העירוני. כיון שהפעילות במטה כשלעצמה אינה פוסלת אותה מלקבל מינוי במישור העירוני ובודאי שפסלות כזאת אינה מתקיימת לעניין משרת אמון, אינני סבור שהציפייה שרוזנטל גיבשה צריכה לפסול את מינויה. עסקינן בבני אדם ולא במלאכי שרת. אי אפשר לקיים "משטרת מחשבות" כעין זו.

בכתב טענותיהם האחרון (תגובה לתגובת המשיבים לעתירה המתוקנת) הצביעו העותרים על כך שהמינוי של רוזנטל לא אושר במועצת העיר כדרישת תקנה 2(ב)(3) לתקנות המכרזים. אם אמנם כך הדבר כי אז נפל פגם במינוי. אולם נוכח השיהוי הרב שחל בעתירה זו ונוכח השלב שבו הועלתה הטענה החלטתי שאין מקום שאדרש לה.

אני דוחה גם את חלק העתירה הנוגע למינוי זה.

דרישת התפטרות ראש העירייה

מעיקרה כללה העתירה טענות רבות כנגד התנהלותו של סיני במערכת הבחירות ולפיכך התבקשתי להורות לבטל את תוצאותיהן. חלק זה של העתירה נמחק (ועמו נמחקו משיבים שונים שנכרכו בכך). סיני נותר כמשיב שעה שהסעד שנדרש נגדו הוא של התפטרותו נוכח המינויים הפסולים שביצע.

כיון שלא מצאתי בסיס לפסילת המינויים הללו אין גם מקום להענקת הסעד המבוקש נגד סיני.

הערות משלימות

לקראת סיום אבקש להוסיף שלוש הערות: האחת עניינה בקיום חקירה משטרתית; השנייה עניינה בפסיקה שביטלה תוצאות בחירות בעיר אחרת והשלישית עוסקת בהתבוננות כוללת על מינויים שעתירה זו דנה בהם.

חקירה משטרתית

ביום 30.10.05 צירפו העותרים לעתירתם קלטת וידאו ובה כתבת תחקיר שערך ערוץ 10 בתאריך 11.10.05. הכתבה דנה בהבטחות שסיני הבטיח לפעיל בחירות שיינתנו לו משרות שונות תמורת תמיכתו בו. העותרים הודיעו כי הקלטת הועברה לחקירת המשטרה. אמנם ניתנה רשות לבא כוחו של סיני להגיב לעניין הקלטת אך הוא נמנע מכך נוכח העובדה שחלקי העתירה נגד סיני נמחקו.

אינני יודע אל נכון אם המשטרה מנהלת חקירה ומה היקף התפרשותה. אפשר שמתנהלת חקירה שיש לה גם השלכה על המינויים הנדונים בעתירה זו. אולם אין לי ביטחון בכך ועד הנה לא הומצאו בידי העותרים מסמכים המתארים את החקירה וטיבה. קל וחומר שלא התקבלו ממצאים.

ממילא אין לקלטת ולחקירה, בשלב זה, כל השלכה על פסק הדין. כשופט בשר ודם עלי "לראות לעיניים"; לשפוט על פי הנראה והנגלה ולא על פי הנסתר. השתדלתי לפרוש למעלה את מה שנגלה לעיני ולפי זה נפסק הדין. אם, בעתיד, יתגלו ממצאי חקירה שישליכו על חוקיות המינויים, חזקה שתמצא הדרך הראויה לדון בממצאים ובהשלכותיהם.

פסיקה אחרת

דומה שפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.3.05 בהליך לביטול תוצאות הבחירות לעיריית נהרייה (ה"פ (חי') 183/04 סבג נ' פרומר) ופסיקת בית המשפט העליון שאישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג) שימשו "השראה" לעתירה זו. אולי לא בכדי. החולי של הסכמי בחירות פסולים שבהם נקנה שלטון בהבטחות למשרות, לכהונות לעבודות ולמיני אתנן אחרים, איננו מיוחד, ככל הנראה, לעיר אחת ויחידה. מה שאירע שם יכול להתקיים בכל עיר אחרת ובפרט בראש העין שידעה הרבה שנים של מחלוקות, פירוד, ומאבקים בלתי

= 13 =

פוסקים בין סיעות רבות (עד כדי כך שהייתה בה מועצת עיר "לעומתית" והיה צורך למנות לה "חשב מלווה").

באספקלריה זו בחנתי את העתירה דנן. מתברר שחלק העתרה העיקרי שכיוון לביטול תוצאות הבחירות ולסעדים שונים נגד ראש העירייה נמחק. ממילא הוסרה מסדר היום של העתירה האפשרות להגיע לתוצאה שהגיעו אליה הערכאות שדנו בפרשת נהרייה. מה שנותר הוא עניין שורת מינויים למנגנון העירוני. התשתית הראייתי שהוצגה בהקשר זה אינה דומה כל עיקר לזו שהוצגה בפרשת נהרייה. לא הייתה כל יכולת ולא היה כל מקום להקיש מהא לדא.

התבוננות כללית

עניין אחד טרד את דעתי וממשיך להטרידני גם כעת כשאני טווה את שיטותיו האחרונות של פסק הדין. שלושה מן המינויים שהעתירה סבה עליהם נקבעו במכרז. מראה העין המתגלה למעיין במכרזים הללו הוא של תקינות פורמאלית ועניינית גם יחד. ועדות הבחינה שקלו מועמדויות רבות, ראיינו מועמדים סופיים ודנו עמם בכישוריהם, בניסיונם ובתפיסת התפקיד שהם מביאים עמם. הכל שפיר ותקין. רק דבר אחד חידה הוא ואיש לא הצליח לפצח את סודה. איך אפשר שבשלושת המינויים הללו, לאחר שנבחנו עשרות מועמדים ולאחר שנמצאו מועמדים רבים מתאימים, ראתה ועדת המכרזים להעדיף דווקא את אלה שהיו פעילים במטה של סיני? האם אין זה צירוף נסיבות המעיד כשלעצמו על יחס של העדפה לא ענייני שניתן לתומכי סיני?

אודה שאין לי תשובה חרוצה לשאלה. דעתי מטלטלת אנה ואנה בדבר. בכל זאת החלטתי לדחות את העתירה על פי השיקולים הבאים:

ראשית, עותר ככל מי שמבקש סעד מסוים בבית משפט, נושא בנטל שכנוע. העותרים לא עמדו בנטל השכנוע הרובץ לפתחם. כפי שאינני רשאי להרשיע נאשם שחשד רב נופל לפתחו אך אשמתו לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר וכפי שאינני רשאי לתת ביד התובע את חברו את מבוקשו אם לא הוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת, אין לי רשות לבטל מינויים ולהעביר אנשים מכהונתם וממשרותיהם17 על סמך חשד בעלמא.

שנית, לא קיבלתי תמונה מלאה על מערכת המינויים למנגנון העירוני בראש העין בעקבות בחירות 2003. האם שלושת המנויים (למעשה הקושי נובע משני מינויים בלבד שכן שלא כאחרים, מבקר העירייה לא היה פעיל במטה הבחירות או במערכת הבחירות של סיני ותנועתו) הם היחידים שנעשו (במכרז)? אם לא, מה אירע במינויים האחרים? האם נבחרו רק פעילי הבחירות או שמא היו גם מינויים שבהם באופן מובהק לא היה קשר בין התוצאה לפעילות בבחירות? אילו הייתה בידי תמונה מלאה הייתי יכול להעריך את טיבה של "המקריות" שמכוחה בשלושת המכרזים שנדונו כאן נבחרו מתוך שורת בעלי כשירויות דווקא אלה שהיו פעילים או גילו תמיכה – ולו מזערית – בסיני.

שלישית, עניין השיהוי. בהעדר ראיות ממשיות (אפילו לא ראיות המבססות חשד סביר ממשי) אין לומר שהמציאות שנוצרה בראש העין חותרת באורח מהותי מתחת לפני שלטון החוק. עלי לבטל את האפשרות הקלושה העולה מן המציאות שנדונה בעתירה, מפני השיהוי הרב שחל בהגשת העתירה. הסברתי לעיל את משמעות השיהוי במונחים של יציבות המנגנון ופגיעה ביחידים הנושאים במשרותיהם כבר תקופה ארוכה. שיקולים אלה מטים את הכף מקום ששיקולי הנגד נשענים על חשד בעלמא.

סיכומם של דברים

קיבוצם יחדיו של המסקנות שהסקתי בחלקי העתירה השונים מוליך לדחיית העתירה כנגד המשיבים 3, 4, 7 – 12. העתירה כנגד המשיבים 1, 2, 5, 6 נמחקה בהסכמה הדדית (נפסקו הוצאות נגד העותרים).

העותרים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט של המשיבים 3, 7 - 12 ושכר טרחת עורכי דינם בסכום כולל של 30,000 ש"ח ובהוצאותיו של המשיב הרביעי בסכום של 10,000 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התפטרות טבח

  2. התפטרות טייס

  3. בקשת התפטרות

  4. התפטרות מרצה

  5. התפטרות חופש

  6. התפטרות חודש

  7. התפטרות מקבע

  8. התפטרות מראש

  9. התפטרות בכעס

  10. התפטרות גמלאי

  11. התפטרות חוקית

  12. תקופת התפטרות

  13. התפטרות מטפלת

  14. התפטרות קללות

  15. ביטול התפטרות

  16. התפטרות מגורים

  17. תשלומי התפטרות

  18. התפטרות בריאות

  19. התפטרות מוקדמת

  20. התפטרות ראש עיר

  21. התפטרות טלפונית

  22. התפטרות עקב סגר

  23. התפטרות חבר קבע

  24. התפטרות דירקטור

  25. התפטרות מאורגנת

  26. התפטרות אופציות

  27. התפטרות בגיל 43

  28. התפטרות אי קידום

  29. התפטרות מקדונלדס

  30. התפטרות בני נוער

  31. התפטרות שלא כדין

  32. התפטרות חד צדדית

  33. ביטול מכתב התפטרות

  34. התפטרות יחס משפיל

  35. התפטרות קולקטיבית

  36. התפטרות לאחר מחלה

  37. התפטרות לאחר שבוע

  38. התפטרות חבר גמלאים

  39. התפטרות תשלום חלקי

  40. התפטרות מעבר לצפון

  41. התפטרות ללא ניסיון

  42. התפטרות הצעת עבודה

  43. התפטרות דירקטוריון

  44. התפטרות חבר ועד בית

  45. התפטרות אם חד הורית

  46. התפטרות לפי סעיף 14

  47. התפטרות שינוי תפקיד

  48. בקשת התפטרות מעבודה

  49. התפטרות מדירקטוריון

  50. התפטרות עומס בעבודה

  51. התפטרות לאחר שנתיים

  52. התפטרות מחלת בן זוג

  53. אי התראה לפני התפטרות

  54. התפטרות מטעמי מצפון

  55. התפטרות העברה מתפקיד

  56. אי הגעה לעבודה התפטרות

  57. הודעת התפטרות בטלפון

  58. התפטרות תוך 9 חודשים

  59. התפטרות מסיבה מוצדקת

  60. התפטרות שבועיים מראש

  61. התפטרות מטעמי בריאות

  62. התפטרות לאחר התלמדות

  63. התפטרות לאחר זמן קצר

  64. התפטרות בנסיבות מזכות

  65. התפטרות מודיעין אזרחי

  66. התפטרות מטפלת בקשישים

  67. התפטרות מנהלת חשבונות

  68. התפטרות לאחר שנת עבודה

  69. התפטרות נהג מערבל בטון

  70. התפטרות אי קבלת זכויות

  71. התפטרות דירקטור חיצוני

  72. התפטרות חבר דירקטוריון

  73. התפטרות לאחר שלוש שנים

  74. התפטרות מסיבה בריאותית

  75. התפטרות מעבר למצפה רמון

  76. התפטרות תנאים לא ראויים

  77. התפטרות תנאים סוציאליים

  78. התפטרות בדין מפוטר מרחק

  79. התפטרות בגין שינוי תפקיד

  80. התפטרות שינוי תנאי עבודה

  81. התפטרות מצב בריאותי לקוי

  82. התפטרות העתקת מקום עבודה

  83. התפטרות התקנת מצלמת אבטחה

  84. התפטרות תנאים קשים בעבודה

  85. התפטרות בדין מפוטר מגורים

  86. התפטרות לאחר יום עבודה אחד

  87. התפטרות מכוח הסכם קואליציוני

  88. התפטרות מצב בריאותי של קרוב משפחה

  89. התפטרות ממקום העבודה בשל מעבר לעיר אחרת

  90. אי הצעת עבודה חלופית התפטרות בגלל מצב בריאותי

  91. העובד טען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו יש לראותו כמי שפוטר

  92. התפטרות וחזרה לעבודה שוב לאחר כחודש - האם רצף העבודה נשמר ?

  93. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון